זהו, נכנסתי לתשיעי, איך אני מכינה את עצמי להרגיש את העוצמה של הלידה ולא להתעסק עם המסיכים (צירים, רופאים ומוניטור?)
פורום הריון ולידה
מכתב פתיחה
איך גורמים ללידה להיות חוויתית?heh
הו, שאלה טובה, עם תשובה ארוכה!בילי
למרות שחלק מהדברים שאכתוב עדיף שיתבצעו לפני תשיעי, אך אף פעם לא מאוחר.
לקרוא ולקרוא ולקרוא חומר על לידה, על רוחניות בלידה על איך ללדת טבעי אם זה מעניין אותך ואני משערת שכן כי את רוצה לידה עוצמתית ולרוב (מדגישה, לא תמיד), זה יותר קל בלידה טבעית ללא התערבות.
דוגמאות לספרים: הכנה רוחנית ללידה - דפנה חסדאי
להיות לאם- רפפורט
לידה פעילה- גנט בלאסקאס (לא בטוח שאייתתי נכון אני מניקה ולא יכולה לקום)
טבעי ללדת וכו וכו וכו
לארגן לך סביבה מפרגנת. שזה יכול להיות דולה תומכת שתוכל לעזור לך להתרכז בעצמך ולא
להתייחס לכל השאר.
או אפילו מיילדת פרטית באחד מבתי היולדות שמאפשרים זאת ובחלקם זה מגיע עם תפאורה של חדר טבעי או מרכז לידה, שנראה יותר ביתי ופחות רפואי.
או בבית...
לעבוד על הפנימיות שלך, על האמונות, הפחדים, ולדאוג שלא יהיו דברים לא פתורים שיפריעו במהלך הלידה.
לדמיין את הלידה המדהימה שתהיה לך שוב ושוב, מחשבה יוצרת מציאות.
זו לידה ראשונה נכון?
שיהיה בהצלחה.
גם אנישלה שוב
מנסה להכין את עצמי, למרות שאני חולקת מכל וכל על האבחנה שלידה עוצמתית זה טיבעי.
לדעתי בדיוק הפוך, בלידה הראשונה, ניסיתי בלי אפידורל, ורק בכיתי, כאבתי, התלוננתי ובכלל לא הייתי מרוכזת בתהליך הנפלא. ברגע שקיבלתי אפידורל, התחלתי לשיר (באמת) להתפלל, להתכונן ולכוון.
גם הפעם אני מתפללת לקב"ה שיתן לי לידה קלה של אפידורל כדי שאהיה מרוכזת בקטע הקריטי, שאהיה שמחה ושלווה, אוהבת ומכילה.
אני קוראת קצת סיפורי לידה, עושה קצת דמיון מודרך (יש מישהו מיוחד שקוראים לו עמית קדם שהוציא דיסקים עם כל מיני תחומים ואני משתמשת בעבודה שלו ללידה) מדברת עם בנות, הכנתי עוגיות אתרוג, קונה לעצמי דברים קטנים וחדשים ללידה כדי להרגיש ש'החיינו' גם בקטנות ולהתפנק ולשמוח (כמו פיג'מה נוחה) אני מכינה רשימה של נזקקים לתפילות ובעיקר משתדלת להתפלל.
יש לכן עוד רעיונות?
מצטרפת בחום!!+mp8
כמי שילדה 3 "עם" (אפידורל) ו-3 "בלי",(לא בבחירתי, העניין התקדם מהר מידי, מה שטוב כשלעצמו, אבל די טראומטי מבחינת התהליך!) ממליצה על לידה רגועה עם אפידורל, לידה בה את יכולה לחייך ולשמוח ולהיות צלולה תוך כדי, ולא להתמקד כל הזמן בכאבים מטריפי דעת!!
סגולות שתמיד איתי: הספר נועם אלימלך ואכילת מצה של אפיקומן תוך כדי (אני תמיד שומרת אחר הפסח...)
בהצלחה ובשורות טובות!!
דוקאheh
זו לידה חמישית, אבל אני ממש לא פנויה נפשית ומעשית לחשוב לבד מה עשיתי ומה אני אמורה לעשות, ואני מרגישה אבודה לגמרי.
אפילו בלידה ראשונה הרגשתי יותר מוכנה!!!!!!!!
פנקס תפילותבוזי נוזי
ב"ה בתוך שתיים משלוש הלידות להן זכיתי בחסדי שמיים, הגעתי עם פנקס תפילות תוצרת בית. עם כל הכאב והבילבול קשה היה לי לנצל את הזמן הקדוש הזה לתפילה, אז פשוט ישבתי ורשמתי תפילות שאני רוצה להתפלל בזמן הלידה, ואז הרווחתי פעמיים, גם את ההכנה והק'שר לה' לפני הלידה, וגם תפילות מוכנות ומרגשות לזמן הלידה.(לשלה שוב: בסוף השארתי מקום לשמות ..) אחרי הלידה גם היה לי מקום לכתוב חוויות שקשורות לידה ולתינוקי המתוקי שלנןולד לי...
וחוץ מזה: להכין את התיק עם חלוק חדש ומפנק , חטיפי בריאות ומיץ שזיפים....
לידה קלה ונעימה, בע"ה!
ברור שבלידה ראשונה הרגשת מוכנה יותרבילי
כי היה לך זמן להתכונן וללמוד.
ועכשיו עם 4 ילדים ב"ה למי יש זמן.
וואו כמה זה חכם!יוקטנה
ואני עד עכשיו תהיתי למה לא הצלחתי להגיע מוכנה ללידה האחרונה! תודה, בילי, על שפתרת עבורי את התעלומה! 
בכיף...
בילי
אין לי הרבה נסיון כ"כ אבל שאלהחילזון 123
למה צירים זה נחשב ל"מסיחים"? הצירים זה תהליך הלידה לא? להתעסק בהם זה גם להרגיש את הלידה.
מסיח הדעת מן הגדולה, הקדושה והאושרשלה שוב
וראי שחכמים (רש"י ) אומרים ליולדת להביא קורבן חטאת כי אולי בלידה התחרטה, נדרה נדר שאינו ראוי בגלל הכאבים הנוראים.את יכולה להכנס לפורום פחות דתי ולשאול איזה קללות קיללו במהלך הלידה מכאבים... בזמן הזה שלנו (ואני יודעת שאני מקימה עליי את רוב הנשים בפורום הזה) זמן גאולה, אין עניין להיות בסבל מיותר, יש לנו תיקון וישועה. אני מתפללת שאזכה ללידה כזאת שמחה. ודרך אגב, האפידורל של היום לא משתק לגמרי (יש אפילו walking apdural) ואת עדיין מרגישה את הצירים, יש כאלו יותר יש כאלו פחות, הרבה מגדירות ככאב של מחזור.
זה אם ממש בא לך להתעמק בכאב ולא בתפילה.
לא ידעתי היכן להוסיף את הלינק להנקה אזז לעיונכםבנימינה הקטנה
http://www.mako.co.il/home-family-pregnancy/healthcare-breast-feeding-course/Article-f5237a7b0809421004.htm&sCh=3d3
אני משקשקת פחד מהלידה ומהכאבים אין לי מושג לקראתבנימינה הקטנה
מה אני הולכת,יש לי עוד חודשיים להתרגל לרעיון אמל'ה
תקשיבי...שלה שוב
א. אני רוצה לעודד אותך, לכל אישה הכאבים הם ברמה שונה. יש לי חברה רופאה (כלומר...ראתה כמה לידות בחייה) והיא כמעט טיפסה על הקיר מרוב כאבים, וכשהגיעה לביה"ח, היתה לה רק פתיחה 1!!! ולעומת זאת יש לי בת דודה, שנמצאת כל הלידה במים עד השלב הקריטי וטוענת שלא מרגישה את הצירים. מה אני הולכת כ"כ רחוק? אמא שלי אמרה שכשהיא הגיעה לבה"ח כבר הראש שלי היה מבצבץ והיא לא הרגישה. טוב. היא טוענת שלידות זה בכלל לא כואב.
אז את מבינה? אולי את בין אלו שלא כואב להן כ"כ. חכי ותנסי. לבנתיים תתפללי.
ומ-ק-ס-י-מ-ו-ם יכאב- תיקחי אפידורל. זה גם לא כואב, רק קצת מפחיד- כי זה בגב מאחורה ואת לא רואה מה קורה.
אם את דואגת לגבי סיכונים של אפידורל אז את יכולה לחפש את המאמר ב'דעת' של ד"ר חנה קטן שמבהירה על נושא האפידורל, ובאופן כללי היא מאוד מאוד תומכת.
אני עברתי כבר 3 לידות וכל פעם חוסר הודאות הוא קשה מחדש, ואתה ממש מרגיש כאילו מישהו אחר היה שם, או שהקב"ה בכבודו ובעצמו יילד אותך, כי אתה מסתכל על הילדים ואומר- אני? ילדתי כבר 3 ילדים? וזה פלא מדהים. שווה כל דקה.
בהצלחה. שתעבור עליך בשמחה, שלווה ואהבה.
בקשר לכךmp4
שמעתי פעם הרצאה מרב ....
ההלכה מביאה סימנים מתי האישה נטמאת בלידה, ואחד מהם- כאשר היא לא יכולה ללכת לבד
ז"א, שביא לא מתמודדת לבד וצריכה עזרה- אז היא טמאה לבעלה והוא לא יכול לעזור לה
אבסורד! דווקא אז?!
והוא הסביר
שהאשה מגיעה למצב שאף אחד לא יכול לעזור לה, זו השעה שהקב"ה בא לעזור לה, והיא והוא יחד בתהליך.
אני משתדלת לההשאר בבית, עד שאני נטמאת- אח"כ אין מי שיעזור....
לנשום נכון
להשאר בקרקע ומציאותית
החויה האישית שלי, שאני לא צורחת ויולדת פעילה מאוד! וכך זה מקצר בהמון את הלידה,
פשוט חיה את הרגע העכשוי - בפסים מעשיים,
לצערי לא יצא לי להתפלל בלידות או לעשות הכנה רוחנית
גם אף פעם התיק לא היה מוכן, רק 5 דק' לפני היציאה
רק שלא תכנסי ללחץ
בהצלחה רבה, הרבהבריאות ושמחה
וכח לנחת
שלה שוב ו mp2בנימינה הקטנה
תודה רבה רבה על התגובות המדהימות זה בהחלט מעודד
מתרגשתheh
קראתי את כל התגובות, ואני פשוט מתרגשת ומחכה לרגע המדהים הזה, אבל גם מפחדת שלא אהיה מחוברת לעצמי מספיק, ושלא אצליח להרגיש את עוצמת הרגע.
תודה רבה
כשהתינוק יוצא סופסוף- ומונח בזרועותייך+mp8
אין מצב שלא תרגישי את עוצמת הרגע, גם אם עד עכשיו היית נתונה רק בכאבים!!!
זה רגע ששווה לחיות בשבילו, ובמחשבה עליו אני מצליחה לצלוח את כל התהליך שלפניו....
בהצלחה רבה ומהירה,
בשורות טובות!!
נכון...שלה שוב
תמיד יש את הפחד הזה, לפני אירוע גדול שלא נצליח להרגיש/לחוות/להיות כמו שהיינו מצפות, והאכזבה מזה כשלעצמה כבר הורסת, אבל אם תבואי עם מחשבה של - אני מנסה מה שאני יכולה לעשות ברגע הנתון, ומחשבה שלידה זה ליד ה', שהרי מפתחות של לידה לא נמסרו, וזה אחד מהמקומות הכי קדושים שיש (וואו.אז מספיק רק להיות שם בלי לעשות כלום...)אז...
אני פה וזה מה שאני יכולה עכשיו, ומה שיקרה בסוף לא תלוי בי.
הכל שונה מלידה ללידה- את הרי כבר יודעת. אם תבואי בגישה של אני מקבלת כל אשר יהיה, יהיה בסדר- הרי המשמעות האמיתית היא בין אם נרגיש את זה ובין אם לא- זה המעשה בפועל- ילד חדש בא לעולם!
(ראי ורד בסוף...)
אני מאוד מנסה להכין את עצמי למרות שלל הטרדות, ואפשר לומר שזה בסוף יותר בכוונה מאשר במעשה, אבל אני מקווה שהקב"ה מצרף את המחשבות למעשה, ואני מתפללת שאשר יהיה אשמח ואהיה שלמה בתחושותי, כי זה היה המקום שלי באותו רגע וזה כל מה שיכלתי...
ש'ימלא ה' משאלות ליבך לטובה'
שלה שוב ו mp2טל תלתל
שלה- לגבי הכאבים המשתנים מיולדת ליולדת, רציתי להוסיף שזה נכון גם מלידה ללידה. אני הגעתי בלידה הראשונה עם כאבי מחזור קלים במיוחד (אני רגילה להתכווצויות משתקות במחזור רגיל) והייתי בפתיחה של 9 ומחיקה של 100%! מצד שני הגעתי ללידה השניה עם פתיחה של 3 וכאבים לא נעימים. כשהגעתי לשלב שכל כך כואב עד שאי אפשר לחשוב על כלום, הייתי רק בפתיחה של 5...
mp2- לגבי הצרחות- אני לא אחת שמשחררת תחושות ע"י קול. לא כשאני נבהלת, לא כשאני מפחדת ולא כשכואב לי. לפחות עד הלידה האחרונה. היה לי מזל גדול שהדולה שלי (בעקבות העבודה לפני הלידה היא ידעה את מה שסיפרתי לכן כרגע) אמרה לי כל הזמן: "זה בסדר לצרוח. מותר. זה אפילו עוזר" וראה זה פלא, ברגע שהתחלתי להשתמש בקול שלי לטובת הצירים (ולא לצרוח סתם, אלא לנתב את זה כדי לעזור ללידה), הלידה התחילה להתקדם מהר מאוד. כך שאני לא חושבת שיש קשר מחייב בין גבורה לקדושה מעונה, בין שקט טוטאלי ליולדת מוצלחת.
מחזיקה אצבעות לכל האמהות שבדרך!
ידע, הכנה רוחנית ודולהאמאקנגורו
הם נוסחת הקסם שלי. כל מי שניסתה, הסכימה שזה עובד...
לקרוא על לידות ולראות סרטונים (יש סרטונים ממש מרגשים ביוטיוב, למי שלא חסום לה... של לידות טבעיות מדהימות ומעצימות שממש עושות לי חשק ללדת!) ולהזכר מה זה... גם בלידה 5 צריך לחזור לפוקוס...
להתכונן רוחנית (לפעמים אפילו רק ההתכוונונות על כך שהנה, כל ציר מקרב אותי אל התינוק שלי, שאני פה רגועה, שלמה ומוכנה רק בשבילו, שה' לצידי בכל ציר, ומחכה איתי פה צמוד אלי, לתינוק שלי, ומלווה את שנינו כאן...כל כוונה כזו עוזרת לעבור ציר בשמחה) אם יש זמן, אז כדאי אפילו סדנא או קורס של דבש מסלע וכאלה אבל זה כבר טעם אישי.
דולה- 'אם דולה היתה תרופה, זה היה לא אתי שלא להשתמש בה"- תרגום מאנגלית לדבריו של רופא שערך מחקרים בנושא יתרונות הליווי המקצועי בלידה, (קלאוס קנל וקלאוס- בספרם 'לחבק את האם') ומצא שהתועלת היא עצומה בכל התחומים (מקטין שימוש במשככי כאבים, והתערבויות בלידה, מקצר משך הלידה ועוד)
מנסיוני האישי- אכן הדולות עושות את ההבדל.
לנושא הספציפי שהעלית- אחד מתפקידיה של הדולה זה לעזור לנטרל עבור היולדת את ה'רעשים' החיצוניים והפנימיים שמפריעים לה ללדת...
הצירים- לדעתי הם חלק מהלידה ועוצמתה, כך שאני אישית לא מבינה למה לא להתעסק איתם, אפשר להתעסק איתם באהבה, קבלה ושמחה- מנסיוני, גם זה נמצא בראש...
