ה' איתך ♡ אין לי עצות, רק רציתי להזכיר את זה .כי לפעמים בעצבות, אנחנו צריכים תיזכורת♡♡♡♡♡

כל בית שמתפרק כואב הלב. 

הרבה כוחות בע""ה

החזרת אותי לחיים שהיו לי.
אני במקום אחר ב'ה,
מאחלת לך גם שתגיעי לנשימה, רוגע, שמחה.
חיבוק. בהצלחה.
 

אלימות בהחלט זה קו שעובר את הגבול ואת חווית את כל הסוגים.

אין לך ממה לפחד אני חושבת שנתת הרבה מעצמך לתוך הנישואים לבן

אדם שכל כך מכאיב לך וזה די והותר.

עשית בשכל שהלכת להורים. 

קשה לך לקבל החלטה? מן הסתם את מונעת גם מרגש

אבל אם תהיי קרה ותחשבי : א, ב, ג, ממש עובדות יבשות או שאם זה היה

קורה למישהי אחרת מה היית עונה.

אני עברתי גירושין אחרי נישואים לא פשוטים בכלל מפאת חשש לחשיפת פרטים

מיותרים, אם תרצי תוכלי להתכתב איתי בפרטי.

בכל מקרה תמשיכי להיות חזקה.

נכון המעבר מבית ההורים לחיים משותפים בהחלט יכול להיות מאתגר מלחיץ ועוד...

אבל בדיוק כך בונים זוגיות, נניח שהיא הלחיצה אותו (סליחה לכותבת זה בתיאוריה)

זה מצדיק אגרוף בבטן? סה"כ זה מראה חוסר שליטה עצמית, חוסר ביטחון ועוד הרבה

בעיות שהוא צריך להתמודד באופן אישי.

דקה אחרי חתונה בנאדם אדם  להיות אלים, ואני מאמינה שהוא היה כך לפני

החתונה אלא ממש בלתי מורגש, פשוט אחרי חתונה הוא הרשה לעצמו להתפרק

חיבוק גדול גדול

מצטרפת לכל דברי החוכמה שכתבו לך כאן,

נראה שאת ההחלטה את כבר יודעת,

ק בצעד עצמו הוא הוא זה שקשה, וברור שיהיה קשה! זה הכי לגיטימי שבעולם שיהיו חששות ופחד מהלא נודע וקושי.

נראה באמת שאת פחות מלבטת על מהי ההחלטה עצמה,

אלא על איך עושים אותה בפועל ומצליחים.

אפשר להציע עוד כמה כיוונים שיכולים לחזק אצלך את ההחלטה ולהיות יותר שלמה בה:

1. כתבת שיש לך ב"ה בן מתוק בן שנתיים.

אם הוא מגיע אלייך עוד 23 שנים (ח"ו כמובן, רק לצורך הדוגמא) ומתאר לך את אותה המציאות בדיוק ושואל אותך מה לעשות אמא?

(או לדמיין שזו בת שלך והיא שואלת אותך כי זה יותר דומה) 

מה את עונה לה?

ומה את עונה לחברה טובה/אחות שמתארת לך בדיוק את המציאות הזו כמציאות חייה ושואלת אותך מה לדעתך היא צריכה להחליט?

מה שענית לבתך, בנך, אחותך וחברתך - מציעה לענות לך.

2. אם ההחלטה לא הייתה תלויה בך כלל, אלא מחר בעלך היה מודיע לך שהוא עשה את כל התהליך ומביא לך היום גט -

איך את מרגישה?

ממש דמייני את עצמך מקבלת את ההודעה הזו ותראי את התמונה הזו לפרטי פרטים.

איך את נראית שם בתמונה?

מה את מרגישה?

הקלה?

עצב?

פספוס?

משהו אחר?

לפי איך שאת מרגישה אחרי *שמישהון אחר* החליט את ההחלטה ועשה את הצעד - זה גם יכול לעזור לך להשריש עוד את הרצון האמיתי שלך ואת ההחלטה השלמה שלך.

3. איפה את רואה את עצמך בשנת 2030 בעוד 10 שנים, כאשר את בת 35 ובנך בן 12?

מה את רוצה לראות שם?

איזה טוב היית רוצה שיהיה לך בעתיד?

לפי מה שענית שאלי את עצמך האם את יכולה להגיע לכך בהישארות עם בעלך או דווקא בפרידה ממנו?

4. לא משנה מה תחליטי - תחליטי לפי ***הנתונים שעומדים מול עינייך כרגע*** ולא בתור ציפייה או תקווה לשינוי עתידי של אדם אחר שאינו את, כלומר - בעלך.

ממש לא לבנות על שינוי עתידי שלו!

אלא רק על דברים ברורים שקורים בפועל כאן ועכשיו.

אי אפשר להחליט החלטה על סמך אילו ואולי ותקווה שאולי מישהו ישתנה ואולי לא, בפרט שמדובר באלימות לשלל סוגיה בדרגה חמורה מאוד!

5. אם תרגישי שאת צריכה חיזוק נוסף ולשמוע גם צד מקצועי - נסי לפנות לאשת מקצוע שמומחית בתחום ולהתייעץ איתה באופן נקודתי, ואולי גם לעבור עם עצמך תהליך של התחזקות ושלמות ועצמאות והערכת עצמך והכוחות, העוצמות והיכולות שבך בשביל כל החיים וגם בשביל ההחלטה הזו.

