אתמול טבלתי ולא מסוגלת לקיים יחסים. אמרתי לבעלי כבר ערבFff
קודם הוא הבין והיה מכיל. אתמול אחרי המקווה הוא הכין לנו משחק זוגי מהמם (אני ביקשתי כבר לפני שבוע) וגם זה לא גרם לי לרצות או להיות מסוגלת. בעלי קצת מבואס ובצדק שאנחנו במצב זוגי לא משהו ובגלל זה חוסר החשק ליחד פיזי. משתדלים לכבד אחת את השניה. את בעיותנו הזוגיות אתם מכירים כבר למרות שנוספו עוד ועוד לא כתבת עליהם פה.
בכל אופן אני אובדת עצות בנוגע לזה. מה לעשות? מצד אחד לא רוצה להחמיר את המצב ומצד שני לא בעניין בכלל של לקיים יחסים (ניסינו מגע פיזי אחר נשיקות ליטופים וכו' וגם זה לא מרגישה שרוצה להמשיך).
בעלי מתוסכל (לא רק מהיחסים אלא מזה שזה המצב בינינו, זה מראה מבחינתנו) ואולי זה מה שיניע אותו לשינוי
מגע פיזי זה שיא של חיבור -אם אין אותו חייב טיפול ושינויor1900
יקרה

אל תרגישי אשמה
לא שוכבים ללא אהבה . את תשכבו לא מאהבה זה יגרום לך רק לשנוא ולהתרחק.
את כותבת שאת מייחלת שיהיה חיבור נפשי ביניכם זה מצויין מתפלל שהוא גם יבין שאת ותלחמו יחד בטיפול.

תדרשי טיפול ושינוי.. זה בסיסי וחשוב כל כך
חיבור גוף רק מתוך חיבור נפשי שלם
בהצלחה רבה רבה
מאוד טבעי שכאשר יש ריחוק זוגינגמרו לי השמות

יש גם ריחוק בחיי האישות.

 

רק אחרי שפותרים את עניים הריחוק הזוגי, עובדים על הזוגיות ומגיעים לקירבה - אפשר בהחלט לשים דגש גם על חיי האישות ולשפר גם אותם.

אבל לא בסדר הפוך לדעתי, כי קודם כל צריך להרגיש שלמות וחיבור נפשי-מהותי, ורק אח"כ ומהמקום הזה הגוף גם יכול לומר את שלו ולראות איך הוא יותר נהנה, יותר עם חשק, ויותר בהכל גם בחיי האישות.

 

נשמע יקרה שטיפול זוגי ובסופו הדרכה נכונה לחיי אישות יוכל לעזור לכם מאוד

 

בהצלחה רבה רבה 

את עושה רק מה שאת יכולה ונעים לך?הלוי מא
את מבינה שאפילו חיבור מהיר( קוויי בלעז) יכול לסייע לבעלך?
מחילה- נשמע רע מאוד זו אישתו-רעייתו לא סטוץ ללילהor1900
נכון מאוד ולכן יש לה לערוך דו"ח רווח והפסד זוגיהלוי מא
בכל תחום בחיים אנחנו נאלצים לעשות דברים שפחות נעימים לנו על מנת לשמר קשרים.

לא כל בעיה פותרים מבפנים לחוץ
יש דברים קדושים שהטיפול בהן לעיתים הוא בבחינת אחרי המעשים נמשכים הלבבות
הוא לא יסכים. זה עוד יותר יעליב אותוFff
הוא לא יסכים? ואת תסכימי???or1900
במחילה
לקיים יחסי אישות כשאת לא רוצה או לא שלימה
זה על גבול אונס או יצאנות בעייני
שום אדם לא צריך לקיים יחסי אישות שלא מאהבה ותשוקה וקשר נפשי טוב
ועשית כחוכמתךהלוי מא
הרי לא פתחת פוסט בכדי לשמוע רק גוון אחד של דיעות.

הייתה לי פעם חברה שכשהיא באה אלי עם כעס, על אח/חברה/הורים והייתי מקרבן אותה יותר הייתה כועסת עלי כי אני מחמיר את הרגשתה. תמיד אהבה לנסות להתאזן על ידי שיקוף קר יותר של המציאות.

אמנם נפרדנו אך לקחתי את זה כמתנה מאותו קשר.

לא לפרוק רק בכדי לפרוק אלא גם לנסות להבין את הצד השני ולחשוב על משהו אחר.

ברוך השם זה עושה לי טוב בחיים כשאני מבין שלא רק אני הציר המרכזי בעולם אלא יש עולם שלם בחוץ פרט אלי.

הייתי ממליץ בחום להתגבר על המכשול ולתת לו הרגשה טובה שייתכן ותעשה את אפקט הפרפר לטובה ביניכם.

כשכתבתי קוויקי אין הדבר חלילה לבעילת זנות מכוערת אלא לבוא לקראת שניכם ושלום הבית שלכם דווקא בקושי הגדול ביותר שלך.

ב"הצלחה
ואם תעשו טיפןל זוגי שנה?סיה
חצי שנה? ועדין יהיה את החוסר הבנה הזאת שיש ביניכם
את צריכה להגדיר זמן מקסימום כי לעיתים זה יכולה להמשך
זה לא שאת צריכה לקחת תרופה וזה עובר טיפול זה מסע לנפש זה לא ביום
אז אחרי מפגש אחד ביעוץ כן תסכימי להיות איתן?
אחרי חמש מפגשים?
איפה יהיה הגבול כן להתחיל
הזכרת לי עכשיואורה שחורה
מישהו פעם אמר לי שזה כמו שקונים כרטיסיה לטיפול זוגי.
אצל חלק אחרי 10 ניקובים יש ציפיות
אצל בעלי זה הגיע אחרי ניקוב אחד.

נ.ב. יש לציין שהלחץ הזה לא תורם ורק הורס
לא שואלת בשביל להלחיץסיה
אבל אני אחת נגיד אם היתי גבר היתי רוצה לדעת מה התכנון קדימה
לא יודעת על מה הרקע אם זה בגידה או אלימות נגיד אז מאוד מובן שהיא פגועה ולא תרצה להיות איתן
אם זה חוסר התאמה אז נראה לי שזה לא משהוא שיפתר ברגע זה מסע
אז כן זה סוג של כרטיסיה לאן פנינו מועדות יש אנשים שכמוני מתוכננים ומרובעים
גם זוג עם 'חוסר התאמה' (כאילו שיש זוג שמתאים,..)Fff
יש דרך לחיות יחד בנעימות בכבוד וכו'.
זו לא ראיית חשבון!משמעת עצמית
נכון שיש מקום להתחשבות וגמישות גם בתחום הזה.
אבל,
כשהמצב תקין
כשיש אהבה
כשיש קשר נורמלי

יש מקום לזרום גם אם לא הכי מתחשק.

זה לא הסיפור פה.
היא לא צריכה להיות הזונה שלו.
מגיב לכל ההמומיםהלוי מא
לעיתים אדם זקוק להיות בבחינת מח שליט על הלב.

למעט מקרים ממש קיצוניים בין איש לאישה יש להשתמש במינוח אונס ביתר זהירות.

גם כשגלים גדולים עוברים עדיין כדאי נכון ורצוי להישאר בגבולות גזרה בכדי לא להרע את המצב.

כך נראה לי וכך אני נוהג.

ייתכן ואיני מכיר את המציאות המורכבת שלהם אך איך אומרים אצלנו. "מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך"

כך זה בעבודת ה כך זה בין אדם לחברו וכך זה בין איש לאשתו
אז אני מפרט איך זה היה נשמע ליor1900
לא בא לך להיות איתו את בקושי מתנשקת איתו כי יש משבר עמוק בקשר אני מבין שקשה לך לשכב איתו ממש מבין.

אבל למען הזוגיות עושים גם אם לא רוצים :
תשכבי במיטה ותני לו לעשות מה שהוא רוצה....

זה לא יחסים זוגיים!

זה אונס אין לזה ניסוח אחר
אחי אתה מגזים תראה מה כתבתי לההלוי מא
חי בזוגיות כזו ולא מגזים מדבר מדם ליביor1900
קשה מאד לשכב ב 5 שנים מה שזוג ממוצע בחודשים ספוריםor1900
אבל לעולם ועד היא אישתי ומכבד אותה
ומכבד את עצמי ואת הזוגיות שלנו
ואם אין אהבה לא שוכבים
ולא מספקים אחד את השני ללא אהבה
זה לא שירות לקוחות
זו זוגיות שבסיסה לב ונפש!

אנחנו גברים לא בהמות !

או לעבוד בטיפול על האהבה או להתגרש!
תסלח ליסיה
אבל לדעתי עדיף לריב לצעוק לפעמים לא לאהוב אבל כן לקיים יחסים בין לבין
מאשר כמן שאתה מתאר אני מכבד את אישתי וכו אבל לא מקיימים יחסים לדעתי זה חיים פח
אם יש שתי אופציות עדיף את הראשונה
הלוואי שזה היה פשוט כל כךor1900
לא פשוט אבל עדיןסיה
אתה כל הזמן מתפאר שאתה מכבד ויש כביכול שקט בבית
אבל לא שווה כלום אם אין יחסים
עדיף רעש וצעקות ויחסים
כשמתגרשים אין יחסים - ושאין אהבה אין יחסיםor1900
מכבד אותה מאוד ודווקא בגלל זה לא שוכב איתה כשאין הערכה ויחס חברי בסיסי
אבל אתם חיים באותו ביתסיה
לדעתי זה הכי גיהנום
מי צריך כבוד?? זה הכי משפיל שיכול להיות שעל פניו הכל שקט ומכבד והאמת שהכל הכי נורא הכל שורףףף
עדיף שהאש תצא וגם יהיו מפגשים במיטה
יחסי אישות רק מאהבה -ושאין אהבה אין יחסי אישות!or1900
כואב לי הלב על גברים ונשים שמקריבים את גופם ונפשם ... אם אין אהבה לא שוכבים!!!
מה זה אין אהבהסיה
יש תקופות שיש יותר
יש תקופות שיש פחות
יש תקופות שאולי אין
זה עליות וירידות זה לא משהןא
חד משמעי
לפעמים מריגישים כעס אכזבה ריחוק זה לא אומר איו אהבה רק שמפרשים טת זה כחוסר אהבה כי מרגישים ריחוק
אני חושבת שאם לא מקימים יחסים אסור לגור באותו בית
סיום של קיום יחסים שווה מבחינתי סיום מגורים משותפים
שוב לא מדברת על כעס שאולי מוביל לתקופה סבירה אולי חודש חודשיים גג כמו אחרי לידה משהוא שהוא עוד נסבל.
מעבר לכך אם עדין יש נתק אני חושבת שצריך להפריד בתים
את צודקת אנחנו מתגרשים והלוואי על כל מי שחי ככה שיתגרשor1900
לא חיים בלי אהבה
מגיע לכולם אהבה
לא ברורסיה
איך מתגרשים אבל כתבת שאתם באותן בית
מפרידים בתים החודש ומתגרשים בקרובor1900
יש הרבה זוגות שחיים בחדרים נפרדים העיקר לא להתגרש... חושבים שעושים טוב לילדים שלהם.. או פוחדים להתגרש... הילדים סובלים בשקט.
אנחנו חיים ככה כ 4 שנים (חדרים נפרדים) וזו טעות חמורה היינו צריכים להתגרש מזמן!
ואת צודקת לגמרי במה שאת כותבת
זה לא חיים לא לאשה לא לבעל ולא לילדים.
ובמקרים כאלה שאין אהבה וטיפול לא עזר אסור להישאר יחד עוד דקה!

אני עדיין חוזר על עמדתי שיחסי אישות ללא אהבה הם טעות שורשית וחמורה והנזק של זה מטורף לאישה ולבעל.
לחשוב על ילדים שבאים לא מאהבה???
אבל לא אתה עדין באותן בית לא הבנתיסיה
למה אתה תוקע אותה ארבע שנים?
מתגרש מתגרש אבל הלילה אתה יושן שם
ברגע זה כן.. ועדיין חזק בעמדתי בנושא אישותor1900
כל מה שאתה ככה חזקסיה
יכול להיות שיש פה גם אגו? שלך?
שתיכם לא אוהבים אחד את השני כלום כלום כלום? עד כדי ששתיכם לא מוכנים להיות יחד?
שום אגו -כבוד בסיסי אנושי וזוגיor1900
לא הבנתי איפה פה הכבודסיה
אם אתה כזה מכבד אותה מספיק צד אחד טוב וותרן עם מידות טובות כדי שהנשואים יסתדרו
אם לא מדובר באלימות או בגידה מהצד השני
אצלינו לא הספיק וחצי שנה בטיפול לבדor1900
אין אלימות ובגידה

לא הכל שחור לבן
בשביל לגור בחדר אחרסיה
ארבע שנים צריך להיות משהןא ממש אכזרי
לא יודעת אם אני מערבבת עם מישהןא אחר אבל אולי אתה עם הסיפור של ירידה רוחנית במילים עדינות
לא ... וגיליתי כמה וכמה כמונו -וזו טעות בעייניor1900
מה גיליתסיה
לא הכונה שאין יחסים
אלא מה היה כזה חסר להם שהוביל לשם
שיש לא מעט זוגות דתיים שחיים בחדרים נפרדיםor1900
למהסיה
הכוונה מה גרם לכך
מה היה כזה בלתי ניתן לגשר
לא נעים לפרט בפורום רחב -סליחהor1900
רציני??סיה
מה כבר יכול להיות לא נעים?
להפך אולי לעזור לאנשים לא להגיע למצב הזה
נראה לי לא הוגן אתה המון זמן פה כל הזמן מנפנף בכך שאתם בחדרים נפרדים אוטטוט מתגרשים אבל אתה עדין בבית.
וכיאלן למה? לא פירוט של כל החיים אבל משהוא לעזור לאנשים להבין איך לא להגיע לשם
אתה אומר לא בגידה לא אלימות אלא אם כן נטיה מינית של אחד משתיכם אז זה מובן שאין יחסים.
אבל אתה מציג משהוא מטעה ציבור.
כיאלו מכבידם הכל טוב רק ישנים בחדרים נפרדים אין שום דבר רציני כאילן זה משהוא קטן.
על משהוא קטן לא מפסיקים לישון יחד
למה את לוחצת?משמעת עצמית
הוא כותב באופן מאד ברור שלא נח לו לכתוב.

כי זה מרגיש לא הוגןסיה
הוא מציג שהרבה שלא ידע עליהם מגיעים לישון בחדרים נפרדים.
זה לא הוגן להבהיל אנשים שיכולים להגיע לזה בלי שום סיבה שהיא מאוד אכזרית אלא סתם כזה חוסר הסכמה בדברים מסוימים אבל סהכ החיים מכבדים וכיף רק בחדר אחר
סיפור חייor1900

כותב מה שאנחנו עברנו

נישואים בגיל צעיר

מה שאני מבין היום לא הבנתי אז - אם רק הייתי גבר מפרגן ותומך ומקשיב ומכיל ומוותר ואוהב מהיום הראשון היינו זוג מדהים.אני לא חף מטעויות כלל וכלל.

החלק שלה לא רלוונטי- אני שומר על כבודה!

בעיות קטנות שלא מטופלות מהיום הראשון
השנים עוברות והבעיות גדלות וגדלות

ידענו שאנו רוצים לפרק כבר בשנה הראשונה
הילדים המתוקים נולדו - והם כל עולמינו

וחיים בשבילם - ושותקים בשבילם

והזוגיות נשכחת לגמרי

האהבה נשכחת

הזוגיות נשכחת

התשוקה נשכחת

מירוץ החיים והקריירה שולטים לגמרי בחיים

ואתה בורח מהזוגיות לעבודה

ובורח מהזוגיות לילדים

ובורח מהאשה - מהגבר לכל מה שעושה לך טוב

כי מי יבחר במריבות ??

 

וכל מפגש הוא מריבות

אז מעדיפים ובוחרים בריחוק ושתיקה

"רק לא מריבה"

והזמן עובר

והפערים מתעצמים

והסדק הופך מכתש
ובמכתש כבר קשה לטפל

והמרחק הפיזי מביא את השקט המיוחל

אז אין רומנטיקה ואהבה

ואין חבר

ואין ידיד

ואז אין חדר משותף

ואין יחסי אישות

 

ומתפתחת איבה

המרחק פוגע בכולם

באשה בגבר ובילדים

 

בית תקין חייב זוג הורים אוהבים!

 

 

 

ומבקש להבהיר

 

בכל בעייה תטפלו ותדברו או בעצמכם או עם טיפול - בעיות לא נפתרות לבד ולא נעלמות

לצאת רק אתם בקביעות לפחות פעם בשבוע

תדברו תתעניינו גם בזמן העבודה

תפרגנו

תהיו שותפים במטלות הבית

תאהבו ותחזרו כל השנה

כמה שפחות ביקורת - וגם ללמוד איך לומר ומתי 

שיח מקרב ולא מרחיק

תאמרו שאתם אוהבים - גם אם זה נראה לכם ברור

תחמיאו - מחמאות לא עולות כסף

תשקיעו באהבה בלי גבול- זה לא המקום לחסוך בו

 

אל תשכחו אתם הזוג אתם תמיד במקום הראשון לפני קריירה ולפני הילדים אתם הגזע של הבית הזה.

