סיפור על השגחה פרטית, אם יהיה ביקוש אמשיך אותו בעזרת השם,רויטל.

כל השמות בסיפור ממש בדויים,שלומית הייתה בת יחידה ולהורים היא הייתה כל עולמם,בגיל 12 עשו לה בת מצווה הכי מפוארת 

כששלומית הגיעה לכיתה ט הכירה בחורה בשם אורה,ולאט לאט הם נהיו חברות טובות,אורה קינאה מאוד משולמית אבל הסתירה את זה משולמית,לאחר כמה חודשים בקשה של אורה משולמית לבוא אליה לבית שלה לישון אצלה,כי ההורים ואחים שלה לא בבית,לאחר המון שכנועים ההורים של שולמית הסכימו,ואז קרה דבר הכי נורא לשולמית,,,,,,

...רחל יהודייה בדם
היי,זה מעניין..
מחכה להמשך

הארה חשובה אחת, בקטע טוב כמובן,
כתבת את זה מאוד מאוד בקצרה,
תעבי את זה ותאריכי, תוסיפי תיאורים והכל
זה מאוד יוסיף למתח ולעובי
ממש מסכימה , בכל מקרה אני ממש במתחבלונדינית עם גוונים
ישר כוחרויטל.


אוקיי אני ממשיכה (לא לשכוח זה בהמשכים)רויטל.
עבר עריכה על ידי רויטל. בתאריך כ"ז באב תש"פ 18:22

שולמית הגיעה לבית של אורה,וכל היום אורה רק חשבה איך להרע לשולמית,היא ידעה ששולמית כל עולמה זה היה המצלמה שלה,כי במצלמה יש את התמונות של סבתא רוזה שכל כך אהבה,סבתא רוזה נפטרה יומיים אחרי הבת מצווה של שולמית,אורה הציעה לשולמית שבואי נעשה ארוחת ערב ביצים וסלט,אורה ראתה ששולמית עסוקה בסלט ניצלה את ההזדמנות והלכה לתיק של שולמית לקחה את המצלמה,ואמרה לאורה שהיא הולכת לשפוך את הפח,שולמית כמובן לא חשדה בכלום,אורה הלכה לפח וחיפשה ברחוב אחר רחוק מהבית פח אשפה וזרקה את המצלמה של שולמית שזה היה הכי חשוב לה בחיים,שכאורה חזרה הם ישבו לאכול,פתאום שולמית אומרת וואו כמה התגעגעתי לסבתא רוזה בואי תראי משהו, חכי רגע אני הולכת להביא את המצלמה,המשך יגיע אי''ה כמובן אם יהיה תגובות

וואיייי נו את עוצרת בקטעים הכי מענייניםבלונדינית עם גוונים
וואי וואיארץ השוקולד
ממש קל להתחבר לדמויות.
סיפו ממש יפה ומדהיםבת סוד
אבל הערה קטנה ממליצה לשנות את המבנה של הסיפור שיהיה רווח וגם השם שלהן חוזר מלא פעמים ,ממליצה לנסות פחות לחזור על השמות כ"כ הרבה
הסיפור ממש יפהה בהצלחה!
אוקיי תודהרויטל.


מותח וכתוב יפהארץ השוקולד
אם יורשה לי הערות טכניות: אני חושב שלשים רווח אחרי הפסיק היה עוזר לקרוא.
אוקיי אשתדל בעזרת השםרויטל.


מעולהארץ השוקולד
בהצלחה רבה
המשך חלק ג אי''הרויטל.

פתאום נשמעה צעקה מחרישה אוזניים, הממצלממה איננה אני לא מוצאת את המצלמה,  אין לי חיים אני מתה,  כך שאגה בכל גדול שולמית, כמובן שאורה עשתה את עצמה דואגת ולחוצה, אני הולכת הביתה אני לא נשארת פה בלי המצלמה אין לי חיים שולמית פתחה את הדלת,אורה נלחצה ומשכה אותה לבית ואמרה אני לא יכולה להישאר פה לבד אני מתחננת אל תישארי איתי כאן אני מפחדת להישאר לבד, לא ממש לא אין לי חיים שאגה שולמית, אורה לא מצאה את עצמה,  מצד אחד הרגישה שעשתה טעות חמורה, ומצד שני איך אני מרחמת עליה,אורה הביאה לשלומית לשתות ובקשה ממנה לשבת כששולמית שתתה מעט ונרגעה קצת התקשרה לאבא והודיעה לו מה קרה,  אבא אמר לה אני אחפש אולי זה ברכב שהבאתי אותך,אבא הלך לרכב ושולמית נרגעה מעט,אחרי כמה דקות היו דפיקות חזקות בדלת,,,המשך יבוא אי''ה

..(:

וואו. מסקרן לקרוא את ההמשך.

 

 

מסכימה עם @עובדת ה בשמחהה. הסיפור טיפה נשמע כאילו מישהו מתאר את מה שהוא רואה,

חסר קצת הרחבות, פירוט, תיאורים רבים יותר של דמויות, צבעים, ריחות, קולות, רקע.. 

