מה שיותר מטריד זה העניין שהיא לא מזהה אותך עם פאה. אין לי ניסיון עם שינוי כזה במראה, אבל נראה לי שתינוקות מזהים את האימהות שלהן גם לפי הריח...

בכל אופן, לא רואה טעם להיאבק בזה. פשוט תדאגי להחליף למטפחת מיד כשאת חוזרת. בע"ה עם הגיל התופעה הזו תעבור, והיא תתרגל להכיר אותך גם בפאה...

והיה לנו סיפור דומה עם סבתא שלו שבילתה אתו הרבה. 

הוא מכיר ואוהב את סבתא שלו אבל אם היא היתה שמה מטפחת במקום הפאה הרגילה - הוא לא היה מזהה אותה והיה מתחיל לבכות כשהיא התקרבה אליו. 

לגבי מטפלת - עושים את זה בהדרגה. 

מביאים את המטפלת שתשב עם שניכם קצת ולאט לאט תתחיל לשחק אתו. 

אחרי יום-יומיים הוא כבר יתרגל אליה. 

כחלק מהתפתחותם של התינוקות, הם צריכים לבחון ולבדוק את הסביבה שלהם ובכך ללמוד ממנה, לשם כך הם זקוקים לדמות (אמא) שתמיד תהיה שם בשבילם - כך הם מרגישים בטוחים, שיש מי שדואג להם וכך הם פנויים לבחון את הסביבה - הם לא מפחדים לבחון את הסביבה כי הם יודעים שאמא שלהם תבוא לעזור להם. (לתינוק העולם נראה מפחיד בהתחלה ולא בטוח, וכשיש להם דמות אמהית שתמיד דואגת להם וגורמת להם להרגיש טוב - הם יודעים שגם כשהם לא לידה וכשהם בוחנים את הסביבה אמא שלה תמיד תבוא לעזור להם אם משהו יקרה) - זה נקרא אמון בסיסי.

כך, התינוקות לומדים להכיר את הסביבה, דברים חדשים ואנשים אחרים - והם לא מפחדים כי הם יודעים שיש להם גב - אמא.

יכולים להיות המון סיבות למה תינוק לא רכש אמון בסיסי.

שימי לב עד כמה את מודעת לצרכים של התינוק - כלומר לזהות מה התינוק צריך\ מה הוא מנסה להגיד לך כשהוא בוכה\ מה הוא רוצה - כשאמא לא מסוגלת לזהות מה הצרכים של התינוק - הוא לא מרגיש טוב\לא נעים לו\ מפריע לו.

לאחר מכן שימי לב אם את מספקת את צרכי התינוק - כלומר אחרי הזיהוי, את מביאה לתינוק מה שהוא צריך.

אם את כאמא מזהה מה הצרכים של התינוק ומספקת אותם - התינוק שלך יפתח אמון בסיסי בעולם - שהוא מקום טוב שהרוצה להיטיב איתו. האמון הבסיסי יוביל לדבר שנקרא *תקשורת בטוחה* - כלומר, התינוק מרגיש טוב בעצמו, לכן הוא יחשוב שהעולם הוא מקום טוב, וכתוצאה מכך הוא ילמד מהסביבה שלו וירצה לחקור אותה ולא יפחד שאמא שלו תלך - כי הוא יודע שהיא תמיד תחזור.

תקשורת לא בטוחה נובעת מאי רכישת אמון בסיסי (שהסברנו למעלה). כשאמא לא מזהה מה הצרכים של התינוק ולא מספקת לו אותם - התינוק לא מרגיש בנוח, לא נעים לו,מציק לו, אמא שלו לא פנויה אליו (תינוקות חייבים דמות קבועה) ולכן הוא רוצה לשמור אותה קרוב אליו - תינוק כזה לא יהיה פנוי לחקור את הסביבה מכיוון והוא משקיע מאמצים לשמור את אמא שלו קרוב אליו. 

מצבים שבהם תינוק בוכה כשהוא ליד זרים, זה מראה שהוא לא רכש תקשורת בטוחה. כשהתינוק בוכה לפי מה שאמרת הוא מפחד ממישהו שהוא לא מזהה - הוא לא מרגיש בטוח והוא בוכה כי הוא לא מרגיש שיש לו גב. תינוק עם תקשורת בטוחה אולי בהתחלה יפחד טיפה מהאדם הזר אך הוא יודע שאמא שלו תמיד תהיה פנויה אליו והוא ירגיש שהיא המקום הבטוח שלו - הוא לא יפחד כי הוא בטוח שאם יקרה לו משהו - אמא שלו מיד תדאג לו. 

זה על קצה הלשון.. כמובן שאין לי שום הסמכה מה יש לתינוקת שלך, אבל זה מה שקורה לפי תיאורית ההתפתחות.

ואפילו הפאה כנראה עושה כזה שינוי שגורם לה לפחד

אבל בעיקר מול אנשים זרים זה מאוד ידוע בגיל הזה

הם נדבקים לאמא ולא זזים לה מהידים

ילדים בית ואני שביניהם: קביעות אובייקט (או "הוא לא נותן לי לצאת מהחדר")

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....