ה' איתך ♡ אין לי עצות, רק רציתי להזכיר את זה .כי לפעמים בעצבות, אנחנו צריכים תיזכורת♡♡♡♡♡

כל בית שמתפרק כואב הלב. 

הרבה כוחות בע""ה

החזרת אותי לחיים שהיו לי.
אני במקום אחר ב'ה,
מאחלת לך גם שתגיעי לנשימה, רוגע, שמחה.
חיבוק. בהצלחה.
 

אלימות בהחלט זה קו שעובר את הגבול ואת חווית את כל הסוגים.

אין לך ממה לפחד אני חושבת שנתת הרבה מעצמך לתוך הנישואים לבן

אדם שכל כך מכאיב לך וזה די והותר.

עשית בשכל שהלכת להורים. 

קשה לך לקבל החלטה? מן הסתם את מונעת גם מרגש

אבל אם תהיי קרה ותחשבי : א, ב, ג, ממש עובדות יבשות או שאם זה היה

קורה למישהי אחרת מה היית עונה.

אני עברתי גירושין אחרי נישואים לא פשוטים בכלל מפאת חשש לחשיפת פרטים

מיותרים, אם תרצי תוכלי להתכתב איתי בפרטי.

בכל מקרה תמשיכי להיות חזקה.

נכון המעבר מבית ההורים לחיים משותפים בהחלט יכול להיות מאתגר מלחיץ ועוד...

אבל בדיוק כך בונים זוגיות, נניח שהיא הלחיצה אותו (סליחה לכותבת זה בתיאוריה)

זה מצדיק אגרוף בבטן? סה"כ זה מראה חוסר שליטה עצמית, חוסר ביטחון ועוד הרבה

בעיות שהוא צריך להתמודד באופן אישי.

דקה אחרי חתונה בנאדם אדם  להיות אלים, ואני מאמינה שהוא היה כך לפני

החתונה אלא ממש בלתי מורגש, פשוט אחרי חתונה הוא הרשה לעצמו להתפרק

חיבוק גדול גדול

מצטרפת לכל דברי החוכמה שכתבו לך כאן,

נראה שאת ההחלטה את כבר יודעת,

ק בצעד עצמו הוא הוא זה שקשה, וברור שיהיה קשה! זה הכי לגיטימי שבעולם שיהיו חששות ופחד מהלא נודע וקושי.

נראה באמת שאת פחות מלבטת על מהי ההחלטה עצמה,

אלא על איך עושים אותה בפועל ומצליחים.

אפשר להציע עוד כמה כיוונים שיכולים לחזק אצלך את ההחלטה ולהיות יותר שלמה בה:

1. כתבת שיש לך ב"ה בן מתוק בן שנתיים.

אם הוא מגיע אלייך עוד 23 שנים (ח"ו כמובן, רק לצורך הדוגמא) ומתאר לך את אותה המציאות בדיוק ושואל אותך מה לעשות אמא?

(או לדמיין שזו בת שלך והיא שואלת אותך כי זה יותר דומה) 

מה את עונה לה?

ומה את עונה לחברה טובה/אחות שמתארת לך בדיוק את המציאות הזו כמציאות חייה ושואלת אותך מה לדעתך היא צריכה להחליט?

מה שענית לבתך, בנך, אחותך וחברתך - מציעה לענות לך.

2. אם ההחלטה לא הייתה תלויה בך כלל, אלא מחר בעלך היה מודיע לך שהוא עשה את כל התהליך ומביא לך היום גט -

איך את מרגישה?

ממש דמייני את עצמך מקבלת את ההודעה הזו ותראי את התמונה הזו לפרטי פרטים.

איך את נראית שם בתמונה?

מה את מרגישה?

הקלה?

עצב?

פספוס?

משהו אחר?

לפי איך שאת מרגישה אחרי *שמישהון אחר* החליט את ההחלטה ועשה את הצעד - זה גם יכול לעזור לך להשריש עוד את הרצון האמיתי שלך ואת ההחלטה השלמה שלך.

3. איפה את רואה את עצמך בשנת 2030 בעוד 10 שנים, כאשר את בת 35 ובנך בן 12?

מה את רוצה לראות שם?

