זהו, נכנסתי לתשיעי, איך אני מכינה את עצמי להרגיש את העוצמה של הלידה ולא להתעסק עם המסיכים (צירים, רופאים ומוניטור?)
פורום הריון ולידה
מכתב פתיחה
איך גורמים ללידה להיות חוויתית?heh
הו, שאלה טובה, עם תשובה ארוכה!בילי
למרות שחלק מהדברים שאכתוב עדיף שיתבצעו לפני תשיעי, אך אף פעם לא מאוחר.
לקרוא ולקרוא ולקרוא חומר על לידה, על רוחניות בלידה על איך ללדת טבעי אם זה מעניין אותך ואני משערת שכן כי את רוצה לידה עוצמתית ולרוב (מדגישה, לא תמיד), זה יותר קל בלידה טבעית ללא התערבות.
דוגמאות לספרים: הכנה רוחנית ללידה - דפנה חסדאי
להיות לאם- רפפורט
לידה פעילה- גנט בלאסקאס (לא בטוח שאייתתי נכון אני מניקה ולא יכולה לקום)
טבעי ללדת וכו וכו וכו
לארגן לך סביבה מפרגנת. שזה יכול להיות דולה תומכת שתוכל לעזור לך להתרכז בעצמך ולא
להתייחס לכל השאר.
או אפילו מיילדת פרטית באחד מבתי היולדות שמאפשרים זאת ובחלקם זה מגיע עם תפאורה של חדר טבעי או מרכז לידה, שנראה יותר ביתי ופחות רפואי.
או בבית...
לעבוד על הפנימיות שלך, על האמונות, הפחדים, ולדאוג שלא יהיו דברים לא פתורים שיפריעו במהלך הלידה.
לדמיין את הלידה המדהימה שתהיה לך שוב ושוב, מחשבה יוצרת מציאות.
זו לידה ראשונה נכון?
שיהיה בהצלחה.
גם אנישלה שוב
מנסה להכין את עצמי, למרות שאני חולקת מכל וכל על האבחנה שלידה עוצמתית זה טיבעי.
לדעתי בדיוק הפוך, בלידה הראשונה, ניסיתי בלי אפידורל, ורק בכיתי, כאבתי, התלוננתי ובכלל לא הייתי מרוכזת בתהליך הנפלא. ברגע שקיבלתי אפידורל, התחלתי לשיר (באמת) להתפלל, להתכונן ולכוון.
גם הפעם אני מתפללת לקב"ה שיתן לי לידה קלה של אפידורל כדי שאהיה מרוכזת בקטע הקריטי, שאהיה שמחה ושלווה, אוהבת ומכילה.
אני קוראת קצת סיפורי לידה, עושה קצת דמיון מודרך (יש מישהו מיוחד שקוראים לו עמית קדם שהוציא דיסקים עם כל מיני תחומים ואני משתמשת בעבודה שלו ללידה) מדברת עם בנות, הכנתי עוגיות אתרוג, קונה לעצמי דברים קטנים וחדשים ללידה כדי להרגיש ש'החיינו' גם בקטנות ולהתפנק ולשמוח (כמו פיג'מה נוחה) אני מכינה רשימה של נזקקים לתפילות ובעיקר משתדלת להתפלל.
יש לכן עוד רעיונות?
מצטרפת בחום!!+mp8
כמי שילדה 3 "עם" (אפידורל) ו-3 "בלי",(לא בבחירתי, העניין התקדם מהר מידי, מה שטוב כשלעצמו, אבל די טראומטי מבחינת התהליך!) ממליצה על לידה רגועה עם אפידורל, לידה בה את יכולה לחייך ולשמוח ולהיות צלולה תוך כדי, ולא להתמקד כל הזמן בכאבים מטריפי דעת!!
סגולות שתמיד איתי: הספר נועם אלימלך ואכילת מצה של אפיקומן תוך כדי (אני תמיד שומרת אחר הפסח...)
בהצלחה ובשורות טובות!!
דוקאheh
זו לידה חמישית, אבל אני ממש לא פנויה נפשית ומעשית לחשוב לבד מה עשיתי ומה אני אמורה לעשות, ואני מרגישה אבודה לגמרי.
אפילו בלידה ראשונה הרגשתי יותר מוכנה!!!!!!!!
פנקס תפילותבוזי נוזי
ב"ה בתוך שתיים משלוש הלידות להן זכיתי בחסדי שמיים, הגעתי עם פנקס תפילות תוצרת בית. עם כל הכאב והבילבול קשה היה לי לנצל את הזמן הקדוש הזה לתפילה, אז פשוט ישבתי ורשמתי תפילות שאני רוצה להתפלל בזמן הלידה, ואז הרווחתי פעמיים, גם את ההכנה והק'שר לה' לפני הלידה, וגם תפילות מוכנות ומרגשות לזמן הלידה.(לשלה שוב: בסוף השארתי מקום לשמות ..) אחרי הלידה גם היה לי מקום לכתוב חוויות שקשורות לידה ולתינוקי המתוקי שלנןולד לי...
וחוץ מזה: להכין את התיק עם חלוק חדש ומפנק , חטיפי בריאות ומיץ שזיפים....
לידה קלה ונעימה, בע"ה!
ברור שבלידה ראשונה הרגשת מוכנה יותרבילי
כי היה לך זמן להתכונן וללמוד.
ועכשיו עם 4 ילדים ב"ה למי יש זמן.
וואו כמה זה חכם!יוקטנה
ואני עד עכשיו תהיתי למה לא הצלחתי להגיע מוכנה ללידה האחרונה! תודה, בילי, על שפתרת עבורי את התעלומה! 
בכיף...
בילי
אין לי הרבה נסיון כ"כ אבל שאלהחילזון 123
למה צירים זה נחשב ל"מסיחים"? הצירים זה תהליך הלידה לא? להתעסק בהם זה גם להרגיש את הלידה.
מסיח הדעת מן הגדולה, הקדושה והאושרשלה שוב
וראי שחכמים (רש"י ) אומרים ליולדת להביא קורבן חטאת כי אולי בלידה התחרטה, נדרה נדר שאינו ראוי בגלל הכאבים הנוראים.את יכולה להכנס לפורום פחות דתי ולשאול איזה קללות קיללו במהלך הלידה מכאבים... בזמן הזה שלנו (ואני יודעת שאני מקימה עליי את רוב הנשים בפורום הזה) זמן גאולה, אין עניין להיות בסבל מיותר, יש לנו תיקון וישועה. אני מתפללת שאזכה ללידה כזאת שמחה. ודרך אגב, האפידורל של היום לא משתק לגמרי (יש אפילו walking apdural) ואת עדיין מרגישה את הצירים, יש כאלו יותר יש כאלו פחות, הרבה מגדירות ככאב של מחזור.
זה אם ממש בא לך להתעמק בכאב ולא בתפילה.
לא ידעתי היכן להוסיף את הלינק להנקה אזז לעיונכםבנימינה הקטנה
http://www.mako.co.il/home-family-pregnancy/healthcare-breast-feeding-course/Article-f5237a7b0809421004.htm&sCh=3d3
אני משקשקת פחד מהלידה ומהכאבים אין לי מושג לקראתבנימינה הקטנה
מה אני הולכת,יש לי עוד חודשיים להתרגל לרעיון אמל'ה
תקשיבי...שלה שוב
א. אני רוצה לעודד אותך, לכל אישה הכאבים הם ברמה שונה. יש לי חברה רופאה (כלומר...ראתה כמה לידות בחייה) והיא כמעט טיפסה על הקיר מרוב כאבים, וכשהגיעה לביה"ח, היתה לה רק פתיחה 1!!! ולעומת זאת יש לי בת דודה, שנמצאת כל הלידה במים עד השלב הקריטי וטוענת שלא מרגישה את הצירים. מה אני הולכת כ"כ רחוק? אמא שלי אמרה שכשהיא הגיעה לבה"ח כבר הראש שלי היה מבצבץ והיא לא הרגישה. טוב. היא טוענת שלידות זה בכלל לא כואב.
אז את מבינה? אולי את בין אלו שלא כואב להן כ"כ. חכי ותנסי. לבנתיים תתפללי.
ומ-ק-ס-י-מ-ו-ם יכאב- תיקחי אפידורל. זה גם לא כואב, רק קצת מפחיד- כי זה בגב מאחורה ואת לא רואה מה קורה.
אם את דואגת לגבי סיכונים של אפידורל אז את יכולה לחפש את המאמר ב'דעת' של ד"ר חנה קטן שמבהירה על נושא האפידורל, ובאופן כללי היא מאוד מאוד תומכת.
אני עברתי כבר 3 לידות וכל פעם חוסר הודאות הוא קשה מחדש, ואתה ממש מרגיש כאילו מישהו אחר היה שם, או שהקב"ה בכבודו ובעצמו יילד אותך, כי אתה מסתכל על הילדים ואומר- אני? ילדתי כבר 3 ילדים? וזה פלא מדהים. שווה כל דקה.
בהצלחה. שתעבור עליך בשמחה, שלווה ואהבה.
בקשר לכךmp4
שמעתי פעם הרצאה מרב ....
ההלכה מביאה סימנים מתי האישה נטמאת בלידה, ואחד מהם- כאשר היא לא יכולה ללכת לבד
ז"א, שביא לא מתמודדת לבד וצריכה עזרה- אז היא טמאה לבעלה והוא לא יכול לעזור לה
אבסורד! דווקא אז?!
והוא הסביר
שהאשה מגיעה למצב שאף אחד לא יכול לעזור לה, זו השעה שהקב"ה בא לעזור לה, והיא והוא יחד בתהליך.
אני משתדלת לההשאר בבית, עד שאני נטמאת- אח"כ אין מי שיעזור....
לנשום נכון
להשאר בקרקע ומציאותית
החויה האישית שלי, שאני לא צורחת ויולדת פעילה מאוד! וכך זה מקצר בהמון את הלידה,
פשוט חיה את הרגע העכשוי - בפסים מעשיים,
לצערי לא יצא לי להתפלל בלידות או לעשות הכנה רוחנית
גם אף פעם התיק לא היה מוכן, רק 5 דק' לפני היציאה
רק שלא תכנסי ללחץ
בהצלחה רבה, הרבהבריאות ושמחה
וכח לנחת
שלה שוב ו mp2בנימינה הקטנה
תודה רבה רבה על התגובות המדהימות זה בהחלט מעודד
מתרגשתheh
קראתי את כל התגובות, ואני פשוט מתרגשת ומחכה לרגע המדהים הזה, אבל גם מפחדת שלא אהיה מחוברת לעצמי מספיק, ושלא אצליח להרגיש את עוצמת הרגע.
תודה רבה
כשהתינוק יוצא סופסוף- ומונח בזרועותייך+mp8
אין מצב שלא תרגישי את עוצמת הרגע, גם אם עד עכשיו היית נתונה רק בכאבים!!!
זה רגע ששווה לחיות בשבילו, ובמחשבה עליו אני מצליחה לצלוח את כל התהליך שלפניו....
בהצלחה רבה ומהירה,
בשורות טובות!!
נכון...שלה שוב
תמיד יש את הפחד הזה, לפני אירוע גדול שלא נצליח להרגיש/לחוות/להיות כמו שהיינו מצפות, והאכזבה מזה כשלעצמה כבר הורסת, אבל אם תבואי עם מחשבה של - אני מנסה מה שאני יכולה לעשות ברגע הנתון, ומחשבה שלידה זה ליד ה', שהרי מפתחות של לידה לא נמסרו, וזה אחד מהמקומות הכי קדושים שיש (וואו.אז מספיק רק להיות שם בלי לעשות כלום...)אז...
אני פה וזה מה שאני יכולה עכשיו, ומה שיקרה בסוף לא תלוי בי.
הכל שונה מלידה ללידה- את הרי כבר יודעת. אם תבואי בגישה של אני מקבלת כל אשר יהיה, יהיה בסדר- הרי המשמעות האמיתית היא בין אם נרגיש את זה ובין אם לא- זה המעשה בפועל- ילד חדש בא לעולם!
(ראי ורד בסוף...)
אני מאוד מנסה להכין את עצמי למרות שלל הטרדות, ואפשר לומר שזה בסוף יותר בכוונה מאשר במעשה, אבל אני מקווה שהקב"ה מצרף את המחשבות למעשה, ואני מתפללת שאשר יהיה אשמח ואהיה שלמה בתחושותי, כי זה היה המקום שלי באותו רגע וזה כל מה שיכלתי...
ש'ימלא ה' משאלות ליבך לטובה'
שלה שוב ו mp2טל תלתל
שלה- לגבי הכאבים המשתנים מיולדת ליולדת, רציתי להוסיף שזה נכון גם מלידה ללידה. אני הגעתי בלידה הראשונה עם כאבי מחזור קלים במיוחד (אני רגילה להתכווצויות משתקות במחזור רגיל) והייתי בפתיחה של 9 ומחיקה של 100%! מצד שני הגעתי ללידה השניה עם פתיחה של 3 וכאבים לא נעימים. כשהגעתי לשלב שכל כך כואב עד שאי אפשר לחשוב על כלום, הייתי רק בפתיחה של 5...
mp2- לגבי הצרחות- אני לא אחת שמשחררת תחושות ע"י קול. לא כשאני נבהלת, לא כשאני מפחדת ולא כשכואב לי. לפחות עד הלידה האחרונה. היה לי מזל גדול שהדולה שלי (בעקבות העבודה לפני הלידה היא ידעה את מה שסיפרתי לכן כרגע) אמרה לי כל הזמן: "זה בסדר לצרוח. מותר. זה אפילו עוזר" וראה זה פלא, ברגע שהתחלתי להשתמש בקול שלי לטובת הצירים (ולא לצרוח סתם, אלא לנתב את זה כדי לעזור ללידה), הלידה התחילה להתקדם מהר מאוד. כך שאני לא חושבת שיש קשר מחייב בין גבורה לקדושה מעונה, בין שקט טוטאלי ליולדת מוצלחת.
מחזיקה אצבעות לכל האמהות שבדרך!
ידע, הכנה רוחנית ודולהאמאקנגורו
הם נוסחת הקסם שלי. כל מי שניסתה, הסכימה שזה עובד...
לקרוא על לידות ולראות סרטונים (יש סרטונים ממש מרגשים ביוטיוב, למי שלא חסום לה... של לידות טבעיות מדהימות ומעצימות שממש עושות לי חשק ללדת!) ולהזכר מה זה... גם בלידה 5 צריך לחזור לפוקוס...
להתכונן רוחנית (לפעמים אפילו רק ההתכוונונות על כך שהנה, כל ציר מקרב אותי אל התינוק שלי, שאני פה רגועה, שלמה ומוכנה רק בשבילו, שה' לצידי בכל ציר, ומחכה איתי פה צמוד אלי, לתינוק שלי, ומלווה את שנינו כאן...כל כוונה כזו עוזרת לעבור ציר בשמחה) אם יש זמן, אז כדאי אפילו סדנא או קורס של דבש מסלע וכאלה אבל זה כבר טעם אישי.
דולה- 'אם דולה היתה תרופה, זה היה לא אתי שלא להשתמש בה"- תרגום מאנגלית לדבריו של רופא שערך מחקרים בנושא יתרונות הליווי המקצועי בלידה, (קלאוס קנל וקלאוס- בספרם 'לחבק את האם') ומצא שהתועלת היא עצומה בכל התחומים (מקטין שימוש במשככי כאבים, והתערבויות בלידה, מקצר משך הלידה ועוד)
מנסיוני האישי- אכן הדולות עושות את ההבדל.
לנושא הספציפי שהעלית- אחד מתפקידיה של הדולה זה לעזור לנטרל עבור היולדת את ה'רעשים' החיצוניים והפנימיים שמפריעים לה ללדת...
הצירים- לדעתי הם חלק מהלידה ועוצמתה, כך שאני אישית לא מבינה למה לא להתעסק איתם, אפשר להתעסק איתם באהבה, קבלה ושמחה- מנסיוני, גם זה נמצא בראש...
