אתמול טבלתי ולא מסוגלת לקיים יחסים. אמרתי לבעלי כבר ערבFff
קודם הוא הבין והיה מכיל. אתמול אחרי המקווה הוא הכין לנו משחק זוגי מהמם (אני ביקשתי כבר לפני שבוע) וגם זה לא גרם לי לרצות או להיות מסוגלת. בעלי קצת מבואס ובצדק שאנחנו במצב זוגי לא משהו ובגלל זה חוסר החשק ליחד פיזי. משתדלים לכבד אחת את השניה. את בעיותנו הזוגיות אתם מכירים כבר למרות שנוספו עוד ועוד לא כתבת עליהם פה.
בכל אופן אני אובדת עצות בנוגע לזה. מה לעשות? מצד אחד לא רוצה להחמיר את המצב ומצד שני לא בעניין בכלל של לקיים יחסים (ניסינו מגע פיזי אחר נשיקות ליטופים וכו' וגם זה לא מרגישה שרוצה להמשיך).
בעלי מתוסכל (לא רק מהיחסים אלא מזה שזה המצב בינינו, זה מראה מבחינתנו) ואולי זה מה שיניע אותו לשינוי
מגע פיזי זה שיא של חיבור -אם אין אותו חייב טיפול ושינויor1900
יקרה

אל תרגישי אשמה
לא שוכבים ללא אהבה . את תשכבו לא מאהבה זה יגרום לך רק לשנוא ולהתרחק.
את כותבת שאת מייחלת שיהיה חיבור נפשי ביניכם זה מצויין מתפלל שהוא גם יבין שאת ותלחמו יחד בטיפול.

תדרשי טיפול ושינוי.. זה בסיסי וחשוב כל כך
חיבור גוף רק מתוך חיבור נפשי שלם
בהצלחה רבה רבה
מאוד טבעי שכאשר יש ריחוק זוגינגמרו לי השמות

יש גם ריחוק בחיי האישות.

 

רק אחרי שפותרים את עניים הריחוק הזוגי, עובדים על הזוגיות ומגיעים לקירבה - אפשר בהחלט לשים דגש גם על חיי האישות ולשפר גם אותם.

אבל לא בסדר הפוך לדעתי, כי קודם כל צריך להרגיש שלמות וחיבור נפשי-מהותי, ורק אח"כ ומהמקום הזה הגוף גם יכול לומר את שלו ולראות איך הוא יותר נהנה, יותר עם חשק, ויותר בהכל גם בחיי האישות.

 

נשמע יקרה שטיפול זוגי ובסופו הדרכה נכונה לחיי אישות יוכל לעזור לכם מאוד

 

בהצלחה רבה רבה 

את עושה רק מה שאת יכולה ונעים לך?הלוי מא
את מבינה שאפילו חיבור מהיר( קוויי בלעז) יכול לסייע לבעלך?
מחילה- נשמע רע מאוד זו אישתו-רעייתו לא סטוץ ללילהor1900
נכון מאוד ולכן יש לה לערוך דו"ח רווח והפסד זוגיהלוי מא
בכל תחום בחיים אנחנו נאלצים לעשות דברים שפחות נעימים לנו על מנת לשמר קשרים.

לא כל בעיה פותרים מבפנים לחוץ
יש דברים קדושים שהטיפול בהן לעיתים הוא בבחינת אחרי המעשים נמשכים הלבבות
הוא לא יסכים. זה עוד יותר יעליב אותוFff
הוא לא יסכים? ואת תסכימי???or1900
במחילה
לקיים יחסי אישות כשאת לא רוצה או לא שלימה
זה על גבול אונס או יצאנות בעייני
שום אדם לא צריך לקיים יחסי אישות שלא מאהבה ותשוקה וקשר נפשי טוב
ועשית כחוכמתךהלוי מא
הרי לא פתחת פוסט בכדי לשמוע רק גוון אחד של דיעות.

הייתה לי פעם חברה שכשהיא באה אלי עם כעס, על אח/חברה/הורים והייתי מקרבן אותה יותר הייתה כועסת עלי כי אני מחמיר את הרגשתה. תמיד אהבה לנסות להתאזן על ידי שיקוף קר יותר של המציאות.

אמנם נפרדנו אך לקחתי את זה כמתנה מאותו קשר.

לא לפרוק רק בכדי לפרוק אלא גם לנסות להבין את הצד השני ולחשוב על משהו אחר.

ברוך השם זה עושה לי טוב בחיים כשאני מבין שלא רק אני הציר המרכזי בעולם אלא יש עולם שלם בחוץ פרט אלי.

הייתי ממליץ בחום להתגבר על המכשול ולתת לו הרגשה טובה שייתכן ותעשה את אפקט הפרפר לטובה ביניכם.

כשכתבתי קוויקי אין הדבר חלילה לבעילת זנות מכוערת אלא לבוא לקראת שניכם ושלום הבית שלכם דווקא בקושי הגדול ביותר שלך.

ב"הצלחה
ואם תעשו טיפןל זוגי שנה?סיה
חצי שנה? ועדין יהיה את החוסר הבנה הזאת שיש ביניכם
את צריכה להגדיר זמן מקסימום כי לעיתים זה יכולה להמשך
זה לא שאת צריכה לקחת תרופה וזה עובר טיפול זה מסע לנפש זה לא ביום
אז אחרי מפגש אחד ביעוץ כן תסכימי להיות איתן?
אחרי חמש מפגשים?
איפה יהיה הגבול כן להתחיל
הזכרת לי עכשיואורה שחורה
מישהו פעם אמר לי שזה כמו שקונים כרטיסיה לטיפול זוגי.
אצל חלק אחרי 10 ניקובים יש ציפיות
אצל בעלי זה הגיע אחרי ניקוב אחד.

נ.ב. יש לציין שהלחץ הזה לא תורם ורק הורס
לא שואלת בשביל להלחיץסיה
אבל אני אחת נגיד אם היתי גבר היתי רוצה לדעת מה התכנון קדימה
לא יודעת על מה הרקע אם זה בגידה או אלימות נגיד אז מאוד מובן שהיא פגועה ולא תרצה להיות איתן
אם זה חוסר התאמה אז נראה לי שזה לא משהוא שיפתר ברגע זה מסע
אז כן זה סוג של כרטיסיה לאן פנינו מועדות יש אנשים שכמוני מתוכננים ומרובעים
גם זוג עם 'חוסר התאמה' (כאילו שיש זוג שמתאים,..)Fff
יש דרך לחיות יחד בנעימות בכבוד וכו'.
זו לא ראיית חשבון!משמעת עצמית
נכון שיש מקום להתחשבות וגמישות גם בתחום הזה.
אבל,
כשהמצב תקין
כשיש אהבה
כשיש קשר נורמלי

יש מקום לזרום גם אם לא הכי מתחשק.

זה לא הסיפור פה.
היא לא צריכה להיות הזונה שלו.
מגיב לכל ההמומיםהלוי מא
לעיתים אדם זקוק להיות בבחינת מח שליט על הלב.

למעט מקרים ממש קיצוניים בין איש לאישה יש להשתמש במינוח אונס ביתר זהירות.

גם כשגלים גדולים עוברים עדיין כדאי נכון ורצוי להישאר בגבולות גזרה בכדי לא להרע את המצב.

כך נראה לי וכך אני נוהג.

ייתכן ואיני מכיר את המציאות המורכבת שלהם אך איך אומרים אצלנו. "מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך"

כך זה בעבודת ה כך זה בין אדם לחברו וכך זה בין איש לאשתו
אז אני מפרט איך זה היה נשמע ליor1900
לא בא לך להיות איתו את בקושי מתנשקת איתו כי יש משבר עמוק בקשר אני מבין שקשה לך לשכב איתו ממש מבין.

אבל למען הזוגיות עושים גם אם לא רוצים :
תשכבי במיטה ותני לו לעשות מה שהוא רוצה....

זה לא יחסים זוגיים!

זה אונס אין לזה ניסוח אחר
אחי אתה מגזים תראה מה כתבתי לההלוי מא
חי בזוגיות כזו ולא מגזים מדבר מדם ליביor1900
קשה מאד לשכב ב 5 שנים מה שזוג ממוצע בחודשים ספוריםor1900
אבל לעולם ועד היא אישתי ומכבד אותה
ומכבד את עצמי ואת הזוגיות שלנו
ואם אין אהבה לא שוכבים
ולא מספקים אחד את השני ללא אהבה
זה לא שירות לקוחות
זו זוגיות שבסיסה לב ונפש!

אנחנו גברים לא בהמות !

או לעבוד בטיפול על האהבה או להתגרש!
תסלח ליסיה
אבל לדעתי עדיף לריב לצעוק לפעמים לא לאהוב אבל כן לקיים יחסים בין לבין
מאשר כמן שאתה מתאר אני מכבד את אישתי וכו אבל לא מקיימים יחסים לדעתי זה חיים פח
אם יש שתי אופציות עדיף את הראשונה
הלוואי שזה היה פשוט כל כךor1900
לא פשוט אבל עדיןסיה
אתה כל הזמן מתפאר שאתה מכבד ויש כביכול שקט בבית
אבל לא שווה כלום אם אין יחסים
עדיף רעש וצעקות ויחסים
כשמתגרשים אין יחסים - ושאין אהבה אין יחסיםor1900
מכבד אותה מאוד ודווקא בגלל זה לא שוכב איתה כשאין הערכה ויחס חברי בסיסי
אבל אתם חיים באותו ביתסיה
לדעתי זה הכי גיהנום
מי צריך כבוד?? זה הכי משפיל שיכול להיות שעל פניו הכל שקט ומכבד והאמת שהכל הכי נורא הכל שורףףף
עדיף שהאש תצא וגם יהיו מפגשים במיטה
יחסי אישות רק מאהבה -ושאין אהבה אין יחסי אישות!or1900
כואב לי הלב על גברים ונשים שמקריבים את גופם ונפשם ... אם אין אהבה לא שוכבים!!!
מה זה אין אהבהסיה
יש תקופות שיש יותר
יש תקופות שיש פחות
יש תקופות שאולי אין
זה עליות וירידות זה לא משהןא
חד משמעי
לפעמים מריגישים כעס אכזבה ריחוק זה לא אומר איו אהבה רק שמפרשים טת זה כחוסר אהבה כי מרגישים ריחוק
אני חושבת שאם לא מקימים יחסים אסור לגור באותו בית
סיום של קיום יחסים שווה מבחינתי סיום מגורים משותפים
שוב לא מדברת על כעס שאולי מוביל לתקופה סבירה אולי חודש חודשיים גג כמו אחרי לידה משהוא שהוא עוד נסבל.
מעבר לכך אם עדין יש נתק אני חושבת שצריך להפריד בתים
את צודקת אנחנו מתגרשים והלוואי על כל מי שחי ככה שיתגרשor1900
לא חיים בלי אהבה
מגיע לכולם אהבה
לא ברורסיה
איך מתגרשים אבל כתבת שאתם באותן בית
מפרידים בתים החודש ומתגרשים בקרובor1900
יש הרבה זוגות שחיים בחדרים נפרדים העיקר לא להתגרש... חושבים שעושים טוב לילדים שלהם.. או פוחדים להתגרש... הילדים סובלים בשקט.
אנחנו חיים ככה כ 4 שנים (חדרים נפרדים) וזו טעות חמורה היינו צריכים להתגרש מזמן!
ואת צודקת לגמרי במה שאת כותבת
זה לא חיים לא לאשה לא לבעל ולא לילדים.
ובמקרים כאלה שאין אהבה וטיפול לא עזר אסור להישאר יחד עוד דקה!

אני עדיין חוזר על עמדתי שיחסי אישות ללא אהבה הם טעות שורשית וחמורה והנזק של זה מטורף לאישה ולבעל.
לחשוב על ילדים שבאים לא מאהבה???
אבל לא אתה עדין באותן בית לא הבנתיסיה
למה אתה תוקע אותה ארבע שנים?
מתגרש מתגרש אבל הלילה אתה יושן שם
ברגע זה כן.. ועדיין חזק בעמדתי בנושא אישותor1900
כל מה שאתה ככה חזקסיה
יכול להיות שיש פה גם אגו? שלך?
שתיכם לא אוהבים אחד את השני כלום כלום כלום? עד כדי ששתיכם לא מוכנים להיות יחד?
שום אגו -כבוד בסיסי אנושי וזוגיor1900
לא הבנתי איפה פה הכבודסיה
אם אתה כזה מכבד אותה מספיק צד אחד טוב וותרן עם מידות טובות כדי שהנשואים יסתדרו
אם לא מדובר באלימות או בגידה מהצד השני
אצלינו לא הספיק וחצי שנה בטיפול לבדor1900
אין אלימות ובגידה

לא הכל שחור לבן
בשביל לגור בחדר אחרסיה
ארבע שנים צריך להיות משהןא ממש אכזרי
לא יודעת אם אני מערבבת עם מישהןא אחר אבל אולי אתה עם הסיפור של ירידה רוחנית במילים עדינות
לא ... וגיליתי כמה וכמה כמונו -וזו טעות בעייניor1900
מה גיליתסיה
לא הכונה שאין יחסים
אלא מה היה כזה חסר להם שהוביל לשם
שיש לא מעט זוגות דתיים שחיים בחדרים נפרדיםor1900
למהסיה
הכוונה מה גרם לכך
מה היה כזה בלתי ניתן לגשר
לא נעים לפרט בפורום רחב -סליחהor1900
רציני??סיה
מה כבר יכול להיות לא נעים?
להפך אולי לעזור לאנשים לא להגיע למצב הזה
נראה לי לא הוגן אתה המון זמן פה כל הזמן מנפנף בכך שאתם בחדרים נפרדים אוטטוט מתגרשים אבל אתה עדין בבית.
וכיאלן למה? לא פירוט של כל החיים אבל משהוא לעזור לאנשים להבין איך לא להגיע לשם
אתה אומר לא בגידה לא אלימות אלא אם כן נטיה מינית של אחד משתיכם אז זה מובן שאין יחסים.
אבל אתה מציג משהוא מטעה ציבור.
כיאלו מכבידם הכל טוב רק ישנים בחדרים נפרדים אין שום דבר רציני כאילן זה משהוא קטן.
על משהוא קטן לא מפסיקים לישון יחד
למה את לוחצת?משמעת עצמית
הוא כותב באופן מאד ברור שלא נח לו לכתוב.

כי זה מרגיש לא הוגןסיה
הוא מציג שהרבה שלא ידע עליהם מגיעים לישון בחדרים נפרדים.
זה לא הוגן להבהיל אנשים שיכולים להגיע לזה בלי שום סיבה שהיא מאוד אכזרית אלא סתם כזה חוסר הסכמה בדברים מסוימים אבל סהכ החיים מכבדים וכיף רק בחדר אחר
סיפור חייor1900

כותב מה שאנחנו עברנו

נישואים בגיל צעיר

מה שאני מבין היום לא הבנתי אז - אם רק הייתי גבר מפרגן ותומך ומקשיב ומכיל ומוותר ואוהב מהיום הראשון היינו זוג מדהים.אני לא חף מטעויות כלל וכלל.

החלק שלה לא רלוונטי- אני שומר על כבודה!

בעיות קטנות שלא מטופלות מהיום הראשון
השנים עוברות והבעיות גדלות וגדלות

ידענו שאנו רוצים לפרק כבר בשנה הראשונה
הילדים המתוקים נולדו - והם כל עולמינו

וחיים בשבילם - ושותקים בשבילם

והזוגיות נשכחת לגמרי

האהבה נשכחת

הזוגיות נשכחת

התשוקה נשכחת

מירוץ החיים והקריירה שולטים לגמרי בחיים

ואתה בורח מהזוגיות לעבודה

ובורח מהזוגיות לילדים

ובורח מהאשה - מהגבר לכל מה שעושה לך טוב

כי מי יבחר במריבות ??

 

וכל מפגש הוא מריבות

אז מעדיפים ובוחרים בריחוק ושתיקה

"רק לא מריבה"

והזמן עובר

והפערים מתעצמים

והסדק הופך מכתש
ובמכתש כבר קשה לטפל

והמרחק הפיזי מביא את השקט המיוחל

אז אין רומנטיקה ואהבה

ואין חבר

ואין ידיד

ואז אין חדר משותף

ואין יחסי אישות

 

ומתפתחת איבה

המרחק פוגע בכולם

באשה בגבר ובילדים

 

בית תקין חייב זוג הורים אוהבים!

 

 

 

ומבקש להבהיר

 

בכל בעייה תטפלו ותדברו או בעצמכם או עם טיפול - בעיות לא נפתרות לבד ולא נעלמות

לצאת רק אתם בקביעות לפחות פעם בשבוע

תדברו תתעניינו גם בזמן העבודה

תפרגנו

תהיו שותפים במטלות הבית

תאהבו ותחזרו כל השנה

כמה שפחות ביקורת - וגם ללמוד איך לומר ומתי 

שיח מקרב ולא מרחיק

תאמרו שאתם אוהבים - גם אם זה נראה לכם ברור

תחמיאו - מחמאות לא עולות כסף

תשקיעו באהבה בלי גבול- זה לא המקום לחסוך בו

 

אל תשכחו אתם הזוג אתם תמיד במקום הראשון לפני קריירה ולפני הילדים אתם הגזע של הבית הזה.

עצוב ונכוןמשמעת עצמית
תסלח ליסיה
חירטוט אחד ענק מה שאתה כותב
תכלס אל תפחיד אנשים!!!
שינה בחדרים נפרדים לא קורה בגלל חוסר הסכמה מי ישטוף כלים ומי יוריד זבל או לאיזה הורים נלך לחג
וזה שדברים גורמים למריבות וחוסר הסכמה לא מפריד חדרים
סלחי לי במחילהor1900

לא בא להפחיד אף אחד ההיפך

שמח מאוד שמציאות החיים הזוגית שלך טובה ותקינה ומאחל לך את כל הטוב

מספר פה מציאות חיים ולא מחרטט - אלה הם חיינו

כותב איפה טעיתי - סור מרע

כותב מה לדעתי חשוב לשים לב בנישואין בכדי שלא ייקרה - עשה טוב

ומכוון לנורות אזהרה הרבה ליפני הפרדת חדרים - שמזה כבר ממש קשה לחזור לזוגיות תקינה

והופתעתי לגלות שיש מיקרים בודדים שמפרידים חדרים גם אחרי שנתיים נישואין

 

מבחינתי לא כתבת כלום סתם קלישאות וסיסמאותסיה
תכלס תכלס תכלס
איך מחסור הסכמה ואתה אומר שאתה אדם שמכבד זה מגיע להתהום הזה
לא מחיבת אותך לכתוב אבל סורי הענין לא אמין פה
להגיד שאתם דןאגים לילדים זה שקר!!!
לראות הורים ישנים בחדרים נפרדים זה בהלה עצומה לילדים
תמשיכו לישון באותו חדר למה לעבור חדר לא הבנתי
סיה יקרה, המילים שאת כותבת לניקנגמרו לי השמות

@or1900 כואבות לי אישית.

 

יש כאן אדם שלם וחיים שלמים מאחורי המקלדת.

המילים שכתבת לו שוב ושוב במהלך השירשור הזה פשוט פוגעות, אפילו בי כצופה מהצד, ואני רק יכולה לתאר כמה בו.

