משוגעת.משו לא עם סוף ברור ושמח.בברסלב בוער אש!

 

(לא עושה מרגיע וטוב בלב בכלל.

ישמצב שעדיף לא לקרוא.היתי חיבת אבל לכתוב משו כזה.מחילה.)

 

נראה כאילו כל העולם בוכה את הדמעות שהיא לא מצליחה לבכות.הדמעות שיושבות בתוכה ומחכות,הדמעות שלגמרי שורפות אותה מבפנים.

הילה רצה ורצה בתוך הגשם הזה והרוח,השערות נדבקות לה לפנים והאף שלה אדום וכל הפנים שלה קפואות קפואות.

והלב.הלב,ממ..היא חושבת,גם הוא קפוא.הגינס שלה סחוט מהגשם.טוב צריך שניה הערכת מצב,חשבה.'מה עושים',התישבה ביאוש על ספסל במרכזית.

-צלצול- 

הוציאה תפלפון מהתיק השחור שלה.הכל אצלה שחור.התיק והזקט,הלק,ו..הנשמה.הנשמה השחורה שלה.זאת שדוחפת אותה לברוח מכל דבר שאפשר לברוח ממנו.

זה היה נעם."מה איתך יפה,איפה את?" "אני במרכזית,רוצה לבוא לאסוף אותי נסע קצת לים?" "מה ים משוגעת,תראי איזה גשם!" "באלי ים." "טוב נו,יא פסיכית אי אפשר לצפות את השגעונות שלך,חכי אני בא." -ניתוק.-

הילה עולה לאוטו של נעם,מטנפת לו את כל הריפוד במים,לא מזיז לה."יאלה תל אביב,היר וי קאם!"נועם צוחק.הילה מסתכלת עליו במבט כזה שמוריד את כל החשק שהיה לו שניה לפני שעלתה לו לאוטו. "מה זה הפרצוף הזה?" "אני..נעם אני,"הילה נאנחת."אני לא עומדת יותר בריקנות הזאת.גדול עלי כל החיים האלה.הלב שלי צועק לי הצילו בלי הפסקה.לא מסוגלת להיות בבית יותר.לא באולפנא,שעוד מעט אני יצטרך לחזור אליה,אתה יודע איך זה..ההורים שלי לא יקבלו את זה שאני ישאר בבית עוד כשיגמר החופש,צריך ללמוד וכל השטויות האלה..ואני לא מסוגלת לחזור לשם.לא מסוגלת לעמוד בצביעות הזאת שאני יהיה שם.אף אחת,א ף   א ח ת לא יודעת עלי כלום.זה רק אתה.ואני לא מסוגלת להיות שם דוסית עם חצאית וגרבים,שכולם חושבות שהיא צדיקה רצח ומתוקה ותמימה כזאת ו,ופה..מה אני.תראה אותי.לא יכולה עם השקר הזה זה הורג אותי נועם.אני לא יודעת מה לעשות.אמא ואבא יתחרפנו עם הם ידעו על המצב שלי.אני לא יכולה לספר לאף אחד,אבל לא מסוגלת להיות שם.וריק לי נועם,כלכך ריק.חיים כפולים.נמאס לי מזה.הלואי היתי יכולה לברוח משם כמו שאני סתם בורחת לרחוב כי לוהט לי בבית.אני כל היום רבה איתם,וכל פסיק שהם אומרים מקפיץ אותי.אני נחנקת.אני נמעכת לקיר."הילה נאנחה.

'אווץ.לא פשוטים החיים האלה.'חשב נועם לעצמו.הם שתקו עד שהגיעו לים.ירדו בשתיקה,נעם מחבק את הילה ושתיהם שותקים.הולכים בשתיקה לכיון המים.

בחוץ העולם עדין סוער את הסערה של הילה.הגשם מצליף בהם בלי הפסקה ומרטיב אותם בלי להשאיר טיפת בגד יבשה.'היא באמת משוגעת הילה הזאת,מי הולך בשיא החורף לים?'חושב נועם לעצמו.'אבל דוקא זה מה שיפה בה,בהילה.שהיא משוגעת.מסתורית כזאת.אי אפשר לדעת מה יבוא לה פתאום.'

מגיעים למים,מתישבים.הגלים סוערים איתם ברמות,כמו הסערה שבלב שלהם.הילה מסתכלת על המים באדישות כאילו,אבל רואים לה בעיניים יאוש מטורף מעצמה,רואים לה בעיניים 'הצילו'.הצילו מטורף כזה.שעוד רגע משתגע.

"הילה,שמעי.נלך היום לבית שלך.אני יבוא איתך.נספר להורים שלך עלינו.אין מה לעשות.תראי איך זה מטריף אותך להסתיר את זה.

נראה מה יגידו,אל תדאגי.אני איתך בסיפור." הילה שתקה.הם המשיכו לשתוק.שתיקה שחזקה הרבה הרבה יותר מכל המילים שיכלו להגיד.

שתיקה שזעקה פחד ויאוש,ובלבול.הילה ישבה על החול,ושמה את הראש על נעם,שליטף לה את השיער.ושוב נאנחה.ונעם חשב שראה לה דמעה בורחת מהעין.

אחרי שעה בערך,שישבו ככה ושתקו,ורק בהו בגלים הסוערים,קמו והלכו לאוטו.ונסעו לבית של הילה.בשתיקה.

בדרך רייכל שר 'ואם הטעם קצת מר,ושורף בחזה,אז הכל יחכה.'  והלב של הילה דפק טיל והיא חשבה שפשוט שורף לה.שורףשורף.

הגיעו וירדו."נועם אני מפחדת בוא נחזור," "לא,בוא ניכנס,הכל יהיה בסדר."

נכנסים בשקט,אבא ואמא במטבח.אמא צועקת לה,"הילה בואי את חייבת לראות איזה מצעים חדשים מטריפים קנינו לך לאולפנה" והפחד רק מחלחל יותר עמוק ללב של הילה.

הם נכנסים למטבח,ואבא קופץ בבהלה ואמא עוד שניה נופלת מהכסא מרוב שוק.

"הילה מה???מה זה?מי זה?מה קרה לך??השתגעת תגידי לי???"

"אמא חכי רגע,אני יסביר,"

ואבא מתעשת מהבהלה וצועק על נועם-"תצא לי מהבית!שמעת?!מיד!"

"אבא לא,שניה חכו רגע תנו לי ל-"  "הילה אל תנסי אפילו,אני לא מאמין למה שאני רואה."

"נו,תצא!"שאג אבא לכיונו של נעם.

"אבא,אם הוא יוצא,אני יוצאת איתו ביחד.תן לי להסביר רגע!"

"את לא הולכת לשום מקום,שמעת?!ואתה,נו תצא כבר!"

הילה ונעם התחילו להתקדם לכיון הדלת,ואבא תפס את הילה בשרוול וצעק לעברה"את לא הולכת,שמעת?ומה זה הגינס הזה???מה נראלך תגידי לי??"

אבא אני מנסה להסביר ואתה לא נות-" "יודעת מה,תלכי באמת!לא מסוגל לראות ככה את הבת שלי!" 

הילה היתה בשוק.מילא שהיא תברח,אבל שאבא שלה,שלה!!יגרש אותה מהבית?

אחרי כמה שניות,היא פשוט התעשתה והם יצאו.

רק נכנסו למכונית והילה התחילה לבכות בכי חזק,מר ובלתי נשלט.לא הצליחה לעצור.בכתה ובכתה,על החיים ההזוים והדפוקים שלה.

בכתה ובכתה ובכתה.אפילו החיבוק של נעם,הזה החם,החזק,שהצליח להרגיע אותה כמעט תמיד בכל הסערות שהיו לה,לא הפסיק את הבכי אפילו לשניה.להיפך,הוא רק נהיה יותר חזק ובלתי נשלט.

"מה לא עשיתי טוב,מה.אני לא היתי מסוגלת.איך אפשר לשקר ככה על כולם.?!

למה העולם הזה דורש ממנו לבקש סליחה על מה שאנחנו?!למה לעזעזל הוא לא מקבל אותנו פשוט?!

אז מה אם חשבתם שאני משו אחד ומסתבר שאני לא,אז מה?!תקבלו.תאהבו.כמו שאני.רק לו יש את הזכות לשפוט.

למה אנחנו צריכים לעמוד בציפיות של עוד מישו חוץ מההוא שם למעלה?!

למה"

 

 

מפה,המסע של החיים שלה כל  כך לא ברור לה.היא לא יודעת מה יהיה איתה.

רק דבר אחד היא יודעת ומתנחמת בו.היא יודעת,שאפילו עכשיו,כשהיא בשיא הלצער ולהכעיס את אבא שלמעלה,הוא עדין נשאר בצד שלה.עדין יורד איתה עמוק.היא כפוית טובה.היא יודעת.היה לה חיים מושלמים.עדין היא הרגישה חוסר שם.אבל הוא מקבל אותה.

היא ממש מרגישה את זה חזק.שהוא איתה.למרות שהיא כועסת.למרות שהיא מכעיסה.למרות שהיא פשוט עושה הפוך הפוך ממה שהוא רוצה ממנה.

למרות שהיא לא מבינה למה זה ככה.למה לא מקבלים אותנו,את כולנו פשוט כמו שאנחנו.

למה יש אנשים שאין להם מקום.למה העולם הזה כזה הפוך ומבולבל.היא יודעת שאצלו תמיד ישלה מקום.הוא לא בנאדם הוא.תמיד הוא יאהב אותה.ישלו אהבה בלי גבולות.

נעם לא מבין אותה על זה.הוא צוחק עליה.את חתיכת דוסית,את יודעת?"הוא אמר לה פעם."את לא מצליחה לעבוד עלי עם הגינס הזה.איך את יכולה להיות הכי לא מחוברת לעולם הדתי הזה,ועדין כל כך מאמינה באלוהים. כמה הפכפכית את.משוגעת.כבר אמרנו,הא?!"קורץ לה.אבל נעם אפילו שהוא חילוני,אוהב את זה.את האמונה שלה.אוהב את ההפכיות הזאת.את החוסר נורמליות,את השיגעון שהיא.את ה'חתיכת דוסית' שהיא.

 

הילה נרגעת קצת מהבכי חסר המעצורים שלא בכתה כבר הרבה זמן,ונעם מתניע.הם נוסעים.לא יודעים לאן.

החיים האלה.זה לא ידוע מה יקרה איתנו.חושבים כל אחד מהם לעצמו בנפרד.

 

בסוף חוזרים,חושבת הילה.בסוף אני יחזור.בסוף משו ירגע בנו.בסוף,היא רועדת שהיא חושבת את זה,בסוף עוד יהיה לנו טוב.

היא יודעת את האמת,היא יודעת שהחיים שהיא חיה עכשיו זה שקר,פשוט קשה לה להיות מחוברת.היא רוצה לחזור.בסוף היא תחזור.

בנתיים,היא צריכה קצת לחפש.לחפש אותו גם למטה,גם בתוך הבוץ.גם בשחור,השחור הזה שבתוך הנשמה שלה.

 

משוגעת,כבר אמרנו,הא?!"

 

(מי שמכיר אותי,פליז אל תשפטו שכתבתי ככה בצורה הזאת..היתי חיבת.)

..רק הפעם.
כמה שאת..
פף זה מדהים.
(אני לא באמת מכירה אותך אבל גם אם הייתי מכירה,לא הייתי שופטת.)
את כותבת שורט וכנה וככ אמיתי.
אבא.

(יאלדה,
מהבוקר ראיתי את זה וחיכיתי לכמה דקות של שקט כדי שאוכל לקרוא.
וואו תודה על זה.)
❤
..בברסלב בוער אש!

תודה נשמה אנלך מושג כמה זה מרגיע לקרוא דבר כזה.באמת תודה.

 

(והי זה ממש מחמאה!

תודה ילדה שימחת אותי❤)

..להיות בשמחה!!!
ילדה יפה שלי..
איך שהלב שלי בוכה.. אני אוהבת אותך ככ.
את נשמה ככ גבוהה.
מותר לך. מותר לך להיות מי שאת. מותר לך רגע אחד להיות דוסית עם כל התלבושת ורגע אחכ להיות דוסית בלי הבגדים המאפיינים. את לא חייבת דין וחשבון לאף אחד חוץ מלעצמך ולה'. לאף אחד.
זה לא סותר. זה ככ לא סותר.
תראי איזה לב יש לך.. תראי איזה אמונה ישלך.. את פלא. קסם.
אני אוהבת ורק רוצה לשבת ולדבר איתך. ישלי ככ הרבה מה להגיד ולשתוק.
אף אחד לא שופט אותך ואין לשפיטה הזאת נפקא מינא.. שיגידו האנשים את שיגידו, יש אמת ואותה רק את יודעת. יש דרך ולב ומחשבות שרק את יכולה לראות ואף אחד אבל אף אחד לא יכול להגיד כלום. לעולם לא יגיעו למקומך, לעולם אי אפשר לשפוט אותך.
(וכל מה שכתבת זה ככ בסדר. לא שופטים ולא כלום.)
אני אוהבת. תודה עלייך.

ואת כותבת פסיכי. אבא איזה מילים. כתיבה מיוחדת ומדוייקת שמתארת בדיוק. זה ככ יפה.
אל תפסיקי לכתוב. בבקשה בבקשה אל תפסיקי לכתוב
(אני פה לקרוא את כל מה שאת כותבת.. גם ההכי משוגעים)
..בברסלב בוער אש!

אבאלה פשוט התחלתי לבכות.

איזה דבר את..ואו.

את לא יודעת כמה הרגעת אותי.היתי ממש חיבת שמישו יגיד לי גם שאני בסדר

איזה נשמה טובה את.

תודה עצומה.

אני פשוט אוהבת.אי אי

❤

 

 

...רחל יהודייה בדם
כתבת וואו
אמיתי חודר נוגע ויפה
מרגישים פה את הלב,
את הנשמה שלך
נגע בי⁦♥️⁩
..בברסלב בוער אש!

תודה נשמה❤

 

ואו מה שתגובות יכולות לעשות בלב..

תודה לכם פשוט.זה כלכך מרפא.

ממ. אבאלה. אבאלה. ממ זה מפחיד.שנזכה!אחרונה


..דאק

..

שתי נקודותטאביאחרונה

שתי נקודות

קרובות, קרובות

אך המרחק ביניהן מלגעת

במסגרת הפורמט

אינו ניתן לגישור.

מי נתן לך רישיוןעיניים טובות

בחיים לא חשבתי שאפשר למשש ככה פגיעות.

החלל הריק בין המילים ללב נשאר דומם, בעיקר מדמם, ובאוזני רק זעקה נוקבת: "מי נתן לך רישיון?!"

הזירה נראית כמו אחרי תאונה קשה במיוחד. הצעדים הכבדים של אחריות מנסרים את השטח עד שהוא מסיים להקיף את הזירה ושולח בי מבט שאין בי כוחות נפשיים להסתכל בו חזרה.

זה רצון. זה רצון. אני ידעתי מיד. הוא שרוע מדמם במרכז הזירה שאשמה מכתרת כעת בסרטים אדומים. תוך כדי אני שומעת אותה ממלמלת-מטיחה לכיווני, נוטפת ארסיות: "לא סתם רצון. זה הרצון הטוב. ה-רצון הטוב".

אני רוצה לצעוק לה שזה לא הזמן כרגע, שהוא מאבד דם יקר, שיטפלו בו לפני שיהיה מאוחר מדי, אבל כל מה שיוצא לי מהפה זה רק יבבות קטועות שכנראה מנסרות את הלב של ביטחון שנדרס במרכז החזה.

מרחוק אני רואה את חמלה נוגעת-לא נוגעת, בטח מפחדת להתקרב. לעזאזל, למה היא נשארת לבהות שם? לא רואה שצריך אותה כאן דחוף?

בטחון משחרר אנחות קטועות מפעם לפעם, מחרחר בצורה שמדאיגה את אשמה ואחריות.

רצון מאבד סופית את ההכרה.

כל העסק הזה מדליק את אשמה שבפנים מיוסרות מתקרבת אליי, מדדה עקב בצד אגודל עד שעיניה ננעצות עמוק בעיני והיא לוחשות אליהן, שוב עם הארס הזה: "את הרגת את רצון".

אחריות ואשמה אוהבות לעבוד יחד, אני כבר מכירה אותן היטב. שני צדדים של אותו מטבע שחוק שכעת נזרק לכיווני ואני חסרת אונים.

חוסר אונים. בחייאת ראבאק איך שכחתי ממנו. אורות כחול-אדום מהבהבים מולי בדיוק כשאני קולטת אותו מתרוצץ בתוך הזירה עד שכמעט ובורח ממנה.

כשהוא יושב ליד מה שנשאר מרצון הוא מזכיר לי ילד כאפות, מחכה לבריון של השכבה שירביץ לו.

אחריות מנסה להזיז אותו מהשטח המסומן. אשמה דווקא גוררת אותו לשבת על רצון, אולי חושבת שבכוחו להנשים אותו. מפגר.

איך תמיד אני נתקעת עם הכוחות האלו, כנראה שוב חוייג המספר הלא נכון בלהט הלחץ והכאוס.

"גם כן כאוס. בגללו התאונה בכלל", אשמה מלכה בלקרוא מחשבות, והמחשבות שלה מלקות בחזרה. אולי זאת האֲשָׁמָה בעצם.

בין חרחור אחד של ביטחון למשנהו יש לי כמה שניות לעצמי ושוב השאלה חוזרת להכות ולהדהד בי, "מי נתן לך רישיון?!"

חבר'ה יש תחרות כתיבההרמוניה

שיר או סיפור קצר עד 250 מילים

הנושא הוא "אמת"

תרשמו בגוגל "מילה במקום 2026" ותראו פרטים

אפשר לשלוח רק עוד 10 ימים

יש פה הרבה מוכשרים...

בהצלחה

וואי תודה, שלחתי עכשיואהבה.

איזה יופי רוצה לשתף?הרמוניה

הבנתי שאסור להעלות לרשת..אהבה.

לפי התקנון.

אולי כשיפרסמו את הזוכים אני אעלה

אהה חחח אופסהרמוניה

לא נורא חוקים נועדו כדי לעבור אותם

חוץ מזה שכאן זה לא באמת רשת זה סך הכל חצר אחורית כזאת..😅

סתם סתם אבל אם באלך תשלחי לי בפרטיהרמוניה

תודה על ההכוונה סופר צעיר

הנה אחד משלושה שירים שכתבתי לתחרות

עֵת תָּבוֹא הָאֱמֶת 

לְבִקּוּר אֶצְלֵנוּ, 

בְּוַדַּאי תִּתְפַּלֵּא  

מֵעֹקֶם שְׁבִילֵינוּ. 

  

עִקְבוֹתֶיהָ יְכַסּוּ אֶרֶץ 

בּוֹחֶנֶת שֶׁלֶט אֶל דֶּרֶךְ, 

תִּשְׁכֹּן בְּלֵב כָּל נַוָּד 

תָּסֹב כְּנָחָשׁ כָּל כֶּרֶךְ. 

  

לְבַסּוֹף תַּעֲצֹר הָאֱמֶת 

לָפוּשׁ תַּחַת בְּרוֹשׁ, 

יַעֲצֹר לְיָדָהּ זָב חֹטֶם 

וִינַעְנֵעַ אֶת הָרֹאשׁ. 

  

מוֹפִיעָה בְּכָל מָקוֹם, 

וַעֲדַיִן אַתְּ נִסְתֶּרֶת. 

לְךָ יֵשׁ רַק דֶּרֶךְ אַחַת 

וְלָנוּ יֶשְׁנָהּ כָּל דֶּרֶךְ. 

ואוו..!הרמוניה

ידעתי שמוכשרים פה

אהבתי זה נשמע לי פשוט ומקצועי בו זמנית

את הבית השני לקח לי יותר זמן להבין

וממש אהבתי את הבית האחרון

תודה רבהסופר צעיר

לצערי עירי אינה משתתפת טאבי

וואי...הרמוניה

לא אכפת לי לשלוח בשמך אם אתה רוצה כי אני לא שלחתי חחח

אם זה אפשרי אין לי בעיה

אפשר להחליף זריז את הכתובת במשרד הפנים ואז לשנותטאבי

חחחחהרמוניה

סתם שתדע לקבוע תור זה 7 חודשים מראש..(;

פעם בשנה אפשר לשנות דרך האתרטאבי

גולמי, אבל:

מבעד לאישון עיני

המשתקף באישון עיני במראה

ובאישון עינך

נמצאת, בַּשחור חסר־ניצוץ

כל האמת

האמת כולה

על בושה בלתי־מוסברת

שמלווה את נשימותיי

מוסיפה להן נופך צילי

כמו הפחד מרעשי לילה

הדומה לאמת חבויה בציורים בחול על החוף

הנשטפים בגאות ושפל

ובגלים מתנפצים של אמת

האמת שמספרת על חטאים, אכזבות,

טינה שאני שומר כלפי העולם

לְעולם, ולעצמי

כמו קור בלתי־נסבל

מתלכדים גבישים של אמת ופחד

במערות הלב השחורות כאישון

נשקפת מבעד לְחלון הנשמה

סכנת התמוטטות

תחת כובד כל האמת כולה.

תודהההרמוניהאחרונה

מעניין... בעצם ההגדרה שלך לאמת.. היא כל ההוויה.

יפה מאד!

שיר של יוםאשר ברא

אתגר לכתיבת שיר יומי

@כולם

בו"ה

שיר של יוםטאבי

הכל שר, מזמזם, הומה

מיילל, רועש, סואן

דומה הדבר הזה

למשהו

אך דומם הדבר ההוא

מכבר.

כל קריאה הבנתי דבר אחרבין הבור למים

זה גדול

שיר של יוםאשר ברא

תקיעת שופר,

קול תרועה.

הנה הוא בא,

הנה הוא בא.

אבל הוא לא ענה,

וגם לא צלצל.

צחוק של ילדים,

רחובות מלאים.

מי זה הוא האיש,

שחוצה את הכביש?

קול מבשר,

אנחה גדולה.

משיח בא.

משיח בא.

שיר של יוםסופר צעיר

אַסְלָה תַּמָּה

אַסְלַת הַחֵן

מְצֻפֶּה בְּפּוֹרְצֵלָן

קוֹרֵאת לִי: הֵן!

קִלּוּחֵךְ קוֹלֵחַ נִיחוֹחֵךְ פּוֹרֵחַ

וְכָל כֻּלֵּךְ אוֹמֶרֶת אַהֲבָה. 

 

בָּרְחָה לִי אַסְלָתִי הַתַּמָּה

נִשְׁבְּרָה הִיא בְּצֵל הַמַּעֲמָסָה

נָפְלָה שְׁדוּדָה

מִי יַרְכִּיבֶנָּה שׁוּב לְמַעֲנִי.

מִקּוֹל שְׁרַבְרַבֵךְ

בּוֹקַעַת זְעָקָה

שֹׁד וָשֶׁבֶר! אָסוֹן נוֹרָא!

נָפְלָה הָאַסְלָה

לֹא תּוֹסִיף קוּם

עַכְשָׁו אֲנִי לֹא שׁוֹמֵעַ כְּלוּם וְהַכֹּל בְּצֶבַע חוּם.

אוי ואבוימשה

שיר של יוםצדיק יסוד עלום

הכלבים בשכונה שלנו נובחים הרבה

מפריעים ללמוד תורה

נובחים נביחות שבעל פה

אין להם מורא

יש אחד מרוט

נכנס לפעמים בצעד ארוך

לא נובח, מחרחר

אין תחרות

הרבה פעמים הוא מאחר

לא הבנתי אותו בפעם הראשונהבין הבור למים

היום ניסיתי שוב, והשיר כביר

מרתק אותי הרקע

חזק ונהדרליפא העגלוןאחרונה

עומק ראוי לשמו. תודה

ג כסלובין הבור למים

היו מניעות העלמות את רגליהן בכיוון מזרח והעלמים היו נפלאים בעיניהם אל תוך אגם

דוּר דוּר עלסו הפרפרים,

גוף גוף שחקו כעוללים

דווי דווי עלו החכמים

שור שור עמלו החסידים

צוף צוף, הגו משוררים!

