יש גם ריחוק בחיי האישות.

רק אחרי שפותרים את עניים הריחוק הזוגי, עובדים על הזוגיות ומגיעים לקירבה - אפשר בהחלט לשים דגש גם על חיי האישות ולשפר גם אותם.

אבל לא בסדר הפוך לדעתי, כי קודם כל צריך להרגיש שלמות וחיבור נפשי-מהותי, ורק אח"כ ומהמקום הזה הגוף גם יכול לומר את שלו ולראות איך הוא יותר נהנה, יותר עם חשק, ויותר בהכל גם בחיי האישות.

נשמע יקרה שטיפול זוגי ובסופו הדרכה נכונה לחיי אישות יוכל לעזור לכם מאוד

בהצלחה רבה רבה 

כותב מה שאנחנו עברנו

נישואים בגיל צעיר

מה שאני מבין היום לא הבנתי אז - אם רק הייתי גבר מפרגן ותומך ומקשיב ומכיל ומוותר ואוהב מהיום הראשון היינו זוג מדהים.אני לא חף מטעויות כלל וכלל.

החלק שלה לא רלוונטי- אני שומר על כבודה!

בעיות קטנות שלא מטופלות מהיום הראשון
השנים עוברות והבעיות גדלות וגדלות

ידענו שאנו רוצים לפרק כבר בשנה הראשונה
הילדים המתוקים נולדו - והם כל עולמינו

וחיים בשבילם - ושותקים בשבילם

והזוגיות נשכחת לגמרי

האהבה נשכחת

הזוגיות נשכחת

התשוקה נשכחת

מירוץ החיים והקריירה שולטים לגמרי בחיים

ואתה בורח מהזוגיות לעבודה

ובורח מהזוגיות לילדים

ובורח מהאשה - מהגבר לכל מה שעושה לך טוב

כי מי יבחר במריבות ??

וכל מפגש הוא מריבות

אז מעדיפים ובוחרים בריחוק ושתיקה

"רק לא מריבה"

והזמן עובר

והפערים מתעצמים

והסדק הופך מכתש
ובמכתש כבר קשה לטפל

והמרחק הפיזי מביא את השקט המיוחל

אז אין רומנטיקה ואהבה

ואין חבר

ואין ידיד

ואז אין חדר משותף

ואין יחסי אישות

ומתפתחת איבה

המרחק פוגע בכולם

באשה בגבר ובילדים

בית תקין חייב זוג הורים אוהבים!

ומבקש להבהיר

בכל בעייה תטפלו ותדברו או בעצמכם או עם טיפול - בעיות לא נפתרות לבד ולא נעלמות

לצאת רק אתם בקביעות לפחות פעם בשבוע

תדברו תתעניינו גם בזמן העבודה

תפרגנו

תהיו שותפים במטלות הבית

תאהבו ותחזרו כל השנה

כמה שפחות ביקורת - וגם ללמוד איך לומר ומתי 

שיח מקרב ולא מרחיק

תאמרו שאתם אוהבים - גם אם זה נראה לכם ברור

תחמיאו - מחמאות לא עולות כסף

תשקיעו באהבה בלי גבול- זה לא המקום לחסוך בו

אל תשכחו אתם הזוג אתם תמיד במקום הראשון לפני קריירה ולפני הילדים אתם הגזע של הבית הזה.

לא בא להפחיד אף אחד ההיפך

שמח מאוד שמציאות החיים הזוגית שלך טובה ותקינה ומאחל לך את כל הטוב

מספר פה מציאות חיים ולא מחרטט - אלה הם חיינו

כותב איפה טעיתי - סור מרע

כותב מה לדעתי חשוב לשים לב בנישואין בכדי שלא ייקרה - עשה טוב

ומכוון לנורות אזהרה הרבה ליפני הפרדת חדרים - שמזה כבר ממש קשה לחזור לזוגיות תקינה

והופתעתי לגלות שיש מיקרים בודדים שמפרידים חדרים גם אחרי שנתיים נישואין

@or1900 כואבות לי אישית.

יש כאן אדם שלם וחיים שלמים מאחורי המקלדת.

המילים שכתבת לו שוב ושוב במהלך השירשור הזה פשוט פוגעות, אפילו בי כצופה מהצד, ואני רק יכולה לתאר כמה בו.

הוא כתב לך שאינו מעוניין לפרוס את חייו ע"ג הפורום, אך ענית שזה לא פייר כי זה עלול לתסכל זוגות אחרים וכו',

אז למרות שלא רצה - ניסה לפרט מדם ליבו את חייו וכאביו

ואז לענות לו שהכל גיבוב של שטויות? זה כואב כואב כואב יקרה!

ממש כואב הלב

אפשר להביע שאת לא מבינה, אפשר לשאול באישי ואם ירצה יפרט - אבל לכתוב שטויות וגיבוב וקלישאות ול"הכריח" לכתוב שאין רצון - זה פשוט פוגע מדי והייתי חייבת להגיד כאן (וסליחה שלא באישי, רציתי דווקא שהוא וכל יתר האנשים יקראו את הדברים כאן בגלל הכאב הגדול שיש כאן).