עצוב ונכוןמשמעת עצמית
תסלח ליסיה
חירטוט אחד ענק מה שאתה כותב
תכלס אל תפחיד אנשים!!!
שינה בחדרים נפרדים לא קורה בגלל חוסר הסכמה מי ישטוף כלים ומי יוריד זבל או לאיזה הורים נלך לחג
וזה שדברים גורמים למריבות וחוסר הסכמה לא מפריד חדרים
סלחי לי במחילהor1900

לא בא להפחיד אף אחד ההיפך

שמח מאוד שמציאות החיים הזוגית שלך טובה ותקינה ומאחל לך את כל הטוב

מספר פה מציאות חיים ולא מחרטט - אלה הם חיינו

כותב איפה טעיתי - סור מרע

כותב מה לדעתי חשוב לשים לב בנישואין בכדי שלא ייקרה - עשה טוב

ומכוון לנורות אזהרה הרבה ליפני הפרדת חדרים - שמזה כבר ממש קשה לחזור לזוגיות תקינה

והופתעתי לגלות שיש מיקרים בודדים שמפרידים חדרים גם אחרי שנתיים נישואין

 

מבחינתי לא כתבת כלום סתם קלישאות וסיסמאותסיה
תכלס תכלס תכלס
איך מחסור הסכמה ואתה אומר שאתה אדם שמכבד זה מגיע להתהום הזה
לא מחיבת אותך לכתוב אבל סורי הענין לא אמין פה
להגיד שאתם דןאגים לילדים זה שקר!!!
לראות הורים ישנים בחדרים נפרדים זה בהלה עצומה לילדים
תמשיכו לישון באותו חדר למה לעבור חדר לא הבנתי
סיה יקרה, המילים שאת כותבת לניקנגמרו לי השמות

@or1900 כואבות לי אישית.

 

יש כאן אדם שלם וחיים שלמים מאחורי המקלדת.

המילים שכתבת לו שוב ושוב במהלך השירשור הזה פשוט פוגעות, אפילו בי כצופה מהצד, ואני רק יכולה לתאר כמה בו.

 

הוא כתב לך שאינו מעוניין לפרוס את חייו ע"ג הפורום, אך ענית שזה לא פייר כי זה עלול לתסכל זוגות אחרים וכו',

אז למרות שלא רצה - ניסה לפרט מדם ליבו את חייו וכאביו

ואז לענות לו שהכל גיבוב של שטויות? זה כואב כואב כואב יקרה!

ממש כואב הלב

 

אפשר להביע שאת לא מבינה, אפשר לשאול באישי ואם ירצה יפרט - אבל לכתוב שטויות וגיבוב וקלישאות ול"הכריח" לכתוב שאין רצון - זה פשוט פוגע מדי והייתי חייבת להגיד כאן (וסליחה שלא באישי, רציתי דווקא שהוא וכל יתר האנשים יקראו את הדברים כאן בגלל הכאב הגדול שיש כאן).

 

אני מבינה שאת בסה"כ מנסה להבין, ואולי גם להגן על קוראים אחרים שלא יבהלו או יפחדו וכו' - אבל הדרך הספציפית הזו שהדברים נעשו פשוט כאבה מדי ופגעה מדי בצד השני

 

ולך @or1900  שולחת הרבה חיזוק וכוחות, לא פשוט בכלל בכלל מה שאתה עובר והלוואי שיהיו לך ולכולנו רק בשורות טובות ב"ה.

תודה רבה כוונותי בשיתוף טובות -למנוע מאחרים ליפולor1900
החיים הם לא שחור לבןמשמעת עצמית
נראלך שאם זה היה כל כך פשוט הם היו בוחרים להתגרש?
אנסה להסביראורה שחורה
עבר עריכה על ידי אורה שחורה בתאריך י"ז באלול תש"פ 07:18
לדעתי זה בעיקר לא לשים את הזוגיות במקום הראשון.
לתת לשנים לעבור, הרבה שנים, בלי לשים לב כשכל מה שיש לכם בראש זה קריירה והילדים והבית והנקיונות והקהילה והקורס שנרשמתי אליו והמשפחה והכסף וכו.
בלי לטפח את האהבה.
לשכוח אותה ממש.
בלי להבעיר את האש.
לחיות כמו שותפים לדירה.
וזה לא בכוונה, לא מרוע, זה מחוסר ידיעה.
ואז פתאום אחר שנים נוצר תהום בין השניים. תהום, אוקיינוס.
פער עצום וכעס וטינה ותסכולים ואכזבות וצער שלא יודעים איך בכלל לגשת לזה.
לפעמים מפרידים חדרים כי זה יותר נוח לא להתמודד עם זה כל הזמן. ונוספות עוד שתיקות ומריבות וצעקות.
והזמן עובר.
לפעמים מנסים טיפול.
לפעמים לא.
לפעמים טיפול לא הולך.
אז מנסים עוד אחד
ועוד אחד.
לפעמים כשלון של טיפולים ממש מגדיל את הטינה והכעס והמרחק והתהום בין השניים.
זה נהיה גדול מדי לטיפול.
וככה עוברות השנים.
בחדרים נפרדים.
לא רוצים להתגרש כי הילדים...וכבר התרגלנו לנפרד הזה...
לפעמים נשארים ככה בהרגל, ביאוש
ולפעמים כל זה מגיע לידי רתיחה שלא ראיתם כמוה ובעז"ה שלא תראו ומתפוצץ כמו הירושימה בבית ואין שום מנוס אלא להתגרש בתוך שדה קרב.
כנראה שבעלי בכל זאת קצת נורמלי כי הוא בחיים לא יסכיםFff
לדבר כזה. מבחינתו עושים או מאהבה וחשק או לא עושים. הוא לא רוצה כשאני לא רוצה.. וואלה מעודד אותי השרשור הזה מצאתי בו נקודת אור
מהממתמשמעת עצמית
בעז"ה עוד יהיו לכם ימים יפים ומאושרים ביחד.
יש הרבה עבודה
אבל ישתלם בסוף.

💗
שמח בשבילך שמצאת בו נקודות טובותהלוי מא
מכאן רק לעלות מעלה מעלה בעזהית
וואו , אתה אמיתי בן אדם ???ה' אלוקינו

ככ לא מסכימה איתך 
אתה כנראה לא יודע מה זה אישה פגועה

רק לי זה נשמע לא תקין על גבול האונס?אורה שחורה
לא תקין בעליל ומזעזע!or1900
העצה שלך לא מופרכת. אבל רק כשהכל טוב ותקין בין בני הזוגמיקי מאוס
וחוסר החשק בא מעייפות או הורמונים וכדומה.
יש מקום "לפרגן" לבן/בת הזוג יחסים.
(כמובן שההחלטה מגיע מבחירה וברצון מלא לפרגן. לא מתוך חובה)

אבל- תקפו אותך כאן ובצדק כי הסיטואציה שמתוארת פה היא חוסר חשק שנובע ממשבר בזוגיות, אפשר לקרוא לזה חוסר אהבה.
ואז זה ממש לא שייך.
קראתי את הכרטיס ולא הבנתי איזה משבר.סודית

אולי היה משהו בעבר הרחוק, לא מתארת שום דבר מיוחד שמסביר כזאת תגובה ארוכה וממושכת

בסדר אם לא הבנת מאחלת לך לא להבין מה אני עוברתFff
סליחה, לא התכוונתי לפגוע. לא ברור מה הרעסודית
שנעשה ובגללו את לא מסוגלת.
אז רק שולחת כוחות 🌺🌸🌺
💖
בהצלחה רבה רבה והמון כוחות להתמודדותor1900
מסכימה.סלט
לכל התגובות שאומרות שזה אונס- זה ממש לא אונס אם זה בהסכמת שני הצדדים.
אדם צריך לצאת מעצמו לפעמים.

אם מה שגורם לזה זה משבר זוגי רציני, כדאי ללכת לטיפול וכו'... העצות הרגילות...
אני כותב מניסיון ולא מוכן להשתתף בסיטואציה שכזוor1900

לא לה לא לי ולא לזוגיות שלנו

לא הכל מותר בזוגיות!
הניסיון שלך הוא דוגמא לכלום בערך..יהודה224
דווקא אני מאוד לומד מהדוגמאות ומנסיון החיים שor1900מוש השור...
משתף.
הניסיון שלו הוא דוגמא איך לחיות מערכת זוגיות בהדדיות ובכבוד גם כשאין חיי זוגיות.
הניסיון חיים שלו מלמד מהי אופטימיות וראיה מפוכחת ובוגרת של המציאות
הניסיון חיים שלו מלמד מהו רצון טוב לעזור ולשתף אחרים בנסיון חיים כדי לסייע להם
הנסיון חיים שלו מלמד מהי אמונה למרות כל המשברים
הניסיון שלו מראה בעיקר גישה בריאה לחיים ולמידה והכרה בטעויות.
מכול מלמדי השכלתי
תודה רבהor1900
אוקיי.. אני ממש לא מסכיםיהודה224
יש פה משהו שמייפה קצת מציאות שקשה להאמין שהיא אמיתית..
מציאות חיים זוגית לא פשוטה.. מי מייפה ?or1900
לא נראה לי הגיוניסיה
שיש לך גיהנום בבית ואתה משחק אותה פה אדיש ונדיב
משהוא לא מתחבר
להתגרש זה לא אדיש ואני אדם אדיבor1900
פתרון שלנגמרו לי השמות

"חיבור מהיר" במצב כמו שהפותחת מתארת יכול להזיק מאוד מאוד (ושוב מאוד)

לא רק לטווח הקצר, אלא גם לטווח הארוך.

 

כאשר כל אדם, ובעיקר אישה, מאפשר פתיחות נפשית וגופנית עד למגע הכי אינטימי - זה צריך להיות מרצון שלם, משלמות, מחיבור.

מצב שאישה מרגישה ריחוק עצום, חוסר אהבה, חוסר רצון מוחלט והיא "מכריחה" את עצמה לזה רק כי זה "יכול לסייע לבעלה" (גם על זה חולקת. הרבה מאוד גברים לא מוכנים בשום אופן להיות יחד באינטימיות כאשר האישה שלהם לא רוצה בכך, וזה מוריד להם לגמרי כל חשק או רצון לכך במציאות שכזו.) - אישה כזו יכולה להיכנס למעגל הרסני של ניתוק מהגוף שלה,

מהנפש שלה,

אפתיות,

אדישות,

ל"ע דברים רעים אחרים בגוף

הגוף זוכר הכל. תמיד.

אם לא טוב לו, אם לא נעים לו, אם הוא לא מחובר לנפש - הוא זוכר.

וכל "פעם אחת" כזו, גם אם זה "קוויקי" נזכרת.

ואז לפעם הבאה הגוף עוד יותר יתכווץ.

עוד יותר יהיה בלי חשק.

עוד יותר יהיה מנותק מעצמו ומהבחירה, הרצון, האוטונומיה שלו.

זה פשוט בכוח לנתק את החשק מעצמנו...

 

מבינה מאוד את המקום שבו כתבת,

אבל ביחסי אישות זה לא יכול להיות פתרון!

זה הדבר הכי אינטימי ואישי וכולל בתוכו כ"כ כ"כ הרבה רבדים

ואף אחד לא צריך להכריח את עצמו להיות במקום הכי רגיש וחשוף שלו ברגע של ריחוק גדול, כעס, תסכול וחסר רצון וחשק מוחלטים.

 

זה לא אומר שהמצב ככה צריך להישאר.

אבל הפתרון הוא לא להכריח את עצמנו,

אלא לנסות קודם כל לעבוד על הזוגיות,

וכאשר הנפש תהיה שלמה - אפשר להתחיל ולעבוד גם על הגוף שיצטרף ויהיה בהנאה ושמחה וחיבור שלם.

רק זה הסדר, לא הפוך.

כתבת יפה...סוסה אדומה
מוות של הנשמה. זה מה שזה.אורה שחורה
אשה מחוקה
יחסים ללא אהבה זה רוצח שקט לאישה לאיש ולזוגיותor1900
את יודעת משואנונימי (2)
פעם שמעתי מרב גדול . מעביר שיעורים בשלום בית.

על מקרה דומה.

הפתרון שלו היה שקודם כל לקיים יחסים .בית יהודי לא יכול להתקיים ככה.

בא. לי. להקיא מאז ועד היום
לא רבמשמעת עצמית
ובטח לא גדול.

מה זו ההזיה הזו?
באמת עושה להקיא.

ההלכה אוסרת קיום יחסים כאקט טכני
או ככלי לשרת משהו אחר.
וההגיון האנושי בכלל.

😂😂אנונימי (2)
הוא 'רב' גדול.
מסמיך מדריכי חתנים.
הוא דיין בבית הוראה.

כפרה עליך ועלי 😜
רצתי להקיאor1900
כדאי לקרוא את הכתבה השבוע בעולם קטןמוש השור...
אצל נשים במהלך קיום יחסים מופרש את אותו החומר שמופרש בהנקה והוא זה שקושר בין האם לתינוק. במידה ויש קיום יחסים כפי שאתה מגדיר זה מכניס את האישה לדיכאון כי יש ציפיה להמשך בגלל החומר שמופרש וכשזה לא קורה האישה חוות דיכאון. מומלץ מאוד לקרוכ
עולם קטן זה לא מגזין לבני נוער?אורה שחורה
אני לא רוצה להעניש אותו, אני כן רוצה לרצות להיות במקום הזהFff
וכואבת את זה שזה המצב. מה לעשות בהמשך? הרי אי אפשר לחיות ככה לעד. בעלי רק מבואס אבל לא מראה כיוונים של לשפר את המצב.
את לא מענישה אותו -אסור לשכב כשאין יחסים תקיניםor1900
ולכן ללא טיפול אין מה לדבר על יחסי אישות.
יחסי אישות הם שיא הזוגיות.
ושהזוגיות לא טובה איך יכול להיות חשק לשיא ?
צריך לנתב את התסכול המשותף.לרצון ומחוייבות לטיפול מקצועי עמוק ושורשי ולאחר הצלחה שלו ומתוך אהבה וחיבור נפש ואמון והערכה אהבה ואז תשוקה שלימה ויחסי אישות משותפים וזוגיים.

רק ככה !
בהצלחה בכל אשר תעשו...
כי אולי לא יכול או לא רוצהסיה
או לא יודעת אין שינוי
אבל למה את חושבת שהוא יבין דרך מניעת יחסים
סליחה שאני מחריפה את המצב אבל הוא מראה לך הפוך קצת מבואס לא יותר
אם בעלי ככה היה עושה היתי עוד יותר נעלבת שהוא משלים עם זה שלא בא לי ורק קצת מבואס ויכול להמשיך לסדר היום
הוא לא הנושאסוסה אדומה
היא הנושא.
אהבה עושים באהבה או לא עושים בכלל.
היא לא מופקרת.
כל מי שאמר לכם אחרת, שיקר.

אף אישה לא רוצה גבר שנמצא איתה בכח ברגע אינטימי.
וגם אם יש גבר שמוכן שאישתו תהיה הזונה שלו, ההלכה אוסרת עליה. מזל.

בקיצור, כשיש "רוגז" או רגע שבו לא מרגישים "אהבה", לא מקיימים יחסים.
זה סמפטום, זה לא הבעיה.
זה מעיד על זה שיש משהו שצריך לפתור.
הקב"ה ברא אותנו ככה שכשמשהו לא טוב בזוגיות שלנו, לא נהיה מסוגלות להתחבר.
הוא עשה את זה כי הוא רצה עולם מתוקן.
חבל שנשים מתכחשות לעצמן.

זה חשוב שהיא מעזה להרגיש שהגוף שלה סולד כרגע. זה חשוב שהיא מחוברת לעצמה.
רק זה מה שיעזור לפתור.

היא לא עושה את זה כדי שהוא יבין.
היא עושה את זה כי זה הדבר הנכון.

בסופו של דבר היא רוצה להיות שם, רק שהיא לא שם.

יקרה, אני מציעה לך להרפות...
לנסות לעזור לו להבין מה קשה לך.
דברי איתו בחמלה, תזכרי שאף אחד לא רודף אחרייך.
טוב שטבלת, טוב שאת מאפשרת הזדמנות לקרבה.
ואם יהיה בא לך חיבוק, אל תמנעי מעצמך.
אין כללים מעבר למה שקיים כבר.
מותר לך לומר שאת רוצה חיבוק, ושאת פגועה...
ושאת רוצה שלום אמיתי.
תעזרי לו לראות כיוון...
בהצלחה ❤
כל מילה- וגבר אמיתי הוא לא בהמה שרק חושבת על סיפוקהor1900
גבר אמיתי רואה את אשתו
גבר אמיתי מכבד את אשתו
גבר אמיתי מקשיב לאשתו
גבר אמיתי שותף בבית
גבר אמיתי מכבד את אשתו
גבר אמיתי מעריך את אשתו
גבר אמיתי אוהב וחושק באשתו

מקיימים יחסים רק מתוך אהבה וחיבור
לא לשם סיפוק חד צדדי ובהמי
מישהו אמר שהגבר שלה בהמה שצריך רק סיפוק מיני?הלוי מא
אמרות כאלה רק מחזקות את השיח הנוראי פה בפורום שגברים הם בהמות.

ואולי... רק כהטלת ספק במה שאתה כותב
זה חסר לו בגלל צרכים נפשיים איתה?
גברים הם לא בהמות !or1900
בעייני השיח שמעודד יחסים ללא אהבה הוא הופך גברים לבהמות ומוריד את יחסי האישות מיחסים שהם שיא הזוגיות לסקס דוחה שאין לו מקום בזוגיות .
העלת לי דמעות. כן דיברנו על המקום הזה. אבל לא בפירוטFff
מה מפריע לי כי זה כל כך הרבה. וגם כי הוא יודע אנחנו בתוך זה כבר שנה שלמה. בינתיים אין מצידו מוכנות לשינוי/ גמישות וגם לא רצון לטיפול
את הטיפול הקודם הוא עזב ומאז לא רוצה ללכת לשום אדם . אני המשכתי לבד וגם לא מצאתי מישהי שתעזור . אז אנחנו מנסים בכוחות עצמנו. הוא פשוט אדם קשה. מנסה לסלוח לו ולתת לו את הזמן וכשירגיש שהוא מוכן לעבוד על הזוגיות נעבוד עליה.
חיזוק וחיבוק ואל תוותרי -זו מלחמה על החיים הזוגיים שלכםor1900
נשמע שאת 'משתמשת' בנושא המיני כדי לחנך אותו? בתת מודע כמובןאושפיזין מהירח
גם אם אין לך כוונה כזאת.
אני בעד הפרדה ברורה בין הסטטוס הזוגי לבין זה, ולפעמים זה יכול להציל ממש
איך בדיוק אפשר להפריד?????משמעת עצמית
אני כועסת עליך
אני פגועה ממך
אני מאוכזבת ממך
אנחנו לא מתקשרים טוב
אתה לא רואה אותי
אתה לא מבין אותי
אני מרגישה לא מסופקת בנישואים שלנו

אבל עזוב,
בוא נשכב.



