השבוע בעבודה דיברנו על זה כמה חברים, חלקם ממש דוסים שמקפידים על תפילות במניין, דף יומי וכו', והופתעתי לגלות שחוץ ממני ועוד בחור שלמד במכינה קדם צבאית, אף אחד לא שמר נגיעה לפני החתונה.
היה מישהו שסיפר לי באופן אישי שהם עשו הכל לפני החתונה, והייתי די בשוק.
כאחד שנמצא בזוגיות לא טובה, אני תוהה אם הייתי נכשל בזה אז, אולי זה היה דווקא מונע ממני להתחתן עם מישהי שאני לא אוהב, אבל באמת מעניין אותי עד כמה זה חריג לשמור נגיעה לפני החתונה או שהרוב נופלים בזה? מה אתם חושבים?
ובכל זאת אולי בחלק מהמקרים זה היה מאפשר לנו לראות את האדם שמולנו שלא דרך משקפי התשוקה וההורמונים
מצד שני מיום ליום אני מגלה שיש המון שמצטערים שהתחתנו מוקדם, וזוקפים את נישואי הבוסר שלהם לצורך למימוש המיניות בגיל צעיר מבלי לבדוק באמת מי מתאים להם
בדיעבד את מצטערת שלא שמרתם נגיעה? או שזה היה נכון לכם?
בלי שמירת נגיעה, אבל לא ללכת עד הסוף?
כבר חשבתי שעשית פה הבחנה מודעת
מוכרח לומר שזה מאד מאד מצער, שמגדירים "דתיים" שלש תפילות - ולא מה שהרבה הרבה יותר חמור מזה..
אלא מה, הסביבה והיצר, הם גורמים שיכולים להכשיל.
ב"ה שאת לפחות לא מרמה את עצמך. ו"לאחר מעשה", מבינה כמה חשוב שהכל יבוא בתור ביטוי של היות האנשים נשואים. איש ואשתו.
איך תדריכי את הילדים שלך?
הלכה היא הלכה וצריך לשמור, זה שלא שומרים כי קשה או לא בא זה עדיין לא בסדר.
וגם אני נכשלת בהלכה לפעמים אבל לא מתחמקת בתירוצים.
אם אתה שוכח לכוון ב"מגן אבות" אתה חוזר להתפלל שוב?
ובכל מקרה, זה לא דומה....
ההבדל בין דיעבד ונפילה לבין להפוך את זה לאידאל, הוא ככ משמעותי. גם אם בפועל שניהם עושים את העבירה אותו דבר ואותה כמות פעמים
ולדעתי, גם על מושגים מאד בסיסיים.
בנוסף, מי שחושב שיחנך את ילדיו לעבור על הדברים הללו "רק עד תחום מסוים" וכך יעשו - חי קצת באשליות..
ובשביל דבר כזה לא צריך להיות "דוסים"... כמו שאומרים, "העולם השתגע"..
אבל אתה לא צריך לענות לי, זה כבר מרגיש לי חטטני ולא בשביל זה פתחתי את הנושא🤐
יש גם רבנים שמורים לנהוג כך שכן רק מגע של חיבה נאסר ולא כל מגע.
אגב, אחרי שהתחתנת, חזרת לשמור נגיעה או שמלכתחילה לא היה לכך קשר?
להרוויח מאי שמירת מצוות זה אוקסימירון.
עצם המושג "שומר נגיעה" יצר את הלגיטימציה ליפול...
צריך לשרש את המושג הזה.
או שאתה שומר מצוות, או שלא. אין מושג של "דתי אבל לא שומר נגיעה" - אז אתה דתי למחצה...
אכן, כשלונות בגלל יצר הרע יכולים לקרות בכל מיני דברים. אבל אם חלילה אדם נכשל במשהו, משתדל מיד לתקן. מצטער. לא עושה מזה גדר חדש...
והאמת, שהיהדות סה"כ די מעמידה כאן על דבר אלמנטרי. אלא שבגלל היסחפות חיצונית מופקרת בעולם, זה נראה אצל אנשים מסויימים כאילו "חידוש"..
לא נשואים - זו אשה אחרת. אשה "זרה". יש לה העולם שלה. לא נוגעים באשה שאינה שלך. לא "מדלגים" ע"י שיכרון ועצימת עיניים, על השונות הזו. כשדברים מגיעים מתוך שנהיים משפחה, יש להם משמעות אחרת, מבטאים חיבור אמיתי - וגם אז, היחס הנפשי האישיותי הוא העיקר.
ובין שלל המצוות, אי שם בין "והיו לטוטפות בין עיניך" ו"לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת" ישנה גם מצוות "לא תקרבו לגלות ערווה"
לייטים היו תמיד, אכן, אבל הם אכן הגדירו עצמם ככאלה.
שוין, גם מסורתיים היו תמיד, זה בערך אותו דבר.
אבל מה קורה כאן בשרשור?
מדברים על אנשים שלא מוגדרם לייטים.
אלא דוסים במידה כזו או אחרת, על כל פנים מגדירים את עצמם כדתיים באופן מוחלט.
אבל "לא שומרים נגיעה"..
וזה נובע, אך ורק, מכך שיש מושג "לשמור נגיעה"
זה פשוט וברור.
הנאיביות זה לחשוב להיפך.
(לא הבנתי את הקשר והפואנטה של הסוגריים)
מי שהחליט להיות מיש מש בכל אורח חייו- שיהנה, זה מצער אמנם, אבל ברור מה הוא.
אבל מי שרמת שמירת כל המצוות אצלו, מול רמת השמירה במצוה זו, הם בפער ניכר.
זה אך ורק כי הפכו את האיסור הזה לדבר בפני עצמו, עם לגיטמציה לקריטריונים נפרדים.
לגבי הסוגריים, שוין, אז באת לומר שיש מעלה בקיומם של לייטים? זכותך לחשוב כך.
אני בנתיים מודה לקב"ה בקדושת ובא לציון "והבדילנו מן התועים, ונתן לנו תורת אמת".
הדוגמה מסחר בנשים לא קשורה.
ברגע שיש מציאות, מוכרת, "נורמלית" של לשמור מצוות בלי לשמור נגיעה, ממילא יותר אנשים משייכים את עצמם לשם, כמובן מי שיר"ש לחלוטין, "בלי טריקים בלי שטיקים", לא עושה זאת. אבל למי שקצת פחות, נהיה מיקום נח להתמקם בו.
אם היה מושג של שומר מצוות "לא שומר תפילין" - המציאות הייתה שרבים היו מתמקמים שם. בטח ובטח בנושא שהיצר אורב לו כל כך, כמו הנגיעה, שברגע ויש פירצה - משתחלים דרכה.
