איך סולחים למישהי שפגעה בי מאד?מיואשת******

מישהי ממש פגעה בי. וזה לא חד פעמי, אלא עוד פגיעה פה ועוד פגיעה שם. הכל באותו נושא

לא יכולה לחשוף כי זה כזה סיפור הזוי שזה אאוטינג בטוח.

בואו נגיד שאין פה שתי צדדים, כל מי ששאלתי חשב שזה ממש לא נורמלי, אני התנהגתי נורמלי ביותר והיא יצאה עלי משום מקום. ושוב ושוב.

עכשיו זהו, גמרתי לנסות ליצור קשרים. החלטתי שאין ביננו קשר וזהו. לא מוכנה להיפגע שוב ושוב ואין סיבה. היא לא חשובה לי ולא אחוש בחסרונה.

אבל אני כן רוצה לסלוח. 

מאד

אני בתקופה מורכבת כלכך, מחפשת זכויות. זה לא קטנוני לרצות לסלוח רק בגלל שאני צריכה זכויות נכון?

אבל איך. איך. 

היא גם לא תבקש סליחה, היא טיפוס שנמצאת בצמרת הברוש שלה כבר עשרים שנה. 

והאמת אין לי ענים בבקשת הסליחה, היא לא תגרום לי להרגיש יותר טוב. עצם השיחה איתה תעצבן איתי, לא בא לי שיחה שבה היא מסבירה לי למה בעצם היא בכלל לא אשמה והיא התנהגה בסדר ובעצם זה שנפגעתי זה באשמתי (כן, זה הטיפוס)

אז אני רוצה לסלוח. בלי שהיא תעשה משהו.בתוך הלב שלי. לסלוח.

אשמח לעזרה

קחי דף ועטסיה
ותכתבי בו אני סולחת לזאת וזאת למרות כל מה שעשתה מחילה שלמה
תאמיני לי זה משחרר
אני סולחת לאנשים לא בגלל שמגיע להם סליחה!
אלא בגלל שהם כאלו לא חשובים בעיני וכאלן קטנים שלא מגיע להם בכלל להיות בראש שלי!!!! מי הם שאני אבזבז עליהם כוחות ואנרגיה הם לא שווים את זה
אני רוצה את כל האנרגיה במחשבות שלי לבזבז רק על אנשים שאני אוהבת על דברים שישמחו אותי לא על דברים שיצערו אותי
ביום שהבנתי שבעצם יש מספר שנים לאדם לחיות ויש יום שמכיל 24 שעות סהכ אז למה שאיזה מטומטם או מטומטמת שלא שווים את זה יתפסו לי לי חלק מהחיים????
רק השבוע היה לי משהוא מטורף ואם היית שומעת איך דיברתי בערב שלא מענין אותי ואני על העיקרון יעשה כך וכך היתי באמווקקק מטורף וזה גם משהוט שקשור לנזק שעשו לנו שזה עולה כסף היתי בטירוווףף
פתאום בבוקר קמתי ואמרתי רגע היא???? היא תגרום לי להיות חולה להיות בצער??? לא מענין אותי הכסף בכלל כמה שיעלה העיקר שהיא תעוף לי מהראש לא שווה אפילן דקת מחשבה או צער למרות הנזק הכספי והכבוד והגאוה והכל שיורדים לפח וכל מה שידברתי בלילה וזה היה נצרך לעוד כמה אנשים שאת כןלם התססתי נגדה שבאש ובמים נראה לי את הכוון .
זה רעיון. אני אנסה את זהמיואשת******
לא קראתי הכלבת 30
אבל פעם היה לי מקרה כזה.
מישהו שפגע בי פגיעה מאוד קשה, לדעתי עד היום, יותר מעשר שנים אחרי, יש לי רושם מהפגיעה הזאת.

מה שעזר לי זה שבסופו של דבר ניסיתי להתחזק בעובדה שגם זה מה', וככה בעצם לנטרל אותו מהסיפור. וניסיתי להבין מה ה' מנסה להגיד לי בזה ניסיתי להתבונן לתוכי בכנות ולראות מה יוצא לי מכל הדבר הזה, ואחרי שמצאתי (מודה, קצת בדוחק), נקודה או שתיים, אז התחלתי להתייחס אליהן כאל דיבור של ה' אלי
ואז ממילא היה לי פחות אכפת ממנו, ויכולתי לסלוח.
אבל.
א. לא סלחתי לו סתם ככה. יצא שהייתי איתו איפשהו וידעתי מראש שכך יהיה. כתבתי לו מכתב ארוך שבו פרטתי את כל מה שהוא גרם לי ואיך הוא גרם לי את זה ונתתי לו לפני שהלכתי.
הוא אפילו לא התקשר. רק כתב הודעה שהוא לא ידע ומבקש סליחה. ולא עניתי לו.
רק אחרי תהליך עם עצמי מול ה' הרגשתי שאני יכולה לסלוח ולפני יו''כ כתבתי לו שסלחתי.

ב. אני מאז תוהה לגבי משמעותה של הסליחה. כי כן, סלחתי. אבל אם אני אראה אותו ברחוב אני אברח לצד השני במהירות. לא רוצה לראות אותו או לשמוע עליו בשום צורה שהיא מעכשיו ועד מאה ועשרים.
אז אולי לא סלחתי?
או שכן סלחתי אבל הרושם בנפש נותר? לא יודעת.
מנסהאמא ל6 מקסימים
אולי תלמדי עליה זכות,
שהיא לא אשמה כי ככה היא רגילה/ככה חינכו אותה/היא לא רואה אף אחד ממטר/היא בכלל לא מודעת לזה שאת פגועה, או כל דבר אחר.
לשכנע את עצמך שגם אם את ממש נפגעת ובצדק, היא לא האשמה.
ועוד משהו, הזמן עושה את שלו. אני יודעת שזה משפט מעצבן, אבל זה אמיתי. היה לי גם דבר דומה שכאב לי במשך שנים, וכל פעם שראיתי את אותה חברה לא הצלחתי לישון בלילה, אבל אחרי כמה שנים הכל נרגע, וכבר לא כאב לי לראות אותה ואנחנו שוב בקשר.
תודה. בטוחה שהזמן יעזורמיואשת******
אבל רציתי לסלוח עכשיו.
משהו שעוזר מניסיוןבדויה123

לקחת דף ולכתוב עליה נקודות זכות אפילו הכי הכי קטנות 

תודה, ניסיתי את זהמיואשת******
אמנם לא על דף אבל נאמתי לילדות שלי כמה היא אשה טובה מטבעה והכל (זה פגע בעקיפין גם בהם אז שוחחנו על זה וניסיתי להיות מכילה וחיובית..)
ניסיון מאתגר..פיצלוש לשאלה
אני חושבת שזה בסדר להגיד בפה מלא "אני כועסת עליה והיא פגעה בי אבל מרפה ומשחררת." יש מקום לתת לכאב ולפגיעה.. אם רק מנסים ללמוד עליה זכות זה יכול לגרום לעוד יותר מלחמה פנימית בינך לבין עצמך.. כי הרי נפגעת ובצדק
אולימתואמת

את צריכה להתמקד דווקא בהעצמת עצמך?

לכתוב את כל הנקודות שבהן היא פגעה בך והקטינה אותך - וכנגדן לכתוב את תשובת המשקל האמיתית, את הנקודות הטובות שבך, שמוכיחות כמה היא לא צודקת.

עשיתי משהו דומה לפני שנים (בתור נערה), וזה ממש הפך לי את כל ההסתכלות. התחזקתי בעצמי, ופתאום גם ריחמתי על זו שפגעה בי, שמסתכלת בצורה קטנה כזו על העולם... אז לא בטוחה לגמרי שזה יעזור במקרה שלך, כי את מתארת מישהי שמטבעה נמצאת בצמרת, אבל אולי קצת...

 

ויש גם תרגילים בדמיון מודרך - כשהייתי נערה הייתי בסדנת מודעות עצמית כזו, ואחת ההרפיות שעשתה לנו המנחה הייתה "הרפיית הסליחה". היא הוציאה אח"כ גם דיסק עם הקלטות של כל ההרפיות/התבוננויות שלה, אבל לא יודעת אם הוא קיים למכירה גם היום...

