שהרי לכאו' איך ע"י מציאה של מעשה טוב יחיד, הוא נהפך לגמרי לאיש אחר?
לכן אולי הפירוש הוא קצת אחר. האדמו"ר מפיסצנא כותב בהקדמתו לחובת התלמידים: "אין מדה וטבע רע בהחלט בילד ישראל – הורונו קדושי ישראל הבעל שם טוב ותלמידיו אחריו זצ"ל, רק שצריכים לדעת איך לשמש בהם ולגדלם. למשל אם יש לפניו תלמיד במדת עקשנות שהיא רעה, וסובל המלמד ממנו הרבה, יתבונן והיה כאשר יתגדל ויקבל על תורה ועבודת ד', כמה תהיה כל עבודתו בעקשנות ובמסירות נפש, לא קל ולא הפכפך יהיה, איש ישראל כמו שדורש המדרש יהיה, (בר"ר לט, ג) ׳אם מעמיד דברים כחומה׳, עין שם. בכל דברי עבודה יהיה חזק כחומה בצורה. ואם יראה תלמיד במדת הכעס, הן אמת שבאפן זה שהנער משמש עתה במדת כעסו רעה היא עד מאד, אבל האם בשביל זה יכולים להחליט עליו לאמר שרש פרה ראש ולענה בו נמוך וגרוע הוא בטבעו... האם יכולים לשער מראש את גדל התועלת אשר יכול המנהל והמחנך להוציא מן רעת כעס הכעסן, כאשר יחדר אל קרבו ויקרבהו וילהיב את לבו ונפשו שיהיו מסורים לד'. לאש של מעלה יתהפך כעסו, כל מעשה עבודה אשר יעשה כגחלי אש יתלהבו, וכל דבוריו אשר ידבר לד' בתורה ובתפלה בקול חוצב להבות אש ירעם. ועין בפרוש הרב ז"ל על כגונא בסדורו, וזה לשונו: 'החמימות שבכעס שמסתעף מן החמימות שבלב, וכל אדם הרתחן בטבעו עלול טבע לבבו להתלהב ברשפי אש התשוקה'."
אנחנו לומדים כי המידות הרעות בשורשן הן מידות טובות שהאדם לא יודע ולא מצליח להשתמש בהן כמו שצריך.
כך זה גם כלפי כל חטא של האדם, החטא נובע מכך שבאדם יש כוחות טובים שהוא לא יודע לפעול איתם נכון.
ר' נחמן אומר, שכדי לרומם את הרשע צריך למצוא את הנקודה הטובה שלו. את הנקודה הפנימית שאיתה פועל, אך לצערינו הוא פועל איתה לא נכון ולכן הוא חוטא.
לאותה נקודה פנימית טובה יש בודאי גילוי כלשהו, אפילו מועט באיזה מעשה טוב ומצוה. ע"י אותו גילוי אנחנו יכולים להאיר ברשע את הנקודה הטובה שבו וממילא לבטל את כל החטאים שנעשו על ידה. וכך הוא מתעלה מהמדרגה הנמוכה בה הוא היה.
כך נראה לי הפירוש בדברי מוהר"ן. את הפירוש הזה אני אומר על פי דברים רבים הכתובים במרן הרב חרל"פ וברב זצ"ל, לא מכריח אותו...