אז פשוט נכנסתי לחדר ,התיישבתי על הכסא מביטה נכחה מולי גוש ברזל
הגוש הזה הזיז לי מיתר בלב .
נפלתי היום שוב. אני נופלת כל הזמן .
הנפילה עמוקה יותר שאני לא מרגישה שזה נפילה רק הסימפטומים הם שמאותתים לי שארע משהו ואף הם אלו שגורמים לי לנוע קלות בחוסר נעימות .
באמת באמת שאני כבר לא יודעת מה לעשות, מה צריך, מה חשוב ,מה הזהות שלי .אני פשוט מלאת תווים וצלילים ,בוחרת להשאב למנגינה שממלאת לי את הראש ואת הלב בחוויות קסומות של הסיפורים הקטנים באותו מצב מוזר . ואני בוחרת בוחרת להמשיך להשאב למנהרת הצלילים חסרי הבהירות, לסיפורים חסרי הזהות ,לבריחה שלי מהמהות ולא מתכחשת ולא מרגישה מבוכה, כי הרפיון הזה שהגוף שלי משדר מביא אותי להכרה שזה גדול עלי לבחור במשהו גדול ממני. ואני נשאבת נשאבת ובפנים יודעת שזאת בריחה שלי מהמציאות ,חוסר התמודדות שלי מהמציאות. המנגינות עוברות להן ביעף הסיפורים חולפים בלחש ואני נשארת שוב עם התהיות.
אז אני פשוט בוחרת . בוחרת להכנע, להרפות לתאוות לתענוגים למנעמי החיים היפים שקוראים לי אליהם ובוחרת להמנע מלעצור את הנפש שכל הזמן רצה לענג את עצמה פשוט נכנעת מבחירה
כן מהבחירה שלי לא לבחור.
בחרתי לא לבחור. ואולי יש כאלה שילגלגו עליי יגחכו ילעגו לטיב הבחירה שלי ויש כאלו שיקניטוני ולא יחילו על בחירתי הגדרת בחירה אבל זה לא מעניין אותי, למעשה, זה מדגדג לי את הזרת.
אבל האמת היא שהיד שלי בוערת .חמה היא עלי אצבעותיי כבדות הן עליי מלכתוב את כל השקרים וההתכחשות הזאת . האמת היא שאני רוצה לבחור באמת רק מרגישה שאין לי כוחות להשקיע מבולבל לי לנחות למציאות מתסכל אותי שאין הפסקה בין אתגר אחד למשנהו ואני עייפה עוד לפני שהתחלתי , רוצה לישון עוד לפני שקמתי לא מוכנה לפיסות מידע המאתגרות שעוד ממשיכות להגיע אליי, רוצה לצווח אין לי כח אין לי יכולת אין סיכוי ! איך אני עוברת את כל זה למה הכל ככ מורכב למה העולם משקר ?
אז הכי קל לי לאטום את אוזניי בעולם מלא צלילים להשקיע את ראשי בעולם עשיר ולטייל עם ליבי בשבילים מסתוריים ולבחור לברוח מהמציאות .
אני אדם רציני וחכם תאמינו לי. רק קשה לי, זה מכסה עליי. הייתי מאוד רוצה להצליח לבחור . מתנצלת בפני עצמי ,בפני אלו שמאמינים בי ולא מגיע להם להתאכזב, מתנצלת אולי יבוא הרגע הזה שאצליח לבחור באמת או אז ארוץ לבשר להם זאת בשתי רגליי.