בכל-אופן, אם זה מעניין אותך - אני יכולה לנסות לברר.

תודה! דוןקא אין לי בעיה על עצמי בכללמיואשת******
ב״ה! פעם הייתי בנקודה הזו מולה והיום כמו שאת אומרת אני מרחמת עליה (וגם חושבת שהיא לא נורמלית כל כך אז עוד יותר מרחמת)
אבל יחד עם זאת יש בי כעס שאני לא מצליחה לנקות ממני. זה ממש מתסכל. כאילו בשכל אני מבינה הכל ובלב עדיין יש כעס
אהה... אז זה באמת נטו עניין של רצון לסלוח...מתואמת

וזה קשה כל-כך - שאני מעריצה אותך שאת בכלל מצליחה לחשוב על זה...

אל תעריצי... קודם שאני אצליח 🙊מיואשת******
עצם הרצון מעורר הערצה...מתואמת


תודה ❤️מיואשת******
את כותבת שהיא לא כ"כ נורמליתאמא ל6 מקסימים
אז זאת אומרת שזאת הסיבה שהיא פגעה בך.
עבדתי במקום עם מנהלת שלדעתי היתה לה בעיה נפשית: תמיד צעקה על כולם, כולם היו לא בסדר, מי שעשה טעות -היה פשוט מסכן, ולא משנה כמה הטעות היתה קטנה ולא משמעותית, וכו' (תיארתי את המצב ממש בלשון המעטה).
וכשהייתי נפגעת ממנה, הרואה חשבון שעבד איתי אמר לי: היא חולת נפש. תחשבי שאיזה משוגע ברחוב היה פוגע בך, היית נעלבת? יש לה בעיה, לך אין בעיה! אין לך מה להיעלב
נכון, אני לא נעלבתי. אבל גם לא מצליחה לסלוחמיואשת******
נשמע הגיוני? או שאני מדברת שטויות ואם לא מצליחה לסלוח אז עדיין נעלבתי?
וואוווווו קרה וקורה לי גםאנונימית לרגע1
אצלי אפילו הסבו את תשומת ליבה והיא מתעלמת לחלוטין וממשיכה כרגיל🙄

לי עזר להבין שמה ששלה - שלה, וזה שהיא פגעה בי זה רק מפחית ממנה, ולא ממני. חיזקתי את הטוב שבי, את מה שיש ואין ולמדתי להסתכל על עצמי בעין טובה ולא ביקורתית. חיזקתי את הבטחון
ככה פיתחתי שריון
הבנתי שהחיצים שבאים מבחוץ לא יחדרו
וגם אם כן, זה ממש לא כמו שהיה בהתחלה
זה הדבר היחידי שעזר לי להתנתק ממנה ולתת לכעס ולכאב לדעוך..

ממש מבינה אותך ושולחת לך הרבה חיזוקים 💐💐
תודה רבה. אני מרגישה שעברתי את התהליך הזהמיואשת******
שאת מתארת. באמת.
אני לא פגועה
אבל גם לא מצליחה לסלוח.
אוף איתי
ברור.. אני גם לא מאה אחוז סלחתי לצעריאנונימית לרגע1
אבל אני כן מרגישה שזה לא כמו בהתחלה
הכעס לאט לאט מתפוגג
וזה בסדר גמור, ולגמרי טבעי
העיקר שאנחנו מכוונות לשם ⁦❤️⁩
אולי לנסות לרחם עליה שככה היא מתנהגת?Ginger

אחרי הכל את סולחת לה בשביל להתפטר מהמשא הזה של הפגיעה קודם כל 

וזה לטובת עצמך ממקום אגואיסטי לגמרי

להסתובב עם עלבון זה מעמסה על החיים 

והיא בטח לא שווה את זה 

עם הזמן כבר יותר קל לסלוח גם בשבילה ממקום יותר טוב 

נשמע שלאישה הזו יש בעיות נפשיותמצפה להריון.
אז תגידי לעצמך שהיא לא רעה בכוונה תחילה, אלא יש לה בעיה נפשית, והיא הקורבן ואת בסדר
לי קרו מצבים עם אנשים בעלי הפרעת אישיות גבולית וכל פעם ניסו להקין אותי ולפגוע בי, לקח לי המון זמן לדעת שהם הבעיה ולא אני...
לפעמים אנחנו לא בשלים לסלוח וזה בסדרסופי123
לפעמים עוברות שנים ומשתנה הפרספקטיבה ומשהו משתחרר ופתאום מרגישים שסלחנו ועבורנו הלאה בלי להתאמץ על זה. את הרי לא מאחלת לה רע אני מניחה. את פשוט פגועה. זה נשמע לי רגש שהנפש צריכה להתמודד איתו בקצב שלה. (גם ביהדות הרי יש עניין של ריצוי, סליחה היא לא חיוב אוטומטי)
נכון נכון, זה כנראה הבעיהמיואשת******
אבל אני רוצה לסלוח וכמו שאת אומרת , לא בשלה
מקווה שאצליח להבשיל יותר עד ראש השנה
קחי ת'זמן עד יום כיפור...בת 30
וואי.חדשה ישנה
את נוגעת עכשיו בנקודה מה זה רגישה אצלי..
אני מבינה אותך מאוד מאוד.
גם אני במקום ממש דומה.
משהי פגעה בי מאוד, לא יכולה לסבול אותה,
כשאני רואה אותה בא לי להקיא,
אבל,
אני לא יכולה לשאת את המחשבה שאני לא סובלת מישהו.
אני לא בנאדם שונא. .אפילו קשה לי לכתוב את המילה הזאת..

מה שקצת עוזר לי לסלוח בכל זאת,
שאני חושבת כמה כמה כמה עוונות יש לי... גוועלד / אללה-יסטר -לבחירתך.
ואני אומרת לעצמי - הצילו. אם הקב''ה יבחן אותי על פי עוונותיי זה אבוד מראש. פשוט אבוד.
אבל הקב''ה ברוב רחמיו סולח לי שוב ושוב, גם כשאני לא מבקשת סליחה,
ואם הוא יראה שאני סולחת, גם הוא יסלח לי על פשעיי..

חיבוק על הסיטואציה שעברת איתה . אני יודעת כמה זה כואב .
תודה רבה! כיוון מחשבה חשוב מאד עזרת לימיואשת******
אני חושבת שתנסי לראות את זה הפוךרויטל.

הכוונה שאת היית פוגעת שאת היית רוצה שיסלחו לך,עכשיו דווקא שקשה

דווקא שלא נוח כן לרחם וכן לסלוח בעזרת השם יהיה לך שנה טובה ומתוקה

לך ולכל משפחתך אמן.

זה גם כיון מחשבה ממש טוב. תודה!מיואשת******
פעם הייתה לי שיחה על זה עם רב מחנך אלוףאמאשוני
הוא הבין את המקום שלי לגמרי כמו שתיארת
אבל פשוט הצליח להפוך את כל הסיפור מנקודת מבט אמונית ולמה ה' הוביל אותי בדרך הזאת.
למה הייתי צריכה לפגוש אותה.
מה זה תרם לי בחיים (אצלי זה היה מקרה של מישהי שקנאה בי בקטע אובססיבי וירדה לחיי אז הוא הסביר לי שהייתי צריכה את זה כדי לזהות מתי אנשים פוגעים בי וללמוד להתרחק מהם..)
למה בנקודת זמן המאוד מסויימת נותק הקשר
מה זה עושה לי בלב שהסיפור הזה עדיין לא מאחורי
ומה אני צריכה לעשות כדי להמשיך הלאה.

הכל הכל מנקודת מבט אמונית של אני, ה' והניסיון.
מאוד עזר לי שהוא שם אותה, בתור אדם, במקום שולי בסיפור מבחינה הזאת שהיא הייתה רק השליחה ותו לא.

הייתי נותנת לך בשמחה את הטלפון שלו הוא רב מדהים אבל כבר לא מלמד בנות אז נראה לי פחות מתאים
אבל יש רבנים נוספים שיכולים להיות כתובת לדעתי.

אה, ובשום מצב הבחורה לא הייתה חלק מתהליך ההחלמה שלי.

