סיפור השגחה שהיה חלק ארויטל.

  בס''ד כל השמות בדויים,

 

יוסי היה תלמיד ישיבה בחור טוב שקט עדין עם מידות טובות,

יום אחד מעט אחר הבר מצווה היה צריך לנסוע הבית מהישיבה,

הוא היה גר בחיפה,הוא עלה מתל אביב לחיפה ברכבת,וישב ברכבת,

אחרי כמה דקות הרכבת התמלאה ולא היה מקומות ישיבה,יוסי רואה

חיילת עומדת קם ממקומו ונתן לה לשבת,בהתחלה היא סרבה אבל

משראתה  את יוסי מתעקש לעמוד הודתה לו וישבה,לחייל קראו דפנה,

היא בליבה התפעלה  מאוד,יוסי בינתיים פתח מעט ספר קודש ועיין בו,

כשהרכבת הגיעה לבנימינה,הרכבת כמעט התרוקנה מאנשים יוסי ישב,

והנה שוב הרכבת התמלאה מאנשים ושוב לא היה מקום לשבת,יוסי ראה 

אדם מבוגר קם ממקומו ונתן לא לשבת,דפנה החיילת לא האמינה אמרה 

ליוסי וכ... 

 

נ.ב. אם יהיה תגובות בעזרת השם אמשיך,כאמור סיפור אמתי על השגחה בימנו.

ממש מענין תמשיכייטאטע אוהב אותי!


תמשיכי, אשמחרחל יהודייה בדם
זה מעניין...
חלק ב בס''דרויטל.

''סליחה למה אתה קם הרי עמדת כל הנסיעה''יוסי לא ציפה שיעירו לו על

זה ענה קצת במבוכה,''זה מצווה לכבד זקן'' דפנה שמעולם לא ידעה מה זה

מצווה היא גדלה בבית חילוני גמור ושלא היה בו שום סממן יהודי,ממש כלום 

לא שבת לא כיפור לא חגים ממש שום דבר,הדבר היחידי זה היה מזוזה שהיה 

בכניסה, כנראה כשאבא שלה קנה את הדירה בכרמל בחיפה הייתה שם מזוזה

שנשארה מאז,דפנה שאלה את יוסי ''מצווה מה זה מצווה אתה עמדת עד עכשיו

אני לא מבינה מה זה מצווה''יוסי בלית ברירה אמר לה שלפי היהדות צריכים לכבד

את הזקן וזה נקרא גם חסד,דפנה הרהרה בליבה איך יתכן אנחנו רצים לתפוס

מקום ליד החלון שמים את התיק שלא ישבו לידנו ולפעמים שמים רגליים בספסל

שלא ישבו והוא אומר מצווה,ככה הרהרה בליבה,הרכבת הגיעה לחיפה יוסי ירד מהר,

בתחנה השנייה ירדה דפנה,היא רואה דוכן של חב''ד יש שם תפילין ובקבוקי מים היא

כמובן לא ידעה מה זה תפילין,והחבדניק קורא לגברים מי רוצה להניח תפילין ממש מצווה,

דפנה שמעה את המילה מצווה הצטמררה מעט ניגשה לדוכן,,,,,

 

נ.ב. בעזרת השם אחרי כמה תגובות חלק ג.

 

מסקרן מה יהיה בהמשך..ילדה של אבא


מעניין.. מחכה להמשךרחל יהודייה בדם
ממש מסקרןןטאטע אוהב אותי!
חלק ג בס''דרויטל.

שאלה את החבדניק,  '''סליחה מה זה מצווה ומה השחורים האלה(התכוונה לתפילין)

כי היום שמעתי את המילה מצווה,''' החבדניק הצדיק היה לו סבלנות נפלאה,והסביר

לה לאט לאט מה זה מצווה ולמה הגברים לובשים תפילין,היא ספרה לו מה היה ברכבת

ועד עכשיו אני נרגשת,החבדניק אמר לדפנה,תראי יש לנו בית חב''ד כאן בחיפה כל ערב

משעה 6 עד 10 כל ערב באים כל מיני אנשים שרוצים עוד לדעת על יהדות,הנה קחי את

הכרטיס ביקור הזה יש פה את הכתובת ואת השעות,היא לקחה את הכרטיס התארגנה 

בקשה מאבא שייקח אותה לבית חב''ד,ההורים של דפנה אבא היה פסיכולוג ממוחה קראו

לו דב,ואמא שלה הייתה מנהלת מחלקה בבית חולים כרמל בחיפה,לאמא קראו קרן,

אבא לא שאל שאלות כי הסכימו לדפנה כל דבר כי ידעו שהיא ילדה טובה ואחראית,

היא נכנסה לבית חב''ד,היא רואה......

 

בעזרת השם אחרי התגובות יהיה המשך.

זה מעניין..ילדה של אבא


תודה לךרויטל.


זה באמת מעניין..רחל יהודייה בדם
תמיד את אומרת תודה,ישר כוח.רויטל.


זה מש מענייןטאטע אוהב אותי!


תודהרויטל.


הי, זה יפה, למה בעצם לא לכתוב את כל הסיפור?משהי נחמדת

נראה לי שנהנה יותר אם זה יהיה בבת אחת, זה לא נראה לי סיפור להמשכים...
תודה רבה! זה ממש יפה!

