איך סולחים למישהי שפגעה בי מאד?מיואשת******

מישהי ממש פגעה בי. וזה לא חד פעמי, אלא עוד פגיעה פה ועוד פגיעה שם. הכל באותו נושא

לא יכולה לחשוף כי זה כזה סיפור הזוי שזה אאוטינג בטוח.

בואו נגיד שאין פה שתי צדדים, כל מי ששאלתי חשב שזה ממש לא נורמלי, אני התנהגתי נורמלי ביותר והיא יצאה עלי משום מקום. ושוב ושוב.

עכשיו זהו, גמרתי לנסות ליצור קשרים. החלטתי שאין ביננו קשר וזהו. לא מוכנה להיפגע שוב ושוב ואין סיבה. היא לא חשובה לי ולא אחוש בחסרונה.

אבל אני כן רוצה לסלוח. 

מאד

אני בתקופה מורכבת כלכך, מחפשת זכויות. זה לא קטנוני לרצות לסלוח רק בגלל שאני צריכה זכויות נכון?

אבל איך. איך. 

היא גם לא תבקש סליחה, היא טיפוס שנמצאת בצמרת הברוש שלה כבר עשרים שנה. 

והאמת אין לי ענים בבקשת הסליחה, היא לא תגרום לי להרגיש יותר טוב. עצם השיחה איתה תעצבן איתי, לא בא לי שיחה שבה היא מסבירה לי למה בעצם היא בכלל לא אשמה והיא התנהגה בסדר ובעצם זה שנפגעתי זה באשמתי (כן, זה הטיפוס)

אז אני רוצה לסלוח. בלי שהיא תעשה משהו.בתוך הלב שלי. לסלוח.

אשמח לעזרה

קחי דף ועטסיה
ותכתבי בו אני סולחת לזאת וזאת למרות כל מה שעשתה מחילה שלמה
תאמיני לי זה משחרר
אני סולחת לאנשים לא בגלל שמגיע להם סליחה!
אלא בגלל שהם כאלו לא חשובים בעיני וכאלן קטנים שלא מגיע להם בכלל להיות בראש שלי!!!! מי הם שאני אבזבז עליהם כוחות ואנרגיה הם לא שווים את זה
אני רוצה את כל האנרגיה במחשבות שלי לבזבז רק על אנשים שאני אוהבת על דברים שישמחו אותי לא על דברים שיצערו אותי
ביום שהבנתי שבעצם יש מספר שנים לאדם לחיות ויש יום שמכיל 24 שעות סהכ אז למה שאיזה מטומטם או מטומטמת שלא שווים את זה יתפסו לי לי חלק מהחיים????
רק השבוע היה לי משהוא מטורף ואם היית שומעת איך דיברתי בערב שלא מענין אותי ואני על העיקרון יעשה כך וכך היתי באמווקקק מטורף וזה גם משהוט שקשור לנזק שעשו לנו שזה עולה כסף היתי בטירוווףף
פתאום בבוקר קמתי ואמרתי רגע היא???? היא תגרום לי להיות חולה להיות בצער??? לא מענין אותי הכסף בכלל כמה שיעלה העיקר שהיא תעוף לי מהראש לא שווה אפילן דקת מחשבה או צער למרות הנזק הכספי והכבוד והגאוה והכל שיורדים לפח וכל מה שידברתי בלילה וזה היה נצרך לעוד כמה אנשים שאת כןלם התססתי נגדה שבאש ובמים נראה לי את הכוון .
זה רעיון. אני אנסה את זהמיואשת******
לא קראתי הכלבת 30
אבל פעם היה לי מקרה כזה.
מישהו שפגע בי פגיעה מאוד קשה, לדעתי עד היום, יותר מעשר שנים אחרי, יש לי רושם מהפגיעה הזאת.

מה שעזר לי זה שבסופו של דבר ניסיתי להתחזק בעובדה שגם זה מה', וככה בעצם לנטרל אותו מהסיפור. וניסיתי להבין מה ה' מנסה להגיד לי בזה ניסיתי להתבונן לתוכי בכנות ולראות מה יוצא לי מכל הדבר הזה, ואחרי שמצאתי (מודה, קצת בדוחק), נקודה או שתיים, אז התחלתי להתייחס אליהן כאל דיבור של ה' אלי
ואז ממילא היה לי פחות אכפת ממנו, ויכולתי לסלוח.
אבל.
א. לא סלחתי לו סתם ככה. יצא שהייתי איתו איפשהו וידעתי מראש שכך יהיה. כתבתי לו מכתב ארוך שבו פרטתי את כל מה שהוא גרם לי ואיך הוא גרם לי את זה ונתתי לו לפני שהלכתי.
הוא אפילו לא התקשר. רק כתב הודעה שהוא לא ידע ומבקש סליחה. ולא עניתי לו.
רק אחרי תהליך עם עצמי מול ה' הרגשתי שאני יכולה לסלוח ולפני יו''כ כתבתי לו שסלחתי.

ב. אני מאז תוהה לגבי משמעותה של הסליחה. כי כן, סלחתי. אבל אם אני אראה אותו ברחוב אני אברח לצד השני במהירות. לא רוצה לראות אותו או לשמוע עליו בשום צורה שהיא מעכשיו ועד מאה ועשרים.
אז אולי לא סלחתי?
או שכן סלחתי אבל הרושם בנפש נותר? לא יודעת.
מנסהאמא ל6 מקסימים
אולי תלמדי עליה זכות,
שהיא לא אשמה כי ככה היא רגילה/ככה חינכו אותה/היא לא רואה אף אחד ממטר/היא בכלל לא מודעת לזה שאת פגועה, או כל דבר אחר.
לשכנע את עצמך שגם אם את ממש נפגעת ובצדק, היא לא האשמה.
ועוד משהו, הזמן עושה את שלו. אני יודעת שזה משפט מעצבן, אבל זה אמיתי. היה לי גם דבר דומה שכאב לי במשך שנים, וכל פעם שראיתי את אותה חברה לא הצלחתי לישון בלילה, אבל אחרי כמה שנים הכל נרגע, וכבר לא כאב לי לראות אותה ואנחנו שוב בקשר.
תודה. בטוחה שהזמן יעזורמיואשת******
אבל רציתי לסלוח עכשיו.
משהו שעוזר מניסיוןבדויה123

לקחת דף ולכתוב עליה נקודות זכות אפילו הכי הכי קטנות 

תודה, ניסיתי את זהמיואשת******
אמנם לא על דף אבל נאמתי לילדות שלי כמה היא אשה טובה מטבעה והכל (זה פגע בעקיפין גם בהם אז שוחחנו על זה וניסיתי להיות מכילה וחיובית..)
ניסיון מאתגר..פיצלוש לשאלה
אני חושבת שזה בסדר להגיד בפה מלא "אני כועסת עליה והיא פגעה בי אבל מרפה ומשחררת." יש מקום לתת לכאב ולפגיעה.. אם רק מנסים ללמוד עליה זכות זה יכול לגרום לעוד יותר מלחמה פנימית בינך לבין עצמך.. כי הרי נפגעת ובצדק
אולימתואמת

את צריכה להתמקד דווקא בהעצמת עצמך?

לכתוב את כל הנקודות שבהן היא פגעה בך והקטינה אותך - וכנגדן לכתוב את תשובת המשקל האמיתית, את הנקודות הטובות שבך, שמוכיחות כמה היא לא צודקת.

עשיתי משהו דומה לפני שנים (בתור נערה), וזה ממש הפך לי את כל ההסתכלות. התחזקתי בעצמי, ופתאום גם ריחמתי על זו שפגעה בי, שמסתכלת בצורה קטנה כזו על העולם... אז לא בטוחה לגמרי שזה יעזור במקרה שלך, כי את מתארת מישהי שמטבעה נמצאת בצמרת, אבל אולי קצת...

 

ויש גם תרגילים בדמיון מודרך - כשהייתי נערה הייתי בסדנת מודעות עצמית כזו, ואחת ההרפיות שעשתה לנו המנחה הייתה "הרפיית הסליחה". היא הוציאה אח"כ גם דיסק עם הקלטות של כל ההרפיות/התבוננויות שלה, אבל לא יודעת אם הוא קיים למכירה גם היום...

בכל-אופן, אם זה מעניין אותך - אני יכולה לנסות לברר.

תודה! דוןקא אין לי בעיה על עצמי בכללמיואשת******
ב״ה! פעם הייתי בנקודה הזו מולה והיום כמו שאת אומרת אני מרחמת עליה (וגם חושבת שהיא לא נורמלית כל כך אז עוד יותר מרחמת)
אבל יחד עם זאת יש בי כעס שאני לא מצליחה לנקות ממני. זה ממש מתסכל. כאילו בשכל אני מבינה הכל ובלב עדיין יש כעס
אהה... אז זה באמת נטו עניין של רצון לסלוח...מתואמת

וזה קשה כל-כך - שאני מעריצה אותך שאת בכלל מצליחה לחשוב על זה...

