יש גם ריחוק בחיי האישות.

רק אחרי שפותרים את עניים הריחוק הזוגי, עובדים על הזוגיות ומגיעים לקירבה - אפשר בהחלט לשים דגש גם על חיי האישות ולשפר גם אותם.

אבל לא בסדר הפוך לדעתי, כי קודם כל צריך להרגיש שלמות וחיבור נפשי-מהותי, ורק אח"כ ומהמקום הזה הגוף גם יכול לומר את שלו ולראות איך הוא יותר נהנה, יותר עם חשק, ויותר בהכל גם בחיי האישות.

נשמע יקרה שטיפול זוגי ובסופו הדרכה נכונה לחיי אישות יוכל לעזור לכם מאוד

בהצלחה רבה רבה 

כותב מה שאנחנו עברנו

נישואים בגיל צעיר

מה שאני מבין היום לא הבנתי אז - אם רק הייתי גבר מפרגן ותומך ומקשיב ומכיל ומוותר ואוהב מהיום הראשון היינו זוג מדהים.אני לא חף מטעויות כלל וכלל.

החלק שלה לא רלוונטי- אני שומר על כבודה!

בעיות קטנות שלא מטופלות מהיום הראשון
השנים עוברות והבעיות גדלות וגדלות

ידענו שאנו רוצים לפרק כבר בשנה הראשונה
הילדים המתוקים נולדו - והם כל עולמינו

וחיים בשבילם - ושותקים בשבילם

והזוגיות נשכחת לגמרי

האהבה נשכחת

הזוגיות נשכחת

התשוקה נשכחת

מירוץ החיים והקריירה שולטים לגמרי בחיים

ואתה בורח מהזוגיות לעבודה

ובורח מהזוגיות לילדים

ובורח מהאשה - מהגבר לכל מה שעושה לך טוב

כי מי יבחר במריבות ??

וכל מפגש הוא מריבות

אז מעדיפים ובוחרים בריחוק ושתיקה

"רק לא מריבה"

והזמן עובר

והפערים מתעצמים

והסדק הופך מכתש
ובמכתש כבר קשה לטפל

והמרחק הפיזי מביא את השקט המיוחל

אז אין רומנטיקה ואהבה

ואין חבר

ואין ידיד

ואז אין חדר משותף

ואין יחסי אישות

ומתפתחת איבה

המרחק פוגע בכולם

באשה בגבר ובילדים

בית תקין חייב זוג הורים אוהבים!

ומבקש להבהיר

בכל בעייה תטפלו ותדברו או בעצמכם או עם טיפול - בעיות לא נפתרות לבד ולא נעלמות

לצאת רק אתם בקביעות לפחות פעם בשבוע

תדברו תתעניינו גם בזמן העבודה

תפרגנו

תהיו שותפים במטלות הבית

תאהבו ותחזרו כל השנה

כמה שפחות ביקורת - וגם ללמוד איך לומר ומתי 

שיח מקרב ולא מרחיק

תאמרו שאתם אוהבים - גם אם זה נראה לכם ברור

תחמיאו - מחמאות לא עולות כסף

תשקיעו באהבה בלי גבול- זה לא המקום לחסוך בו

אל תשכחו אתם הזוג אתם תמיד במקום הראשון לפני קריירה ולפני הילדים אתם הגזע של הבית הזה.

לא בא להפחיד אף אחד ההיפך

שמח מאוד שמציאות החיים הזוגית שלך טובה ותקינה ומאחל לך את כל הטוב

מספר פה מציאות חיים ולא מחרטט - אלה הם חיינו

כותב איפה טעיתי - סור מרע

כותב מה לדעתי חשוב לשים לב בנישואין בכדי שלא ייקרה - עשה טוב

ומכוון לנורות אזהרה הרבה ליפני הפרדת חדרים - שמזה כבר ממש קשה לחזור לזוגיות תקינה

והופתעתי לגלות שיש מיקרים בודדים שמפרידים חדרים גם אחרי שנתיים נישואין

@or1900 כואבות לי אישית.

יש כאן אדם שלם וחיים שלמים מאחורי המקלדת.

המילים שכתבת לו שוב ושוב במהלך השירשור הזה פשוט פוגעות, אפילו בי כצופה מהצד, ואני רק יכולה לתאר כמה בו.

הוא כתב לך שאינו מעוניין לפרוס את חייו ע"ג הפורום, אך ענית שזה לא פייר כי זה עלול לתסכל זוגות אחרים וכו',

אז למרות שלא רצה - ניסה לפרט מדם ליבו את חייו וכאביו

ואז לענות לו שהכל גיבוב של שטויות? זה כואב כואב כואב יקרה!

ממש כואב הלב

אפשר להביע שאת לא מבינה, אפשר לשאול באישי ואם ירצה יפרט - אבל לכתוב שטויות וגיבוב וקלישאות ול"הכריח" לכתוב שאין רצון - זה פשוט פוגע מדי והייתי חייבת להגיד כאן (וסליחה שלא באישי, רציתי דווקא שהוא וכל יתר האנשים יקראו את הדברים כאן בגלל הכאב הגדול שיש כאן).

אני מבינה שאת בסה"כ מנסה להבין, ואולי גם להגן על קוראים אחרים שלא יבהלו או יפחדו וכו' - אבל הדרך הספציפית הזו שהדברים נעשו פשוט כאבה מדי ופגעה מדי בצד השני

ולך @or1900  שולחת הרבה חיזוק וכוחות, לא פשוט בכלל בכלל מה שאתה עובר והלוואי שיהיו לך ולכולנו רק בשורות טובות ב"ה.

ככ לא מסכימה איתך 
אתה כנראה לא יודע מה זה אישה פגועה

אולי היה משהו בעבר הרחוק, לא מתארת שום דבר מיוחד שמסביר כזאת תגובה ארוכה וממושכת

"חיבור מהיר" במצב כמו שהפותחת מתארת יכול להזיק מאוד מאוד (ושוב מאוד)

לא רק לטווח הקצר, אלא גם לטווח הארוך.