שיר של יוםאשר ברא

עמדתי בשער ולא נתנו לי להיכנס.

"משפצים כאן",

הם אמרו.

אז חיכיתי על מפתן השער,

הדקות והשעות עברו.

המשכתי להגיד את פרקי התהילים,

שיפעלו שם.

יעוררו רחמים.

על נהרות בבל ישבנו, גם בכינו.

והמואזין קורא לגויים.

והם, ימח שמם- עוברים.

והבאים וההולכים, השואלים והמבררים-

מסתכלים עליי. נועצים.

ודמעות רבות,

אם אשכחך ירושלים.

והקריאת מואזין ממשיכה.

ולי- אין עדיין כניסה!

כך מרגישה גלות.

ואחרי כמה דקות והמתנה של מספר שעות,

אמרו לי: "את יכולה להיכנס עכשיו".

ונכנסתי.

והרגשתי,

ככה מרגישה גאולה.

ככה מרגישה תקווה.

הר הבית?משה

כתבת יפה.

שיר של יוםליפא העגלון

מִזְדָּרֵז לְהַשְׁכִּים, לְעוֹרֵר

אֶת הַשַּׁחַר,

אֶת הָאוֹר הָרִאשׁוֹן

וְכָל שֶׁעוֹלֶה בְּיָדִי

לְגָרֵד מְעַט רְשִּׁימוּ

שידוךxmasterx

הוא נכנס החליט שהגיע הזמן

הוא מוכן ונמאס לו מהמשחקים

שדכנית

זהו להיות רציני

מתיישב מחכה לתורו

מסביבו עוד כמה נשמות אבודות

באות לנסות את מזלן

הוא נכנס

מתיישב מולה היא נחמדה

מחייכת

הוא משתף במה שהוא רוצה מדייק

היא שואלת שאלות והוא עונה

יש לה ניסיון בריקוד המוזר הזה

היא מתחילה לשאול

זו הפעם הראשונה?

כן, הוא עונה קצת בהיסוס

זה בסדר יש כאלה שמגיעים לעדכון גרסה או שדרוג

מה חשוב לך?

נשמה

שהכל יהיה מדויק

היא מקלידה הכל

הכל מתועד שהוא יקבל בדיוק את המילה האחרונה של מה שהוא רוצה

והכל כל כך מושלם

הכל AI

לא צריך אנשים לא צריך כלום רק שרתים

מישהי בחוץ מחכה

באת לשדרג?

שואלת אותה המזכירה

היא עונה שלא

דווקא הפוך, להחליף

להחזיר לדגם הישן.

המזכירה מצקצקת ומעירה משהו על עוד אחת שבאה לחזור לדגם הישן

הוא מושלם מדי היא אומרת למזכירה

אין לו אופי אסרטיביות כלום

אני צריכה משהו חזק לא עדין לא רגיש ולא שביר

תראי ריקי עוד אחת באה להחזיר

בסוף את כל הדור החדש נחזיר וזהו

משטרת התנועהאני הנני כאינני

שלום, כאן משטרת התנועה

שלום, רציתי לשאול האם את מגיעה?

מה זאת אומרת, הזמנתם משטרה?

לא, מה פתאום, למה מה קרה?

רגע, לא הבנתי. סתם התקשרת?

חס ושלום, אבל לא נראה לי התחברת

זו פעם אחרונה, מספיק עם השטויות

למה מה נראה לך? תמנעי לי חוויות?