אל תעריצי... קודם שאני אצליח 🙊מיואשת******
עצם הרצון מעורר הערצה...מתואמת


תודה ❤️מיואשת******
את כותבת שהיא לא כ"כ נורמליתאמא ל6 מקסימים
אז זאת אומרת שזאת הסיבה שהיא פגעה בך.
עבדתי במקום עם מנהלת שלדעתי היתה לה בעיה נפשית: תמיד צעקה על כולם, כולם היו לא בסדר, מי שעשה טעות -היה פשוט מסכן, ולא משנה כמה הטעות היתה קטנה ולא משמעותית, וכו' (תיארתי את המצב ממש בלשון המעטה).
וכשהייתי נפגעת ממנה, הרואה חשבון שעבד איתי אמר לי: היא חולת נפש. תחשבי שאיזה משוגע ברחוב היה פוגע בך, היית נעלבת? יש לה בעיה, לך אין בעיה! אין לך מה להיעלב
נכון, אני לא נעלבתי. אבל גם לא מצליחה לסלוחמיואשת******
נשמע הגיוני? או שאני מדברת שטויות ואם לא מצליחה לסלוח אז עדיין נעלבתי?
וואוווווו קרה וקורה לי גםאנונימית לרגע1
אצלי אפילו הסבו את תשומת ליבה והיא מתעלמת לחלוטין וממשיכה כרגיל🙄

לי עזר להבין שמה ששלה - שלה, וזה שהיא פגעה בי זה רק מפחית ממנה, ולא ממני. חיזקתי את הטוב שבי, את מה שיש ואין ולמדתי להסתכל על עצמי בעין טובה ולא ביקורתית. חיזקתי את הבטחון
ככה פיתחתי שריון
הבנתי שהחיצים שבאים מבחוץ לא יחדרו
וגם אם כן, זה ממש לא כמו שהיה בהתחלה
זה הדבר היחידי שעזר לי להתנתק ממנה ולתת לכעס ולכאב לדעוך..

ממש מבינה אותך ושולחת לך הרבה חיזוקים 💐💐
תודה רבה. אני מרגישה שעברתי את התהליך הזהמיואשת******
שאת מתארת. באמת.
אני לא פגועה
אבל גם לא מצליחה לסלוח.
אוף איתי
ברור.. אני גם לא מאה אחוז סלחתי לצעריאנונימית לרגע1
אבל אני כן מרגישה שזה לא כמו בהתחלה
הכעס לאט לאט מתפוגג
וזה בסדר גמור, ולגמרי טבעי
העיקר שאנחנו מכוונות לשם ⁦❤️⁩
אולי לנסות לרחם עליה שככה היא מתנהגת?Ginger

אחרי הכל את סולחת לה בשביל להתפטר מהמשא הזה של הפגיעה קודם כל 

וזה לטובת עצמך ממקום אגואיסטי לגמרי

להסתובב עם עלבון זה מעמסה על החיים 

והיא בטח לא שווה את זה 

עם הזמן כבר יותר קל לסלוח גם בשבילה ממקום יותר טוב 

נשמע שלאישה הזו יש בעיות נפשיותמצפה להריון.
אז תגידי לעצמך שהיא לא רעה בכוונה תחילה, אלא יש לה בעיה נפשית, והיא הקורבן ואת בסדר
לי קרו מצבים עם אנשים בעלי הפרעת אישיות גבולית וכל פעם ניסו להקין אותי ולפגוע בי, לקח לי המון זמן לדעת שהם הבעיה ולא אני...
לפעמים אנחנו לא בשלים לסלוח וזה בסדרסופי123
לפעמים עוברות שנים ומשתנה הפרספקטיבה ומשהו משתחרר ופתאום מרגישים שסלחנו ועבורנו הלאה בלי להתאמץ על זה. את הרי לא מאחלת לה רע אני מניחה. את פשוט פגועה. זה נשמע לי רגש שהנפש צריכה להתמודד איתו בקצב שלה. (גם ביהדות הרי יש עניין של ריצוי, סליחה היא לא חיוב אוטומטי)
נכון נכון, זה כנראה הבעיהמיואשת******
אבל אני רוצה לסלוח וכמו שאת אומרת , לא בשלה
מקווה שאצליח להבשיל יותר עד ראש השנה
קחי ת'זמן עד יום כיפור...בת 30
וואי.חדשה ישנה
את נוגעת עכשיו בנקודה מה זה רגישה אצלי..
אני מבינה אותך מאוד מאוד.
גם אני במקום ממש דומה.
משהי פגעה בי מאוד, לא יכולה לסבול אותה,
כשאני רואה אותה בא לי להקיא,
אבל,
אני לא יכולה לשאת את המחשבה שאני לא סובלת מישהו.
אני לא בנאדם שונא. .אפילו קשה לי לכתוב את המילה הזאת..

מה שקצת עוזר לי לסלוח בכל זאת,
שאני חושבת כמה כמה כמה עוונות יש לי... גוועלד / אללה-יסטר -לבחירתך.
ואני אומרת לעצמי - הצילו. אם הקב''ה יבחן אותי על פי עוונותיי זה אבוד מראש. פשוט אבוד.
אבל הקב''ה ברוב רחמיו סולח לי שוב ושוב, גם כשאני לא מבקשת סליחה,
ואם הוא יראה שאני סולחת, גם הוא יסלח לי על פשעיי..

חיבוק על הסיטואציה שעברת איתה . אני יודעת כמה זה כואב .
תודה רבה! כיוון מחשבה חשוב מאד עזרת לימיואשת******
אני חושבת שתנסי לראות את זה הפוךרויטל.

הכוונה שאת היית פוגעת שאת היית רוצה שיסלחו לך,עכשיו דווקא שקשה

דווקא שלא נוח כן לרחם וכן לסלוח בעזרת השם יהיה לך שנה טובה ומתוקה

לך ולכל משפחתך אמן.

זה גם כיון מחשבה ממש טוב. תודה!מיואשת******
פעם הייתה לי שיחה על זה עם רב מחנך אלוףאמאשוני
הוא הבין את המקום שלי לגמרי כמו שתיארת
אבל פשוט הצליח להפוך את כל הסיפור מנקודת מבט אמונית ולמה ה' הוביל אותי בדרך הזאת.
למה הייתי צריכה לפגוש אותה.
מה זה תרם לי בחיים (אצלי זה היה מקרה של מישהי שקנאה בי בקטע אובססיבי וירדה לחיי אז הוא הסביר לי שהייתי צריכה את זה כדי לזהות מתי אנשים פוגעים בי וללמוד להתרחק מהם..)
למה בנקודת זמן המאוד מסויימת נותק הקשר
מה זה עושה לי בלב שהסיפור הזה עדיין לא מאחורי
ומה אני צריכה לעשות כדי להמשיך הלאה.

הכל הכל מנקודת מבט אמונית של אני, ה' והניסיון.
מאוד עזר לי שהוא שם אותה, בתור אדם, במקום שולי בסיפור מבחינה הזאת שהיא הייתה רק השליחה ותו לא.

הייתי נותנת לך בשמחה את הטלפון שלו הוא רב מדהים אבל כבר לא מלמד בנות אז נראה לי פחות מתאים
אבל יש רבנים נוספים שיכולים להיות כתובת לדעתי.

אה, ובשום מצב הבחורה לא הייתה חלק מתהליך ההחלמה שלי.

וכמובן שיכולתי לעבור את התהליך הזה רק אחרי הרבה מאוד זמן של ניתוק היחסים. שאני כבר הייתי במקום אחר בחיים.

הרבה כוחות והלוואי שתתרפאי מהסיפור הזה במהרה!!

(אגב כשלא הרגשתי מספיק בשלה להתמודד עם זה, וממש שנאתי אותה, פחדתי שהשנאה הזאת תגרום למשהו, אז אמרתי לה' בבקשה תראה כמה קשה לי, בבקשה אל תשפוט, תן לי את הזמן שלי, יום אחד אוכל להתמודד עם זה. כרגע רק תחבק אותי)
לוקחת את משפט האחרון שלך בשתי ידיים! 💕מיואשת******
קודם כל, את מדהימה!קמה ש.
בס״ד

(ידענו את זה כבר, כן? )

כתבו לך כאן דברים נפלאים. פשוט מי כעמך ישראל. איך כל אחת תורמת מניסיונה. איך כל מי שמגיבה כאן בעצם מספרת שגם היא עשתה-עברה תהליך כדי לסלוח למישהו. איפה יש עוד עם עם כל-כך הרבה נשים שכל-כך חפצות להתנקות מטינה / פגיעה / רגשות שליליים כלפי מישהו אחר שפגע בהם? אשרינו שזכינו. א ש ר י נ ו ש ז כ י נ ו.

כמה נקודות וכיוונים שעולים לי:

* את יכולה לשים את האצבע על מה בדיוק מעכב אותך מלסלוח?

* מה זה בעצם לסלוח, בשבילך? את יכולה לתאר בדיוק איך את תרגישי ביום שתגיעי לסליחה השלמה שאת שואפת אליה?

* בעקבות לשאלה הקודמת. האם יתכן שלמעשה כבר סלחת לה? ומה שנשאר זה דברים כמו זהירות וצורך להיות עם גבולות כשאת נאלצת להיות במגע איתה?

* אפשר להגיד לקב״ה ״ה׳, אני מנסה לסלוח לה. אני עושה את שלי, אתה רואה את ההשתדלות שלי, אפילו סיפרתי כך וכך לבנות שלי על האשה הזאת, אפילו פניתי לפורום לעצה, אני לא מאחלת לה שום רע, להיפך, אנא תחשב לי את זה כסליחה גמורה, ואם נותר מה לנקות עוד, אנא ריבונו של העולם, אתה *שעושה שלום במרומיו*, תעשה שלום עלינו ותנקה את מה שנותר״.

* אפשר להתפלל על האשה הזאת. זה דבר ממש מדהים לעשות, בשבילה, בשבילך, בשביל הזכויות של עם ישראל.

* אם את בקטע של תהליכים עמוקים, ממליצה מאד על שיטת העבודה (The Work) של קייטי ביירון (Katie Byron). שיטה מטורפת. [אפשר לגגל עליה, יש הרבה סרטונים שלה ברשת. אם כי, באופן אישי, רק כשקראתי את הספר הבנתי באמת איך זה פועל ואיך ליישם בעצמי].