כאשר כל אדם, ובעיקר אישה, מאפשר פתיחות נפשית וגופנית עד למגע הכי אינטימי - זה צריך להיות מרצון שלם, משלמות, מחיבור.

מצב שאישה מרגישה ריחוק עצום, חוסר אהבה, חוסר רצון מוחלט והיא "מכריחה" את עצמה לזה רק כי זה "יכול לסייע לבעלה" (גם על זה חולקת. הרבה מאוד גברים לא מוכנים בשום אופן להיות יחד באינטימיות כאשר האישה שלהם לא רוצה בכך, וזה מוריד להם לגמרי כל חשק או רצון לכך במציאות שכזו.) - אישה כזו יכולה להיכנס למעגל הרסני של ניתוק מהגוף שלה,

מהנפש שלה,

אפתיות,

אדישות,

ל"ע דברים רעים אחרים בגוף

הגוף זוכר הכל. תמיד.

אם לא טוב לו, אם לא נעים לו, אם הוא לא מחובר לנפש - הוא זוכר.

וכל "פעם אחת" כזו, גם אם זה "קוויקי" נזכרת.

ואז לפעם הבאה הגוף עוד יותר יתכווץ.

עוד יותר יהיה בלי חשק.

עוד יותר יהיה מנותק מעצמו ומהבחירה, הרצון, האוטונומיה שלו.

זה פשוט בכוח לנתק את החשק מעצמנו...

מבינה מאוד את המקום שבו כתבת,

אבל ביחסי אישות זה לא יכול להיות פתרון!

זה הדבר הכי אינטימי ואישי וכולל בתוכו כ"כ כ"כ הרבה רבדים

ואף אחד לא צריך להכריח את עצמו להיות במקום הכי רגיש וחשוף שלו ברגע של ריחוק גדול, כעס, תסכול וחסר רצון וחשק מוחלטים.

זה לא אומר שהמצב ככה צריך להישאר.

אבל הפתרון הוא לא להכריח את עצמנו,

אלא לנסות קודם כל לעבוד על הזוגיות,

וכאשר הנפש תהיה שלמה - אפשר להתחיל ולעבוד גם על הגוף שיצטרף ויהיה בהנאה ושמחה וחיבור שלם.

רק זה הסדר, לא הפוך.

שלום חברים.

אחרי קריאה של רוב התגובות, נראה לי שיש מה להוסיף, אז הרשו לי לחדד: 

לעניות דעתי קיים פער בין בעלים לנשותיהם בתפיסת קיום יחסים או היעדרם.

אצל הרעיה קיום היחסים הוא פשוט כזה: לאחר שבן הזוג הקשיב לי והבין אותי, לאחר שהוא עזר לי גם בסיוע פיזי, לאחר שרוב הצרכים הנפשיים, הרגשיים והפיזיים מולאו ונפתרו, ניתן להגיע לפיסגה: קיום יחסים. להרגשת הרעיה, רק לאחר שהעוגה אפויה היטב, מרוחה בקרם כיאות, ניתן להניח עליה את הדובדבן שבקצפת: קיום היחסים. לכן גם לאשה פחות חשוב המינון של היחסים אלא בעיקר האיכות, כמה הבעל השקיע בהם וכדומה.  

לעומת זה, המבט של רוב הבעלים הוא שעצם קיום היחסים או תדירותם מהווה מבחן לאיכות הזוגיות כולה. כלומר בעל מרגיש שזוגיות ללא יחסים כמעט לא שווה מאומה. מבחינת הבנים זה כמו סעודה ללא לחם, חסר מה שמשביע. כל השאר זה תוספות, אבל בלי זה - העיקר חסר מן הספר. בקצה המחנה יהיו בעלים שירגישו שבלי יחסים אין שום טעם להשקיע בזוגיות. מבחינת הבעל, הוא מעתיק את הגישה שלו אל האשה: "אם אשתי מזלזלת אפילו בדבר כל כך בסיסי, אז הנישואין כמעט לא שווים".  או בקטע חיובי: "אם יש ביננו יחסים, אז יש טעם להשקיע ברגש ונפש, להתחבר למשפחת רעייתי, לטפח את הסביבה הפיזית. יש עתיד לקשר".

כלומר גם גברים מעונינים בחיבור רגשי ונפשי עם האשה, ונעלבים מחיבור גופני ללא רגש ונפש. אבל מבחינתם רק אחרי שהאשה מבינה את הצורך בקשר גופני, ניתן להתקדם לחיבור נשמות. 

זה להרגשתי ודעתי פער ראשון בין המגדרים.

בנוסף קיים נתון נוסף שכדאי לקחת בחשבון, ייתכן שהוא יסביר לנו טוב יותר את הדיון הסוער. 

ההבדל הוא מה קורה כאשר דווקא כן מקיימים יחסים, למרות שבהתחלה עדיין אין רצון מלא של הגברת. זה ההבדל המהותי בין איש לאשה.

אמנם בהתחלה יש לה התנגדות, אך עם ההתקדמות בא התיאבון והתשוקה. הגברת אומרת לעצמה: אם הוא כל כך רוצה אותי וכבר מבקש לשכב איתי, אז כנראה הוא כבר באמת מאוד אוהב אותי. היא מעתיקה את הגישה שלה אל בן זוגה, מפרשת את הקירבה הגופנית מצידו, כביטוי שכביכול מבחינתו היחסים כבר נמצאים בפיסגה. האשה אומרת לעצמה: "הרי כבר אנו מקיימים יחסים, אז הנה לי סימן שמבחינתו כל הצרכים הבסיסיים כבר נפתרו. אם הוא כבר נמצא בפסגת הקשר, סימן שטעיתי והוא באמת אוהב אותי.  אז הנה גם אני משלימה עם כל מה שחשבתי שחסר ומשתתפת איתו בקירבה. אם הוא כבר מלקק דובדבנים, סימן שכל העוגה טובה לו וכל הקרם מצא חן בעיניו. כלומר אצל נשים עם האוכל בא התיאבון.  אצל גברים זה לא קורה ולא יקרה. אם אין תאווה למשהו מסויים, נניח לקשישה מאוד,  קשה עד בלתי אפשרי לגרות אותם תוך כדי.  

