עבר עריכה על ידי דוד10 בתאריך י"ז באלול תש"פ 15:47
עבר עריכה על ידי דוד10 בתאריך י"ז באלול תש"פ 15:39
עבר עריכה על ידי דוד10 בתאריך י"ז באלול תש"פ 15:36
שלום חברים.
אחרי קריאה של רוב התגובות, נראה לי שיש מה להוסיף, אז הרשו לי לחדד:
לעניות דעתי קיים פער בין בעלים לנשותיהם בתפיסת קיום יחסים או היעדרם.
אצל הרעיה קיום היחסים הוא פשוט כזה: לאחר שבן הזוג הקשיב לי והבין אותי, לאחר שהוא עזר לי גם בסיוע פיזי, לאחר שרוב הצרכים הנפשיים, הרגשיים והפיזיים מולאו ונפתרו, ניתן להגיע לפיסגה: קיום יחסים. להרגשת הרעיה, רק לאחר שהעוגה אפויה היטב, מרוחה בקרם כיאות, ניתן להניח עליה את הדובדבן שבקצפת: קיום היחסים. לכן גם לאשה פחות חשוב המינון של היחסים אלא בעיקר האיכות, כמה הבעל השקיע בהם וכדומה.
לעומת זה, המבט של רוב הבעלים הוא שעצם קיום היחסים או תדירותם מהווה מבחן לאיכות הזוגיות כולה. כלומר בעל מרגיש שזוגיות ללא יחסים כמעט לא שווה מאומה. מבחינת הבנים זה כמו סעודה ללא לחם, חסר מה שמשביע. כל השאר זה תוספות, אבל בלי זה - העיקר חסר מן הספר. בקצה המחנה יהיו בעלים שירגישו שבלי יחסים אין שום טעם להשקיע בזוגיות. מבחינת הבעל, הוא מעתיק את הגישה שלו אל האשה: "אם אשתי מזלזלת אפילו בדבר כל כך בסיסי, אז הנישואין כמעט לא שווים". או בקטע חיובי: "אם יש ביננו יחסים, אז יש טעם להשקיע ברגש ונפש, להתחבר למשפחת רעייתי, לטפח את הסביבה הפיזית. יש עתיד לקשר".
כלומר גם גברים מעונינים בחיבור רגשי ונפשי עם האשה, ונעלבים מחיבור גופני ללא רגש ונפש. אבל מבחינתם רק אחרי שהאשה מבינה את הצורך בקשר גופני, ניתן להתקדם לחיבור נשמות.
זה להרגשתי ודעתי פער ראשון בין המגדרים.
בנוסף קיים נתון נוסף שכדאי לקחת בחשבון, ייתכן שהוא יסביר לנו טוב יותר את הדיון הסוער.
ההבדל הוא מה קורה כאשר דווקא כן מקיימים יחסים, למרות שבהתחלה עדיין אין רצון מלא של הגברת. זה ההבדל המהותי בין איש לאשה.
אמנם בהתחלה יש לה התנגדות, אך עם ההתקדמות בא התיאבון והתשוקה. הגברת אומרת לעצמה: אם הוא כל כך רוצה אותי וכבר מבקש לשכב איתי, אז כנראה הוא כבר באמת מאוד אוהב אותי. היא מעתיקה את הגישה שלה אל בן זוגה, מפרשת את הקירבה הגופנית מצידו, כביטוי שכביכול מבחינתו היחסים כבר נמצאים בפיסגה. האשה אומרת לעצמה: "הרי כבר אנו מקיימים יחסים, אז הנה לי סימן שמבחינתו כל הצרכים הבסיסיים כבר נפתרו. אם הוא כבר נמצא בפסגת הקשר, סימן שטעיתי והוא באמת אוהב אותי. אז הנה גם אני משלימה עם כל מה שחשבתי שחסר ומשתתפת איתו בקירבה. אם הוא כבר מלקק דובדבנים, סימן שכל העוגה טובה לו וכל הקרם מצא חן בעיניו. כלומר אצל נשים עם האוכל בא התיאבון. אצל גברים זה לא קורה ולא יקרה. אם אין תאווה למשהו מסויים, נניח לקשישה מאוד, קשה עד בלתי אפשרי לגרות אותם תוך כדי.
אולי זה ההסבר לגישה של הגברת סיה ועוד חברים ורבנים שטענו שעדיף לקיים יחסים גם אם בהתחלה הגברת עדיין לא לגמרי שם. אף אחד לא טען שרצוי לקיים יחסים מלאים בלי שום רצון של הגברת, אלא שיש לבחון מה קורה בסוף. הגברת מרגישה שאם הסוף טוב - אז הכל טוב. אם תוך כדי נפתח ליבה של האשה - אז יש קשר. גם אם פתיחת לב זו היתה רק בשלב מתקדם יותר של היחסים. לכן המליצו חלק מהחבר'ה פשוט להתחיל ביחסים והשיפור יבוא ממילא תוך כדי ההנאה ומשם לכל החיים המשותפים. בנוסף, גישה זו גורסת את הנזק שעלול להיגרם לנישואין מחמת היעדר יחסים. בשביל הבעל העיקר חסר מן הספר, מה שעלול לפתח אצלו משקעים ומרירות שעלולים לפגוע בזוגיות. לעומת חברי הפורום האחרים שטענו שאם בהתחלה אין רצון ותשוקה של הגברת, אז לא טוב לנסות לעורר אותם.
מה חושבים?