מה זה ההזיה הזו?????
אם היית יודע כמה זוגות חיים בהזייה כזו -וזה טירוף!or1900
אז מהמשמעת עצמית
מלדעת שיש מציאות נוראית כזאת,
ועד לתת את זה כעצה????

טמטום.
צודקת לגמרי -זו עיצה רעה מאודor1900
לא הבנת כלום!אושפיזין מהירח
אני מדבר על זוגות שחיים מורכבות ורוצים לחתור להשלמה.
כן, יחסים טובים יכולים לשפר את היחס הנפשי ולחזק אותו מעמדה חדשה. כבר חז"ל קראו לזה "משים שלום בבית" תבדקי
הבנתי מצויןמשמעת עצמית
וזה בדיוק הפוך!
אי אפשר לחתור להשלמה דרך קיום יחסים.
חיבור פיזי הוא השיא של יחסים, לא כלי, לא דרך ל...

בשביל זה צריך לדבר, לטפל. לפתור.
לבד ולחוד.
אחרי שיש שלמות, אהבה, חיבור נפשי
אפשר להגיע לחיבור גופני-נפשי.

ואגב,
אין זוג שלא חי מורכבות.
פשוט אין.
אז אם הפותחתסיה
כתבה שזה כבר שנה ואין התקדמות ורצון של בעלה לשינוי
אז לא הבנתי כמה זמן זה ימשך? כל אחד עכשין מתבצר בעמדתו מה מחכים לראות מי ישבר ראשון?
בשביל מה בכלל הלכה למקווה אם יודעת שאין רצון ללכת ליעוץ
אני עוד יותר היתי פגועה גם שנה לא מוכן ללכת לטיפול וגם לא רוצה להיות איתה. היא מסרבת והוא מבין אותה זה לא מריח טוב
זה כבר עוד שאלהמשמעת עצמית
כמה זמן זה ימשך או איך זה ייגמר.
מה שברור הוא
שלא עושים ככה סקס.

ולגבי המקווה, קודם כל, לדעתי זה שיש אופציה זה מראה שיש נכונות להגיע לחיבור.
אולי הוא יפייס אותה והיא תרצה?
וחוץ מזה, יש עוד דברים של קשר ומגע שאולי כן יכולים להתאים לה גם אם היא לא מסוגלת יחסים מלאים.

לא ללכת לטבול זה כביכול לסגור את האופציות לגמרי, ואולי היא לא רוצה לשדר דבר כזה.

אבל צריך לשאול אותה כמובן...
"אי אפשר לחתור להשלמה דרך קיום יחסים."אושפיזין מהירח
איפה אמרתי דבר כזה?
כל, זה מסייע. מאד.
ברור שההשלמה באה מהיחס האנושי והזוגי
כתבתמשמעת עצמית
" יחסים טובים יכולים לשפר את היחס הנפשי"
טעות.

יחסים לא יכולים להיות טובים אם היחס הנפשי לא טוב.
או
שמה זה יחסים טובים בעיניך?
שוב: את מדברת בשחור לבן טוב/לא טובאושפיזין מהירח
ואני מדבר על זוג שחי ברגשות מעורבים

בדיוק כמו שתרופה פסיכיאטרית יכולה להציב אדם מאותגר במקום טוב יותר ומשם הוא יתקדם בעצמו
אז בוא אני אגיד לך משהו.אנונימי (2)
אולי לטווח הקצר תהיה השפעה.
נניח לשבוע הקרוב.
כי בני אדם נהנים ממין .

אבל לטווח הארוך כמה נזק. שלא שווה כלום.
זה לא יחסים זוגיים ולא מענגים זה כמו אונס!or1900
לא. הגבר והאישה באותו צד. אף אחד לא "נותנ/ת"אושפיזין מהירח
נכון מאוד מאוד!!!!משמעת עצמית
לא חולקאושפיזין מהירח
תנסי להבין שדברתי על מקרה מורכב, שיש גרעין של אהבה שלא מצליחים לפתח/להחזיר
אין מה לנסות להבין.אנונימי (2)
קיום יחסים זה לא פתרון ! ולא משנה באיזה מצב הזוגיות.

אולי בעולם הדתי זה כן.
כי גברים צריכים לפרוק איפשהו .
ואם יש אישה בשטח אז זה גם מצוה.
והנה זה מקרב את האהבה.
איזה שטות.

אלו מילים שלךאושפיזין מהירח
אני שמחה שהבנת את הנושא.אנונימי (2)
😌😌😌😌😌
את יכולה קצת לפרטהיום הוא היום
מה המצב היום ומה ניסיתם לשיפור הזוגיות כבר?
זה יאפשר לענות.
תודה
מפרטת... תסתכלו בניק שלי בהודעות קודמות תראו שמינית ממהFff
שעברתי בזוגיות. היינו אצל 2 מטפלים טיפול קצר. היינו אצל מטפלת טיפול ארוך שדי עזר. בעלי הפסיק ללכת כשלא היו לו כלים להכיל את האמת שהיא אמרה לו ואני המשכתי לבד. משם זה הדרדר לפעמיים שהוא רצה להתגרש ואני אמרתי לו שלא עבדנו מספיק בוא נעבוד' רק בשביל השלום אמרתי את זה. אין לי יותר מידי הערכה ואהבה כבר. היה אצל ההורים שלו שבועיים -לחשוב על זה' חזר עם מיליון תנאים שוביניסטים חחח קיבלתי אותם מתוך הבנה שזה לרדת מהעץ. אח''כ התחרט על הכללים של עצמו וניסה להשתתף בעבודות הבית. לא הלך לו חטף מזה עצבים זה גורם לו להרגיש מושפל. אני אומרת לו מה שמתאים לך. לא כועסת עלייך.

נשואים שנה וכמה חודשים. הרבה ריבים באמצע. הרבה רצונות שלי שלא באים לידי ביטוי במערכת הזאת. מבחינתו הוא היה חי את אולם חיים גם אם לא היינו נשואים מבחינת עיסוק מגורים וכו'. מבחינתי לא. אולי 90% מהדברים הייתי עושה אחרתת אז גם בחיים בכללי אני לא מסופקת. וקשה לו מאוד לעשות את הרצונות שלי.

יש בעיה מודעת גם מבחינתו וזה שאין לו ביטחון עצמי... קשה מאוד להתנהל מול בן אדם שכל הזמן מתגנון ואני לא יודעת מה לעשות עם זה. כי הוא לא רוצה ללכת לטיפול בשום פנים ואני גם לא מציעה זה צריך לבוא ממנו. לא יודעת זה מאוד קשה לחיות אם בנאדם ללא ביטחון עצמי.
טיפול...shay1987
במיוחד שאתם נשואים טריים ...
שבו ביחד כמו 2 אנשים בוגרים... תחפשו מטפל טוב.. לוותר אחד לשני.. כבוד בינכם.. תראי שהכול יחזור להיות טוב.. לא להילחם אחד בשני לוותר!! לא רוצה טיפול תנסי לשתף מישהו שקרוב אליו ..אחותו אמא אבא... לא להתבייש! אל תסחוב את זה ככה... לא בריא
ההורים שלי יודעים. אני הייתי אצל מטפלת לבד הוא לא רוצה ללכתFff
כל הכבוד לכם על ההשקעההיום הוא היום
לדעתי כמו שאמרו פה אחרים יש עוד עבודה ששווה לנסות. טיפולים קצרים בדרך כלל לא שווים ובארוך ראיתם שזה עזר די טוב.

יש היום המון שיטות עזרה וטיפול: ממש לא חייבים דווקא טיפול פסיכולוגי בשיטת פרויד: יש אימגו , יש אימון, יש cbt ועוד.

שווה להשיג המלצה ולפעול עוד.
וואו הרבה דבריםאושפיזין מהירחאחרונה
מציע לפרק אותם אחד אחד, ולחפש את השורש
אני חיה ככה כבר כמה שנים...כוחה של מילה
בבקשה אל תמשיכי בצורה הזאת,
ואל תגררי את הבעיה הזאת יותר.
זה לא נהיה יותר טוב מעצמו.
ויכול להחמיר...
את חייבת עזרה.
נשמע שיש לכם פוטנציאל מצוין
אותו דבר...shay1987
שבוע טוב.. גם לנו היה קשיים בזוגיות...
היה מצב שאישיתי הלכה לטבול ואמרה לי בפה מלא שהיא לא מסוגלת לקיים איתי יחסים כי היא מרגישה פגועה מאוד... היום אנחנו כבר לא שם.. מטפל בבעיות שלי בעיקר מהצד שלי ..חשוב לא להשאים את השני כול אחד שיטפל בעצמו...יכבד לשני... אני שיניתי את הדפוס התנהגות...
המראה של הגבר זאת אישתו... איך שהוא התנהג ככה הוא יראה...זה מה שאישית אומרת לי כול הזמן...
היום לצערי/ שמחתי... היו מספר פעמיים שאישית הייתה אסורה עלי (נידה) הינו מסתכלים אחד על השני בעינים ומתחבקים
.. מה שבעבר נידה הייתה כהלכתה...אבל לא יותר מיזה...
בהצלחה...
יפהמשמעת עצמית
ששינית דפוס התנהגות, באמת הרבה מהבעיות בזוגיות דורשות מודעות ועבודה עצמית.
ולפעמים יש תועלת גדולה גם בטיפול זוגי ולא רק אישי.

לגבי מה שכתבת על חיבוק בזמן נידה, לא שופטת לרגע, ואפשר להבין,
אבל בל נשכח שזה אסור עפ"י ההלכה.

שתהיה לכם הצלחה גדולה!
כל הכבוד לכם -מעריץ את כוחות הנפשor1900

במיוחד אם היו לכם בעיות של חיבור בעבר -לא שופט אתכם כלל בזמן נידה.
אם אתם צריכים חיבוק תתחבקו גם בנידה...
לא מסכימה.משמעת עצמית
ושוב, לא שופטת.
אולי אפשר למצוא פתרון אחר שהוא מותר או פחות אסור.

)לא מספיק בקיאה, אבל יכול להיות שהלכתית למשל לתת יד, או משהו כזה, פחות בעייתי על חיבוק ונישוק)



...or1900
עבר עריכה על ידי or1900 בתאריך ט"ז באלול תש"פ 22:12
...
לא נכוןמשמעת עצמית
חיבוק ונישוק זה פחות מיחסים אבל יותר חמור מסתם מגע או ראיית ערווה או הרחקות אחרות.
מחקתי את התגובה כי אני לא רב -גם אנחנו לא שמרנו זמן רבor1900
שיש כזה מרחק במהלך השנים אז שמתקרבים מתקרבים גם בנידה -עד גבול מסויים
חסר תועלת..shay1987
האמת שלא ביקשתי פסיקה בהלכה... ברור שאסור וכול אחד עם הרמה שלו... אני רק מראה את הדוגמא איפה היינו ומה עכשיו...
לגבי מה שכתבתם פה על רבנים.. חברה שלי אחרי 3 שבועותFff
מהחתונה בעלה רצה לקיים יחסים והיא לא רצתה. אמר לה לפחות תעמדי מולי באור.... היא כמובן הובכה מאוד והרגישה בושה גדולה. התקשרה להתייעץ עם רבנית בכירה מאוד במגזר, מדריכת כלות יועצת לחיי אישות שהיא ובעלה מתעסקים המון בנושא הזה. שאמרה לה 'מעכשיו הוא בעלך את שייכת לו'. מפה לשם כבר 3 שנים היא בתוך זוגיות אלימה פיזית מילולית ומינית ובתהליכי גירושין. לא צריך להיות חכם גדול כדי להבין שמה שאמר לה בעלה לא תקין בכל קנה מידה. טיפה שכל היה שם נקודה אדומה על הדבר הזה ואולי מונע הרבה עוגמת נפש.
כשבעלי הלך לדבר עם הרב שלו על הבעיות שלנו בעלי חזר ואמר פתאום שהוא רוצה להתגרש. זה קרה פעמיים. ככה שלא הייתה פה אי הבנה. רב גדול מאוד בציבור הדתי. ראש ישיבה מהאליטיסטיות של הציבור הדתי לאומי. שאמר לבעלי לא להמשיך בטיפול זוגי אצל מטפלת דתיה (ציפי ריין).
מצטערת אבל אין לי טיפת אמון ברבנים. לא בנושאים האלו. רב לומד 6 שנים כדי לפסוק הלכה לא כדי להיות יועץ זוגי. מי שמתיימר להיות משהו שהוא לא הנה התוצאות.
כמו שאתם מבינים למה התגרשנו אבל קשה קשה להחזיר השפעה של כזה אדם מוערץ.
מכירים את הסיפור על הבחור מחיספין שרצח את אישתטFff
שהיה עם סכיזופרניה? כל רבני מרכז הרב היו מעורבים בסיפור ו'טיפלו' בו ודאגו וכו'.. מפה לשם הוא רצח אותה בתכנון מדויק וקור רוח. בחסות מרכז הרב? בחסות הרבנים?
https://www.google.com/amp/s/www.israelhayom.co.il/interactiFff
יש בזה הרבה אמתאושפיזין מהירח
אבל רק מסייג שיש כאלה שמבינים ויש כאלה שלא.
זה נכון שטייטל "רב" לא הופך מישהו לסקסולוג
דוקטור ציפי ריין מדהימה למדתי אצלה סמסטר. מטפלת מצויינתמוש השור...
לצערנו לא מספיק שאדם יהיה ראש ישיבה או רב כדי לייעץ בתחום הזוגיות.
יש דבר שנקרא אישיות טיפולית לא לכול מטפל ובוודאי לא לכול רב יש אישיות טיפולית. כשיש סתימה בשירותים קוראים לשרברב בקניית בשר הולכים לקצב בשאלות זוגיות הולכים למטפל זוגי ובשאלות הלכתיות הולכים לרב.
מי שקורא לרב במקום לשרברב כדי לתקן נזילה ימצא שהרב הוא לא כול יכול. כול אחד ותחום המומחיות שלו.
יפה מאוד....shay1987
למרות שיש כאן תגובות בפוסט ששוות הרבה מאוד כסף.... שתמצא אולי אצל מטפל זוגי טוב לאחר שהורדתה חבילות ל כסף...לכן צריך לדעת מה לקחת ומה לא...
הפיתרון: פער מהותי מגדרי , התקדמות האשה תוך כדי השותפותדוד10
עבר עריכה על ידי דוד10 בתאריך י"ז באלול תש"פ 15:47
עבר עריכה על ידי דוד10 בתאריך י"ז באלול תש"פ 15:39
עבר עריכה על ידי דוד10 בתאריך י"ז באלול תש"פ 15:36

שלום חברים.

אחרי קריאה של רוב התגובות, נראה לי שיש מה להוסיף, אז הרשו לי לחדד: 

לעניות דעתי קיים פער בין בעלים לנשותיהם בתפיסת קיום יחסים או היעדרם.

 

אצל הרעיה קיום היחסים הוא פשוט כזה: לאחר שבן הזוג הקשיב לי והבין אותי, לאחר שהוא עזר לי גם בסיוע פיזי, לאחר שרוב הצרכים הנפשיים, הרגשיים והפיזיים מולאו ונפתרו, ניתן להגיע לפיסגה: קיום יחסים. להרגשת הרעיה, רק לאחר שהעוגה אפויה היטב, מרוחה בקרם כיאות, ניתן להניח עליה את הדובדבן שבקצפת: קיום היחסים. לכן גם לאשה פחות חשוב המינון של היחסים אלא בעיקר האיכות, כמה הבעל השקיע בהם וכדומה.  

 

לעומת זה, המבט של רוב הבעלים הוא שעצם קיום היחסים או תדירותם מהווה מבחן לאיכות הזוגיות כולה. כלומר בעל מרגיש שזוגיות ללא יחסים כמעט לא שווה מאומה. מבחינת הבנים זה כמו סעודה ללא לחם, חסר מה שמשביע. כל השאר זה תוספות, אבל בלי זה - העיקר חסר מן הספר. בקצה המחנה יהיו בעלים שירגישו שבלי יחסים אין שום טעם להשקיע בזוגיות. מבחינת הבעל, הוא מעתיק את הגישה שלו אל האשה: "אם אשתי מזלזלת אפילו בדבר כל כך בסיסי, אז הנישואין כמעט לא שווים".  או בקטע חיובי: "אם יש ביננו יחסים, אז יש טעם להשקיע ברגש ונפש, להתחבר למשפחת רעייתי, לטפח את הסביבה הפיזית. יש עתיד לקשר".

כלומר גם גברים מעונינים בחיבור רגשי ונפשי עם האשה, ונעלבים מחיבור גופני ללא רגש ונפש. אבל מבחינתם רק אחרי שהאשה מבינה את הצורך בקשר גופני, ניתן להתקדם לחיבור נשמות. 

 

זה להרגשתי ודעתי פער ראשון בין המגדרים.

 

 

בנוסף קיים נתון נוסף שכדאי לקחת בחשבון, ייתכן שהוא יסביר לנו טוב יותר את הדיון הסוער. 

ההבדל הוא מה קורה כאשר דווקא כן מקיימים יחסים, למרות שבהתחלה עדיין אין רצון מלא של הגברת. זה ההבדל המהותי בין איש לאשה.

