פעם אחת, לפני הרבה הרבה שנים, נקטע סדר הצהריים שלי בטלפון מפתיע. אמי, בצד השני של הקו, הודיעה לי כי בחור שלמד איתי בישיבה התיכונית, באותה הכיתה ממש, נעצר.
בחורים צעירים היינו, שיעור א' בלבד, וחברנו לכיתה נתפס על עברות חמורות ביותר. החמורות ביותר בספר החוקים (מלבד רצח). כעבור זמן השית עליו בית המשפט עונש מאסר לשנים ארוכות. עם זאת, העובדה המעניינת היא שמעולם לא ערכנו "חשבון נפש". לא התכנסנו באופן מיוחד כדי לטקס עצה או לערוך "בדק בית", כמו שכולם אוהבים לומר. מעולם לא חשבנו ולא ניסינו לבדוק במה אנחנו קשורים לזה. מעולם לא. (זה סיפור אמיתי, באמת!).
מיד עם היוודע לנו אותו סיפור מזעזע, והידיעה שהבחור הודה במעשים המיוחסים לו, הרגשנו כלפיו כמו כל אזרח אחר ששמע חדשות - סלידה עמוקה וניכור.
מאז ועד היום לא מצאתי שהייתה איזו-שהיא השפעה לשייכות החברתית של אותו פושע פלילי. אף אחד לא בא לכיתה שלנו ושאל איך היא גידלה גידול פרא שכזה. אף אצבע מאשימה לא הופנתה לישיבה התיכונית בה למדתי, ובאופן מפתיע לא הואשמה אפילו העיר בה גדל אותו בחור (בני ברק!). המעשה היה כה זר ומנוכר למה שכל בן אנוש יכול להכיל - ולכן לא התעוררו שאלות.
סיפורו של יעקב טייטל שנחת עלינו אתמול אחר הצהרים כרעם לאחר שבועיים בהם כל החזאים אומרים שהולכת להגיע סופת רעמים, הזכיר לי את הסיפור האישי עליו סיפרתי בפיסקה הקודמת.
תגובות רבות מימין ומשמאל ניחתו עלינו אתמול מכל עבר. גינויים וברכות, אזהרות וסייגים הופיעו בזה אחר זה על מרקע המחשב שלי והשאירו אותי בודד במערכה - למה זה אמור לעניין אותי?
נער הייתי גם זקנתי, ובמעוזי ימין רבים וטובים הסתובבתי, ולא ראיתי צדיק (ואפילו כאלה שאינם צדיקים) שמדברים, קוראים, מייחלים או מתכננים מעשים כמו אלו שהוזכרו אתמול. איני מרגיש קשור לסיפור הזה כלל. איני מרגיש צורך להתגונן או לתקוף, להגיב או להשיב. מבחינתי מדובר בסיפור דומה לכל סיפור על עבריין שנתפס - מעשים שבכל יום. לצערנו, כל-כך התרגלנו לעבריינות שהיא כבר לא ממש מרעידה את נימי נפשי. כמו שאין שום קשר בין ישיבת עבריין מסוים בתל אביב, נתניה או חולון לאנשי עירו, ומעולם לא שמענו על חשבון נפש שעשו, או שהתבקשו לעשות, אנשי הערים הללו - כך איני רואה שום קשר בין ישיבת האדם שנתפס אתמול ביישוב מסוים למעשיו. העובדה שלאנשים מסוימים נראה שמישהו קצת דומה לי כי לשנינו יש זקן או כי אח שלי גר ביישוב לידו אמורה לגרום לי להרגיש קשור לעסק?! לא עובד עליי...
התקשורת מרגילה אותנו לדבר ב'כותרות'. ואנחנו, פעמים רבות, הולכים אחריה. כבר שבועיים שהסיפור רץ מפה לאוזן ובבורסת ההימורים רק ניסו להבין: האם יצליח הסיפור לפרוץ את מחסום איסור הפרסום בתקופת פסטיבל השנאה השנתי בערב יום הזיכרון, בחול המועד שבין התאריך העברי והלועזי או באסרו חג... (והשנה יש גם "נדחה" למועד ב' מפני הגשמים).
ואני שומע את כל הדיונים הללו ומפטיר לעצמי: מה אכפת לי! אני לא רואה שום צורך להגיב על המקרה הזה. שום צורך. אז אף מילה... שקט! מתעלמים...
קיצור, בא לי לעשות טיול כמה ימים ביו"ש. יש בעיה, בטחונית בלילות. אי אפשר לישון במצפה מבודד וכדו'. קיצור, חשבתי לטייל מחווה לחווה, דהיינו לפתוח אוהל בחוות ולישון שם, ולהפוך את הטיול מסתם טיול, לטיול בלי שבילים, מחווה לחווה. קיצור, מישהו מתעניין בקונספט?
בואו נארגן קבוצה ונתקדם.
ליד עפרה. ויש את חוות חסד לאברהם ואת חוות האורנים שנמצאות באזור היישוב עפרה.
אשמח לשמוע מידע על התוכנית ועל החוות, אם מישהו יודע..
תודה
אף פעם לא חשבתי שיהודים לא נוסעים משם.
אשמח למידע
בס"ד
שלום לכולם!
כולנו רואים שבחודשים האחרונים מתרחש הרס רחב בגבעות ביהודה ושומרון.
תנו עצות מה כדאי לעשות כדי למנוע את ההרס הזה?
עם ישראל!! תקימו גבעות בכל אזור בארץ!! תצטרפו לגבעות קיימות!! חייבים להפוך את הגבעות ליישובים!!
אחרי החתימה - גלנט בשיא החוצפה סירב לבצע את מה שנחתם, בטענות שאי אפשר לפגוע בשיקול הדעת של המפקד והושגה פשרה שאם הפינוי משיקולים בטחוניים - זה נשאר בסמכות אלוף הפיקוד. לכן בצו ההרס של בית ענות, הוא כתב את הטענה האבסורדית ש: "המקום פוגע בשלום תושבי האזור".
של יהודים בואו ורשו ארץ
ואם יש צמידים וכו גם יש ביקוש..
אני בת, מעדיפה לקנות מבנות כמה אם אפשר או שישלחו בדואר
והעשבים גדלים. זה אחד הדברים היפים בחורף.
אפילו הטחב הירוק שגדל בין המדרכות אחרי הגשמים יפה בחורף. (אגב רואים שהנבטים בתמונה העליונה הם דו פסיגיים)
הוא רוצה שננציח אותו
וגם אף שמאלני לא יתחיל עכשיו להרוס
חווה על שם צרלי
קדימה. מי לוקח את הכפפה.
לטרמפ יש ישוב,
למה שלצרלי לא יהיה?
קפיץאחרונה