(ואני בהחלט מדברת מנסיון, כי אני חווה צירים כואבים בטירווווווף! לי עזרה סדנא של יום אחד של דבש מסלע, להפוך לידה כואבת מאוד, ומאכזבת כשהסתיימה בקיסרי שני- ללידה טובה ושמחה, בניגוד ללידה הראשונה שנצרבה בתודעתי כטראומה...))
שיהיה בשמחה ובקלות!
ואל תשכחי לעדכן איך היה
אני לא חוויתי לידה מרגשת בכלל...veredd
הרופאים היו מזעזעים, לא רצו לתת לי עוד אפידורל עם הפיטוצין, אז גירדתי את הקירות שם לכמה שעות טובות, המיילדת האנטיפטית כל שנייה ניסתה להוריד לי את הכיסוי ראש למרות שהתעקשתי עליו, ובסוף עוד עשו וואקום. קיצר- לא ממש לידה חווייתית. אבל מה? לפני שהיה לי זמן לחשוב על זה, הניחו בידיי את היצור הכי מתוק והכי חמוד שראיתי, והוא הסתכל עליי בעיניים פעורות לרווחה והתחיל לינוק בשקיקה... מאז- אני אומרת, למי אכפת מלידה חווייתית או לא יווייתית, ומי הוא זה שאמור לקבוע מהי לידה חווייתית יותר או פחות? לי הייתה לידה לא חווייתית בעליל, ואפילו טראומטית, ועדיין מה שאני הכי זוכרת זה לא כאבים ולא תפרים ולא רופאים חסרי סבלנוץ, אלא רק זוג עיניים מתוקות... מה שמשנה זה מה שנשאר אחר כך, המשקל המתוק הזה...
אוי ואבוי לא ולאשלה שוב
אני, בלי להבהיל, לא ממליצה לאף אחת לראות סרטי לידות, זה לא שלא ניסיתי-לצערי ניסיתי, אבל יש בזה משהו שמבחוץ נראה כ"כ קשה ואכזרי, ואת כל הרגשות המרוממים של הלידה קשה להרגיש. סרט בעיני נשאר סרט. מגרה את החושים אבל לא ממש מרגישים את המציאות האמיתית... במיוחד שהסרטים האלו כמובן לא צנועים בעליל, ואת רוב הבנות זה מזעזע, לעירום של עצמי לוקח לי זמן להתרגל- אז לאחרת?
וסתם לשוטט ביוטויוב וליפול על סרטים שאת לא יודעת מה מקורם לא כדאי.
לחשוב פעמיים לפני.
זה יכול גם סתם לזעזע. חכי לחויה האישית שלך...
ורד, גם לי הלידה השלישית לא היתה חוויתית, הרופאים והאחיות רבו ביניהם מי יסדר לי את האפידורל ולבנתיים השאירו אותי ככה ללדת...וכמובן שהתכוננתי, למדתי כמה חודשים קודם עם בחורה מתוקה ורוחנית בשמים על המשמעות של הלידה...ומה שיצא זה מה שקרה בסוף... אין ספק שמה שמשמעותי בסוף זה מה שנשאר בידיים. אפשר לקוות ולהתפלל לחוויה (אמן!) אבל זה כנראה לא בידנו...והכי משמעותי זה מה שכתבת, הנשמה החדשה שהצלחנו להביא לעולם. זה באמת הפלא.
יוקטנה, לתגובתך?heh
מצטערת, אבל לא מסכימה בכללאמאקנגורו
בטח לא למי שכבר ילדה, ויודעת מה זו לידה (לא מעצימה וחויתית?) דוקא לה, אם היא חושבת שתוכל להתמודד עם העירום וכו', כן מומלץ לראות סרטי לידה חיוביים ומרגשים. אפשר לקבל לינקים נפלאים בפורומים ייעודיים של לידות פעילות וביתיות באתרים אחרים שלא אזכיר את שמם אבל הצבע שלהם כתום...
לי זה ממש עזר להתכוונן על איך לידה יכולה להיות.
(דוקא ההבנה הזו שלידה היא תהליך של היפתחות טוטאלית, פיזית ונפשית, ושזה יכול להיות יפה ומעצים, ולא מביש או משפיל, עזרה לי מאוד לקדם, לשחרר ולשמוח בלידתי.)
ולגבי זה שהכל בידי שמים. מסכימה כמובן, אבל אני מאמינה שהוא משאיר לנו את העבודה על הנפש והרוח פה בעוה"ז... לא מוכנה לקבל את זה שהחויה שלי לא בשליטתי. (התהליך- ברור שרק בידיו, הכל יכול לקרות ואני לא נכנסת כעט להחלטות האנושיות הלא מוצלחות, אלא למה שעלול להתפתח שלא בשליטתנו) אבל החויה- איך שאני אבחר להתייחס ולראות את הדברים- בהחלט בידי.
את וורד מתארות חוייות קשות, אבל גם אני חוויתי לידות קשות מאוד. שתיים שנגמרו בקיסרי חירום ואחת שהסתיימה ב"ה בואקום טראומטי פיזית- אך משמח מאין כמוהו. (כי ייחלתי כ"כ ללידה ואגינאלית.)
כך שגם את הואקום הטראומטי אפשר לראות אחרת- הכל בעיני המתבונן.
הצוות הפרטי שלקחתי בלידתי השלישית הואגינאלית, אמרו אח"כ שזו היתה הלידה הכי קשה שהשתתפו בה, ויש להם רקורד, כך שכנראה הם יודעים על מה הם מדברים, אבל זה רק נתון פיזי, כי רגשית הייתי בהאי ממש. הייתי מאושרת וממש נהנתי בזמן הצירים הכואבים מאוד מאוד שהיו לי. נהנתי, כי בחרתי להנות. כי בחרתי לקבל אותם בשמחה. בחרתי לחוות לידה טובה.
ברור שמה שחשוב זה האוצר שיש לי ביד בסוף, אבל גם ברור לי שעצם החויה תישאר איתי לנצח, אז למה לא להשקיע בה? זו כמובן דעתי האישית והלא מחייבת, אבל לשלול מראש את הנסיון לחוות, להגיד מראש שזה לא בידינו...לא מקובל עלי.
מי שבאמת רוצה לחוות לידה אחרת- מוצאת את הדרך. בלי קשר לכאב, ולתהליך לא מוצלח- הבחירה בידינו איך לחוות את הלידה.
אפילו בין שני הקיסריים שלי היה הבדל משמעותי, שההכנה הרוחנית ללידה השניה גרמה לשינוי לטובה:
הלידה הראשונה היא טראומה נפשית וצלקת פתוחה מבחינתי- יחס הצוות, הניתוח שכ"כ לא רציתי, הקשרות לא פשוטה לתינוקת שלי וכו ובעיקר- חוסר הידע והרצון שאיתו הגעתי- לא לחוות- לא לכאוב- רק אפידוראל, הם שגרמו לי לאכזבה ואומללות מול החויה האחרת לגמרי מולה התמודדתי בסוף...
אני חושבת שאת הלקח הפנמתי היטב.
ללידה השניה , הגעתי מתוך השתדלות עצומה ללידה טבעית, למידה, התכוננות פיזית ומתוך הכנה רוחנית טובה- וקבלה של התהליך כמו שמתפתח- לידה זו זכורה לי כחויה טובה, כי כך בחרתי לראות כל שלב וכל רגע בלידה, גם אם לא היה לפי רצוני. הצירים הכואבים להפליא אך טובים, ההנקה מיד אחרי הניתוח, וחווית ההתחברות המצויינת לתינוקת שזה הכי משמעותי בעיני, יותר מחויית הלידה אך גם כחלק ממנה. השינוי היה אצלי בראש, לא במהלך הפיזיולוגי של הלידה.
ללידה השלישית בחרתי לשנות גם את מהלך הלידה, ולכן התעטפתי בצוות פרטי יקר להחריד, אך תומך, והשגתי את מטרתי, וחוויתי סופסוף לידה ואגינאלית (אמנם ואקום, אבל למי היה איכפת, לעומת האופציה של קיסרי לכל החיים...?)
כך שמשלוש לידות מאוד קשות הוכחתי שאפשר מבחינה נפשית לעבור את זה אחרת. (וגם פיזית, מסתבר, אבל זה נושא אחר)
נראה לי חבל לייאש מראש ולומר שזה לא בשליטתנו, אם לא ניסית לשנות את החויה הטראומטית שלך בכל דרך אפשרית.
אני כן עשיתי זאת, קראתי, למדתי, התכוננתי והצלחתי.
ומנסיוני, אני אומרת שזה אפשרי מאוד.
אל תאמרי אי אפשר, לא בשליטתנו, וכו', לפני שניסית הכל.
כיום אני רוצה ומנסה לעזור גם לאחרות שסוחבות טראומות.
עם קצת רצון ומאמץ- אפשר לשפר את החוויה הנפשית, וגם הפיזית.
(ושתי חברות שלי כבר מודות לי על כל מה שתרמתי להן מהידע והנסיון שרכשתי...)
התחלתי ללמוד דולות כי אני מאוד מאמינה ביכולתן לעזור ולשנות חוויות לטובה, גם פיזית וגם נפשית.
ושיהיה בהצלחה ובקלות ובשמחה לכולן.
ואגב- לידה כוללת בעיני 3 שלביםאמאקנגורו
שלב הצירים (קשה וכואב- אך ההתמודדות הנכונה יכולה להעצים מאוד את הנפש!)
שלב יציאת התינוק, (גם אם לא יצא כמו שתכננו- בעיני עצם היציאה מהפתח הנכון היא חויה אדירה ומרגשת ומופלאה, כואב ככל שיהיה! ואפילו בניתוח לא מתוכנן, מנסיוני, יש לרגע זה עוצמה מדהימה משלו)
שלב ה'בונדינג'- החיבור הראשוני לתינוק
שלשת השלבים הללו הם מרכיבים בלידה שלא ניתן להפריד ביניהם, כשמסתכלים על לידה בכללותה, כחויה, אך כן ניתן לחלק את ההתמודדות עם כל שלב כיחידה נפרדת- נפשית ופיזית.
לגבי ה'בונדינג'-
ברור לי שגם חויית ההורות הראשונית לתינוק שנולד מתוך העצמה נפשית של אימו, שנובעת מהעבודה העצמית שלה והמאמץ להביא אותו לעולם בצורה הכי טובה ושמחה בשבילו ובשבילה- החויה של האם עימו טובה יותר ולכן גם החויה שלו בראשית חייו טובה יותר.גם הטבעיות והזרימה של לידה מעצימה כזו מובילה בעיני באופן טבעי לביות מלא ומיידי. ואין חויה מופלאה יותר מזו בשלב זה של ההורות. בעיני, ביות מלא הוא 'בונדינג' מתמשך- ז"א שהשלב של השעתיים הצמודים אחרי לידה, פשוט זורם באופן טבעי הלאה לימים הבאים. האשה והתינוק נשארים להם בתוך בועה של הורמונים משכרים ונעימים שעוזרים להתגבר על כל כאב וקושי בשלב הזה. (ולצערי, גם כאבי התכוצויות של הנקה אני מכירה היטב...)
אני ובעלי היחידים שטיפלנו בו והחזקנו אותו ומלאנו את כל צרכיו ונהננו מכל רגעיו הראשונים ושבאו אח"כ בעולם הזה. הייתי איתו בכל בדיקה, האכלתי, החלפתי, השכבתי לישון, הכל ברגע שפתח את פיו- מיד הבנתי אותו.
בעיני- זה חלק מחויית הלידה שאני רוצה ומצפה לה.
ולגבי המנוחה אחרי לידה- זו מנוחה טובה יותר- כי את רגועה שהתינוק שלך מקבל את כל צרכו, ולא צורח את נשמתו עד שיקראו לך, וגם את לא צריכה לתזז לתינוקיה באמצע הלילה, כי התינוק שלך צמוד אליך, כפי שנועד להיות בשלב זה של חייו. (ויש עוד תועלת רבה של הביות להנקה וכו)
שהתינוק הזה היה צמוד אלי מבפנים 9 חודשים, נראה לי שהניתוק ההכרחי ממנו, רצוי שיהיה הדרגתי לא פחות מההריון וההקשרות אליו.
איך משתחררים מהטראומה?אנונימי (פותח)
אני "חוויתי" לידה אחת שכללה צירים עד פתיחה 5 בלי אפידורל, אח"כ קיבלתי אפידורל, חמצן , אלקטרודה בראש של העובר, סוכר באינפוזיה, תקלה במכשיר של האפידורל (ולקח לצוות הרבה זמן להבין למה אני עדיין מתלוננת על כאבי צירים) ולקינוח - ניתוח , וכל המעבר לניתוח היה בצעקות של הצוות עלי...
אני אישית עד היום בטראומה ולא מצליחה להיכנס להריון נוסף (אודה על האמת שגם שלב החזרה הביתה מהלידה היה מאוד טראומטי ולא תומך...)
אז איך מתגברים????????
אולי כדאי...שלה שוב
וואלה. ישבתי מול השאלה שלך וחשבתי לעצמי איך אני בעצם התמודדתי עם הלידה האחרונה הקשה שהיתה לי. ובעצם אולי לא כ"כ עשיתי את זה, פשוט הזמן עשה את שלו, ובכל זאת יש דברים שכדאי לעבד. אולי עם איש מקצוע?
בכל אופן נראה לי שאולי תעלי את השאלה בשירשור חדש כי זה נבלע כאן...אולי יהיו רעיונות לבנות...
לי אישית מאוד עזראמאקנגורו
ללמוד הרבה על לידות ואיך הייתי רוצה שתהיה הלידה הבאה.
מאוד עזר לי סדנא של דבש מסלע.
עזר לי לדמיין את זה אחרת בפעם הבאה, ובעיקר להיפרד מהחויה שהיתה.
אם זה קשה לך לבד- יש אנשי מקצוע שעובדים על הנושא הזה.
אני יכולה לברר לך בפורומים אחרים אם תרצי.
שלחי לי מסר"ש אם את מעוניינת.
אל תזניחי,
אבל אם את צריכה זמן, קחי אותו.
כ"כ מבינה את ההרגשה.
אני אישית תיארתי את החוויה האנטיפטית בחדר הניתוח בפעם הראשונה כאונס קבוצתי...
היחס לא היה יותר טוב...
לראות לידה זה נראה אכזרי?חילזון 123
דווקא ממעט הסרטי לידה שראיתי הבנתי איך יכולה להיות חוויה רוחנית ומרוממת בלידה, ומה זה לידה מעצימה וטובה.
ודרך אגב רובם לא היו כאלה לא צנועים, מה שמעניין לראות זה לא את השניה שבה יוצא התינוק לפרטי פרטים (על זה אפשר אפילו לדלג או להוריד את המסך) אלא את הפנים של היולדת, איך היא שקועה בתהליך המיוחד הזה, איך עוזרים לה,
איך היא נראית אחרי וכו'
ובקשר לזה שכדאי לחכות לחוויה האישית שלך - לדעתי החוויה שלך (בין השאר) נגזרת מהידע שלך על איך זה יכול להראות. ידע זה כח ויותר מזעזע ומפחיד לדעתי להגיע למשהו לא נודע בלי לדעת למה לצפות ומה יהיה וכו'.
האם תוכלו לתת קישוריםטלי10
לסרטים מעצימים שראיתן?
תודה רבה.
אוכל, במסר"שאמאקנגורו
זה ממש טעם אישישלה שוב
לכל אחת יש דברים אחרים שמעצימים אותה. אותי מזעזעים הסרטים האלו, אני לא מצליחה להתחבר אליהם בכלל, ונדדתי עם חברותי בכמה סדנאות ללידה טבעית, הן מצאו את זה כמו פלא, אני ממש לא.
ידע זה לא בהכרח כוח.
לפעמים לתת ללא נודע לסחוף אותך הרבה יותר עוצמתי...
