בני בן ה-3 התחיל ללמוד בגן בת"ת (לא עם גננת אלא רב- כך שאין עם מי לדבר ,המורים פחות מבינים כמו גננת)
הוא נוסע בהסעה משהו כמו 10 דק' אם לא פחות, הת"ת ממש קרוב.
הבעיה היא שאין מלווה בהסעה- זו הסעה קטנה של 13 ילדים שגרים קרוב לת"ת
האם זה אחראי לשלוח אותו בהסעה וילד בגיל 12 יקח אותו מהירידה מההסעה עד לפתח הכיתה?
אני מוטרדת ממש
הלב שלי לא שקט.
לא מבינה איך זה שיש הסעה ללא מלוה
אבל זה לא הופך את זה לבטיחותי או למשהו שהייתי מסכימה בחיים שהילד שלי ישהה בו.
לא בא לי להיות האמא המתלוננת ולבסוף הילד יקבל יחס מגעיל.
אוףף.
אומנם אני לוקחת את הילדים בבוקר , אבל הם לומדים ממש קרוב והת"ת נמצא מרחק נסיעה של 7 דק' מעצבן קצת לנסוע באוטובוס עד לשם (גרה במקום שעמוס מאוד מאוד בבוקר- הרבה בתי ספר באיזור).
אמא שלי אומרת כך הוא יהיה עצמאי.
לא מבינה מה קשור עצמאות לזה שהלב מפרפר אם הגיע לת"ת או לא ח"ו.
אח של חברה טובה שלי מת בהסעה בגיל 7. הוא היה באמצע לרדת והנהג המשיך לנסוע עליו.
והוא לא מקרה יחיד.
לא הייתי עושה את זה בשום אופן ולא משנה מה הת"ת חושב עלייך
בדיוק באותה מידה שאם אחד הרבנים ירביץ לו לא תשתקי נכון?
לא נראה לי שאם תתעקשי על משהו מציל חיים יתייחסו אלייך מגעיל,מקסימום יגידו לך שתתאגדו ההורים ותשלמו לבד.
ואם הבן שלך לומד במקום שבו אם אמא דואגת לחיים שלו מתייחסים אליו מגעיל אז תוציאי אותו משם.
בין השנים 2010-2015 נפגעו כ-214 ילדים שעלו על רכבי הסעות נפגעו בתאונות דרכים, שניים מהם באורח קשה והיתר קל. רוב התאונות מתרחשות בעלייה ובירידה וקשורות בכללי ההתנהגות".
טוב. נראה לי שעדיף שאקח אותו אני לת"ת
לא רק הילד שלך בסכנה
גם ילדים אחרים
בנימוס ובתקיפות להבהיר את הצורך
אם לא הולך- כמובן שלא לשלוח אותו!!!!
אני שולחת ילדים בהסעה עם מלווה היה פעמים שהוא לא הגיע או עלה באיחור בתחנות הבאות (אנחנו תחנה ראשונה)
דיברנו עם האחראי על ההסעות וזה לא קרה יותר.
רק אני יכולה לקחת אותו..
אני לוקחת להסעה , בהסעה יש בערך 13 ילדים שנעים מגיל 3 עד 13
המרחק מההסעה לת"ת מאוד קצר (אבל עדיין זה מלחיץ אותי)
אני יכולה לקחת עצמאית
וכנראה שזה מה שאעשה
אני לא סומכת כי אסור לסמוך במצב של היום על אף אחד.
יש הרבה ממה לחשוש בכל מקום.
אחי לומד שם. ובעלי הציע שהוא יחכה לו בשער. אבל הוא ילד (בן 11) ממש לא סומכת גם עליו. למרות שהוא ילד אחראי.
אוףף
זה לא רחוק.
זו שכונה שמורכבת בתוכה מכמה שכונות, א,ב,ג,ד ועוד כמה, שכונה ענקית..
הקושי הוא בלהסחב באוטובוסים בשעה הזו.
יש עומס מטורף ופקקים.
ועכשיו אני נזכרת שיש גם את החזור. שמשום מה פרח מזיכרוני ..
הריון ולידה2חוץ מהסרט של ההגעה והחזרה
מקווה שאני לא סתם חרדתית
באתי ממקום שגרו בו הרבה סוטים...
