למה לשחק סתם ברגשות בתחום כ"כ רגיש? כדי "לצבור ניסיון"? :/ בשביל מה?

אבל בסוף כל אחד חי חיים משלו ויכול להיות שהיא במיעוט, אי אפשר לקבוע מראש דברים כאלה ובטח שלא לקבל החלטות בסגנון הזה לפי סטטיסטיקה.

רק אומרת שאם לא מתאים לבחורה להתחתן עכשיו, להתחיל לצאת מוקדם יותר לא בהכרח יפתור את הבעיה..

(תובנה שעלתה לי עכשיו- כנראה שההכללות שיש לי, לנו, בראש הם דברים שאנחנו מכירים בחוויה אישית. אולי "נפלתי" על המיעוט של הסטטיסטיקה, אבל יש לי לא מעט חברות שהתחתנו עם הראשון/שני/שלישי... וגם כאלה שלקח להן כמה שנים.. אז ברור לי שזה לא מחייב ולכל אחת יש חבילה שונה של מה שהיא עוברת בחיים)

אבל נראלי זה לא צריך להיות לכתחילה, זה קורה מאליו...

וגם- התובנות מגיעות בד"כ מהניסיונות שאנחנו עוברים, גם במציאת זיווג וגם בדברים אחרים. עדיף לא לנסות את עצמנו כדי להשיג תובנות אלא ללכת בפשטות עם מה שמתאים לנו...

וכמובן שהכי טוב ללמוד מניסיון של אחרים ולשמוע שיעורים וכדו' לקראת הכניסה לעולם הזה

אני מבינה את האמירות של המגיבים למעלה, אבל לדעתי הדרך להסתכל על זה אחרת לגמרי.

אי אפשר לומר "אני אתחיל עכשיו כי זה ייקח הרבה זמן" את פשוט לא יכולה לדעת איך זה יקרה לך.

נכון, יש כאלה שזה לוקח זמן, נכון, אבל מצד שני יש כאלה שזה פשוט כמו כדור שלג מתגלגל והופס מצאו את עצמן תחת החופה תוך כמה שבועות/חודשים.

לצערנו אנחנו ממש לא יכולים לדעת איזה מסלול ה' מזמן לנו ולכן אנחנו צריכים לקבל החלטות לפי הנתונים שלנו בהווה.

את רוצה להתחתן? תיפגשי עם בחורים. לא מתאים עכשיו? אז חכי, אל תשחקי בבחור ובעצמך, קשר ארוך יכול להיות דווקא קשה (מבחינת שמירת נגיעה וכו', אם ב"ה זה מתאים ויש משיכה ורצון וטוב בקשר).

ועוד נקודה. הקשר עצמו עם בחור לא גורם לך להבשיל לחתונה. עבודת המידות, התבוננות פנימית והבנה יותר מעמיקה של לקראת מה את הולכת- זה כן. אז אם את רוצה, תשקיעי בתחומים האלה. להתחיל קשר לחתונה כשאת לא רוצה חתונה יכול לסבך לפעמים... (אני לא יודעת בת כמה את ובאיזה שלב בחיים, אבל שימי לב (ותהיי כנה עם עצמך..) כשאת אומרת "למטרת חתונה" במצב כזה אם הכוונה היא לסגור את הפינה הדתית כשבפועל סתם בא לך חבר..)

בכל אופן הלוואי שיהיה לך רק טוב ותהליך מדוייק בשבילך, וגם קצר בע"ה ברגע שתרצי בזה בהצלחה!

בס"ד

אישית בשונה מהמגיבים פה, אני לא רואה פסול בקשר של שנה. מסכימה שיש בו הרבה קושי אבל הוא בהחלט דבר שקורה. אני כן חושבת שאם האופק הוא עוד שנתיים אז שווה לחכות קצת.

אני יצאתי עם מישהו 8 חודשים בידיעה שאם נתחתן זה יהיה לפחות אחרי שנה. הקשר הזה נגמר אבל הוא כן היה בסדר והודיע על זה מראש. אם שני הצדדים יודעים ומעוניינים אז סבבה.

אני כן אומר מראש שבציבור הדוסי השמרני את תמצאי פחות בנים שיסכימו לזה. רובם יוצאים מתוך מטרה להתחתן ברגע שזה כבר מתאים והכל טוב, לרוב זה לא לוקח יותר מחצי שנה. 

בקיצור, זה תלוי בהמון פרמטרים כמו הגיל שלך, הציבור שאת מחפשת ומתי את כן רוצה להתחתן.

היא לא יכולה לדעת אם בעוד שנה היא כן תהיה מוכנה לחתונה...

האורך של הקשר אמור להיות ביחס לשאלה "כמה זמן צריך להכיר מישהו בשביל להתחתן" כלומר- האם להתחתן דווקא איתו.

אבל לפי מה שהפותחת אמרה היא לא יודעת אם היא באופן כללי מוכנה לחתונה בלי קשר לבחור מסוים... וזה שונה

בס"ד

אני חושבת שלפעמים יש מניעות שיודעים שייפתרו תוך איקס זמן. 

אני גם לא חושבת שהכרחי להתחתן ברגע שיודעים שזה מתאים. מותר למשוך עוד קצת אם לא מתאימה חתונה באותו רגע.

ברור שאם היא חושבת שייקח לה יותר משנה להתחתן אז גם אני פחות בעד אבל כן יכולה לומר שיש בחורים שיסכימו גם לזה. אני חושבת ששאילת השאלה טיפה מיותרת. זה לא משנה מה נגיד לה, זה משנה מה היא מרגישה והאם היא יכולה למצוא בחור כזה. לדעתי בפורום היא לא תמצא כאלה ולכן הייתי ממליצה לה באופן כללי ללכת למקומות שזה טיפה יותר מקובל בהם.

