או ללכת לסדנת הורים.
בינתיים, עונשים מיותרים פה ולא שייכים.
כנ"ל להוציא מהבית. אם את לא רוצה שיום אחד היא תתחיל להסתובב ברחובות כי היא לא מרגישה מספיק טוב בבית, לא כדאי לתת את הההרגשה שכשהיא לא בסדר מוציאים אותה מהבית.
אם היא טיפוס מנהלת זה מצויין. כרגע היא מנסה להכעיס ומצליחה. מה יקרה אם לא תכעסי? אם תצליחי לראות בה את הטוב ולא לחשוב כמה רע היא עושה? אולי היא לא תקבל מה שהיא רוצה - להכעיס את כולם ואז היא תשתנה.
צריך להגיד, אצילנו בבית לא מדברים ככה, אצלינו בבית לא עושים... אבל בלי כעס.
מצד שני לקרב אותה. אם היא עושה מעשה חיובי, ממש לשבח אותה על זה. כשהיא באה מבי''ס לשוחח איתה, מה היה היום? , איך הרגשת? וכו'. שתראה שאיכפת לכם ממנה.
לתת לה משימות בבית, לבקש את זה בצורה נעימה ולא בכפייה. אם היא אוהבת לבשל, לתת לה לבשל אם לטפל בכביסה אז כביסה וכו', אולי גם משימות שקשורות באחיות שלה. לקלח, לספר סיפור, לחתל. כמה שתתני לה יותר אחריות היא תרגיש שמאמינים בה וגם היא תוכל להאמין בעצמה, בטוב שבה.
וגם לא תמיד צריך להגיב על כל דבר. גם אם היא נגיד מציקה לאחיות, אם זה לא מכות או משהו חמור, אפשר להתעלם. ולנסות לא להתעצבן. הן יסתדרו לבד בסוף.
אם זה גרוע אז אפשר להגיד משהו כמו: אני רואה שאת ממש רוצה להנות עם האחיות שלך אז בואי נחשוב על רעיון שאת יכולה לעשות איתן. אולי תכינו הצגה ביחד? תעשי איתן יצירה? תספרי להן סיפור? תיקחי אותן לגינה?...
אישית אני לא אוהבת שאומרים לילד שהוא חוצפן. הוא מפנים את זה וככה הוא יראה את עצמו בעתיד. וחוץ מזה שזה נשמעת לי מילה לא יפה.
בהצלחה