אני מבינה שאת בסה"כ מנסה להבין, ואולי גם להגן על קוראים אחרים שלא יבהלו או יפחדו וכו' - אבל הדרך הספציפית הזו שהדברים נעשו פשוט כאבה מדי ופגעה מדי בצד השני

ולך @or1900  שולחת הרבה חיזוק וכוחות, לא פשוט בכלל בכלל מה שאתה עובר והלוואי שיהיו לך ולכולנו רק בשורות טובות ב"ה.

ככ לא מסכימה איתך 
אתה כנראה לא יודע מה זה אישה פגועה

אולי היה משהו בעבר הרחוק, לא מתארת שום דבר מיוחד שמסביר כזאת תגובה ארוכה וממושכת

"חיבור מהיר" במצב כמו שהפותחת מתארת יכול להזיק מאוד מאוד (ושוב מאוד)

לא רק לטווח הקצר, אלא גם לטווח הארוך.

כאשר כל אדם, ובעיקר אישה, מאפשר פתיחות נפשית וגופנית עד למגע הכי אינטימי - זה צריך להיות מרצון שלם, משלמות, מחיבור.

מצב שאישה מרגישה ריחוק עצום, חוסר אהבה, חוסר רצון מוחלט והיא "מכריחה" את עצמה לזה רק כי זה "יכול לסייע לבעלה" (גם על זה חולקת. הרבה מאוד גברים לא מוכנים בשום אופן להיות יחד באינטימיות כאשר האישה שלהם לא רוצה בכך, וזה מוריד להם לגמרי כל חשק או רצון לכך במציאות שכזו.) - אישה כזו יכולה להיכנס למעגל הרסני של ניתוק מהגוף שלה,

מהנפש שלה,

אפתיות,

אדישות,

ל"ע דברים רעים אחרים בגוף

הגוף זוכר הכל. תמיד.

אם לא טוב לו, אם לא נעים לו, אם הוא לא מחובר לנפש - הוא זוכר.

וכל "פעם אחת" כזו, גם אם זה "קוויקי" נזכרת.

ואז לפעם הבאה הגוף עוד יותר יתכווץ.

עוד יותר יהיה בלי חשק.

עוד יותר יהיה מנותק מעצמו ומהבחירה, הרצון, האוטונומיה שלו.

זה פשוט בכוח לנתק את החשק מעצמנו...

מבינה מאוד את המקום שבו כתבת,

אבל ביחסי אישות זה לא יכול להיות פתרון!

זה הדבר הכי אינטימי ואישי וכולל בתוכו כ"כ כ"כ הרבה רבדים

ואף אחד לא צריך להכריח את עצמו להיות במקום הכי רגיש וחשוף שלו ברגע של ריחוק גדול, כעס, תסכול וחסר רצון וחשק מוחלטים.

זה לא אומר שהמצב ככה צריך להישאר.

אבל הפתרון הוא לא להכריח את עצמנו,

אלא לנסות קודם כל לעבוד על הזוגיות,

וכאשר הנפש תהיה שלמה - אפשר להתחיל ולעבוד גם על הגוף שיצטרף ויהיה בהנאה ושמחה וחיבור שלם.

רק זה הסדר, לא הפוך.

שלום חברים.

אחרי קריאה של רוב התגובות, נראה לי שיש מה להוסיף, אז הרשו לי לחדד: 

לעניות דעתי קיים פער בין בעלים לנשותיהם בתפיסת קיום יחסים או היעדרם.

אצל הרעיה קיום היחסים הוא פשוט כזה: לאחר שבן הזוג הקשיב לי והבין אותי, לאחר שהוא עזר לי גם בסיוע פיזי, לאחר שרוב הצרכים הנפשיים, הרגשיים והפיזיים מולאו ונפתרו, ניתן להגיע לפיסגה: קיום יחסים. להרגשת הרעיה, רק לאחר שהעוגה אפויה היטב, מרוחה בקרם כיאות, ניתן להניח עליה את הדובדבן שבקצפת: קיום היחסים. לכן גם לאשה פחות חשוב המינון של היחסים אלא בעיקר האיכות, כמה הבעל השקיע בהם וכדומה.  

לעומת זה, המבט של רוב הבעלים הוא שעצם קיום היחסים או תדירותם מהווה מבחן לאיכות הזוגיות כולה. כלומר בעל מרגיש שזוגיות ללא יחסים כמעט לא שווה מאומה. מבחינת הבנים זה כמו סעודה ללא לחם, חסר מה שמשביע. כל השאר זה תוספות, אבל בלי זה - העיקר חסר מן הספר. בקצה המחנה יהיו בעלים שירגישו שבלי יחסים אין שום טעם להשקיע בזוגיות. מבחינת הבעל, הוא מעתיק את הגישה שלו אל האשה: "אם אשתי מזלזלת אפילו בדבר כל כך בסיסי, אז הנישואין כמעט לא שווים".  או בקטע חיובי: "אם יש ביננו יחסים, אז יש טעם להשקיע ברגש ונפש, להתחבר למשפחת רעייתי, לטפח את הסביבה הפיזית. יש עתיד לקשר".