6. תמשיכי לעטוף את עצמך במשפחה אוהבת ובכל זוג של תמיכה וליווי ובשום אופן אל תהיי לבד עם זה

ובשום אופן אל תעשי צעד פזיז לבד, בטח שלא לחזור אליו, ובטח שלא במציאות כזו של אלימות.

שמרי עלייך ועל בנך קודם כל וכל דבר לעשות עם ליוויי ותמיכה ועדיף גם מקצועיים גם בתחום של פרידות, אלימות, גירושין, גישור וכו'. אם תרצי כמה המלצות אפשר בשמחה בפרטי.

7. תאמיני שבכוחות שבך ובטוב שבך ובטוב שיהיה לך ב"ה!

את נשמעת כל כך חזקה ואופטימית וטובה ועם עין טובה גם שאני בטוחה שעם כל הטוב הזה בך יהיו לך חיים מאושרים!

וממש מרגש לשמוע את הסיפא שלך ואת התקווה הכנה שלך לטוב.

יהיה לך! ב"ה!

תמשיכי להתפלל לה' שבאמת יטע בלבך את ההחלטות הטובות ביותר, הוא איתך בכל רגע ורגע *על אמת*!

בהצלחה רבה רבה יקרה

להציל את מה?
את כבודך העצמי שנפגע.
שימי את כבודך, את כבוד ילדייך .
שימי רק אותו לנגד עינייך.
הכבוד שלך הוא לקחת את הרגליים כמו שעשית
זה מדהים.
את מאמינה בתשובה את אומרת.
התשובה הטובה ביותר היא להשיב את הכבוד ולהציל את העתיד שלך שעוד לפנייך!

לגבי ההערות הההרסניות שהיו מי שכתבו לפני:
ניתן לדון אדם לכף זכות אחרי פעם פעמיים שבטעות זרק מילה לא יפה, פעם אחת פגע בך עם המרפק, אולי זה קרה בטעות. אולי היה עליו לחץ.
אבל.
עוד הפעם הערות דתיות שמהרסות את החיים. זוהי לא היהדות.
זוהי אם כבר האמונה הנוצרית - אם נותנים לך סטירה בלחי אחת הגש את השנייה.


אם לא נעצור זאת אחרי פעמיים הפעם השלישית תבוא,
והיא תהיה חמורה יותר. למרבה הפלא גם אחריה הוא עוד פעם מוצא תירוצים.

הפעם השלישית הזאת קרתה אצלך. לפי מה שתיארת.
המצב הנוכחי שלך הוא מצבן של רוב הנפגעות והנפגעים -  שכל אומר ללכת ולב לא.

אז, תגידי תודה שאת מכירה במצבך.
לכי עם לב שבור ושכל ישר,
השכל שמגן על כבודך ועתידך, והלב השבור - הוא יתרפא!
כי אם תשארי, 
מספיקה עוד פעם אחת, שזה לא תהיה רק טריקת דלת. זה יכול להיות יותר מזה.
וזה יהיה מעגל קסמים שילך ויתדרדר.

תתייחסי לזה כמו מכתב פיטורין ותגני על חייך.

דבר אחרון:
את תוכלי ללכת בלב שקט לכל חייך.
כי אחרי שזה קרה לא מעט פעמים - את תדעי בוודאות שהיית עם אדם מסוכן.
מי שניצל מאדם שכזה בשלב מוקדם יותר, אמנם עשה נכון
אך עלול להשאר עם מצפון שאולי הוא טעה.
את הגעת למצב יש וודאות- תנצלי אותה.


 

אני מנסה להבין איזה ספק.
צריך לסור מן הגיהנום הזה ומהר.

ומה הקשר רב?
כשיד פנצ'ר בגלגל הרכב הולכים לרב?
 

 רב יכול להביא פה המון נזק. 

צר לי, נתקלתי בסיפורים כאלה.
אנסה להסביר- 
אדם שהולך לרב כשהוא חווה אלימות שחוזרת על עצמה כדי לקבל אישור
- צר לי הוא אדם אומלל, פעמיים.
לא רק שהוא חווה אלימות הוא גם צריך אישור לזה?
ואם הרב לא יאשר שיש כאן בעיה?
ואם הרב יקנה את המניפולציות של אותו אדם חולה, שבדרך כלל חולי זה מאופיין במניפולציות מצויינות , ויאמין לו שהוא משתנה וזה לא כך?

רב  במקרה הזה צריך להיות איש מקצוע. רב בעברית זהו אדם שרב ממך בחכמה. לא דווקא מישהו עם זקן.

אין פה שלום בית. די עם הסיסמא הזאת.
יש פה בעיה אחרת - בעיה של שלום הנפש.
 

את אישה מוכה!!

את היית בסכנת חיים ברורה ומיידית בכל רגע שהיית איתו .

הצלחת בכוחות על לצאת משם ולמצוא מקלט אצל ההורים שלך וזה לא מובן מאליו בכלל.

אסור לך לחזור אליו כי אנשים לא משתנים ברמה כזו , מדובר באיש חולה שבמידה ותחזרי אליו זה יכול להגיע גם למוות.

את בחורה צעירה עם עוד המון שנים לחיות ולמצוא בן זוג נורמאלי וראוי.

בבקשה ממך אל תתלבטי ותמצאי עו"ד שיתחיל בהליכי גירושין.

זה היה בציניות כן?