בהצלחה יקרה!❤️


תודה רבה יקרה כתבת המון דברים חשוביםמיואשת******
אני צריכה לחשוב על זה.
אני חושבת שסלחתי לה הרבה, אבל יש פה גם נקודה שבעלי רותח עליה (כמו שאמרתי הפגיעה שלה השליכה על הבנות גם ומי שפוגע בבנות שלו הוא הופך מחתלתול מצוק לאריה זועם)
וקשה לי כי הוא חוזר וחוזר על כמה שהיא לא בסדר ובעצם הפגיעה שלו מפריעה לי לצאת מזה
אני מניחה שאני רוצה להשתחרר ממנה יותר מהכל. אנסה להסביר
עד הפעם האחרונה הפעולות שלי שהיו קשורות אליה היו מתוך רצון לרצות אותה.
מעכשיו ש... זהו אני לא מתחשבת בה יותר, אני מרגישה שעברתי למקום של- הפעולות שלי יהיו בדווקא נגדה כי היא התנהגה אלי כך? גם אני אתנהג איך שמתאים לי.
אבל זה לא מה שאני רוצה. אני רוצה לפעול מתוך מקום נקי לגמרי, שלא אכפת לי מה היא עשתה או לא עשתה אני אפעל כמו שאני חושבת לנכון. וזה מאד קשה. אני פשוט מרגישה שבגלל שאני לא סולחת, בגלל שיש לי בלב כעס, זה משפיע על התורה שאני מתנהגת ואני לא רוצה שהיא תהיה ולו גרם בעלת השפעה עלי. אני רוצה להתנתק לגמרי
תודה 💗קמה ש.
בס״ד

לגבי בעלך - יש מצב לגייס אותו גם במסע הזה שאת עושה?

או לפחות להסביר לו בשיחה מלב אל לב מה השאיפה שלך ולמה זה כל-כך חשוב *לך*? רגשית. רוחנית. בריאותית.

יש אפשרות לבקש כטובה ממנו שהוא יעזור לך במסע שלך ולפחות לא יחזור על זה שוב ושוב ושוב?

אם הוא זקוק לפרוק פה ושם, זה משהו והגיוני שאת, בתור אשתו וחברתו, תהיי כאן בשבילו. אבל אם מדובר במן ״הרגל״ כזה שהוא פיתח לדבר ככה עליה בלי הרבה בקרה (מתוך הפגיעה הגדולה שהוא חש, או משיקולים של ״הגנה״ על הבנות) - אז זה משהו קצת אחר, ויכול להיות שאם תסבירי לו מהלב את המקום שלך הוא יסכים להיות עם יותר תשומת לב?

*

לגבי מה שציינת, אודות פעולות שלך שבדווקא נגדה, בעקבות כל מה שעברת איתה, חשבתי להציע לך כיוון.

את אומרת ״אני רוצה להגיע למקום בלי רבב של כעס, וככה אוכל לבחור בחירות נקיות ברמת המעשה״.

אולי אפשר לנסות לפעול הפוך. לחזק את המקום של *מה את עושה למעשה* (על פי אמות המידה של התורה, ההלכה, המוסר), גם אם עדיין לא הכל נקי לך בלב.

סליחה גמורה זה משהו קצת אמורפי ולא בטוח שאפשר לדעת בקלות מתי אנחנו מגיעות לנקודה הזאת.

אבל התנהגות, עשיית מעשים, פעולת פעולות - אלו דברים שאפשר למדוד יותר בקלות. אז אולי תשימי שמה את הפוקוס. איפה שהחיים מכריחים אותך לפעול ביחס אליה, תנסי לגייס את כל היושרה, המצפן הפנימי והמוסר שלך ולפי זה לפעול. מה את אומרת?

אולי אפילו יהיה לזה אפקט של ״אחרי המעשים נמשכים הלבבות״....?


ברכה והצלחה יקירתי 💞
בטוחה שהקב״ה ופמליית מלאכיו גאים בך מאד על העבודה שאת עושה.

נהנתי לקרוא את התשובהאני מושלמת
את יודעת מה שם הספר?
תודה רבה יקרהקמה ש.

בס''ד

 

יש לה כמה ספרים. הספר בו היא מלמדת את השיטה נקרא ''לאהוב את מה שיש'' (Loving What Is).

יש לך אפשרות לסלוח בלב אבל בכל זאת לנתק איתה קשר?בתי 123
או שהתכוונת שאת רוצה להיות איתה בקשר
פעם שמעתי שכל עניין של פגיעה ועלבון זה מהקב"ה האדם הוא רק השליח אם זה לא היה מגיע ממנו זה היה מגיע ממשהו אחר אז ממילא אין מה לכעוס עליו
הלואי שנהיה בדרגה כזו 🙂
זה מה שאני מנסה לעשותמיואשת******
ניתקתי. אבל לא מצליחה לסלוח בלב
אולי הזמן יעשה את שלובתי 123
אני רק לומר לך שאת מדהימה!!מק"ר
תודה. הלוואי... 💕מיואשת******
לנסות אולי לחשוב על זה שהיא ממש מסכנהבתאל1
שהיא כזאת.... כי ככה אנשים לא סובלים אותה. גם אם חיצונית אולי כן..
ממש לרחם עליה...
אולי זה יעזור קצת
אויש, חיבוק!תוהה לי
אני פשוט מרחמת על אנשים שיכולים ככה לפגוע ואין להם יכולת להתנצל. מרחמת על איכות החיים שלהם ועל הרמה הנמוכה של הקשרים הבינאישיים שלהם, על נסיבות החיים שהובילו אותם להיות כאלו ועל ההשלכות השליליות המרובות של ההתנהגות שלהם.
בסוף הרי לך יש לב ענק ורגיש ולכן את נפגעת, שזו גם מעלה בפני עצמה, שיש לך רגשות ויכולת להפגע ורגישות גבוהה, והיא, צריכה הרבה עזרה..
וואי. כמוני כמוך מיואשת.פשיטא
יש אשה אחת שפגעה בי מאוד מאוד. ממש, כשהיא הייתה אחראית למשך תקופה (כמה חודשים) על פרוייקט כלשהו שעבדתי בו, ואפשר לומר שהיא פעלה מתוך יחסי מרות. והיא דאגה לקמט כל תחושת הצלחה אצלי, ולומר בבוטות ועם אף למעלה כל מה שהיא חושבת עלי.
ב"ה, עם עזרה ועם התקדמות החיים ואנשים מדהימים שפגשתי, הצלחתי לשקם את האמון בעצמי.
עד היום אני מתמלאת חלחלה מלהיזכר בה, ואין סיכוי שהיא תבקש סליחה.
אני מחכה להתבשל בעצמי עוד קצת, ולשלוח לה מייל עם כל מה שקרה לי, ומה שהתגלגל מאז, ולבקש ולהתחנן שלא תעשה לנשים אחרות את מה שעשתה לי. ולגרום לה להבין שהיא עשתה לי נזק גדול. לא יודעת אם זה יכול להועיל, אבל אני חייבת לדעת שאני את שלי עשיתי.
וכל זה היה רק כדי להגיד לך שאני כ"כ מזדהה עם המקום שלך. ואת אלופה שאת רוצה לסלוח, אני עדיין לא בטוחה שאני רוצה לסלוח לאישה הזאת...
וואו נשמע קשה. חיבוק לך!מיואשת******


לקחת לעצמך זמןאמא גם
לא להכריח את הסליחה
סליחה זהה תנועה בנפש שאי אפשר להכריח

דוקא הייתי מציעה לקחת את את הזמן לכאוב את זה
אפשר כל יום לשבת ולכתוב לעצמך כל מה שכואב (על דף שתזרקי לפח אחר כך)
ושוב ושוב ושוב ,לתת לכאב לצאת ולהיות
אחרי זה זה מקבל איזשהו עיבוד אחר ואפשר לפעמים לסלוח מבפנים
מכתבהריונית ותיקה
ואחר כך לשחרר.
אפשר גם לקחת את המכתב לים ולקרוא בקול ולאחר מכן לקבור בחול או לזרוק למים , הטקס מאד עוזר לשחרר את הכעס והים מרפא ומרגיע....
בהצלחה
רק רוצה להגיד שריגשת אותי בפוסט הזהקרונפלקס עם חלב
תודה יקירה 💕מיואשת******אחרונה
עייפות תמידיתאמא לאוצר❤

לא בהריון

לא אחרי לידה...

ילדים קטנים אבל כבר לא פיצים

כן רוב הלילות קמה בין פעם לשלוש אבל סוף-סוף כבר יש לילות שיכולה לא לקום בכלל....

ברזל תקין בי 12 בעייתי קצת אבל מטופלת בזריקות

ועדיין עייפה כל הזמןןןן

לא משנה מתי הולכת לישון, לא משנה מתי קמה, לא משנה כמעט איך ישנתי בלילה

פשוט מרגישה עייפות תמידית

כל הזמן גמורה כל הזמן עייפה כל הזמן מרגישה שרוצה לישון

כל הזדמנות שיש לי לישון/לנוח בבוקר או בצהריים כמעט תמיד קופצת עליה בלי לחשוב פעמיים גם על חשבון דברים אחרים...


זה נורמלי?! יש לכן רעיונות איך לעזור? זה מתיש ומתסכל🙈

בלוטת התריס גם בדקת?מתואמת
בכל אופן, עד שלא תסיימי את הטיפול בזריקות ל-B12 כנראה שהעייפות לא תעבור...
לא בדקתי.. יש קשר?אמא לאוצר❤
יש לי בעיה קבועה של בי12.. בגדול אני כבר 5 שנים מקבלת זריקות עם הפסקות קלות 
כן, לפעמים זה קשורמתואמת

זו בדיקת דם פשוטה, תבקשי הפניה.

