זה עמוק ומיוחד..

 ממש מרגישים את הכאב במילים.

אהבתי ממש, כל כך שמחה שקראתי את זה עכשיו.

וואו וזה כל כך נכון וחשוב. אמאלה.

לחיות באמת.

תודה לך❤

כל כך יפה, עדין ופשוט..

רק שלא אשכח

ברגעים הקשים,

הכואבים

שלא אשכח

בזמנים המשמחים,

המפתיעים

תמיד אזכור

וארגיש

הוא שומר עלי

ודואג

סומך עלי

ואוהב

כי הוא אבא שלי

ואני הילדה שלו.

מעודד לכתוב יותר..

 @מציאות.@אינטגרל@שושיאדית

@מתנחלת@רץ לשום מקום @רויטל.

@רוצה לעוף@חיה את החייםםם@קפוצ'ון

קיצור, תוסיפו עוד חיפשתי בעיקר את האחרונים

@רוח סערה תיזהרי להשתמט ;)

בהצלחה, לא מוותרים לך

יפה,

מעורר מחשבה..

התחלתי לכתוב משהו ואז נזכרתי שכבר כתבתי משהו...

מתנחלת גאה - פרוזה וכתיבה חופשית

אתגר ממש חמוד.. אהבתי....

קו עקום

וזוג עיניים

זה לא חיוך

אל תטעו

זה קו עקום

הכול עקום לה שם בפנים

משתולל שם צונאמי 

בוערת שריפה

מפוזרים שברי זכוכיות

על הרצפה

וזוג עיניים

נבוכות

מפוחדות

תועות

מבוישות

קו עקום

וזוג עיניים

נדמה כחיוך

זו מסיכה

אהבתי את הכתיבה, זה קצר וקולע..חד ומובן. 

לגמרי מעביר את המסר והתחושות.

מצמרר..

ויש לך דימויים מדוייקים..

כ

שְׁאָל בְּנִי שְׁאָל
שַׁעַל אַחַר שַׁעַל
צָעַד לְצַעַד
צַד לְצַד
כַּפּוֹת רַגְלַיִם זְעִירוֹת בִּמְחוֹל בַּרְוְזוֹנִים
כְּמֵהוֹת לְפִסַּת אֲדָמָה
לְצוּר חוֹצַבְתָּם
אַךְ בְּהָקִיץ הֲלֵיל 
כַּף רֶגֶל עֲנֻגָּה 
נְתוּנָה
מַתְּנַת חִנָּם
לְפִסַּת גְּמִי צָחִיחַ
חָרֵב
עֲסִיס זֵעָתוֹ מְעֹרָב
בְּמִיץ שֹׁרֶשׁ מַצְחִין
צֶמֶד קַוִּים חוֹרְצִים
רִשּׁוּמֵי שֶׁמֶשׁ בִּבְשָׂרוֹ
שֹׁרֶשׁ זֶה סַנְדָּל גָּרוּעַ!
רַק טֶבַע נָאוֹת
יֶלֶד טֶבַע

והתוכן...

מדהים

איזה שפה גבוהה.

כתבת יפה ועמוק..

וואי אהבתי ממש,מזדהה.. זה משהו שאני מרגישה הרבה, פתאום מנוסח במילים.. תודה לך.

והחרוזים מדהימים.

וחוץ מזה אני אוהבת את השם שלך

❤

כתבתי משהו, לא יודעת לעשות קישור..

קפוצ'ון. - פרוזה וכתיבה חופשית (:

לא אני כתבתי, נכתב על המשתמש שלי..

אני אעביר את התגובות למי שכתבה..

