היי אני יחסית חדשה כאן ופעם ראשונה שכותבת.
אני נשואה כבר די הרבה שנים. עם עליות ומורדות. היתה תקופה מאוד קשה שבה דיברנו על גירושין.
יש לי ילדה סוכרתית. מציינת שסוכרת היא במשפחה שלי.
כמו כן כולסטרול שגם לי יש גבוה אבל לא סובלת ומצליחה לשמור.
בכל פעם שעולה נושא הגירושין אז הוא נכנס לטרנס של "עבדו עליי, לא אמרו לי הכל וכו'".
גיבובי שטויות כי הרי כולנו כשמתחתנים יפים צעירים ורזים לא חושבים בכלל שיבוא יום ויהיו קשיים.
וגם אם יהיו אז כאילו מה הבעיה להתמודד? הרי אנחנו אוהבים גם בקשיים.
ולא היא. כשיש פחות אהבה אז הכל עולה.
אשתדל לקצר. בשבועות האחרונים אני עובדת בשיטה של לורה דויל - "לדעת להיכנע"
ויש לה עוד ספרים כולם באנגלית ויש פודקאסטים נהדרים.
מאוד עוזר לי ומאוד עזר לאוירה בינינו.
השבוע עשיתי בדיקות כלליות לילדים ויצא שלאחד הילדים בגיל העשרה יש כולסטרול גבוה.
היום עשינו בדיקה נוספת בצום ומקווה שזה היה רק בגלל משהו שהוא אכל.
סיפרתי על זה לבעלי והמילה הראשונה שיצאה מהפה שלו זה "קפלן" ( שם בדוי) - שם הנעורים שלי.
די לא ידעתי מה לומר.
כמובן שכל מה שלמדתי עם לורה דויל ברח מהחלון ואמרתי: עוד פעם עבדו עליך? קונספירציה?
והוא אמר כן והתחיל להגיד את שמות בני המשפחה שלי שיש להם כולסטרול גבוה.
לא יודעת אם זה חשוב לציין אבל כל אלו עם כולסטרול גבוה במשפחה
שלי זוכים לאריכות ימים ( סבתא ואחותה היו 100) ופשוט למדו לחיות עם זה ומה מותר ומה אסור וכו.
מאז האוירה בינינו פשוט מגעילה.
אני מרגישה שהוא פוצץ לי את הבלון
של כל העבודה הקשה שעשיתי בשבועות האחרונים.
מה דעתכם? איך צריך לדבר?
אל תציעו טיפול זוגי אנחנו מעבר לזה.
נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.