אמנם בהתחלה יש לה התנגדות, אך עם ההתקדמות בא התיאבון והתשוקה. הגברת אומרת לעצמה: אם הוא כל כך רוצה אותי וכבר מבקש לשכב איתי, אז כנראה הוא כבר באמת מאוד אוהב אותי. היא מעתיקה את הגישה שלה אל בן זוגה, מפרשת את הקירבה הגופנית מצידו, כביטוי שכביכול מבחינתו היחסים כבר נמצאים בפיסגה. האשה אומרת לעצמה: "הרי כבר אנו מקיימים יחסים, אז הנה לי סימן שמבחינתו כל הצרכים הבסיסיים כבר נפתרו. אם הוא כבר נמצא בפסגת הקשר, סימן שטעיתי והוא באמת אוהב אותי.  אז הנה גם אני משלימה עם כל מה שחשבתי שחסר ומשתתפת איתו בקירבה. אם הוא כבר מלקק דובדבנים, סימן שכל העוגה טובה לו וכל הקרם מצא חן בעיניו. כלומר אצל נשים עם האוכל בא התיאבון.  אצל גברים זה לא קורה ולא יקרה. אם אין תאווה למשהו מסויים, נניח לקשישה מאוד,  קשה עד בלתי אפשרי לגרות אותם תוך כדי.  

 

אולי זה ההסבר לגישה של הגברת סיה ועוד חברים ורבנים שטענו שעדיף לקיים יחסים גם אם בהתחלה הגברת עדיין לא לגמרי שם. אף אחד לא טען שרצוי לקיים יחסים מלאים בלי שום רצון של הגברת, אלא שיש לבחון מה קורה בסוף. הגברת מרגישה שאם הסוף טוב - אז הכל טוב. אם תוך כדי נפתח  ליבה של האשה - אז יש קשר. גם אם פתיחת לב זו היתה רק בשלב מתקדם יותר של היחסים. לכן המליצו חלק מהחבר'ה פשוט להתחיל ביחסים והשיפור יבוא ממילא תוך כדי ההנאה ומשם לכל החיים המשותפים. בנוסף, גישה זו גורסת את הנזק שעלול להיגרם לנישואין מחמת היעדר יחסים. בשביל הבעל העיקר חסר מן הספר, מה שעלול לפתח אצלו משקעים ומרירות שעלולים לפגוע בזוגיות. לעומת חברי הפורום האחרים שטענו שאם בהתחלה אין רצון ותשוקה של הגברת, אז לא טוב לנסות לעורר אותם. 

 

מה חושבים?       

 

    

כשאין רצון אצל האישה אז אין רצין וכשאין רצון לא מקיימים יחסימוש השור...
בהחלט הבעל יכול לעשות עבודה מדהימה יום יומיים שלושה לפני ולדאוג שהתנאים ייצרו אפשרות- דהיינו יפרגן יוריד מהאישה עומסים ינסה להבין באמת איך היא מרגישה יבדוק איפה הוא לא בסדר ובעצם גורם לחסימה ריגשית אצל האישה ואז אולי האישה תתרצה וגם אז זה תהליך שייתכן ויבשיל להיות ביחד.
אין קיצורי דרך, צריך עבודה זוגית אמיתית.
מחילה הגבר פה הוא לא פונקציה ביחסי האישות מריר כמה שיהיה צהסיבה הפשוטה- אחרי שיכבוש כפי שהגדרת את הפיסגה הוא פשוט ימשיךך הלאה והבעיות הזוגיות יותר יתעצמו כי הוא לא טרח להבין את נפש אישתו
ואם הוא לא עשה הכנה יומים לפניאורה שחורה
והגיעו לרגע ואין לה רצון. מה אז יעשה?
יכבד אותה- אם אין רצון לא מקיימים- ושיתאמץ שוב ושובor1900
היא מלכה וראויה לכל מאמץ שלו לחזר ולפייס ולאהוב
יעשה את רצונהמוש השור...
ואם צריך יתאפק ויעבוד על דחיית סיפוקים
אני כותב את הדברים מתוך ניסיון והתמודדות של שנתייםמוש השור...

זה אפשרי לפעמים קשה על גבול התסכול והשיגעון זה מקשה על חיי הזוגיות זה יוצר מתחים ועוד ועוד.
אבל כשהאישה היא במקום הראשון ומפנימים את העומק האמיתי של זוגיות וכבוד האישה זה אפשרי.
כל תקופה של קושי בזוגיות היא לבסוף מנוף לקשר וזוגיות יותר חזקה ובריאה ובתנאי שמשתמשים בתקשורת מקרבת לא יורדים לפסים אישיים והאישה במקום הראשון.
גבר שלומד לכבד את רצון אישתו לומד גם לשלוט בעצמו ולדחות סיפוקים.
רצונה זהו כבודה
כל מילה-תכתוב יותר איש יקרor1900
תודה .אשתדל בעזרת החונן לאדם דעת.מוש השור...
ועוד דבר חשוב שקשור דווקא לגבריםמוש השור...
לדעתי כמובן להבין שזה לא אישי, יש המון סיבות פיזיולוגיות ונפשיות שבגללם יש קושי בחיי אישות.
זה לא אישי לא לקחת את הדברים של אני לא בסדר אלא של איך אני יכול לשמח ולגרום כמה שיותר לרווחה הנפשית ולטוב של אישתי. כשזה יקרה ממילא ההתמודדות תהיה יותר פשוטה ותיווצר אפשרות לגשר על הקושי בסבלנות ונחת
תגובה לפיתרון פער מגדרי והתקדמות האישה.Fff
קודם כל יישר כח על התגובה הארוכה והמפורטת. בגדול אני חושבת שאני מאוד מסכימה איתך ומזדהה עם מה שכתבת בנוגע לפערים בין הגבר והאישה בתפיסת חיי אישות בתוך מערכת נישואים.

אני חושבת שבשביל זה יש תקשורת לדבר על הפערים למה אני מרגיש ככה ולמה את מרגישה ככה ובעצם לגשר עם הפערים האלו בדיבור. ולהבין שהמעשה של הצד השני נובעים מתפיסות שונות.

אני כן חולקת עלייך בנושא שהגבר צריך יומיים שלושה להכין את הקרקע ולפייס את אישתו.. זה צריך לקרות כן תקופת חיי הנישואין... לפני תוך כדי ואחרי. המערכת המינית הנשית היא מעין מצפן לזוגיות. כשמהשו לא תקין זה ישר מצפצף ולא נותן להמשיך הלאה.. וטוב שכך. אין צורך להתעלם. יש צורך להיות כל הזמן בעבודה מול המקום הזה מול התחושות של האישה. מרגישים כשהחיזור הוא למשל לפני המקווה ואז זה נראה צבוע ולא מצליח להחזיק יותר מפעם פעמיים. זו צריכה להיות דרך חיים לעבודה זוגית. לא רק בהקשר המיני או בשביל שהאישה תרצה,..

לגבי מה שכתבת וכתבו פה אחרים בנוגע לעורר את הרצון של האישה ועם האוכל בא התיאבון. תראה אני מסכימה עם זה במקרים מסויימים. במקרים רגילים בהם הזוגיות טובה, יש ביטחון בקשר, האישה מרגישה מוגנת, היא מסופקת בקשר באופן כללי וכו'... גם בתוך זוגיות כזאת יש עייפות חוסר חשק מצטבר של החיים ןאפילו מריבות ומתחים בתוך הזוגיות, אבל המסגרת והבסיס יציבים ובטוחים. יש תקשורת טובה. במקרים כאלו אפילו אני נהגתי ככה הרבה פעמים ודאי שיש מקום לתת מתנה ולהפעיל את החשק.

הפוסט הנוכחי מדבר על מצבי משבר בנישואין, כאשר בני הזוג (זה אפעם לא רק האישה) מרגישים ערעור על כל יסודות הנישואין שלהם. חוסר ביטחון בקשר. דברים עמוקים מאוד, כאשר לא מצליחים לראות עתיד משותף, כאשר דיבור על גירושים עדיין מרחף באוויר... כאשר אין כבר הרבה זמן משיכה ואהבה. ומבינים שיחסי אישות זה לא הנושא כאן. זה רק הסימפטום לבעיה יותר גדולה. לא מחכים שכל הבעיה תיפתר אבל שתהיה הרגשה שאפשר להתקדם. ואפשר להתמסר. זה מצב גרוע מאוד כשאישה מרגישה שהיא לא יכולה להתמסר לבעלה. זה אומר דרשני ועבודת מידות גדולה מאוד
כדאי לטפל, לפחות בעצמך לקרוא וללמוד על עצמך ועל הזוגיותדוד10

אכן כך וטוב שכך.

האשה ניחנה בחיישן רגיש שמודד כל החודש את יחס בעלה אליה. החיישן יודע לזהות זיופים, חנופה או אהבה מדומה בימים מסוימים.     

 

 

גם הפרט השני נכון. קיים מידרג של הרגשות של האשה לנושא. בגדול ארבע קבוצות. 

 

1. לפעמים האשה מעונינת יותר מהבעל. ישנם מצבים כאלה ו/אן זוגות כאלה, כולל שרשורי ייעוץ עליהם. אמנם קבוצה זו פחות מצויה בדורנו מאשר בתקופת חז"ל, אבל קיימת. 

 

2. לפעמים יש התאמה יחסית בצרכים וברצונות. משום מה קבוצה זו פחות פותחת דיונים דחופים... 

 

3. לפעמים האשה חסרה רק את התיאבון הראשוני, אבל כאשר העניין יתחיל היא תהיה שם לגמרי, בנפש ובגוף. על מצב כזה הגיעה ההמלצה לבדוק האם כדאי שהאשה תתאמץ קצת בהתחלה, תציע לבעלה את החיבור, בסוף היא תתוגמל מעל ומעבר. בכל המישורים.

 

4. לפעמים האשה פגועה עד כדי כך שקשה לה אפילו רק להתחיל. על כזה מצב מומלץ שלפחות תסביר לבעלה את הרגשתה. תסביר שהיתה שמחה להיות איתו, גם למענה וגם למענו. תרגיש ותבין את הרצון של בעלה ואת הוויתור שלו, זה המקסימום שהיא יכולה לעשות.  

אולי על כזה מצב נאמר הפסוק בספר משלי פרק יט: "גם בלא דעת נפש לא טוב", וביאר רשי שם: "גם בלא דעת" - בכופה את אשתו לתשמיש המטה.  (על פי דברי הגמרא במסכת עירובין דף ק). מי אנו שנחלוק על הקביעה שקיים מצב שבו לא טוב לכפות, גם לא האשה את עצמה.  

 

למעשה, כמו שאמרו, יש לדעת שבדרך כלל היעדר יחסים מלא זו אזעקה שמתריעה על בעיה לא פשוטה בזוגיות. זהו מצב שלא מומלץ להותירו לזמן ארוך. אם בעלך לא מעוניין להשקיע / להשתתף בטיפול, נסי לפחות בעצמך להיוועץ באדם מקצועי, או לפחות בספרות איכותית בנושא. גם תביני ותקבלי טוב יותר את עצמך וסביבתך, גם יהיה שיפור כלשהו בזוגיות, גם תהיי רגועה יותר אם תבחרו לפרק את החבילה. 

 

בכל מקרה פרגני לעצמך יישר כח על השקעתך בנישואין. על הנכונות לבקש עזרה מהפורום, על הנכונות להבין והרצון ליישם. פרגני לעצמך גם על זה שהטבילה עצמה מבטאת התמסרות והיפתחות, גם ללא הרבה מעבר.

 

 בהצלחה. 

תודהFff
בעוז קדימה בני עקיבא, אלא אם כן אתם שוניםפשוט אני..

עברו הרבה מאוד שנים, אבל זה עדיין צורב.

במיוחד סביב שבת ארגון.

כיתה י', אני מדריך בשנה הראשונה. נהנה מאוד מההדרכה, אוהב את החניכים ומקבל מהם המון הערכה.

מתישהו באביב אני מספר לקומונרית על האישיו שלי. התמודדות עם משיכה לבנים.

טיפש. הייתי בן 16 והיא 18, אבל היא היתה קומונרית אז חשבתי שהיא סגנית של אלוקים. תמיד דיברה כל כך יפה על ערכים, על הנפשות של החניכים, דקלמה ססמאות שנכנסו היישר לליבי.

במקום לקבל את מה שציפיתי, תמיכה או עידוד או אפילו עצה טובה, קיבלתי תנאי:

לך לפסיכולוג מסוים שאני אגיד לך, ואני גם אדאג למימון של הטיפול, אחרת תסולק מההדרכה.

המום, פגוע, אבל לא רוצה לאבד את ההדרכה - הלכתי אל הפסיכולוג.

נזק עצום, הורדת הביטחון, החדרת שנאה עצמית פתולוגית. זה מה שיצא לי מהפסיכולוג הזה.

עד היום אני לא יודע איך היא מימנה את הטיפולים, איך היא בכלל הגיעה אליו, ואיך היא גילתה שהפסקתי להגיע למפגשים איתו.

כשהיא הודיעה לי שאני מסולק מההדרכה, מתישהו בימי בין המצרים, ביקשתי שתתן לי לפחות להמשיך עד תשעה באב, כי כבר הכנתי מערך מדהים שמתאים לתקופה.

היא לא הסכימה. אמרה לי שאני צריך לעזוב מיד.

לפחות פעולת פרידה? התחננתי על נפשי.

לא, הגברת החליטה שאני אסולק מעכשיו לעכשיו. גם אסרה עלי להיפרד מהחניכים.

פשוט נעלמתי מחייהם ביום קיצי אחד.

והמערך שלא העברתי, כמה אירוני, דיבר על שנאת חינם.

🥺פצל"פ

גיל העשרה הוא באמת קשה בקטע הזה

הכל קיצוני

כואבשבורת,לב

ואני מבינה שזה פגע,

אבל יכול להיות שהיא התנהגה באחריות שתואמת את הגיל שלה והסיטואציה.

ותואם את החברה שגדלה בהמתנחל חייכן

ואת המחשבות של פעם על הנושא

בעיקר את ה"סכנות" שעלולות לקרות ממפגש כזה,

לצערי, אני בספק אם ההחלטה לא הופלה עליה מלמעלה

אולי היום בני עקיבא מקום יותר ליברלי פוסט מודרנישבורת,לב

ואולי גם קצת ווק.

אבל גם היום מסגרת דתית לא תיקח מדריך פנמיה גיי למשל.

ולא צריך שזה יהיה הרבה מלמעלה, סביר ופשוט שהרבה הורים לא היו רוצים את זה.

מדריך זו דמות מאוד משמעותית, דמות להערצה, ובודאי שילד בכיתה י' לא יכול להבין את זה.

היא לא היתה צריכה לשלוח לטיפול, זה לא עניין שלה אבל זה מה שידעו אז לעשות ובטח בגילה הצעיר. אני משערת שגם אם טעתה היא התכוונה לטוב ולעזור לפשוט אני.

אין ספק שהחוויה קשה ופוגעת 💔

אמתמתנחל חייכן

גם היום זה מאוד שונה, רק שבעבר ידעו פחות לאכול את זה , לא רק דברים כאלה היו מחוץ לסף ההתמודדות,

וליבי עם פשוט אני

היא פעלה מתוך שנאה, לא מתוך רצון לעזורפשוט אני..

והאיסור על פעולת פרידה הבהיר את זה היטב.

שמע, אתה נסיך. אני אוהב אותך. אבל תן לי להגיד לךדי שרוט

משהו שאתה צריך לשמוע ולא משהו שאתה רוצה לשמוע.

אין ספק שהאישיו הזה רודף אותך כל חייך. ניכר מהכתיבה שלך שאתה מלא זעם כלפי כל האנשים שעוללו לך את מה שעוללו לך כולל הקומונרית הזאת. זה קשוח, זה לא הוגן, זה מעצבן, זה מייאש לעיתים, זה כל הסופרלטיבים הרעים שאפשר לעלות על הדעת.

אבל, נראה לי (ואולי אני טועה, אז קח בע"מ) שאתה קצת שוקע ברחמים עצמיים. ואתה נותן משקל יתר למה שהחיצונים לחייך עוללו לך והביאוך עד הלום. ובצדק כן? באמת עוללו לך דברים רעים. אבל לדעתי הגיע הזמן שתפתח דף נקי ככל האפשר בחייך ולקבל את מי שאתה במנותק ממה שעוללו לך.

כי יש לך 2 אופציות: האחת היא להתפלש על העבר ולהכנס למצבים שמטרגרים אותך. השניה היא להבין ולקבל שמה שהיה היה. הבנת, קיבלת, הפנמת שאנשים חסרי בינה גרמו לך את מה שגרמו לך, עכשיו הגיע הזמן שתחיה את חייך עם מי שאתה ומה שאתה.

מצרף לך סרטון שורטס קצר שמדבר על רעיון דומה.

ותזכור, אתה אישר יקר ומקסים ואתה צריך לתת לעצמך קרדיט שאתה נמצא במקום טוב בחייך ולא צללת למצולות כמו שקורה לחלק ניכר מהאנשים שעברו פחות ממך.

משהאחרונה

איךתתעלמו ממני

עוזרים לבת/בן זוג שלא רוצים לעזור לעצמם?

קשה מאוד. כואב מאודהסטורי

לפעמים אפשר לזעזע, אבל הרבה פעמים המקסימום שאפשר לעשות - זה להיות נוכח כשצריך. שהיא/הוא ידעו שאם ירצו עזרה את/ה שם.

וכן, הבדידות במצב כזה היא נוראה, חשוב שגם לך תהיה תמיכה.

בהצלחה רבה

אי אפשר כל כך 😕נעמי28

משנים בעצמנו דינמיקות שתומכות בבעיה, הרבה פעמים יש כאלה

, ונותנים לו להרגיש שאנחנו איתו ושקיימת עזרה בחוץ.

