מה עוד נותר לי לעשות?תצמנהבס
תכף חודש אחרי לידה, שנה אחרי החתונה
מאז שילדתי בעלי כל יומיים רב איתי בטענה שאני לא מכבדת אותו... לא מדבר איתי, משלים מבקש סליחה וחוזר חלילה
מיום שבת כבר שוב לא מדברים
הוא מדבר אליי מגעיל! כשאני מנסה לפנות אליו
ביקשתי ממנו לקבוע לילדה שלנו זבד הבת, בגלל שהוא לא מדבר איתי לא זז כלום
" לא מדבר איתך, את תלמדי לכבד אותי "
כבר יצא לי מכל החורים ההתנהגות הזאת,
ועם הנידה וכל החוויות לידה שהיו לי סוג של לבד כי מאז התחילה הנידה, אני מרגישה סופר מרוחקת
ונמאס לי מההתנהגות הזאת
אני לא יכולה להחזיר לו באותה צורה, לי קשה להתנהג ככה
אבל נמאס לי שהוא מתנהג ככה ומרשה לעצמו בכלל להמשיך עם זה כשיש לנו ילדה בת חודש בבית
מרגישה צורך להחזיר, וממש ללמד לקח
אבל מצד שני יושב לי בראש לקבל הכל באהבה...
מה עושים? 😞
אף אחד לא לימד אותו מה זה אישה אחרי לידה?!Lia

איזה אידיוט.

 

ההורמונים שלך משתוללים עכשיו. משתוללים!

או שתסבירי לו כמה קשה לך וכמה הוא אמור להיות לצידך בלי משחקי אגו טיפשיים או שמישהו אחר יסביר לו. אוף.

 

איך היחסים שלכם היו לפני הלידה? לא נראה לי שככה פתאום אדם משתנה בקיצוניות.. או שהוא ממש מקנא בתשומת הלב שלך לתינוקת (הבת שלו!!) כמו ילד קטן או שעכשיו כל מה שהיה מוחבא בפנים יוצא.. 

 

 

 

אני יודעת!! אמרתי לו בכל ריב על המצב שלי...תצמנהבס
זה כאילו לא משנה לו כלום. כאילו זה סתם תירוץ.
אבל ברגע שהוא פתאום מתיישר ומבקש סליחה הוא מגלה רגישות.
כשהוא יכול הוא כן עוזר לי בבית, כדי שאני לא אפול נפשית אבל מה זה שווה כשאין שלום בית בכלל...

לפני הלידה הוא גם היה כזה, אבל לעיתים רחוקות כי הוא עובד על הכעס שלו והגאווה. עכשיו זה מרגיש לי מאוד תכוף והרבה יותר בלתי נסבל...
אם אפשר לדעת על מה הוא טוען שאת לא מכבדת אותואליפ
אשמח לדוגמא
ואיך הוא מתייחס לבת שלכם?
עונה...תצמנהבס
בדיבור, שאני מדברת אליו כמו אל ידיד, וזה ציטוט
בשבועיים האחרונים הייתי מאוד מדוכאת אחרי הלידה ובגלל זה אני לא בסדר, כי אני עצובה והוא אומר שזה אגו.

ולבת שלנו הוא מתנהג יפה מאוד האמת.
ואיך דיברת אליו לפני הלידה? למה הוא מצפה?אליפ
והוא מבחינתו נותן לך את אותו היחס שהוא מצפה לקבל ממך?
הוא תמיד היה ביקורתי, מעיר המוןתצמנהבס
עם הזמן התחלתי להתגונן, משתדלת שלא
אבל זה המצב
וגם זה גרם לי קצת להתרחק ולהסתתר בתוך עצמי
אמנם אני שוכחת מזה מהר אבל אז זה נוחת עליי

לדעתו אסור לי,
כמו שהרמבם אמר
לכבד אותו יותר מידי...
לפעמים אנשים הם ביקורתיים באופן כלליאליפ
אבל לפעמים יש נושא או התנהגות שבגלל רגישות שלהם התגובה שלהם לא בפרופורציה
מה מתאים לבעלך?
הוא מתפוצץ על נושאים מסוימים או מעיר על כל דבר?
תקשיביLia

את בסדר גמור!!

 

כל אישה אחרי לידה היא רגישה מאוד!

 

אני אחרי לידה פשוט התחלתי לבכות בלי שום סיבה בזמנים הכי הזויים... למה? ככה! הורמונים! אין על זה שליטה.... והייתי מאוד שמחה ולמרות זאת פשוט הייתי בוכה בלי שום סיבה.

 

ויש כאלה שבכלל נכנסות לסוג של דיכאון אחרי לידה וזה יכול להופיע במגוון רמות. לא תמיד זה בא בצורה קשה. לפעמים סתם סוג של עצבות..

 

אבל זה עובר. לוקח טיפה זמן וזה עובר אלא אם כן הדיכאון אחרי לידה קשה ואז צריך וכדאי עזרה חיצונית. 

 

והוא חייב להבין את זה! חייב! לא יתכן שאת אחרי הריון ארוך ולידה מתישה, בתקופת החלמה עם הורמונים משתוללים, חסרת שינה ומטפלת במסירות בתינוקת 24/7 ועוד לבן אדם יש על מה להתלונן..... אין לי מילים... שתי כאפות..... בחיי אני הייתי אומרת לו שיעוף מהבית ויחזור עוד חדשיים כשהגוף שלך יתחיל לחזור לעצמו מכל הבחינות. חוצפה. נראה אותו יולד ועובר את כל זה ואחר כך נשאר עם חיוך על הפנים כל היום... 

 

ואם יש לו בעיות כעס והוא לא שולט בעצמו שילך לטיפול. זה בכל מקרה בעיה חמורה כשלעצמה בלי קשר להריון וללידה. להגיד שזה לא יקרה לא עוזר במצבים כאלה - אם הוא רציני שילך לטיפול.

 

בבקשה תמנעי הריון עכשיו שלא תמצאי את עצמך עוד חודשיים שוב בהריון. תתמקדי בילדה ותני לו להתעצבן עם עצמו. אל תתני לזה לפגוע בך - את צריכה להיות חזקה ושמחה בשביל הילדה והוא לא יהרוס לך את החוויה המדהימה הזו של ילד ראשון!! אל תתני לו!

טיפול! לא חייב מפגשים של שנה. גם מפגש אחד יעזורפמיהלכה

אם היה לך חום 40 מעלות, היית הולכת לרופא, נכון?

אותו דבר לרופאי הנפש!

זאת נשמעת סיטואציה קשה נפשית מאוד. אני חושבת שתיווך של צד שלישי יכול לעזור ממש!

אני נגד להכיל חסרונות מהותיים זה רק נצבראושפיזין מהירח
הלידה קשה גם לומישהו כל שהוא
זה שינוי מאוד גדול להפוך לאבא.זה מלחיץ ומדאיג. ומייצר שינוי גם בזוגיות במיוחד שאסורים.
אתם צריכים לעבוד יחד על לדבר על זה להבין מה עובר על שניכם עכשיו.
אני לא מצדיק את ההתנהגות שלו. אבל זה לא משנה כל כך. עובר עליו משהו בגלל הלידה כמו שגם עובר עליך וזה מייצר מתחים . צריך לדבר עליהם בצורה יפה ולא לחכות שיתפוצץ בכעסים.

ממליץ על כרטיסיח.
וואי עם כל הכבוד לחוויה של הגברים..אין מה להשוות בכללמקופלת
אחחחיהודה224
לא לימדו אותך מה זה גבר אחרי לידה???
הוא רוצה ממך צומי.. הוא רואה אותך כל היום עם התינוק, מניקה מאכילה מחתלת כל היום שלך הופך את צירו סביב התינוק מה שהיה לפני סביבו, וזה מאד קשה לו תביני אותו הוא יבין אותך ותסתדרו.
פשוט הוא מקנא בתינוק!!!
ההבדל בין הגבר לאישה שהגבר לא הורמונלי.Lola_123
אצל האישה זה לא נשלט
קודם כל זה לא נכוןיהודה224
גם גברים הם הורמונאליים... זו תפיסה מעוותת גם הגבר עובר קשיים מסויימים שיש להתייחס אליהם...
וגם יש השפעות על ההורמנליות הגברית מהצד הנפשי וגם מהצד הפיזי.. של חוסר שינה וחוסר סיפוק או צומי...
במחילהמופאסה
כבודו ילמד אנטומיה נשית
זה דבר ממש ממש מעניין
אין מה להשוות במה שקורה אצל האשה באופן כללי וכל שכן אחרי לידה לבין מה שקורה לגבר. ההורמונים משתוללים ברמה מטורפת (והשרדותית)
אגב אתה צודק שיש תסמונת ידועה שאחרי לידה ראשונה שהגבר מרגיש שאשתו הלכה לה ונהיתה אמא והפסיקה להיות אשה. כדאי ללמוד על התופעה להבין שזה נורמלי ולאזן אותה.
וואו תודה שהצלת את המצב^^Lola_123
לא הבנתי מה אתה אומר??יהודה224
מה אתה בא לומר בזה?
ועוד משהו אדון מופאסהיהודה224
משום שנראה קצת זלזול בהודעתך..
אז אתה מדבר עם מישהו שעבר עם רעייתו לידת חרום + שהיה של חצי שנה כמעט בבתי חולים ויודע דבר אחד או שניים בנושאים האלה.
לא צריך לזלזל גם בקושי שלו.
אני חושבתרקלתשוהנ

אני לא מזלזלמופאסה
אני בעצמי לא הבנתי המון דברים (הזויים) אצל אשתי עד שקראתי ספר בנושא. רוב הנשים בעצמן לא מבינות את מה שקורה להן במחזור החודשי (זה מחזור של הורמונים שונים שרצים בגוף האשה מסביב הביוץ ודחף להריון) אני מבטיח לך שמבחינה הורמונלית, גוף הגבר ממש משעמם יחסית לאשה.

מופאסה לא מזלזל באף אחד, כל שכן ביהודי יקר כמוך. קבל ממני חיבוק חזק, בטח זה לא קל להתמודד עם מה שאתה עובר.
תאמין לי שקראתי/למדתי הרבהיהודה224
הננחות האלה שאנחנו עושים לעצמינו המון פעמים הן חלק מהבעיה
פעם בן אדם אחרי ניתוח היה שוכב חודשיים במיטה עד שמוריד רגל
היום בנאדם אחרי 8 שעות כבר יורד מהמיטה לעשות הליכה...
לפעמים ההנחות והתחושה של אני צריך לנוח אסור לי לזוז בבית אני אחרי לידה הן גורמות את הבעיה...
והתפישה הזו שאצל האישה זה לא נשלטיהודה224
לא משרתת את הפמיניזם העולמי אז אבקש לצנזר מילים
בטח שכן..אל תשווה אישה אחרי לידה לגבר עייף...Lola_123
וברו שהגבר עובר קשיים . לרגע לא אמרתי שלא
אני לא משווהיהודה224
רק מציין שלאבא חדש יש קשיים נפשיים בדיוק כמו שיש לאח קנאה
אני לא אכנס איתך לויכוח.Lola_123
ברור כי אין על מה להתווכח הדברים ברורים לחלוטין.יהודה224
ברור. גבר עייףרסיס אמונה
הרבה יותר גרוע

🤣🤣🤣🤣
😂 לגמרימופאסה
הוא אבא, לא תינוק בעצמוסופי123
אני לא מצליחה להבין את האמירות האלה שמגמדות גברים בוגרים ככה.
הכנה לחתונה חובה -אנשים לא מתבגרים ביום החתונהor1900
הכנה טובה לחתונה זה חובה
קודם כל הכנה אישית אדם שלם ככל הניתן .
ואחריה הכנה זוגית חיבור של שני שלמים לזוג .
יש שחושבים שכל הבעיות האישיות ייפתרו כשיתחתנו וזו טעות!!

בן הזוג הוא לא מטפל
ביום שאישתך מטפלת שלך היא לא אישתך
ביום שאשתך אמא שלך היא לא אישתך

וזה כדור שלג שמתגלגל
גם אני לא מצליח להבין אמירות שהופכות נשים בוגרותיהודה224
לקטנות, ובלתי נשלטות...
אז אל תבין. תעשה טובה לעצמך ולך תשכיל קצת.Lola_123
תגובה מהממת. מסבירה את העניין כולויהודה224
👈
אישה אחרי לידה היא אדם אחרי אירוע קיצוני, לעיתים אלים ממשסופי123
כמו נניח תאונת דרכים. רק שבמקום לנוח ולהחלים היא צריכה לטפל בייצור חסר יישע שתלוי רק בה לחלוטין להשרדות שלו. אז אפשר מבחינתי להשוות אישה אחרי לידה לגבר שנדרס לפני חודש. זאת לדעתי השוואה די הוגנת. וגם מאישה אחרי לידה יש ציפיות כן? יעידו פה כל הנשים שילדו וכבשו את ייצרו לא להתפרק בבכי מול הילדים או לא לצרוח על הבעל כל פעם שרואים אותו. ככה זה, לידה זה אירוע עצום ומשנה חיים ובטח שלידה ראשונה, וכל הנוגעים המבוגרים בדבר צריכים להתאמץ לשמור על המסגרת המשפחתית סבירה. נראה שכותבת ההודעה עושה את זה לא רע לעומת בעלה שנכנס לטנטרום מתמשך ועוד אתה אומר אבל הוא מקנא תביני אותו כאילו הוא האח בן השנתיים
תותחית! השוואה מעולה. רק הייתי מתקנתLola_123
שנדרס לפני יומיים. לא חודש.❤
כן זה ממש מה שאני אומריהודה224
אני מתיחס לאישה אחרי לידה פחות או יותר כאדם אחרי ניתוח + משככי כאבים +שהניתוח לא הצליח ועדיין מצפה ממנה להתנהג כאדם תבוני
ולא כמו כמה פה שטוענות שזה בלתי נשלט לחלוטין.
יש מצבים שזה באמת בלתי נשלט אבל לא הכל.
בסך הכל זו היא שאלה אז שמתי מראה לצד שלו ואיך שהוא חווה את זה, אם הוא היה שואל הוא גם היה מקבל ממני. רק מה אתם עושים אומרים לה בשלב הכי מטורף וקיצוני, רק את צודקת בעלך מטומטם חסר היגיון, מתנהג בילדותיות בלי שום סיבה... ולא חושבים על ההשלכות שיכולות לצאת מזה... במקום להסביר לשניהם שיש היגיון באיך שהם מתנהגים רק הם צריכים קצת לנוח כרגע ולדבר על הדברים בנחת....והכל יסתדר.
יהודה היקר עברת 9 חודשי הריון ולידה ?or1900
חלאס... עברתי חיים קשים מזה..יהודה224
לא ענית לשאלה ... במחילה - אתה לא חווית הריון בעצמך!or1900
איך היה ההריון שלך תקין?יהודה224
אנחנו לא בתחרות סבל -ושנינו לא נשים !or1900
אחחח יפה ענית בחכמה... חבל ששאלת מראשיהודה224
לידה רגילה וחוויות הורמנליות רגילות אחרי לידה לא מצדיקים טירוף.
אני פורש בשיאor1900
מי שלא חווה לידה לעולם לא יהיה יולדת
מי שלא חווה הלם קרב לעולם לא יהיה הלום קרב
וכו וכו
כולנו פרשנו ממנו בשיא חחחחחחLola_123
ועדיין מותר להביע דיעה כי אם לא כן אבדנו.יהודה224
אשתי אחרי ניתוח קיסרי חירום עם ילדה בטיפול נמרץיהודה224
קמה אחרי 4 ימים והתחילה נסיעות של יום יום 40 דקות לכל כיוון למשך חצי שנה......
תפסיק עם ההתיפיפות...
כל הכבוד לאשתך ומה זה קשור ?-כל אשה שונה והיא עולם ומלואוor1900
קשור וחצייהודה224
כי הריון לא מצדיק שיגעון.
רק במקרים חריגים של דיכאון לידה חריף חוצמזה גם אני בדיכאון מידי פעם אז אתחיל לצרוח על אשתי והילדים??
לא הבנתי למה ההריון ולידה מתירים התנהגות כזו
(ולא מדבר על דיכאון קשה)
תשמעבת 30
יש נשים שהן חזקות יותר באופי שלהן ומסוגלות יותר , פיזית ונפשית.
יש נשים שפחות.
דבר שני, זה שאשתך עשתה מה שעשתה לא מעיד כלום על המצב הרגשי שלה.
היא נסעה ושרדה כי היתה חייבת. האם זה לא השפיע עליה? אין מצב.
וזה גם לא מעיד כלום על אחרות.
דבר שלישי, גם אני יחסית חזקה ויכול לשלוט במצב יותר מחברות שאני מכירה, ובכל זאת היו לי תקופות של תחילת הריון או אחרי לידה וכד' שבהן לא הכרתי את עצמי.
השינויים ההורמונליים משפיעים בצורה שלפעמים היא בכלל לא בתחום המודעות או השליטה שלנו.
אני לא אומרת שזה מצדיק טירוף,
אבל גבר בהחלט אמור להבין שאשתו במצב אחר ולהתנהג איתה בצורה מכילה יותר, בלי דרישות מוגזמות או ביקורתיות.