אני גם שמח בקיומו של כל יהודי, אבל אני לא שמח שכך שיהודים מחליטים להיות לייטים (או קווניקים... .😜)
ובטח שאני לא מנמק עדיפות לחיים כאלה על פני חיים של שמיעת דבר ה'.
כמובן שאני טוען (ולא טוענת...) שזו סתירה. אכן השתדלתי לברר זאת עד כמה שידי מגעת.. וזו המסקנה שעלתה בידי. מסקנה שהגיונית לחלוטין מבחינה מציאותית והסתברותית, יש לציין.
ב. כמובן, לא חשבתי שמישהו התנכל לאיסור הזה סתם מרוע לב.... ברור שזה נבע מקושי, אלא שבמקום להתמודד איתו, או לכה"פ להגדיר אותו כנפילה, הפכו את הנפילה ללגיטימית, ואחר כך מתרחבים מעגלי הלא מקפידים, על ידי כאלו שאם זו הייתה נפפילה היו מתגברים, אך כיוון שהתודעה אינה מכירה בזה כנפילה - הם זורמים עם ההגדרה.
לא יודע מה זה "מלכתחילה", אנחנו נמצאים בדור שאנשים נולדו לתוך המושג הזה, אכן, הם גדלו על כך שזה לא ממש חמור וקריטי, ולכן הם בעצמם לא מקפידים על כך, זה בדיוק מה שאני טוען. ועל אלה אני בוכיה.
(ובכלל, זה לא משנה לעצם הנידון, אני מתנגד להכשיל כל אדם באשר הוא, גם אם הוא "מלכתחילה לא חזק"...)
הרי זה בדיוק מה שגם אני אומר.
לא חשוב... לא קרה כלום..
לא באמת חשוב, אבל כבר הסתקרנתי מהמערכת.. את יכולה לשים קישור לתגובה של אור שאליה זה מראה שהגבת?
שימי רגע קישור...
(מנסה להבין איך הולכת כאן המערכת..)
אתה מוחק את הקיום וההגדרה של מי שלא?
יכול להיות שיש כאלה שבגלל קיום ההגדרה לא יפלו (לדעתי זה מקסימום ייקח להם יותר זמן), אבל בשביל זה אפשר לחנך לכך או להסביר. אבל לא למחוק תופעה קיימת.
מה מחקתי, ואיך אני גורם שיפלו יותר?
קוד אבל פתוחיש מושג שנקרא 'שמירת נגיעה', יש כאלה ששומרים ויש כאלה שלא.
הטענה שלך, שאסור שיהיה בכלל מושג כזה, כלומר כולם צריכים לשמור נגיעה, ומה יעשה מי שלא שומר, אתה בעצם מוחק לו את ההגדרה ואת הזהות.
אתה טוען, שעצם קיום ההגדרה גורם לכך שיש יותר כאלה, ואתה רוצה לעודד שמירת נגיעה, סבבה. יש מספיק כלים אחרים (חינוך, הסברה וכו') שתוכל דרכם לקדם זאת, לא ע"י מחיקה של מי שאינו כמוך.
אם מחר יחליטו על מושג של "שומר ארנבות" דהיינו - שיש יהודי דתי, שמקפיד על כל המצוות, אבל על איסור אכילת ארנבת הוא לא מקפיד, זה לא בא לו טוב, אז אצטרך לקבל את המושג כדי לא למחוק לו את הזהות?
וככלל, להגיד "חינוך" זה קצת דמגוגי, אדם יכול לחנך הרבה, וחברה קלוקלת, עם מושגים קלוקלים, יקלקלו לו את החינוך. אני לא הייתי רוצה שלילדי יהיו שתי אפשרויות לבחור ביניהם: בין להיות דתיים ש"שומרים ארנבות" לבין להיות דתיים ש"לא שומרים ארנבות".
אני נגד להנחיל מושגים שסותרים את התורה, וגורמים לאנשים להיכשל.
לגיטימי, לא?
אדם שרוצה לשמור על שאר המצוות אבל שמירת נגיעה הוא הגיע למסקנה שהוא לא מסוגל, שלא יקפיד כלל על שאר הדברים?
זה קצת פרדקוסלי, לא?
שימשיך להקפיד על השאר.
ושימשיך לקרוא לעצמו דתי.
ושיידע, שבזה קשה לו, והוא נופל, והלוואי שהיה זוכה לשמור, אבל קשה לו, ובע"ה הוא מקווה להתחזק..
לא שיהפוך את זה לסטטוס שלו "אני לא שומר נגיעה. רות סוף"
הבעיה שלי היא לא עם התחביר העברי של המילים "לא - שומר - נגיעה" אלא עם המושג שהפל ללגיטימי.
כמו שלא יהיה מקובל עלינו, על דרך הדוגמה שלך, לומר שיש "דתי שסוחר בנשים" ו"דתי שלא סוחר בנשים", כמובן, יתכן שבמציאות יהיה דתי שיסחור בנשים, אבל אף אחד לא יסכים להפוך את זה להגדרה סוציולוגית מקובלת, שיש מגזר שמבחינתו לגיטימי לסחור בנשים.
מי שלא שומר, הוא "נופל" נקודה. שלא יהפוך את זה לדרך חיים.
כי יש כמות של אנשים כאלה ולא להיפך.
אשאל אותך: אדם שבוחר שלא לשמור נגיעה, אתה רוצה שלא יקרא לעצמו דתי? גם הוא מתשדל לשמור על כל המצוות? שלא יקרא לעצמו דתי? אם לא, זה בעצם זלזול בכל המאמץ שלו. ואת זה אני לא מקבל.
שיקרא לעצמו דתי.
ויקרא לנפילות שלהם בשמם - נפילות.
אם הוא החליט שזה לא נפילה, אלא שהעבירה הזו לא מעניינת אותו, והוא שם עליה פס ברסמי - אכן שלא יקרא לעצמו דתי, וכפי שהבאתי מהשערי תשובה - הוא נקרא מומר לדבר אחד, אתה מכיר מומר דתי? לא עניין של זלזול, עניין של עובדות.
הוא בוחר שלא לקיים את זה, נמשיך את השאלה מכאן...
לא צריך לקרוא לעצמו דתי?
וסתם פוגע במאמץ שלו לשמור על שאר הדברים.
למה זה מפריע שיקרא לעצמו דתי?
יש בהלכה גדרים מאוד ברורים לכל מיני הקשרים (מלווה בריבית, מחלל שבת בפרסיה, עובד ע"ז וכו'), לא ראיתי אף פעם "דתי" בגדרי ההלכה.
