אצלנו אמא שלי ב"ה ילדה כל שנתיים בערך...

מעולם לא היתה אצלנו קנאה...

אנחנו היינו האחים הגדולים. זכינו במתנה קטנה וצרחנית,

והיינו צריכים לדאוג שאם היא בוכה אז לקרוא לאמא,

לעשות לה הצגות...

להביא מגבונים וכו'

אח חדש היה בעינינו ברכה...

אולי לנסות לשתף אותה בטיפול,

ככה היא תרגיש קשר ושייכות לאח הקטן...

חות מהעובדה הבסיסית= לאמא יש פחות זמן בשבילה.

בגיל הזה אין שום ציפיה שהיא תבין שזה כיף ומתנה וכו וכו. היא תינוקת בעצמה

אני בטוחה שגם אם את לא זוכרת האחים הקטנים שלך בני השנתים קינאו מאד בכל תינוק חדש. כנראה אמא שלך הצליחה לטפל בזה יפה בעצמה

אצלנו התפקיד של הילד לפני היה בד"כ להביא מגבונים לאמא שתחליף טיטול(בד"כ הילד שלפני היה כמעט בן שנתיים)

אחותי (בת שנתיים) עושה הצגות לבת שלי...

כל הזמן חוזרים ואומרים לה שהיא האחיינית *שלה*.

ברגע שיוצרים שייכות לאח הקטן אז הילד מרגיש קשר,

הוא פתאום רוצה לדאוג לו(וילד בן שנתיים בהחלט יכול לדאוג, וכאן צריך זהירות כדי שלא ימעך את הקטן מרוב דאגה)

בקיצור,

אם מספיק יצירתיים אפשר לגרום לחיבור ושייכות גם בגיל שנתיים

חוץ מזה אחיין זה לא אח. הם לא מתחרים על אותם משאבים (אמא)

ושוב, מה שראית ואת זוכרת כאחות גדולה זה לא מה שאמא שלך ראתה כאמא. לא קיים ילד שלא מקנא

ליצור שייכות זה טוב, אחד מהדרכים לפתור

אבל לצפות מהם להבין שזה מתנה, ולא לקנא זה ציפיה לא ריאלית

(@חדשה,, אם את רוצה יכולה לשלוח לך משהו בפרטי על זה)

מה בדיוק "עבד" לה?

אני מסכימה איתך שליצור שייכות עוזר להפחית קנאה.

לא מסכימה איתך שהילדה יכולה "להבין" שזה מתנה. 

ולא חושבת שבגלל זה לא היתה קנאה.

את מוזמנת לשאול את אמא שלך אם לדעתה הקטנים מעולם לא קינאו בתינוק החדש, האם היא מעולם לא חוותה בכי וקושי של הקטן התורן בשבועות הראשונים אחרי הלידה. באמת מענין.

היא פשוט חזרה הביתה אמרה להם להביא מגבונים למתנה שהיא הביאה להם והכל המשיך להתנהל כרגיל מבחינתם? שום קושי בכלל?

מעולם לא הייתה אצלנו קנאה...

אולי ילדה בת שנתיים לא מבינה שזו מתנה,

אבל ברגע שאמא מתייחסת למשהו כמתנה, הילדה קולטת את העניין...

והאמת גם לא מאמינה, יש המון נקודת מבט בדברים האלו אחת תגיד שהבכי או הקושי של תינוק בן שנתיים הוא לא קנאה אלא סתם בדיוק יש לו יום הפוך והשניה תגיד שזה כן קנאה...

כל הכבוד לאמא שלך על מה שהיא עשתה ועל הראיה שלה.

בתכלס לפחות על פי אנשים בתחום לא ממש קיים תופעה כזו שילד מקבל אח בלי שום קושי (ואם אין קנאה אז למה צריך ליצור שייכות ? הרי אין קנאה) ועל פי גישת עולמי אם מכירים בקושי יותר קל לטפל בו.

אבל זו רק דעתי האישית.

את גדלת עם זה ואת ראית את זה, אז תהיה השיטה הקסומה אשר תהיה,  אני מקווה שזה יעבוד לך גם אצל הילדים שלך בע"ה 

כשנותנים למישהו ודואגים לו מתפתחת אהבה...