 

הוא כתב לך שאינו מעוניין לפרוס את חייו ע"ג הפורום, אך ענית שזה לא פייר כי זה עלול לתסכל זוגות אחרים וכו',

אז למרות שלא רצה - ניסה לפרט מדם ליבו את חייו וכאביו

ואז לענות לו שהכל גיבוב של שטויות? זה כואב כואב כואב יקרה!

ממש כואב הלב

 

אפשר להביע שאת לא מבינה, אפשר לשאול באישי ואם ירצה יפרט - אבל לכתוב שטויות וגיבוב וקלישאות ול"הכריח" לכתוב שאין רצון - זה פשוט פוגע מדי והייתי חייבת להגיד כאן (וסליחה שלא באישי, רציתי דווקא שהוא וכל יתר האנשים יקראו את הדברים כאן בגלל הכאב הגדול שיש כאן).

 

אני מבינה שאת בסה"כ מנסה להבין, ואולי גם להגן על קוראים אחרים שלא יבהלו או יפחדו וכו' - אבל הדרך הספציפית הזו שהדברים נעשו פשוט כאבה מדי ופגעה מדי בצד השני

 

ולך @or1900  שולחת הרבה חיזוק וכוחות, לא פשוט בכלל בכלל מה שאתה עובר והלוואי שיהיו לך ולכולנו רק בשורות טובות ב"ה.

תודה רבה כוונותי בשיתוף טובות -למנוע מאחרים ליפולor1900
החיים הם לא שחור לבןמשמעת עצמית
נראלך שאם זה היה כל כך פשוט הם היו בוחרים להתגרש?
אנסה להסביראורה שחורה
עבר עריכה על ידי אורה שחורה בתאריך י"ז באלול תש"פ 07:18
לדעתי זה בעיקר לא לשים את הזוגיות במקום הראשון.
לתת לשנים לעבור, הרבה שנים, בלי לשים לב כשכל מה שיש לכם בראש זה קריירה והילדים והבית והנקיונות והקהילה והקורס שנרשמתי אליו והמשפחה והכסף וכו.
בלי לטפח את האהבה.
לשכוח אותה ממש.
בלי להבעיר את האש.
לחיות כמו שותפים לדירה.
וזה לא בכוונה, לא מרוע, זה מחוסר ידיעה.
ואז פתאום אחר שנים נוצר תהום בין השניים. תהום, אוקיינוס.
פער עצום וכעס וטינה ותסכולים ואכזבות וצער שלא יודעים איך בכלל לגשת לזה.
לפעמים מפרידים חדרים כי זה יותר נוח לא להתמודד עם זה כל הזמן. ונוספות עוד שתיקות ומריבות וצעקות.
והזמן עובר.
לפעמים מנסים טיפול.
לפעמים לא.
לפעמים טיפול לא הולך.
אז מנסים עוד אחד
ועוד אחד.
לפעמים כשלון של טיפולים ממש מגדיל את הטינה והכעס והמרחק והתהום בין השניים.
זה נהיה גדול מדי לטיפול.
וככה עוברות השנים.
בחדרים נפרדים.
לא רוצים להתגרש כי הילדים...וכבר התרגלנו לנפרד הזה...
לפעמים נשארים ככה בהרגל, ביאוש
ולפעמים כל זה מגיע לידי רתיחה שלא ראיתם כמוה ובעז"ה שלא תראו ומתפוצץ כמו הירושימה בבית ואין שום מנוס אלא להתגרש בתוך שדה קרב.
כנראה שבעלי בכל זאת קצת נורמלי כי הוא בחיים לא יסכיםFff
לדבר כזה. מבחינתו עושים או מאהבה וחשק או לא עושים. הוא לא רוצה כשאני לא רוצה.. וואלה מעודד אותי השרשור הזה מצאתי בו נקודת אור
מהממתמשמעת עצמית
בעז"ה עוד יהיו לכם ימים יפים ומאושרים ביחד.
יש הרבה עבודה
אבל ישתלם בסוף.

💗
שמח בשבילך שמצאת בו נקודות טובותהלוי מא
מכאן רק לעלות מעלה מעלה בעזהית
וואו , אתה אמיתי בן אדם ???ה' אלוקינו

ככ לא מסכימה איתך 
אתה כנראה לא יודע מה זה אישה פגועה

רק לי זה נשמע לא תקין על גבול האונס?אורה שחורה
לא תקין בעליל ומזעזע!or1900
העצה שלך לא מופרכת. אבל רק כשהכל טוב ותקין בין בני הזוגמיקי מאוס
וחוסר החשק בא מעייפות או הורמונים וכדומה.
יש מקום "לפרגן" לבן/בת הזוג יחסים.
(כמובן שההחלטה מגיע מבחירה וברצון מלא לפרגן. לא מתוך חובה)

אבל- תקפו אותך כאן ובצדק כי הסיטואציה שמתוארת פה היא חוסר חשק שנובע ממשבר בזוגיות, אפשר לקרוא לזה חוסר אהבה.
ואז זה ממש לא שייך.
קראתי את הכרטיס ולא הבנתי איזה משבר.סודית

אולי היה משהו בעבר הרחוק, לא מתארת שום דבר מיוחד שמסביר כזאת תגובה ארוכה וממושכת

בסדר אם לא הבנת מאחלת לך לא להבין מה אני עוברתFff
סליחה, לא התכוונתי לפגוע. לא ברור מה הרעסודית
שנעשה ובגללו את לא מסוגלת.
אז רק שולחת כוחות 🌺🌸🌺
💖
בהצלחה רבה רבה והמון כוחות להתמודדותor1900
מסכימה.סלט
לכל התגובות שאומרות שזה אונס- זה ממש לא אונס אם זה בהסכמת שני הצדדים.
אדם צריך לצאת מעצמו לפעמים.

אם מה שגורם לזה זה משבר זוגי רציני, כדאי ללכת לטיפול וכו'... העצות הרגילות...
אני כותב מניסיון ולא מוכן להשתתף בסיטואציה שכזוor1900

לא לה לא לי ולא לזוגיות שלנו

לא הכל מותר בזוגיות!
הניסיון שלך הוא דוגמא לכלום בערך..יהודה224
דווקא אני מאוד לומד מהדוגמאות ומנסיון החיים שor1900מוש השור...
משתף.
הניסיון שלו הוא דוגמא איך לחיות מערכת זוגיות בהדדיות ובכבוד גם כשאין חיי זוגיות.
הניסיון חיים שלו מלמד מהי אופטימיות וראיה מפוכחת ובוגרת של המציאות
הניסיון חיים שלו מלמד מהו רצון טוב לעזור ולשתף אחרים בנסיון חיים כדי לסייע להם
הנסיון חיים שלו מלמד מהי אמונה למרות כל המשברים
הניסיון שלו מראה בעיקר גישה בריאה לחיים ולמידה והכרה בטעויות.
מכול מלמדי השכלתי
תודה רבהor1900
אוקיי.. אני ממש לא מסכיםיהודה224
יש פה משהו שמייפה קצת מציאות שקשה להאמין שהיא אמיתית..
מציאות חיים זוגית לא פשוטה.. מי מייפה ?or1900
לא נראה לי הגיוניסיה
שיש לך גיהנום בבית ואתה משחק אותה פה אדיש ונדיב
משהוא לא מתחבר
להתגרש זה לא אדיש ואני אדם אדיבor1900
פתרון שלנגמרו לי השמות

"חיבור מהיר" במצב כמו שהפותחת מתארת יכול להזיק מאוד מאוד (ושוב מאוד)

לא רק לטווח הקצר, אלא גם לטווח הארוך.

 

כאשר כל אדם, ובעיקר אישה, מאפשר פתיחות נפשית וגופנית עד למגע הכי אינטימי - זה צריך להיות מרצון שלם, משלמות, מחיבור.

מצב שאישה מרגישה ריחוק עצום, חוסר אהבה, חוסר רצון מוחלט והיא "מכריחה" את עצמה לזה רק כי זה "יכול לסייע לבעלה" (גם על זה חולקת. הרבה מאוד גברים לא מוכנים בשום אופן להיות יחד באינטימיות כאשר האישה שלהם לא רוצה בכך, וזה מוריד להם לגמרי כל חשק או רצון לכך במציאות שכזו.) - אישה כזו יכולה להיכנס למעגל הרסני של ניתוק מהגוף שלה,

מהנפש שלה,

אפתיות,

אדישות,

ל"ע דברים רעים אחרים בגוף

הגוף זוכר הכל. תמיד.

אם לא טוב לו, אם לא נעים לו, אם הוא לא מחובר לנפש - הוא זוכר.

וכל "פעם אחת" כזו, גם אם זה "קוויקי" נזכרת.

ואז לפעם הבאה הגוף עוד יותר יתכווץ.

עוד יותר יהיה בלי חשק.

עוד יותר יהיה מנותק מעצמו ומהבחירה, הרצון, האוטונומיה שלו.

זה פשוט בכוח לנתק את החשק מעצמנו...

 

מבינה מאוד את המקום שבו כתבת,

אבל ביחסי אישות זה לא יכול להיות פתרון!

זה הדבר הכי אינטימי ואישי וכולל בתוכו כ"כ כ"כ הרבה רבדים

ואף אחד לא צריך להכריח את עצמו להיות במקום הכי רגיש וחשוף שלו ברגע של ריחוק גדול, כעס, תסכול וחסר רצון וחשק מוחלטים.

 

זה לא אומר שהמצב ככה צריך להישאר.

אבל הפתרון הוא לא להכריח את עצמנו,

אלא לנסות קודם כל לעבוד על הזוגיות,

וכאשר הנפש תהיה שלמה - אפשר להתחיל ולעבוד גם על הגוף שיצטרף ויהיה בהנאה ושמחה וחיבור שלם.

רק זה הסדר, לא הפוך.

כתבת יפה...סוסה אדומה
מוות של הנשמה. זה מה שזה.אורה שחורה
אשה מחוקה
יחסים ללא אהבה זה רוצח שקט לאישה לאיש ולזוגיותor1900
את יודעת משואנונימי (2)
פעם שמעתי מרב גדול . מעביר שיעורים בשלום בית.

על מקרה דומה.

הפתרון שלו היה שקודם כל לקיים יחסים .בית יהודי לא יכול להתקיים ככה.

בא. לי. להקיא מאז ועד היום
לא רבמשמעת עצמית
ובטח לא גדול.

מה זו ההזיה הזו?
באמת עושה להקיא.

ההלכה אוסרת קיום יחסים כאקט טכני
או ככלי לשרת משהו אחר.
וההגיון האנושי בכלל.

😂😂אנונימי (2)
הוא 'רב' גדול.
מסמיך מדריכי חתנים.
הוא דיין בבית הוראה.

כפרה עליך ועלי 😜
רצתי להקיאor1900
כדאי לקרוא את הכתבה השבוע בעולם קטןמוש השור...
אצל נשים במהלך קיום יחסים מופרש את אותו החומר שמופרש בהנקה והוא זה שקושר בין האם לתינוק. במידה ויש קיום יחסים כפי שאתה מגדיר זה מכניס את האישה לדיכאון כי יש ציפיה להמשך בגלל החומר שמופרש וכשזה לא קורה האישה חוות דיכאון. מומלץ מאוד לקרוכ
עולם קטן זה לא מגזין לבני נוער?אורה שחורה
אני לא רוצה להעניש אותו, אני כן רוצה לרצות להיות במקום הזהFff
וכואבת את זה שזה המצב. מה לעשות בהמשך? הרי אי אפשר לחיות ככה לעד. בעלי רק מבואס אבל לא מראה כיוונים של לשפר את המצב.
את לא מענישה אותו -אסור לשכב כשאין יחסים תקיניםor1900
ולכן ללא טיפול אין מה לדבר על יחסי אישות.
יחסי אישות הם שיא הזוגיות.
ושהזוגיות לא טובה איך יכול להיות חשק לשיא ?
צריך לנתב את התסכול המשותף.לרצון ומחוייבות לטיפול מקצועי עמוק ושורשי ולאחר הצלחה שלו ומתוך אהבה וחיבור נפש ואמון והערכה אהבה ואז תשוקה שלימה ויחסי אישות משותפים וזוגיים.

רק ככה !
בהצלחה בכל אשר תעשו...
כי אולי לא יכול או לא רוצהסיה
או לא יודעת אין שינוי
אבל למה את חושבת שהוא יבין דרך מניעת יחסים
סליחה שאני מחריפה את המצב אבל הוא מראה לך הפוך קצת מבואס לא יותר
אם בעלי ככה היה עושה היתי עוד יותר נעלבת שהוא משלים עם זה שלא בא לי ורק קצת מבואס ויכול להמשיך לסדר היום
הוא לא הנושאסוסה אדומה
היא הנושא.
אהבה עושים באהבה או לא עושים בכלל.
היא לא מופקרת.
כל מי שאמר לכם אחרת, שיקר.

אף אישה לא רוצה גבר שנמצא איתה בכח ברגע אינטימי.
וגם אם יש גבר שמוכן שאישתו תהיה הזונה שלו, ההלכה אוסרת עליה. מזל.

בקיצור, כשיש "רוגז" או רגע שבו לא מרגישים "אהבה", לא מקיימים יחסים.
זה סמפטום, זה לא הבעיה.
זה מעיד על זה שיש משהו שצריך לפתור.
הקב"ה ברא אותנו ככה שכשמשהו לא טוב בזוגיות שלנו, לא נהיה מסוגלות להתחבר.
הוא עשה את זה כי הוא רצה עולם מתוקן.
חבל שנשים מתכחשות לעצמן.

זה חשוב שהיא מעזה להרגיש שהגוף שלה סולד כרגע. זה חשוב שהיא מחוברת לעצמה.
רק זה מה שיעזור לפתור.

היא לא עושה את זה כדי שהוא יבין.
היא עושה את זה כי זה הדבר הנכון.

בסופו של דבר היא רוצה להיות שם, רק שהיא לא שם.

יקרה, אני מציעה לך להרפות...
לנסות לעזור לו להבין מה קשה לך.
דברי איתו בחמלה, תזכרי שאף אחד לא רודף אחרייך.
טוב שטבלת, טוב שאת מאפשרת הזדמנות לקרבה.
ואם יהיה בא לך חיבוק, אל תמנעי מעצמך.
אין כללים מעבר למה שקיים כבר.
מותר לך לומר שאת רוצה חיבוק, ושאת פגועה...
ושאת רוצה שלום אמיתי.
תעזרי לו לראות כיוון...
בהצלחה ❤
כל מילה- וגבר אמיתי הוא לא בהמה שרק חושבת על סיפוקהor1900
גבר אמיתי רואה את אשתו
גבר אמיתי מכבד את אשתו
גבר אמיתי מקשיב לאשתו
גבר אמיתי שותף בבית
גבר אמיתי מכבד את אשתו
גבר אמיתי מעריך את אשתו
גבר אמיתי אוהב וחושק באשתו

מקיימים יחסים רק מתוך אהבה וחיבור
לא לשם סיפוק חד צדדי ובהמי
מישהו אמר שהגבר שלה בהמה שצריך רק סיפוק מיני?הלוי מא
אמרות כאלה רק מחזקות את השיח הנוראי פה בפורום שגברים הם בהמות.

ואולי... רק כהטלת ספק במה שאתה כותב
זה חסר לו בגלל צרכים נפשיים איתה?
גברים הם לא בהמות !or1900
בעייני השיח שמעודד יחסים ללא אהבה הוא הופך גברים לבהמות ומוריד את יחסי האישות מיחסים שהם שיא הזוגיות לסקס דוחה שאין לו מקום בזוגיות .
העלת לי דמעות. כן דיברנו על המקום הזה. אבל לא בפירוטFff
מה מפריע לי כי זה כל כך הרבה. וגם כי הוא יודע אנחנו בתוך זה כבר שנה שלמה. בינתיים אין מצידו מוכנות לשינוי/ גמישות וגם לא רצון לטיפול
את הטיפול הקודם הוא עזב ומאז לא רוצה ללכת לשום אדם . אני המשכתי לבד וגם לא מצאתי מישהי שתעזור . אז אנחנו מנסים בכוחות עצמנו. הוא פשוט אדם קשה. מנסה לסלוח לו ולתת לו את הזמן וכשירגיש שהוא מוכן לעבוד על הזוגיות נעבוד עליה.
חיזוק וחיבוק ואל תוותרי -זו מלחמה על החיים הזוגיים שלכםor1900
נשמע שאת 'משתמשת' בנושא המיני כדי לחנך אותו? בתת מודע כמובןאושפיזין מהירח
גם אם אין לך כוונה כזאת.
אני בעד הפרדה ברורה בין הסטטוס הזוגי לבין זה, ולפעמים זה יכול להציל ממש
איך בדיוק אפשר להפריד?????משמעת עצמית
אני כועסת עליך
אני פגועה ממך
אני מאוכזבת ממך
אנחנו לא מתקשרים טוב
אתה לא רואה אותי
אתה לא מבין אותי
אני מרגישה לא מסופקת בנישואים שלנו

אבל עזוב,
בוא נשכב.



מה זה ההזיה הזו?????
אם היית יודע כמה זוגות חיים בהזייה כזו -וזה טירוף!or1900
אז מהמשמעת עצמית
מלדעת שיש מציאות נוראית כזאת,
ועד לתת את זה כעצה????

טמטום.
צודקת לגמרי -זו עיצה רעה מאודor1900
לא הבנת כלום!אושפיזין מהירח
אני מדבר על זוגות שחיים מורכבות ורוצים לחתור להשלמה.
כן, יחסים טובים יכולים לשפר את היחס הנפשי ולחזק אותו מעמדה חדשה. כבר חז"ל קראו לזה "משים שלום בבית" תבדקי
הבנתי מצויןמשמעת עצמית
וזה בדיוק הפוך!
אי אפשר לחתור להשלמה דרך קיום יחסים.
חיבור פיזי הוא השיא של יחסים, לא כלי, לא דרך ל...

בשביל זה צריך לדבר, לטפל. לפתור.
לבד ולחוד.
אחרי שיש שלמות, אהבה, חיבור נפשי
אפשר להגיע לחיבור גופני-נפשי.

ואגב,
אין זוג שלא חי מורכבות.
פשוט אין.
אז אם הפותחתסיה
כתבה שזה כבר שנה ואין התקדמות ורצון של בעלה לשינוי
אז לא הבנתי כמה זמן זה ימשך? כל אחד עכשין מתבצר בעמדתו מה מחכים לראות מי ישבר ראשון?
בשביל מה בכלל הלכה למקווה אם יודעת שאין רצון ללכת ליעוץ
אני עוד יותר היתי פגועה גם שנה לא מוכן ללכת לטיפול וגם לא רוצה להיות איתה. היא מסרבת והוא מבין אותה זה לא מריח טוב
זה כבר עוד שאלהמשמעת עצמית
כמה זמן זה ימשך או איך זה ייגמר.
מה שברור הוא
שלא עושים ככה סקס.

ולגבי המקווה, קודם כל, לדעתי זה שיש אופציה זה מראה שיש נכונות להגיע לחיבור.
אולי הוא יפייס אותה והיא תרצה?
וחוץ מזה, יש עוד דברים של קשר ומגע שאולי כן יכולים להתאים לה גם אם היא לא מסוגלת יחסים מלאים.