איזה טוב היית רוצה שיהיה לך בעתיד?

לפי מה שענית שאלי את עצמך האם את יכולה להגיע לכך בהישארות עם בעלך או דווקא בפרידה ממנו?

4. לא משנה מה תחליטי - תחליטי לפי ***הנתונים שעומדים מול עינייך כרגע*** ולא בתור ציפייה או תקווה לשינוי עתידי של אדם אחר שאינו את, כלומר - בעלך.

ממש לא לבנות על שינוי עתידי שלו!

אלא רק על דברים ברורים שקורים בפועל כאן ועכשיו.

אי אפשר להחליט החלטה על סמך אילו ואולי ותקווה שאולי מישהו ישתנה ואולי לא, בפרט שמדובר באלימות לשלל סוגיה בדרגה חמורה מאוד!

5. אם תרגישי שאת צריכה חיזוק נוסף ולשמוע גם צד מקצועי - נסי לפנות לאשת מקצוע שמומחית בתחום ולהתייעץ איתה באופן נקודתי, ואולי גם לעבור עם עצמך תהליך של התחזקות ושלמות ועצמאות והערכת עצמך והכוחות, העוצמות והיכולות שבך בשביל כל החיים וגם בשביל ההחלטה הזו.

6. תמשיכי לעטוף את עצמך במשפחה אוהבת ובכל זוג של תמיכה וליווי ובשום אופן אל תהיי לבד עם זה

ובשום אופן אל תעשי צעד פזיז לבד, בטח שלא לחזור אליו, ובטח שלא במציאות כזו של אלימות.

שמרי עלייך ועל בנך קודם כל וכל דבר לעשות עם ליוויי ותמיכה ועדיף גם מקצועיים גם בתחום של פרידות, אלימות, גירושין, גישור וכו'. אם תרצי כמה המלצות אפשר בשמחה בפרטי.

7. תאמיני שבכוחות שבך ובטוב שבך ובטוב שיהיה לך ב"ה!

את נשמעת כל כך חזקה ואופטימית וטובה ועם עין טובה גם שאני בטוחה שעם כל הטוב הזה בך יהיו לך חיים מאושרים!

וממש מרגש לשמוע את הסיפא שלך ואת התקווה הכנה שלך לטוב.

יהיה לך! ב"ה!

תמשיכי להתפלל לה' שבאמת יטע בלבך את ההחלטות הטובות ביותר, הוא איתך בכל רגע ורגע *על אמת*!

בהצלחה רבה רבה יקרה

להציל את מה?
את כבודך העצמי שנפגע.
שימי את כבודך, את כבוד ילדייך .
שימי רק אותו לנגד עינייך.
הכבוד שלך הוא לקחת את הרגליים כמו שעשית
זה מדהים.
את מאמינה בתשובה את אומרת.
התשובה הטובה ביותר היא להשיב את הכבוד ולהציל את העתיד שלך שעוד לפנייך!

לגבי ההערות הההרסניות שהיו מי שכתבו לפני:
ניתן לדון אדם לכף זכות אחרי פעם פעמיים שבטעות זרק מילה לא יפה, פעם אחת פגע בך עם המרפק, אולי זה קרה בטעות. אולי היה עליו לחץ.
אבל.
עוד הפעם הערות דתיות שמהרסות את החיים. זוהי לא היהדות.
זוהי אם כבר האמונה הנוצרית - אם נותנים לך סטירה בלחי אחת הגש את השנייה.


אם לא נעצור זאת אחרי פעמיים הפעם השלישית תבוא,
והיא תהיה חמורה יותר. למרבה הפלא גם אחריה הוא עוד פעם מוצא תירוצים.

הפעם השלישית הזאת קרתה אצלך. לפי מה שתיארת.
המצב הנוכחי שלך הוא מצבן של רוב הנפגעות והנפגעים -  שכל אומר ללכת ולב לא.

אז, תגידי תודה שאת מכירה במצבך.
לכי עם לב שבור ושכל ישר,
השכל שמגן על כבודך ועתידך, והלב השבור - הוא יתרפא!
כי אם תשארי, 
מספיקה עוד פעם אחת, שזה לא תהיה רק טריקת דלת. זה יכול להיות יותר מזה.
וזה יהיה מעגל קסמים שילך ויתדרדר.