חוויתי על עצמי וגם אחיותיי מה שאת כותבת הרבה פעמים, אם זה ליטוף בבטן בתור בסופר, או טפיחה על החלק האחורי תוך כדי הליכה,
או שהיתה התקהלות גדולה כל שהיא ואחד ממש חפן בידו את השד שלי, או לעבור בסימטאות ועומד בחור שממש ממש נוגע בעצמו ובכלל באוטובוסים זוועות עולם. וזה רק קצה המזלג.
נגעלת מלהזכר בכלל. ים של חוויות מגעילות.
אבל היום, כשאני עצמי אמא לילדים לא אתן לאף ילד שלי לעבור כאלה חוויות.
אפילו לא אחת .
ולכן הלב דופק תמיד.
ממש העלתן על הכתב את החשש הנוסף שלא העזתי לכתוב
אלא מטעם הת"ת
ואם הייתי יודעת ורואה בעיניים שאכן הנהג לוקח ואוסף את הילדים עד הדלת או מהדלת אולי אולי הייתי יותר רגועה
כי עדיין זה מסוכן מבחינה אחרת - של ניצולים וכל זה
המורה שראה אותו ניגש (לפני שנכנס למנהל) קרא לו ושאל מה קרה.
בעלי הסביר שלא הגיוני לשלוח ילד בן 3 ללא מלווה, ואנחנו ממש חוששים וכ"ו.
ענה לו המורה אני ב-8:30 בודק שכולם הגיעו. ובנוסף תתקשרו אלי או אתה או אישתך כל יום לבדוק שאכן הילד הגיע.
בעלי לא נרגע וניגש למנהל, המנהל הסביר שזה כך כבר 40 שנה שאין מלווה בבוקר (בצהרים יש)
הראה לבעלי מחשב ענק עם הרבה מסכים והוא עוקב שכולם נכנסים, זה לא הרגיע את בעלי כי יודע מה אני אענה לו ואז אמר לו המנהל אני מבטיח לך שבכל בוקר אדבר עם הנהג ואני יוצא לקחת את הילד.
לא יודעת. עדיין לא מרגיע אותי.
למה שמנהל ת"ת יצא לקחת את הילד שלי?
נשמע לי יותר כמו לנסות להרגיע ולא מעשי.
בעלי מנסה לשכנע אותי בכל צורה והסביר שזו אחריות כבדה ,והמנהל בטוח יבצע זאת. אחרת זה פלילי.
יחד עם הבן שלי מחכים עוד 5 ילדים והם מאוד רגועים (רואה אותם מהמרפסת)
הייתן סומכות על דברי המנהל , בוספת שיחה יומית לרב ? או שעדיף לקחת בעצמי ודי. לחסוך לעצמי את הפחדים והחששות
יש מלווה מבוגר, ונתנו לי את המספר שלו על כל מקרה של עיכוב או משהו
לא מבינה למה בבוקר אין
שאני אסע איתו בכל בוקר?
בעלי אומר שזה לא נעים בכלל
ושיחשוב כל העולם מה שיחשוב
בכצם- כולם מרויחים מהליווי הזה
העובדה שלא מקובל- נו נו....
ההסעה עוצרת ממש מול השער - ראיתי
בעלי לא מפסיק לשכנע אותי.
התקשר לפני מספר דק' ואומר זה פיתרון מושלם.
בעיניי ממש לא מושלם, מצד שני נראה לי מורכב לקחת אותו בכל בוקר.
יאללה, מה קשה להביא מלווה ולסגור את הסיפור. וזה עוד הסעה שאני משלמת חודשי 150 שח.
הזויי.
כמה הגיוני לשלם למלווה?
טוב, אתן לא ממש מעודכנות אבל ב"ה אנחנו אחרי פגישה אצל רופאה התפתחותית.
הילד ממש שיתף פעולה, הלוואי היינו זוכים למתיקות הזאת כל יום.
ועדיין - אני לא מדמיינת. יש לילד קושי. ועוד איזה קושי? יש מספר דפוסי התנהגות, היא לא מאשרת ולא שוללת ASD, ממליצה על אבחון מסודר.
הילד שלי מתוק וחכם, ילד שובה לב.
ילד יפה ברמות שמעלה חיוך לאנשים ברחוב.
היו נקודות שהעלו חשד -זה משהו שתמיד ישב עליי, חלק התייחסו לזה בזלזול וחלק מצאו לזה שמות אחרים
פתאום אחרי התור הזה, אני מבינה שאני לא מדמיינת.