אולי זה ההסבר לגישה של הגברת סיה ועוד חברים ורבנים שטענו שעדיף לקיים יחסים גם אם בהתחלה הגברת עדיין לא לגמרי שם. אף אחד לא טען שרצוי לקיים יחסים מלאים בלי שום רצון של הגברת, אלא שיש לבחון מה קורה בסוף. הגברת מרגישה שאם הסוף טוב - אז הכל טוב. אם תוך כדי נפתח  ליבה של האשה - אז יש קשר. גם אם פתיחת לב זו היתה רק בשלב מתקדם יותר של היחסים. לכן המליצו חלק מהחבר'ה פשוט להתחיל ביחסים והשיפור יבוא ממילא תוך כדי ההנאה ומשם לכל החיים המשותפים. בנוסף, גישה זו גורסת את הנזק שעלול להיגרם לנישואין מחמת היעדר יחסים. בשביל הבעל העיקר חסר מן הספר, מה שעלול לפתח אצלו משקעים ומרירות שעלולים לפגוע בזוגיות. לעומת חברי הפורום האחרים שטענו שאם בהתחלה אין רצון ותשוקה של הגברת, אז לא טוב לנסות לעורר אותם. 

מה חושבים?       

אכן כך וטוב שכך.

האשה ניחנה בחיישן רגיש שמודד כל החודש את יחס בעלה אליה. החיישן יודע לזהות זיופים, חנופה או אהבה מדומה בימים מסוימים.     

גם הפרט השני נכון. קיים מידרג של הרגשות של האשה לנושא. בגדול ארבע קבוצות. 

1. לפעמים האשה מעונינת יותר מהבעל. ישנם מצבים כאלה ו/אן זוגות כאלה, כולל שרשורי ייעוץ עליהם. אמנם קבוצה זו פחות מצויה בדורנו מאשר בתקופת חז"ל, אבל קיימת. 

2. לפעמים יש התאמה יחסית בצרכים וברצונות. משום מה קבוצה זו פחות פותחת דיונים דחופים... 

3. לפעמים האשה חסרה רק את התיאבון הראשוני, אבל כאשר העניין יתחיל היא תהיה שם לגמרי, בנפש ובגוף. על מצב כזה הגיעה ההמלצה לבדוק האם כדאי שהאשה תתאמץ קצת בהתחלה, תציע לבעלה את החיבור, בסוף היא תתוגמל מעל ומעבר. בכל המישורים.

4. לפעמים האשה פגועה עד כדי כך שקשה לה אפילו רק להתחיל. על כזה מצב מומלץ שלפחות תסביר לבעלה את הרגשתה. תסביר שהיתה שמחה להיות איתו, גם למענה וגם למענו. תרגיש ותבין את הרצון של בעלה ואת הוויתור שלו, זה המקסימום שהיא יכולה לעשות.  

אולי על כזה מצב נאמר הפסוק בספר משלי פרק יט: "גם בלא דעת נפש לא טוב", וביאר רשי שם: "גם בלא דעת" - בכופה את אשתו לתשמיש המטה.  (על פי דברי הגמרא במסכת עירובין דף ק). מי אנו שנחלוק על הקביעה שקיים מצב שבו לא טוב לכפות, גם לא האשה את עצמה.  

למעשה, כמו שאמרו, יש לדעת שבדרך כלל היעדר יחסים מלא זו אזעקה שמתריעה על בעיה לא פשוטה בזוגיות. זהו מצב שלא מומלץ להותירו לזמן ארוך. אם בעלך לא מעוניין להשקיע / להשתתף בטיפול, נסי לפחות בעצמך להיוועץ באדם מקצועי, או לפחות בספרות איכותית בנושא. גם תביני ותקבלי טוב יותר את עצמך וסביבתך, גם יהיה שיפור כלשהו בזוגיות, גם תהיי רגועה יותר אם תבחרו לפרק את החבילה. 

בכל מקרה פרגני לעצמך יישר כח על השקעתך בנישואין. על הנכונות לבקש עזרה מהפורום, על הנכונות להבין והרצון ליישם. פרגני לעצמך גם על זה שהטבילה עצמה מבטאת התמסרות והיפתחות, גם ללא הרבה מעבר.

 בהצלחה. 

מציע לפנות לארגונים שמתמחים בזה כמו פעמונים/מקימי ולהעזר בהם גם להתארגנות לטווח הקצר - בעיקר בדיקה יסודית של האפשרות לצמצום הוצאות ובעיקר לטווח הארוך - הגדלת הכנסות והתנהלות כללית נכונה.

חוץ מזה ובמקביל - להתפלל מכל הלב.

מקווה שתעבור את זה

חסרים נתונים ראשוניים על מנת שנוכל להתחיל חשיבה

מס' נפשות

מקורות פרנסה סכום ויציבות

האם קיימים פערים לא שגרתיים

וכד

מטרת הפורום היא התייעצות אנונימית בלתי מקצועית

לא מקובל באישי בפרט משתמש לא מוכר ומילא אף אחד לא מכיר אותך

אני רוצה לציין למען הזהירות שהיום בצהריים קיבלתי ממשתמש זה (חוזר) פניה בשיחות אישיות.

אומנם תמימה ופשוטה בסה"כ בקשה לשוחח, אבל מכיוון שאנחנו לא מכירים, לא הכרנו ובכלל אינני משוחחת עם גברים, חסמתי את המשתמש.