כלומר גם גברים מעונינים בחיבור רגשי ונפשי עם האשה, ונעלבים מחיבור גופני ללא רגש ונפש. אבל מבחינתם רק אחרי שהאשה מבינה את הצורך בקשר גופני, ניתן להתקדם לחיבור נשמות. 

זה להרגשתי ודעתי פער ראשון בין המגדרים.

בנוסף קיים נתון נוסף שכדאי לקחת בחשבון, ייתכן שהוא יסביר לנו טוב יותר את הדיון הסוער. 

ההבדל הוא מה קורה כאשר דווקא כן מקיימים יחסים, למרות שבהתחלה עדיין אין רצון מלא של הגברת. זה ההבדל המהותי בין איש לאשה.

אמנם בהתחלה יש לה התנגדות, אך עם ההתקדמות בא התיאבון והתשוקה. הגברת אומרת לעצמה: אם הוא כל כך רוצה אותי וכבר מבקש לשכב איתי, אז כנראה הוא כבר באמת מאוד אוהב אותי. היא מעתיקה את הגישה שלה אל בן זוגה, מפרשת את הקירבה הגופנית מצידו, כביטוי שכביכול מבחינתו היחסים כבר נמצאים בפיסגה. האשה אומרת לעצמה: "הרי כבר אנו מקיימים יחסים, אז הנה לי סימן שמבחינתו כל הצרכים הבסיסיים כבר נפתרו. אם הוא כבר נמצא בפסגת הקשר, סימן שטעיתי והוא באמת אוהב אותי.  אז הנה גם אני משלימה עם כל מה שחשבתי שחסר ומשתתפת איתו בקירבה. אם הוא כבר מלקק דובדבנים, סימן שכל העוגה טובה לו וכל הקרם מצא חן בעיניו. כלומר אצל נשים עם האוכל בא התיאבון.  אצל גברים זה לא קורה ולא יקרה. אם אין תאווה למשהו מסויים, נניח לקשישה מאוד,  קשה עד בלתי אפשרי לגרות אותם תוך כדי.  

אולי זה ההסבר לגישה של הגברת סיה ועוד חברים ורבנים שטענו שעדיף לקיים יחסים גם אם בהתחלה הגברת עדיין לא לגמרי שם. אף אחד לא טען שרצוי לקיים יחסים מלאים בלי שום רצון של הגברת, אלא שיש לבחון מה קורה בסוף. הגברת מרגישה שאם הסוף טוב - אז הכל טוב. אם תוך כדי נפתח  ליבה של האשה - אז יש קשר. גם אם פתיחת לב זו היתה רק בשלב מתקדם יותר של היחסים. לכן המליצו חלק מהחבר'ה פשוט להתחיל ביחסים והשיפור יבוא ממילא תוך כדי ההנאה ומשם לכל החיים המשותפים. בנוסף, גישה זו גורסת את הנזק שעלול להיגרם לנישואין מחמת היעדר יחסים. בשביל הבעל העיקר חסר מן הספר, מה שעלול לפתח אצלו משקעים ומרירות שעלולים לפגוע בזוגיות. לעומת חברי הפורום האחרים שטענו שאם בהתחלה אין רצון ותשוקה של הגברת, אז לא טוב לנסות לעורר אותם. 

מה חושבים?       

אכן כך וטוב שכך.

האשה ניחנה בחיישן רגיש שמודד כל החודש את יחס בעלה אליה. החיישן יודע לזהות זיופים, חנופה או אהבה מדומה בימים מסוימים.     

גם הפרט השני נכון. קיים מידרג של הרגשות של האשה לנושא. בגדול ארבע קבוצות. 

1. לפעמים האשה מעונינת יותר מהבעל. ישנם מצבים כאלה ו/אן זוגות כאלה, כולל שרשורי ייעוץ עליהם. אמנם קבוצה זו פחות מצויה בדורנו מאשר בתקופת חז"ל, אבל קיימת. 

2. לפעמים יש התאמה יחסית בצרכים וברצונות. משום מה קבוצה זו פחות פותחת דיונים דחופים... 

3. לפעמים האשה חסרה רק את התיאבון הראשוני, אבל כאשר העניין יתחיל היא תהיה שם לגמרי, בנפש ובגוף. על מצב כזה הגיעה ההמלצה לבדוק האם כדאי שהאשה תתאמץ קצת בהתחלה, תציע לבעלה את החיבור, בסוף היא תתוגמל מעל ומעבר. בכל המישורים.