לא ללכת לטבול זה כביכול לסגור את האופציות לגמרי, ואולי היא לא רוצה לשדר דבר כזה.

אבל צריך לשאול אותה כמובן...
"אי אפשר לחתור להשלמה דרך קיום יחסים."אושפיזין מהירח
איפה אמרתי דבר כזה?
כל, זה מסייע. מאד.
ברור שההשלמה באה מהיחס האנושי והזוגי
כתבתמשמעת עצמית
" יחסים טובים יכולים לשפר את היחס הנפשי"
טעות.

יחסים לא יכולים להיות טובים אם היחס הנפשי לא טוב.
או
שמה זה יחסים טובים בעיניך?
שוב: את מדברת בשחור לבן טוב/לא טובאושפיזין מהירח
ואני מדבר על זוג שחי ברגשות מעורבים

בדיוק כמו שתרופה פסיכיאטרית יכולה להציב אדם מאותגר במקום טוב יותר ומשם הוא יתקדם בעצמו
אז בוא אני אגיד לך משהו.אנונימי (2)
אולי לטווח הקצר תהיה השפעה.
נניח לשבוע הקרוב.
כי בני אדם נהנים ממין .

אבל לטווח הארוך כמה נזק. שלא שווה כלום.
זה לא יחסים זוגיים ולא מענגים זה כמו אונס!or1900
לא. הגבר והאישה באותו צד. אף אחד לא "נותנ/ת"אושפיזין מהירח
נכון מאוד מאוד!!!!משמעת עצמית
לא חולקאושפיזין מהירח
תנסי להבין שדברתי על מקרה מורכב, שיש גרעין של אהבה שלא מצליחים לפתח/להחזיר
אין מה לנסות להבין.אנונימי (2)
קיום יחסים זה לא פתרון ! ולא משנה באיזה מצב הזוגיות.

אולי בעולם הדתי זה כן.
כי גברים צריכים לפרוק איפשהו .
ואם יש אישה בשטח אז זה גם מצוה.
והנה זה מקרב את האהבה.
איזה שטות.

אלו מילים שלךאושפיזין מהירח
אני שמחה שהבנת את הנושא.אנונימי (2)
😌😌😌😌😌
את יכולה קצת לפרטהיום הוא היום
מה המצב היום ומה ניסיתם לשיפור הזוגיות כבר?
זה יאפשר לענות.
תודה
מפרטת... תסתכלו בניק שלי בהודעות קודמות תראו שמינית ממהFff
שעברתי בזוגיות. היינו אצל 2 מטפלים טיפול קצר. היינו אצל מטפלת טיפול ארוך שדי עזר. בעלי הפסיק ללכת כשלא היו לו כלים להכיל את האמת שהיא אמרה לו ואני המשכתי לבד. משם זה הדרדר לפעמיים שהוא רצה להתגרש ואני אמרתי לו שלא עבדנו מספיק בוא נעבוד' רק בשביל השלום אמרתי את זה. אין לי יותר מידי הערכה ואהבה כבר. היה אצל ההורים שלו שבועיים -לחשוב על זה' חזר עם מיליון תנאים שוביניסטים חחח קיבלתי אותם מתוך הבנה שזה לרדת מהעץ. אח''כ התחרט על הכללים של עצמו וניסה להשתתף בעבודות הבית. לא הלך לו חטף מזה עצבים זה גורם לו להרגיש מושפל. אני אומרת לו מה שמתאים לך. לא כועסת עלייך.

נשואים שנה וכמה חודשים. הרבה ריבים באמצע. הרבה רצונות שלי שלא באים לידי ביטוי במערכת הזאת. מבחינתו הוא היה חי את אולם חיים גם אם לא היינו נשואים מבחינת עיסוק מגורים וכו'. מבחינתי לא. אולי 90% מהדברים הייתי עושה אחרתת אז גם בחיים בכללי אני לא מסופקת. וקשה לו מאוד לעשות את הרצונות שלי.

יש בעיה מודעת גם מבחינתו וזה שאין לו ביטחון עצמי... קשה מאוד להתנהל מול בן אדם שכל הזמן מתגנון ואני לא יודעת מה לעשות עם זה. כי הוא לא רוצה ללכת לטיפול בשום פנים ואני גם לא מציעה זה צריך לבוא ממנו. לא יודעת זה מאוד קשה לחיות אם בנאדם ללא ביטחון עצמי.
טיפול...shay1987
במיוחד שאתם נשואים טריים ...
שבו ביחד כמו 2 אנשים בוגרים... תחפשו מטפל טוב.. לוותר אחד לשני.. כבוד בינכם.. תראי שהכול יחזור להיות טוב.. לא להילחם אחד בשני לוותר!! לא רוצה טיפול תנסי לשתף מישהו שקרוב אליו ..אחותו אמא אבא... לא להתבייש! אל תסחוב את זה ככה... לא בריא
ההורים שלי יודעים. אני הייתי אצל מטפלת לבד הוא לא רוצה ללכתFff
כל הכבוד לכם על ההשקעההיום הוא היום
לדעתי כמו שאמרו פה אחרים יש עוד עבודה ששווה לנסות. טיפולים קצרים בדרך כלל לא שווים ובארוך ראיתם שזה עזר די טוב.

יש היום המון שיטות עזרה וטיפול: ממש לא חייבים דווקא טיפול פסיכולוגי בשיטת פרויד: יש אימגו , יש אימון, יש cbt ועוד.

שווה להשיג המלצה ולפעול עוד.
וואו הרבה דבריםאושפיזין מהירחאחרונה
מציע לפרק אותם אחד אחד, ולחפש את השורש
אני חיה ככה כבר כמה שנים...כוחה של מילה
בבקשה אל תמשיכי בצורה הזאת,
ואל תגררי את הבעיה הזאת יותר.
זה לא נהיה יותר טוב מעצמו.
ויכול להחמיר...
את חייבת עזרה.
נשמע שיש לכם פוטנציאל מצוין
אותו דבר...shay1987
שבוע טוב.. גם לנו היה קשיים בזוגיות...
היה מצב שאישיתי הלכה לטבול ואמרה לי בפה מלא שהיא לא מסוגלת לקיים איתי יחסים כי היא מרגישה פגועה מאוד... היום אנחנו כבר לא שם.. מטפל בבעיות שלי בעיקר מהצד שלי ..חשוב לא להשאים את השני כול אחד שיטפל בעצמו...יכבד לשני... אני שיניתי את הדפוס התנהגות...
המראה של הגבר זאת אישתו... איך שהוא התנהג ככה הוא יראה...זה מה שאישית אומרת לי כול הזמן...
היום לצערי/ שמחתי... היו מספר פעמיים שאישית הייתה אסורה עלי (נידה) הינו מסתכלים אחד על השני בעינים ומתחבקים
.. מה שבעבר נידה הייתה כהלכתה...אבל לא יותר מיזה...
בהצלחה...
יפהמשמעת עצמית
ששינית דפוס התנהגות, באמת הרבה מהבעיות בזוגיות דורשות מודעות ועבודה עצמית.
ולפעמים יש תועלת גדולה גם בטיפול זוגי ולא רק אישי.

לגבי מה שכתבת על חיבוק בזמן נידה, לא שופטת לרגע, ואפשר להבין,
אבל בל נשכח שזה אסור עפ"י ההלכה.

שתהיה לכם הצלחה גדולה!
כל הכבוד לכם -מעריץ את כוחות הנפשor1900

במיוחד אם היו לכם בעיות של חיבור בעבר -לא שופט אתכם כלל בזמן נידה.
אם אתם צריכים חיבוק תתחבקו גם בנידה...
לא מסכימה.משמעת עצמית
ושוב, לא שופטת.
אולי אפשר למצוא פתרון אחר שהוא מותר או פחות אסור.

)לא מספיק בקיאה, אבל יכול להיות שהלכתית למשל לתת יד, או משהו כזה, פחות בעייתי על חיבוק ונישוק)



...or1900
עבר עריכה על ידי or1900 בתאריך ט"ז באלול תש"פ 22:12
...
לא נכוןמשמעת עצמית
חיבוק ונישוק זה פחות מיחסים אבל יותר חמור מסתם מגע או ראיית ערווה או הרחקות אחרות.
מחקתי את התגובה כי אני לא רב -גם אנחנו לא שמרנו זמן רבor1900
שיש כזה מרחק במהלך השנים אז שמתקרבים מתקרבים גם בנידה -עד גבול מסויים
חסר תועלת..shay1987
האמת שלא ביקשתי פסיקה בהלכה... ברור שאסור וכול אחד עם הרמה שלו... אני רק מראה את הדוגמא איפה היינו ומה עכשיו...
לגבי מה שכתבתם פה על רבנים.. חברה שלי אחרי 3 שבועותFff
מהחתונה בעלה רצה לקיים יחסים והיא לא רצתה. אמר לה לפחות תעמדי מולי באור.... היא כמובן הובכה מאוד והרגישה בושה גדולה. התקשרה להתייעץ עם רבנית בכירה מאוד במגזר, מדריכת כלות יועצת לחיי אישות שהיא ובעלה מתעסקים המון בנושא הזה. שאמרה לה 'מעכשיו הוא בעלך את שייכת לו'. מפה לשם כבר 3 שנים היא בתוך זוגיות אלימה פיזית מילולית ומינית ובתהליכי גירושין. לא צריך להיות חכם גדול כדי להבין שמה שאמר לה בעלה לא תקין בכל קנה מידה. טיפה שכל היה שם נקודה אדומה על הדבר הזה ואולי מונע הרבה עוגמת נפש.
כשבעלי הלך לדבר עם הרב שלו על הבעיות שלנו בעלי חזר ואמר פתאום שהוא רוצה להתגרש. זה קרה פעמיים. ככה שלא הייתה פה אי הבנה. רב גדול מאוד בציבור הדתי. ראש ישיבה מהאליטיסטיות של הציבור הדתי לאומי. שאמר לבעלי לא להמשיך בטיפול זוגי אצל מטפלת דתיה (ציפי ריין).
מצטערת אבל אין לי טיפת אמון ברבנים. לא בנושאים האלו. רב לומד 6 שנים כדי לפסוק הלכה לא כדי להיות יועץ זוגי. מי שמתיימר להיות משהו שהוא לא הנה התוצאות.
כמו שאתם מבינים למה התגרשנו אבל קשה קשה להחזיר השפעה של כזה אדם מוערץ.
מכירים את הסיפור על הבחור מחיספין שרצח את אישתטFff
שהיה עם סכיזופרניה? כל רבני מרכז הרב היו מעורבים בסיפור ו'טיפלו' בו ודאגו וכו'.. מפה לשם הוא רצח אותה בתכנון מדויק וקור רוח. בחסות מרכז הרב? בחסות הרבנים?
https://www.google.com/amp/s/www.israelhayom.co.il/interactiFff
יש בזה הרבה אמתאושפיזין מהירח
אבל רק מסייג שיש כאלה שמבינים ויש כאלה שלא.
זה נכון שטייטל "רב" לא הופך מישהו לסקסולוג
דוקטור ציפי ריין מדהימה למדתי אצלה סמסטר. מטפלת מצויינתמוש השור...
לצערנו לא מספיק שאדם יהיה ראש ישיבה או רב כדי לייעץ בתחום הזוגיות.
יש דבר שנקרא אישיות טיפולית לא לכול מטפל ובוודאי לא לכול רב יש אישיות טיפולית. כשיש סתימה בשירותים קוראים לשרברב בקניית בשר הולכים לקצב בשאלות זוגיות הולכים למטפל זוגי ובשאלות הלכתיות הולכים לרב.
מי שקורא לרב במקום לשרברב כדי לתקן נזילה ימצא שהרב הוא לא כול יכול. כול אחד ותחום המומחיות שלו.
יפה מאוד....shay1987
למרות שיש כאן תגובות בפוסט ששוות הרבה מאוד כסף.... שתמצא אולי אצל מטפל זוגי טוב לאחר שהורדתה חבילות ל כסף...לכן צריך לדעת מה לקחת ומה לא...
הפיתרון: פער מהותי מגדרי , התקדמות האשה תוך כדי השותפותדוד10
עבר עריכה על ידי דוד10 בתאריך י"ז באלול תש"פ 15:47
עבר עריכה על ידי דוד10 בתאריך י"ז באלול תש"פ 15:39
עבר עריכה על ידי דוד10 בתאריך י"ז באלול תש"פ 15:36

שלום חברים.

אחרי קריאה של רוב התגובות, נראה לי שיש מה להוסיף, אז הרשו לי לחדד: 

לעניות דעתי קיים פער בין בעלים לנשותיהם בתפיסת קיום יחסים או היעדרם.

 

אצל הרעיה קיום היחסים הוא פשוט כזה: לאחר שבן הזוג הקשיב לי והבין אותי, לאחר שהוא עזר לי גם בסיוע פיזי, לאחר שרוב הצרכים הנפשיים, הרגשיים והפיזיים מולאו ונפתרו, ניתן להגיע לפיסגה: קיום יחסים. להרגשת הרעיה, רק לאחר שהעוגה אפויה היטב, מרוחה בקרם כיאות, ניתן להניח עליה את הדובדבן שבקצפת: קיום היחסים. לכן גם לאשה פחות חשוב המינון של היחסים אלא בעיקר האיכות, כמה הבעל השקיע בהם וכדומה.  

 

לעומת זה, המבט של רוב הבעלים הוא שעצם קיום היחסים או תדירותם מהווה מבחן לאיכות הזוגיות כולה. כלומר בעל מרגיש שזוגיות ללא יחסים כמעט לא שווה מאומה. מבחינת הבנים זה כמו סעודה ללא לחם, חסר מה שמשביע. כל השאר זה תוספות, אבל בלי זה - העיקר חסר מן הספר. בקצה המחנה יהיו בעלים שירגישו שבלי יחסים אין שום טעם להשקיע בזוגיות. מבחינת הבעל, הוא מעתיק את הגישה שלו אל האשה: "אם אשתי מזלזלת אפילו בדבר כל כך בסיסי, אז הנישואין כמעט לא שווים".  או בקטע חיובי: "אם יש ביננו יחסים, אז יש טעם להשקיע ברגש ונפש, להתחבר למשפחת רעייתי, לטפח את הסביבה הפיזית. יש עתיד לקשר".

כלומר גם גברים מעונינים בחיבור רגשי ונפשי עם האשה, ונעלבים מחיבור גופני ללא רגש ונפש. אבל מבחינתם רק אחרי שהאשה מבינה את הצורך בקשר גופני, ניתן להתקדם לחיבור נשמות. 

 

זה להרגשתי ודעתי פער ראשון בין המגדרים.

 

 

בנוסף קיים נתון נוסף שכדאי לקחת בחשבון, ייתכן שהוא יסביר לנו טוב יותר את הדיון הסוער. 

ההבדל הוא מה קורה כאשר דווקא כן מקיימים יחסים, למרות שבהתחלה עדיין אין רצון מלא של הגברת. זה ההבדל המהותי בין איש לאשה.

אמנם בהתחלה יש לה התנגדות, אך עם ההתקדמות בא התיאבון והתשוקה. הגברת אומרת לעצמה: אם הוא כל כך רוצה אותי וכבר מבקש לשכב איתי, אז כנראה הוא כבר באמת מאוד אוהב אותי. היא מעתיקה את הגישה שלה אל בן זוגה, מפרשת את הקירבה הגופנית מצידו, כביטוי שכביכול מבחינתו היחסים כבר נמצאים בפיסגה. האשה אומרת לעצמה: "הרי כבר אנו מקיימים יחסים, אז הנה לי סימן שמבחינתו כל הצרכים הבסיסיים כבר נפתרו. אם הוא כבר נמצא בפסגת הקשר, סימן שטעיתי והוא באמת אוהב אותי.  אז הנה גם אני משלימה עם כל מה שחשבתי שחסר ומשתתפת איתו בקירבה. אם הוא כבר מלקק דובדבנים, סימן שכל העוגה טובה לו וכל הקרם מצא חן בעיניו. כלומר אצל נשים עם האוכל בא התיאבון.  אצל גברים זה לא קורה ולא יקרה. אם אין תאווה למשהו מסויים, נניח לקשישה מאוד,  קשה עד בלתי אפשרי לגרות אותם תוך כדי.  

 

אולי זה ההסבר לגישה של הגברת סיה ועוד חברים ורבנים שטענו שעדיף לקיים יחסים גם אם בהתחלה הגברת עדיין לא לגמרי שם. אף אחד לא טען שרצוי לקיים יחסים מלאים בלי שום רצון של הגברת, אלא שיש לבחון מה קורה בסוף. הגברת מרגישה שאם הסוף טוב - אז הכל טוב. אם תוך כדי נפתח  ליבה של האשה - אז יש קשר. גם אם פתיחת לב זו היתה רק בשלב מתקדם יותר של היחסים. לכן המליצו חלק מהחבר'ה פשוט להתחיל ביחסים והשיפור יבוא ממילא תוך כדי ההנאה ומשם לכל החיים המשותפים. בנוסף, גישה זו גורסת את הנזק שעלול להיגרם לנישואין מחמת היעדר יחסים. בשביל הבעל העיקר חסר מן הספר, מה שעלול לפתח אצלו משקעים ומרירות שעלולים לפגוע בזוגיות. לעומת חברי הפורום האחרים שטענו שאם בהתחלה אין רצון ותשוקה של הגברת, אז לא טוב לנסות לעורר אותם. 

 

מה חושבים?       

 

    

כשאין רצון אצל האישה אז אין רצין וכשאין רצון לא מקיימים יחסימוש השור...
בהחלט הבעל יכול לעשות עבודה מדהימה יום יומיים שלושה לפני ולדאוג שהתנאים ייצרו אפשרות- דהיינו יפרגן יוריד מהאישה עומסים ינסה להבין באמת איך היא מרגישה יבדוק איפה הוא לא בסדר ובעצם גורם לחסימה ריגשית אצל האישה ואז אולי האישה תתרצה וגם אז זה תהליך שייתכן ויבשיל להיות ביחד.
אין קיצורי דרך, צריך עבודה זוגית אמיתית.
מחילה הגבר פה הוא לא פונקציה ביחסי האישות מריר כמה שיהיה צהסיבה הפשוטה- אחרי שיכבוש כפי שהגדרת את הפיסגה הוא פשוט ימשיךך הלאה והבעיות הזוגיות יותר יתעצמו כי הוא לא טרח להבין את נפש אישתו
ואם הוא לא עשה הכנה יומים לפניאורה שחורה
והגיעו לרגע ואין לה רצון. מה אז יעשה?
יכבד אותה- אם אין רצון לא מקיימים- ושיתאמץ שוב ושובor1900
היא מלכה וראויה לכל מאמץ שלו לחזר ולפייס ולאהוב
יעשה את רצונהמוש השור...
ואם צריך יתאפק ויעבוד על דחיית סיפוקים
אני כותב את הדברים מתוך ניסיון והתמודדות של שנתייםמוש השור...