באיזשהו מקום קיוויתי לצאת מהמפגש הזה בתחושה שאני סתם מחפשת בעיות והכל ממש בסדר.
קיוויתי לקבל הפניה לפסיכיאטר עבורי כי אני סתם חרדתית.
וזה הקטע - שאני לא.
רגע נברח מהמציאות, בינינו - הילד לא יקבל אבחנה. למרות שהוא היה ממש בסדר בפגישה היום, שיתף פעולה בצורה מדהימה - לא ברור לי על סמך הרופאה החליטה לשלוח לאבחון.
מצד אחד, רוצה אבחנה מסודרת, לא משנה איזה - משהו שיגיד לי מה עובר על הילד שלי.
מצד שני - למה אני צריכה את זה זה גם ככה לא ישנה לי אותו.
בציבור שאני חיה בו (לא מתוך רצון לטנף, סתם מתוך מקום של שיתוף), אביא דוגמה
יש לי גיס בשידוכים ובגלל שיש לו אחות עם בעיה רפואית הנושא הזה תוקע אותו כל הזמן.
בגלל שהיה לו אח וגיסה (אנחנו) בלי ילדים למשך מספר שנים, יש שדכנים שביקשו מכתב מרופא שהבעיה ל"ע לא אצל הבעל ואם כן אישור שזה לא תורשתי/גנטי - איך שתקראו לזה, השדכן בעצמו נשבעת לכן לא מבין בזה.
לרקע המשפחתי יש משמעות פסיכית אצלנו. שמים על זה כלכך הרבה משקל שיש לי חשק לצאת בשאלה ולא להיות שייכת לזה.
למה הראש שלי רץ לשידוכים? רץ למה יהיה בעוד שנה שנתיים? לאישה שתהיה לו?
מי אמר שצריך בכלל להתחתן? אבל מה - ברור שאני רוצה שיתחתן.
למה אני תקועה על הזוגיות?
אולי כי המחשבה של איך נעבור את הצהריים, יותר מלחיצה?
לא יודעת.
לא סגורה על עצמי.
איך באלי עכשיו לשמוע את חמותי אומרת שהילד בכלל לא צריך טיפולים בהתפתחות הילד, שאני סתם מחפשת בעיות.
אני רוצה לשמוע את המשפט הזה עכשיו 100 פעם בלי הפסקה (הרצון לחזרתיות - אולי גם אני בכלל על הרצף?)
בגלל שאמא שלי ילדה אותי בגיל מבוגר יחסית, תמיד צחקו עליי שאולי אני דאונית ובכלל לא יודעת מזה, עכשיו גם החשד הזה. אין כיף כזה.
אני באמת מנסה להבין מה אנחנו לא עושים נכון
מכניסים קרוב ל30 אבל ההוצאות נוסקות לשם
איך מגיעים למצב של 2 דירות
אחרי כשבוע של פריחה דמוית עקיצות לקטנה, שהלכה והתפשטה, וחלק מהעקיצות הפכו למעין כתמים ורודים ואחד מהם גם לנגע שפשוף/גירוי כזה -
הגעתי איתה הבוקר (שוב) לרופאה.
(לפני שבוע היינו איתה ועם עוד שני ילדים אצל הרופא, כי גם להם הייתה פריחה כזו, והוא הסתכל בעיקר עליהם ואמר שזו פריחה ויראלית, ואפשר לחזור ללימודים כשלא יצוצו נגעים חדשים. להם זה כבר עבר אבל לה לא.)
הרופאה אמרה שזה נראה לה כמו אטופיק דרמטיטיס, ואמרה שנלך לרופא עור כדי לוודא, ושנמרח לה משחה מתאימה.
באותו רגע בעיקר שמחתי שזה לא מדבק ושהיא יכולה סוף סוף לחזור למשפחתון, אבל עכשיו אני מנסה להבין במה מדובר...
לא נראה בכלל שזה מציק לה. היא עליזה וחיונית (אפילו יותר מדי🙈), ולא שמה לב בכלל לנגעים האלה שיש לה.
אני לא בעד שימוש בתרופות כל עוד זה לא נצרך מבחינת סכנת חיים או הפרעה בתפקוד ובנוחות, ולכן נוטה לא להשתמש במשחה הזו.
אבל אולי אני טועה?
מה יכול לקרות אם לא מטפלים באטופיק?
עדיף בעצם לחכות לרופא העור, ולפי זה להחליט מה לעשות?