אמן

אכתוב רק בקטנה-

שכל עוד אין "מלך" בבית, אין גם מלך להדיח...

ו... לצערנו קנאה יש גם אצל אנשים בוגרים.

ובתור ילדה קינאתי באחיותי, אבל לא במד האהבה והיחס של אמא אליי(אלא  בכמה שהן יפות וכישרוניות)

אני אמרתי את דעתי--

אפשר גם בלי קנאה...

מסכימות- יופי

לא מסכימות- גם יופי.

לכל אמא יש את הדרך שלה,

שבה היא חושבת שלילדים שלה יהיה הכי טוב.

הפותחת רצתה לשמוע את דעתינו, אז זו דעתי

לא מסכימות,

סבבה.

רק לא הבנתי איך התפתח על ההודעה שלי דיון

(וד"א- מעריצה את אמא שלי. בעיקר מאז שאני בעצמי אמא. ואחרי אתמול שראיתי דיבור שלה עם אחד האחים- בכלל!)

מובן שהורות זו לא נוסחת קסם.

ובסופו של דבר גם אמא עושה מה שמתאים לה, מה שמתאים לילדים שלה.

אני מאמינה בדרך שלי.

ולכן אם יש דרך אחרת, שסותרת קצת, או אפילו לא חופפת בדיוק לדרך שלי, אז בעיניי היא לא נכונה.

יכול להיות שלאמא אחרת דווקא הדרך השנייה הרבה יותר טובה.

אבל בזה אני מאמינה.

וכשאני מאמינה במשהו אז בעיניי הוא הכי טוב והכי נכון שיש...

(להבדיל אלפי הבדלות-- אמונה בקב"ה, "הכל הבל הבלים, אין עוד מלבדו")

אז נכון, אני חושבת שהדרך שלי בהורות היא הכי טובה(לי כמובן!!)

אבל אם מישהי חושבת שדרכה היא טובה יותר, אז ב"ה!! העיקר שיהיה לה טוב, ולילדים שלה טוב

כי הכי חשוב בהורות--

זה שלכולם יהיה טוב, גם להורים וגם לילדים, לא משנה מה השיטה/הגישה...

אבל התגובה הזו קצת צורמת לי.

לגיטימי שתחלקי על הדרך. 

כל אמא ודעתה, כל אמא ומה שמתאים לה.

אבל

בדיוק באותה מידה שלא משכנע אותך לאמץ את דעתה של @אין לי הסבר רק בגלל שזה עבד לאמא שלה- ככה לא בטוח שהפותחת (או כל מישהי אחרת) תקבל את דעתך בגלל שזה עבד לך.

זה נפלא שהיא הביאה את הזוית שלה ו/או של אמה, לא רואה למה זה מעורר התנגדות ככ גדולה אצלך @מיואשת****** ואצל @אורוש3. 

ודרך אגב- אני מסכימה איתה כמעט בכל מילה, וזה מנסיון אישי שלי ב"ה עם מספר דו ספרתי של ילדים. 

אין לי עניין לשכנע אף אחת. 

כל אחת ומה שמתאים לה.

אבל יש פה מקום למגוון דיעות.

ותבדקו טוב טוב אם לא היתה הגזמה בהתנפלות/השבתה שלכן את דבריה.

אצל הילדים שלי אף פעם לא ראיתי קנאה בגלל תינוק חדש. וכן היו לי ילדים בגילאים מגוונים כשנולד אח קטן. שנה, שנה וחצי, שנתיים, ואפילו ארבע.
האחים הגדולים מאוד מתרגשים, והתינוק הגדול מרגיש את זה ושמח בזה.
יחד עם זה התינוק הגדול עובר תקופה לא קלה. הוא רגיל שאמא איתו, ופתאום פחות, וחסר לו (וכן, צריך להבין את הקושי ולנסות להקל עליו. בלי קשר לרחמים). אבל אצלי אף פעם לא ראיתי שזה גרם לקנאה או לכעס על התינוק החדש!
(קנאה ראיתי רק בגילאים גדולים יותר, בלי קשר לתינוק חדש).
לפותחת- אמנם הבת הקטנה לא זקוקה לרחמים, אבל אל תחששי לפנק אותה, להבין אותה, להרעיף עליה אהבה. היא זקוקה לזה כמו כל ילד! לידה זה תקופה קשה לכל הבית, גם לה. תביני אותה, תנסי להקל עליה. ואל תדאגי, זה יעבור