גם סיידור המשפטים והפסקאות בצורה מרווחת יותר ממש מוסיפים לכתיבה.

 

חוצמזה, הסיפור נשמע מרתק מאד, יש לך יכולת לתאר את ההתרחשויות בצורה מרתקת.

תראי לדוגמא-(:

פתאום נשמעה צעקה מחרישת אוזניים,

 

"המצלמה איננה! אני לא מוצאת את המצלמה! אין לי חיים, אני מתה!".

 

כך שאגה בקול גדול שולמית, כמובן שאורה עשתה את עצמה דואגת ולחוצה. 

 

"אני הולכת הביתה, אני לא נשארת פה בלי המצלמה. אין לי חיים..", שולמית פתחה את הדלת, אורה

 

נלחצה ומשכה אותה לבית, ואמרה"אני לא יכולה להישאר פה לבד, אני מתחננת, תישארי איתי כאן! אני

 

מפחדת להישאר לבד."

 

"לא, ממש לא, אין לי חיים!" שאגה שולמית. 

 

אורה לא מצאה את עצמה,  מצד אחד הרגישה שעשתה טעות חמורה, ומצד שני 'איך אני מרחמת

 

עליה..'

 

אורה הביאה לשלומית לשתות ובקשה ממנה לשבת. כששולמית שתתה מעט ונרגעה קצת, התקשרה

 

לאבא והודיעה לו מה קרה. אבא אמר לה "אני אחפש, אולי זה ברכב שהבאתי אותך".

 

אבא הלך לרכב ושולמית נרגעה מעט, אחרי כמה דקות היו דפיקות חזקות בדלת.

ישר כוח מעניין ,אולי את תסגנני?רויטל.


בכיפ.(:

אבל לא נראה לי שיש צורך.

את כותבת ממש יפה, 

מיותר שאתערב.

אשריך על הצניעות כל הכבודרויטל.


המשך חלק ד בס''דרויטל.

אורה ניגשת לדלת, ורואה את השכנה שלה מלמטה, השכנה נעמי באה בהיסטריה צועקת ''אורה בעלי נסע דחוף עם הבן הקטן כנראה שנחנק מהסמיכה כולו אדום ועם פרכוסים בקושי נושם,אנא ממך השארתי את הבן והבת הם ישנים תשגיחי עלים אני עפה לבית חולים''השכנה תוך שניות נעלמה ואורה ושולמית היו אובדי עצות,שולמית כבר לא ידעה מה לעשות לבכות ללכת לבית להישאר עם אורה,תוך כדי ההתלבטות,אורה ירדה לבית של נעמי,ואז צלצל הטלפון בבית של שולמית,אורה בלית ברירה עונה לטלפון ונשמע קול מפחיד ולא מובן ושואל,,,,אי''ה יהיה המשך,

 

 

נ.ב. תודה לכל המגיבים,רק הסבר קטן,אני לא סופרת לכן הסיפור שאני כותבת לא כמו של סופרים,כאמור אי''ה יהיה המשך

תמשיכי זה מהממם גםמככהטאטע אוהב אותי!


אהבתי איך שסיימת את זה..רחל יהודייה בדם
שמרת על המתח..
חלק ה בס''דרויטל.

בחלק הקודם בטעות כתבתי שהטלפון צלצל אצל שולמית,אבל לא, זה צלצל אצל אורה,וכאמור היא

לא הייתה בבית שולמית ענתה,היא שומעת קול לחוץ ומפחיד שאומר '' מדבר ברוך בעלה של נעמי

אנחנו טסים עכשיו לבית חולים רמב''ם בחיפה הילד חייב לעשות ניתוח בראש,אני התקשרתי אליך

שתרדי מהר לבית, בבית הטלפון על שקט תחברי אותו בבקשה סליחה אורה אני חייב לנתק המסוק

הגיע'',  ברוך בכלל לא ידע שדיבר עם שולמית,אחרי ששולמית ניתקה אמרה ''ריבונו של עולם מה עלי

לעשות להישאר, ללכת, לבכות, מה אעשה'' תוך כדי מחשבה דופקים בדלת, היא פותחת את הדלת היא

רואה את אבא ואמא שלה,,,,אי''ה אמשיך עוד

 

נ.ב. שוב לכל המגיבים היקרים, אני לא ממש יודעת לכתוב כמו סופרים או כמו מומחים. 

 

חלק ו' בס''דרויטל.