בין אם כן ובין אם לא:
האנשים האלה לא מעניין אותם אם תרביץ להם או תתן להם מחמאה מצד שני.
הם מבסוטים מעצם  היחס כלפיהם. 

דבר שני,
כשהקורבן מאבד את העשתונות זה אחר כך משרת את הפוגע.
למה?
כי אחר כך הוא יכול ללכת ולספר למי שהוא רוצה שאשתו  'משוגעת' ומרביצה לו.
הוא יהפוך את עצמו למסכן. אנשים יתפסו שהוא איש מסכן שרק צריך להגן על עצמו.

הדבר הזה בסוף ישגע עוד יותר את הקורבן.
אז האם להחזיר אלימות יהיה אפקטיבי?
לא בטוח.
 

אז קודם כל, הנה פרקת. גם חשוב.

את נשמעת אשה טובה, ערכית.

וכל הכבוד להורים שלך שרוצים שתחליטי בעצמך. חכמים.

מחקר אחד
של טיפול שאתה יכול להגיד לי

שהוא עוזר 
באחוזים גבוהים.
 

תשמע,
הקביעה שאי אפשר להשתנות - יש בה משהו מקומם, בטח אדם תורני. .

כרגע הדיון הוא לא האם ניתן והאם לא.
אתה יודע שניתן לסתום חורים בשיניים?
לטפל בדלקת ריאות?

לפני 200 שנה, לא היה אפשר(לא לתפוס אותי במספר).

אז אותו דבר,
אנחנו מאמינים שאפשר למצוא פיתרון לכל דבר
אבל האם זה אומר שהפיתרון קיים בנמצא עכשיו?

אני לא בטוח. ראה למשל קורונה.

אני מכיר דיונים של חוקרים
שאומרים שטיפול בהפרעות אישיות מסויימות
הוא אחד מהדברים המורכבים עלי אדמות
עד כדי כך שהמטפלים בעצמם עשויים לאכול את המניפולציות של האנשים האלה.

אז אני מגיב זאת רק כדי לומר
שכנראה איש כאן מבין המאמינים לא יסתור את דברייך שאנו מאמינים בשינוי
אבל - השינוי הזה הוא מורכב מאוד ובמצב של רפואת הנפש כיום
אין תרופת פלא.

התרופה הטובה ביותר היא בעיקר לסובבים - שמרו מרחק.
היא ציינה שהיה טיפול מסויים והוא המשיך.

זה לא סותר שהוא צריך ללכת לטיפול.
אבל זה לא לקחת אקמול וגמרנו.
זה נראה מאוד הוליוודי - סרט על אישה מוכה, שמאמינה בכל ליבה בשינוי ולכן היא נשארת עם בעלה, שהולך לטיפול, חוזר הבייתה וממשיך להכות אותה, ואז עוד פעם היא נותנת לו צ'אנס.
זה נראה מאוד נחמד לסיפור לכה עשו חכמינו על גודלה של האמונה בשינוי.

הבעיה - 
שזה סרט.
המציאות לא ככה.
ופיקוח נפש דוחה פנטזיות ותקוות טובות.

אני טועה?


 

מרגש ממש

האמת שלא כ"כ יודעת לגבי עלויות של חתונה רגילה כיום כיוון שעברו יותר מ19 שנים מאז שהייתי שם וכמו בכל דבר בארץ המחירים עלו בצורה עצומה,

אבל אולי כמה נקודות שכן יכולות להיות כיוון לבירור:

- לחפש מקומות לא הכי יוקרתיים אלא נעימים וטובים אבל במחירים הגיוניים (עד כמה שאפשר). (לי זכור לטובה אולם "גן הפקאן" בנתיבות שבו אנחנו התחתנו אבל שוב לא יודעת מה המצב שם לאחר כמעט 20 שנה ) 

אז אולי אולמות שהם כן מכובדים יפים ונעימים אבל במיקום יותר פריפרילי יכולים להוזיל עלויות?

- אולי למצוא מקום בחוץ ושם לערוך את החתונה? כמו נקודת נוף מיוחדת בארץ שללא עלות אלא להביא את הכל לשם? יכול לעבוד?

ואז יש כל מיני כיוונים שאנשים יכולים לרצות כמו נוף של הרים, ליד הים במיקום פרטי יחסית, טבע אחר שאתם מביאים מארגנים שיסדרו שם הכל מא עד ת (זה מן הסתם בתשלום אבל לפחות האולם עצמו נחסך) וכן הלאה.

- כמות המוזמנים - לראות שמזמינים בהחלט את מי שרוצים לשמוח איתו ושהוא ישמח איתנו, אבל כן לשים לב למעגלים יותר רחבים שלא עונים כ"כ להגדרה הנ"ל ואיפה כן אפשר לעשות משהו יותר חמים וקטן מהבחינה הזו.

- אחותי התחתנה בחתונת קורונה והאמת בדיעבד זה היה אחד הדברים השווים שיש! נכון שזה לא היה לכתחילה אבל בסופו של דבר הם פשוט עשו בדשא של הגינה, עם המון המון אהבה, חברים ומשפחה קרובה, ודאגו שלא יחסר דבר. והמון זוגות בגלל הקורונה עשו כך אז זה אולי קונספט שאפשר לשכפל אפילו לא בקורונה?

כלומר רק במובן האפשרי כמובן ולא לקיצון השני...

- אולי להשכיר שמלת כלה ולאו דווקא לקנות יכול להוזיל עלויות?