וקשוח להיות עם מחסור קבוע של B12... מקווה שתצליחי לעלות אותו כמו שצריך במהרה...

ממש קשה, הלואי שנמצא פיתרון יעיל יותראמא לאוצר❤

תודה!! אבדוק את זה!

B12 בעייתי גורם מובהק לעייפותמשתדלתלהיותאני

מטופל ויש כבר התקדמות? כי חוסר בb12 הוא גורם מובהק לעייפות

באופן אישי אחרי התקופה הכי עייפה בחיים שלי גיליתי שחסר לי b12, וכשהצלחתי להעלות משמעותית העייפות התמידית שהייתי בה נעלמה.

כמו שכתבתי זה בעליה אבל יש בעיה כמעט תמידיתאמא לאוצר❤

מההריונות בגלל ההיפראמזיס....

אז מקבלת די קבוע... מתישהו בקרוב אמורה להיות לי עוד בדיקה לראות מה המצב שלו

בדקת בלוטת התריס לאחרונה?ואילו פינו
אני עם תת פעילות וזה ממש תסמין...
לא ידעתי שיש קשר.. פשוט לבקש הפניה מרופאת משפחה?אמא לאוצר❤
זה בבדיקות דם?
אופס. הדף אצלי לא היה מרוענןואילו פינו

וראיתי עכשיו שמתואמת כתבה לך..

בדיקת דם פשוטה. Tsh זה מה שבודקים...

עדיף גם freeT4מתיכון ועד מעון
ממליצה לבדוק גם פריטין בבדיקת דםתהילנה
שזה מאגרי ברזל. לא רק iron והמוגלובין. זאת בדיקה יקרה אבל חשוב להתעקש 
נבדק, תודה!אמא לאוצר❤
שומשום קלוי מעט מעלה ברזל (שמעתי על מקרה כזה)נפש חיה.

כל יום לאכול כף

בסלט, ביוגורט וכו...


 

חוץ מזה


 

יש גם תערובת פירות יבשים שממש עוזרת לאנרגיה

 

של דוד קאפח


 

ללא עצירות ותופעות לוואי...

100 גר´ שומשום לא קלוי-מלא,

100 גר´ צימוקים כהים,

100 גר´ תאנים יבשות,

100 גר´ שקדים קלופים,

100 גר´ תמרים,

8 אגוזי ברזיל.


 

לטחון את הכל טוב טוב (יש חנויות שמוכנות לטחון את הרכיבים הקשים)

ולאכול כף בבוקר וכף בערב.

(ד.א. זה גם ממש טעים=) )


 

בהצלחה ותרגישי טוב!


 

את בטח מכירה להיות בשמש, לעשות קצת התעמלות וכו....

כל השנה ככה? או שעכשיו במיוחד?אוזן הפיל
אולי דיכאון חורף
תמיד ובמיוחד בחורף ..מכירה..אמא לאוצר❤
אני רקתקומה

אגיד, שבעיני זה כן הגיוני.

ברור שטוב לבדוק בדיקות דם וכאלו

אבל

א. שינה לא רציפה, ממש משפיעה על איכות השינה. פעם אחת (ובטח שלוש), לא באמת מאפשרות שינה טובה. ואז, גם אם יש לך פעם פעמיים בשבוע שאת כן ישנה לילה, זה לא מספיק. כי יש משמעות לרצף של ימים שבהם את ישנה טובה, וזה לא שיום אחד יכול לחפות על כל השאר.

ב. מה את עושה במהלך היום? אם את רוב הזמן יושבת או בעבודה עם מעט תנועה, ממליצה להוסיף ספורט ותזוזה. אני ראיתי אצלי שזה ממש משפיע. ישיבה לאורך זמן, מעייפת אותי מאוד, ברמה של להירדם. כשאני זזה, הגוף מתעורר

תודה !!אמא לאוצר❤

זאת גם היתה השאלה שלי

האם זה הגיוני פשוט..

כן נכון, תכלס כבר 5 שנים אני לא ישנה נורמלי וקמה מלא , לא היתה תקופה אחת ארוכה שישנתי שינה רציפה וטובה בלילות....


אשים לב , תודה🩷

אזתקומה

אני חושבת שזה הגיוני

פשוט בשביל לדעת שזה הגיוני, צריך לישון טוב ואז האסימון נופל.

ולרוב זה לא קורה, אז זה נשמע שזה לא הגיוני...

אבל מניסיון שלי, יצא לי נגיד פעם לישון יומיים ברצף טוב (וזה ממש ממש נדיר) ופשוט קמתי אחרת. עם המון אנרגיות ולא עייפה בכלל.

וזה היה מדהים שאפילו לא חשבתי שזה קשור

אבל זה כן

אולי זה מונו? בדקו לך?פרח חדש

היה לי פעמיים מונו וככה הרגשתי

פעם שניה הייתי עם זה חצי שנה!!! עד שטיפלתי אצל איזה רופא בירושלים שיש לו שיטה לטפל במונו טזה עבר ב"ה

האמת לבעלי היה לא מזמן. לא בדקו לי חושבתאמא לאוצר❤

אבל האמת שלא כזה משנה כי לא באמת מה יש מה לעשות.. וואלה עכשיו קוראת שכתבת שהיה משו שעזר, מעניין!! אנחנו ביקרנו ממש כולם אמרו לנו מטבעי ועד קונבנציונלי שאין מה לעשות חוץ מלחכות....

תבקשי לבדוק קודם כלפרח חדש

אם זה מונו אני אכתוב לך מה הטיפול

אנסה גם להיזכר בשם של הרופא

מקווה שהוא עדיין עובד כי אז לפני 5 שנים הוא כבר היה ממש מבוגר

תודה על התגובות!אמא לאוצר❤

אבדוק בלוטת התריס, אולי גם מונו למרות שלא יודעת אם יש עניין

גם ככה אמורות להיות לי בקרוב בדיקות דם מקיפות לבדוק את בעיית הb12..


אבל האמת האמת אני ממש מופתעת שרוב התגובות מנסות לחפש סיבות 🤭  הייתי בטוחה שיהיו הרבה יותר תגובות מנרמלות שלהיות אמא, בטח לקטנים, ותינוק יונק, זה פשוט מעייף 🙈🙈🙈

לכולן יש כוח תמיד? אתן לא עייפות ומרגישות צורך תמידי בשנצ?

אני לא הספקתי להגיב אבל כןשוקולד פרה

אם אני לא ישנה את ה8 שעות מינימום ורצוף

-מה שבחיים לא קורה עם יונקים ןגם עם קטנים לא יונקים כמעט ולא) אני עייפהההה כל היום

ובדקתי- ברזל בלוטות התריס בי 12 הכל תקין

אה ואם הולכת לישון מאוחר אז גם- יותר עייפה מאשר אם נכנסת לישון מוקדם איזור 10 אפילו

שווה לך לנסות שבוע אם אפשרי לך

תודה!! זהו מרגיש לי שכמה שזה מבאס ממשאמא לאוצר❤
בסוף כל הדברים לא באמת עוזרים כשאין לי את המינימום שינה רציפה הזאת...
יש עייפות ויש עייפותאנונימית בהו"ל

ברור שתמיד אשמח לנוח צהריים ולקום מאוחר בבוקר/לחזור לישון אחרי פיזור של הילדים


ומכיוון אחר -

הרבה פעמים דיקור של מישהי מקצועית גם ממש יכול לעזור.

אני באמצע סדרת טיפולים שמטרתה לאזן כל מיני דברים, וממש מרגישה גם שיפור בתחום הזה.

שאני מסוגלת לעשות הרבה יותר ולא להגמר מכל דבר קטן.. כאילו כל המצברים של הכוחות שלי היו על הקצה ועכשיו הם באנרגיה טובה.

והמטפלת שלי אמרה לי כמה פעמיים שנשים חושבות לעצמן שזה הגיוני שמרגישים ככה כי את אחרי לידה.. בהריון.. או כל תירוץ אחר כשבעצם זה משהו אחר שאפשר לפתור אותו ולא ברירת המחדל של אישה.

נורמלי לגמריoo

וגם התגובות צפויות לגמרי

אני לא חושבת שהרגשה של עייפות תמידית זה נורמליפרח חדש

כלומר

אם את עסוקה הרבה עם הילדים ולא נחה לרגע וקמה מלא בלילה ועובדת משרה מלאה ועוד ועוד אז זה מסביר

אבל הילדים כבר לא פיציים

יש לילות שאת ישנה טוב

אז לא אמורים להרגיש ככה באופן תמידי, ככה לפחות מנסיון שלי.

כי אם ככה, לגרום לעצמך להיות פחות עייפה בלי למצוא סיבה זה לא בעיה ואת לא צריכה את העצות שלנו

נשמע שכן יש פה משהו חריג שהוא מעבר לשינה וזמן לעצמך.

את מתארת עייפות קיצוניתמתואמתאחרונה

לא עייפות רגילה של אמא לקטנים...

(ואני לא חושבת שנכון לתלות באימהות קשיים שמפריעים בתפקוד בחיים... לפני כמה שנים הייתה לי תקופה של חולשה מטורפת בידיים, והתקשרתי למוקד אחיות כדי לשאול מה זה. האחות שם שמעה שיש לי שבעה ילדים ומיד אמרה, "נו, מה את רוצה, ברור שתהיה לך חולשה". ואיך כעסתי! כי זו לא הייתה חולשה רגילה... אז מה הקשר לזה שיש לי שבעה ילדים? ב"ה רופאת המשפחה התייחסה לזה ברצינות ושלחה אותי לבירורים. בפועל לא היה לי כלום ב"ה ואני לא יודעת ממה זה נבע, אבל עדיין - זה לא משהו שאפשר לפטור באימהות...)

