לילה בשדה התעופה

לילה אחד, בשדה תעופה הומה אדם

היא הבינה שהגיעה יותר מדי מוקדם .

בחנות הספרים מצאה לעצמה איזה ספר מותח

ובמעדניה, קנתה שקית עוגיות מדיפות ריח .

חפשה מקום לשבת בו כמה שעות עד הטיסה

מצאה פינה והתישבה והכרטיס בכיסה .

היא הייתה מאוד מרוכזת בספר שבידה

כשבזוית עינה הבחינה , בגבר שהתיישב לידה ,

היא לא הייתה שמה לב אליו בכלל,

אבל , בחוצפתו העיז המנוול ,

לשלוח יד אל שקית העוגיות שבינהם הייתה מונחת ,

וכבתוך שלו הרשה לעצמו עוגיות לקחת .

היא החלטה להתעלם מהחוצפה והגסות .

לא לעשות סקנדל, אולי תיפסק העזות .

וכך היא נשנשה , בעודה מביטה בשעון שעל הקיר

וגנב העוגיות מחסל לה את המלאי בקצב מהיר .

על כל עוגיה שהוא לקח, היא גם לקחה אחת לפה

חושבת לעצמה ,בטח הבוטה יבקש גם כוס קפה .

כשנשארה רק עוגיה אחת, היא תהתה מה יעשה עכשיו .

והוא ביד רועדת חיוך מבוייש על פניו ,

לקח את העוגיה האחרונה וחלק אותה לשניים ,

חצי הוא הציע לה בעוד החצי השני, כבר היה לו בין השיניים .

בעצבנות גוברת ועם מחצית עוגיה בידה חשבה לעצמה ,

הוא גם גנב וגם חצוף , אפילו לא אמר תודה .

כשהוכרז בקול שהגיע מועד הטיסה, חשה הקלה ,

אספה את חפציה ולעבר שער היציאה התנהלה .

בלי להסתכל אחורה על גנב העוגיות וגסותו המעצבנת ,

הלכה במהירות, קדימה מתבוננת .

היא עלתה למטוס וצנחה אל מושבה ,

והחליטה לחזור אל הספר שאת ליבה שבה .

 בעודה מפשפשת בתיק אחר הספר בידייה

הייתה שם שקית עוגיות מלאה,

מול עינייה המומה ומופתעת היא הבינה איך לא ,

העוגיות האחרות היו שלו ,

הוא חלק אותן עימה ולא אמר לה די ,

ולדאבונה להתנצל כבר מאוחר מדי .

בעצב היא הבינה שהגסות הייתה שלה ,

היא הגנב , ואת העוגיות שלו בעצם היא אכלה .

אהובות, כמה פעמים בחיינו אנחנו לגמרי בטוחים שאנחנו יודעים משהו בודאות מלאה , ואז מגלים מאוחר יותר או מאוחר מדי שמה שהאמנו בו , שמה שחשבנו שהוא האמת הצרופה, בעצם איננו כך . לא הכל בחיים זה שחור או לבן, יש גוונים של אפור . כדאי תמיד לשמור על, לב פתוח ותמיד לשאול את עצמנו , אם אנחנו לא אוכלים את העוגיות של מישהו אחר...

שאלה: כיצד לדעתכן אפשר להתנהג יותר ברגישות וסובלנות כלפי הסובבים לנו?

הרי לא תמיד זה כזה פשוט כמו שזה נשמע.. לפעמים הרבה יותר נח לחשוב מקבוע! אז איך יוצאים מזה?

עוד שאלה: בהשראת ראש השנה המתקרב, ומצוות שבין אדם לחברו.. כמה פעמים כמה מאיתנו מצאו את עצמן אוכלות עוגיות של מישי אחרת..ללא כוונה כלל..

איך אתן בוחרות לבקש ממנה סליחה? הרי המטוס עדיין לא המריא, היא פה לידנו!

האם אתן מסתפקות בהודעת 'שנה טובה וסליחה אם פגעתי' פשוטה?? שבכלל הכווונה ממזמן הלכה בה לאיבוד?

או שאתן בוחרות להשתדל, להרים שיחת טלפון ולומר- סליחה שפגעתי 

סליחה כזאת מהלב.. יש לנו אפשרות לתקן!

בוקר טוב, האם משהי יכולה לספר לי על החוויה שלה באחת מהאולפנות האלה? (חברתית, איך הבנות, רמה לימודית ודתית…) בכללי מה ההבדלים ביניהן?

אם יש המלצות לאולפנות בסגנון, אשמח לשמוע

הכנתי טופס על מלא אולפנות ויש עליהם פירוש (מה שבכתב יד כזה זה מישהי שלומדת או מכירה כתבה ומה שבכתב רגיל זה מה שהאולפנה פירסמה או מאתר האולפנות) ויש גם תמונה של הבנות משם ותמונה של הקמפוס או הפנימיות

מוזמנות להינות אולפנות ארצי

מישהו יכול להגיד לי בבקשה אם מותר סמארטפון או חצי טאצ' באולפנת שבות?

או על אולפנות דוסיות (או אם שם דוס) שמותר בהן 

תודה מראש

היי, צריכה בדחיפות מידע על אולפנת רננה

מה הסגנון באופן כללי, למי מיועד, איך האווירה

ומבחינה תורנית-דתית- מה הסגנון? האם מותר שם פלאפונים?

האם יש אולפנה אחרת מקבילה בסגנון כדי שאוכל להשוות?

כל מידע יעזור לי

תודה רבה!

אני רוצה ללכת לאולפנת קומי אורי ואני צריכה לשכנע את ההורים שלי ואני לא יודעת איך מישהי יכולה לעזור לי בבקשה?

ההורים שלי מאוד דוסים אבא שלי רב וכו..

הם מסכימים לי ללכת לתפארת, ראשית, רעיה ובהרן אפילו לכפר פינס הם לא מסכימים.

מישהי יכולה לעזור?

לא בשבילי -

אולפנה בסגנון של אולפנת בית-אל

מישהי מכירה אולי?

תודה מראש!

היייייי לכולןןן 

מחפשת אולפנה לשנת לימודים תשפ"ו עולה (עולה לי"ב)

אני יודעת שזה ממש מאוחר אבל תמיד עדיף לנסות