(ואני בהחלט מדברת מנסיון, כי אני חווה צירים כואבים בטירווווווף! לי עזרה סדנא של יום אחד של דבש מסלע, להפוך לידה כואבת מאוד, ומאכזבת כשהסתיימה בקיסרי שני- ללידה טובה ושמחה, בניגוד ללידה הראשונה שנצרבה בתודעתי כטראומה...))
שיהיה בשמחה ובקלות!
ואל תשכחי לעדכן איך היה
אני לא חוויתי לידה מרגשת בכלל...veredd
הרופאים היו מזעזעים, לא רצו לתת לי עוד אפידורל עם הפיטוצין, אז גירדתי את הקירות שם לכמה שעות טובות, המיילדת האנטיפטית כל שנייה ניסתה להוריד לי את הכיסוי ראש למרות שהתעקשתי עליו, ובסוף עוד עשו וואקום. קיצר- לא ממש לידה חווייתית. אבל מה? לפני שהיה לי זמן לחשוב על זה, הניחו בידיי את היצור הכי מתוק והכי חמוד שראיתי, והוא הסתכל עליי בעיניים פעורות לרווחה והתחיל לינוק בשקיקה... מאז- אני אומרת, למי אכפת מלידה חווייתית או לא יווייתית, ומי הוא זה שאמור לקבוע מהי לידה חווייתית יותר או פחות? לי הייתה לידה לא חווייתית בעליל, ואפילו טראומטית, ועדיין מה שאני הכי זוכרת זה לא כאבים ולא תפרים ולא רופאים חסרי סבלנוץ, אלא רק זוג עיניים מתוקות... מה שמשנה זה מה שנשאר אחר כך, המשקל המתוק הזה...
אוי ואבוי לא ולאשלה שוב
אני, בלי להבהיל, לא ממליצה לאף אחת לראות סרטי לידות, זה לא שלא ניסיתי-לצערי ניסיתי, אבל יש בזה משהו שמבחוץ נראה כ"כ קשה ואכזרי, ואת כל הרגשות המרוממים של הלידה קשה להרגיש. סרט בעיני נשאר סרט. מגרה את החושים אבל לא ממש מרגישים את המציאות האמיתית... במיוחד שהסרטים האלו כמובן לא צנועים בעליל, ואת רוב הבנות זה מזעזע, לעירום של עצמי לוקח לי זמן להתרגל- אז לאחרת?
וסתם לשוטט ביוטויוב וליפול על סרטים שאת לא יודעת מה מקורם לא כדאי.
לחשוב פעמיים לפני.
זה יכול גם סתם לזעזע. חכי לחויה האישית שלך...
ורד, גם לי הלידה השלישית לא היתה חוויתית, הרופאים והאחיות רבו ביניהם מי יסדר לי את האפידורל ולבנתיים השאירו אותי ככה ללדת...וכמובן שהתכוננתי, למדתי כמה חודשים קודם עם בחורה מתוקה ורוחנית בשמים על המשמעות של הלידה...ומה שיצא זה מה שקרה בסוף... אין ספק שמה שמשמעותי בסוף זה מה שנשאר בידיים. אפשר לקוות ולהתפלל לחוויה (אמן!) אבל זה כנראה לא בידנו...והכי משמעותי זה מה שכתבת, הנשמה החדשה שהצלחנו להביא לעולם. זה באמת הפלא.
יוקטנה, לתגובתך?heh
מצטערת, אבל לא מסכימה בכללאמאקנגורו
בטח לא למי שכבר ילדה, ויודעת מה זו לידה (לא מעצימה וחויתית?) דוקא לה, אם היא חושבת שתוכל להתמודד עם העירום וכו', כן מומלץ לראות סרטי לידה חיוביים ומרגשים. אפשר לקבל לינקים נפלאים בפורומים ייעודיים של לידות פעילות וביתיות באתרים אחרים שלא אזכיר את שמם אבל הצבע שלהם כתום...
לי זה ממש עזר להתכוונן על איך לידה יכולה להיות.
(דוקא ההבנה הזו שלידה היא תהליך של היפתחות טוטאלית, פיזית ונפשית, ושזה יכול להיות יפה ומעצים, ולא מביש או משפיל, עזרה לי מאוד לקדם, לשחרר ולשמוח בלידתי.)
ולגבי זה שהכל בידי שמים. מסכימה כמובן, אבל אני מאמינה שהוא משאיר לנו את העבודה על הנפש והרוח פה בעוה"ז... לא מוכנה לקבל את זה שהחויה שלי לא בשליטתי. (התהליך- ברור שרק בידיו, הכל יכול לקרות ואני לא נכנסת כעט להחלטות האנושיות הלא מוצלחות, אלא למה שעלול להתפתח שלא בשליטתנו) אבל החויה- איך שאני אבחר להתייחס ולראות את הדברים- בהחלט בידי.
את וורד מתארות חוייות קשות, אבל גם אני חוויתי לידות קשות מאוד. שתיים שנגמרו בקיסרי חירום ואחת שהסתיימה ב"ה בואקום טראומטי פיזית- אך משמח מאין כמוהו. (כי ייחלתי כ"כ ללידה ואגינאלית.)
כך שגם את הואקום הטראומטי אפשר לראות אחרת- הכל בעיני המתבונן.
הצוות הפרטי שלקחתי בלידתי השלישית הואגינאלית, אמרו אח"כ שזו היתה הלידה הכי קשה שהשתתפו בה, ויש להם רקורד, כך שכנראה הם יודעים על מה הם מדברים, אבל זה רק נתון פיזי, כי רגשית הייתי בהאי ממש. הייתי מאושרת וממש נהנתי בזמן הצירים הכואבים מאוד מאוד שהיו לי. נהנתי, כי בחרתי להנות. כי בחרתי לקבל אותם בשמחה. בחרתי לחוות לידה טובה.
ברור שמה שחשוב זה האוצר שיש לי ביד בסוף, אבל גם ברור לי שעצם החויה תישאר איתי לנצח, אז למה לא להשקיע בה? זו כמובן דעתי האישית והלא מחייבת, אבל לשלול מראש את הנסיון לחוות, להגיד מראש שזה לא בידינו...לא מקובל עלי.
מי שבאמת רוצה לחוות לידה אחרת- מוצאת את הדרך. בלי קשר לכאב, ולתהליך לא מוצלח- הבחירה בידינו איך לחוות את הלידה.
אפילו בין שני הקיסריים שלי היה הבדל משמעותי, שההכנה הרוחנית ללידה השניה גרמה לשינוי לטובה:
הלידה הראשונה היא טראומה נפשית וצלקת פתוחה מבחינתי- יחס הצוות, הניתוח שכ"כ לא רציתי, הקשרות לא פשוטה לתינוקת שלי וכו ובעיקר- חוסר הידע והרצון שאיתו הגעתי- לא לחוות- לא לכאוב- רק אפידוראל, הם שגרמו לי לאכזבה ואומללות מול החויה האחרת לגמרי מולה התמודדתי בסוף...
אני חושבת שאת הלקח הפנמתי היטב.
ללידה השניה , הגעתי מתוך השתדלות עצומה ללידה טבעית, למידה, התכוננות פיזית ומתוך הכנה רוחנית טובה- וקבלה של התהליך כמו שמתפתח- לידה זו זכורה לי כחויה טובה, כי כך בחרתי לראות כל שלב וכל רגע בלידה, גם אם לא היה לפי רצוני. הצירים הכואבים להפליא אך טובים, ההנקה מיד אחרי הניתוח, וחווית ההתחברות המצויינת לתינוקת שזה הכי משמעותי בעיני, יותר מחויית הלידה אך גם כחלק ממנה. השינוי היה אצלי בראש, לא במהלך הפיזיולוגי של הלידה.
ללידה השלישית בחרתי לשנות גם את מהלך הלידה, ולכן התעטפתי בצוות פרטי יקר להחריד, אך תומך, והשגתי את מטרתי, וחוויתי סופסוף לידה ואגינאלית (אמנם ואקום, אבל למי היה איכפת, לעומת האופציה של קיסרי לכל החיים...?)
כך שמשלוש לידות מאוד קשות הוכחתי שאפשר מבחינה נפשית לעבור את זה אחרת. (וגם פיזית, מסתבר, אבל זה נושא אחר)
נראה לי חבל לייאש מראש ולומר שזה לא בשליטתנו, אם לא ניסית לשנות את החויה הטראומטית שלך בכל דרך אפשרית.
אני כן עשיתי זאת, קראתי, למדתי, התכוננתי והצלחתי.
ומנסיוני, אני אומרת שזה אפשרי מאוד.
אל תאמרי אי אפשר, לא בשליטתנו, וכו', לפני שניסית הכל.
כיום אני רוצה ומנסה לעזור גם לאחרות שסוחבות טראומות.
עם קצת רצון ומאמץ- אפשר לשפר את החוויה הנפשית, וגם הפיזית.
(ושתי חברות שלי כבר מודות לי על כל מה שתרמתי להן מהידע והנסיון שרכשתי...)
התחלתי ללמוד דולות כי אני מאוד מאמינה ביכולתן לעזור ולשנות חוויות לטובה, גם פיזית וגם נפשית.
ושיהיה בהצלחה ובקלות ובשמחה לכולן.
ואגב- לידה כוללת בעיני 3 שלביםאמאקנגורו
שלב הצירים (קשה וכואב- אך ההתמודדות הנכונה יכולה להעצים מאוד את הנפש!)
שלב יציאת התינוק, (גם אם לא יצא כמו שתכננו- בעיני עצם היציאה מהפתח הנכון היא חויה אדירה ומרגשת ומופלאה, כואב ככל שיהיה! ואפילו בניתוח לא מתוכנן, מנסיוני, יש לרגע זה עוצמה מדהימה משלו)
שלב ה'בונדינג'- החיבור הראשוני לתינוק
שלשת השלבים הללו הם מרכיבים בלידה שלא ניתן להפריד ביניהם, כשמסתכלים על לידה בכללותה, כחויה, אך כן ניתן לחלק את ההתמודדות עם כל שלב כיחידה נפרדת- נפשית ופיזית.
לגבי ה'בונדינג'-
ברור לי שגם חויית ההורות הראשונית לתינוק שנולד מתוך העצמה נפשית של אימו, שנובעת מהעבודה העצמית שלה והמאמץ להביא אותו לעולם בצורה הכי טובה ושמחה בשבילו ובשבילה- החויה של האם עימו טובה יותר ולכן גם החויה שלו בראשית חייו טובה יותר.גם הטבעיות והזרימה של לידה מעצימה כזו מובילה בעיני באופן טבעי לביות מלא ומיידי. ואין חויה מופלאה יותר מזו בשלב זה של ההורות. בעיני, ביות מלא הוא 'בונדינג' מתמשך- ז"א שהשלב של השעתיים הצמודים אחרי לידה, פשוט זורם באופן טבעי הלאה לימים הבאים. האשה והתינוק נשארים להם בתוך בועה של הורמונים משכרים ונעימים שעוזרים להתגבר על כל כאב וקושי בשלב הזה. (ולצערי, גם כאבי התכוצויות של הנקה אני מכירה היטב...)
אני ובעלי היחידים שטיפלנו בו והחזקנו אותו ומלאנו את כל צרכיו ונהננו מכל רגעיו הראשונים ושבאו אח"כ בעולם הזה. הייתי איתו בכל בדיקה, האכלתי, החלפתי, השכבתי לישון, הכל ברגע שפתח את פיו- מיד הבנתי אותו.
בעיני- זה חלק מחויית הלידה שאני רוצה ומצפה לה.
ולגבי המנוחה אחרי לידה- זו מנוחה טובה יותר- כי את רגועה שהתינוק שלך מקבל את כל צרכו, ולא צורח את נשמתו עד שיקראו לך, וגם את לא צריכה לתזז לתינוקיה באמצע הלילה, כי התינוק שלך צמוד אליך, כפי שנועד להיות בשלב זה של חייו. (ויש עוד תועלת רבה של הביות להנקה וכו)
שהתינוק הזה היה צמוד אלי מבפנים 9 חודשים, נראה לי שהניתוק ההכרחי ממנו, רצוי שיהיה הדרגתי לא פחות מההריון וההקשרות אליו.
איך משתחררים מהטראומה?אנונימי (פותח)
אני "חוויתי" לידה אחת שכללה צירים עד פתיחה 5 בלי אפידורל, אח"כ קיבלתי אפידורל, חמצן , אלקטרודה בראש של העובר, סוכר באינפוזיה, תקלה במכשיר של האפידורל (ולקח לצוות הרבה זמן להבין למה אני עדיין מתלוננת על כאבי צירים) ולקינוח - ניתוח , וכל המעבר לניתוח היה בצעקות של הצוות עלי...
אני אישית עד היום בטראומה ולא מצליחה להיכנס להריון נוסף (אודה על האמת שגם שלב החזרה הביתה מהלידה היה מאוד טראומטי ולא תומך...)
אז איך מתגברים????????
אולי כדאי...שלה שוב
וואלה. ישבתי מול השאלה שלך וחשבתי לעצמי איך אני בעצם התמודדתי עם הלידה האחרונה הקשה שהיתה לי. ובעצם אולי לא כ"כ עשיתי את זה, פשוט הזמן עשה את שלו, ובכל זאת יש דברים שכדאי לעבד. אולי עם איש מקצוע?
בכל אופן נראה לי שאולי תעלי את השאלה בשירשור חדש כי זה נבלע כאן...אולי יהיו רעיונות לבנות...
לי אישית מאוד עזראמאקנגורו
ללמוד הרבה על לידות ואיך הייתי רוצה שתהיה הלידה הבאה.
מאוד עזר לי סדנא של דבש מסלע.
עזר לי לדמיין את זה אחרת בפעם הבאה, ובעיקר להיפרד מהחויה שהיתה.
אם זה קשה לך לבד- יש אנשי מקצוע שעובדים על הנושא הזה.
אני יכולה לברר לך בפורומים אחרים אם תרצי.
שלחי לי מסר"ש אם את מעוניינת.
אל תזניחי,
אבל אם את צריכה זמן, קחי אותו.
כ"כ מבינה את ההרגשה.
אני אישית תיארתי את החוויה האנטיפטית בחדר הניתוח בפעם הראשונה כאונס קבוצתי...
היחס לא היה יותר טוב...
לראות לידה זה נראה אכזרי?חילזון 123
דווקא ממעט הסרטי לידה שראיתי הבנתי איך יכולה להיות חוויה רוחנית ומרוממת בלידה, ומה זה לידה מעצימה וטובה.
ודרך אגב רובם לא היו כאלה לא צנועים, מה שמעניין לראות זה לא את השניה שבה יוצא התינוק לפרטי פרטים (על זה אפשר אפילו לדלג או להוריד את המסך) אלא את הפנים של היולדת, איך היא שקועה בתהליך המיוחד הזה, איך עוזרים לה,
איך היא נראית אחרי וכו'
ובקשר לזה שכדאי לחכות לחוויה האישית שלך - לדעתי החוויה שלך (בין השאר) נגזרת מהידע שלך על איך זה יכול להראות. ידע זה כח ויותר מזעזע ומפחיד לדעתי להגיע למשהו לא נודע בלי לדעת למה לצפות ומה יהיה וכו'.
האם תוכלו לתת קישוריםטלי10
לסרטים מעצימים שראיתן?
תודה רבה.
אוכל, במסר"שאמאקנגורו
זה ממש טעם אישישלה שוב
לכל אחת יש דברים אחרים שמעצימים אותה. אותי מזעזעים הסרטים האלו, אני לא מצליחה להתחבר אליהם בכלל, ונדדתי עם חברותי בכמה סדנאות ללידה טבעית, הן מצאו את זה כמו פלא, אני ממש לא.
ידע זה לא בהכרח כוח.
לפעמים לתת ללא נודע לסחוף אותך הרבה יותר עוצמתי...