ההשוואה שלך לאדם אחרי ניתוח היא לא נכונה בכלל. גם אני עברתי ניתוח חירום, לא קשור ללידה. נכון שהייתי מפורקת אחריו למשך זמן מסוים, אבל זה בכלל לא היה דומה לאחרים לידה.
פיזית, אחרי לידה רגילה הגוף מתפקד. אחרי ניתוח בקושי.
נפשית, אחרי לידה יש בלגן מטורף, שיכול לקחת כמה וכמה שבועות להרגע. אחרי ניתוח זה לא ככה.
אוקיי ו..יהודה224אחרונה
גם את סיכמת שזה לא מצדיק טירוף...
יש מצבים חריגים שאפשר להבין....
@נגמרו לי השמות סיכמה את זה כל כך יפה שאין לי יותר מה להוסיף
"את תלמדי לכבד אותי". מינימום סולטן סולימאן.די שרוט


יקרה המון חיזוקיםor1900
קודם כל יש להבין מה המצב ביניכם ושלחלקו אין קשר בכלל ללידה
כבוד הדדי אינו כבוד חד צדדי של סולטן ודרישה לכבוד.
ובזה טעות בסיסית שלו -מה שהוא דורש לא אנושי ולא זוגי.
ואם זה היחס שלו אלייך ואל הזוגיות חייבים פה התערבות מקצועית שילמד מה זו זוגיות בריאה. את לא מחנכת שלו ולא מטפלת שלו!

יולדת ראויה לבעל שיחבק יחזק ויתמוך במיוחד שאת חווה גם משבר
הוא חייב חיבוק חזק ושיחת חיזוק וניעור .. מקווה ששיחה איתך תעזור .. סביר להניח שהלידה גם טלטלה אותו .. לא נולדנו הורים.
עזרה מקצועית יכולה לעשות פלאים. שיחה עם איש קרוב אליו שיש לו השפעה עליו.
שולח חיזוקים.. והלוואי שתהייה לכם אהבה וזוגיות שלימה ושמחה
הרחמן הוא ישפיע עלינו שפע שעות שינהבחור זהב
זה כל הסיפור
המשפט שלוחיים של
לא מדבר איתך, את תלמדי לכבד אותי
עושה לי גירודים בגוףףף
תסבירי לו שאתם זוג...
הוא לא אבא שלך...
חחח אשכרה גירודים בגוף. וגירודים בידיים להעיף כפכףדי שרוט


לא הייתי מעיפה כפכףחיים של
גברים צריכים כבוד.
וזה בסדר.
אמנם קשה ליישם אבל מקובל.

אבל מכאן ועד אנלא מדבר איתך כי את לא מכבדת אותי ארוכה הדרך...
סורי שאני מעלה כאן את עצביי במקום לעודד את פותחת השירשור.
זו תפיסה מיושנת שסותרת לגמרי זוגיות בריאהor1900
תודי.תשתחווי.תעריצי.תכבדי את מי שמפרנס ומאכיל אותך
ממש לאיהודה224
זו תפיסה עכשוית מגובה במחקרים עדכניים
מציעה לכם לקבל ייעוץ זוגי , באיזה מסגרת שנוחה לכםמיקי מאוס
נשמע שיש לכם פער משמעותי בתקשורת הזוגית.
יש הרבה דרכים לדבר, אבל אמירות כאלה הן מחוץ לתחום התקשורת הבונה.

כמו תמיד אחרי לידה הזוגיות שלכם עברה טלטלה, כמובן שקשה לך מאוד להתרגל לתינוקת, שעות שינה, עומס והורמונים. וגם לו קשה השינוי והציפיות הגבוהות עכשיו לעזור ...
והטלטלה הזאת הציפה את הבעיות.
בטוחה ששניכם אנשים טובים ואוהבים אבל אתם צריכים כלים שיתאימו *לכם* לבנות זוגיות.

ומכיוון שזה כזה דבר חשוב אנע מציעה ללכת לבעל מקצוע, כמו שהייתי מחפשת רופא מוצלח אם הייתי מגלה בעיה רפואית. וכמובן- אם מזניחים זה רק מתעצם

המון הצלחה! ומנוחה!
אז לא יהיה זבד הבת..לא נורא. העיקר שלכם בבית יהיה רגוע וטוב
מזל טוב
האיש שלך (וגם את) צריכים ללמוד מה זה אישה אחרי לידהסוסה אדומה
ואולי גם את צריכה ללמוד על הקשיים שלו (גם אם אין בכלל מה להשוות בשום צורה ויחס בין גבר לאישה עם הורמונים משתוללים וגוף מפורק והנקות ואחריות מורגשת מידי רגע, כדאי שתדעי גם את מה עובר עליו).

מעבר לזה, האיש שלך חייב לעבור טיפול רגשי (/רגשי - תקשורתי).
ולך כדאי לעבור טיפול או לנסות להתאמן לא לאפשר להתנהגות כזאת לעבור בשתיקה.
הוא לא הפטרון שלך, וגם אם לא כיבדת אותי לפי דעתו, היחס שלו לא בא בחשבון תמיד, ובמיוחד עכשיו.
הוא צריך רק לעזור ולהבין אותך, להתפלל ולרחם עליך ולהעריץ אותך על מה שאת עוברת בשביל הילדה שלו, ובכלל על זה שאת בעלת אופי נוח מידי.
אבל תפסיקי עם זה. זה יבוא לרעת שניכם אם תמשיכי לקבל את ההתנהגות שלו.

אל תיכנסי למריבות, אבל גם אל תשחקי את המשחק שלו.

ואל תתייחסי ל"גברים" שלא מבינים קושי של אישה אחרי לידה או מעזים להשוות בין הקושי שלה לקושי של הגבר, ברור לכל בר דעת שמי שאומר דבר כזה הוא חסר דעת או חסר אמת בינו לבין עצמו.

תקשיבי לעצמך, ואל תתני עכשיו לשום דבר להכביד עליך.
כרגע תנסי להיות הכי רגועה שאפשר. ואל תקחי אחריות על מה שקורה עכשיו בינכם.
תצמצמי אתגרים ככל האפשר בחכמתך. ושימי על השתק את הדברים שכרגע את לא יכולה להתמודד איתם.

מזל טוב, בהצלחה ורק טוב ❤
ה"גבר" פשוט שובניסט. זה למה.Lia

גם התורה שלהם מעוותת. זה בא ביחד.

ברורסוסה אדומה
השובניסט נמדד בין היתר בזה שרק כשנוח לו, הוא משווה את עצמו לאישה.

למשל, הוא יצא על הפמיניסטיות, אבל שהאישה תצא לעבוד... לרוב, זה בסדר מבחינתו פתאום. למה? כי נח לו. שובניסט לא יכול להיות איש אמת ובעל מידות. הכל משרת את טובתו האגואיסטית.

בקיצור, בלי להיכנס להגדרות, גבר שמשווה בין אישה לגבר אחרי לידה, צריך להיות חסר בושה ושכל ברמה גבוהה.
אשמח שתראו לי איזושהיא השוואה שאיזשהוא גבר עשה פה.יהודה224
וגם אם כן, יש מה להשוות שניהם חווים קושי ולא צריך לזלזל בכלל בקושי שלו..
התגובה שלך כתגובה לפוסט שלהסוסה אדומה
הזויה בחוסר הפרופורציות שלה.
באמת? זה מה שיש לך להגיב לה?
לא יכלת לכתוב לפני כן את הנדרש מאליו ולהוסיף שאומנם אין מה להשוות ברמת הקושי, אבל הוא חווה קושי אחר משלו?

אין ספק שהאיש שלה לא מתנהג כמו שצריך (במילים עדינות מאוד) ואתה בתגובה מדבר איתה רק על הקושי שלו (מי שישמע. כן. זה פאתטי לדבר על הקושי שלו באותה נשימה תוך התעלמות בוטה מהקושי הקיצוני מאוד שלה. כשבתכלס, ברור לפחות מההודעה שלה שהוא לא בסדר בלשון המעטה ולא מבין את הבעיה שלו), ואתה שולח אותה להבין *אותו* ומתיימר לומר לה שזה מה שיפתור את המצב.

בכוונה לא כתבתי לך ברמה האישית. כי יותר ממה שחשוב לי שאתה תבין את הבעיה, חשוב לי שהיא לא תתייחס לאנשים עם דעות והתנהגות בעייתית.
התגובה שלי היא כלל לא חסרת פורפורציותיהודה224
החוסר פרופורציות הוא שהגברים לא נספרים.. כי הרי האישה ילדה והם כולה לא ישנו לילה אחד ולא מעבר....
אבל בכלל לא סופרים את זה שחדר לידה לפעמים אפשר לצאת משם עם סוג של פוסט טראומה..
לא סופרים את זה שלאישה יש הרבה פעמים תשוקה מטורפת להביא ילד לחוש הריון והגבר לא קשור לכל זה
לא סופרים את זה שאישה קשורה לתינוק מרגע היווצרו מרגישה אותו חווה אותו קשורה אליו והגבר פתאום צריך להילחם על המקום שלו.
נכון הריון לא דבר קל אבל חלקים מהקושי גם הגבר חווה.
נכון האישה סובלת יותר, אבל יש לה (בדרך כלל) רצון ואומץ גדול לעבור את זה!!
לא מצדיק שום דיבור לא יפה בין בני זוג, אבל צריך לזכור שיש שני צדדים למטבע
זה לא נשמע שמצבם כל כך גרוע...
הם יכולים לעבור את זה הרבה יותר טוב אם שניהם יבינו שיש מציאות חדשה בחייהם ואיפה הם צריכים להבין אחד את השני וכאן בגלל שהשואלת היא אישה אז עניתי לה שהיא צריכה להבין שבעלה עובר משבר כרגע ובמקום להתרכז בזה "שאיך הוא מסוגל" תתרכז בזה שבעלה כנראה רוצה ממנה יותר יחס (לפי המחשבה שלי) אז שתיתן לו ואז ממילא היחס והכעס שלו יתהפך לטובה...
עזוב, יש לך הרבה מאוד מה ללמוד.סוסה אדומה
קראתי את רוב התגובות שלך, ואני באמת לא מצפה שתבין משהו. לכן מלכתחילה לא הגבתי לך.
חחחחיהודה224
חחחחח
תודה רבה על העצות!תצמנהבס
בהצלחה!סוסה אדומה
תרגישי טוב, תתחזקי, והעיקר שאת תדעי ותכירי בבעיה ולא תאשימי את עצמך.
קחי אחריות כרגע על הבריאות והרוגע הנפשי שלך, כדי שיהיו לך כוחות להחלים, לטפל בתינוקת הטהורה והמתוקה, ואל תשתגעי על הבדיקות עכשיו... עבר רק חודש...

תרגישי טוב, החלמה מהירה, לגוף ולנפש... ❤
המשפט הזה הוא נורה אדומה ענקית בעיני.הריוניסטית
ענקית.
לדעתי כדאי לבקש ממנו ללכת לטיפול מהר.
ההתנהגות שלו נשמעת לא לעניין בכלל. בטח ובטח כשמדובר באישה שהרגע ילדה!!!
באיזה מובן הוא אומר שאת לא מכבדת אותו? אוכל? ניקיון?
בן כמה הסולטאן שלך?הלוי מא
המצב קשה תהיי חזקההלוי מא
לדעתי,ד.

ראשית - צריך להבין מה הוא מרגיש "לא מכבד". האם זה דבר ממשי?..

 

מה הוא מתכוון "כמו אל ידיד" (יכולות להיות שתי משמעויות הפוכות: או שהוא חושב שצריך לדבר אליו כאילו מישהו "מלמעלה", ואז יש לו בעיה.. או שמתכוון אחרת, כמו אל מישהו זר ולא קרבה שאל בעל. למרות שאם היה מבין שאת אחרי לידה עם הרגשות שצריכות איזון, היה מחכה גם עם זה..)?..

 

ב"ה שקשה לך להתנהג ככה. יפה מאד. למה לקלקל לעצמך.

 

יש להניח שאכן תקופת ה"ריחוק" שאחרי הלידה משפיעה גם כן. גם עליו.

 

 

נראה לי, שהכי כדאי כרגע, זה לנסות - למרות הקושי במצב - להזמין אותו לשיחה..

 

לומר: בא נשוחח. חשוב לי לומר משהו.

 

ואז תסבירי, לא בטון מאשים, שאת אחרי לידה. לידה זו חוויה מטלטלת, גם פיזית וגם נפשי. תסבירי לו, שמה שהוא חושב שהיה "אגו", זה פשוט מצב רוח אחרי לידה. הרבה נשים יולדות מכירות. ואם הוא רוצה שזה לא יהיה - אז אדרבה, שיתמוך ויעודד, זה יעזור בשיפור המצב בעז"ה.

 

כמו כן, תאמרי לו שאכן התקופה של הריחוק קשה לשניכם - אבל זה חלק הכרחי. מוטב לבנות כעת בחד בטוב, כדי להמשיך אח"כ בתחושה שאתם לא תלויים רק בקרבה הפיזית.

 

תאמרי לו שאת שמחה ביחס הלבבי שלו אל הילדה - ומבקשת שיכניס גם את היולדת לאותו יחס...

 

 

הלוואי שיצליח.

 

ברור שיש לו בעיה בהבנת המצב. אבל כיוון שאת אומרת שהוא בעבודה עצמית על גאווה וכעס, וכיוון ש"כיפוף ידיים" על מי צודק אינו טוב כעת לאף אחד, גם לך - אז כדאי לנסות כך.

אתן לך עצהאני123
במקום להגיד כמה בעלך לא בסדר...
וכמו שהגיבו לך..
איך זה שהוא לא יודע מה זה אשה אחרי לידה.

ככה! הוא לא יודע.
מספיק שאת תדעי. ואת תשמרי על עצמך.

אל תיכנסי לדיונים מיותרים
אולי זה הזמן לערב את ההורים, שלך או שלוקופצת רגע
סיפרת למישהו על ההתנהגות שלו?
לא מרגישה שיש למי לפנותתצמנהבס
בעבר פניתי לאמא שלו, היא לא משפיעה בעניין הזה
וההורים שלי כביכול משוחדים

בא לי לצרוח פשוט מעצבים
ניסיתי להטהר, כל היום בעצבים והנה דימום...

הוא לא אוהב שאני עצובה, חסרת סבלנות, לחוצה (גם כשזה מסיבות אחרות כמו הילדה שלי בוכה וצורחת ואני לא יודעת מה לעשות)

בא לי פשוט לסיים את זה
ללמד אותו לקח
הוא ממש אומר לי בגאווה גדולה- את תגידי לי סליחה ורק אז אני אחשוב אם לדבר איתך
ועוד מיני מטעמים

מעצבן
שאני מרגישה שאין לי מה לעשות עם בן אדם כזה כוחני... אין
מה זה הנסיון הזה????
יוצאת מהמקלחת ושומעת הרצאה ברקע של אישה רעה
רק דמעות יש לי בעיניים, מרגישה פשוט חסרת תועלת ולא אהובה בבית הזה
רק ילדתי וזהו

אבל מה, לפנות אליי בבקשה לעזור לאמא שלו, להניק את הילדה, ודברים כאלה. זה כן!!!!!