לפעמים אני גם לא קולטת איך אני ממש לא מובנת, הרי בהודעות הראשונות כתבתי על כמה שיש להתכונן, כמה שיש להתקדם לפני, כמה חוויתית היא הלידה. א-ב-ל לפעמים יש מצבים שלא בשליטתנו, אין מה לעשות! וצריך לקבל גם אותם באהבה ושמחה. זה כל מה שניסיתי לומר- בלידה האחרונה שלי, נכנס סטודנט באמצע ולא ממש רציתי אותו שם, אז ביקשתי שלא, ומיד נכנסה איזושהי רופאה ונתנה לי על הראש בצרחות - של מי את חושבת שאת, ואיך הם ילמדו אם לא יראו וכו'. ובוא נאמר- שזו לא היתה החוויה הכי רוחנית בלידה ואני עוד הייתי ככה באמצע התפילה, אבל בסדר...אני כאן יחד עם הקב"ה ויחד עם המאורע המטורף והנפלא הזה, ומה שיקרה...
איזה נושא כלבבי!!!אמא ל-2
אני אמנם רק בחודש שלישי אבל כ-----ל הזמן חושבת על זה!!!
תודה על כל התגובות, תכתבו עוד...
אני חיבת להגיע הפעם ללידה כמו שצריך, בלי הלחץ המטורף הזה לקבל אפידורל, ועם יכולת להתמודד עם הצירים,
בשתי הפעמים הקודמות, היו לידות ב"ה רגילות לגמרי, עם אפידורל מצוין, אמנם הראשונה היתה ואקום, וזה היה קצת מלחיץ אבל ב"ה אני יוכלה להגיד שהיה בסדר.
אבל בכ"ז עד שקיבלתי את האפידורל
המשך...אמא ל-2
הייתי בכזה לחץ, והרגשתי כל-כך אבודה,שברור לי שזה לבד מחמיר את המצב...
והבטחתי לעצמי שיותר לא...
אמאקנגורו - תודה על התגובה המפורטת, מאד התחברתי למה שכתבת, אשמח לשמוע עוד על איך מגיעים לזה!!!!!
איך מגיעים לשמחה ולשלווה למרות הצירים המסחררים האלה.
אני ממש מזדהה איתך אמא ל-2אמא לא מקצועית
גם אני זוכרת את הלחץ המטורף הזה והציפיה מתי הוא כבר יגיע - המרדים עם האפידורל... ההרגשה שאני לא אעמוד בזה אם לפני שהוא יגיע - יגיע עוד ציר, יותר חזק.
אבל בלידה האחרונה מה שקרה זה - שהוא לא הספיק להגיע. כמובן שכאשר עלתה המחשבה המחרידה שאצטרך לעבור הכל ב"live" כולל הכל זה רק הגביר את הלחץ, אבל למרבה הפלא ברגע שהבנתי סופית שזהו זה, אין סיכוי שאספיק לקבל אפידורל - קרה מהפך: קיבלתי החלטה אסטרטגית להפסיק לחשוב על האפידורל שאין - ולהתחיל להתרכז במה שצריך לעשות (לחיצות וכו') והנה המתח ירד, והקטע הקשה עבר לא רק פחות כואב ממה שחששתי - אלא אפילו פחות כואב מאותם צירים שחוויתי בשלבים המוקדמים של הציפיה ההיסטרית.
מאז, כל פעם שקשה לי בחיים אני אומרת לעצמי: זה קטן עלי - אני ילדתי בלי אפידורל!! 
אז אולי כאן המפתח: ההתרכזות במצב הקיים כרגע, במקום הציפיה המתמדת לסוף הסיוט, וכמובן הביטחון שמה שלא יבוא - את מסוגלת!
ובפעם הבעל"ט, אני מקווה לנסות ואפילו לחוות רגשות חיוביים בזמן הלידה (ולא רק למזער סבל - כמו שבעצם היתה מטרתי עד עכשיו כשבאתי ללדת.) אני מרגישה הרבה יותר מוכנה לכך עכשיו, מאחר שיש הרבה פחות חששות מלידות ראשונות, (חשש מהאימהוּת וכו') ואפילו מחסום הפחד מלידה בלי אפידורל כבר ירד. אז יש פנאי רגשי להתעסק בקדושה ובגודל המעמד (בהנחה שהילדים יאפשרו זמן פנוי לחשוב על זה...)
דרך אגב: אני עדיין מקווה לקבל אפידורל אם רק יתאפשר! בכל זאת, היה פחות כואב עם מאשר בלי...
כדאי לתת לעצמך אפשרות לבחוראנונימי (פותח)
בלי להחליט מראש עם או בלי.
כשהגוף מתחיל את תהליך הלידה- לעזור לו בהרפיות ונשימות ולא להיתנגד לתהליך (ככה זה גם הרבה פחות כואב.), אבל כשאת מרגישה שאין לך יותר כוח או שאילו כאבים שאת לא מסוגל יותר לסבול - תעזרי לעצמך ותיקחי אפידורל. שמעתי מהרב יהושוע שפירא שבזמן הגאולה הקב"ה לאט לאט מסיר מעלינו את קיללתה של חוה . פחות כאבים בלידה וגידול יותר פשוט (טיטולים ,מים זורמים , חשמל וכו').
כדאי לך מאד להיתכונן רוחנית -יש את דבש מסלע, חוברות הדרכה של דפנה חיסדאי נשימות והרפיות ועוד כל מני הכנות רוחניות שכולן עוזרות בהבנת הגודל והעוצמה של הבאת תינוק לעולם. צריך לזכור שהקב"ה איתנו בלידה כל שניה ואם את מרגישה כאבים נוראיים - לכי על אפידורל -זה חלק מההשגחה .
בלידה האחרונה הרגשתי כל כך חלשה (לידה שביעית...) שלא היה לי כוח להיתמודד עם הכאבים ולקחתי אפידורל.
האמת קצת היתאכזבתי מעצמי כי בלידות הקודמות היה לידה טיבעית ללא אפידורל, אבל עכשיו אני מבינה שהחלק העיקרי זה לקבל את התינוק מתוך שימחה ושלווה . גם אם הלידה עצמה לא הולכת לפי מה שחשבת. (קיסרי או ווקום ל"ע )
אז הרבה שימחה ולתת מקום להקב"ה. כי הכל ממנו יתברך.
על זה בדיוק דיברתי, על דרך להגיע ללידהאמא ל-2
בהרגשה שגם בלי אפידורל אני יכולה להתמודד עם זה בצורה שפויה ומעצימה, כי אם אני לא אספיק לקבל, או לא יודעת מה - אני לא רוצה להרגיש שוב את החוסר אונים הנוראי הזה - במיוחד שאני כל הזמן שומעת על כאלה שחוות את זה בצורה מדהימה...
לא שאני רוצה לוותר על האפידורל, לדעתי זה גם סוג של חוויה, והשילוב הזה של הרוגע והשקט הנפשי ביחד עם החיים החדשים הוא מדהים! אבל למקרה חרום...
הבנתי שפשוט צריך ללמוד את הנושא...
תודה על כל התגובות והכיוונים, מזל שיש לי עוד קצת זמן...
שני רעיונות (כל הזכויות שמורות לבעלי)אנונימי (פותח)
א. לחייך, כשבעלי אמר לי לחייך ניסיתי להסביר לו שהוא פשוט לא מבין מה זה צירים, אבל הוא התעקש להמשיך לבקש ממני לחייך, בסוף הוצאתי משהו מאולץ (רק שישתוק), וזה עבד! וככל שחייכתי יותר, הצירים עברו יותר בקלות.
ב. לשיר, העוצמה משתנה עם התקדמות הציר, וזה הרבה יותר יעיל ונעים מסתם לצעוק.
בע"ה שהלידה תעבור בשמחה ובקלות, וכמו שאמי מורתי אומרת "אמא בריאה עם ידים מלאות"
למה אני מרגישה שאצלי זה לא יהיה?אנונימי (פותח)
קודם כל מעיק עליי להביא ילד לעולם אם לא אדע בכלל איך להתייחס אליו כשיהיה בגיל ההתבגרות.
למה שאלד אם אח"כ לא אדע איך להראות לו מה נכון לעשות בעולם? אני עצמי לא מצליחה.
דבר נוסף, אם אני מתביישת ללכת לרופאה, אז בטח שאתבייש לפתוח רגליים לפני מישהו. ועוד כמה אנשים ועוד שכל העולם ואישתו יודעים מה הולך אצלי בגוף.
חוץ מזה שאני רזה. וכזו חלשה שבטח אמות בלידה.
ולמה שיכאב לי כ"כ? ואני מתביישת לבכות ליד אחרים, אז איך אצעק ליד אנשים שאני לא מכירה. מתביישת.
ומעצבן אותי שאומרים לי שמתפללים עלי כשיולדים. מלחיץ ומעצבן.
אם כבר ללדת? ללדת במקום הכי אישי ולא לספר על זה לאף אחד. ולא לשיר ורק לעצמי הכל בלב.
מצד שני, אם מתחתנים ומקיימים יחסי מין אז בטח כבר ללדת זה לא נורא בכלל.
ללדתheh
הקב"ה שולח מוכנות לכל אחד בכל מצב שהוא נמצא, ולכן שה' יזכה אותך להגיע לשלבים האלו תצליחי להתמודד
מתוקה...שומרונית
וואי איך העתקת את המחשבות שלי... לפני כל לידה מחדש...
לפני הלידה הראשונה הייתי מסתובבת ברחוב וכל אישה שראיתי עם ילדים (לא משנה באיזה גיל) מיד חשבתי על זה ש.. טוב, הנה גם היא עברה את זה, אז כנראה שגם אני אצליח...
(גם המיילדת בלידה השניה שבכיתי לה שאני לא יכולה כבר, אמרה לי שאני יכולה, כמו כל הנשים שילדו!
ואחרי כל הפחדים והמחשבות אני אחרי 3 לידות בלי אפידורל!
בסופו של דבר- ה' שולח כוח, לכל שלב כשהוא מגיע, וגם הדברים הכי מפחידים עוברים בסוף. אני מאוד מזדהה איתך בהתביישויות, וברצון ללדת לבד במקום פרטי.(גם אני כזאת..) אבל כזה כבר מגיע- ה' נותן כזה כוח ושוכחים מכל הבושות. וגם- תתחילי כבר מעכשיו להתפלל על זה, שהלידות יהיו לך טובות ומעצימות, בלי שום דברים שמביכים או מעצבנים אותך. ה' שומר את כל התפילות האלה... (לפחות אצלי זה עבד..)
אל תתאכזבי מעצמך... לא על דבר כזהאמא לא מקצועית
אני לא רואה צורך להתאכזב מכך שאני מרגישה צורך בהקלה ע"י אפידורל. זה לא איזו תחרות ספורט שצריך להגיע להישג פיזי כלשהוא. (וגם אם זאת היתה תחרות ספורט - עברת 7 לידות, אפשר בהחלט לומר שניצחת!! ויותר מזה: לגדל 7 ילדים - זה בד"כ יותר קשה מללדת בלי אפידורל. אני מעריצה אותך)
אם ההמנעות משיכוך הכאב זה מה שמעצים למישהי את החוויה הרוחנית (או שיש לה שיקולים אחרים למה לא לקחת אפידורל) - סבבה, אבל יש לזכור ולהדגיש שוב מה שכבר כתבת:
קיללת חוה "בעצב תלדי" זאת קללה ולא מצווה!!
ואם זכינו להינצל מזה במידה מסויימת - אפשר לשמוח בכך, להרגיש שזאת זכות. (דרך אגב יש איזה מקור על נשים צידקניות ש"לא היו בפיתקה של חוה" כלומר לא שייכות בחטא שלה ולכן גם לא בעונש - אני לא זוכרת מי ומה בדיוק)
וחוץ מזה כפי שאמרת לא כדאי להחליט מראש ולקבוע לעצמך "יעד" כזה או אחר, זה רק מלחיץ... וקצת הופך את הענין לספורט תחרותי (בעיניי).
לאמא ה"לא מקצועית", הגדרותייך, דווקא, ממש כן!+mp8
אהבתי את הגדרתך שקשי הלידה הוא בעצם קללה, ובל נשכח את זה!!
אפשר להתייחס לפחד מהאפידורל, לסיכונים האפשריים, אבל לא להפוך את הצירים למין אידיאל!!!
גם על צער גידול הבנים אנחנו מחפשות איך להקל (בהנחיית הורים, בהמצאות ימינו כגון טיטולים וכדומה), אז מדוע בלידה לעיתים מקדשים את הסבל??
באופן אישי, אני מחפשת להפחית בלידה את הכאב למינימום (אם זה בידיים שלי), ותאמינו לי שגם ככה זה לא ממש פיקניק....
אגב, שמעתי משהו יפה השבוע: המילה "ציר" בעברית, פירושה גם שליח, הצירים הם שליחים לתהליך המופלא של הלידה!!
לעינת ורדheh
בכל לדותי עד עכשיו זכיתי לחוויות חיוביות בזכות שיר עוצמתי שליווה אותי כל ההריון ועזר לי לחוות את הלידה בצורה עוצמתית.
הבעיה שההריון הזה אני לא מצליחה לפנות מקום בנשמה ולהרגיש שיר.
לפני כמה חודשים פתחתי שרשור לבקשת עזרה ולא הצלחתי להגיע לשיר.
אשמח לקבל עוד רעיונות (למרות שאני יודעת שהבעיה היא פתיחת הנפש ולא שאין שירים...)
את סותרת את עצמך. אם ציר הוא שליח, אז למה להבריחבילי
אותו???
אין סתירהאמא מסורה
א"א להבריח ציר, אפשר למנוע את הכאב שלו- ע"י אפידורל, אבל זה שלא כואב כשלוקחים אפידורל לא אומר שאין צירים.
אפידורל הוא משכך כאבים, הצירים קיימים גם עם אפידורל, רק הכאב לא מורגש.
לבילי- הוא שליח, הוא לא מטרה בפני עצמה!!+mp8
ולא אמרתי להבריח, רק שזה לא איזו מצווה לחוש בו ולמצות ממנו את כל מה שבו, אם אפשר להימנע ממנו!!
אני איתך!!!שלה שוב
תמיד קשה לי עם זה שכ"כ מקדשים בזמן האחרון את העילאיות שיש בלידה עם כאבים כשבעצם זו...קללה. נשמע לי כמו איזה רוחות נוצריות שחדרו ליהדות שכלל אינה מקדשת סבל.אני מבינה את תחושת העוצמה שנוצרת כשמצליחים להתמודד עם הכאבים, אבל בל נשכח שאפילו לזה מישהו נתן לנו כוחות...
השאלה אם מתייחסים לזה כאל סבל...בילי
מבחינתי צירים זה ממש לא סבל, אולי כואב.
ויש גם שיטות כמו שיטת קיי והיפנוברית'ינג שטוענות שגם יכולות לעמעם את הכאב כמעט לחלוטין (לא התנסתי).
הכל שאלה של התייחסות איך מקבלים את הצירים.
ודי עם הטיעון הדמגוגי שמקדשים את הסבל.
אף אחד לא מקדש אותו וכל אחת תעשה מה שהיא רוצה. ודאי אם לידה היא ארוכה מאוד וכואבת מאוד
ויולדת שלא מצליחה להתמודד עם הצירים אז סבבה שתיקח אפידורל, אף אחד לא אמר שלא.
אך יש אפשרות לנסות (לפחות לנסות) להתייחס ללידה כאל משהו הרבה יותר נעלה מסבל.
ותנו לנו ל"סבול" בשקט ותפסיקו להפוך אותנו ל"נוצריות" ה' ישמור.
כל אחד יעשה כטוב בעיניו...
וכמובן לא לשכוח...בילי
לכל המצדדות באפידוראל בעיניים עצומות, שיש לו גם תופעות לוואי
נרחבות ולא תמיד נחמדות, ולכן גם אם לוקחים, לקחת בחוכמה (בשלב נכון וכו'...)
ואני בהחלט מכירה נשים שרק בגלל החסרונות של האפידוראל לא לוקחות אותו
ולא כי מתחשק להן על לידה טבעית.
לי אפידורל עושה רע... ובלי - זו חוויה...אודי-ה
את כבר תראי בעצמך אם זה עושה לך טוב.
למזלי בלידה הראשונה לא הספקתי לקחת וחוויתי לידה מ-ד-ה-י-מ-ה.
