יצא לי להכיר מקרוב כמה אנשים מצוות הת"ת ומהקהילה, אבל לא ממש לעומק.

כן זאת שיטת לימוד. (מיוחדת ומדהימה אגב...) אבל נוצרה גם קהילה ודרך חיים גם אחרי הת"ת/הישיבה.

בעיקרון הם חרדים ליטאיים, מנהלים אורח חיים חרדי אבל יחסית פתוח.

פתוח בעיקר בהשקפה, בקבלת מי ששונה וכו'.

(לדוג'- הת"ת ברובע חרדי אבל יש גם ילדים ממשפחות דת"ל תורניות. יש להם גם ת"תים דת"ל שזוכים לגיבוי מלא מצידם..)

מי שאני מכירה, הם אנשים מדהימים ממש. דגש גדול על מידות טובות ונעימות מיוחדת. כמובן שזה לא מעיד על כולם..(:

אם את בעניין של מישהו בסגנון חרדי ליטאי, לא רואה משהו חריג בזה שהוא זילברמן...

ואגב, חשוב! זה תלוי באיזו רמה הוא קשור לקהילה. יש כאלו שעזבו אחרי כמה שנים ליישובים / ערים אחרות,

ויש כאלו שממשיכים לגור ברובע ואז כמובן זה קצת יותר "זילברמן" (אותם אני פחות מכירה, ויש להם קטעים מסוימים כמו תפילין כל היום וכו')

אם את מחפשת חרדי סטנדרטי זה לא ממש שם.. בהצלחה!

זה מתבטא בצורת לימוד,

מנהגים שונים (כמו תפילין כל היום, גיל נישואין צעיר)

והשקפה שדומה יותר להשקפה הלאומית מלחרדית.

בפועל הם מנהלים אורח חיים חרדי אך עם דגש על הנ"ל (למשל, יש התיישבויות מסוימות של אנשי זילברמן)

אנשים חיוביים מההיכרות שלי

אנשים טובים שחשוב להם האמת גם אם זה יתבטא במקוריות ויחודיות

(הם חרדים עם דרך ודעות קצת שונות מכלל החרדים) (אולי לכן אמרו לך שזה מוזר, אנשים מסויימים שרואים דבר יחודי בעין שלילית יקראו לזה דבר מוזר)

בכל מקרה ממליצה לך לברר על הבחור ספציפית

תלמידים של הרב זילברמן זי"ע (מכאן השם...)

ברמת העיקרון הם תלמידי הגר"א זי"ע שמשמרים את המנהגים שלו ואת צורת הלימוד (להגיד שמה שמאפיין קהילה זה רק צורת הלימוד זה קצת לא נכון.. מנהגים הם אולי מאפיין יותר רציני)

כחלק מן המנהגים הם הולכים עם תפילין כל היום וכן הולכים עם תכלת (קצת מזכירים את ישיבת תורת החיים, מבלי להיכנס לויכוח על הישיבה עצמה...), מה שאומר שהם לא הציבור החרדי הקלאסי אלא סוג של משהו בפני עצמו, הישיבה שלהם היא ליד בי"כ החורבה בעיר העתיקה. אגד, כחלק מהרבה עניינים אצלם הם מחנכים עפ"י המשנה באבות "בן חמש למקרא וכו'"... כך שבתלמודי התורה שלהם כל ילד שמגיע לגיל מסויים עפ"י המשנה הוא עובר בדרך המסויימת הזו. יש להם תלמידי חכמים גדולים מאוד, הצמיחו הרבה תלמידים בתו"י, אבל חשוב לדעת באמת שהם לא ציבור חרדי קלאסי.. אם החיפוש הוא יותר בכיוון החרדי- ליטאי הקלאסי זה פחות שם למרות שמבחינת השקפה כן נראה לי שהם כמו כל החרדים.

מקווה שעזרתי.

כבר הרבו לענות כאן מה זה זילברמנים. ככה שאין צורך שאחזור על הדברים (אם כי היו אי אלו אי דיוקים, אבל בסופו של דבר אי אפשר לדייק כל כך ברמת הקולקטיב, את תראי דברים בדייטים עצמם)

השאלה מה את, את חרדית? חרד"לית?

כעיקרון הם ממש אחלה חבר'ה, מלאי מעלות כרימון (טוב נו, וגם כמה חסרונות קטנים...) שווה הרבה יותר מ"צ'אנס" השאלה מה את ואם זה באמת יתאים לך..

למקרה שיעזור לך, הנה קישור מויקי עליהם, אם כי אני לא חושב שבאמת יש לזה מה להוסיף מעבר למה שכבר נכתב כאן:

יצחק שלמה זילברמן – ויקיפדיה 

שיטת זילברמן – ויקיפדיה 

קהילת אדרת אליהו – ויקיפדיה 

(ויקיפדיה)

סתם בצחוק, בעקבות מה שכתבת אתמול עליהם

לפעמים קורה שהם מדברים לעניין....

חברו הטוב אמר שהוא לא סגור על הזילברמניות שלו, 

משפחתו אינה זילברמנית, לא יודעת מאיפה לקח את זה. 

הכי בולט אצלו הציציות. הוא כרגע הולך עם תכלת, אולי עוד ישנה...

מה זה אומר? אני בנ"א סטנדרט לחלוטין. לא רוצה טיפוסים מעניינים. 

אבל הרקע שלו ממש ממש ממש מתאים, קורץ לי.