לפעמים אני גם לא קולטת איך אני ממש לא מובנת, הרי בהודעות הראשונות כתבתי על כמה שיש להתכונן, כמה שיש להתקדם לפני, כמה חוויתית היא הלידה. א-ב-ל לפעמים יש מצבים שלא בשליטתנו, אין מה לעשות! וצריך לקבל גם אותם באהבה ושמחה. זה כל מה שניסיתי לומר- בלידה האחרונה שלי, נכנס סטודנט באמצע ולא ממש רציתי אותו שם, אז ביקשתי שלא, ומיד נכנסה איזושהי רופאה ונתנה לי על הראש בצרחות - של מי את חושבת שאת, ואיך הם ילמדו אם לא יראו וכו'. ובוא נאמר- שזו לא היתה החוויה הכי רוחנית בלידה ואני עוד הייתי ככה באמצע התפילה, אבל בסדר...אני כאן יחד עם הקב"ה ויחד עם המאורע המטורף והנפלא הזה, ומה שיקרה...
איזה נושא כלבבי!!!אמא ל-2
אני אמנם רק בחודש שלישי אבל כ-----ל הזמן חושבת על זה!!!
תודה על כל התגובות, תכתבו עוד...
אני חיבת להגיע הפעם ללידה כמו שצריך, בלי הלחץ המטורף הזה לקבל אפידורל, ועם יכולת להתמודד עם הצירים,
בשתי הפעמים הקודמות, היו לידות ב"ה רגילות לגמרי, עם אפידורל מצוין, אמנם הראשונה היתה ואקום, וזה היה קצת מלחיץ אבל ב"ה אני יוכלה להגיד שהיה בסדר.
אבל בכ"ז עד שקיבלתי את האפידורל
המשך...אמא ל-2
הייתי בכזה לחץ, והרגשתי כל-כך אבודה,שברור לי שזה לבד מחמיר את המצב...
והבטחתי לעצמי שיותר לא...
אמאקנגורו - תודה על התגובה המפורטת, מאד התחברתי למה שכתבת, אשמח לשמוע עוד על איך מגיעים לזה!!!!!
איך מגיעים לשמחה ולשלווה למרות הצירים המסחררים האלה.
אני ממש מזדהה איתך אמא ל-2אמא לא מקצועית
גם אני זוכרת את הלחץ המטורף הזה והציפיה מתי הוא כבר יגיע - המרדים עם האפידורל... ההרגשה שאני לא אעמוד בזה אם לפני שהוא יגיע - יגיע עוד ציר, יותר חזק.
אבל בלידה האחרונה מה שקרה זה - שהוא לא הספיק להגיע. כמובן שכאשר עלתה המחשבה המחרידה שאצטרך לעבור הכל ב"live" כולל הכל זה רק הגביר את הלחץ, אבל למרבה הפלא ברגע שהבנתי סופית שזהו זה, אין סיכוי שאספיק לקבל אפידורל - קרה מהפך: קיבלתי החלטה אסטרטגית להפסיק לחשוב על האפידורל שאין - ולהתחיל להתרכז במה שצריך לעשות (לחיצות וכו') והנה המתח ירד, והקטע הקשה עבר לא רק פחות כואב ממה שחששתי - אלא אפילו פחות כואב מאותם צירים שחוויתי בשלבים המוקדמים של הציפיה ההיסטרית.
מאז, כל פעם שקשה לי בחיים אני אומרת לעצמי: זה קטן עלי - אני ילדתי בלי אפידורל!! 
אז אולי כאן המפתח: ההתרכזות במצב הקיים כרגע, במקום הציפיה המתמדת לסוף הסיוט, וכמובן הביטחון שמה שלא יבוא - את מסוגלת!
ובפעם הבעל"ט, אני מקווה לנסות ואפילו לחוות רגשות חיוביים בזמן הלידה (ולא רק למזער סבל - כמו שבעצם היתה מטרתי עד עכשיו כשבאתי ללדת.) אני מרגישה הרבה יותר מוכנה לכך עכשיו, מאחר שיש הרבה פחות חששות מלידות ראשונות, (חשש מהאימהוּת וכו') ואפילו מחסום הפחד מלידה בלי אפידורל כבר ירד. אז יש פנאי רגשי להתעסק בקדושה ובגודל המעמד (בהנחה שהילדים יאפשרו זמן פנוי לחשוב על זה...)
דרך אגב: אני עדיין מקווה לקבל אפידורל אם רק יתאפשר! בכל זאת, היה פחות כואב עם מאשר בלי...
כדאי לתת לעצמך אפשרות לבחוראנונימי (פותח)
בלי להחליט מראש עם או בלי.
כשהגוף מתחיל את תהליך הלידה- לעזור לו בהרפיות ונשימות ולא להיתנגד לתהליך (ככה זה גם הרבה פחות כואב.), אבל כשאת מרגישה שאין לך יותר כוח או שאילו כאבים שאת לא מסוגל יותר לסבול - תעזרי לעצמך ותיקחי אפידורל. שמעתי מהרב יהושוע שפירא שבזמן הגאולה הקב"ה לאט לאט מסיר מעלינו את קיללתה של חוה . פחות כאבים בלידה וגידול יותר פשוט (טיטולים ,מים זורמים , חשמל וכו').
כדאי לך מאד להיתכונן רוחנית -יש את דבש מסלע, חוברות הדרכה של דפנה חיסדאי נשימות והרפיות ועוד כל מני הכנות רוחניות שכולן עוזרות בהבנת הגודל והעוצמה של הבאת תינוק לעולם. צריך לזכור שהקב"ה איתנו בלידה כל שניה ואם את מרגישה כאבים נוראיים - לכי על אפידורל -זה חלק מההשגחה .
בלידה האחרונה הרגשתי כל כך חלשה (לידה שביעית...) שלא היה לי כוח להיתמודד עם הכאבים ולקחתי אפידורל.
האמת קצת היתאכזבתי מעצמי כי בלידות הקודמות היה לידה טיבעית ללא אפידורל, אבל עכשיו אני מבינה שהחלק העיקרי זה לקבל את התינוק מתוך שימחה ושלווה . גם אם הלידה עצמה לא הולכת לפי מה שחשבת. (קיסרי או ווקום ל"ע )
אז הרבה שימחה ולתת מקום להקב"ה. כי הכל ממנו יתברך.
על זה בדיוק דיברתי, על דרך להגיע ללידהאמא ל-2
בהרגשה שגם בלי אפידורל אני יכולה להתמודד עם זה בצורה שפויה ומעצימה, כי אם אני לא אספיק לקבל, או לא יודעת מה - אני לא רוצה להרגיש שוב את החוסר אונים הנוראי הזה - במיוחד שאני כל הזמן שומעת על כאלה שחוות את זה בצורה מדהימה...
לא שאני רוצה לוותר על האפידורל, לדעתי זה גם סוג של חוויה, והשילוב הזה של הרוגע והשקט הנפשי ביחד עם החיים החדשים הוא מדהים! אבל למקרה חרום...
הבנתי שפשוט צריך ללמוד את הנושא...
תודה על כל התגובות והכיוונים, מזל שיש לי עוד קצת זמן...
שני רעיונות (כל הזכויות שמורות לבעלי)אנונימי (פותח)
א. לחייך, כשבעלי אמר לי לחייך ניסיתי להסביר לו שהוא פשוט לא מבין מה זה צירים, אבל הוא התעקש להמשיך לבקש ממני לחייך, בסוף הוצאתי משהו מאולץ (רק שישתוק), וזה עבד! וככל שחייכתי יותר, הצירים עברו יותר בקלות.
ב. לשיר, העוצמה משתנה עם התקדמות הציר, וזה הרבה יותר יעיל ונעים מסתם לצעוק.
בע"ה שהלידה תעבור בשמחה ובקלות, וכמו שאמי מורתי אומרת "אמא בריאה עם ידים מלאות"
למה אני מרגישה שאצלי זה לא יהיה?אנונימי (פותח)
קודם כל מעיק עליי להביא ילד לעולם אם לא אדע בכלל איך להתייחס אליו כשיהיה בגיל ההתבגרות.
למה שאלד אם אח"כ לא אדע איך להראות לו מה נכון לעשות בעולם? אני עצמי לא מצליחה.
דבר נוסף, אם אני מתביישת ללכת לרופאה, אז בטח שאתבייש לפתוח רגליים לפני מישהו. ועוד כמה אנשים ועוד שכל העולם ואישתו יודעים מה הולך אצלי בגוף.
חוץ מזה שאני רזה. וכזו חלשה שבטח אמות בלידה.
ולמה שיכאב לי כ"כ? ואני מתביישת לבכות ליד אחרים, אז איך אצעק ליד אנשים שאני לא מכירה. מתביישת.
ומעצבן אותי שאומרים לי שמתפללים עלי כשיולדים. מלחיץ ומעצבן.
אם כבר ללדת? ללדת במקום הכי אישי ולא לספר על זה לאף אחד. ולא לשיר ורק לעצמי הכל בלב.
מצד שני, אם מתחתנים ומקיימים יחסי מין אז בטח כבר ללדת זה לא נורא בכלל.
ללדתheh
הקב"ה שולח מוכנות לכל אחד בכל מצב שהוא נמצא, ולכן שה' יזכה אותך להגיע לשלבים האלו תצליחי להתמודד
מתוקה...שומרונית
וואי איך העתקת את המחשבות שלי... לפני כל לידה מחדש...
לפני הלידה הראשונה הייתי מסתובבת ברחוב וכל אישה שראיתי עם ילדים (לא משנה באיזה גיל) מיד חשבתי על זה ש.. טוב, הנה גם היא עברה את זה, אז כנראה שגם אני אצליח...
(גם המיילדת בלידה השניה שבכיתי לה שאני לא יכולה כבר, אמרה לי שאני יכולה, כמו כל הנשים שילדו!
ואחרי כל הפחדים והמחשבות אני אחרי 3 לידות בלי אפידורל!
בסופו של דבר- ה' שולח כוח, לכל שלב כשהוא מגיע, וגם הדברים הכי מפחידים עוברים בסוף. אני מאוד מזדהה איתך בהתביישויות, וברצון ללדת לבד במקום פרטי.(גם אני כזאת..) אבל כזה כבר מגיע- ה' נותן כזה כוח ושוכחים מכל הבושות. וגם- תתחילי כבר מעכשיו להתפלל על זה, שהלידות יהיו לך טובות ומעצימות, בלי שום דברים שמביכים או מעצבנים אותך. ה' שומר את כל התפילות האלה... (לפחות אצלי זה עבד..)
אל תתאכזבי מעצמך... לא על דבר כזהאמא לא מקצועית
אני לא רואה צורך להתאכזב מכך שאני מרגישה צורך בהקלה ע"י אפידורל. זה לא איזו תחרות ספורט שצריך להגיע להישג פיזי כלשהוא. (וגם אם זאת היתה תחרות ספורט - עברת 7 לידות, אפשר בהחלט לומר שניצחת!! ויותר מזה: לגדל 7 ילדים - זה בד"כ יותר קשה מללדת בלי אפידורל. אני מעריצה אותך)
אם ההמנעות משיכוך הכאב זה מה שמעצים למישהי את החוויה הרוחנית (או שיש לה שיקולים אחרים למה לא לקחת אפידורל) - סבבה, אבל יש לזכור ולהדגיש שוב מה שכבר כתבת:
קיללת חוה "בעצב תלדי" זאת קללה ולא מצווה!!
ואם זכינו להינצל מזה במידה מסויימת - אפשר לשמוח בכך, להרגיש שזאת זכות. (דרך אגב יש איזה מקור על נשים צידקניות ש"לא היו בפיתקה של חוה" כלומר לא שייכות בחטא שלה ולכן גם לא בעונש - אני לא זוכרת מי ומה בדיוק)
וחוץ מזה כפי שאמרת לא כדאי להחליט מראש ולקבוע לעצמך "יעד" כזה או אחר, זה רק מלחיץ... וקצת הופך את הענין לספורט תחרותי (בעיניי).
לאמא ה"לא מקצועית", הגדרותייך, דווקא, ממש כן!+mp8
אהבתי את הגדרתך שקשי הלידה הוא בעצם קללה, ובל נשכח את זה!!
אפשר להתייחס לפחד מהאפידורל, לסיכונים האפשריים, אבל לא להפוך את הצירים למין אידיאל!!!
גם על צער גידול הבנים אנחנו מחפשות איך להקל (בהנחיית הורים, בהמצאות ימינו כגון טיטולים וכדומה), אז מדוע בלידה לעיתים מקדשים את הסבל??
באופן אישי, אני מחפשת להפחית בלידה את הכאב למינימום (אם זה בידיים שלי), ותאמינו לי שגם ככה זה לא ממש פיקניק....
אגב, שמעתי משהו יפה השבוע: המילה "ציר" בעברית, פירושה גם שליח, הצירים הם שליחים לתהליך המופלא של הלידה!!
לעינת ורדheh
בכל לדותי עד עכשיו זכיתי לחוויות חיוביות בזכות שיר עוצמתי שליווה אותי כל ההריון ועזר לי לחוות את הלידה בצורה עוצמתית.
הבעיה שההריון הזה אני לא מצליחה לפנות מקום בנשמה ולהרגיש שיר.
לפני כמה חודשים פתחתי שרשור לבקשת עזרה ולא הצלחתי להגיע לשיר.
אשמח לקבל עוד רעיונות (למרות שאני יודעת שהבעיה היא פתיחת הנפש ולא שאין שירים...)
את סותרת את עצמך. אם ציר הוא שליח, אז למה להבריחבילי
אותו???
אין סתירהאמא מסורה
א"א להבריח ציר, אפשר למנוע את הכאב שלו- ע"י אפידורל, אבל זה שלא כואב כשלוקחים אפידורל לא אומר שאין צירים.
אפידורל הוא משכך כאבים, הצירים קיימים גם עם אפידורל, רק הכאב לא מורגש.
לבילי- הוא שליח, הוא לא מטרה בפני עצמה!!+mp8
ולא אמרתי להבריח, רק שזה לא איזו מצווה לחוש בו ולמצות ממנו את כל מה שבו, אם אפשר להימנע ממנו!!
אני איתך!!!שלה שוב
תמיד קשה לי עם זה שכ"כ מקדשים בזמן האחרון את העילאיות שיש בלידה עם כאבים כשבעצם זו...קללה. נשמע לי כמו איזה רוחות נוצריות שחדרו ליהדות שכלל אינה מקדשת סבל.אני מבינה את תחושת העוצמה שנוצרת כשמצליחים להתמודד עם הכאבים, אבל בל נשכח שאפילו לזה מישהו נתן לנו כוחות...
השאלה אם מתייחסים לזה כאל סבל...בילי
מבחינתי צירים זה ממש לא סבל, אולי כואב.
ויש גם שיטות כמו שיטת קיי והיפנוברית'ינג שטוענות שגם יכולות לעמעם את הכאב כמעט לחלוטין (לא התנסתי).
הכל שאלה של התייחסות איך מקבלים את הצירים.
ודי עם הטיעון הדמגוגי שמקדשים את הסבל.
אף אחד לא מקדש אותו וכל אחת תעשה מה שהיא רוצה. ודאי אם לידה היא ארוכה מאוד וכואבת מאוד
ויולדת שלא מצליחה להתמודד עם הצירים אז סבבה שתיקח אפידורל, אף אחד לא אמר שלא.
אך יש אפשרות לנסות (לפחות לנסות) להתייחס ללידה כאל משהו הרבה יותר נעלה מסבל.
ותנו לנו ל"סבול" בשקט ותפסיקו להפוך אותנו ל"נוצריות" ה' ישמור.
כל אחד יעשה כטוב בעיניו...
וכמובן לא לשכוח...בילי
לכל המצדדות באפידוראל בעיניים עצומות, שיש לו גם תופעות לוואי
נרחבות ולא תמיד נחמדות, ולכן גם אם לוקחים, לקחת בחוכמה (בשלב נכון וכו'...)
ואני בהחלט מכירה נשים שרק בגלל החסרונות של האפידוראל לא לוקחות אותו
ולא כי מתחשק להן על לידה טבעית.