השם יעזור לי...
תודה על התגובות שלכם
קשה... ה' יעזור.ד.

תתחזקי,

 

תשתדלי להירגע קצת מבפנים, תנשמי עמוק..לנוח, לאכול היטב, לישון היטב. 

 

הילדה תרגיש אותך רגועה יותר, אז גם היא תהיה יותר רגועה (ואל תיבהלי אם היא קצת "צורחת".. יש כאבי בטן, עד שלושה חודשים. תנסי לקחת על הידיים עם רגליים מקופלות. זה מרפה את הבטן).

 

ממש היה עוזר אם שניכם הייתם מקבלים קצת הדרכה. כואב, דברים מאד פשוטים להסביר.

 

ובנוגע להיטהרות, אין מה להילחץ. חודש אחרי הלידה זה מוקדם. סביר עוד כשבועיים.

 

תתחזקי. תרגישי טוב. עשית דבר גדול... ילדת ילדה בעם ישראל.. כל הכבוד.

חיבוק גדול גדול!Ella
ממש לא פשוט.
נשמע שיש לו תפיסה מוטעת לכבוד בין בעל ואישה. הכבוד צריך להיות הדדי לגמרי.
הוא חייב הדרכה.
הבעיה שיהיה קשה למשוך אותו לטיפול כשהוא לא מבין שהבעיה אצלו.
אני לא חושבת שכדאי לדבר עם אמא שלו או רב שינזוף בו, הוא ירגיש עוד יותר חוסר 'כבוד' מצידך.
מאד ממליצה לשתף את ההורים שלך, אין שום דבר פסול בזה שהם 'משוחדים'. הייתי שוקלת אפילו לגור אצלם לתקופה, אם אפשרי. זה מאד מקובל אחרי לידה, כך תהיי בסביבה יותר תומכת וחיובית. ובהמשך ללכת לטיפול יחד.
ותהיי חזקה, את לגמרי בצד הצודק. כמה התורה מדברת על כיבוד האישה! כמה! "מכבדה יותר מגופו"!!!! לצערי יש 'רבנים' (השיעור של אישה רעה שהוא שומע) שמערבבים אגו גברי עם ציטוטים מופרכים.
אל תתקפלי, זה רק יתן לו תחושה שהוא צודק. (כמובן לשים לב אם יש פתח לשלום ואז ההתפייסות הדדית(!!))
חיבוק. את לביאה!

נכון, אולי תעברי/ תעברו לכמה ימים להורים שלך?קופצת רגע
אפשרי?
זה באמת מקובל אחרי לידה ולא אמור להראות חריג. יעזרו לך שם? תוכלי קצת לנוח, לאגור כוחות ולחשוב איך מתקדמים?
הייתי משתפת את ההורים שלך אם היחסים ביניכם טובים, הם מכירים גם את בעלך ואולי יהיו להם רעיונות טובים.

ואגב לא הבנתי, יש שיעור של רב שנקרא 'אישה רעה?' וזה מכוון לעזור בשלום בית??
קבלי הכול באהבה ותני לו בעיטה שיילך ללמוד על זוגיות ויתפכחמוש השור...
על זה היו מאחלים בעדות המזרח את האדם בברכת בנים זכרים
והרי אם אדם הוא בן פשוט שהוא זכר?
אלא יש בנים שנפלו לבחינת נקבה ואז הם עסוקים במקום להעניק להשפיע ולתת בלקבל.
הוא צריך שיכבדו אותו ולמה? כי ככה הוא החליט.
מי אמר בהסכם ביניהם שהאישה צריכה לכבד את הגבר? אף אחד.
הכבוד של הגבר זה הפועל היוצא התוצאה של הכבוד שהוא מכבד את האישה ובכבוד האישה הוא מחוייב ואפילו חתם בכתובה. לכבד לזון לפרנס ולכלכל.
ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך
אז כול עוד הוא בבחינת נקבה הוא בעצם לוקח את התפקיד שלך והוא מחפש ממך את תשומת הלב והרגש ודווקא בזמן הכי קריטי אחרי לידה שאת צריכה את התמיכה הזו או לפחות שלא יקשה
יכול להיות שזה גם דפוס ההתנהגות עליו הוא גדל בבית הוריו..
בכול מקרה נראה שהוא עובר מסע התבגרות בזוגיות והוא צריך הכוונה ומישהו שינער אותו.
תכתוב יותר מוש... כל מילה!or1900
חחחחחיהודה224
אתה מצחיק.
שהכל יתנהל כמו שכתוב והיה זה שכרינו...
גם שנשים יעשו את כל מלאכות הבעל וירחצו לו את הרגליים...
מה לעשות שהדור שלנו גם בעניין הזה שונה מהותית ממה שהיה פעם...
צחוק זה דבר חשוב ויכול לפתור הרבה משברים בזוגיותמוש השור...
בדבר הזה אין שינוי בין הדורות כי זה הטבע במהות הרוחנית בין הגבר והאישה.
זה שהיו עיוותים חמורים במהלך הדןרות ובתרבויות שונות האישה היתה כמעט שפחה... על כך נאמר תודה לרוח הפמניסטית שתרמה רבות לרווחה במעמד האישה
ומחרבת מסלפת ומעוות את מוסד המשפחה ומעמד האישה בנסיון לשיוויון מדומה שהופך את הטבע הרוחני בין הגבר לאישה
בגלל זה גם טבע הגברים השתנהיהודה224
גברים ציידים...
נשים מלקטות...
לשיטתך אם טבע הגברים השתנה זה מצויייןמוש השור...
אז שהגברים יעשו את כל מלאכות הבעל ירחצו לנשים שלהם את הרגליים יפנקו אותם פדיקור מניקור מסאג בין האצבעות שיהיו מלכות...👑👑👑
גבר שלא יודע או נמנע מלעשות את כול מלאכת הפינוק יכול פשוט לפנק את אישתו בכרטיס אשראי פתוח היא כבר תדע לבד איך לנצל את הכרטיס ב200%
ובקיצור כמו שכתבתי האישה מלכה👑👑👑
מקום ראשון לפני הכול...
והגבר שימשיך להתמרמר על הכבוד האבוד שלו, נראה מה ייצא לו מזה.
אישה שמחה- בית שמח
אישה עצובה- בית עצוב ומינוס גדול בבנק בגלל ההוצאות שהיא צריכה להוציא כדי לפצות את עצמה על הרגש החסר
כל מילה! מדייק : כרטיס אשראי לא מחליף בעל אוהב קשוב ומחזרor1900
אתה צודק זה מה שהבעלים עושיםיהודה224
כולל אני ידידי.
לכן כתבתי כמו שמתנות לילדים לא מחליפות אהבה ויחס הוריor1900
זה בדיוק מה שעשיתי השבוע... קניתי דברים 😶תצמנהבס
מצויין!!!or1900
וואו יקרה! זה בדיוק מה שנקראנגמרו לי השמות

Hold your horses!!!

 

וואו רגע לעצור ולנשום

 

יש כאן כ"כ כ"כ הרבה דברים

גם את שנייה אחרי לידה

גם אמא טריה לראשונה בחייך

גם נשואה טרייה שנה

גם אבא טרי

גם משבר בזוגיות

גוף מפורק

נפש מפורקת

ריחוק

תסכול

בכי

הורמונים

 

ועוד כ"כ כ"כ הרבה

 

הדבר הראשון שצריך לעשות זה - לנשום.

להבין את עצמך, את יולדת יקרה! שנייה אחרי לידה!

ובעלך - להבין את עצמו ואותך

ומה זו לידה

ומה זו אישה אחרי לידה

ומה זו הורות

ומה זו זוגיות אחרי לידה, בטח שראשונה

ועוד הרבה מאוד לימוד שצריך ללמוד.

 

אני ממש מציעה יקרה שאחרי שקצת תאזרי כוחות ותתחזקי תלכו יחד לאיש מקצוע שיוכל ללוות אתכם ולעזור לכם מהשורש כי זה דבר שדורש לגמרי טיפול לעומק בכל אחד מהרבדים הנ"ל.

 

המילים של בעלך הן באמת כואבות ושורפות,

מנגד יכול להיות שהן נאמרו מחוסר ידע או חוסר הכוונה או גם וגם, וכדרך לביטוי של תסכול וכאב עמוק גם אצלו.

זה לא מצדיק את הדרך והיחס אלייך בשום צורה, וטכמובן שבעלך צריך ללמוד איך להתנהג ואיך להוציא נכון גם מצבים בהם הוא מתוסכל בצורה שלא תפגע בך.

 

שולחת הרבה מאוד כוחות,

ב"ה אם תרצי אנסה בהמשך להעמיק יותר את התשובה ולהרחיב.

ומזל טוב על האוצר שלכם!

תודה רבה! מאוד מחזקתצמנהבס
בשמחה יקרה, ומוסיפהנגמרו לי השמות

כל הכבוד לךיהודה224
כל כך נעים לקרא תגובה כזו שמלמדת ששניהם מתמודדים עם קשיים
ממש תודה שאת קצת מאזנת את מצב התגובות פה
כל הכבוד, כתיבה מורכבת ומקיפה כל כך המון.
באמת יפה מאדאליפ
אם אני משקיע במישהו 10 שורות אני מרגיש בחור רציני
כל הכבוד
יפה מאד!ד.


איךתתעלמו ממני

עוזרים לבת/בן זוג שלא רוצים לעזור לעצמם?

קשה מאוד. כואב מאודהסטורי

לפעמים אפשר לזעזע, אבל הרבה פעמים המקסימום שאפשר לעשות - זה להיות נוכח כשצריך. שהיא/הוא ידעו שאם ירצו עזרה את/ה שם.

וכן, הבדידות במצב כזה היא נוראה, חשוב שגם לך תהיה תמיכה.

בהצלחה רבה

אי אפשר כל כך 😕נעמי28

משנים בעצמנו דינמיקות שתומכות בבעיה, הרבה פעמים יש כאלה

, ונותנים לו להרגיש שאנחנו איתו ושקיימת עזרה בחוץ.

הלוואי והייתי יודעתתעלמו ממני

מה אני יכול לשנות

לא בידיים שלנו בשום צורהמשה

אנחנו עושים מה שאנחנו יכולים. בצד שלנו. אם הם יצטרפו? מעולה. אם לא, לא בידיים שלנו.

אמoo

בנאדם מבוגר שלא רוצה עזרה

אי אפשר לתת לו אותה בכוח

ואולי הוא לא צריך את העזרה הספציפית שמציעים

אפשר לשאול אם אפשר לעזור בדרך כלשהי

ובעיקר לכבד את ההחלטה שלו

כי זה העזרה הראשונה שאנשים צריכים

הכלה

ואם יש מחיר להחלטות שלו

שישא אותו בעצמו

ולא יפיל על אחרים

היא רוצה עזרהתתעלמו ממני

אבל לא שום דבר ספיציפי

אנחנו נשואים

אני נושא בהשלכות גם אני ארצה וגם אם לא

היא רוצה עזרה.. אומשה

היא רוצה לרוקן אותך כדי שלא 'תפריע' לה לצנוח?

משפט מעניין, אתה חושב שיש כאלו ש"נופלים" על השנימתוך סקרנות

רק כדי לרוקן אותו?

יכול לחדד קצת?

זה לא נעשה בצורה מודעתנעמי28

למשל אדם עם דפוס קורבני שואב את האנרגיה והכוח שלו מה"אשמים".

ואני לא יודעת אם זה המצב, אבל אדם קורבני דוחה לפעמים כל עזרה בטענות שונות כי יותר נוח להישאר בעמדה הקורבנית שבה אין אחריות, רק הטחת אשמה, וכל האחריות בידי ה"אשם".

משה

והרבה פעמים בקשת עזרה זה שינוי רדיקלי בחיים.

רוצה עזרהתתעלמו ממני

שאלה אחת, שורה אחת, שטומנת בתוכה כ"כ כ"כ הרבה כאבנגמרו לי השמות

וגם השם של הניק ממש כואב

אז קודם כל - אנחנו לא מתעלמים ממך!

אנחנו רואים אותך ❤️

והכאב שלך נראה. וקיים. ונוכח.

גם הכאב אל מול בן/בת הזוג שחווים את הקושי

וגם הכאב שלך לאור כל ההשלכות של זה עלייך ועל המשפחה כולה.

זה אכן קשה מאוד מאוד.

כמו שכתבו בחוכמה לפניי, אדם צריך לרצות לעזור לעצמו בראש ובראשונה, שזה יבוא ממנו, וכל דבר אחר חיצוני לו פחות אפקטיבי.

אבל מה שכן אפשר לעשות מהצד שלך (כותבת בלשון נקבה כי לא יודעת אם את אישה או גבר, אז אם אתה איש פשוט להפוך את זה) - הוא להנכיח ולהניח את הצד שלך. את הכאב שלך. את הקושי שלך. ואת כל הלב שלך אל מול זה.

כן, ממש לומר את הגבול האנושי שלך. בצורה שמתמקדת בך ובמה שאת חווה. ובמה שאת צריכה שם, ובמה שלך כואב שם.

חשוב כן להציב את הצד הזה. לא להתעלם ממנו. כי הוא לא שקוף, כי את לא שקופה, וכי את עוברת הרבה.

ולהיפך, עצם ההנכחה הזו יכולה הרבה פעמים לתרום (אפילו אם רק חלקית) לכיוון הנעה של הגלגל קדימה אצל הצד המתמודד. כי הוא מבין ורואה וזה מונכח מה שעובר בן/בת הזוג האהוב/ה שלו. כי הוא מבין את ההשלכות. וכי זה יכול לתרום למוטיבציה גם לשינוי, גם אם בינו לבין עצמו אין כוח לזה, זה יכול לעזור למצוא את הכוח. אפילו בצורה התחלתית.

לכן הכיוון של כן לתת ניראות לכל מה שאת חווה

גם בינך לבין עצמך

וגם להנכיח לבעלך בצורה שמתמקדת בך היא חשובה.

מעבר לזה אפשר כמובן להתפלל, הכוח של התפילה הוא עצום.

אפשר גם למצוא קבוצת תמיכה של נשים למתמודדים (או גברים שנשואים למתמודדות) שקיימת ולקבל משם כוח.

אפשר גם לקבל ליווי ותמיכה מקצועית עבורך כדי לעבור את זה עם יותר כוחות ועיטוף וליווי והחזקה וכמובן לתת *מקום* לכל המתחולל בך.

אפשר גם להקל מעצמך בכל מה שקשור למיקור חוץ, הורדת הסטנדרטים, עזרה כלשהי בכל תחום שהוא, וכמה שיותר להתאוורר בעצמך.

ואפשר גם להגיד ש*לך* ו*עבורך* כן חשוב שהוא ילך לטיפול מותאם ומקצועי, רק כי כ"כ קשה לך בצורה הזו. זה כמובן תלוי בו אבל לפחות להניח ולהנכיח את זה.

שולחת חיבוק גדול גדול

ואומרת פרק תהילים לישועה שלמה ב"ה

(ואם תרצי שאצרף תגובה ארוכה שכתבתי בעבר על הנושא הזה שבו אחד מבני הזוג מתמודד עם בן/בת זוג שבקושי אישי - כתבי לי ואנסה לחפש אותה ב"ה ולצרף)

שיהיו רק בשורות טובות ב"ה 🙏🌷

תודה על המיליםתתעלמו ממני

מעריך

אני גבר וכתבתי על אשתי

אממ הייתי שמח לשאול אותך על מה שכתבת

אבל פחות פה על גבי הפורום

ואני לא יודע אם זה בסדר לך לפנות אלייך במסר

אחרי השרשור שמעליךנגמרו לי השמות

וכל מה שהיה בו (השרשור עם הכותרת "חבוט") אני בכנות כבר לא יודעת מה לענות לך על השאלה ששאלת.

בדיוק הגבתי עכשיו לפותח השרשור ההוא, ואני עדיין עם כל הרושם של מה שעשה השרשור ההוא ומה שהוא פנה ככה בפרטי לעוד ועוד נשים,

אז חוששת פשוט לכתוב שכן אפשר.

אני כן אגיד, למקרה שאתה לא קשור אליו בכלל (זה פשוט שהמילים שלכם יצאו דומות. אולי במקרה. אבל גם הוא כתב תודה ומעריך וגם הוא היה במצוקה וגם הוא פנה בפרטי (ולא עניתי) אז כבר לא יודעת מה לחשוב.