נורמלי בהחלטoo

עייפות יכולה לנבוע מהרבה דברים

פיזיים ונפשיים כמו:

1. חוסר בשעות שינה (8 שעות אחרי קיזוז קימות)

2. תזונה לא מאוזנת/ מספיק מזינה

3. חוסר בפעילות גופנית

4. חוסר במנוחה פיזית

5. עומס משימות

6. לחץ בעבודה/ בבית

7. חוסר בהפסקות ממשימות בעבודה/ בבית

8. חוסר בזמן עצמי

9. הימצאות תמידית במקומות רועשים 

משהו שלא מובן לי: מה ההבדל בין אוטיזם למחוננות?מתואמת

אני קוראת פה בשרשורים אפיונים של מחוננים, שמאוד מזכירים לי את כל מה שאני יודעת על אוטיזם... ואני שואלת: באמת מדובר על מחוננות, ולא על אוטיזם במסווה?

אני יודעת שבתוך הסיווג של אוטיזם יש אוטיסטים שמוגדרים מחוננים ויש כאלה שלא. ויש כאלה בתפקוד גבוה, שבאמת אולי המחוננות שלהם מחפה על האוטיזם...

אבל עד עכשיו חשבתי שמחוננות היא פשוט איי-קיו גבוה, שאולי עלול להוביל לקשיים חברתיים ורגשיים, אבל לא לצורך מוגבר בשקט, לרגישות לרעשים, לקושי במעברים... וכו' - דברים שאני מכירה מאוטיסטים.

וזהו, אני קצת מבולבלת, ומעניין אותי אם מישהי תדע לעשות לי כאן סדר...🙈

האמת שגם לי זה נשמע קצת מוזר ולא הכי קשוריעל מהדרום

לק"י


הבן שלי מחונן, והוא אומנם רגיש יחסית, ועם קצת רגישות תחושתית. אבל אני בכלל לא בטוחה שזה קשור אחד לשני. גם אני הייתי רגישה (מאלה שנעלבים ובוכים וכדומה), ואני לא מחוננת.

(והבן שלי לא אוטיסט. לפחות אין לנו סיבה לחשוד בזה🤷‍♀️).


לגבי אוטיזם- אוטיזם זה קודם כל קשיי תקשורת. שאר הדברים הם נלווים, אבל לא הבסיס. מה שאני חושבת לפחות.

אני רק אגיד לגביי המרכיבים הבסיסיים של אוטיזםפאף

כדי לאשר אבחנת אוטיזם בודקים שני מרכיבים-קשיי תקשורת בתחומי עניין חזרתיים , אצל מחוננים אני חושבת שאין תחומי עניין חזרתיים...

והיום מבינים גן שהמרכיב החושי (הקושי בוויסות חושי, חיפוש תחושה, רתיעה מתחושה ) הוא מרכיב מהותי מהתקשורת ואפילו שחלק מקשיי התקשורת נובעים מהמרכיב התחושתי והמוצפות מגירויים, (זה במחקרים, לא הכל מאוד מבוסס עדיין) מרכיב שאצל ילד מחונן לא חייב לבוא יחד עם המחוננות (אני מחוננת ואין לי שום קושי תחושתי, הבן שלי על הרצף והאמת שאני לא רואה דמיון, והוא בתפקוד גבוה עם יכולות קוגניטיביות גבוהות לדברי הפסיכולוג) . כן מאפיין את האוטיסטים איים של יכולות (גם לא תמיד) שיכולים להזכיר מחוננות, ואני מניחה שיש מחוננים על הרצף לא מאובחנים/מחוננים עם קשיים רגשיים ותחושתיים שאינם על הרצף, בסוף מאוד קשה לייצר אבחנה מבדלת בגיל הצעיר, במיוחד אצל ילדים בתפקוד גבוה, אבל אני חושבת (ומהיכרות אישית) שמחוננים כן ידביקו את הפער החברתי כשיגדלו, כי הם ובני גילם יתאזנו , אוטיסטים לא ידביקו את הפער, גן אם הם בתפקוד גבוה וזה לא בולט...

באמת שאלה טובהנפש חיה.

אני חושבת שמחוננות קשור לתחום החברתי (קשה להבין מצבים חברתיים ויש פער בין השכל ליכולת הרגשית)


ואוטיזם קשור להפרעות/בעיות תקשורת (שזה גם קשור לתחום החברתי אולי בעקיפין)

ורמת התפקוד מצביעה על הטווח של רמת התקשורת

חחח מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי

גם אני מכירה כמוךיראת גאולה

שמחוננות זה מנת משכל גבוהה,

אבל יש מאפיינים של מחוננים שנובעים מהפער בין הרמה השכלית לבין הרמה הרגשית. כלומר, לרוב המחוננים יהיה בהכרח פער כזה, וההשלכות שלו (כמו שכתבת, רגשית וחברתית בעיקר) זה משהו שנראה אצל הרבה מחוננים.

מעבר לזה, לכל אדם אופי משלו ומאפיינים משלו בלי קשר למנת המשכל.

מחוננותתהילה 3>

למיטב ידיעתי היא נטו עניין של איי קיו, כלומר ה3% העליונים במבחני איתור (מקווה שזכרתי נכון את מספר האחוזים, אפשר לוודא).

בין המחוננים, יש כאלה שהם גם על הרצף האוטיסטי, ויש כאלה שלא ובכלל לא, והם לגמרי חברתיים, חברותיים וכו'.

יש ילדים מחוננים שפחות בשלים רגשית או חברתית וזה יוצר אצלם גם פערים מסויימים, אבל זה לא מחייב שהם על הרצף.


 

כמו כל העורבים שחורים אבל לא כל השחורים עורבים

 

אני האמת תוהה מה ההבדלבתאל1
בין סימנים של אוטיזם לקשב וריכוז. כי נשמע שיש הרבה מהמשותף. 
אוטיזם זה קודם כל לקות תקשורתיעל מהדרום

לק"י

 

נכון שהרבה פעמים גם יש להם גם קושי להתרכז לפרקי זמן ארוכים.

אבל זה שכל מי שעם לקויות קשב וריכוז יש לו גם קושי בתקשורת.

התסמינים יכולים להיות דומים אבלממשיכה לחלום

הגורם הוא אחר

ולכן המענה צריך להיות אחר

בתהליך האבחון של אוטיזם או הםרעת קשב שוללים את השני

די פשוטoo

אוטיזם זו לקות

מחוננת זו יכולת


אפשר לקשור לקות ליכולת ויכולת ללקות

זה לא אומר שזה בהכרח נכון


יש מחוננים שאין להם שום לקות או בעיה מיוחדת

רק נטו יכולות גבוהות 

תודה על כל התגובות!מתואמתאחרונה

עדיין נותרתי בתהיות, האמת...🙈 כי באמת בנות פה מתארות קשיים למחוננים שיוצאים מגדר המחוננות הבסיסית.

אבל אולי באמת ההבדל הוא שאוטיסטים לא יודעים לתקשר כמו שצריך עם הסביבה ומחוננים - עם כל הקושי - כן יודעים...

(אני פשוט מסתמכת על מה שאני מכירה... בעלי מחונן כנראה, אבל אין כמוהו יודע לתקשר עם אנשים, והבן שלי גם מחונן, אבל מתקשה בתקשורת, ובאמת אובחן לאחרונה עם אוטיזם... אבל זה לקח זמן, כי הוא בתפקוד גבוה)

נראלי יש לי התקפי חרדה - חוששת...אנונימית בהו"ל

סובלת מזה כבר תקופה, אחת לכמה זמן סוג של נפילה לקראת הערב , בילבול, בחילות חזקות , עייפות מטורפת נכנסת למיטה ולא מסוגלת לדבר עם אף אחד, לא מצליחה להירדם גם עד הבוקר ככה סוחבת עד הבוקר והולכת בקשוי לעבודה, לוקח לי זמן להתאושש מזה. היה לי ככה פעם ב3 שבועות נניח, לאחרונה זה מגיע לי אחת לכמה ימים, ב"ה יש משפחה ברוכה, עבודה מחוץ לבית וגם שם עמוס, אתמול אחהצ זה קרה שוב לא תיפקדתי עד שנכנסתי למיטה מיותר לציין שלא נרדמתי עד שעה 5 בבוקר אולי

קמתי בתחושת פחד וחרדה שזה יחזור על זה שוב. מנסה להבין מה יש לי ולאט לאט מבינה שזה סןג של התקף חרדה.

הגיוני שאני לא מבינה ממה זה מגיע? אין שום טריגר וסיבה, ככה משום מקום? קבעתי למחר תור לרופאה שלי, אבל מה להתחיל טיפול תרופתי?? או שיש משהו עדין יותר

ממש מפחדת מהפעם הבאה, החוסר שינה , חוסר אנרגיות ממש מרגישה מתה באותו זמן מחרפן אותי, תחילה חשבתי שזה קשור לקיבה בגלל הבחילות אבל מבינה שלא...

עד עכשיו לא התאוששתי מאתמול, מתפקדת בבית ובעבודה כמו רובוט, עכשיו הפחד מההתקף הבא משתלט עלי

יצא קצת מבולבל אז סליחה, מנסה להבין מה הטיפול כי לא מסוגלת לסחוב ככה עוד

האמת שזה נשמע יותר נפילת סוכר/לחץ דם מחרדהאמהלה

התקף חרדה בד"כ מתואר בצורה ממש שונה.

