שולמית הגיעה לבית של אורה,וכל היום אורה רק חשבה איך להרע לשולמית,היא ידעה ששולמית כל עולמה זה היה המצלמה שלה,כי במצלמה יש את התמונות של סבתא רוזה שכל כך אהבה,סבתא רוזה נפטרה יומיים אחרי הבת מצווה של שולמית,אורה הציעה לשולמית שבואי נעשה ארוחת ערב ביצים וסלט,אורה ראתה ששולמית עסוקה בסלט ניצלה את ההזדמנות והלכה לתיק של שולמית לקחה את המצלמה,ואמרה לאורה שהיא הולכת לשפוך את הפח,שולמית כמובן לא חשדה בכלום,אורה הלכה לפח וחיפשה ברחוב אחר רחוק מהבית פח אשפה וזרקה את המצלמה של שולמית שזה היה הכי חשוב לה בחיים,שכאורה חזרה הם ישבו לאכול,פתאום שולמית אומרת וואו כמה התגעגעתי לסבתא רוזה בואי תראי משהו, חכי רגע אני הולכת להביא את המצלמה,המשך יגיע אי''ה כמובן אם יהיה תגובות

פתאום נשמעה צעקה מחרישה אוזניים, הממצלממה איננה אני לא מוצאת את המצלמה,  אין לי חיים אני מתה,  כך שאגה בכל גדול שולמית, כמובן שאורה עשתה את עצמה דואגת ולחוצה, אני הולכת הביתה אני לא נשארת פה בלי המצלמה אין לי חיים שולמית פתחה את הדלת,אורה נלחצה ומשכה אותה לבית ואמרה אני לא יכולה להישאר פה לבד אני מתחננת אל תישארי איתי כאן אני מפחדת להישאר לבד, לא ממש לא אין לי חיים שאגה שולמית, אורה לא מצאה את עצמה,  מצד אחד הרגישה שעשתה טעות חמורה, ומצד שני איך אני מרחמת עליה,אורה הביאה לשלומית לשתות ובקשה ממנה לשבת כששולמית שתתה מעט ונרגעה קצת התקשרה לאבא והודיעה לו מה קרה,  אבא אמר לה אני אחפש אולי זה ברכב שהבאתי אותך,אבא הלך לרכב ושולמית נרגעה מעט,אחרי כמה דקות היו דפיקות חזקות בדלת,,,המשך יבוא אי''ה

וואו. מסקרן לקרוא את ההמשך.

מסכימה עם @עובדת ה בשמחהה. הסיפור טיפה נשמע כאילו מישהו מתאר את מה שהוא רואה,

חסר קצת הרחבות, פירוט, תיאורים רבים יותר של דמויות, צבעים, ריחות, קולות, רקע.. 

גם סיידור המשפטים והפסקאות בצורה מרווחת יותר ממש מוסיפים לכתיבה.

חוצמזה, הסיפור נשמע מרתק מאד, יש לך יכולת לתאר את ההתרחשויות בצורה מרתקת.

פתאום נשמעה צעקה מחרישת אוזניים,

"המצלמה איננה! אני לא מוצאת את המצלמה! אין לי חיים, אני מתה!".

כך שאגה בקול גדול שולמית, כמובן שאורה עשתה את עצמה דואגת ולחוצה. 

"אני הולכת הביתה, אני לא נשארת פה בלי המצלמה. אין לי חיים..", שולמית פתחה את הדלת, אורה

נלחצה ומשכה אותה לבית, ואמרה"אני לא יכולה להישאר פה לבד, אני מתחננת, תישארי איתי כאן! אני

מפחדת להישאר לבד."

"לא, ממש לא, אין לי חיים!" שאגה שולמית. 

אורה לא מצאה את עצמה,  מצד אחד הרגישה שעשתה טעות חמורה, ומצד שני 'איך אני מרחמת

עליה..'

אורה הביאה לשלומית לשתות ובקשה ממנה לשבת. כששולמית שתתה מעט ונרגעה קצת, התקשרה

לאבא והודיעה לו מה קרה. אבא אמר לה "אני אחפש, אולי זה ברכב שהבאתי אותך".