אבא אמר לשולמית ''בואי הביתה לא אכפת לי מה קורה עם אורה הבריאות שלך

יותר חשובים לי מהכול' אבא ענתה שולמית ''אבל איך אשאיר את אורה לבד היא

ממש לבד בטח היא תפחד'' האבא לא עניין אותו כלום רק הבריאות של ביתו,אמא

הצטרפה לשיחה ואמרה,'' תדעי לך אם לא תבואי בטח יקרה משהו לאבא,  ואת 

יודעת שאת כל עולמו לכן בואי אתנו ובקשך לצלמה נחפש אותה מחר'' שולמית

בעל כורחה ובלי שום רצון הלכה להביא את הדברים שלה,היא חוזרת ואומרת להורים

שלה,''איך יתכן כל השקית הצהובה איננה היה שם המצלמה, והיה שם גם השעון שקיבלתי

מסבתא רוזה'',אבא התייעץ בשקט עם אמא, ואמר:'' זה לא הזמן עכשיו לחיפושים בואי נלך''

הם יצאו מהבית ואורה לא ידעה ולא שמעה כלום,היא קצת נלחצת עולה במהירות לבית היא

רואה הדלת פתוחה לרווחה ולא רואה את שולמית, היא נכנסה ללחץ,היא התקשרה לבית של

שולמית ואף אחד לא ענה(אז בזמנם כנראה לא את הפלאפון רק טלפון בבית)אורה התחילה

לבכות ירדה שוב לבית של נעמי,היא שומעת קול של  ילד בוכה מאמי מאמי (הכוונה אמא

אמא)היא ניגשת לילד,,,,,יהיה המשך אי''ה

 

נ.ב. שוב אני לא סופרת לכן אם יוצא לא יפה או לא מובן סליחה מראש, 

עכשיו  אם יגיבו אני אמשיך,

חלק ז' בס''דרויטל.

אורה מרגיעה את הילד מביאה לו לשתות והילד נירדם,

עכשיו היא גם רעבה, גם צמאה, וגם מפחדת,מתקשרת

שוב לבית של שולמית האמא עונה שם,'''אני צריכה את שולמית''

אמרה אורה,האמא עונה '''בבקשה אל תקשרי לכן יותר זה מפריע'''

האמא ניתקה את השיחה,ואורה המומה ירדה לה דימעה,אבל עם כל 

הסבל והצער קראה קריאת שמע שעל המיטה,ניסתה להירדם, בהתחלה

היה לה קשה אבל מרוב עייפות נרדמה,סמוך לשעה שבע בבוקר הטלפון

צלצל אורה התעוררה מעט בבהלה נטלה מהר ידיים וניגשה לטלפון בקו

היא שומעת נעמי שמחה וצועקת מהתרגשות ''היה נס היה נס הילד לא 

צריך ניתוח הבדיקות הכל בסדר רק בהתחלה הם טעו ועכשיו הכל מעולה,

ברוך בעלי בדרך לבית, אני נשארת כאן להשגחה ואזור בצהריים,בעזרת 

השם שאחזור אפצה אותך'',אורה התארגנה,ברוך הגיע הודה לאורה ואמר

לה שנעמי תשלם לך בערב,אורה חזרה לבית נזכרה בארוחת ערב שלא אכלו

הכניסה הכל למקרר הכינה סנדוויץ' לקחה פרי ויצאה לכיוון הסמינר,היא נזכרה

בפח הלכה לראות מה קורה עם השקית הצהובה שהיה בה את המצלמה והשעון....

 

נ.ב. בעזרת השם אני אמשיך, אבל רק אם אראה שיש מגיבים.

אני חוששת שאף אחד לא קורא יותר,

 

 

 

שמח שחלק מהקצוות מתחילים להיסגרארץ השוקולד
אנשים קוראים, את לא צריכה להילחץ
יפה מאודארץ השוקולד
ממש מותח
וואי תמשיכיי אבל ..טאטע אוהב אותי!

כמו ש

@רחל יהודייה בדם אמרה תרחיבי תעשי יותר פרטיים וזהה 

 

למה אין תגובות אז מה לעשות לא להמשיך?רויטל.


להמשיך... אני כן הגבתי..רחל יהודייה בדם
בשביל רחל יהודיה בדם אמשיך עוד קצתרויטל.
עבר עריכה על ידי רויטל. בתאריך כ"ט באב תש"פ 19:57


וואי זה ממש ממש יפה.אחינעם=)

תמשיכי.
זה מהמם

תודהרויטל.


להמשיך, לפעמים לוקח זמן עד שאנשים מספיקים לקרואארץ השוקולד
כתבי חלק ו' ואין מענה,אני לא יודעת אם להמשיך.רויטל.


זה מאד מעניין!(:

אל תעצרי.

השארת מתח בכמה זירות בסיפור.. מסקרן לראות איך תתקדם העלילה.

מצפה להמשך

כן בטח יש עוד כמה חלקיםרויטל.


אני יכולה לשאול אותך משהו?רחל יהודייה בדם
למה את כותבת?רחל יהודייה בדם
הכוונה היא בשביל מה?בשביל מי?
מה הסיבה שמניעה אותך לכתוב?
כתבתי פה כי רציתי לשתף על סיפור אמיתירויטל.

והסוף רואים השגחה פרטית ומדהימה,אני לא יודעת לכתוב,

כי זה לא התחום שלי,הלוואי שמשהיא פה תיקח את כל הסיפור

ותסגנן אותו כמו שצריך ותכתוב אותו פה.