ובלבול זו תופעה שמצריכה בירור. (והיא קורית בנפילות סוכר...)

הייתי הולכת לרופא משפחה ומבקשת בדיקות דם מקיפות

ובהם בדיקת המוגלובין מסוכרר HBA1C בדיקה שמראה אם היו צניחות בסוכר לאחרונה.

אם את בכ"א חושבת שזה התקף חרדה הטיפול שמאד עוזר זה CBT 

לפעמים צריך גם  טיפול תרופתי.

אני ממש ממליצה ללכת לרופא משפחה בקרוב.

 

יש לי תור טלפוני מחראנונימית בהו"ל

מעולם לא סבלתי מלחץ דם גבוה/נמוך ובעיות של סוכר

לפי הצאט כן נשמע שזה סוג של חרדה

לך לא נשמע? האמת שאת מעודדת אותי כי שקעתי לייאוש וקשה לי עם המצב ולהרגיש ככה

ממש לא. התקפי חרדה בד"כ לא כוללים בלבול ועייפותאמהלה

ונפילת סוכר ממש כן.

לכן זה הדבר הראשון שעלה לי.

אבל אם זה תופעה שמלווה אותך כבר זמן רב את חייבת לבדוק ביסודיות.

לכן חשוב קודם כל בדיקות.

ובבקשה אל תתני לצ'אט לתת לך עצות רפואיות. זה עלול להיות מסוכן.

בהצלחה יקרה

טוב שקבעת תור

תרגישי טוב

זה גם יכול להיות חוסר בוויטמינים וכד'.אמהלה
יכולתקומהאחרונה

להיות שעדיף תור פיזי, אם יש לך אפשרות.

את מתארת משהו שאולי יכול להיות קשור לחרדה, ואולי לא.

ואני מניחה שבשביל לבדוק, הרופא יצטרך שתגיעי פיזית.

הטלפון בדרך כלל מתאים למרשם קטן, התייעצות קצרה, לא לטיפול ממש

חיבוקתהילה 3>

מציעה לקבל עזרה רגשית. הרבה פעמים סטרס ועומס יוצרים אצל נשים מצב כזה.

ולפעמים זה גם יוצר גלגל נוסף של חרדה מלא להירדם, שעוד יותר מקשה לישון, וחוזר חלילה...

הכי נכון זה לעשות עבודה רגשית ולהבין מה כבד עלייך❤️

מה הכוונה עזרה רגשית?אנונימית בהו"ל
מוכנה לנסות הכל, הבעיה שנכנסתי לסוג של לחץ ופחד שזה לא יחזןר על עצמו בשנית, עזרה רגשית סוג של cbt וכאלה? לא יעזור באופן מיידי ובנתיים מרגישה שאני נשאבת לזה
לפעמים הפחד מהחרדה גדול מהחרדה עצמה.מוריה

אם זה חרדה, אז לתת לעצמך את הזמן.

לחזור כמו מנטרה במח שתיכף זה יעבור.

נשימות עמוקות.


ובכל מקרה, כדאי ללכת לרופא לשלול דברים נוספים.

מצפון, שומר בעבודהאנונימית בהו"ל

יש לנו שומר בכניסה לעבודה שמדבר הרבה עם מי שנכנס, בהתחלה הייתי תמימה וחדשה ונידבתי קצת מידע על מי אני ומאז הוא שואל הרבה שאלות ומגיע בהפסקה ואם ריק נכנס ומנסה לדבר.. וגם בסוף היום מנסה להתחיל שיחה..

הוא מבוגר ונראה שעבר הרבה קשיים בחיים...

מרחמת.. ויודעת שהקב"ה מצפה מאיתנו ליחס מכבד.

מצד שני באיזה שהוא שלב התחלתי לענות מהר, לעבור לידו מהר, לענות בקצרה ולהיות מהר בפלאפון ולהראות עסוקה.. הוא לא הפסיק!! וגם ניסה לדבר עם עוד מורה חדשה ולהראות לי שהיא כן זורמת - היא גם תמימה עוד..

יום אחד בעלי בא איתי והוא התחיל לדבר איתו גם..

יודעת שהתנהגתי אליו בקצת קוצר רוח,

מצד שני אני לא מעוניינת לדבר עם גברים!! ובקלות זה עלול להגיע למקומות של בעיה... הוא יכול לדבר ממש הרבה ולשאול שאלות.. ניסיתי לעצור את זה מהר...

אשמח למחשבות שלכן

מוסיפהאנונימית בהו"ל

הוא יודע שאני דוסית, אני לבושה ככה!!

בהתחלה חשבתי שהוא מדבר בקטע של סוג של סבא.. או משהו כזה.  

אבל זה נהיה שאלות של הרבה זמן והרגשה של רצון לברוח..

אני רואה מבוגרות ממני שמכבדות אותו ומקדישות לו זמן.. אני צעירה וזה לא מתאים לי גם בלי קשר. 

יש טיפוסים שהם לא מאה...באתי מפעם
זה לא נשמע כמו טיפוס שזה בעייתי לדבר איתו מבחינת 'לאן זה עלול להדרדר,' מכירה כמה שומרים כאלה וגם כשהייתי ממש צעירונת הרגשתי ממש לא נעים ואפילו מוטרדת, אבל כשהתבגרתי קצת (אני לא כזאת מבוגרת, פשוט לא ילדונת...חח) אז לא לקחתי את זה למקום כזה, הסתכלתי עליו בעיניים של ילד מסכן שמתחנן לטיפת יחס מכל עובר אורח, זה לא רק מנשים צעירות... אז את כמובן לא חייבת לתת לו יחס כ''כ אם זה מרגיש לך מעיק מידי, רק אומרת שאל תקחי את זה קשה. זה שאת לבושה דוסית לא אומר שהוא יסיק את המסקנה, כאמור, יש אנשים שהם לא ממש מאה בתפיסת העולם והבנה של דבר מתוך דבר, ומן הסתם גם לא מודע לכך שהוא חופר אלא בטוח שהוא חברהמן. 
אבל הוא ממש מסוגל להפוך להיות "חבר"אנונימית בהו"ל
כזה ולהרגיש מאוד בנוח לומר הערות ולייעץ ולהתקרב רגשית, ואני גם לא ילדונת.. ופשוט מעיק עלי הלשים גבולות בלי סוף, כשאני פשוט לא מעוניינת לפתח שיחה חוץ משלום ולהתראות. 
אז אל תפתחי שיחה. בעיני זה ממש בסדריעל מהדרום

לק"י


זה לא שהוא בודד לגמרי. אני מבינה שיש כאלה שכן משוחחים איתו.

(גם אם הוא היה בודד וזה היה מעיק עלייך, אז לא הייתי אומרת שמחובתך לשוחח איתו. אבל אם הוא גם לא בודד, אז בכלל).

תודה על זה.אנונימית בהו"ל
ברגע שאת מרגישה רצון לברוחכורסא ירוקה

זה הזמן לעצור. אפשר להתעלם או להגיד בוקר טוב בנימוס ולהכנס פנימה, בלי מה שלומך או שאלות. אם הוא שואל מה איתך - בסדר תודה שיהיה יום נעים.

אני מרגישה מועקה כזאת. שהוא מנסה לפתח קשראנונימית בהו"ל
ואני ממש לא בעניין, אבל מרחמת ואולי צריכה לחשוב קודם על עצמי וכמובן לכבד אותו אבל לשים גבול ברור
אי אפשר לייצר קשר מרחמים אם את לא רוצה את זהכורסא ירוקהאחרונה

אם יש אנשים שמתאים להם לדבר איתו או שמרגישים שזה פחות מעיק עליהם - הם ידברו איתו. עלייך זה מעיק אז פשוט תפסיקי.

אי אפשר לבנות קשר, ועוד כזה שלא מתאים לך ואת לא מעוניינת בו, אם הוא מעיק עלייך רק בגלל הרחמים.

תרחמי קודם על עצמך

למישהי יש ניסיון עם לידת עכוז אחרי קיסרי?אנונימית בהו"ל
תבררי מול בתי חולים אם זה בכלל אפשריהשם שלי
זה אפשרי אם חותמים על סירוב לניתוחאנונימית בהו"ל
יש הבדל גדולהשם שלי

אם בית חולים מאפשר מלכתחילה לנסות לידה רגילה במצב כזה.


או שהאישה מכריחה אותם לילד אותה ככה, כי היא מסרבת לניתוח.

ואז אולי זה מה שיקרה, כי לא יכולים לכפות ניתוח, אבל כל האווירה תהיה של הלחצות, ועל כל דבר קטן ינסו לשכנע לעבור לניתוח.


אין לי מושג מה המדיניות של בתי החולים. אבל אם יש בית חולים שמאפשר, ומוכן להתגייס לזה, אז עדיף.


ואגב, אני ילדתי בניתוח בלי לחתום על הסכמה. ברור שהסכמתי, אבל זה היה כל כך מיידי, שבכלל לא נתנו לי לחתום.

ואיך הרגשת אחרי?אנונימית בהו"ל
מבחינת הניתוח?השם שלי

ב"ה התאוששתי בקלות.


מבחינת זה שלא חתמתי על הסכמה,

אז קודם כל כן הסכמתי, ושיתפתי פעולה. רק לא חתמתי על הטפסים.

ולמחרת הרופא הגיע אלי להתנצל.

זה היה ניתוח חירום ממש, אם היו עוד מחכים, לא בטוח שהתינוק היה שורד.


לצערי אין בי"ח בארץ שמאפשר את זה ככה בקלותאנונימית בהו"ל
יילוד תינוק עכוזחנוקה

דורש מומחיות גדולה.

 

לא סתם הפסיקו ליילד עכוז- כי זה מסוכן.