ברור שיש לזה השפעות, אבל גם ללקרוא לו לא דתי יש השפעות
אני טוען שאם זה קיים, צריכה להיות לזה הגדרה, בדיוק כמו שאם יש סחר בנשים צריכה להיות הגדרה שנקראת סחר בנשים.
ואני מניח שאתה לא מאשים אותי בעידוד סחר בנשים.
בין אם זה מחוסר ידע בהלכה ובין אם זה בכוונה.
דתי זה הגדרה כוללת שהיום ברחוב היא מזוהה עם מי ששומר שבת. ומי שלא שומר שבת אבל מקיים מצוות אחרות קלות קורא לעצמו "מסורתי".
זה כמו המושג צדיק - אדם שמקיים קלה כבחמורה ולמרות זאת אין צדיק שלא יחטא - אלא שחוזר מיד בתשובה. שבע יפול צדיק וקם.
ולכן היום אפשר לומר שאדם דתי זה אדם שמאמין בתורת משה ומשתדל לקיים את כל מה שהוא יכול בתקווה ובשאיפה להתקדם עוד ועוד ולפחות את המצוות הבסיסיות שאפילו בעיני חילונים הוא לא יחשב דתי אם הוא לא יקיים אותם וזה שבת וכשרות.
אני אישית שונאת הגדרות, כי הגדרה זה משהו מוחלט והרי אנחנו תמיד משתנים, לטוב או למוטב. פעם נופלים פעם מתגברים.. שום הגדרה לא יכולה לתפוס פה.
אם שואלים אותי מה אני, אני עונה דתיה כי זה הכי קל ומובן לשפת העם. מי שבאמת יתעניין בי אני אומר "יהודיה שמשתדלת לעבוד את ה' בשמחה".
ואצל הקב"ה אין "דתימטר". יש אצלו הרבה כוונות ורצונות, אנחות וצער, וכל אלו באים בחשבון גם אם התוצאה לא היתה מושלמת. ביהדות זה לא רק התוצאה אלא הדרך.
אבל הוא משתדל להקפיד על כל שאר המצוות, שלא יקרא לעצמו דתי?.
זה כלום בעינך?
רק ש*לך* זה לא חשוב, לאותו בחור לפעמים זה מאוד חשוב. בדיוק כמו חרדי שיקרא לדת"ל "חילוני" הזילזול הזה יכול לפגוע בחלק מהדת"ל.
כבר כתב מי שכתב (הרב עופרן), שהיום מרבית ההורים הדתיים יעדיפו ילד שמנקה כתם בבגדיו בשבת (איסור דאורייתא), מאשר ילד שהולך בלי כיפה אבל שומר על שאר המצוות.
במילים אחרות, השייכות הסוציולוגית הופכת לעיתים להיות העיקר, והשמירה על המצוות נדחקת לשוליים.
ואם כבר הורים:
כשהייתי בישיבה התיכונית, בתקופות של החופשים הייתי נוהג לקום למניין חב"ד שהתחיל בשעה 9:15. ההורים שלי היו משתגעים מזה. איך זה שאני לא קם בשעה 7 בשביל להתפלל לפני סוף זמן ק"ש?!
כמה מריבות, ויכוחים, תחושות מועקה בבית... והכל על זה שאני הולך למניין של 9:15.
היום, כשאני בעצמי אבא, אני מבין שהם לא רק הציקו לי - אלא גם ממש עשו טעות חינוכית קשה.
לגרום לילד להרגיש כישלון כי הוא לא 100% אלא רק 80%, עלול לגרום לו לרדת למטה אל 0%. ותאמינו לי שיש לי חברים שגם לתפילה של 9:15 לא הגיעו, ולכו תדעו אם הם בכלל התפללו והניחו תפילין.
וכך, כשאתם אומרים על מישהו שלא שומר תרי"ג מצוות "אתה לא דתי", אתם עלולים לעשות לו בדיוק את מה שההורים שלי עשו לי. להסתכל רק חמישית הכוס הריקה של בנאדם, עלול לגרום לו לשפוך את כל הכוס.
ואני חושב שהוא נובע הרבה יותר מחוסר הערכה כלפי הדת מאשר אובר הערכה כלפי הסוציולוגיה
רוב הדתיים שאני מכיר, רואים סרטים/סדרות שלא בדיוק צולמו על ידי מכון מאיר, והם לא מגדירים זאת כ"נפילה". הם פשוט חיים ככה.
רבות מהדתיות שאני מכיר, מוציאות את רוב השיער מכיסוי הראש, והן לא מגדירות זאת כ"נפילה".
אני חושב שעדיף שכל אחד יתעסק בדתיות של עצמו, ולא ינסה להגדיר עבור אנשים אחרים האם הם דתיים או לא.
ועתה בינה שמעה זאת, כי הוא עיקר גדול. אמת כי יש מן הצדיקים שנכשלים בחטא לפעמים, כענין שנאמר (קהלת ז, כ): "כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא", אכן כובשים את יצרם מאת פניהם, ואם יפלו בחטא פעם אחת לא ישנו לו, ונקוטו בפניהם, וחוזרים בתשובה. אך כל אשר אינו נזהר מחטא ידוע ואינו מקבל על נפשו להשמר ממנו, גם אם הוא מהעונות הקלים, אף על פי שהוא נזהר מכל העבירות שבתורה, קראוהו חכמי ישראל (חולין ד, ב) "מומר לדבר אחד", ואת פושעים נמנה, וגדול עונו מנשוא. כי אם אמור יאמר העבד לרבו: כל אשר תאמר אלי אעשה זולתי דבר אחד - כבר שבר עול אדוניו מעליו, והישר בעיניו יעשה, ועל הענין הזה נאמר (דברים כז, כו): "ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת לעשות אותם" - ביאורו, אשר לא יקבל על נפשו לקיים כל דברי התורה מראש ועד סוף, ויורה על זה "אשר לא יקים לעשות", ולא אמר "אשר לא יעשה אותם".
חשבתי לתייג, בסוף בחרתי שלא. מקווה שכל מי שהיה חלק מהשרשור יראה את זה.
קוד היקר, אין כאן מילה אחת שלי. ציטוט מושלם.
זה לא הדיון כאן
שלא יוצא כלום מאי שמירת הלכה. - את ההלכה הוא פוסק לפי ההלכה.
בנוסף, הוא הוסיף שבקבלה רואים את הנזק שזה יוצר,
שמרתי נגיעה עם כל מי שיצאתי איתו
וכמה שהיה קשה שמרתי גם עם בעלי
הורסות לעצמן לחלוטין. כמעט אין אפשרות לתקן אח"כ. לפעמים הטשטוש מגיע לכך, שאפילו לא מבינים מה הפסידו ובאיזה רובד שטחי יותר העמידו את עצמם. כולל לאחרי שהתחתנו.