וכמובן שיכולתי לעבור את התהליך הזה רק אחרי הרבה מאוד זמן של ניתוק היחסים. שאני כבר הייתי במקום אחר בחיים.

הרבה כוחות והלוואי שתתרפאי מהסיפור הזה במהרה!!

(אגב כשלא הרגשתי מספיק בשלה להתמודד עם זה, וממש שנאתי אותה, פחדתי שהשנאה הזאת תגרום למשהו, אז אמרתי לה' בבקשה תראה כמה קשה לי, בבקשה אל תשפוט, תן לי את הזמן שלי, יום אחד אוכל להתמודד עם זה. כרגע רק תחבק אותי)
לוקחת את משפט האחרון שלך בשתי ידיים! 💕מיואשת******
קודם כל, את מדהימה!קמה ש.
בס״ד

(ידענו את זה כבר, כן? )

כתבו לך כאן דברים נפלאים. פשוט מי כעמך ישראל. איך כל אחת תורמת מניסיונה. איך כל מי שמגיבה כאן בעצם מספרת שגם היא עשתה-עברה תהליך כדי לסלוח למישהו. איפה יש עוד עם עם כל-כך הרבה נשים שכל-כך חפצות להתנקות מטינה / פגיעה / רגשות שליליים כלפי מישהו אחר שפגע בהם? אשרינו שזכינו. א ש ר י נ ו ש ז כ י נ ו.

כמה נקודות וכיוונים שעולים לי:

* את יכולה לשים את האצבע על מה בדיוק מעכב אותך מלסלוח?

* מה זה בעצם לסלוח, בשבילך? את יכולה לתאר בדיוק איך את תרגישי ביום שתגיעי לסליחה השלמה שאת שואפת אליה?

* בעקבות לשאלה הקודמת. האם יתכן שלמעשה כבר סלחת לה? ומה שנשאר זה דברים כמו זהירות וצורך להיות עם גבולות כשאת נאלצת להיות במגע איתה?

* אפשר להגיד לקב״ה ״ה׳, אני מנסה לסלוח לה. אני עושה את שלי, אתה רואה את ההשתדלות שלי, אפילו סיפרתי כך וכך לבנות שלי על האשה הזאת, אפילו פניתי לפורום לעצה, אני לא מאחלת לה שום רע, להיפך, אנא תחשב לי את זה כסליחה גמורה, ואם נותר מה לנקות עוד, אנא ריבונו של העולם, אתה *שעושה שלום במרומיו*, תעשה שלום עלינו ותנקה את מה שנותר״.

* אפשר להתפלל על האשה הזאת. זה דבר ממש מדהים לעשות, בשבילה, בשבילך, בשביל הזכויות של עם ישראל.

* אם את בקטע של תהליכים עמוקים, ממליצה מאד על שיטת העבודה (The Work) של קייטי ביירון (Katie Byron). שיטה מטורפת. [אפשר לגגל עליה, יש הרבה סרטונים שלה ברשת. אם כי, באופן אישי, רק כשקראתי את הספר הבנתי באמת איך זה פועל ואיך ליישם בעצמי].

בהצלחה יקרה!❤️


תודה רבה יקרה כתבת המון דברים חשוביםמיואשת******
אני צריכה לחשוב על זה.
אני חושבת שסלחתי לה הרבה, אבל יש פה גם נקודה שבעלי רותח עליה (כמו שאמרתי הפגיעה שלה השליכה על הבנות גם ומי שפוגע בבנות שלו הוא הופך מחתלתול מצוק לאריה זועם)
וקשה לי כי הוא חוזר וחוזר על כמה שהיא לא בסדר ובעצם הפגיעה שלו מפריעה לי לצאת מזה
אני מניחה שאני רוצה להשתחרר ממנה יותר מהכל. אנסה להסביר
עד הפעם האחרונה הפעולות שלי שהיו קשורות אליה היו מתוך רצון לרצות אותה.
מעכשיו ש... זהו אני לא מתחשבת בה יותר, אני מרגישה שעברתי למקום של- הפעולות שלי יהיו בדווקא נגדה כי היא התנהגה אלי כך? גם אני אתנהג איך שמתאים לי.
אבל זה לא מה שאני רוצה. אני רוצה לפעול מתוך מקום נקי לגמרי, שלא אכפת לי מה היא עשתה או לא עשתה אני אפעל כמו שאני חושבת לנכון. וזה מאד קשה. אני פשוט מרגישה שבגלל שאני לא סולחת, בגלל שיש לי בלב כעס, זה משפיע על התורה שאני מתנהגת ואני לא רוצה שהיא תהיה ולו גרם בעלת השפעה עלי. אני רוצה להתנתק לגמרי
תודה 💗קמה ש.
בס״ד

לגבי בעלך - יש מצב לגייס אותו גם במסע הזה שאת עושה?

או לפחות להסביר לו בשיחה מלב אל לב מה השאיפה שלך ולמה זה כל-כך חשוב *לך*? רגשית. רוחנית. בריאותית.

יש אפשרות לבקש כטובה ממנו שהוא יעזור לך במסע שלך ולפחות לא יחזור על זה שוב ושוב ושוב?

אם הוא זקוק לפרוק פה ושם, זה משהו והגיוני שאת, בתור אשתו וחברתו, תהיי כאן בשבילו. אבל אם מדובר במן ״הרגל״ כזה שהוא פיתח לדבר ככה עליה בלי הרבה בקרה (מתוך הפגיעה הגדולה שהוא חש, או משיקולים של ״הגנה״ על הבנות) - אז זה משהו קצת אחר, ויכול להיות שאם תסבירי לו מהלב את המקום שלך הוא יסכים להיות עם יותר תשומת לב?

*

לגבי מה שציינת, אודות פעולות שלך שבדווקא נגדה, בעקבות כל מה שעברת איתה, חשבתי להציע לך כיוון.

את אומרת ״אני רוצה להגיע למקום בלי רבב של כעס, וככה אוכל לבחור בחירות נקיות ברמת המעשה״.

אולי אפשר לנסות לפעול הפוך. לחזק את המקום של *מה את עושה למעשה* (על פי אמות המידה של התורה, ההלכה, המוסר), גם אם עדיין לא הכל נקי לך בלב.

סליחה גמורה זה משהו קצת אמורפי ולא בטוח שאפשר לדעת בקלות מתי אנחנו מגיעות לנקודה הזאת.

אבל התנהגות, עשיית מעשים, פעולת פעולות - אלו דברים שאפשר למדוד יותר בקלות. אז אולי תשימי שמה את הפוקוס. איפה שהחיים מכריחים אותך לפעול ביחס אליה, תנסי לגייס את כל היושרה, המצפן הפנימי והמוסר שלך ולפי זה לפעול. מה את אומרת?

אולי אפילו יהיה לזה אפקט של ״אחרי המעשים נמשכים הלבבות״....?


ברכה והצלחה יקירתי 💞
בטוחה שהקב״ה ופמליית מלאכיו גאים בך מאד על העבודה שאת עושה.

נהנתי לקרוא את התשובהאני מושלמת
את יודעת מה שם הספר?
תודה רבה יקרהקמה ש.

בס''ד

 

יש לה כמה ספרים. הספר בו היא מלמדת את השיטה נקרא ''לאהוב את מה שיש'' (Loving What Is).

