זהו, נכנסתי לתשיעי, איך אני מכינה את עצמי להרגיש את העוצמה של הלידה ולא להתעסק עם המסיכים (צירים, רופאים ומוניטור?)
פורום הריון ולידה
מכתב פתיחה
איך גורמים ללידה להיות חוויתית?heh
הו, שאלה טובה, עם תשובה ארוכה!בילי
למרות שחלק מהדברים שאכתוב עדיף שיתבצעו לפני תשיעי, אך אף פעם לא מאוחר.
לקרוא ולקרוא ולקרוא חומר על לידה, על רוחניות בלידה על איך ללדת טבעי אם זה מעניין אותך ואני משערת שכן כי את רוצה לידה עוצמתית ולרוב (מדגישה, לא תמיד), זה יותר קל בלידה טבעית ללא התערבות.
דוגמאות לספרים: הכנה רוחנית ללידה - דפנה חסדאי
להיות לאם- רפפורט
לידה פעילה- גנט בלאסקאס (לא בטוח שאייתתי נכון אני מניקה ולא יכולה לקום)
טבעי ללדת וכו וכו וכו
לארגן לך סביבה מפרגנת. שזה יכול להיות דולה תומכת שתוכל לעזור לך להתרכז בעצמך ולא
להתייחס לכל השאר.
או אפילו מיילדת פרטית באחד מבתי היולדות שמאפשרים זאת ובחלקם זה מגיע עם תפאורה של חדר טבעי או מרכז לידה, שנראה יותר ביתי ופחות רפואי.
או בבית...
לעבוד על הפנימיות שלך, על האמונות, הפחדים, ולדאוג שלא יהיו דברים לא פתורים שיפריעו במהלך הלידה.
לדמיין את הלידה המדהימה שתהיה לך שוב ושוב, מחשבה יוצרת מציאות.
זו לידה ראשונה נכון?
שיהיה בהצלחה.
גם אנישלה שוב
מנסה להכין את עצמי, למרות שאני חולקת מכל וכל על האבחנה שלידה עוצמתית זה טיבעי.
לדעתי בדיוק הפוך, בלידה הראשונה, ניסיתי בלי אפידורל, ורק בכיתי, כאבתי, התלוננתי ובכלל לא הייתי מרוכזת בתהליך הנפלא. ברגע שקיבלתי אפידורל, התחלתי לשיר (באמת) להתפלל, להתכונן ולכוון.
גם הפעם אני מתפללת לקב"ה שיתן לי לידה קלה של אפידורל כדי שאהיה מרוכזת בקטע הקריטי, שאהיה שמחה ושלווה, אוהבת ומכילה.
אני קוראת קצת סיפורי לידה, עושה קצת דמיון מודרך (יש מישהו מיוחד שקוראים לו עמית קדם שהוציא דיסקים עם כל מיני תחומים ואני משתמשת בעבודה שלו ללידה) מדברת עם בנות, הכנתי עוגיות אתרוג, קונה לעצמי דברים קטנים וחדשים ללידה כדי להרגיש ש'החיינו' גם בקטנות ולהתפנק ולשמוח (כמו פיג'מה נוחה) אני מכינה רשימה של נזקקים לתפילות ובעיקר משתדלת להתפלל.
יש לכן עוד רעיונות?
מצטרפת בחום!!+mp8
כמי שילדה 3 "עם" (אפידורל) ו-3 "בלי",(לא בבחירתי, העניין התקדם מהר מידי, מה שטוב כשלעצמו, אבל די טראומטי מבחינת התהליך!) ממליצה על לידה רגועה עם אפידורל, לידה בה את יכולה לחייך ולשמוח ולהיות צלולה תוך כדי, ולא להתמקד כל הזמן בכאבים מטריפי דעת!!
סגולות שתמיד איתי: הספר נועם אלימלך ואכילת מצה של אפיקומן תוך כדי (אני תמיד שומרת אחר הפסח...)
בהצלחה ובשורות טובות!!
דוקאheh
זו לידה חמישית, אבל אני ממש לא פנויה נפשית ומעשית לחשוב לבד מה עשיתי ומה אני אמורה לעשות, ואני מרגישה אבודה לגמרי.
אפילו בלידה ראשונה הרגשתי יותר מוכנה!!!!!!!!
פנקס תפילותבוזי נוזי
ב"ה בתוך שתיים משלוש הלידות להן זכיתי בחסדי שמיים, הגעתי עם פנקס תפילות תוצרת בית. עם כל הכאב והבילבול קשה היה לי לנצל את הזמן הקדוש הזה לתפילה, אז פשוט ישבתי ורשמתי תפילות שאני רוצה להתפלל בזמן הלידה, ואז הרווחתי פעמיים, גם את ההכנה והק'שר לה' לפני הלידה, וגם תפילות מוכנות ומרגשות לזמן הלידה.(לשלה שוב: בסוף השארתי מקום לשמות ..) אחרי הלידה גם היה לי מקום לכתוב חוויות שקשורות לידה ולתינוקי המתוקי שלנןולד לי...
וחוץ מזה: להכין את התיק עם חלוק חדש ומפנק , חטיפי בריאות ומיץ שזיפים....
לידה קלה ונעימה, בע"ה!
ברור שבלידה ראשונה הרגשת מוכנה יותרבילי
כי היה לך זמן להתכונן וללמוד.
ועכשיו עם 4 ילדים ב"ה למי יש זמן.
וואו כמה זה חכם!יוקטנה
ואני עד עכשיו תהיתי למה לא הצלחתי להגיע מוכנה ללידה האחרונה! תודה, בילי, על שפתרת עבורי את התעלומה! 
בכיף...
בילי
אין לי הרבה נסיון כ"כ אבל שאלהחילזון 123
למה צירים זה נחשב ל"מסיחים"? הצירים זה תהליך הלידה לא? להתעסק בהם זה גם להרגיש את הלידה.
מסיח הדעת מן הגדולה, הקדושה והאושרשלה שוב
וראי שחכמים (רש"י ) אומרים ליולדת להביא קורבן חטאת כי אולי בלידה התחרטה, נדרה נדר שאינו ראוי בגלל הכאבים הנוראים.את יכולה להכנס לפורום פחות דתי ולשאול איזה קללות קיללו במהלך הלידה מכאבים... בזמן הזה שלנו (ואני יודעת שאני מקימה עליי את רוב הנשים בפורום הזה) זמן גאולה, אין עניין להיות בסבל מיותר, יש לנו תיקון וישועה. אני מתפללת שאזכה ללידה כזאת שמחה. ודרך אגב, האפידורל של היום לא משתק לגמרי (יש אפילו walking apdural) ואת עדיין מרגישה את הצירים, יש כאלו יותר יש כאלו פחות, הרבה מגדירות ככאב של מחזור.
זה אם ממש בא לך להתעמק בכאב ולא בתפילה.
לא ידעתי היכן להוסיף את הלינק להנקה אזז לעיונכםבנימינה הקטנה
http://www.mako.co.il/home-family-pregnancy/healthcare-breast-feeding-course/Article-f5237a7b0809421004.htm&sCh=3d3
אני משקשקת פחד מהלידה ומהכאבים אין לי מושג לקראתבנימינה הקטנה
מה אני הולכת,יש לי עוד חודשיים להתרגל לרעיון אמל'ה
תקשיבי...שלה שוב
א. אני רוצה לעודד אותך, לכל אישה הכאבים הם ברמה שונה. יש לי חברה רופאה (כלומר...ראתה כמה לידות בחייה) והיא כמעט טיפסה על הקיר מרוב כאבים, וכשהגיעה לביה"ח, היתה לה רק פתיחה 1!!! ולעומת זאת יש לי בת דודה, שנמצאת כל הלידה במים עד השלב הקריטי וטוענת שלא מרגישה את הצירים. מה אני הולכת כ"כ רחוק? אמא שלי אמרה שכשהיא הגיעה לבה"ח כבר הראש שלי היה מבצבץ והיא לא הרגישה. טוב. היא טוענת שלידות זה בכלל לא כואב.
אז את מבינה? אולי את בין אלו שלא כואב להן כ"כ. חכי ותנסי. לבנתיים תתפללי.
ומ-ק-ס-י-מ-ו-ם יכאב- תיקחי אפידורל. זה גם לא כואב, רק קצת מפחיד- כי זה בגב מאחורה ואת לא רואה מה קורה.
אם את דואגת לגבי סיכונים של אפידורל אז את יכולה לחפש את המאמר ב'דעת' של ד"ר חנה קטן שמבהירה על נושא האפידורל, ובאופן כללי היא מאוד מאוד תומכת.
אני עברתי כבר 3 לידות וכל פעם חוסר הודאות הוא קשה מחדש, ואתה ממש מרגיש כאילו מישהו אחר היה שם, או שהקב"ה בכבודו ובעצמו יילד אותך, כי אתה מסתכל על הילדים ואומר- אני? ילדתי כבר 3 ילדים? וזה פלא מדהים. שווה כל דקה.
בהצלחה. שתעבור עליך בשמחה, שלווה ואהבה.
בקשר לכךmp4
שמעתי פעם הרצאה מרב ....
ההלכה מביאה סימנים מתי האישה נטמאת בלידה, ואחד מהם- כאשר היא לא יכולה ללכת לבד
ז"א, שביא לא מתמודדת לבד וצריכה עזרה- אז היא טמאה לבעלה והוא לא יכול לעזור לה
אבסורד! דווקא אז?!
והוא הסביר
שהאשה מגיעה למצב שאף אחד לא יכול לעזור לה, זו השעה שהקב"ה בא לעזור לה, והיא והוא יחד בתהליך.
אני משתדלת לההשאר בבית, עד שאני נטמאת- אח"כ אין מי שיעזור....
לנשום נכון
להשאר בקרקע ומציאותית
החויה האישית שלי, שאני לא צורחת ויולדת פעילה מאוד! וכך זה מקצר בהמון את הלידה,
פשוט חיה את הרגע העכשוי - בפסים מעשיים,
לצערי לא יצא לי להתפלל בלידות או לעשות הכנה רוחנית
גם אף פעם התיק לא היה מוכן, רק 5 דק' לפני היציאה
רק שלא תכנסי ללחץ
בהצלחה רבה, הרבהבריאות ושמחה
וכח לנחת
שלה שוב ו mp2בנימינה הקטנה
תודה רבה רבה על התגובות המדהימות זה בהחלט מעודד
מתרגשתheh
קראתי את כל התגובות, ואני פשוט מתרגשת ומחכה לרגע המדהים הזה, אבל גם מפחדת שלא אהיה מחוברת לעצמי מספיק, ושלא אצליח להרגיש את עוצמת הרגע.
תודה רבה
כשהתינוק יוצא סופסוף- ומונח בזרועותייך+mp8
אין מצב שלא תרגישי את עוצמת הרגע, גם אם עד עכשיו היית נתונה רק בכאבים!!!
זה רגע ששווה לחיות בשבילו, ובמחשבה עליו אני מצליחה לצלוח את כל התהליך שלפניו....
בהצלחה רבה ומהירה,
בשורות טובות!!
נכון...שלה שוב
תמיד יש את הפחד הזה, לפני אירוע גדול שלא נצליח להרגיש/לחוות/להיות כמו שהיינו מצפות, והאכזבה מזה כשלעצמה כבר הורסת, אבל אם תבואי עם מחשבה של - אני מנסה מה שאני יכולה לעשות ברגע הנתון, ומחשבה שלידה זה ליד ה', שהרי מפתחות של לידה לא נמסרו, וזה אחד מהמקומות הכי קדושים שיש (וואו.אז מספיק רק להיות שם בלי לעשות כלום...)אז...
אני פה וזה מה שאני יכולה עכשיו, ומה שיקרה בסוף לא תלוי בי.
הכל שונה מלידה ללידה- את הרי כבר יודעת. אם תבואי בגישה של אני מקבלת כל אשר יהיה, יהיה בסדר- הרי המשמעות האמיתית היא בין אם נרגיש את זה ובין אם לא- זה המעשה בפועל- ילד חדש בא לעולם!
(ראי ורד בסוף...)
אני מאוד מנסה להכין את עצמי למרות שלל הטרדות, ואפשר לומר שזה בסוף יותר בכוונה מאשר במעשה, אבל אני מקווה שהקב"ה מצרף את המחשבות למעשה, ואני מתפללת שאשר יהיה אשמח ואהיה שלמה בתחושותי, כי זה היה המקום שלי באותו רגע וזה כל מה שיכלתי...
ש'ימלא ה' משאלות ליבך לטובה'
שלה שוב ו mp2טל תלתל
שלה- לגבי הכאבים המשתנים מיולדת ליולדת, רציתי להוסיף שזה נכון גם מלידה ללידה. אני הגעתי בלידה הראשונה עם כאבי מחזור קלים במיוחד (אני רגילה להתכווצויות משתקות במחזור רגיל) והייתי בפתיחה של 9 ומחיקה של 100%! מצד שני הגעתי ללידה השניה עם פתיחה של 3 וכאבים לא נעימים. כשהגעתי לשלב שכל כך כואב עד שאי אפשר לחשוב על כלום, הייתי רק בפתיחה של 5...
mp2- לגבי הצרחות- אני לא אחת שמשחררת תחושות ע"י קול. לא כשאני נבהלת, לא כשאני מפחדת ולא כשכואב לי. לפחות עד הלידה האחרונה. היה לי מזל גדול שהדולה שלי (בעקבות העבודה לפני הלידה היא ידעה את מה שסיפרתי לכן כרגע) אמרה לי כל הזמן: "זה בסדר לצרוח. מותר. זה אפילו עוזר" וראה זה פלא, ברגע שהתחלתי להשתמש בקול שלי לטובת הצירים (ולא לצרוח סתם, אלא לנתב את זה כדי לעזור ללידה), הלידה התחילה להתקדם מהר מאוד. כך שאני לא חושבת שיש קשר מחייב בין גבורה לקדושה מעונה, בין שקט טוטאלי ליולדת מוצלחת.
מחזיקה אצבעות לכל האמהות שבדרך!
ידע, הכנה רוחנית ודולהאמאקנגורו
הם נוסחת הקסם שלי. כל מי שניסתה, הסכימה שזה עובד...
לקרוא על לידות ולראות סרטונים (יש סרטונים ממש מרגשים ביוטיוב, למי שלא חסום לה... של לידות טבעיות מדהימות ומעצימות שממש עושות לי חשק ללדת!) ולהזכר מה זה... גם בלידה 5 צריך לחזור לפוקוס...
להתכונן רוחנית (לפעמים אפילו רק ההתכוונונות על כך שהנה, כל ציר מקרב אותי אל התינוק שלי, שאני פה רגועה, שלמה ומוכנה רק בשבילו, שה' לצידי בכל ציר, ומחכה איתי פה צמוד אלי, לתינוק שלי, ומלווה את שנינו כאן...כל כוונה כזו עוזרת לעבור ציר בשמחה) אם יש זמן, אז כדאי אפילו סדנא או קורס של דבש מסלע וכאלה אבל זה כבר טעם אישי.