דווקא אני חושב שאת יודעת לכתוב, יש לך מה להשתפר אמנםארץ השוקולד
אבל אם תנסי, תצליחי לסדר הכל שיהיה מסוגנן וטוב.

כתיבה יכולה להיות התחום שלך, רק צריך להשקיע בזה
תודה ישר כוח על העידודרויטל.


בשמחהארץ השוקולד
ברוכה תהיי
כי את כותבת אותם בתגובות פנימיות ולא בתגובה להודעה הפותחתארץ השוקולד
אז אנחנו לא רואים שכתבת
שוב תודה לך, אולי תיקחי את הסיפור ותסגננירויטל.

אני יכולה לשלוח לך את כל החלקים וכל כמה זמן תעלי חלק,

עכשיו יש פה כבר ו' חלקים,

אבל רויטל, את מסוגלת.ארץ השוקולד
תעשי את זה ותצליחי.

חוץ מזה, לצערי ממש אין לי זמן. (וגם לא בטוח ביכולת שלי, לא יצא לי לכתוב)
תודה לך,מישהי אמרה שהיא תסגנן.רויטל.


רציתי לכתוב עוד חלק אבל אין מענה.רויטל.


לאאא. תמשיכיייאחינעם=)
אני קוראת את הכל רק שלפעמים עמוסה אז לא מספיקה להגיב. זה יפה ממש. תמשיכייי.
וואווו עכשיו קראתי את כל החלקיםיהלום את אישתך!

ממש יפהה!! באמת!!!

תמשיכיי תמשכייי אני במתחחח

תודהרויטל.


תודה אני אמשיךרויטל.


חלק ח' בעזרת השם,רויטל.

אורה לפני שהלכה לסמינר עוברת דרך הפח מקווה מאוד למצוא את השקית

עם המצלמה והשעון,אבל הפח היה ריק,עולמה חשך עליה,אוי מה עשיתי למה

למה ככה ציערתי את החברה הכי טובה שלי,היא ממש מבולבלת מגיעה בקושי

לסמינר נכנסת לכיתה ולא רואה את שולמית,כל בת שנכנסה לכיתה היא שאלה

אותה אם ראית שולמית,אף בת לא ידעה לענות לה,המחנכת נכנסה,אמרה בוקר

בנות משהיא חסרה היום,כל הבנות צעקו כן שולמית חסרה,המורה תכף הסתכלה

על אורה ושאלה איפה שולמית,אורה גמגמה קצת אמרה  '''אני לא יודעת''' ,

השיעור הראשון זה היה תפילה,אורה  התפללה מכל הלב עם בכי חרישי,אחרי

התפילה כשהתחיל השיעור. המנהלת נכנסת ואומרת לאורה ''בואי בבקשה אני צריכה

לדבר איתך'' אורה יוצאת עם שיברון לב מגיעה לחדר המנהלת.....

 

בעזרת השם אחרי התגובות יהיה המשך,לא לשכוח זה סיפור עם השגחה מדהימה

נ.ב. בחורה טובה פה באתר אמרה לי היום שהיא תסגנן יפה את הסיפור הזה  וגם את השני

כי אני לא יודעת לסגנן.

יואו יפה ממש!! לדעתי את כותבת אותו יפה! אשמח להמשך...משהי נחמדת


תודה לך מחר יום שני אי''ה יהיה המשך.רויטל.


מותח ממשארץ השוקולד
המשך בעזרת השם היום יום שנירויטל.


חלק ט' בעזרת השם,רויטל.

המנהלת ישר שנכנסה למשרד שלה, בקשה מאורה לשבת וביקשה ממנה

הסבר מדוע שולמית לא הגיעה,את הרי החברה הכי טובה ורק את אמורה 

לדעת כי בבית הם לא עונים,ואף פעם לא קרה שהם ההורים לא מעדכנים 

אותי,אורה גמגמה מעט ואמרה,'''המנהלת תראי נכון שאני ואורה מכיתה ט'

אנחנו חברות עד עכשיו שאנחנו בכיתה יא אבל אין לי מושג למה היא לא באה

אומנם אתמול בלילה קרה מקרה לא נעים כשהיא הייתה אצלי''' כאן אורה התחילה

לבכות ובקשה מהמנהלת לחזור לבית,תוך כדי שהיא בוכה המנהלת מקבלת טלפון

מהמפקחת של הסמינר,ושואלת את המנהלת '''האם זה נכון ששולמית עזבה אותנו

ועברה לסמינר אחר, את שמעת משהו,ככה הבנתי מאמא שלה''' המנהלת אמרה '''לא

ממש לא שמעתי'''  המפקחת בקשה שתברר בדיוק מה קרה עוד היום אני רוצה תשובה

ממך,היא נתקה את השיחה,שולמית המשיכה לבכות וביקשה שוב ללכת לבית כי כואב

לה הראש,המנהלת שחררה אותה,והיא חזרה לבית,היא התחילה לחשוב מה אני עושה

לערב את אבא, לערב את אמא ,לערב את אחי הגדול,בסוף החליטה להתייעץ עם הרב של אבא

שלה,הרב יעקב רוזן(שם בדוי)היא הסבירה לרב בדיוק מה היא עשתה,הרב פסק היות שזה

בין אדם לחברו וזה ממש גזל חייבת להחזיר את המצלמה והשעון, כאן אורה בכתה והסבירה לרב

שהמצלמה והשעון כבר אינם,אז הרב אמר את חייבת עכשיו,,,,,,,,

 

בעזרת השם יהיה המשך אחרי התגובות.