השמש עומדת באמצע השמיים
השעה עכשיו שתיים בצהריים
היום יהיה עומס חום כבד בשעות הצהריים המוקדמות
ככה אבא טוען שאמרו אתמול בחדשות
אני חוזרת הביתה אחרי יום לימודים
ורוצה מזגן קצת לקרר את החושים
מחפשת בכל הבית את השלט
ומגלה שהמזגן החליט לצאת לחל"ת
הוא לא עובד! מה עושים?
מחפשים דרך אחרת להתקרר בימים החמים
יוצאים לרחוב, עוברים בחנויות
מחפשים משהו רק לאכול או לשתות
פתאום מרחוק את קופיקס רואים
ומגלים שיש בארנק בדיוק 5 שקלים
מה נקנה? אייסקפה כמובן!
המשקה שהכי מרענן כשהקיץ כאן
אותו אני מוכנה לקנות בכל מחיר
כי רק הוא יחזיר לי חום גוף סביר
וכמו האייס קפה שלי
ככה לפעמים אני צריכה חיבוק בשבילי
שמישהו יבוא ופשוט יחבק אותי
ויאמר לי שבשבילו אני נורא משמעותי
שיגיד שלא יודע מה היה עושה בלעדיי
גם אם השיחות שלנו מסתכמות בהיי וביי
שפשוט יחבק בלי שום סיב ותירוץ
כמו שלא משנה מה המחיר של האייסקפה כשיש כזה חום בחוץ

אז בואו נלמד מהאייסקפה שיעור חשוב
לא צריך סיבה כדי לומר לחבר שהוא אהוב
אפשר פשוט לתמוך ולחבק
גם אם אתם נוהגים כל היום להתאבק
כי לא משנה החילוקי דעות
העיקר שבסוף יהיה אחדות בין העדות
תזכרו שלאהבה אין מחיר והוצאות
גם אם אתם לא מצביעים לאותם מפלגות
אז חלאס עם הריבים והמלחמות
בואו נלמד לאהוב סתם, בלי סיבות

הוא סתם אחד כזה.

מה זה כזה?

כמו כולם.

כזה, מסתובב.

כזה, בלי תכלית.

כזה, הוא אוהב.

ונופל לתחתית.

אבל הוא כזה,

אז הוא קם.

כי הוא לא רק כזה.

הוא אחד,

מיוחד.

והוא יודע את זה.

שבחיים,

חשוב להיות אחד וכזה.

יפה

מדויק וקולע..

אבא

רוצה לעבוד

אותך בשמחהה

כןן בדיוקק

כמו שכולם אומרים

צריך

לעבוד

אותך

מתוך שמחה.

מתוך אהבה.

זה יפה ואמיתי..

שנזכה.

היה לה ארגמן בעיניים
שני ונחושת
עטופים כחול שמים

הן בהקו
גם כשהקירות סגרו
בשחור ערמומי
והפרחים ששתלה
בארבע הפינות נבלו
הן בהקו
כשתימרות העשן
העלו בהן רסיסי דמעות
וכיסו על גוון השני

אבל הכי הן בהקו
כשהבינה 
שבזכות כל הדברים האלה
היא נמצאת
איפה שהיא עכשיו
וחיה את החיים
האמיתיים

@בין הבור למים תודה על העזרה בכתיבת השיר!
זה אתגר מצוין!

מיוחד ועדין..

הכל שר, מזמזם, הומה

מיילל, רועש, סואן

דומה הדבר הזה

למשהו

אך דומם הדבר ההוא

מכבר.

זה גדול

תקיעת שופר,

קול תרועה.

הנה הוא בא,

הנה הוא בא.

אבל הוא לא ענה,

וגם לא צלצל.

צחוק של ילדים,

רחובות מלאים.

מי זה הוא האיש,

שחוצה את הכביש?

קול מבשר,

אנחה גדולה.

משיח בא.

משיח בא.

אַסְלָה תַּמָּה

אַסְלַת הַחֵן

מְצֻפֶּה בְּפּוֹרְצֵלָן

קוֹרֵאת לִי: הֵן!

קִלּוּחֵךְ קוֹלֵחַ נִיחוֹחֵךְ פּוֹרֵחַ

וְכָל כֻּלֵּךְ אוֹמֶרֶת אַהֲבָה. 