אז אם בביח אין רופא מומחה לזה-

נשמע לי ממש התאבדות.

סליחה על החריפות...

אבל המטרה שהולכים לביח היא בשביל שיהיה שם מישהו שציל חיים במקרה הצורך.

אפשר גם ללדת בבית- שם אף אחד לא ייקח אותך לניתוח..

איך אפשר לדעת מראש אם יש רופא מתאיםאנונימית בהו"ל
או לא באותה משמרת?
לוקחים רופא פרטיעדיין טרייהאחרונה
תתחילי בלהתייעץ עם רופא מומחה. לא כל מנך ולא בכל מצב (לא יודעת לגבי לידה אחרי קיסרי) מתאים ליילד עכוז.
לי איןיעל מהדרום

לק"י


הקטן שלי היה במצג עכוז (וב"ה התהפך לבד בסוף), ואני אחרי קיסרי.

אבל כשהרופאה אמרה לי מה האפשרויות, היא אמרה שאפשר ללדת בלידת עכוז (היא לא המליצה. אבל לא אמרה משהו על הקיסרי שעברתי).


אז אולי בסורוקה זה אפשרי. לא ביררתי.

זו את מהשרשורים הקודמים?יעל מהדרום

לק"י


כתבת שבעבר היפוך לא עזר לך?

(אני בכל מקרה קבעתי תור להיפוך. לידת עכוז לא רציתי לנסות).

פריקהאנונימית בהו"ל

ואז היא אמרה לנו בצחוק

העולם לא כזה גרוע אם החלטתם להביא עוד ילד, לא?

והצביעה לי על הבטן

ואנחנו צחקנו והמשכנו בשיח עם כל החברים ובפנים בכיתי

אני רגילה לבכות בפנים

כבר הרבה זמן

 

האם ידעת, אחות אהובה שלי, שלפעמים נכנסים להריון בלי שמחליטים?

האם את יודעת שיש כל מיני סיבות למנוע?

נכון ההריונות שלך קשים וכולם רואים את זה

את מקיאה, חלשה, ואני הכי מעריכה אותך בעולם על כל ילד שלך

אבל האם ידעת שיש קשיים שקופים יותר?

 

את לא יודעת.

אני אחותך, אבל לא כל דבר מתאים להגיד לך

אנחנו גרים מספיק רחוק בשביל שלא יהיה באמת טעם לספר

האם את יודעת שבהריונות שלי אני לא עובדת

לא כי אני מפונקת

לא כי אני 'מוציאה שמירה'

אלא כי אני בדכאון?

קליני, אמיתי, מאובחן

(מנסה להיות) מטופל אבל לא ממש בהצלחה?

 

את לא יודעת

הקטן שלי בן שלוש

וכולם במשפחה אומרים שאני מפונקת

ולא רוצה הרבה ילדים

וההריונות שלי כל כך קלים 

ואני כל כך חזקה

אבל זה שהגוף חזק

לא אומר שהנפש לא מפורקת?

 

האם את יכולה להבין, שעוד לא התאוששנו מההריון האחרון

נכון עברו שלוש שנים

שעבדנו כמו משוגעים

לשקם את החיים שלנו

מאפס

זוגיות, מיניות

טיפולים לילדים שכבר יש, לבן זוג, לי.

האם את יכולה להעלות בדעתך שיש קשיים

שקשה לדבר עליהם

ממש קשה

אבל זה לא הופך אותם ליותר קלים?

האם תביני פעם שאנחנו לא מדברות

לא כי אני עסוקה

לא כי אני סנובית

אלא כי אין לי כח

וכשאני מדברת

בסוף אני בוכה

אז למי שלא רוצה לבכות

אני לא מדברת?

 

ואמא שלי,

שמדי פעם לוחצת

וכל כך מאושרת לשמוע על ההריון הזה 

ורומזת לי לא בעדינות בכלל שהשנים חולפות

אמא, את יכולה לכבד קצת?

לא להבין, אני יודעת,

תחשבו שזה בחירה או חוסר רצון או-

מה זה נקרא להיות במיטה? תקומי.

אחיות שלך קמות ומקיאות.

מה לא עושים בשביל ילד.

 

האם תסכימו לא להבין, 

ולמרות זאת לכבד אותי טיפ טיפה?

יש סיכוי שלא אמלט גם מהמפגש המשפחתי הזה?

 

ובכמה מאמצים זה עלה לי להגיע למפגשים האלו.

 

וגיסות שלי,

אתן חמודות

מאד.

די להתלחשש עלי.

כן, לא סיפרתי על ההריון. לא היה לי כח.

נכון. אין לי רצון לדבר עליו.

זה כל כך לא בסדר?

בקשתי מבעלי לספר, והוא העביר לכן את זה בדרכו שלו

וזהו.

לא בקשתי עזרה, לא בקשתי ארוחות.

בקשתי שתעשו לי מקום בשולחן.

 

רציתי החנוכה הזה לשחק קצת בנורמליות.

לעשות הצגה שאנחנו פה כמו שנה שעברה.

עם הילדים החמודים שלנו.

קלעתי צמות לבנות.

הלבשתי את כולם יפה.

התאפרתי לכבודכם. לכבוד כולכם.

(נכון לא הבאתי סלט, סליחה. לא בקשו אז...)

ונכון לא את הכל אפשר להסביר

ויש סימני שאלה אני מבינה

 

אבל רציתי לעשות כאילו.

לא הצלחתי.

חיבוקפייגא

איזו גיבורה את!

כל כך קשה להיות עם קושי שקוף

את סוחבת ככ הרבה,

זה שאת קמה כל יום ודואגת למשפחה שלך

מגיע לך מחיאות כפיים!

חיבוק גדולתהילה 3>

נשמע ממש קשוח.

ומציעה בזהירות, אולי שווה לספר למשפחה או לחלקה? אפילו לספר חלקית? כמה שמתאים לך?

נשמע שזה הרבה עול וקושי, וחבל לשאת לבד אם יש אפשרות לתמיכה והבנה..

שיהיה בקלות בע"ה

דכאון בהריון זה הוא שחורמתיכון ועד מעון

חיבוק ענק, עצום

מקווה ממש שאת מלווה ומטופלת כמה שאפשר

קשוח ברמות ואכן שקוף לגמרי 

חיבוק גדול! את כותבת כל כך יפהקופצת רגע

ושומעים את המורכבות והקושי.

מבאס לשמוע שיש מקומות ש'יורדים' על אשה שיש לה כמה ילדים והקטן שלה רק בן שלוש, שהיא מפונקת שרק עכשיו נכנסה להריון נוסף, ממש עולם הפוך בעיני.

חוץ מזה שזה באמת לא בסדר בעיני להכנס לשיקולי תכנון משפחה של מישהי אחרת, זה נראה שכמעט אין אפשרות לא לפגוע ככה.


ואם אפשר, אוסיף רק שהקושי הזה שקוף כי אנשים עובדים קשה לשמור עליו בלתי נראה. אולי דווקא אם כן תשתפי בכל זאת יוקל לך ולכם?

הלוואי הלוואי הלוואיהשתדלות !אחרונה

אנשים לא יוציאו בכזאת קלות את המילה "מפונקת".

שימי על כולם פס.


אומרת גם לעצמי, כי אני כמעט קורסת כי כולם חושבים שאני מתפקדת כרגיל אז אני מנסה לספק את זה. לכי תסבירי לכל אחד שאת ממש לא מרגישה טוב, ולא תמיד זה יהיה עם הסבר "רפואי"...

תני לעצמך צל"ש על ההצלחות הקטנות. זה ממש לא מובן מאליו שהגעת בכלל לארוע משפחתי. תראי כמה את עושה בשביל הילדים שלך, את אמא לביאה❤️

הוא בדרך הביתה…אנונימית בהו"ל

הוא בדרך הביתה… והדמעות עצב/כאב/עלבון/געגוע…

הפכו ברגע לדמעות אושר/שמחה/אהבה.


הוא בסבב מספר מילון וחצי. ואני כ"כ שמחה על הזכות להיות בצד הנכון של ההיסטוריה. ואני מבינה את החשיבות. ואני מפרגנת. ואני תומכת. ואני מעודדת. ובאמת שלרוב המוחלט אני גם ממש מסתדרת.


אבל היום היה לי קשה. תכננתי לשבת הערב לכתוב ולפרוק כאן..


והקושי יושב על קושי שקצת מלווה אותי בסבב האחרון. כי הפעם הוא קרוב, הפעם הוא "רק" ביו"ש, הוא חצי שעה מהביתה. סופסוף לא עזה ולבנון. מרחק נגיעה.

וגם קצת יותר "קל"… ואני שומעת על "זמנים מתים" ומפרגנת, באמת שמחה בשבילו.  אבל לפעמים בזמנים המתים קצת רוצה שאני אהיה זו שממלא אותם. ולברור שלא תמיד זה הכי זורם.


שבת הייתי לבד עם הילדים, זה תמיד קשה. במוצ"ש רציתי כ"כ שהוא יתקשר, יתעניין, ישמע איך היה לי. הוא התקשר רק 40 דקות אחרי צאת שבת, להדליק איתנו חנוכיה בווידיאו. ישר אח"כ ניתקנו ואני סיימתי עם הילדים. התקשרתי אחרי ההשכבות לפרוק לו את שבת, הוא הקשיב ואז בשיא הכנות אמר שלא מצליח להתרכז (לא היה בפעולה ספציפית) אמר שיחזור אלי, וחזר אחרי 5 שעות (בדקתי🙈) ברור לי שזה לא מרוע, שאני חשובה לו, שיש עליו כ"כ הרבה על הראש (הוא לוחם בתפקיד פיקודי)

אבל נפגעתי. רציתי צומי, רציתי להרגיש היחידה שחשובה, להרגיש שהוא כל  זמן רק חושב עלי.