 

 

תודהרויטל.


מסקרן...משהי נחמדת


תודה רבהרויטל.


..בברסלב בוער אש!

ואו את באמת טובה.

את ממש כותבת מענין

מותחארץ השוקולד
אם כי הפרטים קצת עמוסים, קצת קשה לעקוב. אולי במקום להתייעץ עם אבא,אמא, האח הגדול, פשוט לכתוב התייעתה עם המשפחה?
ממש יפהההה מחכה להמשךךיהלום את אישתך!


קראתי את כל החלקים!יוני קדוש

הרעיון מאוד יפה!
 

סליחה על השאלה: לא כ"כ הבנתי מה הלחץ שלך לקבל תגובות על כל חלק קטן ?

קראתי הכל! מעניין מאוד! תמשיכי!מתנחלת אמיתית


קראתי. וואו!תגל הארץ
מה עד עכשיו אתם קוראים לא מאמינה אז כנראה צריך המשך.רויטל.


כןכן(-:תגל הארץ
בבקשה תעשי המשךךך
בלי נדר אם יהיו עוד כמה תגובות אמשיך.רויטל.


אוי, אני כבר לא זוכרת את הסיפור...משהי נחמדת

למה את לא עושה את זה כמה שיותר רציף?

ככןיהלום את אישתך!אחרונה

את ממשיכה?

..דאק

..

שתי נקודותטאביאחרונה

שתי נקודות

קרובות, קרובות

אך המרחק ביניהן מלגעת

במסגרת הפורמט

אינו ניתן לגישור.

מי נתן לך רישיוןעיניים טובות

בחיים לא חשבתי שאפשר למשש ככה פגיעות.

החלל הריק בין המילים ללב נשאר דומם, בעיקר מדמם, ובאוזני רק זעקה נוקבת: "מי נתן לך רישיון?!"

הזירה נראית כמו אחרי תאונה קשה במיוחד. הצעדים הכבדים של אחריות מנסרים את השטח עד שהוא מסיים להקיף את הזירה ושולח בי מבט שאין בי כוחות נפשיים להסתכל בו חזרה.

זה רצון. זה רצון. אני ידעתי מיד. הוא שרוע מדמם במרכז הזירה שאשמה מכתרת כעת בסרטים אדומים. תוך כדי אני שומעת אותה ממלמלת-מטיחה לכיווני, נוטפת ארסיות: "לא סתם רצון. זה הרצון הטוב. ה-רצון הטוב".

אני רוצה לצעוק לה שזה לא הזמן כרגע, שהוא מאבד דם יקר, שיטפלו בו לפני שיהיה מאוחר מדי, אבל כל מה שיוצא לי מהפה זה רק יבבות קטועות שכנראה מנסרות את הלב של ביטחון שנדרס במרכז החזה.

מרחוק אני רואה את חמלה נוגעת-לא נוגעת, בטח מפחדת להתקרב. לעזאזל, למה היא נשארת לבהות שם? לא רואה שצריך אותה כאן דחוף?

בטחון משחרר אנחות קטועות מפעם לפעם, מחרחר בצורה שמדאיגה את אשמה ואחריות.

רצון מאבד סופית את ההכרה.

כל העסק הזה מדליק את אשמה שבפנים מיוסרות מתקרבת אליי, מדדה עקב בצד אגודל עד שעיניה ננעצות עמוק בעיני והיא לוחשות אליהן, שוב עם הארס הזה: "את הרגת את רצון".

אחריות ואשמה אוהבות לעבוד יחד, אני כבר מכירה אותן היטב. שני צדדים של אותו מטבע שחוק שכעת נזרק לכיווני ואני חסרת אונים.

חוסר אונים. בחייאת ראבאק איך שכחתי ממנו. אורות כחול-אדום מהבהבים מולי בדיוק כשאני קולטת אותו מתרוצץ בתוך הזירה עד שכמעט ובורח ממנה.

כשהוא יושב ליד מה שנשאר מרצון הוא מזכיר לי ילד כאפות, מחכה לבריון של השכבה שירביץ לו.

אחריות מנסה להזיז אותו מהשטח המסומן. אשמה דווקא גוררת אותו לשבת על רצון, אולי חושבת שבכוחו להנשים אותו. מפגר.

איך תמיד אני נתקעת עם הכוחות האלו, כנראה שוב חוייג המספר הלא נכון בלהט הלחץ והכאוס.

"גם כן כאוס. בגללו התאונה בכלל", אשמה מלכה בלקרוא מחשבות, והמחשבות שלה מלקות בחזרה. אולי זאת האֲשָׁמָה בעצם.