דולה- 'אם דולה היתה תרופה, זה היה לא אתי שלא להשתמש בה"- תרגום מאנגלית לדבריו של רופא שערך מחקרים בנושא יתרונות הליווי המקצועי בלידה, (קלאוס קנל וקלאוס- בספרם 'לחבק את האם') ומצא שהתועלת היא עצומה בכל התחומים (מקטין שימוש במשככי כאבים, והתערבויות בלידה, מקצר משך הלידה ועוד)
מנסיוני האישי- אכן הדולות עושות את ההבדל.
לנושא הספציפי שהעלית- אחד מתפקידיה של הדולה זה לעזור לנטרל עבור היולדת את ה'רעשים' החיצוניים והפנימיים שמפריעים לה ללדת...
הצירים- לדעתי הם חלק מהלידה ועוצמתה, כך שאני אישית לא מבינה למה לא להתעסק איתם, אפשר להתעסק איתם באהבה, קבלה ושמחה- מנסיוני, גם זה נמצא בראש...
(ואני בהחלט מדברת מנסיון, כי אני חווה צירים כואבים בטירווווווף! לי עזרה סדנא של יום אחד של דבש מסלע, להפוך לידה כואבת מאוד, ומאכזבת כשהסתיימה בקיסרי שני- ללידה טובה ושמחה, בניגוד ללידה הראשונה שנצרבה בתודעתי כטראומה...))
שיהיה בשמחה ובקלות!
ואל תשכחי לעדכן איך היה
אני לא חוויתי לידה מרגשת בכלל...veredd
הרופאים היו מזעזעים, לא רצו לתת לי עוד אפידורל עם הפיטוצין, אז גירדתי את הקירות שם לכמה שעות טובות, המיילדת האנטיפטית כל שנייה ניסתה להוריד לי את הכיסוי ראש למרות שהתעקשתי עליו, ובסוף עוד עשו וואקום. קיצר- לא ממש לידה חווייתית. אבל מה? לפני שהיה לי זמן לחשוב על זה, הניחו בידיי את היצור הכי מתוק והכי חמוד שראיתי, והוא הסתכל עליי בעיניים פעורות לרווחה והתחיל לינוק בשקיקה... מאז- אני אומרת, למי אכפת מלידה חווייתית או לא יווייתית, ומי הוא זה שאמור לקבוע מהי לידה חווייתית יותר או פחות? לי הייתה לידה לא חווייתית בעליל, ואפילו טראומטית, ועדיין מה שאני הכי זוכרת זה לא כאבים ולא תפרים ולא רופאים חסרי סבלנוץ, אלא רק זוג עיניים מתוקות... מה שמשנה זה מה שנשאר אחר כך, המשקל המתוק הזה...
אוי ואבוי לא ולאשלה שוב
אני, בלי להבהיל, לא ממליצה לאף אחת לראות סרטי לידות, זה לא שלא ניסיתי-לצערי ניסיתי, אבל יש בזה משהו שמבחוץ נראה כ"כ קשה ואכזרי, ואת כל הרגשות המרוממים של הלידה קשה להרגיש. סרט בעיני נשאר סרט. מגרה את החושים אבל לא ממש מרגישים את המציאות האמיתית... במיוחד שהסרטים האלו כמובן לא צנועים בעליל, ואת רוב הבנות זה מזעזע, לעירום של עצמי לוקח לי זמן להתרגל- אז לאחרת?
וסתם לשוטט ביוטויוב וליפול על סרטים שאת לא יודעת מה מקורם לא כדאי.
לחשוב פעמיים לפני.
זה יכול גם סתם לזעזע. חכי לחויה האישית שלך...
ורד, גם לי הלידה השלישית לא היתה חוויתית, הרופאים והאחיות רבו ביניהם מי יסדר לי את האפידורל ולבנתיים השאירו אותי ככה ללדת...וכמובן שהתכוננתי, למדתי כמה חודשים קודם עם בחורה מתוקה ורוחנית בשמים על המשמעות של הלידה...ומה שיצא זה מה שקרה בסוף... אין ספק שמה שמשמעותי בסוף זה מה שנשאר בידיים. אפשר לקוות ולהתפלל לחוויה (אמן!) אבל זה כנראה לא בידנו...והכי משמעותי זה מה שכתבת, הנשמה החדשה שהצלחנו להביא לעולם. זה באמת הפלא.
יוקטנה, לתגובתך?heh
מצטערת, אבל לא מסכימה בכללאמאקנגורו
בטח לא למי שכבר ילדה, ויודעת מה זו לידה (לא מעצימה וחויתית?) דוקא לה, אם היא חושבת שתוכל להתמודד עם העירום וכו', כן מומלץ לראות סרטי לידה חיוביים ומרגשים. אפשר לקבל לינקים נפלאים בפורומים ייעודיים של לידות פעילות וביתיות באתרים אחרים שלא אזכיר את שמם אבל הצבע שלהם כתום...
לי זה ממש עזר להתכוונן על איך לידה יכולה להיות.
(דוקא ההבנה הזו שלידה היא תהליך של היפתחות טוטאלית, פיזית ונפשית, ושזה יכול להיות יפה ומעצים, ולא מביש או משפיל, עזרה לי מאוד לקדם, לשחרר ולשמוח בלידתי.)
ולגבי זה שהכל בידי שמים. מסכימה כמובן, אבל אני מאמינה שהוא משאיר לנו את העבודה על הנפש והרוח פה בעוה"ז... לא מוכנה לקבל את זה שהחויה שלי לא בשליטתי. (התהליך- ברור שרק בידיו, הכל יכול לקרות ואני לא נכנסת כעט להחלטות האנושיות הלא מוצלחות, אלא למה שעלול להתפתח שלא בשליטתנו) אבל החויה- איך שאני אבחר להתייחס ולראות את הדברים- בהחלט בידי.
את וורד מתארות חוייות קשות, אבל גם אני חוויתי לידות קשות מאוד. שתיים שנגמרו בקיסרי חירום ואחת שהסתיימה ב"ה בואקום טראומטי פיזית- אך משמח מאין כמוהו. (כי ייחלתי כ"כ ללידה ואגינאלית.)
כך שגם את הואקום הטראומטי אפשר לראות אחרת- הכל בעיני המתבונן.
הצוות הפרטי שלקחתי בלידתי השלישית הואגינאלית, אמרו אח"כ שזו היתה הלידה הכי קשה שהשתתפו בה, ויש להם רקורד, כך שכנראה הם יודעים על מה הם מדברים, אבל זה רק נתון פיזי, כי רגשית הייתי בהאי ממש. הייתי מאושרת וממש נהנתי בזמן הצירים הכואבים מאוד מאוד שהיו לי. נהנתי, כי בחרתי להנות. כי בחרתי לקבל אותם בשמחה. בחרתי לחוות לידה טובה.
ברור שמה שחשוב זה האוצר שיש לי ביד בסוף, אבל גם ברור לי שעצם החויה תישאר איתי לנצח, אז למה לא להשקיע בה? זו כמובן דעתי האישית והלא מחייבת, אבל לשלול מראש את הנסיון לחוות, להגיד מראש שזה לא בידינו...לא מקובל עלי.
מי שבאמת רוצה לחוות לידה אחרת- מוצאת את הדרך. בלי קשר לכאב, ולתהליך לא מוצלח- הבחירה בידינו איך לחוות את הלידה.
אפילו בין שני הקיסריים שלי היה הבדל משמעותי, שההכנה הרוחנית ללידה השניה גרמה לשינוי לטובה:
הלידה הראשונה היא טראומה נפשית וצלקת פתוחה מבחינתי- יחס הצוות, הניתוח שכ"כ לא רציתי, הקשרות לא פשוטה לתינוקת שלי וכו ובעיקר- חוסר הידע והרצון שאיתו הגעתי- לא לחוות- לא לכאוב- רק אפידוראל, הם שגרמו לי לאכזבה ואומללות מול החויה האחרת לגמרי מולה התמודדתי בסוף...
אני חושבת שאת הלקח הפנמתי היטב.
ללידה השניה , הגעתי מתוך השתדלות עצומה ללידה טבעית, למידה, התכוננות פיזית ומתוך הכנה רוחנית טובה- וקבלה של התהליך כמו שמתפתח- לידה זו זכורה לי כחויה טובה, כי כך בחרתי לראות כל שלב וכל רגע בלידה, גם אם לא היה לפי רצוני. הצירים הכואבים להפליא אך טובים, ההנקה מיד אחרי הניתוח, וחווית ההתחברות המצויינת לתינוקת שזה הכי משמעותי בעיני, יותר מחויית הלידה אך גם כחלק ממנה. השינוי היה אצלי בראש, לא במהלך הפיזיולוגי של הלידה.
ללידה השלישית בחרתי לשנות גם את מהלך הלידה, ולכן התעטפתי בצוות פרטי יקר להחריד, אך תומך, והשגתי את מטרתי, וחוויתי סופסוף לידה ואגינאלית (אמנם ואקום, אבל למי היה איכפת, לעומת האופציה של קיסרי לכל החיים...?)
כך שמשלוש לידות מאוד קשות הוכחתי שאפשר מבחינה נפשית לעבור את זה אחרת. (וגם פיזית, מסתבר, אבל זה נושא אחר)
נראה לי חבל לייאש מראש ולומר שזה לא בשליטתנו, אם לא ניסית לשנות את החויה הטראומטית שלך בכל דרך אפשרית.
אני כן עשיתי זאת, קראתי, למדתי, התכוננתי והצלחתי.
ומנסיוני, אני אומרת שזה אפשרי מאוד.
אל תאמרי אי אפשר, לא בשליטתנו, וכו', לפני שניסית הכל.
כיום אני רוצה ומנסה לעזור גם לאחרות שסוחבות טראומות.
עם קצת רצון ומאמץ- אפשר לשפר את החוויה הנפשית, וגם הפיזית.
(ושתי חברות שלי כבר מודות לי על כל מה שתרמתי להן מהידע והנסיון שרכשתי...)
התחלתי ללמוד דולות כי אני מאוד מאמינה ביכולתן לעזור ולשנות חוויות לטובה, גם פיזית וגם נפשית.
ושיהיה בהצלחה ובקלות ובשמחה לכולן.
ואגב- לידה כוללת בעיני 3 שלביםאמאקנגורו
שלב הצירים (קשה וכואב- אך ההתמודדות הנכונה יכולה להעצים מאוד את הנפש!)
שלב יציאת התינוק, (גם אם לא יצא כמו שתכננו- בעיני עצם היציאה מהפתח הנכון היא חויה אדירה ומרגשת ומופלאה, כואב ככל שיהיה! ואפילו בניתוח לא מתוכנן, מנסיוני, יש לרגע זה עוצמה מדהימה משלו)
שלב ה'בונדינג'- החיבור הראשוני לתינוק
שלשת השלבים הללו הם מרכיבים בלידה שלא ניתן להפריד ביניהם, כשמסתכלים על לידה בכללותה, כחויה, אך כן ניתן לחלק את ההתמודדות עם כל שלב כיחידה נפרדת- נפשית ופיזית.
לגבי ה'בונדינג'-
ברור לי שגם חויית ההורות הראשונית לתינוק שנולד מתוך העצמה נפשית של אימו, שנובעת מהעבודה העצמית שלה והמאמץ להביא אותו לעולם בצורה הכי טובה ושמחה בשבילו ובשבילה- החויה של האם עימו טובה יותר ולכן גם החויה שלו בראשית חייו טובה יותר.גם הטבעיות והזרימה של לידה מעצימה כזו מובילה בעיני באופן טבעי לביות מלא ומיידי. ואין חויה מופלאה יותר מזו בשלב זה של ההורות. בעיני, ביות מלא הוא 'בונדינג' מתמשך- ז"א שהשלב של השעתיים הצמודים אחרי לידה, פשוט זורם באופן טבעי הלאה לימים הבאים. האשה והתינוק נשארים להם בתוך בועה של הורמונים משכרים ונעימים שעוזרים להתגבר על כל כאב וקושי בשלב הזה. (ולצערי, גם כאבי התכוצויות של הנקה אני מכירה היטב...)
אני ובעלי היחידים שטיפלנו בו והחזקנו אותו ומלאנו את כל צרכיו ונהננו מכל רגעיו הראשונים ושבאו אח"כ בעולם הזה. הייתי איתו בכל בדיקה, האכלתי, החלפתי, השכבתי לישון, הכל ברגע שפתח את פיו- מיד הבנתי אותו.
בעיני- זה חלק מחויית הלידה שאני רוצה ומצפה לה.
ולגבי המנוחה אחרי לידה- זו מנוחה טובה יותר- כי את רגועה שהתינוק שלך מקבל את כל צרכו, ולא צורח את נשמתו עד שיקראו לך, וגם את לא צריכה לתזז לתינוקיה באמצע הלילה, כי התינוק שלך צמוד אליך, כפי שנועד להיות בשלב זה של חייו. (ויש עוד תועלת רבה של הביות להנקה וכו)
שהתינוק הזה היה צמוד אלי מבפנים 9 חודשים, נראה לי שהניתוק ההכרחי ממנו, רצוי שיהיה הדרגתי לא פחות מההריון וההקשרות אליו.
איך משתחררים מהטראומה?אנונימי (פותח)
אני "חוויתי" לידה אחת שכללה צירים עד פתיחה 5 בלי אפידורל, אח"כ קיבלתי אפידורל, חמצן , אלקטרודה בראש של העובר, סוכר באינפוזיה, תקלה במכשיר של האפידורל (ולקח לצוות הרבה זמן להבין למה אני עדיין מתלוננת על כאבי צירים) ולקינוח - ניתוח , וכל המעבר לניתוח היה בצעקות של הצוות עלי...
אני אישית עד היום בטראומה ולא מצליחה להיכנס להריון נוסף (אודה על האמת שגם שלב החזרה הביתה מהלידה היה מאוד טראומטי ולא תומך...)
אז איך מתגברים????????
אולי כדאי...שלה שוב
וואלה. ישבתי מול השאלה שלך וחשבתי לעצמי איך אני בעצם התמודדתי עם הלידה האחרונה הקשה שהיתה לי. ובעצם אולי לא כ"כ עשיתי את זה, פשוט הזמן עשה את שלו, ובכל זאת יש דברים שכדאי לעבד. אולי עם איש מקצוע?
בכל אופן נראה לי שאולי תעלי את השאלה בשירשור חדש כי זה נבלע כאן...אולי יהיו רעיונות לבנות...
לי אישית מאוד עזראמאקנגורו
ללמוד הרבה על לידות ואיך הייתי רוצה שתהיה הלידה הבאה.