תתייחסי לזה כמו מכתב פיטורין ותגני על חייך.

דבר אחרון:
את תוכלי ללכת בלב שקט לכל חייך.
כי אחרי שזה קרה לא מעט פעמים - את תדעי בוודאות שהיית עם אדם מסוכן.
מי שניצל מאדם שכזה בשלב מוקדם יותר, אמנם עשה נכון
אך עלול להשאר עם מצפון שאולי הוא טעה.
את הגעת למצב יש וודאות- תנצלי אותה.


 

אני מנסה להבין איזה ספק.
צריך לסור מן הגיהנום הזה ומהר.

ומה הקשר רב?
כשיד פנצ'ר בגלגל הרכב הולכים לרב?
 

 רב יכול להביא פה המון נזק. 

צר לי, נתקלתי בסיפורים כאלה.
אנסה להסביר- 
אדם שהולך לרב כשהוא חווה אלימות שחוזרת על עצמה כדי לקבל אישור
- צר לי הוא אדם אומלל, פעמיים.
לא רק שהוא חווה אלימות הוא גם צריך אישור לזה?
ואם הרב לא יאשר שיש כאן בעיה?
ואם הרב יקנה את המניפולציות של אותו אדם חולה, שבדרך כלל חולי זה מאופיין במניפולציות מצויינות , ויאמין לו שהוא משתנה וזה לא כך?

רב  במקרה הזה צריך להיות איש מקצוע. רב בעברית זהו אדם שרב ממך בחכמה. לא דווקא מישהו עם זקן.

אין פה שלום בית. די עם הסיסמא הזאת.
יש פה בעיה אחרת - בעיה של שלום הנפש.
 

את אישה מוכה!!

את היית בסכנת חיים ברורה ומיידית בכל רגע שהיית איתו .

הצלחת בכוחות על לצאת משם ולמצוא מקלט אצל ההורים שלך וזה לא מובן מאליו בכלל.

אסור לך לחזור אליו כי אנשים לא משתנים ברמה כזו , מדובר באיש חולה שבמידה ותחזרי אליו זה יכול להגיע גם למוות.

את בחורה צעירה עם עוד המון שנים לחיות ולמצוא בן זוג נורמאלי וראוי.

בבקשה ממך אל תתלבטי ותמצאי עו"ד שיתחיל בהליכי גירושין.

זה היה בציניות כן?

בין אם כן ובין אם לא:
האנשים האלה לא מעניין אותם אם תרביץ להם או תתן להם מחמאה מצד שני.
הם מבסוטים מעצם  היחס כלפיהם. 

דבר שני,
כשהקורבן מאבד את העשתונות זה אחר כך משרת את הפוגע.
למה?
כי אחר כך הוא יכול ללכת ולספר למי שהוא רוצה שאשתו  'משוגעת' ומרביצה לו.
הוא יהפוך את עצמו למסכן. אנשים יתפסו שהוא איש מסכן שרק צריך להגן על עצמו.

הדבר הזה בסוף ישגע עוד יותר את הקורבן.
אז האם להחזיר אלימות יהיה אפקטיבי?
לא בטוח.
 

אז קודם כל, הנה פרקת. גם חשוב.

את נשמעת אשה טובה, ערכית.

וכל הכבוד להורים שלך שרוצים שתחליטי בעצמך. חכמים.

מחקר אחד
של טיפול שאתה יכול להגיד לי

שהוא עוזר 
באחוזים גבוהים.
 

תשמע,
הקביעה שאי אפשר להשתנות - יש בה משהו מקומם, בטח אדם תורני. .

כרגע הדיון הוא לא האם ניתן והאם לא.
אתה יודע שניתן לסתום חורים בשיניים?
לטפל בדלקת ריאות?

לפני 200 שנה, לא היה אפשר(לא לתפוס אותי במספר).

אז אותו דבר,
אנחנו מאמינים שאפשר למצוא פיתרון לכל דבר
אבל האם זה אומר שהפיתרון קיים בנמצא עכשיו?

אני לא בטוח. ראה למשל קורונה.

