טוב, אז אני עובדת על משהו כבר הרבה זמן והחלטתי לנסות לעשות סיפור בהמשכים.
אם יעניין אשלח את החלק הבא..
אשמח לביקורת כדי לדעת להשתפר
תיהנו
היא אוהבת אותי בכלל? אני חשובה לה? ולמה למען ה' היא מתנהגת אליי ככה. אפס הבנה. יש כאן אפס הבנה לילדה מתבגרת.
"אביה, את יכולה לקפל בבקשה את הכביסה?"
הנה עוד פעם עם הטכניקות שלה. אני לא יכולה להגיד לא, זו שאלה רטורית. אבא אם אני אעיז להגיד שנותנים לי הרבה משימות היא תגיד לי שאני עושה את זה מרצון. טוב, הכביסה מחכה. לעזאזל.
..
"טוהר נשמה, מה קורה?"
"טוב ברוך ה', מה איתך?"
"אני כרגיל, למה התקשרת?"
"אממ אביה, אני יכולה לבקש ממך טובה?"
הנה, עוד אחת עם השאלות הרטוריות האלו.
"אממ כן..?"
"את יכולה לעשות לי תסרוקת לבת מצווה של אחותי? היא אמורה להתחיל עוד שעה ולא מצאנו ספרית.. בבקשה תהיי חברה ותעזרי לי!"
"אממ טוהר, זה קצת לחוץ לי.."
"נוו.."
"טוב טוב תרגעי, עשר דקות אני אצלך."
...
וואו. שתיים בלילה ולא הייתה לי דקה לעצמי. אני חייבת לישון, מחר אני צריכה לעזור לעדיה לארוז לפנימיה שלה. אויש נו, מי מתקשרת עכשיו? יאוו, היא לא רצינית, היא יודעת שזו שעת העוצר, שאני כבר לא עונה. מה הסיפור?
"היי נעה, מה שלומך?"
"לא ממש טוב, אני ממש צריכה לדבר עם מישהו-"
..
אוף. אני גמורה. אני רוצה להמשיך לישון. שיט. עדיה מחכה לי כבר.
"היי, מה קורה? סליחה שאיחרתי אני פשוט-"
"זה לא משנה מה קרה, אני סמכתי עלייך, ולא היית פה בשבילי, את פשוט שוכחת מחברות שלך לאחרונה, לא אכפת לך ממה שקורה סביבך. רק מעצמך אכפת לך."
אם רק היית יודעת עד כמה אני משקיעה את הנשמה שלי בשביל הסביבה. אם רק היית יודעת.
...
אני רוצה להגיע כבר הביתה. להיות לבד. לבכות את התסכול. לרוץ. כמה שיותר מהר. סטופ כביש, טוב אף פעם אין שם מכוניות לא לעצור.. לא לעצור.. לא לעצור.
"אעעעאאעעא-"
"היא הפרצה לכביש בריצה, לא ראיתי אותה!"
"תזמינו אמבולנס! מהר!! היא מאבדת את ההכרה...-"
..
אם יעניין אשלח את החלק הבא..
אשמח לביקורת כדי לדעת להשתפר
תיהנו
היא אוהבת אותי בכלל? אני חשובה לה? ולמה למען ה' היא מתנהגת אליי ככה. אפס הבנה. יש כאן אפס הבנה לילדה מתבגרת.
"אביה, את יכולה לקפל בבקשה את הכביסה?"
הנה עוד פעם עם הטכניקות שלה. אני לא יכולה להגיד לא, זו שאלה רטורית. אבא אם אני אעיז להגיד שנותנים לי הרבה משימות היא תגיד לי שאני עושה את זה מרצון. טוב, הכביסה מחכה. לעזאזל.
..
"טוהר נשמה, מה קורה?"
"טוב ברוך ה', מה איתך?"
"אני כרגיל, למה התקשרת?"
"אממ אביה, אני יכולה לבקש ממך טובה?"
הנה, עוד אחת עם השאלות הרטוריות האלו.
"אממ כן..?"
"את יכולה לעשות לי תסרוקת לבת מצווה של אחותי? היא אמורה להתחיל עוד שעה ולא מצאנו ספרית.. בבקשה תהיי חברה ותעזרי לי!"
"אממ טוהר, זה קצת לחוץ לי.."
"נוו.."
"טוב טוב תרגעי, עשר דקות אני אצלך."
...
וואו. שתיים בלילה ולא הייתה לי דקה לעצמי. אני חייבת לישון, מחר אני צריכה לעזור לעדיה לארוז לפנימיה שלה. אויש נו, מי מתקשרת עכשיו? יאוו, היא לא רצינית, היא יודעת שזו שעת העוצר, שאני כבר לא עונה. מה הסיפור?
"היי נעה, מה שלומך?"
"לא ממש טוב, אני ממש צריכה לדבר עם מישהו-"
..
אוף. אני גמורה. אני רוצה להמשיך לישון. שיט. עדיה מחכה לי כבר.
"היי, מה קורה? סליחה שאיחרתי אני פשוט-"
"זה לא משנה מה קרה, אני סמכתי עלייך, ולא היית פה בשבילי, את פשוט שוכחת מחברות שלך לאחרונה, לא אכפת לך ממה שקורה סביבך. רק מעצמך אכפת לך."
אם רק היית יודעת עד כמה אני משקיעה את הנשמה שלי בשביל הסביבה. אם רק היית יודעת.
...
אני רוצה להגיע כבר הביתה. להיות לבד. לבכות את התסכול. לרוץ. כמה שיותר מהר. סטופ כביש, טוב אף פעם אין שם מכוניות לא לעצור.. לא לעצור.. לא לעצור.
"אעעעאאעעא-"
"היא הפרצה לכביש בריצה, לא ראיתי אותה!"
"תזמינו אמבולנס! מהר!! היא מאבדת את ההכרה...-"
..