זה אפשרי לפעמים קשה על גבול התסכול והשיגעון זה מקשה על חיי הזוגיות זה יוצר מתחים ועוד ועוד.
אבל כשהאישה היא במקום הראשון ומפנימים את העומק האמיתי של זוגיות וכבוד האישה זה אפשרי.
כל תקופה של קושי בזוגיות היא לבסוף מנוף לקשר וזוגיות יותר חזקה ובריאה ובתנאי שמשתמשים בתקשורת מקרבת לא יורדים לפסים אישיים והאישה במקום הראשון.
גבר שלומד לכבד את רצון אישתו לומד גם לשלוט בעצמו ולדחות סיפוקים.
רצונה זהו כבודה
כל מילה-תכתוב יותר איש יקרor1900
תודה .אשתדל בעזרת החונן לאדם דעת.מוש השור...
ועוד דבר חשוב שקשור דווקא לגבריםמוש השור...
לדעתי כמובן להבין שזה לא אישי, יש המון סיבות פיזיולוגיות ונפשיות שבגללם יש קושי בחיי אישות.
זה לא אישי לא לקחת את הדברים של אני לא בסדר אלא של איך אני יכול לשמח ולגרום כמה שיותר לרווחה הנפשית ולטוב של אישתי. כשזה יקרה ממילא ההתמודדות תהיה יותר פשוטה ותיווצר אפשרות לגשר על הקושי בסבלנות ונחת
תגובה לפיתרון פער מגדרי והתקדמות האישה.Fff
קודם כל יישר כח על התגובה הארוכה והמפורטת. בגדול אני חושבת שאני מאוד מסכימה איתך ומזדהה עם מה שכתבת בנוגע לפערים בין הגבר והאישה בתפיסת חיי אישות בתוך מערכת נישואים.

אני חושבת שבשביל זה יש תקשורת לדבר על הפערים למה אני מרגיש ככה ולמה את מרגישה ככה ובעצם לגשר עם הפערים האלו בדיבור. ולהבין שהמעשה של הצד השני נובעים מתפיסות שונות.

אני כן חולקת עלייך בנושא שהגבר צריך יומיים שלושה להכין את הקרקע ולפייס את אישתו.. זה צריך לקרות כן תקופת חיי הנישואין... לפני תוך כדי ואחרי. המערכת המינית הנשית היא מעין מצפן לזוגיות. כשמהשו לא תקין זה ישר מצפצף ולא נותן להמשיך הלאה.. וטוב שכך. אין צורך להתעלם. יש צורך להיות כל הזמן בעבודה מול המקום הזה מול התחושות של האישה. מרגישים כשהחיזור הוא למשל לפני המקווה ואז זה נראה צבוע ולא מצליח להחזיק יותר מפעם פעמיים. זו צריכה להיות דרך חיים לעבודה זוגית. לא רק בהקשר המיני או בשביל שהאישה תרצה,..

לגבי מה שכתבת וכתבו פה אחרים בנוגע לעורר את הרצון של האישה ועם האוכל בא התיאבון. תראה אני מסכימה עם זה במקרים מסויימים. במקרים רגילים בהם הזוגיות טובה, יש ביטחון בקשר, האישה מרגישה מוגנת, היא מסופקת בקשר באופן כללי וכו'... גם בתוך זוגיות כזאת יש עייפות חוסר חשק מצטבר של החיים ןאפילו מריבות ומתחים בתוך הזוגיות, אבל המסגרת והבסיס יציבים ובטוחים. יש תקשורת טובה. במקרים כאלו אפילו אני נהגתי ככה הרבה פעמים ודאי שיש מקום לתת מתנה ולהפעיל את החשק.

הפוסט הנוכחי מדבר על מצבי משבר בנישואין, כאשר בני הזוג (זה אפעם לא רק האישה) מרגישים ערעור על כל יסודות הנישואין שלהם. חוסר ביטחון בקשר. דברים עמוקים מאוד, כאשר לא מצליחים לראות עתיד משותף, כאשר דיבור על גירושים עדיין מרחף באוויר... כאשר אין כבר הרבה זמן משיכה ואהבה. ומבינים שיחסי אישות זה לא הנושא כאן. זה רק הסימפטום לבעיה יותר גדולה. לא מחכים שכל הבעיה תיפתר אבל שתהיה הרגשה שאפשר להתקדם. ואפשר להתמסר. זה מצב גרוע מאוד כשאישה מרגישה שהיא לא יכולה להתמסר לבעלה. זה אומר דרשני ועבודת מידות גדולה מאוד
כדאי לטפל, לפחות בעצמך לקרוא וללמוד על עצמך ועל הזוגיותדוד10

אכן כך וטוב שכך.

האשה ניחנה בחיישן רגיש שמודד כל החודש את יחס בעלה אליה. החיישן יודע לזהות זיופים, חנופה או אהבה מדומה בימים מסוימים.     

 

 

גם הפרט השני נכון. קיים מידרג של הרגשות של האשה לנושא. בגדול ארבע קבוצות. 

 

1. לפעמים האשה מעונינת יותר מהבעל. ישנם מצבים כאלה ו/אן זוגות כאלה, כולל שרשורי ייעוץ עליהם. אמנם קבוצה זו פחות מצויה בדורנו מאשר בתקופת חז"ל, אבל קיימת. 

 

2. לפעמים יש התאמה יחסית בצרכים וברצונות. משום מה קבוצה זו פחות פותחת דיונים דחופים... 

 

3. לפעמים האשה חסרה רק את התיאבון הראשוני, אבל כאשר העניין יתחיל היא תהיה שם לגמרי, בנפש ובגוף. על מצב כזה הגיעה ההמלצה לבדוק האם כדאי שהאשה תתאמץ קצת בהתחלה, תציע לבעלה את החיבור, בסוף היא תתוגמל מעל ומעבר. בכל המישורים.

 

4. לפעמים האשה פגועה עד כדי כך שקשה לה אפילו רק להתחיל. על כזה מצב מומלץ שלפחות תסביר לבעלה את הרגשתה. תסביר שהיתה שמחה להיות איתו, גם למענה וגם למענו. תרגיש ותבין את הרצון של בעלה ואת הוויתור שלו, זה המקסימום שהיא יכולה לעשות.  

אולי על כזה מצב נאמר הפסוק בספר משלי פרק יט: "גם בלא דעת נפש לא טוב", וביאר רשי שם: "גם בלא דעת" - בכופה את אשתו לתשמיש המטה.  (על פי דברי הגמרא במסכת עירובין דף ק). מי אנו שנחלוק על הקביעה שקיים מצב שבו לא טוב לכפות, גם לא האשה את עצמה.  

 

למעשה, כמו שאמרו, יש לדעת שבדרך כלל היעדר יחסים מלא זו אזעקה שמתריעה על בעיה לא פשוטה בזוגיות. זהו מצב שלא מומלץ להותירו לזמן ארוך. אם בעלך לא מעוניין להשקיע / להשתתף בטיפול, נסי לפחות בעצמך להיוועץ באדם מקצועי, או לפחות בספרות איכותית בנושא. גם תביני ותקבלי טוב יותר את עצמך וסביבתך, גם יהיה שיפור כלשהו בזוגיות, גם תהיי רגועה יותר אם תבחרו לפרק את החבילה. 

 

בכל מקרה פרגני לעצמך יישר כח על השקעתך בנישואין. על הנכונות לבקש עזרה מהפורום, על הנכונות להבין והרצון ליישם. פרגני לעצמך גם על זה שהטבילה עצמה מבטאת התמסרות והיפתחות, גם ללא הרבה מעבר.

 

 בהצלחה. 

תודהFff
נפילות ברשת אחרי החתונהמחפש את עצמי!

אני היחיד?

לא, אבל מה זה רלוונטי?פשוט אני..

אם אתה לא מרוצה מזה, אז זה שיש עוד כמוך לא אמור לגרום לך לוותר

אתה ממש לא היחיד. זה אמור לעזור לך?לאחדשה

זה לא אמור לנרמל את המצב (ואני לא אומרת בטון ביקורתי בכלל..)
אם אתה מחפש עזרה או עצות זה משהו אחד.
אם הכלה הבנה והזדהות זה משהו אחר.

כן. אתה היחיד בעולם שעשה את זה.חתול זמני

עד רגע זה, אף־אחד, מעולם, לאורך כל ההיסטוריה של האנושות, לא הגיע לכך.

ברכותיי.

(או קללותיי, לא יודע מה אומרים במצב כזה.)

נראה לי שמה שעומד מאחורי השאלה שלך, אינו אם באמתהסטורי

אתה היחיד, אלא כאב עצום שקיווית שהחתונה תמנע ממך את הנפילות ואתה מגלה שלא רק שהיא לא מונעת - אלא על ייסרי המצפון על הנפילות, נוסף מצפון על הפגיעה באשתך.


אז לא - חתונה היא טובה, היא חשובה, היא נותנת מקום להביע את הביקושים הגופניים בדרך היתר ומצווה - אבל היא לא מונעת נפילות.


הדרך למנוע נפילות אחרי החתונה, בדיוק כמו לפניה, היא בסור מרע ועשה טוב -

סור מרע - לא להחזיק שום מכשיר לא מוגן ולא להתקרב לזה, אם זה לא מספיק - ללכת לטיפול אצל מטפל מוסמך שמומחה בגמילה מנפילות כאלו.

עשה טוב - למלא את זמנך בעיסוקים חיוביים.

למה אתם כאלה לא מבינים..מחפש את עצמי!

הסטורי דיבר לעניין.

אשמח אם תרחיב יותר מניסיון [ברמה שנקי לדבר]

וגם תקשר אותי למטפלים כאלו

אגב, לדעתך זה טיפול? יעני אני בעייתי? חולה?

לא אומר את זה כדי להתגאותהסטורי
אבל לי לא היו הסוג הזה של הנפילות, ככה שלא שייך לכתוב מנסיון (אל תדאג, כל אחד ו'התיק' שהוא סוחב, יש לי מספיק מורכבויות אחרות...). בכלל, כנראה שכשהייתי בגילך - האינטרט היה הרבה פחות משמעותי, בוודאי בסביבה בה אני הייתי.

השאלה אינה איזה 'טייטל' נלביש עליך. כשיש קושי, גם אם הוא לא 'מחלה', כדאי לטפל בו. לא צריך להיות חולה, בשביל להתגבר על קשיים. כן יכול להגיד מנסיוני, בהקשר אחר לגמרי - שהייתי צריך תמיכה/טיפול והיה לי מאוד קשה לקבל את זה (במיוחד שלא אני גרמתי, אז למה אני ה'חולה' שצריך טיפול,), חבל שלקח לי זמן להסכים.


איני יודע אישית, יודע שהיו כל מיני פרסומים. אין לי מושג מי באמת מוצלח, אפשר לברר. הרב יוני לביא עוסק בזה כבר למעלה מחצי יובל - אולי הוא יוכל להפנות.

אתה לא בעייתי ולא חולהשוקו.

אתה מתמודד עם מעידות שקשורות לגלישה ברשת. איפה כמה למה ומה חומרת הבעיה את זה במידת הצורך ובמידה ותחליט ללכת לטיפול,יקבע המטפל. עד אז תשמח על עצם השאלה שמעידה שאתה נמצא במקום שאתה לא רוצה להיות בו, וזו ברכה ונקודה שמאפשרת תיקון וחזרה לסדר. ישנם ארגונים שבצורה אנונימית מסייעים בתחומים אלו כמו חברים מקשיבים ועוד. תתייעץ איתם,זה יתן לך פרופורציות ובהירות על המקום שאתה נמצא בו ואפשרות לקחת אחריות ולצאת מהמקום שאתה נמצא בו.

 

בהצלחה אחי.

וכמו בכול דבר תתפלל על זה, אל תוותר ואל תתייאש וההפך - תשמח, תיקון הכללי טבילת מקווה תהילים כל יום

 

בשליפההעני ממעש

נפוץ


יש דמיון שנישואין זה תעודת ביטוח מתאוות מין

זה לא בהחלט נכון


כל עוד לא חריג איני יודע אם מצריך טיפול

שמות של מטפליםקינסא

קודם כל חשוב לי להגיד שאתה לא היחיד אבל כמו שאמרו לעיל -  זה לא אמור לנרמל את העניין..

אנחנו בדור מלא פריצות בתחום הזה בכל פינה, והדרך הנכונה זה לגדור פרצות ואם אתה מרגיש שגם זה לא עוזר, להיעזר באיש מקצוע.

אני אישית גם מתמודד בתחום ונעזרתי בעבר בטיפול.

לא יודע אם יתאים לכל אחד..זו הייתה מטפלת חילונייה.

לדעתי עדיף דתי,

יש לי כמה שמות:

אלישע אזר 054-7600080

שי אורים 0586886579

מומלץ בחום דר יניב אפרתישוקו.אחרונה

אומנם הוא מתעסק בתחום ההתמכרויות אבל במכון שהוא הקים יידעו אולי להכווין אותך ולתת כלים ודרך

אני משתגעת ממנו!אנוני.מית

נסעתי היום לסידורים. בעלי היה על הילדים. כנראה קם בבוקר והמקרר התקלקל.  ניתק אותו מהחשמל שיפשיר, שלח את הילדים למסגרות ונסע לעבודה.

 

 

אני חוזרת הביתה. פותחת את המקרר ומגלה שהתרופות פוריות נשארו שם. הוא לא טיפל בהן ולא הוציא אותן משם. הן התקלקלו. זה אלפי שקלים וכאב לב פסיכי.

התקשרתי אליו לדבר איתו. הוא ניתק עליי את השיחה וכתב לי אחר כך "לא לצעוק עליי" בווטסאפ. התקשרתי שוב. הוא התעלם.

אני משתגעת. כל כך הרבה כסף וכל כך מעט התייחסות.

 

מה לעשות איתו?

הוא בטוח לא עשה זאת בכוונהפשוט אני..
ואם את צעקת עליו כאילו הוא ילד קטן, אז מן הסתם השיחה לא מועילה אלא רק גורמת לו לרצות להתרחק ולהתגונן.

האם היית כועסת עליו אם הוא היה שובר צלחת בטעות? הרי זה אותו דבר. הוא בטח מיהר בבוקר, ועם ארגון ופיזור הילדים וגילוי התקלה זה התפספס.

הצעקותoo

לא יתקנו את הטעות

וגם לא יעזרו לכעס ולתסכול


הפסד כספי זה כאב לב

חוסר לגיטימציה לטעות זה גם כאב לב

כנראה גדול יותר


מה לעשות?

ללמוד לנהל כעסים בצורה טובה יותר

להכניס למודעות שבני אדם יכולים לטעות

לא להתקשר כדי לצעוק

ואם מנתקים לכבד את הספייס של הבנאדם 

יפה מאוד!נחלת
אני מבין את המקום שלךחתול זמני

וזה באמת מלחיץ ומטלטל,

 

איני טוב בניסוחים אך אגיד את דעתי האובייקטיבית נוקבת ככל שתהיה.

 

אבל

 

– לא רוצה להטיף מוסר דתי אבל זה באמת מסוג הדברים שהם ניסיון באמונה. הנזק כבר נעשה אין פה כבר מה לתקן. גם מפתח הפרנסה וגם מפתחות החיים נתונים בידי הקב"ה ברצונו נתן וברצונו לקח כי הנה כהגה ביד המלח. או שאנחנו אומרים את זה ומאמינים בזה או שאנחנו אומרים את זה ולא מאמינים בזה. זה ניסיון מטורף אבל זאת ההשקפה שאנחנו צריכים לגבש לעצמנו בסופו־של־דבר. ואחת הסיבות שאנחנו מצווים באמונה הזאת היא כדי שלא נאשים את האנשים מסביבנו. איני מאמין שהדבר נעשה בכוונת מכוון הרי זה כסף (ואינטרס) משותף לשניכם. אני מניח שגם הוא בעצמו החוויר כששמע את זה, ויודע כמה זה חשוב לך אישית.

 

– איך את היית רוצה שיתנהגו אלייך אם היית עושה טעות כזאת? אם היית נניח קמה עם כאב ראש פיצוצים ושוכחת לעשות משהו מרוב שמיהרת? ואז מתקשרים לצעוק עלייך בטלפון? שיחות בטלפון לא נועדו כדי לספוג צעקות (וגם שיחות בכלל). אם מתקשרים לצעוק אז עדיף שלא להתקשר בכלל ולצעוק אל הקיר, זאת דעתי. מה בדיוק מרוויחים מזה? הרי, אם הוא מבין את חומרת העניין וכמה זה חשוב לך, אז גם ככה הוא מבין ויתמוך בך כשיחזור מהעבודה. אם זה לא מזיז לו, אז מה טוב בכך ש"תכריחי" אותו ש"יזיז" לו?

 

– בית בסופו־של־דבר הוא מקום המבטח של האדם, המצודה היחידה שלו בעולם רועש גועש ועוין, ספינה בלב ים. בערך כל האנשים סופגים דברים לא נעימים בעבודה, ומה לעשות סופגים כי על זה (בין השאר) משלמים. בית לא יכול להפוך למקום לא בטוח, גם אם קורות פשלות וטעויות. הוא אמור להיות רשת שתופשת את המקומות האלה והפוך מקנה ביטחון. טוב, לא לתת לו פרס על פיזור הדעת שלו... אבל העיקרון מובן. אין שום עניין להפוך את הבית לשדה קרב נוסף בשם הצדק.

נפלא חתול זמני. אם אתה נאה דורש ונאה מקיים,נחלת

תהיה בעל נהדר! בעזרת השם!

נעחתול זמני

ראשית אינני אלא חתול זמני. תרתי לגריעותא.

שנית נקודת החוזקה שלי שהיא דעותיי האובייקטיביות היא גם נקודת התורפה כי אנשים לא אוהבים אותן.

 

הן מצוינות ומאלפותנחלת

אלא שבתחילה אומרים שצריך להכיל את הרגש של הזולת

לא משנה כמה הוא רואה/לא רואה את האמת ואחר כך,

כשהוא נרגע אפשר וכדאי לאמר לו את דעתנו.

 

גם הח"ח מדבר על כך (שלפעמים מותר לשמוע

לשון הרע מהזולת אם זה מרגיע אותו, בבחינת

"דאגה בליבו ...)

 

אם אתה יכול להתחבר לרגש הראשוני

של המשיח ולנסות להכיל את מצוקתו

זה מצויין.

 

אובייקטיביות זה דבר נפלא!

כיוונת לדעתי האובייקטיביתחתול זמני

תיכננתי להתחיל את תגובתי בכך שהייתי צריך להתחיל את תגובתי בהכלה הבנה וכו' וכו'.

אלא שאין לי סבלנות לזה כלל וכלל, מי שרוצה לקנות את סחורתי האובייקטיבית והצנועה מוזמן גם בלי זה.

תודה.אנוני.מית

בעיקר המשפט האחרון. עזר קצת להבין מה קורה.

באסהנתקה

איזה באסה 

פלא יועץ : סימן "דאגה"

איזה נסיון!שוקולד לבן

קודם כל קבלי חיבוק ממני

זה ממש ממש מחרפן

אלפי שקלים או יותר שהלכו לפח כבר מוציא מהדעת,

להוסיף לזה את הצורך להשיג שוב, ואת כל עוגמת הנפש שיוצאת מזה זה באמת מוציא מהדעת

ממש הגיוני שהגבת ככה


העניין הוא שזה קרה. ואין מה לעשות עם זה.