למה משתמש (חדש?) פונה בשיחות אישיות לאישה?

לא ראיתי סיבה.

אני גם מציינת שבפרטים האישיים מצויין שהוא פרוד.

מבחינתי זו אזהרה לציבור, כיוןן שאנו מצויים להתרחק מן הכיעור וכל הדומה לו.

אין ברוך כלכלי שלא ניתן להתגבר עליו אם אתם נורמטיביים.

פנה לפעמונים ותבקש מהם עזרה. זה יצריך שיתוף פעולה מלא שלך ושל אישתך.

חבל לחיות ככה חבר. תרים טלפון לארגונים כמו פעמונים הם יודעים לעזור בהתנהלויות כלכליות כאלה.

מה שכן, השאלה אם אשתך מגויסת לנושא, או שהיא רק מצפה ממך.

ברגע ש 2 בני הזוג מתגייסים להוציא את העגלה כמו בכל קושי המתמודדים אתו בבית, שרצוי ש 2 בני הזוג יתגייסו לפתרון, זה הרבה יותר קל בעז"ה.

קשה היום לפרנס בית ממשכורת אחת.

לא ריאלי בדרך כלל לבוא בטענות לגבר, ש"יביא כסף" לבדו.

באשכול סמוך אמרו (בצדק) לגבר שהתלונן שאשתו לא מבשלת מספיק, שיפשיל שרוולים וילמד לבשל בעצמו.

חושב שהרעיון הזה נכון גם במקרים כמו שלכם.

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

אולי עובר עליו משו...מצוברח ממשו...

ניסית לדבר איתו על זה?

התעלמות זו אלימות לכל דבר.

טיפול זוגי אולי יעזור. 

זו התנהגות חריגה ואכזרית כלפייך. לפעמים אין כוחות ואז קצת יורד החשק לדבר, אבל אם זה דפוס אי אפשר לתרץ כנפילה. את אשתו, הוא חייב להתאמץ עלייך. הוא מרגיל אותך בהענשה על התנהגויות שלא כפי רוחו, והעונש הוא נטישה.

אם זה באמת כמו שתיארת זה מאוד מאוד לא תקין. טיפול זוגי דחוף, אין משפיל מההתנהגות הזו.

ממליץ לא לתקוף חזרה אלא לפעול חכם. מן הסתם הוא גם בחור טוב ולכן אתם ביחד. אבל זו התנהגות אולטרה בעייתית, תיזהרי מאוד לא להיות מכילה כלפי דבר כזה

הייתי שולח אותו לתחקור של כמה דברים לנסות להבין איך הנפש שלו פועלת ולמה הוא מתגונן ככה. אבל הוא לא.

איך את מרגישה? מה עובר לך בגוף כשהוא עושה לך את זה ?

חלק מהחברה' כאן לקחו את זה קיצוני קצת, לטעמי. זו לא בהכרח אלימות, זה לא דורש טיפול דחוף, זה גם ממש אבל ממש לא מה שנקרא "טיפול שתיקה".

בסך הכל, מדובר לכאורה באדם טוב שעובר עליו משהו והוא מגיב לזה בצורה מסוימת. חבל באמת שהוא ככה מתנהג, וגם חבל שעובר עליו משהו, אבל זה קורה במשפחות הכי טובות. בשביל להבין כמה זה לא מבהיל, תדמיינו שהשטלה הזו הייתה נשאלת על ידי גבר, ביחס לאשתו. ברור שהתשובות היו שונות לגמרי, וזה משום שלנשים יש יותר לגיטימציה להביע רגשות, להעיר, לעמוד על דעתן וגם להתנהג בצורה כזו. אצלן זה נורמלי שיש תנודות במצב הרוח. מותר להבין שיש גם גברים כאלה. אף אחד לא מת מזה, וכנראה גם אף אחת לא תמות מזה.

לדעתי, תחכי קצת שזה יפשיר ותדברו, ותנסי בכנות להבין מה שורש העניין. דווקא ככל שתאפשרי לו לדבר בפתיחות, יש יותר סיכוי שהוא ילמד לדבר ולהעיר אם גרמת לו עוגמת נפש (אכתוב כאן משהו שיפחיד חלק מהחברות/ים, אבל יש מציאות כזו! יש שיח אלים מאוד כיום כלפי גברים, שגורם להרבה גברים עדינים לחוש שאסור להם להעיר ולדבר על מה שמפריע להם, ואז זה יוצא בצורות כאלה. אז אם באמת רוצים לפתור את הבעיה, צריך לגרום לו כן להעיר ולדבר ואולי זה יעזור).

כמובן שיש עוד הרבה אפשרויות. יכול להיות שזה מזג האוויר (פתאום נזכרתי בשיר היפה "מת אב ומת אלול" של ר' שמואל הנגיד, שמתאר את החוויה הזו בצורה מליצית ויפה), יכול להיות שזו איזו חוויה נפשית או אישית וגם יכול להיות שמישהי מדליקה אותו בחוץ ואז כשהוא חוזר אלייך הוא נכבה (לא תמיד זה סוף העולם, אבל אדרבה, ככל שתנהגו בחכמה ותפתרו את העניין בקלות, הוא יישאר אצלך ויבין כמה זה טוב).

בזכות אחד מחברי הפורום שהאיר את תשומת ליבי, אני רואה שלא מדובר באירוע חד פעמי שקרה לאחרונה, אלא באירוע שקורה מפעם לפעם.

אם זה אכן כך, זה שונה מהיחס המאוד סלחני שהצגתי. אם זה קורה רק בתקופה האחרונה, תנסי באמת להבין, אולי עכשיו ממש יש לו תקופה קשה (נניח, ואתן דוגמה מאירוע שהיה אצל קרובי משפחה שלי: זוג שגם ככה קצת דבוקים להורי האישה וכולם שם "לא מתים" על בעלה, מחליטים לעבור לגור אצלהם לתקופה ממשוכת, והגבר גם ככה מרגיש לא בנוח ועוד זוכה מדי פעם להערות קטנטנות מכיוונים שונים - את יכולה חהבין שזה מצב לא טוב מבחינתו, ובנוסף הוא מקבל עוד משקולת של 2 ק"ג כל יום-יומיים).