הלוואי והייתי יודעתתעלמו ממני

מה אני יכול לשנות

לא בידיים שלנו בשום צורהמשה

אנחנו עושים מה שאנחנו יכולים. בצד שלנו. אם הם יצטרפו? מעולה. אם לא, לא בידיים שלנו.

אמoo

בנאדם מבוגר שלא רוצה עזרה

אי אפשר לתת לו אותה בכוח

ואולי הוא לא צריך את העזרה הספציפית שמציעים

אפשר לשאול אם אפשר לעזור בדרך כלשהי

ובעיקר לכבד את ההחלטה שלו

כי זה העזרה הראשונה שאנשים צריכים

הכלה

ואם יש מחיר להחלטות שלו

שישא אותו בעצמו

ולא יפיל על אחרים

היא רוצה עזרהתתעלמו ממני

אבל לא שום דבר ספיציפי

אנחנו נשואים

אני נושא בהשלכות גם אני ארצה וגם אם לא

היא רוצה עזרה.. אומשה

היא רוצה לרוקן אותך כדי שלא 'תפריע' לה לצנוח?

משפט מעניין, אתה חושב שיש כאלו ש"נופלים" על השנימתוך סקרנות

רק כדי לרוקן אותו?

יכול לחדד קצת?

זה לא נעשה בצורה מודעתנעמי28

למשל אדם עם דפוס קורבני שואב את האנרגיה והכוח שלו מה"אשמים".

ואני לא יודעת אם זה המצב, אבל אדם קורבני דוחה לפעמים כל עזרה בטענות שונות כי יותר נוח להישאר בעמדה הקורבנית שבה אין אחריות, רק הטחת אשמה, וכל האחריות בידי ה"אשם".

משה

והרבה פעמים בקשת עזרה זה שינוי רדיקלי בחיים.

רוצה עזרהתתעלמו ממני

שאלה אחת, שורה אחת, שטומנת בתוכה כ"כ כ"כ הרבה כאבנגמרו לי השמות

וגם השם של הניק ממש כואב

אז קודם כל - אנחנו לא מתעלמים ממך!

אנחנו רואים אותך ❤️

והכאב שלך נראה. וקיים. ונוכח.

גם הכאב אל מול בן/בת הזוג שחווים את הקושי

וגם הכאב שלך לאור כל ההשלכות של זה עלייך ועל המשפחה כולה.

זה אכן קשה מאוד מאוד.

כמו שכתבו בחוכמה לפניי, אדם צריך לרצות לעזור לעצמו בראש ובראשונה, שזה יבוא ממנו, וכל דבר אחר חיצוני לו פחות אפקטיבי.

אבל מה שכן אפשר לעשות מהצד שלך (כותבת בלשון נקבה כי לא יודעת אם את אישה או גבר, אז אם אתה איש פשוט להפוך את זה) - הוא להנכיח ולהניח את הצד שלך. את הכאב שלך. את הקושי שלך. ואת כל הלב שלך אל מול זה.

כן, ממש לומר את הגבול האנושי שלך. בצורה שמתמקדת בך ובמה שאת חווה. ובמה שאת צריכה שם, ובמה שלך כואב שם.

חשוב כן להציב את הצד הזה. לא להתעלם ממנו. כי הוא לא שקוף, כי את לא שקופה, וכי את עוברת הרבה.

ולהיפך, עצם ההנכחה הזו יכולה הרבה פעמים לתרום (אפילו אם רק חלקית) לכיוון הנעה של הגלגל קדימה אצל הצד המתמודד. כי הוא מבין ורואה וזה מונכח מה שעובר בן/בת הזוג האהוב/ה שלו. כי הוא מבין את ההשלכות. וכי זה יכול לתרום למוטיבציה גם לשינוי, גם אם בינו לבין עצמו אין כוח לזה, זה יכול לעזור למצוא את הכוח. אפילו בצורה התחלתית.

לכן הכיוון של כן לתת ניראות לכל מה שאת חווה

גם בינך לבין עצמך

וגם להנכיח לבעלך בצורה שמתמקדת בך היא חשובה.

מעבר לזה אפשר כמובן להתפלל, הכוח של התפילה הוא עצום.

אפשר גם למצוא קבוצת תמיכה של נשים למתמודדים (או גברים שנשואים למתמודדות) שקיימת ולקבל משם כוח.

אפשר גם לקבל ליווי ותמיכה מקצועית עבורך כדי לעבור את זה עם יותר כוחות ועיטוף וליווי והחזקה וכמובן לתת *מקום* לכל המתחולל בך.

אפשר גם להקל מעצמך בכל מה שקשור למיקור חוץ, הורדת הסטנדרטים, עזרה כלשהי בכל תחום שהוא, וכמה שיותר להתאוורר בעצמך.

ואפשר גם להגיד ש*לך* ו*עבורך* כן חשוב שהוא ילך לטיפול מותאם ומקצועי, רק כי כ"כ קשה לך בצורה הזו. זה כמובן תלוי בו אבל לפחות להניח ולהנכיח את זה.

שולחת חיבוק גדול גדול

ואומרת פרק תהילים לישועה שלמה ב"ה

(ואם תרצי שאצרף תגובה ארוכה שכתבתי בעבר על הנושא הזה שבו אחד מבני הזוג מתמודד עם בן/בת זוג שבקושי אישי - כתבי לי ואנסה לחפש אותה ב"ה ולצרף)

שיהיו רק בשורות טובות ב"ה 🙏🌷

תודה על המיליםתתעלמו ממני

מעריך

אני גבר וכתבתי על אשתי

אממ הייתי שמח לשאול אותך על מה שכתבת

אבל פחות פה על גבי הפורום

ואני לא יודע אם זה בסדר לך לפנות אלייך במסר

אחרי השרשור שמעליךנגמרו לי השמות

וכל מה שהיה בו (השרשור עם הכותרת "חבוט") אני בכנות כבר לא יודעת מה לענות לך על השאלה ששאלת.

בדיוק הגבתי עכשיו לפותח השרשור ההוא, ואני עדיין עם כל הרושם של מה שעשה השרשור ההוא ומה שהוא פנה ככה בפרטי לעוד ועוד נשים,

אז חוששת פשוט לכתוב שכן אפשר.

אני כן אגיד, למקרה שאתה לא קשור אליו בכלל (זה פשוט שהמילים שלכם יצאו דומות. אולי במקרה. אבל גם הוא כתב תודה ומעריך וגם הוא היה במצוקה וגם הוא פנה בפרטי (ולא עניתי) אז כבר לא יודעת מה לחשוב.

עכשיו שיהיה ברור - אני לא אומרת שאתה והוא זה אותו אחד, בכלל לא.

אני כן אומרת שאחרי שנכווים שוב ושוב ושוב אז באמת "כל הנכווה ברותחין נזהר בצוננים".

וזה בדיוק מה שכתבתי לו בשרשור ההוא - שמה שמעשה כמו שעשה גורם זה לתת פחות אמון באחרים וזה פשוט לא פייר כלפי מי שבאמת זקוק לעזרה אמיתית, ולמי שכל כוונותיו טהורות, ולמי שבאמת כן צריך לתת בו או בה אמון. זה עושה להם עוול כי כבר יותר קל לחשוד, כבר נכוו, כבר יש פחות אמון מטבע הדברים, ופחות רצון להשקיע אנרגיה ומחשבה וכו' ובסוף מסתבר שזה למטרות רעות.

אז אם המטרה בפנייה במסר היא למשהו נקודתי וענייני שאני יכולה איכשהו לעזור בו - זה בסדר. וגם זה רק בגבולות הגזרה של מה שבהתמחותי וביכולתי ורק מה ששייך ומתאים ונכון ולא בכל התייעצות שהיא זה יהיה נכון כלל.

אבל כל דבר שהוא לא כזה, כל דבר שבא לפתח שיח כלשהו בפרטי, או כל דבר שאני בכלל לא כתובת לעזור בו, או כל דבר דומה לכל אלו - אז לא. ואומרת זאת מראש. אני לא עונה על הודעות כאלה, וגם כשכן כי עוד לא הבנתי ונתתי אמון בטוב של האדם באשר הוא אדם - אם יש איזושהי הרגשה של חשד שעולה בהמשך אני לא עונה יותר. ובכובע של המנהלת אם נשים נוספות כותבות לי בפרטי אני גם חוסמת או מעבירה הלאה או מה שאפשר לעשות. אז מראש כותבת את זה כאן גם לכל מי שקורא באופן כללי.

אז אם כל זה לא קשור אליך מתנצלת מראש שכל זה "נפל עליך", זה פשוט קורה בדיוק אחרי כל מה שהיה בשרשור ההוא. וכן כדאי להזכיר זאת באופן כללי, אז אל תיקח אישית אליך אם זה לא שייך לך, אלא רק כהזדמנות להזכיר זאת לכולנו.

ובכל מקרה שיהיו רק בשורות טובות והצלחה רבה בהכל.

הכל בסדרתתעלמו ממני

מובן

אפשר לעזורshindov

לקחת יעוץ לבד, היועץ יוכל לתת עזרה בנושא הזה. במקרה הצורך יפנה לטיפול.

מתפללים, אמפתיה והכלהשוקו.

ומנסים להפעיל בעדינות מעגלי השפעה משפחה חברים וכו שיסייעו לו לפנות לטיפול ועזרה מקצועית בתחום הרלוונטי לו

כנראה שמה שצריךתתעלמו ממניאחרונה

אצלנו

זה פשוט להפסיק לנסות לעזור ופשוט להיות איתה בכאב

כמה זה ברור לי בראש וכמה זה נשמע קל

וכמה זה פשוט לא קורה במציאות

זה מפחיד להיכנס למקומות האלה בנפש ביחד

אתה מפחד שלא יהיה אף אחד שיחזיק

אבל בפועל מה שקורה זה שהיא נשארת לבד

ואז הבנתי שהוא נגדי. 😵נגמרו לי השמות

הוא בעצם נגדי ולא בעדי כמו שחשבתי כל הזמן.

הוא מציג מצג שווא, תרתי משמע.

מציג ש"אני כאן בשביל להועיל, בשביל לעשות לך את החיים יותר טובים ומאושרים וקלים"

אבל הוא רוב הזמן משקר.

ואז אמרתי לעצמי רק להתבונן

להתבונן בו, ובי, ובהאם הוא באמת בעדי? האם הוא באמת גורם ליותר אושר?

והתחלתי רק להביט.

פעם אחת הבטתי וראיתי שבאמצע שיחה מאוד משמעותית עם הילד הוא הפריע לי. ותפס את מקומו של הילד. ובעצם בא על חשבונו. ועל חשבוני. ועל חשבון הערך שלי באימהות.

המשכתי להביט, מה היה לו כ"כ דחוף להפריע לי כך לקשר עם הילד? אז הוא ענה: "אה בטח שזה חשוב. הרי שמעת "ביפ!" של הודעה, או צילצול, או אפילו לא שמעת כלום רק ראית אותי - את הריבוע השחור הזה שאני. 

הטלפון שלך.

המסך.

המסיח.

שכל הזמן גורם לי להיסח.

באמת כששמו כן הוא אמרתי לו: "אתה מסיח. ואתה ממסך. אתה מסיח אותי מהחיים האמיתיים שלי. ואתה ממסך את כל מה שבאמת חשוב.

אתה הטלפון שלי.

אבל אני הבנתי אותך, אתה רק מתחפש שאתה בעדי בעוד רוב הזמן אתה ממש נגדי.

ונכון שיש לך גם בני משפחה אחרים בדמות מסכים אחרים, אבל אתה הראש. אתה הכי.

וכולכם באתם אליי לשם מה? 

איך אני אזכור איתך מה עיקר ומה תפל?

אני רוצה לזכור שקודם העיקר.

ורק אח"כ התפל, כשיש פנאי.

אבל אתה? אתה כל הזמן משקר לי אחרת.

פעם אתה אומר לי שהודעה באיזו קבוצה נידחת יותר חשובה מההתלהבות של הבת שלי כשמספרת לי משהו, ואני מקשיבה לך, והולכת אליך, ולא אליה. גם אם עצרת אותי באמצע. אני הולכת שבי אחריך.

אתה באמת שובה, אבל במובן הרע של המילה, אתה לוקח בשבי את הערכים ואת האידיאלים ואת מה שעיקר ואת המהות ואת מה שחשוב לי!"

ופעם אחרת אני מדברת עם חברה פנים מול פנים ואז אתה שוב עושה את זה. הפעם אצלה. והיא עונה או מתעסקת וגוללת עוד ועוד, ופעם אני, ואיפה השיחה פנים מול פנים שלנו נעלמה? למה אתה תמיד מקום ראשון בעצם? למה אתה תמיד בא על חשבון ההווה שלי והחיים האמיתיים שלי?

וכשאני ממשיכה להביט אני רואה שפעם אחרת אתה פשוט גונב לי את הזמן. כן. אתה לא רק מסיח ולא רק ממסך אתה גם גנב.

פעם רציתי לכתוב עליך פתק "גזלן זמן" וככה להשאיר אותך בצד, בפינה. עם השלט שראוי לך.

אתה יודע כמה זמן גזלת לי בחיים?

למשל יום שישי, שהוא כ"כ קצר, ומה אני צריכה את כל הגלילה האינסופית הזו בך ואז להגיע עם לשון בחוץ ולחץ אטומי לשבת?

ומוצאי שבת, ורק יצאה השבת וכבר אתה אומר לי: "הו תראי כל מה שהפסדת! מהר מהר תתעדכני ותמשכי ותגללי עד לפנות בוקר כי הרי יש כ"כ כ"כ הרבה מה..."

ואתה גוזל לי זמן עם המשפחה שלי. וזמן לזוגיות שלי. וזמן לילדים שלי. וזמן לעצמי. וזמן למחשבות. וזמן לעשייה.

כן, אתה גורם לי בעצם להיות צרכנית בלבד

ולא יצרנית

מי אתה? אתה באיזו תחבולה לעשות את כולנו צרכנים?

ואיפה כל היצרנים שבנו?

אנחנו כבר פחות ופחות יוצרים. מעצמנו. ורק צורכים. אותך. וממך.

נהיית המורה שלנו, הרב שלנו, המנהיג שלנו. אתה מחליט הכל, ואנחנו אחריך, כן, שבי אחריך...

אתה חושב שזה כל מה שראיתי בהתבוננות עליך? לא. מסתבר שיש לך עוד הרבה רע בשרוול, במסך. כזה ריבוע קטן אתה וכ"כ מזיק?

אתה יודע למה עוד אתה גורם לי?

אתה גורם לי לחיות במקטעים. הכל מקטעים ולא מסודר.

אתה משליך את הסדר והבהירות לפח וכל הזמן מורה לי לעבוד במקטעים.

"אוקיי אז תבשלי, בסדר, אני לא מונע ממך, בבקשה - תבשלי".

ואז אני מבשלת. אבל אז - אתה שם. על השולחן, או קרוב, ומצפצף, וגם שאתה על שקט אתה עדיין שם קורא לאצבעות ללחוץ עליך ולראות "מה פיספסתי בזמן שהכנתי את התבשיל הזה?"

ואז ככה במקטעים במקום לבשל רצוף - אני אומנם מבשלת - אבל כפול 2 מהזמן וכפול 10 בחוסר ריכוז ובחוסר פניות, והכל בגללך.

המקטעים הבלתי פוסקים האלה, בכל נושא שהוא ולא רק בבישול, כשאני באמצע עשייה אתה מגיע וקוטע.

והמקטעים האלה הם כ"כ מבלבלים

אין ריכוז

אין בהירות

אין פניות

אין צלילות הדעת

אין ישוב הדעת

יש הסחה

יש בילבול

יש מיסוך

מקטעים מקטעים כאלה שגם מבלבלים 

וגם מסיחים מהחיים עצמם

וגם טורדים כשכבר כן עושים משהו אחר

כי "מה עכשיו אני מפספסת"? 

אז תמיד יהיה הלחץ הזה להספיק ולא לפספס במסך שום דבר, בשום תחום

כאשר במהות בעצם מפוספסים החיים עצמם.

אז נכון, רציתי לכתוב עליך "גזלן זמן"

כי הבנתי והבנת גם אתה כבר שלא רק זמן אתה גוזל

אלא גם ריכוז, גם חיים, גם מהות, גם חשיבה, גם יצרנות ולא רק צרכנות, גם החלק הגבוה באדם, אדמה לאלוק, הרי כמה יצרתיות ועוצמות יש בנו כבני אדם!

אבל אתה כמו במזימה כלל עולמית לנתק אותנו בני האדם מעצמנו בכוח.

אבל בכוח מפתה שמתחפש לטוב.

ממש כמו עשיו אתה בפרשת השבוע. רק מתחפש לטוב. אבל אתה רע.

אז אולי עד שבאמת אכתוב עליך איזו מדבקה כזו של גזלן זמן (ואולי לא מדבקה אבל לפחות בראש שלי?), לא משנה, בינתיים החלטתי להתחיל בפועל:

קודם כל לזהות שאתה נגדי. רוב הזמן. ולא בעדי. ואתה לא תעבוד עליי יותר!

ואז כל יום לראות: מה יש לי להספיק היום?

ומה חשוב לי שאעשה ושיקרה היום?

ורק אחרי בירור כל הרצון

ורק אחרי בירור כל המהות של החיים עצמם

ורק אחרי כל ההספקים גם שכל מה שיש לי להספיק טכנית -

רק אז אפשר להקדיש זמן תחום גם לך, הטלפון, המסך. וגם אז לצרוך בך רק תוכן שמקדם אותי.

אבל הבירור הזה הוא כבר נפרד ואני אמשיך להתבונן גם בו, אבל קודם כל זה.

אז לפחות להיום, אנסה את זה.

כי זה חשוב.

כי אני רוצה בעצם להיות בעדי

ולא נגדי.