לי אפידורל עושה רע... ובלי - זו חוויה...אודי-ה
את כבר תראי בעצמך אם זה עושה לך טוב.
למזלי בלידה הראשונה לא הספקתי לקחת וחוויתי לידה מ-ד-ה-י-מ-ה.
נתנו לי טשטוש (אולי דרך הווריד כי לא היתה מסכה)
יכולתי לדחוף כמו שצריך ולא הרגשתי כלום.
דווקא בלידה השניה לקחתי אפידורל וראיתי שאמנם הצרים פחות כואבים
אבל לעומת זאת כל ההכנה לקבלת האפידורל לקחה ממני כוחות ולו יכולתי לנשום כמו שצריך בצירים ואח"כ בלידה עצמה זה ממש כאב. הרגשתי את הלידה ומצד שני לא הצלחתי לדחוף בגלל האפידורל.
ב-2 הלידות הבאות לא לקחתי אפידורל והיה יותר טוב.
ההצעה שלי ללידה טובה: תרגיש איזה משכך כאבים הכי טוב לך
תקחי איתך מישהו שיוכל לדבר במקומך כשתצטרכי כדי שתוכלי להרפות בצירים.
ללמוד לפני כן איך מרפים את הגוף כמו שצריך.
עדיף שהמלווה תהיה אמא או דולה (ולא בעל) כדי שיוכלו לעזור ללחוץ.
מצרפת קישוראמאקנגורו
עם פרשנות מעניינת של משהי שדוגלת בלידה פעילה,
ומדברת על עצב במובן של מערכת העצבים הפועלת בלידה ואיך אפשר לגייס אותה לטובתנו...
מוצא חן בעיני.
חוץ מזה, גם אם נניח שהאשה קוללה, האם היא חייבת לסבול? אולי הכאב לא חייב להיות סבל? זה מה שאני מנסה להציע,
אפשר לחוש את הכאב, ולא לסבול מהלידה.
כמו שגבר יכול לעבוד (גם אם בעבודה פיזית קשה) ולהנות מהעבודה, למרות ש'קולל' שיביא לחם בזיעת אפו.
אני מכירה כמה אנשים שעובדים בבניין מתוך אידיאל של עבודה עברית, ומאוד נהנים מעבודתם.
הם יכולים גם אולי להיות עובדי היטק...אבל בוחרים להיות פועלי בניין,
האם זו רוח נוצרית לבחור לסבול?
אני לא באה להתנצח סתם, אלא להאיר את נקודת מבטי:
כשדברתי על ידע- הנה דוגמא לידע יעיל שרכשתי (על קצה המזלג):
מחקרים מבוססים מראים את התועלת בתנועתיות ובעבודה הפיזית בלידה.
וכן, ההתמודדות, הכוחות וההשתדלות בהחלט מעצימים,
אבל גם מדעית יש הסבר להרגשה הטובה בזמן צירים, עם אוירה ואמירות מסוימות שעושות טוב ליולדת-
בזמן הלידה האשה מפרישה הורמונים שונים, הורמוני סטרס,(אדרנלין) והורמוני אהבה ורוגע (אוקסיטוצין,)
כשהכל טוב לה, ההכנה טובה, האוירה טובה, והיא מרגישה ביטחון- האוקסיטוצין גובר על האדרנלין, והאשה מרגישה שמחה ורגועה גם אם כואב לה. זה לא שהיא נאבקת בכאב ובעצם בתוכה רוצה לצרוח ולאבד שליטה,
להיפך, היא מרגישה שהיא צפה עם הצירים, חיה איתם, שוקעת איתם, זורמת איתם. משהו שקשה לתאר במילים, אבל היא לא סובלת מהם!
פה אפשר לעשות את הסוויץ'- כאב לא חייב להיות סבל. זה תלוי בגישה בה מגיעה היולדת ללידה. זה לא איזה נסיון נוצרי להנות ולקדש סבל, זה נסיון להסביר שכאב לא חייב להיות סבל
אלא יכול להיות גם חוויה טובה, אפילו עם הסבר מדעי.
ועוד משהו לשלה שובאמאקנגורו
לגבי ההשוואה לנצרות...פשוט לקחתי את זה קצת אישית...
לדעתי האישית, אשה שבאה ללידה מתוך כוונה ללדת טבעי, ומתכוננת לזה היטב נפשית ופיזית, ומצליחה לשחרר בלידה הורמונים מרגיעים ונעימים, היא לא זו שמקדשת את הסבל,
אלא דוקא זו שלא רוצה לסבול ולכן מבקשת ישר אפידוראל, ולא מתמודדת בכלל עם הכאב, אלא מתענה קשות עד לרגע קבלת האפידוראל, היא זו שבוחרת בעצם לסבול, או שלצערי, היא פשוט לא מכירה אופציה אחרת חוץ מ'או סבל או אפידוראל'' ואני יודעת, כי הייתי שם. ומכל 3 לידותי...היחידה בה ממש סבלתי היתה זו שאליה הגעתי עם שאיפה לאפידוראל בלבד ובלי שום הכנה להתמודדות אחרת עם הכאב.
ועוד מילה על אפידוראל-
אני לא נגד. גם אני השתמשתי בו (אמנם לא בהצלחה יתרה אבל משהו זה בכל זאת נתן...)
אני רק אומרת- לא לבנות עליו מראש. להתכונן ללידה טבעית טובה ואם זה לא הולך, אז האופציה (כמעט) תמיד קיימת. (היום נותנים גם בפתיחה8...גם את זה כבר עשיתי...) וגם אם כבר לא יתנו לך- סימן שאת כבר ממש בסוף...
אבל אם לקחת מראש אפידוראל, אז את תקועה איתו לטוב ולרע ואין דרך חזרה...אז תמיד כדאי לבוא מוכנים לכאב ולעבודה הפיזית והנפשית של הלידה, ולזרום עם ההתפתחויות והצרכים בכל רגע נתון.
מי שבאה מראש בפחד מהכאב ובמחשבה שרק האפידוראל יעזור לה...כנראה שרק הוא והקב"ה יעזרו לה...
אני אישית, מעדיפה לסמוך על הקב"ה ועלי, ולא על האפידוראל שכבר איכזב 3 פעמים...על עצמי הוכחתי שאוכל לסמוך טוב יותר.
סליחה לא התכוונתי להלהיט את הויכוח..אמא לא מקצועית
כמובן שיש לפעמים חסרונות לאפידורל, גם פסיכולוגית וגם מבחינה רפאית - פיזית (חלק חוויתי על בשרי) , כן אתן צודקות שלא לכל אחת זה מתאים ולפעמים מזיק ולא עוזר.
אז בעקבות הדיון חשבתי והגעתי למסקנה שכנראה אני צריכה קצת לרסן את הנטיה שלי להמליץ בחום על אפידורל לכל יולדת שאני פוגשת באשר היא (בצורה לא מקצועית לחלוטין, כמובן...)
אבל לא זה מה שהתכוונתי כשהבעתי התנגדות להתנגדות לאפידורל, פשוט נראה לי שהולכת ונוצרת אוירה כזאת שללדת בלי שיכוך כאבים זה סוג של הישג או תואר נכסף, ובגלל זה יש בנות (שלא לומר אני..) שמגיעות לאפידורל עם קצת תחושת נחיתות, או במין התנצלות, ואם רואים בזה סוג של יעד בפני עצמו - לעבור הכל בלי אפידורל ויהי מה, (במיוחד שלא תמיד ניתן לעמוד בזה ואז מתאכזבים) יכול להיות שזה לא יותר טוב מלבוא בגישה של רק אפידורל יעזור לי.
וכמובן אנדורפינים- כל היום חשבתי עליהם...אמאקנגורואחרונה
איך שכחתי אותם?!
ההורמונים של הריחוף, שמחה, האי, רוגע, והם גם משכחים כאב!!!שוה לעבוד בלידה ולהשתמש במה שהם נותנים לנו...
אגב, הייתי היום ביום עיון שלם של אחת הדולות המפורסמות בעולם, והיא דיברה ממש במילים שכתבנו פה...
שכאב זה לא סבל.
היא הגדירה כאב כתגובה פיזית,
וסבל- כתגובה נפשית.
חשוב להפריד בין השניים, ואז לטפל בכל אחד מהם בנפרד.
היא אמרה שהיא משתמשת עם היולדות שלה במילת קוד, מילה שהן מחליטות עליה, שעד שהיולדת לא אומרת אותה בלידה, אסור להציע לה אפידוראל...
ואז גם אם היולדת צורחת 'אפידוראללללל' זה סוג של ביטוי של הכאב, אבל רק כשהיא ממש סובלת, היא באמת משתמשת במילת הקוד.
היא מנחה אותן לשאול את עצמן ברגעי משבר: האם אני סובלת?
רוב הנשים לא משתמשות במילה.
לא קראתי וסליחה אם אני חוזרת על דברים שנאמרויערית נ
כמה דברים צשכדאי להתכונן אליהם לפני:
א. להשתדל לא לתת לאנשים מסביבך להשפיע עליך לרעה. להנתנתק מכל מה שלא מתאים לך ולהיות עסוקה בללדת.
ב. להאמין שיש לך יכולת ללדת. זה לא הליך רפואי והמיילדת לא תעשה את העבודה בשבילך. ככל שמבינים את התהליך אפשר להתמודד טוב יותר.
ג. כל ציר הוא בעצם הדרך של התינוק להתקדם אל העולם הזה. ככל שמרוכזים בו ומלווים אותו בדרך החוצה קל יותר (לא לגמרי) להתמודד עם הכאב. התינוק במרכז הענין.
ד. לסלוח לעצמך אם משהו לא הולך כשורה. יש אפשרות להשתפר מציר לציר ואם לא אז מלידה ללידה.
ה. לא לשכוח שעם כל ההשתדלות יש מי שמנהל את העניינים מלמעלה ופשוט להיות פתוחה לקבל את השינויים והלא צפויים.
שיהיה בשעה טובה ובמחשבה טובה!
ועוד משהו שעוזר מאודיערית נ
להיות בתוך מים. זה פשוט נפלא. מקל מאוד.
לא להתבייש לבקש אמבטיה או לפחות טוש
לא יודעת מה איתכםטל תלתל
אבל כשאני ילדתי אני באשכרה לא יכולתי לחשוב על כלום מרוב כאבים. כל כך כאב לי עד שאפילו שכחתי שיש אפשרות למשככי כאבים למיניהם... אם המיילדת לא הייתה שואלת אותי אם אני רוצה אפידורל, סביר להניח שהייתי בחדר לידה עד היום, כי לא אפשרתי ללידה להתקדם מרוב כאבים. וזה נעשה בתת מודע, לא התכוונתי לעצור את התהליך.
הצוות היה טוב בסך הכל, הלידה התרחשה בסופו של דבר והאפידורל הגיע בדיוק בזמן הנכון. אבל טראומת הכאבים עדיין מלווה אותי. יקח לי עוד זמן לפני שאני ארגיש שאני מוכנה לזה שוב.
כן יש לידות כאלהיוקטנה
בהן היולדת מותשת ומכווצת משעות ארוכות של צירים, ואז כשנותנים אפידורל "פתאום" תוך זמן קצר הפתיחה מתקדמת במהירות זה מצחיק, כי בדרך כלל אפידורל מעכב את הפתיחה... פשוט יש זמן ומקום לכל דבר
זה מצחיק, כי בדרך כלל אפידורל מעכב את הפתיחה... פשוט יש זמן ומקום לכל דבר מאוד מבינהאמאקנגורו
אבל מאמינה שהכנה רוחנית טובה תוכל לעזור לך לקראת הלידה הבאה.
האפידוראל הוא ברכה, אם ניתן ברגע הנכון ולאדם הנכון, ולא כמשתק כללי אלא כאמצעי אמיתי לקידום הלידה. (לפעמים מעט מנוחה, הרגעות וחוסר-כאב, זה מה שהלידה הזו צריכה בשביל להתקדם)
גם אני קבלתי אותו אחרי לידה ארוכה מאוד ו3 שעות פתיחה תקועה, דוקא כשכבר חשבנו שהולכים שוב לניתוח...אז שחררתי כבר את החלום על לידה טבעית...
ומיד אחרי האפידוראל, משהו השתחרר והראש של הקטן התחיל לרדת...אז אמנם הוא לא שיכך יותר-מדי את כאבי, אבל בהחלט קידם את הלידה...זה אכן קורה לפעמים, כמו שיוקטנה אמרה, אבל בלידה הקודמת שלי- נתקעתי דוקא מיד אחרי האפידוראל...אז אצלי זה פיפטי-פיפטי
לא צריך להתאמץ, זה יקרה לבד...יעל -ND
ללדת בבית!!! אין יותר חווייה מזה.arale44
חשיבה חיובית הכי חשובה -לחשוב מההתחלה על הסוף...אנונימי (פותח)
לדמיין איך התינוק מונח כבר עליך בסוף התהליך למרות שאת רק בתחילת הצירים.הדמיון הזה לוקח אותך הרחק מהכאב ומשכך אותו...(את זה למדתי וישמתי מהמורה ליוגה להריון שעשיתי במהלך ההריון)
דבר נוסף:מאוד מומלץ לנסות לשכנע את המיילדת לתת לך להכנס למקלחת חמה ולכוון את הזרם ממש על הגב התחתון ,אצלי בלידה החמישית זה קדן את הפתיחה במהירות ולא הרגשתי כאב כל זמן שהייתי במים!יש סיכוי טוב שיתנו לך אם עשית מוניטור והעובר לא בלחץ .
גם כדאי להגיע לחדר לידה כמו לניאדו שרוב המילדות יראות שמיים עושות הכל בנחת רוח והגישה נפלאה ליולדת ,לא מעצבנות אותה ורק מרגיעות וחיוביות.
אני ילדתי את הראשונה והשלישית עם אפידורל ואת השאר ללא .לדעתי לידה ראשונה כדאי עם אפידורל כי היא כ,כ ארוכה ומתישה אז כדאי להעזר בזה.
בהצלחה לכולן !
לידה רוחנית, ליד-ד',אנונימי (פותח)
אציין בראשי פרקים כמה נקודות, מי שרוצה הרחבות שתשלח לי מסרון.
אני בהריון 8 לאחר הרבה שמירות עם צירים מוקדמי... ולאחר הלידה ה-6 אמרתי שאם עד אתה התפללתי שלמרות הכל אזכה לעוד ילדים עכשיו אני מתפללת שאזכה לעוד לידה!
א. אחד משלושה מפתחות שלא נמסרו לשליח הוא מפתח של לידה. התחזקות באמונה שד' איתי בלידה מאוד עוזרת. להאמין שהוא זה שפותח... ומוביל את התינוק החוצה. בדרך כלל אם מרפים ונותנים בו את האמון הלידה זורמת יותר.
כמובן זה לא אמר שיכולים להיות קשיים וסיבוכים אך אם זה רצון ד' זה וודאי לטובה.
ב.ביחס לכאב:הסכנה בכאב שהוא משתק, תגובה טבעית היא חידלון...אך הפוטנציאל הוא עצום אם לוקחים את הכאב כמנוף לצמיחה.
לכאב יש מטרה: האמהות הקדושות היו עקרות על מנת שיתפללוו אל ד'. התפילה היא בשבילנו לא בשבילו. צריך ללמוד לקחת את הכאב ומתוכו להתקרב לד'."ממעמקים קראתיך ד'". בגישה כזאת בסופו של דבר הכאב נתפס אחרת ולא טראומתי אלא משאיר סיפוק רוחני עצום לאחר הלידה.
(מומלץ מאמר בעניין של הרב פינקוס זצ"ל בספר "נפש חיה" )
ג.מצד אחד לא לבוא בשאיפות גבוהות מדי מעצמי ללידה כיוון שאז יכולה להיווסף תחושת כישלון עצמי אם לא הצלחתי לעמוד ביעדים שלי לידה טבעית ו/או רוחנית
אך לא בגלל זה לוותר על השאיפות: תאמיני שהלידה יכולה להיות החוויה הרוחנית הכי גדולה בחייך, תכיני את עצמך לכך, תתפללי על כך...ואפשר!