[ולא "נפוץ מאד". תלוי באיזה חֶברה. לצערנו, אנשים נסחפים אחרי חברה ומאבדים את הראש ושיקול הדעת]
ואכן, את צודקת לגמרי גם לגבי מה שכתבת על "שיחת חברים במשרד"..
לדעתי, זה בא מאותו שורש. כשהעניינים נהיים זולים, עד כדי אי צורך בחתונה, חיבור נשמתי וקדושתי ומשפחתי ומחייב - ממילא זה גם נושא קל לשיחה.. הערך והמשמעות יורדים.
זה כמו שבדור הקודם היתה אופנה לנשים לא ללכת עם כיסוי ראש, ממה שסיפרו לי ביהדות ארה"ב.
זה חולף, והדור הבא חוזר בתשובה.
כלומר, נניח ואת לא מאמינה.
ועל סמך מה את אומרת שלא שמרו?
לזה יש לך יותר ביסוס?
אני נוטה להאמין לאדם ירא שמים שמצהיר על עצמו ששמר את ההלכה.
ולא מבין מנין הביטחון (והאינטרס? 
) להמעיט כל כך בכמות של אלו.
אנשים דתיים, מוחזקים לשומרי מצוות, ליראי שמים.
והחלטת שהם עוברים עבירות. ורק לא מגלים כי לא נעים להם/לא צנוע?
אוקיי:
אני מכריז בזאת שנדיר שאנשים לא רוצחים.
אי אי אי, הם לא מודים בזה?
כי למה שישתפו....
נראה לך צורה להסיק מסקנות ככה?
אוקיי, שמענו שאתם חושבים שאנשים לא ישתפו בזה.
שמענו.
הבנו.
הפנמו.
כעת התאותו לומר לנו על סמך מה ניתנה לכם החותמת להאשים אנשים בהאשמות חמורות כאלו, רק על סמך זה שהם לא טרחו להכחיש זאת באוזניכם או שהכחשתם לא נאנמת עליכם?
מה פשר המשפט "למה יש ציפיה שישתפו בזה?" ? אני אמרתי שיש ציפיה?
אני רק טוען שמוטב שלא יחליטו שכל העולם נכשל ומתבייש להודות, כשהביסוס היחיד לזה הוא העובדה שגם אם אכן הוא היה נכשל הוא היה מתבייש להודות.
וזה שאת אומרת "יש צדיקים בעולם ולא מאשימה אף אחד" - לא כ"כ עוזר, כי השאלה מה באמת המבט שלך, משום מה נראה כאן שהמבט שלכם שרוב ככל האנשים נופלים.. בודדים יש... צדיקים בסדום.. ולא! זה לא ככה! רוב האנשים המקפידים במצוות - ולא מצהירים על עצמם כלליטים או לא שומרי נגיעה, לא נופלים!
ומה שאתה מספר כאן, ממש מזעזע (ואולי לפני החתונה הם לא הו ברמה שהם היום. ועדיין, זה מזעזע).
[וה"סברה" שאתה אומר ממש לא מובנת... אם היית חלילה נכשל - אז מלבד שהיית עובר עבירה חמורה, ומלבד שהיית עובר על דבר שמצד האמת הוא בסיסי ביחס בין בחור לבחורה, שמכירים בכך שהם "אנשים אחרים" עד שהם נהיים משפחה - הרי שיותר סיכוי שהיית גם מפספס. הכישלון בכך גורם, מלבד עצם הרע שבו, להיסחפות וסמיות עניים. פעמים רבות, גם מקלקל אח"כ]
. וגם הסברתי לה שלא חייבים להיות ביחד עד הסוף דוקא בלילה הראשון. זה הפתיעה והרגיעה אותה. ממש מחרפן אותי הבורות הזאת אצל אנשים דתיים. לא מפריע לה שיש לה בנים שיצאו בשאלה וגרים בזוגיות לפני החתונה. יותר מפריע לה ונראה לה מוזר ששומרים נגיעה.
מקופלתאני מגדיר בסיסי בצורה יותר חברתית ולפי רמת הקושי.
*לי* לשמור שבת הרבה יותר קל מאשר נגיעה.
1. מה שקשה לי
2. חברתית
מתחשב בשניהם
מייצגים את רוב הדתיים
יכולה לאמר עלינו שאחרי האירוסין לא שמרנו, לא מלכתחילה.. לי היה מאוד קשה וגרמתי לזה לקרות..כמובן לא מצדיקה את זה.
מה אני חושבת על זה? ברור לי שהייתי שמחה אם היינו שומרים. ובאמת היום זה משהו ממש לא מובן מאליו, במיוחד אצל זוגות שמכירים בגל צעיר (לא רוצה להכליל, אבל ברור שזה יותר קשה שחברים בגיל התיכון וצריך לחכות עד שמתחתנים, זה אחת הסיבות שאני ממש נגד קשרים בגיל צעיר)
דבר נוסף, אומנם עניין שונה אבל יצא לי לשמוע על זוגות דתיים שלא מקפידים על שמירת נגיעה בזמן נידה, אלא האישה פשוט רק טובלת במקווה. לא נכנסת לאפחד לחיים האישים, אבל הייתי בטוחה שזה משהו שדתיים יותר מקפידים. (במיוחד שיש אפילו מסורתיים ששומרים נידה)
בעז'ה שכולנו נתחזק
הוא בן אדם מקסים. באמת. ואנחנו בתקופה כלכך מוצפת..
אתמול בערב הוא היה לחוץ ממשהו וזרק משהו לעבר הבן שלי וזה פגע בו בפנים. שניהם כלכך נבהלו וזאת פשוט הייתה סיטואציה כלכך עצובה. אני רק בוכה מאז...
אני מרגישה ששנינו לא מצליחים להשתלט על הסיטואציה כמו שצריך ולא משנה כמה אני מנסה לבוא לכיוונו בסוף הוא פשוט מתפרץ וזה יוצא לו. הוא מרגיש מאוד רע עם עצמו ולא מאשים או מצדיק שום דבר... אני דואגת לו. אני חוששת שהוא בדיכאון או משהו כזה. הוא מתבייש ללכת לטיפול ואני כלכך מתביישת שמישהו ידע מה קורה בבית שגם אני לא מצליחה להוציא את זה...
אמאגיבורהעד שתקבעו טיפול רגיל בין בקופ"ח ובין בפרטי.
זה יכול להיות טיפול ראשוני עד שתתארגנו על עצמכם.
שירגיש שהוא לא לבד.
נשמע שאת מאוד תומכת בו, קשובה לו, הוא זכה.
גם את כנראה זקוקה לעצה מיקצועית איך להתמודד.