צודקתרויטל.


חלק ד בס''דרויטל.
עבר עריכה על ידי רויטל. בתאריך ה' באלול תש"פ 17:51

היא רואה כל מיני סוגי בנות דתיות ובנות שנראות ממש רחוקים מדת,

היא ישבה ביניהם ושומעת את הרב שמסביר על נשמה, עולם הבא, חיים

שיש בעולם הבא,אחר כך הרבנית דיברה מה זה אישה ביהדות,ואחר כך

שאלו שאלות היא התלהבה והתפלאה מאוד מאוד,אחרי השיעור הרבנית

לחצה את ידה של דפנה,ואמרה '''אני מקווה לראות אותך שוב'''היא הבטיחה

לרבנית ואכן למחרת הגיעה,היא שוב התלהבה,למחרת כל היום חיכתה לערב

והייתה הולכת יום יום לשם,אחרי כחודש הרבנית הזמינה אותה שבת,דפנה

שאלה את ההורים,ודווקא הם זרמו איתה והסכימו כי ראו שהיא מתחילה להיות

מאוד שמחה מהחיים,דפנה הגיעה לשבת וכמעט כל השבת בכתה מאושר,פעם

ראשונה בחיים ראתה מה זה שולחן שבת נרות דולקות כל הבית מצוחצח ילדים

נראים כמו נסיכים,אוכל מיוחד של שבת,אחרי שבת היא הודתה לרבנית,דפנה 

התחילה להרהר איך להתקרב לשם יתברך,היא החליטה מהיום אני לובשת רק

חצאית הולכת רק בצניעות,למחרת שהגיעה לצבא כולם התפלאו מה קרה לדפנה

איך יתכן שהיא כך,,,,,,,,

 

בעזרת השם יהיה המשך מחכה לתגובות.

 

נ.ב אני לא סופרת אם יש טעיות בכתיב או בכתב אני מתנצלת.

נהיה מסקרן..ילדה של אבא


...רחל יהודייה בדם
מעניין.. מחכה להמשך
כתיבה יפה וממש מענייןהוד444

בעיקרון אני לא כותב פה רק מסתכל ומאוד רוצה לשמוע את ההמשך לכן הגבתי

תודה לךרויטל.


בשמחההוד444


חלק ו בעזרת השםרויטל.

דפנה לא התייחסה היו כאלה שכמעט צחקו עליה וזה חיזק אותה,

היא כבר לבשה בגדים ממש של חרדית חצאית מתחת לברך,גרביים

היא התחילה ישר עם 40 דנייר אחרי כמה ימים היא לבשה של 80 דנייר

כמובן שניסו ללעוג לה היא סבלה הכל בדומיה,ושמחה שהיא עכשיו יודעת

את האמת,דפנה התקדמה מאוד בלימודי היהדות והחליטה להחליף את השם

שלה במקום דפנה היא החליפה לשרה רות,אבא שלה כאמור היה פסיכולוג מומחה

ואמא שלה מנהלת מחלקה בבית חולים,מצד אחד תמכו ב,,,שרה רות מצד שני לא

ידעו מה יהיה איתה אחרי הצבא,היא השתחררה והחליטה עם הרב והרבנית ללכת

לצפת ללמוד במדרשיה לבעלות תשובה,היא התקדמה בצעדי ענק ביהדות,ואחרי כשנה

וחצי הציעו לה שידוך עם בחור טוב ירא שמיים אמתי,הרב והרבנית ביררו עליו ואמרו לה 

הוא נראה בסדר ושרה רות נפגשה עם הבחור לבחור קראו פנחס,וזה היה נראה לשניהם

שזה השידוך,קבעו לעוד שבועיים,  אחרי הפגישה ואמרו זה לזה שהם רוצים לסגור ווארט

פנחס שאל את שרה רות '''ומה יגידו ההורים שלך'''שרה רות התקשרה לבית ואבא עונה......

 

נ.ב  צדיקים אם יהיו תגובות אני אמשיך בעזרת השם.

היי, נראה שקפצת..ילדה של אבא

מה עם חלק ה'?

 

גם בסיפור נראה שדילג קצת קדימה.

 

בכל מקרה, העלילה מתפתחת מעניין..

תודה לך אני אבדוק איך אני מתקנת את זה?רויטל.


עכשיו אי אפשר כבר לערוך את התגובהילדה של אבא

אם זה אמור להיות חלק ה אז לא נורא אפשר להשאיר ככה.

אם יש חלק ה אחר שצריך להיות פשוט תעלי אותו ונדע גם את חלק ו כבר..

 

שוב תודה לך למעשה זה חלק הרויטל.

בעזרת השם מחר יהיה המשך.

וואי זה יפה קוראת את כל מה שאת כותבת וממש אהבתיאחינעם=)
תודה לךרויטל.


היי, מה אם החלק הבא, מחכה ונהנת😃😃משהי נחמדת


תודהרויטל.


חלק ו'2 ואני אסביררויטל.
עבר עריכה על ידי רויטל. בתאריך ז' באלול תש"פ 18:16
עבר עריכה על ידי רויטל. בתאריך ז' באלול תש"פ 18:14

בפרק  הקודם היה צריך להיות חלק ה' ובטעות כתבתי חלק ו' אני ממשיכה בס''ד

 

שרה רות מתקשרת לבית להודיע להם על האירוסין,אבא שלה דב עונה לטלפון,

שרה רות צועקת משמחה '''אבא אני מתארסת אבא איפה אמא,'' האבא ענה 

קצת בקשיחות שלא אופיינית לו,'''מה לא הבנתי איך יתכן מי זה הבחור מה הוא

עושה וממתי את מכירה אותו,'''היא אמרה לו '''אבא הרב שלנו הכיר לו אותו קוראים

לו פנחס פוגל(לא לשכוח זה שם בדוי)נפגשנו פעמיים והחלטנו להתחתן,איפה אמא

אני חייבת לשמח אותה''' אבא דב היה מעט בהלם ואמר לה '''תגידי את נורמלית שתי

פגישות ואת מתחתנת מי הכניס לך לראש דברים כאלה לא יתכן זה ממש לא יתכן'''

בינתיים אמא קרן הגיעה ושמעה את סוף השיחה,אבא אמר לשרה רות רגע,והוא הסביר

לקרן מה בדיוק קרה,כשהיא שמעה התחילה לבכות איך אני אתמודד עם זה איך יתכן בת

יחידה יש לי בכל עולמי וככה עושה לא יתכן תן לי לדבר איתה,ואמרה '''שרה רות מה קורה 

מה זה ששמעתי מאבא לא מספיק שהחלפת את השם שלך עכשיו את מתחתנת עם בחור 

שלא מכרים,לא היו לא יהיה אני ממש מבקשת חזרי הביתה מצפת  זה כבר יותר מדי בשבילי 

והשביל אבא''' שרה רות שהייתה שמחה עכשיו הפכה לה לתוגה לצער, בינתיים האמא ניתקה את

הטלפון,שרה רות בוכה, מצד אחד חבל להפסיד את פנחס פוגל, מצד שני ההורים שלה,אחרי שנרגעה

מעט, לגמה מים והתקשרה לרב...

 

בעזרת השם אם יהיה תגובות אני אמשיך,

נ.ב. יש כאן בחורה טובה באתר שהבטיחה לי היום שהיא תסגנן את הסיפור

יפה! מחכה להמשך...משהי נחמדת


תודה לךרויטל.


מעניין..ילדה של אבא


תודה לךרויטל.


מחכה להמשך..רחל יהודייה בדם
מעניין
תודה לךרויטל.


ממשטאטע אוהב אותי!

מעניין מחכה להמשך

 

היי, מחכה בקוצר רוח להמשך...משהי נחמדת


המשך חלק ז' בס''דרויטל.

שרה רות מתקשרת לרב שלה שכולה נסערת ''הרב הרב ההורים שלי לא מסכימים בשום 

פנים שאמשיך עם השידוך, הרב אני נואשת לא יודעת מה עושים'',הרב השיב לה,'''תשמעי

אם לא הייתי מכיר את פנחס כל כך טוב בחור שקדן וירא שמיים עם מידות טובות לא הייתי יודע

מה לעשות הלאה,אבל היות שהוא בחור טוב ומיוחד,אני אעשה מאמצים גדולים לרכך את לב

ההורים שלך,כי מצד אחד זה עניין של שידוך מצד שני זה כיבוד הורים שזאת אחת המצוות הגדולה

שיש לנו ביהדות,תראי יש רב מיוחד שיודע להתערב בצורה מדהימה לדברים האלה הרב איתמר כהן

ואשתו הרבנית איילה כהן(כמובן שמות בדויים)הנה המספר תתקשרי בשמי ובעזרת השם יהיה בסדר'',

שרה רות ניתקה את הטלפון והתחילה לבכות והתפללה ואמרה'''השם ריבונו של עולם אני יודעת ומאמינה

באמונה שלמה ששידוך זה רק משמים אנא בורא עולם אם זה לטובה השידוך תזרז ללא עיכובים''היא התקשרה

לרב איתמר כהן הרב שמע את כל הסיפור שלה,והבטיח שיום ראשון בעזרת השם הוא יגיע עם אשתו הרבנית 

להורים שלה,הרב ביקש ממנה להתחזק באמונה שיהיה לו סיעתא דשמיא,שרה ניתקה את השיחה והסבירה

לפנחס מה קורה,כששמע פנחס את כל הדברים הציע שהוא ילך להורים שלה,אבל היא פחדה וחששה שזה לא

יזיק כי היא הכירה את ההורים שלה,אבל פנחס אמר תני ללכת בעזרת השם אני ארכך את ליבם,לא היא עונה

לו כדאי שהרב איתמר והרבנית איילת ילכו,פנחס שכל כך רצה ללכת התחנן אליה,והיא אמרה אני לא יודעת מה

לעשות,תעשה מה שנראה לנכון,פנחס התקשר לרב איתמר,והרב אומר לו בשום פנים ואופן אתה לא הולך כי

זה יכול להזיק, פנחס לא ויתר,,,,,,,,,

 

בעזרת השם המשך יבוא אחרי,,,,,,התגובות.

 

 

 

נהיה מסקרן ממש..ילדה של אבא


תודהרויטל.


תודהרויטל.


..בברסלב בוער אש!

ואי שמעייי

את טובה ברמות!

תמשיכי זה מענין ממש!

קראתי עכשו את הכול ותמיד עצרת בדיוק במתח..

ואי תמשיכייי

היי אני דיברתי עם רויטל והיא לא תוכל להמשיך לכתובאוהבת ושמחה
את הסיפורים אז אני בעזרת ה' ינסה להחליף אותה.
חלקים א' ב' ג' ד' וה'...

הוא היה בדרך אל ביתו כאשר ישב ברכבת.
הרכבת החלה מתמלאה ולאחר דקות מספר לא נותרו מקומות. עיניו של יוסי נדדו על קרונות הרכבת המלאים ובמבטו נתפסה חיילת עומדת כאשר תיקה על גבה, הוא קם ופינה את מקומו לחיילת והזמין אותה לשבת. החיילת הביעה את התנגדותה ולא הסכימה לשבת במקומו אך יוסי התעקש לפנות לה את המקום.
החיילת ששמה דפנה התיישבה והודתה לו. ובליבה התפעלה עד מאוד.
היא הביטה ביוסי לראות כיצד ואיך הוא מסתדר והבחינה בו עומד בפינת הרכבת ומעיין בספר הקודש שבידו.
כאשר הרכבת הגיעה למחצית דרכה מקומותיה החלו להתרוקן. יוסי שעמד בצד התיישב לו במקומו. לאחר תחנות מספר אנשים רבים החלו ממלאים את מקומות הרכבת ןהרכבת התמלאה ולא נותר ולו מקום אחד פנוי.
יוסי הרים את עיניו מן הספר שמולו ורואה מולו איש מבוגר שבידיו סלים. יוסי פינה לו במהירות את מקומו ונתן לו לשבת.
דפנה שהבחינה במעשיו של יוסי פנתה אליו אחוזת תדהמה: "סליחה! אדוני! מדוע הינך קם הרי כל הנסיעה עמדת על רגליך" יוסי נירד מקצת, לא היה מוכן הוא להערה על מעשיו. יוסי חשב לרג והסביר לה. לדפנה שזהוי מצווה מן התורה. דפנה שגדלה בבית חילוני מנותק מכל שבב ליהדות. הביטה בו מופתעת ושאלה: "מהי מצווה"? "ומהו הקשר לכאן. הרי עמדת כל הנסיעה ועכשיו מגיע לך לשבת".
יוסי שאינו היה מורגל בשיחה עם בנות הביט בה במבוכה ולא ידע מה לעשות. לאחר דקות מספר ענה לה שלפי היהדות הוא הינו מחוייב לכבד את הזקן.
החיילת הנענה בראשה ופנתה להתיישב במקומה כשמוחה מלא במחשבות על כל המוכר לה. על בני האדם שכאשר אנו עולים לרכבת או לאוטובוס ממהרים אנו לתפוס לנו מקום ואולי שתיים בשביל הרגליים או התיק כדי שאף אחד לא ישב לידנו, והנה הבחור שרק עכשיו פגשה קם ממקומו מכיון שזהוי מצווה. כאשר הרכבת הגיעה למחוז חפצה, לחיפה יוסי מיהר לו החוצה.
בתחנה השניה דפנה, החיילת ירדה. היא החלה יוצאת מהתחנה ופתאום הבחינה בדוכן. דוכן שעמד לו בצד. על השולחן עמדו קופסאות שחורות עם רצועות. היו אלו תפילין אך היא איננה ידעה מה הן אותם קופסאות.
היא החלה מתקרבת אל השולחן ורואה היא שכתוב עליו חב"ד והנה בחור עומד מאחורי השולחן וקורא לגברים "להניח תפילין" מכיוון שזוהי מצווה, דפנה הרגישה לרגע רעד עובר בגבה והיא נגשה אל השולחן ופנתה אל האיש שעמד מאחורי הדוכן. היא שאלה אותו מהי מצווה ומה אלו הקוביות השחורות הללו. היא סיפרה לו את מה שקרה ברכבת ואמרה לו שהיא נרגשת מכל מה שהיה לכן היא שואלת. החבדניק הצדיק היה מלא סבלנות והוא החל מסביר לה לה מהי מצווה ולמה גברים מניחים תפילין. הוא גם סיפר לדפנה על בית החב"ד שיש בעיר כל ערב. הוא סיפר לה כי לשם מגיעים כל האנשים שמעונינים ללמוד עוד ועוד על היהדות,
החבדניק חיפש בתיקו דבר מה והנה הוציא הוא כרטיס ביקור והגיש לדפנה.
לקראת הערב דפנה התארגנה וביקשה מאביה שיסיע אותה לבית חב"ד.
הוריה של דפנה היו דב וקרן. דב היה פסכולוג מומחה וידוע וקרן אימה היתה מנהלת מחלקה בבית החולים כרמל בחיפה.
הוריה שסמכו עליה לא שאלו שאלות ואביה הסיעה אותה.
דפנה הגיעה ונכנסה לבית חב"ד והנה רואה היא אנשים רבים מכל הסוגים. בנות דתיות בנות שרחוקות מהיהדות כרחוק מזרח ממערב,
היא התיישבה שם, בינהם בשיעור של הרב והרב מסביר ומדבר על מהי הנשמה שלנו ומהו העולם הבא ועל החיים.
בשיעור שלאחר מכן היא שמעה את רבנית מדברת על מהי אישה ביהדות לאחר השיעור היה מעגל וכל מי שרצתה שאלה שאלות והרב והרבנית ישבו ובסבלנות רבה ענו על כל השאלות.
הרבנית שבמהלך השיעור הבחינה בדפנה וזיהתה שהיא חדשה במקום פנתה אליה לאחר השיעור ודרשה במקומה. היא חיבקה אותה ואמרה לה שהיא מאוד מקווה לראותה שוב. דפנה שכל כך התרגשה מכל מה שהיה הבטיחה מיד שהיא תשוב ותפקוד את המקום.
ואכן למחרת היא הגיעה ושוב הרגישה שבכל גופה אוחזת ההתרגשות. דפנה החלה מחכה כל היום למפגשים הללו כאשר ההתרגשות שאוחזת בה רק הולכת וגדלה.
כחודש לאחר שדפנה החלה מגיעה לבית חב"ד הרבנית פנתה אליה והזמינה אותה לעשות איתם את השבת. דפנה שאלה את הוריה, והם הסכימו מכיוון שהינה ביתם החלה חיה את חייה בשמחה ושמחה היא לקום בבוקר.
דפנה הגיעה לשבת וכל השבת דמעות של אושר הציפו אותה,
פעם ראשונה שהיא רואה מהו שולחן שבת, נרות שדולקים, הבית מצוחצח וכולם נראים בנים של מלך.
בצאת השבת דפנה ניגשה אל הרבנית והודתה לה על כל החויה הטובה שהיא חחותה השבת והכל בזכות הרב והרבנית.
דפנה התחילה את השבוע והינה המחשבות לא מפסיקות לאחוז בראשה, היא החלה להרהר כיצד היא יכולה להתקרב לה' יתברך.
לאחר המון מחשבה והתייעצות עם הרבנים היא החליטה. היא החליטה שמהיום היא תלך אך ורק בצניעות.
למחרת כאשר היא הגיעה לצבא עם חצאית כולם התפלאו ושאלו "מה קרה לדפנה איך היתכן שהיא כך?"
אם זה טוב אני אשמח שתגיבו. וגם אם זה לא טוב ויש דברים לשפר.אוהבת ושמחהאחרונה
תודה רבה
..דאק

..

שתי נקודותטאביאחרונה

שתי נקודות

קרובות, קרובות

אך המרחק ביניהן מלגעת

במסגרת הפורמט

אינו ניתן לגישור.

מי נתן לך רישיוןעיניים טובות

בחיים לא חשבתי שאפשר למשש ככה פגיעות.

החלל הריק בין המילים ללב נשאר דומם, בעיקר מדמם, ובאוזני רק זעקה נוקבת: "מי נתן לך רישיון?!"

הזירה נראית כמו אחרי תאונה קשה במיוחד. הצעדים הכבדים של אחריות מנסרים את השטח עד שהוא מסיים להקיף את הזירה ושולח בי מבט שאין בי כוחות נפשיים להסתכל בו חזרה.

זה רצון. זה רצון. אני ידעתי מיד. הוא שרוע מדמם במרכז הזירה שאשמה מכתרת כעת בסרטים אדומים. תוך כדי אני שומעת אותה ממלמלת-מטיחה לכיווני, נוטפת ארסיות: "לא סתם רצון. זה הרצון הטוב. ה-רצון הטוב".

אני רוצה לצעוק לה שזה לא הזמן כרגע, שהוא מאבד דם יקר, שיטפלו בו לפני שיהיה מאוחר מדי, אבל כל מה שיוצא לי מהפה זה רק יבבות קטועות שכנראה מנסרות את הלב של ביטחון שנדרס במרכז החזה.

מרחוק אני רואה את חמלה נוגעת-לא נוגעת, בטח מפחדת להתקרב. לעזאזל, למה היא נשארת לבהות שם? לא רואה שצריך אותה כאן דחוף?

בטחון משחרר אנחות קטועות מפעם לפעם, מחרחר בצורה שמדאיגה את אשמה ואחריות.

רצון מאבד סופית את ההכרה.

כל העסק הזה מדליק את אשמה שבפנים מיוסרות מתקרבת אליי, מדדה עקב בצד אגודל עד שעיניה ננעצות עמוק בעיני והיא לוחשות אליהן, שוב עם הארס הזה: "את הרגת את רצון".

אחריות ואשמה אוהבות לעבוד יחד, אני כבר מכירה אותן היטב. שני צדדים של אותו מטבע שחוק שכעת נזרק לכיווני ואני חסרת אונים.

חוסר אונים. בחייאת ראבאק איך שכחתי ממנו. אורות כחול-אדום מהבהבים מולי בדיוק כשאני קולטת אותו מתרוצץ בתוך הזירה עד שכמעט ובורח ממנה.

כשהוא יושב ליד מה שנשאר מרצון הוא מזכיר לי ילד כאפות, מחכה לבריון של השכבה שירביץ לו.

אחריות מנסה להזיז אותו מהשטח המסומן. אשמה דווקא גוררת אותו לשבת על רצון, אולי חושבת שבכוחו להנשים אותו. מפגר.

איך תמיד אני נתקעת עם הכוחות האלו, כנראה שוב חוייג המספר הלא נכון בלהט הלחץ והכאוס.

"גם כן כאוס. בגללו התאונה בכלל", אשמה מלכה בלקרוא מחשבות, והמחשבות שלה מלקות בחזרה. אולי זאת האֲשָׁמָה בעצם.

בין חרחור אחד של ביטחון למשנהו יש לי כמה שניות לעצמי ושוב השאלה חוזרת להכות ולהדהד בי, "מי נתן לך רישיון?!"

חבר'ה יש תחרות כתיבההרמוניה

שיר או סיפור קצר עד 250 מילים

הנושא הוא "אמת"

תרשמו בגוגל "מילה במקום 2026" ותראו פרטים

אפשר לשלוח רק עוד 10 ימים

יש פה הרבה מוכשרים...

בהצלחה

וואי תודה, שלחתי עכשיואהבה.

איזה יופי רוצה לשתף?הרמוניה

הבנתי שאסור להעלות לרשת..אהבה.

לפי התקנון.

אולי כשיפרסמו את הזוכים אני אעלה

אהה חחח אופסהרמוניה

לא נורא חוקים נועדו כדי לעבור אותם

חוץ מזה שכאן זה לא באמת רשת זה סך הכל חצר אחורית כזאת..😅

סתם סתם אבל אם באלך תשלחי לי בפרטיהרמוניה

תודה על ההכוונה סופר צעיר

הנה אחד משלושה שירים שכתבתי לתחרות

עֵת תָּבוֹא הָאֱמֶת 

לְבִקּוּר אֶצְלֵנוּ, 

בְּוַדַּאי תִּתְפַּלֵּא  

מֵעֹקֶם שְׁבִילֵינוּ. 

  

עִקְבוֹתֶיהָ יְכַסּוּ אֶרֶץ 

בּוֹחֶנֶת שֶׁלֶט אֶל דֶּרֶךְ, 

תִּשְׁכֹּן בְּלֵב כָּל נַוָּד 

תָּסֹב כְּנָחָשׁ כָּל כֶּרֶךְ. 

  

לְבַסּוֹף תַּעֲצֹר הָאֱמֶת 

לָפוּשׁ תַּחַת בְּרוֹשׁ, 

יַעֲצֹר לְיָדָהּ זָב חֹטֶם 

וִינַעְנֵעַ אֶת הָרֹאשׁ. 

  

מוֹפִיעָה בְּכָל מָקוֹם, 

וַעֲדַיִן אַתְּ נִסְתֶּרֶת. 

לְךָ יֵשׁ רַק דֶּרֶךְ אַחַת 

וְלָנוּ יֶשְׁנָהּ כָּל דֶּרֶךְ. 

ואוו..!הרמוניה

ידעתי שמוכשרים פה

אהבתי זה נשמע לי פשוט ומקצועי בו זמנית

את הבית השני לקח לי יותר זמן להבין

וממש אהבתי את הבית האחרון

תודה רבהסופר צעיר

לצערי עירי אינה משתתפת טאבי

וואי...הרמוניה

לא אכפת לי לשלוח בשמך אם אתה רוצה כי אני לא שלחתי חחח

אם זה אפשרי אין לי בעיה

אפשר להחליף זריז את הכתובת במשרד הפנים ואז לשנותטאבי

חחחחהרמוניה

סתם שתדע לקבוע תור זה 7 חודשים מראש..(;

פעם בשנה אפשר לשנות דרך האתרטאבי

גולמי, אבל:

מבעד לאישון עיני

המשתקף באישון עיני במראה

ובאישון עינך

נמצאת, בַּשחור חסר־ניצוץ

כל האמת

האמת כולה

על בושה בלתי־מוסברת

שמלווה את נשימותיי

מוסיפה להן נופך צילי

כמו הפחד מרעשי לילה

הדומה לאמת חבויה בציורים בחול על החוף

הנשטפים בגאות ושפל

ובגלים מתנפצים של אמת

האמת שמספרת על חטאים, אכזבות,

טינה שאני שומר כלפי העולם

לְעולם, ולעצמי

כמו קור בלתי־נסבל

מתלכדים גבישים של אמת ופחד

במערות הלב השחורות כאישון

נשקפת מבעד לְחלון הנשמה

סכנת התמוטטות

תחת כובד כל האמת כולה.

תודהההרמוניהאחרונה

מעניין... בעצם ההגדרה שלך לאמת.. היא כל ההוויה.

יפה מאד!

שיר של יוםאשר ברא

אתגר לכתיבת שיר יומי

@כולם

בו"ה

שיר של יוםטאבי

הכל שר, מזמזם, הומה

מיילל, רועש, סואן

דומה הדבר הזה

למשהו

אך דומם הדבר ההוא

מכבר.

כל קריאה הבנתי דבר אחרבין הבור למים

זה גדול

שיר של יוםאשר ברא

תקיעת שופר,

קול תרועה.

הנה הוא בא,

הנה הוא בא.

אבל הוא לא ענה,

וגם לא צלצל.

צחוק של ילדים,

רחובות מלאים.

מי זה הוא האיש,

שחוצה את הכביש?

קול מבשר,

אנחה גדולה.

משיח בא.

משיח בא.

שיר של יוםסופר צעיר

אַסְלָה תַּמָּה

אַסְלַת הַחֵן

מְצֻפֶּה בְּפּוֹרְצֵלָן

קוֹרֵאת לִי: הֵן!

קִלּוּחֵךְ קוֹלֵחַ נִיחוֹחֵךְ פּוֹרֵחַ

וְכָל כֻּלֵּךְ אוֹמֶרֶת אַהֲבָה. 

 

בָּרְחָה לִי אַסְלָתִי הַתַּמָּה

נִשְׁבְּרָה הִיא בְּצֵל הַמַּעֲמָסָה

נָפְלָה שְׁדוּדָה

מִי יַרְכִּיבֶנָּה שׁוּב לְמַעֲנִי.

מִקּוֹל שְׁרַבְרַבֵךְ

בּוֹקַעַת זְעָקָה

שֹׁד וָשֶׁבֶר! אָסוֹן נוֹרָא!

נָפְלָה הָאַסְלָה

לֹא תּוֹסִיף קוּם

עַכְשָׁו אֲנִי לֹא שׁוֹמֵעַ כְּלוּם וְהַכֹּל בְּצֶבַע חוּם.

אוי ואבוימשה

שיר של יוםצדיק יסוד עלום

הכלבים בשכונה שלנו נובחים הרבה

מפריעים ללמוד תורה

נובחים נביחות שבעל פה

אין להם מורא

יש אחד מרוט

נכנס לפעמים בצעד ארוך

לא נובח, מחרחר

אין תחרות

הרבה פעמים הוא מאחר

לא הבנתי אותו בפעם הראשונהבין הבור למים

היום ניסיתי שוב, והשיר כביר

מרתק אותי הרקע

חזק ונהדרליפא העגלוןאחרונה

עומק ראוי לשמו. תודה

ג כסלובין הבור למים

היו מניעות העלמות את רגליהן בכיוון מזרח והעלמים היו נפלאים בעיניהם אל תוך אגם

דוּר דוּר עלסו הפרפרים,

גוף גוף שחקו כעוללים

דווי דווי עלו החכמים

שור שור עמלו החסידים

צוף צוף, הגו משוררים!

שיר של יוםאשר ברא

עמדתי בשער ולא נתנו לי להיכנס.

"משפצים כאן",

הם אמרו.

אז חיכיתי על מפתן השער,

הדקות והשעות עברו.

המשכתי להגיד את פרקי התהילים,

שיפעלו שם.

יעוררו רחמים.

על נהרות בבל ישבנו, גם בכינו.

והמואזין קורא לגויים.

והם, ימח שמם- עוברים.

והבאים וההולכים, השואלים והמבררים-

מסתכלים עליי. נועצים.

ודמעות רבות,

אם אשכחך ירושלים.

והקריאת מואזין ממשיכה.

ולי- אין עדיין כניסה!

כך מרגישה גלות.

ואחרי כמה דקות והמתנה של מספר שעות,

אמרו לי: "את יכולה להיכנס עכשיו".

ונכנסתי.

והרגשתי,

ככה מרגישה גאולה.

ככה מרגישה תקווה.

הר הבית?משה

כתבת יפה.

שיר של יוםליפא העגלון

מִזְדָּרֵז לְהַשְׁכִּים, לְעוֹרֵר

אֶת הַשַּׁחַר,

אֶת הָאוֹר הָרִאשׁוֹן

וְכָל שֶׁעוֹלֶה בְּיָדִי

לְגָרֵד מְעַט רְשִּׁימוּ

שידוךxmasterx

הוא נכנס החליט שהגיע הזמן

הוא מוכן ונמאס לו מהמשחקים

שדכנית

זהו להיות רציני

מתיישב מחכה לתורו

מסביבו עוד כמה נשמות אבודות

באות לנסות את מזלן

הוא נכנס

מתיישב מולה היא נחמדה

מחייכת

הוא משתף במה שהוא רוצה מדייק

היא שואלת שאלות והוא עונה

יש לה ניסיון בריקוד המוזר הזה

היא מתחילה לשאול

זו הפעם הראשונה?

כן, הוא עונה קצת בהיסוס

זה בסדר יש כאלה שמגיעים לעדכון גרסה או שדרוג

מה חשוב לך?

נשמה

שהכל יהיה מדויק

היא מקלידה הכל

הכל מתועד שהוא יקבל בדיוק את המילה האחרונה של מה שהוא רוצה

והכל כל כך מושלם

הכל AI

לא צריך אנשים לא צריך כלום רק שרתים

מישהי בחוץ מחכה

באת לשדרג?

שואלת אותה המזכירה

היא עונה שלא

דווקא הפוך, להחליף

להחזיר לדגם הישן.

המזכירה מצקצקת ומעירה משהו על עוד אחת שבאה לחזור לדגם הישן

הוא מושלם מדי היא אומרת למזכירה

אין לו אופי אסרטיביות כלום

אני צריכה משהו חזק לא עדין לא רגיש ולא שביר

תראי ריקי עוד אחת באה להחזיר

בסוף את כל הדור החדש נחזיר וזהו

משטרת התנועהאני הנני כאינני

שלום, כאן משטרת התנועה

שלום, רציתי לשאול האם את מגיעה?

מה זאת אומרת, הזמנתם משטרה?

לא, מה פתאום, למה מה קרה?

רגע, לא הבנתי. סתם התקשרת?

חס ושלום, אבל לא נראה לי התחברת

זו פעם אחרונה, מספיק עם השטויות

למה מה נראה לך? תמנעי לי חוויות?

לא, את לא אמיתית, הלו, מדברת כאן שוטרת

אני חושבת לא קלטה עם מי היא מדברת

טוב נו חלאס, אני מנתקת את השיחה

שלום ולא להתראות לגברברת הקשוחה

היי, את לא תלעגי לי יא שטוחה

וואו וואו, פסים אישיים, לא מקצועי לך חה חה חה

טו טו טו

אני לא מאמינה, היא פשוט ניתקה

תגידי, מה חשבת, יפה שהחזקת יותר מרק דקה

משהאחרונה

אתמול שחתי בערב שבת עם חברה על המקוםבין הבור למים

ואמרו סביבי שאינו קיים עוד, ושאעזוב. נזדעקתי שוודאי שהוא ישנו, אני עוד שבה אליו פעם בפעם וקוראת את החדשים. כעת מששבתי הפורום עוררתם בי המון חמלה, חשתי באוירת תהוכנות(תוהו וכנות), שהפשטות שלה יש בה משהו שובה לב.

יש אמת בזעקת השיר, משהו בלתי אמצעי, זה לא מובן מאליו שאתם כאן, תורמים דמכם ומיישבים את המקום, בכלל לאחרונה אני מבינה שמדובר בסוג של שליחות, לא ברור לי עדיין מה מהותה אך אין ספק שהשירה היא דבר שלוכד בו נצח, שזו מעין נבואה.

@אשר ברא @רחל יהודייה בדם @זכרושיצאנולרקוד @שובי מלכות (שברת אותי) @טאבי @מוריה.

@עיניים טובות ו @אנונימי17 זיקקתם הכל כבר לפני בשרשור שלכם. עפתי על לשירתגובה

@ימח שם ערפאת @צדיק יסוד עלום @סופר צעיר @אברהם יאיר שטרן @חתול זמני אתם מצד הסיפורת! מודה שטרם העמקתי בכתבכם אבל על דבריי אני עדיין עומדת! מקווה לשוב אליהם

וכל המגיבים!! @זיויק @משה ואני באמת לא מספיק מתמצאת בשביל לקרוא לכולם. אבל בקיצור! היה חשוב לבטא! חזקו ואמצו

קריאה לאתגרבין הבור למים

לפני כארבעה חודשים כתבתי פתק בטלפון, כותרתו שיר של יום ומהותו שיר אחד כל יום.

ידעתי שחלדו גלגלי שפתי וזמן רב יקח עד שאכתוב שירה שוב, לומר שהתמדתי תהיה אמת חלקית מאוד, אך עם הזמן התדירות גברה ובימים האחרונים הרגשתי כאילו נמהלתי שמן ועברתי ממלמול שקט לדיבור מפורק, תכף נשורר.

אני הייתי אחת ולעצמי, חשבתי להציע לכם, אם תהיה היענות, לפתוח שרשור שיקרא שיר של יום ויהווה קריאה לאתגר. כל יום ישורשר בו שיר אחד בלבד, מי שתופס תופס, אם שניים פרסמו יחדיו - זכינו כולנו, אבל אם מישהו כבר כתב את השיר היום, יש להמתין למחרת. חושבת שאפשר לנסח כמה חוקים, אתם יכולים להעלות אותם, למשל: לא ניתן לשתף בשיר שנכתב אתמול.

הקיצור! מה אומרים? @כולם ללא יוצא מן הכלל גם אתם המספרים סיפורים

בעד. יוזמה ברוכה. אפשר לבקש ממך למסד את זה?אני הנני כאינני

רק לא מיסודבין הבור למיםאחרונה

אהבתי את האתגר, אני בעד.אשר ברא

לגבי מקום..

סיפורי מעשיות, אבדת בת מלך.

תפתחי לנו?בין הבור למים

ברוכה השבהמשה

כבר ציינתי בפני חבריי שזמרים הם בין רופאים לנביאיםאברהם יאיר שטרן

תודה. מחזקים דברייך.

מעניין שרופאים, תוכל לומר על זה עוד?בין הבור למים

חייבים אותך כאן.זכרושיצאנולרקוד

התפעמות שכזאת אסור לה שתישאר במחשכים.

כנביא האוגר נבואתו הנכספת להתגלות.

נו נבא לנו!בין הבור למים

מאגריי כמעט וייבשוזכרושיצאנולרקוד

"והבור ריק אין בו מים"

טעות למחוקצדיק יסוד עלום

טעות, למחוקטאבי

או שטעות למחוק?

אני מוצא את עצמי נע בין שני הקצוות האלה.

יפה !משהאחרונה