אַתְּ צוֹחֶקֶת מֵהַתְּפִלִּין שֶׁלִּי,
מְנַסָּה לִטְעֹם אֶת הַשָּׁחֹר הַמִּתְפַּתֵּל בָּאֲוִיר מוּלֵךְ.
אֲנִי נֶעֱלַם בְּטַלִּית וּמַפְצִיעַ
אֲפִלּוּ פַּעֲמַיִם
בִּשְׁבִילֵךְ
כְּשֶׁהַשֶּׁמֶשׁ מַשְׁלִיךְ אֶל הַסָּלוֹן שֶׁלָּנוּ אֶת זְהָבוֹ הַבּוֹעֵר
וְהַתְּרִיס מְנֻקָּד רִבּוֹאוֹת אוֹר
אֶת מְעוֹרֶרֶת אוֹתָנוּ
מְחַזֶּרֶת אַחֲרֵינוּ בִּבְכִי, בִּצְחוֹק.
מִתּוֹךְ שֵׁנָה
אֶת מְרִיצָה אוֹתִי לְמִשְׂחָק, כְּאִלּוּ
זֶה
הַדָּבָר הֶחָשׁוּב בָּעוֹלָם.
אֲנַחְנוּ מִתְפַּלְּלִים יַחַד. לֵב אֶל לֵב, יָדַי
חוֹבְקוֹת גּוּף קָטָן. מֵאֲחוֹרֵי הַגַּב שֶׁלִּי
אַתְּ אוֹכֶלֶת אֶת הָאֶצְבָּעוֹת הַקְּטַנּוֹת שֶׁלְּךָ
אָנוּ עוֹמְדִים בְּפֶתַח הַיּוֹם,
אֲנִי מַפְרִיחַ תְּפִלּוֹת אֶל הָאֹפֶק,
וְאַתְּ מִשְׁתַּעֲשַׁעַת בְּמִלְמוּל הָעוֹלָם.