מאוד עזר לי סדנא של דבש מסלע.
עזר לי לדמיין את זה אחרת בפעם הבאה, ובעיקר להיפרד מהחויה שהיתה.
אם זה קשה לך לבד- יש אנשי מקצוע שעובדים על הנושא הזה.
אני יכולה לברר לך בפורומים אחרים אם תרצי.
שלחי לי מסר"ש אם את מעוניינת.
אל תזניחי,
אבל אם את צריכה זמן, קחי אותו.
כ"כ מבינה את ההרגשה.
אני אישית תיארתי את החוויה האנטיפטית בחדר הניתוח בפעם הראשונה כאונס קבוצתי...
היחס לא היה יותר טוב...
לראות לידה זה נראה אכזרי?חילזון 123
דווקא ממעט הסרטי לידה שראיתי הבנתי איך יכולה להיות חוויה רוחנית ומרוממת בלידה, ומה זה לידה מעצימה וטובה.
ודרך אגב רובם לא היו כאלה לא צנועים, מה שמעניין לראות זה לא את השניה שבה יוצא התינוק לפרטי פרטים (על זה אפשר אפילו לדלג או להוריד את המסך) אלא את הפנים של היולדת, איך היא שקועה בתהליך המיוחד הזה, איך עוזרים לה,
איך היא נראית אחרי וכו'
ובקשר לזה שכדאי לחכות לחוויה האישית שלך - לדעתי החוויה שלך (בין השאר) נגזרת מהידע שלך על איך זה יכול להראות. ידע זה כח ויותר מזעזע ומפחיד לדעתי להגיע למשהו לא נודע בלי לדעת למה לצפות ומה יהיה וכו'.
האם תוכלו לתת קישוריםטלי10
לסרטים מעצימים שראיתן?
תודה רבה.
אוכל, במסר"שאמאקנגורו
זה ממש טעם אישישלה שוב
לכל אחת יש דברים אחרים שמעצימים אותה. אותי מזעזעים הסרטים האלו, אני לא מצליחה להתחבר אליהם בכלל, ונדדתי עם חברותי בכמה סדנאות ללידה טבעית, הן מצאו את זה כמו פלא, אני ממש לא.
ידע זה לא בהכרח כוח.
לפעמים לתת ללא נודע לסחוף אותך הרבה יותר עוצמתי...
לפעמים אני גם לא קולטת איך אני ממש לא מובנת, הרי בהודעות הראשונות כתבתי על כמה שיש להתכונן, כמה שיש להתקדם לפני, כמה חוויתית היא הלידה. א-ב-ל לפעמים יש מצבים שלא בשליטתנו, אין מה לעשות! וצריך לקבל גם אותם באהבה ושמחה. זה כל מה שניסיתי לומר- בלידה האחרונה שלי, נכנס סטודנט באמצע ולא ממש רציתי אותו שם, אז ביקשתי שלא, ומיד נכנסה איזושהי רופאה ונתנה לי על הראש בצרחות - של מי את חושבת שאת, ואיך הם ילמדו אם לא יראו וכו'. ובוא נאמר- שזו לא היתה החוויה הכי רוחנית בלידה ואני עוד הייתי ככה באמצע התפילה, אבל בסדר...אני כאן יחד עם הקב"ה ויחד עם המאורע המטורף והנפלא הזה, ומה שיקרה...
איזה נושא כלבבי!!!אמא ל-2
אני אמנם רק בחודש שלישי אבל כ-----ל הזמן חושבת על זה!!!
תודה על כל התגובות, תכתבו עוד...
אני חיבת להגיע הפעם ללידה כמו שצריך, בלי הלחץ המטורף הזה לקבל אפידורל, ועם יכולת להתמודד עם הצירים,
בשתי הפעמים הקודמות, היו לידות ב"ה רגילות לגמרי, עם אפידורל מצוין, אמנם הראשונה היתה ואקום, וזה היה קצת מלחיץ אבל ב"ה אני יוכלה להגיד שהיה בסדר.
אבל בכ"ז עד שקיבלתי את האפידורל
המשך...אמא ל-2
הייתי בכזה לחץ, והרגשתי כל-כך אבודה,שברור לי שזה לבד מחמיר את המצב...
והבטחתי לעצמי שיותר לא...
אמאקנגורו - תודה על התגובה המפורטת, מאד התחברתי למה שכתבת, אשמח לשמוע עוד על איך מגיעים לזה!!!!!
איך מגיעים לשמחה ולשלווה למרות הצירים המסחררים האלה.
אני ממש מזדהה איתך אמא ל-2אמא לא מקצועית
גם אני זוכרת את הלחץ המטורף הזה והציפיה מתי הוא כבר יגיע - המרדים עם האפידורל... ההרגשה שאני לא אעמוד בזה אם לפני שהוא יגיע - יגיע עוד ציר, יותר חזק.
אבל בלידה האחרונה מה שקרה זה - שהוא לא הספיק להגיע. כמובן שכאשר עלתה המחשבה המחרידה שאצטרך לעבור הכל ב"live" כולל הכל זה רק הגביר את הלחץ, אבל למרבה הפלא ברגע שהבנתי סופית שזהו זה, אין סיכוי שאספיק לקבל אפידורל - קרה מהפך: קיבלתי החלטה אסטרטגית להפסיק לחשוב על האפידורל שאין - ולהתחיל להתרכז במה שצריך לעשות (לחיצות וכו') והנה המתח ירד, והקטע הקשה עבר לא רק פחות כואב ממה שחששתי - אלא אפילו פחות כואב מאותם צירים שחוויתי בשלבים המוקדמים של הציפיה ההיסטרית.
מאז, כל פעם שקשה לי בחיים אני אומרת לעצמי: זה קטן עלי - אני ילדתי בלי אפידורל!! 
אז אולי כאן המפתח: ההתרכזות במצב הקיים כרגע, במקום הציפיה המתמדת לסוף הסיוט, וכמובן הביטחון שמה שלא יבוא - את מסוגלת!
ובפעם הבעל"ט, אני מקווה לנסות ואפילו לחוות רגשות חיוביים בזמן הלידה (ולא רק למזער סבל - כמו שבעצם היתה מטרתי עד עכשיו כשבאתי ללדת.) אני מרגישה הרבה יותר מוכנה לכך עכשיו, מאחר שיש הרבה פחות חששות מלידות ראשונות, (חשש מהאימהוּת וכו') ואפילו מחסום הפחד מלידה בלי אפידורל כבר ירד. אז יש פנאי רגשי להתעסק בקדושה ובגודל המעמד (בהנחה שהילדים יאפשרו זמן פנוי לחשוב על זה...)
דרך אגב: אני עדיין מקווה לקבל אפידורל אם רק יתאפשר! בכל זאת, היה פחות כואב עם מאשר בלי...
כדאי לתת לעצמך אפשרות לבחוראנונימי (פותח)
בלי להחליט מראש עם או בלי.
כשהגוף מתחיל את תהליך הלידה- לעזור לו בהרפיות ונשימות ולא להיתנגד לתהליך (ככה זה גם הרבה פחות כואב.), אבל כשאת מרגישה שאין לך יותר כוח או שאילו כאבים שאת לא מסוגל יותר לסבול - תעזרי לעצמך ותיקחי אפידורל. שמעתי מהרב יהושוע שפירא שבזמן הגאולה הקב"ה לאט לאט מסיר מעלינו את קיללתה של חוה . פחות כאבים בלידה וגידול יותר פשוט (טיטולים ,מים זורמים , חשמל וכו').
כדאי לך מאד להיתכונן רוחנית -יש את דבש מסלע, חוברות הדרכה של דפנה חיסדאי נשימות והרפיות ועוד כל מני הכנות רוחניות שכולן עוזרות בהבנת הגודל והעוצמה של הבאת תינוק לעולם. צריך לזכור שהקב"ה איתנו בלידה כל שניה ואם את מרגישה כאבים נוראיים - לכי על אפידורל -זה חלק מההשגחה .
בלידה האחרונה הרגשתי כל כך חלשה (לידה שביעית...) שלא היה לי כוח להיתמודד עם הכאבים ולקחתי אפידורל.
האמת קצת היתאכזבתי מעצמי כי בלידות הקודמות היה לידה טיבעית ללא אפידורל, אבל עכשיו אני מבינה שהחלק העיקרי זה לקבל את התינוק מתוך שימחה ושלווה . גם אם הלידה עצמה לא הולכת לפי מה שחשבת. (קיסרי או ווקום ל"ע )
אז הרבה שימחה ולתת מקום להקב"ה. כי הכל ממנו יתברך.
על זה בדיוק דיברתי, על דרך להגיע ללידהאמא ל-2
בהרגשה שגם בלי אפידורל אני יכולה להתמודד עם זה בצורה שפויה ומעצימה, כי אם אני לא אספיק לקבל, או לא יודעת מה - אני לא רוצה להרגיש שוב את החוסר אונים הנוראי הזה - במיוחד שאני כל הזמן שומעת על כאלה שחוות את זה בצורה מדהימה...
לא שאני רוצה לוותר על האפידורל, לדעתי זה גם סוג של חוויה, והשילוב הזה של הרוגע והשקט הנפשי ביחד עם החיים החדשים הוא מדהים! אבל למקרה חרום...
הבנתי שפשוט צריך ללמוד את הנושא...
תודה על כל התגובות והכיוונים, מזל שיש לי עוד קצת זמן...
שני רעיונות (כל הזכויות שמורות לבעלי)אנונימי (פותח)
א. לחייך, כשבעלי אמר לי לחייך ניסיתי להסביר לו שהוא פשוט לא מבין מה זה צירים, אבל הוא התעקש להמשיך לבקש ממני לחייך, בסוף הוצאתי משהו מאולץ (רק שישתוק), וזה עבד! וככל שחייכתי יותר, הצירים עברו יותר בקלות.
ב. לשיר, העוצמה משתנה עם התקדמות הציר, וזה הרבה יותר יעיל ונעים מסתם לצעוק.
בע"ה שהלידה תעבור בשמחה ובקלות, וכמו שאמי מורתי אומרת "אמא בריאה עם ידים מלאות"
למה אני מרגישה שאצלי זה לא יהיה?אנונימי (פותח)
קודם כל מעיק עליי להביא ילד לעולם אם לא אדע בכלל איך להתייחס אליו כשיהיה בגיל ההתבגרות.
למה שאלד אם אח"כ לא אדע איך להראות לו מה נכון לעשות בעולם? אני עצמי לא מצליחה.
דבר נוסף, אם אני מתביישת ללכת לרופאה, אז בטח שאתבייש לפתוח רגליים לפני מישהו. ועוד כמה אנשים ועוד שכל העולם ואישתו יודעים מה הולך אצלי בגוף.
חוץ מזה שאני רזה. וכזו חלשה שבטח אמות בלידה.
ולמה שיכאב לי כ"כ? ואני מתביישת לבכות ליד אחרים, אז איך אצעק ליד אנשים שאני לא מכירה. מתביישת.
ומעצבן אותי שאומרים לי שמתפללים עלי כשיולדים. מלחיץ ומעצבן.
אם כבר ללדת? ללדת במקום הכי אישי ולא לספר על זה לאף אחד. ולא לשיר ורק לעצמי הכל בלב.
מצד שני, אם מתחתנים ומקיימים יחסי מין אז בטח כבר ללדת זה לא נורא בכלל.
ללדתheh
הקב"ה שולח מוכנות לכל אחד בכל מצב שהוא נמצא, ולכן שה' יזכה אותך להגיע לשלבים האלו תצליחי להתמודד
מתוקה...שומרונית
וואי איך העתקת את המחשבות שלי... לפני כל לידה מחדש...
לפני הלידה הראשונה הייתי מסתובבת ברחוב וכל אישה שראיתי עם ילדים (לא משנה באיזה גיל) מיד חשבתי על זה ש.. טוב, הנה גם היא עברה את זה, אז כנראה שגם אני אצליח...
(גם המיילדת בלידה השניה שבכיתי לה שאני לא יכולה כבר, אמרה לי שאני יכולה, כמו כל הנשים שילדו!
ואחרי כל הפחדים והמחשבות אני אחרי 3 לידות בלי אפידורל!
בסופו של דבר- ה' שולח כוח, לכל שלב כשהוא מגיע, וגם הדברים הכי מפחידים עוברים בסוף. אני מאוד מזדהה איתך בהתביישויות, וברצון ללדת לבד במקום פרטי.(גם אני כזאת..) אבל כזה כבר מגיע- ה' נותן כזה כוח ושוכחים מכל הבושות. וגם- תתחילי כבר מעכשיו להתפלל על זה, שהלידות יהיו לך טובות ומעצימות, בלי שום דברים שמביכים או מעצבנים אותך. ה' שומר את כל התפילות האלה... (לפחות אצלי זה עבד..)
אל תתאכזבי מעצמך... לא על דבר כזהאמא לא מקצועית
אני לא רואה צורך להתאכזב מכך שאני מרגישה צורך בהקלה ע"י אפידורל. זה לא איזו תחרות ספורט שצריך להגיע להישג פיזי כלשהוא. (וגם אם זאת היתה תחרות ספורט - עברת 7 לידות, אפשר בהחלט לומר שניצחת!! ויותר מזה: לגדל 7 ילדים - זה בד"כ יותר קשה מללדת בלי אפידורל. אני מעריצה אותך)
אם ההמנעות משיכוך הכאב זה מה שמעצים למישהי את החוויה הרוחנית (או שיש לה שיקולים אחרים למה לא לקחת אפידורל) - סבבה, אבל יש לזכור ולהדגיש שוב מה שכבר כתבת:
קיללת חוה "בעצב תלדי" זאת קללה ולא מצווה!!
ואם זכינו להינצל מזה במידה מסויימת - אפשר לשמוח בכך, להרגיש שזאת זכות. (דרך אגב יש איזה מקור על נשים צידקניות ש"לא היו בפיתקה של חוה" כלומר לא שייכות בחטא שלה ולכן גם לא בעונש - אני לא זוכרת מי ומה בדיוק)
וחוץ מזה כפי שאמרת לא כדאי להחליט מראש ולקבוע לעצמך "יעד" כזה או אחר, זה רק מלחיץ... וקצת הופך את הענין לספורט תחרותי (בעיניי).
לאמא ה"לא מקצועית", הגדרותייך, דווקא, ממש כן!+mp8
אהבתי את הגדרתך שקשי הלידה הוא בעצם קללה, ובל נשכח את זה!!
אפשר להתייחס לפחד מהאפידורל, לסיכונים האפשריים, אבל לא להפוך את הצירים למין אידיאל!!!
גם על צער גידול הבנים אנחנו מחפשות איך להקל (בהנחיית הורים, בהמצאות ימינו כגון טיטולים וכדומה), אז מדוע בלידה לעיתים מקדשים את הסבל??