נתנו לי טשטוש (אולי דרך הווריד כי לא היתה מסכה)
יכולתי לדחוף כמו שצריך ולא הרגשתי כלום.
דווקא בלידה השניה לקחתי אפידורל וראיתי שאמנם הצרים פחות כואבים
אבל לעומת זאת כל ההכנה לקבלת האפידורל לקחה ממני כוחות ולו יכולתי לנשום כמו שצריך בצירים ואח"כ בלידה עצמה זה ממש כאב. הרגשתי את הלידה ומצד שני לא הצלחתי לדחוף בגלל האפידורל.
ב-2 הלידות הבאות לא לקחתי אפידורל והיה יותר טוב.
ההצעה שלי ללידה טובה: תרגיש איזה משכך כאבים הכי טוב לך
תקחי איתך מישהו שיוכל לדבר במקומך כשתצטרכי כדי שתוכלי להרפות בצירים.
ללמוד לפני כן איך מרפים את הגוף כמו שצריך.
עדיף שהמלווה תהיה אמא או דולה (ולא בעל) כדי שיוכלו לעזור ללחוץ.
מצרפת קישוראמאקנגורו
עם פרשנות מעניינת של משהי שדוגלת בלידה פעילה,
ומדברת על עצב במובן של מערכת העצבים הפועלת בלידה ואיך אפשר לגייס אותה לטובתנו...
מוצא חן בעיני.
חוץ מזה, גם אם נניח שהאשה קוללה, האם היא חייבת לסבול? אולי הכאב לא חייב להיות סבל? זה מה שאני מנסה להציע,
אפשר לחוש את הכאב, ולא לסבול מהלידה.
כמו שגבר יכול לעבוד (גם אם בעבודה פיזית קשה) ולהנות מהעבודה, למרות ש'קולל' שיביא לחם בזיעת אפו.
אני מכירה כמה אנשים שעובדים בבניין מתוך אידיאל של עבודה עברית, ומאוד נהנים מעבודתם.
הם יכולים גם אולי להיות עובדי היטק...אבל בוחרים להיות פועלי בניין,
האם זו רוח נוצרית לבחור לסבול?
אני לא באה להתנצח סתם, אלא להאיר את נקודת מבטי:
כשדברתי על ידע- הנה דוגמא לידע יעיל שרכשתי (על קצה המזלג):
מחקרים מבוססים מראים את התועלת בתנועתיות ובעבודה הפיזית בלידה.
וכן, ההתמודדות, הכוחות וההשתדלות בהחלט מעצימים,
אבל גם מדעית יש הסבר להרגשה הטובה בזמן צירים, עם אוירה ואמירות מסוימות שעושות טוב ליולדת-
בזמן הלידה האשה מפרישה הורמונים שונים, הורמוני סטרס,(אדרנלין) והורמוני אהבה ורוגע (אוקסיטוצין,)
כשהכל טוב לה, ההכנה טובה, האוירה טובה, והיא מרגישה ביטחון- האוקסיטוצין גובר על האדרנלין, והאשה מרגישה שמחה ורגועה גם אם כואב לה. זה לא שהיא נאבקת בכאב ובעצם בתוכה רוצה לצרוח ולאבד שליטה,
להיפך, היא מרגישה שהיא צפה עם הצירים, חיה איתם, שוקעת איתם, זורמת איתם. משהו שקשה לתאר במילים, אבל היא לא סובלת מהם!
פה אפשר לעשות את הסוויץ'- כאב לא חייב להיות סבל. זה תלוי בגישה בה מגיעה היולדת ללידה. זה לא איזה נסיון נוצרי להנות ולקדש סבל, זה נסיון להסביר שכאב לא חייב להיות סבל
אלא יכול להיות גם חוויה טובה, אפילו עם הסבר מדעי.
ועוד משהו לשלה שובאמאקנגורו
לגבי ההשוואה לנצרות...פשוט לקחתי את זה קצת אישית...
לדעתי האישית, אשה שבאה ללידה מתוך כוונה ללדת טבעי, ומתכוננת לזה היטב נפשית ופיזית, ומצליחה לשחרר בלידה הורמונים מרגיעים ונעימים, היא לא זו שמקדשת את הסבל,
אלא דוקא זו שלא רוצה לסבול ולכן מבקשת ישר אפידוראל, ולא מתמודדת בכלל עם הכאב, אלא מתענה קשות עד לרגע קבלת האפידוראל, היא זו שבוחרת בעצם לסבול, או שלצערי, היא פשוט לא מכירה אופציה אחרת חוץ מ'או סבל או אפידוראל'' ואני יודעת, כי הייתי שם. ומכל 3 לידותי...היחידה בה ממש סבלתי היתה זו שאליה הגעתי עם שאיפה לאפידוראל בלבד ובלי שום הכנה להתמודדות אחרת עם הכאב.
ועוד מילה על אפידוראל-
אני לא נגד. גם אני השתמשתי בו (אמנם לא בהצלחה יתרה אבל משהו זה בכל זאת נתן...)
אני רק אומרת- לא לבנות עליו מראש. להתכונן ללידה טבעית טובה ואם זה לא הולך, אז האופציה (כמעט) תמיד קיימת. (היום נותנים גם בפתיחה8...גם את זה כבר עשיתי...) וגם אם כבר לא יתנו לך- סימן שאת כבר ממש בסוף...
אבל אם לקחת מראש אפידוראל, אז את תקועה איתו לטוב ולרע ואין דרך חזרה...אז תמיד כדאי לבוא מוכנים לכאב ולעבודה הפיזית והנפשית של הלידה, ולזרום עם ההתפתחויות והצרכים בכל רגע נתון.
מי שבאה מראש בפחד מהכאב ובמחשבה שרק האפידוראל יעזור לה...כנראה שרק הוא והקב"ה יעזרו לה...
אני אישית, מעדיפה לסמוך על הקב"ה ועלי, ולא על האפידוראל שכבר איכזב 3 פעמים...על עצמי הוכחתי שאוכל לסמוך טוב יותר.
סליחה לא התכוונתי להלהיט את הויכוח..אמא לא מקצועית
כמובן שיש לפעמים חסרונות לאפידורל, גם פסיכולוגית וגם מבחינה רפאית - פיזית (חלק חוויתי על בשרי) , כן אתן צודקות שלא לכל אחת זה מתאים ולפעמים מזיק ולא עוזר.
אז בעקבות הדיון חשבתי והגעתי למסקנה שכנראה אני צריכה קצת לרסן את הנטיה שלי להמליץ בחום על אפידורל לכל יולדת שאני פוגשת באשר היא (בצורה לא מקצועית לחלוטין, כמובן...)
אבל לא זה מה שהתכוונתי כשהבעתי התנגדות להתנגדות לאפידורל, פשוט נראה לי שהולכת ונוצרת אוירה כזאת שללדת בלי שיכוך כאבים זה סוג של הישג או תואר נכסף, ובגלל זה יש בנות (שלא לומר אני..) שמגיעות לאפידורל עם קצת תחושת נחיתות, או במין התנצלות, ואם רואים בזה סוג של יעד בפני עצמו - לעבור הכל בלי אפידורל ויהי מה, (במיוחד שלא תמיד ניתן לעמוד בזה ואז מתאכזבים) יכול להיות שזה לא יותר טוב מלבוא בגישה של רק אפידורל יעזור לי.
וכמובן אנדורפינים- כל היום חשבתי עליהם...אמאקנגורואחרונה
איך שכחתי אותם?!
ההורמונים של הריחוף, שמחה, האי, רוגע, והם גם משכחים כאב!!!שוה לעבוד בלידה ולהשתמש במה שהם נותנים לנו...
אגב, הייתי היום ביום עיון שלם של אחת הדולות המפורסמות בעולם, והיא דיברה ממש במילים שכתבנו פה...
שכאב זה לא סבל.
היא הגדירה כאב כתגובה פיזית,
וסבל- כתגובה נפשית.
חשוב להפריד בין השניים, ואז לטפל בכל אחד מהם בנפרד.
היא אמרה שהיא משתמשת עם היולדות שלה במילת קוד, מילה שהן מחליטות עליה, שעד שהיולדת לא אומרת אותה בלידה, אסור להציע לה אפידוראל...
ואז גם אם היולדת צורחת 'אפידוראללללל' זה סוג של ביטוי של הכאב, אבל רק כשהיא ממש סובלת, היא באמת משתמשת במילת הקוד.
היא מנחה אותן לשאול את עצמן ברגעי משבר: האם אני סובלת?
רוב הנשים לא משתמשות במילה.
לא קראתי וסליחה אם אני חוזרת על דברים שנאמרויערית נ
כמה דברים צשכדאי להתכונן אליהם לפני:
א. להשתדל לא לתת לאנשים מסביבך להשפיע עליך לרעה. להנתנתק מכל מה שלא מתאים לך ולהיות עסוקה בללדת.
ב. להאמין שיש לך יכולת ללדת. זה לא הליך רפואי והמיילדת לא תעשה את העבודה בשבילך. ככל שמבינים את התהליך אפשר להתמודד טוב יותר.
ג. כל ציר הוא בעצם הדרך של התינוק להתקדם אל העולם הזה. ככל שמרוכזים בו ומלווים אותו בדרך החוצה קל יותר (לא לגמרי) להתמודד עם הכאב. התינוק במרכז הענין.
ד. לסלוח לעצמך אם משהו לא הולך כשורה. יש אפשרות להשתפר מציר לציר ואם לא אז מלידה ללידה.
ה. לא לשכוח שעם כל ההשתדלות יש מי שמנהל את העניינים מלמעלה ופשוט להיות פתוחה לקבל את השינויים והלא צפויים.
שיהיה בשעה טובה ובמחשבה טובה!
ועוד משהו שעוזר מאודיערית נ
להיות בתוך מים. זה פשוט נפלא. מקל מאוד.
לא להתבייש לבקש אמבטיה או לפחות טוש
לא יודעת מה איתכםטל תלתל
אבל כשאני ילדתי אני באשכרה לא יכולתי לחשוב על כלום מרוב כאבים. כל כך כאב לי עד שאפילו שכחתי שיש אפשרות למשככי כאבים למיניהם... אם המיילדת לא הייתה שואלת אותי אם אני רוצה אפידורל, סביר להניח שהייתי בחדר לידה עד היום, כי לא אפשרתי ללידה להתקדם מרוב כאבים. וזה נעשה בתת מודע, לא התכוונתי לעצור את התהליך.
הצוות היה טוב בסך הכל, הלידה התרחשה בסופו של דבר והאפידורל הגיע בדיוק בזמן הנכון. אבל טראומת הכאבים עדיין מלווה אותי. יקח לי עוד זמן לפני שאני ארגיש שאני מוכנה לזה שוב.
כן יש לידות כאלהיוקטנה
בהן היולדת מותשת ומכווצת משעות ארוכות של צירים, ואז כשנותנים אפידורל "פתאום" תוך זמן קצר הפתיחה מתקדמת במהירות זה מצחיק, כי בדרך כלל אפידורל מעכב את הפתיחה... פשוט יש זמן ומקום לכל דבר
זה מצחיק, כי בדרך כלל אפידורל מעכב את הפתיחה... פשוט יש זמן ומקום לכל דבר מאוד מבינהאמאקנגורו
אבל מאמינה שהכנה רוחנית טובה תוכל לעזור לך לקראת הלידה הבאה.
האפידוראל הוא ברכה, אם ניתן ברגע הנכון ולאדם הנכון, ולא כמשתק כללי אלא כאמצעי אמיתי לקידום הלידה. (לפעמים מעט מנוחה, הרגעות וחוסר-כאב, זה מה שהלידה הזו צריכה בשביל להתקדם)
גם אני קבלתי אותו אחרי לידה ארוכה מאוד ו3 שעות פתיחה תקועה, דוקא כשכבר חשבנו שהולכים שוב לניתוח...אז שחררתי כבר את החלום על לידה טבעית...
ומיד אחרי האפידוראל, משהו השתחרר והראש של הקטן התחיל לרדת...אז אמנם הוא לא שיכך יותר-מדי את כאבי, אבל בהחלט קידם את הלידה...זה אכן קורה לפעמים, כמו שיוקטנה אמרה, אבל בלידה הקודמת שלי- נתקעתי דוקא מיד אחרי האפידוראל...אז אצלי זה פיפטי-פיפטי
לא צריך להתאמץ, זה יקרה לבד...יעל -ND
ללדת בבית!!! אין יותר חווייה מזה.arale44
חשיבה חיובית הכי חשובה -לחשוב מההתחלה על הסוף...אנונימי (פותח)
לדמיין איך התינוק מונח כבר עליך בסוף התהליך למרות שאת רק בתחילת הצירים.הדמיון הזה לוקח אותך הרחק מהכאב ומשכך אותו...(את זה למדתי וישמתי מהמורה ליוגה להריון שעשיתי במהלך ההריון)
דבר נוסף:מאוד מומלץ לנסות לשכנע את המיילדת לתת לך להכנס למקלחת חמה ולכוון את הזרם ממש על הגב התחתון ,אצלי בלידה החמישית זה קדן את הפתיחה במהירות ולא הרגשתי כאב כל זמן שהייתי במים!יש סיכוי טוב שיתנו לך אם עשית מוניטור והעובר לא בלחץ .
גם כדאי להגיע לחדר לידה כמו לניאדו שרוב המילדות יראות שמיים עושות הכל בנחת רוח והגישה נפלאה ליולדת ,לא מעצבנות אותה ורק מרגיעות וחיוביות.
אני ילדתי את הראשונה והשלישית עם אפידורל ואת השאר ללא .לדעתי לידה ראשונה כדאי עם אפידורל כי היא כ,כ ארוכה ומתישה אז כדאי להעזר בזה.
בהצלחה לכולן !
לידה רוחנית, ליד-ד',אנונימי (פותח)
אציין בראשי פרקים כמה נקודות, מי שרוצה הרחבות שתשלח לי מסרון.
אני בהריון 8 לאחר הרבה שמירות עם צירים מוקדמי... ולאחר הלידה ה-6 אמרתי שאם עד אתה התפללתי שלמרות הכל אזכה לעוד ילדים עכשיו אני מתפללת שאזכה לעוד לידה!
א. אחד משלושה מפתחות שלא נמסרו לשליח הוא מפתח של לידה. התחזקות באמונה שד' איתי בלידה מאוד עוזרת. להאמין שהוא זה שפותח... ומוביל את התינוק החוצה. בדרך כלל אם מרפים ונותנים בו את האמון הלידה זורמת יותר.
כמובן זה לא אמר שיכולים להיות קשיים וסיבוכים אך אם זה רצון ד' זה וודאי לטובה.
ב.ביחס לכאב:הסכנה בכאב שהוא משתק, תגובה טבעית היא חידלון...אך הפוטנציאל הוא עצום אם לוקחים את הכאב כמנוף לצמיחה.
לכאב יש מטרה: האמהות הקדושות היו עקרות על מנת שיתפללוו אל ד'. התפילה היא בשבילנו לא בשבילו. צריך ללמוד לקחת את הכאב ומתוכו להתקרב לד'."ממעמקים קראתיך ד'". בגישה כזאת בסופו של דבר הכאב נתפס אחרת ולא טראומתי אלא משאיר סיפוק רוחני עצום לאחר הלידה.
(מומלץ מאמר בעניין של הרב פינקוס זצ"ל בספר "נפש חיה" )
ג.מצד אחד לא לבוא בשאיפות גבוהות מדי מעצמי ללידה כיוון שאז יכולה להיווסף תחושת כישלון עצמי אם לא הצלחתי לעמוד ביעדים שלי לידה טבעית ו/או רוחנית
אך לא בגלל זה לוותר על השאיפות: תאמיני שהלידה יכולה להיות החוויה הרוחנית הכי גדולה בחייך, תכיני את עצמך לכך, תתפללי על כך...ואפשר!