שאלה אולי קצת לא יפה, אבל באמת שאני שנייה צריכה הסבר
אני לא באה מבית עשיר מאוד (ב"ה לא היה חסר לנו כלום ++ אבל נגיד מותגים לא, בקטע של עקרונות. וכנל טיסות או מלונות או אוכל בחוץ, לא חושבת שזה היה קטע כלכלי כמו חינוכי)
ועדיין ארוחה בשרית, חלבון בריא, פירות ירקות, כן גם הפירות היותר יקרים (אננס או תותים, לא מיד מיד כשמגיע וזה שלושים שח לקילו אבל בהמשך) זה דברים שתמיד היו
ואני כרגע גם אחרי השתחתנתי
מרגיש לי שלהוריד בשרי, או לא לקנות פירות
מה זה הבריאות של הילדים
נכון שיש חלבון גם בקטניות, אבל זה חלבון מהצומח הוא חא כמו זה מהחי
תנרמלו אותי שנייה כי באתי לבעלי אחרי השירשור הזה במחשבה של 'מה אנחנו כאלה מופקרים??'😅
ולא שאנחנו עשירים גדולים גם כיום (חסדי ה' אלף פעם אני מרוויחה טוב אבל משלמים משכנתא ותיכך נתחיל לשלם גם שכירות בנוסף כי הדירה לא גמורה) ועדיין להגיד לעצמי לבשל פרווה ולא בשרי באמצע שבוע מהעיקרון, מה עם הכוח של הילדים? הבריאות?
אני מגזימה?
חח לא יודעת או שענו שם רק אלו שבאמת ממש בודקים וחוסכים או שאנחנו ממש מעל הרף בלי להיות מודעים🙈
מישהי שמעה על הדבר הזה?
אני מתחילת ההריון עם סיוטים,, ממש חלומות מפחידים ממש ומציאותיים. זכור לי גם מהיריון ראשון שהיה לכל אורך ההיריון.
ממש קשה ומפחיד
אני מפחדת ללכת לישון, ברמה כזאת.
מישהי שמעה על זה? חוותה? משהו שעוזר?
קודם כל לזכור שחלומות שווא ידברו 
ושאת נמצאת במקום בטוח ב"ה, ושאם מישהו מת בחלום זו סגולה לאריכות ימים ;)
דבר שני, שתדעי שככל שחושבים יותר על חלום ומשחזרים פרטים שלו, ככה כל פעם, את בעצם מאמנת את המוח שלך לזכור חלומות, ואת רוצה בדיוק הפוך. ולכן לא לדוש בראש שוב ושוב על הדברים המפחידים, תנסי לחשוב על משהו אחר במכוון (אפילו לחשוב בערב על נושאים שנחמד לך לחשוב עליהם חחח) כדי להירדם.
בנוסף תבדקי שאין דברים פיזיים שמעירים אותך- שבחדר לא חם מדיי, קצת מאוורר נגיד קצת חלון פתוח, ששתית מספיק מים...
שמעתי שזה קורה בהריון
וגם לי קרה כמה פעמים ואני מזה לא אישה של חלומות
אבל אני לא מוצאת בכרטיס שלי
אם מישהי מוצאת מעולה🤭
אבל בגלל שעברתי לא מעט בתחום אז יתכן ואלו פחדים מהתת מודע
בכלאופן השתדלתי לתת צדקה
מה שבטוח לא יזיק
כשאני מתעוררת בלילה מחלום רע ומציאותי ממש - אני לא חוזרת לישון באותו מקום או באותו מצב
לילדים שלי אני אומרת ללכת לישון הפוך, ראש זנב
ואני הופכת כרית, שמיכה
עושה שינוי משמעותי
זה עוזר לי להתנער מהחלום וללכת לישון עם ראש חדש
אני לא זוכרת מה, אולי קשור להורמונים.
תנסי לשאול את הגיפיטי , מעניין מה הוא יגיד בעניין.
שנגרמת במהלך ההריון.
בעיקרון זכרון של חלומות נקבע לפי הזמן שהתעוררת בו בתוך מעגל השינה.
אם זה ככה זה אומר שאלה החלומות שלך, ההבדל הוא שעכשיו את זוכרת אותם🙊
עד איזה שלב ההורים נמצאים עם הילד?
אנחנו איתו בזמן ההרדמה?