אמבטיה, החלפות טיטול, נדנוד בעגלה. כל מה שלא הנקה, בזמן שאמא שלך איתה שהיא תעשה את זה עם התינוק ואת תהיי איתה. תעשי דברים שלא מקשים עלייך כמו לקרוא לה סיפור ולשחק משחק. עכשיו היא צריכה אותך וימי כיף עם סבתא פחות יעזור.

לאט לאט היא תתרגל

לדעתי אם בזמן הזה במקום ללכת לבריכה היא תישאר איתך לשמוע סיפור ואמא שלך תטפל בתינוק- וודאי שזה עדיף. היא קטנה, היא לא צריכה אטרקציות ומבחינתה טיול בקניון וארוחת בוקר לא באמת אטרקציה. 

כמה שיותר לתת לה אמא.

אם כבר היתה איתך הרבה במשך היום ואת מרגישה שהיא קיבלה מספיק "זמן אמא" ליום אחד אז טוב שהיא תוציא אותה ואת תוכלי לנוח.

השוני הוא גדול, והיא לא באמת יכולה להבין הרבה עכשיו, זה הסתגלות ונשמע שאת עושה המון בשביל שתהיה לה הסתגלות קלה , אז אני מאמינה שבע"ה זה די זמני והיא תסתגל... 

עכשיו שתדעי לך זה לגיטימי ואת צריכה לשמוח שהיא ככה

ולא חס ושלום אמפטית ולא מרגישה,זה מראה שהיא בריאה

בגופה ונפשה,הייתי רק מציעה להראות לה שהיא גדולה והיא

תשים לו מוצץ היא תעזור לך,את אל תהיי עצובה בכלל,

תשמחי שזכית בבן יקר שהשם ישמור אותכם ושיהיה צדיק

גדול וירא שמיים אמן. 

נתתי לה להשתמש בדברים של התינוק

להתנדנד בסלקל/טרמפולינה

להפעיל את המובייל

קניתי לה בובה והראיתי לה שאפשר לחבק ולנשק אותה, ואם ממש כועסים אפשר לעשות לבובה חיבוק כואב וחזק

בקשתי ממנה "עזרה" שתרגיש שותפה... תביאי לי את הטיטול וכו'

והשתדלתי לפחות בהתחלה לא להראות לידה יותר די גילויי אהבה לתינוק...

אני זוכרת עד היום את השאלה שלה כשהיא ראתה שאני מנשקת את התינוק:

"מה אמא, נישקת את התינוק? אבל למה?" היא לא יכלה לשאת את זה.

היו באמת בהתחלה כמה שבועות קשים, אבל לאט לאט זה התאזן.

מה שכן- להקפיד מאד מאד שלא תהיה ליד התינוק לבד. זה עלול להיות ממש מסוכן.

ולדעת- שזו תגובה לגיטימית ובריאה

הרבה נחת ומזל טוב

גידול קל ומהנה

וגם- אצלי עזר שקניתי לגדולה בובה מתנה מהתינוק.

ובזמן שהנקתי- היא "היניקה" את הבובה, כנ"ל לגבי מקלחת (בתוך קופסת נעליים, בלי מים), הלבשה, טיטול.

לאמא יש את תינוקי ולך יש בובה חדשה.

לוקח להם זמן להבין, אבל לפחות יש לה במה להתעסק וגם את יכולה לראות מה היא מרגישה, לפי היחס לבובה.

מה הדבר שהכי מפריע לה (הנקה, טיטול, בכי, מיטה חדשה, עגלהוכו')

שתהיה הסתגלות קלה והרבה נחת!