כהתחלהנגמרו לי השמות

לקחתי לי 3 תחנות קטנות ביום.

א. לקחתי לי את ברכת המזון.

ממש לשים אותך בחדר אחר בזמן הזה, או מינימום לכסות אותך במגבת שלא אראה אותך - ולברך.

ב. בזמן עם הילדים כשחוזרים מהמסגרות לפחות - אתה או בחדר אחר או מכוסה במגבת. שלא רואים ולא שומעים אותך.

ג. בבוקר או לפני השינה להביט החוצה לשמים ופשוט לנשום את האוויר, להביט, ולהינות מיופי הבריאה, אפילו דקה אחת כזו. כשאתה לא נמצא ולא נוכח ולא בהישג יד ועין ואוזן בכלל.

ורחוק מהעין ורחוק מהאוזן ורחוק מהיד - רחוק מהלב.

כצעדים ראשונים זה עולם ומלואו לברך בפניות הזו, לדבר בפניות הזו, לנשום בפניות הזו, חיים!

איזה כיף לחיות באמת

את החיים עצמם 😊

ואפשר גםנגמרו לי השמות

לזכור בתוך סימן היכר עם הומור:

"צדיק, כבר הנחת?" (תפילין)

"צדיקה, כבר הנחת?" (את הטלפון בצד)

וככה נזכור בכל יום האם כבר "הנחנו"

המסך הוא מסךמשה

עוצמת ההתמכרות שלו היא בעיקר בגלל היכולת המטורפת שלו והעוצמה שלו. והתועלת שבו.

רק שעכשיו אני עושה משהו אחר.....

נכון,נגמרו לי השמות

כמו בהרבה דברים שיש להם פוטנציאל טוב גדול וגם פוטנציאל רע/פגיעה גדול ותלוי בנו בעצם לאן ניקח את זה.

ניסיתי להתייחס לנקודה הזו בפסקה שכתבתי בסוף: "ורק אחרי כל ההספקים... - רק אז אפשר להקדיש זמן תחום גם לך, הטלפון, המסך. וגם אז לצרוך בך רק תוכן שמקדם אותי.

אבל הבירור הזה הוא כבר נפרד ואני אמשיך להתבונן גם בו, אבל קודם כל זה."

כלומר התייחסתי כאן לעצם הגזילה של הזמן שבאה *על חשבון* דברים אחרים וחשובים לנו, ערכים שחשובים לנו, מהות ומטרות והחיים עצמם, שהרבה פעמים המסך (ובעיקר הטלפון במקרה שעליו כתבתי אישית) פשוט שואב ושובה וגוזל את הזמן שלנו לחיים עצמם.

וברור שכשכן מקדישים זמן למסך (לטלפון במקרה הספציפי הזה) יש בו פוטנציאל טוב ופוטנציאל פחות טוב והכל תלוי בנו מה ואיך נשתמש בו ולא רק כמה.

כלומר אחרי הכמה שלא יבוא על חשבון החיים עצמם, אתקדם גם לאיך ולמה בתקווה ובהשתדלות שגם המה וגם האיך יהיו תמיד ממוקדים רק לטובה ב"ה.

(כמו בעצם הכתיבה כאן של הפוסט הזה שבו השתמשתי במסך, ובתקווה שלטובה, והמיקוד שלי מול עצמי שזה יהיה במקומות כאלה שהם לטובה ועם תועלת ולא במקומות חסרי טעם וחסרי תועלת של גלילה אינסופית במשהו לא מקדם ולא תורם או חלילה במקרים יותר גרועים של שימוש במרחב הזה לרעה חלילה או כל תחום אחר שבו ניתן להשתמש באותו טלפון או באותו מסך גם לטובה וגם לרעה חלילה).

כאשר המטרה המרכזית שהייתה לי בהתבוננות הזו היא ליצור מציאות שבה אני האדם שולט ומנהל את המסך (הטלפון כאן) ולא הוא מנהל אותי ולא הוא שולט בי ובזמן שלי.

וזה כמובן נכון גם למה ולאיך - כל עוד אני מנהלת ושולטת במה ובאיך והמה והאיך לא מנהלים אותי - מצוין.

פשוט לצערנו הרבה פעמים המסך, הטלפון, שואב גם זמן, גם מה וגם איך והוא בעצם מנהל אותנו ולא אנחנו אותו (בתחפושת כמובן שאנחנו כן, אבל זה רק מצג שווא כאמור כמו שניסיתי להעביר בכתיבה).

הייתה לי שיחה מעניינת על זה השבועמשה

לבחורה בצד שני של השיחה (אחות של שכן) יש ילד בגיל של הבן שלי. היא התחזקה וכתוצאה מזה מתעקשת שלבן שלה לא יהיה סמארטפון. מסיבות דתיות (לה עצמה יש).

אממה, הבחור חנון כבד. כמוני. לא מסתדר עם הכיתה שלו, לא מסתדר עם העולם. הפסיק ללכת לבית הספר כי ממש רע לו שם והמצב שלו התדרדר דרמטית.

סמארטפון עם רשת חברתית שמתאימה למצב שלו ועם חברים ברמה גבוהה היה משדרג לדעתי פלאים את החיים שלו. הוא לא היה צורך שם זבל בגלל תכונות הנפש שלו, הוא היה צורך שם תוכן שמעניין אותו וכל הקונפליקט עם בי"ס היה נעלם כשהיו לו חברים במקום אחר.

מבלי להתייחס למקרה הספציפי הזה,נגמרו לי השמות

(ורק כי אפשר לצלול שם לעוד המון עומקים ורבדים נוספים, מציאת איזונים, מציאת יתרונות נוספים, התאמה באמת לאותו ילד וכן הלאה),

זה בדיוק זה - ודאי שניתן להפיק גם הרבה מאוד טוב מהמרחב הזה. זה נתון ודאי ומאוד גדול ועוצמתי כמו שכתבת מבחינת התועלת שלו.

רק פשוט שנזכור (בכתיבה כאן כיוונתי לעצמי בראש ובראשונה, שאני אזכור) להגיע למציאות שאנחנו רואים את התמונה השלמה בבהירות, מבינים מה היתרונות וגם מה החסרונות של המרחב הזה, ומגיעים למצב שבו אנחנו מנהלים את זמן המסך ואת המסך עצמו ולא הוא אותנו. גם בכמה, גם במה, וגם באיך.

ובתוך זה כמובן דואגים שלא נפספס את החיים עצמם, את הערכים שלנו, את המשפחה שלנו, את הילדים, את עצמינו, את היצירתיות שלנו ולא רק הצרכנות וכן הלאה.

זה נכון כמובן גם לסמארטפון. להגיע לכך שנרוויח את התועלת מבלי להיפגע בדרך. לראות גם את המחירים, לעשות מה שניתן כדי להימנע מלשלם את המחירים (כמו סינון תוכן והגבלת זמן וכו') ואז בתוך מרחב בטוח אפשר יותר להינות גם מהתועלת שניתן להפיק.

רק שאם המרחב עצמו לא בטוח או גורם לי לגזל זמן או לפיספוס החיים עצמם - פעמים רבות יצא שכרי בהפסדי. וכדאי באמת לחתור ל"גם וגם" הזה - גם יצירת מרחב בטוח מכל הבחינות, גם יצירת מציאות שאני שולטת ומנהלת את הכמה והמה והאיך שלי, גם שהערכים שלי והחיים שלי עצמם לא מתפספסים, וגם שאני מגיעה לתועלת מהמסך.

וכאמור יש עוד הרבה מה להאריך

ועוד משהו על סמארטפוןמשה

מי שקורא את הפורום המקביל של הרגישים שמע אצלי ולא רק אצלי את המושג "הצפה".

במצב הצפה, הגוף סובל מאוד ממשהו ומוכן לעשות הכל כדי להפסיק את הסבל. הרבה מאוד פעמים "הכל" זה הסלולרי הזה.

כלומר, העניין זה בכלל לא הטלפון. הוא לא מעניין. הוא סתם. העניין זה שיש לי עכשיו הצפה ואני סובל. בשנות התשעים כשהיה לי רע בבי"ס הייתי מסתובב עם רדיו ושומע חדשות בהפסקה (כן החדשות של שנות אוסלו הארורות). אז המורה החרימה לי את הרדיו. זה לא פתר את הבעיה. הבעיה הייתה שהיה לי רע בהפסקה ושבכללי המקום הזה היה לי מקום לא בטוח. סביר להניח שאם הייתי היום ילד בבי"ס הייתי מסתובב עם סמארטפון גלוי או סמוי בשביל לברוח מאותה בעיה. ואז המורה הייתה מחרימה אותו. זה נחמד, זה לא היה פותר את הבעיה.

כמובן שמה שצריך לעשות במצב הזה (וזה במידה רבה המקצוע השני שלי) זה למצוא את שורש ההצפה. ולפרק אותה בעין אוהבת ולא ב"מלחמה עם המכשיר הנייד". הוא סתם מראה.

בעלי נהיה ירוק משוגעאנוני.מית

אנחנו משפחה רגילה לגמרי. זוג וכמה ילדים. בעלי לאחרונה נתפס לכל הסיפור הירוק והחליט שאוטו זה דבר מזהם ותופס מקום וכל זה. אמרתי לו שבשבילי זה קו אדום ואני זקוקה לרכב. אז הוא הפסיק ליסוע איתי.

בשבוע שעבר היה לנו מפגש עם הילד אצל איש מקצוע.

הבעל החליט להגיע עם הילד באופניים. עד כאן מתוק וחמוד. הגיעו רכבו על הכביש (אני רועדת מפחד שיקרה להם משהו), קשרו את האופניים. הגיעו בזמן.

אני בינתיים חיפשתי חניה. לא מצאתי. חניתי בסוף בחניון רחוק והגעתי באיחור. מבטים של "אמרתי לכם" ו"מגיע לך" רגילים.

בדרך חזרה אני מגלה ששכחתי כרטיס אשראי ואי אפשר לצאת מהחניון הזה בלעדיו. אני כותבת לבעלי שיבוא להוציא אותי מהחניון והוא שלח אותי להסתדר לבד ולנסות לשלם עם הפלאפון ושזה בעיה שלי שבכלל יצאתי עם רכב למקום שלא צריך. טוב, ניסיתי וזה עבד בסוף. אבל הרגשתי כל כך רע עם הסיטואציה. הייתי שם לבד ואף אחד לא בא לעזור לי רק בגלל ש"העזתי" לצאת עם רכב לארוע.

מאז שהבעל נתפס לאופניים הוא והילד הבכור חוגגים על זה. זה ממש נחמד שאבא ובן רוכבים, אבל שאר הדברים שקורים. הוא לא מוכן יותר לקחת את האוטו למוסך כי הוא "שלי" (מי בדיוק סוחב לו את הקניות?) וכל מיני דברים כאלה. אז כאילו הוא לא מפריע לי לנהוג אבל בפועל הוא משאיר אותי לבד עם הארוע, ועם להעביר טסט, וכל הדברים האלה.

אי אפשר לטייל כי צריך להביא את האופניים (אני לא יציבה וכבדה מכדי לרכב עליהן) ואחרת הם פשוט לא רוצים לבוא. אין לי כח להיסחב באוטובוסים או לחכות להם וללכת אליהם, פשוט לא רוצה.

אויש נשמע לא פשוט בכלל.קל"ת

מבינה מה את אומרת, הוא סוג של מפעיל עלייך מניפולציה.

זה כמו הרי שזוג נשוי 2 הצדדים מכבסים את הבגדים של שניהם, שוטפים כלים של שניהם ולא כל אחד כשלעצמו. כך גם לגבי הרכב..גם אם כביכול בשימוש הוא רק "שלך" הוא כן צריך לשתף פעולה בתחזוק שלו ולסייע לך כשאת עם הרכב.

ניסית לדבר איתו שיחה נינוחה וגלויה על העניין?

בלי להכנס לסוגיות, זה מעבר לג.ג רגיליםהעני ממעש

ממה נובע

מה עד כעת התול של הבית

והיחסים ביניכם ועם / מול הילדים

כדאי לעבוד בשני כיוונים:נגמרו לי השמות

הכיוון הראשון - בינך לבין עצמך פנימה.

לנסות לראות רגע את המעבר, את הבפנים של בעלך.

כיוון שנשמע שנוצר אצלך מעין ציור של הדבר עצמו "להיות ירוק" כמשהו שלילי או לפחות לא חיובי, והמוח מצמיד לכך את המילים "ירוק משוגע" / "הסיפור הירוק... וכל זה" כלומר יצירת משמעות של איזה משהו לא הכרחי במקרה הטוב ומעצבן, שטותי, מוגזם, "חופר", ומיותר במקרה הפחות טוב.

עצם הגישה והתפיסה שיש לנו במוח על הדברים יכולה להקרין גם פנימה באיך נחווה כל דבר שקשור לזה, וגם להקרין החוצה בפן הזוגי באיך בן/בת הזוג ירגישו שאנחנו חושבים על הנושא.

והכל כמובן קשור להכל.

לכן מיקוד רגע פנימה להבין - על איזה צורך פנימי זה יושב לבעלי?

איזה ערך הוא רואה בכך, בפנים של זה?

(למשל ערך של שמירה על הסביבה, של גדילה כאדם שלפתע דברים חשובים שלא ראיתי קודם או לא ייחסתי להם חשיבות קודם תופסים מקום, ואני כבןאדם משתנה ומתפתח בוחר רגע לעצור ולתת מקום לערכים האלה שבתוכי, וכן הלאה...)

איפה אני יכולה דווקא להעריך את הצעד הזה שלו, לראות בו שורש חיובי של ערך או אידיאל שהוא מנסה לממש כך?

וגם לעשות את אותו דבר על עצמך.

על הצרכים שלך כאן.

מיקוד פנימה ולראות - ואיפה כאן הצרכים שלי?

מהם כאן הערכים שלי?

מה כאן חשוב לי ויקר לי?

(למשל אם זה ערך של שותפות, ביחד משפחתי, יכולת לצאת בהרכב משפחתי בקלילות יותר כדי ליצור זמן וחוויות זוגיות ומשפחתיות, ערך של ניראות וכן הלאה...)

לאחר מציאת הצורך והערך הפנימי של כל אחד מכם ניתן להתקדם הלאה ביתר בהירות.

וכאן זה הכיוון השני: בינך לבין בעלך. כלומר בדינמיקה הזוגית.

כאן כדאי (שוב, לאחר שמבוררים ומעובדים עם עצמנו, כל אחד עם עצמו ועם הערכים והצרכים שלו, במובן היותר פנימי של הדברים) לפתוח בצורה מסודרת ובתקשורת מקדמת את הנושא הזה של "הירוק":

כלומר ממש ליצור מרחב שיחה רגוע, בפניות שלמה, ופשוט לשמוע ולהשמיע אחד לשנייה ואחד מהשנייה.

לשמוע, לעומק, להבין, לעומק, לתת ניראות לכל הבפנים הזה שבסעיף הראשון, לשמוע מבעלך למה (ל' בקמץ) זה בכלל חשוב לו? מה שם משמעותי עבורו? מה זה גורם לו להרגיש?

וחשוב שההבנה וכל השיחה תהיה אצל שניכם ממבט סקרן שבא להקשיב לשני/ה על מנת להקשיב, ולא להקשיב על מנת לענות ולא ממבט ביקורתי/מאשים.

וכמובן לאחר שאת שומעת זאת מבעלך - תאמרי גם את את כל הלמה שלך - את כל מה שזה גורם לך להרגיש, את כל מה שחשוב לך, את הלב שלך.

ובאמת לזכור שאנשים גדלים, משתנים, מתפתחים, וזה בסדר גמור שערך שלא היה עד עכשיו בקדמת הבמה אצלנו פתאום כן יהיה. זה לא משהו רע, אלא גדילה והתפתחות.

לכן לראות זאת ברובד היותר פנימי של מציאת המשמעות וכל הפנימיות של הדברים אצל בעלך יכול לעזור גם לך וגם לו וגם לכם כזוג.

ועל גבי זה ודאי גם למצוא את הערכים שלך ולתקשר אותם נכון.

ובצורה כזו, שאתם מתקשרים את הלב, בשפה של צרכים, בשפה של דיוק צרכים וערכים ומבט פנימה יותר ולא רק לרובד החיצוני - ניתן להגיע גם לפתרונות שיהיו טובים ונכונים *לשניכם*.

כלומר למצוא כאן את ה*גם וגם* ולא את ה"או או". למצוא איפה גם בעלך מרגיש שהערכים שלו יכולים להתקיים, וגם את מרגישה שהערכים שלך ומה שחשוב לך יכול להתקיים, יחד. ולא אחד על חשבון השני.

ב"הצלחה רבה יקרה

ומוסיפה דוגמא מהדברים שכתבתנגמרו לי השמות

לאיך זה יכול להיראות בפועל:

יש בדברים שכתבת הרבה מאוד תתי נושאים שכדאי לפתוח כל אחד מהם בצורה מסודרת.

גם העניין עם החניון.

גם העניין עם המוסך.

גם העניין עם הטסט.

גם העניין עם הטיולים.

גם העניין עם הנסיעות באופניים על הכביש שזה מפחיד אותך.

וגם העניין עם הנסיעות בכלל.

ממש לתת לכל אחד מהם מקום לעומק שבו שניכם מספרים מה חשוב לכם בכל דבר ואתם מוצאים את הפתרון שנכון לשניכם ולמשפחה כולה. שוב עם הרבה וניראות לצרכים של כל אחד ולמשמעות פנימה של הדברים כמו שפירטתי בהודעה הקודמת.

אז אם ניקח לדוגמא רק את עניין המוסך או הטסט,

כתבת: "הוא לא מוכן יותר לקחת את האוטו למוסך כי הוא "שלי" (מי בדיוק סוחב לו את הקניות?) וכל מיני דברים כאלה. אז כאילו הוא לא מפריע לי לנהוג אבל בפועל הוא משאיר אותי לבד עם הארוע, ועם להעביר טסט, וכל הדברים האלה."