4. לפעמים האשה פגועה עד כדי כך שקשה לה אפילו רק להתחיל. על כזה מצב מומלץ שלפחות תסביר לבעלה את הרגשתה. תסביר שהיתה שמחה להיות איתו, גם למענה וגם למענו. תרגיש ותבין את הרצון של בעלה ואת הוויתור שלו, זה המקסימום שהיא יכולה לעשות.  

אולי על כזה מצב נאמר הפסוק בספר משלי פרק יט: "גם בלא דעת נפש לא טוב", וביאר רשי שם: "גם בלא דעת" - בכופה את אשתו לתשמיש המטה.  (על פי דברי הגמרא במסכת עירובין דף ק). מי אנו שנחלוק על הקביעה שקיים מצב שבו לא טוב לכפות, גם לא האשה את עצמה.  

למעשה, כמו שאמרו, יש לדעת שבדרך כלל היעדר יחסים מלא זו אזעקה שמתריעה על בעיה לא פשוטה בזוגיות. זהו מצב שלא מומלץ להותירו לזמן ארוך. אם בעלך לא מעוניין להשקיע / להשתתף בטיפול, נסי לפחות בעצמך להיוועץ באדם מקצועי, או לפחות בספרות איכותית בנושא. גם תביני ותקבלי טוב יותר את עצמך וסביבתך, גם יהיה שיפור כלשהו בזוגיות, גם תהיי רגועה יותר אם תבחרו לפרק את החבילה. 

בכל מקרה פרגני לעצמך יישר כח על השקעתך בנישואין. על הנכונות לבקש עזרה מהפורום, על הנכונות להבין והרצון ליישם. פרגני לעצמך גם על זה שהטבילה עצמה מבטאת התמסרות והיפתחות, גם ללא הרבה מעבר.

 בהצלחה. 

עד שתקבעו טיפול רגיל בין בקופ"ח ובין בפרטי.

זה יכול להיות טיפול ראשוני עד שתתארגנו על עצמכם.

שירגיש שהוא לא לבד.

נשמע שאת מאוד תומכת בו, קשובה לו, הוא זכה.

גם את כנראה זקוקה לעצה מיקצועית איך להתמודד.

הוא עבר איזה משבר אישי לאחרונה? משהו שיכול לגרום לדיכאון?

דברו שניכם על חשיבות השליטה העצמית.

בלי הלקאה, בלי ייסורי אשם, בלי לשנוא את מה שהיה.

כי הנטייה להתפרצות היא חלק ממנו, ואם הוא ישנא את הנטייה הזאת ואת החלק הזה בעצמו, במצב דחק היא תתעורר וביתר עוצמה.

בעיניי חשוב שהוא יבטא גם מה המחשבה מאחורי ההתפרצות:

אולי היא "אני כל כך לבד בעולם הזה, בא לי לברוח מכל המחויבויות ותחומי האחריות שלי"

או שהיא אומרת "אני לחוץ כל כך, לא יכול לשאת עוד מיליגרם של לחץ"

או "אין לי כוח להשקיע בחיים ולכן מה שעולה בי מוציא החוצה"

חשוב שתדברו ביניכם לעומק. תנסו להבין את העולם הפנימי שלו.

וכמובן- ליצור לילד חוויה טובה עם אבא. חווייה בונה ביטחון.

אם הילד בר דעת ממש לדבר אתו על שליטה עצמית ולהגיד לו שהוא מבטיח לשלוט בעצמו.

לא רק לטייח, אלא גם לתת מרפא לשריטה שנוצרה.

הסיטואציה לא ברורה לגמרי.

קורה שיש לחצים ועצבים בחיים.

מה זה אומר זרק?

זרק כדור? זרק מלחיה? כדור שלג? זרק מילה?

את לא צריכה להשתלט על הסיטואציה..

את לא אשת מקצוע ואת לא צריכה לאבחן אותו לדכאון.

לדכאון יש תסמינים כללים ותסמינים אישיים.

אתן דוגמא:

אני אוהב מאוד ללמוד תורה.

אבל, יש אנשים שאומרים שכשאני לומד חומר מסויים זה אומר שאני לא בסדר.

בפועל, כשדיברתי עם רופא המשפחה על זה הוא אמר לי שזה לא סימן, להיפף זה סימן שאני בריא.

לכן מאוד חשוב להאציל במקרה הזה את הסמכות של ההכרעה והבדיקה וההתעייצות לאיש מקצוע.

למה לרוץ לטיפול? אולי רופא המשפחה יכול לתת כיוון?

הוא יודע מה הוא עובר בחיים ואת לא. את לא יודע מה העבר והווה משליכים על נשמתו...

ועם כל הדאגה, ער"ן זה לא הפתרון למקרים כאלו לדעתי.

הייתי מתחיל ברופא בהתייעצות משותפת על רופא המשפחה ואז לפי הגישה הכללית שלכם.

יש אנשים שבשבילהם "רב" הוא דמות שהם יכולים לסמוך עליה בנושא.

ויש אחרים שמדברים עם משפחה (אני ממש לא ממליץ) ויש שעם חברים.