ד.בלידה בולטת במיוחד הסתירה כביכול בין המישור הגשמי והרוחני: הסיטואציה מאוד גשמית (כאבים, הלכלוך,החשיפה של הגוף....) ודווקא פה צריך להתחזק שיש רובד רוחני ואני עכשיו בתהליך מדהים שלהבאת נשמה יהודית לעולם... ושהשכינה איתי. באחת הלידות שהכנתי את עצמי מאוד לכך הייתה לידה מדהימה והרגשתי איך ד' מזרים בכל אך אני זוכרת שהסתכלתי סביבה וחשבתי "יש פה מיילדת, שעון, ווילון.." האם השכינה כאן?" לאחר יומיים באה לבקרני המיילדת שהרגישה שהייתה לידה מיוחדת, המפגש איתה החזיר אותי ללידה וחשתי צמרמורת עצומה והרגשה מוחשית בלתי ניתנת לתיאור ש"השכינה אכן הייתה איתי"...
איזה יופי... הלוואי שאני אצליח להגיע לזה!!!אמא ל-2
באמת צריך הרבה חיזוק באמונה, והכנה רוחנית מתאימה ...
ולסמוך על בורא עולם, ורק עליו---
תודה לכל הכותבות!!!!!!!!!!!!!!! אתם מקסימות!!!
מה הקשר הסכם איתם????? למה עכשיו?אובדת חצות
אני בהלם
לשם מה ספגנו וספגנו חודש פלוס אם לא סיימנו את המלאכה. איך זה נקרא הסכם אם איראן לא מקבלת אותו? איך אנשים עוברים מ-0 ל100 בבת אחת לגבי מסגרות?
אני כבר רציתי להיות הראשונה שתגיע לגן אבל באמת, יום ראשון אחרי ככ הרבה זמן- איפה הרגישות של אנשים? להתחיל על הבוקר אחרי שחודש לא הם ולא אנחנו ישנו כרגיל???? יש לילדים חרדות, פחד משינויים, הם דור ממש מסכן שלא מכיר שגרה נורמלית שש שנים.
איך לא מתחילים מאוחר? איך לא מקצרים את היום?
אני מורה וגם אמא לילדים וזה מרגיש לי שמעבר לזה שלכולם נמאס, איפה האנושיות המידתיות וההדרגתיות אחרי חודש פלוס? לשלוח כאילו כלום? איך אפשר ללמוד יום מלא מהבוקר? איך זה הגיוני ועוד בעיר הכי מטווחת בארץ?
ואיפה הזהירות והבטחון של כולם שיהיה בטוח לשלוח?
והכי מאכזב בזוית האמונית של שביעי של פסחאובדת חצות
ציפיתי לאפוקליפסה וגאולה כשטראמפ אמר שימחק את הציביליזציה- קיוויתי שמתקיים המדרש שמלך אדום ישמיד את פרס. ולא היה כלום. מנהיג העולם החופשי בחר בהסכם. כמה מאכזב. איפה הגאולה המובטחת? לא מבינה את המהלכים. כל הזמן סבבים ועוד סבבים.
נראה לי עברנו מספיקאפונה
בשביל ללמוד שיש מי שמנהל את העניינים
זה לא טראמפ
לא ביבי
ולא שום בן תמותה אחר...
והוא עושה את זה כמו שהוא רואה לנכון
ואנחנו יכולים להוריד את הרגל מהגז,
לעזוב פרשנים וכתבות ואפילו מדרשים
להפסיק לצפות שזה יהיה כמו שאנחנו חושבים שזה אמור להיראות -
ופשוט להיות, בדרך אל הגאולה.
מבינה אותך...למרות שהילדים שלי (לפחות חלקם) שמחיםיעל מהדרום
לק"י
אבל לי אין כח לזה.
אבל אצלינו מתחילים מחר בתשע, ואין צהרונים (וגם אם היו, יכולתי לאסוף לפני. למזלי אני בבית).
ובעבודה שלי שזה חנ"מ, כן מסיימים מוקדם.
ומקווה שבאמת יהיה בטוח🤷♀️יעל מהדרום
לק"י
אם היו חוזרים בלי הפסקת אש, כנראה שהייתי משאירה בבית.
איתך... אני ממש בדיסוננס מטורף.קמה ש.
בס"ד
חושבת שלהרבה (לרוב?) האנשים פשוט ממש אקוטי לעבוד ולכן יש צורך במסגרות. בסוף צריך להביא לחם הביתה בסוף היום.
לגבי האכזבה המטורפת של היום, אכן. אני מראש הייתי עם ציפיות מדודות מאד כי אני לא רוצה לקוות ולהתרסק. אבל עם כל הציפיה הנמוכה שלי, עדיין התאכזבתי מאד. עדיין מודה על כל הניסים שהיו ועדיין מאוכזבת ממה שהיה בסוף. או ההיפך.
ובעיקר מרגישה את הנפש שלי שזקוקה לכל-כך הרבה עיטוף וחיבוק...
חיבוק לך.
לא מבינה למה בכללי מחר זה לא יום שבתון לאומיראשונית
בלי קשר למלחמה
כמו יום העצמאות
אפילו שאני אשכנזיה זה נורא הגיוני שאחרי יום שחצי מעם ישראל בחגיגות אז יהיה יום שבתון
ותגידו, איך עושים הסתגלות לקטני שלא היה יותר מחודש אצל המטפלת והתפתח מאוד בזמן הזה?
מלחיץ אותי לשלוח ליום שלם אבל אין לי כ''כ ברירה
זה היה בעבר יום חופששבעבום
בהסכם החדש של ההסתדרות יש חופש בין יום כיפור לסוכות ותמורת זה לומדים באיסרו חג. מסכימה שחסר הגיון....
אני חושבת שהיא התכוונה ליום שבתון לכולםיעל מהדרום
לק"י
לא רק למסגרות חינוכיות.
(גם אני בהתחלה רציתי להגיב כמוך).
גם פורים זה לא יום שבתון וגם לא תשעה באב...שבעבום
זה יום בחירה לפחות.יעל מהדרום
גם המימונה זה יום בחירה 😆דיאט ספרייט
וגם חג הסיגד
וממש במקום בעיניי.
באמת? לא ידעתי לגבי המימונהיעל מהדרום
לק"י
האמת שבגלל שבתור מורה קיבלנו 2 ימי בחירה, אני שומרת 1 לאיסרו חג פסח. שיהיה לי זמן להתאפס ולכבס וכו'. וככה לא בלחץ גם עם הילדים.
(כרגע אני בחל"ד עדיין).
יכולה לאסוף אותם מוקדםבוקר אור
בעיניי דווקא הגיוני שאם אפשר לחזור ללמוד ולא באמת יודעים כמה זמן יהיה שקט ישתדלו להחזיר כמה שיותר מוקדם
אנחנו באזור כתוםדיאן ד.
וכרגע נראה שלא מחזירים את הלימודים פה. בטח לא השבוע.
וזה ממש מבאס
גם אני וגם בעלי ג'ינגלנו בטירוף קודם בין עבודה, בית, ילדים וניקיונות לפסח.
כ"כ שמחתי ששמעתי שיש הפסקת אש וחוזרים לשגרה.
ואז הבנתי שאנחנו מוחרגים אוףףף
ומניחה שכבר תהיה הרבה פחות הבנה בעבודה להיעדרויות ועבודה מהבית.
אני חושבת אחרת…רוני 1234
הבנתי כבר די מזמן שאי אפשר פשוט "לגמור את המלאכה" ושיהיו עוד סבבים בהמשך.
אני חושבת שחזרה לשגרה דוקא חשובה לבריאות הנפש של הילדים וההורים והשהיה הבלתי נגמרת בבית דוקא מזיקה.
בתור מורה את כמובן לא חייבת ללמד ממש את החומר, אפשר לדבר על מה שהיה ואיך מרגישים ולעבד את מה שעבר עלינו או סתם לשחק משחקים ולהתאוורר בהתאם לגיל. ההורים שעובדים בכל מקום אחר חוץ ממערכת החינוך חייבים להיות בעבודה כדי להרוויח את לחמנו…
אני איתךהמקורית
אני מאוכזבת לגמרי! חיכיתי למכת מחץ ניסית שתביא רוגחוזרת בקרוב
רוגע מוחלט!
צריכה ללדת באלול ובניתי על רוגע נפשי....
אצלינו יש רק מעון מחר ומתחיל ב10פרח חדש
הבנים בתת לא לומדים מחר כי ככה זה תמיד באיסרו חג
הקב"ה מוביל את המהלכים, לא טראמפיעל...
יש את הדמיון ואת הרצון שלנו, אבל הקב"ה מנהל פה את הכל באופן הכי מדויק.
הגאולה כבר בפתח, את זה רואים בעיניים. להחזיק חזק, לא להתייאש... בקרוב ממש!!
אצלנו בפ"ת יום מלא מהבוקר- הזיהאובדת חצות
ובגלל שאני מורה אני לא יכולה לא להגיע מצפונית
חייבת להגיע ליום מלא
איפה ההתחשבות???? איפה הרגישות? איך אפשר להגיע ליום מלא אחרי כל מה שקרה בפתח תקווה?
כמה מחשבות שליבארץ אהבתי
קודם כל - יש כמה אנשים ששומעים אותם יותר מידי שמנסים להוריד את הרוח מהמפרשים של כולנו.
אבל הם עושים את זה כבר שנתיים וחצי (ולמעשה הרבה יותר) - ותמיד יש להם ביקורת על כל דבר שהממשלה עושה, גם אם הם סותרים את עצמם מפעם לפעם.
כי בסופו של דבר המטרה שלהם זה להוכיח כמה נתניהו והממשלה גרועים, והם יבואו ויצילו את כולם אם נבחר בהם בבחירות הבאות.
אז גם אם כולם מהדהדים את הדברים שהם אומרים בתקשורת ובפייסבוק ובכל מקום אפשרי, זה לא הופך את הדיבורים שלהם לפרשנות הנכונה על המציאות. ושווה לשמוע עוד פרשנויות יותר משמחות ואופטימיות על המציאות.
לגבי ההסכם עם איראן -
למה את כותבת שאיראן לא מקבלת אותו?
ממה שאני קראתי, איראן התחננה להסכם, ולמעשה ירדה מכל הדרישות שהיו לה עד עכשיו.
זה נראה לי הרבה יותר כמו הסכם כניעה של האיראנים מאשר כמו הסכם מהסוג שאנחנו רגילים אליו עד עכשיו. עד כמה שאני מבינה, אנחנו לא ויתרנו על כלום חוץ מזה שכרגע מפסיקים לתקוף אותם (לשבועיים. לא יודעת מה יהיה אחר כך. ובלבנון אנחנו יכולים להמשיך לעשות את העבודה, למרות שהם מראש אמרו שלא יסכימו לשום הסכם שלא כולל הפסקת אש גם בלבנון). הם פותחים את מצרי הורמוז, התחייבו למסור את האורניום המועשר, ונשארו עם פגיעות קשות מאוד מכל מה שתקפנו עד עכשיו.
אז נכון - עוד לא קרס המשטר לגמרי. נתניהו אמר מראש שזה לא בידיים שלנו. אולי זה עוד יקרה. ובינתיים שינינו משמעותית את המציאות שהיתה. אנחנו ללא ספק במקום הרבה יותר טוב ממה שהיה לפני כן.
ולגבי הזוית האמונית והאכזבה ממה שציפית שיקרה ולא קרה -
אני חושבת שכל ה'מקורות' שמפרסמים בכל מלחמה כזאת, שגורמים לציפיות של קפיצות דרך בגאולה שלנו, הם לרוב מזיקים יותר מאשר מוסיפים.
אנחנו ללא ספק בתהליך משמעותי של גאולה. תהליך שנמשך כבר מעל 100 שנה, וממשיך ומתקדם בקצב מואץ בשנים האחרונות.
אף אחד לא יכול להבטיח כמה זמן זה יקח, ואיך השלב הסופי ייראה. ולפעמים כשמסתכלים רק על הנקודה הנוכחית הרבה יותר קל לראות את הקשיים מאשר להבין שזו גאולה. אבל בפרספקטיבה של זמן - המצב שלנו היום הוא באמת הרבה הרבה יותר טוב ממה שהיה לנו בעבר. גם מבחינה מדינית וגם מבחינה רוחנית. (ככה אני רואה את הדברים. אני יכולה גם להסביר יותר).
לפעמים הציפייה למשיח שמגיע בבת אחת גורמת לזה שלא רואים את כל הצעדים שכבר התקדמנו. אבל גם המלחמה הזו מקדמת אותנו המון. גם אם עוד לא הגענו כבר לסוף.
ועוד מחשבה שהיתה לי -
אולי כל הדיבורים הממורמרים ששומעים על המציאות, זה גם איזושהי הכנה לגאולה.
כמו שבמצרים, השלב הראשון לגאולה היה 'ויאנחו בני ישראל מן העבדה ויזעקו ותעל שועתם אל האלהים מן העבודה' - עצם זה שהם נאנחו מהעבודה, והבינו שזו לא מציאות שהם רוצים, זה היה השלב הראשון שהוביל אל הגאולה. הרב ראובן ששון מסביר שזה העניין של המרור - שההרגשה של המרירות היא כבר צד של גאולה, כי זה כבר הבנה שהמציאות הנוכחית היא לא מציאות שאנחנו רוצים, ומתוך כך מתפללים למציאות אחרת ופותחים את הפתח שהיא תוכל להגיע.
אז גם היום - יש הרבה התמרמרות על זה ש'אין ניצחון מוחלט'. אנשים מצפים שכל אויב שיש לנו ואנחנו נלחמים נגדו - נגיע מולו למצב של 'ניצחון מוחלט', שהוא לא יוכל יותר לאיים עלינו או לפגוע בנו בכלל. אבל למעשה מציאות כזו שאין לנו שום אויבים שיכולים לאיים עלינו או לפגוע בנו זו מציאות של גאולה שלמה.
עד עכשיו עמ"י אפילו לא יכל לחלום על מציאות כזו. אבל עכשיו אנחנו כן חולמים על זה.
אז זה מתבטא כרגע במרמור, וגם בכעס על הממשלה, שלא באמת מוצדק לדעתי. ואני הייתי רוצה שזה יבוא יחד עם הודיה על כל מה שכן הצלחנו ועל כל הניסים שהקב"ה עשה איתנו עד עכשיו (ומשתדלת להיות במקום כזה בעצמי).
אבל בכל אופן מנסה לראות את הצד החיובי של מה שאנחנו רואים סביבנו...
מהמם. אהבתי ממשאורוש3
מקסים. מאוד התחברתי למה שכתבתפרח חדש
מהממם איזה דבורים מחזקים ומעצימים ❤️פה משתמש/תאחרונה
גם לי זה הזוי שלפחות לא יום קצר, שיתחילו מאוחר..אוהבת את השבת
גם ככה הם עברו מלא טלטלות.. תעשו מדורג..
ולא ככ ישים להביא מאוחר או לאסוף מוקדם כי אז מרגישים שהפסידו התרחשויות..
אצלינו כן מתחילים קצת מאוחריעל מהדרום
לק"י
ואין צהרונים.
על כל דבר יהיו טענותפה משתמש/ת
מחזירים -למה מחזירים מיד
היו דוחים חזרה- היו מתלוננים למה לא מחזירים
לך מרגיש נכון לא להחזיר
אולי באמת כי את מורה
אבל לי מממש הצלה שמחזירים
וממש ממש היתי מתבאסת אם לא
ואגב היום יש לי חופש אבל עבדתי כל הזמן גם כשכולם היו בבית וזה היה סיןט אז כן ממש היתי כועסת שגם כשאפשר לא פותחים
סבון כלים סנו SPARK- האם כשר לפסחפינק ליידי
נגמר לנו סבון הכלים שרשום עליו כשר לפסח, יש רק spark שיש עליו חותמת בדץ עדה חרדית, ומאושר לכל ימות השנה.