אם נבודד רגע את הצרכים של כל אחד מכם:

את:

רוצה שותפות (כמו שהייתה לך עד עכשיו) עם לקיחת האוטו למוסף ולהעביר אותו טסט. אלו דברים שמאוד עוזרים לך שבעלך עושה ומוריד מעלייך ולא את צריכה לעשות אותם. יכולים להיות כאן עוד צרכים כמובן, אבל גם אם זה "רק" זה זה בסדר גמור. מותר לך להרגיש ככה ומותר לך לרצות עזרה ממנו בדברים האלה.

ובעלך:

יש משהו פנימי בתוכו שגרם לו לרצות להשתדל יותר בנושא השמירה על הסביבה והירוק, לכן מבחינתו לא כדאי אוטו, ומכיוון שאת רוצה עדיין את האוטו זה כמובן בסדר, אבל אולי הוא לא רוצה להיות "חלק" באוטו הזה שעבורו מסמל כרגע את האי-שמירה על הסביבה כמו שהיה רוצה לשאוף אליו. וזה גם בסדר גמור. מותר לו שיהיה לו ערך כזה ומחשבה כזו ורצון כזה.

אבל מה עושים כאשר זה מתנגש?

מה עושים שאם הוא לא לוקח את האוטו את נפגעת מזה ומרגישה לבד בודדה במערכה?

כאן באמת חשובה גם הניראות וגם התקשורת במציאת מה נכון לכם כאן.

אבל מתוך מקום שכן רואה ומכבד אחד את הצרכים של השני/ה. אחד את הערכים של השני/ה.

בעלך אותך ואת הצורך שלך בשותפות ולא להיות בודדה ולבד במערכה

ואת אותו ואת הצורך שלו להשתדל ככל יכולתו לשמור על הסביבה ועוד כל מה שיש שם בפנים, למצוא עוד את הערך שיש לו שם והמשמעות שיש לו שם.

כמו שקול פנימי בתוכך רוצה לומר לו: "בעלי היקר. אני מרגישה ככה כל כך לבד מאז שאתה לא רוצה את האוטו. ממש ממש לבד. בודדה במערכה ונשארת לבד ומאחור עם כל כך הרבה דברים ומקומות. עם האוטו, עם הטיולים, עם ההרגשה הזו שאני לבד. וזה מכאיב לי מאוד. אני לא רוצה להיות לבד, אני רוצה אותך איתי."

וקול פנימי בתוך בעלך שרוצה לומר לך: "אשתי היקרה. אני עובר כרגע דברים עם עצמי, וחלק מהתהליך שאני עובד חידד לי ערך או אידיאל שיש לי פנימה של לשמור על הסביבה וכל החשיבות והמשמעות של זה. זה כ"כ בוער בי כרגע ואני מנסה להשתדל כמה שאני יכול. נכון אני רק אדם אחד אבל ממש חשוב לי להשתדל כמה שאני יכול בשביל העולם שלנו, והעתיד של הילדים שלנו. ואולי יש לי שם עוד עומקים שמבקשים לצאת ולקבל ניראות והייתי רוצה לספר לך אותם, לספר לך את הלב שלי פנימה ומה עובר בתוכי פנימה והייתי רוצה שתראי את זה, שתראי אותי. ותמשיכי להעריך אותי גם אחרי שתדעי, כי חשובה לי ההערכה שלך אותי כאדם, זה מאוד יקר לי".

ואז על גבי הניראות הזו אפשר לחשוב יחד:

אולי אני הבעל כן אקח את האוטו למוסך, למרות שאני לא רוצה אוטו, אבל כן כדי לעזור לאשתי ולהקל מעליה ולתת לה את ההרגשה שהיא לא לבד כי זה משמעותי עבורה?

אולי אני האישה אשלם לאיזה אדם שמעביר את האוטו טסט (יש אנשים שממש עובדים בזה ויש לכל מוסך כמעט איזה מישהו כזה שמעביר את הרכבים טסטים) וכך גם אני לא אצרך להעביר וגם בעלי לא?

וכן הלאה לחשוב על פתרונות נוספים שיכולים להתאים לכם כאן.

תודה על זה !אנוני.מית

עכשיו כשאני מתייחסת לזה שוב אני חושבת שאולי זה נושא שהוא נפגע בו עד שהוא שינה כיוון ונהיה ירוק. כתבתי פה למטה. סחבתי הריונות קשים וכאלה והייתי זקוקה לאוטו בשביל פשוט לחיות. מדי פעם הוא היה לוקח את האוטו לסידורים אבל המשמעות של זה הייתה שהייתי תקועה יום שלם בבית ואף אחד מאיתנו לא אהב את זה.

אני אכן בודדה במערכה. לפני כן הרגשתי שהוא תומך בי ומחזק אותי ועוזר לי בזה שהוא מוותר על האוטו ועכשיו בעצם הוא פשוט ויתר עליו סופית ואז אני לבד "עם הרכב הזה שלך".

בשמחה, ואכן כדאינגמרו לי השמות

תמיד לצלול יותר לעומק של הדברים, כי בד"כ ההתנהגות או האמירה שאנו פוגשים ופוגשות מבחוץ זה רק "קצה הקרחון" ורק המעל לפני השטח של סיפור יותר רחב ויותר עמוק שנמצא שם מתחת לפני השטח.

וכאשר מצליחים לראות אותו בבהירות ובהבנה עמוקה זה עוזר גם להבנה עצמה כמובן, אבל גם לקירבה ואפילו גם לפתרונות.

לכן גם כאן, כדאי מאוד לשוחח בנינוחות עם בעלך על כל המקום הזה גם אצלו. ממש מההתחלה כמו שכתבת. ואיך הוא הרגיש, ואיך הוא מרגיש בהווה, ובכלל כל מה שיש בתוכו בנושא הזה, והמבט הסקרן והמשקיב הזה יכול לפתוח המון. ממש המון. וכמובן גם את לו

תגובה מהממת!יעל...

התגובה היחידה בעיניי בשירשור הזה, שבאמת מקדמת

ויכולה לתת כלים מעשיים לפותחת.

בניגוד לשאר התגובות, שרק מעצימות את הכעס והתסכול כלפי הבעל..

תודה רבה 🙏נגמרו לי השמות

סליחה שאני אומרפשוט אני..

אבל נשמע כאילו בעלך בן 16, הגיע לשלב שהוא צריך למרוד ולהרגיש מוסרי ונעלה, וכמו בן 16 טיפוסי - אין חשיבה על ההשלכות, הנפגעים והמציאות.

אולי הוא מזהם פחות את העולם, אבל אשתו עצובה ותקועה עם הרכב בחניון. באיזה עולם ערכי מעוות זה עדיף?

שמחה שיש קול שאומר את זהמישהי נשואה

יש נטייה כל הזמן לצייד את האשה ב:

תבדקי עם עצמך בלה בלה בלה....

ואולי לפעמים יש בעל שמתנהג לא בסדר?

בדיוק כמו שיש מצב שאשה מתנהגת לא בסדר?

ולא לא תמיד זה עניין של

בוא תבדוק עם עצמך איפה אתה צריך להשתנות

חוץ מהילד הזהנפשי תערוג
עבר עריכה על ידי נפשי תערוג בתאריך ג' בכסלו תשפ"ז 2:14

איך הוא "מזיז" את שאר הילדים ממקום למקום?

כי גם אוטובוס מאוד מזהם.

או שהוא ירוק ומתחסד על חשבונך ועל חשבון הילדים.

להעביר טסט,

תני למוסך לעשות את השירות הזה.

יעלה עוד כמה מאות שח אבל יהיה לך ראש שקט.

ותשלחי אותו לעשות קניות בסופר עם אופניים.

הוא מכבס את הבגדים?

הוא יודע איזה זיהום סבון הכביסה מייצר?

נכנס לשירותים? זה גם מזהם

גם לשטוף ידיים וכלים עם סבון.

אם ירוק, אז עד הסוף. לא?

מזון. גם אם הוא אורגני. ממש מזהם בתהליך היצור

עדיף ללכת ללקט עשבי בר.

אבל בתכלס,

כדי לא להתכנס רק בכעס עליו

תנסו יחד להבין מה מפעיל אותו לדבר הזה?

רצון בחופש?

רצון לשמור על הכדור?

להיות מוסרי יותר?

חיסכון כספי?

רק אחרי שתבינו את היסוד לכך,

תוכלו למצוא את עמק השווה בניכם

יש לי שאלה מעניינת לפנימשה

לפני כל הסיפור הירוק הזה - איך היו היחסים בניכם?

כלומר, יש לכם רכב אחד. אני מבין. אתם שניים. יש לכם ילדים. איך הייתה הדינמיקה שלכם?

איך הדינמיקה עם הילד?

הרכב היה בעיקר אצליאנוני.מית

הוא היה רוצה ליסוע איתו לעבודה ואני הייתי צריכה אותו כדי להקפיץ ילדים למסגרות ולחוגים. אז הוא נסע באוטובוסים ודי קיטר על זה.

מתישהו הוא עבר לאופניים והאמת שטוב לו. יוצא מוקדם בבוקר בבגדי ספורט ומתקלח בעבודה. ממש גילה את האור .

בתרגום לעברית פשוטהמשה

הירוק הוא ככל הנראה (בהסתייגות, בלי להכיר אותו) קשקוש שהוא מספר לעצמו כדי לא להודות שאין לו כח להתעמת איתך או שהוא הבין בשכל שאת זקוקה לרכב יותר ממנו ואין לו כח להתמודד עם זה.

כלומר לא איתך - הוא לא יכול לקחת לך את האוטו כי את (כמו שכתבת בעצמך פה למעלה) בהריון וסובלת. אז הוא מבזבז זמן ומתעצבן ובסוף זה מגיע לידי אין לי כח לאוטו הזה בכלל. אידיאליזציה למצב שהוא בקונפליקט פנימי מולו.

  1. הוא לא יבקש ממך את הרכב כי כל מה שהסברת פה שאת זקוקה לו. הוא יודע את זה .

  2. אבל הוא ימשיך לכעוס. הוא לא ויתר בלב שלם. הוא בעצם נכנע

הוא פשוט כועס בשקט וזה מתבטא ביחס שלו לכל הסיטואציה.

הוא רצה את האוטו, לא קיבל, אז הוא מצא לעצמו פיתרון אחר נפלא (שעושה לו גם בריאות ואושר בחיים, שעה רכיבה בבוקר זה בריאות ממש, טוב, חוץ מאוגוסט) ועכשיו הוא חוזר בתשובה שגילה את האור ואומר שאף אחד לא צריך מכוניות רק כדי שהוא לא יצטרך להתעמת עם הצורך והרצון שלו שהוא בעצמו לא מעיז להעלות.

ועכשיו הוא יתחיל למצוא לעצמו אימוני כושר ותחרויות אופניים רחוקות כדי לעשות אידיאליזציה מהסיטואציה. וזה נפלא כי הוא יהיה גבר בריא ואולי גם הבן שלך יצטרף אליו לזה.

מה מצב השיח ביניכם?shindov

לענ"ד, תפנו לרב בעל השכלה במדעי הטבעshaulreznik
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך ז' בכסלו תשפ"ז 1:35

למשל רב שיודע דבר או שניים על פיזיקה, זיהום אוויר וכיו"ב. אולי הוא יצליח לרסן את בעלך ולעזור להגיע לעמק השווה.

מה עניין להכניס ולערב רב?זמירות

במסגרת לימודי ההסמכה הסטנדרטיים לרבנות לא לומדים כלים טיפוליים או מקצועיים לפתרון סכסוכים זוגיים

הם צריכים ייעוץ זוגי מקצועי - ואכן ניתנה כאן (לעיל) התייחסות של יועצת מקצועית מנוסה מאוד

נכון, אבל יש כאן היבטים מדעייםshaulreznik

נניח שמראים לבעל ה"ירוק" באותות, במופתים, במחקרים ובגרפים, שהמכונית המסכנה שלו לא בדיוק תמיט שואה על כדור הארץ, ושאם הוא רוצה להיות עקבי, עליו לוותר על שימוש בחשמל ובשאר הטכנולוגיות?

שוב, מה הקשר להיות האדם שמוכיח זאת בעל סמיכהזמירות

לרבנות ונושא בתואר רב?

איך רב קשור לעניין?נפשי תערוג

גם שאתה הולך למוסך אתה מחפש מוסכניק שהוא רב?

גם רופא שהוא רב?

למה לא רופא שהוא מוסכניק?

אוליקל"ת

רק בגלל שהרבה פעמים דוסים יותר מחזיקים מדמויות רבניות.

לא שאני מצדיקה את הגישה או חושבת שזה נכון..

יש כאן ממד דתיshaulreznik

בבחינת "דייך מה שאסרה עליך התורה".🙂

מי אמר שהוא עושה את זה בגלל סיבה דתית?נפשי תערוגאחרונה

קפצתי לשאלה מהפורום השכן..פצלשן

איך יודעים מהי רמת המשיכה המספיקה בשביל להחליט להתחתן?

במשך מספר שנים שאני מחפש, הספקתי לפגוש כאלה שהיה ברור לי מהתחלה שיש לי אליהן משיכה חזקה.

לעומתן, היו כאלה שאהבתי אותן מבחינת אופי, וגם המראה היה אחלה, אבל לא הרגשתי משיכה חזקה אליהן (וכמובן לא היתה שום דחייה. כנראה, זה פשוט לא היה הסגנון שמדליק אותי באופן טבעי). כן היה לי רצון לתת חיבוק פה ושם, אבל לא היה לי רצון חזק להתקרב אליהן או לגעת בהן, גם אחרי חודשיים-שלושה. מישהו אמר לי שזו משיכה מספיקה בשביל להתחתן. כנראה שלדעתו המשיכה תתפתח אחרי החתונה, אחרת לא מבין איך זה מספיק. אבל מי אמר שהיא באמת תתפתח? ואולי היא לא?

ברור לי שעם אחת אני ארגיש משיכה חזקה ועוצמתית יותר ועם אחרת משיכה פחות חזקה. השאלה מה הרף הנדרש בשביל להחליט להתחתן?

ועוד שאלה בתור בעלי ניסיון.. ייתכן שלפני החתונה תיהיה משיכה חזקה ואחרי החתונה יתברר שאין באמת משיכה? ולהיפך גם ייתכן?

>>שימושית

לגבי השאלה האחרונה- משיכה זה דבר דינאמי ויכול להיות מצב שהיה משיכה לפני ואחרי החתונה לא ופחות מזה, וכמובן להיפך.

אם יש דחיה ואפילו אם פשוט אין משיכה אז לא חושבת שאפשר וראוי לבנות על אחרי החתונה אבל אם זה רק לא משיכה חזקה אני לא חושבת שזה נכון להוריד על זה.\

נסיוני האישי - שלא בהכרח משליך על מקרים אחריםהברדיצ'בר

אני רק יכול לשתף שהייתי באותה התלבטות כשיצאתי עם מי שהפכה לאשתי, ושההתלבטות האחרונה שנותרה לי לפני שהצעתי נישאוין היתה סביב השאלה האם רמת המשיכה כלפיה מספיקה. ובפועל - מהר מאד אחרי החתונה כל החששות התפוגגו. וגם כיום, אחרי סך שנים וסך לידות - אני לא יכול לדמיין משיכה חזקה יותר לאשתי. היא בעיניי יפיפייה ומושכת ברמה הגבוהה ביותר.

גם אצלי זה הדבר היחיד שאני מתלבט עליופצלשן

אז מה עזר לך להחליט שזה מספיק בשביל להתחתן?

כמה דברים עזרו ליהברדיצ'בר

קודם כל אני רוצה לענות על שתי שאלותיך האחרונות שהצגת בפתיחת השרשור:

כן, וכן.

לכן מה שעבד לי - לא בהכרח יעבוד לאחרים.

ובכן, מה עזר לי?

קודם כל הרבה תפילות וביטחון ב-ה'.

דבר שני - מוכנות נפשית לתת הכל ולבנות קשר של אהבה ונתינה והתמסרות גם על הצד שהמשיכה תתברר כקטנה ממה שאליו ציפיתי. וזה בנוגע גם לציפייה של המשיכה שלי כלפיה, וגם שלה כלפיי. ברוך ה', לא התאכזבתי.

ודבר שלישי - חישוב הסיכויים, האם במכלול העניינים/תכונות ושיקולים סביר להניח שאצליח למצוא מישהי אחרת טובה ממנה. ועבורי התשובה היתה ברורה שאין כמעט סיכוי לכך.

גם בכל דבר לא מושלם שראיתי אצלה - ערכתי השוואה בינה ובין דמות דמיונית של האשה המושלמת שאותה כיניתי - 'דמיונה' - וכל פעם הזכרתי לעצמי שדמיונה היא דמיונית והסחתי את דעתי מהנושא.

לא כל כך הבנתיפצלשן

החלטת להתחתן בידיעה שאולי לא תיהיה משיכה?

תפילות, מוכנות נפשית וחישוב סיכויים יכולים לעזור להתלבטות באופן כללי.

אבל אם יש נושא ספציפי שייתכן והוא חסר, איך הנ"ל עוזרים לפתור את ההתלבטות? צריך לתת לנושא מענה ספציפי..

היה ברור לי שתהיה משיכה,הברדיצ'בר

רק היה לי חשש שזו תהיה משיכה ברמה נמוכה, שאולי תהיה בבחינת 'פוחת והולך' עם הזמן.

ברוך ה' לא היה כך. אך אני מרגיש שהנכונות שלי להסתפק בפחות היתה מועילה לי במידה וחששותי היו מתממשים. אך חשוב לי להדגיש - אצלי זה לעולם לא הגיע למצב שהיה צריך לעמוד למבחן.