בין חרחור אחד של ביטחון למשנהו יש לי כמה שניות לעצמי ושוב השאלה חוזרת להכות ולהדהד בי, "מי נתן לך רישיון?!"

חבר'ה יש תחרות כתיבההרמוניה

שיר או סיפור קצר עד 250 מילים

הנושא הוא "אמת"

תרשמו בגוגל "מילה במקום 2026" ותראו פרטים

אפשר לשלוח רק עוד 10 ימים

יש פה הרבה מוכשרים...

בהצלחה

וואי תודה, שלחתי עכשיואהבה.

איזה יופי רוצה לשתף?הרמוניה

הבנתי שאסור להעלות לרשת..אהבה.

לפי התקנון.

אולי כשיפרסמו את הזוכים אני אעלה

אהה חחח אופסהרמוניה

לא נורא חוקים נועדו כדי לעבור אותם

חוץ מזה שכאן זה לא באמת רשת זה סך הכל חצר אחורית כזאת..😅

סתם סתם אבל אם באלך תשלחי לי בפרטיהרמוניה

תודה על ההכוונה סופר צעיר

הנה אחד משלושה שירים שכתבתי לתחרות

עֵת תָּבוֹא הָאֱמֶת 

לְבִקּוּר אֶצְלֵנוּ, 

בְּוַדַּאי תִּתְפַּלֵּא  

מֵעֹקֶם שְׁבִילֵינוּ. 

  

עִקְבוֹתֶיהָ יְכַסּוּ אֶרֶץ 

בּוֹחֶנֶת שֶׁלֶט אֶל דֶּרֶךְ, 

תִּשְׁכֹּן בְּלֵב כָּל נַוָּד 

תָּסֹב כְּנָחָשׁ כָּל כֶּרֶךְ. 

  

לְבַסּוֹף תַּעֲצֹר הָאֱמֶת 

לָפוּשׁ תַּחַת בְּרוֹשׁ, 

יַעֲצֹר לְיָדָהּ זָב חֹטֶם 

וִינַעְנֵעַ אֶת הָרֹאשׁ. 

  

מוֹפִיעָה בְּכָל מָקוֹם, 

וַעֲדַיִן אַתְּ נִסְתֶּרֶת. 

לְךָ יֵשׁ רַק דֶּרֶךְ אַחַת 

וְלָנוּ יֶשְׁנָהּ כָּל דֶּרֶךְ. 

ואוו..!הרמוניה

ידעתי שמוכשרים פה

אהבתי זה נשמע לי פשוט ומקצועי בו זמנית

את הבית השני לקח לי יותר זמן להבין

וממש אהבתי את הבית האחרון

תודה רבהסופר צעיר

לצערי עירי אינה משתתפת טאבי

וואי...הרמוניה

לא אכפת לי לשלוח בשמך אם אתה רוצה כי אני לא שלחתי חחח

אם זה אפשרי אין לי בעיה

אפשר להחליף זריז את הכתובת במשרד הפנים ואז לשנותטאבי

חחחחהרמוניה

סתם שתדע לקבוע תור זה 7 חודשים מראש..(;

פעם בשנה אפשר לשנות דרך האתרטאבי

גולמי, אבל:

מבעד לאישון עיני

המשתקף באישון עיני במראה

ובאישון עינך

נמצאת, בַּשחור חסר־ניצוץ

כל האמת

האמת כולה

על בושה בלתי־מוסברת

שמלווה את נשימותיי

מוסיפה להן נופך צילי

כמו הפחד מרעשי לילה

הדומה לאמת חבויה בציורים בחול על החוף

הנשטפים בגאות ושפל

ובגלים מתנפצים של אמת

האמת שמספרת על חטאים, אכזבות,

טינה שאני שומר כלפי העולם

לְעולם, ולעצמי

כמו קור בלתי־נסבל

מתלכדים גבישים של אמת ופחד

במערות הלב השחורות כאישון

נשקפת מבעד לְחלון הנשמה

סכנת התמוטטות

תחת כובד כל האמת כולה.

תודהההרמוניהאחרונה

מעניין... בעצם ההגדרה שלך לאמת.. היא כל ההוויה.

יפה מאד!

שיר של יוםאשר ברא

אתגר לכתיבת שיר יומי

@כולם

בו"ה

שיר של יוםטאבי

הכל שר, מזמזם, הומה

מיילל, רועש, סואן

דומה הדבר הזה

למשהו

אך דומם הדבר ההוא

מכבר.

כל קריאה הבנתי דבר אחרבין הבור למים

זה גדול

שיר של יוםאשר ברא

תקיעת שופר,

קול תרועה.

הנה הוא בא,

הנה הוא בא.

אבל הוא לא ענה,

וגם לא צלצל.

צחוק של ילדים,

רחובות מלאים.

מי זה הוא האיש,

שחוצה את הכביש?

קול מבשר,

אנחה גדולה.

משיח בא.

משיח בא.

