תמיכה בלבד לא תעזור

אני לא מבינה בכתיבה ככ, ואני עדיין מזדהה עם כל מילה שכתבת.
לדבר ולדון על הדברים אפשר עד שנה הבאה, וכבר יש כמה שהואילו בטובם לעשות זאת, לעורר את המודעות לַדָּבָר.

אבל כמה מילות הסכמה מכולם זה לא מה שיעשה את השינוי (אם אתם באמת חפצים באחד כזה)

רוצים שינוי?
תיישמו. ואפילו מעבר, לדעת לסבול את חוסר הנעימות שקיים בלתת ביקורת והע/ארות. (וכמובן, גם בלקבל כאלו)
בקיצור, לא חסרים דברים שאפשר לעשות כדי לקדם את הפורום
 

אבל זה לא נגמר בדיבורים, זה פחות או יותר רק מתחיל שם

קיצור, סליחה אם יצא דרמטי או חריף מידי

מזכירה את הדברים בעיקר לעצמי

אתם כותבים מקסים כולם וכיף לקרוא אתכם

עריכה:
גם שיר על קושי/משבר וכו אפשר לבקר בענייניות, מתבקש טקט ועדינות אבל זו לא הגורם לענ"ד

אינך יכול לבקש להעלות פחות שירים מסוגה מסויימת, "שירי כאב" כדבריך, על מנת שהתגובות בפורום תהיינה ענייניות יותר ונוגעות במרכיבי השיר.

זהו עוול ופגיעה בערכי האומנות.

כמו שאתה בוודאי מבין, שיר טוב נכתב בדרך כלל בעקבות השראה או רוח מסויימת השורה על הכותב. 

אדם חש ברגש כלשהו ומרגיש צורך "לפרוק" אותו בצורת שיר.

אם הרגש הוא עצב- השיר יהיה עצוב. אינך יכול לנסות לסרס את רגשות הכותבים.

אני מסכימה איתך בעניין התגובות לשירים. מן הסתם שמי שכותב בפורום "פרוזה" מעוניין לשמוע תגובות על מבנה השיר ואיכותו, ולא לשמוע עידודים. אם אין זה כך, מקום היצירה- לא בפורום זה.

ולא הצלחתי להבין את פשר ההתנגדות, יש לא מעט שמרגישים ככה, שהפורום מוצף.

אפשר לראות כבר שעל כל שיר ונקטע שנכתבים, מתקבלות 2-3 תגובות, כאילו סמליות כאלו, כדי לצאת ידי חובה.

מצד שני, מבינה את זה שיש כאלו שמרגישים שזה כן אולי הרעיון של המקום- לכתוב מה שעל הלב, ואנחנו גם ככה חבורה של צעירונים😏, לא איזה פורום מקצועי באמת. 

מציעה רעיון שעלה לי- אולי אם רוצים, כל פעם שמישהו מעלה משהו, הוא מוסיף בכותרת סימן:

🟠 אם הציפייה שלו בקטע הנוכחי היא לקבל תגובות תמיכה והזדהות.

🟢 אם הציפייה שלו בקטע הנוכחי היא לקבל הערות והארות על התוכן/הכתיבה, והוא מוכן לקבל ביקורת (ברוח טובה ונעימה, כמובן).

אלתסקלו אותי.. זה מוזר?🙈

עם הקטע של הכאב- פחות. לדעתי הפורום לא צריך להיות פורום פריקה, אבל זה לגמרי סבבה בעיניי אם הרבה ממנו זה על דברים כואבים. בסוף כותבים מהלב, אז זה הגיוני.. יש הבדל ענק בין פריקה לשם פריקה לבין כתיבה מושקעת על כאב או קושי. קיצר כמו שרק הפעם כתבה.

כן אני חושבת שכדאי שכל אחד לפני שהוא שולח משהו לבדוק רגע עם עצמו אם זה משהו נחמד לפריקה או שזה משהו עם חשיבות והשקעה מבחינתו (אומרת גם לעצמי). ואז יוכלו יותר להתייחס לקטעים שבאמת יותר חשוב לך שיגיבו. ואז זה ייתן הרגשה לפורום ברמה, וככה גם ההתייחסויות של הקוראים.. 

לגבי הערות- אני אישית ממש אוהבת הערות וממש אשמח שתעירו לי, אפילו על דברים בקטנה. אני רוצה להשתפר וגם כשמעירים-  אז זה נותן הרגשה שבאמת קראו את הקטע בתשומת לב ועם עניין. אז זה בכלל כיף..

מקווה שזה בסדר שאני כותבת ככה, אני די חדשה פה..😬

הכל שר, מזמזם, הומה

מיילל, רועש, סואן

דומה הדבר הזה

למשהו

אך דומם הדבר ההוא

מכבר.

זה גדול

תקיעת שופר,

קול תרועה.

הנה הוא בא,

הנה הוא בא.

אבל הוא לא ענה,

וגם לא צלצל.

צחוק של ילדים,

רחובות מלאים.

מי זה הוא האיש,

שחוצה את הכביש?

קול מבשר,

אנחה גדולה.

משיח בא.

משיח בא.

אַסְלָה תַּמָּה

אַסְלַת הַחֵן

מְצֻפֶּה בְּפּוֹרְצֵלָן

קוֹרֵאת לִי: הֵן!

קִלּוּחֵךְ קוֹלֵחַ נִיחוֹחֵךְ פּוֹרֵחַ

וְכָל כֻּלֵּךְ אוֹמֶרֶת אַהֲבָה. 

בָּרְחָה לִי אַסְלָתִי הַתַּמָּה

נִשְׁבְּרָה הִיא בְּצֵל הַמַּעֲמָסָה

נָפְלָה שְׁדוּדָה

מִי יַרְכִּיבֶנָּה שׁוּב לְמַעֲנִי.

מִקּוֹל שְׁרַבְרַבֵךְ

בּוֹקַעַת זְעָקָה

שֹׁד וָשֶׁבֶר! אָסוֹן נוֹרָא!

נָפְלָה הָאַסְלָה

לֹא תּוֹסִיף קוּם

עַכְשָׁו אֲנִי לֹא שׁוֹמֵעַ כְּלוּם וְהַכֹּל בְּצֶבַע חוּם.

הכלבים בשכונה שלנו נובחים הרבה

מפריעים ללמוד תורה

נובחים נביחות שבעל פה

אין להם מורא

יש אחד מרוט

נכנס לפעמים בצעד ארוך

לא נובח, מחרחר

אין תחרות

הרבה פעמים הוא מאחר

היום ניסיתי שוב, והשיר כביר

מרתק אותי הרקע

היו מניעות העלמות את רגליהן בכיוון מזרח והעלמים היו נפלאים בעיניהם אל תוך אגם

דוּר דוּר עלסו הפרפרים,

גוף גוף שחקו כעוללים

דווי דווי עלו החכמים

שור שור עמלו החסידים

צוף צוף, הגו משוררים!

עמדתי בשער ולא נתנו לי להיכנס.

"משפצים כאן",

הם אמרו.

אז חיכיתי על מפתן השער,

הדקות והשעות עברו.

המשכתי להגיד את פרקי התהילים,

שיפעלו שם.

יעוררו רחמים.

על נהרות בבל ישבנו, גם בכינו.

והמואזין קורא לגויים.

והם, ימח שמם- עוברים.

והבאים וההולכים, השואלים והמבררים-

מסתכלים עליי. נועצים.

ודמעות רבות,

אם אשכחך ירושלים.

והקריאת מואזין ממשיכה.

ולי- אין עדיין כניסה!

כך מרגישה גלות.

ואחרי כמה דקות והמתנה של מספר שעות,

אמרו לי: "את יכולה להיכנס עכשיו".

ונכנסתי.

והרגשתי,

ככה מרגישה גאולה.

ככה מרגישה תקווה.

כתבת יפה.

לפני כארבעה חודשים כתבתי פתק בטלפון, כותרתו שיר של יום ומהותו שיר אחד כל יום.

ידעתי שחלדו גלגלי שפתי וזמן רב יקח עד שאכתוב שירה שוב, לומר שהתמדתי תהיה אמת חלקית מאוד, אך עם הזמן התדירות גברה ובימים האחרונים הרגשתי כאילו נמהלתי שמן ועברתי ממלמול שקט לדיבור מפורק, תכף נשורר.

אני הייתי אחת ולעצמי, חשבתי להציע לכם, אם תהיה היענות, לפתוח שרשור שיקרא שיר של יום ויהווה קריאה לאתגר. כל יום ישורשר בו שיר אחד בלבד, מי שתופס תופס, אם שניים פרסמו יחדיו - זכינו כולנו, אבל אם מישהו כבר כתב את השיר היום, יש להמתין למחרת. חושבת שאפשר לנסח כמה חוקים, אתם יכולים להעלות אותם, למשל: לא ניתן לשתף בשיר שנכתב אתמול.

הקיצור! מה אומרים? @כולם ללא יוצא מן הכלל גם אתם המספרים סיפורים

לגבי מקום..

סיפורי מעשיות, אבדת בת מלך.

תודה. מחזקים דברייך.

התפעמות שכזאת אסור לה שתישאר במחשכים.

כנביא האוגר נבואתו הנכספת להתגלות.

"והבור ריק אין בו מים"

..

או שטעות למחוק?

אני מוצא את עצמי נע בין שני הקצוות האלה.