הוא עבר איזה משבר אישי לאחרונה? משהו שיכול לגרום לדיכאון?
דברו שניכם על חשיבות השליטה העצמית.
בלי הלקאה, בלי ייסורי אשם, בלי לשנוא את מה שהיה.
כי הנטייה להתפרצות היא חלק ממנו, ואם הוא ישנא את הנטייה הזאת ואת החלק הזה בעצמו, במצב דחק היא תתעורר וביתר עוצמה.
בעיניי חשוב שהוא יבטא גם מה המחשבה מאחורי ההתפרצות:
אולי היא "אני כל כך לבד בעולם הזה, בא לי לברוח מכל המחויבויות ותחומי האחריות שלי"
או שהיא אומרת "אני לחוץ כל כך, לא יכול לשאת עוד מיליגרם של לחץ"
או "אין לי כוח להשקיע בחיים ולכן מה שעולה בי מוציא החוצה"
חשוב שתדברו ביניכם לעומק. תנסו להבין את העולם הפנימי שלו.
וכמובן- ליצור לילד חוויה טובה עם אבא. חווייה בונה ביטחון.
אם הילד בר דעת ממש לדבר אתו על שליטה עצמית ולהגיד לו שהוא מבטיח לשלוט בעצמו.
לא רק לטייח, אלא גם לתת מרפא לשריטה שנוצרה.
הסיטואציה לא ברורה לגמרי.
קורה שיש לחצים ועצבים בחיים.
מה זה אומר זרק?
זרק כדור? זרק מלחיה? כדור שלג? זרק מילה?
את לא צריכה להשתלט על הסיטואציה..
את לא אשת מקצוע ואת לא צריכה לאבחן אותו לדכאון.
לדכאון יש תסמינים כללים ותסמינים אישיים.
אתן דוגמא:
אני אוהב מאוד ללמוד תורה.
אבל, יש אנשים שאומרים שכשאני לומד חומר מסויים זה אומר שאני לא בסדר.
בפועל, כשדיברתי עם רופא המשפחה על זה הוא אמר לי שזה לא סימן, להיפף זה סימן שאני בריא.
לכן מאוד חשוב להאציל במקרה הזה את הסמכות של ההכרעה והבדיקה וההתעייצות לאיש מקצוע.
למה לרוץ לטיפול? אולי רופא המשפחה יכול לתת כיוון?
הוא יודע מה הוא עובר בחיים ואת לא. את לא יודע מה העבר והווה משליכים על נשמתו...
ועם כל הדאגה, ער"ן זה לא הפתרון למקרים כאלו לדעתי.
הייתי מתחיל ברופא בהתייעצות משותפת על רופא המשפחה ואז לפי הגישה הכללית שלכם.
יש אנשים שבשבילהם "רב" הוא דמות שהם יכולים לסמוך עליה בנושא.
ויש אחרים שמדברים עם משפחה (אני ממש לא ממליץ) ויש שעם חברים.
אגב, תני לו קצת מרחב..
רק תקחי בחשבון שכנראה לי שאם הוא לחוץ, אולי זה לא הזמן לעוד ילדים במשפחה? (היספור על הרב עם זה שחסר מקום בבית..)
אשמח אם מישהו יוכל לכוון אותי
אשתי נעלבת פעם אחר פעם ומתלוננת כל היום שמרגישה בודדה.(על קצה קצהו של המזלג)בקרוב יש שמחה במשפחה שלי ואמרה לי שקשה לה כי היא מרגישה שלא מוצאת את עצמה שאף אחד במשפחה שלי לא באמת מדבר איתה כי היא מעניינת מישהו ורק עושים איתה חסד אמרתי לה שאני לא חושב שיש לה מה לתרום לשיחה פחות מאחרים אבל אני יכול להבין שמרגישה ככה ושאם יש משהו שיכול להקל עליה שתגיד לי . בתגובה היא נכנסת למיטה לישון ונכנסת לעצבות.כשאני שואל אותה מה הפריע לה מסבירה לי שהיא בודדה ואני לא מכיל .האם אתם יכולים לכוון אותי במה התגובה שלי לא מכילה ?לא מבינה ? כל הזמן יש סוג של תקלות כאלו ואני מואשם בחוסר רגישות ממש אשמח לשמוע ממכם איך הייתי אמור להגיב אחרת...
אלו תגובות שמזמינות אותה להיפתח יותר. היא כאילו נותנת לך פה קצה חוט ומצפה שתתעניין בעולמה.
תגובות שיפתחו אותה הן כאלו:
"אני שומע. מתי הרגשת את זה לאחרונה?"
"זה נשמע ממש כואב להרגיש ככה לבד. רוצה לספר לי עוד?"
"איך אפשר להיות שם בשבילך?"
"את רוצה לספר לי יותר? אני מאוד רוצה לדעת"
"איך אפשר לתמוך בך ולהקל עליך?"
וכו'
לשאול שאלות ולא להציע פתרון, זו התורה כולה
להיפך התגובה שלך מחממת את הלב.
קודם כל, לצאת מנקודת הנחה שמישהו שמרגיש שלא רואים אותו והוא לא מעניין זה יכול לכאוב מאד מאד מאד. ובסיטואציות של המשפחה שלך, שהיא לא גדלה בה, באירועים משפחתיים שיש הרבה רעש ובלגן ואפשר למצוא את עצמך בצד בלי מישהו לדבר איתו - זה מאד מקשה.
אחר כך, תשאל אותה. תגיד לה שניסית להיות איתה ולעודד אותה. תן לה לחשוב ולענות - מה את רוצה לשמוע? מה היה מעודד אותך שאני אגיד?
לא בשביל שתדקלם את זה פעם הבאה, אלא כדי שתבין לעומק.
התגובה שלך היתה מעולה, אבל זה לא מה ש*היא* ציפתה, או מה ש*היא* מרגישה כעידוד ותמיכה.
זה ממש הגיוני. מישהו אחד צריך שיגידו לו - קטן עליך אתה מעולה ותעבור את זה, וזהו להתעלם מהקושי, ומישהו אחר צריך שיתנו לו שקט במיטה כשהוא הולך למיטה, ומישהו אחר צריך שדווקא יבואו אחריו וישאלו שוב ויכינו לו שוקו וישתתפו איתו בגל העצב הזה עד שיעבור.
ואם לא ברור לך או לא ברור לה - קח את התשובה של שוקולד פרה
זה באמת סוג התגובות שמאפשרות לפרוק רגש. תגובות של פתרון (אז תהיי איתי/אז אל תבואי) או של עידוד לפני שמקשיבים ממש עד הסוף (את מעולה ברור שכיף לדבר איתך) יכולות לתת הרגשה שהרגש שהיא חווה כרגע בעוצמה לא חשוב/לא משנה/משעמם/מתיש אותך.