אבא הלך לרכב ושולמית נרגעה מעט, אחרי כמה דקות היו דפיקות חזקות בדלת.

אבל לא נראה לי שיש צורך.

את כותבת ממש יפה, 

מיותר שאתערב.

אורה ניגשת לדלת, ורואה את השכנה שלה מלמטה, השכנה נעמי באה בהיסטריה צועקת ''אורה בעלי נסע דחוף עם הבן הקטן כנראה שנחנק מהסמיכה כולו אדום ועם פרכוסים בקושי נושם,אנא ממך השארתי את הבן והבת הם ישנים תשגיחי עלים אני עפה לבית חולים''השכנה תוך שניות נעלמה ואורה ושולמית היו אובדי עצות,שולמית כבר לא ידעה מה לעשות לבכות ללכת לבית להישאר עם אורה,תוך כדי ההתלבטות,אורה ירדה לבית של נעמי,ואז צלצל הטלפון בבית של שולמית,אורה בלית ברירה עונה לטלפון ונשמע קול מפחיד ולא מובן ושואל,,,,אי''ה יהיה המשך,

נ.ב. תודה לכל המגיבים,רק הסבר קטן,אני לא סופרת לכן הסיפור שאני כותבת לא כמו של סופרים,כאמור אי''ה יהיה המשך

בחלק הקודם בטעות כתבתי שהטלפון צלצל אצל שולמית,אבל לא, זה צלצל אצל אורה,וכאמור היא

לא הייתה בבית שולמית ענתה,היא שומעת קול לחוץ ומפחיד שאומר '' מדבר ברוך בעלה של נעמי

אנחנו טסים עכשיו לבית חולים רמב''ם בחיפה הילד חייב לעשות ניתוח בראש,אני התקשרתי אליך

שתרדי מהר לבית, בבית הטלפון על שקט תחברי אותו בבקשה סליחה אורה אני חייב לנתק המסוק

הגיע'',  ברוך בכלל לא ידע שדיבר עם שולמית,אחרי ששולמית ניתקה אמרה ''ריבונו של עולם מה עלי

לעשות להישאר, ללכת, לבכות, מה אעשה'' תוך כדי מחשבה דופקים בדלת, היא פותחת את הדלת היא

רואה את אבא ואמא שלה,,,,אי''ה אמשיך עוד

נ.ב. שוב לכל המגיבים היקרים, אני לא ממש יודעת לכתוב כמו סופרים או כמו מומחים. 

אבא אמר לשולמית ''בואי הביתה לא אכפת לי מה קורה עם אורה הבריאות שלך

יותר חשובים לי מהכול' אבא ענתה שולמית ''אבל איך אשאיר את אורה לבד היא

ממש לבד בטח היא תפחד'' האבא לא עניין אותו כלום רק הבריאות של ביתו,אמא

הצטרפה לשיחה ואמרה,'' תדעי לך אם לא תבואי בטח יקרה משהו לאבא,  ואת 

יודעת שאת כל עולמו לכן בואי אתנו ובקשך לצלמה נחפש אותה מחר'' שולמית

בעל כורחה ובלי שום רצון הלכה להביא את הדברים שלה,היא חוזרת ואומרת להורים

שלה,''איך יתכן כל השקית הצהובה איננה היה שם המצלמה, והיה שם גם השעון שקיבלתי

מסבתא רוזה'',אבא התייעץ בשקט עם אמא, ואמר:'' זה לא הזמן עכשיו לחיפושים בואי נלך''

הם יצאו מהבית ואורה לא ידעה ולא שמעה כלום,היא קצת נלחצת עולה במהירות לבית היא

רואה הדלת פתוחה לרווחה ולא רואה את שולמית, היא נכנסה ללחץ,היא התקשרה לבית של

שולמית ואף אחד לא ענה(אז בזמנם כנראה לא את הפלאפון רק טלפון בבית)אורה התחילה

לבכות ירדה שוב לבית של נעמי,היא שומעת קול של  ילד בוכה מאמי מאמי (הכוונה אמא

אמא)היא ניגשת לילד,,,,,יהיה המשך אי''ה

נ.ב. שוב אני לא סופרת לכן אם יוצא לא יפה או לא מובן סליחה מראש, 

עכשיו  אם יגיבו אני אמשיך,

אורה מרגיעה את הילד מביאה לו לשתות והילד נירדם,

עכשיו היא גם רעבה, גם צמאה, וגם מפחדת,מתקשרת

שוב לבית של שולמית האמא עונה שם,'''אני צריכה את שולמית''

