''סליחה למה אתה קם הרי עמדת כל הנסיעה''יוסי לא ציפה שיעירו לו על

זה ענה קצת במבוכה,''זה מצווה לכבד זקן'' דפנה שמעולם לא ידעה מה זה

מצווה היא גדלה בבית חילוני גמור ושלא היה בו שום סממן יהודי,ממש כלום 

לא שבת לא כיפור לא חגים ממש שום דבר,הדבר היחידי זה היה מזוזה שהיה 

בכניסה, כנראה כשאבא שלה קנה את הדירה בכרמל בחיפה הייתה שם מזוזה

שנשארה מאז,דפנה שאלה את יוסי ''מצווה מה זה מצווה אתה עמדת עד עכשיו

אני לא מבינה מה זה מצווה''יוסי בלית ברירה אמר לה שלפי היהדות צריכים לכבד

את הזקן וזה נקרא גם חסד,דפנה הרהרה בליבה איך יתכן אנחנו רצים לתפוס

מקום ליד החלון שמים את התיק שלא ישבו לידנו ולפעמים שמים רגליים בספסל

שלא ישבו והוא אומר מצווה,ככה הרהרה בליבה,הרכבת הגיעה לחיפה יוסי ירד מהר,

בתחנה השנייה ירדה דפנה,היא רואה דוכן של חב''ד יש שם תפילין ובקבוקי מים היא

כמובן לא ידעה מה זה תפילין,והחבדניק קורא לגברים מי רוצה להניח תפילין ממש מצווה,

דפנה שמעה את המילה מצווה הצטמררה מעט ניגשה לדוכן,,,,,

נ.ב. בעזרת השם אחרי כמה תגובות חלק ג.

שאלה את החבדניק,  '''סליחה מה זה מצווה ומה השחורים האלה(התכוונה לתפילין)

כי היום שמעתי את המילה מצווה,''' החבדניק הצדיק היה לו סבלנות נפלאה,והסביר

לה לאט לאט מה זה מצווה ולמה הגברים לובשים תפילין,היא ספרה לו מה היה ברכבת

ועד עכשיו אני נרגשת,החבדניק אמר לדפנה,תראי יש לנו בית חב''ד כאן בחיפה כל ערב

משעה 6 עד 10 כל ערב באים כל מיני אנשים שרוצים עוד לדעת על יהדות,הנה קחי את

הכרטיס ביקור הזה יש פה את הכתובת ואת השעות,היא לקחה את הכרטיס התארגנה 

בקשה מאבא שייקח אותה לבית חב''ד,ההורים של דפנה אבא היה פסיכולוג ממוחה קראו

לו דב,ואמא שלה הייתה מנהלת מחלקה בבית חולים כרמל בחיפה,לאמא קראו קרן,

אבא לא שאל שאלות כי הסכימו לדפנה כל דבר כי ידעו שהיא ילדה טובה ואחראית,

היא נכנסה לבית חב''ד,היא רואה......

בעזרת השם אחרי התגובות יהיה המשך.

נראה לי שנהנה יותר אם זה יהיה בבת אחת, זה לא נראה לי סיפור להמשכים...
תודה רבה! זה ממש יפה!

היא רואה כל מיני סוגי בנות דתיות ובנות שנראות ממש רחוקים מדת,

היא ישבה ביניהם ושומעת את הרב שמסביר על נשמה, עולם הבא, חיים

שיש בעולם הבא,אחר כך הרבנית דיברה מה זה אישה ביהדות,ואחר כך

שאלו שאלות היא התלהבה והתפלאה מאוד מאוד,אחרי השיעור הרבנית

לחצה את ידה של דפנה,ואמרה '''אני מקווה לראות אותך שוב'''היא הבטיחה

לרבנית ואכן למחרת הגיעה,היא שוב התלהבה,למחרת כל היום חיכתה לערב

והייתה הולכת יום יום לשם,אחרי כחודש הרבנית הזמינה אותה שבת,דפנה

שאלה את ההורים,ודווקא הם זרמו איתה והסכימו כי ראו שהיא מתחילה להיות

מאוד שמחה מהחיים,דפנה הגיעה לשבת וכמעט כל השבת בכתה מאושר,פעם

ראשונה בחיים ראתה מה זה שולחן שבת נרות דולקות כל הבית מצוחצח ילדים

נראים כמו נסיכים,אוכל מיוחד של שבת,אחרי שבת היא הודתה לרבנית,דפנה 

התחילה להרהר איך להתקרב לשם יתברך,היא החליטה מהיום אני לובשת רק

חצאית הולכת רק בצניעות,למחרת שהגיעה לצבא כולם התפלאו מה קרה לדפנה

איך יתכן שהיא כך,,,,,,,,

בעזרת השם יהיה המשך מחכה לתגובות.