יש לך אפשרות לסלוח בלב אבל בכל זאת לנתק איתה קשר?בתי 123
או שהתכוונת שאת רוצה להיות איתה בקשר
פעם שמעתי שכל עניין של פגיעה ועלבון זה מהקב"ה האדם הוא רק השליח אם זה לא היה מגיע ממנו זה היה מגיע ממשהו אחר אז ממילא אין מה לכעוס עליו
הלואי שנהיה בדרגה כזו 🙂
זה מה שאני מנסה לעשותמיואשת******
ניתקתי. אבל לא מצליחה לסלוח בלב
אולי הזמן יעשה את שלובתי 123
אני רק לומר לך שאת מדהימה!!מק"ר
תודה. הלוואי... 💕מיואשת******
לנסות אולי לחשוב על זה שהיא ממש מסכנהבתאל1
שהיא כזאת.... כי ככה אנשים לא סובלים אותה. גם אם חיצונית אולי כן..
ממש לרחם עליה...
אולי זה יעזור קצת
אויש, חיבוק!תוהה לי
אני פשוט מרחמת על אנשים שיכולים ככה לפגוע ואין להם יכולת להתנצל. מרחמת על איכות החיים שלהם ועל הרמה הנמוכה של הקשרים הבינאישיים שלהם, על נסיבות החיים שהובילו אותם להיות כאלו ועל ההשלכות השליליות המרובות של ההתנהגות שלהם.
בסוף הרי לך יש לב ענק ורגיש ולכן את נפגעת, שזו גם מעלה בפני עצמה, שיש לך רגשות ויכולת להפגע ורגישות גבוהה, והיא, צריכה הרבה עזרה..
וואי. כמוני כמוך מיואשת.פשיטא
יש אשה אחת שפגעה בי מאוד מאוד. ממש, כשהיא הייתה אחראית למשך תקופה (כמה חודשים) על פרוייקט כלשהו שעבדתי בו, ואפשר לומר שהיא פעלה מתוך יחסי מרות. והיא דאגה לקמט כל תחושת הצלחה אצלי, ולומר בבוטות ועם אף למעלה כל מה שהיא חושבת עלי.
ב"ה, עם עזרה ועם התקדמות החיים ואנשים מדהימים שפגשתי, הצלחתי לשקם את האמון בעצמי.
עד היום אני מתמלאת חלחלה מלהיזכר בה, ואין סיכוי שהיא תבקש סליחה.
אני מחכה להתבשל בעצמי עוד קצת, ולשלוח לה מייל עם כל מה שקרה לי, ומה שהתגלגל מאז, ולבקש ולהתחנן שלא תעשה לנשים אחרות את מה שעשתה לי. ולגרום לה להבין שהיא עשתה לי נזק גדול. לא יודעת אם זה יכול להועיל, אבל אני חייבת לדעת שאני את שלי עשיתי.
וכל זה היה רק כדי להגיד לך שאני כ"כ מזדהה עם המקום שלך. ואת אלופה שאת רוצה לסלוח, אני עדיין לא בטוחה שאני רוצה לסלוח לאישה הזאת...
וואו נשמע קשה. חיבוק לך!מיואשת******


לקחת לעצמך זמןאמא גם
לא להכריח את הסליחה
סליחה זהה תנועה בנפש שאי אפשר להכריח

דוקא הייתי מציעה לקחת את את הזמן לכאוב את זה
אפשר כל יום לשבת ולכתוב לעצמך כל מה שכואב (על דף שתזרקי לפח אחר כך)
ושוב ושוב ושוב ,לתת לכאב לצאת ולהיות
אחרי זה זה מקבל איזשהו עיבוד אחר ואפשר לפעמים לסלוח מבפנים
מכתבהריונית ותיקה
ואחר כך לשחרר.
אפשר גם לקחת את המכתב לים ולקרוא בקול ולאחר מכן לקבור בחול או לזרוק למים , הטקס מאד עוזר לשחרר את הכעס והים מרפא ומרגיע....
בהצלחה
רק רוצה להגיד שריגשת אותי בפוסט הזהקרונפלקס עם חלב
תודה יקירה 💕מיואשת******אחרונה
סבתא מענישהאנונימית בהו"ל

משתפת באנונימי מחשש לאאוטינג

היינו אצל חמותי בסעודה אתמול והבת שלי בת השש הייתה עייפה ועצבנית

בגלל איזה ריב בין הבני דודים

אז היא צעקה ובכתה בעצבים ובעלי חיבק אותה והציע משהו לשתות ולאכול כדי להירגע

חמותי הביאה עוגיות והבת שלי בתגובה העיפה את זה על הרצפה בעצבים

חמותי התעצבנה ,תפסה אותה בשתי ידיים וממש גררה לחדר ונעלה עליה את הדלת.

והכריזה '5 דקות להירגע לא יזיקו לה' אני ובעלי המומים מהצד! מה נסגר?

אמרתי לה שאני לא אוהבת את זה והיא המשיכה להלל את מה שעשתה ולהסביר גם לבנות שלה כמה זה כדאי שאני מהצד

בעלי שתק כי הוא תמיד שותק הוציא אותה אחרי כמה שניות

אני בהלםםםםםם

כועסת כל כך

לא מצליחה לעכל את זה

מי את בכלל שתנעלי את הבת שלי

בחיים לא עשתה את זה לשום נכד!!!! מקסימום צעקה

היא אישה שמאוד קשה לה לראות אוכל נזרק, אני מבינה

אבל מפה עד לגרור ילדה לא שלך לחדר

ואמרתי את זה לבעלי במוצאי היג, הוא עונה לי השנה מצאתי עוד משהו להתלונן.... מה נראה לך ???

אפשר קצת נק' מבט אחרת?תהילה 4

א. אהבתי מאד מה ש [@אמאשוני] כתבה. וכן את מה ש @זווית אחרת כתבו.

אן אתם תהיו יותר נוכחים ואסרטיביים לא יהיה מרחב שבו הסבתא תצטרך להיכנס. כי כנראה שהייתה חציית גבול מצד הבת שלכם.


ומצד שני-

אם הבת שלך נמצאת הרבה אצל סבתא כנראה שהיא מרגישה בנח עד כדי כך שהיא זורקת צלחת עוגיות

חבל לקלקל את זה. גם אם *לכם* הענישה נראתה מזעזעת. אני מאמינה שיש לבת שלכן מספיק חוויות טובות עם הסבתא וחבל לקלקל בגלל מקרה חד פעמי.


ב. גם לי נשמע שנהגתם ביותר מידי הכלה כלפי הילדה ולא הייתם מספיק אסרטיביים בהצבת הגבולות.


ג. אני רואה פה המון תגובות מזועזעות ורק רוצה לומר שעדיין לרוב רובינו אין שום ערובה לזה שהחינוך שלנו הוא דווקא טוב. אולי בעצם החינוך היותר קשוח של פעם הביא ליותר משמעת ויותר נימוס כלפי מבוגרים ובעיקר- יותר דרך ארץ? נשמע פה שהילדה יכולה להרוס את הבית אבל הסבתא היא זו שעברה את הגבול. למה?


ד. אמא שלי מארחת המון נכדים וברור שגם מענישה לפי הצורך ו-יש נכדים שהיא פחות מרשה להם לבוא אליה כי היא יודעת שההתנהגות שלהם יותר מאתגרת (הכוונה להגיע אליה שבתות בלי ההורים) תנסו לחשוב איך אתם רוצים שיהיה הקשר עם הסבתא ואיך אפשר לבנות אותה בצורה חיובים לכל הצדדים ולא רק לנכדה- זה בדיוק המשמעות של לחנך.


לשון בחוץדינהלה

תינוקת בת 7 שבועות שכל הזמן הלשון שלה בחוץ. יש מה לדאוג?

הייתי לוקחת לבדיקה האמתהמקורית
למה?דינהלה
מה יכול להעיד?
לא יודעת מה זה יכול להעידהמקורית
אבל אני חושבת שאם כל הזמן זה כה הייתי לוקחת לבדיקה כי זה לא נראה לי "רגיל" (אני לא סמכות רפואית כמובן, זו דעתי הכנה בלבד)
אולי שרירים חלשים של הלשוןתוהה לעצמי
ואז צריך לבדוק מה הסיבה ואם לטפל
זה יכול להיות תסמונת דאון?דינהלה
אם עברה בדיקת רופא והכל היה תקין
תסמונת דאון בדרכ מאופיינת בנראות חיצוניתהמקורית

מסוימת שרואים לאחר הלידה, או לפחות קצת אחריה

אם היא נבדקה ולא עלה - לדעתי סיכוי נמוך

יאוודינהלה
נכנסתי ללחץ
בדרך כלל תסמונת דאון רואים מייד אחרי הלידהתוהה לעצמי
ממה שאני יודעת. אולי סתם שרירים חלשים באיזור הזה 
מישהי שמעה על מישהו שגילו רק אחרי כמה שבועות?דינהלה
?
לא נראה לי שיש כזה דברדיאן ד.