אבל כן, חד משמעית שזה לא מצב בריא וזה לא אמור לחזור על עצמו כל פעם שכועסים.

ממש ממש לא תקין

להישאר ככה זה לא יכול להיות

נשמע שכדאי לשוחח על המצב הזה בזמן נינוח ביניכם.

לשתף כמה זה פוגע בך, וכמה זה מכאיב לך, ולבקש שגם אם הוא פגוע ונסער יתנהל אחרת.

מוסיפה שיש אנשים ש"מענישים" בהתנהגות כזאת, ויש אנשים שהתגובה שלהם כשהם נסערים או כאובים היא התנתקות והסתגרות עד שהם נרגעים וחוזרים.

אם זה נעשה באופן מעניש, כדאי לפנות לעזרה חיצונית. אם זה חלק מדפוס התנהלות מסתגר בזמן קושי, אפשר להתחיל גם בשיח ביניכם.

כך או אחרת חשוב לשוחח על התחושות שלך מול זה. אפשר ורצוי, בכללית לדבר על התגובות והאוטומטים שלכם בזמני פגיעות. הרבה פעמים אצל זוגות אלה תגובות שמפעילות זו את זו.

לדוגמא צד שפגוע וצועק, ומלחיץ את הצד השני שרגיש להרמת קול, שמסתגר ומתרחק בגלל זה ואז הצד הראשון מרגיש נטוש, ויותר נפגע וכועס, וחוזר חלילה.

הרבה פעמים אופן התגובות הללו לפגיעות מוסיפות פגיעה נוספת, גם אם הצד השני צועק כי הוא פגוע, והצד המתרחק מתרחק כי הוא נסער, ושניהם לא מתכוונים לפגוע אחד בשני, אבל תכלס זה מה שקורה.

מודעות לאוטומטים האלה יכולה לסייע לשניכם (ולכל זוג) להתנהל יותר נכון בעיתות משבר.

איש שילמד שהוא כרגע פגוע וזקוק להסתגר שיגיד לפני כן, קשה לי לדבר עכשיו ואני צריך זמן לעצמי לעבד מה שהיה. הצד שהדחף שלו הוא להוציא את מה שמכעיס אותו, שילמד להגיד אני ממש ממש נפגעתי ממך ואני רוצה שנדבר על זה, מתי תהיי פנויה לשמוע אותי? וכן הלאה.

מטבע הפורמט, בני זוג עשויים לדרוך זה על הפצעים אחד של השני. זה לא באג אלא פיצ'ר, שבעבודה נכונה מאפשר לכל אחד להכיר לעומק את הפצעים והדפוסים שלו ושל בן הזוג, ולהתרפא בהתנהלות נכונה.

נשמע פה מהתגובות שאת במצב מזעזע והלך לך על הנישואים.

לא מקלילה, ובאמת זה קשה ברמות. זה השפלה נוראית וכאב מאד גדול לאישה.

רק אומרת שאני גם הייתי חווה את זה מבעלי, וב"ה אנחנו אחרי זה. אין דבר כזה היום.

הינו בטיפול טוב ב"ה. ובאמת שבאנו שתינו כדי לטפל ולא לשמוע ולהמשיך הלאה.

אבל לגמרי לגמרי אנחנו אחרי והסיכוי היום שיקרה דבר כזה הוא אפסי.

הוא פשוט הבין בעלי עד כמה זה לא רלוונטי ולא יכול להיות חלק מהחיים שלנו, ולמד להתמודד.

אש רק מעודדת אותך שאפשר לצאת מיזה. טיפול כמובן יועיל פי מאה מכל שיחה שלכם. אם יש לך סיכוי לשכנע אותו אז הכי טוב.

אם את רוצה המלצה למי שאנחנו הלכנו אפשרי באישי.

ולא אומרת לך טיפול עכשיו 40 שנה. הינו בטיפול ממוקד, כמה חודשים ואנחנו מעל זה.

בעז"ה שיהיה כה גם לכם.

חיבוק על הבדידות... לא קל בכלל.

למקרה שהדברים שאני כתבתי לא היו ברורים.

אני מסכימה מאוד עם הכתוב פה.

אני לפחות, המסר שהתכוונתי להעביר הוא שככה זה לא יכול להימשך וחייב עזרה חיצונית.

ממש לא התכוונתי שיש מקום להפסקת הנישואים.

ובכללי אני בעד הפסקה במקרים קיצוניים בלבד. 

מבינה לגמרי גם את הבהלה.

באמת זה ממש לא נעים.

אבל ב"ה אפשר לצאת מיזה. מטפלים ויוצאים והחיים אחרי הם כל כך אחרים.

החיים בצל החשש של 'אולי עכשיו משהו לא יתאים לו ויגזר עלי שקט של יומיים' זה זוועה.

אחרי שעובר החשש נפתחים עולמות. בעז"ה.

אני חושבת שלמרות שאמרת את זה בנחת, התפיסה שלך את הגברים עצובה.

אני לא חושבת שהם פוזלים לדשא של השכן. אני חושבת שהם יותר מתרשמים בקלות ממראה עיניים, אבל לפזול לדשא של השכן זה עניין של הלב ולא של מבט.

לא רואה לאן שיחה כזאת מקדמת. מילא אם היה תיאורטי, אבל הבאת דוגמא שבפועל משפילה את בעלך, וזה גם קצת מכה מתחת לחגורה, בשיחה אגבית להגיד לו שהוא התרגש מהמלצרית...זה משפיל.

את מתארת הרבה נחת וזרימה בתחילת השיחה, אבל לפי התגובה שלך בסוף את יכולה להבין שזה לא באמת קליל בעינייך - ובצדק.

