השירשור הקודם שלי היה חודשים בודדים לפני החתונה, מי שרוצה ומעוניין יכול לקרוא שם, בכ"א אני כבר תקופה רוצה לכתוב, לשתף, ופשוט אין לי את הכח הנפשי הזה לשבת ולגולל בפניכם את כל אשר אני עובר, מקווה שלא תדונו אותי, ותודה לכם על ההקשבה אנשים חכמים ומכילים.
כיום אני נשוי כבר כמעט שנתיים. בקצרה, ב 7 חודשים הראשונים לאחר החתונה כלל לא קיימנו יחסים (כאמור תוכלו לקרוא למה בשירשורים הקודמים) לפי דעתי, וגם אמרתי לה, הנישואין האלה היו מתוך בהלה, רצון לברוח ולצאת ממצב כלשהו, היא רצתה לברוח מהבית, ולכן נפגשה עם בחורים בלי שום קשר אליה, וגם בלי שום קשר אחד לשני, ואני, הייתי לאחר פרידה נורא כואבת, שקוע באלכוהול,ובדיוק בנקודה הזו נפגשנו, והיא בחורה תמימה, שרק רצתה לברוח מהבית הקשה שלה, לא שמה לב האם אני באמת מתאים לה, , ואני, אמרתי לאנשים הקרובים אליי, שנחמד לי, אבל אני לא מרגיש משיכה ואהבה, אמרו לי זה יגיע, ואני לא מגדיר את עצמי כאדם טיפש, פשוט הלכתי לזה... לא הייתה לי שום התרגשות לפני החתונה, ולילה לפני, נפגשתי עם חברה טובה בפארק בצפון הארץ ובפשוט ישבתי על הדשא ובכיתי לה... לא הרגשתי געגוע לכלתי, לא שום דבר, ואמרתי את זה לרב שלי, מה שעשיתי, אמר לי טוב אתה פותח דף חדש, וכו' וכו'... ביום החתונה, קמתי בבוקר התפללתי,נסעתי לשטוף את האוטו, ונכנסתי לנוח קצת במיטה, קמתי אכלתי משהו, וזהו, שום דבר מיוחד.לא הייתה לי שמחה, אבל כאמור, זה כאילו הלב שלי היה כל כך קפוא, שהתנהגתי כמו רובוט. וכך גם הייתה החתונה, היא מאוד רצתה שזה יגיע כבר, ופחדה בטירוף כל פעם שאני אברח (אחרי זה התברר לי שזה בגלל מישהו שברח לה אחרי הוורט) וביקשה לדעת אם אני נמצא באולם שוב ושוב.. כשבאתי לכסות אותה, תמיד אומרים שזה רגע מאוד מרגש וכו' וכו'.. אמרתי לה שאני לא יודע מה לומר לה, והיא פירשה את זה מרוב התרגשות, אבל באמת שלא היה לי מה לומר לה. וכך, הייתה החתונה, הרגשתי כמו בחלום שעוד מעט אתעורר ממנו, בחודשים הראשונים היא ישנה עם בגדים (ואני בחור דתי מינוס וחוויתי יחסים לפני החתונה) ואני לא מבין מה אני עושה במצב הזה, איך נקלעתי לכאן? היא דחתה אותי שוב ושוב ככה 7 חודשים בערך. לא קיימנו יחסים, והיא לא בכלל הבינה את הקושי בזה, הייתי אומרת לי וסליחה על השפה, מה מה אתה מרגיש? שמלא לך כמו שאתה צריך ללכת לשירותים? אז תוציא את זה, מה אני יגיד לך.... וכך זה רק הרחיק אותי והבנתי כמה אנחנו רחוקים בראש זה מזה.