מכירה הרבה משפחות עם ילדים תסמונת דאון

תמיד מאבחנים את זה מיד מיד אחרי הלידה.

 

כמובן לא דעה רפואית ולא מכירה את כל סיפורי הקצה שאולי יש....

ממש לא!דיאט ספרייט

ממש ממש לא!

ואל תכניסי את עצמך למחשבות כאלו בכלל אחרי הילדה.

לתינוק עושים בדיקות יסודיות מאוד עם לידתו.

הצוות יזהה את זה בוודאות וכמעט מיד על ידי מראה פנים חריג (שאנחנו מכירות ואני בטוחה שהצוות הרפואי מנוסה בו) וגם סימנים נוספים כמו טונוס שרירים נמוך.

בוודאות היו בודקים ומוסרים לך את המידע הזה כמעט מיד.

(אני שמעתי לא ממקור ראשון על מישהי שאמרו לה יום למחרת הלידה, אבל זה כי הצוות רצה להיות בטוח והמשיך לעשות כמה בדיקות).

בכל מקרה, זה לא ת.דאון אבל בהחלט בהחלט כדאי לבדוק.

אולי הלשון כבדה מאוד, אולי האף סתום, אולי שקדים אולי אלף ואחת דברים.

ת. דאון לא.

(אינני רופאה)

גם הבת שלי הייתה ככהאפרסקה
כשהתחילה להרים את הראש יפה התחילה גם להוציא לשון. לא ברור לי למה, יש לי כמה תמונות מצחיקות שלה. הכל בסדר גמור איתה. היום היא בת 8. גם הקטן שלי באזור גיל 3-4 חודשים היה כל היום עם הלשון בחוץ
גם לי היה תינוק כזהגיברת

הרופא ילדים לא היה מודאג.

היית בבדיקת התפתחות?

הייתי בבדיקת רופא שבוע אחרי לידהדינהלה
הבכור שלי היה ככהגפן36
פחדתי שאין לו מספיק מקום בפה בשביל הלשון 😅

ילד נורמלי לחלוטין. גדל קצת ועבר לו. 

נראה לי כדאי לבדוק טונוס שריריםמתיכון ועד מעוןאחרונה

אולי יש חולשה בשרירים ולכן הלשון בחוץ ואז תצטרך פזיו', לא משהו רציני, אבל תמיד כדאי אם יש חולשה.

ממש לא נשמע לי כמו תסמונת דאון כי יש בה עוד בעיות רפואיות נוספות שמגלים לרוב ממש סמוך ללידה 

אז אצלי לא הכל ורודאנונימית בהו"ל

אני נמצאת באינסטגרם רואה הרבה נשים שמפרסמות שהן החזירו אתמול את כל כלי הפסח והפעילו מכונות כביסה ותיקתקו את הבית וניקו וסידרו וגם עשו מימונה ומרגישה רע עם עצמי שאני לא שם,

אתמול חזרנו מנסיעה מאוחר ורק היום בערב גמרנו להחזיר את כל כלי פסח לארונות והיום לי מלא כביסות ותיקים לסדר

ואני מרגישה גמורה.

ב"ה יש לנו ילדים ותינוקת

ועוד בישולים לשבת ושטיפה של הבית ועוד כביסות כמובן ואני במרדף אחרי הזמן,מרגישה שזה לא נגמר..

ומרגישה שהמלחמה פערה בי חור כזה שצריך לרפא וקשה לי החזרה לשגרה, למרות שאני רק בבית עם התינוקת.

וזהו עכשו מנסה להתנתק מהאינסטגרם כי זה סתם עושה לי לא טוב,

אבל לא יודעת אם זה נורמלי או שאני בסוג של דיכאון,

מרגישה הרבה עצובה וגם עם ערך עצמי נמוך וocd והכל ביחד ממש מפיל אותי, מרגישה שאני לא שווה ואין בי כוחות.

זהו

אשמח אם יהיו לכן רעיונות או משהו חכם להגיד..

אוי, הייתי צריכה לשלוח לך תמונה של הבית שלי ובטוחקופצת רגע

היית מרגישה יותר טוב,

הררים מבהילים של כביסות ובין לבין סלסאות אקראיות של כביסה נקייה לקיפול, ארונות מטבח שהכל בהם זז בגלל פסח ועדיין לא חזרו למקום וכן הלאה.

ואני לא נסעתי לחג ואין לי תינוקת ויש לי ממ"ד אז הייתה לנו מלחמה רגועה, ולילדים היו היום מסגרות.


אז במקום התמונה שולחת חיבוק גדול!

ויהיה בסדר גם יהיו ערמות כביסה והרצפה לי תהיה הכי נקייה.


וחוץ מזה, בדיוק היום קראתי כתבה איך ההסתגרות בבתים בגלל המלחמה עושה לא טוב, בפן הפיזי ממש וגם הרגשי. והדגישו את חשיבות החשיפה לאור כדי לשפר מצב פיזי ורגשי. ממש, אפילו לשבת ליד חלון פתוח.

אז מחר, רצוי איפשהו בשעות הבוקר או לפני הצהריים, צאי לך עם התינוקת לסיבוב רבע שעה באוויר ובשמש.

זה אולי לא יפתור את כל הבעיות אבל זה בהחלט יכול לשפר מצב רוח, לשפר את כמות ואיכות השינה בלילה, לתרום לבריאות מערכת החיסון ועוד ועוד. 

אצל מי הכל וורוד אחרי חודש בבית אחותי?המקורית

עולם השקר הזה האינסטגרם, מצלמים ובוכים. השעבוד לתוכן מרוקן לא פחות שלא תחשבי


ואם ינחם אותך - הבית שלי במצב זוועה כנל

לא הספתי לכבס, כלום לא מוכן לשבת וגם הילדים עוד ערים

לא שטיפה, לא קניות, לא כלום

הדבר היחיד שהספקתי זה להכין צהריים נורמלי לילדים חמצי ולהשאיר את הבלאגן מאחוריי אחרי יום עבודה נוסף מתיש מהבית עם הילדים ולצאת איתם לחוף כדי שלא נשתגע

אז הבית לא יהיה מסודר🤷


יצאנו ממלחמה אחות

ממלחמה

טילים עם ראש חצי טון חומר נפץ מתפצלים ומתעופפים מעל הראש

ילדים חודש בבית כולל פסח

מזמור לתודה שיצאנו ללא יודעת כמה זמן של שפיות, הבית שלם, לא נפגענו, ב"ה תסדרי מחר

לכי תנוחי, חוסר שינה יכול לדכא ממש (מנסיון) ותקופת מלחמה ארוכה בלי אופק כנל


ולדעתי תתנתקי מהזבל הזה

♥️

לא אמין בכללשירה_11

אין מישהי כזאת

ואם יש

אז יש לה מינוסים אחרים שלא הייתי רוצה לדעת

המינוסים בעיניבאתי מפעם

זה הצורך לפרסם את הדבר הכי פרטי שלך, הבית , הכביסה, הניקיון, המשפחה ....

טרנד הזיה

זה ברור כמובןשירה_11

זו תלות

חיים בשביל לצלם

היו לי חברות שהיו יוצאות כדי שיהיה מה להעלות

אובססיה

ייתכן שיש מישהי כזאתהמקורית

בהחלט שכן

אולי היא מכבסת בחול המועד ומתארחת

אולי כמו חמתי יש לה מקום להכלל והיא התחילה בערב חג שני להחזיר כלים ובחג השתנשה בחד פעמי אז לא היה לה הרבה עבודה בצאת החג

אולי יש לה הרבה עזרה

אולי היא תקתקנית


יש ויש

העניין שמסתכלים על חיים של אחרים ומשווים. זו לא הייתה כוונת המשורר.וגם - מי שיצרה לעצמה תדמית כזו צריכה לעמוד בסטנדרט של עצמה כל הזמן כי כל הזמן מסתכלים עליה/ היא כל הזמן מראה את עצמה


יכולה להגיד לךרקאני

שסיימתי לסדר בחזרה את הכלים

ועכשיו מסיימת עם הכביסות 

(אנחנו רק זוג עם תינוקת, אז אין ערימות הזויות)

 

ובכל זאת כל היום הזה הייתי עצבנית ובדיכאון ובלי מצב רוח

ומרגישה שלא בא לי בכלל לחזור לשגרה

ולא יודעת איך עושים את זה 

ויש לידה באופק שמלחיצה אותי

וכולי איכסה בפנים

 

בקיצור גם אם מהצד נראה שורוד לי

כי סיימתי לסדר את הבלגן

זה בכלל לא אומר שבאמת ורוד...