את אומרת שלא נפגעת אבל זה רק כי בראש שלך נתת הסבר, אבל הנה ההסבר לא היה נכון וכן נפגעת.

וברור לגמרי למה. זה מעליב.

מיותר לגמרי מצד בעלך להגיד את זה

מיותר לגמרי מצידך לדחוק אותו לשם

וזה בדיוק הסיבה שהשיחה הזאת פשוט היה מיותרת מראש...

איך הייתי מגיבה?

כנראה בצורה תינוקית נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.

כלומר, כן, ברור שגם אנשים נשואים יכולים להתרשם מאנשים אחרים בני המין השני.

וגם אני לא חושבת שזו בעיה להעלות את זה כטענה כללית מול האיש.

אני חושבת שזו בעיה להביא את זה לחיים המציאותיים האישיים שלכם.

מילא היית אומרת על אנג'לינה ג'ולי שברור שהיא יפה, או שאפילו היית אומרת על בראד פיט.

אבל זה לא במציאות.

להביא למציאות, בטח כשאת נותנת את הדוגמה השלילית *עליו* (ולא עלייך), זה לבשל לעצמך את הדייסה.

קודם כל העיקרון של להגיד על הצד השני. דמייני שהשיחה הייתה בנושא אחר - קנאה, כעס משהו כזה. את מבינה שזה מאוד שונה אם תתני דוגמה על *עצמך* שהרגשת בה קנאה/כעס, מאשר שתתני עליו?

ולנושא שלכם ספציפית… איך זה יכול לעשות טוב לזוגיות שלכם? או של כל אחד? אם מדברים על זה פרקטית. על ההיא מהמסעדה. ההוא שהסתכל והמלצרית שכך וכך.

זה קצת כמו שתדברו לפרטי פרטים איך הרגשתם כלפי איזה אקס/ית מהעבר. נכון, כנראה היו שם תחושות של אהבה ומשיכה כלשהן, אבל למה לפרט??? איך זה מועיל?

היה, נגמר, מתרכזים בזוגיות שלכם, במחויבות ובייחוד שלכם אחד לשניה. זהו. 

כמה חוכמה תבונה ורגישות יש בך! ❤

ורק לגבי הסיפא -

זו ממש לא צורה תינוקית אלא הכי אנושית שיש,

ואישה ששומעת כך מבעלה ומרגישה פגיעה הכי מוצדקת בבלעדיות, במחמאות, במבט, בכיוונון הלב, שרוצה וצריכה להרגיש היחידה עבורו מגיבה מתוך מנגנון הגנה הכי אנושי שיש בדיוק כמו שהיטבת לתאר - או כעס (FIGHT) או עזיבת השיחה (FLIGHT) או שותקת (FREEZ).

שאלו מנגנוני ההגנה שלנו עד ה120 ולא רק בינקות, וטוב מאוד שהם שם כדי להגן עלינו ולאותת לנו שמשהו כאן באמת פגע בנו והיווה איום עלינו, ע"י איום על מימוש הצרכים שלנו במקרה הזה.

ותיווך נכון ונתינת מקום נכונה לעצמינו לכל המתחולל בנו גם ודווקא אז, ואח"כ תיקשור נכון של זה לבן/בת הזוג יכולים גם להביא לצמיחה גדולה, לריפוי, לבניית קומה נוספת.

לא נפגעתי כי חשבתי שזה מראה עיניים, אבל שהוא דיבר על השפתיים הרגשתי שזה כבר עניין של הלב, ולא האמנתי שהוא ממשיך לחזור על זה...

גם כשהוא התרגש מהמלצרית במסעדה זה פגע בכבודי כי היא הרגישה את זה, אבל הבלגתי עד אותו רגע שהעלתי את זה בשיחה בשבת

ופותח שרשורים הזויים.

ולא תקין בעליל כמובן.

אין סיכוי שהוא דיבר ככה על שפתיים מבלי שהוא חשב לנשק אותן.

ולהגיד שוב ושוב זאת אפילו לא מחשבה חולפת, ממש לקח את זה איתו.

חוסר טאקט מתמשך, אולי הוא חטף שבץ או משהו.

לא מדברת ספציפית על השרשור הזה,

אבל בהחלט באופן כללי:

את צודקת לגמרי שעלולים להיות פעמים (ואף פעמים רבות לצערינו) שיפתחו שירשורים לא אמיתיים.

כלומר שכל הנכתב בהם לא אמיתי, או חלק אמיתי וחלק לא.

או שהפותחת מזדהה כאישה, אך "היא" בעצם גבר.

או שהפותח מזדהה כגבר, אך "הוא" בעצם אישה.

או שמשנים את הפרטים בצורה שקשה לקלוע לסיטואציה האמיתית ולהתאים את המענה,

או שיש באמת מקרים אפילו של מטרידים או אנשים/נשים עם כוונות לא טובות כלל שמנצלים את הבמה ואז פונים באישי להמשך ולעשות עוד רע חלילה,

או "סתם" משועממים,

או נערים/ות,

או טרולים,

או מעוניינים להביא נושאים פרובוקטיבים או עם פן "גופני" / "מיני" / "מוצנע" וכן הלאה

וחשוב ממש להיזהר.

גם לבחור למי להגיב אפילו בבמה פתוחה

ובטח שבאישי

ותמיד אם לא מתאים או מרגיש מוזר אפשר לדווח, ובעיקר לשמור על עצמינו, כל אחד על עצמו או עצמה.

אז כאן ספציפית יכול להיות שהכל אמת לאמיתה? ודאי.

יכול להיות שלא? יכול.

איך נדע? לא יודעת אם אפשר לדעת בוודאות כמעט אף פעם, אבל כל אחד ומה שהוא/היא מרגישים.

וחשוב גם לעקוב ו"להיות עם היד על הדופק" אם משהו נראה חשוד.