כמה פעמים בהרדמות, זה כמה שניות, ואז יצאתי
בשניהם היינו איתו עד שהוא נרדם
בחלק של ההרדמה רק אחד ההורים יכול להיכנס
בניתוח השני הייתי בהריון אז אמרו שעדיף שבעלי ייכנס כי יש שם כל מיני מכשירים וחומרים ולא יודעת מה..
ת'אמת- לא חוויה הכיאמהלהכיפית לראות שמרדימים את הילד שלה.....
לקח לי כמה דקות טובות להתאפס
מצד שני לא הסכמתי לוותר לבעלי שהוא יכנס
הייתי חייבת להיות שם ברגע הזה.....
לצערי קראו לי כשהוא כבר היה ער, בוכה ומבולבל😔
למרות שחיכיתי בלחץ בחדר המתנה.
תדגיש להם מראש שייקראו לך מהר.
בהצלחה!!!
מסכה (כמו של אינהלציה) זה רק לקטנים,
לגדולים ההרדמה בעירוי.
אבל אצל הבת שלי בניתוחים של גיל 11, ו12 היה בהרדמה בעירוי.
(לקטנים שמים עירוי למטרות אחרות אבל החומר הרדמה עצמו לדעתי זה רק דרך המסיכה)
אבל יש חומר שמוזרם לאורך הניתוח בעירוי
בשאיפה גם בגיל 14.
אבל אם אני זוכרת נכון, אמרו שזה רק להתחלה, ואחר כך מכניסים ישר לווריד.
האמת שאני לא זוכרת כל כך.
הבת שלי עברה ניתוח בגיל 6 והייתה עם מסכה. בגיל 15 כמובן היה לה עירוי.
עכשיו בת אחרת שלי, בת 7.5, גם אמורה לעבור ניתוח... מניחה שכן תהיה מסכה, היא די קטנה בסופו של דבר, ומחט של עירוי זה מפחיד...
והרדמה בעירוי...
הסבירו לו בכל שלב מה עושים. נהניתי מזה מאד.
כי הבת שלי בגיל 11 כבר הייתה מפותחת יחסית,
סביר להניח שזה הטווח פחות או יותר.
בכל אופן בגלל שכולם לפני כתבו על המסיכה, והפותחת לא ציינה את גיל הילד, אז כתבתי שלא תופתע.
לו את הבחירה אם להרדים בעירוי או במסיכה
זה קצת אכזב אותו שאכן לא שאלו אותו ותוך כדי ששמו לו את המסיכה כבר תקעו לו את העירוי ביד.
הוא אמר לי: אבל הבטיחו שישאלו אותי.... צודק 🤷♀️
למזלי בגלל שזו היתה מרדימה מיומנת הכנסת העירוי לקחה לה חלקיק שניה.....
הרבה פעמים מסכימים שיכנסו עד שמתחילים להרדים כדי שהילד יראה
את ההורים עד שנרדם ולהוריד לחץ (גם להורים)
ויוצאים כשהוא לכאורה נרדם.
האמת שלא תמיד זה נראה שהוא נרדם - הוא עדיין יכול להיות בעיניים פקוחות - אבל לטענת הצוות הוא כבר רדום... (ככה היה לי כשהייתי עם הבת שלי בניתוח. בשאר הפעמים בעלי היה, ולא זוכרת אם הוא תיאר אותו דבר)
של ארבעה ניתוחים.
נותנים להיכנס עד שהילד ישן, ברגע שישן מוציאים את ההורים.
חוויה לא נעימה, במיוחד בילד מתנגד..
לקראת עוד ניתוח 😑
אשמח להתייעץ:
לבת שלי יש כתב לא קריא. עשינו אבחון והיא יכולה להקליד במחשב בכל המקצועות מלבד מתמ'.
במבחנים פנימיים יש לה שכתוב/הקראה לאדם נייטרלי אבל אמרו לנו שאי אפשר במתכונות ובגרויות.
האם נגזר עליה להכשל בבגרות? אשמח לכל רעיון ועצה 🙏
אבל למה לא נותנים לה הקלדה במתמטיקה?
יש דרכים לכתוב משוואות עם המקלדת, צריך ללמוד את זה, אבל אפשרי טכנית.
לא יודעת מה הסיבה, אבל אין התאמה בכתיבה במקצועות דלי מלל
במבחנים חיצוניים אין לה?
הייתי מנסה לברר את זה יותר עם בית הספר.