שיר של יוםסופר צעיר

אַסְלָה תַּמָּה

אַסְלַת הַחֵן

מְצֻפֶּה בְּפּוֹרְצֵלָן

קוֹרֵאת לִי: הֵן!

קִלּוּחֵךְ קוֹלֵחַ נִיחוֹחֵךְ פּוֹרֵחַ

וְכָל כֻּלֵּךְ אוֹמֶרֶת אַהֲבָה. 

 

בָּרְחָה לִי אַסְלָתִי הַתַּמָּה

נִשְׁבְּרָה הִיא בְּצֵל הַמַּעֲמָסָה

נָפְלָה שְׁדוּדָה

מִי יַרְכִּיבֶנָּה שׁוּב לְמַעֲנִי.

מִקּוֹל שְׁרַבְרַבֵךְ

בּוֹקַעַת זְעָקָה

שֹׁד וָשֶׁבֶר! אָסוֹן נוֹרָא!

נָפְלָה הָאַסְלָה

לֹא תּוֹסִיף קוּם

עַכְשָׁו אֲנִי לֹא שׁוֹמֵעַ כְּלוּם וְהַכֹּל בְּצֶבַע חוּם.

אוי ואבוימשה

שיר של יוםצדיק יסוד עלום

הכלבים בשכונה שלנו נובחים הרבה

מפריעים ללמוד תורה

נובחים נביחות שבעל פה

אין להם מורא

יש אחד מרוט

נכנס לפעמים בצעד ארוך

לא נובח, מחרחר

אין תחרות

הרבה פעמים הוא מאחר

לא הבנתי אותו בפעם הראשונהבין הבור למים

היום ניסיתי שוב, והשיר כביר

מרתק אותי הרקע

חזק ונהדרליפא העגלוןאחרונה

עומק ראוי לשמו. תודה

ג כסלובין הבור למים

היו מניעות העלמות את רגליהן בכיוון מזרח והעלמים היו נפלאים בעיניהם אל תוך אגם

דוּר דוּר עלסו הפרפרים,

גוף גוף שחקו כעוללים

דווי דווי עלו החכמים

שור שור עמלו החסידים

צוף צוף, הגו משוררים!

שיר של יוםאשר ברא

עמדתי בשער ולא נתנו לי להיכנס.

"משפצים כאן",

הם אמרו.

אז חיכיתי על מפתן השער,

הדקות והשעות עברו.

המשכתי להגיד את פרקי התהילים,

שיפעלו שם.

יעוררו רחמים.

על נהרות בבל ישבנו, גם בכינו.

והמואזין קורא לגויים.

והם, ימח שמם- עוברים.

והבאים וההולכים, השואלים והמבררים-

מסתכלים עליי. נועצים.

ודמעות רבות,

אם אשכחך ירושלים.

והקריאת מואזין ממשיכה.

ולי- אין עדיין כניסה!

כך מרגישה גלות.

ואחרי כמה דקות והמתנה של מספר שעות,

אמרו לי: "את יכולה להיכנס עכשיו".

ונכנסתי.

והרגשתי,

ככה מרגישה גאולה.

ככה מרגישה תקווה.

הר הבית?משה

כתבת יפה.

שיר של יוםליפא העגלון

מִזְדָּרֵז לְהַשְׁכִּים, לְעוֹרֵר

אֶת הַשַּׁחַר,

אֶת הָאוֹר הָרִאשׁוֹן

וְכָל שֶׁעוֹלֶה בְּיָדִי

לְגָרֵד מְעַט רְשִּׁימוּ

שידוךxmasterx

הוא נכנס החליט שהגיע הזמן

הוא מוכן ונמאס לו מהמשחקים

שדכנית

זהו להיות רציני

מתיישב מחכה לתורו

מסביבו עוד כמה נשמות אבודות

באות לנסות את מזלן

הוא נכנס

מתיישב מולה היא נחמדה

מחייכת

הוא משתף במה שהוא רוצה מדייק

היא שואלת שאלות והוא עונה

יש לה ניסיון בריקוד המוזר הזה

היא מתחילה לשאול

זו הפעם הראשונה?

כן, הוא עונה קצת בהיסוס

זה בסדר יש כאלה שמגיעים לעדכון גרסה או שדרוג

מה חשוב לך?

נשמה

שהכל יהיה מדויק

היא מקלידה הכל

הכל מתועד שהוא יקבל בדיוק את המילה האחרונה של מה שהוא רוצה

והכל כל כך מושלם

הכל AI

לא צריך אנשים לא צריך כלום רק שרתים

מישהי בחוץ מחכה

באת לשדרג?

שואלת אותה המזכירה

היא עונה שלא

דווקא הפוך, להחליף

להחזיר לדגם הישן.

המזכירה מצקצקת ומעירה משהו על עוד אחת שבאה לחזור לדגם הישן

הוא מושלם מדי היא אומרת למזכירה

אין לו אופי אסרטיביות כלום

אני צריכה משהו חזק לא עדין לא רגיש ולא שביר

תראי ריקי עוד אחת באה להחזיר

בסוף את כל הדור החדש נחזיר וזהו

משטרת התנועהאני הנני כאינני

שלום, כאן משטרת התנועה

שלום, רציתי לשאול האם את מגיעה?

מה זאת אומרת, הזמנתם משטרה?

לא, מה פתאום, למה מה קרה?

רגע, לא הבנתי. סתם התקשרת?

חס ושלום, אבל לא נראה לי התחברת

זו פעם אחרונה, מספיק עם השטויות

למה מה נראה לך? תמנעי לי חוויות?

לא, את לא אמיתית, הלו, מדברת כאן שוטרת

אני חושבת לא קלטה עם מי היא מדברת

טוב נו חלאס, אני מנתקת את השיחה

שלום ולא להתראות לגברברת הקשוחה

היי, את לא תלעגי לי יא שטוחה

וואו וואו, פסים אישיים, לא מקצועי לך חה חה חה

טו טו טו

אני לא מאמינה, היא פשוט ניתקה

תגידי, מה חשבת, יפה שהחזקת יותר מרק דקה

משהאחרונה

אתמול שחתי בערב שבת עם חברה על המקוםבין הבור למים

ואמרו סביבי שאינו קיים עוד, ושאעזוב. נזדעקתי שוודאי שהוא ישנו, אני עוד שבה אליו פעם בפעם וקוראת את החדשים. כעת מששבתי הפורום עוררתם בי המון חמלה, חשתי באוירת תהוכנות(תוהו וכנות), שהפשטות שלה יש בה משהו שובה לב.

יש אמת בזעקת השיר, משהו בלתי אמצעי, זה לא מובן מאליו שאתם כאן, תורמים דמכם ומיישבים את המקום, בכלל לאחרונה אני מבינה שמדובר בסוג של שליחות, לא ברור לי עדיין מה מהותה אך אין ספק שהשירה היא דבר שלוכד בו נצח, שזו מעין נבואה.

@אשר ברא @רחל יהודייה בדם @זכרושיצאנולרקוד @שובי מלכות (שברת אותי) @טאבי @מוריה.

@עיניים טובות ו @אנונימי17 זיקקתם הכל כבר לפני בשרשור שלכם. עפתי על לשירתגובה

@ימח שם ערפאת @צדיק יסוד עלום @סופר צעיר @אברהם יאיר שטרן @חתול זמני אתם מצד הסיפורת! מודה שטרם העמקתי בכתבכם אבל על דבריי אני עדיין עומדת! מקווה לשוב אליהם

וכל המגיבים!! @זיויק @משה ואני באמת לא מספיק מתמצאת בשביל לקרוא לכולם. אבל בקיצור! היה חשוב לבטא! חזקו ואמצו

קריאה לאתגרבין הבור למים

לפני כארבעה חודשים כתבתי פתק בטלפון, כותרתו שיר של יום ומהותו שיר אחד כל יום.

ידעתי שחלדו גלגלי שפתי וזמן רב יקח עד שאכתוב שירה שוב, לומר שהתמדתי תהיה אמת חלקית מאוד, אך עם הזמן התדירות גברה ובימים האחרונים הרגשתי כאילו נמהלתי שמן ועברתי ממלמול שקט לדיבור מפורק, תכף נשורר.

אני הייתי אחת ולעצמי, חשבתי להציע לכם, אם תהיה היענות, לפתוח שרשור שיקרא שיר של יום ויהווה קריאה לאתגר. כל יום ישורשר בו שיר אחד בלבד, מי שתופס תופס, אם שניים פרסמו יחדיו - זכינו כולנו, אבל אם מישהו כבר כתב את השיר היום, יש להמתין למחרת. חושבת שאפשר לנסח כמה חוקים, אתם יכולים להעלות אותם, למשל: לא ניתן לשתף בשיר שנכתב אתמול.

הקיצור! מה אומרים? @כולם ללא יוצא מן הכלל גם אתם המספרים סיפורים

בעד. יוזמה ברוכה. אפשר לבקש ממך למסד את זה?אני הנני כאינני

רק לא מיסודבין הבור למיםאחרונה

אהבתי את האתגר, אני בעד.אשר ברא

לגבי מקום..

סיפורי מעשיות, אבדת בת מלך.

תפתחי לנו?בין הבור למים

ברוכה השבהמשה

כבר ציינתי בפני חבריי שזמרים הם בין רופאים לנביאיםאברהם יאיר שטרן

תודה. מחזקים דברייך.

מעניין שרופאים, תוכל לומר על זה עוד?בין הבור למים

חייבים אותך כאן.זכרושיצאנולרקוד

התפעמות שכזאת אסור לה שתישאר במחשכים.

כנביא האוגר נבואתו הנכספת להתגלות.

נו נבא לנו!בין הבור למים

מאגריי כמעט וייבשוזכרושיצאנולרקוד

"והבור ריק אין בו מים"

טעות למחוקצדיק יסוד עלום

טעות, למחוקטאבי

או שטעות למחוק?

אני מוצא את עצמי נע בין שני הקצוות האלה.

יפה !משהאחרונה