היום הבנתי משהו.
עוד לא יודע מה,
אבל הבנתי,
ההרגשה הזאת של לאבד שליטה לגמרי,
מפחידה
ומעוררת מחשבה
כמו שאנחנו אוהבים להגיד,
מחלקת את החיים ללפני ואחרי.
מה היה לפני אני יודע,
אבל מה יהיה בהמשך,
אין לי מושג.
אין לי מושג מה קורה עכשיו,
אז מחר? ועוד שבוע? ושנה הבאה?
אין לי מושג מה קורה איתי.
עייף,
עייף מכשלונות
עייף מדאגות
עייף מאהבות
עייף ממחשבות
תמיד לחוזרים בתשובה יש סיפורים כאלה על איזה משהו מטורף שקרה להם או שהם כמעט מתו, ובזכות זה חזרו בתשובה,
לא קונה את זה.
אבל זה בא אלי בהפוכה.
כי כשאתה לא מרגיש את עצמך,
אתה מתחיל להרגיש את עצמך.
מלא זמן לא הרגשתי את עצמי
כזה אני, חי מהיד לפה
ועכשיו,
עכשיו שהכל כבה פתאום,
ראיתי אור.
אור צהבהב מוזר כזה,
אור שאי אפשר להסביר,
אור שאני רוצה להבין.
והוא נעלם,
אחרי כמה שניות,
אבל שאריותיו לא נותנות לי מנוחה.
אני רוצה.
רוצה לחזור.
רוצה לחזור הביתה.
)))