ד.בלידה בולטת במיוחד הסתירה כביכול בין המישור הגשמי והרוחני: הסיטואציה מאוד גשמית (כאבים, הלכלוך,החשיפה של הגוף....) ודווקא פה צריך להתחזק שיש רובד רוחני ואני עכשיו בתהליך מדהים שלהבאת נשמה יהודית לעולם... ושהשכינה איתי. באחת הלידות שהכנתי את עצמי מאוד לכך הייתה לידה מדהימה והרגשתי איך ד' מזרים בכל אך אני זוכרת שהסתכלתי סביבה וחשבתי "יש פה מיילדת, שעון, ווילון.." האם השכינה כאן?" לאחר יומיים באה לבקרני המיילדת שהרגישה שהייתה לידה מיוחדת, המפגש איתה החזיר אותי ללידה וחשתי צמרמורת עצומה והרגשה מוחשית בלתי ניתנת לתיאור ש"השכינה אכן הייתה איתי"...
איזה יופי... הלוואי שאני אצליח להגיע לזה!!!אמא ל-2
באמת צריך הרבה חיזוק באמונה, והכנה רוחנית מתאימה ...
ולסמוך על בורא עולם, ורק עליו---
תודה לכל הכותבות!!!!!!!!!!!!!!! אתם מקסימות!!!
עגלה נוחה במדרגות- יש חיה כזו?nik
אשמח לשמוע מבעלות ניסיון..
יש לי ספורטליין סיילו בת 6.5, אבל בשניים הקודמים לא היו מדרגות בבית..
עכשיו המדרגות הן על בסיס יומיומי, והאמת שלי קצת קשה לסחוב אותה במדרגות.
יש עגלות טובות יותר? מה אני מחפשת?
גוגל מציע לי בוגבו פוקס 5, שיש לה איזה פיצ'ר מיוחד למדרגות, אבל היא יקרה ברמות..
קיצור אשמח להמלצות🙏
היירק לרגע 1
את צריכה לחפש עגלה יציבה קלה עם גלגלים אחוריים גדולים ושאין לה קיפול מטריה
לגבי מדרגות,כנה שנטעה
מהניסיון שלי צריך גלגלים אחוריים גדולים וזה מקל מאוד. ותהיה קלה כמה שאפשר. ולגבי הבוגבו פוקס - היתה לי והיא כבדה מאווווד. נכון, הגלגלים שלה ענקיים, אבל הכובד בעיניי לא שווה את זה.
טוב לדעת! כי היתה לי איזושהי מחשבה כן להשקיע🫣nik
עונה לשתיכן- ספורטליין נחשבת עם גלגלים גדולים?nik
לא מכירה אבל לא צריכים גלגלים מאוד גדוליםרק לרגע 1
הברייטקס מהדגמים הישנים מעולה במדרגות.
למרות שיש לה הרב חסרונות אחרים אבל אל יד צורך ממד יום יומי במדרגות אז זה טוב
מוסיפה שלא משנ איזו עגלה מדובר על טיולוןרק לרגע 1
כשהילד קשור האמבטיה בשום אופן לא
אז אם מדובר בתינוק קטן חשוב טיולון שמתאים מגיל 0
אז מה עושים בתקופת האמבטיה?nik
מעבירים למנשא?
בגדול כל החברות אומרות שגם טיולון אסוררק לרגע 1
להוריד במדרגות אבל אמבטיה זה ממש סכנה
אם באמת יד צורל גדול יום יום במדרגות אז הפתרון הוא טיולון מגיל 0
מה מהכנה שנטעה
מה הכוונה אסור להוריד במדרגות? מאיזה בחינה ואיך אמורים להוריד?
מדרגות יכולות להרוס את העגלההשם שלי
ויכול להיות שאם עגלה נהרסת עם שימוש במדרגות, לא יתנו אחריות.
אין לי בעיה גם עם אמבטיה במדרגותהשם שליאחרונה
עולים ויורדים לאט ובזהירות.
לי יש את הספורטליין xl , אני חושבת שהגלגלים שלההשקט הזה
יותר גדולים מהסיילו הרגילה.
יחסית סבבה לי איתה במדרגות (אני עולה איתה קומה וחצי כזה) אבל בסוף זה עדיין עגלה ומדרגות😅
הסיילו הרגיל מותר טוב מהאקסל מצד גלגליםהלוואייי
האקסל יותר כבדה והדלגלים יותר מסיביים
פחות להיט במרגות
ממליצה גם על בייבי בוס
אז נשמע שהעגלה שיש לי תהיה מספיק טובהnik
תודה!
כן אה..מדרגות ועגלה זה לא שילוב מוצלח ככה או ככה🫣nik
תודה!
במדרגות יש שתי בעיותהשם שלי
גם הכובד של לסחוב את העגלה במדרגות (בעיקר בעלייה).
וגם עד כמה עגלה עולה יורדת חלק, בלי להיתקע.
לבעיה הראשונה עדיף עגלה כמה שיותר קלה.
לבעיה השנייה עדיף עגלה עם גלגלים גדולים שנוחים יותר במדרגות, ולא נתקעים.
אבל גלגלים גדולים מכבידים על העגלה.
לי יש ספורט ליין סיילו xl, ואני מסתדרת איתה במדרגות.
בטיולון של צ'יקו לייטוואי פחות נח במדרגות.
כאבים בקיום יחסים (נשים בלבד)אנונימית בהו"ל
אני כמה חודשים אחרי לידה
כבר בסוף ההריון התחילו לי כאבים, רופא הביא לי ג'ל לשים כל פעם, עזר חלקית מאוד
בפועל כל סוף ההריון כמעט לא היינו ביחד כי סבלתי
חיכיתי ממש לאחרי הלידה
התאוששתי והכל טוב, אין תפרים, בדיקות טהרה לא כאב לי,
ושוב כאבים בזמן קיום יחסים
זה מייאש אותי
זה אמור להיות דבר טוב ונעים
ואני לא זוכרת את הפעם האחרונה שנהניתי
או שאני ממש סובלת או שלא נעים לא נורא
נמאס לי, זה מבטל לי את החשק לגמרי ולא בא לי כלום
אפילו לא חיבוק
לא יודעת מה אני רוצה ממכן
אולי תתנו לי רעיונות מה יכול לעזור מנסיונכן
מניקה? אם כן,הייתי חוזרת לרופא לברר על קרם אובסטיןאלישבע999
(Ovestin).
זו משחה רפואית, מכילה תוספת של ההורמון אסטרוגן, ומשמשת בעיקר לטיפול ביובש בנרתיק.
תודה!אנונימית בהו"ל
בפנים. לנשים בלבד!!!מרגול
כדאי לנסות לדייק מה הכאב.
האם הכאב הוא בפתח או עמוק בפנים
האם שורף או לוחץ
האם כואב גם אחרי? מדממת? יום אחרי האיזור רגיש יותר?
פשוט יכולות להיות כל מיני סיבות.
ממליצה ללכת לרופאת עריה ולדן (שזה גניקולוגית שמתעסקת בעיקר בעריה והלדן, שזה מילים יפות לפות ונרתיק. הן ה-כתובת לכאבים ביחסים)
לא יודעת מה הרופא נתן לך אבל הנה טיפים שניתנו לי ולא אמורים להזיק:
-הרבה משחק מקדים, שהוא יכנס כשאת ממש מגורה
-להשתמש בסיכוך.תנסי חמאת שיאה או שמן שקדים.זה טבעי שניהם ולא שורף או עם ריח
-להדריך אותו כשנכנס, אפשר להאט. אם הכאב עמוק-תנסי לעצור אותו שניה כשכואב, לכווץ חזק ואז להרפות וכשאת מרפה שיכנס עמוק יותר.
מנהלות- ניסיתי לכתוב בצורה עניינית.אם יש צורך לצנזר - לכו על זה.
תודהאנונימית בהו"ל
שלושת הטיפים אנחנו כבר עושים
זה ממש כואב כל חיכוך בפנים
לא ממש בפתח אבל גם לא מאוד עמוק
לא מדממת וכן כואב אחרי אבל בבוקר כבר לא
אז רופאת עריה וגם ייעוץ הלכתימרגול
באתר של ארגון שלמה אמור להיות רשימה
בכל קופה אמורות להיות, לפעמים קשה להשיג תור. אם יש ביטוח/תקציב יש גם אפשרויות לפרטי. לרוב זו פגישה אחת עם הרופאה (ואז טיפול בהתאם. למשל פיזיו)
ייעוץ הלכתי- חשוב! יש דרכים להתיר כל מיני דברים בין בני זוג בסיטואציות כאלו. (תכלס- מגע מיני ללא חדירה). תפנו למי שאתם סומכים עליו, אני לא פוסקת (ובטח שלא בפורום). חשוב להסביר את הכאב, את כמות הזמן וכד'
מצטרפת לגבי החשיבות של ייעוץ הלכתישיפור
מהניסיון שלישיפור
זה יכול להיות הורמונלי, העור דקיק ורגיש, ומה שעוזזאת משחה הורמונלית שקוראים לה אובסטין. מורחים אותה עם האצבע ותוך כמה שבועות ממש כושר אם זאת הבעיה
ויכול להיות קשור לפיזיותרפיהשל רצפת האגן. ממליצה לבדוק את 2 הכיוונים במקביל.
(אני אנונימית אחרת)אנונימית בהו"ל
את המרשם הזה רק רופא נשים מביא? או שאפשר לבקש פניה באפליקציה מרופא משפחה?
תוהה לעצמי אם אני חייבת לקבוע תור בשביל לקבל את המרשם
אני חושבת שמרשם למשחה פעם ראשונהשיפור
זה אצל רופא נשים. גם כנראה ירצה לבדוק שיש צורך בנרתיק ושהכל תקין ברחם לפני שייתן. אחר כך לחדש מרשם אפשר גם אצל רופא משפחה.
יש וגיפם שזה אותו דבר בלי מירשםעל הנס
בהנקה הקודמתאנונימית בהו"ל
זה היה לי והשתמשתי באובסטין
הרגשתי שזה עוזר אבל לא לגמרי
כן היה עדיין רגיש שם הכל
אצלי כשלא הספיק אובסטין אז פיזיו' עזרשיפור
בגלל זה המלצתי לבדוק את 2 הכיוונים במקביל. וזה תהליך, לוקח כמה שבועות עד שהאובסטין עוזר וצריך להתמיד אחרת חוזר להיות רגיש. אם אני לא טועה הרופאה גם המליצה להעלות ל3 פעמים במקום פעמיים בשבוע כשזה לא מספיק עזר. וגם הפיזיו' זה תהליך.
ויכול להיות שיש מקרים שלא עוזר עד הסוף, לא יודעת.
לבדוקזוית חדשה
-פטריה
-דלקת בדרכי השתן
-אם אין, ללכת לרופאה שמומחית לכאבים. לא כל רופא נשים מומחה בזה!
אין את שניהםאנונימית בהו"ל
תודה לך
רופאת עריהילד בכור
יש רשימה של רופאות מומחיות
לא לקיים יחסי מין כואבים.. אפשר בפתח אם לא כואב
יכול להיות מכמה סיבוצ אז צריך שרופאה תאבחן
אולי יובש, אולי כיווץ, אולי הורמונלי
תקראי קצת באתר של אחינעם לב שגיא יש הרבה מידע
אולי צריך פיזיותרפיה רצפת אגן
מה שחשוב לדעת שיש מה לעשות עם זה ושזה לא גזירה לתמיד
תודהאנונימית בהו"ל
לא ידעתי שיש לה אתר
ממש תודה לך!
ננסה כמה כיוונים במקביל באמת
גם אובסטין וגם פיזיו ונקווה שיעזור
תנסי להחליף גלברונזה
אני השתנו לי החיים ברגע שהתחלתי לשים את החמאת סיכוך של חברת ספירולינה
מה זהאנונימית בהו"ל
החמאה הזאת?
יש לך קישור?
לפני כל מה שכתבו פהoo
בהריון וגם כמה חודשים אחרי לידה
הגוף לא מתנהג כרגיל
יש יותר רגישות ופוטנציאל גדול יותר לכאב
נראה לי כדאי קודם כל להרפות
לעשות רק מה שמתאים
ולא כרגיל
לקחת את הזמן
לתת לגוף להחלים ולחזור לעצמו
(מפתיע שזה לא מובן מאליו)
נצודקתאנונימית בהו"ל
וזה מה שעשינו
אבל כמה אפשר
כל סוף ההריון ויתרנו על זה
אבל עכשיו כבר יותר מחודשיים מהלידה
וזה קורה פעמים מידי בודדות
וחסר לשנינו
אםoo
מנסים להחזיר את הגוף בכוח
זה יכול לפגוע הרבה קדימה
כמה אפשר? כמה שהגוף צריך
אין דרך באמת טובה לזרז את זה
ולקחת בחשבון שזה המחיר של הריון
לפעם הבאה
אבלאנונימית בהו"ל
צריך לבדוק אם זה באמת הגוף צריך להתאושש
או שיש בעיה שאפשר לפתור
חוץ מה אני מניקה ולא מתכוונת להפסיק כל כך מהר
וארצה גם עוד ילדים בהמשך
אז בגלל שאני לא מעוניינת להתנזר כל כך הרבה
אני מחפשת פתרונות אחרים
לגוףoo
לוקח הרבה זמן להתאושש מלידה
גם אם אין כאב
האיזור שם לא חוזר לעצמו כ"כ מהר
בטח לא חודשיים אחרי לידה
(גם שנה אחרי
אין חזרה מלאה למה שהיה קודם
אבל בסוף זה קורה
החלמה מלאה של הגוף)
לא צריך להתנזר מהכל
אלא ממה שיוצר את הכאב
וכן
מי שמתכננת הריונות רצופים בלי זמן מספיק להתאוששות
יכולה לשלם במחיר של חוסר יכולת להנות באופן טבעי
דיבור על 'בעיה' 'פתרון'
במקום לתת לגוף להחלים באמת
יכול להוות מכשול בפני עצמו להנות
ואז גם כשהגוף מחלים
הנפש לא
וחבל
שנות הפוריות הם שנים מאד ספציפיות
וחבל שהגישה הלחוצה והלא מקשיבה לגוף
תעצב את החוויה הזו
אולי לכל החיים
אצלי היה הכי קשה דווקא בהריון הכי לא צפוף שליהריון ולידה
זה מרגיש מההודעות שלך שאת פשוט מנסה לשכנע לא להביא הרבה/ צפופים.
לא רק בנושא הזה.. .
אני אחות וזה מרגיש קצת מנותק מהמציאות של הגוף.
נכון שהגוף צריך להתאושש, אבל זה לא אומר שזו הסיבה לכאב וזה לא אומר שלא צריך וטוב לטפל. לפעמים הרגישות היא בלי קשר ליחסים
או דווקא בגלל המניעה.
מקווה שאת קוראת את ההודעה בטון המתאים ולא כביקורת
שיתפתי גם אישית ולכן האנונימי
❤️
מותר לך כמובן להביע את דעתך אבל יהיה טוב שתנסי לנסח בצורה שלא פוגעת במי שבוחרת אחרת. בסוף כולנו רגישות והורמונליות וגם אנחנו לא קוראות לפעמים בטון המתאים
אתoo
לא האחות היחידה שדברה על הנושא הזה
אבל בטח נוח לכתוב ביקורת מאנונימי בלי לעמוד בבטחה מאחורי דעותיך
בכל הריון יש זמן התאוששות שבכלל לא קשור ספציפית לכאב
אבל יכול גם
בכל הריון יכול להיות מחיר כזה או אחר בנוגע ליחסים
בהריונות צפופים זה פשוט לא נותן מרווח התאוששות מספיקה
ואולי את ואחרים מנסים לשכנע שזה הגיוני וטוב לקבל טיפול במקום להניח לגוף
הן מבחינת יחסים מלאים והן מבחינת הריונות
למען הסר ספק
אני לא באה לשכנע כלום
הכי חשוב זו בחירה חופשית
לעשות כל מה שרוצים
ומומלץ בדרך
להיות חשופים לכלל המידע הנכון
מתי אמרתי לטפל בלי לתת מנוחה?הריון ולידה
למה לא גם וגם?
למה לא לטפל במקביל וככה לוודא שלא מפספסים משהו אחר?