אגב, תני לו קצת מרחב..

רק תקחי בחשבון שכנראה לי שאם הוא לחוץ, אולי זה לא הזמן לעוד ילדים במשפחה? (היספור על הרב עם זה שחסר מקום בבית..)

אלו תגובות שמזמינות אותה להיפתח יותר. היא כאילו נותנת לך פה קצה חוט ומצפה שתתעניין בעולמה.

תגובות שיפתחו אותה הן כאלו:

"אני שומע. מתי הרגשת את זה לאחרונה?"

"זה נשמע ממש כואב להרגיש ככה לבד. רוצה לספר לי עוד?"

"איך אפשר להיות שם בשבילך?"

"את רוצה לספר לי יותר? אני מאוד רוצה לדעת"

"איך אפשר לתמוך בך ולהקל עליך?"

וכו'

לשאול שאלות ולא להציע פתרון, זו התורה כולה

להיפך התגובה שלך מחממת את הלב.

קודם כל, לצאת מנקודת הנחה שמישהו שמרגיש שלא רואים אותו והוא לא מעניין זה יכול לכאוב מאד מאד מאד. ובסיטואציות של המשפחה שלך, שהיא לא גדלה בה, באירועים משפחתיים שיש הרבה רעש ובלגן ואפשר למצוא את עצמך בצד בלי מישהו לדבר איתו - זה מאד מקשה.

אחר כך, תשאל אותה. תגיד לה שניסית להיות איתה ולעודד אותה. תן לה לחשוב ולענות - מה את רוצה לשמוע? מה היה מעודד אותך שאני אגיד?

לא בשביל שתדקלם את זה פעם הבאה, אלא כדי שתבין לעומק.

התגובה שלך היתה מעולה, אבל זה לא מה ש*היא* ציפתה, או מה ש*היא* מרגישה כעידוד ותמיכה.

זה ממש הגיוני. מישהו אחד צריך שיגידו לו - קטן עליך אתה מעולה ותעבור את זה, וזהו להתעלם מהקושי, ומישהו אחר צריך שיתנו לו שקט במיטה כשהוא הולך למיטה, ומישהו אחר צריך שדווקא יבואו אחריו וישאלו שוב ויכינו לו שוקו וישתתפו איתו בגל העצב הזה עד שיעבור.

ואם לא ברור לך או לא ברור לה - קח את התשובה של שוקולד פרה

זה באמת סוג התגובות שמאפשרות לפרוק רגש. תגובות של פתרון (אז תהיי איתי/אז אל תבואי) או של עידוד לפני שמקשיבים ממש עד הסוף (את מעולה ברור שכיף לדבר איתך) יכולות לתת הרגשה שהרגש שהיא חווה כרגע בעוצמה לא חשוב/לא משנה/משעמם/מתיש אותך.

בגדול אני מרגיש שהיא מצפה שאני אהיה איתה בזה שבאמת לא מעריכים אותה ואעלב יחד איתה אני מנסה לא לבטל את זה למרות שבתוכי אני חושב שהיא נורא נחיתית (כמובן שלא אגיד )אבל אולי איכשהו אני לא מצליח באמת להראות שאני גם חושב שהיא כזאת לא מוערכת (וגם חושב שכשמישהו כל הזמן משדר את זה אז גם לאנשים קצת קשה עם זה)ומרגישה בודדה 'לא מבינים אותה .

בגדול אני חושב שכן הגבתי כמו שכתבתם שאלתי מה היתה הציפייה שלה שאני יגיב וסוג התשובות הם אני בודדה ותן לי להיות עם זה לבד שאין לי זוגיות (כמו שכתבתי זה על קצה המזלג ...פשוט נשברתי עכשיו לבקש עזרה במקרה האחרון)וזה באמת נורא מתסכל לשמוע את זה כל הזמן. אז אם בכל אופן מתוך לב של אשה לאשה אתן יכולות להעמיק את הטעות שלי בתגובה ממש אשמח.

אבל כן כדאי שתחשבו ביחד איך היא יכולה להפגש יותר עם חברות/משפחה, נשים חייבות את זה בשביל לא להרגיש בדידות.

לגבי התחושות שלה שהיא נעלבת ממך קשה לי לעזור, אולי הנשים כאן ידעו יותר.

כתבו פה הרבה עצות חכמות לפניי. אבל אני אתעסק עם משהו אחר:

התפקיד שלך הוא להציב לה גבול רגשי. הרגשות שלך נשארים אצלך. אני נמצה פה בתור בעל ומוכן לחבק ולהיות ולהקשיב וכו. אבל אתה צריך להשאיר את האשמה שלה אצלה.

את ה"כיווץ" בגוף שאתה מרגיש ושלח אותך כנראה לכתוב את הפוסט הזה- את זה תשאיר אצלה. זה שלה. זה לא קשור אליך.

אתה יכול לעזור? אולי. אתה בן זוג מכיל וכל העצות הטובות? כן ! אבל זה שלה. לא שלך.