לא, את לא אמיתית, הלו, מדברת כאן שוטרת

אני חושבת לא קלטה עם מי היא מדברת

טוב נו חלאס, אני מנתקת את השיחה

שלום ולא להתראות לגברברת הקשוחה

היי, את לא תלעגי לי יא שטוחה

וואו וואו, פסים אישיים, לא מקצועי לך חה חה חה

טו טו טו

אני לא מאמינה, היא פשוט ניתקה

תגידי, מה חשבת, יפה שהחזקת יותר מרק דקה

משהאחרונה

אתמול שחתי בערב שבת עם חברה על המקוםבין הבור למים

ואמרו סביבי שאינו קיים עוד, ושאעזוב. נזדעקתי שוודאי שהוא ישנו, אני עוד שבה אליו פעם בפעם וקוראת את החדשים. כעת מששבתי הפורום עוררתם בי המון חמלה, חשתי באוירת תהוכנות(תוהו וכנות), שהפשטות שלה יש בה משהו שובה לב.

יש אמת בזעקת השיר, משהו בלתי אמצעי, זה לא מובן מאליו שאתם כאן, תורמים דמכם ומיישבים את המקום, בכלל לאחרונה אני מבינה שמדובר בסוג של שליחות, לא ברור לי עדיין מה מהותה אך אין ספק שהשירה היא דבר שלוכד בו נצח, שזו מעין נבואה.

@אשר ברא @רחל יהודייה בדם @זכרושיצאנולרקוד @שובי מלכות (שברת אותי) @טאבי @מוריה.

@עיניים טובות ו @אנונימי17 זיקקתם הכל כבר לפני בשרשור שלכם. עפתי על לשירתגובה

@ימח שם ערפאת @צדיק יסוד עלום @סופר צעיר @אברהם יאיר שטרן @חתול זמני אתם מצד הסיפורת! מודה שטרם העמקתי בכתבכם אבל על דבריי אני עדיין עומדת! מקווה לשוב אליהם

וכל המגיבים!! @זיויק @משה ואני באמת לא מספיק מתמצאת בשביל לקרוא לכולם. אבל בקיצור! היה חשוב לבטא! חזקו ואמצו

קריאה לאתגרבין הבור למים

לפני כארבעה חודשים כתבתי פתק בטלפון, כותרתו שיר של יום ומהותו שיר אחד כל יום.

ידעתי שחלדו גלגלי שפתי וזמן רב יקח עד שאכתוב שירה שוב, לומר שהתמדתי תהיה אמת חלקית מאוד, אך עם הזמן התדירות גברה ובימים האחרונים הרגשתי כאילו נמהלתי שמן ועברתי ממלמול שקט לדיבור מפורק, תכף נשורר.

אני הייתי אחת ולעצמי, חשבתי להציע לכם, אם תהיה היענות, לפתוח שרשור שיקרא שיר של יום ויהווה קריאה לאתגר. כל יום ישורשר בו שיר אחד בלבד, מי שתופס תופס, אם שניים פרסמו יחדיו - זכינו כולנו, אבל אם מישהו כבר כתב את השיר היום, יש להמתין למחרת. חושבת שאפשר לנסח כמה חוקים, אתם יכולים להעלות אותם, למשל: לא ניתן לשתף בשיר שנכתב אתמול.

הקיצור! מה אומרים? @כולם ללא יוצא מן הכלל גם אתם המספרים סיפורים

בעד. יוזמה ברוכה. אפשר לבקש ממך למסד את זה?אני הנני כאינני

רק לא מיסודבין הבור למיםאחרונה

אהבתי את האתגר, אני בעד.אשר ברא

לגבי מקום..

סיפורי מעשיות, אבדת בת מלך.

תפתחי לנו?בין הבור למים

ברוכה השבהמשה

כבר ציינתי בפני חבריי שזמרים הם בין רופאים לנביאיםאברהם יאיר שטרן

תודה. מחזקים דברייך.

מעניין שרופאים, תוכל לומר על זה עוד?בין הבור למים

חייבים אותך כאן.זכרושיצאנולרקוד

התפעמות שכזאת אסור לה שתישאר במחשכים.

כנביא האוגר נבואתו הנכספת להתגלות.

נו נבא לנו!בין הבור למים

מאגריי כמעט וייבשוזכרושיצאנולרקוד

"והבור ריק אין בו מים"

טעות למחוקצדיק יסוד עלום

טעות, למחוקטאבי

או שטעות למחוק?

אני מוצא את עצמי נע בין שני הקצוות האלה.

יפה !משהאחרונה