אני מכיר דיונים של חוקרים
שאומרים שטיפול בהפרעות אישיות מסויימות
הוא אחד מהדברים המורכבים עלי אדמות
עד כדי כך שהמטפלים בעצמם עשויים לאכול את המניפולציות של האנשים האלה.

אז אני מגיב זאת רק כדי לומר
שכנראה איש כאן מבין המאמינים לא יסתור את דברייך שאנו מאמינים בשינוי
אבל - השינוי הזה הוא מורכב מאוד ובמצב של רפואת הנפש כיום
אין תרופת פלא.

התרופה הטובה ביותר היא בעיקר לסובבים - שמרו מרחק.
היא ציינה שהיה טיפול מסויים והוא המשיך.

זה לא סותר שהוא צריך ללכת לטיפול.
אבל זה לא לקחת אקמול וגמרנו.
זה נראה מאוד הוליוודי - סרט על אישה מוכה, שמאמינה בכל ליבה בשינוי ולכן היא נשארת עם בעלה, שהולך לטיפול, חוזר הבייתה וממשיך להכות אותה, ואז עוד פעם היא נותנת לו צ'אנס.
זה נראה מאוד נחמד לסיפור לכה עשו חכמינו על גודלה של האמונה בשינוי.

הבעיה - 
שזה סרט.
המציאות לא ככה.
ופיקוח נפש דוחה פנטזיות ותקוות טובות.

אני טועה?


 

לרוב אלה בחורים שלמדו בה והמשיכו ללמוד באותו מקום כשהתחתנו, אבל אף אחד (למיטב ידיעתי) לא יאמר לך לא להתחיל ללמוד שם כנשוי...

בישיבה של בעלי (מרכז הרב) היה לפחות מישהו אחד שהגיע כנשוי. מניחה שיש עוד.

כמובן, המעבר הזה (שאולי יכלול גם מעבר דירה) צריך להיעשות בשיתוף וברצון אשתך.

אל תלך למסלול של ישיבה כל היום. עשה את זה בהדרגה בשיעור קבוע או עם חברותא. 

נסה ותראה ישועות

אנשים מבוגרים מדברים ביניהם,

חלקם גם נשואים,

שלא לדבר על זה שהשאלה הועלתה בפורום שאמור לעסוק בענייני נישואין,

וכאשר מישהו מציע לעשות שינוי משמעותי בחייו (וזה לא משנה אם השינוי הוא ללמוד בישיבה או לעשות הסבה להוראה או לעשות רילוקיישן לאיטליה) - הגיוני מאוד שחבריו לדיון ידברו על כך שגם אשתו צריכה להיות חלק מההחלטה.

אילו התשובה העניינית לדבריו הייתה העיקר, והתוכחה המאלפת טפל או לפחות שניה בסדר התשובה.

טענו בחיטים והשיב לו בשעורים.

אגב, מה עם תורת החיים?

אבל, כדי שלא תמצא את עצמך בעוד כמה שנים שוב עם אותה תחושה - כדאי שתדייק לעצמך מה אתה מחפש מבחינה מהותית ולפי זה תתמקד על המקום אותו אתה מחפש.

הרבה אנשים שלומדים בישיבות אחרות ואז אחרי החתונה עוברים מטעמי נוחות לירושלים ולהר המור..

יש שם בכללי המון אנשים מבוגרים, אז אנשים שכבר לא מוצאים את עצמם בישיבות שכולם צעירים מהם גם מגיעים להר המור..

אני יודעת שגם מגיעים לשם כל מיני אנשים לא ממש "הרהמורניקים" רק כדי ללמוד שם.

אולי יתאים לך גם

ולא נשאר כסף לטיפול

שניכם מעוניינים ללכת לטיפול יעוץ? 

באיזה הקשר?

האם יש אפשרויות אחרות מאשר יעוץ או טיפול פרונטלי

בהשאלה, או אפילו בקנייה - זה יהיה זול משמעותית כמובן.

אם יש ידע באנגלית אפשר לחפש לפעמים קורסים מלאים ביוטיוב בנושאים מגוונים, ואני מניח שגם בזה. האמת אולי כבר לא חייב אנגלית טובה כי הכתוביות של יוטיוב די טובות.