באופן אישי, אני מחפשת להפחית בלידה את הכאב למינימום (אם זה בידיים שלי), ותאמינו לי שגם ככה זה לא ממש פיקניק....
אגב, שמעתי משהו יפה השבוע: המילה "ציר" בעברית, פירושה גם שליח, הצירים הם שליחים לתהליך המופלא של הלידה!!
לעינת ורדheh
בכל לדותי עד עכשיו זכיתי לחוויות חיוביות בזכות שיר עוצמתי שליווה אותי כל ההריון ועזר לי לחוות את הלידה בצורה עוצמתית.
הבעיה שההריון הזה אני לא מצליחה לפנות מקום בנשמה ולהרגיש שיר.
לפני כמה חודשים פתחתי שרשור לבקשת עזרה ולא הצלחתי להגיע לשיר.
אשמח לקבל עוד רעיונות (למרות שאני יודעת שהבעיה היא פתיחת הנפש ולא שאין שירים...)
את סותרת את עצמך. אם ציר הוא שליח, אז למה להבריחבילי
אותו???
אין סתירהאמא מסורה
א"א להבריח ציר, אפשר למנוע את הכאב שלו- ע"י אפידורל, אבל זה שלא כואב כשלוקחים אפידורל לא אומר שאין צירים.
אפידורל הוא משכך כאבים, הצירים קיימים גם עם אפידורל, רק הכאב לא מורגש.
לבילי- הוא שליח, הוא לא מטרה בפני עצמה!!+mp8
ולא אמרתי להבריח, רק שזה לא איזו מצווה לחוש בו ולמצות ממנו את כל מה שבו, אם אפשר להימנע ממנו!!
אני איתך!!!שלה שוב
תמיד קשה לי עם זה שכ"כ מקדשים בזמן האחרון את העילאיות שיש בלידה עם כאבים כשבעצם זו...קללה. נשמע לי כמו איזה רוחות נוצריות שחדרו ליהדות שכלל אינה מקדשת סבל.אני מבינה את תחושת העוצמה שנוצרת כשמצליחים להתמודד עם הכאבים, אבל בל נשכח שאפילו לזה מישהו נתן לנו כוחות...
השאלה אם מתייחסים לזה כאל סבל...בילי
מבחינתי צירים זה ממש לא סבל, אולי כואב.
ויש גם שיטות כמו שיטת קיי והיפנוברית'ינג שטוענות שגם יכולות לעמעם את הכאב כמעט לחלוטין (לא התנסתי).
הכל שאלה של התייחסות איך מקבלים את הצירים.
ודי עם הטיעון הדמגוגי שמקדשים את הסבל.
אף אחד לא מקדש אותו וכל אחת תעשה מה שהיא רוצה. ודאי אם לידה היא ארוכה מאוד וכואבת מאוד
ויולדת שלא מצליחה להתמודד עם הצירים אז סבבה שתיקח אפידורל, אף אחד לא אמר שלא.
אך יש אפשרות לנסות (לפחות לנסות) להתייחס ללידה כאל משהו הרבה יותר נעלה מסבל.
ותנו לנו ל"סבול" בשקט ותפסיקו להפוך אותנו ל"נוצריות" ה' ישמור.
כל אחד יעשה כטוב בעיניו...
וכמובן לא לשכוח...בילי
לכל המצדדות באפידוראל בעיניים עצומות, שיש לו גם תופעות לוואי
נרחבות ולא תמיד נחמדות, ולכן גם אם לוקחים, לקחת בחוכמה (בשלב נכון וכו'...)
ואני בהחלט מכירה נשים שרק בגלל החסרונות של האפידוראל לא לוקחות אותו
ולא כי מתחשק להן על לידה טבעית.
לי אפידורל עושה רע... ובלי - זו חוויה...אודי-ה
את כבר תראי בעצמך אם זה עושה לך טוב.
למזלי בלידה הראשונה לא הספקתי לקחת וחוויתי לידה מ-ד-ה-י-מ-ה.
נתנו לי טשטוש (אולי דרך הווריד כי לא היתה מסכה)
יכולתי לדחוף כמו שצריך ולא הרגשתי כלום.
דווקא בלידה השניה לקחתי אפידורל וראיתי שאמנם הצרים פחות כואבים
אבל לעומת זאת כל ההכנה לקבלת האפידורל לקחה ממני כוחות ולו יכולתי לנשום כמו שצריך בצירים ואח"כ בלידה עצמה זה ממש כאב. הרגשתי את הלידה ומצד שני לא הצלחתי לדחוף בגלל האפידורל.
ב-2 הלידות הבאות לא לקחתי אפידורל והיה יותר טוב.
ההצעה שלי ללידה טובה: תרגיש איזה משכך כאבים הכי טוב לך
תקחי איתך מישהו שיוכל לדבר במקומך כשתצטרכי כדי שתוכלי להרפות בצירים.
ללמוד לפני כן איך מרפים את הגוף כמו שצריך.
עדיף שהמלווה תהיה אמא או דולה (ולא בעל) כדי שיוכלו לעזור ללחוץ.
מצרפת קישוראמאקנגורו
עם פרשנות מעניינת של משהי שדוגלת בלידה פעילה,
ומדברת על עצב במובן של מערכת העצבים הפועלת בלידה ואיך אפשר לגייס אותה לטובתנו...
מוצא חן בעיני.
חוץ מזה, גם אם נניח שהאשה קוללה, האם היא חייבת לסבול? אולי הכאב לא חייב להיות סבל? זה מה שאני מנסה להציע,
אפשר לחוש את הכאב, ולא לסבול מהלידה.
כמו שגבר יכול לעבוד (גם אם בעבודה פיזית קשה) ולהנות מהעבודה, למרות ש'קולל' שיביא לחם בזיעת אפו.
אני מכירה כמה אנשים שעובדים בבניין מתוך אידיאל של עבודה עברית, ומאוד נהנים מעבודתם.
הם יכולים גם אולי להיות עובדי היטק...אבל בוחרים להיות פועלי בניין,
האם זו רוח נוצרית לבחור לסבול?
אני לא באה להתנצח סתם, אלא להאיר את נקודת מבטי:
כשדברתי על ידע- הנה דוגמא לידע יעיל שרכשתי (על קצה המזלג):
מחקרים מבוססים מראים את התועלת בתנועתיות ובעבודה הפיזית בלידה.
וכן, ההתמודדות, הכוחות וההשתדלות בהחלט מעצימים,
אבל גם מדעית יש הסבר להרגשה הטובה בזמן צירים, עם אוירה ואמירות מסוימות שעושות טוב ליולדת-
בזמן הלידה האשה מפרישה הורמונים שונים, הורמוני סטרס,(אדרנלין) והורמוני אהבה ורוגע (אוקסיטוצין,)
כשהכל טוב לה, ההכנה טובה, האוירה טובה, והיא מרגישה ביטחון- האוקסיטוצין גובר על האדרנלין, והאשה מרגישה שמחה ורגועה גם אם כואב לה. זה לא שהיא נאבקת בכאב ובעצם בתוכה רוצה לצרוח ולאבד שליטה,
להיפך, היא מרגישה שהיא צפה עם הצירים, חיה איתם, שוקעת איתם, זורמת איתם. משהו שקשה לתאר במילים, אבל היא לא סובלת מהם!
פה אפשר לעשות את הסוויץ'- כאב לא חייב להיות סבל. זה תלוי בגישה בה מגיעה היולדת ללידה. זה לא איזה נסיון נוצרי להנות ולקדש סבל, זה נסיון להסביר שכאב לא חייב להיות סבל
אלא יכול להיות גם חוויה טובה, אפילו עם הסבר מדעי.
ועוד משהו לשלה שובאמאקנגורו
לגבי ההשוואה לנצרות...פשוט לקחתי את זה קצת אישית...
לדעתי האישית, אשה שבאה ללידה מתוך כוונה ללדת טבעי, ומתכוננת לזה היטב נפשית ופיזית, ומצליחה לשחרר בלידה הורמונים מרגיעים ונעימים, היא לא זו שמקדשת את הסבל,
אלא דוקא זו שלא רוצה לסבול ולכן מבקשת ישר אפידוראל, ולא מתמודדת בכלל עם הכאב, אלא מתענה קשות עד לרגע קבלת האפידוראל, היא זו שבוחרת בעצם לסבול, או שלצערי, היא פשוט לא מכירה אופציה אחרת חוץ מ'או סבל או אפידוראל'' ואני יודעת, כי הייתי שם. ומכל 3 לידותי...היחידה בה ממש סבלתי היתה זו שאליה הגעתי עם שאיפה לאפידוראל בלבד ובלי שום הכנה להתמודדות אחרת עם הכאב.
ועוד מילה על אפידוראל-
אני לא נגד. גם אני השתמשתי בו (אמנם לא בהצלחה יתרה אבל משהו זה בכל זאת נתן...)
אני רק אומרת- לא לבנות עליו מראש. להתכונן ללידה טבעית טובה ואם זה לא הולך, אז האופציה (כמעט) תמיד קיימת. (היום נותנים גם בפתיחה8...גם את זה כבר עשיתי...) וגם אם כבר לא יתנו לך- סימן שאת כבר ממש בסוף...
אבל אם לקחת מראש אפידוראל, אז את תקועה איתו לטוב ולרע ואין דרך חזרה...אז תמיד כדאי לבוא מוכנים לכאב ולעבודה הפיזית והנפשית של הלידה, ולזרום עם ההתפתחויות והצרכים בכל רגע נתון.
מי שבאה מראש בפחד מהכאב ובמחשבה שרק האפידוראל יעזור לה...כנראה שרק הוא והקב"ה יעזרו לה...
אני אישית, מעדיפה לסמוך על הקב"ה ועלי, ולא על האפידוראל שכבר איכזב 3 פעמים...על עצמי הוכחתי שאוכל לסמוך טוב יותר.
סליחה לא התכוונתי להלהיט את הויכוח..אמא לא מקצועית
כמובן שיש לפעמים חסרונות לאפידורל, גם פסיכולוגית וגם מבחינה רפאית - פיזית (חלק חוויתי על בשרי) , כן אתן צודקות שלא לכל אחת זה מתאים ולפעמים מזיק ולא עוזר.
אז בעקבות הדיון חשבתי והגעתי למסקנה שכנראה אני צריכה קצת לרסן את הנטיה שלי להמליץ בחום על אפידורל לכל יולדת שאני פוגשת באשר היא (בצורה לא מקצועית לחלוטין, כמובן...)
אבל לא זה מה שהתכוונתי כשהבעתי התנגדות להתנגדות לאפידורל, פשוט נראה לי שהולכת ונוצרת אוירה כזאת שללדת בלי שיכוך כאבים זה סוג של הישג או תואר נכסף, ובגלל זה יש בנות (שלא לומר אני..) שמגיעות לאפידורל עם קצת תחושת נחיתות, או במין התנצלות, ואם רואים בזה סוג של יעד בפני עצמו - לעבור הכל בלי אפידורל ויהי מה, (במיוחד שלא תמיד ניתן לעמוד בזה ואז מתאכזבים) יכול להיות שזה לא יותר טוב מלבוא בגישה של רק אפידורל יעזור לי.
וכמובן אנדורפינים- כל היום חשבתי עליהם...אמאקנגורואחרונה
איך שכחתי אותם?!
ההורמונים של הריחוף, שמחה, האי, רוגע, והם גם משכחים כאב!!!שוה לעבוד בלידה ולהשתמש במה שהם נותנים לנו...
אגב, הייתי היום ביום עיון שלם של אחת הדולות המפורסמות בעולם, והיא דיברה ממש במילים שכתבנו פה...
שכאב זה לא סבל.
היא הגדירה כאב כתגובה פיזית,
וסבל- כתגובה נפשית.
חשוב להפריד בין השניים, ואז לטפל בכל אחד מהם בנפרד.
היא אמרה שהיא משתמשת עם היולדות שלה במילת קוד, מילה שהן מחליטות עליה, שעד שהיולדת לא אומרת אותה בלידה, אסור להציע לה אפידוראל...
ואז גם אם היולדת צורחת 'אפידוראללללל' זה סוג של ביטוי של הכאב, אבל רק כשהיא ממש סובלת, היא באמת משתמשת במילת הקוד.
היא מנחה אותן לשאול את עצמן ברגעי משבר: האם אני סובלת?
רוב הנשים לא משתמשות במילה.
לא קראתי וסליחה אם אני חוזרת על דברים שנאמרויערית נ
כמה דברים צשכדאי להתכונן אליהם לפני:
א. להשתדל לא לתת לאנשים מסביבך להשפיע עליך לרעה. להנתנתק מכל מה שלא מתאים לך ולהיות עסוקה בללדת.
ב. להאמין שיש לך יכולת ללדת. זה לא הליך רפואי והמיילדת לא תעשה את העבודה בשבילך. ככל שמבינים את התהליך אפשר להתמודד טוב יותר.
ג. כל ציר הוא בעצם הדרך של התינוק להתקדם אל העולם הזה. ככל שמרוכזים בו ומלווים אותו בדרך החוצה קל יותר (לא לגמרי) להתמודד עם הכאב. התינוק במרכז הענין.
ד. לסלוח לעצמך אם משהו לא הולך כשורה. יש אפשרות להשתפר מציר לציר ואם לא אז מלידה ללידה.
ה. לא לשכוח שעם כל ההשתדלות יש מי שמנהל את העניינים מלמעלה ופשוט להיות פתוחה לקבל את השינויים והלא צפויים.
שיהיה בשעה טובה ובמחשבה טובה!
ועוד משהו שעוזר מאודיערית נ
להיות בתוך מים. זה פשוט נפלא. מקל מאוד.
לא להתבייש לבקש אמבטיה או לפחות טוש
לא יודעת מה איתכםטל תלתל
אבל כשאני ילדתי אני באשכרה לא יכולתי לחשוב על כלום מרוב כאבים. כל כך כאב לי עד שאפילו שכחתי שיש אפשרות למשככי כאבים למיניהם... אם המיילדת לא הייתה שואלת אותי אם אני רוצה אפידורל, סביר להניח שהייתי בחדר לידה עד היום, כי לא אפשרתי ללידה להתקדם מרוב כאבים. וזה נעשה בתת מודע, לא התכוונתי לעצור את התהליך.
הצוות היה טוב בסך הכל, הלידה התרחשה בסופו של דבר והאפידורל הגיע בדיוק בזמן הנכון. אבל טראומת הכאבים עדיין מלווה אותי. יקח לי עוד זמן לפני שאני ארגיש שאני מוכנה לזה שוב.