התקופה ההיא הייתה כל כך מוזרה, לא קיימנו יחסים לאחר החתונה, ריחוק מנטאלי, וכמה וכמה פעמים ארזתי תיק לברוח מהבית, ושיכנעו אותי להישאר, והיא לא יודעת מזה כלום. לאחר כחצי שנה שלא קיימנו יחסים, הלכתי לרב שלי איתה, ואמרתי לו, שאני לא חושב שהבעיה היא ביחסים, אני חשוב שאין לי כלום עליה, לא מרגיש שוב דבר, אני מצטער, אני מעריך אותה, אבל זו טעות, והוא אמר לי שזה בגלל שלא קיימנו יחסים, ואני אומר לו שוב, זה לא קשור לזה, אני לא מרגיש שהיה לי קשה בתקופה הזו להתנזר ממנה, כי לא רציתי את זה איתה. הוא חלק עליי, טוב... היא הלכה למישהי וכך היא עזרה לה לפתוח את המקום, וקיימנו יחסים, ברוך השם ! אבל, לי זה היה טכני, מוזר, אני לא יודע אם אפשר לכתוב כאן פתוח ,כן או לא. אבל אנסה להישאר במסגרת הנכונה. לא הרגשתי כלום, היא הרגישה, הצלחתי, אבל זה לא העיקר להצליח, זה להרגיש שיש מישהו שרוצה לעשות איתך את זה.ככה עבר פסח, והיא ניפנפה בזה שהיא נשואה, והכל טוב וכיף והיא לא אחת שמבינה רמזים או מצבים, ולא שמה לב להרבה דברים, דוגמא? נגיד להיכנס למקלחת או לשירותים עם אור מכובה, וכשאני מכיר שהאור מכובה, היא אומרת וואי שכחתי, או כשהיא יוצאת מהבית ולא לוקחת מפתח, אני מזכיר לה, וואי שכחתי. או שיש כביסה תלויה בחוץ מיום שישי ואני מזכיר לה ביום שלישי להוריד, וואי שכחתי, ועוד משהו, 2 ימי הולדת שלי היא שכחה , וגם לא עשתה לי כלום ותאמינו או לא, ידעתי שזה מה שיקרה כי זה הטיפוס, כי גם באירוסין לא קנו לי כלום, (אגב מי ששוטף את הבית, מבשל לשבת, וקונה דברים דקורטיבים לבית, זה אני, לא כותב בשביל להכפיש, אלא רק במציאות, יש משהו שנקרא חוש נשי, שהבית מריח נעים, נקי מאבק, הכל מסודר, לה אין את זה. וקשה לי עם זה נורא,) טוב , אני יחזור לנושא העיקרי. מפסח פשוט הרגשתי שאני לא יכול לקיים איתה יחסים, ולא קיימנו איזה 3 חודשים, והיא לא שמה לב, אגב, יש כאלה שיכתוב מה עם הריון, תיזהר, תזהרו, בהתחלה היא רצתה לקחת כדורים, אבל היא קראה את התופעות לוואי וזה הפחיד אותה, אז היא למדה שאם מקיימים בזמן מסויים אז הסיכויי קלוש, ולכן מה שהיא למדה, אין לקיים יחסים מיד לאחר המקווה, כי זה זמן הביוץ, אלא לחכות, אמרתי לה סבבה, נכון זה נשמע גרוע, אבל היא גם ככה לא מבינה עד כמה זה גרוע, ואני הרי לא נמשך, אז שישאר ככה, שאחרי המקווה אין יחסים, רק אחרי כמה ימים,
הגענו לחודש אב, מפסח אין יחסים, ופתאום זה מפריע לה, היא מרגישה שאני סגור, שאני טכני, ואמרתי לה כמה פעמים שאנחנו לא מתאימים, היא לא מוכנה לקבל, אז היא רוצה שנלך ליועצת זוגית, אין לי בעיה אמרתי לה, תבחרי מי שאת רוצה אני בא איתך. היא בחרה ביועצת ממש מקסימה (מי שרוצה שם אוכל לשלוח בפרטי) אמרה לי קבעתי אלה כך וכך, אוקי, אין בעיה, אנחנו שם, אשתי יושבת מולה טוענת, והגיע תורי, אז התחלתי לספר מה שאמרתי לה, ומה שבאמת, אז היועצת הייתה בהלם, היא אומרת לאשתי, את בא להתייעץ והוא אומר שאתם בכלל לא מתאימים, וזה שהוא לא