עכשיו שיהיה ברור - אני לא אומרת שאתה והוא זה אותו אחד, בכלל לא.

אני כן אומרת שאחרי שנכווים שוב ושוב ושוב אז באמת "כל הנכווה ברותחין נזהר בצוננים".

וזה בדיוק מה שכתבתי לו בשרשור ההוא - שמה שמעשה כמו שעשה גורם זה לתת פחות אמון באחרים וזה פשוט לא פייר כלפי מי שבאמת זקוק לעזרה אמיתית, ולמי שכל כוונותיו טהורות, ולמי שבאמת כן צריך לתת בו או בה אמון. זה עושה להם עוול כי כבר יותר קל לחשוד, כבר נכוו, כבר יש פחות אמון מטבע הדברים, ופחות רצון להשקיע אנרגיה ומחשבה וכו' ובסוף מסתבר שזה למטרות רעות.

אז אם המטרה בפנייה במסר היא למשהו נקודתי וענייני שאני יכולה איכשהו לעזור בו - זה בסדר. וגם זה רק בגבולות הגזרה של מה שבהתמחותי וביכולתי ורק מה ששייך ומתאים ונכון ולא בכל התייעצות שהיא זה יהיה נכון כלל.

אבל כל דבר שהוא לא כזה, כל דבר שבא לפתח שיח כלשהו בפרטי, או כל דבר שאני בכלל לא כתובת לעזור בו, או כל דבר דומה לכל אלו - אז לא. ואומרת זאת מראש. אני לא עונה על הודעות כאלה, וגם כשכן כי עוד לא הבנתי ונתתי אמון בטוב של האדם באשר הוא אדם - אם יש איזושהי הרגשה של חשד שעולה בהמשך אני לא עונה יותר. ובכובע של המנהלת אם נשים נוספות כותבות לי בפרטי אני גם חוסמת או מעבירה הלאה או מה שאפשר לעשות. אז מראש כותבת את זה כאן גם לכל מי שקורא באופן כללי.

אז אם כל זה לא קשור אליך מתנצלת מראש שכל זה "נפל עליך", זה פשוט קורה בדיוק אחרי כל מה שהיה בשרשור ההוא. וכן כדאי להזכיר זאת באופן כללי, אז אל תיקח אישית אליך אם זה לא שייך לך, אלא רק כהזדמנות להזכיר זאת לכולנו.

ובכל מקרה שיהיו רק בשורות טובות והצלחה רבה בהכל.

הכל בסדרתתעלמו ממני

מובן

אפשר לעזורshindov

לקחת יעוץ לבד, היועץ יוכל לתת עזרה בנושא הזה. במקרה הצורך יפנה לטיפול.

מתפללים, אמפתיה והכלהשוקו.אחרונה

ומנסים להפעיל בעדינות מעגלי השפעה משפחה חברים וכו שיסייעו לו לפנות לטיפול ועזרה מקצועית בתחום הרלוונטי לו

ואז הבנתי שהוא נגדי. 😵נגמרו לי השמות

הוא בעצם נגדי ולא בעדי כמו שחשבתי כל הזמן.

הוא מציג מצג שווא, תרתי משמע.

מציג ש"אני כאן בשביל להועיל, בשביל לעשות לך את החיים יותר טובים ומאושרים וקלים"

אבל הוא רוב הזמן משקר.

ואז אמרתי לעצמי רק להתבונן

להתבונן בו, ובי, ובהאם הוא באמת בעדי? האם הוא באמת גורם ליותר אושר?

והתחלתי רק להביט.

פעם אחת הבטתי וראיתי שבאמצע שיחה מאוד משמעותית עם הילד הוא הפריע לי. ותפס את מקומו של הילד. ובעצם בא על חשבונו. ועל חשבוני. ועל חשבון הערך שלי באימהות.

המשכתי להביט, מה היה לו כ"כ דחוף להפריע לי כך לקשר עם הילד? אז הוא ענה: "אה בטח שזה חשוב. הרי שמעת "ביפ!" של הודעה, או צילצול, או אפילו לא שמעת כלום רק ראית אותי - את הריבוע השחור הזה שאני. 

הטלפון שלך.

המסך.

המסיח.

שכל הזמן גורם לי להיסח.

באמת כששמו כן הוא אמרתי לו: "אתה מסיח. ואתה ממסך. אתה מסיח אותי מהחיים האמיתיים שלי. ואתה ממסך את כל מה שבאמת חשוב.

אתה הטלפון שלי.

אבל אני הבנתי אותך, אתה רק מתחפש שאתה בעדי בעוד רוב הזמן אתה ממש נגדי.

ונכון שיש לך גם בני משפחה אחרים בדמות מסכים אחרים, אבל אתה הראש. אתה הכי.

וכולכם באתם אליי לשם מה? 

איך אני אזכור איתך מה עיקר ומה תפל?

אני רוצה לזכור שקודם העיקר.

ורק אח"כ התפל, כשיש פנאי.

אבל אתה? אתה כל הזמן משקר לי אחרת.

פעם אתה אומר לי שהודעה באיזו קבוצה נידחת יותר חשובה מההתלהבות של הבת שלי כשמספרת לי משהו, ואני מקשיבה לך, והולכת אליך, ולא אליה. גם אם עצרת אותי באמצע. אני הולכת שבי אחריך.

אתה באמת שובה, אבל במובן הרע של המילה, אתה לוקח בשבי את הערכים ואת האידיאלים ואת מה שעיקר ואת המהות ואת מה שחשוב לי!"

ופעם אחרת אני מדברת עם חברה פנים מול פנים ואז אתה שוב עושה את זה. הפעם אצלה. והיא עונה או מתעסקת וגוללת עוד ועוד, ופעם אני, ואיפה השיחה פנים מול פנים שלנו נעלמה? למה אתה תמיד מקום ראשון בעצם? למה אתה תמיד בא על חשבון ההווה שלי והחיים האמיתיים שלי?

וכשאני ממשיכה להביט אני רואה שפעם אחרת אתה פשוט גונב לי את הזמן. כן. אתה לא רק מסיח ולא רק ממסך אתה גם גנב.

פעם רציתי לכתוב עליך פתק "גזלן זמן" וככה להשאיר אותך בצד, בפינה. עם השלט שראוי לך.

אתה יודע כמה זמן גזלת לי בחיים?

למשל יום שישי, שהוא כ"כ קצר, ומה אני צריכה את כל הגלילה האינסופית הזו בך ואז להגיע עם לשון בחוץ ולחץ אטומי לשבת?

ומוצאי שבת, ורק יצאה השבת וכבר אתה אומר לי: "הו תראי כל מה שהפסדת! מהר מהר תתעדכני ותמשכי ותגללי עד לפנות בוקר כי הרי יש כ"כ כ"כ הרבה מה..."

ואתה גוזל לי זמן עם המשפחה שלי. וזמן לזוגיות שלי. וזמן לילדים שלי. וזמן לעצמי. וזמן למחשבות. וזמן לעשייה.

כן, אתה גורם לי בעצם להיות צרכנית בלבד

ולא יצרנית

מי אתה? אתה באיזו תחבולה לעשות את כולנו צרכנים?

ואיפה כל היצרנים שבנו?

אנחנו כבר פחות ופחות יוצרים. מעצמנו. ורק צורכים. אותך. וממך.

נהיית המורה שלנו, הרב שלנו, המנהיג שלנו. אתה מחליט הכל, ואנחנו אחריך, כן, שבי אחריך...

אתה חושב שזה כל מה שראיתי בהתבוננות עליך? לא. מסתבר שיש לך עוד הרבה רע בשרוול, במסך. כזה ריבוע קטן אתה וכ"כ מזיק?

אתה יודע למה עוד אתה גורם לי?

אתה גורם לי לחיות במקטעים. הכל מקטעים ולא מסודר.

אתה משליך את הסדר והבהירות לפח וכל הזמן מורה לי לעבוד במקטעים.

"אוקיי אז תבשלי, בסדר, אני לא מונע ממך, בבקשה - תבשלי".

ואז אני מבשלת. אבל אז - אתה שם. על השולחן, או קרוב, ומצפצף, וגם שאתה על שקט אתה עדיין שם קורא לאצבעות ללחוץ עליך ולראות "מה פיספסתי בזמן שהכנתי את התבשיל הזה?"

ואז ככה במקטעים במקום לבשל רצוף - אני אומנם מבשלת - אבל כפול 2 מהזמן וכפול 10 בחוסר ריכוז ובחוסר פניות, והכל בגללך.

המקטעים הבלתי פוסקים האלה, בכל נושא שהוא ולא רק בבישול, כשאני באמצע עשייה אתה מגיע וקוטע.

והמקטעים האלה הם כ"כ מבלבלים

אין ריכוז

אין בהירות

אין פניות

אין צלילות הדעת

אין ישוב הדעת

יש הסחה

יש בילבול

יש מיסוך

מקטעים מקטעים כאלה שגם מבלבלים 

וגם מסיחים מהחיים עצמם

וגם טורדים כשכבר כן עושים משהו אחר

כי "מה עכשיו אני מפספסת"? 

אז תמיד יהיה הלחץ הזה להספיק ולא לפספס במסך שום דבר, בשום תחום

כאשר במהות בעצם מפוספסים החיים עצמם.

אז נכון, רציתי לכתוב עליך "גזלן זמן"

כי הבנתי והבנת גם אתה כבר שלא רק זמן אתה גוזל

אלא גם ריכוז, גם חיים, גם מהות, גם חשיבה, גם יצרנות ולא רק צרכנות, גם החלק הגבוה באדם, אדמה לאלוק, הרי כמה יצרתיות ועוצמות יש בנו כבני אדם!

אבל אתה כמו במזימה כלל עולמית לנתק אותנו בני האדם מעצמנו בכוח.

אבל בכוח מפתה שמתחפש לטוב.

ממש כמו עשיו אתה בפרשת השבוע. רק מתחפש לטוב. אבל אתה רע.

אז אולי עד שבאמת אכתוב עליך איזו מדבקה כזו של גזלן זמן (ואולי לא מדבקה אבל לפחות בראש שלי?), לא משנה, בינתיים החלטתי להתחיל בפועל:

קודם כל לזהות שאתה נגדי. רוב הזמן. ולא בעדי. ואתה לא תעבוד עליי יותר!

ואז כל יום לראות: מה יש לי להספיק היום?

ומה חשוב לי שאעשה ושיקרה היום?

ורק אחרי בירור כל הרצון

ורק אחרי בירור כל המהות של החיים עצמם

ורק אחרי כל ההספקים גם שכל מה שיש לי להספיק טכנית -

רק אז אפשר להקדיש זמן תחום גם לך, הטלפון, המסך. וגם אז לצרוך בך רק תוכן שמקדם אותי.

אבל הבירור הזה הוא כבר נפרד ואני אמשיך להתבונן גם בו, אבל קודם כל זה.

אז לפחות להיום, אנסה את זה.

כי זה חשוב.

כי אני רוצה בעצם להיות בעדי

ולא נגדי.

כהתחלהנגמרו לי השמות

לקחתי לי 3 תחנות קטנות ביום.

א. לקחתי לי את ברכת המזון.

ממש לשים אותך בחדר אחר בזמן הזה, או מינימום לכסות אותך במגבת שלא אראה אותך - ולברך.

ב. בזמן עם הילדים כשחוזרים מהמסגרות לפחות - אתה או בחדר אחר או מכוסה במגבת. שלא רואים ולא שומעים אותך.

ג. בבוקר או לפני השינה להביט החוצה לשמים ופשוט לנשום את האוויר, להביט, ולהינות מיופי הבריאה, אפילו דקה אחת כזו. כשאתה לא נמצא ולא נוכח ולא בהישג יד ועין ואוזן בכלל.

ורחוק מהעין ורחוק מהאוזן ורחוק מהיד - רחוק מהלב.

כצעדים ראשונים זה עולם ומלואו לברך בפניות הזו, לדבר בפניות הזו, לנשום בפניות הזו, חיים!

איזה כיף לחיות באמת

את החיים עצמם 😊

ואפשר גםנגמרו לי השמות

לזכור בתוך סימן היכר עם הומור:

"צדיק, כבר הנחת?" (תפילין)

"צדיקה, כבר הנחת?" (את הטלפון בצד)

וככה נזכור בכל יום האם כבר "הנחנו"

המסך הוא מסךמשה

עוצמת ההתמכרות שלו היא בעיקר בגלל היכולת המטורפת שלו והעוצמה שלו. והתועלת שבו.

רק שעכשיו אני עושה משהו אחר.....

נכון,נגמרו לי השמות

כמו בהרבה דברים שיש להם פוטנציאל טוב גדול וגם פוטנציאל רע/פגיעה גדול ותלוי בנו בעצם לאן ניקח את זה.

ניסיתי להתייחס לנקודה הזו בפסקה שכתבתי בסוף: "ורק אחרי כל ההספקים... - רק אז אפשר להקדיש זמן תחום גם לך, הטלפון, המסך. וגם אז לצרוך בך רק תוכן שמקדם אותי.

אבל הבירור הזה הוא כבר נפרד ואני אמשיך להתבונן גם בו, אבל קודם כל זה."

כלומר התייחסתי כאן לעצם הגזילה של הזמן שבאה *על חשבון* דברים אחרים וחשובים לנו, ערכים שחשובים לנו, מהות ומטרות והחיים עצמם, שהרבה פעמים המסך (ובעיקר הטלפון במקרה שעליו כתבתי אישית) פשוט שואב ושובה וגוזל את הזמן שלנו לחיים עצמם.

וברור שכשכן מקדישים זמן למסך (לטלפון במקרה הספציפי הזה) יש בו פוטנציאל טוב ופוטנציאל פחות טוב והכל תלוי בנו מה ואיך נשתמש בו ולא רק כמה.

כלומר אחרי הכמה שלא יבוא על חשבון החיים עצמם, אתקדם גם לאיך ולמה בתקווה ובהשתדלות שגם המה וגם האיך יהיו תמיד ממוקדים רק לטובה ב"ה.

(כמו בעצם הכתיבה כאן של הפוסט הזה שבו השתמשתי במסך, ובתקווה שלטובה, והמיקוד שלי מול עצמי שזה יהיה במקומות כאלה שהם לטובה ועם תועלת ולא במקומות חסרי טעם וחסרי תועלת של גלילה אינסופית במשהו לא מקדם ולא תורם או חלילה במקרים יותר גרועים של שימוש במרחב הזה לרעה חלילה או כל תחום אחר שבו ניתן להשתמש באותו טלפון או באותו מסך גם לטובה וגם לרעה חלילה).

כאשר המטרה המרכזית שהייתה לי בהתבוננות הזו היא ליצור מציאות שבה אני האדם שולט ומנהל את המסך (הטלפון כאן) ולא הוא מנהל אותי ולא הוא שולט בי ובזמן שלי.

וזה כמובן נכון גם למה ולאיך - כל עוד אני מנהלת ושולטת במה ובאיך והמה והאיך לא מנהלים אותי - מצוין.

פשוט לצערנו הרבה פעמים המסך, הטלפון, שואב גם זמן, גם מה וגם איך והוא בעצם מנהל אותנו ולא אנחנו אותו (בתחפושת כמובן שאנחנו כן, אבל זה רק מצג שווא כאמור כמו שניסיתי להעביר בכתיבה).

הייתה לי שיחה מעניינת על זה השבועמשה

לבחורה בצד שני של השיחה (אחות של שכן) יש ילד בגיל של הבן שלי. היא התחזקה וכתוצאה מזה מתעקשת שלבן שלה לא יהיה סמארטפון. מסיבות דתיות (לה עצמה יש).

אממה, הבחור חנון כבד. כמוני. לא מסתדר עם הכיתה שלו, לא מסתדר עם העולם. הפסיק ללכת לבית הספר כי ממש רע לו שם והמצב שלו התדרדר דרמטית.

סמארטפון עם רשת חברתית שמתאימה למצב שלו ועם חברים ברמה גבוהה היה משדרג לדעתי פלאים את החיים שלו. הוא לא היה צורך שם זבל בגלל תכונות הנפש שלו, הוא היה צורך שם תוכן שמעניין אותו וכל הקונפליקט עם בי"ס היה נעלם כשהיו לו חברים במקום אחר.