כן יש לידות כאלהיוקטנה
בהן היולדת מותשת ומכווצת משעות ארוכות של צירים, ואז כשנותנים אפידורל "פתאום" תוך זמן קצר הפתיחה מתקדמת במהירות זה מצחיק, כי בדרך כלל אפידורל מעכב את הפתיחה... פשוט יש זמן ומקום לכל דבר
זה מצחיק, כי בדרך כלל אפידורל מעכב את הפתיחה... פשוט יש זמן ומקום לכל דבר מאוד מבינהאמאקנגורו
אבל מאמינה שהכנה רוחנית טובה תוכל לעזור לך לקראת הלידה הבאה.
האפידוראל הוא ברכה, אם ניתן ברגע הנכון ולאדם הנכון, ולא כמשתק כללי אלא כאמצעי אמיתי לקידום הלידה. (לפעמים מעט מנוחה, הרגעות וחוסר-כאב, זה מה שהלידה הזו צריכה בשביל להתקדם)
גם אני קבלתי אותו אחרי לידה ארוכה מאוד ו3 שעות פתיחה תקועה, דוקא כשכבר חשבנו שהולכים שוב לניתוח...אז שחררתי כבר את החלום על לידה טבעית...
ומיד אחרי האפידוראל, משהו השתחרר והראש של הקטן התחיל לרדת...אז אמנם הוא לא שיכך יותר-מדי את כאבי, אבל בהחלט קידם את הלידה...זה אכן קורה לפעמים, כמו שיוקטנה אמרה, אבל בלידה הקודמת שלי- נתקעתי דוקא מיד אחרי האפידוראל...אז אצלי זה פיפטי-פיפטי
לא צריך להתאמץ, זה יקרה לבד...יעל -ND
ללדת בבית!!! אין יותר חווייה מזה.arale44
חשיבה חיובית הכי חשובה -לחשוב מההתחלה על הסוף...אנונימי (פותח)
לדמיין איך התינוק מונח כבר עליך בסוף התהליך למרות שאת רק בתחילת הצירים.הדמיון הזה לוקח אותך הרחק מהכאב ומשכך אותו...(את זה למדתי וישמתי מהמורה ליוגה להריון שעשיתי במהלך ההריון)
דבר נוסף:מאוד מומלץ לנסות לשכנע את המיילדת לתת לך להכנס למקלחת חמה ולכוון את הזרם ממש על הגב התחתון ,אצלי בלידה החמישית זה קדן את הפתיחה במהירות ולא הרגשתי כאב כל זמן שהייתי במים!יש סיכוי טוב שיתנו לך אם עשית מוניטור והעובר לא בלחץ .
גם כדאי להגיע לחדר לידה כמו לניאדו שרוב המילדות יראות שמיים עושות הכל בנחת רוח והגישה נפלאה ליולדת ,לא מעצבנות אותה ורק מרגיעות וחיוביות.
אני ילדתי את הראשונה והשלישית עם אפידורל ואת השאר ללא .לדעתי לידה ראשונה כדאי עם אפידורל כי היא כ,כ ארוכה ומתישה אז כדאי להעזר בזה.
בהצלחה לכולן !
לידה רוחנית, ליד-ד',אנונימי (פותח)
אציין בראשי פרקים כמה נקודות, מי שרוצה הרחבות שתשלח לי מסרון.
אני בהריון 8 לאחר הרבה שמירות עם צירים מוקדמי... ולאחר הלידה ה-6 אמרתי שאם עד אתה התפללתי שלמרות הכל אזכה לעוד ילדים עכשיו אני מתפללת שאזכה לעוד לידה!
א. אחד משלושה מפתחות שלא נמסרו לשליח הוא מפתח של לידה. התחזקות באמונה שד' איתי בלידה מאוד עוזרת. להאמין שהוא זה שפותח... ומוביל את התינוק החוצה. בדרך כלל אם מרפים ונותנים בו את האמון הלידה זורמת יותר.
כמובן זה לא אמר שיכולים להיות קשיים וסיבוכים אך אם זה רצון ד' זה וודאי לטובה.
ב.ביחס לכאב:הסכנה בכאב שהוא משתק, תגובה טבעית היא חידלון...אך הפוטנציאל הוא עצום אם לוקחים את הכאב כמנוף לצמיחה.
לכאב יש מטרה: האמהות הקדושות היו עקרות על מנת שיתפללוו אל ד'. התפילה היא בשבילנו לא בשבילו. צריך ללמוד לקחת את הכאב ומתוכו להתקרב לד'."ממעמקים קראתיך ד'". בגישה כזאת בסופו של דבר הכאב נתפס אחרת ולא טראומתי אלא משאיר סיפוק רוחני עצום לאחר הלידה.
(מומלץ מאמר בעניין של הרב פינקוס זצ"ל בספר "נפש חיה" )
ג.מצד אחד לא לבוא בשאיפות גבוהות מדי מעצמי ללידה כיוון שאז יכולה להיווסף תחושת כישלון עצמי אם לא הצלחתי לעמוד ביעדים שלי לידה טבעית ו/או רוחנית
אך לא בגלל זה לוותר על השאיפות: תאמיני שהלידה יכולה להיות החוויה הרוחנית הכי גדולה בחייך, תכיני את עצמך לכך, תתפללי על כך...ואפשר!
ד.בלידה בולטת במיוחד הסתירה כביכול בין המישור הגשמי והרוחני: הסיטואציה מאוד גשמית (כאבים, הלכלוך,החשיפה של הגוף....) ודווקא פה צריך להתחזק שיש רובד רוחני ואני עכשיו בתהליך מדהים שלהבאת נשמה יהודית לעולם... ושהשכינה איתי. באחת הלידות שהכנתי את עצמי מאוד לכך הייתה לידה מדהימה והרגשתי איך ד' מזרים בכל אך אני זוכרת שהסתכלתי סביבה וחשבתי "יש פה מיילדת, שעון, ווילון.." האם השכינה כאן?" לאחר יומיים באה לבקרני המיילדת שהרגישה שהייתה לידה מיוחדת, המפגש איתה החזיר אותי ללידה וחשתי צמרמורת עצומה והרגשה מוחשית בלתי ניתנת לתיאור ש"השכינה אכן הייתה איתי"...
איזה יופי... הלוואי שאני אצליח להגיע לזה!!!אמא ל-2
באמת צריך הרבה חיזוק באמונה, והכנה רוחנית מתאימה ...
ולסמוך על בורא עולם, ורק עליו---
תודה לכל הכותבות!!!!!!!!!!!!!!! אתם מקסימות!!!
צום גדליהאנונימית בהו"ל
ב"ה לא צמתי הרבה שנים בעקבות הריון והנקה.
כביכול אין לי סיבה לא לצום השנה, סיימתי להניק לפני חודש ומחכה לראות אם בע"ה נקלטתי להריון.
תינוקי מתקרב לגיל שנה.
אבל גם מרגיש לי מוזר ולא שייך לצום..
לא שואלת בקטע הלכתי, יותר מסקרנות.
אתם צמות? מתי יודעות אם לדחוף את עצמכם לצום או לפחות להתחיל את הצום ומתי לשחרר?
נכון, אני גם מכירה את הגמרא הזוכנה שנטעה
אבל לא תמיד זה ככה, במיוחד היום שנרפאים מהר ביחס לפעם (שוב, לא ככלל, אלא כל אחת לפי המצב שלה)
איך מזהים ירידת מים?מעיין34
שבוע 20, הריון בסיכון גבוה מאוד
ובשבועיים האחרונים , בעת מאמץ (אפילו מאמץ של הרמת קול על הילדים) אני מרגישה רטיבות בתחתון.
הרטיבות בריח של זרע- ופה נלחצתי.
יש למישהי ניסיון?
או בכללי יש דרך לחזק את השק שפיר או לסתום קרע אם חלילה יש?
הריון חשוב לי מאוד
ומיון זה לא אופציה כי הם יהיו חייבים לבדוק מי שפיר בצורה ויגינאלית ואני נגד
למה את נגד לבדוק במיון?השם שלי
אני חושבת שזאת הדרך היחידה לדעת.
ולא כדאי לקחת סיכון בשלב הזה, אם יש אפשרות לזהות דליפת מי שפיר ולשמור על ההריון.
אם באמת יש ירידת מים/טפטוף בשבוע כזה חובה לבדוקאמהלה
כי עלול להיווצר זיהום
וכמה שאת נגד בדיקות פנימיות, אם ההריון חשוב לך, וזה נשמע שהוא באמת חשוב לך, חייבים לבדוק עם כל חוסר הנעימות וחוסר הרצון והכאב וכו' וכו'
שבוע 20 זה עוד מוקדם ממש והעובר עדיין לא בר חיות, ואפשר כ"כ הרבה לעשות במידה ומתפתח משהו, שחבל לאבד זמן יקר.
אם את חושדת שזה מי שפיר תלכי להבדק!!! אל תשחקי עם זה!!!!
אני מרשה לעצמי להגיב בנחרצות כזו כי חוויתי בעצמי הריון בסיכון גבוה עם מורכבות גדולה, וב"ה היו הרבה שליחים טובים בדרך שעזרו לי לשמור על ההריון.
בשורות טובות
תרגישי טוב
ממה שידוע ליאיזמרגד1
אם יש ירידת מים מתחילה לידה תוך מקסימום שבוע.
לפעמים באשפוז מצליחים לעצור את הלידה. אם זה באמת ירידת מים, אני לא חושבת שיש מה לעשות עם זה מחוץ לאשפוז...
חייבים לבדוק לדעתיחושבת לעצמי
כי לידה מוקדמת חלילה מסוכנת מאוד, לאם ולעובר...
יש לרפואה מה להציע- זריקה להבשלת ריאות, יש דרכים שונות לעצור צירים...
חושבת שכדאי להסיר ספק, להיבדק ובעזרת השם לגלות שנלחצת לשווא...
תודה על הדאגה אבל אעשה לכן הכרות עם ההריונות שלימעיין34
מבינה לגמרי את הצורך להמליץ לי ללכת למיון. אבל החשש שלי לא סתם.
יש לי היסטוריה מורכבת בהריונות. 2 מתוכם הסתיימו מוקדם מהצפוי והריון האחרון בנס ועם שליחים טובים (שהגיעו מהפורום דווקא) ניצל ולא אבד גם.
במיון בודקים אותי ויגינאלית והבדיקות האלה מובילות אצלי לדימומים, צירים, וסיבוכים כאלה ואחרים.
בהריון הקודם כבר הייתי עקשנית שלא יעשו ויגינאלי כי זה סיכון אבל יש להם נהלים ואסור להם לעבור עליו ולכן נאלצתי לקחת שיקולים על סמך סיפורים של בנות פה ותודה לה' זכיתי להגיע לחודש תשעי וללדת- אחרי לידה שקטה והפלה מאוחרת.
אז לגיטימי להציע מיון אבל מבחינתי זו סכנה יותר גדולה להריון מאשר להשאר בבית ולנוח. אבל עדיין רוצה אולי להחכים מבעלות ניסיון שחוו והצליחו לסתום חור של שק מי שפיר. ואולי זה בכלל הפרשה או בריחת שתן אבל הריח של הזרע קצת אומר לי אחרת...
אשתף גם שבהריון האחרון הייתי אצל רופאה של הריון בסיכון גבוה והיא המליצה לי לקחת נרות שהובילו לזליגת מי שפיר בשבוע 16, לא הצלחתי לתקשר איתה כדי להתייעץ אבל דווקא פה בנות סיפרו על מקרה זהה אחרי אותם נרות ולכן הפסקתי איתם ואחרי שבועיים שלוש ב"ה הפסיקו המים...
עכשיו אחרי כל ההכרות האישית שעשיתי -אני ממש ממש משתוקקת לטיפים למי שיש ניסיון. ובנתיים אשכב ואנוח שזה אף פעם לא מזיק.
ראיתי מישהי שכתבה על שתיית מי/שמן קוקוס שהוא באמת ידוע כמאחה ואולי מאחה את החור. אבל זו המלצה אחת בודדת ולא שמעתי על כאלה שחיזקו את ההמלצה הזו. ואשמח לשמוע המלצות נוספות או ניסיון של בנות פה
מחילה על האורך ושנה טובה ובשורות טובות
ב"ה שפגשת בפורום מקרים שעזרו לךבאתי מפעם
אבל ברור שעדיף להתייעץ עם רופא שיש לו הבנה ונסיון הרבה יותר מנשים אנונימיות.
תסבירי במפורט לרופא בדיוק מה שעברת ומה שגרמו הבדיקות הפנימיות, בסוף זה סיכוי מול סיכון, וברור שעדיף יעוץ רפואי מיעוץ פה בפורום. מאחלת לך בע"ה לסיים בשלום בחודש תשיעי בידיים מלאות.
היי, היתה לי פעם ירידת מים מוקדמתאינרציה
והלכתי למיון יולדות. זה היה אחרי שבוע 24. ממה שזכור לי ברגע שיש חשד לדליפת מי שפיר, ממש אסור לבדוק וגינלית, אסור לבדוק פתיחה, כלום, מחשש שייכנס זיהום דרך החור.
יש בדיקה כזאת כמו נייר לקמוס? שבודקת אם זה מי שפיר. חיצוני לגמרי. לא אמורים לגעת בך.
ואם יש אכן דליפה יגידו לך להישאר באשפוז עד הלידה.. או לפחות כמה ימים כדי לקבל הבשלת ריאות ואנטיביוטיקה ואחר כך את יכולה לחתום סירוב אשפוז ולקחת את הסיכון בבית.
ככה היה אצלי לפחות. צר לי על החוויות הקשות שלך.
אגב את יכולה ללכת לאולטרסאונד ושיבדקו אם יש מיעוט מים. אבל גם אם אין זה לא בהכרח אומר שאין דליפה. אולי היא קטנה והמים מתחדשים מספיק מהר. קיצור זה לא מאבחן גם אם יש או אם אין.
הרבה בריאות ובהצלחה!!! שיהיה בידיים מלאות בע"ה
וואיתלמים
הייתי גם בסרט הזה
יש מצב שאני המלצתי לך להפסיק עם הנרות שהובילו אצלי לירידת מים😏
היה לי עוד הריון עם ירידת מים בשבוע 20 ובאמת בדקו במיון ולדעתי ההתעסקות גרמה שירד עוד מלאא מים
ממליצה ממש לנוח אני כשגיליתי שזו אכן ירידת מים שכבתי רק במיטה בלי לעשות כלום..גם שתיתי מים עם סטיביה שאמרו לי שמחדש מהר את המי שפיר אבל אצלי כבר היה ממש מיעוט
כן כדאי אולי לעשות אולטרסאונד ולבדוק אם זה מי שפיר עם כל מה שהציעו פה, לצאת מהספק..
וואי בהצלחה ממש בעה..תפילות..