האם זה שכתוב עליו מאושר לפסח שונה במרכיבים שלו, או שעושים לקראת פסח קו ייצור מיוחד?
חושבת שחומרי ניקוי נחשבים "פוגמים" ולא צריכים הכשררוני 1234
אבל אני לא רב…
תבדקי בכושרות. לא נראה לי שצריךיעל מהדרום
אנחנו נוהגים שצריךרקאני
זה משתנה בין מנהגים
חשבתי שהיא מתלבטת אם צריך או לאיעל מהדרום
לק"י
אם הם נוהגים שכן, אז לא יודעת לגבי סבון הכלים הספציפי.
בדקתי, והם אומרים שרצוייעל מהדרום
אם כתוב לכל ימות השנה, זה כולל פסח. לא?קופצת רגע
בבדץ לא. כשרות בדץ לכל השנה אינה כוללת את פסחנפש חיה.
אה אז זה מבלבל. כי לרוב כתוב 'השגחת הבדץ אינהקופצת רגע
כוללת פסח' או משהו בדומה לזה. או שכתוב לימות השנה *בלבד*.
כשכתוב *לכל* ימות השנה זה מובן שזה באמת לכל הימים, כולל פסח. אולי הם צריכים לשנות את זה...
באותיות הקטנות כתוב שזה אינו כולל פסח כדי להבהירנפש חיה.
שהמוצר עצמו אינו כשר לפסח
כי לפסח יש חומרות אחרות שלא קשורות לכשרות של שאר ימות השנה
אולי אפשר ליצור איתם קשר ולבקש הצעת ייעול
הסתכלתי עכשיו, יש לנו נוזל כלים ספארק שבאת כתובקופצת רגע
עליו הבפירוש שהוא מאושר לפסח,
ואחד אחר שכתוב עליו 'מאושר מטעם הבדץ' עם הסמל של ירושלים בד"ץ העדה החרדית, ולמטה כתוב מאושר לכל ימות השנה. אין עוד אותיות קטנות.
אם הכוונה היא שזה לא מאושר לפסח זה ניסוח בעייתי בעיני.
כאילו אני לא חולקת עליך, פשוט אומרת שזה לא מובן מהניסוח.
נכוןנפש חיה.אחרונה
(בגדול- החומר צריך להיות כזה שפוגם את החמץ אם ישנו= הופך את האוכל/ כל דבר ללא ראוי למאכל כלב
אני לא מכירה כלבים שאוכלים את הנוזל כלים או כל חומר ניקוי שהוא ....
ככה שזה בגדול מתן כשרות לחומר כזה זו פעולה שיווקית ולא הלכתית.
הנקהניגון של הלב
טיפים להנקה של קטנטן שכל הזמן מפסיק באמצע? לפעמים מתנתק, לפעמים נשאר מחובר אבל מפסיק לינוק ולפעמים ממש מתנתק ולא מוכן לחזור ואחרי כמה דקות מראה שוב סימני רעב. מה אפשר לעשות כדי להרגיל אותו לינוק ברצף?
ובקשה לעידוד- מתישהו זה נגמר והם מתחילים לינוק נורמלי נכון? כי כרגע הוא יכול לינוק חמש דקות ושעה, ומרווחים בין הנקות של בין חצי שעה ליותר משלוש שעות
בן כמה הוא? בדקתם לשון קשורה?מתואמת
כמה ימיםניגון של הלב
לא בדקנו רשמית, אבל גם האחיות במחלקה וגם יועצת הנקה שהלכתי אליה הסתכלו וראו שאין.
אני יודעת שבשלב הזה זה בדר"כ תקין, אבל המשקל שלט ממש נמוך וצריך לעלות מהר מכל מיני סיבות, אז אני רוצה שהוא ינק כמה שיותר
אם המשקל שלו נמוך - אז הגיוני שקשה לו לינוקמתואמת
זה באמת סיוט... (התנסיתי בזה גם עם הילדה האחרונה)
תתייעצי עם יועצת הנקה טובה איך להחזיק ולסחוט את השד תוך כדי הנקה כדי להזרים לו יותר חלב וגם איך להעיר אותו כשנרדם.
מקווה שתעברו את זה מהר...
ומזל טוב!
אצלישירה_11
זה היה מעגל כזה של לא יונק טוב ומשקל לא עולה וכו
השתדלתי כמה שיותר להעיר אותו ולשבת אותו שיינק
וכשההנקות נהיו טיפה יותר מסודרות
הקפדתי לשאוב את מה שנותר אחרי כל הנקה, זה מה שהיא לא הצליח לסיים עד הסוף וזה עזר לי ממש גם לחלב וגם לתינוק שהתחיל לעלות במשקל
אולי יש לו גרפס?יעל מהדרום
לפעמיםניגון של הלב
לרוב אבל לא, ואני כן עוצרת באמצע ומחכה שיעשה, והוא עדיין יכול לעצור גם דקה אחר כך
תינוקות קטנים באמת עלולים להתעייף מהר יותריעל מהדרום
לק"י
את יכולה לנסות לסחוט/ לשאוב חלב למזרק סטרילי, ולתת לו אחרי ההנקה.
בסוף הוא כן יונק מספיקניגון של הלב
רק שלוקח לו המון זמן
אני יכולה לשבת איתו גם יותר משעה שבפועל הוא ינק פחות מחצי
עדיין זה יכול להיות קשור לזה שהוא קטן ומתעייף מהריעל מהדרום
לק"י
ככל שהוא יגדל ויתחזק, ההנקה עשויה להיות יעילה יותר.
פשוט במזרק צריך להתאמץ פחות.
ואולי הכי טוב להתייעץ עם אשת מקצוע.
מזל טוב!כתבתנו
מזל טוב יקרה, הנקת קטנטנים לוקחת יותר זמן, הםאמהלה
נרדמים, מתנתקים, פעולת המציצה קשה להם מאד.
מומלץ מאד להחזיק אותו כמה שיותר בתנוחת קנגרו
וגם להניק כשהוא ללא בגדים, מכוסים בשמיכה ביחד כמובן.
וכמה שיותר להניק. בהפרשים קצרים, מתי שהוא רק רוצה בלי להסתכל בשעון
מנסיון עם פגות, זה אפשרי
הרבה נחת
שפע חלב, גידול קל בבריאות ובשמחה
הנקתי בעבר קטנטנהמתיכון ועד מעון
נולדה 2460, זה היה קשוח ולקחת המון המון זמן כל הנקה, העליה הייתה איטית מאוד, הייתי צריכה להעיר אותה כי היא לא קמה בעצמה
לצערי בדיוק באותו סרטסטודנטית אלופהאחרונה
התייעצות לגבי מניעהעם ישראל חי🇮🇱
לא יכולה לקחת הורמונים וזה כולל את כל הסוגים של הגלולות וגם גלולות הנקה ,לא התקן הורמונלי ולא הורמונלי.
מה ממליצות?
לא רוצים הריון לתקופה ארוכה .
איך מחשבים את הימים הבטוחים?
אם אני אשתמש בספוגית /שקופיות /נרות ואעשה בדיקות לביוץ זה יספיק ?
אני 4 חודשים אחרי לידה וטרם הגיע המחזור .
ממליצה על דיאפרגמהממשיכה לחלום
במקרה הזה זה יכול לתת לך פיתרון מעולה.
בשימוש נכון אחוזי המניעה ממש גבוהים.
ששימוש נכון- התאמה אצל מתאמת, שימוש בקוטל זרע והקשבה להנחיות
איך רוכשים ?עם ישראל חי🇮🇱אחרונה
שתדעיכורסא ירוקה
שבמקרים כאלה יש רבנים שמתירים גם שימוש בקונדום, וזה הרבה יותר בטוח מימים בטוחים ולא מגביל אתכם. (אפשר גם רק לימים הלא בטוחים, אם את ממש סומכת על עצמך בזה)
מענייןעם ישראל חי🇮🇱
אבדוק עם רב
תודה!
בעקבות השרשור על הנערה שהשמינהמותקקק
למה ברור לנו ש"צריך" להיות רזים? (מעבר לעניין הבריאותי)
למה אף אחת לא מוטרדת מזה שהבת שלה רזה (רזה רגילה, לא קיצוני) מה ההבדל??
יש אנשים שאוהבים מראה רזה ויש אנשים שאוהבים מראה שמן, זה פשוט סוגים שונים של מראה, אין סוג יותר או פחות טוב, זה פשוט שונה וזה הכל
אני חושבתרקאני
שמה שמפריע (או לפחות אמור להפריע)
זה לא אם זה יפה או לא אלא עניין בריאותי
הרבה פעמים עודף משקל מעיד על חוסר בבריאות
אם זה אכילה לא מאוזנת או אי עשיית ספורט וכו
גם מי שרזה באופן מוגזם
לא משנה אם זה יפה או לא
זה יכול לפעמים להעיד על משהו לא בריא
ולכן ב2 המקרים צריך לוודא שהכל תקין
אבל העניין הבריאותי כן קייםבארץ אהבתי
ולא הבנתי למה מישהי צריכה להיות מוטרדת מזה שהבת שלה רזה באופן רגיל.
אני חושבת שללא ספק הכי חשוב זה לאהוב ולקבל את הילדים שלנו בכל מראה שהוא (וזה לא קשור אם אני אוהבת יותר מראה שמן או מראה רזה. את הילדים שלי אני אוהב כמו שהם, גם אם הם רזים וגם אם הם שמנים, בלי קשר למראה המועדף עלי).
אבל כשרואים השמנה שלא היתה קודם, אז הגיוני שזה מעורר מחשבות אצל ההורים לגבי המקום שלהם להגיד משהו/להשפיע בנושא.
אני חושבת שהסיבה הבריאותיות היא הגורם המרכזי פה, הרבה מעבר למראה.
אבל מן הסתם גם למראה יש פה איזשהו תפקיד - לא מצד איך שההורים רואים את הילדה, אלא מצד המחשבה על איך שזה יהיה בשבילה להיות עם עודף משקל (ולא חסרים שרשורים בפורום שמראים את הקושי של נשים עם המראה שלהן בגלל עודף משקל. למה זה ככה? יכול להיות שזה לא צריך להיות ככה אבל זו המציאות).
דווקא בגלל הסיבה השניה חשוב להיות פי אלף יותר זהירים עם כל אמירה שהיא, כדי לא לפגוע בדימוי העצמי של הילדה ובאיך שהיא רואה את עצמה. אבל גם אם ההורים לא יגידו כלום, זה לא בהכרח ימנע את הקושי שלה, כי זה העולם שאנחנו חיים בו.
בהחלט כשרזיתי תוך תקופה קצרה ההוריםבוקר אור
שלי היו מודאגים מזה, בתור נערה
אני הפותחת מהשרשור ההוא…רוני 1234
1. הבן שלי היה רזה במיוחד וזה הטריד אותי לא פחות. היינו איתו אצל דיאטנית ומטפלים בזה. משום מה זה דורש פחות "הליכה על ביצים".
2. לא הפריע לי שהיא שמנה כמו זה שהיא השמינה באופן מהיר, בבת אחת ואוכלת ב"בולמוסים".
3. כיום מראה שמן נחשב פחות יפה. בעבר היה ההיפך וכנראה זה עניין של אופנה אבל המשפט האחרון שכתבת פשוט לא נכון או לפחות ממש לא מדויק לימינו. אולי זה מבאס, אולי זה לא בסדר אבל אי אפשר להתעלם מהמציאות.
בתור אחת שהייתה רזה מאוד וכמה שניםהמקורית
כבר לא, ובתור אחות לאחים שהיו שמנים, יכולה לומר שזה משפיע על הגוף
יש כבדות, יש קושי עם הברכיים, זה משפיע הורמונלית מאוד
אז אם זה לא רזון חריג, זה לא אמור להדאיג פשוט לעומת השמנה שכן משפיעה על הבריאות
השמנה לא מגיעה בריק בדרכ. זה תוצאה של תזונה לקויה + גורמים נוספים לרוב.
ההבדלSeven
שרזה רגילה בדכ לא מעיד על בעיה בריאותית או בעיה בכללי (לרוב גנטיקה/אורח חיים טוב) אז למה שזה ידאיג את ההורים??
לעומת זאת השמנה יש בזה משהו לא בריא ולכן זה מדאיג בנוסף להתמודדיות חברתיות שלצערנו זה עלול להביא
אפשר למצוא קשר בין מחלות שונות להשמנה.נעומיתאחרונה
סוכרת, לחץ דם, התקפי לב וכו'. אפשר לחפש בגוגל.
השמנה פתאומית מעידה על תזונה לא בריאה, שהיא לכשעצמה בעיה.
חיסון-4 חודשים.לתת רוטה או לחכות?חוששת ששוב יסבול.פלפלונת
מה בעצם יועיל לחכות? לא בטוח שעוד חודשיים יעבוריעל מהדרום
לק"י
יותר בטוב..
צודקת. אבל אולי יקל לפצל או לתת רק בגיל 6 ח'?פלפלונת
שימי לב שלחיסון רוטה יש טווח זמן מוגבלהשם שלי
אם את רוצה לדחות, תבדקי עד מתי אפשר.
אני נתתי לכל הילדים את החיסונים בזמן.
חוץ מילד אחד, שלא קיבל רוטה, ההמלצה ספציפית של הרופאה.
אין לי מושג..יעל מהדרום
אני לא מחסנת ברוטהכובע לבן
ככה אחות של טיפת חלב המליצה לי פעם באופן לא רשמי
זה וירוס של שלשולים
הוא חא מסוכן
מלבד חשש להתייבשות שכן מסוכן
לכן, אם את אמא מספיק ערנית ולילד שלך יהיה וירוס חריף של שלשולים, ואז תקחי אותו למיון לקבל נוזלים, זה אמור להספיק
כמובן לא נותנת הנחיות רפואיוצ לאף אחד, זה מה שא י עושה
אגב, לכולם אצחי נדבקו ברוטב מתישהוא, כמה ימים של שלשול וגמרנו.
הגדולה שלי נדבקה ברוטה ונזקקה לאשפוז ממושךגלסגולכההאחרונה
מאז מבחינתי אי הנוחות בחיסון שווה את ההגנה
שאלות על טבעת נוברינג/דיאפרגמהפרח חדש
אני יודעת שזה שני דברים שונים מאוד
אני פשוט בשלב של התלבטויות והסתבכתי עם עצמי
לגבי טבעת-
כמה זה מעצבן ההתעסקות עם ההוצאה והכנסה לבדיקות טהרה וטבילה? אני יודעת שזה רק להפסק ראשון ושביעי וטבילה.
ולגבי הדיאפרגמה
יש פה בנות שהצליחו למנוע אותם ממש רציני? הכוונה לקיים יחסים בזמן ביוץ באמת ולא להיקלט? כי החשש שלי שאצטרך במילא להימנע בימים הפוריים ואז כבר עדיף להישאר בלי כלום.. למרות שזה לא רעיון טוב בכלל
עונה..הריון ולידה
לגבי טבעת- לר השתמשתי הרבה זמן לדעתי מספר חודשים אם אני זוכרת
מבחינת הכנסה הוצאה היה לי סבבה אבל פעם אחת אחרי שטבלתי וכבר הגעתי הביתה נזכרתי ששכחתי להוציא לטבילה וחזרתי לטבול שוב באותו ערב🤥
לגבי דיאפרגמה- השתמשתי כשנתיים וחצי ברציפות, אסייג ואגיד ששמתי כל קיום יחסים חוץ ממקרים בודדים ממש, שהייתי בטוחה ב100% שהתרחקתי מהביוץ.
וואו איזה באסה לטבול שוב!רוני 1234
קרה לי גם שטבלתי שוב אבל עוד הייתי במקווה.
בדקתי עכשיו בגוגל ואני רואה שבדיעבד הטבעת לא מעכבת (אולי זה לא לכל הדעות אבל כדאי לדעת שזו אופציה).
כשהשתמשתיעם ישראל חי🇮🇱
וקרה לי ששכחתי גם
עשינו שאלת רב והסתבר שזה בכלל לא חוצץ ואין בעיה עם זה כי זה נחשב "מקום סתר".