מבלי להתייחס למקרה הספציפי הזה,נגמרו לי השמות

(ורק כי אפשר לצלול שם לעוד המון עומקים ורבדים נוספים, מציאת איזונים, מציאת יתרונות נוספים, התאמה באמת לאותו ילד וכן הלאה),

זה בדיוק זה - ודאי שניתן להפיק גם הרבה מאוד טוב מהמרחב הזה. זה נתון ודאי ומאוד גדול ועוצמתי כמו שכתבת מבחינת התועלת שלו.

רק פשוט שנזכור (בכתיבה כאן כיוונתי לעצמי בראש ובראשונה, שאני אזכור) להגיע למציאות שאנחנו רואים את התמונה השלמה בבהירות, מבינים מה היתרונות וגם מה החסרונות של המרחב הזה, ומגיעים למצב שבו אנחנו מנהלים את זמן המסך ואת המסך עצמו ולא הוא אותנו. גם בכמה, גם במה, וגם באיך.

ובתוך זה כמובן דואגים שלא נפספס את החיים עצמם, את הערכים שלנו, את המשפחה שלנו, את הילדים, את עצמינו, את היצירתיות שלנו ולא רק הצרכנות וכן הלאה.

זה נכון כמובן גם לסמארטפון. להגיע לכך שנרוויח את התועלת מבלי להיפגע בדרך. לראות גם את המחירים, לעשות מה שניתן כדי להימנע מלשלם את המחירים (כמו סינון תוכן והגבלת זמן וכו') ואז בתוך מרחב בטוח אפשר יותר להינות גם מהתועלת שניתן להפיק.

רק שאם המרחב עצמו לא בטוח או גורם לי לגזל זמן או לפיספוס החיים עצמם - פעמים רבות יצא שכרי בהפסדי. וכדאי באמת לחתור ל"גם וגם" הזה - גם יצירת מרחב בטוח מכל הבחינות, גם יצירת מציאות שאני שולטת ומנהלת את הכמה והמה והאיך שלי, גם שהערכים שלי והחיים שלי עצמם לא מתפספסים, וגם שאני מגיעה לתועלת מהמסך.

וכאמור יש עוד הרבה מה להאריך

ועוד משהו על סמארטפוןמשה

מי שקורא את הפורום המקביל של הרגישים שמע אצלי ולא רק אצלי את המושג "הצפה".

במצב הצפה, הגוף סובל מאוד ממשהו ומוכן לעשות הכל כדי להפסיק את הסבל. הרבה מאוד פעמים "הכל" זה הסלולרי הזה.

כלומר, העניין זה בכלל לא הטלפון. הוא לא מעניין. הוא סתם. העניין זה שיש לי עכשיו הצפה ואני סובל. בשנות התשעים כשהיה לי רע בבי"ס הייתי מסתובב עם רדיו ושומע חדשות בהפסקה (כן החדשות של שנות אוסלו הארורות). אז המורה החרימה לי את הרדיו. זה לא פתר את הבעיה. הבעיה הייתה שהיה לי רע בהפסקה ושבכללי המקום הזה היה לי מקום לא בטוח. סביר להניח שאם הייתי היום ילד בבי"ס הייתי מסתובב עם סמארטפון גלוי או סמוי בשביל לברוח מאותה בעיה. ואז המורה הייתה מחרימה אותו. זה נחמד, זה לא היה פותר את הבעיה.

כמובן שמה שצריך לעשות במצב הזה (וזה במידה רבה המקצוע השני שלי) זה למצוא את שורש ההצפה. ולפרק אותה בעין אוהבת ולא ב"מלחמה עם המכשיר הנייד". הוא סתם מראה.

בעלי נהיה ירוק משוגעאנוני.מית

אנחנו משפחה רגילה לגמרי. זוג וכמה ילדים. בעלי לאחרונה נתפס לכל הסיפור הירוק והחליט שאוטו זה דבר מזהם ותופס מקום וכל זה. אמרתי לו שבשבילי זה קו אדום ואני זקוקה לרכב. אז הוא הפסיק ליסוע איתי.

בשבוע שעבר היה לנו מפגש עם הילד אצל איש מקצוע.

הבעל החליט להגיע עם הילד באופניים. עד כאן מתוק וחמוד. הגיעו רכבו על הכביש (אני רועדת מפחד שיקרה להם משהו), קשרו את האופניים. הגיעו בזמן.

אני בינתיים חיפשתי חניה. לא מצאתי. חניתי בסוף בחניון רחוק והגעתי באיחור. מבטים של "אמרתי לכם" ו"מגיע לך" רגילים.

בדרך חזרה אני מגלה ששכחתי כרטיס אשראי ואי אפשר לצאת מהחניון הזה בלעדיו. אני כותבת לבעלי שיבוא להוציא אותי מהחניון והוא שלח אותי להסתדר לבד ולנסות לשלם עם הפלאפון ושזה בעיה שלי שבכלל יצאתי עם רכב למקום שלא צריך. טוב, ניסיתי וזה עבד בסוף. אבל הרגשתי כל כך רע עם הסיטואציה. הייתי שם לבד ואף אחד לא בא לעזור לי רק בגלל ש"העזתי" לצאת עם רכב לארוע.

מאז שהבעל נתפס לאופניים הוא והילד הבכור חוגגים על זה. זה ממש נחמד שאבא ובן רוכבים, אבל שאר הדברים שקורים. הוא לא מוכן יותר לקחת את האוטו למוסך כי הוא "שלי" (מי בדיוק סוחב לו את הקניות?) וכל מיני דברים כאלה. אז כאילו הוא לא מפריע לי לנהוג אבל בפועל הוא משאיר אותי לבד עם הארוע, ועם להעביר טסט, וכל הדברים האלה.

אי אפשר לטייל כי צריך להביא את האופניים (אני לא יציבה וכבדה מכדי לרכב עליהן) ואחרת הם פשוט לא רוצים לבוא. אין לי כח להיסחב באוטובוסים או לחכות להם וללכת אליהם, פשוט לא רוצה.

אויש נשמע לא פשוט בכלל.קל"ת

מבינה מה את אומרת, הוא סוג של מפעיל עלייך מניפולציה.

זה כמו הרי שזוג נשוי 2 הצדדים מכבסים את הבגדים של שניהם, שוטפים כלים של שניהם ולא כל אחד כשלעצמו. כך גם לגבי הרכב..גם אם כביכול בשימוש הוא רק "שלך" הוא כן צריך לשתף פעולה בתחזוק שלו ולסייע לך כשאת עם הרכב.

ניסית לדבר איתו שיחה נינוחה וגלויה על העניין?

בלי להכנס לסוגיות, זה מעבר לג.ג רגיליםהעני ממעש

ממה נובע

מה עד כעת התול של הבית

והיחסים ביניכם ועם / מול הילדים

כדאי לעבוד בשני כיוונים:נגמרו לי השמות

הכיוון הראשון - בינך לבין עצמך פנימה.

לנסות לראות רגע את המעבר, את הבפנים של בעלך.

כיוון שנשמע שנוצר אצלך מעין ציור של הדבר עצמו "להיות ירוק" כמשהו שלילי או לפחות לא חיובי, והמוח מצמיד לכך את המילים "ירוק משוגע" / "הסיפור הירוק... וכל זה" כלומר יצירת משמעות של איזה משהו לא הכרחי במקרה הטוב ומעצבן, שטותי, מוגזם, "חופר", ומיותר במקרה הפחות טוב.

עצם הגישה והתפיסה שיש לנו במוח על הדברים יכולה להקרין גם פנימה באיך נחווה כל דבר שקשור לזה, וגם להקרין החוצה בפן הזוגי באיך בן/בת הזוג ירגישו שאנחנו חושבים על הנושא.

והכל כמובן קשור להכל.

לכן מיקוד רגע פנימה להבין - על איזה צורך פנימי זה יושב לבעלי?

איזה ערך הוא רואה בכך, בפנים של זה?

(למשל ערך של שמירה על הסביבה, של גדילה כאדם שלפתע דברים חשובים שלא ראיתי קודם או לא ייחסתי להם חשיבות קודם תופסים מקום, ואני כבןאדם משתנה ומתפתח בוחר רגע לעצור ולתת מקום לערכים האלה שבתוכי, וכן הלאה...)

איפה אני יכולה דווקא להעריך את הצעד הזה שלו, לראות בו שורש חיובי של ערך או אידיאל שהוא מנסה לממש כך?

וגם לעשות את אותו דבר על עצמך.

על הצרכים שלך כאן.

מיקוד פנימה ולראות - ואיפה כאן הצרכים שלי?

מהם כאן הערכים שלי?

מה כאן חשוב לי ויקר לי?

(למשל אם זה ערך של שותפות, ביחד משפחתי, יכולת לצאת בהרכב משפחתי בקלילות יותר כדי ליצור זמן וחוויות זוגיות ומשפחתיות, ערך של ניראות וכן הלאה...)

לאחר מציאת הצורך והערך הפנימי של כל אחד מכם ניתן להתקדם הלאה ביתר בהירות.

וכאן זה הכיוון השני: בינך לבין בעלך. כלומר בדינמיקה הזוגית.

כאן כדאי (שוב, לאחר שמבוררים ומעובדים עם עצמנו, כל אחד עם עצמו ועם הערכים והצרכים שלו, במובן היותר פנימי של הדברים) לפתוח בצורה מסודרת ובתקשורת מקדמת את הנושא הזה של "הירוק":

כלומר ממש ליצור מרחב שיחה רגוע, בפניות שלמה, ופשוט לשמוע ולהשמיע אחד לשנייה ואחד מהשנייה.

לשמוע, לעומק, להבין, לעומק, לתת ניראות לכל הבפנים הזה שבסעיף הראשון, לשמוע מבעלך למה (ל' בקמץ) זה בכלל חשוב לו? מה שם משמעותי עבורו? מה זה גורם לו להרגיש?

וחשוב שההבנה וכל השיחה תהיה אצל שניכם ממבט סקרן שבא להקשיב לשני/ה על מנת להקשיב, ולא להקשיב על מנת לענות ולא ממבט ביקורתי/מאשים.

וכמובן לאחר שאת שומעת זאת מבעלך - תאמרי גם את את כל הלמה שלך - את כל מה שזה גורם לך להרגיש, את כל מה שחשוב לך, את הלב שלך.

ובאמת לזכור שאנשים גדלים, משתנים, מתפתחים, וזה בסדר גמור שערך שלא היה עד עכשיו בקדמת הבמה אצלנו פתאום כן יהיה. זה לא משהו רע, אלא גדילה והתפתחות.

לכן לראות זאת ברובד היותר פנימי של מציאת המשמעות וכל הפנימיות של הדברים אצל בעלך יכול לעזור גם לך וגם לו וגם לכם כזוג.

ועל גבי זה ודאי גם למצוא את הערכים שלך ולתקשר אותם נכון.

ובצורה כזו, שאתם מתקשרים את הלב, בשפה של צרכים, בשפה של דיוק צרכים וערכים ומבט פנימה יותר ולא רק לרובד החיצוני - ניתן להגיע גם לפתרונות שיהיו טובים ונכונים *לשניכם*.

כלומר למצוא כאן את ה*גם וגם* ולא את ה"או או". למצוא איפה גם בעלך מרגיש שהערכים שלו יכולים להתקיים, וגם את מרגישה שהערכים שלך ומה שחשוב לך יכול להתקיים, יחד. ולא אחד על חשבון השני.

ב"הצלחה רבה יקרה

ומוסיפה דוגמא מהדברים שכתבתנגמרו לי השמות

לאיך זה יכול להיראות בפועל:

יש בדברים שכתבת הרבה מאוד תתי נושאים שכדאי לפתוח כל אחד מהם בצורה מסודרת.

גם העניין עם החניון.

גם העניין עם המוסך.

גם העניין עם הטסט.

גם העניין עם הטיולים.

גם העניין עם הנסיעות באופניים על הכביש שזה מפחיד אותך.

וגם העניין עם הנסיעות בכלל.

ממש לתת לכל אחד מהם מקום לעומק שבו שניכם מספרים מה חשוב לכם בכל דבר ואתם מוצאים את הפתרון שנכון לשניכם ולמשפחה כולה. שוב עם הרבה וניראות לצרכים של כל אחד ולמשמעות פנימה של הדברים כמו שפירטתי בהודעה הקודמת.

אז אם ניקח לדוגמא רק את עניין המוסך או הטסט,

כתבת: "הוא לא מוכן יותר לקחת את האוטו למוסך כי הוא "שלי" (מי בדיוק סוחב לו את הקניות?) וכל מיני דברים כאלה. אז כאילו הוא לא מפריע לי לנהוג אבל בפועל הוא משאיר אותי לבד עם הארוע, ועם להעביר טסט, וכל הדברים האלה."

אם נבודד רגע את הצרכים של כל אחד מכם:

את:

רוצה שותפות (כמו שהייתה לך עד עכשיו) עם לקיחת האוטו למוסף ולהעביר אותו טסט. אלו דברים שמאוד עוזרים לך שבעלך עושה ומוריד מעלייך ולא את צריכה לעשות אותם. יכולים להיות כאן עוד צרכים כמובן, אבל גם אם זה "רק" זה זה בסדר גמור. מותר לך להרגיש ככה ומותר לך לרצות עזרה ממנו בדברים האלה.

ובעלך:

יש משהו פנימי בתוכו שגרם לו לרצות להשתדל יותר בנושא השמירה על הסביבה והירוק, לכן מבחינתו לא כדאי אוטו, ומכיוון שאת רוצה עדיין את האוטו זה כמובן בסדר, אבל אולי הוא לא רוצה להיות "חלק" באוטו הזה שעבורו מסמל כרגע את האי-שמירה על הסביבה כמו שהיה רוצה לשאוף אליו. וזה גם בסדר גמור. מותר לו שיהיה לו ערך כזה ומחשבה כזו ורצון כזה.

אבל מה עושים כאשר זה מתנגש?

מה עושים שאם הוא לא לוקח את האוטו את נפגעת מזה ומרגישה לבד בודדה במערכה?

כאן באמת חשובה גם הניראות וגם התקשורת במציאת מה נכון לכם כאן.

אבל מתוך מקום שכן רואה ומכבד אחד את הצרכים של השני/ה. אחד את הערכים של השני/ה.

בעלך אותך ואת הצורך שלך בשותפות ולא להיות בודדה ולבד במערכה

ואת אותו ואת הצורך שלו להשתדל ככל יכולתו לשמור על הסביבה ועוד כל מה שיש שם בפנים, למצוא עוד את הערך שיש לו שם והמשמעות שיש לו שם.

כמו שקול פנימי בתוכך רוצה לומר לו: "בעלי היקר. אני מרגישה ככה כל כך לבד מאז שאתה לא רוצה את האוטו. ממש ממש לבד. בודדה במערכה ונשארת לבד ומאחור עם כל כך הרבה דברים ומקומות. עם האוטו, עם הטיולים, עם ההרגשה הזו שאני לבד. וזה מכאיב לי מאוד. אני לא רוצה להיות לבד, אני רוצה אותך איתי."

וקול פנימי בתוך בעלך שרוצה לומר לך: "אשתי היקרה. אני עובר כרגע דברים עם עצמי, וחלק מהתהליך שאני עובד חידד לי ערך או אידיאל שיש לי פנימה של לשמור על הסביבה וכל החשיבות והמשמעות של זה. זה כ"כ בוער בי כרגע ואני מנסה להשתדל כמה שאני יכול. נכון אני רק אדם אחד אבל ממש חשוב לי להשתדל כמה שאני יכול בשביל העולם שלנו, והעתיד של הילדים שלנו. ואולי יש לי שם עוד עומקים שמבקשים לצאת ולקבל ניראות והייתי רוצה לספר לך אותם, לספר לך את הלב שלי פנימה ומה עובר בתוכי פנימה והייתי רוצה שתראי את זה, שתראי אותי. ותמשיכי להעריך אותי גם אחרי שתדעי, כי חשובה לי ההערכה שלך אותי כאדם, זה מאוד יקר לי".