ובעלך לא עשה את זה בכוונה, כי למרבה הצער הגברים לא באמת חווים את הטיפולים, כמה שזה מתסכל.

לא הם אלו שצריכים להשכים לבדיקות ולאחר לעבודה, לא הם אלו שצריכים לקחת מיליון תרופות ולהזריק לעצמם, לא הם אלו שעוברים את החשיפה לפרטיות והם לא אלו שצריכים להיות זמינים לטלפון של האחיות בזמן הכי תקוע שיש. לכן הם לא מספיק מודעים בד"כ ולא מספיק חושבים על זה.

העניין הוא שעכשיו הוא כבר מבין את ההשלכות אוכל את הלב על מה שהוא עשה, ואז הצעקות (ההכי הגיוניות בעולם!) מחסלות אותו סופית..

הוא פשוט לא מסוגל להתמודד עם זה שהוא גרם לכל זה.


אז ממש כדאי לך לנסות להוציא את העצבים (הסופר מוצדקים) במקום אחר, ולחוס על בעלך שסה"כ מניחה שאת אוהבת אותו ורוצה בטובתו ולא רוצה להוסיף על יסורי המצפון שהוא עשה לעצמו.

מניחה שהוא למד את הלקח ולא יעשה את זה שוב..


(ואת עוגמת הנפש קחי לתפילות שהטיפולים יצליחו, בסוף כל הזריקות האלו יכלו גם להיזרק כי הטיפול לא צלח, לא כל הטיפולים הרי מצליחים למרבה הצער, תפילות הכי נצרך)

יישר כויח גדול, שוקולד לבן!נחלת
קודם כל הוא לא גרם לכל זהמשה

מי שגרם לכל זה הייתה התקלה במקרר. סביר להניח שבעת הגילוי שלה (סביר להניח - בוקר לחוץ שנוגעים באוכל במקרר והוא לא קר) התרופות כבר היו מקולקלות.

 

השאר. נכון.

 

אגב, אני חושב שנכון שהוא הגיב "לא צועקים עליי" כהצבת גבול. לא בטוח שנכון היה לנתק את השיחה. גם במצב של התפרקות רגשית זה לא סיבה להתנפל על בן זוג. זה גם לא מקדם שום דבר. אנשים שמגיבים לצעקות (גם אם הם עושים מה שמבקשים מהם) מתייחסים לבית כאל מקום-לא-בטוח וממילא הלב שלהם ישאר בחוץ כדי להתגונן.

הגיוני שאתה צודקשוקולד לבן

באמת במצב כזה אולי בכל מקרה לא היה כדאי להשתמש בתרופות

ובכל מקרה התסכול שלה מובן מאד, זה אפילו לא על הבעל אלא על המצב.

ומסכימה שזה לא סותר שנכון להציב גבול. רק שלא הגבתי לבעל אלא לאשה

להבנתי את המציאות (ואולי אני טועה)משה

התרופות לא התקלקלו בגלל "הבעל". כשהבעל פתח את המקרר בבוקר התרופות כבר היו (לכאורה?) מקולקלות. לבוא אליו בטענות זה קודם כל לא מחובר למציאות.

 

(וכתבת פה תגובה רגישה ומכבדת)

כמו שהגבתי סביר להניח שאתה צודקשוקולד לבן

יחד עם זה התסכול שלה מאד מובן והגיוני שהוא יצא בצורה לא טובה, כי זו עוגמת נפש נוראית. רק שעכשיו כדאי לתקן כי בפועל בין אם זה אשמתו ובין אם לא זה כבר היה וחבל להעכיר את המצב, זה לא יעזור אז לפחות שיהיה שלום בית ובעז"ה עצם השלום-בית יעזור ותהיה להם ברכה

 

תודה 

מצופה מגבר לא להתפרק ככה בטלפון .העני ממעש
לא נעים לי, אבל גם אני עשיתי כזה דבר,נחלת

ממש בלי כוונה. נכון שלגבי הקוטג', הייתי מגלה יותר רגישות

אבל מה לעשות שלא רגילה לתרופות פוריות בפריג'ידר?.......

חביבתי. עוד משהו. הוא פיזר את הילדים!נחלת

הוא לא אמר: עזבי אותי במנוחה אין לי כוח  לזה....

 

ואולי האיפוק שלנו הוא שיגרום לברכה שתבוא ותשרה? אולי זה הנסיון?

קשה. בטח. אבל אולי שווה?

וגם שם לב שהמקרר התקלקל וגם ניתק את החשמלנחלת

לא כל אחד היה שם לב לדבר כזה!

 

כמה צריך ללמד זכות. להשתדל לראות את מחצית הכוס המלאה, להבין.....וכמה זה קשה לפעמים.

חיבוק גדוללאחדשה

לא חוויתי טיפולי פוריות והאמת שלא מכירה מקרוב, אז אולי אין לי זכות להתייחס ספציפית לעניין הזה.
בכל זאת נשמע כואב וקשוח ממש!
מבלי להקטין את הכאב של הסיטואציה שלך, מציעה להסתכל על העניין ב"נפרדות"-
להבין מה הוא חווה ואיך פעל, בלי קשר לאיך שזה גורם לך להרגיש.
הוא וודאי לא עשה בכוונה,
וודאי מצטער מהעניין, גם אם פחות ממך.
השאלה החותמת שלך בפוסט דיי מסכמת את הגישה שלך- מה לעשות איתו?
מה זה דייסון מקולקל? סליחה שאני מציגה את זה בכזו חריפות זה פשוט ממש בלט לי.
זה בעלך, את לא אמורה "לעשות" איתו כלום.
גם אם הגבת מרגש ומקום כואב- כמו שהתגובה שלך כבר נעשתה ואין להשיב למה שהיא גרמה כך גם מה שקרה לו- בבוקר קם לכאוס (ארגון ילדים ומקרר מקולקל) ונסע לעבודה לבד, ואח"כ קיבל מטר צרחות מאשתו (כנראה שלא שמת לב כמה זה מפריע לו, כתבת התקשרתי לדבר איתו. כשבעצם כנראה צעקת והתעצבנת- וזה ממש מובן אגב! אבל זה היה המצב..)


עכשיו לאחר מעשה, אי אפשר להחזיר את התרופות,
ולא את הצעקות שלך עליו.
אפשר לנשום, להתאכזב, ולהרגיש את הצער והכאב.
לדבר איתו, ולתווך לו מה הרגשת וכמה זה מתסכל תוך הבהרה שאת יודעת שהוא לא שם במצב, לא עשה בכוונה זה בטוח...

שוב חיבוק❤️

תודה אנוני.מית

עזרת לסדר את הראש.

וואו איזה מפח נפש נגמרו לי השמות

דבר ראשון רוצה לשלוח חיבוק גדול

גם על עצם המציאות שמצריכה תרופות פוריות

וגם על האובדן שלהן

ובכלל על כל הסיטואציה

נשמע כ"כ מתסכל, וטבעי מאוד להרגיש את מפח הנפש הזה. זה באמת מאוד כואב.

 

כתבו לך מקסים ומצטרפת לדברים החכמים מעליי,

בעלך היקר בטוח לא התכוון שהתרופות יתקלקלו וכל הכסף והמאמץ ירדו לטימיון, אלא הוא בן אדם בשר ודם ואנושי וטעה כאן אבל באמת טעות אנושית ובלי כוונה רעה חלילה.

בטוחה שגם לו מאוד עצוב שהתרופות התקלקלו.

והוא ניסה מה שהוא יכל באותו רגע נתון, עם כל העומס והלחץ של הבוקר, אירגון הילדים החמודים, הפיזור שלהם, דאגה למקרר, לרוץ לעבודה, כל זה בתוך הימים הבודדים בהפסקת האש לאחר המלחמה שגם ככה המוח של כולנו די פירה בגלל כל המצב ולהסתגל אפילו להגיד משפט קוהרנטי בריכוז באמת לוקח זמן...

אז הכל ביחד גרם לטעות אנוש של לשכוח את התרופות.

ונכון, זה הכי הכי הכי מתסכל וכואב שיש! בטח המשמעות שלהן בכמיהה לעוד ילד, וגם עניין העלות הגבוהה וכל המאמץ בפני עצמו. זה באמת הרבה מאוד לאבד ומותר בהחלט לתת לעצמך את הזמן והמקום והליגיטימציה לאכזבה, לתסכול, לכאב, לאובדן של זה.

ויחד עם החמלה וההבנה שלך כלפי עצמך, לנסות לראות גם את ההבנה והחמלה כלפי בעלך (והוא כלפייך כמובן) באופן של טעות האנוש שבאמת נעשתה בלי כוונה ורק מתוך לחץ עומס ובעיקר אנושיות ❤️

אז מותר לטעות.

ומותר להתאכזב.

ומותר שיכאב.

והלוואי וב"ה מעז יצא מתוק

ודווקא מתוך הכאב הזה תזכו לישועה שלמה בקרוב ממש,

זה ממש הזכיר לי את הסיפור על הזוג מצידון שבאו לרבי שמעון בר יוחאי, והאישה שלקחה את בעלה כחפץ שהכי יקר לה יותר מכל ובסוף נפקדו ב"ה...  כלומר המהות הזו שהכי חשוב זה את ובעלך. האהבה ביניכם.

 

אתם בהחלט יכולים להתאכזב ביחד על אובדן התרופות

ובהחלט יכולים להבין יחד ולתת חמלה ומרחב גם לטעויות.

ויכולים גם ללמוד עוד על מצבי קושי שנוצרים בעקבות האנושיות שלנו (בין אם זה מצב הקושי בצעקות שצעקת מהכאב שלך, ובין אם זה מצב הקושי של בעלך ששכח את התרופות בגלל העומס וכו', ובין אם זה מצב הקושי שבעלך לא יכל לשאת צעקות וביקש לא לצעוק עליו וניתק את הטלפון וכן הלאה...) - כל מצבי הקושי הללו מולידים אצלנו הפעלה של מנגנון הגנה שהוא זה שעכשיו בקדמת הבמה ולא ה"אני האמיתי והמיושב" שלנו.

זה מה שקרה לך כשצעקת

זה מה שקרה לו כשניתק את הטלפון

נכון שזה לא אידיאלי, אבל זה בהחלט קורה ולטובים ביותר.

אז הכל בסדר,

לקחת נשימה עמוקה

להבין את עצמי

להבין את בעלי

להבין את הכאב שלי ולתת לו חיבוק ולגיטימציה

להבין את האנושיות של בעלי ולתת גם לטעות האנוש חמלה והבנה

להבין אצל בעלך את המקום שבו שהרגיש מכווץ מצעקות עליו + תחושת אשמה קשה גם כלפי אשתו שבגללו התרופות ירדו לטימיון וגם כלפי עצמו כי וודאי שזו מטרה גם שלו הכמיהה לעוד ילד... אז הכל יחד יצר אצלו את התגובה שזעקה ממנו: אני לא יכול שצועקים עליי. בבקשה לא לצעוק עליי. ואולי גם ניתוק הטלפון כדי לא לשמוע שצועקים עליו, את ה"הוכחה" הזו עבורו עד כמה הוא אשם ולא בסדר. עד כמה הוא איכזב. עד כמה זה בגללו. עד כמה בגללו אין גם לאשתו וגם לו את התרופות עכשיו על כל המשתמע מכך.

אז זה גם הצעקות עצמן שלא נעימות וגם מה שמסתתר מאחוריהן שזו בעצם תחושת אכזבה עצומה ממנו והוא לא יכל להכיל את זה כנראה. גם בפני עצמו ובטח אם זה יושב אצלו על פצעי ילדות קודמים של מקומות בהם הרגיש שהוא לא בסדר או אשם או שצועקים עליו או שצועקים בסביבתו הקרובה וכל מה שזה עושה, ופיתח רגישות או יותר נכון "אלרגיה" לצעקות ומאוד קשה לו לשאת אותן.

לכן זו דווקא הזדמנות אחרי שהכל נרגע

ואחרי שנותנים מקום להכל כנ"ל

ללבן עוד את המקומות הכואבים שלנו

את הפצעים שלנו

את הקושי שמולו עמדנו

את מול הקושי שלך באובדן התרופות

והוא מול הקושי שלו באכזבה ממנו ובצעקות עליו

ולנסות לראות שם עוד לעומק איזה מפתחות אפשר לקחת משם, 

איך אפשר ללמוד עוד להבא, 

איך אפשר להגיב בצורה שגם תיתן מקום לקושי וגם לא תפגע בשני/ה וכן הלאה.

 

ובעזרת ה' שהקב"ה שבידו הכל, והוא אמר גם לחומץ לדלוק ובידו להושיע אתכם בכל מציאות שהיא, גם אם אבדו התרופות כרגע, ישלח לכם ישועה שלמה וזרע של קיימא במהרה, בשמחה, בנחת ובאהבה 🙏❤️

וואי וואי....שלג דאשתקד

טירגרת אותי מהתקופה שלנו עם תרופות הפוריות. זה באמת הון תועפות (וגם משפיע מאוד על מצב הרוח, כך שממש אני לא מתפלא אם רצית לרצוח אותו 😅).

ממש תקופה מאתגרת, גם הורמונלית וכלכלית וגם המוןן בלבול מוח לתאם את הכל (וגם כל העניינים של ההזרעות וכו', לא חוויה מי יודע מה...). פשוט מבין אותך ומסכים איתך.

כדי לנחם ולהרגיע אותך (אם זה אפשרי 😉), אומר לך שקורה לכולנו, גברים ונשים וצ'רקסים, שאנחנו שוכחים דברים, גם אם אלו דברים חשובים מאוד. ולמה הוא ככה היה עצבני עלייך? כי יכול להיות שהוא כבר סובל בשקט הרבה זמן...


והכי חשוב יקרה, שה' יעזור לכם, שהתקופה הזו תביא לכם טובה ושמחה וברכה, בכי וצחוק ואושר ויופי והנאה!

כשזה מגיע, אין יותר יפה מזה..

כואב ממשהסטורי
תודה לכולם (ולכולן)אנוני.מית

קמתי בבוקר, זרקתי את המקולקל לפח. קניתי מה שצריך באושרעד. הכל רגוע עכשיו.

מדהים!שלג דאשתקדאחרונה
מלא הצלחה בהכל!!
מישו מחפש איפה לגור?מחפש את עצמי!

יש פה עוד זוגות צעירים, וגם לא, שעוד לא מצאו מקום לגור בו שהם מתחברים אליו, והם עדיין מחפשים?

אם אפשר לשתף גם מה הסיבה שעוד לא מצאתם?

ומה אתם מחפשים.

[מי שרוצה כמובן]

 

כןניק חדש2אחרונה

לא מצאנו מקום שעונה על מכלול הדרישות- בעיקר שלי.

שהן

חינוך מספיק איכותי לילדים

קרבה יחסית להורים שלי

מקום עם תחושת ביטחון פיזית

קהילה חמה ואיכותית.

מחירים הגיוניים.


כרגע אנחנו גרים במקום שכמעט עונה על הכל.

אבל המחיר פה בשמיים. לא יודעים אם נוכל לעמוד בזה לטווח הרחוק.

וגם החינוך הוא לא בדיוק מה שרצינו. 

עזרה בתקשורתצופה אנונימי

שלום לכולם

נשואים טריים ב"ה

אני בצבא, חוזר בעיקר סופ"שים

היא בלימודים מאוד אינטנסיביים (עכשיו תקופת מבחנים אז בכלל)

התקשורת שלנו מתבססת בעיקר על שיחות טלפון (ממש מקפידים פעם ביום בד"כ בערב)

והודעות בווצאפ

העניין הוא שאני יחסית מאוד זמין בהודעות והיא בכלל לא

כלומר אני בד"כ מגיב כמה דקות אחרי שהיא שולחת

ואצלה זה גם יכול לקחת כמה שעות

מה שזה גורם הרבה פעמים זו למין הרגשה של לבד פה בזוגיות

לא ספציפית כי היא לא עונה אלא כי זו הדרך תקשורת היחידה שלנו וכשאנחנו לא מדברים הרבה שעות זה מרגיש רחוק

דיברנו על זה ושני דברים באמת עלו מהשיחה:

א. אולי באמת זו איזו מין תלותיות לא טובה בקשר

ב. אני מאוד מאוד אוהב אותה ואין הרבה דברים שאני אוהב כמו להיות איתה ולדבר איתה אז ברור שאני רוצה מזה הרבה יותר (אני נניח יושב לעשות משהו שאני פחות אוהב ופתאום רואה הודעה ממנה, ברור שאני ישר אפתח ואענה)

רעיונות שלכם מה לעשות?

אם זו תלותיות איך באמת אפשר לפתור את זה?

אם זה עניין של פשוט מאוד אוהב לדבר איתה עדיין איך אפשר להתמודד גם כשאני עושה דברים שפחות אני אוהב?

יש לציין שמבחינתה הודעות זה ממש לא כמו שיחה וזה משמעותית גרוע יותר כי אי אפשר לדעת בדיוק מה השני מתכוון

ומבחינתי זה פחות האלמנט של ההודעות

אלא זו ההרגשה שאני חושב עליה מלאא במהלך היום ואצלי זה מתבטא בהודעות ולעומת זאת כשאני רואה שהיא שולחת לי הודעות בשלוש נקודות זה גורם להרגיש שהיא חושבת עליי בשלוש נקודות במהלך היום

מה דעתכם?

תודה למשיבים

שניכם צודקיםהעני ממעש

זה תקופה מאתגרת

תזכרו שלא לנצח יהיה כך

הבהרת יפה את ההבדלים ביניכם,  בין כהבדלי המינים,  בין כנגזרת של הבתים בהם גדלתם, או סיבה אחרת

ממש כואב להרגיש ככהשבורת,לב

לא פשוט להתחיל בתוך צבא.

הקשר חשוב לך, הלב שלך לגמרי שם וזה מקסים.

טבעי שאתה רוצה להרגיש שגם היא מתגעגעת.

מה קורה בהודעות וכשכן מדברים? היא חמה? מביעה רגש?

ההודעות שלהצופה אנונימי

בדרך כלל יותר טכניות אבל מידי פעם יש הודעה חמה וזה ממש יפה

אני חושב שאני יותר חם בהודעות אבל בסוף אני מבין ורואה שזה לא אותו דבר כמו לדבר

כשאנחנו כן מדברים אז הכול בסדר 

מורכב, אבל זו המציאותהסטורי
המצב התקין הוא שזוג נפגש כל ערב, וודאי זוג צעיר. לבנות התחלה של חיים על בסיס שיחות והודעות - זה מאוד לא פשוט.

אשריך שאתה משרת ומגן עלינו, למלחמת מצווה יש השלכות רבות. המציאות היא שאתה צריך קצת לשחרר, אי אפשר בלימודים אינטנסיביים להיות זמינים כל הזמן.

מרגיש לימשה

שאתה מפתח תלות לא בריאה בהתכתבויות ובשיחות. וזה לא קשור אליך. זה שלך לגמרי. היא שם והיא נשואה לך גם כשהיא לא מגיבה כשהיא עמוסה. זה שאתה מרגיש רחוק זה כי אתה מרגיש רחוק.

שווה לבודד איפה אתה מול דברים אחרים מהבחינה הזו. יש לך עוד אובססיות? דברים שממש שואבים לך את המוח בלי קשר אליה?