חבל סתם לסבול
והסברתי את עניין האנונימי, וששיתפתי משהו אינטימי שלי, אם תרצי אכתוב לך מי אני כשאהיה בניק שלי.
בכל אופן עומדת בבטחה לגמרי מאחורי דעותיי ב"ה
זה פשוט לא סותר, ויש לרפואה הרבה פעמים פתרונות שאנחנולא מודעים אליהם (וגם אני לא מודעת לכולם).
אגב דווקא ההתקן הורמונלי עשה לי כאבים ויובש הכי חזקים גם כשנתתי לגוף את מקסימום המנוחה ואילו כשלא מנעתי הרגשתי מיד את הלחות הטבעית
אבל יש פתרונות שיכולים ממש לעזור!!!שיפור
אם רק מחכים ומרפים זה לא תמיד עובר לבד. חבל לסחוב את הקושי תקופה ארוכה סתם. מדברת מניסיון מר.....
בלידות הראשונות לקח לי זמן להבין שצריך לטפל ואיך, והטיפול היה אחר כל פעם ולקח כמעט שנה כל פעם לצאת מזה. ואם לא הייתי מטפלת אני לא חושבת שהיה עובר לבד.
אחרי הלידה השלישית כבר ידעתי מה יעזור והייתי על זה והיה שיפור משמעותי אחרי חודשים בודדים.
מקצת קריאה בנושא, את צודקת שיש אחוז משמעותי של נשים שיעבור להן לבד אחרי כמה חודשים. אבל זאת לא סיבה בעיניי לא לבדוק את הפתרונות שיכולים להביא לשיפור.
ממש לא כל דבר עובר לבדמרגול
מניסיון גם בתחום הזה וגם בתחומים אחרים
אני גם מאוד בעד לעשות רק מה שנעים
אבל יש דברים שחבל לגרור, בטח כשהם כבר תקופה ארוכה….
ודבר נוסף- הרבה מהטיפולים לתחום הזה דווקא דורשים ממך חיבור לגוף, כך שלפעמים אחרי המצב יותר טוב ממה שהיה לפני אפילו
זה נכון. אבל פה לא מדובר על תקופה ארוכהפרח חדש
נכון שכל חודש בלי יחסים נעימים זה מעיק מציק וכואב
אבל מדובר פה על חודשי הריון ולידה
צריך לקחת בחשבון שהגוף עבר ועדיין עובר תהליך.. לא כל דבר צריך ישר לרוץ לרופאים שיתחילו לחטט שם ולבדוק מה יש
אני בעד לעשות תור טלפוני לרופאת נשים אולי יהיה לה פיתרון או משחה שיזרזו את ההחלמה
אבל לא נשמע מצב חריג כמו שמתארים פה שצריך ללכת לרופא מומחה מאוד
מתי נשים וגברים יבינו שהריון זאת טלטלה רצינית לגוף ולנפש ויתנו מקום וזמן לתהליכים הטבעיים לקרות?!
אני לא אכנס פה יותר מידי לתיאורים
אבל אישית אני יכולה להגיד שאני מרגישה שחוזרת לעצמי בפן המיני רק כשנה וחצי-שנתיים אחרי הלידה.
עד אז אני ובעלי מודעים שהכל קצת אחרת
גם החשק גם הכוח גם הגוף
וזה בסדר
וזאת עסקת חבילה שמגיעה עם כל הריון ולידה
רק להגידנעמי28
שחודשיים אחרי לידה זה ממש מעט ולא חריג בכלל.
לגוף לא אכפת שנמנעתם גם בזמן ההריון, יש לו קצב החלמה משלו וחודשיים זה רק שבועיים אחרי הזמן שהרופאים ממליצים להמנע ממילא.
אפשר לנסות להקל עם מה שאפשר, אבל לפעמים הגוף צריך פשוט זמן ולא פתרונות, וכשדוחקים בו הוא מתנגד עוד יותר.
ויש עוד דרכים ליהנות אחד משניה גם בלי חדירה מלאה.
מיניות אחרי לידה משתנה וזה הזמן לגלות דרכים אחרות, להאט, לחקור ולא לנסות לשכפל את מה שהכרתם עד עכשיו.
חודשיים מהלידה זה כלוםם זה תמיד כואב בשלב הזההלוואייי
לדעתי זה יכל להשתפר עם הזמן
תוך 3+ חודשים לדעתי זה כבר לגמרי אחרת
חודשיים זה ממש טרי
היי אני יכולה להגיד שגם אחרי חצי שנה כואבהריון ולידה
והיו לידות שאחרי חודש לא כאב, הרבה פעמים זה הורמונלי או משהו אחר
ושווה לברר אם זה מפריע לזוגיות
אבל לפעמים אכן ככה היה שפשוט עבר לבד
הי אהובהממשיכה לחלום
מבינה אותך כל כך זה באמת מתסכל בטירוף,
לפי התיאור שלך זה נשמע תיאור מתאים לכיווץ שרירי רצפת האגן, ממליצה לפנות לפזיותרפיה של רצפת האגן
בול מה שרציתי לומרעוד מעט פסח
ואם תרצי המלצה יש לי מישהי מהממת בירושלים.
לא יודעת באמת מה הפתרוןכל היופי
אצלי אחרי כל הלידות כאב במשך כמה חודשים, הנחתי שהאזור פשוט יותר רגיש 
קודם כלעוד מעט פסח
את אלופה שבאת לכאן לפורום לכתוב ולחפש פתרון.
כי זה באמת מצב מתסכל מאוד מצד אחד, ומצד שני לא פשוט לדבר על זה ולחפש עזרה.
אני חושבת שבהריון, ובטח סוף הריון, ועוד יותר אחרי לידה- הגוף משתנה. ממש.
וזה בסדר שכרגע אתם פחות יחד. לא כתבת על החשק שלך והאם כשאתם יחד זה מרצון שלך או מ'צריך' ו'לא נעים מבעלי', אבל אני משערת על דעת עצמי שזה המצב (גם כי לך כואב, גם כי מאוד מאוד נפוץ שלנשים סביב הלידה יש פחות חשק), ואם זה המצב, אז תיזהרי ממש. לא מקיימים יחסים כשכואב. לא מכריחים את הגוף לקיים יחסים. ממש לא עם מיליון סימני קריאה.
זה אחר כך רק יוצר מעגל גרוע יותר שהגוף מקשר בין יחסים לכאב. ואת לא רוצה להיות שם.
מצד שני, זה לא אומר להתנזר לגמרי, וממליצה ממש לפנות לייעוץ הלכתי לראות מה אפשר לעשות כדי לשמר רמה מסוימת של תשוקה ואינטימיות בלי להכאיב לך אפילו לרגע.
לגבי הכאב עצמו- לי זה נשמע כמו משהו של פיזיו' רצפת אגן. שרירים מכווצים מדי שקשה להם להרפות (שוב, מצב נפוץ אחרי לידה). זה עניין שיכול להיפתר בשתיים-שלוש פגישות. חוץ מזה שבכל מקרה מומלץ לפנות לפיזיו' אחרי כל לידה, בלי קשר אם מרגישים משהו או לא.
היית בפיזיו רצפת אגן?אמאשוניאחרונה
אם לא היית אז ממליצה ממש ללכת. זה עוזר גם עם בעיות מהסוג הזה.
כדאי לבדוק אם את מונעת הורמונלית והג'ל לא עוזר, אז לשקול להחליף מניעה.
פריקה. בקשה לייעוץ. ארוך.. מאשה בחודש שביעי🙄,שגרה ברוכה
אמנם רק שבוע 28. אבל יש כבר מחשבות והתלבטויות איפה ללדת ומה לעשות לאחר הלידה.
רקע:
כל הלידות שמתי בתינוקיה.. בלילה ביקשתי שיתנו מטרנה כדי שאוכל לישון. ביום היו איתי בתכלס רוב הזמן בהנקה.
דגש: לפחות 8-10 שעות ראשונות של אחרי הלידה אני בקושי יורדת מהמיטה בגלל סחרחורות ולחץ דם נמוך וכו'.
אני לא הולכת לתינוקיה אפילו.(מזל שביממה הראשונה הם הרוב ישנים) שולחת רק את בעלי שיבדוק מה קורה וכו' אבל ככה זה יוצא כל לידה לאחר שהתעלפתי אחרי הלידה השניה קלטו שזה דפוס ממש ולוקח לי זמן לחזור. גם ביום השני אני קצת מסוחררת ולא מתהלכת הרבה מאוד אבל בשיפור ניכר לעומת היממה הראשונה.
ילדתי ארבע פעמים בשמיר(הכי קרוב לי לבית). אחת במקום אחר.
בארבעת הפעמים האלה צברתי האמת טראומןת.
מהלידה עצמה (לא תמיד קשור אליהם)
הלידה שלי מתפתחת מהר מאוד יחסית. מפתיחה 5 עד שעה התינוק בחוץ. והבעיה שאני קצת מושכת בבית כי כביכול לחכות שיהיו צירים יותר ארוכים וקרובים רק שבעצם אצלי הלא ארוכים והלא סדירים וכו' פותחים לי לחמש. ואז אני נוסעת . משם רוצה אפידורל עד שמגיע והכל דוך אני בפתיחה מלאה. גם שמספיקה לקבל אני לא נהנית ממנו בכלל וצריכה ללחוץ. אז צברתי סיפורים ותסכולים מבחינת הלידה. ובנוסף ויותר חזק מהכל, מהאשפוז של אחרי.
מצד אחד שמה בתינוקיה גם בגלל ההתאוששות שלי של אחרי הלידה שיותר ארוכה. אפפעם לא הייתי מאלה שהולכות להתקלח מיד אחרי וניידות והכל.
וגם שבאמת רציתי לישון בלילה. בפועל, מה שאני באה לומר . בלידות האחרונות לא היה כך.
אחיות התינוקיה זלזלו, השפילו אפילו הייתי אומרת. כמה האכלת לא האכלת טוב. כן טוב. לא עשית. כן עשית וכל מה שאגיד קשה להסביר כי התגובה שלי עכשיו לא תהיה כמו מיד אחרי הלידה שאני נפשית ופיזית שבורה ומרוקנת. רגשית במקסימום.
בלידה האחרונה בכלללל.. גם 12 בלילה אני אומרת לאחות תקשיבי אני מאוד עייפה ונרדמת איתו. אין לי מלווה איתי תתני לו מטרנה בבקשה ואגיע בעז"ה בבוקר. היא נזפה בי. הכריחה אותי להשאר להאכיל
ובכללי הרגשתי לאורך כל האשפוז למרות!! שזה לא ילד ראשון שלי בכלללל , מעורערת ביכולתי להיות אמא. הייתי חלשה מאוד פיזית, ורגשית.
יצאתי מהלידה הזו שהיתה כבר לפני כמה שנים טובות בהחלטה שאני עם תינוקיה סיימתי. (ולא כתבתי פה ממש כל הפרטים כמובן של מה היה)!
אז הנה, אני בחודש שביעי.
זה מתקרב והאמת, אין לי שמץ של מושג מה לעשות.
אין לי מלווה איתי צמוד כל הזמן(אשאיר את בעלי איתי לאורך כל האשפוז??? מה עם הילדים שבבית? לא שיש לי בכורה בת 15. היא רק בת 11 תהיה)
אם אעשה ביות(שאני לא יודעת מה זה ואיך זה) איך אצליח לטפל בו לבד? כשאני משתחררת הביתה אחרי האשפוז אני כבר הרבה יותר עם כוחות מאשר מיד אחרי הלידה.
מה עם להתקלח? לשירותים? איך זה עובד?
האם ללכת שוב לביהח שקרוב לי לבית ? אבל שהיו לי ממנו חוויות שליליות?
אז לאן ליסוע?
אני מאוד מאוד מבולבלת. אז ביחד עם הפחד מהלידה וכל המשתמע מכך נוסף לי גם זה שאני לא יודעת לאן ליסוע ללדת ומה יעשה לי טוב.
לא הייתי חוזרת לשם שוב.מוריה
הייתי מחפשת מקום שיכיל יותר את הסיטואציה.
ואם המצב מורכב, לא הייתי מוותרת על התינוקייה.
ממליצה על אסותא אשדוד.
אני גם שמה התינוקיה בלילהפילה
בעין כרם. אף אחד לא אומר לי כלום. אם אני רואה צורך אז מוסיפה מטרנה. אצלי הם לא ישנים ביומיים הראשונים, אז אני מוסיפה מטרנה עד שחלב מתאזן. פשוט באה לעמדת אחיות ולוקחת.
אישה אחרי לידה חייבת כמה שעות לישון ולהתקלח.
לגבי אפידורל, אולי עדיף בלעדיו? לדעתי הוא מיועד לנשים שיש להן שלב צירים ארוך מאוד כואב. ואת באה בפתיחה מתקדמת ואז יולדת מהר. גם מבחינת התאוששות עדיף בלעדיו.
היתה לי גם לידה שלא לקחתי. לא ראיתי הבדל,שגרה ברוכה
בהתאוששות האמת..(אצלי)
תודה על התגובה!,שגרה ברוכה
כשאני לא מיד אחרי לידה אני אומרת לעצמי. פשוט תגידי שאת מביאה מטרנה עכשיו וכו'. או שאת משאירה ללילה בתינוקיה והכל. אבל מיד אחרי לידה אני כעלה נידף . ויכוליות שספציפית אני נתקלתי באחיות חסרות רגישות.. לא יודעת באמת לא יודעת. בדכ הרי הפחד הגדול לפני הלידה סה הלידה עצמה . אצלי האשפוז מחשיש לא פחות
מתואמת
אם יש אפשרות כלכלית - אפשר לקחת דולה לאחרי לידה, שתהיה איתך לפחות בלילה הראשון/ביממה הראשונה לאחר הלידה בביות מלא. זה מה שאני עשיתי אחרי קיסרי (שבו אסור לקום מהמיטה ביממה הראשונה), וזה היה לי מצוין. היא הייתה איתי בלילה ובמשך היום אמא שלי הייתה איתי.
לי אישית קל יותר להתאושש כשהתינוק לידי, גם אם פיזית אני לא מסוגלת לטפל בו מעבר הנקה.
אבל אם לך קל יותר שהתינוק בתינוקייה, אז אפשר לחפש בית חולים אחר שיותר מבין לקשיי היולדת ולא מכריח להיניק...
שיהיה בשעה טובה ובקלות!
מסכימהאפונה
דולה, אמא, אחות או חברה טובה, שתבוא להיות איתך בשעות הראשונות עד שתתאוששי או עד שבעלך יוכל להגיע שוב (או שמראש הוא ישאר).
וגם אני חושבת שהאפידורל לא מועיל לך...
למה יממה?השם שלי
אצלי אמרו 8 שעות, ואחר כך אמרו לי לחכות עוד שעתיים כי הברזל היה נמוך.
ואחרי זה כבר קמתי הולכתי לפגיה.
יכול להיות שיש כאלה שלא מסוגלות לקום, אבל לא שמעתי שאסור.
אחרי קיסרי?🤔מתואמת
אולי האיסור לא היה על לקום (היה אפשר לקום אחרי שפגה ההרדמה לגמרי), אלא על להישאר לבד עם התינוק...
כןהשם שלי
זה ההנחיות שנתנו לי לגבי לקום מהמיטה.
להישאר לבד עם התינוק לא היה רלוונטי לי, כי הוא היה בפגייה.
מתואמת
גם לי היו תינוקות בפגייה אחרי קיסרי, ואני זוכרת שבפעם הראשונה שהגעתי לראות אותם זה היה בכיסא גלגלים... אבל לא זוכרת כמה זמן זה היה אחרי הלידה ולא זוכרת מתי כבר הגעתי אליהם לבד...
הפרוטוקול זה לנסות לקום אחרי שש שעותבוקר אור
אחרי קיסרי
ויממה הראשונה צריך מלווה לביות מלא
תודה! אז זה באמת מה שזכרתימתואמת
לא זכרתי מדויק...
למצוא מלווה לאשפוזהשקט הזה
או אופציה נוספת, אני לא יודעת בדיוק אם היא תענה לך על כל המורכבויות אבל בשיבא לא צריך להחליט אם את רוצה ביות מלא או חלקי. אני למשל שמתי שם לילה אחד בתינוקיה, ולילה אחד הילדה הייתה איתי.
