הירח תלוי למעלה, מאיר בנגיעה את השביל.
הם הולכים שניהם בשקט, הרעש השקט של הליכתם נשמע ברקע עם קולותיו הייחודיים של היער.
יש נוף יפה מהיער, הוא בקצה ההר, ככה שאין דבר שמסתיר.
הם מדליקים מדורה ומתיישבים.
אמונה מביטה בבניה מוסיף עצים למדורה הקטנה.
אומנם הם תאומים אבל שונה הוא ממנה, מה שזהה בינהם זה ששניהם משלימים.
בניה לוקח את הגיטרה ופורט את אצבעותיו על המיתרים ומספר. מספר על הרב'ה מלעלוב עם הבחור שרצה להתחתן עם גויה והרב'ה אמר שאם הוא אוהב אותו אז הוא לא יכול לאהוב אותה.
"את מבינה? הכל הבל הבלים. הבל הבלים.
כשאנחנו אוהבים אותו אנחנו לא יכולים לאהוב שום דבר אחר,
כי הוא מקור האהבה. הוא האהבה האמיתית"
הוא מוחא כפיים ושר "זה הכל הבל הבלים אין עוד מלבדו" לאט לאט הקול שלו מתגבר והכפיים מתחזקות בהתלהבות.
אמונה בורחת קצת מהעשן שמגיע לכיוונה ושמה ראש על האדמה, מביטה בכוכבים.
"אם כשאוהבים אותו אי אפשר לאהוב שום דבר אחר אז.. איך אנחנו אוהבים ממ דברים אחרים?" בלחש.
"את רואה את העשן הזה? העשן הזה שמטפס וממלא עכשיו את האויר..
הוא מסתיר ומכסה וחונק. ושימי לב.. מקורו באש" הוא מרים את היד ומצייר איתה את העשן שעולה וחונק
"דומה העולם לעולם מלא באש ועשן ואנשים מסתובבים בו כאילו לא נחנקת נשמתם.
העשן הזה חוסם את יכולת ההרגשה, גם את הרגשת החנק. כזה הוא. מחניק. את הכל."
אמונה לא מבינה מה הוא רוצה ממנה.
בניה קם וצועק "אבל לא יעבוד לו! לא! לא יעבוד ליצר. הכל הבל!! הבל הבלים!" והוא מוחא כפיים בתוך העשן, מפזר את העשן לצדדים.
מוחא כפיים וצועק "הכל הבל הבלים אין עוד מלבדו!!
ועכשיו, בואי" הוא אומר לה "בואי תרגישי עכשיו"
היא מתקרבת למדורה, מוחאת כפיים, מעיפה את העשן, מביטה באש,
ומתמלאת אהבה.
הם הולכים שניהם בשקט, הרעש השקט של הליכתם נשמע ברקע עם קולותיו הייחודיים של היער.
יש נוף יפה מהיער, הוא בקצה ההר, ככה שאין דבר שמסתיר.
הם מדליקים מדורה ומתיישבים.
אמונה מביטה בבניה מוסיף עצים למדורה הקטנה.
אומנם הם תאומים אבל שונה הוא ממנה, מה שזהה בינהם זה ששניהם משלימים.
בניה לוקח את הגיטרה ופורט את אצבעותיו על המיתרים ומספר. מספר על הרב'ה מלעלוב עם הבחור שרצה להתחתן עם גויה והרב'ה אמר שאם הוא אוהב אותו אז הוא לא יכול לאהוב אותה.
"את מבינה? הכל הבל הבלים. הבל הבלים.
כשאנחנו אוהבים אותו אנחנו לא יכולים לאהוב שום דבר אחר,
כי הוא מקור האהבה. הוא האהבה האמיתית"
הוא מוחא כפיים ושר "זה הכל הבל הבלים אין עוד מלבדו" לאט לאט הקול שלו מתגבר והכפיים מתחזקות בהתלהבות.
אמונה בורחת קצת מהעשן שמגיע לכיוונה ושמה ראש על האדמה, מביטה בכוכבים.
"אם כשאוהבים אותו אי אפשר לאהוב שום דבר אחר אז.. איך אנחנו אוהבים ממ דברים אחרים?" בלחש.
"את רואה את העשן הזה? העשן הזה שמטפס וממלא עכשיו את האויר..
הוא מסתיר ומכסה וחונק. ושימי לב.. מקורו באש" הוא מרים את היד ומצייר איתה את העשן שעולה וחונק
"דומה העולם לעולם מלא באש ועשן ואנשים מסתובבים בו כאילו לא נחנקת נשמתם.
העשן הזה חוסם את יכולת ההרגשה, גם את הרגשת החנק. כזה הוא. מחניק. את הכל."
אמונה לא מבינה מה הוא רוצה ממנה.
בניה קם וצועק "אבל לא יעבוד לו! לא! לא יעבוד ליצר. הכל הבל!! הבל הבלים!" והוא מוחא כפיים בתוך העשן, מפזר את העשן לצדדים.
מוחא כפיים וצועק "הכל הבל הבלים אין עוד מלבדו!!
ועכשיו, בואי" הוא אומר לה "בואי תרגישי עכשיו"
היא מתקרבת למדורה, מוחאת כפיים, מעיפה את העשן, מביטה באש,
ומתמלאת אהבה.
)))