אני למשל מצאתי קורס מלא של cbt של תרפיסטית, כאשר כמובן יש לה נותני חסות כדי שהיא תוכל לספק בחינם. אני נוטה להאמין שגם בענייני זוגיות אפשר למצוא...

אלה לא דברחם כתחליף של ממש, אבל יכול להקל ולכוון קצת. לפתח מחשבות חדשות עד שירווח ויתאפשר לעשות מה שהכי יעזור

יש ים של חומר באינטרנט. זה לא כמו מטפל שיודע לראות את נקודות העיוורון שלך אבל זה לא רע בכלל.

קח את הנושא שקשה לך, לך תקרא קצת או תצא להליכה עם פודקסט בנושא או הרצאה או משהו. תיקח עוד חצי שעה לבד לסדר את המחשבות שלך. אם אתה נוסע לעבודה וזה לוקח זמן אפשר לנצל את הזמן הזה. 

לא כולם מסכימים ורוצים ללכת. זה דורש אחריות וענווה.

אם אתה אחרי מילואים אז יש החזרים. גם אם השתחררת מסדיר יכול להיות שאתה זכאי לתוכנית עמית, שיש 12 פגישות חינם.

ולפעמים נכון יותר לוותר קצת על דברים כדי לטפל בפן הזוגי

מסבסדים טיפול אצל אנשי מקצוע (טובים!) שעובדים איתם.

שווה לפנות אליהם.

מסובסד.

ואני רואה בטיפול השקעה לכל דבר.

כשאני ואנחנו בטוב אנחנו עושים הרבה יותר כסף.

לפעמים יש להם שיתופי פעולה זולים.

בעיר שאני נמצאת יש שיתוף פעולה כזה וטיפול עולה שם לשעה פחות ממאה שח.

והם ממש מעולים ומקצועים

של תקשורת נכונה וביריאה תתיעצו אחרכ עם הרב או הרבנית אם אתם סומכים על הדעה שלו

תנסה גם מטעם הידברות אם אתם בקטע.. אני פחות אוהבת את הארגון ..

תתקשר להתייעץ איתם יש שם מספר למטה .

אבל אף שיעור לא מחליף טיפול כשצריך טיפול.

אבל יש לפעמים ליווי

לפעמים בשיעור של הרב שמואל או הרב יגאל הם נותנים לפנות אליהם במקרים שצריך עזרה וזה המקרה פה

הם לא יכולים להחליף טיפול

להחליף טיטול

יש גם גברים שחווים אלימות.

יש אפשרות לפנות לעזרה.

ונניח שתדע שזה זה

מהם דרכי הפעולה שבשליטה שלך ואתה יכול לנקוט בהם כבר מעכשיו??

ההבדל זה בעיקר בתוצאות.

ההבדל בין אלימות של גבר לאלימות של אישה זה בעיקר היכולת והתוצאות. לא הרצון.

(זה מעבר לזה שנשים הרבה פעמים משתמשות בגברים אחרים כדי לפגוע, כמו הרצח בנחלאות השבוע שהוזמן על ידי האקסית).

אז האקסית שלו לא אשכנזית במיוחד.

הכרתי כל כל מיני עם סיומות "יץ' שהן פחד אלהים.

ברקוביץ'

איצקוביץ'

ישראלוביץ'

או ביץ'. אלה הכי מפחידות.

בכמה זה מדובר וכמה יאמינו לגבר כשהוא גבוה וחזק והיא נראית רונה וחמודה אבל מתעללת רגשית ואפילו פיזית.

וגם הבושה לדבר על זה.

לענ"ד הציפייה (המוסרית-הלכתית) לשתוק למרות החֲרָפוֹת ולהיות מהנעלבים ואינם עולבים, שומעים חרפתם ואינם משיבים שעליהם הכתוב אומר "וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ" גבוהה יותר ביחס לגבר לעומת האשה.

גם בדינמיקה הזוגית זה הרבה פעמים ככה. יש דברים לא נעימים שהאשה יכולה לומר לאיש וזה לא ייחשב חמור במיוחד, אך אם האיש יאמר את אותם הדברים כלפי אשתו - זה יוליד משבר נורא.