ואל תדאגי- הם עוד יהי חברים טובים

בס"ד

לא פירטת אבל נשמע כואב מאד ❤️‍🩹

בגלל שביקשת עצות: שקלת טיפול כדי לעבד את מה שהיה? מהמעט שכתבת מזכיר קצת תגובות פוסט טראומטיות. המוח והגוף זוכרים את הטראומה ושולפים אותה בכל מיני הזדמנויות וכשזה קורה, זה גורם לכאב ולשיבושים של כל מיני הסיטואציות.

מצד אחד חצי שנה זה עדיין די טרי לחוויה קשה.

מצד שני נשמע שאת סובלת ושזה פוגע בך ביום יום 💔 וטיפול טוב יכול לעזור עם זה.

חיבוק גדול שוב!

בע"ה שמכאן תראי רק אור ומתוק תמיד!!!

לידה שקטה.

בעקבות הפסקת הריון.

ועכשיו צריכים טיפולים.

והמלחמה הזאת דחתה את כל התורים...

זה נחשב טראומה? לא יודעת

בעקרון קיבלתי 12 פגישות עם עו"סית. הרחיבו לי כי עברנו לטיפולים, אבל אין כמעט תורים.

אמן!!!

לגמרי טראומתי

וקשה גם לחשוב על העתיד ומה שתצטרכו לעבור

שולחת מלא כוחות

חיבוק על זה🩷

אולי אם את לא מקבלת מענה מספיק דרך הקופה, שווה לשקול ללכת לטיפול באופן פרטי כדי לעבד את זה.

ומצד שני כמובן שזה הגיוני לגמרי להמשיך להתאבל על זה. זה גם יכול להמשיך לכאוב עוד שנים, וזה בסדר שכואב🩷

לק"י

בבוקר- לא.

(ואצלינו הם כל יום כמעט במחשב, ויותר מעשרים דקות. ואני יודעת כמה קשה להגביל. אבל מזמן קבעתי כלל שבמוצ"ש אין מחשב, ואין. והם גם לא מבקשים.

אז מציעה לקבוע כללים ברורים וממש לעמוד עליהם).

ואישית אין מצב שהייתי נותנת מחשב או משחק כלשהו או התעסקות כלשהי - בבוקר.

מי שמוכן שישב לאכול משהו לפני שהוא יוצא...

לא בתור התנצלות או משהו...

תגדירי מתי כן מותר לשחק במחשב, למשל אחרי שחוזרים מבית ספר, מניחים תיק במקום, אוכלים צהריים ואז אפשר מחשב. או מה שמתאים לך. בבוקר לא כדאי לדעתי. 

ספרים עם ציורים

כמו של מדע

לגו בהתחלה בעלי שיחק איתו בשבתות , בנה איתו ביחד ועכשיו הוא כבר מדמיין בראש עולם ובונה לבד

משחקי הרכבה אחרים מעסיק אותו?

אפשר חוברת צביעה, מקו לקו וכדומה

אם כל יום זה לא יותר מידי בגיל הזה, כי זה באמת מייצר איזושהי "תלות" או ציפייה לזה כל יום.

אצלנו מותר בימי שישי אחרי התארגנות לשבת

ומיד פעם במקרים חריגים במהלך השבוע, לזמן מוגבל

בבוקר אף פעם אי אפשר, זה לא הזמן לזה.

אם אני מרשה, זה רק אחרי הצהריים.

אפשר להחליט על זמן מרוכז יותר ביום שישי או להפסיק לגמרי עד שיהיה בשל.

רעיון לחלופה, להשמיע לו סיפורים ברמקול שמחובר לבלוטוס של הטלפון שלך, דרך ספוטיפיי.

אין מסך, הטלפון אצלך.

הפרקים עוברים ברצף.

אפשר ללמד אותו לצבוע מנדלות הזמן הזה או לשחק בבצק וכד.

או פשוט לשבת ולהקשיב.

תעסוקה אקטיבית, אפשר ערכות לגו. זה ממש מתאים לגיל.

תקני את הערכות לגיל 5+

בהתחלה צריך ללמד אותם איך לעבוד לפי החוברת, בערכות הבאות הוא ידע לבד.

אפשר גם פאזלים.

חשבתי גם לקנות מיקרוסקופ מאליאקספרס, עוד לא רכשתי אז לא יודעת להמליץ אבל נשמע מתאים לסגנון.