 

זה לא במקום קשר זוגי תקין. זה רק קריאה לראות עוד זווית על ההתנהגות שלך.  רק שלך. והשחרור משם יהיה לך גן עדן.

עוד אובססיותצופה אנונימי

ממש שואב אותי לקרוא או ללמוד משהו שאני אוהב או לשמוע שירים

לא הבנתי את המשפט האחרון מה במקום קשר זוגי תקין?

ומה לדעתך הדרך הנכונה לטפל באובססיה הזו אם בכלל?

תודה

אז אתה בהיפר פוקוס.משה

קודם כל תדע שזה מאוד נפוץ אצל כמה סוגי אנשים. תקרא על זה קצת. זה תופעה שכל המוח ממוקד במשהו אחד והוא "הכי חשוב" ואין בלתו.  כשזה בעבודה למשל זה ממש עוזר. כשזה על משהו משני אז פחות.

 

שב תקרא קצת. 

עוד שאלה - אתה אדם יחסית רגיש?

 

עוד לפני  לטפל. קודם כל לדעת שזה קיים. וזה בסדר. לדעת שאני קצת נמשך לשם וזה לא "האמת". כלומר האמת זה לא המחשבה שרצה לי בראש שהיא לא הגיבה לי כמה שעות ולכן אנחנו נפרדים או משהו אחר שאתה מרגיש שם  בגלל הפצע שלך ולא מעיז להגיד. וזה בסדר להרגיש הכל. כלומר, אל תרגיש לא בסדר עם הרגשות שלך. רק להתייחס אליהם כאל מה שהם: רגשות. אמצעי תקשורת בין המערכת התת מודעת למודע בחוץ.

 

 

"לא במקום קשר זוגי תקין" - היחס  למנגנון שלך שנשאב לשם ומרגיש לא טוב כשאין קשר.

חושבת שזה נורא טבעינחלת

מה שאתה מרגיש. שמתי לב שיש אנשים/נשים שפחות אוהבים לשוחח בטלפון ומגיבים מאוד טכנית.

עובדה שבשיחות הכל בסדר.

 

לא לשכוח שהמצב בו אתה נמצא גם יוצר מתח ואולי חרדה ואתה נכסף לקשר חם וטוב ומכיל.

 

ויתכן גם שהיא אדם פחות רגשי ממך. זה בסדר גמור. זה טוב לאיזון!

 

למה שלא תאמר לה מה אתה מרגיש? שאתה מרגיש כמו.....?

אולי היא תבין ותעשה מאמץ.

 

כל כך כיף לשמוע על אהבה וכמיהה כמו שלך. זה נותן תקווה. באמת!

 

המון אושר ביניכם. עד 120, בעזרת השם!

בדקתי על היפר פוקוסצופה אנונימי

לא נשמע ממש כמו מה שיש לי

אני לא מאוד ננעל לחלוטין ולא רואה כלום

אני כן אדם יחסית רגיש

תודה על השאר, נשמע נכון להתמקד בלתת מקום לרגשות האלה ולא לחשוב שהם האמת 

זה בסדר שמשהו לא מדוייק לךמשהאחרונה

בגדול מותר להרגיש ולחיות בתוך הרגש שלנו. זה רק רגש. לא כל היום או כל הזמן אבל מותר לפנות את הזמן להרגיש ולרצות דברים גם כשהם לא הגיוניים.

קודם כל זה נפלא שאתם מדברים על הדבריםנגמרו לי השמות

כבר הגעתם יחד להבנות ותובנות.

ממליצה להמשיך לפתוח ולדבר ביניכם על הדברים.

וכך כל פעם תוכלו לגלות עוד רובד ולהגיע לעוד איזה דיוק.

 

אז הנתונים בינתיים שאתם כבר במודעות אליהם ולוקחים אותם בחשבון:

- גם נשואים טריים ב"ה - והידיעה שצריך כמה שניתן להשקיע בבסיס היציב הזה של הביחד שלכם, על כל המשתמע מכך.

- גם אתה בצבא וחוזר בעיקר סופ"שים - כלומר להבין את המורכבות המובנית כאן ולמצוא עוגנים במהלך השבוע שיהיו מותאמים ונכונים לכל אחד מכם ובסופי השבוע לחזק עוד ועוד את הביחד.

- גם אשתך בלימודים מאוד אינטנסיביים ועוד בתקופת מבחנים - כנ"ל, להבין את המורכבות המובנית שיוצרת פחות פניות וליצור לעצמכם כמה שיותר עוגנים בשיגרה הנוכחית + חיזוק הטוב והקשר בזמנים שכן אפשר.

ובתוך כל זה -

מה שיוצא בפועל שהתקשורת לא יכולה להיות פנים מול פנים כל ערב. נכון שזה הכי עדיף והכי אפקטיבי ומקדם, אבל המציאות מורכבת ולא מאפשרת זאת.

כל זמן שכן תוכלו - תעמיקו וכן תדברו פנים מול פנים.

ומתי שלא - אתם כבר יודעים ששיחות טלפון, בהן לפחות שומעים את הטון וכו' הן יותר אפקטיביות, ואתם שומרים על כל ערב לשוחח שזה חשוב.

 

לגבי ההודעות - כאן יש גם סוג תקשורת פחות אפקטיבי כי גם לא רואים וגם לא שומעים אחד את השנייה, אז נלקחו לכם כבר שני חושים כאן,

אז קודם כל להבין זאת, 

ואז גם לקחת בחשבון שוב את המציאות המורכבת של לימודים אינטנסיביים + תקופת מבחנים + צבא רוב השבוע = יצא פחות ופחות פניות,

ואז גם לקחת בחשבון את ההבדלים ביניכם בתור בני אדם שונים, "כשם שפרצופיהם שונים כן דעותיהם שונות", והכוונה כאן באיך כל אחד מתייחס להודעות בוואטסאפ,

מאוד יכול להיות שלאשתך אין צורך בהודעות רבות ותכופות ואילו לך יש. הכל בסדר. זה לא אומר עליכם שום דבר רע, אלא רק שאתם שני בני אדם שונים, איזה כיף שלא התחתנת עם עצמך

ובתוך הדיוק הזה של ההודעות (שהוא כבר מחולק ל3 הבנות - שאין כאן ראייה ושמיעה + שיש מציאות נוכחית מורכבת ומובנית עם פחות פניות + שיש הבדלים ביניכם שם והכל בסדר) -

יש דיוק נוסף אפילו שכבר הגעתם אליו - שבו אמרת שלא מפריע לך ספציפית שהיא לא עונה אלא כי זו הדרך תקשורת היחידה שלכם וכאשר אתם לא מדברים הרבה שעות זה מרגיש לך רחוק, ויוצר הרגשה של בדידות.

אז קודם כל זה הכי טבעי והגיוני ואנושי שיש שאתה מחכה לדבר עם אשתך!

וזה אפילו מרגש ונפלא עד כמה אתה אוהב את אשתך, עד כמה אתה רוצה בקרבתה, עד כמה הביחד שלכם יקר לך, עד כמה אתה חושב עליה במהלך היום ואוהב לדבר איתה, זה פשוט מרחיב את הלב לקרוא אותך, זכות עצומה ב"ה!

ממש את הלב הזה שלך, את המילים הללו שלך, תאמר לאשתך היקרה. ככה בפשטות ומכל הלב.

דרך כך תגיעו לעוד יותר הבנות ודיוקים ותיצרו את המתכון הייחודי והמותאם לכם ספציפית גם למצב הנוכחי והאינטנסיבי.

תוכלו למשל עוד לדייק:

* בעיקר כדאי לשנות אצלך בראש את המשוואה שאומרת "אם אשתי לא זמינה כמוני סימן שפחות אכפת לה" או מילים דומות כאלה,

ולשנות את המשוואה ל- "אשתי פחות זמינה כי היא בלימודים אינטנסיביים ותקופת מבחנים. + מאוד יכול להיות שעבורה הודעות הן לא כ"כ אפקטיביות להרגשת הקירבה לכן לא רואה בהם חשיבות עליונה מדי + ברור ברור לי שהיא אוהבת אותי ואכפת לה ממני כ"כ! זה שהיא פחות זמינה לא סותר את זה כלל וכלל אלא רק אומר שהיא כאמור פחות זמינה עכשיו"

* שזה אף פעם לא אני נגדך אשתי או אני נגדך בעלי, וזה אף פעם כי אנחנו לא אוהבים או לא אכפת, אלא זה רק כי המציאות אינטנסיבית ולא מאפשרת את הפניות שהיינו רוצים. השורש הוא תמיד האהבה והביחד שלנו. משם יוצאים ולשם חוזרים. זה הבסיס. ולא לשכוח זאת.

* לחשוב ולמצוא יחד עוד דרכים בהם ניתן להרגיש את הקירבה ולא הריחוק גם בתקופה הזו.

בין אם בשיחות והודעות, בין אם זה להסתכל בתמונות שלכם יחד כשהשני לא זמין כרגע, לשמוע שיר מקרב שמזכיר, לחשוב אחד על השניה עם חיוך ונשימה עמוקה כמה טוב שיש אותו/ה, להחביא פתקים בתחילת השבוע לכל השבוע אחד לשניה, אפילו פתק קטן של "אני אוהב אותך" ואז לקרוא גם בזמנים שאי אפשר לדבר עכשיו, להחביא כנ"ל הפתעות קטנות כמו שוקולד, תמונה, חפץ שמזכיר וכו', לחשוב על תיאום זמנים תחומים כמו תחנות יציבות ביום בהם יודעים שיש פניות וניתן לשוחח/להתכתב ואז אפשר לחכות להם ויש למה לצפות וכן הלאה.

ובעיקר - להשמיע לאשתך את הלב שלך. ולתת לה לשמוע אותו לעומק.

ולה להשמיע את הלב שלה ומה היא מרגישה וחושבת בנושא.

ויחד כאמור למצוא את מה שהכי מדויק לכם.

 

עורכת לעוד כמה נקודות ששכחתי לכתוב:

* לא הייתי ממהרת להדביק כותרת והגדרה של "תלותיות בקשר".

כי על פניו נשמע שמדובר כאן פשוט באיש שאוהב כ"כ את אשתו

ואין בכך שום פשע, להיפך זה כ"כ מדהים לקרוא את זה!

איך שכתבת "אני מאוד מאוד אוהב אותה

ואין הרבה דברים שאני אוהב כמו להיות איתה

ולדבר איתה

אז ברור שאני רוצה מזה הרבה יותר"

נכון!

ככה פשוט!

לא תלותיות ולא נעליים מה שנקרא אלא רק אהבה גדולה ושלמה וזכות עצומה!

התחנת עם אשת בריתך, אהבת חייך, אתם נשואים טריים ואתה פשוט רוצה לאהוב אותה ולהיות כמה שיותר קרוב אליה!

אין יותר טבעי, מקסים ומרגש מזה

 

(כל זה כאמור רק בצורה שטחית ומקריאה של הודעה ולא בא כמובן להחליף היכרות מעמיקה ולא בא להחליף איבחון כזה או אחר.

ואם כן יש עניין של תלותיות שיבוא לידי ביטוי בדברים נוספים, רבים ועמוקים, עכשיו או בהמשך, אפשר לבחון זאת בנפרד וללמוד ולעבוד על נפרדות בתוך הביחד, על מובחנות, על עצמאות רגשית גם בתוך קשר וכן הלאה.

וזה לימוד בפני עצמו שחשוב לכל איש ולכל אישה באשר הם במערכת זוגית.

אז אם יש או יהיה צורך - מצוין. אפשר ללמוד את זה. (וגם בלי תלותיות בקשר חשוב לכולנו ללמוד את זה).

אבל שוב לא הייתי ממהרת להדביק תוויות על עצמך ולהכניס אותך למשבצת של "תלותיות בקשר", בעוד אתה בסה"כ איש יקר שאוהב את אשתו היקרה...)

 

* כתבת בהודעתך שמבחינת אשתך "הודעות זה ממש לא כמו שיחה אלא משמעותית גרוע יותר כי אי אפשר לדעת בדיוק מה השני מתכוון"

בהמשך למה שכתבתי בתחילת ההודעה, כדאי גם כאן להעמיק יחד ולראות עוד מה זה ההודעות עבור אשתך.

כי אם מבחינתה אי אפשר לדעת למה השני, אתה, מתכוון בהודעות, יכול להיות שזה זולל לה אנרגיות שאין לה כרגע עם כל האינטנסיביות והמבחנים וכו' והיא רק רוצה לדבר נורמלי עם בעלה האהוב פנים מול פנים או לפחות בטלפון ולשמוע אותו...

ואז כל ההלבשה של החששות של המוח שאומר "הנה היא לא אוהבת אותי. לפחות לא כמוני. היא שולחת 3 נקודות אז זה מה שהיא חושבת עליי רק 3 נקודות" - כל הפרשנות הזו כלל לא רלוונטית ולא נכונה ואפשר ממש לשחרר אותה ולהיות בנחת הזו שאשתי אוהבת אותי! מאוד! וחושבת עליי ולא רק 3 נקודות, אלא פשוט היא לא מסתדרת עם הפלטפורמה של ההודעות בוואסאפ כ"כ, היא לא כ"כ מצליחה להבין מתוך התכתבות, היא צריכה ישירות, תקשורת ישירה, טון, מילים, הקול שלי, אני. היא צריכה אותי! והודעות זה רק חלק פצפון של מילים שאני מקליד לה בלי הקול שלי, בלי הטון שלי, בלי החיוך שלי וכו' אז היא פחות מצליחה להבין ככה ולכן, בתוספת האינטנסיביות הגדולה שהיא נמצאית בה, היא פחות שולחת הודעות וגם כשכן זה יותר בקצרה.

אבל הכל בסדר כי אני יודע עד כמה היא אוהבת אותי ואדרבא, עד כמה אני כאדם, כאני, כמכלול, יקר לה שהיא רוצה את הדבר האמיתי ולא הקלדה יבשה של מילים בלי הקול שלי שהיא שומעת.

 

עד כאן מה שעלה לי מהקריאה.

איזו נחת אתם!

תמשיכו ככה

לבנות את בניין עדי עד שלכם 

והמון המון ברכה והצלחה בכל ב"ה

וכמובן תודה רבה מכל העם שלנו על שירותך בצבא 🙏💪

וואו הרבה נקודות מעניינותצופה אנונימי
תודה רבה!
זה ממש מתוק..לאחדשה

לפני הכל לומר שאני קוראת אותך וזו ממש מתיקות, ההתרגשות הזו מבן הזוג.
אני רוצה להתייחס לשני דברים עיקריים בתגובה:
1. עצם קיום הקשר שלכם
2. אופן התקשורת בינכם

בעיה מורכבת מאוד בציבור שלנו, שכשרוצים זוגיות מלאה על כל המשתמע מכך, אהבה, אינטימיות רגשית ופיזית, מתחתנים. למה זו בעיה?
בגלל שהחיים איך שהם מתנהלים הרבה פעמים לא מאפשרים בניה יציבה ורצופה של הקשר הזוגי- חברה דתיים בגיל של חתונה לומדים לימודים תובעניים ומתגייסים לפעמים במקביל.
ואז מה שקורה שצריך להשקיע בכמה "פרוייקטים" גדולים בו זמנית וזה מתנגש. כי ברגש- רוצים להיות אחד עם השניה, להשקיע זמן קריטי חשוב וטוב בבניה זוגית, אבל החיים קורים מסביב באינטנסיביות. הרבה פעמים תוך תקופה קצרה נכנסים להריון ואז בכלל החגיגה מכופלת.
אז קודם כל להבין את המורכבות שאתם נמצאים בה- הריחוק הפיזי שלכם במהלך השבוע, אתם לא נפגשים בסוף כל יום, לא ישנים יחד, זה לא טבעי בבניית זוגיות, בטח שלא בהתחלה. זה מייצר נדבח של קושי.
מה שאני רוצה לחדד פה זה גם אם שניכם הייתם זמינים אחת לשניה ימים שלמים- תקשורת דיגיטלית זה עדיין לא האידיאל, לכן הקושי מורגש.
מכאן מגיעה לנקודה השניה-
2. אופן התקשורת. אנחנו שונים. גברים ונשים, חייל וסטודנטית ועוד אינספור הבדלים. שפת תקשורת זה משהו שלומדים, הרבה זמן, משתנים ומשתדרגים.
השלב הראשון זה להבין- שאם אנחנו מתקשרים שונה זה לא אומר שיש בעיה ביננו. ברגע שאתה מקבל את עצם העובדה הזו אפשר להתקדם לשלב הבא- לא להסיק מסקנות על מה שהיא מרגישה כלפייך והרצון שלה. עכשיו כאן זה טריקי בגלל שבמערכת יחסית מרגישים הרבה פעמים דרך המעשים הרבה יותר מהמילים שאומרים, אבל כאן בגלל המוגבלות של המרחק חשוב לזכור, ממש לשנן מנטרה מודגשת בראש- היא אוהבת אותי וחושבת עליי גם אם היא לא עונה על כל הודעה מיד!
זה יכול להיות שבאמת יש אצלה עומס, ויכול להיות שהיא מרגישה שהיא לא מצליחה לתקשר נורמלי בהודעות ויכול להיות עוד מליון דבריפ אחרים. אבל זה לא שבגלל זה משהו לא תקין בינכם.
זה שאתה כ"כ משתוקק אליה, זה מרחיב את הלב, באמת. אבל בשבילך- על מנת לא לכאוב ולהתאכזב, כדאי לתרגל התנהלות וציפיות שונות ממה שאתה רגיל.
מה למשל?
זמנים שאתה לא ליד הטלפון בכלל- גם אם אתה ממש רוצה. אין ציפיה= אין אכזבה. (דרך אגב, אולי היא יותר נונשלנטית כי היא יודעת שלא משנה מתי היא תכתוב לך אתה תענה? אולי כדאי לייצר אצלה ציפיה? לא בכוונה אלא איזון בריא במערכת התקשורתית..)
אני מבינה שעיקר התקשורת הוא בהודעות אז אולי להוריד בכמות ולהעלות באיכות? לא כל פיפס לרשום בשניה שעולה, לרכז הכל פעם בכמה שעות?
אולי לנסות להבין מתי יותר נוח לה להתכתב? נגיד בבוקר היא רעננה ללמידה והודעות מוציאות אותה מריכוז, אז אולי בזמנים שהיא עושה הפסקה או מנוחה?

אולי למצוא עוד זמן ביום  לשיחת טלפון של כמה דקות ששומעים אחד את השניה?

ואם הצלחת לשרוד את כל האורך עד לכאן, מחזקת אתכם, בניה של בית זה הדבר הכי מתוק ומרגש שקיים במישור הפרטי, וודאי מקרב את הגאולה בפן הלאומי. עם זאת, לא להתרגש ולהיכנס לטלטלה, לוקח זמן להכיר אחד את השניה, לטוב ולמוטב, יש לכם בע"ה עד 120.
העיקר שיהיה בבריאות, בשמחה, בנחת ואהבה!
 