הצילוווווווו

חוץ מזה, יש פשעים יותר גורעים מאשר ללכת עם תכלת ;)

אם מפריע לך אנשים "מעניינים" - אז כנראה זה לא ממש את...

בד"כ אנשים מרקע לא זילברמני שנעשים זילבמנים, זה אכן נובע מכך שהם "מעניינים", הם מחפשים אמת, חוקרים, מבררים... אוהבים עומק וכנות, וגם פשוט "מעניינים", אבל לאוו דווקא "טיפוסים" אם זה מה שמרתיע אותך.

אם ת רוצה רק אנשים רגילים, שהולכים בתלם, עם כולם, אז זה כנראה לא זה, אבל אם זה לא כ"כ דחוף לך, אלא רק שאת חוששת שמאחרוי זה יש "טיפוס".. אז אין לך מה לחשוש, לכאורה.

אולי פשוט תדברי איתו על זה? תשאלי, תשמעי..

וממשיכים פשוט ללכת ע"פ רבותיהם שם וזהו?

לא נראה לי שזה חד משמעי. כאילו שכל מי שחלק מקהילת זילברמן הוא חייב להיות מקורי ומיוחד.

גם מי ששם בד"כ יותר מעניין מהסטנדרט, אבל מי שנעשה כזה בעצמו - עוד יותר.

היא לברר לגופו של בנאדם ולא רק על הרקע.

לא סותר את דבריך רק מוסיף.

יש"כ.

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

חיבור לרגשות זה דבר חשוב.

מי שלא בוכה גם לא יצחק וירקוד.

עת לכל חפץ

ע"ע פירושו של הרב קוק בעין אי"ה שמדברים על "הנעלבים ואינם עולבים" ומדייק שהם אנשים רגישים שנעלבים ועצם זה יש להם אפשרות להעלב ולהתגבר על כך זאת המעלה שלהם - 

"לא אמר מי שמעליבים אותם ואינם עולבים, כי אז היה אפשר להכניס בכלל גם את אותן שהושפלה נפשם עד למדרגת ההמתה הרוחנית, באופן שהחוש המרגיש את רגשי ההנאה של הכבוד ורגשי הצער של העלבון נ(ת)טמטם אצלם, ובאמת לא זוהי דרכה של תורה, כ"א שהנשמה תהיה חזקה, כח החיים יהיה במילואו, הרגש של הרגשת הכבוד ומכאוב העלבון הטבעי יהיה במלא בנינו הנפשי, במדה הראויה לאדם מצד צלם אלוקים אשר לו, המופיעה על מעלת נשמתו שהיא כבודו, אבל בכל המעמק של ההרגשה הברורה בצער העלבון, עד שהם נעלבים, בכ"ז רגש המוסר ואהבת הבריות, גם אותם שהעוו את דרכם והעבירו את הדרך עליהם, הוא חזק כל כך עד שהם אינם עולבים, דוקא עם אותו המכאוב הגדול שנפשם מציירת בעלבונם הם משתמשים בו לעצור ברוחם, שלא להיות הם מזיקים ומכאיבים את אחרים אע"פ שהם הם עולביהם עצמם. זאת היא גבורת הקודש של החיים"

עין איה על שבת ט פג – ויקיטקסט

לכן צריך לבכות, ואז אח"כ לקום. אבל לא לבכות בכלל זה טמטום הלב, בטח שזה לא יתרון.

זה נראה לי ברור

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

השיר עוסק בכאב ותסכול

לק"י

אני באמת לא מתעסקת בכלל בשידוכים.

אבל אני לא מחלקת עיצות לנישואים, לא מתנסה על רווקים, לא חושבת שתמיד הם "אשמים" ברווקותם, לא חושבת שהכל טוב ונפלא בנישואים.

אם הכותבת התכוונה בעיקר לחלק של לעזור לחברים למצוא חתן/ כלה, אז פספסתי את זה.

וברור שכל הכללה פה היא מתוך עמדה מסויימת שאפשר מאוד לגלות הבנה כלפיה.

אמממ תאמת שפעם רווק שהציע לי הצעה אמר לי תוך שנייה, אחרי שהסברתי לו למה זה לא בדיוק מה שאני מחפש ירה לעברי - "אין את מה שאתה מחפש". שאלתי את עצמי, איך האבצע שלו קלה על ההדק לירות כזאת טענה בלי שהוא מכיר אותי בכלל, וגיליתי שלצערי השיפוטיות כלפי רווקים יכולה להעשות גם על ידי הרווקים עצמם אחד כלפי השני.

אני יכול להגיד שבאמת בנאדם שהוא נשוי הוא נמצא בעמדה שונה.

בע"ה כשאתחתן אז אני אשתדל לזכור שאני לא מבין מאה אחוז את הכאב של הבדידות, למרות שברור לי שהייתי בו לא מעט. עצם הפוזיציה היא פוזיציה אחרת. המודעות לפוזיציה היא מה שעושה את ההבדל.

השאלה המשעשעת הזו כאילו הכריחה אותי לענות בשאלה...

האם באמת נראה לכם, רווקים יקרים, שהנישואין הם איזה פעולה קטנה של מתן טבעת ופתאום הכל נהיה פשוט יותר?

(לא רוצה להיות שיפוטי, אבל לפעמים אני חושב שחלק מהבעיה של רווקים/ות שאני מכיר וגם של כמה חברים כאן, נובעת בדיוק מחוסר ההבנה של הבעיה שהעליתי. וזו גם הסיבה העיקרית שאני משתדל לא להגיב כאן).

בכל מקרה שתהיה לכולנו המון הצלחה!

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.