אני חושב שזה טבעי, אם כי לא אידאלי, כמובן, ואוחי משקף משהו שורשי בהבדלים בין איש ואשה והקשר בינם.

אבל 

1. יש גברים רגישים יותר שיקחו ללב. וגם אם הם לא יביעו את זה בפועל זה יובע בדרכים אחרות כמו ריחוק רגשי כדי להתגונן או אפילו חיפוש עצמם במקומות אחרים.

2. גם נשים צריכות לעשות עבודה רגשית לא להעליב. זה שהוא צריך להתגבר זה לא אומר שהיא בסדר. היא לא.

מהי אלימות רגשית ומילולית

בתור אחת שעבדה ועדיין עובדת על עצמה לשמור על הפה שלי כשאני כועסת.

זה פוגע מאוד לכל גבר

הוא לא צריך להיות "רגיש" בשביל זה
 

לנשים יש כוח במילים להפוך את הגבר שלהם לסמרטוט ואפס או להרים אותו.

וגבר ניזון מהערכה.

אין הקלות לא לגברים ולא לנשים

אין שום ציפייה מגבר לספוג

יש ציפייה מכל אחד לעבוד על עצמו.

הבעיה שזה הפך להיות בעיה של גברים. כי לרוב יש מודעות לזה

אבל נשים יכולות להיות הרבה יותר "אלימות" במילים מגברים, רק שאם זה קורה, מניחים שהיא עברה המון ובעלה הביא אותה לקצה לכן היא מתנהגת כך בשונה מאצל גבר

אלימות רגשית ומילולית יותר נפוצה בקרב נשים כלפי גברים. כי הצד המילולי/רגשי יותר מפותח אצל נשים לכן קל להן יותר להשתמש בו

(בדומה לכך שהצד הפיזי יותר מפותח אצל גברים ולכן הם נוטים יותר להשתמש בו- אלימות פיזית)

ואיך תדע אם אתה חווה את זה?

אתה מורגש מושפל על ידה?

היא מקטינה אותך?

מזלזלת בך?

וכו'

תמיד אני חושב שאצל כולם זה ככה

וזה בעיה שלי

איזו מין תקשורת תיבנה מזלזול?

גם אם יש חוסר הסכמה זלזול והקטנה הוא לא הדרך לפתור אותו.

אני לא אומרת שבחיים לא יצא לי לפגוע בבעלי (או לו בי) אבל זה אף פעם לא היה לגיטימי בעינינו, ותמיד מתנצלים ומתקנים מייד.

בסוף לשנינו יש מטרה משותפת שהבית הזה יהיה המקום הכי בטוח ונעים לשנינו ולילדים.

לזלזול /הקטנה אין מקום.. 

מצביע כנראה על כך שאתה עובר אלימות מסוג כלשהו...

אני חושבת שכדאי ללכת לטיפול אישי, גם כדי לאבחן במה מדובר וגם כדי לחזק את עצמך.

זה לא נחשבת אלימות אולי יותר מצוקה שלה, כי היא אלימה בגלל חוסר יחס, זלזול מצידך וכו

כשגבר מזלזל זה הכי ברור שזה מצד האופי שלו 

כזה שמעלה את האייקיו.

לא? 

זה גם מה שהיא אומרת לי.

אבל אני פשוט לא מצליח להבין אותה.

מרגיש שהיא הלכה רחוק מידי.

אישה לא אמורה לזלזל בבעלה

אלא להעריך ולכבד אותו

חשוב להתייעץ,ולא לסחוב לבד..

ממליצה ללכת לטיפול אישי או זוגי עם גורם מקצועי (עם הסמכה רצינית)

הנתונים הלא מוכרים של אלימות נשית במשפחה

האם הספר הצד השני של הכאב מסמן את שינוי תפיסה? | אבות למען צדק

זו אלימות.

היא יכולה יכולה להגיד מה מפריע לה גם בלי להפחיד

אם היא מקבלת התפרצויות זעם שבגללן אתה הולך על ביצים איתה, הכי חשוב זה שתיידע מישהו קרוב. רב. הכי טוב איש מקצוע. אל תצטער על הכסף זה לבנות את הבית. אבל אל תלך לרב שאומר לך להבליג ולשתוק אם הנפש שלך סובלת.