בָּרְחָה לִי אַסְלָתִי הַתַּמָּה

נִשְׁבְּרָה הִיא בְּצֵל הַמַּעֲמָסָה

נָפְלָה שְׁדוּדָה

מִי יַרְכִּיבֶנָּה שׁוּב לְמַעֲנִי.

מִקּוֹל שְׁרַבְרַבֵךְ

בּוֹקַעַת זְעָקָה

שֹׁד וָשֶׁבֶר! אָסוֹן נוֹרָא!

נָפְלָה הָאַסְלָה

לֹא תּוֹסִיף קוּם

עַכְשָׁו אֲנִי לֹא שׁוֹמֵעַ כְּלוּם וְהַכֹּל בְּצֶבַע חוּם.

הכלבים בשכונה שלנו נובחים הרבה

מפריעים ללמוד תורה

נובחים נביחות שבעל פה

אין להם מורא

יש אחד מרוט

נכנס לפעמים בצעד ארוך

לא נובח, מחרחר

אין תחרות

הרבה פעמים הוא מאחר

היום ניסיתי שוב, והשיר כביר

מרתק אותי הרקע

היו מניעות העלמות את רגליהן בכיוון מזרח והעלמים היו נפלאים בעיניהם אל תוך אגם

דוּר דוּר עלסו הפרפרים,

גוף גוף שחקו כעוללים

דווי דווי עלו החכמים

שור שור עמלו החסידים

צוף צוף, הגו משוררים!

עמדתי בשער ולא נתנו לי להיכנס.

"משפצים כאן",

הם אמרו.

אז חיכיתי על מפתן השער,

הדקות והשעות עברו.

המשכתי להגיד את פרקי התהילים,

שיפעלו שם.

יעוררו רחמים.

על נהרות בבל ישבנו, גם בכינו.

והמואזין קורא לגויים.

והם, ימח שמם- עוברים.

והבאים וההולכים, השואלים והמבררים-

מסתכלים עליי. נועצים.

ודמעות רבות,

אם אשכחך ירושלים.

והקריאת מואזין ממשיכה.

ולי- אין עדיין כניסה!

כך מרגישה גלות.

ואחרי כמה דקות והמתנה של מספר שעות,

אמרו לי: "את יכולה להיכנס עכשיו".

ונכנסתי.

והרגשתי,

ככה מרגישה גאולה.

ככה מרגישה תקווה.

כתבת יפה.

לפני כארבעה חודשים כתבתי פתק בטלפון, כותרתו שיר של יום ומהותו שיר אחד כל יום.

ידעתי שחלדו גלגלי שפתי וזמן רב יקח עד שאכתוב שירה שוב, לומר שהתמדתי תהיה אמת חלקית מאוד, אך עם הזמן התדירות גברה ובימים האחרונים הרגשתי כאילו נמהלתי שמן ועברתי ממלמול שקט לדיבור מפורק, תכף נשורר.

אני הייתי אחת ולעצמי, חשבתי להציע לכם, אם תהיה היענות, לפתוח שרשור שיקרא שיר של יום ויהווה קריאה לאתגר. כל יום ישורשר בו שיר אחד בלבד, מי שתופס תופס, אם שניים פרסמו יחדיו - זכינו כולנו, אבל אם מישהו כבר כתב את השיר היום, יש להמתין למחרת. חושבת שאפשר לנסח כמה חוקים, אתם יכולים להעלות אותם, למשל: לא ניתן לשתף בשיר שנכתב אתמול.

הקיצור! מה אומרים? @כולם ללא יוצא מן הכלל גם אתם המספרים סיפורים

לגבי מקום..

סיפורי מעשיות, אבדת בת מלך.

תודה. מחזקים דברייך.

התפעמות שכזאת אסור לה שתישאר במחשכים.

כנביא האוגר נבואתו הנכספת להתגלות.

"והבור ריק אין בו מים"

..

או שטעות למחוק?

אני מוצא את עצמי נע בין שני הקצוות האלה.