1. מציעה בזמן שהיא לא בקושי, לשאול אותה איזה דברים יכולים לעזור לה שתעשה.

אם היא לא אומרת אפשר להציע:

חיבוק, לשבת לידה, להגיד לה שאתה אוהב אותה,

להגיד עליה דברים טובים, מחווה של משהו טעים נגיד שוקולד ושתיה חמה, או ארוחת ערב..

2. באופן כללי כנראה כואב לה והיא רוצה להרגיש אהובה, שרואים אתה ומשתתפים בצערה, ממליצה לעזור לה בשיח של הכרה בתחושות שלה;

נשמע ממש מבאס, זה בטח עצוב וכו

בשלב ראשון לא לתת פתרונות, לא לנסות לשכנע אותה שזה פחות נורא ממה שהיא מרגישה או שזה לא נכון. כדי להכנס לפרופורציה היא צריכה קודם כל תיקוף והכרה במה שהיא מרגישה עכשיו, וזה מה שהיא צריכ  (גם אם כנראה אובייקטיבית זה לא נכון שכולם לא אוהבים אותה או חושבים שהיא גרועה.)

אחרי זה להגיד שאתה ממש אוהב אותה וחושב עליה דברים טובים, ולפרט מה הדברים הטובים שאתה רואה ומעריך..  וגם מחוות כמו שהצעתי ברשימה למעלה.

מעבר לזה, אם אתה רואה שיש לה קשיים משמעותיים כדאי לעודד אותה לקבל עזרה רגשית שתעזור לה להרגיש טוב ולטפל בקשיים מהשורש וגם למד כלי התמודדות. 

תודה על השיתוף,

משתתפת בצערך, כואב

איזה לב גדול שמתבטא במעשים קטנים שמחממים את הלב ומאירים את היום

איזה אומנות, ללמוד להביע ככה אהבה ותשומת לב בשגרה

ממש תודה שכתבת

אקח את זה גם לזוגיות וגם לילדים, להסתכל עליהם בעין טובה ולשלוח להם מסרים מחממי לב

הרבה כוחות יקרה אחת

שתרגישי את השם איתך 

נשמע איש מדהים ואבידה גדולה כל כך💔

תודה ששיתפת וחיבוק גדול ממש🥲

הלוואי שנצליח לאמץ לפחות חלק

איזה אדם מופלא!

איזה איש ובעל מופלא!

וואו וואו

באמת נעתקת הנשימה לקרוא כמה כמה הוא אהב ואוהב אותך! אינסוף, זה באמת באמת אינסוף.

בטוחה שגם עכשיו הוא שומר עלייך מלמעלה ואוהב, כ"כ כ"כ אוהב ורוצה את ההכי הכי טוב עבורך ושתחייכי את החיוך המקסים שלך שכ"כ משמח אותו ❤

ריגשת אותי כ"כ

איזו ברכה ואור עצום הוא והזוגיות שלכם

תודה רבה שנתת לנו הצצה קטנה לאור הגדול הזה שלו, למודל הזוגיות המבורכת הזו, לנתינה, למחשבה על האחר, לאהבה העצומה, לפינוק והשמחה.

זה פשוט מעורר השראה

ב"ה שנזכה כולנו ללמוד ממנו אפילו קצת 🙏

ב"ה שהקב"ה הטוב ישלח לך נחמה עצומה, המון המון כוחות, אור, תקומה וטוב שלם

שלא תוסיפי לדאבה עוד

והלוואי שתיפגשו בקרוב בבריאות בשמחה עצומה בתחיית המתים 🙏

מתפללת עלייך

את בלבי ממש ❤

ומלמד מאוד!

תודה רבה יקרה ששיתפת מהאור הגדול שלו

זה באמת אור אינסוף שבטח ממשיך להאיר

שהשם ישלח לך נחמה כוחות ושמחה!!🙏🩷

מקווה שבאמת ישנה ואפילו רק לאחד מכם משהו

והלוואי שיום אחד הכאב הזה ידהה ויכאב פחות אבל מיום ליום מרגיש שהכאב על מה שנאבד רק מתגבר ולא צריך הרבה מספיק ריח שמזכיר שיר או אפילו תמונה שאין למי לשלוח..שומרת את המילים המחבקות שלכם לזמנים קשים ויש לא מעט כאלה

באמת שאין מילים

הלב נשבר 😢

זה כ"כ כ"כ כואב וקשה מנשוא

אוי ה' איזו אבידה עצומה 😢

שולחת לך אהבה ותפילות וחיבוק ענק

אם יש דרך לעזור מעבר תגידי לנו 🙏

כמובן ששום דבר לא יכול למלא את החלל העצום

אבל אם יש דרך טיפה להקל מעלייך או כל דבר אחר שכן אפשרי?