זה מה שעולה לי כרגע

שתהיה המון ברכה והצלחה ומזל טוב גדול

בניין עדי עד ב"ה

הייתי בחתונה כזו של חברה אהובה ובאתי בשמחה, וגם המון מהאורחים.

בטח בשבתות קיץ שנכנסות מאוחר.

ברור שיש כאלה שלא יתאים להם,

אבל אם מתארגנים מראש זה יכול להיות סבבה לגמרי.

מה גם שאם חושבים על זה גם בחתונות ערב תמיד יכול להיות מישהו שלא יתאים לו...

אז נכון ששישי צהריים יכול לא להתאים ליותר, אבל בד"כ רוב המוזמנים יכולים לסדר זאת שכן יסתדר להם.

והכי חשוב לשמוח בשמחתם,

חתונה זה פעם בחיים בעזרת ה' אז לשריין יום שישי אחד לחברים טובים או קרובים אהובים זה ממש בסדר גמור. ובטח לא לשנוא אותם חלילה (יודעת שכתבת בכוונה קיצוני ובכל זאת)

בחירה שלכם.

כמה דברים:

א. לגבי מה שכתבת "ישנא אתכם" או "בחירה שלכם" - כמובן שלא מדובר בנו (בעלי ואני) כזוג כי גם לא התחתנו בשישי בצהריים בכלל וגם זה היה לפני כמעט 20 שנה, כך שהמילים אתכם ושלכם לא רלוונטיות.

ב. והכי חשוב - לכתוב על זוג שכן החליט או יחליט בעתיד להתחתן בשישי בצהריים שהם חצופים ושצריך לשנוא אותם זה ממש קיצוניות בצורה לא ראויה כלל בעיניי.

מה יש לשנוא אנשים שזוהי הבחירה והעדפה שלהם?

מה יש לומר שהם חצופים?

הם בסך הכל בחרו במשהו שמתאים להם משיקוליהם.

האם אנחנו יכולים לדעת את השיקולים של כל אחד? ודאי שלא.

ואם כך החליטו - ודאי שזה לאחר מחשבה ומה שהכי מתאים להם וטוב להם.

והם אלה שמתחתנים

אז נשמח בשמחתם

זה היום שלהם, לא שלנו.

אז בעיניי נעשה מאמץ להגיע אם מסתדר לנו כדי לשמוח איתם

ואם לא מסתדר - זה גם בסדר גמור. רק בטח שלא להגיד שזו חוצפה או לשנוא חלילה.

זה מה שנוח לו 

אתה לא חייב לבוא

אבל מכאן ועד חוצפה?

מאיזה צד?

בשישי יש יותר תחבץ מאשר ב11 בלילה

בשישי אנשים לא עובדים

לארגן שבת אפשר מחמישי בערב אם יודעים שיש משהו למחרת

היינו כמה פעמים בחתונה בצהריים. בקיץ כמובן.  

האופי של החתונה שונה לגמרי מחתונת ערב.  

זו יותר מפגש משפחתי וחברתי קליל - לפחות בחתונות שאנחנו היינו.  

הארוע גם קצר יותר מחתונת ערב שנמשכת שעות.  

כי צריך לוודא שחתונה נגמרת בשעה סבירה

אם זה אירוע בשעון חורף, זה אומר שהחתונה מתחילה סביב 10-11 (ואז זה אומר שהכלה מתחילה להתארגן ב6 בבוקר)

בשעון קיץ זה אולי אפשרי, אבל גם לחוץ

לא כל הספקים הדתיים יסכימו לאירוע שישי בצהריים

כי להקה וצלם צריכים להשאר עד סוף האירוע, ואם הם גרים רחוק זה לא תמיד מתאפשר

הייתי בחתונות שישי בצהריים

זה נחמד כאורח, 

כבעלי השמחה זה לדעתי לחוץ

אם הקבלת פנים/החופה בחוץ

בשעון קיץ = שיא הקיץ זה בלתי אפשרי לעמוד בחוץ.

חייבים מקום מקורה וממוזג.

הייתי בחתונת שישי בצהריים סביב לג בעומר ובאמת היה מזג אוויר סביר בצל.

גם שם בשמש היה לא כיף לעמוד יותר מ3 דקות

עכשיו ביולי אוגוסט

אין מצב שהייתי מסכים להיות לא במזגן

עכשיו בדקתי ולא נראה שנסגר.  יש עליו reels וסרטונים מהימים האחרונים.  

כנראה את מתכוונת לגן אירועים אחר? 

תשימי לך יעד 60 כל צד

ניתן לעמוד בזה תתכננו היטב מראש,  

פחות מזה יצריך אקרובטיקה מרובה

אבל כמו שכתבו לפני, אם זה רלוונטי לכם אז לנסות למצוא אולם באזור הדרום

מחירים נמוכים משמעותית לאירועים נורמליים

זה יוצא חיסכון משמעותי

אם זה רלוונטי לך אני יכול לתת המלצות בפרטי

אם פחות קריטי אולם סטנדרטי אז יש ביו"ש כל מיני גני אירועים או חצי אולם חצי גן אירועים שהגיוני שיהיו מחירים יותר זולים אבל לא מספיק מכיר

כמובן גם צריך לדעת מה חשוב לכם שיהיה בחתונה, ומה שלא אז לנסות להוריד ולקבל הנחה במחיר