אני לא ככ ממליצה בכללי על בית החולים הזה, כי לי לא היה טוב שם אבל אולי זה יאפשר לך את ההתאוששות הראשונית שאת צריכה ואחכ התינוק יוכל להיות איתך.
אגב, אמנם לא היה לי ככ טוב שם אבל מכל הצוות, צוות התינוקיה זכור לי הכי לטובה דווקא.
בכל מקרה- לא הייתי חוזרת למקום שלא היה טוב בו. אם שמיר קרוב לך אז כנראה שבמרחק של עוד כמה דקות נסיעה יש לך עוד כמה בתי חולים קרובים. בין אם זה לכיוון השפלה- קפלן/ אסותא אשדוד ובין אם זה לכיוון המרכז- וולפסון, שיבא, ועוד..
מה שכן, אם את קצת מרחיקה לבית חולים אחר, צריך לקחת בחשבון שאולי צריך לצאת בשלב מוקדם יותר ולא לחכות עד לצירים הארוכים יותר
זה כמה שאלות שונות.לומדת כעת
האם לשים בתינוקיה
האם לחזור לאותו בי"ח
האם להביא עזרה ליממה הראשונה.
התשובה יכולה להיות שונה בכל אחד מהנושאים.
אם את אומרת שאחרי לידות קשה לך ההתאוששות אז כן הייתי ממליצה לך לשים בתינוקיה ותבקשי שיביאו לך את התינוק כשהוא לא רגוע. את יכולה להיות עם התינוק כל הזמן שאת רק רוצה (חוץ מכמה שעות בודדות בלילה)... אני מאוד רציתי ביות מלא ולא הסכימו לי, ואני ממש שמחה שלא הסכימו לי. זה משחרר שאת לא חייבת להיות צמודה לתינוק.
ועל הבי"ח, אם אין לך נסיון טוב עם הצוות לדעתי הייתי מנסה בי"ח אחר.
קוראת אתכן.,שגרה ברוכה
כמה שאלות:
1.מישהי מכירה את וולפסון? יצא לה ללדת שם?
2.שאלה כללית לגבי ביות. איך זה הולך? האם ברגע שאמרתי ביות אין אפשרות בכלל לתינוקיה? להתקלח? לשירותים? וכו'. איך זה עובד. מה לגבי חדרים? זה חדר פרטי?
לגבי שמישו יהיה איתי לאורך היום הראשון באמת זה משו שאני חושבת עליו . בסהכ הילדים כבר לא קטנטנים ויש סבתות/דודות/ביסיטר בתשלום . אולי אגיד לבעלי באמת להיות איתי ביום הראשון (או מישו אחר) חדר פרטי יהיה יותר נוח בעניין הזה..
לא יודעת ספציפיתהשם שלי
התנאים בהיות מלא משתנים לפי בית חולים/ מחלקה.
אז כדאי לברר ספציפית במקומות שרלוונטיים לך.
יש מקומות שאין שם בכלל תינוקיה, ויש מקומות שיש אפשרות גם לשים בתינוקיה אם צריך.
אני יודעת שלפעמים נשים מבקשות מהאחיות לשמור על התינוק.
גם לגבי החדרים. יש מקומות שיש חדר פרטי ויש מקומות שלא.
אני הייתי בבית מלא בשערי צדק ביולדות ג'.
הייתי עם התינוקת כל הזמן. וכשהתקלחתי הכנסתי אותה איתי לחדר.
היינו שתיים בחדר, כשבמחלקות אחרות יש שלוש.
בתכלס אם יש חדר פרטי אני מעדיפה,שגרה ברוכה
אני יכולה לשים בהגדרה בתינוקיה אבל בעצם יהיה רוב הזמן איתי(ועם מלווה אם אכן זה יקרה)
ואז רק לבדיקות וכאלה נשים שם..
אם אנסה עוד יותר לזקק מה מחזיר אותי בצורה שלילית ככ בלידות האחרונות זה החוסר אונים/השפיטה/ההקטנה
זותומרת, אני רוצה לטפל בתינוק בדרך שלי(כאמור זה לא לידה ראשונה שלי)
מבלי שתבוא אחת ןתגיד לי שהוא ככ הוהוא ככה אם אני צריכה עזרה אני מתייעצת כמובן אבל אם לא אז לא.
אם באמת אסדר שמלווה יהיה איתי אז חלק מתפקידו יהיה באמת להיות חוצץ מול הצוות בעניין הזה לפי איך שאסכם איתו מראש.
באיזה בתי חולים יש חדרים פרטים מישהי יודעת?
אני יודעת שבעין כרם יש חדרים פרטייםמתואמת
אבל זה על בסיס מקום פנוי...
ממה שידוע לי מדובר ממששלומית.
בכמה חדרים בודדים
כן, גם אני הבנתי כך.מתואמת
זה לא כמה בודדים בכלל, זאת כל המחלקה החדשהאמא לאוצר❤
אבל סטטיסטית באמת זה לא אחוז גבוה מהמחלקות..כלומר רוב רובם הנשים לא מקבלות אותן
בכל אופן זה לא בודדים
איזו מחלקה?שלומית.אחרונה
בד' החדשה יש בודדים, אני יודעת כי הייתי שם וביררתי.
אולי יש משהו עוד יותר חדש שאני לא מכירה
יש באיכילובDoughnut
חדרים פרטיים עם מיטה למלווה. הצוות היה מקסים, לא שמתי בתינוקיה אז לא יודעת לומר לך איך היא.
בוופלסון ואיכילוב, בבלינסון גם יש אופציה אני חושבתהשקט הזה
לא בטוחה
ובאסף הרופא הבנתי שעכשיו ב-36 שעות הראשונות יש חדר פרטי ואחכ את יכולה להשתחרר או לעבור לחדר עם עוד נשים
יודעת אם באסף זה לכל יולדת או אם לקחתי,שגרה ברוכה
ביות אז אני במחלקת ביות למשל(שזה שתיים בחדר)
אסף הרופא זה לא שמיר?יעל מהדרום
לא יודעת להגיד, ויעל כן, אסף הרופא זה שמירהשקט הזה
מהפרסום הזה נשמע שזה לכולםיראת גאולה
זה לא אמור להיות ככהמקקה
תנסי בית חולים אחר
אולי קפלן. לי היה שם מעולה.
באמת באסף הרופא הרבה צוותים לא נחמדים. חיבוק
מעלה עוד כיווןשיפור
אולי לחפש מישהי שתהיה עם הילדים כדי שבעלך יוכל להיות איתך ביממה הראשונה? אולי יכול להתאים שיהיו אצל סבתא/ דודה או אולי נערה בוגרת שהם מכירים תוכל להישאר איתם?
עוד בעניין אטופיק דרמטיטיס+שאלה על "חיטוי" דובימתואמת
היינו היום אצל רופא עור עם הקטנה, אחרי שרופאת משפחה אמרה לנו ללכת כי כנראה יש לה אטופיק.
שורה תחתונה, הוא אישר שזה אטופיק, אבל הוא רופא קצת מוזר (שילוב של מבטא כבד+דיבור מהיר מדי+בדיחות בקצב וכל מיני "משלים" לא ברורים), אז אני כבר לא בטוחה אם להקשיב למה שאמר.
הוא נתן מרשם לתרופה מייבשת נוזלים ולמשחה אנטי היסטמינית. על המשחה קראתי שיש בה סטרואידים, אז אני לא מעוניינת לתת לה (במיוחד שהמצב שלה לא חמור בכלל). מתלבטת על התרופה, כמה היא בכלל נצרכת. (אני מכירה את התרופה הזו מייבוש נוזלים באוזניים🤔)
בעיקרון כשהשתמשתי בסבון של לה רושה (ש @אמהלה המליצה עליו) היה נראה שהנגעים ממש חולפים לה. אז אולי זה מספיק?
גם הרופא אמר משהו לא ברור על זה שצריך לחזור אליו בעוד חצי שנה. אז ברור שלא נחזור אליו עצמו, אבל האם באמת צריך לעשות מעקב אצל רופא עור?
תודה מראש לעונות!
(*ורק מציינת שאין צורך לענות לי על השרשור בפרטי, במיוחד לא כל מיני גברים מעוררי תהייה. זה מה שקרה לי אחרי השרשור הקודם שפתחתי... זה נושא שלגמרי אין צורך לשוחל עליו בפרטי*)
>>> ושאלת בונוס:
יש לחמודונת דובי אהוב מאוד, שהיא מסתובבת איתו יום וליל. הוא כמובן סופג לכלוכים וחיידקים מרחבי הבית והרחוב והמרפאות שבהן היא מבקרת.
אני משתדלת לכבס אותו פעם בשבוע (מגניבה אותו לשם בלי שהיא תשים לב, אחרת היא תבכה צעקות קורעות לב מול מכונת הכביסה), אבל זה לא מספיק...
בסופו של דבר היא נכנסת למיטה מקולחת (גם זה לא תמיד), ואילו הוא נכנס איתה למיטה כשהוא מלוכלך...
יש דרך לנקות אותו במהירות בלי לכבס אותו? (גם הכביסה הכי מהירה לא מהירה מספיק, והיא גם לא אוהבת לחבק אותו כשהוא רטוב...)
לגבי מעקב124816
לדעתי אם האטופיק בשליטה ומספיק לה קרמים ללא מרשם אז אין צורך ברופא עור, אם היא סובלת והאטופיק מחמיר אז ברור שצריך ללכת לרופא,
אם גם אצלכם תור לרופא עור טוב קשה להשגה, אז עדיף לקבוע מעקב פעם בחצי שנה ואם אין צורך אז לבטל.
תודה!מתואמת
אולי באמת נקבע ליתר ביטחון תור לעוד חתי שנה.
למישהי יש המלצה לרופא עור טוב ומסביר פנים בכללית ירושלים?
רק לגבי הדובי...אחת כמוני
יש מצב לרכוש עוד אחד זהה?
אם כן, אז לא בקרוב... (הוא מאיקאה, ולא נגיע לשםמתואמת
שוב בקרוב)
אני תוהה אם היא לא תריגש בהבדל, כי הדובי הנוכחי כבר מרוט בהתאם לשימוש בו, ודובי חדש לא ירגיש לה דומה
(מצד שני, אצל המטפלת שלה גם יש את הדובי הזה, והיא תמיד התקשתה לעזוב אותו, כאילו היא חושבת שהוא שלה... והודבי של המטפלת במצב הרבה יותר טוב מהדובי שלה🙄)
התכוונתי לרכוש נוסף ולא במקוםאחת כמוני
כן? לזמןש הוא בכביסה
כן, כן, הבנתי. זה באמת רעיון טוב בעיקרון, תודה!מתואמת
הייתי שואלת בשכונה/בניין אם מישהו מגיע לאיקאהטארקו
בקרוב למשהו קטן..
אצלנו לפחות זה מקובל מאוד לשאול ואני בטוחה שישמחו לעזור..
נכון, חשבתי על זה. אולי באמת כך נעשה...מתואמת
(למרות שזה מרגיש לי "בגידה" בדובי האמיתי, שנביא לו מעין מתחרה🙈 אני כזו שנוהגת לייחס לבובות רגשות, ויהיה לי קשה להימלט מזה🤭🤭)
להיפך, הוא כל כך מוצלח, שאת רוצה לשכפל אותויראת גאולה
היית אומרת אותו דבר על בעל, למשל?🙈מתואמת
לא, אבל על ילדים כן 😍יראת גאולה
במחשבה שניה, לא הייתי מתנגדת שבעלי יתפצל לשני גופים. בזמן שאחד ישן / בעבודה - השני מתפקד בבית. כוח על שימושי דווקא.
😅מתואמתאחרונה
דווקא בילדים יש לי שכפול אחד, אפשר לומר
(אם כי ככל שהם מתבגרים אנחנו מגלים יותר הבדלים ביניהם...)
(אם כי ככל שהם מתבגרים אנחנו מגלים יותר הבדלים ביניהם...)לגבי הבונוסאורוש3
האמת שלא הייתי מכניסה למרפאות. וגם לא מסתובבת איתו ברחוב. מכניסה לתיק.
בבית ואצל המטפלת היא גם ככה מסתובבת ואוספת חיידקים לאורך זמן. אז זה לא כזה משנה בתכלס...
הבעיה שהיא לא מוכנה להיפרד ממנו...מתואמת
גם עוד מעט נתחיל טיפול אצל קלינאית תקשורת בקופה (אחרי שסיימנו טיפול פרטי), והדובי מאוד עוזר לה להשתחרר ולא להתבייש... (לפחות במרפאה קלינאית התקשורת נמצאת בקומה אחרת משאר המרפאה)
מחפשת רעיון לקמפינג, אשמח לעזרההריון ולידה
אנחנו בתקופת צמצום כלכלי ורוצים להוציא ממש כמה שפחות. לא הייתי הולכת בכלל לנופש אבל הילדים מאוד רוצים ובשבילם חשבנו כן לנסות, וכדי שיעלה קצת אז מוכנה לסבול קמפינג
אבל-
מחפשת מקום (עדיף בצפון) שעולה כמה שפחות, אבל כן עם מקלחת ושירותים. גדול עלי מידי בלי...
אפשר גם דירה פשוטה אבל אנחנו 9 ילדים ב"ה ולא נראה לי שיש משהו במחיר שיתאים לנו.
אני ב"ה בחודש שביעי, איך ישנים ככה באוהל? מזרון מתנפח נשמע לי לא נוח בעליל, מזרון מהבית אפשר לקחת אבל רק דקיק כדי שיהיה לו מקום. מקום שמשכיר מזרנים בטח יהיה יקר עוד יותר. תוהה איך אסתדר בלילה..
תודה רבה!
אולי להשכיר מזרון רק בשבילך?יעל מהדרום
אולי לקחת דירה פשוטהאמאשוני
ולשים חלק מהילדים באוהל בסלון/ מרפסת
לטייל ביום לפני ואחרי
אפשר לתכנן לבשל יחד ארוחת ערב, זה החוויה
אנחנו עשינו שנה שעברה קמפינגדיאן ד.
והיה לי ממש קשה לישון באוהל
מתישהו התייאשתי והלכתי לישון ברכב בחניון.
לא יודעת מה ההגדרה של זול מבחינתךטריה
אנחנו לוקחים דירה פשוטה בצפת (לא בעיר העתיקה). לקחנו אותה גם שנה שעברה והיינו ממש מרוצים.
הם לוקחים לפי מיטה/מרווח, אנחנו שמים את הילדים הקטנים על מזרנים ויצא לנו ל4 מבוגרים ו8 ילדים כ1000ש"ח ללילה.
אם מעניין אותך פרטים, בשמחה אתן לך באישי.
מה עם החלפת דירותשלומית.
לא יודעת איפה אתם גרים אבל לפעמים זה מיקום שיכול להיות אטרקטיבי לאנשים אחרים.
נניח ההורים שלי השנה מצאו דירה פשוטה בצפון ונסעו ל3 ימים ובימים האלה המשפחה שגרה שם מתארחת בבית שלהם...
וגם סיכמו משאירים אחד לשני מצעים ומגבות אז נחסך המון סחיבה
תודה רבה! עונה לכן:הריון ולידה
החלפת דירות אני לא רוצה.
לגבי דירה- האמת ש1000 שח זה הרבה בשבילנו כרגע, למרות שזה זול
יש סיכוי למצוא באיזור 500? אם הילדים ישנו בחצר? נראה לי שזה לא מציאותי בצפון בעונה הזאת.
מזרון רק בשבילי זה אפשרי, איפה יש קמפינג שאתן ממליצות? נורמלי ולא יקר?
לישון ברכב גם לא נשמע לי תענוג גדול
יש לכם אולי משפחה או חברים באזורים רלוונטים?כורסא ירוקה.
מבינה שהחלפת דירות לא רלוונטית לך, אבל אולי אם תכתבי הודעה כזאת גנרית לכולם שאתם מחפשים דירה לישון בה לילה או שניים בתקופת הקיץ, ואם מישהו יוצא לנופש ויתאים שתתארחו אצלם בתשלום סמלי תשמחו לדבר.
בגלל שאתם הרבה הייתי מוסיפה גם שלא חייב מיטות לכולם ואתם תדאגו לעצמכם. וכמובם שתשאירו נקי אחריכם
למשפחה בת 11 נפשותיהודיה מא"י
גם קמפינג באתר מוסדר בתשלום מגיעים בכיף ל500₪. במקומות הזולים מגיעים לסדר גודל של 40-50 לאדם.
אפשר בחוף כינר. יש שירותים ומקלחות, משלמים רק על החנייה. יש גם שטיבלך לתפילות בבין הזמנים
ומומלץ ביותר, אבל בלי מקלחות - פארק גורן. מקום ענק, חינם לגמרי שגם כשעמוס אפשר למצוא את הפינה השקטה שלך. יש מים זורמים, יש שירותים, יש מסלול מהמם שמתחיל ישר מהחניון. אין מקלחות, אין חשמל. מגיעים פקחים, אז כדאי לדאוג לישון רק במקומות שמאושרים ללינה בתוך הפארק.
חוויה מובטחת.
יש לכם אוהל?מנגואית
500 זה מחיר לדירה זולה לזוגאמא לאוצר❤
מקסימום+ 1 או 2
בטח בעונה הזאת שהיא הכי יקרה בשנה
אפילו זה אי אפשר למצוא כמעט אז אני לא חושבת שזה אפשרי למצוא בכזה מחיר עם 9 ילדים...♥️
לגבי המזרון, יש מזרונים מתפנחים יחסית נוחיםקנקן שבור
יצא לי לישון על אחד כזה והיה לא רע
יש את יער השלום בירושליםניק חדש2
אומנם לא בצפון אבל מקום מסודר.
מזרן מתנפח דווקא ממש נוח!מתואמת
אני אחת שחייבת לישון על מזרן נוח לגמרי, אחרת סובלת מכאבי גב, ומזרן מתנפח (איכותי) היה לי ממש נוח.
אנחנו מתכננים לעשות קמפינג בשמורת עוז וגאו"ן בגוש עציון, זה בחינם בעיקרון. כן היינו צריכים לקנות אוהלים (שניים, יש עוד שניים שהתאומים קיבלו מתנה לבר מצווה) ויש לנו את המזרן המתנפח ממעין קמפינג שבעלי ואני עשינו פעם (השאר יישנו בשק"שים ושמיכות), כך שזה אמור להיות נוח וזול יחסית. והאוהלים יישארו לנו גם לעתיד.
בכל אופן, אפשר גם לברר על החלפת דירות, אם יש לכם דירה במקום יחסית שווה...
תבדקו קמפינג במקומות עם כרטיס מטמוןרק טוב!
גנים לאומיים.
אני יכולה להמליץ על אשקלון. אומנם לא בצפון, אבל מקום נחמד מאוד. ישנים על דשא, אפשר להשכיר מזרונים או להביא מהבית. אוהלים משלכם. יש שרותים מסודרים ונקיים. מקלחות גם אחלה. מקררים, כיורים לשטוף כלים. ואפשר לטייל במקום נחמד ויפה שם. וגם לרדת לים בבוקר חוף מוכרז, כשירדנו אליו בבוקר היו שם מלא משפחות דוסיות בלבוש מלא (ילדות עם חולצות 3/4 וחצאיות...).
יש מתחם קמפימג מסודרתודה לה'.
זה נקרא נטורה בישוב נטור בגולן. מתחמים פרטיים לאוהלים, משכירים מזרונים, יש מטבח עם גז מקררים, שירותים מקלחת, שחשוחיות מים, פינת חי, מחצלת עם משחקים לילדים.. ממש נחמד. מאמינה שיעלה יותר מסתם מקום אבל שווה לברר..תסתכלי באינטרנט מספרים
שמעתי על קמפינג אלרום. חפשי בגוגל מספר...שש וארגמן
ושמעתי גם שיש אירוח זול במדרשת נוב.
ובאזור אחרי לגמרי שמעתי שיש אירוח זול בישיבה באלון מורה.
לא זוכרת את הפרטים ששמעתי על שניהם... בטח אפשר למצוא אנשי קשר דרך גוגל...
בהצלחה!
מזרון דק מהבית לדעתי יותר נח ממתנפחחילזון 123
אפשר לקשור על הגג
קמפינג זול יחסית זה שמורות של רשות הטבע. תראי מחירים באתר שלהם. זה באזור 60 לאדם.
(ובמקומות הגדולים יש בד''כ השכרת מזרונים ב 10-15 למזרון).
(אם אתם לא רוצים שיהיה חם אתם יכולים ללכת ללינה במכתש רמון, ביום חם אבל בלילה נעים...)
והכי זול-חוף בכנרת. יוצא לחניה ללילה פחות מ 100 לדעתי לרכב
יש לנו אוהלים טובים גדולים וגם מזרן מתנפח איכותיהריון ולידהאחרונה
תודה לכולכן על ההצעות והעזרה!
נבדוק את האפשרויות, תודה רבה!
אפלייה בין נכדיםאנונימית בהו"ל
נתחיל בזה שאני הטיפוס הנוח והנעים של המשפחה, זאת שתמיד עוזרת, דואגת לכולם, מגיעים לשבת מוקדם ומתקתקת חצי שבת. בעלי המהמם החתן שתמיד עוזר, (ברמה שפשוט יש דברים שמחכים לנו שנבוא ונעשה..). בקיצור הילדה הטובה של המשפחה, זאת שלא עושה בעיות😅
אני חושבת שאני גם טיפוס שמרצה את ההורים
ב"ה נולד לנו בן מתוק לפני כמה חודשים ואני מרגישה שהוא רחוק מלהיות אהוב כמו שאר האחיינים שלי. אנחנו גרים רחוק מההורים שלי ומגיעים פעם במספר שבועות לשבת. יש לי אחים שגרים קרוב להורים והם מגדלים להם את הילדים. אחד האחים שלי מגיע כל שבת קבוע לסעודה.. אישתו הולכת לאימון פעמיים בשבוע וכמובן שהילדים אצל ההורים שלי, אוכלים אצל ההורים חצי מהשבוע וכן הלאה… כמובן שהאחים שגרים קרוב, לא עוזרים להורים בכלום ורק דורשים ואם יצא וההורים ביקשו משהו (העזו לבקש!!), הם עושים טובה ולא מפסיקים להתלונן.
גם האחים שגרים רחוק מקבלים מה שרוצים ורק מצייצים שרוצים לבוא שבת, אומרים להם אמן. לנו חופשי אומרים "אין לנו כוח השבת" ואח"כ אני שומעת שאירחו אח אחר וכמובן את האח ה"קבוע".
זה סתם כדי להבין את הרקע..
תכלס, כשאנחנו מגיעים (אחרי שלא היה לנו כזה נוח להגיע השבת והם אמרו שהתגעגעו אליו..) ומנסים לבקש שישמרו לנו על הילד שעה- שעתיים בשבת בצהריים הם עושים פרצוף ואומרים שאין להם כוח, בקושי מתייחסים אליו (עם שאר האחיינים הם יושבים ומשחקים על הריצפה). אמא שלי אומרת לאחיין שכל השבוע אצלם סבתא שרופה ומטפלת בו כל הסעודה, בזמן שאני ובעלי מעבירים את הבייבי בינינו. בעלי חזר מהר מהתפילה כדי להשכיב את הילד לישון ואחי "הקבוע" מתלונן שצריך לחכות לו 5 דקות!!!! ואשכרה פשוט עשו קידוש והתחילו סעודה בלעדיו (סעודה שאני הכנתי חצי ממנה!!!!). יש עוד הרבה דוגמאות (חלקן אאוטינג), שורה תחתונה מרגישה שאנחנו פשוט לא נספרים, כח אנחנו פשוט נוחים ואלה שלא עושים בעיות. עד עכשיו הצלחתי להכיל את זה ולא נפגעתי, כשזה הגיע לילד שלי זה שורף אותי מבפנים!!
חזרתי משבת בוכה ובשיחה עם בעלי הבנתי שזה כנראה לא ישתנה. אני רוצה לעשות עבודה עם העצמי ולקבל את זה, כדי לא לשדר לילד את התחושה שהוא לא רצוי שם.
אשמח לכל טיפ שיש לכן איך אני יכולה להשלים עם זה בתוכי
סליחה על האורך והפריקה
וואורקאני
פערים גדולים בין הילדיםנויה12345
יש לי 2 ילדים, ילד בן 5 ותינוק בן 9 חודשים
קצת קשוח לפעמים כי באמת הפערים משמעותיים.
יש כאן נשים עם פער כזה גדול? בעיקר מתקשה בהעסקה של הגדול, שלא יבקש לצפות כל היום במסך...
בעיקר בדברים לעשות בבית...
היום היה לי קצת עצוב כי הוא אמר לי: הלוואי שהיה לי תאום ועצוב לי שאין לי אחים בגילי
הלוואי שיכולתי בזמנו ללדת צמודים. חוויתי הריון קשה ובסיכון גבוה, ואחרי זה מצב לא פשוט של בעלי שנגרם מהשירות מילואים, ילד נוסף זה הדבר האחרון שיכולתי לחשוב עליו באותו זמן.. ולפעמים עצוב לי שאין לו עם מי להיות בבית...
אשמח לרעיונות איך להתמודד.. איך לתת לילד להרגיש שהוא לא בודד.. אני משתדלת מאוד אבל גם התינוק צריך אותי וזה מורכב לפעמים..
ובעיקר איך להתחזק שזה מה שיכולתי בזמנו, התחושה הזו של איזה באסה לא מרפה ממני...
אצלי יש פער קצת יותר גדולטארקו
הקטנה נולדה כשהגדול היה בן 5.5
לקח זמן, אבל היום כשהגדול בן 8 והקטנה בת 2.5
אני ממש רואה כמה הם חברים
וכמה הקשר הזה טוב ומדויק להם ממש
וכמה אם הם היו קרובים יותר בגיל זה היה הרבה יותר מורכב..
לא בחרתי בזה.
לא רציתי פער כזה
כל מיני נסיבות שה' בחר להוביל אותנו בהן הובילו לשם
יש בזה אתגרים גדולים
אבל יש בזה גם ברכה גדולה.
וכן, זה לגמרי להפעיל 2 מערכות מקבילות..
הולך להיות לי בע''ה פער יותראורוש3
אומנם זה לא בין שניים. אבל בין העוברית לאחיה האחרים. האמת שזה כן מעסיק אותי, אולי ננסה שיהיה עוד אחד במרחק סביר אבל יש ממש ממש מצב שזה הסוף.
אני חושבת שמודעות זה הדבר הכי חשוב פה. המציאות היא מה ש-ה' גלגל בסופו של דבר. ולכל אחד יש את התיק שאיתו הוא גדל. היה פה לצשל לא מזמן דיון מאוד מעמיק על משפחות ברוכות. יש שזה היה קסום להן ויש שזה היה נורא להן ויש עוד הרבה באמצע. אין לנו שליטה על התוצאה. אנחנו יכולות להשתדל ולהיות במודעות לאתגר.
מודעות למשל במקרה שלך זה לדאוג לזמן אישי, לדאוג יותר להשקיע בהזמנה של חברים, לדאוג לפעילות סבירה לשניהם- הוא עדיין ממש צעיר, כל הג'ימבורי וכו', כל דבר בטבע, הכל רלוונטי, אם יש משפחת חברים או בני דודים עם קרבה בגיל לקבוע יחד פעילות או נסיעה משותפת.
המון נחת משניהם.
אולי להיפגש יותר עם חברים בגילו?שיפור
ועוד רעיונות-
למצוא פעילוית שמתאימים לשניהם כמו גן שעשועים, ג'ימבורי, בריכה בחצר...
לנצל את הזמן שהקטן ישן לפעילויות שמתאימות לגדול והקטן עלול להפריע- לבשל ביחד; לספר סיפורים, לבנות עם מגנטים.
ובכללי בשלב הזה נראה לי יותר להתמקד בתעסוקה לגדול, ושהקטן יתעניין במה שאתם עושים.
ואולי לחשוב עם הגדול על רעיונות לתעסוקה שיוכל להעסיק את עצמו כשאת עסוקה עם הקטן ולא פנויה אליו- חוברת עבודה/ צביעה, דגמים, פאזלים, מולטי קומבינציה.
אצליoo
2 ילדים עם פער של 9 שנים
חברים ממש טובים
מגיל צעיר
פער של פחות מ5 שנים הוא לא באמת פער גדול
אולי רק בגיל צעיר כזה
תעסוקה של ילדים לא בהכרח קשורה לפערי גילאים
וקשורה בעיקר לתפיסה
(אם צריך להעסיק ילדים/ ילד יכול להעסיק את עצמו/ גישה כלפי מסכים/ אירוח חברים ועוד)
לילדים יכולות להיות הרבה תלונות
זה בסדר שהם מתלוננים
אבל זה לא אמור להוביל את המחשבה/ הפעולה
האגדה על צמודיםמקקה
היא לא תמיד נכונה
לי יש צמודים והם רבים כל היום וממש לא אוהבים אחד את השני.
לעומת זאת בת שמונה ובן חמש מסתדרים טוב. ויש לי גם בן חמש ובת שנה וזה בכלל לא פער ככ גדול בעיני
חבל על ההלקאה העצמית, תשדרי לילד כמה הוא בר מזל שקיבל אמא לעצמו ככ הרבה שנים ואיזה כיף שיש לו תינוק.
מתחברת, השדר לילד ממש משמעותי! וזה אמיתי!שיפור
כשיש ילדים צמודים אז חוששים שאין יחס אישי מספיק ואחד בא על חשבון השני, כשיש פער גדול חוששים שאין לו עם מי לשחק. ומצד שני בכל מצב יש גם צד חיובי שעליו עדיף לשים את הדגש מול עצמך ומול הילד.
בלי לבטל את הרגשות של הילד כמובן- הוא מתבאס שאין לו תאום- "באמת היה יכול להיות כיף אח תאום כדי שתמיד יהיה חבר בגילך לשחק איתו!"- לא ממקום שאת מרגישה לא בסדר- ברור לך שעשית את מה שהיה הכי נכון ומדויק למשפחה שלכם! אלא ממקום שאת מבינה את הרצון שלו. כמו שהיית מביעה הבנה כלפיו כשמתבאס לחזור הביתה מהגינה.
יש לי פער קצת יותר גדולים...
דוקא בעיניי יצא ממש טוב ב"ה
הגדולים לא מקנאים ומשחקים איתה.
סה"כ לא רואה בעיה, בסופו של דבר הכל לטובה. אם היה לפני אולי היה קשה יותר אם היה אחרי שוב אולי גם היה קשה יותר כי גם אני כבר מבוגרת.
כל דבר בעיתו ובזמנו, הכל לטובה
תודה לכולכן. נתתן לי כמה נקודות חשובות לחשוב עליהןנויה12345
באמת מאוד קשה לפעמים שהוא לבד. אבל נתתן רעיונות מעולים איישם בע''ה, תודה
אני עם פער כזה ביני לבין אחי שיח סודאחרונה
אז אמא שלי התמודדה,
אבל הייתי כמו אמא שניה בשביל אחי ושמרתי ממש והתגאתי ומבחינת אמא שלי ובכללי אני חושבת שזה דווקא יותר קל מאשר צמודים,
שלכל אחד יש צורך שונה לגמרי ויש הפרדה ברורה
כשזה אחד אחרי השני זה בלאגן בצרכים חח
תגדלי אותם בנחת
שאלה על בלניותאנונימית בהו"ל
יצא לכן לבקש מהבלנית שתצא מהחדר של הבריכה או להסתובב לפני שאתן עולות?
זה אפשרי?
שזה כבר מנהגים ופסיקותטארקו
וכשחפרתי בזה הבנתי שלא רק שזה לא מוחלט שחייב
אפילו לא מוחלט שגבר לא יכול לברך ליד אשתו אם היא לא מכוסה..