בגדול אני מרגיש שהיא מצפה שאני אהיה איתה בזה שבאמת לא מעריכים אותה ואעלב יחד איתה אני מנסה לא לבטל את זה למרות שבתוכי אני חושב שהיא נורא נחיתית (כמובן שלא אגיד )אבל אולי איכשהו אני לא מצליח באמת להראות שאני גם חושב שהיא כזאת לא מוערכת (וגם חושב שכשמישהו כל הזמן משדר את זה אז גם לאנשים קצת קשה עם זה)ומרגישה בודדה 'לא מבינים אותה .
בגדול אני חושב שכן הגבתי כמו שכתבתם שאלתי מה היתה הציפייה שלה שאני יגיב וסוג התשובות הם אני בודדה ותן לי להיות עם זה לבד שאין לי זוגיות (כמו שכתבתי זה על קצה המזלג ...פשוט נשברתי עכשיו לבקש עזרה במקרה האחרון)וזה באמת נורא מתסכל לשמוע את זה כל הזמן. אז אם בכל אופן מתוך לב של אשה לאשה אתן יכולות להעמיק את הטעות שלי בתגובה ממש אשמח.
אבל כן כדאי שתחשבו ביחד איך היא יכולה להפגש יותר עם חברות/משפחה, נשים חייבות את זה בשביל לא להרגיש בדידות.
לגבי התחושות שלה שהיא נעלבת ממך קשה לי לעזור, אולי הנשים כאן ידעו יותר.
כתבו פה הרבה עצות חכמות לפניי. אבל אני אתעסק עם משהו אחר:
התפקיד שלך הוא להציב לה גבול רגשי. הרגשות שלך נשארים אצלך. אני נמצה פה בתור בעל ומוכן לחבק ולהיות ולהקשיב וכו. אבל אתה צריך להשאיר את האשמה שלה אצלה.
את ה"כיווץ" בגוף שאתה מרגיש ושלח אותך כנראה לכתוב את הפוסט הזה- את זה תשאיר אצלה. זה שלה. זה לא קשור אליך.
אתה יכול לעזור? אולי. אתה בן זוג מכיל וכל העצות הטובות? כן ! אבל זה שלה. לא שלך.
1. מציעה בזמן שהיא לא בקושי, לשאול אותה איזה דברים יכולים לעזור לה שתעשה.
אם היא לא אומרת אפשר להציע:
חיבוק, לשבת לידה, להגיד לה שאתה אוהב אותה,
להגיד עליה דברים טובים, מחווה של משהו טעים נגיד שוקולד ושתיה חמה, או ארוחת ערב..
2. באופן כללי כנראה כואב לה והיא רוצה להרגיש אהובה, שרואים אתה ומשתתפים בצערה, ממליצה לעזור לה בשיח של הכרה בתחושות שלה;
נשמע ממש מבאס, זה בטח עצוב וכו
בשלב ראשון לא לתת פתרונות, לא לנסות לשכנע אותה שזה פחות נורא ממה שהיא מרגישה או שזה לא נכון. כדי להכנס לפרופורציה היא צריכה קודם כל תיקוף והכרה במה שהיא מרגישה עכשיו, וזה מה שהיא צריכ (גם אם כנראה אובייקטיבית זה לא נכון שכולם לא אוהבים אותה או חושבים שהיא גרועה.)
אחרי זה להגיד שאתה ממש אוהב אותה וחושב עליה דברים טובים, ולפרט מה הדברים הטובים שאתה רואה ומעריך.. וגם מחוות כמו שהצעתי ברשימה למעלה.
מעבר לזה, אם אתה רואה שיש לה קשיים משמעותיים כדאי לעודד אותה לקבל עזרה רגשית שתעזור לה להרגיש טוב ולטפל בקשיים מהשורש וגם למד כלי התמודדות.
נפלאהנגמרו לי השמותאחרונהיופה מרק
ליאור אדלר
אבי וייצמן
ואם לא הם - אז המלצה וטלפון לפסיכיאטר (גבר) אחר שמאבחן אוטיזם, שמקבל ברדיוס סביר מירושלים.
תודה!
הבנות של הו"ל יזהו
אז לפני תקופה איבדתי את בעלי ורציתי להשאיר קצת מהאור שלו כאן..
אז עלה לי במוצאש כמה דברים שהוא היה עושה ששמר על הזוגיות שלנו טובה לאורך השנים משתפת כאן ואם זה יועיל / יישפר למישהו את הזוגיות שיהיה לע"נ
1. שהיו ימים שהיו מועדים לדאון או מצבי רוח הייתי קמה בבוקר ועל הכרית היה מחכה לי הפתעה קטנה עם פתק (בדכ אלפחורס גדול עם פתק של כמה מילים) זה היה עושה לי את היום טוב יותר ומזכיר לי שיש לי מישהו שאיתי תמיד
2. פעם בשבוע הוא היה שולח לי הודעה שהוא מזמין אותי לדייט ואם אני יכולה לצאת איתו - זה שומר על תחושת דייטים כזו שבדכ נאבדת עם השנים
3. תמיד שהוא היה הולך בשישי לקנות חלות הוא היה חוזר עם מתנה בשבילי (פעם אשת חיל מעוצב/ נרות מעוצבים/ורד קטן העיקר משהו)
4. בימים של מקווה הוא תמיד היה מחביא לי ברכה בתיק
5. באשת חיל הוא תמיד היה מצביע עלי ואומר לילדים להצביע על אמא
6. אם יש לידך בן/בת זוג תאמץ את אחד הטיפים ותהנו במקסימום אחד מהשני כי דברים שמובנים לנו מאליו ככ ככ חשובים ❤️
תודה על השיתוף,
משתתפת בצערך, כואב
איזה לב גדול שמתבטא במעשים קטנים שמחממים את הלב ומאירים את היום
איזה אומנות, ללמוד להביע ככה אהבה ותשומת לב בשגרה
ממש תודה שכתבת
אקח את זה גם לזוגיות וגם לילדים, להסתכל עליהם בעין טובה ולשלוח להם מסרים מחממי לב
הרבה כוחות יקרה אחת
שתרגישי את השם איתך
נשמע איש מדהים ואבידה גדולה כל כך💔
תודה ששיתפת וחיבוק גדול ממש🥲
הלוואי שנצליח לאמץ לפחות חלק
איזה אדם מופלא!
איזה איש ובעל מופלא!
וואו וואו
באמת נעתקת הנשימה לקרוא כמה כמה הוא אהב ואוהב אותך! אינסוף, זה באמת באמת אינסוף.