יקרה שאת ❤️ אני חושבת עלייך הרבה, את בלבי ובתפילותיי, בהדלקת נרות ובתהלים ב"ה ובכלל ביומיום 🙏 

שהקב"ה ילווה אותך יד ביד בכל רגע ויתן לך המון נחמה, כוח, אור, ישועה שלמה

אמן כן יהי רצון 🙏❤️❤️

האמת חוסר לא נתפס

שולחת לך כוחות ותפילות! 🙏❤️

ליבי ❤️❤️❤️❤️

שה' יימלא חסרונך כמה שאפשר 🩷

חסר מילים

(יש קצת מילים מיותרות, אבל הן לשרשור אחר)

נשמע אדם מיוחד, וכמה הוא אהב אותך!

איזה אובדן😢

זכית בבן זוג נדיר

לא יודע איך ממלאים כזה חסרון, אבל ה יתברך גדול מכולנו...

שבת שלום

קרובה יותר לכניסה/מרווחת יותר

כך שזה בדרך כלל יתרון ולא חיסרון.

כמובן שאם זאת חניה שצמודה אליכם בטאבו. אין משמעות לכך שזאת חנית נכים.

זה רכוש פרטי שלך.

כמובן שחובה להקפיד שהחניה תרשם על שמכם בטאבו. אבל זה מובן מאליו.
 

אם בפועל זה יסומן כחניית נעים,

פקח או שוטר יכולים לתת דוח (אפילו אם לא מוצדק), ובנוסף לכך אנשים נכים ירגישו חופשי לחנות שם כי הם יחשבו שזה עבורם

גם אם היא מסומנת חניית נכים.
 

זה חתיכת לאקונה בחוק שבתי משפט פסקו נגד הנכים בקצת שישבתי לקרוא על זה קודם כי זה עניין אותי. גם אצלנו בבניין יש חניית נכה שצמודה לאחת הדירות ואם אני מבין אין מניעה (לבעל החניה) לחנות שם.

עד היום זה לא קרה, ונכים שגררו בעלי חניות פרטיות-נכים לבית המשפט הפסידו שם עד היום. העניין זה התגובה הנוספת שלי ושם זה יכול להסתבך.

מסתבר שזה בעיה יותר קשה  מאז אמצע 2025. עד אז הקבלן צבע את  החניות הנגישות ומכר אותן לאחת הדירות והכל היה סבבה.

והיום, מסתבר, העיריות לא נותנות לזה לקרות ודורשות שחניית נכים תישאר רכוש משותף:

ועדה מקומית רשאית למנוע מהיזם להצמיד חניית נכה לדירה פרטית? - מרכז הנדל"ן

אם כן זה חלק מעבודתו

אם לא, מומלץ להעזר במישהו שיודע לקרוא תשריט בית משותף (לא תורה מסיני. אבל עדין רצוי מישהו שיוכל לוודא שזה נרשם כראוי)

לא חושבת שצריך תו נכה בשביל זה

והיא תהיה מרווחת ונוחה

אצלינו השכן עם החניית נכים נהנה והשאר מחפשים את עצמם ביציאה ובכניסה לחניה

מזכיר לי את המתנה שקבלתי ל38 שלי

תשובה חיובית מעבודה חדשה

עד היום אני שם

המשרה הכי טובה שהיתה לי

בהצלחה

והמעבר לעבודה אחרת... שיהיה בהצלחה.

שתזכה לשנים רבות ונעימות לצד אישתך וליצ'י (עדיין חי הוילדע חייא?).

בכל 19 שנה נפגשים (בערך) הפער בין המולד לבין התאריך הלועזי.

אבל תתכן סטיה של ימים בודדים משיקולי "לא אִדּוֹ ראש" וחבריו (לדוגמא בהיותי בן 19 - היה לי פער של יום אחד, ובהיותי בן 38 - היו יומיים).

וכן להיפך - תתכן פגישה של התאריכים גם בשנים אחרות (לדוגמא לי, הפעם הראשונה שיהיה לי איחוד בין ימי ההולדת - יהיה בהיותי בן 46).

נ.ב. סליחה שקצת הרסתי את ההתלהבות...

יש כלל אחר?

לא קשור לנושא אבל זה כן כלל, דוחים את ראש השנה בכוונה אם המולד יוצא באד"ו, וכן יש עוד שלשה כללים. (מולד זקן, גטר"ד בפשוטה ובט"ו תקפ"ט אחר עיבור)

וואלה, לא ידעתי.

ובכל אופן, זה לא חשוב בהקשר הנוכחי.

של סוגי השנים (מעוברות ולא, שנ"ד ושנ"ה ימים) כחזל תקנו לוח קבוע וקידשו את השנים מכאן והלאה(בימי רבי הלל? לא זוכר) אז יצרו בכוונה כדי שראש השנה לא יצא באד"ו?

צר לי לומר שלא הבנתי את השאלה.

ואם התכוונת להצביע על כך שיש פרשנויות בנושא בין חכמי ישראל - זה דבר מפורסם בין העוסקים בסוגיא זו.