איפה שלא סוגרים לנסות להיכנס לקבוצות של זוגות צעירים ומאורסים

יכולים לתת לכם מידע מאוד משמעותי על חיסכון מהניסיון שלהם

יש הרבה פעמים קבוצות עם כוח קנייה יותר גדול למוצרים שזוגות צעירים צריכים

כל אולם שלא תסגרו תבדקו עליו עם אנשים שהתחתנו שם

יש נגיד קטע לאולמות שבהצעת מחיר הם לא מדברים על העיצוב

ואז פתאום זה יכולה להיות הפתעה כספית מאוד לא נעימה

וזה עוד מלא דברים שאתה לא חושב עליהם

לנסות לבוא פתוחים למגוון של אולמות או כל שירות אחר

ואז אתם יכולים יותר להתמקח כי יש לכם אלטרנטיבה

לדעת להתמקח זה ממש חשוב עם כמה שזה לא נעים

ואם אתם פחות טובים בזה אז שווה למצוא מישהו שקשור אליכם שיכול לבוא ולהתמקח בשבילכם

לא עולה לי עוד כרגע

אבל בכל מקרה שיהיה המון בהצלחה

יש מנעד מאוד רחב של אפשרויות לחתונה, מחתונה ברבנות עם חבילת בורקסים לסעודת מצווה, עד לאירוע ענק של 1,000 איש עם מתנות אישיות מוקדשות באופן אישי ועיצוב של כל מרצפת בצורה מרהיבה בהתאם לקונספט מאחד. בכל אחד ואחד מהשלבים בין לבין יש המון מרווח עם מה אפשר לשחק. כמובן שזו שאלה עד כמה מוכנים לשחק עם זה ומה נחשב "התקמצנות" וקו אדום להוריד.

אני חושבת שזו צריכה להיות החלטה יותר של הכלה, כי רוב ההוצאות קשורות אליה, או בדרך כלל לכלה חשובות הוצאות כמו סידורי שולחנות ועיצוב. וזו שאלה כמה היא מוכנה להתגמש על זה.

כמובן שההוצאה הכי גדולה זה האולם. כמובן שיש גבול כמה אפשר להתפשר בזה, ואם מחליטים שלא רוצים לגרור את כולם לאזור תעשייה מטונף בקצה הארץ ללא תחב"צ, זה מובן. (אם כן לפחות תארגנו הסעה לשם, כי אז תבזבזו הרבה יותר במנות מיותרות לאנשים שלא יכולים להגיע)

אנחנו התחתנו לפני שנתיים הסיכום מול ההורים אצלינו היה שהם מתחלקים חצי חצי על האולם (אולם זול ומתחת לממוצע במחירים היום), ואנחנו משלמים על שאר הספקים כמו צלם, מאפרת, ולהקה. אז רוב החיסכון שלנו התמקד בתחומים האלו. חסכנו בדברים שלנו באופן אישי הרגישו לא משמעותיים ואפשר להוריד, אנשים אחרים זה יראה הוצאות משמעותיות מידי או ההתקמצנות מיותרת. זה באמת עניין אישי, ואין סיבה לסבול בחתונה של עצמך ולהוריד משהו שחשוב לך או לכלה רק בגלל כסף. כמובן כדאי לבדוק אם אפשר להשיג אותו דבר בזול יותר ולא לשפוך כסף סתם.

כל הספקים המדוברים בהחלט עדיין פועלים וראיתי אותם בכמה וכמה חתונות שהיינו בהן. לא נסענו לקצה הארץ לאיזה מישהו מיוחד וזול, כי היה לנו חשוב שהם יהיו איכותיים עם המלצות ומתאימים לסגנון שלנו.

ללהקה לקחנו את ההרכב הבסיסי שלהם בלי תוספות. לקחנו שמלה חינם מגמ"ח וחליפה זולה. עם הצלם הורדנו צילום וידאו ואלבום מעוצב (בעיקר בגלל שהעיצובים שהוא הראה בדוגמאות היו ממש מכוערים לדעתי, אז העדפתי אלבום כיסים נקי על פניהם).

תחשבו האם אתם מוכנים לעשות קיצוצים כאלו.

יש גם מחיר משתנה מאוד על העיצוב של האולם. צריך לברר בדיוק מה זה כולל מול כל אולם.

להכין טבלת אקסל ולהכניס שם עלות של כל דבר.

וככה יודעים לאן מגיעים.

צריך לזכור שהחתונה לא מתחילה ונגמרת במחיר מנה באולם. (שזה אכן חלק עיקרי ) יש עוד הרבה הוצאות מסביב.

כמו להקה. צלם. איפור. שמלה. תסרוקת. חליפה. נעליים.

אם לא לוקחים את זה בחשבון. זה פשוט פתאום נופל וזה עשרות אלפי שח.

ואין קסם.

ככל שעושים יותר צנוע, ככה עולה פחות

יש חתונות שעולות פחות מ1000 שח.

חופה בבית כנסת

שמלה פשוטה מגמ"ח.

כיבוד קל וכו'

ויש חתונות במיליונים

אתם כזוג (רק אתם. לא ההורים. רק אתם)

צריכים לשבת ולהבין ביחד מה התקציב שאתם מוכנים (ויכולים) להוציא ולפי זה לתכנן את החתונה שלכם.

ההורים רוצים לתת כסף? מבורך.

זה מתנה. זה לא אישור לבנות לכם את החתונה.

לעניות דעתי.