היא אמורה לגרום לאווירה נעימה ואם היא מפחידה אותך זה סימן ברור לאלימות

בסד

כל אלימות- גם אלימות פיזית וגם אלימות מילולית או כלכלית וכו יכולה להיות מכל צד.

יש גברים אלימיםצויש נשים אלימות.

לא כתבת מה אתה עובר אבל אם אתה מרגיש לא טוב ושאולי אתה עובר אלימות בהחלט כדאי לפנות לעזרה (מוקד לאלימות במשפחה/מטפל זוגי שייעץ לך איך לנהוג וכו.

אל תישאר עם זה לבד!!

אלימות במשפחה היא תופעה קשה ומסוכנת ויש לטפל בה. פנו למוקד 118 לקבלת סיוע.

תעשה את השאלון

במספר 1203 יש קו סיוע לגברים.

בקישור שצירפתי יש גם מספר לקו סיוע לגברים דתיים אם תעדיף.

מצטערת לשמוע על תחושותיך.

בהחלט קיימת אלימות במשפחה מצד נשים, ובהחלט מגיע לך לחיות בבית ללא אלימות.

תתחיל שם, תנסה להבין אם זו אלימות

אח"כ תפנה לעזרה מקצועית, גם אם זו לא אלימות

שתחיה במרחב נעים ולא מפחיד.

בהצלחה!

זה שהוא העדיף לנסוע על האופניים ולא איתה ברכב - זה קשור לאופניים או לזה שהוא היה באמצע משהו חשוב או לזה שהוא לא רוצה להיות עם אשתו?

כי ממה שאת מספרת, לא נשמע לי שזו האפשרות הראשונה ולכן אני לא מבין למה האופניים אשמים...

העובדה שהוא רוצה לנסוע עם הילדים - המוני אנשים עושים זאת, אם הוא רוכב בצורה בטוחה על שבילי אופניים, אז אני לא חושב שזה נורא. אם הוא רוכב על הכביש, אז לדעתי באמת לא שייך להיות עם ילד קטן שיכול להיפגע קשות מכל נגיעה של רכב אחר. 

גילוי נאות: אני רוכב קורקינט בעצמי כבר הרבה שנים. יש לי נסיון של אולי 6000 ק"מ על הכביש. כולל עם ילדים והקפצה למסגרות ומה שתרצי.

הראשון זה שהאוטו בעיקר אצלה. היא התרגלה לזה. אני לא יודע מה הדינמיקה בניהם אבל אני יכול לנחש שפשוט לא נעים לו "לבקש ממנה" כל פעם את האוטו. אז הוא קנה לעצמו רכב אחר ושם זה נגמר.

אם הם גרים ביישוב (ולא בעיר גדולה) אז אפשר ממש להבין את זה. בלי האוטו ממש תקועים עם האוטובוס של פעם בשעתיים במקרה הטוב או אם זה מקום גדול פעם בשעה. בהנחה שהם לא עשירים גדולים מדי אני יכול להבין את הפחד מלקנות רכב שני. במיוחד אם הוא נוסע יחסית מעט. אז אופניים חשמליות זה אחלה דבר.

ולגבי להישאר בבית עוד רבע שעה - אני כזה גם . במילא הנסיעה לוקחת חצי מהזמן שהיא לוקחת עם רכב שתקוע ברמזורים. תשאל את הבת שלי שאוהבת לעשות למכוניות שאני עוקף איתה ברמזור אדום "ננה בננה שוקולד בננה" בקול של ילדה בת שש.

נמאס לו לבקש ממנה את האוטו כל הזמן ולכן הוא קנה לעצמו "אוטו" בתקציב שלו?

אבל זה כלי מסוכן מאד.

מניסיון מר של תאונת דרכים (בעלי נדרס כשהוא עליהם).

אוי לנו כי חטאנו! שוד ושבר בחוצות הפורום!

​הנה כי כן, הגיעה השמועה המרעישה והמטלטלת את כל קירות הוול, כי הבחור החשוב והמופלג, עמוד התווך של השרשורים וראש ישיבת הניקים, החתן היקר למזל טוב ארעא דשעקלעד בלע"ז, אשר ישב בדד שנים רבות באוהלה של תורה ובאפליקציית "שליש גן עדן"-נלכד.