אמרה אורה,האמא עונה '''בבקשה אל תקשרי לכן יותר זה מפריע'''

האמא ניתקה את השיחה,ואורה המומה ירדה לה דימעה,אבל עם כל 

הסבל והצער קראה קריאת שמע שעל המיטה,ניסתה להירדם, בהתחלה

היה לה קשה אבל מרוב עייפות נרדמה,סמוך לשעה שבע בבוקר הטלפון

צלצל אורה התעוררה מעט בבהלה נטלה מהר ידיים וניגשה לטלפון בקו

היא שומעת נעמי שמחה וצועקת מהתרגשות ''היה נס היה נס הילד לא 

צריך ניתוח הבדיקות הכל בסדר רק בהתחלה הם טעו ועכשיו הכל מעולה,

ברוך בעלי בדרך לבית, אני נשארת כאן להשגחה ואזור בצהריים,בעזרת 

השם שאחזור אפצה אותך'',אורה התארגנה,ברוך הגיע הודה לאורה ואמר

לה שנעמי תשלם לך בערב,אורה חזרה לבית נזכרה בארוחת ערב שלא אכלו

הכניסה הכל למקרר הכינה סנדוויץ' לקחה פרי ויצאה לכיוון הסמינר,היא נזכרה

בפח הלכה לראות מה קורה עם השקית הצהובה שהיה בה את המצלמה והשעון....

נ.ב. בעזרת השם אני אמשיך, אבל רק אם אראה שיש מגיבים.

אני חוששת שאף אחד לא קורא יותר,

כמו ש

@רחל יהודייה בדם אמרה תרחיבי תעשי יותר פרטיים וזהה 

תמשיכי.
זה מהמם

אל תעצרי.

השארת מתח בכמה זירות בסיפור.. מסקרן לראות איך תתקדם העלילה.

מצפה להמשך

והסוף רואים השגחה פרטית ומדהימה,אני לא יודעת לכתוב,

כי זה לא התחום שלי,הלוואי שמשהיא פה תיקח את כל הסיפור

ותסגנן אותו כמו שצריך ותכתוב אותו פה.

אני יכולה לשלוח לך את כל החלקים וכל כמה זמן תעלי חלק,

עכשיו יש פה כבר ו' חלקים,

ממש יפהה!! באמת!!!

תמשיכיי תמשכייי אני במתחחח

אורה לפני שהלכה לסמינר עוברת דרך הפח מקווה מאוד למצוא את השקית

עם המצלמה והשעון,אבל הפח היה ריק,עולמה חשך עליה,אוי מה עשיתי למה

למה ככה ציערתי את החברה הכי טובה שלי,היא ממש מבולבלת מגיעה בקושי

לסמינר נכנסת לכיתה ולא רואה את שולמית,כל בת שנכנסה לכיתה היא שאלה

אותה אם ראית שולמית,אף בת לא ידעה לענות לה,המחנכת נכנסה,אמרה בוקר

בנות משהיא חסרה היום,כל הבנות צעקו כן שולמית חסרה,המורה תכף הסתכלה

על אורה ושאלה איפה שולמית,אורה גמגמה קצת אמרה  '''אני לא יודעת''' ,

השיעור הראשון זה היה תפילה,אורה  התפללה מכל הלב עם בכי חרישי,אחרי

התפילה כשהתחיל השיעור. המנהלת נכנסת ואומרת לאורה ''בואי בבקשה אני צריכה

לדבר איתך'' אורה יוצאת עם שיברון לב מגיעה לחדר המנהלת.....

בעזרת השם אחרי התגובות יהיה המשך,לא לשכוח זה סיפור עם השגחה מדהימה

נ.ב. בחורה טובה פה באתר אמרה לי היום שהיא תסגנן יפה את הסיפור הזה  וגם את השני

כי אני לא יודעת לסגנן.