2 דברים חשובים בארגון החתונה

1. שתהיו מרוצים מהתוצאה. אתם ורק אתם חשובים. לא מה האבא יחשוב או מה הדודה תגיד. זה היום שלכם וזכותכם להחליט איך לחגוג אותו.

2. שתמשיכו להיות מרוצים גם אחרי. שלא יהיה לכם זנבות חובות שלא כיף להתחיל איתם את החיים ומצד שני שלא תתבאסו שלא עשיתם משהו שרציתם לעשות.

מוזמן להתייעץ תמיד

והמון מזל טוב!

דנים בינינו מה אנחנו רוצים

לא נראה שיש פערים גדולים ברצונות

בסוף זה האירוע של החיים שחיכיתם לו כל כך הרבה..

בתוך העצות פה תשימו לב שעדיין זה נשאר האירוע שלכם איך שדימיינתם..

לכלה בטוח יש חלומות על החתונה שלה, אז לתת להם מקום, כי זה ה- מקום להגשים אותם.

ואני מכירה גם זוגות שלקחו קצת הלוואה מההורים ואח"כ החזירו להם לאט לאט

הכל יסתדר, רק שלא תצא תחושת פספוס שזה לדעתי חבל מאוד..

חתונה תמיד תהיה יקרה, אבל ההבדל בין חתונות יכול להגיע לעשרות ואפילו מאות אלפים כך שזה באמת משמעותי.

אם אתם רוצים לעשות במקום נגיש (להקל על האורחים), אפשר להתחתן במקומות חרדיים. אנחנו התחתנו בהיכלי מלכות, היום היכלי פאר. היה זול משמעותית, ממש בסדר ונגיש מאד- בלב בני ברק. יש גם בירושלים אולמות כאלו.

אפשר לוותר על תוספות של סידורי פרחים וכאלו, בסוף זה המון כסף ולא מאד משמעותי, לא ממש זוכרים אח''כ.

תזמורת וצלם- יש גם מתחילים יחסית, שלוקחים פחות. אם תשקיע בזה זמן אתה יכול לחסוך כסף, ללכת לשמוע את התזמורת, לראות תמונות של כמה חתונות, לקבל כמה המלצות..

ריהוט- לחפש באתר יד 2 למסירה ובאגורה. זה אומר להקדיש לזה זמן, אבל יכול לחסוך הרבה מאד כסף.

מוצרי חשמל- לברר בחשמל הקרן ובחשמלית בית אל מה הם ממליצים שהכי זול וטוב שיחזיק מעמד, ולקנות מה שיותר זול. תתפללו גם על זה..

יש מכירות של כלי בית (מצעים, מגבות וכו') בזול בציבור החרדי, כדאי לנסות לברר אצל חתנים משם איפה יש זול ואיכותי.

הזמנה אולי אפשר לעצב לבד? יש מישהו אצלכם שמוכשר בתחום? ואז אפשר להדפיס בדפוס זול למי שצריך לשלוח רחוק (בשעתו דפוס הרובע היה הכי זול שמצאנו, אבל עברו הרבה מאד שנים מאז. שווה בכל אופן בדיקה)

לגבי מה של הכלה- אפשר הכל למצוא יותר זול, כדאי להשקיע ולחפש את הזולים יותר, אבל יחד עם זה כדאי להשקיע קצת שהכלה תהיה מרוצה עם איך שהיא נראית (אבל לקחת בחשבון שיש הרבה מאד מקרים שמוציאים מלא כסף ואפילו פחות מרוצים כי דווקא בגלל זה מצפים שיהיה מושלם, או סתם כי תמיד משהו מתפקשש בחתונה, זכר לחורבן.. אני אישית חושבת שאם חוסכים בדברים הלא הלא נצרכים זה מונע בעיות בדברים המשמעותיים יותר כי ממילא לא מושלם..)

זה מה שעולה לי לבנתיים. חשוב לנסות להשקיע (זמן ומחשבה יותר מכסף) שיהיה אירוע שלמרות פשטותו כן ישמח אתכם, ויחד עם זה להבין שלא יהיה מושלם ולשמוח במה שיש לא משנה מה קורה, זה הסוד של להיות שמח בחתונה ולזכור אותה כערב טוב ושמח

(ויחד עם זה חשוב להשקיע זמן בקשר, וגם להיזהר יותר כי בין האירוסין לחתונה יש הרבה פעמים התקררות כי מצד אחד כבר סגורים על הקשר וזה גורם פחות להתאמץ כמו עד אליו ומצד שני זה עדין לא נישואין שאז באמת קשורים וגרים יחד)

היו לנו כמה חתונות במשפחה באולמות של בני ברק.  אסון למצוא חניה פנויה. כל כך דחוס וצפוף שם, שזה זכור לרעה במיוחד.  

אז אין מה לשמור.

אפשר לנסות למכור/ למסור/ לתת מתנות לאנשים אחרים.

דברים שכן אולי תשתמשו בעתיד, אפשר לנסות למצוא מקום לשמור.

זה יכול להיות גם אצל ההורים, אם יש אפשרות.

ואפשר כן להחליט לא לשמור, ובמקרה הצורך תיקנו חדש.

אם כי, לא בטוח שלא תגלו שלפעמים נח שיש עוד שמיכה, ושהיא גדולה יותר.

ואם לא - להשאיר אצל ההורים בינתיים. מתפנה אצלם הרי מקום מהציוד והחפצים האישיים שלכם שיעברו לבית החדש. ותמצאו הזדמנויות להעניק כמתנה לאחרים. 

אם יש לכם חברים שמתחתנים או בגיל מתאים, אפשר לתת להם.

אם יש דברים שאולי תרצו בעתיד וכרגע אין מקום, להשאיר אצל ההורים נשמע לי הגיוני, אם זה מקובל עליהם.

למשל כלים כפולים זה מצוין לפסח כשתהיה לכם דירה גדולה יותר.

שמיכות זה דבר שימושי מאוד כשהמשפחה מתרחבת.

ואגב אני ישנה בכיף לבד עם שמיכה זוגית.

וכמובן אם יש אפשרות להחליף בחנות למשהו שימושי יותר זה בטח טוב.

אולי מגדולי בעלי המוסר הקיצוניים או משהו

ואם קרתה טעות אדם מנסה כמה שיותר לטייח ולהחליק

אז למה לא גם לזולת? למה לא לחיות בעולם סולחני ונעים? שהכל בסוף עובר ומסתדר?

הוא לא "יצעק" כלפי חוץ אבל ביקורת עצמית פנימית זה אחד הכלים הכי ההרסניים שיש.

וקודם כל בינינו לבין עצמינו

ואז בינינו לבין הקרובים לנו ביותר

זה כבר משמעותי מאוד מאוד.

זו הפגיעה עצמה (מה שהיא אמרה)?

או שזה בעיקר זה שזה היה בפומבי? (ואם הייתה אומרת לך ב4 עיניים זה לא היה ביג דיל?)

וכמובן חשוב להבין מה התדירות - זה מאורע חדפ או שהפגיעות מצידה זה משהו שקורה לא פעם ולא פעמיים?

וגם להבין אם יש משהו תקשורתי שאפשר לעשות שימנע פגיעה. למשל- אולי אם היא תדע שא' ב' הן נקודות רגישות, היא תשתדל מאוד סביבן ותהיה באקסטרה רגישות כלפי הנושאים האלו.

הרבה יותר לעומק כדי להתחיל לייעץ.

כל מילה כמעט שכתבת כדאי להתעמק עליה ולהבין לעומק:

"חצי בכוונה" - מדוע? איזה אינטרס יש לה לפגוע בך בכוונה? איך הזוגיות שלכם בכללי? מה עוד יש שם?

"היא ממש התנצלה, עבר קצת זמן, עוד פעם פגיעה" - מדוע? כיצד זה קורה בעצם? איזה מנגנון יש שם אצלה? אצלך? בין שניכם?

אם ההתנצלות ולקיחת האחריות שלמים, כיצד זמן קצר לאחר מכן נוצרת שוב פגיעה?

נשמע שצריך להתבונן *פנימה* *בין שניכם* ולא החוצה. לא החוצה מול כולם שם בפגיעה וגם לא החוצה מול כולם בפיוס ובקירבה המחודשת.

וזה נכון לכל זוג באשר הוא - כאשר יש ביניהם ריחוק מכל סיבה שהיא - ההתמקדות פנימה, ההתקרבות אחד לשנייה, הלעבור דרך המרחק שנוצר, דרך הכאב עצמו, לא לדלג מעליו אלא ממש לעבור בו ובתוכו *יחד* - יכולה להביא לקירבה מחודשת עוד יותר גדולה ולצמיחה גדולה ממש. 

כלומר ישנם מפתחות שאפשר להשיג לזוגיות שלנו דווקא בזכות המקומות בהם אנו בריב / קונפליקט / פגיעה / כאב / ריחוק וכן הלאה.

וחשוב מאוד אכן לאסוף את המפתחות הללו בדרך ולא לאבד אותם ולהמשיך בריחוק או בהימנעות או בבריחות כאלו ואחרות.

לא לצאת מהקשר אם יש ריחוק

אלא להיפך - להיכנס עוד יותר לתוך הקשר. שנינו. אני ואשתי. אשתי ואני.

רק זה הכיוון המצמיח ב"ה.

ב"הצלחה רבה

קורס שהוא אוהב (אם הוא בקטע של רכבים. יש לגיתאי מסוויץ בראש הרבה קורסים טובים. אבל כנראה פחות יתאים לך )

אפשר  גם משהו זוגי. למשל נגרות לבית.

עם הילדים? צאו לחופשה משפחתית

בני כמה הילדים?

ובגיל שלהם.

ילדים קטנים דורשים המון תשומת לב.

אבל אם הוא בן 50. כנראה שהם כבר לא כל כך קטנים ולכן זה יותר נוח

הבעיה עם מתגברים זה שיש להם מלא קיטורים ותלונות. אם הילדים שלהם לא כאלה, זה יכול להיות חופשה נחמדה מאוד.

זה שונה.

לא מתאים לכל אחד.

אבל יכול להיות אחלה חוויה

עדיף מלון

חשבנו ללכת ליום פינוק במלון בלי לינה א. בוקר מסא'ז וכו וחסר לי הפתעה באמצע...

מה התחביבים שלו?

למסיבה? חגיגה רגילה לא מספיקה? ז"א בילוי כלשהו מתנה וכו? למה צריך להגזים? מה דעתכם? איך אתם חוגגים יומולדת עגול? תודה לעונים

הגרעינית. אבל בעלי חושב שצריך לציין את זה וזה חשוב. ואני צריכה כל שנה לפחד שאני לא עומדת בציפיות (גם ביומולדת רגיל זה סיפור אצלו)

מכל מיני כיוונים ממש חשוב להם לחגוג לי ואני לא בעניין...

נראה לי שכדאי לנהל שיחה כנה עם בעלך, להבהיר שאת אוהבת אותו ורוצה לשמח אותו, אבל להפיק אירוע זה לא את.

אולי מישהו אחר יכול?

(ילדים גדולים, אחים שלו וכד')

הבנת? יעני הפלייסטיישן של היום הוא דור 5. ובעלך הוא גם דור 5.

שכחי מכל הרעיונות שנתנו לך פה. לכי על שלי. תודי לי אחר כך.

אבל לא צריך.

מה לגבי גאדג'טים של גברים? הוא אוהב? דברים לטלפון

זה תלוי בסטנדרטים שלכם.

לא לכל זוג זה היה חורה.

כנראה שגם הוא לא חושב שחצה גבול, כי הוא לא היה מספר לך אם כן.

אם זה מאוד מפריע לך, כדאי שתגדירו גבולות גזרה כי זה לגמרי לא גבול שמובן מאליו.

די בסיסי לשתף דבר כזה.

אתה

רוצה

?

היתה כאן דוגמה לכך 

החלטתי למחוק כי אולי מישהו מכיר את מי שכתבתי עליו.

אז לא משנה

זה עובד בכל סוגי מערכות היחסים,

ככל שההורה / מנהל / בן־זוג מציג תגובה קשה יותר לשיתוף בעיות/כשלים/כיו"ב

ככה קטן החשק לשתף

מחשבה של חתול זמני: כרווק, למה שארצה להתחתן אם ירתחו עליי מעצבים על סיטואציות אקראיות שהשליטה שלי עליהן נמוכה? הלך חשיבה של חתולים זמניים, אבל אני חושב שיש בזה משהו.

ומה מודיעים למפקד מראש.

מכיר את זה מהמילואים שלי.

להסביר למפקד שאתה לא מוכן לישון עם חיילת באותו הרכב

אבל זה צריך להיות מראש וברור.

כמו שאם יתנו לך אוכל לא כשר לא תאכל. ככה גם כאן.

בדרך כלל יש התחשבות בגבול האפשרי

וכן. לפעמים זה גם לא אפשרי. נדיר אבל קיים

אלא בגלל שיש חוסר באנשי רפואה בכירה (פראמדיקים ורופאים) והוכח (זה גם הגיון בסיסי) שאם יש מענה מיידי של רפואה בכירה במקרה של פציעה. זה משפר משמעותית את סיכויי ההישרדות.

איפה זה אג'נדה? שיריון/סיירות וכו'

ששם זה בדרך כלל ברור שגבר יעשה עבודה טובה יותר, כי ה' חנן את הגברים בכוח פיזי גדול יותר. ונדרש שם בעיקר כוח פיזי (כן. גם צריך מעבר. אבל בלי כוח פיזי זה פשוט לא ילך) 

את כועסת עליו? על הצבא?

אילו חלופות טובות יש לך להציע? אם הוא לא בחר בהן, אולי תשתפי אותו?

בכל־מקרה, התשובה שלי היא: כפי שהיית רוצה שיגיבו לך לוּ היית מוצאת את עצמך באותה סיטואציה.

אישית לא יכול להזדהות עם העצבים אבל OK,

עם כל התסכול שבדבר הבחירה הטובה לדעתי היא לפעול באופן פרגמטי שיועיל למערכת היחסים ולא יזיק.

לאו דווקא הבלגה והדחקה, אבל נניח לדון בזה באופן בוגר. כעס לא מוביל לשום מקום.

במהלך שירות צבאי ישנם קווים אזרחיים שזזים , בכמה תחומים,  ומכמה סיבות

למעשה זוהי אינה בדווקא עבירה, במובן של שוע יורה דעה,  למרות שאכן זהו מצב לא נעים, וזה מצב שעלול לקרות וקורה ויקרה,

לא פחות חמור,  מה ההווי היומיומי / הפרדה בתעסוקה, עם החיילות, דיבורים התנהלות התנהגות וכו . בשעות תעסוקה ובשעות הפוגה ובחדר אוכל

לגבייך שאת פגועה

א נכון. מהמשקפיים שלך זה ממש פגיעה

ב באם אתם זוג צעיר,  כנראה מגביר את ההרגשה שלך

ג תשוחחו . תראו מה נכון לכם, וכו

בהצלחה רבה, ניסיתי להאיר נקודות 

עם אווירה של חברה מעורבת, היה מטריד אותי הרבה יותר מנקודת קצה של הכרח שנגרמה.

השאלה כמובן אם זה נקודת קצה שנגרמה או שזה מעיד על כל מה שקורה שם.

קודם כל באמת מצטרף למי שאמר תעריכי שהוא סיפר. זה שהוא מספר לך הכל זה מראה שהוא שומר לך אמונים.

באמת זה אתגר מטורף. תהיי בטוחה שכל חייל שנמצא במסלולים מעורבים עובר אותו.

מציעה לך להתייעץ עם דמות תורנית אמיתית ויראת שמים [אולי אפילו ללכת ביחד איתו].

אבל אל תחכי רגע עם התחושות האלו.

בהצלחה רבה

היא עו"ס מתמחה בפריון, מומלצת של פועה, מקבלת בירושלים.

יש גם את יעל סיון פסיכולוגית היא מת"א, לא יודעת אם היא מקבלת בזום, מצוינת ממש, לא דתיה אם זה חשוב