וגם כשכתבתי את זה אישית אני באמביוולנטיות,

כי מאוד יכול להיות שהכל אותנטי ואז זה עלול לפגוע בפותחת, ומתנצלת מראש אם כך, לא זו הכוונה.

אך העיקרון באופן כללי חשוב מאוד בפני עצמו ולכן היה חשוב לי בכל זאת לכתוב ולחזק את הנקודה הזו עבור כולנו.

אינך אחראית על ולא תתורו שלו, לא באופן רוחני שתילחצי שיגיע לגיהנום , ולא ב'לחץ' להיות 'מלכת היופי' עבורו

הוא פתוח איתך וזה יפה .

הקטע שהוא המחיש לך ככה - אולי יש לו פער כלשהו נוירולוגי וכו

אינך חייבת לקחת ללב

תחשבי שבעלך יתלונן, שבגלל שקנה לך שמלה חדשה, ולמרות זאת התעכבת על כל חלון ראווה אחרי זה, סימן שאינך אוהבת אותו

ממש קשורה לנושא.

נראה שלא הבנת את כוונתי

שוב - התפעל ממשהו מסויים בחוסר טאקט

אבל משמע ששם נעצר

לגבי שיתוף עם חברותייך זה לכאורה בעייתי

כלומר, פגעו בי - למרות זאת אני יכול לפגוע בחזרה רק לפי התו'ל- הדין . ולא להשתולל יותר מדי. עם כל הכאב והכבוד .

ושוב ממליץ לבדוק אם קיים אצלו פער כלשהו נוירולוגי תקשורתי וכו

וגם אם כן, לא באתי לתת כאן דין וחשבון, נכנסתי כדי לקבל תמונה ותגובות שיפוטיות לא מעליבות אותי אבל פחות משרתות את המטרה שלשמה שיתפתי באנונימיות סיטואציה רגישה.

וזו לא סתם התפעלות בחוסר טאקט, יש פה חוסר כבוד ורגישות ופגיעה באינטימיות. זה לא נעצר שם, זה מלווה אותנו הרבה זמן...

אז כאן יש נקודה שניתן לפתוח

חוסר כבוד וכו שציינת

מתי התחיל , מדוע, האם ואיך ניתן לטפל

עוד משהו -

אנשים כאן כותבים על מנת לנסות לסייע

אז גם אם תגובה אינה מה שהפותח ציפה לקבל - לא צריך לקחת קשה

ולפעמים משהו לא בעניין עלול במבט שני לשפוך אור

נראה לי ש נגמרו לי השמות לא הגיבה כאן

מסתמא יהיה לה מה לאמר

ברור שזה אסור לו הלכתית להסתכל עליה ובטח שלא להתמוגג מיופיה.

והוא נכשל

אבל אפשר בקטע הזוגי להסביר, שהוא מעביר את ההתפעלות אלייך.

וגם לשיתוף איתך.

זה לא כל כך נורא מבחינה זוגית. לדעתי.

אולי סוג של רמז שהוא היה רוצה שתעשי עיצוב שפתיים כלשהו.

באמת אמירה מיותרת יחסית.

מבחינה הלכתית ומוסרית, ברור שההסתכלות והמשך ההתפעלות אסורה.

ולא רוצה עיצוב שפתיים, יש לי שפתיים עבות ויפות וכל מי ששמע שזה מה שאמר, אמר שמוזר שהוא אמר את זה דווקא לי...

אבל הגלגל ממשיך להתגלגל...

למה עוד אנשים בסביתך יודעים עליו שאמר כך? 

שהבעיה היא לא השפתיים שלי אלא האמירה שלו

וכאילו לרמוז לאישה לעשות עיצוב שפתיים זה חכם והגיוני, יש פה תגובות מפתיעות...

כי באמת לא סביר לשתף באמירה כזו של בעלך את הסובבים אותך

לגופו של עניין האמירה לא רלוונטית

לחשוב שגברים פוזלים לדשא של השכן זה לא חשיבה בריאה ונכונה לקשר זוגי ואם בעלך פועל ככה שיעשה עבודה עם עצמו..

גם גבר שהוא לא דוס ולא עם זקן וכיפה גדולה יכול להיות נאמן..המראה זה חארטה אז שיפסיק להתמקד במראה ויתחיל לעשות עבודה פנימית

וזה מקובל עלי שחושבים שאני טרול משועמם, זה לא לוחץ עלי לחשוף פרטים שאני מעוניינת לשמור לעצמי...

אבל אם יש פה נשים וגברים שאמירה כזאת עוברת על ידם בשתיקה, וחושבים שאישה ממשיכה להרגיש נאהבת ונחשקת אחרי דיבור כזה אז כדאי שיזכרו שהחיים והמוות ביד הלשון.

ואם למישהו נראה מוזר ששיתפתי והתייעצתי עם סובבים שלי לגבי אמירה כזאת, כנראה לא מבין כמה זו אמירה שפוגעת בליבה של האינטימיות.

אבל זו הנקןדה זה שיח אינטימי של בני זוג

לא מתאים לשתף אותו עם אף אחד

פרט לבעלי מקצוע במידת הצורך...

אבל אם מציע לך לצאת איתו בהמשך תתחמקי. אל תגידי למה.

אם כבר דיברתם על הנושא שהוא פלרטטן ומסתכל על נשים אחרות והוא יודע שזה כואב לך.

כואב לך זה אומר שזה אמור גם לכאוב לו

אם אשתו עצובה בגלל שהוא מסתכל על נשים אחרות אז הוא פוגע בעצמו

מה הענין שלך לצאת למסעדה איתו ולחזור כאובה

עד שהוא לא יבין שאין פלרטוטים ואין מבטים בצורה כזאת שמכאיבים לך אין סיבה לצאת איתו

אגב אני מסכימה עם הפסקה הראשונה שכתבת, גברים צריכים להעריך ולזכור מה יש להם בבית!