אם אתה מרגיש 'שיכות' אליה, זה בהחלט מספיקהסטורי

לא אומר להתחתן בלי רצון, בלי שמרגישים קשר נפשי. אבל לפעמים מרוב התבחבשות בכל מיני הגדרות סתם נתקעים ומסתבכים.

אם אתה מרגיש שיכות, חיבה, טוב לך איתה, יש לך צפיה לפגישות ולשיחות הטלפון - יש את זה. מעולם לא העסקתי את עצמי כרווק בשאלות הללו ויש משיכה, בהחלט.

כמובן, העבודה האמתית היא אחרי החתונה. כשיש מתחים, המשיכה יורדת וכשיש השלמה ושמחה הדדית - גם המשיכה עולה.

אתה חושב שהיא תישאר צעירה ונאה?אריק מהדרום

הבט על חמותך לעתיד, זו האידיקציה הטובה ביותר לאיך שהיא תראה בעוד 30 שנה.

הבט על אם חמותך לעתיד, זו האינדיקציה הטובה ביותר לאיך שהיא תראה עוד 60 שנה.

איך זה קשורנעמי28

כשאישתו תהיה בת 60 גם הוא יהיה בן 60 אחרי זוגיות ארוכה וקשר עמוק ואחר.

כרגע הוא מתחתן עם מה שהיא היום, והשאלה שלו סופר לגיטימית וחשובה.

זה באמת נושא שלוקחים עליו סיכון בעולם הדתי ומקווים לטוב.

יש משהו בדברייך, מצד 2 גם בקשר לקראת נישואין אפשרמתוך סקרנות

לנסות להתחבר למכלול של האישיות, ולראות אם זה מגביר משיכה.

אני כמובן לא המומחה הגדול, ואלו שאלות שגם אני שואל את עצמי, אבל מרגיש שיש לכל הפחות איזו שהיא בחירה גם בנושא זה...

מאוד אינדבדואלישבורת,לב

אני אישית לא הייתי מתחתנת ככה בשום אופן וגם לא הייתי מתקדמת.

אבל זה לא משנה מה כל אחד אחר מרגיש, משנה רק מה שאתה.

אם הייתי במקומך הייתי משקיעה בבירור עם מטפל לפני הכרעה כזאת גורלית.

צריך להיזהר עם מטפלים..קל"ת

לבדוק לפני ולפנים למי הולכים..יש כאלה שרק עושים נזק..

צודקת. ורק אעיר בהקשר זההברדיצ'בר

שגם מטפלים תותחים ומומחים עלולים לטעות לפעמים.

ובוודאי שאפשר גם לטעות ביישום של ההדרכות/ העצות שלהם.

דוגמה מהמקרה שלי:

התסביך אליו אני נקליתי כחודש לפני שבחרתי להתארס התעצם פי כמה בעקבות הרצאת זום בו אמרה מטפלת ותיקה ובעלת מוניטין דברים לא מדוייקים בנוגע להבדל בין משיכה אצל בנים ובנות: שאצל בנים זה כביכול ברור ודיכוטומי, ומתברר בצורה ברורה תוך פגישות ספורות. בעוד אצל בנות - זה נזיל ומשתנה וכדאי לתת צ'אנס וכיוצא בזה.

כמה סרטים אכלתי בגלל הדברים האלה, ממטפלת שלמען הסר ספק - אני עדיין מחזיק מאד ממנה וחושב שהיא תותחית על בתחום שלה. אגב גםם קיבלתי ממנה (לא באופן פרטני) הרבה מאד כלים טובים ותובנות חשובות בתקופה שיצאתי.

סקרנת אותי, פניתי אליך באישי ברשותך.מתוך סקרנות

מאוד להזהר. נכון.🍀שבורת,לב

זאת שאלה לגבריםנעמי28

אני מניחה שזה שונה מנשים

מהצד שלי הספיק לסמן וי על משיכה בדייטים,

לא הגדרתי כמה ומה החוזק שלה, לי זה עבד.

וזה לשני המינים- גם לזוגות אוהבים עם כימיה טובה המשיכה משנה צורה כל הזמן וצריכה תחזוק, שלב הפרפרים והצפת ההורמונים מוגדר בערך כ3-4 חודשים. לאחר מכן המשיכה תלויה באיכות הקשר מבחינה רגשית ופסיכולוגית

צודקת בהחלטהברדיצ'בר

משיכה היא נדבך חשובשוקולד פרה.

אבל לדעתי הנשית, היא לא הכל.

אולי אצל גברים המשיכה היא הלב של הקשר, אבל גם אז- מי ערב לך שהיא תאהב מגע? שהיא תרצה את אותה רמה של קשר פיזי כמוך?

זה מאוד מתסכל עבור חתן צעיר לגלות שיש משיכה, אפילו בעוצמה, אבל שהצד השני פחות בעניין של מגע.

לכן, השאלה צריכה להיות,

ואני אכתוב פה קצת חשוף, מקווה שהמנהלים לא ימחקו אותי-

היא האם היא סגורה בקשר למיניות, או יותר פתוחה ובקשר (עם עצמה) בנושא.

עד כמה היא נינוחה בקשר לזה. לא נבהלת או בורחת או פוערת עיניים.

זה משהו שאפשר להרגיש אותו, וזה משהו שבעיניי כן שווה לדבר עליו בשלבים מאוד מתקדמים של הקשר.

אני מכירה נשים שלא סובלות מגע.

זה משהו שהן לא יגידו אותו בפגישות, אבל זה קריטי ממש לחיי נישואין.

זה משהו שהופך אח"כ לפצע עמוק בזוגיות. כי באופן טבעי, כשמתרגלים אחד לשני והחידוש פג, מה שנשאר זו הנטייה הטבעית של הנפש.

ואם הנטייה הטבעית שלה זה לריחוק גופני- זה מתכון לתסכול של שנים...

מיניות ומשיכה הופכים אחר כך לסוג של תקשורת. זו תקשורת שמשלימה ומעמיקה את התקשורת הקיימת.

יש ביניכם צחוק, כיף, הומור, פתיחות, עניין זה בזו- זה הלב.

יש משיכה אבל מרחק וקצרים בתקשורת- הקשר ייטה יותר לכובד וכך גם ברובד הגופני.

מקווה שהועלתי

לא חושבת שבחורה בהכרח יכולה לדעת על עצמהפצלושון

לפני החתונה, כשהיא עוד לא הייתה בקשר זוגי

זה אפשרי, בוודאישוקולד פרה.

אפילו אפשר להרגיש בזה. אבל זו באמת שאלה של בשלות.

תכלס אתה לא מגנט והיא לא ברזל.שוקו.אחרונה

משיכה חזקה או חלשה היא בראש וחולפת. השאלה היא התאמה בסיסית ורצון לקשר ושותפות. במשך הזמן נבנית הערכה עמוקה האחד לשניה וממילא הרצון להתקרב.

אין הבטחות בתחום רק רצון אמיתי וכנה לעשות עבודה רצינית ולהשקיע בקשר עד גיל 99

חבוטנפש חבוטה

מרגיש כל כך חבוט

מכל הבחינות.

נפש

גוף.

ורוח.

זוגיות בסימן שאלה ענק

תפקוד בסימן שאלה ענק

איך קמים כל בוקר?

לא מרגיש אבא

לא מרגיש בן זוג

לא מרגיש.

פרקתי.

אחלהנפש חבוטה

זה שלך.

בהצלחה מנהלת

'ומחנכת".

צריכה עזרה עם סינון מחשב לילדיםירדנית

משהו פה לא עובד לי כמו שצריך

מדובר על גילאי 10-14, יש רימון.

הם צריכים את המחשב כדי לעבוד בטימס, לשמוע שירים ביוטיוב, לפעמים צריכים AI ללמוד למבחנים.

איך אני משגיחה על כל זה?

שיחות בטימס לפעמים הילדים ביניהם שולחים סרטונים, אין לי איך לעקוף את זה.

כנל יוטיוב, רוצים לשמוע שירים אבל לא מתאים לי שיסתובבו ביוטיוב, יש דברים (שלא לומר רוב הדברים) שלא מתאימים להם.

AI גם כן רואה שיחות שלא מתאימות..

אנחנו לא בקטע של צנזורה אבל מרגישה שבתקופה האחרונה זה יצא לי משליטה.

מחפשת פתרונות טכניים לפתור את זה, אשמח לשמוע איך זה אצלכם. שאהיה רגועה גם שהילדה נכנסת לחדר ללמוד עם חברה במחשב. כי היום זה היה ממש לא מוצלח

אני טכנופובית פלוס פלוס אז אם אפשר בהסבר למתקשיםירדנית

שום דבר רע בצנזורה במקרה הזהחושבת בקופסא

היית נותנת לאדם זר ברחוב לחלק לילדים שלך חוברות שאת לא יודעת מה כתוב בהן?

רק כדאי לדייק אם הכוונה לכל תוכן שהוא לא למידה וניצול זמן ממש, או תכנים בעייתיים בפני עצמם, כי אלו שני דברים שונים.

כי אם יש לכם רימון ברמה המתאימה, לא אמורים להיות בעיה מבחינת התוכן.

אבל אם רוצים שהמחשב ישמש ללמידה ולא לפנאי, (אני לא יודעת איך עושים את זה בפועל, אבל אני יודעת שזה קיים) אפשר דרך רימון או דרך תוכנה אחרת לחסום אתרים ספציפיים, או הפוך לעשות רשימה של אתרים מותרים בלבד, ואז לחסום גישה ליוטיוב ולai.

פתרון פחות קיצוני הוא להיכנס להגדרות בתוך האתרים האלו, ולחסום אותם כמה שיותר. לשים את חשבון היוטיוב ליוטיוב קידס (מגן מפני תכנים בוטים במפורש, אבל מתיר שטויות ממיסות מוח, שכנראה גם כן כדאי לא לראות)

בצ'אט מצאתי בטעות שיש בתוך ההגדרות שלו אפשרות למנוע ממנו לדבר על תכנים בוטים (ולא ברור לי למה זה לא מופעל כבררת מחדל).

והכי פשוט זה זה להגביר את החסימה ברימון או פלטפורמה חוסמת אחרת.

לגבי מה שחברים שולחים- אולי תמימה, אבל חברים לא ישלחו דברים גסים ממש, לפחות לא בפלטפורמה כזו שמיועדת ללימודים ובפיקוח המורה? עוד אין לי ילדים, אבל אני קצת מזדעזעת מהרעיון של לתת לילדים להמשיך להיות חברים של ילדים שחשודים ברצינות בדבר כזה, אם יש רצון, הם ימצאו דרך אחרת להראות את זה ועצם החברות נשמעת לי בעייתית.

שולחים שם שורטים וכל מיני שירים/זמרים/קליפיםירדנית

שאני לא מעוניינת שיחשפו לזה.

איך ישמעו שירים? לא התחברו לספוטיפיי לצערי.. אבל אולי אם אגיד שאין ברירה.

רימון ברמה בינונית לא חוסם את מה שאני רוצה שיחסום..

רימון ברמה הגבוהה יותר מצריך ממני לפתוח להם את מה שהם צריכים כל רגע.

בטימס אין לי ממש שליטה על מה קורה בקבוצות, וכבר לא מתאים להם שאני עוקבת אחרי השיחות שלהם, שזה סה"כ מובן

אם יש שירים ספציפיים שהם שומעיםהשם שלי

אפשר להוריד את השירים למחשב, ואז לחסום את היוטיוב.

באזור האישי ברימון אפשר לחסום\לפתוח אתרים מסוימיםפתית שלג

כרצונך

ואם החברים שולחים קישורים לסרטונים שהזכרת- ברמת סינון גבוהה כנראה שגם זה ייחסם.

אין כל כל פתרוןמסתתר

אין כ"כ פתרון, מה שכתבת נכון. זה או קצת מדי או יותר מדי. אולי ב"חזקים ברשת", ובארגון "לוקחים אחריות", יש להם פתרונות..

יש תוספים בחנות כרום לדפדפן במחשבנקדימון

שאפשר לחפש שם תוספים עם דירוג גבוה וכמות הורדות של עשרות אלפים (כדי שיהיה לזה אמינות, ואמינות ביצועית).

יש כל מיני תוספים שמסננים שורטס ורילסים ביוטיוב ורשתות חברתיות, תכנים למבוגרים או הימורים וכדומה, חוסמי פרסומות למיניהם. זה קצת התעסקות (אבל לא נוראית), אבל אולי חבר/ה טוב/ה יוכלו לעזור. או לחילופין, הדרכה טכנית את יכולה לבקש ממצב ai בחיפוש גוגל.

וכמו שגם אמרו, אם מדובר על אתרים יותר ספציפיים אז אפשר לחסום ברשימה אישית באזור האישי של רימון, או להעלות רמת סינון לאתרים המסויימים.

אגב, לגוגל יש אפשרות של בקרת הורים (לא ניסיתי אך ראיתי שקיים), ואז את יכולה לחבר את החשבונות של הילדים אלייך ולהגדיר כל מיני דברים. זה גם דבר ששווה לבדוק עליו, ואולי הוא יפתור חלק מהבעיה.

לגבי ai, אין ממש דרך היום לשלוט בזה. לכן נטפרי, למשל, חוסמים את זה גלובלית.

תודה, אנסה לשבת על זהירדנית

(הזדמנות טובה להכיר לך תודה שבזכותך נכנסו להכיר את עמיחי ונינו הי"ד וישבתי והראתי גם לילדים, מה שמראה לי כמה רחוק אפשר להגיע עם חינוך ילדים ולאן אני שואפת)

בשמחהנקדימון

לא הכרתי אותו לפני כן, אבל הנשמה המיוחדת הזו באמת מרימה את העיניים שלנו אל האינסוף.

אלוף אתהפתית שלג

בשביל שירים הייתי עושה ספוטיפיי וחוסמת את יוטיובמרגולאחרונה

ובמקרים שהמורים שולחים סרטון לימודי מיוטיוב- תפתחי לרגע, או תתני מהטלפון שלך נקודתית לזה.

ספוטיפיי יש גם פודקאסטים שעקרונית יכולים להיות לא ראויים אבל לא נראה לי שיש להם סבלנות לזה חחח.

שירים שיוצאים עולים תוך שניה לספוטיפיי. גם שירים חסידיים ושירי קודש יש שם.

ואם הילדים שולחים בטימס קישורים לסרטונים, אז אפשר לחסום אתרים אחרים (כמו טיקטוק, יוטיוב וכו), ואז הם לא יוכלו לצפות בהם.

מה קרה לפאות?פשוט אני..

כשהייתי ילד, ילדי ונערי הציבור הדתי התחלקו בין כמה סוגי פיאות:

פיאות קצרות שמגיעות בדיוק עד לעצם הסמוכה לאוזן, או קצת יותר ארוכות שמגיעות עד לגובה התנוך.

פיאות מעט ארוכות יותר, אשר גולגלו בחן מאחורי האוזן.

וכמובן פיאות ארוכות עוד יותר שכבר לא יכולות להתחבא מאחורי האוזן אלא משתלשלות בגאווה במורד הפנים.

בשנים האחרונות, אני רואה יותר ויותר נוער דתי, כולל כאלה מבתים שעל פניו נראים דוסים, כולל מהתנחלויות ויישובים דתיים מובהקים לאורך ורוחב הארץ, עם תספורת שבה המכונה עוברת עם מספר 0 מעל גובה האוזניים ולא משאירה פיאות כלל. כלומר בחלק העליון של הראש יש שיער כרגיל, אבל בצדדים יש שיער רק בס''מ העליונים ומתחת לזה יש גאלח.

בתקופתי, בבתי ספר דתיים לא היו נותנים לתלמידים להיכנס כך לכיתה, וילד שהיה מסופר כך היה צריך להתבייש במראהו החריג. זו הייתה נחשבת תספורת שלא רק שאינה דתית, אלא היא גם לא מייצגת את הציבור החילוני הנורמטיבי, אלא בעיקר ערסים.

אז איך קרה שאבות שלא מחסירים תפילה במניין ולא מדלגים על לימוד תורה עם ילדיהם, מאפשרים להם להסתפר כך?

איך אימהות המחזיקות בעוז בית יהודי כשר ומשפחה לתפארת, נותנות לילדיהן לגלח את הפאות?

תמונה מתוך AI לשם המחשה

חוץ ממה שאפשר לצחוק על התמונה של הבינהחושבת בקופסא

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

היום התספורת הזאת יותר טרדנית בכל הציבורברגוע

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

אני דווקא רואה יותר ילדים עם פיאותניק חדש2

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

חולשה בחינוךנקדימון

הנערים פשוט לא מקשיבים להורים.אמא טובה---דיה!

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אני חושב שלהרבה מאוד ילדים קטנים חרד"לים יש פיאותמשה

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

מרד גיל הנעוריםנפשי תערוג

אינטרסטינגימח שם עראפת

איך הילדים שלך מסופרים?

מי אמר שהם מסכימים או מעודדים?shindov

היום לא שואלים.

אני לא מדבר על בני 18פשוט אני..

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

יש לי רעיוןנפשי תערוג

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אני לא מדבר על מסורתיפשוט אני..

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

גיל 12רקאני

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

תלוי איזה תספורתנפשי תערוג

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

מסכימהרקאני

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

בגדול ההלכה היאנפשי תערוג

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

רקה, לא רכהירושלמית טרייה

הכל תלוי במזלזוזיק העכבראחרונה

אפילו ספר תורה שבהיכל.

יש הרבה דוגמאות בהסטוריה להלכות שפשוט לא הקפידו עליהם בתקופות מסויימות. בדרך כלל זה חלף.

למשל, יש הרבה עדויות שבליטא לפני השואה גם נשים של גדולי ישראל לא הקפידו על כיסוי ראש.

גם היום, נראה לי שמקפידים הרבה יותר מפעם על שירת נשים אבל הרבה פחות על חצאיות לפי ההלכה.

לא יודע מה גורם לזה...