המנהלת ישר שנכנסה למשרד שלה, בקשה מאורה לשבת וביקשה ממנה

הסבר מדוע שולמית לא הגיעה,את הרי החברה הכי טובה ורק את אמורה 

לדעת כי בבית הם לא עונים,ואף פעם לא קרה שהם ההורים לא מעדכנים 

אותי,אורה גמגמה מעט ואמרה,'''המנהלת תראי נכון שאני ואורה מכיתה ט'

אנחנו חברות עד עכשיו שאנחנו בכיתה יא אבל אין לי מושג למה היא לא באה

אומנם אתמול בלילה קרה מקרה לא נעים כשהיא הייתה אצלי''' כאן אורה התחילה

לבכות ובקשה מהמנהלת לחזור לבית,תוך כדי שהיא בוכה המנהלת מקבלת טלפון

מהמפקחת של הסמינר,ושואלת את המנהלת '''האם זה נכון ששולמית עזבה אותנו

ועברה לסמינר אחר, את שמעת משהו,ככה הבנתי מאמא שלה''' המנהלת אמרה '''לא

ממש לא שמעתי'''  המפקחת בקשה שתברר בדיוק מה קרה עוד היום אני רוצה תשובה

ממך,היא נתקה את השיחה,שולמית המשיכה לבכות וביקשה שוב ללכת לבית כי כואב

לה הראש,המנהלת שחררה אותה,והיא חזרה לבית,היא התחילה לחשוב מה אני עושה

לערב את אבא, לערב את אמא ,לערב את אחי הגדול,בסוף החליטה להתייעץ עם הרב של אבא

שלה,הרב יעקב רוזן(שם בדוי)היא הסבירה לרב בדיוק מה היא עשתה,הרב פסק היות שזה

בין אדם לחברו וזה ממש גזל חייבת להחזיר את המצלמה והשעון, כאן אורה בכתה והסבירה לרב

שהמצלמה והשעון כבר אינם,אז הרב אמר את חייבת עכשיו,,,,,,,,

בעזרת השם יהיה המשך אחרי התגובות.

ואו את באמת טובה.

את ממש כותבת מענין

הרעיון מאוד יפה!
 

סליחה על השאלה: לא כ"כ הבנתי מה הלחץ שלך לקבל תגובות על כל חלק קטן ?

למה את לא עושה את זה כמה שיותר רציף?

את ממשיכה?

מסתורי ועלום.

וגם נוגה קצת.

ובעיקר נוגע.

כבר יצא לי לחשוף פה מעט מהמקום שלי מול נסיון של ציפייה לילדים. זה מקום שלא נחשף יותר מידי בחוץ, והפורום האנונימי הזה הוא הזדמנות טובה עבורי..

אז מניחה פה עוד חתיכה ממני..

תודה.

יש משהו מאוד כואב בלראות את התבשיל שלך מקדיח גם כשמנסים שוב ושוב ושוב.

(בתור מי שהאתגר הזה לא זר לו בכלל, אם כי פחות העסיק אותי רגשית).

העברת בעוצמה רגישה ועדינה את חוויה שהיא אינטנסיבית שעכשיו אפשר טיפה יותר לנסות להבין

איזו כתיבה יפההה

ואיזו עוצמההה

השורה האחרונה פשוט כל כך מלאה באמונה הופכת את כל הקטע לכל כך אופטימי ושמח🤩

שולחת חיזוק, בע"ה עוד תזכי🙏🙏🙏

שהשם ישלח לכולנו את הכח

אבל בעיה קטנה

אני עולה רק על כרכרה

זה מסורבל לדהור עם שמלה😌

וכיאה לנסיכה אתה לא ההצעה היחידה😂

שאת יודעת מי את זה הצעד הראשון

אני אוהב את הבטחון שלך כדי שזה יעבוד את צריכה מישהו שיודע מי הוא, רואה מעבר למה שמונח מולו (כמו שתיהן) וגם יודע מה לעשות עם מה שימצא שם.

בן אצולה או מפלצת בסוף הוא זה שיכתוב את החוקים לאגדה שלך

שיזכור מי הוא ומי את גם כשכל השאר שוכחים

משמעות עוגן קבלה מה שהן חיפשו