רק שמחה ואושר

שנית

זה לא נכון מה שכתבת כי הם מתאחדים יותר

אומנם רק לכמה שעות מצאת הכוכבים  העברי ועד חצות הלילה הלועזי..

לא יודע מה החישוב המדויק לחשב זאת אבל בפועל ראיתי שזה קורה

אני יודע שביקשת להתעלם מהנושא הכלכלי, אבל לדעתי זה הפיל שבחדר - אי אפשר באמת לשקול מקום מגורים אם אין אפילו טווח ריאלי.

האם למשל בית פרטי ברעננה, תמורת 5-7 מיליון ש''ח, יכול להתאים לכם?

לא חושב שרעננה יענה על קהילתי ושקט, מאמין שזה כנראה צריך להיות משהו בסגנון של יישוב/קיבוץ/מושב וכדומה

לגבי העניין הכלכלי - אנחנו רוצים להבין מה האופציות שיש (שמקיימות את התנאים העיקריים שלנו, כרגע לא ברור לנו אם יש כל כך מבחר), אחרי זה נכניס את הפן הכלכלי לתמונה

זה בשומרון, אבל לפי מה שהם כותבים בפרסומים שלהם - "לא עוברים מחסום" בשביל להגיע אליהם.

אני לא מכירה מאוד מקרוב, אבל הוא נשמע יישוב נחמד ומתאים לבקשות שלכם, והמחירים שם זולים יותר מעיר... (לא יודעת כמה המרחק בדיוק מהשרון, אבל זה אמור להיות יחסית קרוב)

ראיתי שהם כותבים שלא עוברים מחסום, אבל נראה מאוד קרוב לכפרים ערביים

תודה על ההצעה 

אני לא זוכרת את כולם

יש לי משפחה בחמד והם מרוצים...

אבל כמו שכבר אמרו המחירים שם מאוד יקרים

אולי בעצם לגור יותר רחוק זה אופציה?

אולי לפחדים מה'מעבר לקו הירוק', אין יותר מידי סיבה אמתית ואפשר להתיידד עם הרעיון?

האמת שכבר ניסינו והורדנו כל מיני רצונות אחרים שהיו לנו..

הפחד הוא קשה להתגברות (בעיקר לאשתי)

לגבי המשפחה - 30-40 דקות זה אחרי עבודה של שנים בעבר, הדרישה הייתה באותה עיר או מקסימום עיר שכנה..

אם יש בכל זאת רעיונות (אפשר להתעלם מהפן הכלכלי!) נשמח לשמוע

האיזורים שקרובים לשרון, ברובם הם כאלו שבקושי רואים בהם ערבים.

בקניה, ספק. אולי יחידת דיור בתוך וילה קיימת.

נשמח לשמוע רעיונות אם אתה מכיר יישובים קהילתיים ושקטים שעומדים בתנאים של המיקום

את כפר הראה או אם יש משהו דומה בסביבה (עמק חפר).

אבל כמו שאמרו מעליי, זה יהיה יקר. מאוד יקר.

כמה קהילתי שם? משפחות צעירות?

אבל אולי מישהו אחר מהפורום יכיר.

ויש ישובים נוספים בעמק חפר. אולי יש ישובים נוספים, שפשוט פחות מוכרים, אבל אולי גם הם יענו על הדרישה.

(וגם תלוי איפה בשרון נמצאת המשפחה. אולי גם פרדס חנה נמצאת בטווח שלכם).

וגם צופים רשמית זה לא בדיוק התנחלות.

או בכיוון של אלקנה/עץ אפרים/שערי תקווה.

(לא מכירה אישית את המקומות הנ''ל. זורקת כיוונים).

אבל כשאתה מחפש בית קרקע, חשוב לקחת בחשבון משהו-

ברוב המקומות, הבתים הפרטיים הם בשכונות הישנות, כלומר בהם גרים המבוגרים של הישוב.

הצעירים לרוב יגורו בשכונות הצעירות, שבהן בד''כ כבר תהיה בנייה רוויה (לרוב בניינים נמוכים של 3-4 קומות). אז הרבה פעמים, באותו ישוב ממש, תיאלץ לבחור בין לגור בשכונה של הצעירים, לבין לגור בבית צמוד קרקע (גם אם יהיו לך כמה מיליונים פנויים לרכישת הבית הפרטי).

יש כמה ישנים שעברו הרחבות

השאר קטנים מאוד

אם זה סביר עד 40 דק, אז יש גם את נוף איילון, מבוא חורון, ויישובי נחל שורק- יד בנימין, גני טל, נצר חזני

אצלנו באיזור יש מגוון אפשרויות לצאת לטייל. עשינו זאת בשבוע שעבר אחרי ארוחת הצהריים. היה מזג אויר מאוד יפה ונעים.

בערב שבת אפשר משחקים שמעניינים אתכם.  

משחקים שחמט שיש זמן

או יניב- למי שמי מכיר

היה גשום מידי השבת אז לא יצאנו כמעט,

נשפכנו מעייפות אבל היה טוב 👌