ואז על גבי הניראות הזו אפשר לחשוב יחד:

אולי אני הבעל כן אקח את האוטו למוסך, למרות שאני לא רוצה אוטו, אבל כן כדי לעזור לאשתי ולהקל מעליה ולתת לה את ההרגשה שהיא לא לבד כי זה משמעותי עבורה?

אולי אני האישה אשלם לאיזה אדם שמעביר את האוטו טסט (יש אנשים שממש עובדים בזה ויש לכל מוסך כמעט איזה מישהו כזה שמעביר את הרכבים טסטים) וכך גם אני לא אצרך להעביר וגם בעלי לא?

וכן הלאה לחשוב על פתרונות נוספים שיכולים להתאים לכם כאן.

תודה על זה !אנוני.מית

עכשיו כשאני מתייחסת לזה שוב אני חושבת שאולי זה נושא שהוא נפגע בו עד שהוא שינה כיוון ונהיה ירוק. כתבתי פה למטה. סחבתי הריונות קשים וכאלה והייתי זקוקה לאוטו בשביל פשוט לחיות. מדי פעם הוא היה לוקח את האוטו לסידורים אבל המשמעות של זה הייתה שהייתי תקועה יום שלם בבית ואף אחד מאיתנו לא אהב את זה.

אני אכן בודדה במערכה. לפני כן הרגשתי שהוא תומך בי ומחזק אותי ועוזר לי בזה שהוא מוותר על האוטו ועכשיו בעצם הוא פשוט ויתר עליו סופית ואז אני לבד "עם הרכב הזה שלך".

בשמחה, ואכן כדאינגמרו לי השמות

תמיד לצלול יותר לעומק של הדברים, כי בד"כ ההתנהגות או האמירה שאנו פוגשים ופוגשות מבחוץ זה רק "קצה הקרחון" ורק המעל לפני השטח של סיפור יותר רחב ויותר עמוק שנמצא שם מתחת לפני השטח.

וכאשר מצליחים לראות אותו בבהירות ובהבנה עמוקה זה עוזר גם להבנה עצמה כמובן, אבל גם לקירבה ואפילו גם לפתרונות.

לכן גם כאן, כדאי מאוד לשוחח בנינוחות עם בעלך על כל המקום הזה גם אצלו. ממש מההתחלה כמו שכתבת. ואיך הוא הרגיש, ואיך הוא מרגיש בהווה, ובכלל כל מה שיש בתוכו בנושא הזה, והמבט הסקרן והמשקיב הזה יכול לפתוח המון. ממש המון. וכמובן גם את לו

תגובה מהממת!יעל...

התגובה היחידה בעיניי בשירשור הזה, שבאמת מקדמת

ויכולה לתת כלים מעשיים לפותחת.

בניגוד לשאר התגובות, שרק מעצימות את הכעס והתסכול כלפי הבעל..

תודה רבה 🙏נגמרו לי השמות

סליחה שאני אומרפשוט אני..

אבל נשמע כאילו בעלך בן 16, הגיע לשלב שהוא צריך למרוד ולהרגיש מוסרי ונעלה, וכמו בן 16 טיפוסי - אין חשיבה על ההשלכות, הנפגעים והמציאות.

אולי הוא מזהם פחות את העולם, אבל אשתו עצובה ותקועה עם הרכב בחניון. באיזה עולם ערכי מעוות זה עדיף?

שמחה שיש קול שאומר את זהמישהי נשואה

יש נטייה כל הזמן לצייד את האשה ב:

תבדקי עם עצמך בלה בלה בלה....

ואולי לפעמים יש בעל שמתנהג לא בסדר?

בדיוק כמו שיש מצב שאשה מתנהגת לא בסדר?

ולא לא תמיד זה עניין של

בוא תבדוק עם עצמך איפה אתה צריך להשתנות

חוץ מהילד הזהנפשי תערוג
עבר עריכה על ידי נפשי תערוג בתאריך ג' בכסלו תשפ"ז 2:14

איך הוא "מזיז" את שאר הילדים ממקום למקום?

כי גם אוטובוס מאוד מזהם.

או שהוא ירוק ומתחסד על חשבונך ועל חשבון הילדים.

להעביר טסט,

תני למוסך לעשות את השירות הזה.

יעלה עוד כמה מאות שח אבל יהיה לך ראש שקט.

ותשלחי אותו לעשות קניות בסופר עם אופניים.

הוא מכבס את הבגדים?

הוא יודע איזה זיהום סבון הכביסה מייצר?

נכנס לשירותים? זה גם מזהם

גם לשטוף ידיים וכלים עם סבון.

אם ירוק, אז עד הסוף. לא?

מזון. גם אם הוא אורגני. ממש מזהם בתהליך היצור

עדיף ללכת ללקט עשבי בר.

אבל בתכלס,

כדי לא להתכנס רק בכעס עליו

תנסו יחד להבין מה מפעיל אותו לדבר הזה?

רצון בחופש?

רצון לשמור על הכדור?

להיות מוסרי יותר?

חיסכון כספי?

רק אחרי שתבינו את היסוד לכך,

תוכלו למצוא את עמק השווה בניכם

יש לי שאלה מעניינת לפנימשה

לפני כל הסיפור הירוק הזה - איך היו היחסים בניכם?

כלומר, יש לכם רכב אחד. אני מבין. אתם שניים. יש לכם ילדים. איך הייתה הדינמיקה שלכם?

איך הדינמיקה עם הילד?

הרכב היה בעיקר אצליאנוני.מית

הוא היה רוצה ליסוע איתו לעבודה ואני הייתי צריכה אותו כדי להקפיץ ילדים למסגרות ולחוגים. אז הוא נסע באוטובוסים ודי קיטר על זה.

מתישהו הוא עבר לאופניים והאמת שטוב לו. יוצא מוקדם בבוקר בבגדי ספורט ומתקלח בעבודה. ממש גילה את האור .

בתרגום לעברית פשוטהמשה

הירוק הוא ככל הנראה (בהסתייגות, בלי להכיר אותו) קשקוש שהוא מספר לעצמו כדי לא להודות שאין לו כח להתעמת איתך או שהוא הבין בשכל שאת זקוקה לרכב יותר ממנו ואין לו כח להתמודד עם זה.

כלומר לא איתך - הוא לא יכול לקחת לך את האוטו כי את (כמו שכתבת בעצמך פה למעלה) בהריון וסובלת. אז הוא מבזבז זמן ומתעצבן ובסוף זה מגיע לידי אין לי כח לאוטו הזה בכלל. אידיאליזציה למצב שהוא בקונפליקט פנימי מולו.

  1. הוא לא יבקש ממך את הרכב כי כל מה שהסברת פה שאת זקוקה לו. הוא יודע את זה .

  2. אבל הוא ימשיך לכעוס. הוא לא ויתר בלב שלם. הוא בעצם נכנע

הוא פשוט כועס בשקט וזה מתבטא ביחס שלו לכל הסיטואציה.

הוא רצה את האוטו, לא קיבל, אז הוא מצא לעצמו פיתרון אחר נפלא (שעושה לו גם בריאות ואושר בחיים, שעה רכיבה בבוקר זה בריאות ממש, טוב, חוץ מאוגוסט) ועכשיו הוא חוזר בתשובה שגילה את האור ואומר שאף אחד לא צריך מכוניות רק כדי שהוא לא יצטרך להתעמת עם הצורך והרצון שלו שהוא בעצמו לא מעיז להעלות.

ועכשיו הוא יתחיל למצוא לעצמו אימוני כושר ותחרויות אופניים רחוקות כדי לעשות אידיאליזציה מהסיטואציה. וזה נפלא כי הוא יהיה גבר בריא ואולי גם הבן שלך יצטרף אליו לזה.

מה מצב השיח ביניכם?shindov

לענ"ד, תפנו לרב בעל השכלה במדעי הטבעshaulreznik
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך ז' בכסלו תשפ"ז 1:35

למשל רב שיודע דבר או שניים על פיזיקה, זיהום אוויר וכיו"ב. אולי הוא יצליח לרסן את בעלך ולעזור להגיע לעמק השווה.

מה עניין להכניס ולערב רב?זמירות

במסגרת לימודי ההסמכה הסטנדרטיים לרבנות לא לומדים כלים טיפוליים או מקצועיים לפתרון סכסוכים זוגיים

הם צריכים ייעוץ זוגי מקצועי - ואכן ניתנה כאן (לעיל) התייחסות של יועצת מקצועית מנוסה מאוד

נכון, אבל יש כאן היבטים מדעייםshaulreznik

נניח שמראים לבעל ה"ירוק" באותות, במופתים, במחקרים ובגרפים, שהמכונית המסכנה שלו לא בדיוק תמיט שואה על כדור הארץ, ושאם הוא רוצה להיות עקבי, עליו לוותר על שימוש בחשמל ובשאר הטכנולוגיות?

שוב, מה הקשר להיות האדם שמוכיח זאת בעל סמיכהזמירות

לרבנות ונושא בתואר רב?

איך רב קשור לעניין?נפשי תערוג

גם שאתה הולך למוסך אתה מחפש מוסכניק שהוא רב?

גם רופא שהוא רב?

למה לא רופא שהוא מוסכניק?

אוליקל"ת

רק בגלל שהרבה פעמים דוסים יותר מחזיקים מדמויות רבניות.

לא שאני מצדיקה את הגישה או חושבת שזה נכון..

יש כאן ממד דתיshaulreznik

בבחינת "דייך מה שאסרה עליך התורה".🙂

מי אמר שהוא עושה את זה בגלל סיבה דתית?נפשי תערוגאחרונה

קפצתי לשאלה מהפורום השכן..פצלשן

איך יודעים מהי רמת המשיכה המספיקה בשביל להחליט להתחתן?

במשך מספר שנים שאני מחפש, הספקתי לפגוש כאלה שהיה ברור לי מהתחלה שיש לי אליהן משיכה חזקה.

לעומתן, היו כאלה שאהבתי אותן מבחינת אופי, וגם המראה היה אחלה, אבל לא הרגשתי משיכה חזקה אליהן (וכמובן לא היתה שום דחייה. כנראה, זה פשוט לא היה הסגנון שמדליק אותי באופן טבעי). כן היה לי רצון לתת חיבוק פה ושם, אבל לא היה לי רצון חזק להתקרב אליהן או לגעת בהן, גם אחרי חודשיים-שלושה. מישהו אמר לי שזו משיכה מספיקה בשביל להתחתן. כנראה שלדעתו המשיכה תתפתח אחרי החתונה, אחרת לא מבין איך זה מספיק. אבל מי אמר שהיא באמת תתפתח? ואולי היא לא?

ברור לי שעם אחת אני ארגיש משיכה חזקה ועוצמתית יותר ועם אחרת משיכה פחות חזקה. השאלה מה הרף הנדרש בשביל להחליט להתחתן?

ועוד שאלה בתור בעלי ניסיון.. ייתכן שלפני החתונה תיהיה משיכה חזקה ואחרי החתונה יתברר שאין באמת משיכה? ולהיפך גם ייתכן?

>>שימושית

לגבי השאלה האחרונה- משיכה זה דבר דינאמי ויכול להיות מצב שהיה משיכה לפני ואחרי החתונה לא ופחות מזה, וכמובן להיפך.

אם יש דחיה ואפילו אם פשוט אין משיכה אז לא חושבת שאפשר וראוי לבנות על אחרי החתונה אבל אם זה רק לא משיכה חזקה אני לא חושבת שזה נכון להוריד על זה.\

נסיוני האישי - שלא בהכרח משליך על מקרים אחריםהברדיצ'בר

אני רק יכול לשתף שהייתי באותה התלבטות כשיצאתי עם מי שהפכה לאשתי, ושההתלבטות האחרונה שנותרה לי לפני שהצעתי נישאוין היתה סביב השאלה האם רמת המשיכה כלפיה מספיקה. ובפועל - מהר מאד אחרי החתונה כל החששות התפוגגו. וגם כיום, אחרי סך שנים וסך לידות - אני לא יכול לדמיין משיכה חזקה יותר לאשתי. היא בעיניי יפיפייה ומושכת ברמה הגבוהה ביותר.

גם אצלי זה הדבר היחיד שאני מתלבט עליופצלשן

אז מה עזר לך להחליט שזה מספיק בשביל להתחתן?

כמה דברים עזרו ליהברדיצ'בר

קודם כל אני רוצה לענות על שתי שאלותיך האחרונות שהצגת בפתיחת השרשור:

כן, וכן.

לכן מה שעבד לי - לא בהכרח יעבוד לאחרים.

ובכן, מה עזר לי?

קודם כל הרבה תפילות וביטחון ב-ה'.

דבר שני - מוכנות נפשית לתת הכל ולבנות קשר של אהבה ונתינה והתמסרות גם על הצד שהמשיכה תתברר כקטנה ממה שאליו ציפיתי. וזה בנוגע גם לציפייה של המשיכה שלי כלפיה, וגם שלה כלפיי. ברוך ה', לא התאכזבתי.

ודבר שלישי - חישוב הסיכויים, האם במכלול העניינים/תכונות ושיקולים סביר להניח שאצליח למצוא מישהי אחרת טובה ממנה. ועבורי התשובה היתה ברורה שאין כמעט סיכוי לכך.

גם בכל דבר לא מושלם שראיתי אצלה - ערכתי השוואה בינה ובין דמות דמיונית של האשה המושלמת שאותה כיניתי - 'דמיונה' - וכל פעם הזכרתי לעצמי שדמיונה היא דמיונית והסחתי את דעתי מהנושא.

לא כל כך הבנתיפצלשן

החלטת להתחתן בידיעה שאולי לא תיהיה משיכה?

תפילות, מוכנות נפשית וחישוב סיכויים יכולים לעזור להתלבטות באופן כללי.

אבל אם יש נושא ספציפי שייתכן והוא חסר, איך הנ"ל עוזרים לפתור את ההתלבטות? צריך לתת לנושא מענה ספציפי..

היה ברור לי שתהיה משיכה,הברדיצ'בר

רק היה לי חשש שזו תהיה משיכה ברמה נמוכה, שאולי תהיה בבחינת 'פוחת והולך' עם הזמן.

ברוך ה' לא היה כך. אך אני מרגיש שהנכונות שלי להסתפק בפחות היתה מועילה לי במידה וחששותי היו מתממשים. אך חשוב לי להדגיש - אצלי זה לעולם לא הגיע למצב שהיה צריך לעמוד למבחן.

אם אתה מרגיש 'שיכות' אליה, זה בהחלט מספיקהסטורי

לא אומר להתחתן בלי רצון, בלי שמרגישים קשר נפשי. אבל לפעמים מרוב התבחבשות בכל מיני הגדרות סתם נתקעים ומסתבכים.

אם אתה מרגיש שיכות, חיבה, טוב לך איתה, יש לך צפיה לפגישות ולשיחות הטלפון - יש את זה. מעולם לא העסקתי את עצמי כרווק בשאלות הללו ויש משיכה, בהחלט.

כמובן, העבודה האמתית היא אחרי החתונה. כשיש מתחים, המשיכה יורדת וכשיש השלמה ושמחה הדדית - גם המשיכה עולה.

אתה חושב שהיא תישאר צעירה ונאה?אריק מהדרום

הבט על חמותך לעתיד, זו האידיקציה הטובה ביותר לאיך שהיא תראה בעוד 30 שנה.

הבט על אם חמותך לעתיד, זו האינדיקציה הטובה ביותר לאיך שהיא תראה עוד 60 שנה.

איך זה קשורנעמי28

כשאישתו תהיה בת 60 גם הוא יהיה בן 60 אחרי זוגיות ארוכה וקשר עמוק ואחר.

כרגע הוא מתחתן עם מה שהיא היום, והשאלה שלו סופר לגיטימית וחשובה.

זה באמת נושא שלוקחים עליו סיכון בעולם הדתי ומקווים לטוב.

יש משהו בדברייך, מצד 2 גם בקשר לקראת נישואין אפשרמתוך סקרנות

לנסות להתחבר למכלול של האישיות, ולראות אם זה מגביר משיכה.

אני כמובן לא המומחה הגדול, ואלו שאלות שגם אני שואל את עצמי, אבל מרגיש שיש לכל הפחות איזו שהיא בחירה גם בנושא זה...

