להניח לכמה שניות את הפוליטיקלי קורקט בצד, ואת כל הקלישאות המוכרות-
'לכל סיר יש מכסה', 'בקרוב אצלך', 'אין דבר העומד בפני הרצון', ועוד כמה משפטים שאנשים משועממים המציאו, בלי שום הסבר הגיוני.
בואו. זה לא הולך לקרות כל כך מהר.
לא לכל אחד. לא לי.
אני משתדל ללמוד גם מברסלב, אבל לדעתי לפעמים נכון לא לזרוק את השכל ולשים את האמונה התמימה באבסורד קצת בצד. לפחות כרגע.
תשאלו איך זה מקדם אותי? זה לא מקדם. אני לא מדבר פה על פרקטיקה, אני מדבר על מציאות.
ואתם יודעים מה? כדי לתת מענה לרגש- צריך לפעמים לעצור ולחוות את המציאות. השכל כל הזמן רוצה שנתקדם הלאה ונפעל, ותכל'ס. ונשחרר, ונשיג יעדים.
אבל אני מורכב משכל ורגש. ואני שמח ומודה לה' על כך.
אז הפעם הרגש הוא זה שמדבר, ואני משתדל לצטט אותו במדויק ככל שניתן:
לא, זה הולך להיות בקרוב. לא כשאתה מדשדש כל הזמן במקום, מבחינת התוצאה, למרות שאני ממשיך לעבוד עם עצמי ולהתקדם ולהשתנות- נראה שכלום.. ממש כלום. אפילו לא צעד קטן לאדם.
אז כן. לא כולם מגיעים. יש בודדים שה' לא ייעד בשבילם. והעבוידה שלהם זה להתמלא בהכנעה והצדקת הדין, ושמחה- שזהו האתגר הקשה מכולם. והרבה מאוד אמונה- להמשיך ולתת אמון בה', גם בלילה, ואמונה באנשים, ואולי יותר מכל- אמונה בעצמם... חתיכת אתגר.
לא יודע אם הפקתם משהו מהכתיבה שלי,
אני מאוד מקווה שלא תקחו את זה למקום של יאוש. כי אתם טובים, באמת.
אבל זה המקום שלי כרגע לפרוק
היו ברוכים כולכם!
'כי קרובה ישועתי לבוא וצדקתי להגלות'

)