וגם אז לא תמיד הוא עדיף.

שלשום בערב אחי שגר בבניין מולי שלח לי הודעה אם אפשר לבוא לישון אצלי, אמרתי שכן ושיש לו מפתח אז שיכניס את עצמו.

הוא הגיע כשישנתי (כלומר הייתי במיטה עם אטמי אוזניים ער למשך כמה שעות ) ויצא לפני שקמתי (כלומר לפני שיצאתי מהמיטה, התעוררתי לפני).

בבוקר הוא שלח לי הודעה "תודה רבה על האירוח. ממש עזר לי!" ועניתי לו "בשמחה". וזהו.

 

עכשיו כמנהגי בימי שישי התקשרתי להורים ולסבים ולסבתות.

אמא שלי: שמעתי שנתת לטוביה מחסה השבוע.

אני: מחסה?

אמא שלי: כן, מאמונה (גיסתי).

אני: אה כן, הוא ישן אצלי אבל לא שאלתי למה. חשבתי שאם זה משהו לא חשוב כמו הדברה אז זה לא מעניין ואם זה משהו חשוב אז שיחליט בעצמו אם לומר.

אמא שלי: הם נכנסו לבידוד, מישהו בעבודה של אמונה חולה ורצו אותו בעבודה גם למחרת אז הוא היה צריך להיות בנפרד כדי לדחות את הבידוד.

 

בקיצור, אדם נורמלי אולי היה שואל ומתעניין. אבל אני בנאדם מוזר. 🙄

ואני מטפסת בה בגאון

בנאדם הוא כל כך הרבה יותר מפני השטח שלו, תמיד יש מה לראות

לדעתי האהבה היא הרצון לראות מה יש בפנים, להכיר כל חרך

אהבה זה לרצות לראות

(זו הסיבה? או הסיבה של מישהו אחר)

הכל מעייף מירי

הייתי בשבת עם חברות בירושלים אבל מסתבר שהתוכנית לא כללו לשמור שבת בכלל, מבחינתי זה היה סבבה כי אני גם ככה לא שומרת אבל זאת היתה הפעם הראשונה שלא שמרתי ברמה של לנסוע ברכב בשבת

הרגשתי כל כך רע, כל כך מרוקן. היינו באיזה מסעדה/בר כזה וכמה אנשים ראו שאני עם פאה ואמרו לי שאם אני צריכה עזרה יש את עמותת הלל או חרא כזה ואני התחלחלתי ממש. אני לא דתלשית. אני סתם .. רע לי

והכל כל כך מגעיל

זה באמת נשמע כמו חוויה מרוקנת. אני חושבת שזה משהו שחווים כשיש פער בין הערכים שלך למה שקורה בפועל
או כשאת כבר לא יודעת מה הערכים שלך
והילד עם זה את מרגישה מצפון או לא מרגישה כלום ואז מרגישה מצפון עמום על זה שאת לא מרגישה כלום
אני יכולה מאוד להזדהות עם זה שרה
ואני באמת חושבת שאת מגיעה לנקודה בחיים שממנה מחשבים מסלול מחדש

אני לא צריכה את עמותת הלל בכלל אבל סתם כל הקיום הזה כל כך חדגוני ומה עושים בחיים מעכשיו
יש לי רגעים של אושר ואני מנסה להנות מהרגע, אבל איך מחליטים אם להיות חילוני או לא? אולי זה לא שווה בכלל? ואיך לגדל את הילדים שלי?
למה הכל קשה

אבל למה חדגוני? לפעמים בא לי למות מרוב דברים שאפשר לעשות בעולם הזה

דתלשים מתנהגים וחיים, הרבה פעמים, כמו שהם חושבים שחילונים מתנהגים וחיים, שזה איך שלימדו אותם שחילונים מתנהגים וחיים - חיים של ריקנות מלאים בכלום.

אולי מכאן הריקנות. היא לא בהכרח אמיתית.

אני לא מדברת על זה
אגב החילוניים בת''א הרבה יותר עולצים מהחילוניים בירושלים משום מה