אני יודעת שיש מקרים שבהם נותנים בוודאי.
השאלה בית הספר אומר את זה כי היא לא זכאית, או כי הוא מתקשה להביא מישהו שיעשה את זה.
פסיכודידקטי?
צריך אבחון פסיכודידקטי
כנראה תלוי איזה התאמות או שהיה שינוי בנהלים.
אכן לצורך הקלדה מספיק אבחון דידקטי.
האם בי"ס הגיש אותה לוועדת התאמות? מה הייתה התשובה של הוועדה?
אז באמת שאין אפשרות לקבל התאמות, רק וועדת ההתאמות יכולה לאשר את ההתאמות ולא בית הספר
מקווה שהוועדה תאשר
אין התאמה של הקלדת תשובות הבחינה במקצועות דלי מלל.
זה ציטוט מחוזר מנכל, זה לא ספציפי עבורה.
הדבר היחיד שמצאתי שכולל התאמות במתמטיקה זה התאמות ברמה 3 שאכן כוללת התאמות במתמטיקה, ודורשות אבחון פסיכודידקטי.
השאלה אם שווה לך לעשות הרחבה של החלק הפסיכולוגי לצורך זה
ובעצם, זה לא יקנה לה התאמות בכתיבה אלא התאמות אחרות ממה שזכור לי...
לדעתי המקרה הזה היה שבוע שעבר, והם הצליחו לאפשר לאותה בחורה לגשת למבחן בהקלדה (לא מתמטיקה, כי היא פספסה כבר)
תבררי איתם, אולי יוכלו לעזור
זה לוקח מלא זמן
בגלל זה אין את ההקלה הזאת
להגיד לתלמידה שתשקיע בלכתוב לאט ומסודר עלול להפעיל עליה לחץ במבחן
וגם ככה הבגרות במתמטיקה מאוד ארוכה ולחוצה
לדעתי עדיף לכוון לשעתוק
דבר ראשון? באיזה כיתה היא?
אם היא עדיין בכיתה י' (כך נשמע ממך) אין עדיין מה להחלץ כי רק שנה הבאה יהיו הבגרויות
לצערך, אין הקלדה במקצועות דלי מלל (מתמטיקה, פיזיקה, מדמ"ח וכו')
ולכן אין על מה לנסות להתבאס, זה מה שיש, ועם זה מנצחים
ההתאמה שמחליפה את ההקלדה היא שעתוק (ובהחלט עדיף מאשר לנסות להקליד במתמטיקה, תנסי ותראי שזה סיוט)
ההקלה של שעתוק היא שהבת שלך כותבת את המבחן כמו כולם כולל תוספת זמן אם צריך
ולאחר סיום המבחן היא יושבת עם מורה אחרת מבית הספר (שהיא לא המורה הישירה שלה)
והן ביחד מעתיקות את הכתוב במחברת למחברת חדשה
שתי המחברות נשלחו לסריקה ובדיקה, הבוחן מוודא שכתוב בהן אותו דבר, אבל הוא תכלס בודק את הכתב המסודר
אז איך מוציאים התאמת שעתוק?
פונים לרכזת התאמות בבית הספר, מבקשים ממנה שתבנה "תיק" מבחנים לבת שלך,
ואת התיק הזה שולחים למשרד החינוך ובדרך כלל אם יש באמת כתב גרוע
מקבלים את ההתאמה הזאת
במתכונת ובמבחנים בדרך כלל לא עושים את השעתוק כי המורה מצליחה לקרוא את כתב היד, ואם משהו לא ברור היא יכולה לפנות תמיד לתלמידה
למיטב ידעתי אין צורך בשום אבחון לשעתוק
אלא המורה/מחנכת מדווחים שיש לה כתב לא קריא ומתחילים תהליך של בניית התיק
תודה רבה!
יש התאמה של שעתוק אבל מאוד קשה לקבל אותה.
אם לא מצליחים לקבל משהו לכתיבה אז הארכת זמן תעזור לאפשר לה לכתוב יותר לאט ואולי קצת יותר קריא, וגם מבחן מותאם יאפשר לה לבחור שאלות שדורשות פחות כתיבה.
מלמדת הרבה שנים מתמטיקה בתיכון וזוכרת אולי מקרה אחד שאישרו שיעתוק.