מעבר לכמה זמן, יש עניין גם לתוכן של המשחק.

יש משחקים יותר ממכרים, יש כאלו שמשפיעים פחות לטובה.

אצלנו משחקים בעיקר במשחקים לימודיים (חשבון, אנגלית, מיומנויות כלשהן) ולא סתם משחקים כמו אנגרי ברדס או משחקי מלחמה.

לפעמים עדיף גם לשלם קצת כדי לקבל תוכן איכותי

מותר זמן מחשב(משחק/צפיה, בתכנים בפיקוחנו)

שננעל ברגע שהזמן עובר(ללא תלות בנו אלא אוטומטי בבקרת הורים, לתחושתי מנטרל הרבה מהמתח סביב זה כי פשוט נסגר וזהו)

ורק בין השעות 15:30-18, אם מתאים באותו יום ואחרי ארוחת צהריים ומטלות נצרכות(ש"ב, עזרה מסוימת בבית..)

כשלא היה את הזמנים האלה זה באמת היה יוצא מפרופורציות ועכשיו שיש ממש הגדרות ברורות ההתנהלות סביב זמן מחשב נעימה לנו יותר

הוא בן 7.5

גם כי אני לא מבינה בזה ובעלי עשה

וגם כי הוא יוכל להדריך אותך הכי טוב.

בכל אופן יש אצלנו בקרה כפולה-

1. משתמש במייקרוסופט עם הגבלת זמן

2. משתמש כרום עם פמילי לינק ורק אתרים שאנחנו מאפשרים פתוחים.

מוגזמת... עד עכשיו הם עשו רק דברים מועילים - עלונים, ציורים, עיצובים... ואז הם גילו אתרים עם משחקים והתמכרו

הודענו להם שמאחרי פסח אין יותר משחקים במחשב, אבל הם כן יכולים לעשות את אותם דברים מועילים.

בקשר לבן שלך יש שתי אפשרויות, לדעתי:

1. למצוא משהו אחר שהוא יכול לעשות במחשב, מקסימום משחקים לימודיים - משהו פחות ממכר.

2. להוציא לגמרי מהתחום את השימוש במחשב. בהתחלה יהיה לו קשה, אחר כך כנראה שהוא יתרגל.

רעיונות לתעסוקות אחרות:

משחקי דמיון (פליימוביל וכו')

ערכות מדע ויצירה

יצירה חופשית ממגוון חומרים פשוטים

פרויקט בנייה (אם יש לכם חצר או מרפסת)

אולי גידול בעל חיים

ואומרת בעדינות - שאם אתם רואים את ההתפרצויות חסרות השליטה האלו בעוד תחומים, אולי כדאי ללכת לאבחון...

-ספרי תמונות ברמה גבוהה יותר(למשל יש את סדרת מבט מקרוב על.. שהבן החכם והסקרן שלי מאוד אוהב)

-משחקי הרכבה ברמות שונות לפי היכולת- לגו גדול או קטן עם או בלי הוראות, קליקס, מגנטים.. אצלנו סביב הגיל הזה התחילה ממש התעניינות ביצירת דגמים מהחוברות. אפשר לחפש גם דגמים נוספים באינטרנט ולהדפיס ושמעתי שיש אתר שאפשר לצלם לו חלקי לגו והוא מוציא דגמים מתאימים...

-יצירות מהשקל וכאלה שאפשר לעשות לבד. שוב תלוי רמה אבל דברים כמו הדבקה של מדבקות לפי מספרים, הדפים השחורים שצריך לגרד ועוד כל מיני כאלה אהובים פה מאוד.

-חוברות פעילות/עבודה, אצלנו הכי תופס או כאלה של משימות קלות, או כאלה שהן יותר חוברת צביעה אבל סביב תחום עניין.