נ.ב אני לא סופרת אם יש טעיות בכתיב או בכתב אני מתנצלת.

בעיקרון אני לא כותב פה רק מסתכל ומאוד רוצה לשמוע את ההמשך לכן הגבתי

דפנה לא התייחסה היו כאלה שכמעט צחקו עליה וזה חיזק אותה,

היא כבר לבשה בגדים ממש של חרדית חצאית מתחת לברך,גרביים

היא התחילה ישר עם 40 דנייר אחרי כמה ימים היא לבשה של 80 דנייר

כמובן שניסו ללעוג לה היא סבלה הכל בדומיה,ושמחה שהיא עכשיו יודעת

את האמת,דפנה התקדמה מאוד בלימודי היהדות והחליטה להחליף את השם

שלה במקום דפנה היא החליפה לשרה רות,אבא שלה כאמור היה פסיכולוג מומחה

ואמא שלה מנהלת מחלקה בבית חולים,מצד אחד תמכו ב,,,שרה רות מצד שני לא

ידעו מה יהיה איתה אחרי הצבא,היא השתחררה והחליטה עם הרב והרבנית ללכת

לצפת ללמוד במדרשיה לבעלות תשובה,היא התקדמה בצעדי ענק ביהדות,ואחרי כשנה

וחצי הציעו לה שידוך עם בחור טוב ירא שמיים אמתי,הרב והרבנית ביררו עליו ואמרו לה 

הוא נראה בסדר ושרה רות נפגשה עם הבחור לבחור קראו פנחס,וזה היה נראה לשניהם

שזה השידוך,קבעו לעוד שבועיים,  אחרי הפגישה ואמרו זה לזה שהם רוצים לסגור ווארט

פנחס שאל את שרה רות '''ומה יגידו ההורים שלך'''שרה רות התקשרה לבית ואבא עונה......

נ.ב  צדיקים אם יהיו תגובות אני אמשיך בעזרת השם.

מה עם חלק ה'?

גם בסיפור נראה שדילג קצת קדימה.

בכל מקרה, העלילה מתפתחת מעניין..

אם זה אמור להיות חלק ה אז לא נורא אפשר להשאיר ככה.

אם יש חלק ה אחר שצריך להיות פשוט תעלי אותו ונדע גם את חלק ו כבר..

בעזרת השם מחר יהיה המשך.

בפרק  הקודם היה צריך להיות חלק ה' ובטעות כתבתי חלק ו' אני ממשיכה בס''ד

שרה רות מתקשרת לבית להודיע להם על האירוסין,אבא שלה דב עונה לטלפון,

שרה רות צועקת משמחה '''אבא אני מתארסת אבא איפה אמא,'' האבא ענה 

קצת בקשיחות שלא אופיינית לו,'''מה לא הבנתי איך יתכן מי זה הבחור מה הוא

עושה וממתי את מכירה אותו,'''היא אמרה לו '''אבא הרב שלנו הכיר לו אותו קוראים

לו פנחס פוגל(לא לשכוח זה שם בדוי)נפגשנו פעמיים והחלטנו להתחתן,איפה אמא

אני חייבת לשמח אותה''' אבא דב היה מעט בהלם ואמר לה '''תגידי את נורמלית שתי

פגישות ואת מתחתנת מי הכניס לך לראש דברים כאלה לא יתכן זה ממש לא יתכן'''

בינתיים אמא קרן הגיעה ושמעה את סוף השיחה,אבא אמר לשרה רות רגע,והוא הסביר

לקרן מה בדיוק קרה,כשהיא שמעה התחילה לבכות איך אני אתמודד עם זה איך יתכן בת

יחידה יש לי בכל עולמי וככה עושה לא יתכן תן לי לדבר איתה,ואמרה '''שרה רות מה קורה 

מה זה ששמעתי מאבא לא מספיק שהחלפת את השם שלך עכשיו את מתחתנת עם בחור 

שלא מכרים,לא היו לא יהיה אני ממש מבקשת חזרי הביתה מצפת  זה כבר יותר מדי בשבילי 

והשביל אבא''' שרה רות שהייתה שמחה עכשיו הפכה לה לתוגה לצער, בינתיים האמא ניתקה את

הטלפון,שרה רות בוכה, מצד אחד חבל להפסיד את פנחס פוגל, מצד שני ההורים שלה,אחרי שנרגעה

מעט, לגמה מים והתקשרה לרב...