בטוחה שגם עכשיו הוא שומר עלייך מלמעלה ואוהב, כ"כ כ"כ אוהב ורוצה את ההכי הכי טוב עבורך ושתחייכי את החיוך המקסים שלך שכ"כ משמח אותו ❤
ריגשת אותי כ"כ
איזו ברכה ואור עצום הוא והזוגיות שלכם
תודה רבה שנתת לנו הצצה קטנה לאור הגדול הזה שלו, למודל הזוגיות המבורכת הזו, לנתינה, למחשבה על האחר, לאהבה העצומה, לפינוק והשמחה.
זה פשוט מעורר השראה
ב"ה שנזכה כולנו ללמוד ממנו אפילו קצת 🙏
ב"ה שהקב"ה הטוב ישלח לך נחמה עצומה, המון המון כוחות, אור, תקומה וטוב שלם
שלא תוסיפי לדאבה עוד
והלוואי שתיפגשו בקרוב בבריאות בשמחה עצומה בתחיית המתים 🙏
מתפללת עלייך
את בלבי ממש ❤
ומלמד מאוד!
תודה רבה יקרה ששיתפת מהאור הגדול שלו
זה באמת אור אינסוף שבטח ממשיך להאיר
שהשם ישלח לך נחמה כוחות ושמחה!!🙏🩷
מקווה שבאמת ישנה ואפילו רק לאחד מכם משהו
והלוואי שיום אחד הכאב הזה ידהה ויכאב פחות אבל מיום ליום מרגיש שהכאב על מה שנאבד רק מתגבר ולא צריך הרבה מספיק ריח שמזכיר שיר או אפילו תמונה שאין למי לשלוח..שומרת את המילים המחבקות שלכם לזמנים קשים ויש לא מעט כאלה
באמת שאין מילים
הלב נשבר 😢
זה כ"כ כ"כ כואב וקשה מנשוא
אוי ה' איזו אבידה עצומה 😢
שולחת לך אהבה ותפילות וחיבוק ענק 
אם יש דרך לעזור מעבר תגידי לנו 🙏
כמובן ששום דבר לא יכול למלא את החלל העצום
אבל אם יש דרך טיפה להקל מעלייך או כל דבר אחר שכן אפשרי?
יקרה שאת ❤️ אני חושבת עלייך הרבה, את בלבי ובתפילותיי, בהדלקת נרות ובתהלים ב"ה ובכלל ביומיום 🙏
שהקב"ה ילווה אותך יד ביד בכל רגע ויתן לך המון נחמה, כוח, אור, ישועה שלמה
אמן כן יהי רצון 🙏❤️❤️
האמת חוסר לא נתפס
שולחת לך כוחות ותפילות! 🙏❤️
ליבי ❤️❤️❤️❤️
שה' יימלא חסרונך כמה שאפשר 🩷
חסר מילים
(יש קצת מילים מיותרות, אבל הן לשרשור אחר)
נשמע אדם מיוחד, וכמה הוא אהב אותך!
איזה אובדן😢
זכית בבן זוג נדיר
לא יודע איך ממלאים כזה חסרון, אבל ה יתברך גדול מכולנו...
שבת שלום
מזמן
טוב אני יודעת שזה ממש לא חכם לעבור עליו רק עכשיו
אבל גיליתי שנתנו לנו חנית נכים ולא חניה רגילה...
הגיוני?
יש מה לעשות עם זה? זה די הזוי. מה אעשה עם חנית נכים בבית להשקעה?!
עכבר בלוטוסקרובה יותר לכניסה/מרווחת יותר
כך שזה בדרך כלל יתרון ולא חיסרון.
כמובן שאם זאת חניה שצמודה אליכם בטאבו. אין משמעות לכך שזאת חנית נכים.
זה רכוש פרטי שלך.
כמובן שחובה להקפיד שהחניה תרשם על שמכם בטאבו. אבל זה מובן מאליו.
אם בפועל זה יסומן כחניית נעים,
פקח או שוטר יכולים לתת דוח (אפילו אם לא מוצדק), ובנוסף לכך אנשים נכים ירגישו חופשי לחנות שם כי הם יחשבו שזה עבורם
גם אם היא מסומנת חניית נכים.
זה חתיכת לאקונה בחוק שבתי משפט פסקו נגד הנכים בקצת שישבתי לקרוא על זה קודם כי זה עניין אותי. גם אצלנו בבניין יש חניית נכה שצמודה לאחת הדירות ואם אני מבין אין מניעה (לבעל החניה) לחנות שם.
עד היום זה לא קרה, ונכים שגררו בעלי חניות פרטיות-נכים לבית המשפט הפסידו שם עד היום. העניין זה התגובה הנוספת שלי ושם זה יכול להסתבך.
מסתבר שזה בעיה יותר קשה מאז אמצע 2025. עד אז הקבלן צבע את החניות הנגישות ומכר אותן לאחת הדירות והכל היה סבבה.
והיום, מסתבר, העיריות לא נותנות לזה לקרות ודורשות שחניית נכים תישאר רכוש משותף:
ועדה מקומית רשאית למנוע מהיזם להצמיד חניית נכה לדירה פרטית? - מרכז הנדל"ן
אם כן זה חלק מעבודתו
אם לא, מומלץ להעזר במישהו שיודע לקרוא תשריט בית משותף (לא תורה מסיני. אבל עדין רצוי מישהו שיוכל לוודא שזה נרשם כראוי)
לא חושבת שצריך תו נכה בשביל זה
והיא תהיה מרווחת ונוחה
אצלינו השכן עם החניית נכים נהנה והשאר מחפשים את עצמם ביציאה ובכניסה לחניה
יש סך הכל 6 ימי הולדת כאלה בחיים: 19, 38, 57, 76, 95, 114.
מזכיר לי את המתנה שקבלתי ל38 שלי
תשובה חיובית מעבודה חדשה
עד היום אני שם
המשרה הכי טובה שהיתה לי
בהצלחה
והמעבר לעבודה אחרת... שיהיה בהצלחה.
בכל 19 שנה נפגשים (בערך) הפער בין המולד לבין התאריך הלועזי.
אבל תתכן סטיה של ימים בודדים משיקולי "לא אִדּוֹ ראש" וחבריו (לדוגמא בהיותי בן 19 - היה לי פער של יום אחד, ובהיותי בן 38 - היו יומיים).
וכן להיפך - תתכן פגישה של התאריכים גם בשנים אחרות (לדוגמא לי, הפעם הראשונה שיהיה לי איחוד בין ימי ההולדת - יהיה בהיותי בן 46).
נ.ב. סליחה שקצת הרסתי את ההתלהבות...
יש כלל אחר?