מאוד אינדבדואלישבורת,לב

אני אישית לא הייתי מתחתנת ככה בשום אופן וגם לא הייתי מתקדמת.

אבל זה לא משנה מה כל אחד אחר מרגיש, משנה רק מה שאתה.

אם הייתי במקומך הייתי משקיעה בבירור עם מטפל לפני הכרעה כזאת גורלית.

צריך להיזהר עם מטפלים..קל"ת

לבדוק לפני ולפנים למי הולכים..יש כאלה שרק עושים נזק..

צודקת. ורק אעיר בהקשר זההברדיצ'בר

שגם מטפלים תותחים ומומחים עלולים לטעות לפעמים.

ובוודאי שאפשר גם לטעות ביישום של ההדרכות/ העצות שלהם.

דוגמה מהמקרה שלי:

התסביך אליו אני נקליתי כחודש לפני שבחרתי להתארס התעצם פי כמה בעקבות הרצאת זום בו אמרה מטפלת ותיקה ובעלת מוניטין דברים לא מדוייקים בנוגע להבדל בין משיכה אצל בנים ובנות: שאצל בנים זה כביכול ברור ודיכוטומי, ומתברר בצורה ברורה תוך פגישות ספורות. בעוד אצל בנות - זה נזיל ומשתנה וכדאי לתת צ'אנס וכיוצא בזה.

כמה סרטים אכלתי בגלל הדברים האלה, ממטפלת שלמען הסר ספק - אני עדיין מחזיק מאד ממנה וחושב שהיא תותחית על בתחום שלה. אגב גםם קיבלתי ממנה (לא באופן פרטני) הרבה מאד כלים טובים ותובנות חשובות בתקופה שיצאתי.

סקרנת אותי, פניתי אליך באישי ברשותך.מתוך סקרנות

מאוד להזהר. נכון.🍀שבורת,לב

זאת שאלה לגבריםנעמי28

אני מניחה שזה שונה מנשים

מהצד שלי הספיק לסמן וי על משיכה בדייטים,

לא הגדרתי כמה ומה החוזק שלה, לי זה עבד.

וזה לשני המינים- גם לזוגות אוהבים עם כימיה טובה המשיכה משנה צורה כל הזמן וצריכה תחזוק, שלב הפרפרים והצפת ההורמונים מוגדר בערך כ3-4 חודשים. לאחר מכן המשיכה תלויה באיכות הקשר מבחינה רגשית ופסיכולוגית

צודקת בהחלטהברדיצ'בר

משיכה היא נדבך חשובשוקולד פרה.

אבל לדעתי הנשית, היא לא הכל.

אולי אצל גברים המשיכה היא הלב של הקשר, אבל גם אז- מי ערב לך שהיא תאהב מגע? שהיא תרצה את אותה רמה של קשר פיזי כמוך?

זה מאוד מתסכל עבור חתן צעיר לגלות שיש משיכה, אפילו בעוצמה, אבל שהצד השני פחות בעניין של מגע.

לכן, השאלה צריכה להיות,

ואני אכתוב פה קצת חשוף, מקווה שהמנהלים לא ימחקו אותי-

היא האם היא סגורה בקשר למיניות, או יותר פתוחה ובקשר (עם עצמה) בנושא.

עד כמה היא נינוחה בקשר לזה. לא נבהלת או בורחת או פוערת עיניים.

זה משהו שאפשר להרגיש אותו, וזה משהו שבעיניי כן שווה לדבר עליו בשלבים מאוד מתקדמים של הקשר.

אני מכירה נשים שלא סובלות מגע.

זה משהו שהן לא יגידו אותו בפגישות, אבל זה קריטי ממש לחיי נישואין.

זה משהו שהופך אח"כ לפצע עמוק בזוגיות. כי באופן טבעי, כשמתרגלים אחד לשני והחידוש פג, מה שנשאר זו הנטייה הטבעית של הנפש.

ואם הנטייה הטבעית שלה זה לריחוק גופני- זה מתכון לתסכול של שנים...

מיניות ומשיכה הופכים אחר כך לסוג של תקשורת. זו תקשורת שמשלימה ומעמיקה את התקשורת הקיימת.

יש ביניכם צחוק, כיף, הומור, פתיחות, עניין זה בזו- זה הלב.

יש משיכה אבל מרחק וקצרים בתקשורת- הקשר ייטה יותר לכובד וכך גם ברובד הגופני.

מקווה שהועלתי

לא חושבת שבחורה בהכרח יכולה לדעת על עצמהפצלושון

לפני החתונה, כשהיא עוד לא הייתה בקשר זוגי

זה אפשרי, בוודאישוקולד פרה.

אפילו אפשר להרגיש בזה. אבל זו באמת שאלה של בשלות.

תכלס אתה לא מגנט והיא לא ברזל.שוקו.אחרונה

משיכה חזקה או חלשה היא בראש וחולפת. השאלה היא התאמה בסיסית ורצון לקשר ושותפות. במשך הזמן נבנית הערכה עמוקה האחד לשניה וממילא הרצון להתקרב.

אין הבטחות בתחום רק רצון אמיתי וכנה לעשות עבודה רצינית ולהשקיע בקשר עד גיל 99

חבוטנפש חבוטה

מרגיש כל כך חבוט

מכל הבחינות.

נפש

גוף.

ורוח.

זוגיות בסימן שאלה ענק

תפקוד בסימן שאלה ענק

איך קמים כל בוקר?

לא מרגיש אבא

לא מרגיש בן זוג

לא מרגיש.

פרקתי.

דבר אלינו איש יקרדי שרוט

בתרגום לעברית שלימשה

אני גרוע בתור (אבא|בן זוג|מתפקד)

מי אתה בכלל? אתה מסתכל על עצמך מנקודת המוצא של עצמך או מנקודת המוצא של אנשים אחרים סביבך?

בהחלטנפש חבוטה

זוכר ויודע מה היו היכולות שלי

מנקודת המבט שלך או שלהם?משה

מתי זה התחיל?משה

ומי הפעיל אצלך את כל המנגנון הזה של "דחוי" ו "חבוט" ו"כושל"? זה לא תמיד היה שם.

לא אמרתינפש חבוטה

את המילה דחוי.

לא מרגיש גם כזה

אז בסדר. חבוט וכושלמשה

והכי חשוב

בהצלחה !

תודהנפש חבוטה

זה עדין כואב גם כשאתה רושם את זה

שתדע שיש עוד כליםמשה

אני לא חופר פה יותר כי לא הוגן לעשות לך את זה, אבל יש דרך להתמודד עם המצב הקיים

ורגשות תמיד מותר להרגיש. לא לשפוט אותם. זה לא "אני חבוט" אלא "אני אדם רגיל ויש בי עכשיו מחשבה ורגש שאני חבוט".

אם יש יכולותשבורת,לב

אפשר לחזור אליהם,

זה מצב הרבה יותר טוב מאחד שאין לו יכולות.

יש זמנים כאלה של עייפות.

מותר להיות מותש ולנשום לרגע מהכל.

טוב שאתה מדבר על זה.

איזה כאב.שוקולד פרה.

גם לי היו תקופות חשוכות כאלו.

תנסה להיזכר בעצמי המיוחד שלך. מה אתה מביא לעולם?

ועוד משהו- יש מישהו שיודע על מצבך?

תודהנפש חבוטה

כן יודעים.

אנשי מקצוע.

מנסה להיזכר מה הבאתי לעולם

הייתי שםוהנה חלום

לאחר המילואים הבלתי נגמרים ולא הצלחתי לחזור לעצמי, לזוגיות ולהורות. הבור חשוך מאוד אבל יש תקווה.

לצד הטיפול אישי ומשפחתי, לי אישית מאוד עזרו הטיפולים גופניים-רגשיים כגון Rebirthing ויוגה-תרפיה.

זה מעולה שאתה בטיפול, אל תשכח שיש תקווה וצמיחה בסוף

כמה כואב וקשה נגמרו לי השמות

שולחת חיזוק גדול ותפילה שתראה ישועה שלמה במהרה ממש בכל התחומים, בחסד וברחמים ובטוב גלוי ב"ה 🙏

וטוב שכתבת שיש לך ליווי ועיטוף מאנשי מקצוע, זה מאוד חשוב שתרגיש שיש לך את המענה ואתה לא לבד, ומקבל כוח והכוונה וליווי ועיטוף וכלים.

שיהיה רק טוב ב"ה

ושיכנס עוד ועוד אור לחיים ותוכל להביט אחורה ולראות איך גם מהתקופה הקשה והחבוטה הזו אספת עוד לימוד ועוד צידה לדרך שעוד תעזור גם לך וגם לסובבים אותך 🙏

ובינתיים להתחזק גם בכל מה שנותן לך כוח אמיתי, ובחוזקות ובעוצמות ובטוב שיש לך ובך, ובטוב שכן נוכח כרגע בחיים, ולראות מה עוד יכול לחזק שם.

תודה רבהנפש חבוטה

מעריך את המילים

כמה זמן זה ככה? נשמע קשה ממשלאחדשה

יודע לומר נק' מפנה?

מספרנפש חבוטה

נקודות מפנה..

רצף של דברים קשים ומאכזבים

מה קרה? ומה קורה?shindov

הרבה דברים קרונפש חבוטה

כרגע בעיקר דעיכה נפשית.

לפנות לנשים באישי לא יעזור לך לפתור את הבעיותיעל מהדרום

זה אפילו יותר מזהמשה

עזבי את זה שיש פה נשים שלא אוהבות שכותבים להן באישי.

זה מהלך של יאוש. וגם מהלך שלא עובד.

הוא מגיע עם נפש ריקה וחבוטה. למה שמישהי תרצה בכלל להתכתבות עם אדם שנמצא במצב של אנרגיה מרוקנת וחלולה. לא מספיק הוא מרוקן, הוא ירוקן גם אותה?

מי הייתה פה ששיתפה צילום מסך של מישהו שהתחיל איתה גרוע והמשיך לכתוב לה גם כשהתעלמה?

זה היה אניאנוני.מית

וגם @נפש חבוטה התחיל איתי גרוע ברמה שפאדיחה לשתף צילום מסך.

גם איתיחושבת בקופסא

לפחות אני אגיד שהוא עזב אותי ברגע שביקשתי (שזה היה מייד).

זה נכון במקרה של שני רווקיםיעל מהדרום

לק"י

אצל אנשים נשואים זה לא שייך, גם אם הוא מלא חיות ואנרגיות.

לא שייך זה דבר אחדמשה

אבל זה גם לא עובד. אדם מרוקן הוא מרוקן בכל מקום. גם בבית שלו וגם בחוץ (ובטח גם בעבודה).

זה כל כך לא נכון מכל כך הרבה פרמטריםשבורת,לב

זה כ"כ מכעיס וכ"כ מצערנגמרו לי השמות

זה פשוט לא יאומן הדבר הזה.

אנשים כותבים כאן מצוקה על גבי הפורום,

באים אנשים טובים ונשים טובות להגיב, להתייחס, לפנות זמן, אנרגיה, מחשבה, לב, עונים להם מכל הלב והרצון שיהיה טוב - ובסוף מה מסתבר?

שיש כוונות שליליות ורעות מאחורי זה.

זה כ"כ מכעיס אותי הדבר הזה.

שמסתבר שהנה, גם כאן, הפותח שלח לכ"כ הרבה נשים באישי (גם לי שלח מסר אחרי שהגבתי ע"ג הפורום, ולא עניתי בכלל למסר כי זה כבר היה לי חשוד.) ועכשיו להבין שזה עוד אחת ועוד ועוד.

באמת. @נפש חבוטה זה פשוט לא!

אח"כ אנשים שבאמת צריכים עזרה ובאמת במצוקה - כבר יש ישר חשדנות לגביהם, כבר יש פחות רצון לעזור ולכתוב, כבר יש פחות אנרגיה ופחות כוח מכל המסווה הזה, מכל הפעמים (האינסופיות!) האלה שמישהו פשוט ניצל את הטוב לב של אנשים!

למה? ובשביל מה?

זה כ"כ מעוות

כ"כ לא שייך

כ"כ רע.

אתה לא פונה לאישה בפרטי, בטח לא אישה נשואה, בטח לא כשאתה נשוי, לא משנה כמה המצוקה שלך גדולה, לא לא לא.

לא זו הדרך.

ואתה לא יכול, פשוט לא יכול שזה יבוא על חשבון מישהי אחרת!

כמה שאדם יהיה לו חוסר או רע, זה אף פעם לא יצדיק פגיעה באחר, זה אף פעם לא יצדיק ניצול של אחר, זה אף פעם לא יצדיק שום מעשה לא מוסרי ולא טוב בשום דרך ובשום צורה שהיא!

באמת איך אפשר ככה לסמוך,

אני אישית כבר תקופה בוחנת כל הודעה שנכתבת ורק אם מרגישה שיכולה לתרום איכשהו מגיבה, וכ"כ הרבה פעמים לא, לא רק להודעות שלא בטוחה אם יכולה לתרום בכלל, אלא גם להודעות שמראש עלולות להיות חשודות.

ואז הנה כאן שוב הגבתי, ועוד אחרות ואחרים. והנה שוב. להבין שזו בסך הכל הייתה במה לניצול הזה של החמלה והאמפתיה של אנשים כדי לפנות בפרטי?!

לעוד אחת ועוד אחת ועוד?! נשים נשואות?!

זה פשוט עצוב. ומכעיס. וחבל.

וההיפך ממה שאתה ספציפית צריך כדי שיעזור לך

וההיפך מכל מה שכל מי שרק רצה או רצתה לעזור לך כאן צריכים.

וזה פשוט גורם לכל אותם שבאמת צריכים עזרה להיפגע ישירות ולא רק בעקיפין. כי אח"כ כבר גם בהם חושדים, וגם להם כבר אין את האמון המלא שהם זקוקים לו.

זה פשוט עוול.

רק משפט אחדמשה

בסיטואציות כאלה הרבה פעמים הכותב לא חשוב כמו הקוראים הסמויים.

אל תיפול רוחך. גם אם הוא לא ראוי, בטוח קרא את זה מישהו ראוי שגם אין לו אומץ לכתוב.

אני באמת כותבת גם לקרואים הסמויים, לכולםנגמרו לי השמות

גם למי שזה מכוון אליו ישירות וגם לכל מי שיכול אי פעם להיות רלוונטי לו.

ואתה יודע מה?

אם יש כאן קורא שאפילו יקרא את הדבר הזה,

שאם הוא אי פעם ירצה או ינסה לפנות בפרטי לאישה נשואה

שרק יעצור רגע ויחשוב

איך הוא היה רוצה שיתייחסו ויפנו או לא יפנו לבת שלו, לאחות שלו, לאמא שלו, לאשתו (לאשתו כתבתי בסוף למרות שבעיניי צריך בהתחלה, רק בגלל שרוב אלה שפונים מסתבר שלא הכי טוב להם עם האישה שלהם עצמם, באופן כוללני וברור ברור שיש יוצאי דופן, אבל רק למקרה כזה שלא "אכפת לו" מאשתו, כתבתי זאת אחרי הבת והאחות והאמא)

אבל למען ה', שיחשוב קצת מעבר

ככה היה רוצה שיתייחסו לבת שלו?

שהיא נשואה וגבר זר פונה אליה, מנצל את הלב הטוב שלה, את החמלה, את הרצון לעזור, ואם חסר לו בבית חמלה או משהו אז הוא לוקח ממנה, מאישה נשואה?!

רוחי לא נופלת, אבל כן זה מאוד מכעיס ומצער אותי.

יש לכל אדם את הדברים ש"בוערים בו" מאז שנולד, שהם חלק ממנו,

במקרה שלי אישית מה שהקב"ה נתן לי וברא בי מאז שאני זוכרת את עצמי זה את זה, באמת כל מה שקשור לאיש ואשתו. והבלעדיות של איש ואשתו. נאמנות. אהבה. זוגיות. זה בדם שלי בנשמה שלי גם מה יכול להיות ועד כמה טוב אינסופי יכול להיות בין איש לאשתו כאשר זה בטוב, וגם בעירה פנימית למחות על כל מה שעלול לפגוע בקודש הקודשים הזה. ולכן כי זה נוגע בי אני מגיבה.