היום היה יום קשה. מכל מיני דברים שיושבים עלי. התקשרתי קצת לדבר והוא היה באמצע אימון. חזר אלי בדיוק באמצע סידור לא.ערב, שמע בעיקר שאגות שלי על הילדים.


סיימתי להשכיב את הילדים. כ"כ רציתי לסוע אליו, לחיבוק, לדבר.

ולא התקשרתי. פחדתי כ"כ מדחייה, פחדתי לשמוע שלא שייך שאגיע.

ולדבר בטלפון לא באמת מספיק לי, לא באמת עוזר תמיד.


אז יצאתי קצת להסתובב, כי זה תמיד עושה לי טוב. וכן חיכיתי שהוא לפחות ייתקשר, יתעניין…

והוא לא התקשר. וכבר מאוחר. ואני נעלבת, ונפגעת, ומקנאה, ומרגישה פחות חשובה.


ואז הוא התקשר.


הוא בדרך.


נבהלתי.


שאלתי אם קרה לו משהו.


ענה לי שלא, הכל איתו בסדר, פשוט הרגיש שאני צריכה אותו.


ואז כל הדמעות התפרצו.


והכל פתאום הפך להיות יותר קל. יותר בסדר.


הדברים נכנסנו לפרופורציות.


וזהו. יושבת על הספה, בוכה, פורקת ובעיקר מחכה.


ויודעות שיהיה עוד. עוד סבבים. עוד קשיים. עוד מבחנים בזוגיות.

ומתפללת שהקב"ה ימשיך לתת לנו יד כל הזמן.


ושתגיע הגאולה השלמה בקרוב.

שולחת לך חיבוק גדולואילו פינו

ותודה גדולה ממני ומכל עם ישראל על ההקרבה העצומה שלכם!

מזדהה עם המון ממה שכתבת.. קראתי והחזרת אותי למילואים האחרונים שהיו מאתגרים וממש כמו שאת מתארת..

שמחה בשבילך שהוא חוזר, שהצליח קרוא אותך מרחוק ושהתאפשר לו להגיע. מאחלת שיהיה זמן משמעותי וממלא יחד

שולחת לך מלא כוחות להמשך המילואים והמון הערכה ♥️♥️

את כל כך מחוברת לעצמךEliana a

אהבתי

זה כבר חצי ריפוי

מהממת שאת! תודה לך ותודה עלייך!!!אמהלה

ואיזה זוג מתוק אתם נשמעים

ותראי איך את חשובה לו

ואיך הוא הרגיש שאת צריכה אותו

איזו אינטואיציה חזקה היתה לו שנכון שיגיע הביתה היום

שיהיה לכם ערב קסום 

ושזה יתן לכם מלא כח להמשך

בשורות טובות

חיבוק ענקיתהילה 3>

זה קשוח בטירוף. נשמע שאת קשובה למה שהלב שלך זקוק ויודעת גם להביא את זה לזוגיות וזה כל כך חשוב.

איזה כיף שהוא חזר, תספרי לו כמה זה מחיה אותך ❤️

וואי אהובההבוקר יעלהאחרונה

כמה קשה. מבינה אותך כ"כ

שולחת חיבוק גדול.

ותודה לכם. 

יש דבר כזה לאבחן היפראקטיביות לפעוט?אנונימית בהו"ל

סליחה אני ממש נואשת

הבן שלי בן כמעט שנתיים (עוד חודש)

שובבבבבבבבבבבב

פרא ממש

אני לא עומדת בקצב!

הוא גם מגיע לכל דבר מטפס משתחל

כל פעם אני מוצאת אותו במקום מפחיד אחר

אני לא מצליחה לשמור עליו.

הוא יודע לפתוח קופסאות של תרופות עם נעילת בטחון

וכמעט את כל סוגי המנעולים לארונות

ולברוח מהכסא בטיחות או החגורה של כסא האוכל בקיצור- הבנתן את העיקרון...

הוא גם לא יישן טוב בלילה- קשה לו מאד להרדם 

הוא צורח שעות, אז אי מוציאה אותו שלא יפריע לאחים שלו

ואז הוא נשאר ער עד 11 בערך ומשתולל בכל הבית...

ביום הוא בכלל לא ישן והגננת קצת מתלוננת עליו

ויש לו מלא כח

היה עכשיו מפגשי חנוכה ואני רואה שהבני דודים מפחדים ממנו

לא אלה בגילו, ילדים בני חמש שש חוששים ממנו

הוא מרביץ, שורט נושך

זורק חפצים על ילדים אחרים

האמת לפעמים גם אני מפחדת ממנו (למרות שיחסית לי ולבעלי הוא לא מציק וגם לא לגננת כי יש לנו סמכות עליו)

הוא חכם, הוא מבין, אני רואה לגמרי.

הוא יודע מה מסוכן מה אסור

זה לא עוזר

הוא לפעמים אומר אחרי שעשה משהו רע 'עונש, אני עונש' _לא יודעת מאיפה זה בא, אולי מהגן.

אבל הוא בהחלט מבין שעושה מעשה אסור.

(עכשיו אמרתי לו שמחר חוזרים לגן, היה חופש יומיים, מיד אמר לי את השמות של החברים ומשחקים האהובים מהגן)

לפעמים אני חושבת ש*אני* צריכה כדור כדי להתמודד איתו

אבל לפעמים נדמה לי שגם לו אפשר לעזור

גם בשבילו מפחיד להיות כזה מנוע עוצמתי בתוך גוף של פעוט.

הוא מנחם את האחים אחרי שפוצע אותם...

 

אחים שלו גם לא אוהבים אותו כל היום מתלוננים עליו הוא הורס להם נוגע מציק

אני באמת מנסה לעזור אבל לא תמיד יכולה אני אחת ושי לי 2 ידיים והבית לא גדול

והוא אוהב את אחים שלו ורוצה שישתפו אותו במשחקים.

אבל כשאי קולטת שאני דוחה את ההחתלה שלו כי אין לי כח להתמודד איתה-

אני מבינה שמשהו פה לא תקין.

שאני שוקלת אם לקחת אותו לגינה (כי אני אצטרך בטוח לטפס על המגלשה מבחוץ להוריד אותו משם)

או שעדיף להשאר בבית (ועוד משהו יישבר..)

בקיצור מה עושים?

 

לכי להתפתחות הילדפאף

תבקשי הפניה מהרופא ילדים, לא יאבחנו היפראקטיביות בגיל הזה, אבל תדגישי את הקשיים ואולי יתנו לך אבחון אצל מרפאה בעיסוק שתבדוק וויסות חושי ודברים נוספים...

אם המצב באמת כמו שאת מתארת-מרפאה בעיסוק ממש יכולה לעזור, ללמד אותו לווסת את הכוח שלו, ללמד אותך איך להתמודד איתו-יכול להיות שהוא ילד שזקוק לגירוי תחושתי גדול יותר, כי נשמע שהוא מתנהג בצורה טיפוסית לגיל שנתיים-אבל מפעיל המון כוח, הרבה ילדים בגיל שנתיים מרביצים או מפרקים משחקים לאחים שלהם, נשמע שהעניין אצלו שבכל פעולה שלו הוא מפעיל המון כוח...

בהצלחה! נשמע קשוח ממש

תודהאנונימית בהו"ל

זה לא ילד ראשון שלי

קלאסי בגיל שנתיים להציק אבל הוא פשוט מנוע טורבו

זה בלי הפסקה ומתזז ואני לא מצליחה לעצור את זה

גם אין לו פחד

חופשי בגינה נניח

ילד בן ישר עוקף אותו בתור למגלשה

הוא מטפס מהצד על הסולם נוגס בו בברך

וואלה זה זר לי..

וגם מאש/כביש/כלבים שום דבר לא מפחיד אותו..

זה נשמע לי קשור לוויסות חושיפאף
אני מסכימה איתך שזה לא בו שנתיים רגיל, זה פשוט נשמע כמו התנהגויות של בן שנתיים מוקצנות, עם היפראקטיביות פחות יש מה לעשות בגיל הזה, אבל וויסות חושי, הפסקות תנועה יזומות, דברים כאלה לדעתי יכולים מאוד לעזור, כדאי להתחיל מרופא ילדים ולהתעקש על הפניה להתפתחות הילד ולמרפאה בעיסוק 
מסכימהיראת גאולה
לא מאבחנים היפראקטיביות בכזה גיל, אבל יכולים לתת כלים מכיוונים אחרים.
אני רק שולחת חיבוקאחת כמוני
נשמע מתיש ביותר 
רק רוצה להרגיע אותך שעם הגיל זה מתאזן קצת...חילזון 123
עבר עריכה על ידי חילזון 123 בתאריך ב' בטבת תשפ"ו 23:59

וזה כבר מפסיק להיות מעניין לעשות מה שעניין אותו בגיל שנתיים...
 

יש לי אחד כזה שבגיל יותר צעיר אפילו עלה לארון העליון במטבח ופתח ושפך את האקמולי... היה אלוף במתקנים בגינה...וכד'

ובכללי צריך כל הזמן אקשן ומשהו לעשות...

אחרת מפנה את המרץ להצקות ולצומי...

 

יש לאופי הזה גם יתרונות. זה אחד שתמיד ישיג מה שהוא רוצה, עצמאי מאד, אוהב אתגרים
 

 

גם לי נשמע כמו ויסות חושי. בהצלחה רבה!!!! לא פשוט❤שיפוראחרונה

אולי יעניין אותך