בעוד שנה ושנתים עלול להיות מאוחר מידי. רכזת ההתאמות אמורה לדעת את כל הנהלים והניואנסים. לועדת התאמות בשביל הקלדה מגישים במהלך כיתה י ואז מקבלים אישור לבגרויות שאמורות להתקיים ב יא- יב. אם מגישים בכיתה יא זה מאוחר מידי לבגרויות של יא.
התאמות.
אחכ זה כבר יותר מסובך
ששעתוק זה משהו שמקבלים בקושי ...
זה מה שהתלמידה צריכה.
לאיזה מקרים יוצאי דופן התכוונו אם לא לכזה מקרה של תלמידה שאי אפשר לבדוק את המבחן שלה במתמטיקה בגלל הכתב?
אבל תמיד חשבתי שאם ירצה ויכתוב לאט יותר כן יבינו מה כותב.
כל מבחן שלו כתוב שצריך לשפר את הכתב.
מתי החלטתם שזה דורש אבחון?
כתב יד לא קריא זו סיבה להקלות
לא יודעת איך הלך האבחון ומול מי האמת.. אבל כדאי לבקש
הרבה פעמים כשאני אוכלת מוצרי חלב יש לתינוקת שלי שילשולים ולפעמים קצת פריחה.
הרופא אומר שזה לא נורא
אבל הייתי מעדיפה לבדוק את זה לעומק.
לאיזה רופא מומלץ ללכת?
(היא יונקת הנקה מלאה בת 8 חודשים)
באופן מובהק.
למה ללכת לרופא?
תפסיקי לאכול חלב
לבן שלי כבר מגיל קטן יותר, אלרגי לחלב.
כשהייתי אוכלת חלבי זה היה מתבטא אצלו בהתפתלויות, אז הפסקתי לצרוך חלב.
עד שסיים לינוק.
האמת לא מתה על חלבי, אז אולי אני לא דוגמא
מבת אחרת שלי אבל אצלה הרופאים זיהו את זה ועד היום היא עדיין לא אוכלת מוצרי חלב.
הייתי רוצה ללכת לרופא שמבין בזה
כי מאוד קשה לי לא לאכול מוצרי חלב, במיוחד שבעלי קונה כל מיני גלידות ופינוקים מגרים.
וגם אני לא יודעת אם זה דווקא מהמוצרים חלב או בגלל שיניים שצומחות לה
אם את רוצה לשמוע יותר מן הסתם ברפואה אלטרנטיבית.
בכל אופן, אם את רואה שזה עושה לה ככה, פשוט תפסיקי לתקופה ותעקבי אחרי הפצעים.
אביהו את זה כשהוא היה בפגייה.
היתה תקופה שנמנעתי לגמרי ממוצרי חלב.
אחר כך הלכנו לאלגרגולוגית, והיא אמרה שאני אחזור לאכול מוצרי חלב ואם זה עובר בסדר, אז לתת גם לו.
כיום הוא אוכל מוצרי חלב בלי הגבלה.
לק"י
אוכל, ולא כשהאמא המניקה אוכלת.
אלא רגישות במערכת העיכול.
ויכול להיות שזה גם לא היה רגישות, אלא חוסר בשלות של מערכת העיכול, ועם הזמן זה פשוט עבר.
כל פעם מחדש, בתקופה הכי מאתגרת (בחילות, הקאות, מושבתת למיטה), אם המשפחה שלו רוצה שנתארח אז זה מה שיהיה, והוא יכעס אם יקרה אחרת.
הם לא יודעים על ההריון כי זה ממש ממש בהתחלה,
אבל הןא רואה איך אני, איך אפשר להתארח כשאני סמרטוט רצפה במיטה.
אוף
פעם קודמת הם גילו על ההריון ממש בהתחלה רק בגלל זה, כי אי אפשר להסתיר
מבאס ממש
אני מצפה מבעלי שיבין את הסיטואציה
זה לא נעים בכלל
להיות במיטה כל השבת וכל הזמן דואגים לי. זה לא המשפחה שלי, זה מּמש ממש מצב לא נעים
איך זה עובד? חייבים ללכת תמיד למשפחה שלו כשהם מזמינים?
בעיני החלטה של התארחות צריכה להיות החלטה משותפת. ואם לצד אחד זה לא מתאים אז לא בכוח."על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו", כפשוטו לשני הצדדים. אתם הכי חשובים!
ולכן מלכתחילה מזמינים אחת לחודשיים בערך, או בחגים שזה תורות.
אבל מצידכם מותר להגיד שלא מתאים.