דרך הטבע שיש משיכות כל הזמן. כל עוד לא ממשים אותן חס וחלילה, אין מה לדבר על זה.

זה רק ייצור פגיעה, העלבה ומתח. שום דבר טוב לא יכול לצאת מזה.

אם פתחת בטיפשות את הנושא, קבלי את משיכותיו בכנות. כשמבשלים חמין מקולקל - אין מה להתפלא אם יוצא מזה קלקול קיבה.

יש ציפייה ליצור משיכה, ולכן היעלבות כששומעים על משיכה לאחרות. וזה גם נוגע בדימוי עצמי.

אי אפשר לעצור את המשיכות לאחרות, זה דרכו של עולם. אפשר להעצים את המשיכה אליך. באופן חיובי, לא באופן שלילי.

כלומר: טוב ורצוי לדבר על - כמה אני יפה בעיניך, נכון שאתה אוהב את השפתיים שלי, מה הכי יפה בי שאתה הכי אוהב ונמשך. כאלה שאלות, שיעשו רק טוב.

עכשיו שכבר נאמרה האמירה שלו - מציע לך לא למסגר אותה ולעשות ממנה עניין. זו תחושה רגעית של משיכה מקומית. זה לא אומר שהוא לא נמשך אליך ולא שאת פגומה.

אבל הוא לא חכם מספיק . אם היה חכם לא היה בוער לו לבהות באישה אחרת כשהוא נמצא ליד אשתו

עד שהם אירגנו יציאה ויצאו הוא יכל להתאמץ בשעתים של היציאה לא להסתכל על אישה אחרת.

מה יצא לו? התאמצו ליציאה ובמקום להתקרב אחד לשני יצא הפוך. וכל זה למה? כי לא יכל להתאפק ביציאה הזאת לא להסתכל על אישה אחרת ולא לכבד את האישה שלו.

לצאת זה טירחה זה ביביסיטר זה ארגון הילדים.

יצא שכרו בהפסדו

המלומדות, הנבונות והלא טיפשות בכלל, מזל שאתה כאן להציל אותי מהבעירות שלי.

אפשר לנעול את השרשור אני רואה שהוא מיצה את עצמו...

או שעבר פס מגנטי בפועל

האם יש בפירוט מס' טלפון של החברה

האם חיוב מוכר שעבר בעלות

האם מישהו שנתת לו לשלם משהו דרכך

האם הוצג? כן

זה אומר הכרטיס כאילו עבר בפועל? איך זה הגיוני?

בעלי אמר שאולי זה בית עסק ששינה שם וכתובת אבל איך אני יודעת מה הוא?

תכחישי עסקה דרך חברת האשראי. הם מאוד מקפידים על הדברים האלה.

קודם לבדוק טוב מי זה העסק הזה, רק אחר כך להכחיש אם הבירור לא עזר.

לא מקבלים קנס מחברת אשראי כל כך מהר. בתור מי שמתפעל כמה עסקים שסולקים ומקבלים הכחשות.

איך אני מבררת מי זה?

כי השם ממש לא מוכר לי, ולא הכתובת

קרה לי פעם גם שהיה לי חיוב מוזר וכשהשוותי תאריכים וסכומים הבנתי שזה סתם שייק שקניתי בריבר ומשום מה בחיוב הופיע "דעבול גלצבי" או איזה משהו הזוי דומה

תנסי להיזכר מה עשית באותו יום או אולי נתת את הכרטיס למישהו אחר?

אפשר גם לבדוק באתר של החברת אשראי עצמה פעמים יש שם יותר פירוט

את גדולה! צודקת חחחח

תודה גם ל @רק נשמה זה באמת שם מוזר מאוד למשהו אחר חחח

כיוונים מעניינים

ממליץ למצוא חצי שעה פנויה ולטפל

לפחות באפליקציה של מקס.

נניח אם אני מעבירה בביט משהו תפעולי, וזה יורד מהאשראי, כתוב באשראי ביט. אז אני מוסיפה הערה קטנה מה זה כדי שיהיה לי אח"כ.

או לפעמים גם על רכישות משמעותיות שלא ברור מה הן (נניח איזה מוצר חשמל. לכי תזכרי מה קנית במחסני חשמל ביוני).

ברוב הדברים כמובן לא צריך. רמי לוי זה רמי לוי, אין יותר מדי מה להתבלבל… 

סליחה על השליליות, אבל האם יש לדעתך הרבה זוגות שמצליחים לחיות בצורה האידיאלית עליה את מדברת?

נראה שכל כך הרבה זוגות מסתבכים, וגם אצל אלו שלא, נראה שיש יותר מדי מקרים שכלפי חוץ נראים מקסימום כבינוניות, ולא כמשהו מספק מספיק.

הם בד"כ לא יפרסמו זאת בראש חוצות או אפילו בפלטפורמה מצומצמת.

ויש עוד הרבה המון אחרים שיכולים בהחלט להגיע לשם. ואם לא מצליחים לבד אז עם העזרה הנכונה והמותאמת אליהם ביותר.

ויותר מהמילה "אידיאלית" שכתבת הייתי מגדירה זאת כ"השקעה", "לימוד", "כיוונון המשאבים למקום הנכון", "עבודה הכי מתגמלת" וכן הלאה...

כי זה לא "פוף" קורה או שלא

זה לא ש"אנחנו זוג "דפוק" והם לא"

זה לא ש"אין לנו את זה" ו"להם יש"

זה לא "לחיות בחלום ורוד על ענן כל החיים בלי להשקיע"

אלא זה באמת באמת לימוד

ואף אחד מאיתנו לא נולד יודע זוגיות

כולנו

ותורה היא ולימוד היא צריכה

וכלל שיותר נלמד ויותר ניישם נגדל לתוך זה ונצמח עוד ועוד, גם בתור האדם האינדיבידואל שאנחנו וגם בתור הזוג שאנחנו ב"ה.