את הסיפורים אז אני בעזרת ה' ינסה להחליף אותה.
חלקים א' ב' ג' ד' וה'...
הוא היה בדרך אל ביתו כאשר ישב ברכבת.
הרכבת החלה מתמלאה ולאחר דקות מספר לא נותרו מקומות. עיניו של יוסי נדדו על קרונות הרכבת המלאים ובמבטו נתפסה חיילת עומדת כאשר תיקה על גבה, הוא קם ופינה את מקומו לחיילת והזמין אותה לשבת. החיילת הביעה את התנגדותה ולא הסכימה לשבת במקומו אך יוסי התעקש לפנות לה את המקום.
החיילת ששמה דפנה התיישבה והודתה לו. ובליבה התפעלה עד מאוד.
היא הביטה ביוסי לראות כיצד ואיך הוא מסתדר והבחינה בו עומד בפינת הרכבת ומעיין בספר הקודש שבידו.
כאשר הרכבת הגיעה למחצית דרכה מקומותיה החלו להתרוקן. יוסי שעמד בצד התיישב לו במקומו. לאחר תחנות מספר אנשים רבים החלו ממלאים את מקומות הרכבת ןהרכבת התמלאה ולא נותר ולו מקום אחד פנוי.
יוסי הרים את עיניו מן הספר שמולו ורואה מולו איש מבוגר שבידיו סלים. יוסי פינה לו במהירות את מקומו ונתן לו לשבת.
דפנה שהבחינה במעשיו של יוסי פנתה אליו אחוזת תדהמה: "סליחה! אדוני! מדוע הינך קם הרי כל הנסיעה עמדת על רגליך" יוסי נירד מקצת, לא היה מוכן הוא להערה על מעשיו. יוסי חשב לרג והסביר לה. לדפנה שזהוי מצווה מן התורה. דפנה שגדלה בבית חילוני מנותק מכל שבב ליהדות. הביטה בו מופתעת ושאלה: "מהי מצווה"? "ומהו הקשר לכאן. הרי עמדת כל הנסיעה ועכשיו מגיע לך לשבת".
יוסי שאינו היה מורגל בשיחה עם בנות הביט בה במבוכה ולא ידע מה לעשות. לאחר דקות מספר ענה לה שלפי היהדות הוא הינו מחוייב לכבד את הזקן.
החיילת הנענה בראשה ופנתה להתיישב במקומה כשמוחה מלא במחשבות על כל המוכר לה. על בני האדם שכאשר אנו עולים לרכבת או לאוטובוס ממהרים אנו לתפוס לנו מקום ואולי שתיים בשביל הרגליים או התיק כדי שאף אחד לא ישב לידנו, והנה הבחור שרק עכשיו פגשה קם ממקומו מכיון שזהוי מצווה. כאשר הרכבת הגיעה למחוז חפצה, לחיפה יוסי מיהר לו החוצה.
בתחנה השניה דפנה, החיילת ירדה. היא החלה יוצאת מהתחנה ופתאום הבחינה בדוכן. דוכן שעמד לו בצד. על השולחן עמדו קופסאות שחורות עם רצועות. היו אלו תפילין אך היא איננה ידעה מה הן אותם קופסאות.
היא החלה מתקרבת אל השולחן ורואה היא שכתוב עליו חב"ד והנה בחור עומד מאחורי השולחן וקורא לגברים "להניח תפילין" מכיוון שזוהי מצווה, דפנה הרגישה לרגע רעד עובר בגבה והיא נגשה אל השולחן ופנתה אל האיש שעמד מאחורי הדוכן. היא שאלה אותו מהי מצווה ומה אלו הקוביות השחורות הללו. היא סיפרה לו את מה שקרה ברכבת ואמרה לו שהיא נרגשת מכל מה שהיה לכן היא שואלת. החבדניק הצדיק היה מלא סבלנות והוא החל מסביר לה לה מהי מצווה ולמה גברים מניחים תפילין. הוא גם סיפר לדפנה על בית החב"ד שיש בעיר כל ערב. הוא סיפר לה כי לשם מגיעים כל האנשים שמעונינים ללמוד עוד ועוד על היהדות,
החבדניק חיפש בתיקו דבר מה והנה הוציא הוא כרטיס ביקור והגיש לדפנה.
לקראת הערב דפנה התארגנה וביקשה מאביה שיסיע אותה לבית חב"ד.
הוריה של דפנה היו דב וקרן. דב היה פסכולוג מומחה וידוע וקרן אימה היתה מנהלת מחלקה בבית החולים כרמל בחיפה.
הוריה שסמכו עליה לא שאלו שאלות ואביה הסיעה אותה.