פה באישי אם תצטרכי 💕
מי קוקוס לא מאחים שום חור הם פשוט עוזרים להיווצרותאמא לאוצר❤אחרונה
של עוד מי שפיר
נשמע לא פשוטתהילנה
בתור התחלה הייתי בודקת שזה באמת מי שפיר, יש פדים לזיהוי - קונים בבית מרקחת. אני הייתי בטוחה שיש לי דליפה ומסתבר שזאת הייתה דלקת בדרכי השתן (היה ריח שונה מאוד משתן)
אני חושבת שאם תדעי בוודאות לכאן או לכאן, זה יכול להקל על הצעדים הבאים.
לי זה נשמע לגמרי כמו דליפת שתןאמא לאוצר❤
אבל אם את חושבת שזה ירידת מים הדבר היחיד הנכון לעשות זה להיבדק במיון.
אין שום דרך אחרת לדעת וגם אין לך שום דרך לאחות קרע שכבר קיים
ובטח אם ההריון בסיכון גבוה מאוד אני ממש לא הייתי לוקחת סיכון על התינוק
רעיון למתנה לגיל שנה? שאלו אותנו מה אנחנו רוציםאנמונימי
אשמח לרעיונות
מגנטיםילדה של אבא
בימבה ג'וק- מצאים יותר לשנה וחצי, תלוי בגובה של הילד
חיות קופצות
שטיח פעילות לחדר
מצעים
ספר מנגן
בן או בת?
משחקים לאמבטיהואני שר
ספרים
המשחק הזה של חיות קופצות כשלוחצים
כולם אומרים מטבח
וואלה אני הרגשתי בגיל שנה שכלום לא מעניין במיוחד וזה בעיקר מתנה שנותנת יחס לנו 😅
מה שלא תבחרו תקחו בחשבון שזה יותר להמשך...
לבןאנמונימי
בימבהזוית חדשה
בובה, ספר גדול, צבעים לילדים קטניםברונזה
לא יודעת מה התקציב אולי מנוי לאטרקציה כמו גימבורי/גן חיות
תודה על הרעיונות, מרגישה שכל משחק חדש משעמםאנמונימי
אותו אחרי כמה ימים, אז מה הקטע לקנות?
מצד שני טוב שיהיה לו הרבה מגוון, אין לנו כל-כך הרבה
יש משחקים מסויימים שהולכים עם הילד שניםעדיין טרייה
גם אם עכשיו נראה לך שמשעמם אותו. למשל מגנטים זה לגמרי משחק למלא שנים שמשחקים אצלנו כמעט כל יום.
בימבה/בימבה גוקטארקו
מגנטים
משחקי התפתחות כמו הך פטיש ומגדל כדורים
בובה עם או בלי עגלה
וגם ספרים מתחילים לעניין בגיל הזהטארקו
תכלס גיל שנה זה עוד לא ממש אבל בגיל שנה וחצי זה כיף שיש את המשחקים שנקנו לגיל שנה..
הליכון כזה עם משחקים זה טוב? או שזה לא להמשך?אנמונימי
האמת מבחינתי זה אביזר מיותרתוהה לעצמיאחרונה
תופס המון נקום ומתאים למעט מאוד זמן
ממליצה על בימבה רגילה, לא בימבה גוק, משהו שתינוק בן שנה יכול לשבת עליו יציב.
הבן שלי אוהב מכוניות. גם חוגג שנה עוד מעטיעל מהדרום
לק"י
אני גם חושבת מה לקנות לו מתנה.
בימבה!!!דיאן ד.
גם ספרים גדולים עם תמונות זה ממש כייף בגיל הזה.
הקטנה שלי חוגגת עוד יומיים יום הולדת שנתייםמתואמת
ואני רוצה לקנות לה מתנה
לשם שינוי אני רוצה מתנה שתועיל לה, ולא רק שיהיה לה כיף איתה.
מתלבטת אם לקנות לה בובת פרווה נוספת (יש לה דובי שהיא מחוברת אליו ברמות קשות) - כשהמטרה היא שהיא תתחבר גם אליה וקצת תרחיב את "מעגל הידידות" שלה עם בובות. (היא מתלהבת מאוד כשרואה בובות אחרות, אבל בסופו של דבר תמיד חוזרת לדובי האהוב)
כמה זה באמת נורא שיש לה בובה אחת שהיא מחוברת אליה נורא? (קלינאית התקשורת שהלכנו אליה עד לפני חודשיים רמזה לי שזה בעייתי, לפחות אם זה ימשיך כך גם בגיל גדול יותר)
לחלופין - אולי בכלל כדאי לקנות לה משחק מעודד התפתחות כלשהו? (יש לה עיכוב בדיבור, וגם קצת עיכוב בגיוון משחקי)
אם כן - אז איזה משחק כדאי?
אם יש כאן מומחיות ומבינות דבר - אשמח לשמוע...
(ואולי אני צריכה לזרוק בצד את השכל שאומר שצריך מתנה שתסייע לה, ופשוט לקנות לה מתנה לפי הלב כמו תמיד?...)
תראיאורוש3
חפץ מעבר זה דבר טוב בעיקרון בעיני כאמא. עוזר להרדם, להרגע, להיפרד. בלי להרוס את הפה ואת נשימת האף למשל כמו מוצץ או בקבוק.
פשוט אצל המתוקה שלך זה נשמע קצת קיצוני. בפארק ובכל מקום. אז אפשר לעשות איזו חשיבה כמו שאז דובר בשרשור ההוא.
אני לא בטוחה שבובה חדשה תועיל לזה ספציפית. אין עוד בובות בבית? אפשר לעודד אותה להרחיב ולשחק גם איתן. לשחק איתה קצת ואז לשחרר אבל לא מאמינה שזה יתקרב לאיך שהיא עם הדובון...
לגבי מתנה אני בעד מה שכיף לגיל שנתיים- בובה ילדה ועגלה קטנה, מגנטים, כלי מטבח, פירות לחיתוך, אפשר ערכות כאלה של מליסה ודאג של גלידה, פיצה וכד'. ממש אוהבים בגיל הזה. וזה מעודד דיבור בשפה באופן טבעי משחקי ונכון לגיל... עם מגנטים אפשר לבנות בתים לחיות. בגיל הזה העבודה טבעית וכיפית עם כל האמצעים שהילדים אוהבים. את יכולה להכין איתה ארוחה לדובי ולעוד כמה בובות. להתחיל לשחק שהן משמיעות קולות או מדברות אם היא בשלה ואם לא אז עדיין לפעול עליהן בלי לתפעל אותן.
חשבתי שאם היא תבחר בעצמה בחנות בובהמתואמת
אז זה יעזור לה להתחבר אליה טוב יותר מאשר בובה שקיימת בבית... (אבל לא בטוח שזה יעבוד - לפני כמה זמן הלכתי איתה ועם אחותה הגדולה יותר, שרצתה בובה של חתולה, ואחרי שבחרתי בשבילה הצעתי לקטנה שתי בובות קטנות וזולות שתבחר אחת מהן, והיא בחרה בדובי קטן בהתלהבות - אבל כמה רגעים אחר כך זרקה אותו לרצפה בחוסר אכפתיות...)
אני אתייעץ גם עם קלינאית התקשורת שיש לה עכשיו, אבל בכל זאת - יש לך רעיונות איך למתן את הקשר שלה עם הדובי? והאם באמת צריך לעשות את זה כבר בגיל הזה?
תודה על שאר הרעיונות!
מגנטים יש לנו בבית והיא לא ממש מתעניינת בהם. עגלה ובובה היא אוהבת מאוד (יש לנו עגלה אחת, קצת מפורקת, אולי באמת אפשר לקנות חדש), אבל היא לא מגוונת את המשחק בבובה ככה (ולרןב שמה בעגלה את הדובי שלה). שאר המשחקים שהכרת באמת פגשנו אצל קלינאית התקשורת והיא נהנתה. החשש שלי שהחלקים של המשחק יתפזרו מהר מאוד ולא יהיו שמישים למשחק, כמו שקרה להרבה משחקים אחרים שקניתי במהלך השנים...
אבל אולי באמת צריך להשתדל עם זה באופן מיוחד, ולקנות משהו ולשמור עליו באדיקות בשבילה... (זה או ר גם לשמור עליו מפניה לפעמים🙈)
לכן אמרתיאורוש3
שאם זו מטרה איתה אז צריך איכשהו לעבוד על להרחיב גם אם לא קורה לבד. קצת להאכיל, לנדנד, לתת בקבוק... כמובן עם מלל מתאים וחזרתי. העבודה בעצם על השפה משולבת בעבודה על המשחק בגיל הזה. אם היא לא מוותרת על הדובי אז לגוון בסוג המשחק איתו. אם מוכנה לבובה אחרת אז אפשר אותו דבר כמו שעשתה עם הדובי, הבנת את הרעיון? לגוון בדבר אחד שישאיר אותה באזור בטוח שהיא תוכל להתפתח בו.
יכול להיות שאם היא תבחר בובה יפה בעצמה היא יותר תשחק. וגם עגלה זה אחלה לגיל הזה אם מה שיש כבר עשה את שלו. ומגנטים, שוב, צריך קצת ללמד, קצת לשבת, לתת ביטחון... נגיד בשבת אפילו קצת להקדיש לזה. לא צריך שעות.
לגבי הדובי בכללי, היא באמת קטנה... פשוט כמוך הייתי נגעלת מזה בפארק בקופ''ח או בקניון. אז משאירה באוטו או בתיק. או דברנו אז נראה לי על שקית מיוחדת שתהיה ''הבית שלו''. ברמה הזאת. לא צריך גמילה בגיל שנתיים. בעיני לפחות.
יכול להיות שבעבר משחקים נעלמו כי היו לך הרבה קטנים? אולי זה יהיה שונה עכשיו. ברור שזה קורה אבל אצלי נגיד לא בקצב וברמה שאת מתארת. אבל זה גם הרבה פחות ילדים. בכל מקרה גם בובה ועגלה עובד. ובלי קשר לשפה גם בימבות כיפיות לגיל... לכי עם הלב.
תודה רבה! (פספסתי אתמול את התגובה)מתואמת
הצעת כיוונים ממש טובים לגיוון המשחקי בתחום הבטוח שלה. מקווה ממש שאצליח ליישם.
ותודה גם על הכיוונים לשמירת הדובי...
בקשר למשחקים - באופן כללי הילדים שלי לא משהו בשמירה על משחקים, בלי קשר לגיל שלהם... (אולי רק הבכורה יודעת לשמור על החפצים שלה) בכל אופן, אמנם עכשיו אין הרבה קטנים, אבל שתי הקטנות שיש - הן סופר בלגניסטיות... (ובת הארבע וחצי - אם היא מחליטה משהו, כמו שלא בא לה לאסוף, אז היא לא תזוז ממנו אלא לאחר הרבה שכנועים. ואני מעדיפה לשמור את הוויכוחים איתה לדברים מהותיים יותר...)
בכל אופן, קניתי לה היום משחק של דיג דגים מגנטי כזה, ומקווה שנצליח לשמור עליו טוב.
הקטע המצחיק הוא שקצת אחרי שיצאתי מהחנות - אני שומעת את בעלי ואת בת השבע וחצי שלנו מאחוריי😅 מסתבר שהם נכנסו לאותה חנות, כי הבת החמודה רצתה גם כן לקנות לאחותה מתנה🥰 והיא קנתה לה בובת ארנב...
אז בסופו של דבר היא עומדת לקבל את שני סוגי המתנות😊
מושלם!אורוש3
לבן שליoo
(6.5) יש בובה שהוא מאד אוהב ושמיכה שהוא מאד אוהב
לא רואה בזה בעיה
כן הרחבנו את מעגל השמיכות והבובות
אבל הוא שומר אמונים לאלה האהובים
ולפעמים אנחנו צריכים לחפש אותם כשהם נאבדים והוא לא יכול לישון בלעדיהם
נראה לי קצת דרמטי לדבר על בעיות כאלה בגיל שנתיים
זה טבעי שיש בובה אהובה
אלא אם היא הולכת איתה כל הזמן צמוד גם נניח לגן
היא אכן הולכת איתו לגן...מתואמת
כרגע זה טוב מבחינתי, כי היא עדיין בשלב ההסתגלות.
באמת זו שאלה, אם זה באמת לא טוב...
(יש לי עוד בת שהייתה לה בובה מסוימת אהובה בגיל הזה, אבל לאט לאט נוספו לה עוד בובות. ובגיל חמש בערך היא איבדה בהן עניין לגמרי... ועוד בת שאהבה לישון עם חיתול טטרה מגיל צעיר מאוד, ונגמלה מזה רק בגיל שמונה בערך. אני לא ראיתי בזה רע, אבל חמותי ששמעה על זה הייתה בהלם... וגם הילדונת שמעליה מכורה לכרית מסוימת, אבל בעיקר בשינה או כשהיא צריכה התפנקות, היא לא צריכה אותה בגן למשל... מעניין שאצלי רק הבנות התמכרו לחפץ מעבר🙃 ויש אחת שלא...)
השאלהoo
אם היא עוזבת אותה לפעמים או ממש צמודה אליה
אצלי רק הוא עם חפצים כאלה
(ועוד אחד היה מחובר למוצצים שלו)
אבל הוא אף פעם לא לקח לגן את השמיכה/ בובה
היא עוזב אותו לפעמים, אבל רוב היום הוא בידיים שלה.מתואמת
היא כן מסוגלת להסכים לעזוב אותו כשחייבים, למשל כשנוטלים ידיים בבוקר או כשמתקלחים (אבל לפעמים קשה לה).
זהoo
נשמע קצת יותר מדי
אבל היא עדיין קטנה
יש לזה הרבה זמן להתאזן לבד
תודה! מקווה...מתואמת
יש לה עגלה לבובה?רקאני
אני לא מבינה בזה
אבל הבת שלי בגיל שלה וכרגע היא מאוד מאוד אוהבת עגלות של בובות
ימים שלמים היא משחקת בזה
גם בימבה היא אוהבת
כן, יש לה (קצת מפורקת), גם בימבה ישמתואמת
אבל אולי צריך לגוון לה את יכולות המשחק, וזה מה שאני מתלבטת...
עונהקל"ת
אני חושבת שזה ממש לגיטימי וטוב להתפתחות הרגשית שיש בובת מעבר בגיל הזה ואף לא רואה חשש שזה ימשיך לגיל מאוחר יותר. בסופו של דבר אף ילד לא ימשיך להידבק לדובי לעולמי עד, זה עובר לבד..(בניגוד למוצץ שכן יש חשיבות להפסיק עד גיל מסויים כי זה משפיע על תפקודי הפה).
את אמא שלה ומכירה את הבת שלך הכי טוב, תקני לה מה שהיא אוהבת כל משחק יכול לשרת אותה שפתית, זה הכל תלוי באיך המבוגר שלידה מעשיר אותה שפתית תוך כדי המשחק ונותן לה מודל לחיקוי.
בגיל הזה לאט לאט מתפתח משחק דמיוני. לכן אני מאד אוהבת בגיל הזה לקנות כלי מטבח, כלי רופא, אמבטייה לבובה, כלי עבודה (יותר לבנים..).
בהצלחה!
תודה רבה!מתואמת
ואם המבוגר שלידה לא תמיד זמין כדי להעשיר לה את המשחק?...🙈
(ועכשיו אני קולטת שראשי התיבות שלך הם בעצם קלינאית תקשורת! נכון?)
אכן😉קל"ת
הכל טוב, ברור שההורים לא תמיד יושבים צמוד לילד ומשחקים איתו, אבל כשכן יש את הזמן איכות אחד על אחד אז זה משמעותי- ומההיבט של קלינאית זה משמעותי איך משחקים ופחות במה משחקים..;)
וחוץ מזה שלא חייב לשבת לשחק כדי להעשיר את השפה, אפשר גם בשגרת היומיום- בזמן אוכל, זמן אמבטייה וכו'
את זה אני עושה כל הזמן, כמובןמתואמת
אבל כנראה שבשבילה זה לא מספיק... (היא מתקדמת ב"ה, אבל לאט...)
למה חפץ מעבר בעייתי?מתיכון ועד מעון
ממש לא מסכימה.
חפץ מעבר זה צורך נפשי בסיסי שממש לא הייתי נלחמת בו, ואף להפך. חפץ מעבר נושר מעצמו שהצורך מגיע לסיפוק
תודה! אין גבול לרמת החיבור הבריא לחפץ המעבר?מתואמת
בגיל שנתיים לדעתי ממש נדיר שחורג מהתקיןמתיכון ועד מעון
אני גם אגיד בעדינות שקל''ת היא מומחית לתחומה, בתחום בריאות הנפש לא כלול בתוכו.
האם היא עסוקה רק בחפץ ולא פנויה לפעילות אחרת או שהוא מלווה אותה בפעילויות שונות?
כן, זה מה שקלינאית התקשורת אמרהמתואמת
שבדובי מפריע לה לפעמים לשתף פעולה בטיפול. גם השנייה אמרה את זה (אף שהיא לא אמרה שהדובי לא טוב בשביל הילדה).
ונכון, צודקת. נתייעץ על זה באמת גם עם מדריכת ההורים שלנו, שהיא פסיכולוגית...
לא שאלתי על הטיפולמתיכון ועד מעון
שאלתי על איך את מתרשמת ממנה כאמא שלה.
האם היא עסוקה כל הזמן בדובי, או שהיא נגיד משחקת והדובי נמצא איתה, זו כוונתי.
אני יכולה להבין שבטיפול הנוכחות של חפתץ המעבר עשויה להפריע, השאלה אם הוא מפריע להתנהלות היום יומית שלה, האם רק הוא מעסיק אותה, או שהוא חלק מהמרחב
הבנתי עכשיומתואמת
אני חושבת שהיא פשוט עושה את כל הדברים ביום יום עם הדובי (כמעט, לא ממש הכול), כלומר - הוא מתלווה אליה בכל מיני פעולות, וזה לא שהיא רק מתעסקת בו. יש לה עוד "תחומי עניין".
אז נשמע לי מהתיאור שלך שזה ממש בסדרמתיכון ועד מעון
מסייגת שכמובן לא ראיתי...
אבל נשמע ממש בתחום הסביר
תודה! הרגעת אותי...מתואמת
אם היא מחזיקה את הדובי כל הזמןאפונה
איך הוא לא מפריע לפעילויות אחרות?
מתואמת כתבה מקודם שהילדה מסכימה לפעמים להניח אותו כדי ליטול ידיים ולהתקלח, נשמע שבשאר הזמן הוא תופס לה יד, אלא אם הבנתי משהו לא נכון.
מסכימה מאד שלא להלחם בחפץ מעבר ושהוא ינשור כשהצורך יגיע לסיפוקו, אבל אם ילד מפתח תלות כל כך חזקה עם חפץ מעבר כדאי לחשוב מה הצורך שם כדי לספק אותו בתוך החיים והקשר עם ההורה.
נכון, כשחשבתי על זה אחר כךמתואמת
הגעתי למסקנה שהוא כן מפריע לה בפעילויות מסוימות, כמו לטפס, והיא כמעט לא מוכנה חעזוב אותו במצבים כאלה.
אבל היא כן משחקת גם בדברים אחרים, לא רק בו, אלא שפשוט לרוב הוא מתלווה אליה. (ויש גם זמנים שהוא נשכח בצד, זה לא שהם בלתי נפרדים בכלל)
בכל אופן, גם אליי היא נצמדת לא מעט... (לפעמים ברמה שאני לא עומדת בזה - בעיקר בגלל הרגישות התחושתית שלי - ואז אני מחפשת דרכים להעסיק אותה הרחק ממני...)
תקני לדובי מנשא 
😂חילזון 123
חחח גם אני חשבתי על זהאפונה
😅😅😅 רעיון מצוין!!מתואמת
האמת שנראה לי שיש לנו מעין מנשא לבובות בבית... צריכה לחפש, ולבדוק אם הוא בכלל יתאים לדובי.
אבל רוב הסיכויים שהיא לא תסכים
אני חושבת שבובה אחת זה נוראאמאשוני
תלות מוחלטת בחפץ שאין לו תחליף לדעתי זה סיוטי ברמות.
לא יודעת אם בגיל הזה אפשר לעשות שינוי או רק להתפלל לנס שלא תצא תקלה ושיעבור לה מהר,
אבל בהחלט כדאי להקדים תרופה למכה וככל האפשר להגדיל את האופציות. אם לא עובד עכשיו, אז לפחות כשתגדל.
פשוט מהסיבה הטכנית. זה לא דומה בכלל לטטרה וכד'
אגב כשלבן שלי הייתה תקופה שלא הסכים להחליף נעליים, קניתי 3 זוגות, תמיד 2 בשימוש לסירוגין כדי שיהיו בלויות באותה המידה ולא אחת בלויה ואחת חדשה.
ככה ככל שגדל זוג נזרק וזוג נקנה ויחסית הצלחתי לשלב בלי פערים גדולים
אבל זה קשהההההה
והיה צריך מלא פרסים ולהרים על הידיים והכלה עד שהתרגל.
והייתה לי ילדה עם תלות אפילו יותר גדולה וסיוטית מנעליים.
לגבי הדובי אולי אפשר לתפור לו אפודות ולהלביש אותו כל יום באפודה בצבע אחר ככה זה אמנם אותו דובי, אבל כן יש קצת שוני ויזואלי מיום ליום.. מעניין אם היא תזרום עם זה.
כן הייתי מנסה להכין את הקרקע ככל שזה תלוי בך (למשל אם קשה או קל להשיג דובי זהה ואם היא בכלל תסכים שחדש יכול להוות תחליף לקיים) וכן מנסה קצת להרגיל לגמישות.
לא בלחץ אבל גם לא לדרוך במקום. מדי פעם ליזום איזה שינוי קטן ולראות איך היא מגיבה אליו.
וואי, רעיון יפה עם הבגד השונה בכל יום!מתואמת
ננסה ליישם (לא יודעת אם יהיה לי כוח לתפור, אבל אולי נחפש בבגדי הבובות הקיימים שלנו, או שנסתפק בצעיף שונה כל יום).
באמת מעניין איך היא תזרום עם זה...
ואכן, זה קשה כשיש תלות בחפץ מסוים וזהו... אותו דבר היה עם הכרית האהובה על הילדונת (נראה לי שהתייעצתי גם על זה בזמנו כאן). באמת חיתול טטרה זה שונה, כי היו לנו הרבה כאלה...
בכל אופן, מה שהיה אצלכם נשמע גרוע יותר😬
זה דובי מאיקאה... לא משהו בלתי זמיןאורוש3
למרות שלא תמיד זה עובד להחליף גם לאותו דבר...
אם זה מאיקאהאמאשוני
אז כדאי לקנות עכשיו מראש 2-3 העתקים, ולא לחכות שיאבד/ יתבלה כי אז עוד יותר קשה להחליף ישן בחדש.
לכן גם עם הנעליים של הבן שלי הקפדתי להחליף כל שבוע לפני שהסוג הקודם התבלה, שיהיה חייב להתרגל לשניהם עד שלא שכבר לא הייתה העדפה לאחד הזוגות.
ואולי הקטנטונת תסכים לבובה אחרת.
לדעתי כדאי לנסות כדי לדעת מה האופציות בכלל מבחינתה.
באמת התלבטנו אם לקנות עוד דובי כזה משםמתואמת
אף שהוא כבר לא ייראה אותו דבר - כי הדובי הנוכחי מרוט...
בכל אופן, אנחנו לא מגיעים לאיקאה באופן קבוע (היינו שם רק פעם אחת, למעשה), אז כרגע לא נצליח לקנות לה דובי זהה...
אולי את יכולה אולי לשאול סביבך בקהילהריבוזום
אם מישהו מגיע לאיקאה. זה להוסיף משהו קטן (ראיתי כמה פעמים ששאלו כאן)
נכון, חשבתי על זה. אולי באמת ננסה את זה...מתואמת
לא יודעתאמאשוני
אולי אני טראומטית מדי, כי מבחינתי הייתי נוסעת עכשיו למטולה ולא להישאר עם דובי אחד.. 😄
בדיוק בגלל הבעיה שכשהוא מרוט קשה להם להחליף אז צריכה להרגיל מראש גם לשני לאט לאט.
אבל אם זה לא מטריד אותך מה תעשי אם הדובי יצא מכלל שימוש או שיאבד/ ינעל בגן או משהו כזה
סתם חושבת אם היא תקיא על זה בשבת נגיד, ותוכלי לכבס רק במוצש, היא תירדם לך בלילה בלעדיו?
כי עם הילדים שלי זה יהיה לילה לבן עד שאני אשבר והם ימשיכו איתו בכל מחיר.
היו לנו מקרים שהדובי התלכלך והיא לא יכלה להשתמש בומתואמתאחרונה
איכשהו שרדנו... לא זכור לי כטראומה נוראית.
אז זה אומר שהחיבור שלה לדובי הוא לא כל כך נורא?...
הי לכולם. בדיקת דם...פריטין נמוךאור בקצה המנהרה
הריון בסיכון גבוה -תאומים. כנראה סכרת הריון.
הונגלובין 11.8
פריטין 5.5
בינתים בלי רופא ...יקח כמה ימים להחליפו.
בחיים לא הגעתי לכזה מספר עם פריטין.
מה כדאי לי לבקש מהרופא
שבוע 26
תודה לכם
איך את מרגישה?השם שלי
את מרגישה עייפות וחולשה, או שאת מרגישה בסדר?
בכל מקרה כדאי לקחת ברזל, ואם את כבר לוקחת, אז להעלות את המינון או להחליף סוג.
אם את מרגישה עייפות וחולשה גדולות, אפשר לבקש גם עירוי ברזל.
בדקת בי 12?
אם לא, אז כדאי לבדוק גם את זה.
מאד חלשה ,בי 12 עלה לי יחסית למעלאור בקצה המנהרה
200
עייפות ,בלבול . חולשות. הרבה תסמינים . חשבתי שאולי זה בגלל הסוכר.היום אקבל תשובות לעמסה של 100.
העמסה של 50 יצא לי 156
גם בי 12 מעל 200 זה נמוךהשם שלי
תקחי בי 12 בכדורים למציצה מתחת ללשון, וגם ברזל.
גם אם היית לוקחת פרנטל, הברזל שם לא מספיק וכדאי לקחת בנפרד אם יש צורך.
תבקשי גם עירוי. אבל אם בינתיים לא לקחת ברזל, יכול להיות שהרופא יעדיף שתתחילי בברזל דרך הפה.
תתחילי מיד לקחת ברזל. אני בהריון תאומים קבלתיאמהלה
הנחייה לקחת כמות כפולה של פרנטל.
ואת חייבת רופא הריון בסיכון נגיש, במיוחד אם אכן יש סכרת.
בשביל ההתחלה ממליצה לך להתייעץ עם מוקד הריון ולידה אם יש לכם בקופה, בלאומית למשל יש מוקד טלפוני נפרד והן ממש עוזרות.
אני לא לקוחת פרנטלאור בקצה המנהרה
יש שם מרכיב שהוא בעייתי בשבילי
תבקשי עירוי ברזלשמ"פ
הגעתי לפרטין 2 עם המוגלובין זהה ואחר כך עלה לי ל170
כחודש אחרי שסיימתי את העירוניים הרגשתי הרבה יותר טוב
הגעתי ללידה עם המוגלובין ופרטין מצוינים
זה חשוב ממש
עשיתי עירוי פרנגיקס נראה לי ( עשיתי 3)
תודה לך. כדורים לא יוכלן לעשות תעבודה?אור בקצה המנהרה
אף פעם לא היה לי חסר . לא הייתי צריכה אף פעם לקחת כדורי ברזל.
הרופא אמר לישמ"פאחרונה
שייקח חודשים לעלות מכזה מספר
אמנם העירוי עצמו לא היה לי נחמד ממש אבל לא מתחרטת לרגע
גם עכשיו כמעט שנה אחרי לידה עם הנקה הפרטין שלי אחלה ( שנים שאני על כדורים )
מתי יצאתן לחלד?הבוקר יעלה
או בעצם לחופשת מחלה שלפני?
אני שבוע 35 עייפה וכבדה, המצחיק שאני אחרי חודשיים חופש כי מורה. ובתכלס אמשוך עד אחרי החגים במילא אבל תוהה אם לצאת מיד אחרי.
ימי מחלה יש בשפע
להיות בבית זה מנוון אבל רוצה לנוח קצת לפני..
בקיצור ממש תוהה מה לעשות
אשמח לעצתכן ומה אתן עשיתן..
כשילדתי 🫣מוריה
עבר עריכה על ידי מוריה בתאריך ג' בתשרי תשפ"ז 16:51
ילדתי רגע לפני שבוע 37.
עבדתי עד הלידההשם שלי
חוץ מאחד ההריונות, שבאותה תקופה לא עבדתי.
אבל תמיד ילדתי לפני התאריך.
עבדתי עד הלידה, אבל אם יש לך מ"מ אז וימי מחלה בנחתשיפור
וזה יתקבל יפה, אז למה לא לצאת מיד אחרי החגים? בעיניי זה לא מנוון זה מאוורר...
משבוע 38, בהריון אחד גם בשבוע 37ואילו פינו
בהריון האחרוןoo
יצאתי בשבוע 35
קמתי בבוקר והבנתי שזה גדול עלי להיסחב לאוטו ומשם לעבודה
היו לי ממש מעט ימי מחלה ולקחתי על חשבוני
בשבילי זה היה מאד נכון
לנוח בבית להיות בקצב שלי
לא להטריד את הגוף במאמץ שגדול עליו
ולהגיע ללידה בנחת
בלידה אחת התארגנתי לצאת לעבודה ובסוף יצאתי לבי"חהשקט הזה
ובלידה אחריה ילדתי אחרי חודש וחצי בבית (עם כלביא שהתחבר כבר לחופש של התיכונים ולידה באמצע יולי😅)
יצאתי בתאריך המשוערתוהה לעצמי
אלא אם כן ילדתי לפני..