לא קשור לנושא אבל זה כן כלל, דוחים את ראש השנה בכוונה אם המולד יוצא באד"ו, וכן יש עוד שלשה כללים. (מולד זקן, גטר"ד בפשוטה ובט"ו תקפ"ט אחר עיבור)
וואלה, לא ידעתי.
ובכל אופן, זה לא חשוב בהקשר הנוכחי.
של סוגי השנים (מעוברות ולא, שנ"ד ושנ"ה ימים) כחזל תקנו לוח קבוע וקידשו את השנים מכאן והלאה(בימי רבי הלל? לא זוכר) אז יצרו בכוונה כדי שראש השנה לא יצא באד"ו?
צר לי לומר שלא הבנתי את השאלה.
ואם התכוונת להצביע על כך שיש פרשנויות בנושא בין חכמי ישראל - זה דבר מפורסם בין העוסקים בסוגיא זו.
רק שמחה ואושר
שנית
זה לא נכון מה שכתבת כי הם מתאחדים יותר
אומנם רק לכמה שעות מצאת הכוכבים העברי ועד חצות הלילה הלועזי..
לא יודע מה החישוב המדויק לחשב זאת אבל בפועל ראיתי שזה קורה
אנחנו משפחה צעירה שגרה בעיר במרכז, אבל לא מרוצים ממצבנו הנוכחי.
היינו מאוד רוצים לעבור לבית קרקע (במקום דירה בבניין), וכמו כן לגור במקום יותר קהילתי ושקט.
המגבלות:
1. לא רוצים להתרחק מהמשפחה שגרה באזור השרון. באזור ה-30-40 דקות נסיעה מהשרון זה עוד סביר.
2. מפחדים לגור מעבר לקו הירוק ככה שהתנחלויות הן לא באמת אופציה.
3. צריך להיות מקום דתי, שיש בו גם משפחות צעירות (לא כולם חייבים להיות צעירים, אבל גם שלא נהיה היחידים..)
4. יש כמובן גם מגבלה כלכלית, אבל כרגע מתעלם ממנה כדי להבין מה בכלל האופציות שיש, אפילו באופן תיאורטי.
נשמח להצעות!
אני יודע שביקשת להתעלם מהנושא הכלכלי, אבל לדעתי זה הפיל שבחדר - אי אפשר באמת לשקול מקום מגורים אם אין אפילו טווח ריאלי.
האם למשל בית פרטי ברעננה, תמורת 5-7 מיליון ש''ח, יכול להתאים לכם?
לא חושב שרעננה יענה על קהילתי ושקט, מאמין שזה כנראה צריך להיות משהו בסגנון של יישוב/קיבוץ/מושב וכדומה
לגבי העניין הכלכלי - אנחנו רוצים להבין מה האופציות שיש (שמקיימות את התנאים העיקריים שלנו, כרגע לא ברור לנו אם יש כל כך מבחר), אחרי זה נכניס את הפן הכלכלי לתמונה
זה בשומרון, אבל לפי מה שהם כותבים בפרסומים שלהם - "לא עוברים מחסום" בשביל להגיע אליהם.
אני לא מכירה מאוד מקרוב, אבל הוא נשמע יישוב נחמד ומתאים לבקשות שלכם, והמחירים שם זולים יותר מעיר... (לא יודעת כמה המרחק בדיוק מהשרון, אבל זה אמור להיות יחסית קרוב)
ראיתי שהם כותבים שלא עוברים מחסום, אבל נראה מאוד קרוב לכפרים ערביים
תודה על ההצעה
אני לא זוכרת את כולם
יש לי משפחה בחמד והם מרוצים...
אבל כמו שכבר אמרו המחירים שם מאוד יקרים
אולי בעצם לגור יותר רחוק זה אופציה?
האמת שכבר ניסינו והורדנו כל מיני רצונות אחרים שהיו לנו..
הפחד הוא קשה להתגברות (בעיקר לאשתי)
לגבי המשפחה - 30-40 דקות זה אחרי עבודה של שנים בעבר, הדרישה הייתה באותה עיר או מקסימום עיר שכנה..
אם יש בכל זאת רעיונות (אפשר להתעלם מהפן הכלכלי!) נשמח לשמוע
בקניה, ספק. אולי יחידת דיור בתוך וילה קיימת.
נשמח לשמוע רעיונות אם אתה מכיר יישובים קהילתיים ושקטים שעומדים בתנאים של המיקום
את כפר הראה או אם יש משהו דומה בסביבה (עמק חפר).
אבל כמו שאמרו מעליי, זה יהיה יקר. מאוד יקר.
כמה קהילתי שם? משפחות צעירות?
אבל אולי מישהו אחר מהפורום יכיר.
ויש ישובים נוספים בעמק חפר. אולי יש ישובים נוספים, שפשוט פחות מוכרים, אבל אולי גם הם יענו על הדרישה.
(וגם תלוי איפה בשרון נמצאת המשפחה. אולי גם פרדס חנה נמצאת בטווח שלכם).
וגם צופים רשמית זה לא בדיוק התנחלות.
או בכיוון של אלקנה/עץ אפרים/שערי תקווה.
(לא מכירה אישית את המקומות הנ''ל. זורקת כיוונים).
אבל כשאתה מחפש בית קרקע, חשוב לקחת בחשבון משהו-
ברוב המקומות, הבתים הפרטיים הם בשכונות הישנות, כלומר בהם גרים המבוגרים של הישוב.
הצעירים לרוב יגורו בשכונות הצעירות, שבהן בד''כ כבר תהיה בנייה רוויה (לרוב בניינים נמוכים של 3-4 קומות). אז הרבה פעמים, באותו ישוב ממש, תיאלץ לבחור בין לגור בשכונה של הצעירים, לבין לגור בבית צמוד קרקע (גם אם יהיו לך כמה מיליונים פנויים לרכישת הבית הפרטי).
יש כמה ישנים שעברו הרחבות
השאר קטנים מאוד
אם זה סביר עד 40 דק, אז יש גם את נוף איילון, מבוא חורון, ויישובי נחל שורק- יד בנימין, גני טל, נצר חזני
אני מחפשת רעיונות איך לגוון את השבת,
תנו רעיונות למשהו מענין ומגוון
אצלנו באיזור יש מגוון אפשרויות לצאת לטייל. עשינו זאת בשבוע שעבר אחרי ארוחת הצהריים. היה מזג אויר מאוד יפה ונעים.
בערב שבת אפשר משחקים שמעניינים אתכם.
משחקים שחמט שיש זמן
או יניב- למי שמי מכיר
היה גשום מידי השבת אז לא יצאנו כמעט,
נשפכנו מעייפות אבל היה טוב 👌