קיים יחסים כי הוא לא רוצה ולא נמשך אלייך? אז מה? איפה היית? ואז אמרתי לה שאני רוצה להתגרש, פתאום דממה בחדר. היא התחילה לבכות, אז אמרתי ליועצת,היא בטוח שונאת אותי ,אבל אני חושב שאולי בהמשך היא תודה לי, כי עדיף לך לחיות עם מי שאוהב אותך ורוצה להיות איתך, ולא בצורה הזו. לא שאני שונא, אני פשוט חושב שקרתה כאן טעות מצערת, וזה לא זה, היא רצתה לברוח מהמקום שלה, ואני מהמקום שלי, וזה קרה מהר. אז היא התחילה לומר, אין מצב שאני חוזרת לבית של ההורים שלי, אמרתי ליועצת את מבינה, היא לא אמרה משהו אחר, אין מצב שזה קורה, אין מצב שהוא הולך ממני, הפחד הגדול שלה, הוא לחזור לבית של ההורים, היא מוכנה לחיות בהצגה, העיקר לא לחזור לשם.וככה היו 3 פגישות שהמסקנה היא שאנחנו לא צריכים להמשיך , ומה שהיה אז, זה מוות בבית, רק בכי ובכי ובכי, איך אבא שלי יתמודד, ואמא שלי תמות, וכו'.. רק על מה יהיה ומה יגידו, ואני מה אני יעשה? אז היועצת אמרה לה ללכת למישהי שתעזור לה לעבור את זה , אז חברה שלה הציעה לה מישהי חרדית, שתעזור לה עם זה, אבל, התברר שמה שהיא עשתה זה בדיוק ההפך, היא אמרה לה שהקב"ה לא רוצה גירושין שזה לא טוב, וחס וחלילה שהיועצת אמרה כזה דבר, והיא שהייתה בקטע של הכלה של המצב, התהפכה ואמרה שאין, היא לא תתגרש, כי החרדית שהייתה אצלה אמרה לה, שאין מושלם, ולהתגרש זו לא אופציה לעולם, ואחרי שיהיו ילדים זה יסתדר, ושהיא רוצה לדבר איתי ,שוב אמרתי אין בעיה, הלכתי אליה, והיא התחילה להאשים אותי, בגלל שההורים שלי גרושים, אני גם רוצה לעשות את זה וכו' וכו'. אמרתי לה מה? את אמיתית? אם אשתו של הבן שלך לא היה מקיים יחסים 7 חודשים מהחתונה, ולא עשתה לו ימי הולדת, כי שכחה, וכי אני לא יצרתית, ולא מנקה את השירותים בבית, ולא שוטפת את הבית, ולא מבשלת לשבת, והבן שלך היה אומר לך שהוא לא נמשך אליה, מה היית אומרת לו? בחייאת עזבי, אמרתי לה בואי נעצור כאן, קחי את הכסף על הזמן שלך, וסלאמת, חזרתי ואמרתי לה שהיא דפוקה ואני מצטער על זה, וזהו, המצב נשאר ככה, הגירושין ברחו... אני היום כמעט שנתיים נשוי, מה שאני הולך לכתוב עכשיו, הרבה לא יאמינו לי, אבל בחיים לא הגעתי לסיפוק איתה, ולכן היא לא בהריון בלי שום כדורים ובלי שום מניעה (וזה כבר קורה גם מיד אחרי המקוה פעם אחת , ואחרי זה עוד פעם וזהו) כי הכל זה ב mind ואם אני לא מרגיש אהבה או רצון להיות, זה פשוט לא קורה אצלי. (יש שיטות כאלה טנטרה וכדו' של ללמוד לשלוט בזה) בכ"א המצב כיום הוא שיתהפך העולם אני לא חוזרת לבית של ההורים שלי, וירדתי מבחינה רוחנית, כי קשה לי, והיא דוסית, ולא אכפת לה מה אני עושה ומה לא עושה, העיקר להישאר נשואה, ולא לאכול את "הפאדיחה" של "הגרושה"
תודה על ההקשבה.