אני ניסיתי הרבה לפני וגם ממש לפני❤️
הכי טוב זה כמה ימים לפני
לא מידי הרבה
שיהיה בשעה טובה לידה קלה
כל לידה אחרתכורסא ירוקה.
בלידה הראשונה תכננתי לעבוד עד הלידה אבל בפועל כמה ימים לפני לא יכלתי כבר ולקחתי מחלה. תכננתי לחזור לעבוד אבל לא הספקתי...
אחכ בכל הלידות יצאתי מוקדם יותר מלכתחילה כדי לנוח לפני הלידה. בחלק ילדתי מיד וחלק היו לי כמה ימים בבית. אבל כחלד, לא מחלה
לרוב יצאתי קרוב לתל"מ. אבל ילדתי שבוע+- אחריויעל מהדרום
אני יוצאת קצת לפני בדכפרח חדש
בין שבוע לשבועיים
למה מנוון? גם לנוח כל היום זה מצויין לפני הלידה
תמיד הגעתי ככה מאוד רגועה ונינוחה ללידה..
בדכ השתמשתי בימי מחלה בימים האלו שלפני הלידה
אם אין לך אז אולי באמת השיקולים הם שונים
הפוך, יש לי מלאהבוקר יעלה
יודעת כל עובדת משרד החינוך שימי מחלה יש בשפע 🤣
אני אחרי חודשיים חופש ומרגיש שאני בקושי זזתי ועייפה. אבל התכלס אפשר לקשר את זה לסוף הריון, פריטין נמוך וכבדות כללית.
מהרגע שגיליתי על ההריון תכננתי את החלדהרמה
אני לא חושבת שמישהו ימחא לי כפיים אם אעבוד עד הסוף.
למדתי שאם את לא דואגת לעצמך אף אחד לא ידאג לך לצערי.
ולצאת הכי מוקדם שמתאפשר לך זו מתנה בעיניי למנוחה והכנת הגוף לקראת הלידה
וואי כ"כ נכוןהבוקר יעלה
איך יש לנו קטע דפוק לרצות אחרים, ואף אחד לא שם לב..
לקחתי לתשומת לבי.
אתן מחזקות אותי לצאת מיד אחרי החגים בע"ה
יצאתי בשבוע 40כחל
ילדתי אחרי שבוע
מבחינתי הייתי חייבת את הזמן קצת בבית לפני
בשתי הלידות תיכננתי לעבוד עד התל"מדיאן ד.
בפועל משבוע 38 כבר לא הייתי מסוגלת ללכת לעבוד וזה היה סיוט הפער בין הציפייה מעצמי ליכולת.
בעז"ה בהריון הנוכחי מתכננת מראש לצאת למחלה משבוע 38.
לדעתי הגוף צריך את הפסק זמן מנוחה הזה בבית.
ואם את יולדת מוקדם בדר"כ אז לצאת יותר מוקדםץ
ומתחברת מאוד למה שכתבו כאן שאף אחד לא ימחא לנו כפיים על מאמץ מעבר לגבולות היכולת שלנו אז ממש אין טעם לנסות לרצות...
אני יצאתי ב39נויה12345
אבל, בשבוע 37 לקחתי לי כמה ימי מחלה קצת לאפס את הבית, להכין בגדים לתינוק, לקנות דברים שרציתי, סתם לשבת בבית ולראות סדרה , לנשום לעשות דברים שאני אוהבת ואז ב39 כבר יצאתי לגמרי.
בסוף ילדתי ב41 אז הייתי בבית שבועיים חח אבל לא נורא;)
שבועיים לפניאמאשוני
והייתי זמינה מרחוק לבלתמים
זה ממש עזר שהיינו כבר אחרי חפיפה ורק היה צריך לעבוד לא הרבה
וגם יתרון שאחרי הלידה עוד יותר לא היו הפתעות כי היה להם שבועיים לפני הלידה לשאול את כל מה שהיה צריך.
הכנתי גם חפיפה כתובה אז היה יותר קל.
אני גם מתלבטתילד בכור
לידה אחת ילדתי בתאריך ולידה אחת בשבוע 38 ובה עבדתי עד הלידה כי לא דמיינתי שאני אלד לפני התאריך וזה היה ממש מבאס..
אז מתכננת לצאת ב38- אבל אם אני אלד ב38 שוב לא יהיה לי כמעט זמן בבית ואם אני אלד הרבה אחרי אז אני כבר אשתעמם בבית כמו שאני מכירה את עצמי
בלידהאפונה
חוץ מההיריון שבו עברתי את התאריך.
בפעם הראשונה בלידהרוני_רון
אבל ילדתי ב37
בפעמים השניה יצאתי שלושה שבועות לפני הלידה.
ובפעם השלישית באמצע 38, שבועיים לפני הלידה.
יצאתי כשהרגשתי את התחושות שלך, זה היה גדול עלי להמשיך לעבוד. פשוט לא הייתי מסוגלת.
הריכוז ממני והלאה, אני מלאת מכאובים, רוצה להגיע מתוך רוגע ללידה.
היו לי ימי מחלה, והכי הכי הכי מתאים אז לקחת אותם, הרופא רשם לי ימי מחלה בכיף. אם זה לא חולה, אז לא יודעת מה זה כן חולה.
בלידה האחרונה יצאתי מהעבודה והייתה לי ירידת מיםמתיכון ועד מעון
אני מעדיפה לצאת ברגע האחרון, לא מסוגלת לחשוב על להיות בבית צניחה שאטפס על הקירות
לרוב בלידהשומשומונית
יש לי 4 לידות שעבדתי בבוקר ובערב ילדתי.
אחת הייתי בשמירה בבית ואחכ באשפוז בביח
אחת לקראת סוף החופש, אז לא עבדתי
ואחת היתה לי דלקת מדבקת בעין, אז הייתי צריכה לקחת ימי מחלה וילדתי בסופם.
באתי לאזן את כל התגובות פה...אמא טובה---דיה!
תמיד יצאתי בתחילת תשיעי.
אומנם מסיבות רפואיות כי יש לי בעיות רציניות באגן ומתחילת שמיני כל תזוזה שלי היא כאבים מטורפים (לא סימפי, יש לי משהו אחר),
אבל אני רוצה להגיד שלמרות שהייתי חודש בבית ולא יכולתי לזוז כמעט בכלל החודש הזה היה לי כיף ומלא נחת, תכננתי לי בלו"ז הרבה דברים שלא דורשים תזוזה, הרבה הרפיות, הרבה נחת עם הילדים, הרבה דברים שאף פעם אין זמן לעשות.
הרגשתי שהגעתי ללידה ממש בנחת ועם הרבה כוחות.
אז אני ממליצה, ואם יש לך אפשרות לזוז - זה בכלל יכול להיות כיף.
תסעי, תבלי, זה זמן נהדר... עדיין אין תינוק שצריך לטפל בו, וזה זמן עם משמעות, כי את צוברת כוחות ללידה...
אה, בעצם מסייגת שאני גם עובדת מהבית בתור עצמאית,אמא טובה---דיה!
אז כן הייתה לי תעסוקה.
אבל שוב, אם את יכולה לזוז - תמלאי לך את הזמן בחוויות חיוביות וזה שווה ממש!
ואגב, יצאתי בלי ימי מחלה. פשוט ימי חופש על חשבוני.אמא טובה---דיה!
אז אם יש לך ימי מחלה - בכלל לא הייתי מתלבטת. (לא שאצלי התלבטתי, אבל בכל זאת...)
באה לאזן את התגובות😂אהבה.אחרונה
יצאתי ב37 וילדתי ב41++
הייתי עושה את זה שוב אם כי כנראה שהפעם אני כן אמשוך יותר בקטע כלכלי
מחפשת המלצה לחנות של חולצות/ גופיות בסיסשלומית.
בצבעים מיוחדים וספציפיים.
יש לכן?
אזור ירושלים.
מבחינתי אפשר גם אונליין אבל מתלבטת אם אפשר לראות ככה את הצבע מספיק טוב
בייסיק יונפש חיה.
תודה, אשמח לעודשלומית.
יש שמיז במרכזים של חרדיםאונמר
the shell station בירושליםבית פרטי
אזור ירמיהו. המליצו לי, לא התנסיתי
תודה רבהשלומית.
בשמיים וארץעוד מעט פסח
יש להם אתר וגם סניף ביפו.
איפה יקר אבל אני מאוד אוהבת את הבדים 'להם והמגוון.
תודה!!שלומית.
בדיוק אמרו לי שיש בירמיהו חנות עם מגוון גוונים ענקאחת כמוני
יודעת את השם?שלומית.אחרונה
בלורד קיטש יש מלא צבעיםלב לבן
תודה רבה!שלומית.
S.wear יש גם אונליין. בדים נעימים. די יקר.מרגול
בקניון מלחה יש חנות
אולי גם בעוד קניונים בעיר
זה חנות שכולה בייסיק בכל מיני צבעים
תודה!!שלומית.
ממש מעריכה את כל התגובות
אני מבינה שאני כנראה לא זכאית לדרגהשירה_11
כי ההכנסה שלנו גבוהה בגלל כל מיני לוספות של בעלי בחודשים האחרונים
המינוס שלנו גבוה גם הוא אבל את מי זה מעניין.
ואני ארלץ להוציא אותו מהמעון עם כל הקושי שבדבר ובאמת שקשה לי
ודבר שלישי והכי מעצבן!!! שאני משלמת מחיר שלקבוצת גיל 0-15 חודשים בגלל הפרש של חודש בלבד!!! בוא הוא יהפוך מ14 ל15 חודשים!!
למה הכל כל כך לא פייר כאן????
אם זה תוספות זמניותהשם שלי
אולי אפשר לקבל דרגה על סמך חודשים אחרים?
תנסי לבקש שיסתכלו על ממוצע שנתי או על חודשים אחריםכורסא ירוקה.
תפני לחריגים
זה בטח יהיה סיפור ארוך עד שיתייחסו אליישירה_11
ואני לא אשאיר אותו כשאני משלמת 4,500 לחודש
מבאס ממש ממש!!כורסא ירוקה.
איך 4500?שלומית.
מעניין אותי אם זה סכום אחיד בכל המעונות תמת כי אצלינו גם כששילמנו על תינוק קטן בלי הנחה זה היה 3700... ( לא שזה זול אבל זה פער משמעותי)
השנה? זה עולה כל שנה.. המחיר בתמת אחידכורסא ירוקה.
ומשתנה בין קבוצות גיל
והקבוצות גיל האלהשירה_11
על חודש הפרש אני משלמת 1,000 שח יותר
וואי מטורףשלומית.
אני בשוק איך המחיר קופץ!!
זה היה שנה שעברה
יש אם הבדלים אם המעון למטרות רווחשיפור
ואם זאת תקינה מורחבת
אמלינו זה מתחלק ל11 חודשי תשלוםשירה_11
ובחודשים הראשונים גובים עוד כ200-300 שח לא יודעת על מה
או ביטוח או על אוגוסטכורסא ירוקה.
לגבי החודש, מבינה אותך....
תחשבי שילדים שמחכים בבטן עוד 5 דקות במקום לצאת כבר משלמים על עוד שנה שלמה במעון 🙈
מה האפשרויות האחרות שלך?דיאן ד.
כמה עולה אצלכם מעון/ מטפלת פרטית?
אני גם לא שולחת לתמ"ת כי אין לי הנחה והמחירים שלהם פשוט מטורפים בעיניי...
יש כל מינישירה_11
משפחתון או מעון פרטי עולה בערך 3,000
ויש גם באיזור ה2,000
ויש חצי יום ב1,000+ לא יודעת מה המטפלת נותנת שם שזה הסכום שהיא מבקשת
מזל שהפרטי אצלכם זול יותר מהציבוריכורסא ירוקה.
איפה שאנחנו הפרטי עולה עוד יותר וגם אין הבדלי גיל אז שילמתי בגיל 3 3800 לחודש לפני שנה, וזה הזול באזור שלנו
אוייי זה נוראאשירה_11
למה אף אחד לא עוצר את זה זה מזעזע
והם עוד קוראים לעצמם אגף לעידוד תעסוקת הורים
איזה מבאסים התמת האלו יאללה איתם.ממתקית
מה עכשיו תעשי?
מעצבן.
מחפשת משו פרטי אחרשירה_11
מבאס ממש
משתדלת להאמין שהכל משמים לטובה אבל קשוח
רק אומרת ששילמתי שנה שלמה מחיר של תינוקהשקט הזה
בגלל הפרש של 5 ימים.
אין מה לעשות, הגבול צריך לעבור איפשהו ומי שעל הגבול נדפק🙄
לא זוכרת איפה עובר הגבולאמאשוני
אבל אנחנו שילמנו על שנה שלמה במעון במקום להעלות לגן עירייה בגלל 5 ימים..
(והתשלום זו לא הצרה היחידה שהייתה עם זה, השנצ למשל הרג אותנו 🤪
כדאי לך לנסות להגיש בקשה להנחהשואלת12
אנחנו קיבלנו דרגה ממש מהר ואז תדעי בוודאות אם אתם זכאים או לא.
כמה מהר קיבלתם?שירה_11
ממש כמה ימיםשואלת12
פחות משבוע. ועוד חברות שהגישו איתי
הלוואישירה_11
אני כבר צריכה להחזיר תשובה למישהי אחרת אני ממש בדילמה רצינית
אני הייתי מנסהשואלת12
אם גם ככה את משלמת על החודש הזה
היה רשום לישירה_11
שחסר מסמך
השלמתי ולא קיבלתי מייל שהבקשה הועברה לטיפול אחרי השלמת המסמך
ידוע לך אוליי??
כל יום קריטי לי
אצלישואלת12
התעדכנה לי דרגה בלי שביקשו השלמת מסמכים אבל לא קיבלתי מייל שיש לי דרגה כמו בשנים קודמות.
אולי תבדקי במערכת אם התעדכנה לך דרגה?
רשום לי שאין בקשה בכללשירה_11
כשאני קיבלתי מייל על השלמת מסמכים
אני באמת לא נושמת טוב כבר מהלחץ הזה, אני במירוץ נגד הזמן.
צריכה לעדכן את המעון אם אני ממשיכה או לא ובכלל אין למ תשובה
ומשפחתון אחר רוצה תשובה עוד היום
דייייי אוף זה קשה ההחלטות האלה
אם המשפחתון שווה, קרוב לביתך, והוא טובממתקיתאחרונה
לא שווה כבר להעביר למשפחתון וזהו?ללכת על הכי בטוח.