אז זה יכול לגרום גם לברכה לבטלה לטבול פעמיים עם ברכה, תבדקי את הנושא.
אולי ההנחיה לטבול שוב בלי ברכה? וזה גםפרח חדש
רק אם עדיין נמצאת במקווה או קרוב
אולי אם כבר חזרה הביתה בדיעבד זה תקין
זה כנראה שאלת רב
עם דיאפרגמהoo
אפשר למנוע שנים ארוכות
זה סיליקון שחוסם פיזית + קוטל לשיפור החסימה
האחוזים יורדים כי נשים שוכחות/ לא מיומנות וזה זז/ חושבות שאפשר בלי/ לא שמות קוטל
השאלה אם אין חשש שלא ימנע פיזיתפרח חדש
אולי תנוחה מסויימת שאישה תעשה או משהו כזה
מספיק שכמה זרעים בודדים יעברו ואשה תיקלט להריון
מלחיץ ממש
ומבחינתי אין סיכוי להפלה במקרה כזה ואאלץ להתמודד עם ההריון
אוף אין לי כבר כח למחשבות והתלבטויות של זה
אפשרoo
לבדוק אם היא זזה בזמנים בטוחים
היא לא אמורה לזוז
(לקאיה יש מין דפנות שמונעות את התזוזה)
והקוטל מוסיף שכבת הגנה בפני עצמו
אני רואה את זה כמניעה בטוחה
דיאפרגמהאנונימית בהו"ל
מונעת עם זה לסירוגין כבר כמה שנים
הקפדתי ללכת למתאמת
בלי ג'ל (חוץ מתקופה מסוימת)
אף פעם לא בודקת ביוץ, פשוט שמה כל החודש.
בין הראשון לשני מנע לי מעולה
בין השני לשלישי נכנסתי עם זה להיריון
אחרי הרביעי הייתה תקופה שהייתי חייבת למנוע רפואית אז הייתי עם ג'ל עד שנמאס לי
ובסוף נכנסתי להיריון ביום שלא שמנו כנראה חח
אז מבחינתי זה מונע, והג'ל מעלה אחוזים ובחרתי לא להשתמש בו, וקרה שלא מנע לי, אבל מקרים כאלה קורים גם עם אמצעים שנחשבים יותר בטוחים…
מניחה שאחרי הלידה אחזור לזה כי האמצעים האחרים לא ככ באים בחשבון
הטבעת לא מעצבנת כל כךרוני 1234
בטוח שזה פחות טירחה מדיאפרגמה.
עונהשאלה גנים
הטבעת הייתה לי אחלה להוציא ולהכניס
התרגלתי די בקלות
לא הכרתי שמוציאים לבדיקות או הפסק, רק למקווה
לגבי דיאפרגמה-
מונעת איתה כבר כמעט ארבע שנים, ברגע שהפסקתי נכנסתי להריון ככה שאני מניחה שהיא מונעת לי מעולה
משתמשת תמיד בג'ל
מנסה לעקוב אחרי ביוץ ולא שמה אותה ב3-4 ימים שלפני המחזור שאז כבר בטוח לא צריך
לגבי דיאפרגמה - כמו שכבר כתבו כאן -
חשוב ללכת למתאמת אחרי לידה / אחרי שינוי משמעותי במשקל (5 ק''ג נראלי) כדי לוודא שהיא עדיין מתאימה + לוודא שאת שמה נכון
להקפיד להוציא לא לפני שש שעות
לשים ג'ל
וכמובן כמו תמיד - להתפלל...
בשבילי זו המניעה האחרונה והיחידה שאני יכולה (מלבד לא לקיים יחסים...) אז לומדת להסתדר עם מה שיש 😅
בהצלחה בהחלטות!!
אני עם הדיאפרגמה כבר 3 שנים בערךהמקורית
אולי יותר
בהתחלה הייתי נמנעת בזמן ביוץ באמת, עכשיו כבר לא. אבל זה ממש לא משתווה לטבעת ובטח שלא אומר שלא לשים כלום (את אותה למנוע לא? מה הקשר לא לשים כלום?). עם קוטל זרע זזה עובד אצלי ב"ה (לא מתקמצנת עליו) ואם יש מחזורים קבועים בערך - כחמישה ימים/ שבוע לפני העונה הבינונית ואחרי שזיהיתי ביוץ ועברו כמה ימים אני כבר לא משתמשת בה בכלל וזה בעיניי יתרון מטורף
גמני משתמשת בקאיה
עונה ממה שמכירהאוזן הפיל
טבעת - מוציאה ומכניסה בקלי קלות, אחרי 4 לידות🤷♀️, ואני כן מוציאה לכל בדיקה, רק כי יותר נח לי ככה, אפילו שלא צריך. יותר קל וזריז מלסדר את העד על האצבע.
יש לי אחות בזכות דיאפרגמה, אז מבחינתי זאת לא אופציה
דיאפרגמהרק לרגע9
מונעת איתה כבר יותר מעשר שנים. ב"ה אף פעם לא נכנסתי להריון איתה... וכשאני מפסיקה למנוע ב"ה ישר נקלט הריון, אז מניחה שזה עובד טוב. כמובן צריך להקפיד על שימוש נכון, עם קוטל, לא להוציא שש שעות אחרי. למדתי שמפ אז אני לא משתמשת כל החודש, רק בימים הפוריים.
בינתיים החלטתי לנסות חודש אחדפרח חדש
את הנוברינג לפני שאני שוללת לגמרי גם את זה
אם לא יהיה טוב אז לא נותר אלא דיאפרגמה
אני כותבת פה כי רוצה שזה יהיה כתוב ושאני לא ישנה את דעתי עוד מעט שוב ותיכף כבר אי אפשר להתחיל החודש נוברינג 🙃😶
מנענו עם דיאפרגמה בלי קוטל כמה שנים במצטבראוהבת את השבת
כן התאמתי אצל מישהי תותחית..
דיאפרגמה שהרגישה לי יותר הרמטית מהסוג הקודם שהשתמשתי..
אצל לי מילר אם אני לא מתבלבלת..
מנצלשתאנונימית בהו"ל
יש לי דיאפרגמה קאיה
ואני לא מרגישה בטוחה איתה.. הייתי אצל מתאמת אבל תמיד יש לי נערווים שאולי אני לא שמה נכון ושכחתי איך... פשוט מכניסה משתדלת עד הסוף עמוק+ג'ל
זה מה שאמורים לעשות נכון? לא צריך איזהשהו כיוון מסויים
הכובעמקקה
שבו מכניסים את האמצע אמור להיות מקדימה ואמורים להרגיש שהוא נכנס עד מעל לעצם
ואם אני לא מרגישה עצם?אנונימית בהו"ל
ככה אני הודרכתימקקה
ואני מרגישה עצם כשאני מכניסה
האמת שלא יודעת
אני מרגישה עצם אבל אם אני שמה מעליה אזאנונימית בהו"ל
הדיאפרגמה זולגת לי החוצה
אז זה אומר שהיא לא יושבת טובהמקורית
היא צריכה לשבת מעל העצם ולא לזוז, ולא לזלוג
מציעה לך לתרגל שלא בזמן אמת הכנסה, וגם - בזמן אמת, בנחת עד שנכנס טוב
מה הכונה מעליה?אפונה
העצם צריכה להיות מחוץ לדיאפרגמה, כלומר שהדיאפרגמה נמצאת עמוק יותר.
הכוונהמקקהאחרונה
הדיאפרגמה יותר למעלה מהעצם
הייתה לי טבעת בעברמתיכון ועד מעון
והיה ממש אחלה, הכנסה והוצאה ממש קלה, שמה בפנים ושוכחת מזה עד מתי שצריך להוציא, אני גם הצלחתי לחבר אז זה בכלל היה מעולה
מנצלש"ת על טבעתשמחה כפרוייקט
האמת נלחצתי מהגודל שלה והיא גם ממש קשיחה…
זה לא מפריע ביחסים? אתן מוציאות?
ועוד דבר שחשבתי עליו, שמעתי פעם שדברים מהסוג הזה פוגעים ברצפת האגן/דפנות הנרתיק כי הם מוחזקים עם השרירים. מישהי שמעה על זה?
מרגישה שזה ממש ענק לי כאילו עלול להרחיב…
לא מפריע בכלל…רוני 1234
לא מרגישים את זה.
ולא שמעתי או חוויתי שזה פוגע ברצפת האגן
שחלות פוליציסטיות ונרמול!אהבת חינם1
שלום לכולם
אני בת 22 (עוד מעט 23), נשואה כמעט 10 חודשים לבעל מתוק ומקסים!
ברוך השם אנחנו מאושרים, ומאוד רוצים ילדים!
יש לי שחלות פוליציסטיות שמאובחנות מגיל 18 בערך, מאופיינות במחזורים ארוכים של חודשיים שלושה. בשנה וחצי האחרונות לקחתי מדבקות למניעת הריון כדי להסדיר את המחזור. ב4 חודשים הראשונים של הנישואים מנענו הריון מסיבה אישית. וכרגע מנסים להיכנס להריון ללא הצלחה..
ז"א שאנחנו מנסים בערך 6 חודשים.
קיבלתי מחזור (3 פעמים) בתקופה הזו בערך כל 38-39 יום עד למחזור האחרון שעוד לא הגיע ואני כבר ביום ה55.
ולא, זה לא הריון..
הרופאת נשים בלבלה לי את השכל ואמרה לי לנסות חצי שנה ואז להגיע אליה, ועכשיו פשוט שלחה אותי לרופאת פריון שאני מקווה מאוד מאוד שתעזור.
כולם מסביבי בהריון , גם כאלה שהתחתנו אחרי ובאמת קשה לנו ברמות!
אנחנו כל הזמן מדברים על זה, כל הזמן עצובים וגם מקבלים הערות מההורים על זה מה שמגביר את המתח בינינו ואת הלחץ והעצב סביב הנושא הזה..
אני יודעת שאנחנו נשואים יחסית קצת זמן וניסינו יחסית מעט אבל עדיין הלחץ והמתח סביב הנושא הזה וסביב הדרך שעוד מחכה לנו לא מרפה..
מחפשת עצות טובות של נשים מניסיון, הרגעה, או נרמול שאנחנו בסדר וזה יגיע לנו בקרוב.
יודעת שזה הזמן לפתח את הזוגיות אבל מרגישים ככ מוכנים ורוצים את זה ובטח שמתחילה כנראה טיפולים אצל הרופאת פריון אז זה לא שאפשר פשוט להתעלם מהנושא..
אם יש לכן דברים חכמים להגיד מאוד יעזור ❤️
תודה וחג שמח לכולן!
אין לי משהו חכםניק חדש2
רק ש10 חודשים זה עוד בטווח זמן הסביר.
אני פוליציסטית עם מחזורים ארוכים והצלחתי להיכנס עם 3 ילדים תודה להשם.
אז בע"ה בקרוב אצלכם בשמחה ובידיים מלאות!
ולהתעלם מרעשי רקע בהול.
זה מתחיל בילד וממשיך הלאה.
להתעלם.
בהחלט יעיל מאדאפונה
ממש ממליצה.
במקביל כמו שכתבו לעשות עבודה על ה"עוד לא"
להרפות בתוך החסר, להסכים לקבל את ההמתנה.
לגבי שיטת אביבהאהבת חינם1
האם צריך לשלם כסף וללכת לקורס מסודר אן שאפשר ללמוד את זה באינטרנט?
אני לא במצב כלכלי שמאפשר לי כרגע להוציא אלפי שקלים על קורסים..
אני לא יודעת כמה עולה אבלמשתדלתלהיותאני
אני א יודעת כמה עולה אבל בטוח זה יהיה יותר זול מטיפולים
רק מעירה שטיפולים עד ילד שנישמעונה
ממומנים על ידי המדינה... או מסובסדים
זה עולהאפונה
600 ₪ לפגישה (ארוכה)
וצריך בין פגישה אחת ל3.
אני שילמתי באופן חד פעמי 600₪ עבור ההדרכה הראשוניתנפש חיה.
שהיא בעצם פגישה שכוללת
תשאול ושיח סביב נושא של פוריות , ווסתות וכו'
הסבר קצר על השיטה
ותרגול
לפי הצורך המדריכה נותנת לך תרגילים לעשות
היא מלמדת אותך אותם ובעצם המטרה היא לוודא שאת יודעת לתרגל טוב את ההתעמלות הזאת
כדי שבבית תוכלי להפיק תועלת ולהמשיך את התרגול.
פגישה שנייה זה גם כדי להשלים חלק מהתרגילים אם לא הספקתם בפעם הראשונה
וגם כדי לחזור שוב על כל התירגול בצורה נכונה
אם צריך.
זה מה שאני יודעת
באינטרנט יש תרגילים אבל אני לא יודעת לומר אם זה תרגול מסודר כמו בשיטה עצמה שלומדים מהמדריכה.
היו לכם רק 3 חודשי ניסיוןעדיין טרייה
לגמרי הגיוני לא להיקלט במיוחד שקשה לאתר את הביוץ במחזורים כל כך ארוכים. אתם מצליחים לאתר את הביוץ ולתזמן יחסים לפי זה?
אגב מתי פעם אחרונה בדקת הריון?
הצלחנו כמה פעמיםאהבת חינם1
בפעמיים הראשונות הצלחנו לאתר ביוץ עם בדיקות.. והפעם שום בדיקת ביוץ לא יצאה חיובית ועשיתי בדיקת הריון ביתית ולמחרת בדיקת דם ויצא שלילי
בדקת ביוץ לאורך כל התקופה?עדיין טרייה
אפשר גם לנסות לשלב חום השחר שיותר זול לבדוק איתו תקופות ארוכות (למרות שהוא נותן אינדיקציה רק אחרי הביוץ). מתי עשית בדיקת הריון לפני כמה זמן?
בדקתיאהבת חינם1
עשיתי בדיקת הריון שבוע שעבר ובדקתי ביוץ בעיקר סביב הזמן שהיה אמור להיות הביוץ ויצא שלילי..
בביוצים הקודמים (שנדמה לי שהיו ביוץ) היו לי תסמינים כמו רגישות בפטמות, קצת כאבי בטן.. ובפעם הזאת גם היה לי את זה כמה ימים אבל לא קיבלתי מחזור עד עכשיו ונכון לשבוע שעבר אני גם לא בהריון
אז יש מצב שפספסתעדיין טרייה
את הזמן שהיה ביוץ או שהוא עוד לא היה. אם תלכי לרופא הוא ידע להגיד לך אם את אחרי ביוץ. בכל מקרה לא הייתי בלחץ מכל כך מעט נסיונות. בהצלחה!
עם שחלות פוליציסטיותנעמי28
לא הייתי ממליצה לנסות לבדוק ביוץ לבד בבית.
זה לא מקרה רגיל, אין סדר, זה סתם לעשות מלא בדיקות לחינם.
דבר שנינפש חיה.
שחלות פוליציסטיות זאת תופעה שקורית ל 15% מהאוכלוסיה
סה לא אומר שום דבר על סיכויי הקליטה להריון תקין בע"ה
בפרט שאת צעירה ובריאה ב" ה.
יש כאלה שנקלטו באופן טבעי למרות האבחנה הרפואית הזאת.
האבלנה - רק אבחנה
הקב"ה איתך תמיד, והוא מסדר הכל לטובתך!
מעבר לזה
בכל שלב בחיים - תזכרי
שהכל בהשגחה פרטית
הכל משמיים
והכל לטובה.
אל תלחצי משום דבר ואל תתבלבלי מאנשים!
לאנשים תמיד יהיה מה לומר
בכל שלב
אם אין ילדים- למה אין
אם יש- מה עם עוד
אם יש כבר כמות ילדים- למה להביא עוד
מי שקובע זה את ובעלך והקב"ה.