דפנה הגיעה ונכנסה לבית חב"ד והנה רואה היא אנשים רבים מכל הסוגים. בנות דתיות בנות שרחוקות מהיהדות כרחוק מזרח ממערב,
היא התיישבה שם, בינהם בשיעור של הרב והרב מסביר ומדבר על מהי הנשמה שלנו ומהו העולם הבא ועל החיים.
בשיעור שלאחר מכן היא שמעה את רבנית מדברת על מהי אישה ביהדות לאחר השיעור היה מעגל וכל מי שרצתה שאלה שאלות והרב והרבנית ישבו ובסבלנות רבה ענו על כל השאלות.
הרבנית שבמהלך השיעור הבחינה בדפנה וזיהתה שהיא חדשה במקום פנתה אליה לאחר השיעור ודרשה במקומה. היא חיבקה אותה ואמרה לה שהיא מאוד מקווה לראותה שוב. דפנה שכל כך התרגשה מכל מה שהיה הבטיחה מיד שהיא תשוב ותפקוד את המקום.
ואכן למחרת היא הגיעה ושוב הרגישה שבכל גופה אוחזת ההתרגשות. דפנה החלה מחכה כל היום למפגשים הללו כאשר ההתרגשות שאוחזת בה רק הולכת וגדלה.
כחודש לאחר שדפנה החלה מגיעה לבית חב"ד הרבנית פנתה אליה והזמינה אותה לעשות איתם את השבת. דפנה שאלה את הוריה, והם הסכימו מכיוון שהינה ביתם החלה חיה את חייה בשמחה ושמחה היא לקום בבוקר.
דפנה הגיעה לשבת וכל השבת דמעות של אושר הציפו אותה,
פעם ראשונה שהיא רואה מהו שולחן שבת, נרות שדולקים, הבית מצוחצח וכולם נראים בנים של מלך.
בצאת השבת דפנה ניגשה אל הרבנית והודתה לה על כל החויה הטובה שהיא חחותה השבת והכל בזכות הרב והרבנית.
דפנה התחילה את השבוע והינה המחשבות לא מפסיקות לאחוז בראשה, היא החלה להרהר כיצד היא יכולה להתקרב לה' יתברך.
לאחר המון מחשבה והתייעצות עם הרבנים היא החליטה. היא החליטה שמהיום היא תלך אך ורק בצניעות.
למחרת כאשר היא הגיעה לצבא עם חצאית כולם התפלאו ושאלו "מה קרה לדפנה איך היתכן שהיא כך?"
חלקים א' ב' ג' ד' וה'...
הוא היה בדרך אל ביתו כאשר ישב ברכבת.
הרכבת החלה מתמלאה ולאחר דקות מספר לא נותרו מקומות. עיניו של יוסי נדדו על קרונות הרכבת המלאים ובמבטו נתפסה חיילת עומדת כאשר תיקה על גבה, הוא קם ופינה את מקומו לחיילת והזמין אותה לשבת. החיילת הביעה את התנגדותה ולא הסכימה לשבת במקומו אך יוסי התעקש לפנות לה את המקום.
החיילת ששמה דפנה התיישבה והודתה לו. ובליבה התפעלה עד מאוד.
היא הביטה ביוסי לראות כיצד ואיך הוא מסתדר והבחינה בו עומד בפינת הרכבת ומעיין בספר הקודש שבידו.
כאשר הרכבת הגיעה למחצית דרכה מקומותיה החלו להתרוקן. יוסי שעמד בצד התיישב לו במקומו. לאחר תחנות מספר אנשים רבים החלו ממלאים את מקומות הרכבת ןהרכבת התמלאה ולא נותר ולו מקום אחד פנוי.
יוסי הרים את עיניו מן הספר שמולו ורואה מולו איש מבוגר שבידיו סלים. יוסי פינה לו במהירות את מקומו ונתן לו לשבת.
דפנה שהבחינה במעשיו של יוסי פנתה אליו אחוזת תדהמה: "סליחה! אדוני! מדוע הינך קם הרי כל הנסיעה עמדת על רגליך" יוסי נירד מקצת, לא היה מוכן הוא להערה על מעשיו. יוסי חשב לרג והסביר לה. לדפנה שזהוי מצווה מן התורה. דפנה שגדלה בבית חילוני מנותק מכל שבב ליהדות. הביטה בו מופתעת ושאלה: "מהי מצווה"? "ומהו הקשר לכאן. הרי עמדת כל הנסיעה ועכשיו מגיע לך לשבת".
יוסי שאינו היה מורגל בשיחה עם בנות הביט בה במבוכה ולא ידע מה לעשות. לאחר דקות מספר ענה לה שלפי היהדות הוא הינו מחוייב לכבד את הזקן.