 

והכי נורמלי בעולם שיום אחרי החג מרגישים ככה

במיוחד חג שהגיע אחרי חופש ארוך ומתיש

זה קצת כמו נפילת סוכר

בבת אחת ליפול לשגרה ולהתאפס על החיים

עושה סחרחורת

 

 

הסוג של דיכאון והמחשבות שאת מתארתאיזמרגד1

זה עניין של כמה ימים או משהו מתמשך?

כי אם זה משהו שהוא עכשיו זה בסדר גמור, לוקח זמן לחזור לשגרה והכל בסדר

אבל אם זה משהו מתמשך שכבר תקופה לא עובר, ואת לא מרגישה שזאת תקופה שתעבור ואת בדרך החוצה משם- לגמרי הייתי בודקת דיכאון. כדאי להתחיל מרופא משפחה.

גם אותי מפיל לראות תמונות נוצצות של נשים אחרותדיאן ד.

אומנם אין לי אינטסטגרם אבל רואה בסטטוס בוואטספ 

נשים מצלמות שולחן שבת ערוך לתפארה ביום חמישי בערב

כשאצלי בלגןןן של החיים, עוד לא בישלנו כלום ומי מדבר על שטיפה.

 

או נשים שמעלות תמונות שלהן עושות כושר ב- 6 בבוקר או עושות ספורט 3 פעמים בשבוע

והלוואיייייי עליי. מאוד מאוד מנסה אבל זה ממש קשה לי..

 

וכל הזמן מזכירה לעצמי שזה עולם השקר.

יכולה מישהי לצלם שולחן נוצץ כשכל הבית מסביב בוקה ומבלוקה

או לצלם ילדים לבושים מותגים שנראה שיצאו מהקטלוג

אבל אולי היא במינוס ממש עמוק בבנק.

 

לפעמים כשבא לי אז אני גם מצלמת איזה משהו אינסטגרמי כזה

לדוגמא כוס קפה מושקעת ברקע השקיעה או כל מיני שטויות כאלו

כמובן שלא מעלה לשום מקום

אבל זה מזכיר לי שאם אני רוצה אני גם יכולה להפיק תמונות "שקר" כאלו.

אהבתי ממששירה_11
כתבו כאןתקומה

כל עולם השקר

וזה גם נכון

אבל לי התמונות האלו שעושות צביטה, גורמות לשאול מה חסר לי ומה אני רוצה.

כי להגיד שהכל זה שקר, זה קל לי. ניסיון לנחם את עצמי.

אבל לפעמים זה לא נכון

ויש אנשים שבאמת מאוד מוצלחים

ומאוד טובים

ואני לא אהיה הם

אבל אני כן יכולה לחשוב למה זה מפעיל אותי, ומה חסר לי

ואז אני מנסה לראות, איך, בקטן, אני יכולה לשנות קצת אצלי, כדי לענות על החוסר שזה מעורר בי

יש לי רעיון גאוני!אמאשוני

תמחקי את האינסטגרם ובא לציון גואל.


אני פחות מתחברת לתגובות שזה שקר,

אולי באמת יש נשים שמצליחות להחזיק ככה את הבית.

יש אנשים שעושים מליונים. לא שקר. אמת לאמיתה.

אז מה?

אם יש לי מה ללמוד מהם, אחלה.

אם אין לי, למה לבזבז את הזמן לראות משהו שלא יקדם אותי בחיים בשום צורה?

זה כמו לעקוב אחרי מתכונים לא כשרים.

אולי זה טעים. מעולה שיבושם להם, זה פשוט לא קשור אלי אז חבל על הזמן ועל הפוקוס שלי.

והם? שיהיה להם לבריאות מכל הלב ❤️


ואת? חיה את חייך לפי הקצב והעדיפויות שלך בחיים.

מסכימה ממשאהבתחינם

לא מחייב שזה שקר,

אולי הן באמת מצליחות וזה בסדר


תהיי טובה עם עצמך! אנחנו עוברות המון.


תקשיבי שגם אצלי לא מוכן כלום עדיין. בסדר, נסתדר, יהיה טוב

מחר יום חדש.

אני בדיוק אוכלת פסטה מנחמת

קשה מאוד לשמוח ולראות את הטוב שיש אצלנונעמי28

כשעסוקים כל הזמן בהשוואה לאחרים.

זאת גם השוואה לא הוגנת כי אצלם רואים רק את הטוב.


נשמע שיש אצלך נקודות שצריכות עזרה פסיכולוגית.

אבל עזרה ראשונה, תמחקי את הרשתות.

למה זה טוב? תראי סדרה במקום.


אם זה מחזק אצלך את הערך העצמי הנמוך, אז בשביל מה?

תכנסי ותמחקי. זה כמו פלסטר, עשיתי את זה גם.

אם קשה לך, תמחקי לפחות את האפליקציה, ולא את החשבון הפרטי שלך.

הרעיון הכי טובבתאל1

זה לא להסתכל באינסטגרם...

אם את רוצה עידוד אז אצלי יש עוד פינה בשיש עם כלי פסח שמתייבשים ...

ולא הספקתי לקנות לחם למחר... היום לא מצאתי בבוקר פרוס..

וכביסות התחלתי מקודם...עכשיו מכונה שניה עובדת עם בגדי שבת כדי שיהיה מה ללבוש.

אצלנוoo

שעה פלוס אחרי יציאת החג הכל היה מאורגן ויצאנו לקנות חמץ

תקתקו פה

וכביסות עשיתי בחול המועד אז היה פה בקטנה

אז הבית היה מתוקתק

אבל לא הכל ורוד

בכלל לא

לכל אחד יש קשיים אחרים בחיים


לגבי האינסטגרם

אני משתמשת ברשת כדי לקבל השראה/ הנאה

אם משהו עושה לי רע

זה הזמן לגלול הלאה

זה כל היופי ברשת

שזה בלחיצת כפתור 

הנה זאת דוגמה מעולהפרח חדש

את מספרת שכיבסת בחול המועד

מה שהרבה מאוד בתים לא עשו (לא נכנסת לסיבה.. לא עניינינו)

אז באמת שאין מה להתהדר ולהשוות מול משפחה שאגרה ואגרה בגדים מלוכלכים כל החג....


 

 

זה מעשה שלו וזה מעשה שלי ולמה לנו לדבר מאחרים...עכבר בלוטוס

כל אחד נולד או קיבל כלים אחרים לחיים

ומציאות חיים אחרת

נשמע שעבדת קשה מאוד היום ועוד היית עייפה מאתמול

ומאוד אינטנסיבי עכשיו גם לארגן שבת בנוסף

 

יכולה לומר לך שלי לוקח יותר זמן מהשכנה שלי להתאושש ולעבור מצבים

אצלה הכל מתוקתק ברגע ומבושל צ'יק צ'אק ואצלי לוקח זמן

כי היא שכלית יותר, אני יותר חווה דברים

זה כלים אחרים שה' נתן לכל אחת לעבור את המסע שלה כאן בעולם...

אז בשבוע רגיל אני מתחילה שבת בחמישי כי יודעת שאני איטית יותר ומתעייפת מהר

אבל עכשיו גם אצלי יש עדיין כביסות (וערמותת לקפל)

ואין שבת מוכנה 

ויהיה בסדר בעז"ה. אני לא חושבת שזאת שבת רגילה שהכל צריך להיות בה מתוקתק. מותר להרפות, עברנו תקופה אינטנסיבית

 

 

מצטרפת לכל מי שאמרהמתיכון ועד מעוןאחרונה

מה שמראים ברשת זה את הטוב והמוצלח, לא את ההתמודדות. כל אחת עם הכוחות שלה וההתמודדויות שלה, וגם עם כמות העזרה שיש לה בבית- לא דומה אישה כמוני שיש לה ילדים גדולים שיכולים לתת יד בסגירת הפסח, בקיפול כביסה לבין אישה עם ילדים קטנים.