ממליצה בחום ומניסיון אישי על דיקור סינימצפה88
ואם יש אפשרות גם לעבור לתזונה כמה שיותר מותאמת לשחלות פוליציסטיות (להפחית סוכר ומזון מעובד), עוד יותר טוב
מה הכוונה תזונהאהבת חינם1
האם צריך ממש לחתוך סוכר? אני ממש אוהבת ואין לי כוח עכשיו להישאב לדיאטת כסאח שאולי לא אראה ממנה תוצאות..
ברור שתראי תוצאותאפונה
התוצאות הן שבע"ה לא תחלי בסוכרת סוג 2 ואם כן אז בגיל מאוחר יותר.
וסיכוי גבוה שגם בטווח הקצר תהיה השפעה לליוב על המחזור.
לא דיאטת כסאח אבל תזונה כמה שיותר לא מעובדתמצפה88
ופחות פחמימות פשוטות וסוכרים. כמה שאפשר כמובן
היי יקרהמחכה להריון
קודם כל חיבוק על הציפייה לילד אפילו שזה באמת לא הרבה זמן אבל כל חודש זה כמו נצח שכלכך רוצים!
ממה שאני יודעת את יכולה לקחת תמצית שיח אברהם זה מאוד עוזר לאיזון הורמונלי וקליטה להריון
וכמו שכבר רשמו דיקור שיטת אביבה דברים טבעיים..הבנתי שזו הבעיית פוריות שהכי קל לפתור אותה יש גם כדורים שנותנים..ושיהיה בהצלחה תבשרי פה בשורות טובות בקרוב🙏
רק לגבי שיח אברהם- כדאי לשאול את הרוקח לפני כןנפש חיה.
אם לוקחים לבד בלי הכוונה
לפעמים הטיפות יכולות לעשות בלגן...
לא בטוחה שרוקח הוא הכתובת, אולי הומיאופתהמקורית
אתםשירה_11
נשואים עשרה חודשים
מנעתם בהתחלה
והיו לך רק 3 מחזורים עד כה
זה אומר שהיו ממש מעט נסיונות אז זה מעודד זה עוד לא מראה על בעיה
כמובן שזה לא אומר שההמתנה לא קשה ומתישה, לא צריך לחכות 5 שנים כדי שזה יהיה "מוצדק"
מנסיוני אני יודעת שלרופאה הולכים אחרי כשנה
וטוב שלרופאת פריון ולא לרופאת נשים רגילה
הייתי מתחילה מלברר על דרכים טבעיות לשחלות כי זה באמת נושא שיכול לעכב
אני פוליצסטית והתחלנו גם לבדוק אחרי כשנה
עד כה ב"ה 2 ילדים מטיפולים
ויכול להיות שיהיה גם טבעי בע"ה אני לא מונעת
יודעת שיש הרבה גם פוליצסטיות שנכנסות טבעי
מציעה מלהתחיל לעקוב אחרי הביוץאולי בקרוב
אני עם שחלות פוליציסטיות ולא היה לי ביוץ הרבה יותר מחודשיים שלושה.. אז אומנם אני הגעתי לטיפולים אבל כנראה לא רק בגלל זה..
בכל אופן, במצב כזה ממש קשה לדעת מתי הביוץ אז ממש ממליצה פשוט להתחיל ממעקבי זקיקים, שרופא ילווה אותכם הזה ואז בשילוב אולטרסאונד ובדיקות דם תדעו במדיוק מתי הביוץ.
חוץ מזה מצטרפת והרבה דברים שנאמרו פה- סה"כ ניסיתם 3 פעמים.. זה ממש כלום גם כשהכל תקין!80% מהזוגות נכנסים להריון תוך שנה-שנה וחצי, ז"א 12-18 ביוצים ונסיונות.. אז זה גם לגמרי בתווך התקין! וגם שחלות פוליציסטיות זה באמת אחד הדברים הכי פשוטים לטפל בהם.. גם לי המליצו על שיטת אביבה (ובסוף בפעם היחידה שניסיתי זה היה כשנכנסתי להריון עם הבת שלי אבל אני לא יכולה להגיד שזה מה שעשה את זה כי היו עוד דברים בסבב הזה) וגם על תזונה שמעתי שיכול לעזור ולהשפיע, לא ניסיתי עד הסוף להתמיד בזה.. ובכל מקרה, זאת באמת יכולה להיות תקופה כיפיית שאפשר להיות ספונטניים ולעשות בתור זוג כל מיני דברים
הי יקרהכובע לבן
3 מחזורים
זה אומר 3 ביוצים (בהנחה שהגוף ישר חזר לבייץ אחרי גלולות. הרבה פעמיפ זה לא ככה ולוקח לגוף זמן להתאזן. )
והסטטיסטיקה הפשוטה של ההריונות. זה 1 ל5, כאשר מקיימים יחסים בביוץ.
במחזורים ארוכים, יש בכלל מצב שלא הייתם ביחד בימי הפורחות, ואז זה אפילו לא נספר....
הטיפול הוא "די"פשוטנעמי28
יש כדורים במרשם לעידוד ביוץ איקקלומין/לטרזול.
נוטלים חמישה ימים ברצף בשילוב של מעקב זקיקים.
ואם אין בעיית פוריות נוספת, זה פותר את הבעיה.
השאלה אם את רוצה להיכנס לתוך זה, או לתת לעצמך זמן באופן טבעי.
ולשחרר את הלחץ זה תרגול בלי קשר לאירוע, החיים כל הזמן יציפו אותנו בשיבושי תוכניות ולחץ חברתי, זה עניין שצריך לעבוד עליו בפנים.
ממש להשתיק רעשי רקע, לא לקחת ללב, ולנשום❤️
כמה דבריםמתיכון ועד מעון
דבר ראשון, לי אין שחלות פוליצסטיות, לפחות לא שידוע לי והיו לי במשך תקופות ארוכות מחזורים של 39 ימים, וב"ה יש לי ילדים.
מעבר לזה, אם את מרגישה שהמתח נכנס ופוגע יש למכון פוע"ה שרות של תמיכה סביב פוריות, אולי שווה לשקול את זה.
מעבר לזה, מסכימה עם מה שנאמר שבאמת לא מדובר בהרבה זמן ונכון להציב גם להורים גבול להתערבות שזה לא מקומם להיכנס בניכם. ובאופן כללי 10 חודשים זה עדיין ממש זמן שבונים זוגיות והוא מורכב גם אם לא מכניסים נושא של פוריות
רוצה להדגישאהבת חינם1
שהמחזורים של ה38-39 יום זה רק ב3 חודשים אחרי שהפסקתי מניעה.. לפני היה הרבה יותר ארוכים והחודש המחזור כבר חוזר לסורו..
מצטרפת לקודמותיישלומית.
אתם מנסים לא הרבה זמן. ומחזורים של 38-39 יום זה ממש ממש בסדר. בגלל שאת פוליציסטית לא יודעת אם כולם כללו ביוץ אבל בהנחה וכן אז באמת את במצב ממש ממש טוב!
דרך אגב, אני לא פוליציסטית והמחזור שלי מאוד לא סדיר (50+-30 ימים) וב"ה נכנסתי בקלות להריונות...)
ממליצה להוריד לחץ, להבהיר למשפחה שזה לא עניינם ושאתם מבטיחים להזמין לברית כשתהיה בע"ה. עד אז אין מה לשאול שאלות ולהמליץ המלצות.
עם כמה שזה קשה, ואני לא מזלזלת בכלל, קחו נשימה ותחיו את הרגע. בע"ה יהיו לכם עוד הרבה שנים טובות ושמחות עם ילדים
עונהנויה12345
גם עם שחלות פוליצסטיות
לא ממליצה על מקלוני ביוץ לא עובד עלינו כל כך.
לי לקח בהריון השני גם בערך 7 חודשים ללא מניעה אבל אין כל כך ביוצים אצל פוליצסטיות ככה שקשה להיכנס להריון
לי עזר לעשות שינוי באורח החיים, לשתות הרבה מים, פחות קפאין, לאכול טוב ומאוזן ולהקפיד על שעות שינה.
זה ממש עזר לי.
יש מישהי שיש לה פודקסט על הנושא ממליצה לשמוע קוראים לה מירי לאב.
בהצלחה!!!
רק רוצה לשים דגש על משהוהביתמתפורר
הרבה פעמיים בשחלות פולציסטיות אין ביוץ בכלל, ומתישהו הרירית פשוט נושרת בלי ביוץ ולכן יש מחזור.
אם עובר זמן וכל הזמן המקלון ביוץ מראה קצת חיובי ולא חיובי מוחלט ייתכן ואת לא מבייצת ובגלל זה באמת כדאי לברר את זה עם רופאת פריון.
היה לי חשוב לציין את זה כי גם אני עם שחלות פוליצסטיות ואחרי כמה חודשים שניסיתי להבין מה לא בסדר איתי שאני לא מצליחה לברר מתי הביוץ (בכל השיטות, בפרט עם חום השחר) הבנתי שזה לא שאני פשוט לא מספיק דויקת זה שפשוט אין כזה.
אז הדבר הכי חשוב זה להבין אם יש ביוץ וזה אני מאמינה שהדבר הראשון שרופאת פוריות תעשה.
ועוד דבר קטן, קחו נשימה. אתם בתחילת החיים ובגלל זה זה ככ מציף אבל אתם תראו ככ שהזמן יעבור שכולם סביבכם תמיד יהיו דברים שלכם אין או שאתם מצפים.
כל אחד והמסלול המדויק לו, בעז"ה זה יגיע לכם בזמן המדויק!!.
ותשמחו מזה שכבר מנסים לעזור לכם בשלב מוקדם ואתם לא סתם נמרחים חודשים בלי ביוץ בכלל.
בהמשך למה שכתבואפונה
ממש חשוב לעבד את המרכיב של הלחץ
כי אם אפשר לנטרל אותו, תהיה לכם אפשרות ללכת בדרך הרבה יותר נעימה ומועילה לטווח הארוך.
תוכלי למשל לנסות שיטת אביבה כדי להסדיר את המחזורים, ובמקביל ללמוד שיטת המודעות לפוריות כדי לעקוב בעצמך אחרי הביוץ שלך אם יש ומתי, וכמובן לתזמן יחסים.
שתי השיטות האלה הן כלים מאד אפקטיביים שתוכלי להשתמש בהם כל החיים, בתרחישים כאלה ואחרים.
תוכלי גם ללמוד לאזן את עצמך באמצעות תזונה או דיקור סיני, שישפיעו על הבריאות שלך (יש לתסמונת השלכות נוספות לטווח הארוך, היא קשורה להתפתחות של תנגודת לאינסולין).
הדרך הקצרה לעומת זאת, היא באמת לפנות לרופאת פריון, שתשלח אותך למעקב זקיקים - תהליך מתיש ומייגע שכולל אולטרסאונד מוקדם בבוקר מספר פעמים בחודש עם בדיקת שם, תלות באחות זמינה יותר או פחות שתספר לך מה התוצאות, התערבות תרופתית כדי לגרום לביוץ - שיש לה גם תופעות לוואי.
אנשים נוספים שמעורבים בחדר המיטות שלכם, וברור שהדרך הזאת כוללת גם עליה במרכיב הלחץ.
זו אפשרות כמובן, אבל בעיני פחות טובה.
כשרוצים משהו מאוד קשה להרגיע, ובכל זאתמשתדלתלהיותאני
אני מבינה אותכם מאוד, כשרוצים ילדים מאוד קשה להרגיע ולהיוץ בנחת
במיוחד שסביבכם לכולם כבר יש
במיוחד שההורים לוחצים
ובכל זאת, קודם כל באמת לא ניסיתם הרבה בכלל, זה ממש ממש ממש נורמלי לא להכנס להריון כל כך מהר.
כשחיים בסביבה שכולם ילדים מאוד מהר, אז מי שלא 'עומד בקצב' הרבה פעמים בטעות נכנס ללחץ, אבל אם תסתכלי סביבך על אנשים מבוגרים יותר, תראי שלכל אחד יש את הסיפור שלו. יש את מי שהלך בקלות ואחר כך כבר לא, יש את מי שהלך בקלות אבל גידול הילדים היה מאתגר, יש אנשים שהסיפור שלהם זה פרנסה ויש שזוגיות, לכל אחד את האתגרים שלו בעולם, והדרך לצלוח היא רק להסתכל פנימה ולעבוד על השמחה שלנו. במיוחד כשעדין אין אצלכם בעיה, ניסיתם זמן מועט ואתם נכנסים ללחץ סתם. ואני לא אומרת שהקושי לא מובן לי! כשרוצים כל חודש נראה המון. אז אני לא אומרת שצריך לשמוח בזה, אבל כן זה המציאות שה' זימן לכם, תנסו לצמוח מזה ולנצל את הדברים החיוביים שבזה, תנצלו את התקופה הזאת, זה זמן שלא יחזור
תהנו מהזוגיות
תעשו רשימה של דברים שבא לכם לעשות ומאתגר עם ילדים וכל חודש תעשו משהו
תנסו לשחרר. אני לא אומרת להפסיק לרצות או לא להתבאס כשלא עובד, אבל תנסו במקביל להנות,
אני לא אומרת שזה קל, יכול להיות שבהתחלה זה יהיה בכח, אבל יש לנו יכולת לבחור בחיים שלנו על מה לשים את הדגש
אם לא מצליחים לשחרר בכלל- לכו לטיפול.
ורוצה להוסיף שהיום ברוך ה' יש לרפואה הרבה כלים ושאני מסתכלת סביבי גם זוגות שהתקשו בכניסה להריון, בטווח של כמה שנים לכולם יש ילדים, עוד יהיה לכם בעזרת ה', במיוחד כש'הבעיה' היא שחלות פובלסיצטיות שהיום מטפלים בזה מאוד בקלות.
מבחינת ההשתדלות- בגלל הגיל הצעיר והזמן הקצר שאתם מנסים, לדעתי הכי טוב לפני שנכנסים לסיפור של טיפולים לנסות שיטת אביבה ודיקור סיני, אבל אם לא מתאים לכם אתם יכולים גם ללכת ישר לטיפולים, רק לכו על זה בשמחה שיש היום לרפואה כלים לעזור לכם, ולא במסכנות ועצבות.
וכל האנשים סביבכם שמעירים - קודם כל סליחה שאני אומרת את זה ככה אבל הם מטומטמים, אתם נשואים כולה 10 חודשים, אפילו בעיה אין עדין
וגם אם הייתם נשואים יותר וכן היתה בעיה- זה לא העסק שלהם
דיקור סיני עושה פלאיםאנונימית בהו"ל
בתור מישהי שיש לה מחזורים לא סדירים
ואחרי ניסיונות להכנס להריון של שנה וחצי
הלכתי לדיקור (זה סדרה של טיפולים, יקר אבל שווה כל שקל)
המחזור התחיל לדפוק כל חודש כמו שלא היה לי בחיים
ועכשיו ברוך ה' בהריון.
השקעה ששווה כל שקל.
אם תכתבי מאיזה איזור את, אולי אני אוכל להמליץ לך.
אבל חשוב לקחת מישהי מומלצת ולא מהקופה...
וכן חשוב לדעת זה לא נחשב הרבה זמן לנסות...
בדכ ההנחיה היא להתחיל בירור רק אחרי שנה של ניסיונות.. וגם לפעמים לגוף לוקח זמן להתאושש ממניעה (שאגב גם בזה דיקור יכול לעזור(
חיבוק 🫂
אם דיקור אז ממליצה על יניב אברהם, מקבל בכפר חבדאוהבת את השבת
ובצפון
אין לי שחלות פוליציסטיותמקקה
כלומר, אין את המראה האופייני בא"ס
אבל יש לי מחזורים ארוכים מאוד וחלקם ללא ביוץ
נכנסתי להריון טבעי 4 פעמים, ופעם אחת נעזרתי באיקקלומין, בילד השלישי
זה ממש ממש לא נורא
יכולה להמליץ לךעם ישראל חי🇮🇱אחרונה
על שיח אברהם
תמצית טבעית שקונים בבתי טבע כמו ניצת הדובדבן
זה סידר לי את המחזור שהיה לי לא מסודר והייתי מפספסת את הביוץ. נקלטתי תוך חודש
בהצלחה !