בע"ה העיקר שיהיה בטוב ובנחת ואיך שמתאים לה

ולמה את לא יכולה להתחתן?

אלו שתי שאלות נפרדות ששוני בין התשובות יכולות להיות שובות שונות..

מבחינת הגינות בסיסית -

אם יש תיאום ציפיות וזה מה שהחלטת שאת מאמינה בו וטוב לך איתו לאור כל השיקולים - יצאת ידי חובתך מהצד השני.

אף אחד לא יוכל לבוא אליך בטענות.

תודה גדולה לכל אחד באופן אישי♥

ונכון שגם קשר רציני בלי חתונה דורש מחיובות אבל זה גם מחויבות לתת וגם לקבל..

ואני רוצה לבחור במחויבות הזאת ושמי שאני ימצא נבנה ביחד ונגדל ביחד עוד קצת עד שנחליט שאנחנו מוכנים לחתונה..

גם רוצה ככה בערך, אבל קשר אני רוצה לפני, עכשיו..

אז על זה שאלתי, על קשר ולא לחתונה עכשיו, לשמוע דעות..

תודה גדולה לכל אחד באופן אישי♥

אני לא הכי בגיל של להתחתן, כמעט 18..אבל כן רוצה קשר וצריכה קשר עכשיו וגם רוצה לעבור עוד תהליך לפני שאני מקימה בית..

וצודקת לגמרי עם הלאן ללכת כדי לא ליפול..

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

חיבור לרגשות זה דבר חשוב.

מי שלא בוכה גם לא יצחק וירקוד.

עת לכל חפץ

ע"ע פירושו של הרב קוק בעין אי"ה שמדברים על "הנעלבים ואינם עולבים" ומדייק שהם אנשים רגישים שנעלבים ועצם זה יש להם אפשרות להעלב ולהתגבר על כך זאת המעלה שלהם - 

"לא אמר מי שמעליבים אותם ואינם עולבים, כי אז היה אפשר להכניס בכלל גם את אותן שהושפלה נפשם עד למדרגת ההמתה הרוחנית, באופן שהחוש המרגיש את רגשי ההנאה של הכבוד ורגשי הצער של העלבון נ(ת)טמטם אצלם, ובאמת לא זוהי דרכה של תורה, כ"א שהנשמה תהיה חזקה, כח החיים יהיה במילואו, הרגש של הרגשת הכבוד ומכאוב העלבון הטבעי יהיה במלא בנינו הנפשי, במדה הראויה לאדם מצד צלם אלוקים אשר לו, המופיעה על מעלת נשמתו שהיא כבודו, אבל בכל המעמק של ההרגשה הברורה בצער העלבון, עד שהם נעלבים, בכ"ז רגש המוסר ואהבת הבריות, גם אותם שהעוו את דרכם והעבירו את הדרך עליהם, הוא חזק כל כך עד שהם אינם עולבים, דוקא עם אותו המכאוב הגדול שנפשם מציירת בעלבונם הם משתמשים בו לעצור ברוחם, שלא להיות הם מזיקים ומכאיבים את אחרים אע"פ שהם הם עולביהם עצמם. זאת היא גבורת הקודש של החיים"

עין איה על שבת ט פג – ויקיטקסט

לכן צריך לבכות, ואז אח"כ לקום. אבל לא לבכות בכלל זה טמטום הלב, בטח שזה לא יתרון.

זה נראה לי ברור

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

השיר עוסק בכאב ותסכול

לק"י

אני באמת לא מתעסקת בכלל בשידוכים.

אבל אני לא מחלקת עיצות לנישואים, לא מתנסה על רווקים, לא חושבת שתמיד הם "אשמים" ברווקותם, לא חושבת שהכל טוב ונפלא בנישואים.

אם הכותבת התכוונה בעיקר לחלק של לעזור לחברים למצוא חתן/ כלה, אז פספסתי את זה.

וברור שכל הכללה פה היא מתוך עמדה מסויימת שאפשר מאוד לגלות הבנה כלפיה.

אמממ תאמת שפעם רווק שהציע לי הצעה אמר לי תוך שנייה, אחרי שהסברתי לו למה זה לא בדיוק מה שאני מחפש ירה לעברי - "אין את מה שאתה מחפש". שאלתי את עצמי, איך האבצע שלו קלה על ההדק לירות כזאת טענה בלי שהוא מכיר אותי בכלל, וגיליתי שלצערי השיפוטיות כלפי רווקים יכולה להעשות גם על ידי הרווקים עצמם אחד כלפי השני.

אני יכול להגיד שבאמת בנאדם שהוא נשוי הוא נמצא בעמדה שונה.

בע"ה כשאתחתן אז אני אשתדל לזכור שאני לא מבין מאה אחוז את הכאב של הבדידות, למרות שברור לי שהייתי בו לא מעט. עצם הפוזיציה היא פוזיציה אחרת. המודעות לפוזיציה היא מה שעושה את ההבדל.

השאלה המשעשעת הזו כאילו הכריחה אותי לענות בשאלה...

האם באמת נראה לכם, רווקים יקרים, שהנישואין הם איזה פעולה קטנה של מתן טבעת ופתאום הכל נהיה פשוט יותר?

(לא רוצה להיות שיפוטי, אבל לפעמים אני חושב שחלק מהבעיה של רווקים/ות שאני מכיר וגם של כמה חברים כאן, נובעת בדיוק מחוסר ההבנה של הבעיה שהעליתי. וזו גם הסיבה העיקרית שאני משתדל לא להגיב כאן).

בכל מקרה שתהיה לכולנו המון הצלחה!

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.