ולגבי ההרגשה הרעה הנפשית, האם זה כך מהמלחמה או לפני? אם מהמלחמה לא הייתי ממהרת לתייג ולהגיד שיש קושי נפשי, זה ממש הגיוני ונפוץ לחוש כך, אם מלפני ממליצה לפנות לרופא המשפחה להתייעץ 

בעקבות השרשור על הנערה שהשמינהמותקקק

למה ברור לנו ש"צריך" להיות רזים? (מעבר לעניין הבריאותי)

למה אף אחת לא מוטרדת מזה שהבת שלה רזה (רזה רגילה, לא קיצוני) מה ההבדל??

יש אנשים שאוהבים מראה רזה ויש אנשים שאוהבים מראה שמן, זה פשוט סוגים שונים של מראה, אין סוג יותר או פחות טוב, זה פשוט שונה וזה הכל

אולי את כבר מתכוונת לענייני שליטההמקורית
מה הקשר הסכם איתם????? למה עכשיו?אובדת חצות

אני בהלם

לשם מה ספגנו וספגנו חודש פלוס אם לא סיימנו את המלאכה. איך זה נקרא הסכם אם איראן לא מקבלת אותו? איך אנשים עוברים מ-0 ל100 בבת אחת לגבי מסגרות?

אני כבר רציתי להיות הראשונה שתגיע לגן אבל באמת, יום ראשון אחרי ככ הרבה זמן- איפה הרגישות של אנשים? להתחיל על הבוקר אחרי שחודש לא הם ולא אנחנו ישנו כרגיל???? יש לילדים חרדות, פחד משינויים, הם דור ממש מסכן שלא מכיר שגרה נורמלית שש שנים.

איך לא מתחילים מאוחר? איך לא מקצרים את היום?

אני מורה וגם אמא לילדים וזה מרגיש לי שמעבר לזה שלכולם נמאס, איפה האנושיות המידתיות וההדרגתיות אחרי חודש פלוס? לשלוח כאילו כלום? איך אפשר ללמוד יום מלא מהבוקר? איך זה הגיוני ועוד בעיר הכי מטווחת בארץ?

ואיפה הזהירות והבטחון של כולם שיהיה בטוח לשלוח?

באמת הזוי לחזור לשגרה כל כך מהרצפורה

לא לכולם זה מתאים.


מצד שני להרגשתי אנחנו לא חדשים פה... כבר שנתיים וחצי לומדים לנהל שגרת מלחמה כמה שאפשר יותר טוב

אז יש קצת יותר כישורים להתאפס יותר מהר כי מתורגלים באופן מסוים.


לנו האמת זרם לכל הילדים חזרה מלאה...

ובעלי במילואים אז זה לא שהכל פה שגרה..


וזה בסדר שלא לכולם זה מתאים.

אם היה נדמה לי שיש ילד שצריך עוד זמן להתארגן בבוקר או לאסוף מוקדם יותר בשמחה הייתי באה לקראתו. לא ציפיתי אבל זה היה בסדר יום רגיל לכולם.


פינקתי אחרי צהרים יותר בקלות במשהו מתוק וכן התעניינתי כמו היום הראשון לחזרה.

אבל בסה"כ ב"ה עבר בטוב.


גם ככה זה סופ"ש ושוב שבת אז זה לא שבוע מלא, גם זה עוזר לדעתי להתאוששות.


חיבוק ומלא כוחות..!

אמהות בדור הזה אלופות!

וואי אולי תעזרו לי להחליטאנונימית בהו"ל

ממש מתלבטים מה לעשות עם שבת

אני בתחילת הריון, מבוחלת ברמות

וגם מותשת מכל דבר קטן


הבית הפוך


אני עובדת מחר עד מאוחר


חמי וחמותי ממש רוצים שנבוא אליהם

(היינו אצלם מלא בחג, אבל כמה אחים סגרו בחג בצבא ויצאו עכשיו..(


לא יודעת איך נבשל שבת


וממש רוצה להשאר בבית

אבל זה להפיל את כל העבודה על בעלי

כולל לשמור על הילדים במשך כל השבת (אצל ההורים זה הרבה יותר קל)


אה ואוטוטו מתחילים מילואים

שזה עוד סיבה להשאר בבית..

יציאה מהבית עושה לך טוב?יעל מהדרום
לק"י

לי זה היה עוזר לפעמים. 

לא.. בטח לא אחרי שבוע עמוס כזהאנונימית בהו"ל
אז אולי עדיף להשאר בבית. החלטה נעימה!!יעל מהדרום
יש לכם אפשרות לקנות אוכל מוכן?מתואמת

ואולי להזמין מישהו מהאחים אליכם יעזור להעסיק את הילדים?

נשמע שאת רוצה להיות בבית...

הייתי הולכת להורים לדעתיהמקורית
עזרה עם הילדים + בישולים קונה אותי במצבים של חוסר כח וזמן
ממש לא מרגישה אצלם בנוחאנונימית בהו"ל

הסעודות ארוכות לי

אין לי מה לעשות שם

בעלי עסוק עם אחים שלו..

אז תפרשי באמצע לנוחאמאשוניאחרונה
וכדאי לעשות תיאום ציפיות עם בעלך לגבי שמירה על הילדים במהלך השבת.
מה מתאיםתקומה

לבעלך?

נראה לי זו השאלה הראשונה

אם זה מסתדר לו להיות בבית, אז נראה לי אין בכלל התלבטות.

אם הוא רוצה להקל עלייך וישמח להישאר בבית אבל חושש מהארגונים, תנסו לחשוב יחד על פתרונות שיקבלו על התארגנות - שבת מצומצמת, אוכל קנוי וכו'.


אם זה לא מתאים לו וזה יהיה לו יותר מידי, אז כן הייתי שוקלת לנסוע.

אבל תראי קודם מה הוא רוצה 

האמצעאנונימית בהו"ל
הוא גם רוצה להיות בבית

אבל לא יודעים איך לעשות את זה


וברור שמקל עליו להיות אצל ההורים


אבל הוא גם רוצה להקל עלי 

טוב ניסעאנונימית בהו"ל
בסוף שמעתי ממנו שהוא מעדיף לנסוע...

שה' יתן לי כוח

יודעים שאת בהריון?דיאן ד.

אם כן אז תפרשי באמצע הסעודות ותלכי לנוח....

 

אם לא אולי שווה לשתף לפחות את חמותך.

לאאנונימית בהו"ל

ולא אשתף אותה, זה מוקדם מידי..

אפילו לא ראינו דופק 

התייעצות לגבי בריתששיק

היתה לנו כבר ברית ב"ה, אבל עשינו אותה מאד מצומצם, רק בני משפחה, אצל אחות שיש לה בית גדול, ולא כולם הגיעו אז היו בערך 50 איש, וגם זה היה פעם ראשונה שלי אז לא ידעתי בכלל מה הטקס, והייתי כ"כ לחוצה שממש רציתי מוהל רופא ויצא שהרופא שמצאתי היה ספרדי ואנחנו אשכנזים והטקס שהוא עשה לנו הרגיש קצת זר, ובכללי היה קצר.

הפעם זה תאומים ויש ציפיה מהמשפחה שנעשה אירוע גדול, ולמען האמת אני כ"כ סובלת (בניגוד לבן הראשון שהיה הריון רגוע וקל, ולידה מהירה וכיפית) שאני מרגישה שזה צריך באמת להיות אירוע גדול גם, וגם סעודת הודיה בעזרת השם.

יש עוד קצת פחות משלושה חודשים ב"ה אז יש זמן אבל אנחנו מתחילים לחשוב על דברים. נגיד מצאנו מוהל שמתאים לנו בהשקפה, נקווה שהוא יהיה פנוי. אבל אשמח לשמוע על טקס, איך עושים שמח וזה. נגיד אנחנו מאוד רוצים שכולם ישירו "ישמח ליבי" לפני כל ברית. חשבתי אולי להדפיס את מהלך הטקס והשירים ולחלק. מוגזם?

קיצר אשמח לשמוע כל דבר ובעיקר דברים שאני לא חשבתי עליהם. 

