וּכְבָר מֵהַהַתְחָלָה,
לֹא רָצִיתִי
לִרְאוֹת אוֹתוֹ יוֹתֵר.
הוּא הִבִּיט בִּי עָמֹק עָמֹק בָּעֵינַיִם,
כְּמוֹ שֶׁמַּבִּיטִים
עַל חוֹלָה אֲמִתִּית.
כָּזוֹ עִם קַרְנַיִם.
אֵיךְ הִגַּעְתְּ לְכָזוֹ תַּחְתִּית,
אֵיךְ אַתְּ לֹא בָּאִשְׁפּוּז,
הִשְׁלִיךְ בְּבוּז.
הָיִית צְרִיכָה לִהְיוֹת שָׁם מִזְּמַן,
אֵין לָךְ מָקוֹם בֵּין הָאֲנָשִׁים.
אַתְּ לֹא שָׁוָה בֵּין שָׁוִים.
אִם אַתְּ שׁוֹמַעַת קוֹלוֹת,
יֵשׁ בָּךְ מַשֶּׁהוּ
אֵיךְ אוֹמְרִים
קְצָת מְשֻׁגָּע.
וְאִם אַתְּ חוֹתֶכֶת אֶת עַצְמֵךְ,
אַתְּ קְצָת לֹא שְׁפוּיָה.
נִפְגַּעְת כְּשֶׁהָיִיתְ קְטַנָּה
אֲבָל מָה זֶה בֶּאֱמֶת מְשַׁנֶּה
בַּסּוֹף אַתְּ פֹּה
בַּקְּלִינִיקָה שֶׁלִּי
מְטֻפֶּלֶת
עִם נֶפֶשׁ חוֹלָה.
קְחִי בְּבַקָּשָׁה צִיפְּרַלֵקְס
אוּלַי גַּם לְפוֹנֵקְס,
הֵם יְאַזְּנוּ אוֹתָךְ.
אֲנִי מַבְטִיחַ.
אֲנִי מַכִּיר עוֹד הַרְבֵּה חוֹלִים כָּמוֹךְ.
אׇת מְבִינָה?
שֶׁאֲנִי הַבָּרִיא וְאׇת ה-חוֹלָה?
קְצָת סֵדֶר בְּבַקָּשָׁה.
וְהוּא,
הוּא לֹא רָאָה,
לֹא רָאָה שֶׁיֵּשׁ לִי לֵב
וְגַם אֲפִלּוּ נְשָׁמָה עֲנָקִית.
שֶׁיֵּשׁ לִי רְגָשׁוֹת
וַאֲפִלּוּ מַחְשָׁבוֹת (לֹא שָׁוְא)
וְשֶׁאֲנִי גִּבּוֹרָה,
נְבוֹנָה,
וּמִתְמוֹדֶדֶת.
נִלְחֶמֶת יוֹם יוֹם
בִּשְׁבִיל לְהִשָּׁאֵר.
וּבְקִצּוּר
הַרְבֵּה הַרְבֵּה יוֹתֵר בְּרִיאָה,
מִמְּךָ,
הַפְּסִיכִיאַטְר.