-רולר בליידס/אופניים/קורקינט אם רלוונטי אצלכם

-לוח איזון, טרמפולינה ביתית וכו

אין הגבלת זמן על מסך

גם לבן ה6

אני לא מתייחסת למסך באופן שונה מכל דבר אחר

ואני לא רואה שהילד מתייחס/ מתנהל אחרת לגבי המסך

בתקופה הזו הוא אכן היה במסך יותר מדי

בעיניי זה מאד הגיוני

חופש ארוך נטול מטרה

עכשיו חוזרים ללימודים והמסך יחזור להיות משהו יחסית שולי

אצלנו התעסוקות שלו הן:

ציור/ יצירה/ דופלו/ לגו/ פליימוביל/ חברים

צבעוני יש להם יפה ממש!

נדמה לי שגם לבן.

ונעימות מאד.

אגב לא יודעת גיל אבל גם בפוקס יצא לי לקנות מכופרתות יפות במחירים טובים יותר.

חולצה משבצות צבעונית,

יודעת שיש כמה סוגי ייצור - בערים חרדיות בטוח תמצאי סניפים שמוכרים

איזה סוג חומר את צריכה?

לא נראה לי שיש חולצות כאלה מכותנה...

יש חולצות טריקו עם צווארון ושלושה כפתורים שהבד שלהן נעים יותר, אבל גם לא יודעת אם מכותנה. אני מכירה בלידר.

בהדס מינילאב יש בטוח

לדעתי גם בתמנון

גם חולצות פולו

אולי אפילו באורבניקה

אני יודעת שבשלב הזה זה בדר"כ תקין, אבל המשקל שלט ממש נמוך וצריך לעלות מהר מכל מיני סיבות, אז אני רוצה שהוא ינק כמה שיותר

זה באמת סיוט... (התנסיתי בזה גם עם הילדה האחרונה)

תתייעצי עם יועצת הנקה טובה איך להחזיק ולסחוט את השד תוך כדי הנקה כדי להזרים לו יותר חלב וגם איך להעיר אותו כשנרדם.

מקווה שתעברו את זה מהר...

ומזל טוב!

זה היה מעגל כזה של לא יונק טוב ומשקל לא עולה וכו

השתדלתי כמה שיותר להעיר אותו ולשבת אותו שיינק

וכשההנקות נהיו טיפה יותר מסודרות

הקפדתי לשאוב את מה שנותר אחרי כל הנקה, זה מה שהיא לא הצליח לסיים עד הסוף וזה עזר לי ממש גם לחלב וגם לתינוק שהתחיל לעלות במשקל

לק"י

את יכולה לנסות לסחוט/ לשאוב חלב למזרק סטרילי, ולתת לו אחרי ההנקה.

אני יכולה לשבת איתו גם יותר משעה שבפועל הוא ינק פחות מחצי

לק"י

ככל שהוא יגדל ויתחזק, ההנקה עשויה להיות יעילה יותר.

פשוט במזרק צריך להתאמץ פחות.

ואולי הכי טוב להתייעץ עם אשת מקצוע.

נרדמים, מתנתקים, פעולת המציצה קשה להם מאד.

מומלץ מאד להחזיק אותו כמה שיותר בתנוחת קנגרו

וגם להניק כשהוא ללא בגדים, מכוסים בשמיכה ביחד כמובן.

וכמה שיותר להניק. בהפרשים קצרים, מתי שהוא רק רוצה בלי להסתכל בשעון

מנסיון עם פגות, זה אפשרי

הרבה נחת

שפע חלב, גידול קל בבריאות ובשמחה

מזל טוב!!

לא לשון, שפה.

אצלי עד שגילינו כבר היה מאוחר להציל את ההנקה.

בעקרון יש חתיכת עוד שמחברת במרכז בין השפה העליונה ללסת.

אצלנו החיבור היה ממש רציני והפריע לה ליצור ואקום, מה שגרם להמון ניתוקים, התעייפות מהירה, אי עליה במשקל..

זה נדיר ולכן לקח לנו הרבה זמן לעלות על זה, וכבר לא טיפלנו. כן עבדנו איתה בגיל גדול יותר על יצירת ואקום. 

ננסה כמה דברים שהיא הציעה לנו בתקווה שיעבוד

עם פראמין/ לבקש זופרן

והם בהחלט היו דוחים בעצמם. אבל נראה לי שכן עזרו.

תמשיכי

אני הייתי כמעט מתעלפת מעייפות בכל פינה אפשרית בבית

בסוף זה מתאפס