יש לי דקה אבל אכתוב מה שבעיני הכי חשוב לגבי האוירהעכבר בלוטוס

צריך למצוא מישהו במשפחה או חברים שיודע 'להזרים' אוירה

ולבקש ממנו את השירים שרוצים

אחרת זה לא תמיד קורה

אם יש מישהו כזה שמודע למה שרוצים ויודע להוביל זה יכול להיות ממש מוצלח

קודם כל בשעה טובה שיהיה ובידיים מלאותעל הנס

האמת שבניגוד לרופא מוהל הרבה יותר מומה ומקצועי בזה,אלא אם כן זה רופא יר'ש שעושה כל יום בריתות.

כן כדאי לבדוק אם המוהל מופיע ברשימה של המוהלים של משרד הבריאות והרבנות הראשית כי ככה את יודעת שיש עליו פיקוח ושהוא באמת מומחה.

אני חושבת שלגבי הטקס עצמו תדברו עם המישהו מהמשפחה ומהזמומנים שיוכל לנהל את הטקס איך שאתם מעוניינים, כי לא כל המוהלים יודעים להגיש טקס יפה,ואם יש מישהו במוזמנים שיודע הוא ישמח לעשות את העבודה 

כמה דבריםרק טוב!

1. לברר על המוהל שהוא באמת טוב. גם עם רשיון וגם המלצות מאנשים שלקחו אותו.

ואפשר לשאול גם איך הוא מבחינת ניהול הטקס אם זה חשוב לך.


2. אם אתם גרים בקהילה, אז להודיע גם לחברים מהקהילה על הברית, במיוחד כשזה תאומים זה מרגש עוד יותר וכשיש הרבה אנשים גם אם חלקם שכנים שלא נשארים לסעודה עצמה, זה מוסיף.


3. אפשר להדפיס את סדר הברית ולחלק. רק ממליצה לתת מראש למישהו אחר לחלק, אחרת זה יכול להישאר בתיק של העגלה....


4. למצוא דוד/חבר שידאג לשירים והאווירה שאתם רוצים.


5. בברית של תאומים בנים, לפי הידוע לי לא עושים את 2 הבריתות ברצף. אז צריך עוד מישהו שיעביר שיעור או משהו כזה בין הבריתות. (ויכול גם להיות שהבריתות לא יצאו באותו יום.... מקווה בשבילך שלא יקרה, אבל כדאי לקחת בחשבון מצב כזה)


שיהיה בשעה טובה בידיים מלאות, בבריאות ובשמחה!!!

אפשר לעשות ביחדפרח שמח
אנחנו עשינו לתאומים ביחד.
ביחד כן.רק טוב!

השאלה אם אפשר לעשות ברצף? מסיימים עם אחד ומיד מתחילים את הברית השניה?

הייתי לפני שנים בברית של תאומים, ואז שמעתי את זה לראשונה שעושים הפרדה. שם היה שיעור קצר שהסבא העביר בין הבריתות.


ומה שכתבתי לגבי אופציה ליום נפרד, זה במקרה של פגים, או צהבת לאחד או אפילו אחד נולד לפני שקיעה ואחד אחרי... 

יש מנהגים שעושים ממש אחד אחרי השנירק רגע קט

את כל השלבים של הטקס - אחד אחד.

בשעה טובה!!פרח שמח

אני עשיתי ברית לתאומים.

לקחתי מוהל שקוראים לו שי עובד. הוא מוכר באיזור ירושלים. הוא עשה את הטקס והתאים לפי מה שביקשנו. הדפסנו שיר שרצינו והוא דאג לשיר אותו. היינו מאוד מרוצים!

ממליצה לך לדבר אחרי הלידה עם המוהל שתרצי כי לתאומים לוקח לפעמים יותר זמן עד הברית אם נולדים מוקדם. לא היה להם ביום ה8 ברית. הוא היה איתנו בקשר עד שהיה מותר לעשות להם.

יש גם שיטות שונות אצל תאומים אם עושים להם טקס ביחד או טקסים נפרדים. עשינו ביחד וזה היה מאוד טוב ולא בנפרד לכל אחד

אני לא מתכננת 2 טקסים נפרדיםששיק
בעזרת ה', אבל לא הכל תלוי בנומחיאחרונה
אם נולדים מוקדם, או שיש פער משמעותי בין המשקלים ואחד משתחרר לפני השני, לפי רוב הדעות צריך לעשות ברית לכל אחד מתי שהוא מוכן לברית (אם מדובר בהבדל קטן לפעמים אפשר לחכות כמה ימים ולעשות ביחד. אבל אם מדובר בהפרש של כמה שבועות בדרך כלל לא מחכים שהשני יהיה מוכן)
שי עובד ממש ממש מומלץ.נברשת
הרבה בריאות ובידיים מלאותדיאט ספרייט

יש לי איזו מחשבה שאולי שצריך לקחת בחשבון משקלים שונים של הילדים.

תאומים הרבה פעמים נולדים קטנים ולא עושים להם ברית מיד ואז יכול להיות שאחד הילדים כבר מוכן לברית מבחינת משקל או צהבת או אני לא יודעת וכבר צריך לחתוך ואילו לשני צריך לחכות.

אני חושבת שבמצב כזה לראשון עושים ולא ממתינים ולשני עושים כשהוא מוכן.

אז גם את זה צריך לקחת בחשבון מראש מבחינת תכנון אירוע.

בשורות טובות 

יודעות לכוון אותי איפה יש חולצות מכופתרות לילדים?שיח סוד

בכל מיני צבעים,

שרוול ארוך ו100% נגיד 95% כותנה לילד האטופי שלי

ובארץ…

ילד לא נער

לידר, קיוויעם ישראל חי🇮🇱
צ'ילדרנס פלייסחנוקה

צבעוני יש להם יפה ממש!

נדמה לי שגם לבן.

ונעימות מאד.

אגב לא יודעת גיל אבל גם בפוקס יצא לי לקנות מכופרתות יפות במחירים טובים יותר.

אני גם ראיתי, אפשר לקנות אונליין בטרמינל Xשומשומ
תמנוןהמקורית
את מכירה את התלבושת האחידה שיש בתלמודי תורה?שושנושי

חולצה משבצות צבעונית,

יודעת שיש כמה סוגי ייצור - בערים חרדיות בטוח תמצאי סניפים שמוכרים

איזה סוג חומר את צריכה?

את מתכוונת לחולצות שיש בהן כפתורים לכל האורך?מתואמת

לא נראה לי שיש חולצות כאלה מכותנה...

יש חולצות טריקו עם צווארון ושלושה כפתורים שהבד שלהן נעים יותר, אבל גם לא יודעת אם מכותנה. אני מכירה בלידר.

למה לא? בטח שישהמקורית

בהדס מינילאב יש בטוח

לדעתי גם בתמנון

גם חולצות פולו

אולי אפילו באורבניקה

 

יכול להיות באמת שיש... זה פשוט נשמע לי לא מתאיםמתואמת
ל"קונספט"...
מה הקונספט מבחינתך? לא הבנתי האמתהמקורית
חולצות מכופתרות הן הרבה פעמים מכותנהקופצת רגע
הן עשויות מאריג, והאריג הוא הרבה פעמים מכותנה או תערובת כותנה.

יכול להיות שאת חושבת על בד סריג שעשוי מכותנה? כמו גופיות או חולצות טריקו? ג'רסי למשל זה סוג סריג שיכול להיות עשוי מכותנה.


זה באמת סוג בד שונה, אבל גם סריג וגם אריג יכולים להיות עשויים מכותנה בלבד או מתערובת כותנה. 

כנראה באמת שאני לא מבינה בזה...מתואמתאחרונה

אני מחלקת את העולם לבדים נעימים ולבדים לא נעימים. הבד של החולצות המכופתרות לא נעים מבחינתי, לכן הסקתי שהוא לא כותנה (שאמורה להיות נעימה).

אבל באמת אף פעם לא ממש התעמקתי ברכיבים של כל בד...

כותנה לא חייב להיות בד טריקו (שזה בד סריג)חילזון 123

יש גם כותנה שהיא בד אריג. כלומר בד לא נמתח.

אולי יעניין אותך