רק כדי לנרמל- אנחנו לא היינו בשבת אצל חמי וחמותי כבר למעלה משנה וחצי, והם מזמינים לאחרונה כמעט כל שבת. אז מה? אנחנו נחמדים ומנומסים וגם כנים במידה שמתאים לנו לשתף את הסיבות. אבל בעיקר בעיקר חושבים על עצמינו, ואני חושבת גם על הילדים שלי, ועל זה שהדבר האחרון שהייתי רוצה זה שהם יבואו אליי בלי שמתשחק להם ועל חשבון שלום הבית שלהם
ובכל מקרה, כדאי לנהל את כל הנושא הזה בהידברות.
אם את לא יכולה להתארח,
ואת מתארחת ונאלצת לשדר עסקים כרגיל זה לא תקין.
לא מהבחינה הזוגית ואולי גם לא מבחינה רפואית. הכי נכון שתחליטו יחד ויהיה לך מקום גם להגיד לא.
אבל הברכה שורה על הנסתר
במיוחד שאני יודעת שהמשפחה לא ששה מזה כי ההריונות שלי קשים ומאתגרים את כל המשפחה
לא אמור להיות להם say בנושאים של כן או לא הריון.
ואם ההריונות שלך מעמיסים עליהם (או שהם טוענים שזה מעמיס עליהם) אתם צריכים לקבל עזרה בתשלום ממקור חיצוני.
אם אתם תלויים בעזרה שלהם, הם מרגישים בנוח להביע דעתם, אם אתם מסתדרים לבד אתם יכולים להגיד להם בפה מלא- וככה אני עושה לפעמים, למרות שיש לי אהבה גדולה להורים שלי ולחמים שלי- שזה לא עניינים/לא על חשבונם/משהו בסגנון.
אני מבטיחה לך שהקשרים שלנו יפים וטובים למרות שנאמרות מילים לא פשוטות, כיוון שהן נאמרות בכנות, בחיוך ובכבוד.
כדאי אולי למתוח להם גבולות.
שלכם כזוג כלפיהם.
הילדים, הבעל
מהם אני לא דורשת ולא מבקשת
והם לא אומרים לי אם להביא או לא, אבל מספיק לראות את הפרצוף או בכללי שהם לא מרוצים מהסיטואציה, זה מספיק בשביל לרצות למנוע לספר
שהייתי בהריון בהתחלה היה לי מאוד קשה להתארח שאני על הפנים וגם רציתי למשוך עוד קצת ולא לספר עדיין..
אני חושבת שזה תלוי בהרגשה שלך ומה יעשה לך טוב הייתי נשארת שבת בבית ונניח ללכת עוד חודש חודשיים שכבר תרצו לספר
ושתרגישי יותר טוב
אני חושבת שבעניין הזה נדרש שיח שהוא מעבר לרגיל אצלכם.
בעלך כבר לא רק הילד של ההורים שלו, ואם הוא לא מצליח להבין אותך ואת צריכה ללכת בכל מחיר, זה קצת בעייתי בעיניי האמת ואומר יותר בעדינות - בסוף זה לרעתכם כי ריצוי יכול ליצור בסוף תסיסה קשה של כעס ורגשות קשים. גם את מולו וגם את מול עצמך.
הייתי חושבת שוב אם להשאיר את זה ככה או לפתוח את זה בטיפול. לא יכול להיות שמספיק שמזמינים וחייב להגיע בכל מחיר. יש לכם חיים וחוסר ההתחשבות בך פה הוא קצת בעייתי בעיניי.
מקווה שאת קוראת בטוב♥️ ומקווה שאני מבינה את הסיטואציה נכון. הכל בדרכי נועם כמובן ולא ממקום של פתיחת חזית אבל מותר לך להרגיש לא בנח לנסוע ולכל הפחות צריך להיות פה שיח ענייני שרואה את התחושות שלך ונותן לך מקום
זה דפוס התנהגות שדורש שינוי
ומי שמבין שותק בנימוס
לא מפריע לי שיבינו ויסתמו
מפריע לי שישאלו וידברו על זה
אז אם אנחנו שותקים סימן שאנחנו לא רוצים עדיין לדבר על זה
כשנרצה נספר
בכל מקרה אני לא חושבת שזה נכון להתארח בכל פעם שהם מזמינים
אלא לפי מה שמתאים ומסתדר לכם ולהם