החיילת הנענה בראשה ופנתה להתיישב במקומה כשמוחה מלא במחשבות על כל המוכר לה. על בני האדם שכאשר אנו עולים לרכבת או לאוטובוס ממהרים אנו לתפוס לנו מקום ואולי שתיים בשביל הרגליים או התיק כדי שאף אחד לא ישב לידנו, והנה הבחור שרק עכשיו פגשה קם ממקומו מכיון שזהוי מצווה. כאשר הרכבת הגיעה למחוז חפצה, לחיפה יוסי מיהר לו החוצה.
בתחנה השניה דפנה, החיילת ירדה. היא החלה יוצאת מהתחנה ופתאום הבחינה בדוכן. דוכן שעמד לו בצד. על השולחן עמדו קופסאות שחורות עם רצועות. היו אלו תפילין אך היא איננה ידעה מה הן אותם קופסאות.
היא החלה מתקרבת אל השולחן ורואה היא שכתוב עליו חב"ד והנה בחור עומד מאחורי השולחן וקורא לגברים "להניח תפילין" מכיוון שזוהי מצווה, דפנה הרגישה לרגע רעד עובר בגבה והיא נגשה אל השולחן ופנתה אל האיש שעמד מאחורי הדוכן. היא שאלה אותו מהי מצווה ומה אלו הקוביות השחורות הללו. היא סיפרה לו את מה שקרה ברכבת ואמרה לו שהיא נרגשת מכל מה שהיה לכן היא שואלת. החבדניק הצדיק היה מלא סבלנות והוא החל מסביר לה לה מהי מצווה ולמה גברים מניחים תפילין. הוא גם סיפר לדפנה על בית החב"ד שיש בעיר כל ערב. הוא סיפר לה כי לשם מגיעים כל האנשים שמעונינים ללמוד עוד ועוד על היהדות,
החבדניק חיפש בתיקו דבר מה והנה הוציא הוא כרטיס ביקור והגיש לדפנה.
לקראת הערב דפנה התארגנה וביקשה מאביה שיסיע אותה לבית חב"ד.
הוריה של דפנה היו דב וקרן. דב היה פסכולוג מומחה וידוע וקרן אימה היתה מנהלת מחלקה בבית החולים כרמל בחיפה.
הוריה שסמכו עליה לא שאלו שאלות ואביה הסיעה אותה.
דפנה הגיעה ונכנסה לבית חב"ד והנה רואה היא אנשים רבים מכל הסוגים. בנות דתיות בנות שרחוקות מהיהדות כרחוק מזרח ממערב,
היא התיישבה שם, בינהם בשיעור של הרב והרב מסביר ומדבר על מהי הנשמה שלנו ומהו העולם הבא ועל החיים.
בשיעור שלאחר מכן היא שמעה את רבנית מדברת על מהי אישה ביהדות לאחר השיעור היה מעגל וכל מי שרצתה שאלה שאלות והרב והרבנית ישבו ובסבלנות רבה ענו על כל השאלות.
הרבנית שבמהלך השיעור הבחינה בדפנה וזיהתה שהיא חדשה במקום פנתה אליה לאחר השיעור ודרשה במקומה. היא חיבקה אותה ואמרה לה שהיא מאוד מקווה לראותה שוב. דפנה שכל כך התרגשה מכל מה שהיה הבטיחה מיד שהיא תשוב ותפקוד את המקום.
ואכן למחרת היא הגיעה ושוב הרגישה שבכל גופה אוחזת ההתרגשות. דפנה החלה מחכה כל היום למפגשים הללו כאשר ההתרגשות שאוחזת בה רק הולכת וגדלה.
כחודש לאחר שדפנה החלה מגיעה לבית חב"ד הרבנית פנתה אליה והזמינה אותה לעשות איתם את השבת. דפנה שאלה את הוריה, והם הסכימו מכיוון שהינה ביתם החלה חיה את חייה בשמחה ושמחה היא לקום בבוקר.
דפנה הגיעה לשבת וכל השבת דמעות של אושר הציפו אותה,
פעם ראשונה שהיא רואה מהו שולחן שבת, נרות שדולקים, הבית מצוחצח וכולם נראים בנים של מלך.
בצאת השבת דפנה ניגשה אל הרבנית והודתה לה על כל החויה הטובה שהיא חחותה השבת והכל בזכות הרב והרבנית.
דפנה התחילה את השבוע והינה המחשבות לא מפסיקות לאחוז בראשה, היא החלה להרהר כיצד היא יכולה להתקרב לה' יתברך.
לאחר המון מחשבה והתייעצות עם הרבנים היא החליטה. היא החליטה שמהיום היא תלך אך ורק בצניעות.
למחרת כאשר היא הגיעה לצבא עם חצאית כולם התפלאו ושאלו "מה קרה לדפנה איך היתכן שהיא כך?"
)))