בעזרת השם אם יהיה תגובות אני אמשיך,

נ.ב. יש כאן בחורה טובה באתר שהבטיחה לי היום שהיא תסגנן את הסיפור

מעניין מחכה להמשך

שרה רות מתקשרת לרב שלה שכולה נסערת ''הרב הרב ההורים שלי לא מסכימים בשום 

פנים שאמשיך עם השידוך, הרב אני נואשת לא יודעת מה עושים'',הרב השיב לה,'''תשמעי

אם לא הייתי מכיר את פנחס כל כך טוב בחור שקדן וירא שמיים עם מידות טובות לא הייתי יודע

מה לעשות הלאה,אבל היות שהוא בחור טוב ומיוחד,אני אעשה מאמצים גדולים לרכך את לב

ההורים שלך,כי מצד אחד זה עניין של שידוך מצד שני זה כיבוד הורים שזאת אחת המצוות הגדולה

שיש לנו ביהדות,תראי יש רב מיוחד שיודע להתערב בצורה מדהימה לדברים האלה הרב איתמר כהן

ואשתו הרבנית איילה כהן(כמובן שמות בדויים)הנה המספר תתקשרי בשמי ובעזרת השם יהיה בסדר'',

שרה רות ניתקה את הטלפון והתחילה לבכות והתפללה ואמרה'''השם ריבונו של עולם אני יודעת ומאמינה

באמונה שלמה ששידוך זה רק משמים אנא בורא עולם אם זה לטובה השידוך תזרז ללא עיכובים''היא התקשרה

לרב איתמר כהן הרב שמע את כל הסיפור שלה,והבטיח שיום ראשון בעזרת השם הוא יגיע עם אשתו הרבנית 

להורים שלה,הרב ביקש ממנה להתחזק באמונה שיהיה לו סיעתא דשמיא,שרה ניתקה את השיחה והסבירה

לפנחס מה קורה,כששמע פנחס את כל הדברים הציע שהוא ילך להורים שלה,אבל היא פחדה וחששה שזה לא

יזיק כי היא הכירה את ההורים שלה,אבל פנחס אמר תני ללכת בעזרת השם אני ארכך את ליבם,לא היא עונה

לו כדאי שהרב איתמר והרבנית איילת ילכו,פנחס שכל כך רצה ללכת התחנן אליה,והיא אמרה אני לא יודעת מה

לעשות,תעשה מה שנראה לנכון,פנחס התקשר לרב איתמר,והרב אומר לו בשום פנים ואופן אתה לא הולך כי

זה יכול להזיק, פנחס לא ויתר,,,,,,,,,

בעזרת השם המשך יבוא אחרי,,,,,,התגובות.

ואי שמעייי

את טובה ברמות!

תמשיכי זה מענין ממש!

קראתי עכשו את הכול ותמיד עצרת בדיוק במתח..

ואי תמשיכייי

יואו זה יפה!!

סוגרות את הבתים בכזה "זבנג" ספרותי, וואו, נדיר בטירוף.

הדימוי של "עכבר עיר רודף אחרי גבינה" הוא הדימוי המושלם ביותר שקראתי בחיי. אני שומר את החיבור הזה לנצח, תודה.

ידעת שעכברים מתרבים בקצב של 20 בשבועיים וחצי?

כחתול, אני יודע הכל. אפילו יותר מהכל.

ואם כן, מה רע?

לא יודע.. 

אח שלי תעשה מה באלך

חתול עם בטחון עצמי זה טוב

ככה יש פחות עכברים..

השאלה מה הוא עושה אח"ז 

או השאלה היא מאיזו זווית הוא מסתכל על עצמו בשלולית של הברזיה 

אם תרצה

לפעמים יש הבזק של הבנה שפסימיות לא עוזרת ואופטימיות בטוח יותר עוזרת ממנה...

לא תמיד זה עובד אבל לפעמים נחה הרוח ומרגישים את זה....

תודה רבה🥰

קליט, השתפרת בכתיבה

שיר יפה

במיוחד את הקטע של הקנאה

ואני גם לא חושב שצריך להיות ככה

והפרוזאים שפה, שאין להם כוח לכל מיני שטויות...

על התוכן אני מתלבטת אם להגיב.....

טוב, אני כן אגיד משו, צדיק או דוס מסתגף זה לא בהכרח מחמאה ולא אמור להיות המטרה שלך... בנוסף, ונראלי שזה אתה שאומר את זה שאולי טיפש זה לא כזו קללה...🤷

לדעתי, ואני חושבת שגם אמרתי לך את זה פעם-אם אתה לא מזדהה אם מה שכתוב לך בחתימה-תחליף אותה למשהו אחר, כמובן שאתה לא חייב...

ואהבתי מאוד. לצערי אין ביכולתי להגיב תגובה ארוכה כי נראה לי שהדברים פשוט מדברים בעד עצמם.

אבל למה לא דוס? אנא היה דוס תכף ומיד.

ישב עליך כמו כפפה לכל יד שתרצה.

לא רוצה שתהיה דתי, זה לא מעניין. דתיים עושים הרבה בלאגן בדתיותם. אבל אתה זכור לי כרודף אמת, או לפחות היית...

אם תצלח את זה, אתה תהיה מדהים

לפעמים הוא מראה לנו את דרכיו,

מראה עוצמות וניסים נפלאים,

גורם לנו לצחוק יחד איתו

על אנשים שחושבים שהם מחליטים...

אז אפשר להבין שכלל אין בלתו,

וכלום לא מובן מאליו,

להמשיך לנצח ללכת איתו,

בלי נסיונות ובלי קרב...

בכל הנוגע לפרוזה וכתיבה חופשית אני מאמץ את שיטתו של הרב עטר: מה שיפה, מותר.

פורום פרוזה וכתיבה חופשית בכל תקופה מתעצב מחדש בכיוונים אחרים. אל דאגה, אני לא מסתובב פה כמעט.

לעניין ה"זיהום", יש להזכיר שכתבתי את זה אך ורק כנגד הציפוף שורות שהופיע של כמו ספאם בתור הודעות תמיכה של ציפוף שורות. כי זה לקח שירשור נקי ויפה והפך אותו למה שבאמת קרה שם בסוף, ואכמ"ל. הבעיה שלי לא הייתה עם העובדה שאת כותבת ומגיבה, חלילה, אלא ששם זה היה הטרלה והספמה.

אעפ"כ אולי וכנראה הגזמתי קצת ואני מבקש את סליחתך.

אני באמת משתדל לעשות הבחנה בין אנשים שטועים לאנשים שמזידים (ולצערנו יש כמה כאלה בפורום, שב"ה הם כבר קצת פחות פעילים), ולהתאים את השפה.

אני רק מקווה שלא יווצר לי עכשיו איזה יצר הרע להתחיל לעקוב אחרי הפורום הזה 😀 שלא יצא שכרה של ההודעה החשובה שלך בהפסדך...

שאלתי את ידידנו AI על צמד מסויים שאהבתי להקשיב להם ובין השאר הוא אמר

שהמוסיקה שלהם מתאימה מאוד לאווירה משפחתית....

אז פורום זה סוג של משפחה, לא? לא מוכרת אמנם, אבל חביבה...

רוב השירים הם כאלה, זה לא מהתקופה הזו. אפילו אלביס פרסלי

(תסתכלו בויקיפדיה מי זה) כשהשתולל על הבמה, לא הגיע, ולא

טיפה, לבוטות ווולגריות של המוסיקה המודרנית יותר....

אבל קחו בחשבון שיש לי נגיעות ואני מנסה לשכנע אתכם

להסכים.

אבל אם אתם לא מכירים, לא כדאי לכם. לא תהנו.

שאם אני מתחילה עם נוסטלגיה, אז אני חייבת גם לקנות כיסא נדנדה,

פקעת צמר וזוג מסרגות, וחתלתול קטן (שישחק למרגלותי עם פקעת

הצמר המתגלגלת על הרצפה בעודני סורגת במהירות עצומה סוודר לנכד החדש, ה25 במספר...)

אמא'לה, זה מפחיד. מקווה שלא מתחילה דמנסיה.

ואם כן, אתם כנראה תהיו הראשונים שתבחינו בה. 

צחוק צחוק, אבל זה ברצינות. מה פתאום נזכרתי באלביס פתאום?.....

הסיפור הוא שאז... שיני הזמן נשכו אותה ואכלו אותה ולא נשאר ממנה כלום. ואולי זה אני שספציפית גדלתי על אוספי שירים שנבחרו על ידי החבר'ה של רדיו-ערוץ-7 שכידוע סיננו חלק גדול מהם.

אגב אלביס. יש לי על זה סיפור קטן מקרוב משפחה מבוגר שהמשפחה שלו התחרדה ואשתו אסרה עליו לשמוע מוסיקה לועזית. אז הוא היה שומע אותה באוטו. עד כאן קלאסי.

המעניין זה שלימים המצב הקוגניטיבי והפיזי שלו התדרדר. היום משמיעים לו מוסיקה שהוא אהב כילד העיקר שהוא יגיב לסביבה ולא ימשיך להתדרדר.

קיטשים אולי, אבל מתוקים. תמימים כאלה....

מתכוונת למוסיקה לועזית. זה מה שהשמיעו בערוץ 7?

מעניין מה הם סיננו. אם זוכר, אשמח אם תרשום כאן

כדי שלא אביא בהתרגשות ואוי לאותה בושה......

עצוב מאוד הסייפא. 

גם לנו סיפרה חברה על חברה

שהקשיבה למוסיקה שאהבה

מאז (בעלי תשובה) באוטו.

עד שנמאס לה והעבירה

אותה הביתה...

לאונרד כהן, נדמה לי.

מכירים?

לא מאמינה שהילדים

עזבו מכל וכל בגללו....

מקסימום, רק מכל.....

מקווה שעדיין יכול ליהנות ממה שאהב

מקווה שהקב"ה מעריך את מסירות הנפש הזו

זה אחד הדברים הקשים (סליחה על הזולות של

המילה הזו) שבעלי תשובה צריכים להתמודד

איתם. באמת.

כמו שאמרתי, משמיעים לו, והעיקר שרק ינשום ויחיה.

(אלא אם כן ארמית ואידיש נחשב אצלך לועזי).

סיננו בעיקר שירים עבריים. היה בסיס נתונים שלם של מה מותר ומה אסור. בסוגריים אספר שאחד השירים המצונזרים (בצדק) דווקא אהובים עליי. אבל זה כי לימים לקחתי קצת קו אחר.

הילדים לא עזבו או משהו כזה. הבן אדם עצמו במצב לא אידיאלי. גם ביחס לגילו (70+).

אני ציוני מאוד ואפילו אוהד מכבי תל אביב

מהמםם, ממש, את כותבת מדהיםםם

אותו כל כך מעניין ויפה.....

לגבי אותו אחד-לאידעת מה לומר, לפעמים נראה שיש אנשים שהתורה פשוט לא מצליחה להשפיע עליהם🤷🥺

לקחת דבר מה שפגשת בו, אצלך או אצל אחרים,  ולעשות בו כיד הדמיון הטובה עלייך....

מחמיא מאוד לקבל מחמאה ממישהו שאומר שהוא לומד ממני🥰🤗

תודה🙏

לכתוב תודה כך שוב ושוב

עלה לי רעיון מזהיר:

קשה כל הזמן לכתוב תודה תודה חן חן חן חן תזכו למצוות יישר כוחכם...

אז האם יהיה די והותר להגיד פעם אחת ולא יותר?...

אבל אז, גם אתם יכולים לנקוט באותה שיטה

ולתת רק פעם אחת תגובה טובה, והיא אמורה

להספיק לכל הפעמים (סליחה על הגאווה...)

אז נשאיר את זה כמות שזה

שכחו את הרעיון הזה

וליתר בטחון

(אם מישהו כבר קנה את הרעיון...)

אז שוב

תודה רבה

חן חן

זכו למצוות

תבורכנה מילותיכם

הטובות

המעודדות

המשמחות

המפרגנות

הנותנות לי פידבק

(משוב בלעז....)

שטוב לכתוב

שכדאי

ושסוף כל סוף

אחרי מאה שנים של בדידות (אללי)

של יובש כתיבתי -

אז סוף סוף, בערוב ימי

אפשר לכתוב

וגם מישהו, מישהי, מישהן, מישהן

(התבלבלתי לגמרי...) -

קורא....

בקיצור, לא כל כך מסכנה

אלא שאני לא כזאת שכותבת

למגירה והפורום הזה הוא

ממש מקום נפלא, לבטא

את עצמי.

אני רק תוהה לפעמים

אם הקב"ה גם מרוצה

מזה....

באמת באמת באמת. תודה.

ה

ו 

למה שמגיב אחר כתב, גם, תודה רבה רבה!

(לא יעזור פ.א.  הבנתי את העיקרון של העיגול באלכסון מתחת לתגובה אבל לא יותר מזה...(אנחה))