שאלה שמטרידה אותי ביותרצדיק יסוד עלום

(איני נשוי)

מדי פעם אני קורא קצת שרשורים בפורום הזה ומקבל רשמים שבתוך הזוגיות ובתוך מרחבים אינטימיים יש רגשות קשים, מועקות, שתיקות, הסתרות, חשדות זה כלפי זה. המון פוסטים כאן בפורום מתארים סיטואציות מאוד קשות ומלחיצות ורעות בין בני זוג.


האם בעיני גולשי הפורום המקרים המתוארים כאן הם מיעוט? האם רוב הזוגות הנורמליים מתמודדים מדי פעם גם עם קשיים מסוג זה? או שאולי אלה סיפורי קצה והרוב המוחלט חי חיי זוגיות נעימים בהרבה, נאמנים בהרבה ורגועים בהרבה? האם בעיניכם קונפליקטים מהסוג שתיארתי הם "נוראיים", או שהם דווקא לא כל כך נוראיים בתוך הקשר ונבלעים בסך הכולל של החוויה החיובית של זוגיות


תודה!

באופן כלליפשוט אני..

אף אחד לא נכנס לפורום כדי לכתוב ''איזה יום נפלא היה לי היום, אשתי האהובה נתנה לי חיבוק נעים, אני בישלתי עבורה את האוכל האהוב עליה, והלכנו לישון כשאנחנו מחזיקים ידיים''.
 

האמת היא שהסיטואציה *הזאת* מאוד מאוד שכיחה, אבל מי יכתוב עליה בפורום?


 

מי שכותב כאן זה מי שצריך עזרה, ייעוץ, לפרוק... אז ממילא אתה לא מקבל כאן מדגם מייצג של זוגיות אלא מדגם של אנשים שצריכים עזרה.

 

הטעות הזאת נקראת ''הטיית דגימה'', אתה יכול לגגל על זה.
 

 

ענית ולא עניתצדיק יסוד עלום

אני רוצה להתחתן וחושב שזוגיות היא דבר טוב, וברור לי שעיקר הזוגיות הוא הקשר וההדדיות.


שאלתי לגבי שכיחות הדברים הרעים והמצוקות, שעולים פה המון ובווליום גבוה.

1) האמנם הם כל כך שכיחים [= שכל זוג עובר דברים כאלה / = בתדירות כזו או אחרת]

2) האמנם הם כל כך רעים [להיות בריב או באי הבנה או בהסתרה מבן / בת הזוג]

הייתי מפרידהרוני 1234
יש מועקות, כעסים, שתיקות, ריבים - שכיח מאד ואפילו חלק בלתי נפרד מכל מערכת יחסים. לא כ"כ נורא לדעתי אם יודעים איך לריב בצורה "מכובדת"  ובתוך גבולות הגזרה.

חשדות והסתרות זה שונה בעיני ומראה על בעיה עמוקה בקשר. מאמינה שזה הרבה יותר נדיר.

אז לשאלותיךאריק מהדרום
1. תלוי באופי של הזוג, יש אנשים עם נטיות לריב ולבגוד ויש אנשים בלי, צריך לעמוד היטב על האופי של הפרטנרית שלך לפני החתונה.

2. כן, הם רעים, הם יכולים להרוס לך את החיים שלך, של משפחתך וגם של הפרטנרית עצמה, מצד שני נישואים מוצלחים יביאו אותך לחיים של אושר, יש אחוז גבוה של גירושין אני לא זוכר נתונים נדמה לי כשליש, שזה לא המון בכלל ביחס למדינה מערבית אבל צריך לקחת את הנתון הזה ברצינות כדי להיות רציני בבחירה הכי חשובה בחייך.


(אגב זוכר לפני כמה חודשים פרצתי ללנ"ו והתפוצצת עלי בעניין זה? לא נורא, דיברנו באישי מאז)


הצד המרגיע בכל הסיפור הזה הוא שבין כך ובין כך בדרך כלל יש מה לעבוד והאינטרס לגרום אושר אחד לשני ולא לאמלל אחד את השני היא משותפת כך שאם לא נפלת על פרטנרית מטומטמת/ מרשעת אז אפשר יהיה לפתור בעיות ביחד, יש אינספור סוגים של מטפלים ומחיר הטיפול שלהם (לרוב) זול מאוד ביחס לתמורה.


ותשובה ותפילה וצדקה מעבירים את רוע הגזירה.


בהצלחה.

בתור מי שבסטטוס שלךadvfb

זה שיש דברים קשים במערכות יחסים זה לא מעיד את זה שמערכת יחסים זה לא דבר טוב.

אדרבה, להיפך, בגלל שזה מרחב כל חשוב אז כל דבר שקורה בו הוא משמעותי שהוא יכול ממש לפגוע ויכול ממש להעלות.

והחיים הם קשים, זה לא אומרים שהם לא טובים, החיים קשים וטובים ;)

כמה יפה!נחלת

אומרים שרק נישואין הוא הקרקע הנכונה ו האמיתית לתיקון המידות...שלנו.

 

שני אנשים שונים: הוא איש היא אשה. מנטליות שונה, הרגלים שונים.....

 

הרי גם עם חברים לחדר יכולים להיות "תקלים". אלא שבמסגרת של נישואין

זה יכול להיות הרבה יותר נוגע וחריף; לטוב  ולמוטב.

 

אם לא טועה, נדמה לי שהאור החיים הקדוש אומר שהטוב ביותר

שאדם ישא את בת עירו: מנטליות דומה, הרגלים דו מים, זכרונות

דומים - פחות הרגלים שונים.....

 

שמעתי פעם: כל אחד הוא חצי. אבל החצי הזה צריך  להיות...שלם.

וזו עבודה בפני עצמה; חושבת שככל האדם יותר שלם עם עצמו

בשלום עם עצמו, חי את עצמו באמת - הוא יותר רגוע ואז יש פחות

קונפליקטים פנימיים שעלולים להקשות על ראייה אובייקטיבית.

 

יש שיעורים רבים ביוטיוב על יחסי זוגיות: הרב אבנר קוואס למשל,

ומי שמבין אנגלית: הרב מניס פרידמן. ועוד.

אבל לא שאלתי על הדברים הטובים, ברור לי שהם קיימיםצדיק יסוד עלום
ושהם העיקר.

שאלתי על שכיחות ודרמטיות הדברים הרעים...

אתה מסתכל על זה בצורה חיצוניתadvfb

ולכן אתה יכול להפריד בין רע לטוב

אבל אם מסתכלים על נישואין כמכלול זה הכל מעורבב ביחד וגם הדברים הקשים יכולים להתרש אח"כ לטובה.

מריבה ומשילימים ומגיעים לרמה יותר גבוה אח"כ, הכל תהליך אחד.

 

אתה יודע הלך החשיבה שלנו הפוך בקטע הזה.חתול זמני
מרוב אימה אני כבר לא חושב רק חושש וחושדצדיק יסוד עלום
ריב ואי הבנהרקאני

שונה מאוד מאוד מהסתרות וחשדות

 

ריבים ואי הבנה זה שכיח 

זה חלק מהעבודה בזוגיות

ואם יש תקשורת טובה אז הכל בסדר

 

הסתרות וחשדות זה פחות שכיח

אני אישית לא חווויתי דברים כאלה ב"ה 

לא יודעת מה קורה אצל אחרים

אבל כשיש תקשורת טובה אז גם כשקשה הכל בסדר זה לא מועקות בלתי נסבלות והסתרות ודברים כאלה

נכון. נכון מאוד.נחלת

זה הדבר הכי חשוב ששכחתי  לציין:

 

תקשורת פתוחה. לא לברוח מדיון, משיחה משמעותית.

שיעופו צלחות אבל שתהיה התייחסות וכובד ראש לכל

ויכוח....

 

שמעתי בשיעור שחייבת להיות  מריבה כדי להגיע לשלום בית אמיתי.....

 

לא לצפות לנישואין נוסח הוליבוד. זה תעתוע ושקר ודמיון....

אף אחד כמובן לא יודע מה קורה עמוק בתוך הזוגיות שלזמירות

אחרים, של חברים, שכנים - אבל בהחלט נורמלי שיש לכל זוג אירועים של ויכוחים קשים, מועקות ומריבות.  

זה קורה ונפוץ בשנה הראשונה לנישואים - כאשר כל צד מביא את ההרגלים והחינוך והאופי, את היחס לכסף ולחיסכון ולהוצאות כספיות, וזה מתנגש עם השקפה וראייה והתייחסות אחרת לגמרי של הצד השני.

על התנהלות כלכלית יכולים להיות בתחילת הדרך הרבה מריבות קשות, עד שלומדים להכיל ולהסתגל ולהתפשר.

 

טריגר אחר למשברים בתחילת הנישואים - הולדת הילד הראשון. העייפות הקיצונית של האישה בשבועות הראשונים אחרי הלידה, תופעות של דיכאון אחרי לידה, צורך לסגל חלוקת אחריות חדשה בין בין הזוג בהתנהלות היומיומית, התנגשות בין צרכי הבית וקריירה ועבודה.

יפה.נחלת
שרשור שעולה כאן מידי פעםהסטורי
כבר שאלו זאת כמה פעמים. בגדול היום הפורום הרבה פחות פעיל, אבל גם כשהיה הרבה יותר פעיל, חלק גדול מהשרשורים היו על מורכבויות ולא - זה ממש לא משקף את חיי הנישואין.

חלק מהותי בזוגיות, באינטימיות - זה שהקשר, הקירבה היא סוד רק של בני הזוג. ממילא, בד"כ אנשים לא ישתפו מציאויות נעימות וטובות, שבהתנהלות נכונה היא ההתנהלות רוב הזמן. אגב, בעיני גם מאוד עצוב כשמשתפים יותר מידי אפילו בדברים שאינם עניינים צנועים כלעצמם - אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין.


ממילא, רוב ההתיעצויות כאן יהיו כשכלים הקיצים. ממילא, גם כשמישהו מתייעץ, בד"כ לא יענו לו "אנחנו עושים כך וכך", אלא בצורה הרבה יותר כללית, מה שמביא לתחושה מוטעית - שכל ה'סיפורים' הם מורכבים.

חייבת להגיד שכנשואהאונמר

פחות שנים מהיום היו תקופות שקצב שירשורי חוסר האמון פה בין בני זוג הכניסו בי חרדות והזיות על בעלי האהוב.

כמו שאתה מתאר שזה מפחיד אותך, אז לי כשאני בזוגיות.

התבדתי והבנתי ב"ה שאכן המקרים האלה הם שכיחים והם צפים פה יותר מהרגיל בחיים מהסיבות שפירטו מעלי.

 

בנוסף,

לא אומרת שלא היו לי כל מיני התמודדויות מול בעלי או לו מולי, אבל זה אחר לגמרי בחיים מאיך שזה נראה פה,

ואם השאלה שלך היא האם זה פחות מפחיד או נורא אז לדעתי האישית כן.

 

ודבר נוסף, תסמוך על הקב"ה. שיודע מה טוב לך ועוקב אחרי כל פיפס שאתה או כל אחד אחר שכתב פה עובר בחיים.

 

מתוקה! שיהיה לך רק טוב ועוד יותר טוב ועוד יותר טובנחלת
תשובה נהדרת ונפלאה! תודה רבה!צדיק יסוד עלום
ברור שהקיצון נכתב פהנעמי28

מכל מה שכתבת, ההסתרות, חשדות, חוסר האמון הם הכי בעייתיים, את זה ממש לא כל זוג חווה.

או שמישהו מהצדדים מגיע עם פצעי ילדות של אמון, או שהצד השני עשה מעשים שפגעו באמון.


שאר הדברים כל זוג חווה, עליות ומורדות, מועקות, ריחוק, זה כן יותר נפוץ, אבל אם בוגרים מספיק כדי לטפל בזה באמת באמת שגדולים להיות זוג טוב יותר.


כתבת שני סוגיםרקלתשוהנ

רגשות קשים, מועקה, ריבים, קונפליקטים - 

קיימים ומוכרחים להיות קיימים במערכת זוגית אמיתית. אני מניחה שלאורך כל החיים, אבל עם הזמן לגמרי לומדים להתנהל עם זה, ומקביל יש גם רגשות טובים ומשמחים כמו אהבה, הערכה, אמון, שמחה, צחוק, התפתחות.
במקרים רגילים, הקושי הוא ממש המפתח להתפתחות, ההתנגשות מלמדת אותנו לחיות בהרמוניה אמיתית, בהתחשבות, בשותפות תוך כדי הפרדה. כמובן שיש מקרים שהם כבר לא נורמטיביים, אם המערכת הזוגית הופכת להיות סיוט של מריבות והתנגשויות.

 

חשדות, חוסר אמון, הסתרות - 

לא אמור להיות בזוגיות כי זוגיות חייבת להיות מבוססת על אמון.

מניחה שבכל זאת זה קיים גם אצל זוגות נורמטיביים בזוגיות טובה, אבל במינון מאד מאד קטן, והזוג שמים לב לכך שיש משהו לא תקין ומטפלים בדרך כלשהי.

יפה. תודה.נחלת
דרך האמצעלאחדשה

יש מקרי קיצון הזויים מוגזמים.

זה לא אומר שכל זוגיות כזו חלילה, ולא אומר שכל זוג ייתקל המשברים כ"כ עמוקים במהלך חייו.

עם זאת כדאי להגיע לנישואין עם הבנה של מורכבויות, מוכנות לאתגרים, קבלה של קשיים מאוד לא נעימים שמרגישים כל אחד עם עצמו ועם בחיר/ת ליבו מול צמתים שדורשים מהם לשאול שאלות כואבות, לגעת העצבים חשופים ולהתמודד מול מציאות לא פשוטה.

זה לא חייב להיות דרמטי, טרגי נוראי,

זו כן עבודה, יש מורכבות. כשמתחתנים תמיד מגלים דברים חדשים על בני הזוג שלנו על עצמו ועל הדינמיקה שלנו.

זוגיות בנישואין הם עבודה עצמית גדולה.

יש לה הרבה פולסים,

יש הרבה דברים נעימים, נפלאים ונהדרים, ובע"ה הם הרוב המכריע.

בנוסף למה שנאמרהעני ממעש

אתה תבנה בית אחד ותשקיע בו

מה משנה לך מה קורה אצל שכניך

השאלה שלו באה ממקום אמיתי, מרצון טבעי להבין מהזמירות
 קורה בחיי הנישואים בין זוגות רגילים ונורמליים

לא ממקום של סקרנות, אלא מרצון להכיר גם את הדברים, שמדברים עליהם בפורומים, שמציגים אירועים פחות נעימים בחיי הנישואים.  לומר "מה זה משנה מה קורה אצל שכניך" מתעלם ממציאות החיים. 

השאלה שלי באה ממקום חטטני, מרצון מאולץ לחקור מהצדיק יסוד עלום
סתם.

הנימה שלך היתה מעצבנת יקירי, אני אופטימי לגבי הבית שיהיה לי בעתיד אבל בהחלט קיבלתי רשמים רבים מקרוב ומרחוק לכך שיש התמודדויות לא פשוטות מאוד ושכיחות מאוד בזוגיות, ותהיתי האם אני הוזה או מטפח הדהוד סלקטיבי של המגרעות לשם העצמת החרדה, או שאני דווקא התרשמתי נכון בנוגע לנושאים הלא פשוטים ועדיין הם מתכללים בצורה טובה בתוך הקשר.


קיבלתי תשובות טובות, ואני נעזר בזה בתור רושם כללי.

נאמנות בעיני זה א,בחיוך2019
רגשות קשים בטח שעולים במערכת אינטימית כי זה המקום לעבד אותם. וגם מריבות, זה כדי לאזן ולפתור דברים
גם אני איני נשוי אבל תראה:חתול זמני

עובדות:

 

– בישראל אנו עומדים על 40% גירושין בערך (פחות מזה במגזר הדתי אך גם לא מבוטל בכלל)

– מתוך אלה שאינם מתגרשים אני מניח שיש המון שפשוט סוחבים את זה מכל־מיני סיבות

– רוב הגירושים נגרמים בגלל: בגידות, בעיות כסף, אלכוהוליזם/שימוש בסמים, התעללות (רגשית או פיזית)

 

מחשבותיי:

 

– רוב הזוגות שראיתי או גרושים או גרועים

– אבל גם רוב האנשים שראיתי הם מטומטמים למדי (בלי להעליב)

– כמעט לכל האנשים החכמים (לא בידע כללי אלא חכמת החיים) שראיתי זוגיות מצוינת 

 

דעותיי האובייקטיביות:

 

– תאר לעצמך חניון תת־קרקעי גדול וסבוך עם הרבה קומות ועמודים. עכשיו תאר לעצמך שתי מכוניות שצריכות לצאת משם. בתוך שתי המכוניות האלה תאר לעצמך נהג ונהגת. עכשיו אומרים לך שהנהג והנהגת האלה מעולם לא למדו נהיגה, אין לזה מושג מה זה רכב, בנוסף לזה העיניים שלהם קשורות במטפחת עבה, ויש להם אובססיה גלויה להתנגש בדברים. אה, ויש גם מכוניות אחרות שנוסעות בחופשיות, וכל־מיני חלקים נעים ושערים נפתחים ונסגרים אוטומטית. זאת לדעתי נקודת המוצא של זוג נשוי בימינו, סבבה לאורך המטר הראשון, איזה כיף אני נוסע באוטו! .......

 

– עכשיו במקום זה, תאר לעצמך שכל־אחד מהם למד קצת נהיגה. תיאוריה לפחות. ותאר לעצמך שאמנם העיניים שלהם עדיין קשורות, אבל יש להם חבר שעוזר להם קצת ואומר להם קדימה קדימה אחורה אחורה סטופ. או, תאר לעצמך שהעיניים שלהם לא קשורות, אבל הראייה שלהם בערך -8 ואין להם משקפיים. אז הם רואים קצת אבל הרוב מטושטש מאוד. עכשיו תאר לעצמך שהם מרכיבים משקפיים, רואים גם אחד את המכונית של השני, ומשתדלים לא להתנגש.

 

=> אם יודעים מה עושים, יוצאים מנקודת מוצא של אמונה למידה שיפור סבלנות מתייעצים הרבה עם רב קרוב כו' כו' כו' אין שום סיבה שזה יהיה כל־כך גרוע.

 

=> אם עושים מה רוצים ומחזיקים בהשקפות גרועות (מגיע לי / אני מצפה / תאוות / חוסר אחריות / חוסר אמונה) אין מה להתפלא. השתייכות למגזר מסוים אינה אינדיקציה לכך שמחזיקים בכל הקלפים.

 

=> כן יכולות להיות התנגשויות שריטות שאלות ובעיות אבל יש הבדל בין מי שנע בעדינות ואחריות לבין מי שחושב שהוא מכייף במסלול מכוניות מתנגשות (למרבה הצער רוב האנושות. אבל: רבים בני שוממה מבני בעולה דלא ילדה בנים לגיהנם כוותייכו. רוב העולם צועד על עיוור ונתקל בפחים ופחתות מי שתורה בידו נר בידו).

 

=> לפעמים יש מקרי קיצון beyond our control כמו מחלות קשות כיו"ב זה באמת אין מה לעשות אבל באותה מידה יכול היה לקרות אם היית לבד בבית. אם הקב"ה רוצה שתסבול אל תדאג אתה תסבול.