ואתם הרווקים זעקו זעקה גדולה ומרה כזעקת מרדכי היהודי למען לא תיכחד נפשכם בריתחא דהשכינה, "נמות ולא נתחתן!". די לנו במוסד השמד המלא מרעין בישין הרוצים להשמידנו בכל דור ודור על ידי הבאת איש ואישה ביחד כמעשה צבא השמד לישראוייל בטנקים! רצונו של הקודויש בורכו בהפרדה מוחלטת בין ז' לנ' ואסור בתכלית האיסור לבוא בקהל מוסד הנישואין תק' פרסה על תק' פרסה!

ואתה ארעא דשעקעלד, שהשם ירבה לכם מטל השמיים ומשמני הוולט ושהברכה והאהבה תשרה תדיר בינכם ושהמריבות לא יהיו תדיר שנאמר תדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם.

​

אמן וגם לך ומשפחתך, תודה רבה
 

כרגיל, נהניתי לקרוא, הראיתי לארוסתי והיא נהנתה מאוד מדבריך

תמסור לה שכתוב באבחון הפסיכודיאגנוסטי שלי שאני נורמלי.

תוהה אם היא תשתכנע

זה בעיות כלכליות 😬
 

למרות שכאן לא מדברים על בעיות כלכליות ישירות אלא על קשיים נפשיים בעקבות בעיות כלכליות, אז אולי זה כן יתאים... 

וממילא זה נכתב בחצי הומור...

אם זה מייצר בעיות התנהגות, כעסים, מריבות בין בני הזוג, קמצנות מוגזמת על עצמך וכדומה, אז אולי כן שווה לשקול פניה לאיש מקצוע.

עם הכי הרבה משקעים, כמעט לכולנו, גם לאלה שגדלו עם הרבה כסף.

רוצה לשנות את זה, לך לטיפול.

זה יותר עניין של תפיסה והסתכלות מאשר של חומר.

יש כאלה שגדלו באושר עם מעט ויש כאלה שלהיפך.

המון אנשים לא מקבלים מההורים עזרה כלכלית. הרבה מהם בקשר מצויין עם ההורים כי הם מקבלים מהם דברים חשובים יותר מכסף. השאלה אם את הדברים החשובים לבניית אישיות טובה ומוסרית ושמחה כן קיבלת? כי אם ללכת לטיפול, הייתי הולכת על חסכים באהבה וקבלה, לא על חסכים בכסף. כדאי מאוד לחשוב בראש האם 'הורי לא נותנים לי כי לא אכפת להם ממני/לא אוהבים אותי, או ש- הורי היו רוצים לקנות לי כל מה שאני צריך. אבל לא יכולים.'

יש בתים שחוסר ממון יוצר בהם לחץ ודאגה רבה וזה עובר לילדים או שממש מחנכים אותם ללחץ הזה. ויש בתים שלמרות שאין כסף, זה לא משהו לדבר עליו. גודלים בהרגשה שיש לי כל מה שאני צריך. יש שמחה בבית.

אם גדלת בבית מהסוג הראשון צריך לעבוד על עצמך לא להעביר זאת לדור הבא. יש מקום לטיפול ויש מקום גם לעבודה עצמית, לבניית האמונה ולהשתדלות בצד המעשי.

ויש גם אנשים שירשו כסף אבל עכשיו אין להם הורים... אז מה עדיף?

לא יכלתי לצפות לתשובה טובה מזו.

היחס שלנו לכסף מאד חשוב בהרבה מאד מובנים,

ולכן צריך לבנות יחס נכון בעצמך וגם לחנך את הילדים שלך

ואין יכולת תמיכה מהההורים.

או שעצם הרעיון שיש כאלה הורים שתומכים ואצלך לא, גרם לך להצפה.

עוד נקודה 

האם היה חסר לכם משו בסיסי בבית?

יש משפחות שיש להם כסף, אין מחסור,אבל ההתנהלות היא חסכנית

 והדיבור בבית תמיד הוא על זה שאין ושהמדינה רשויות בסופר הכול יקר

איך זה היה אצלך?

מים קרים על נפש עייפה ב"ה