בעלי חזר ב2 וחצי מהישיבה, אכל, ופשוט הלך לישון!
כשהערתי אותו שיעזור לי קצת נזכר שממהר לסדר צהרים ופשוט הלך.
וזה המשפחה שלו שמגיעה היום ובגללם אני משתגעת.
בא לי לבכות..
אני בהריון. כואב לי לעמוד. כל ריח של בישול/ כביסה/ ניקיון מגעיל אותי וגורם לי להקיא. ועושה הכל בשבילו בשמחה!
אבל וואלה ציפיתי שלפחות בהפסקת צהריים שהוא חוזר ישחרר אותי טיפה לנוח, או יעזור קצת...
אפילו להוריד את הכלים שלו מהשולחן הוא לא הוריד.
שלא נדבר על זה שאם לא הייתי מסדרת את השולחן עדיין היינו מחכים שזה יקרה, כי הוא לא חושב על זה שצריך.
ובסדר- מה שלא ביקשתי איכשהו יכולה להכיל את זה שלא עשה.
אבל ביקשתי עזרה! אמרתי שכואב לי לעמוד, ואין סיכוי שאני שוטפת עכשיו כלים.
זה לוקח בדיוק 5 דקות לשטוף 2 צלחות, 2 כוסות וסכום.
פשוט נפגעתי שהוא לא עושה את זה.
מרגישה שהוא לא רואה אותי...
וכשהתחלתי לבכות ביקש שאני אמצא את הזמן לנוח, ויצא.
לא משנה שאין לי באמת זמן לנוח, כי הם עוד מעט מגיעים ועוד יש פה הרבה מה לסדר ולהכין...
ומעצבן- כי ביקש שאכין משהו מסויים מושקע. ואמרתי לו שבכיף, אבל אני אצטרך עזרה כי זה הרבה עבודה. ובסוף נתקעתי לעשות לבד.
והוא השאיר אותי פה גם לבכות לבד.
באמת חושבת שהלימוד שלו עכשיו לא שווה כלום אם אישתו יושבת בבית מתוסכלת, בוכה ופגועה.