מאיפה הנתון של 40%? חשבתי שפחותברגוע
לא זוכר מהיכן הנתון ייתכן שקצת פחות אבל גם אם 25%חתול זמני

זה אותו עיקרון

יכול להיות גם שפשוט פחות מקובל תרבותית להתגרש לאו דווקא שהנישואין יותר מאושרים

או כאמור, הסיבות המרכזיות לגירושין פחות נפוצות בקרב הציבור הדתי/חרדי וזה מאזן

מזה מעודד.....נחלת
העידוד הוא בזה שאין ללמוד מן השוטיםחתול זמני

ורובו המוחלט של העולם לא כולל יראי ה' נחשבים לשוטים

אתה מכיר מישהו שהוא עצמו תמיד נחמד וכיף לו?מרגול

מישהו שאף פעם אין לו תקופות קשות/מאתגרות?


אני לא מכירה. כי החיים, באופן טבעי, מזמנים קשיים שונים והתמודדויות שונות.

בנישואים, שבע"ה מחזיקים עד 120, זה מאוד אינטנסיבי. אתה חי עם אישה ובעצם בוחר לחיות את חייך איתה.

אז כפי שבכללי בחיים יש קשיים, כך גם בזוגיות. השאלה היא האם כמכלול היחסים טובים או שכמכלול הם רצופים מריבות והסתרות.


אמרו לפניי ביושר, יש הבדל גדול בין ויכוחים ותקופות של ריחוק, ובין הסתרות וחוסר אמון.

תקופות מאתגרות ומבאסות מניחה שלכל זוג יש.

חוסר אמון והסתרות זה כבר שונה לגמרי. וזה לא קיים אצל כל הזוגות, אבל כמובן לא יודעת להגיד לך סטטיסטיקה. מניחה שיותר נפוץ אמון ופתיחות, אבל לא עשיתי מחקר אמפירי בנושא

כתבו לך יפהגפן36

באמת הפורום לא משקף את שכיחות המקרים בזוגיות נורמלית.


יש קשרים זוגיים שיש בהם יותר קושי ויש שפחות.

לכן חשוב מאוד לשים לב מראש במי אתה בוחר, ואיך אתה בונה בעצמך יכולת לעבוד על מידותיך.


אני חושבת שהדבר שיותר משקף הוא מבט למציאות סביבך.

אתה מכיר זוגות, נכון?

לפעמים קשה, לפעמים קל, לחלק קשה בתדירות גבוהה יותר, ולחלק פחות.


יכולה לומר ממקום אישי- אני כמעט ולא כותבת כאן בפורום. את כמות הפעמים שהיה לנו קשה אחד עם השניה בשנות נישואינו אפשר לספור על יד אחת.


כשקשה אז קשה, אין ספק.

אבל זה זניח ממש לעומת כמות הכח והעוצמה שזה נותן, גם מול התמודדויות מורכבות מול המציאות. והיכולת ליצור יחד ולהתקדם יחד ולהשתפר כל הזמן היא ממש מתנה.


לצורך העניין- גם עם אחים יש לפעמים ריבים ועצבים, ועדיין הם עוגן מאוד משמעותי בחיים.


ככה זה יחסים קרובים בין אנשים. 

הכי חשובנגמרו לי השמותאחרונה

שנזכור ונזכיר לעצמינו כל הזמן שזוגיות היא לימוד. כמו כל דבר.

באמת באמת שאף אחד מאיתנו בני האדם לא נולד יודע זוגיות.

תורה היא ולימוד היא צריכה.

וככל שיותר נעמיק בלימוד הזה, זה ישפיע עלינו ויקדם אותנו גם במצבי חיכוך וקונפליקט.

וזה באמת כ"כ חשוב לזכור זאת ולחזק את עצמינו שזה לא שמשהו בנו או בשני/ה "דפוק" ו"למה כולם מצליחים ואנחנו לא", אלא שאנחנו פשוט צריכים ללמוד ולהתקדם.

 

ריבים או ויכוחים / חילוקי דעות / קונפליקטים / רגשות קשים / מועקות / מנגנוני הגנה שפועלים וכן הלאה הם נחלתם של כל הזוגות באשר הם.

הרי כולנו בני אדם, ובכל מערכת יחסים שהיא, אפילו אדם עם עצמו, לא יתכן לעבור חיים שלמים ללא חיכוך.

קרה לך לפחות פעם אחת בחייך שאתה עם עצמך לא היית בשלווה ושלום?

עם הוריך?

עם אחיך?

עם חברך?

ודאי.

אין שום מערכת סטרילית לחלטין כיוון שאנו כאן בעולם להשתלמות, לגדול, לצמוח.

ובמערכת הנישואין הקב"ה יצר באמת פלא עצום שדרך כולה בכלל ודרך חילוקי הדעות והקונפליקטים בפרט נוכל להתקדם בתנועה שתוביל אותנו גם לעומק וגם למעלה וקדימה, 

עוד לגדול בעצמינו, באדם שאנחנו, וגם בזוג שאנחנו

ועוד לצמוח ולהתפתח.

ובאמת השמים הם הגבול.

אז לא רק שלא צריך להיבהל ולפחד מהריבים, אלא להבין ששורשם עם פוטנציאל עצום לגדילה אישית וזוגית,

וללמוד איך "לריב נכון", 

ללמוד את השורש של הדברים. מה מניע אותנו, מה מטרגט אותנו, מה מכאיב ופוצע אותנו, איך אנחנו פועלים, למה זה הכאיב לנו, איך עוד אנחנו מחווטים, איך פועלים מנגנוני ההגנה שלנו, מהם הצרכים שלנו, מהם הקשיים שלנו, איפה זה פוגש את השני/ה, וכל השאלות הללו כנ"ל גם לצד השני ובעיקר בנקודת המפגש בין שנינו.

אז בעיקר ללמוד את עצמינו לעומק

וללמוד את בן הזוג שלנו לעומק

וללמוד את הזוגיות שלנו לעומק

ואת ניהול הקונפליקטים לעומק

ללמוד מה זה בכלל קשר ואיך עושים קשר טוב ואיך שומרים על קשר ואיך מעמיקים בקשר.

ובתוך הדבר הזה, ממש כמו ספירלה, ניתן לעלות ולהעמיק עוד ועוד.

גם להינות ולשמוח בכל הטוב הגדול שבביחד ב"ה, וגם לצמוח מהאתגרים.

ואותם אתגרים יכולים להיות מגוונים, כתבו לך נפלא כאן, שלרוב מה שאתה פוגש בפורום הם מקרי קצה ולא בהכרח מייצגים.

ונכון גם שיש חלוקה בין אתגרים שכיחים לבין אתגרים פחות שכיחים כדוגמת חוסר אמון והסתרות,

אבל שוב חשוב לזכור שכך או כך יש לנו מה לעשות עם זה, זה המון בידיים שלנו ובלימוד שלנו של הזוגיות.

אפשר להגיע לקירבה גדולה גם לאחר ריחוק גדול, אפשר להגיע לריפוי ב"ה, לתיקון ולצמיחה גם במקרים קשים.

וכמובן שבכל האתגרים השכיחים ניתן לגדול מהם, להתקדם, להעצים את מה שיש לנו.

 

אז מה בתכל'ס?

לדייק בחיפוש בן//בת הזוג בעיקר את הלב הטוב, המידות הטובות, האישיות והאדם שנמצא מולנו. שיהיה אדם טוב.

בנוסף, לצאת יחד שנינו מנקודת מוצא שזוגיות היא לימוד ואנחנו כאן כדי ללמוד אותה ולא לקחת אותה לעולם כמובן מאליו או כמשהו ש"או שיש לנו או שאין לנו", כי כמו כל דבר בטבע זה לא עובד ככה בלי השקעת אנרגיה אקטיבית במשהו שרוצים שיצא ממנו פירות.

וכמובן להשקיע ספציפית בלימוד ניהול נכון של קונפליקטים / ריבים / חילוקי דעות וגם בתקשורת מקרבת.

ואז כרגע יש איש ואישה שהלב שלהם במקום הנכון, אוהבים ומכבדים אחד את השנייה, לא לוקחים כמובן מאליו גם לא לאחר שנים רבות, לומדים זוגיות, עם רצון ומוכנות ללמוד ולהשקיע אקטיבית, לומדים גם על חיכוכים וחילוקי דעות ונמצאים כל הזמן בתנועה מתמדת של צמיחה והתפתחות.

להציע לחבר?נתקה

זה פיד בחורה שלי פה גולש לא ממזמן (מזל טוב )

 

רציתי לשאול.. 

אני רוצה לשדך לחבר מישהי..

עכשיו הוא בחור באמת חביב וטוב אבל.. המשפחה שלו גם סה"כ בסדר אבל.. אבא שלו קצט בעייתי

ז"א הוא ממש גס רוח ברמה אחרת.. אשמח לפרט אבל לא עכשיו.. אני ממש חושש שתיווצר בעייה..

 

1) בכל מקרה האם לדעתכם הורה כזה או אחר או התנהלות תרבותית מסויימת של משפחה זה מעקב בלהציע?

2) האם הבחור יצטרך לעבור למקום אחר תרם הנישואים בשביל להוכיח שהוא מתנתק מהתלות בהורים (במידה וזה קיצוני?)

3) במידה וכבר עכשיו מאוד קשה לו עם המשפחה האם 1 ו 2?

 

הוא לא פסול חיתון בגלל אבא שלואריק מהדרום

אם הוא עצמו עם מידות טובות מה הבעיה?

אם האבא סובל מתסמונת טורט עם  קופרולליה זה אולי צריך לשקול להזהיר כי יש גם מרכיב של נטיה תורשתית, לא בטוח שצריך להזהיר בשלב ההצעה.

החבר בסדר? זה מה שחשובהסטורי
הוא לא אבא שלו.

סביר שעל רוב החברים (אם הם לא מהשכונה הקרובה) אינך יודע איך אבא שלהם מתנהג.

לא מסכים עם הנאמר בתגובות. יש להתייחס בכובד ראש להעני ממעש
סקרנתנתקה

מה זה אומר 

לפערים יוצאי דופן במשפחה איתה מתחתניםהעני ממעש
מסכים שצריך להתייחס בכובד ראשהסטורי
לא מסכים עם הכיוונים של הפותח
לדעתי אבא זו בעיה רציניתשלג דאשתקד

מצד שני מותר לבחור הזה להתחתן.

אישית לא הייתי מציע בחור כזה אם הוא צעיר ובקשר רציף עם בית הוריו. מצד שני אם אתה יכול לחשוב איך לתווך דברים שיהיה ברור, אולי כן אםשר להציע ושהבחורה תבחן בעצמה את הדברים.

סביר להניח שהיא תגלה את אופי האבא מתישהו (תמיד יש שכנים וחברים או מגיעים לביקור וכדו)

בחורה שלךחתול זמני

1) אבא של אברהם היה תרח... ואבא של רחל ולאה היה לבן... אם יש בחורה רגישה שזה יכול להפריע לה אולי כדאי להציף את זה. או לבדוק מ־1 עד 10 כמה הבן יכול להתמודד עם זה מבחינת להתרחק מהאווירה הזאת או להיות קונטרה/מגן משמעותי מספיק כדי להגן על אשתו.

 

2) לא אבל זה יכול לשמש כאינדיקציה הוא צריך בעצמו לדעת מה הוא רוצה ומה הוא יכול או לא יכול לעשות.

יכולים להיות הורים קשים אבל יכולים להיות גם ילדים חזקים שפשוט פחות בקשר או יודעים להציב גבולות ברורים מאוד (או כאלה שלא מזיז להם).

 

3) שילמד להתמודד איתם או להתרחק מהם לא חושב שזה רעיון טוב להכניס בחורה לתוך קושי.

אם הבחור מודע שזה בעייתירקאני

אז אני לא רואה בעיה לשדך לו

אם הוא עמוק בתוך הקשר בלי מודעות אז זו קצת בעיה

אולי כדאי לדבר איתו על זה שישתף את הבחורה בנושא הזה

 

לא מבינה מה הקשר לאבא שלו. העיקר הבחור. שהוא לאנחלת

יהיה גס רוח ובוטה....כל אחד מאיתנו מכיר לפני ולפנים את ההורים של הצד השני?! תמהני.

תודה לכםנתקהאחרונה

תודה על התגובות המחכימות

אמת

מסכים שהוא זה לא משפחתו

ומצד שני מסכים שכל אחד מקבל מה את ההתמודדויות שלו 

ועם זה הוא צריך לעבוד ולפעמים מגלים שלא כמו שחשבנו

 

פשוט מעניין אותימה לדעתכם הגבול בתרבות גסה

והאם למשל יש בחורות שלא להציע כלל או משו כזה שזה לא ממש יתאים להם

והאם זה אומר עליהם טוב או רע? שהם לא מוכנות למצוא את הטוב ברע?

 

טוב זה ממש כללי אז אחרי זה נראה לי שאפשר לסגור את הפיד

תודה לכם

אלימות בזוגיותנחלת

זה מתחיל לפעמים כל כך דק, עדין והולך והולך ומחריף, אם אנו מניחים רגל

במלכודת הדבש הזו.

 

ספר קשה. מאוד. לדעתי, חובה:

"הכל עניין של פיקסלים". תמר.

הערת שוליים - גם תמר, מתארת בקצרה את תקופת השידוכים  והאירושין עם אותו אדם, שלבסוף נישאה לו. אתר "בין הזמנים".

 

גם באתר הידברות יש ראיון של מורן קורס בנושא.

 

בחוברת "המקום" יש כתבה גדולה על כך.

 

 

 

את מקבלת כסף על ההפצה המקיפה הזו?נקדימון
אני לא יודע אם יש פורום שלא הספמת עם זה.
נניח שכןשלג דאשתקד
מה אכפת לך? אולי היא מפיצה חומר טוב ומעניין?!
בכלל לא נראה לי קשור לכסף. אלא חכמת חייםקעלעברימבאר

@נחלת  אני צודק?

(אני בדרך כלל לא קורא פה. זה פשוט קפץ לי בראשי)קעלעברימבאראחרונה
קראתי חלקמישהי נשואה

המפרקים שהיה אפשר באינטרנט.


לא הבנתי - למה היא מתארת כאילו זו בעיה

שהיא ניקתה את הבית / הפעילה מכונות כביסה וכו'?


זה מתואר כאילו זה בעייתי

וזה שהיא משתפת את בעלה במה שהיא עשתה בבית

מה הבעיה בזה?


הספר הזה חשוד שיש בו בעצם רעיון וניסיון לפרק בתים.


לתת לאשה תחושה שהיא אוכלת  אותה בגלל שהיא עקרת בית.

בגלל שהיא עושה את התפקידים של אמא.

מנקה מסדרת מבשלת מכבסת.

מה הבעיה בזה?


דרך אגב אם כבר רוצים לעזור לדמות בסיפור

הבעיה העיקרית היא- זה שהיא מרצה

היא מפחדת

היא מרצה.

אם היא לא היתה מרצה

גם הבעל שלה לא היה משתלט עליה כמו שמתואר


** ואני מסייגת שלא קראתי הכל.


רק מה שהיה אפשר באינטרנט.


אז אני ממליצה למי שהשתכנע מהספר הזה

לעקוב דווקא אחרי מישהי בשם:

חני בצון


---------------------


תמר כותבת לעצמה בהערות שוליים

שמותר לה גם לתת מקום לעצמה

כל פעם במילים אחרות

ברור שזה מרכיב מאוד משמעותי בקשר שלה עם בעלה

ועם כל הסביבה שלה


לאותה תמר (כן אני יודעת שזו דמות מספר)

הייתי ממליצה ללכת לטיפול רגשי

שיעזור לה לעמוד על שלה

לתת לעצמה מקום.

וממילא היא היתה מקבלת גם יותר מקום מהסביבה.


ואל תשכחו- זה עוד ניסיון להסביר לנשים כמה זה לא טוב להיות עקרת בית. להיות בתפקיד האשה.


כן זה לא פסול שהיא ניקתה וסידרה ושוב ניקתה חשוב הפעילה מייבש.

מאוד הפריע לי האופן שבו מתואר שהיא הפעילה שוב חשוב מיבש!


זו הדיעה שלי אני בטוחה שיש לכם דיעות משלכם

מוזמנים להגיב. (יהונתן גרובר עיין שם שם)


וגם ממליצה לצפות קצת במיכל לויטין


מסכים איתך חלקיתשלג דאשתקד

האמת, חוברות כמו "המקום", חשודות בעיניי באופן מיידי בדברים שאת אומרת. מדובר בביטאון של חרדים סופר מודרניים, מניח שאחוסי הגירושין שם גדולים מאוד וכמעט כל הנשים שמעורבות בפרוייקטים האלה לא נשואות.

הטענה היא תמיד, שמצד שני זה גם פותח את העיניים לאלו שען נמצאים במצב של אלימות וסכנה (לצערי הכרתי לא מעט גברים - בעיקר חרדיים - שנמצאים במקום הזה. גבר חרדי שמתחתן הוא מאוד נאיבי וחסר ניסיון. יש נשים, בעיקר אלימות או מטורפות, שמנצלות את זה והגבר לרוב לא יגיב וינסה לרצות. אצל גברים המודעות נמוכה מאוד, ולהיפך החינוך הוא תמיד ל"מכבדה כגופו" וכו וכו, וכאנשים חסרי ניסיון וגםחסרי השכלה ומשענת כלכלית, הם מאוד בקלות נכנסים ללופ הזה של ריצוי וכניעה. יש לי כמה חברים שהתגרשו אחרי שנים רבות, ומהסיפורים שלהם אין לי מושג איך החזיקו יום אחד. אחד מהם היה נשוי לחולת נפש רשמית, שאפילו את העובדה הזו היא הצליחה החליק לו ולגרום לו להתחתן איתה).


אז מה טוב, קשה להגיד. ככלל זה תלוי באיזו אוכלוסייה אני נמצא/ת. אם אני נערה שמוקפת בפמיניסטיות קלאפטעס, עדיף לקחת איזון עם ספרי בגן השלום. אם אני מנשות השאלים, כדאי לקרוא המקום.

והעי חשוב זה לקוות ולהתפלל שיהיו לנו עיניים טובות וחדות, לראות כל הזמן את מה שטוב, ולדעת אם זה באמת טוב

כתבת יפה ונכון!מישהי נשואה

מדוייק

ושיהיה ברור שלא תקין לא אשה מוכה ולא גבר מוכה


שאלת המאורסים החופרת😅אוי טאטע!

רעיונות למקומות באזור המרכז המורחב שיש בהם קהילה דתית תורנית עם זוגות טריים גם, ושהשכירות שם לא מאוד יקרה עד כמה שאפשר במרכז?

בלוד יש כמה קהילות שיכולות להתאיםפשוט אני..
אתה יכול לפרט טיפה?אוי טאטע!

השמות של הקהילות?

באיזה שכונות בערך?

לודז'חתול זמני

הידועה בשם הפחות פופולרי לוד

מזל טובהסטורי
איפה שיש ערבים, זה מועיל לשכר הדירהמשה
למשל,לוד.
קולולוש - נחלת יצחק?נתקהאחרונה

אם תשאלי אותי

נחלת יצחק

רמה גבוהה אומר מראש

אבל גן עדן בשנה הראשונה

לדעתי

אולי יעניין אותך