על הרבה דברים אחרים אני לא מגיבה, בטח לא בכזו "בעירה".

כאן כן. זה מכעיס ומצער אותי מאוד.

הרוח לא נופלת חלילה, אני עדיין מאמינה בטוב של האדם באשר הוא אדם, גם בכוח התשובה, והכי באהבה ובשלמות ובבלעדיות שבין איש לאישתו.

אבל כן היה חשוב לי להגיב.

מאישה נשואה.קופסא מכסף

כמו שאת כותבת על אישה נשואה, כביכול שהיא דבר קדוש.

היא מקודשת לאדם שקידשה. היא לא דבר קדוש. אפשר לדבר אליה, להתייעץ איתה, ולקבל ממנה אפילו יחס ואהבה.

הקיצוניות של קידוש האישה הנשואה לעיני כל מביא לבעיות כמו,

הטרדות במקווה.

גילוי עריות במשפחה.

מרחב נשימה בבקשה, גבר לא חייב לעשן כל היום כדי לשלוט במה שקורה במרשתת. יש אפשרות להבליג ולחכות רגע אחד ולראות שזה לא כזה "מיני" מה שהאדם רשם, הוא פשוט מגמגם.

עשרת הדברות כוללות גם את "לא תרצח".

מה עישנת?נעמי28

לא הבנתי מה כתבת

ומה הקשר בין הסוף להתחלה ולאמצע

ולהסקת המסקנות

ובסוף מתגלה שאתה אישה נשואה שהיא גבר גרוש🏳️‍🌈

והדבר היחידי שמביא להטרדות - זה אנשים שמטרידים.

מה עישנתי?קופסא מכסףאחרונה

מה לא עישנתי... זו השאלה.

📢📢📢 תזכורת חשובה בעקבות השרשור הזהנגמרו לי השמות

לאיך הודעה תמימה שמביעה מצוקה יכולה להיות בעצם במה מסוכנת מאוד לכל הנוגעים בדבר.

באיך כל מי שפותח שרשור, גם אם הלב יוצא אליו או אליה ומתוארת מצוקה קשה - יכולים בסוף לפנות בפרטי עם כוונות אחרות לגמרי!

תזכורת חשובה לכולנו. שוב.

על הסכנות כאן במרחב הזה.

לא משנה מי כותב.

לא משנה מה הותק שלו או שלה.

לא משנה אם מזדהה כאיש או כאישה.

לא משנה אם מתאר/ת מצוקה.

כל אלו הם לא ערובה שהכוונות והאמת אכן שם.

וכל אלו הם לא ערובה שאין מתחת לפני השטח כוונות אחרות.

לא לפותחי השרשור.

ולא למגיבים.

לא לכל מי שמנסה לראות מי יגיב (או תגיב לו) כאן

ואז לפנות אליה בפרטי

והכל במסווה של רצון לעזור ולהציל מהמצוקה

שכל מה שמתחת זה כוונה אחרת לגמרי!

ונשים טובות (ואנשים טובים במקרים אחרים) פשוט לא צריכות לחוות את העוול הזה שכל "חטאן" היה לב טוב ורצון לעזור או לחזק יהודי!

לא הן, ולא הפותח עצמו שזה ההיפך ממה שנכון לו, ולא אשתו של הפותח, ולא האיש של הנשים האלה, ולא הילדים של כולן, ולא מגיבים ומגיבות אחרים עתידיים שיתנו בהם פחות אמון מראש אפילו שבמקרה שלהם אין שום דבר פסול - פשוט כולם יוצאים נפסדים וזה עוול אחד גדול לכל הנוגעים בדבר!

אז בכוונה משאירה את ההודעה הזו

עם כל ההתפתחויות שלה

עם כל העדכונים של נשים באופן ישיר ומכלי ראשון על הפותח שפנה אליהן

ובכוונה לא מוחקת אף שנתבקשנו המנהלים ע"י פותח השרשור למחוק את ההודעה הזו.

אז לא.

לא רק לא למחוק אלא להדגיש מה יכול לצאת מדבר כזה.

למען יראו ויראו.

ולמען ידעו כולם כי סוף האמת לצאת לאור. תמיד! גם אם זה לוקח זמן.

אז ככה, באור, בשמש, בגלוי - להראות מה היה.

ולמען נישמר כולנו.

כן, גם רצון טוב רק לעזור יכול להוביל חלילה למקום לא טוב בכלל.

ושהקב"ה לא יביאנו לא לידי ניסיון ולא לידי ביזיון.

צריכה עזרה עם סינון מחשב לילדיםירדנית

משהו פה לא עובד לי כמו שצריך

מדובר על גילאי 10-14, יש רימון.

הם צריכים את המחשב כדי לעבוד בטימס, לשמוע שירים ביוטיוב, לפעמים צריכים AI ללמוד למבחנים.

איך אני משגיחה על כל זה?

שיחות בטימס לפעמים הילדים ביניהם שולחים סרטונים, אין לי איך לעקוף את זה.

כנל יוטיוב, רוצים לשמוע שירים אבל לא מתאים לי שיסתובבו ביוטיוב, יש דברים (שלא לומר רוב הדברים) שלא מתאימים להם.

AI גם כן רואה שיחות שלא מתאימות..

אנחנו לא בקטע של צנזורה אבל מרגישה שבתקופה האחרונה זה יצא לי משליטה.

מחפשת פתרונות טכניים לפתור את זה, אשמח לשמוע איך זה אצלכם. שאהיה רגועה גם שהילדה נכנסת לחדר ללמוד עם חברה במחשב. כי היום זה היה ממש לא מוצלח

אני טכנופובית פלוס פלוס אז אם אפשר בהסבר למתקשיםירדנית

שום דבר רע בצנזורה במקרה הזהחושבת בקופסא

היית נותנת לאדם זר ברחוב לחלק לילדים שלך חוברות שאת לא יודעת מה כתוב בהן?

רק כדאי לדייק אם הכוונה לכל תוכן שהוא לא למידה וניצול זמן ממש, או תכנים בעייתיים בפני עצמם, כי אלו שני דברים שונים.

כי אם יש לכם רימון ברמה המתאימה, לא אמורים להיות בעיה מבחינת התוכן.

אבל אם רוצים שהמחשב ישמש ללמידה ולא לפנאי, (אני לא יודעת איך עושים את זה בפועל, אבל אני יודעת שזה קיים) אפשר דרך רימון או דרך תוכנה אחרת לחסום אתרים ספציפיים, או הפוך לעשות רשימה של אתרים מותרים בלבד, ואז לחסום גישה ליוטיוב ולai.

פתרון פחות קיצוני הוא להיכנס להגדרות בתוך האתרים האלו, ולחסום אותם כמה שיותר. לשים את חשבון היוטיוב ליוטיוב קידס (מגן מפני תכנים בוטים במפורש, אבל מתיר שטויות ממיסות מוח, שכנראה גם כן כדאי לא לראות)

בצ'אט מצאתי בטעות שיש בתוך ההגדרות שלו אפשרות למנוע ממנו לדבר על תכנים בוטים (ולא ברור לי למה זה לא מופעל כבררת מחדל).

והכי פשוט זה זה להגביר את החסימה ברימון או פלטפורמה חוסמת אחרת.

לגבי מה שחברים שולחים- אולי תמימה, אבל חברים לא ישלחו דברים גסים ממש, לפחות לא בפלטפורמה כזו שמיועדת ללימודים ובפיקוח המורה? עוד אין לי ילדים, אבל אני קצת מזדעזעת מהרעיון של לתת לילדים להמשיך להיות חברים של ילדים שחשודים ברצינות בדבר כזה, אם יש רצון, הם ימצאו דרך אחרת להראות את זה ועצם החברות נשמעת לי בעייתית.

שולחים שם שורטים וכל מיני שירים/זמרים/קליפיםירדנית

שאני לא מעוניינת שיחשפו לזה.

איך ישמעו שירים? לא התחברו לספוטיפיי לצערי.. אבל אולי אם אגיד שאין ברירה.

רימון ברמה בינונית לא חוסם את מה שאני רוצה שיחסום..

רימון ברמה הגבוהה יותר מצריך ממני לפתוח להם את מה שהם צריכים כל רגע.

בטימס אין לי ממש שליטה על מה קורה בקבוצות, וכבר לא מתאים להם שאני עוקבת אחרי השיחות שלהם, שזה סה"כ מובן

אם יש שירים ספציפיים שהם שומעיםהשם שלי

אפשר להוריד את השירים למחשב, ואז לחסום את היוטיוב.

באזור האישי ברימון אפשר לחסום\לפתוח אתרים מסוימיםפתית שלג

כרצונך

ואם החברים שולחים קישורים לסרטונים שהזכרת- ברמת סינון גבוהה כנראה שגם זה ייחסם.

אין כל כל פתרוןמסתתר

אין כ"כ פתרון, מה שכתבת נכון. זה או קצת מדי או יותר מדי. אולי ב"חזקים ברשת", ובארגון "לוקחים אחריות", יש להם פתרונות..

יש תוספים בחנות כרום לדפדפן במחשבנקדימון

שאפשר לחפש שם תוספים עם דירוג גבוה וכמות הורדות של עשרות אלפים (כדי שיהיה לזה אמינות, ואמינות ביצועית).

יש כל מיני תוספים שמסננים שורטס ורילסים ביוטיוב ורשתות חברתיות, תכנים למבוגרים או הימורים וכדומה, חוסמי פרסומות למיניהם. זה קצת התעסקות (אבל לא נוראית), אבל אולי חבר/ה טוב/ה יוכלו לעזור. או לחילופין, הדרכה טכנית את יכולה לבקש ממצב ai בחיפוש גוגל.

וכמו שגם אמרו, אם מדובר על אתרים יותר ספציפיים אז אפשר לחסום ברשימה אישית באזור האישי של רימון, או להעלות רמת סינון לאתרים המסויימים.

אגב, לגוגל יש אפשרות של בקרת הורים (לא ניסיתי אך ראיתי שקיים), ואז את יכולה לחבר את החשבונות של הילדים אלייך ולהגדיר כל מיני דברים. זה גם דבר ששווה לבדוק עליו, ואולי הוא יפתור חלק מהבעיה.

לגבי ai, אין ממש דרך היום לשלוט בזה. לכן נטפרי, למשל, חוסמים את זה גלובלית.

תודה, אנסה לשבת על זהירדנית

(הזדמנות טובה להכיר לך תודה שבזכותך נכנסו להכיר את עמיחי ונינו הי"ד וישבתי והראתי גם לילדים, מה שמראה לי כמה רחוק אפשר להגיע עם חינוך ילדים ולאן אני שואפת)

בשמחהנקדימון

לא הכרתי אותו לפני כן, אבל הנשמה המיוחדת הזו באמת מרימה את העיניים שלנו אל האינסוף.

אלוף אתהפתית שלג

בשביל שירים הייתי עושה ספוטיפיי וחוסמת את יוטיובמרגולאחרונה

ובמקרים שהמורים שולחים סרטון לימודי מיוטיוב- תפתחי לרגע, או תתני מהטלפון שלך נקודתית לזה.

ספוטיפיי יש גם פודקאסטים שעקרונית יכולים להיות לא ראויים אבל לא נראה לי שיש להם סבלנות לזה חחח.

שירים שיוצאים עולים תוך שניה לספוטיפיי. גם שירים חסידיים ושירי קודש יש שם.

ואם הילדים שולחים בטימס קישורים לסרטונים, אז אפשר לחסום אתרים אחרים (כמו טיקטוק, יוטיוב וכו), ואז הם לא יוכלו לצפות בהם.

מה קרה לפאות?פשוט אני..

כשהייתי ילד, ילדי ונערי הציבור הדתי התחלקו בין כמה סוגי פיאות:

פיאות קצרות שמגיעות בדיוק עד לעצם הסמוכה לאוזן, או קצת יותר ארוכות שמגיעות עד לגובה התנוך.

פיאות מעט ארוכות יותר, אשר גולגלו בחן מאחורי האוזן.

וכמובן פיאות ארוכות עוד יותר שכבר לא יכולות להתחבא מאחורי האוזן אלא משתלשלות בגאווה במורד הפנים.

בשנים האחרונות, אני רואה יותר ויותר נוער דתי, כולל כאלה מבתים שעל פניו נראים דוסים, כולל מהתנחלויות ויישובים דתיים מובהקים לאורך ורוחב הארץ, עם תספורת שבה המכונה עוברת עם מספר 0 מעל גובה האוזניים ולא משאירה פיאות כלל. כלומר בחלק העליון של הראש יש שיער כרגיל, אבל בצדדים יש שיער רק בס''מ העליונים ומתחת לזה יש גאלח.

בתקופתי, בבתי ספר דתיים לא היו נותנים לתלמידים להיכנס כך לכיתה, וילד שהיה מסופר כך היה צריך להתבייש במראהו החריג. זו הייתה נחשבת תספורת שלא רק שאינה דתית, אלא היא גם לא מייצגת את הציבור החילוני הנורמטיבי, אלא בעיקר ערסים.

אז איך קרה שאבות שלא מחסירים תפילה במניין ולא מדלגים על לימוד תורה עם ילדיהם, מאפשרים להם להסתפר כך?

איך אימהות המחזיקות בעוז בית יהודי כשר ומשפחה לתפארת, נותנות לילדיהן לגלח את הפאות?

תמונה מתוך AI לשם המחשה

חוץ ממה שאפשר לצחוק על התמונה של הבינהחושבת בקופסא

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

היום התספורת הזאת יותר טרדנית בכל הציבורברגוע

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

אני דווקא רואה יותר ילדים עם פיאותניק חדש2

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

חולשה בחינוךנקדימון

הנערים פשוט לא מקשיבים להורים.אמא טובה---דיה!

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אני חושב שלהרבה מאוד ילדים קטנים חרד"לים יש פיאותמשה

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

מרד גיל הנעוריםנפשי תערוג

אינטרסטינגימח שם עראפת

איך הילדים שלך מסופרים?

מי אמר שהם מסכימים או מעודדים?shindov

היום לא שואלים.

אני לא מדבר על בני 18פשוט אני..

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

יש לי רעיוןנפשי תערוג

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אני לא מדבר על מסורתיפשוט אני..

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

גיל 12רקאני

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

תלוי איזה תספורתנפשי תערוג

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

מסכימהרקאני

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

בגדול ההלכה היאנפשי תערוג

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

רקה, לא רכהירושלמית טרייה

הכל תלוי במזלזוזיק העכבראחרונה

אפילו ספר תורה שבהיכל.

יש הרבה דוגמאות בהסטוריה להלכות שפשוט לא הקפידו עליהם בתקופות מסויימות. בדרך כלל זה חלף.

למשל, יש הרבה עדויות שבליטא לפני השואה גם נשים של גדולי ישראל לא הקפידו על כיסוי ראש.

גם היום, נראה לי שמקפידים הרבה יותר מפעם על שירת נשים אבל הרבה פחות על חצאיות לפי ההלכה.

לא יודע מה גורם לזה...

בעיות שכניםggg

יש לנו שכן מבוגר שגר לבד, בן אדם נחמד וגם נדיב עם הרבה חסד. אלא שבזמן האחרון הוא התחיל לשמוע פודקסטים או שאולי זה טלוויזיה בתוכניות של דיבורים, לא יודעת מה, הוא שומע ממש חזק עד שזה נכנס לנו לסלון ואני משתגעת מהרעש הזה. זה כמה שעות ביום לפעמים ואני פשוט מתחילה לסגור חלונות מרוב יאוש (אבל זה לא לגמרי עוזר).

ממש לא נעים לי לגשת ולדבר איתו. אולי הוא יעלב, אולי הוא לא שומע כל כך טוב. אני לא יודעת מה הסיבה לשמוע כלכך חזק. מה עושים?

מן הסתם, לדבר איתו זה השלב הראשוןפשוט אני..

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אם הוא אדם טוב ונעיםמתואמת

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אם הוא מבוגרמתיכון ועד מעון

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

ננסה לדבר איתו. בטח אשלח את בעלי..ggg

השאלה היא כמה מבוגר..קל"ת

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

נראה לי מעל 80ggg

יש לנו שכנה מבוגרת ששרה עם הגברהחושבת בקופסא

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

כמורה לליקוי שמיעהחיוך2019אחרונה

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון