זה כל כך נדיר שזוג שומר נגיעה לפני החתונה?עד שישקוט הים

השבוע בעבודה דיברנו על זה כמה חברים, חלקם ממש דוסים שמקפידים על תפילות במניין, דף יומי וכו', והופתעתי לגלות שחוץ ממני ועוד בחור שלמד במכינה קדם צבאית, אף אחד לא שמר נגיעה לפני החתונה.

היה מישהו שסיפר לי באופן אישי שהם עשו הכל לפני החתונה, והייתי די בשוק.

 

כאחד שנמצא בזוגיות לא טובה, אני תוהה אם הייתי נכשל בזה אז, אולי זה היה דווקא מונע ממני להתחתן עם מישהי שאני לא אוהב, אבל באמת מעניין אותי עד כמה זה חריג לשמור נגיעה לפני החתונה או שהרוב נופלים בזה? מה אתם חושבים?

אין קשר בין זוגיות לא טובה למגע לפני החתונהמוש השור...
אני מניח שאתה צודקעד שישקוט הים

ובכל זאת אולי בחלק מהמקרים זה היה מאפשר לנו לראות את האדם שמולנו שלא דרך משקפי התשוקה וההורמונים

המגע רק מגדיל את התשוקה, לא להפךפשוט אני..
נכוןLola_123
יש בזה משהועד שישקוט הים

מצד שני מיום ליום אני מגלה שיש המון שמצטערים שהתחתנו מוקדם, וזוקפים את נישואי הבוסר שלהם לצורך למימוש המיניות בגיל צעיר מבלי לבדוק באמת מי מתאים להם

על כל פשעים תכסה אהבה.. גם לפני החתונה וגם אחרימוש השור...
אני אגיד לך על הסביבה שליLola_123
בסביבה שגדלתי בה -רוב חברותיי לא שמרו נגיעה והלכו עד הסוף לפני החתונה.

אני ובעלי יצאנו שנה ולא שמרנו , חיבוקים נשיקות יד ביד (הוא מקפיד על 3 תפילות וכו , שנינו דתיים)
אבל ברוך השם היינו יחד רק אחרי החתונה.

והייתי מאוד נדירה בעיניי הסביבה.
ומוזרה .
אבל לא אכפת לי הרווחתי🤭
כיף לשמוע שטוב לכםעד שישקוט הים

בדיעבד את מצטערת שלא שמרתם נגיעה? או שזה היה נכון לכם?

לא מצטערת על זה.. ושמחה שלא נסחפנוLola_123
את הילדים שלך גם תדריכי ככה?עד שישקוט הים

בלי שמירת נגיעה, אבל לא ללכת עד הסוף?

את הבנות שלי אדריך בע"ה לשמור נגיעהLola_123
וכולי תפילה שיהיו בנות טובות ושמורות
ואת הבנים?עד שישקוט הים


אין לי בניםLola_123
😁עד שישקוט הים

כבר חשבתי שעשית פה הבחנה מודעת

הלוואי..ד.

מוכרח לומר שזה מאד מאד מצער, שמגדירים "דתיים" שלש תפילות - ולא מה שהרבה הרבה יותר חמור מזה..

 

אלא מה, הסביבה והיצר, הם גורמים שיכולים להכשיל. 

 

ב"ה שאת לפחות לא מרמה את עצמך. ו"לאחר מעשה", מבינה כמה חשוב שהכל יבוא בתור ביטוי של היות האנשים נשואים. איש ואשתו.

הפותח נתן דןגמא של תפילות ולכן השתמשתי בזהLola_123
בעלי דתי (כיפה סרוגה) ודי מקפיד
ובגל זאת לא שמרנו.
זו היתה כוונתי.
וברור שאני מודעת מה מותר ואסור
כנ״ל בדיוק אנחנו.קרן-הפוך
ואת שלמה עם זה? חושבת שזה נכון באופן כללי?עד שישקוט הים

איך תדריכי את הילדים שלך?

לתת ידיים, להתחבק ולהתנשק - זה בסדר מבחינתי גם בהמשךקרן-הפוך
אצל ילדי.

כשאומרים שמירת נגיעה, יש לכך מבחינתי משמעויות שונות בתכלית - בין ללכת יד ביד ובין להגיע למיטה.

יש כאלו שגם מקפידים אחרת בייחוד.

הוא היה אז סטודנט כשיצאנו, גר בדירה עם שותף, והייתי באה אליו הביתה, היינו לבד בבית.
חוץ מדיבורים וארוחות.. לא היה כלום .....
יש כאלו שיקפידו גם לא להיות ביחד לבד בדירה.
כלומר לעבור על ההלכה, זה בסדר מבחינתך?ק"ש
אנחנו לא דוסים. זה בא לידי ביטוי בכל מיני מובנים. כגון זה.קרן-הפוך
לא מכיר היתר כזה 'לא דוסים'ק"ש
נגיעה של חיבה, בין איש לאישה שאסורה לו - זה איסור גמור. לפי חלק מהראשונים זה בכלל איסור דאורייתא וחייבים לההרג ולא לעבור (כמובן אם אלו שתי הברירות). יותר חמור מלאכול חזיר ביום כיפור.

יחוד (כלומר להפגש בבית כשאין אחרים) אם האישה נידה - זה איסור דאורייתא. אם היא פנויה וטהורה (מצוי רק אצל אלמנה וכד' שהתאלמנה בגיל מבוגר) - זה 'רק' איסור דרבנן, כמו לאכול מרק עוף עם גבינה צהובה...

אם מישהו נכשל, מציר מאוד, קורה, צריך לעשות תשובה. אבל שאדם שמגדיר את עצמו כשומר מצוות, לא יראה בזה בעיה, כי 'אנחנו לא דוסים', נו...
מסכימה איתךחדשה לשאלה

הלכה היא הלכה וצריך לשמור, זה שלא שומרים כי קשה או לא בא זה עדיין לא בסדר.

וגם אני נכשלת בהלכה לפעמים אבל לא מתחמקת בתירוצים.

ואתה שומר הכל הכל?עד שישקוט הים

אם אתה שוכח לכוון ב"מגן אבות" אתה חוזר להתפלל שוב?

 

מי ששומר על ההלכה *לא* חוזר אם לא כיוון במגן אבות..הָיוֹ הָיָה

ובכל מקרה, זה לא דומה....

יש הבדל גדול, בין מי שלא מצליח משהוק"ש
ומקווה ומשתדל להתחזק, לבין מי שהופך את חולשותיו לאידיאולוגיה. ויש גם הבדל בין דין חשוב בהלכות תפילה, לבין איסור חמור כמו נגיעה בנידה.

(מלבד שההלכה למעשה היא לא לחזור במקרה זה)
חחחחיהודה224
אתה ממש בקיא בהלכה הא??
מאיפה המצאת את זה שצריך לחזור בדור הזה?
אתה שומר על כל השולחן ערוך ? זה לא פשוט בכללor1900
משתדל ככל יכולתיק"ש
וצריך ללמוד הלכה טוב. יש דברים (גם בשו"ע כפי שמציינים הרבה אחרונים, למשל המשנ"ב בהקדמתו) שהם מידת חסידות, יש דברים שהם הנהגה טובה לכל אחד לכתחילא, לעומת זאת יש דברים שהם דין גמור או איסור גמור - שהם מחייבים את כל ישראל.

נסיונות - יש לכל אחד, התמודדות - יש לכל אחד. אבל גם אם אדם לא מצליח בדברים מסויימים, חשוב מאוד שלא יהפוך אותם לאידיאולוגיה, אלא ידע שיש לו עוד מה לתקן.
מסכים איתך.היא שיחתי

ההבדל בין דיעבד ונפילה לבין להפוך את זה לאידאל, הוא ככ משמעותי. גם אם בפועל שניהם עושים את העבירה אותו דבר ואותה כמות פעמים

זה לעבור על ההלכה.ד.

ולדעתי,  גם על מושגים מאד בסיסיים.

 

בנוסף, מי שחושב שיחנך את ילדיו לעבור על הדברים הללו "רק עד תחום מסוים" וכך יעשו - חי קצת באשליות..

 

ובשביל דבר כזה לא צריך להיות "דוסים"... כמו שאומרים, "העולם השתגע"..

אפשר רק לשאול משהו?Reminder
את באה מרקע דתי במקור?
אם כן המצב שתיארת די הפתיע אותי האמת.

עם אשתי שמרתי, לפני כן - לא.פשוט אני..
ואני חושב שרוב החברים הדתיים שלי שמרו...
שמרת נגיעה או לא שמרת בכלל?עד שישקוט הים


לא הבנתי את השאלה ⁦🤷🏼‍♂️⁩פשוט אני..
לא הבנתי מה לא שמרתם 🧐עד שישקוט הים

אבל אתה לא צריך לענות לי, זה כבר מרגיש לי חטטני ולא בשביל זה פתחתי את הנושא🤐

איך אומרים? it's complicatedפשוט אני..
הייתי מאוד דתי ומאוד שמרן, ככל משפחתי והסביבה שלי.

בגיל 20 הפסקתי ''לשמור נגיעה'' מנשים (כי זה היה נראה לי צבוע), אבל בפועל זה לא באמת בא לידי ביטוי מלבד זה שהושטתי את ידי בחזרה כאשר מישהי שלחה את ידה ללחיצת יד... זה לא שהייתה לי חברה או משהו כזה.

במילים אחרות, המגע המשמעותי הראשון שלי עם אשה (כלומר מעבר ללחיצת יד וכד'), היה עם אשתי לאחר החתונה.

מגברים לא שמרתי אף פעם.
אההה... אז זה לא קשור לזוגיותעד שישקוט הים

יש גם רבנים שמורים לנהוג כך שכן רק מגע של חיבה נאסר ולא כל מגע.

 

 

אגב, אחרי שהתחתנת, חזרת לשמור נגיעה או שמלכתחילה לא היה לכך קשר?

מאז שהתחלתי לצאת עם אשתי, חזרתי לשמור לגמריפשוט אני..
ולחיצת היד שלי לפני כן לא הייתה ''כי יש רבנים שמורים לנהוג כך'', אלא כי קיבלתי החלטה מודעת לא לשמור.
זה שבפועל ההחלטה הזאת לא ממש יצאה אל הפועל מלבד המקרים הבודדים האלה, זה משהו אחר...
ממש קצת רבנים וממש לא מייצגים..יהודה224
חס ושלום. רבים וטובים שומריםק"ש
וככל הידוע לי, אין שום מתאם בין זוגיות טובה, לבין עבירות חמורות לפני.
^^^בא והולך
@עד שישקוט הים אני זוכר לפחות שתיים שהיו בתקופת דייטים שנפלו בעבר וניסו להכשיל אותי גם.. כך שהייתי אומר מהן שזה שהן נכשלו בעבר רק הכשיל אותן גם בעתיד ולא קידם אותן לחתונה(עדיין רווקות ועבר זמן), כי חתרו למגע כי כמהו "לאהבה" כאן ועכשיו, רצו את זה שוב כל פעם ממישהו אחר שפגשו ומצא חן בעיניהן,
כשצריך בהתחלה (לא קל אני מאמין,אבל חובה) להדחיק תרגש ולהפעיל תשכל, ואחרי זה לבדוק התאמה רגשית..
וה' ממש לא מצפה ממך להיכשל בנגיעה כדי לדעת לבחור נכון כמו שלא מצפה ממך להיכוות כדי להישמר מאש
^^^הָיוֹ הָיָה

להרוויח מאי שמירת מצוות זה אוקסימירון.

לגמרי..ד.


עשית מחקר שאתה טוען טענה כזאת?קוד אבל פתוח
זה ממש ממש תלוי בכמה זמן יוצאיםלא מחוברת
אני ובעלי יצאנו המון זמן בערך שנה וחצי . ונפלנו (לא עד הסוף) -אז ממש לקחנו אתזה קשה. היום אני ממש לא מתחרטת עלזה. חוץ מהעניים שלי מול הקבה שאני כן מאוד מאמענה בחשיבות של המצווה.. אני שמחה שזה קרה מכל מיני סיבות..
חברות שלי שיצאו ממש מעט זמן הצליחו.
אפשרי גם לצאת הרבה זמן ולהצליח..חצילוש
השאלה היא איך מנהלים את הקשר. מדברת מניסיון
אולי.. אני אישית לא מכירה אנשים שיצאו יום יום והצליחו..לא מחוברת
זה אולי נחשב יותר חברים מלצאת..
אנחנו יצאנו כמעט שנהנעימה לפרקים
קשר הדוק יומיומי.
ושמרנו ממש.
לא לקחנו אתזה כאופציה אז זה פשוט לא קרה.
לכאורה זה הנקודה- שזה לא אופציה...הָיוֹ הָיָה

עצם המושג "שומר נגיעה" יצר את הלגיטימציה ליפול...

צריך לשרש את המושג הזה.

או שאתה שומר מצוות, או שלא. אין מושג של "דתי אבל לא שומר נגיעה" - אז אתה דתי למחצה...

זה נכון מאד.ד.

אכן, כשלונות בגלל יצר הרע יכולים לקרות בכל מיני דברים. אבל אם חלילה אדם נכשל במשהו, משתדל מיד לתקן. מצטער. לא עושה מזה גדר חדש...

 

והאמת, שהיהדות סה"כ די מעמידה כאן על דבר אלמנטרי. אלא שבגלל היסחפות חיצונית מופקרת בעולם, זה נראה אצל אנשים מסויימים כאילו "חידוש"..

 

לא נשואים - זו אשה אחרת. אשה "זרה". יש לה העולם שלה. לא נוגעים באשה שאינה שלך. לא "מדלגים" ע"י שיכרון ועצימת עיניים, על השונות הזו. כשדברים מגיעים מתוך שנהיים משפחה, יש להם משמעות אחרת, מבטאים חיבור אמיתי - וגם אז, היחס הנפשי האישיותי הוא העיקר. 

מסכימה לגמרינעימה לפרקים
וזה לא שלא ידענו כמה אנחנו רוצים, אבל זה לא היה שיקול, אז לא קרה.
ואני אישית, (מאמינה שיהיו שיחלקו עלי) חושבת שזה הרבה יותר מומלץ, כי זה נותן את הזמן להעמיק את הקשר הרגשי לפני, והופך את אחרי החתונה למדהים מדהים ובלתי נשכח. בלי ייסורי מצפון ולהיפך.
^^^ממש מסכימה!!!מקופלת
זו דיי נאיביותקוד אבל פתוח
הרי הלייטים היו נפוצים הרבה לפני שהמושג היה קיים, כנל לגבי דתלשים ואפילו חילונים.

(וכן, אני מעדיף שאדם שלא שומר נגיעה, תהיה לו הגדרה מאשר זה שישנא את הגוף שלו או את התשוקות שלו)
למה אתה חושב שזו משוואה?משמעת עצמית
מי ששומר נגיעה שונא את הגוף והתשוקות שלו?

ממש לא מחייב.
בעיניי אפילו להפך.
התשוקה רק גדלה עם הציפייה
לעשות את זה בזמן הנכון.
לא אמרתי את זהקוד אבל פתוח
כוונתי הייתה שמי שלא שומר נגיעה ולא מכיר את המושג 'לשמור נגיעה' יכול להגיע למצב שהוא שונא את הגוף שלו ואת התשוקות שלו.
כמו ילד שמתחיל להרגיש משיכה מיניתקוד אבל פתוח
ולא מדברים איתו על זה.
כמו המון מחלות נדירות, שמספרים ברגע שהם שומעים את השם של המחלה זה מרגיע אותם.

ברגע שיש שם לדבר מסויים אנחנו יודעים להתמודד איתו.
אתה מערבב בין שני דבריםנעימה לפרקים
יש ענין של להכיר בצורך מסוים. להכיר באתגר או בהתמודדות.. (העניין של השמירת נגיעה למשל) שכמו שאמרנו פה, אף אחד לא חולק על זה שזה לא קל - גם אלה ששמרו.
ויש ענין אחר לגמרי, שהוא לתת לגיטימציה למשהו שהוא כאילו בסדר לעבור עליו, ומי שמצליח להתגבר אז הוא - ה"שומר נגיעה".
זאת בעיקר הבעיה. בלי קשר לצורך ולהתמודדות, העניין שהמצב הדיפולטי הוא לא לשמור, כי זה קשה וכי מי מצליח.. הוא לא נכון.
זה אמור להיות הפוך, אסור לגעת. ואם נסחפת ולא התמודדת או לא הצלחת, עברת על משהו אסור.
אני מדבר על אלו שלא שומריםקוד אבל פתוח
הם צריכים את המושג הזה, ואלו ששומרים וזה חשוב להם לא יפסיקו לשמור רק כי המושג קיים.

אגב, גם לאלו ששומרים המושג הזה עוזר. מה תגידי לאדם חילוני שבא ללחוץ לך את היד בלי להשתמש במושג 'שומרת נגיעה'?
אני אגיד בסיטואציה כזו שאני שומר מצוות.הָיוֹ הָיָה

ובין שלל המצוות, אי שם בין "והיו לטוטפות בין עיניך" ו"לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת" ישנה גם מצוות "לא תקרבו לגלות ערווה"

אבל זה לא קשור אחד לשניחופשיה לנפשי
מה לא קשור למה?קוד אבל פתוח
הדברים, הסברת את זה יפהחופשיה לנפשי
אבל לי זה מזכיר חילונים שאומרים דרך ארץ קדמה לתואה בזמן שמבחינתם מצוות זה אאוט גם ככה
זה לא או או
אז לא הסברתי את עצמי נכון קודם?קוד אבל פתוח
זו ממש לא, ואסביר:הָיוֹ הָיָה

לייטים היו תמיד, אכן, אבל הם אכן הגדירו עצמם ככאלה.

שוין, גם מסורתיים היו תמיד, זה בערך אותו דבר.

אבל מה קורה כאן בשרשור? 

מדברים על אנשים שלא מוגדרם לייטים.

אלא דוסים במידה כזו או אחרת, על כל פנים מגדירים את עצמם כדתיים באופן מוחלט.

אבל "לא שומרים נגיעה"..

וזה נובע, אך ורק, מכך שיש מושג "לשמור נגיעה"

זה פשוט וברור.

הנאיביות זה לחשוב להיפך.

 

 

(לא הבנתי את הקשר והפואנטה של הסוגריים)

ואיך נוצר המושג הזה?קוד אבל פתוח
סתם ככה משום מקום?

הסוגריים, זה הייתרון בקיומו של המושג.

אגב, לייטים לא היו תמיד, ופעם לא קראו למסורתיים מסורתיים, גם במקרה הזה השם הגיע אחרי התופעה.
מאנשים שהחליטו להוריד את רמת השמירה שלהם, לכל הרוחב.הָיוֹ הָיָה

מי שהחליט להיות מיש מש בכל אורח חייו- שיהנה, זה מצער אמנם, אבל ברור מה הוא.

אבל מי שרמת שמירת כל המצוות אצלו, מול רמת השמירה במצוה זו, הם בפער ניכר.

זה אך ורק כי הפכו את האיסור הזה לדבר בפני עצמו, עם לגיטמציה לקריטריונים נפרדים.

 

 

לגבי הסוגריים, שוין, אז באת לומר שיש מעלה בקיומם של לייטים? זכותך לחשוב כך. 

אני בנתיים מודה לקב"ה בקדושת ובא לציון "והבדילנו מן התועים, ונתן לנו תורת אמת".

מי שזה חשוב לוקוד אבל פתוח
למה זה שיש מושג כזה לא לשמור נגיעה, יגרום לו להפסיק לשמור נגיעה.

יש גם מושג שנקרא סחר בנשים, זה לא גורם לי לסחור בנשים.

אני לא אמרתי שאני שמח שיש לייטים (אם כי זה נכון, אני שמח בקיומו של כל יהודי, גם אם הוא אתאיסט/ חדרי או אפילו קווניק), אמרתי שאני חושב שיש ייתרון בזה שקיים מושגים כמו 'שמירת נגיעה', 'דתי לייט' ו'מסורתי'.

אם את טוענת שיש סתירה בין שמירת כל המצוות יחד עם חוסר שמירת נגיעה, את מוזמנת שלאול את מי שחי כך. בכל אופן, אם התופעה קיימת, הגיוני לגמרי שיהיה לה שם.
זה לא עובד ככה.הָיוֹ הָיָה

הדוגמה מסחר בנשים לא קשורה.

 

ברגע שיש מציאות, מוכרת, "נורמלית" של לשמור מצוות בלי לשמור נגיעה, ממילא יותר אנשים משייכים את עצמם לשם, כמובן מי שיר"ש לחלוטין, "בלי טריקים בלי שטיקים", לא עושה זאת. אבל למי שקצת פחות, נהיה מיקום נח להתמקם בו.

 

אם היה מושג של שומר מצוות "לא שומר תפילין" - המציאות הייתה שרבים היו מתמקמים שם. בטח ובטח בנושא שהיצר אורב לו כל כך, כמו הנגיעה, שברגע ויש פירצה - משתחלים דרכה.

 

אני גם שמח בקיומו של כל יהודי, אבל אני לא שמח שכך שיהודים מחליטים להיות לייטים (או קווניקים... .😜)

ובטח שאני לא מנמק עדיפות לחיים כאלה על פני חיים של שמיעת דבר ה'.

 

כמובן שאני טוען (ולא טוענת...) שזו סתירה.  אכן השתדלתי לברר זאת עד כמה שידי מגעת.. וזו המסקנה שעלתה בידי. מסקנה שהגיונית לחלוטין מבחינה מציאותית והסתברותית, יש לציין.

א. מתנצל, משום מה חשבתי שאתה בת. כנראה התבלבלתי בין התגובותקוד אבל פתוח
אני טוען הפוך, בגלל שזה נסיון כל כך קשה זה הפך להיות נפוץ, וכך נוצר המושג.

לא מאמין שקיומו של המושג גורם לאנשים להפסיק לשמור נגיעה. ואם כן, כנראה שמכתחילה זה לא היה עיקרון חזק אצלם.
א. לא קרה כלום...הָיוֹ הָיָה

ב. כמובן, לא חשבתי שמישהו התנכל לאיסור הזה סתם מרוע לב.... ברור שזה נבע מקושי, אלא שבמקום להתמודד איתו, או לכה"פ להגדיר אותו כנפילה, הפכו את הנפילה ללגיטימית, ואחר כך מתרחבים מעגלי הלא מקפידים, על ידי כאלו שאם זו הייתה נפפילה היו מתגברים, אך כיוון שהתודעה אינה מכירה בזה כנפילה - הם זורמים עם ההגדרה.

 

לא יודע מה זה "מלכתחילה", אנחנו נמצאים בדור שאנשים נולדו לתוך המושג הזה, אכן, הם גדלו על כך שזה לא ממש חמור וקריטי, ולכן הם בעצמם לא מקפידים על כך, זה בדיוק מה שאני טוען. ועל אלה אני בוכיה.

 

(ובכלל, זה לא משנה לעצם הנידון, אני מתנגד להכשיל כל אדם באשר הוא, גם אם הוא "מלכתחילה לא חזק"...)

לא כל כך מבינה...משמעת עצמית
מה זה אומר אני דתי אבל לא שומר נגיעה
למה זה לא כמו להגיד
אני דתי אבל לא שומר טהרה/שבת/כשרות/פסח

יש עוד מצוות קשות, ונכשלים בבהן, אבל לא מכריזים באופן רשמי על אורח חיים דתי בלי פסח למשל.
כל הרעיון של להיות אדם דתי, שומר מצוות
זה לא לבחור מה קל או קשה לי מתוך סך המצוות,
אלא לקבל על עצמי עול מצוות כפי שהשם קבע.
להגיד "אני דתי, אבל לא שומר ×" נוגד את הקונספט של להיות דתי.זו סתירה.

זה לא כמו להגיד, נכשלתי בעבירה ×
וואי הסברת את זה כל כך טובבוקר אור
השרשור הזה מפתיע אותי מאוד
תודה, זה לא מפתיעמשמעת עצמית
אותי כי החשיבה הזאת כל כך השתרשה.
אבל האמת, שזה משולל כל הגיון.
יש מגוון דתיים היום -ומה שכתבת כוללני מידיor1900
יש מגוון דתיים
וגם כאלה שהם לא שולחן ערוך מהלך עדיין נחשבים דתיים.
חשוב להבין שיש גם דיעות שונות וסוגים שונים של דתיים..
ולמגוון דיעות שונות משלך גם אם לא עושים x עדיין נחשבים דתיים אולי לייט אולי מושג אחר אבל דתיים.

אני חושבתמשמעת עצמית
שאנחנו מגדירים קצת אחרת את המונח "דתי".
אתה מתייחס יותר להגדרה מגזרית חברתית
אני מתייחסת יותר למובן הפשוט של לקיים דת = ציווי של מישהו.
וזה לא כולל בחירה בתוך מערכת הציוויים.
זה כולל הרבה בחירה במובנים אחרים.
וזה כמובן כולל את הידיעה שאנחנו לא מושלמים וסביר להניח שנפספס חלקים מכלללללל השולחן ערוך.
אבל כהגדרה, אני ודאי מכוונת לשם, וודאי לא מבטלת איזשהם סעיפים שהם "לא בשבילי" כדרך לחיות.
אין דבר כזהיהודה224
מי שמקפיד לשמור מצוות הוא דתי גם אם הוא נופל בדרך
מי שמתחיל ללכת לפי מה שבא לו הוא לא דתי ולא נעליים הוא יכול לקרא לעצמו דתי לייט דתילוני ומה שאתה רוצה דתי הוא לא
הגבת לי?הָיוֹ הָיָה

הרי זה בדיוק מה שגם אני אומר.

 

 

לא. הגבתי לor1900משמעת עצמית
תסתכל בחלונית בצד שמאל ב:
בתגובה ל:
זהו, שהסתכלתי שם וזה תגובה אלי....הָיוֹ הָיָה

לא חשוב... לא קרה כלום..

הרגע בדקתימשמעת עצמית
וזה לאור...😌
מוזר.... אצלי זה לי..הָיוֹ הָיָה

לא באמת חשוב, אבל כבר הסתקרנתי מהמערכת.. את יכולה לשים קישור לתגובה של אור שאליה זה מראה שהגבת?

בוא נריב😝משמעת עצמית
נו באמת.. זה פשוט מסקרן אותי...הָיוֹ הָיָה

שימי רגע קישור...

 

(מנסה להבין איך הולכת כאן המערכת..)

מדהים!פשוט אני..
לא שמתי לב לאפשרות הזאת, והרבה פעמים הסתבכתי בשרשורים ארוכים מדי 🤭
שמחתי לשדרג...😁משמעת עצמית
וואו תודה! לא ידעתיLia


אז בעצם בשם האידאל שלך של שמירת נגיעהקוד אבל פתוח

אתה מוחק את הקיום וההגדרה של מי שלא?

 

יכול להיות שיש כאלה שבגלל קיום ההגדרה לא יפלו (לדעתי זה מקסימום ייקח להם יותר זמן), אבל בשביל זה אפשר לחנך לכך או להסביר. אבל לא למחוק תופעה קיימת.

לא כ"כ הבנתי את כוונתך.הָיוֹ הָיָה

מה מחקתי, ואיך אני גורם שיפלו יותר?

זה שיח חרשיםקוד אבל פתוח

יש מושג שנקרא 'שמירת נגיעה', יש כאלה ששומרים ויש כאלה שלא.

הטענה שלך, שאסור שיהיה בכלל מושג כזה, כלומר כולם צריכים לשמור נגיעה, ומה יעשה מי שלא שומר, אתה בעצם מוחק לו את ההגדרה ואת הזהות.

 

אתה טוען, שעצם קיום ההגדרה גורם לכך שיש יותר כאלה, ואתה רוצה לעודד שמירת נגיעה, סבבה. יש מספיק כלים אחרים (חינוך, הסברה וכו') שתוכל דרכם לקדם זאת, לא ע"י מחיקה של מי שאינו כמוך.

לפי דבריך-הָיוֹ הָיָה

אם מחר יחליטו על מושג של "שומר ארנבות" דהיינו - שיש יהודי דתי, שמקפיד על כל המצוות, אבל על איסור אכילת ארנבת הוא לא מקפיד, זה לא בא לו טוב, אז אצטרך לקבל את המושג כדי לא למחוק לו את הזהות?

 

וככלל, להגיד "חינוך" זה קצת דמגוגי, אדם יכול לחנך הרבה, וחברה קלוקלת, עם מושגים קלוקלים, יקלקלו לו את החינוך. אני לא הייתי רוצה שלילדי יהיו שתי אפשרויות לבחור ביניהם: בין להיות דתיים ש"שומרים ארנבות" לבין להיות דתיים ש"לא שומרים ארנבות".

אז שיהיה מושג כזהקוד אבל פתוח
למה זה כל כך מפריע לך?

אף אחד לא אמר שההלכה מתירה לאכול ארנבות, או לגעת במין השני.
הסברתי מה מפריע לי בזה.הָיוֹ הָיָה

אני נגד להנחיל מושגים שסותרים את התורה, וגורמים לאנשים להיכשל.

לגיטימי, לא?

אתה גם נגד המושג עובד עבודה זרה?קוד אבל פתוח
דוג מצוינתברגוע
אין דבר כזה דתי עובד ע"ז.
ברור לכולם שמי שעובד ע"ז לא יכול להחשיב את עצמו לדתי.
אבל ברגע שיש דבר כזה "דתי לא שומר נגיעה", זה מוריד מחומרת האיסור, אנשים חושבים שרק מי שרוצה להחמיר חייב בשמירת נגיעה.
אז נשאל את זה הפוךקוד אבל פתוח

אדם שרוצה לשמור על שאר המצוות אבל שמירת נגיעה הוא הגיע למסקנה שהוא לא מסוגל, שלא יקפיד כלל על שאר הדברים?

זה נכון לגבי כל דבר עדיף ציפור אחת ביד משתיים על העץor1900
כולנו בשאיפה להתקדם
ולכולנו יש נפילות ואתגרים
החוכמה להתקדם ולהתחזק בשמירת ההלכה גם במה שקשה... ולא להתייאש אם נופלים .. לקום ולהמשיך
מלחמה ביצר זה לכל החיים.

זאת לא תשובה לשאלה שליקוד אבל פתוח


זו בדיוק התשובהor1900
נפלת בדבר מסויים תמשיך להקפיד על שאר הדברים
בתקווה להקפיד גם בו יום אחד
אז שימשיך להקפיד על כל שאר המצוות ולא יקרא לעצמו דתי?קוד אבל פתוח

זה קצת פרדקוסלי, לא?

את זה אתה אמרת..or1900
מה אני אמרתי?קוד אבל פתוח


ממש לא..הָיוֹ הָיָה

שימשיך להקפיד על השאר.

ושימשיך לקרוא לעצמו דתי.

ושיידע, שבזה קשה לו, והוא נופל, והלוואי שהיה זוכה לשמור, אבל קשה לו, ובע"ה הוא מקווה להתחזק..

לא שיהפוך את זה לסטטוס שלו "אני לא שומר נגיעה. רות סוף"

אבל זה מי שהואקוד אבל פתוח
הוא לא שומר נגיעה.
אז מה?הָיוֹ הָיָה

הבעיה שלי היא לא עם התחביר העברי של המילים "לא - שומר - נגיעה" אלא עם המושג שהפל ללגיטימי.

כמו שלא יהיה מקובל עלינו, על דרך הדוגמה שלך, לומר שיש "דתי שסוחר בנשים" ו"דתי שלא סוחר בנשים", כמובן, יתכן שבמציאות יהיה דתי שיסחור בנשים, אבל אף אחד לא יסכים להפוך את זה להגדרה סוציולוגית מקובלת, שיש מגזר שמבחינתו לגיטימי לסחור בנשים.

מי שלא שומר, הוא "נופל" נקודה. שלא יהפוך את זה לדרך חיים.

המושג קיים סוציולגיתקוד אבל פתוח

כי יש כמות של אנשים כאלה ולא להיפך.

 

אשאל אותך: אדם שבוחר שלא לשמור נגיעה, אתה רוצה שלא יקרא לעצמו דתי? גם הוא מתשדל לשמור על כל המצוות? שלא יקרא לעצמו דתי? אם לא, זה בעצם זלזול בכל המאמץ שלו. ואת זה אני לא מקבל.

כמו שאמרתי כבר-הָיוֹ הָיָה

ממש לא.. - נשואים טריים

 

שיקרא לעצמו דתי.

ויקרא לנפילות שלהם בשמם - נפילות.

 

 

אם הוא החליט שזה לא נפילה, אלא שהעבירה הזו לא מעניינת אותו, והוא שם עליה פס ברסמי - אכן שלא יקרא לעצמו דתי, וכפי שהבאתי מהשערי תשובה - הוא נקרא מומר לדבר אחד, אתה מכיר מומר דתי? לא עניין של זלזול, עניין של עובדות.

לדעתי אין דבר כזה לא מסוגלברגוע
יכול להיות שיש נפילות, אבל אין מישהו שבאופן גורף לא מסוגל לשמור את המצוות.
אז לא מסוגלקוד אבל פתוח

הוא בוחר שלא לקיים את זה, נמשיך את השאלה מכאן...

אוקיברגוע
אם הוא בוחר לא לקיים מצווה אחת ברור שעדיין עדיף שישמור על שאר המצוות.
אבל א"א לומר שהוא דתי.
אז אתה טוען ששומר את כל המצוות חוץ מאחתקוד אבל פתוח

לא צריך לקרוא לעצמו דתי?

אכןברגוע
בשביל זה המציאן את המושג מסורתי.

לא מדבר על נפילות, מדבר על החלטה להפסיק לקיים מצווה מסויימת.
מסורתי כל כך רחוק מכךקוד אבל פתוח

וסתם פוגע במאמץ שלו לשמור על שאר הדברים.

 

למה זה מפריע שיקרא לעצמו דתי?

 

יש בהלכה גדרים מאוד ברורים לכל מיני הקשרים (מלווה בריבית, מחלל שבת בפרסיה, עובד ע"ז וכו'), לא ראיתי אף פעם "דתי" בגדרי ההלכה.

כתבתי קודם למה מפריעברגוע
דתי/חילוני/חרדי אלה מושגים חברתיים שיש להם השפעות.
לא מדבר על נפק"מ הלכתיות, זה דיון אחר.
לא ראיתי איפה כתבת למה זה מפריע לךקוד אבל פתוח

ברור שיש לזה השפעות, אבל גם ללקרוא לו לא דתי יש השפעות

מי קובע את זה ?מיהו דתי?or1900
מי שנופל ליצר שלו אינו דתי ???
כולנו במלחמה תמידית...
שואפים ליותר נופלים וקמים גם כשאנחנו דתיים איננו מלאכים
לא מדבר על נפילותברגוע
העניין הוא התפיסהיהודה224
אם אתה תופס שזה סתם איזה מצווה מיושנת שאין צורך לשמור
או שזה מאד קשה לך ואתה יודע שאסור ואתה לא רוצה ליפול בזה ואתה נופל...
אין קשר בין השתייםקוד אבל פתוח

אני טוען שאם זה קיים, צריכה להיות לזה הגדרה, בדיוק כמו שאם יש סחר בנשים צריכה להיות הגדרה שנקראת סחר בנשים.

 

ואני מניח שאתה לא מאשים אותי בעידוד סחר בנשים.

אבל זה שני הגדרות סותרותיהודה224
אין חיה כזו דתי לא שומר נגיעה
זה בדיוק כמו דתי(הגדרה) חילוני(הגדרה)
אין דבר כזה דתי ששומר על כל המצוות כולןLia

בין אם זה מחוסר ידע בהלכה ובין אם זה בכוונה.

 

דתי זה הגדרה כוללת שהיום ברחוב היא מזוהה עם מי ששומר שבת. ומי שלא שומר שבת אבל מקיים מצוות אחרות קלות קורא לעצמו "מסורתי".

 

זה כמו המושג צדיק - אדם שמקיים קלה כבחמורה ולמרות זאת אין צדיק שלא יחטא - אלא שחוזר מיד בתשובה. שבע יפול צדיק וקם.

 

ולכן היום אפשר לומר שאדם דתי זה אדם שמאמין בתורת משה ומשתדל לקיים את כל מה שהוא יכול בתקווה ובשאיפה להתקדם עוד ועוד ולפחות את המצוות הבסיסיות שאפילו בעיני חילונים הוא לא יחשב דתי אם הוא לא יקיים אותם וזה שבת וכשרות.

 

אני אישית שונאת הגדרות, כי הגדרה זה משהו מוחלט והרי אנחנו תמיד משתנים, לטוב או למוטב. פעם נופלים פעם מתגברים.. שום הגדרה לא יכולה לתפוס פה.

 

אם שואלים אותי מה אני, אני עונה דתיה כי זה הכי קל ומובן לשפת העם. מי שבאמת יתעניין בי אני אומר "יהודיה שמשתדלת לעבוד את ה' בשמחה".

 

ואצל הקב"ה אין "דתימטר". יש אצלו הרבה כוונות ורצונות, אנחות וצער, וכל אלו באים בחשבון גם אם התוצאה לא היתה מושלמת. ביהדות זה לא רק התוצאה אלא הדרך.

נניח אדם בוחר שלא לשמור נגיעה?קוד אבל פתוח

אבל הוא משתדל להקפיד על כל שאר המצוות, שלא יקרא לעצמו דתי?.

לא.יהודה224
פשוט לא.
הוא יהודי חמוד!! ממש!!! אפילו
אבל הוא לא דתי
למה אתה מזלזל במאמץ שלו לשמור על שאר הדברים?קוד אבל פתוח

זה כלום בעינך?

לא מזלזליהודה224
רק הוא לא דתי. מלעשות
נו באמתפשוט אני..


לא חושב שההגדרה הזאת חשובהק"ש
כלומר מה שנקרא היום 'דתי' זה שיוך סוציולוגי ותו לא. לפי ההגדרה המקובלת, 'דתי' זה מי ששומר שבת בפרהסיא, אוכל כשר והולך עם כיפה.

אם אדם חלש בתחום אחד - זה לא סיבה שלא יתאמץ להחזיק ככל יכולתו בתחומים אחרים, כל מה שאדם מצליח לשמור - זה מבורך ויתפלל לקב"ה שיעזור לו להתחזק ביתר התחומים.

הבעיה החמורה היא כשאדם הופך את החולשות שלו לאידיאולוגיה. כשהם ה"אני דתי אבל לא דוס" או כל מיני עיוותים אחרים, הוא הופך את החולשות שלו להיתר.
זו בדיוק הטענה שליקוד אבל פתוח

רק ש*לך* זה לא חשוב, לאותו בחור לפעמים זה מאוד חשוב. בדיוק כמו חרדי שיקרא לדת"ל "חילוני" הזילזול הזה יכול לפגוע בחלק מהדת"ל.

בקשר למושג הסוציולוגי "דתי"פשוט אני..

כבר כתב מי שכתב (הרב עופרן), שהיום מרבית ההורים הדתיים יעדיפו ילד שמנקה כתם בבגדיו בשבת (איסור דאורייתא), מאשר ילד שהולך בלי כיפה אבל שומר על שאר המצוות.

 

במילים אחרות, השייכות הסוציולוגית הופכת לעיתים להיות העיקר, והשמירה על המצוות נדחקת לשוליים.

 

ואם כבר הורים:

כשהייתי בישיבה התיכונית, בתקופות של החופשים הייתי נוהג לקום למניין חב"ד שהתחיל בשעה 9:15. ההורים שלי היו משתגעים מזה. איך זה שאני לא קם בשעה 7 בשביל להתפלל לפני סוף זמן ק"ש?!

כמה מריבות, ויכוחים, תחושות מועקה בבית... והכל על זה שאני הולך למניין של 9:15.

 

היום, כשאני בעצמי אבא, אני מבין שהם לא רק הציקו לי - אלא גם ממש עשו טעות חינוכית קשה.

לגרום לילד להרגיש כישלון כי הוא לא 100% אלא רק 80%, עלול לגרום לו לרדת למטה אל 0%. ותאמינו לי שיש לי חברים שגם לתפילה של 9:15 לא הגיעו, ולכו תדעו אם הם בכלל התפללו והניחו תפילין.

 

וכך, כשאתם אומרים על מישהו שלא שומר תרי"ג מצוות "אתה לא דתי", אתם עלולים לעשות לו בדיוק את מה שההורים שלי עשו לי. להסתכל רק חמישית הכוס הריקה של בנאדם, עלול לגרום לו לשפוך את כל הכוס.

זה כבר דיון על סדר עדיפויותקוד אבל פתוח

ואני חושב שהוא נובע הרבה יותר מחוסר הערכה כלפי הדת מאשר אובר הערכה כלפי הסוציולוגיה

גם אני ככל הנראה לא מצליח לשמוריהודה224
את כל תרייג מצוות.
אבל אני לא קובע לי
אני לא שומר כשרות.
לא שומר שבת
כל השאר שומר....
לאאא
אני שומר הכל ולפעמים נופל כי לא התגברתי
אשריךפשוט אני..

רוב הדתיים שאני מכיר, רואים סרטים/סדרות שלא בדיוק צולמו על ידי מכון מאיר, והם לא מגדירים זאת כ"נפילה". הם פשוט חיים ככה.

 

רבות מהדתיות שאני מכיר, מוציאות את רוב השיער מכיסוי הראש, והן לא מגדירות זאת כ"נפילה".

 

אני חושב שעדיף שכל אחד יתעסק בדתיות של עצמו, ולא ינסה להגדיר עבור אנשים אחרים האם הם דתיים או לא.

תגובה לא לענייןיהודה224
אני לא הולך ברחוב ומתחיל לומר לאנשים אתם לא דתיים
בתוכי יש דעה וכששאלו פה בפורום ראיתי לנכון לומר מה דעתי
לא קובע מה דתי או לא אבל לתפיסתי אדם שמבטל לעצמו מצווה מן התורה אינו דתי
וזה גם רמבם מפורש או יותר מזה להגדרה של אפיקורס שמבטל אפילו מצווה אחת מן התורה
שערי תשובה, שער א' אות ו':הָיוֹ הָיָה

ועתה בינה שמעה זאת, כי הוא עיקר גדול. אמת כי יש מן הצדיקים שנכשלים בחטא לפעמים, כענין שנאמר (קהלת ז, כ): "כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא", אכן כובשים את יצרם מאת פניהם, ואם יפלו בחטא פעם אחת לא ישנו לו, ונקוטו בפניהם, וחוזרים בתשובה. אך כל אשר אינו נזהר מחטא ידוע ואינו מקבל על נפשו להשמר ממנו, גם אם הוא מהעונות הקלים, אף על פי שהוא נזהר מכל העבירות שבתורה, קראוהו חכמי ישראל (חולין ד, ב) "מומר לדבר אחד", ואת פושעים נמנה, וגדול עונו מנשוא. כי אם אמור יאמר העבד לרבו: כל אשר תאמר אלי אעשה זולתי דבר אחד - כבר שבר עול אדוניו מעליו, והישר בעיניו יעשה, ועל הענין הזה נאמר (דברים כז, כו): "ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת לעשות אותם" - ביאורו, אשר לא יקבל על נפשו לקיים כל דברי התורה מראש ועד סוף, ויורה על זה "אשר לא יקים לעשות", ולא אמר "אשר לא יעשה אותם".

 

 

 

 

חשבתי לתייג, בסוף בחרתי שלא. מקווה שכל מי שהיה חלק מהשרשור יראה את זה.

קוד היקר, אין כאן מילה אחת שלי. ציטוט מושלם.

מומר לדבר אחד זה רק בבקרה של 'להכעיס'קוד אבל פתוח

זה לא הדיון כאן

אתה חולק על השערי תשובה?הָיוֹ הָיָה


לא יום יום.חצילוש
לפעמים נקלעים למציאות של קשר ארוך (כשנפגשים צעירים למשל). אני ובעלי ב"ה ניהלנו את הקשר בהתייעצות עם הרב שלו ובליווי שלו, חודשים רבים נפגשנו פעם ב.. רק כדי לשמר את הקשר, והתקשורת הייתה דרך הפלאפון. עיד דבר שבעיני ממש עזר, שבעלי עם נוקיה, ואין לו ווצאפ. אז התכתבות בסמסים שונה מהתכתבות בווצאפ שיכולה להיות יותר "קלילה ופתוחה" או לגלוש לשעות שהדעת קלה בהם ואז קל להקליד ולשלוח בלי לחשוב. ב"ה. ורק שנה לפני החתונה בערך העלינו את תדירות הפגישות לפעם בשבוע-שבועיים ובצורה מאוד מסויימת.
את נדירה.. הלוואי על כולנו חוזק נפשי כזהor1900
לא חושבת שאנחנו נדיריםחצילוש
חושבת שזה עניין של התנהלות נכונה וחשיבה מראש שיש דברים שאחרי גבול מסויים אדם לא יכול להם, שהוא מאש ואנחנו בשר ודם, אז לכתחילה לבחור איך גם לשמור על הקשר ולייעד אותו לחתונה (כן כן, עוד מגיל 17) וגם בצורה הנכונה. עוד דבר, הוא שהרב של בעלי שהוא צדיק ומבין בנפשות פשוט הלך איתנו במקום לומר לנו להיפרד, כי הרי אפשר גם לומר "ביי ונדבר עוד שנה" ויש לי הרבה חברות שעשו כך עם בחורים שהכירו מהסניף או הישוב ועכשיו מאורסים ונשואים. אלא שהוא הבין שהקשר מאוד מקדם ומרומם אותנו גם כזוג וגם כאינדיבידואלים. בלי הרב המיוחד הזה לא היינו מצליחים.
זה מיוחד תאמיני לי -הרבה שנופלים לא חושפים את זה לעולםor1900
לגמרי מסכימה איתך.לא מחוברת
אבל אתם גם מאוד נדירים. להיות חברים בגיל צעיק שגרים קרוב. זה כמעט ובלתי אפשרי. וגם נדיר למצוא רב כזה.. אני ובעלי הכרנו מאוד מאוד מוקדם והיה דיי ברור שנתחתן. וממש לא היה לנו אנשים שידריכו אותנו נכון.. אני גם מאמינה שזה חלק.
לא שומרים בגלל היצר הרעמופאסה
אין פה יותר מדי השקפות
לא יצא כלום טוב מאי שמירת הלכה.
עוד עיין בזוהר ובקבלה איזה בלגן זה מייצר
לימדוני רבותיי להתרחק מקבלה, וגם לא פוסקים הלכה לפי הקבלהעד שישקוט הים


בעיניי זה פשוט מאודמשמעת עצמית
בלי שום קשר לקבלה.
ברגע שמעורב מגע, כל בחינת הקשר נעשית בעיניים לא שקולות.
הרגש (שהוא כמובן חשוב) משתלט על כל האופן שבו בוחנים האם הבנאדם הזה מתאים לי, האם כדאי לחיות איתו עד 120. ואז אין שכל. והוא חשוב לא פחות.

ברגע שמכניסים מגע, זה בעיניי כמו סלוטייפ שבזבזו אותו...
ואפשר לגמרי לבדוק אם קיימת משיכה גם בלי מגע.
אולי אפילו יותר.

וזה בלי להזכיר שהלכתית אין שום היתר.
ולא. אל תכתבו עכשיו שגם לדבר לשון הרע אסור.
זה שונה מאוד.
כל ההלכות חשובות, אבל יש נושאים שהחיים מושתתים עליהם. ולזייף בהם, זה משמעותי ומשפיע יותר מדברים אחרים.
למה צריך לתת טעם?מופאסה
אם ההלכה אסרה את זה מה זה משנה מה המגע עושה?
גם זה לא משנה מה יקרה בעתיד
גם לא משנה מה אנשים עושים
הרגע כתבת טעמים קבלייםהוראס
לא כתבתי שום טעםמופאסה
רפרנסת לזוהרהוראס
לאיזה בלאגן זה מייצר
משמע זה השיקול שצריך להתחשב בו בבואנו לחטוא. אין זה טעם מצוות קלאסי, צודק. אבל דבריך יפים גם כאן: 'אם ההלכה אסרה את זה מה זה משנה מה המגע עושה?'
ברגע שמבינים את הטעמיםברגוע
זה עוזר הרבה פעמים לשמור על ההלכה
אז בטל טעם בטל ההלכהמופאסה
אני מסכים שזה מביא רגש
זה מביא מוחין
אבל להתבסס אל מגע של קסם כדי להסביר למה צריך לשמור נגיעה?
זה יותר קרוב לטאואיזם מאשר היהדות
לא אמרתי לבססברגוע
רק להוסיף על גבי הבסיס שזה קיום רצון ה'
ד''אמופאסה
יש הבדל שמים וארץ בין הטעמים הפילוסופיים או פסיכולוגיים לבין טעמים של פנימיות התורה, שהיא חכמת האמת מלמעלה למטה ואכמ''ל וד''ל

ויצאתי מה זה דוס בשרשור הזה...😒
יופי!משמעת עצמית
אתה אחד הדוסים😁😁😁
בכולנו יש מקצת דוסיות - אצלי הדוסיות בארוןor1900
זה לא רעחופשיה לנפשי
אלא אם כן...
שמירת הלשוםהמפגש
כתבת שלשון הרע זה שונה ואז כתבת שיש נושאים שהחיים מושתתם עליהם

אכן כתוב ולשון הרע כנגד כולם ושמירת הלשון נחשב נושא שמרבה שלום בעולם....או להפך
איך זה שהשרשור לא ננעל אחרי חודש?פשוט אני..
אני לא יודע, אני משער שמישהו הקפיץ אותו (הוסיף תגובה)בסדר גמור


אבל בדרך כלל אי אפשר להגיב אחרי חודש...פשוט אני..אחרונה
שים לב שהוא כתב שני דברים נפרדים.הָיוֹ הָיָה

שלא יוצא כלום מאי שמירת הלכה.    - את ההלכה הוא פוסק לפי ההלכה.

בנוסף, הוא הוסיף שבקבלה רואים את הנזק שזה יוצר, 

השאלה מה ה' רוצה?מופאסה
דבר ה' זה הלכה
אני חושב שההלכה ברורה
מאוד
להתרחק מקבלהמופאסה
אם זה מתוך יראת הרוממות, ודאי ראוי להתקדש
ובבוא היום להיכנס קודש פנימה.
אם זה מתוך זלזול, רב כזה אולי רב סרן, אולי רב אורגזמי, אולי ערב רב. אבל רב יהודי הוא לא...
כנראה הוראה לך כאינדבידואל לא ללמוד קבלהיהודה224
יש כאלה מיושבים שמתאים להם
נכון רוב ההלכות לא נפסקות עפ הזוהר אבל יש הלכות שאפי' שוע ציטט זוהר כך שבעולם היהודי לכו"ע יש לזוהר חשיבות גדולה מאד
מה גם שלגבי מה דברים משבשים למעלה ובאיזה רמה רק כדי לקבל מושג שווה לשמוע מה אומר הזוהר
ובמיוחד שגם ההלכה הפסוקה ע"פ הפשט וגם הקבלה טוענת אותו הדבר אין ערוך לכמה שצריך להשתדל ולשמור
רק כדי לאזן...רקלתשוהנ

שמרתי נגיעה עם כל מי שיצאתי איתו

וכמה שהיה קשה שמרתי גם עם בעלי

 

אני לאחרונה מבינה שזה נפוץ מאודחצילוש
ואני לא מדברת על כאלה שנפלו במהלך הקשר ומיצרים על כך, אלא שלא שומרים באופן מודע. הרבה מחברותי לא שומרות כשהקשר כבר רציני ויש כוונה להתחתן, אלא רק לפני בשלב הבירורים שומרות. ואפילו יודעת על אחת שממש היו יחד לפני החתונה. אבל בסך הכל זו בחירה שלהם ובחירה אישית.. לא כל כך מבינה למה זה נושא לשיחה בין חברים שכל אחד משתף "עשינו כך וכך". בין אם מקפידים ללכת לפי ההלכה ובין אם לא זה אישי ואינטימי ולא לשיחת חברים בארוחת צהוריים במשרד.. בעיני.
חבל מאד מאד.ד.

הורסות לעצמן לחלוטין. כמעט אין אפשרות לתקן אח"כ. לפעמים הטשטוש מגיע לכך, שאפילו לא מבינים מה הפסידו ובאיזה רובד שטחי יותר העמידו את עצמם. כולל לאחרי שהתחתנו.

 

[ולא "נפוץ מאד". תלוי באיזה חֶברה. לצערנו, אנשים נסחפים אחרי חברה ומאבדים את הראש ושיקול הדעת]

 

ואכן, את צודקת לגמרי גם לגבי מה שכתבת על "שיחת חברים במשרד"..

 

לדעתי, זה בא מאותו שורש. כשהעניינים נהיים זולים, עד כדי אי צורך בחתונה, חיבור נשמתי וקדושתי ומשפחתי ומחייב - ממילא זה גם נושא קל לשיחה.. הערך והמשמעות יורדים.

מסכימה מאוד. יישר כחחצילוש
לא נדיר, זה תלוי איפה לצעריבסדר גמור

זה כמו שבדור הקודם היתה אופנה לנשים לא ללכת עם כיסוי ראש, ממה שסיפרו לי ביהדות ארה"ב. 
זה חולף, והדור הבא חוזר בתשובה. 

יפה👌חצילוש
אז אולי הדור הבא יהיה פחות שיפוטי...פשוט אני..
חח. אני בספקעוד סתם אחד
לא יודעת אם זה כל כך נדיר, אולי אני נאיבית או פשוט לאחופשיה לנפשי
חטטנית מספיק.
יש לי חברה אחת שזה היה מרגיז אותה שלא היו מאמינה לה שהם שמרו נגיעה עד החתונה.

בכל אופן-זה לא נכון שכולם שומרים וזה לא נכון שכולם נופלים
מניסיון בנושא זה חברים לא יגידו לך את האמת מבושהor1900
לא חושבתחופשיה לנפשי
חלק מהחברות שלי לא שמרו כל כך, היא ספציםית אמרה שהם ממש היו שמים לעצמם גבולות מעבר להלכה כדי שזה לא יקרה
ברור שיש אנשים שמתביישים(מבורך בעיניי) אבל אם מישהו אומר לי שהוא כן שמר, למה שאני לא אאמין לא? איזה אינטרס יש *לי* לישוב שהוא משקר?
זה לא עניין של שקר- יש נושאים אישיים שאנשים לא משתפיםor1900
אני אומרת לך שהיא אמרה מפורשות שהם שמרוחופשיה לנפשי
איזו סיבה יש לי לא להאמין לה?
לא ספציפית כלפיה ח"ו -ושוב אנשים בנושאים האלה חשאיים ובצדקor1900
ועל סמך מה המסקנות שלך?הָיוֹ הָיָה

כלומר, נניח ואת לא מאמינה.

ועל סמך מה את אומרת שלא שמרו?

לזה יש לך יותר ביסוס?

 

אני נוטה להאמין לאדם ירא שמים שמצהיר על עצמו ששמר את ההלכה.

 

ולא מבין מנין הביטחון (והאינטרס? ) להמעיט כל כך בכמות של אלו.

על סמך צניעות.. למה שאנשים ישתפו בזה? הפוך על הפוךor1900
לא הבנתי...הָיוֹ הָיָה

אנשים דתיים, מוחזקים לשומרי מצוות, ליראי שמים.

והחלטת שהם עוברים עבירות. ורק לא מגלים כי לא נעים להם/לא צנוע?

 

 

אוקיי:

אני מכריז בזאת שנדיר שאנשים לא רוצחים.

אי אי אי, הם לא מודים בזה?

כי למה שישתפו....

 

 

נראה לך צורה להסיק מסקנות ככה?

יש מגוון אנשים ומגוון קהלים ולא הכל שחור לבןor1900
ח"ו לא מכליל ולא מתייחס למי שכתבה על חברתה.
ושוב מהכרותי אצל רוב האנשים זה נושאים אישיים ובהם או שאנשים לא עונים או שעונים תשובות של שינוי מפני השלום.. לא חושד באף אדם ח"ו במיוחד לא ליפני ראש השנה.. אבל זה ממש הגיוני וטיבעי...
לא בנושא נגיעה ולא בנושאים אחרים אישיים.
למה יש ציפייה שאנשים ישתפו בזה ?
ח"ו לא מכליל.

והאמת והשלום אהבו

וזה שיש צדיקים בעולם זה ברור לא חושד באף אחד ח"ו
ואיך כל הדברים האלו עונים למה שאני שאלתי?הָיוֹ הָיָה

אוקיי, שמענו שאתם חושבים שאנשים לא ישתפו בזה.

שמענו.

הבנו.

הפנמו.

 

כעת התאותו לומר לנו על סמך מה ניתנה לכם החותמת להאשים אנשים בהאשמות חמורות כאלו, רק על סמך זה שהם לא טרחו להכחיש זאת באוזניכם או שהכחשתם לא נאנמת עליכם?

 

מה פשר המשפט "למה יש ציפיה שישתפו בזה?" ? אני אמרתי שיש ציפיה?

אני רק טוען שמוטב שלא יחליטו שכל העולם נכשל ומתבייש להודות, כשהביסוס היחיד לזה הוא העובדה שגם אם אכן הוא היה נכשל הוא היה מתבייש להודות.

 

 

 

וזה שאת אומרת "יש צדיקים בעולם ולא מאשימה אף אחד" - לא כ"כ עוזר, כי השאלה מה באמת המבט שלך, משום מה נראה כאן שהמבט שלכם שרוב ככל האנשים נופלים.. בודדים יש... צדיקים בסדום.. ולא! זה לא ככה! רוב האנשים המקפידים במצוות - ולא מצהירים על עצמם כלליטים או לא שומרי נגיעה, לא נופלים!

שטויות!!!יהודה224
גדלתי בעולם החרדי ודברים כאלו לא היו שום טאבו וכן יש לי חברים שאמרו לי שלא שמרו ונםלו
חלילה נדיר..ד.

ומה שאתה מספר כאן, ממש מזעזע (ואולי לפני החתונה הם לא הו ברמה שהם היום. ועדיין, זה מזעזע).

 

[וה"סברה" שאתה אומר ממש לא מובנת... אם היית חלילה נכשל - אז מלבד שהיית עובר עבירה חמורה, ומלבד שהיית עובר על דבר שמצד האמת הוא בסיסי ביחס בין בחור לבחורה, שמכירים בכך שהם "אנשים אחרים" עד שהם נהיים משפחה - הרי שיותר סיכוי שהיית גם מפספס.  הכישלון בכך גורם, מלבד עצם הרע שבו, להיסחפות וסמיות עניים. פעמים רבות, גם מקלקל אח"כ]

לא נדיר בכללאושפיזין מהירח
לא נדירסמיילי12
ולפעמים אי שמירת הנגיעה גורמת לההיפך.
גם אם זה נכון, הלך הרוח שזה יוצר הוא לא בריא.הריוניסטית
מעידה עלי ועל בעלי, ששמרו נגיעה בלי שום נפילות לפני החתונה.
זה אפשרי. וזה חייב. וזה טוב ובריא.
והכי חשוב, זה רצון השם.
עצוב לשמוע בשמירת נגיעה הפכה להיות משהו כל כך מזולזל שהרבה לא מקפידים עליו..
צודקת ממש. אני אישית ממש לא מזלזלת בזה.Lola_123
שןב , גדלתי שכולן מסביבי עושות הכל לפני החתונה.
שמרנו לגמרי בלי נפילותאנונימיות
מגע ראשון אחרי החופה...
לא נדיר, תלוי באיזה חברה אתה חיnnn
חמותי פעם שאלה אותי אחרי שהיינו נשואים כבר המון שנים, אם נתנו ידיים לפני החתונה? הייתי בשוק של החיים שלי מעצם השאלה שלה בכלל. אמרתי לה שלא נגעתי אפילו בקצה הזרת שלו לפני. אז היא אמרה לי, מה ולא פחדת מליל הכלולות? מזה שאת נכנסת למיטה עם מישהו שאף פעם אפילו לא חיבקת? אמרתי לה שאני לא מבינה מה יש פה לפחד, מדובר בבן שלה אחרי הכל . וגם הסברתי לה שלא חייבים להיות ביחד עד הסוף דוקא בלילה הראשון. זה הפתיעה והרגיעה אותה. ממש מחרפן אותי הבורות הזאת אצל אנשים דתיים. לא מפריע לה שיש לה בנים שיצאו בשאלה וגרים בזוגיות לפני החתונה. יותר מפריע לה ונראה לה מוזר ששומרים נגיעה.
מהמקום שאני הגעתי ממנו כולם שמרו נגיעה חוץ ממי שהלך בדרכים שונות ממה שהתחנכנו.
בחתונה של אחד מאחיי, חברים שלו עשו לו מצגת תמונות מהחברות של הזוג לפני החתונה, היו שם כמה תמונות שלהם מחובקים, והמשפחה שלי התכווצה מרוב מבוכה. אחי לא העיז לגעת בה לידינו לפני החתונה. הוא ידע טוב מאוד שזה לא מקובל בחברתינו. בחברה שהם היו בה זה כנראה יותר מקובל לצערי.
הלוואי שעמ"י יתפקח ויבין שאין, אין עוד מלבדו. ואי אפשר בלי החוקים שלו.
סחתיין על הפתיחות עם החמות מקופלת
ומסכימה עם כל הנאמר
אומנם אני עדיין לא נשויקוד אבל פתוח
אבל בכל הקשרים שלי שמרתי נגיעה (עד שהחלטתי להפסיק לשמור, אבל עדיין לא יצא לי לגעת בקשר זוגי).

אומנם זה ערוץ 7, אז זה לא מדגם מייצג, אבל הרוב פה שמרו, וזאת הוכחה שאפשר לשמור.
מעניין. אני מקווה שזה לא חטטניחצילוש
תרגיש בנוח לא לענות. מדוע החלטת שתפסיק לשמור?
כל ההתנהלות שלי כאדם דתי לא עשתה לי טובקוד אבל פתוח
אז החלטתי לשים בצד את הדברים שמקשים עלי, וכרגע לשמור רק על דברים בסיסיים כמו שבת, כשרות וכו'
ואתה מרגיש שזה מצב זמני?חצילוש
או ששינית את אורח חייך בx,y,z כאידיאל? תודה שאתה עונה
לא יודעקוד אבל פתוח
כרגע זה המצב, יכול להיות שאשאר כך ויכול להיות שאשתנה שוב, לכיוון יותר או פחות דתי.
מעניין איך אתה מחליט מה בסיסי ומה לא..בסדר גמור
מה שלא דורש ממני הרבהקוד אבל פתוח
ומה שמחזיק את הזהות היהודית שלי כדתי בתפיסה שלי.
אבל זה הכי בסיסייהודה224
יותר משבת אפילו
נידה חמור מלעבור על איסור שבת
ע"ע תגובתי לבסדר גמורקוד אבל פתוח

אני מגדיר בסיסי בצורה יותר חברתית ולפי רמת הקושי.

*לי* לשמור שבת הרבה יותר קל מאשר נגיעה.

ומה הסיבה?יהודה224
בגלל התפיסה והמידרג החברתי של מה חמור ומה לא..
או??
עניתי, שני דבריםקוד אבל פתוח

1. מה שקשה לי

2. חברתית

 

מתחשב בשניהם

ברור שזה לא נדיר. הרי ההלכה אוסרת זאתמוש השור...
מה זה משנה.me.
זה לא קשור אם אתה נופל לזוגיות שלך
הרבה מאוד שומרים נגיעה ולא נופלים. לא חושבת שהחברים מהעבודהארלט

מייצגים את רוב הדתיים

לאאמא וגם
אני ועוד רבים וטובים שומרים נגיעה ב"ה.
וואי נושא לא פשוט..נועה.

יכולה לאמר עלינו שאחרי האירוסין לא שמרנו, לא מלכתחילה.. לי היה מאוד קשה וגרמתי לזה לקרות..כמובן לא מצדיקה את זה. 

 

מה אני חושבת על זה? ברור לי שהייתי שמחה אם היינו שומרים. ובאמת היום זה משהו ממש לא מובן מאליו, במיוחד אצל זוגות שמכירים בגל צעיר (לא רוצה להכליל, אבל ברור שזה יותר קשה שחברים בגיל התיכון וצריך לחכות עד שמתחתנים, זה אחת הסיבות שאני ממש נגד קשרים בגיל צעיר)

 

דבר נוסף, אומנם עניין שונה אבל יצא לי לשמוע על זוגות דתיים שלא מקפידים על שמירת נגיעה בזמן נידה, אלא האישה פשוט רק טובלת במקווה. לא נכנסת לאפחד לחיים האישים, אבל הייתי בטוחה שזה משהו שדתיים יותר מקפידים. (במיוחד שיש אפילו מסורתיים ששומרים נידה)

 

בעז'ה שכולנו נתחזק

אנחנו לא נגענו, ורוב מי שאני מכירה לא נגעתיתי2
אל תגידו לי שאנשים משקרים.
כשברור לך שנגיעה היא לא אופציה, אז בדרך כלל היא באמת לא אופציה.
כשנכנס לך לראש יצר הרע ש"כולם נופלים" או "זה ממש קשה עד בלתי אפשרי" או "זה לא כזה נורא" או "רק חיבוק, לא יותר מזה"
אז באמת מה הפלא שאתה נופל
וגם בטוח שכולם כמוך.

לנו היה קשה
וארוך
ופגישות אינטנסיביות
ועדיין, זו פשוט לא היתה אופציה.
אז בלי הרבה קשקשת, כשראינו שקשה לנו למשל עם שחנשים בלילות שבת, אז קיצצנו אותם.
כשהלילות הפכו להיות קשים, עברנו ליום.
וכן הלאה.
כמעט לא דיברנו על זה
*זה פשוט לא היתה אופציה והתנהלנו בהתאם בלי מילים*
אני ואשתייהודה224
שמרנו גם שמרנו.
נגיעה ויותר מזה ברוך ה'
אני רק אומר מהניסיון שלימתייעצת2
שבהתחלה ניסינו. באמת.
אבל זו עבודה קשה
ולא הצלחנו. כמובן שזה רק ידים ונשיקות.
ואל תגידו לי כמה דתיה אני.
יש שופט למעלה.
בכל מקרה אני מקנאת במי שמצליחה
רק מדייקתבוקר אור
אף אחד לא אמר שמי שלא מצליח הוא לא דתי
אלא שמי שמראש מוותר ומחליט שהוא לא שומר נגיעה הוא לא דתי
(לא יודעת אם אני מסכימה עם זה, רק עושה תרגום)
אשריכם על הניסיון, אלופים!
אנחנו שמרנו וגם כל חברותיי, אחיי, אחיותיי שמרובת חוה
זה היה ממש ברור, זאת ההלכה, אפילו לא היתה מחשבה שלשמור נגיעה זו לא אופציה.
כנראה שאני מגיעה מסביבה יותר דוסית.
הבנים סביבי כולם בוגרי ישיבות הסדר וגם הבנות תורניות.
ברור לי שלכך גם אחנך את ילדיי, זו ההלכה ולפיה יש לפעול.
איךתתעלמו ממני

עוזרים לבת/בן זוג שלא רוצים לעזור לעצמם?

קשה מאוד. כואב מאודהסטורי

לפעמים אפשר לזעזע, אבל הרבה פעמים המקסימום שאפשר לעשות - זה להיות נוכח כשצריך. שהיא/הוא ידעו שאם ירצו עזרה את/ה שם.

וכן, הבדידות במצב כזה היא נוראה, חשוב שגם לך תהיה תמיכה.

בהצלחה רבה

אי אפשר כל כך 😕נעמי28

משנים בעצמנו דינמיקות שתומכות בבעיה, הרבה פעמים יש כאלה

, ונותנים לו להרגיש שאנחנו איתו ושקיימת עזרה בחוץ.

הלוואי והייתי יודעתתעלמו ממני

מה אני יכול לשנות

לא בידיים שלנו בשום צורהמשה

אנחנו עושים מה שאנחנו יכולים. בצד שלנו. אם הם יצטרפו? מעולה. אם לא, לא בידיים שלנו.

אמoo

בנאדם מבוגר שלא רוצה עזרה

אי אפשר לתת לו אותה בכוח

ואולי הוא לא צריך את העזרה הספציפית שמציעים

אפשר לשאול אם אפשר לעזור בדרך כלשהי

ובעיקר לכבד את ההחלטה שלו

כי זה העזרה הראשונה שאנשים צריכים

הכלה

ואם יש מחיר להחלטות שלו

שישא אותו בעצמו

ולא יפיל על אחרים

היא רוצה עזרהתתעלמו ממני

אבל לא שום דבר ספיציפי

אנחנו נשואים

אני נושא בהשלכות גם אני ארצה וגם אם לא

היא רוצה עזרה.. אומשה

היא רוצה לרוקן אותך כדי שלא 'תפריע' לה לצנוח?

משפט מעניין, אתה חושב שיש כאלו ש"נופלים" על השנימתוך סקרנות

רק כדי לרוקן אותו?

יכול לחדד קצת?

זה לא נעשה בצורה מודעתנעמי28

למשל אדם עם דפוס קורבני שואב את האנרגיה והכוח שלו מה"אשמים".

ואני לא יודעת אם זה המצב, אבל אדם קורבני דוחה לפעמים כל עזרה בטענות שונות כי יותר נוח להישאר בעמדה הקורבנית שבה אין אחריות, רק הטחת אשמה, וכל האחריות בידי ה"אשם".

משה

והרבה פעמים בקשת עזרה זה שינוי רדיקלי בחיים.

רוצה עזרהתתעלמו ממני

שאלה אחת, שורה אחת, שטומנת בתוכה כ"כ כ"כ הרבה כאבנגמרו לי השמות

וגם השם של הניק ממש כואב

אז קודם כל - אנחנו לא מתעלמים ממך!

אנחנו רואים אותך ❤️

והכאב שלך נראה. וקיים. ונוכח.

גם הכאב אל מול בן/בת הזוג שחווים את הקושי

וגם הכאב שלך לאור כל ההשלכות של זה עלייך ועל המשפחה כולה.

זה אכן קשה מאוד מאוד.

כמו שכתבו בחוכמה לפניי, אדם צריך לרצות לעזור לעצמו בראש ובראשונה, שזה יבוא ממנו, וכל דבר אחר חיצוני לו פחות אפקטיבי.

אבל מה שכן אפשר לעשות מהצד שלך (כותבת בלשון נקבה כי לא יודעת אם את אישה או גבר, אז אם אתה איש פשוט להפוך את זה) - הוא להנכיח ולהניח את הצד שלך. את הכאב שלך. את הקושי שלך. ואת כל הלב שלך אל מול זה.

כן, ממש לומר את הגבול האנושי שלך. בצורה שמתמקדת בך ובמה שאת חווה. ובמה שאת צריכה שם, ובמה שלך כואב שם.

חשוב כן להציב את הצד הזה. לא להתעלם ממנו. כי הוא לא שקוף, כי את לא שקופה, וכי את עוברת הרבה.

ולהיפך, עצם ההנכחה הזו יכולה הרבה פעמים לתרום (אפילו אם רק חלקית) לכיוון הנעה של הגלגל קדימה אצל הצד המתמודד. כי הוא מבין ורואה וזה מונכח מה שעובר בן/בת הזוג האהוב/ה שלו. כי הוא מבין את ההשלכות. וכי זה יכול לתרום למוטיבציה גם לשינוי, גם אם בינו לבין עצמו אין כוח לזה, זה יכול לעזור למצוא את הכוח. אפילו בצורה התחלתית.

לכן הכיוון של כן לתת ניראות לכל מה שאת חווה

גם בינך לבין עצמך

וגם להנכיח לבעלך בצורה שמתמקדת בך היא חשובה.

מעבר לזה אפשר כמובן להתפלל, הכוח של התפילה הוא עצום.

אפשר גם למצוא קבוצת תמיכה של נשים למתמודדים (או גברים שנשואים למתמודדות) שקיימת ולקבל משם כוח.

אפשר גם לקבל ליווי ותמיכה מקצועית עבורך כדי לעבור את זה עם יותר כוחות ועיטוף וליווי והחזקה וכמובן לתת *מקום* לכל המתחולל בך.

אפשר גם להקל מעצמך בכל מה שקשור למיקור חוץ, הורדת הסטנדרטים, עזרה כלשהי בכל תחום שהוא, וכמה שיותר להתאוורר בעצמך.

ואפשר גם להגיד ש*לך* ו*עבורך* כן חשוב שהוא ילך לטיפול מותאם ומקצועי, רק כי כ"כ קשה לך בצורה הזו. זה כמובן תלוי בו אבל לפחות להניח ולהנכיח את זה.

שולחת חיבוק גדול גדול

ואומרת פרק תהילים לישועה שלמה ב"ה

(ואם תרצי שאצרף תגובה ארוכה שכתבתי בעבר על הנושא הזה שבו אחד מבני הזוג מתמודד עם בן/בת זוג שבקושי אישי - כתבי לי ואנסה לחפש אותה ב"ה ולצרף)

שיהיו רק בשורות טובות ב"ה 🙏🌷

תודה על המיליםתתעלמו ממני

מעריך

אני גבר וכתבתי על אשתי

אממ הייתי שמח לשאול אותך על מה שכתבת

אבל פחות פה על גבי הפורום

ואני לא יודע אם זה בסדר לך לפנות אלייך במסר

אחרי השרשור שמעליךנגמרו לי השמות

וכל מה שהיה בו (השרשור עם הכותרת "חבוט") אני בכנות כבר לא יודעת מה לענות לך על השאלה ששאלת.

בדיוק הגבתי עכשיו לפותח השרשור ההוא, ואני עדיין עם כל הרושם של מה שעשה השרשור ההוא ומה שהוא פנה ככה בפרטי לעוד ועוד נשים,

אז חוששת פשוט לכתוב שכן אפשר.

אני כן אגיד, למקרה שאתה לא קשור אליו בכלל (זה פשוט שהמילים שלכם יצאו דומות. אולי במקרה. אבל גם הוא כתב תודה ומעריך וגם הוא היה במצוקה וגם הוא פנה בפרטי (ולא עניתי) אז כבר לא יודעת מה לחשוב.

עכשיו שיהיה ברור - אני לא אומרת שאתה והוא זה אותו אחד, בכלל לא.

אני כן אומרת שאחרי שנכווים שוב ושוב ושוב אז באמת "כל הנכווה ברותחין נזהר בצוננים".

וזה בדיוק מה שכתבתי לו בשרשור ההוא - שמה שמעשה כמו שעשה גורם זה לתת פחות אמון באחרים וזה פשוט לא פייר כלפי מי שבאמת זקוק לעזרה אמיתית, ולמי שכל כוונותיו טהורות, ולמי שבאמת כן צריך לתת בו או בה אמון. זה עושה להם עוול כי כבר יותר קל לחשוד, כבר נכוו, כבר יש פחות אמון מטבע הדברים, ופחות רצון להשקיע אנרגיה ומחשבה וכו' ובסוף מסתבר שזה למטרות רעות.

אז אם המטרה בפנייה במסר היא למשהו נקודתי וענייני שאני יכולה איכשהו לעזור בו - זה בסדר. וגם זה רק בגבולות הגזרה של מה שבהתמחותי וביכולתי ורק מה ששייך ומתאים ונכון ולא בכל התייעצות שהיא זה יהיה נכון כלל.

אבל כל דבר שהוא לא כזה, כל דבר שבא לפתח שיח כלשהו בפרטי, או כל דבר שאני בכלל לא כתובת לעזור בו, או כל דבר דומה לכל אלו - אז לא. ואומרת זאת מראש. אני לא עונה על הודעות כאלה, וגם כשכן כי עוד לא הבנתי ונתתי אמון בטוב של האדם באשר הוא אדם - אם יש איזושהי הרגשה של חשד שעולה בהמשך אני לא עונה יותר. ובכובע של המנהלת אם נשים נוספות כותבות לי בפרטי אני גם חוסמת או מעבירה הלאה או מה שאפשר לעשות. אז מראש כותבת את זה כאן גם לכל מי שקורא באופן כללי.

אז אם כל זה לא קשור אליך מתנצלת מראש שכל זה "נפל עליך", זה פשוט קורה בדיוק אחרי כל מה שהיה בשרשור ההוא. וכן כדאי להזכיר זאת באופן כללי, אז אל תיקח אישית אליך אם זה לא שייך לך, אלא רק כהזדמנות להזכיר זאת לכולנו.

ובכל מקרה שיהיו רק בשורות טובות והצלחה רבה בהכל.

הכל בסדרתתעלמו ממני

מובן

אפשר לעזורshindov

לקחת יעוץ לבד, היועץ יוכל לתת עזרה בנושא הזה. במקרה הצורך יפנה לטיפול.

מתפללים, אמפתיה והכלהשוקו.אחרונה

ומנסים להפעיל בעדינות מעגלי השפעה משפחה חברים וכו שיסייעו לו לפנות לטיפול ועזרה מקצועית בתחום הרלוונטי לו

ואז הבנתי שהוא נגדי. 😵נגמרו לי השמות

הוא בעצם נגדי ולא בעדי כמו שחשבתי כל הזמן.

הוא מציג מצג שווא, תרתי משמע.

מציג ש"אני כאן בשביל להועיל, בשביל לעשות לך את החיים יותר טובים ומאושרים וקלים"

אבל הוא רוב הזמן משקר.

ואז אמרתי לעצמי רק להתבונן

להתבונן בו, ובי, ובהאם הוא באמת בעדי? האם הוא באמת גורם ליותר אושר?

והתחלתי רק להביט.

פעם אחת הבטתי וראיתי שבאמצע שיחה מאוד משמעותית עם הילד הוא הפריע לי. ותפס את מקומו של הילד. ובעצם בא על חשבונו. ועל חשבוני. ועל חשבון הערך שלי באימהות.

המשכתי להביט, מה היה לו כ"כ דחוף להפריע לי כך לקשר עם הילד? אז הוא ענה: "אה בטח שזה חשוב. הרי שמעת "ביפ!" של הודעה, או צילצול, או אפילו לא שמעת כלום רק ראית אותי - את הריבוע השחור הזה שאני. 

הטלפון שלך.

המסך.

המסיח.

שכל הזמן גורם לי להיסח.

באמת כששמו כן הוא אמרתי לו: "אתה מסיח. ואתה ממסך. אתה מסיח אותי מהחיים האמיתיים שלי. ואתה ממסך את כל מה שבאמת חשוב.

אתה הטלפון שלי.

אבל אני הבנתי אותך, אתה רק מתחפש שאתה בעדי בעוד רוב הזמן אתה ממש נגדי.

ונכון שיש לך גם בני משפחה אחרים בדמות מסכים אחרים, אבל אתה הראש. אתה הכי.

וכולכם באתם אליי לשם מה? 

איך אני אזכור איתך מה עיקר ומה תפל?

אני רוצה לזכור שקודם העיקר.

ורק אח"כ התפל, כשיש פנאי.

אבל אתה? אתה כל הזמן משקר לי אחרת.

פעם אתה אומר לי שהודעה באיזו קבוצה נידחת יותר חשובה מההתלהבות של הבת שלי כשמספרת לי משהו, ואני מקשיבה לך, והולכת אליך, ולא אליה. גם אם עצרת אותי באמצע. אני הולכת שבי אחריך.

אתה באמת שובה, אבל במובן הרע של המילה, אתה לוקח בשבי את הערכים ואת האידיאלים ואת מה שעיקר ואת המהות ואת מה שחשוב לי!"

ופעם אחרת אני מדברת עם חברה פנים מול פנים ואז אתה שוב עושה את זה. הפעם אצלה. והיא עונה או מתעסקת וגוללת עוד ועוד, ופעם אני, ואיפה השיחה פנים מול פנים שלנו נעלמה? למה אתה תמיד מקום ראשון בעצם? למה אתה תמיד בא על חשבון ההווה שלי והחיים האמיתיים שלי?

וכשאני ממשיכה להביט אני רואה שפעם אחרת אתה פשוט גונב לי את הזמן. כן. אתה לא רק מסיח ולא רק ממסך אתה גם גנב.

פעם רציתי לכתוב עליך פתק "גזלן זמן" וככה להשאיר אותך בצד, בפינה. עם השלט שראוי לך.

אתה יודע כמה זמן גזלת לי בחיים?

למשל יום שישי, שהוא כ"כ קצר, ומה אני צריכה את כל הגלילה האינסופית הזו בך ואז להגיע עם לשון בחוץ ולחץ אטומי לשבת?

ומוצאי שבת, ורק יצאה השבת וכבר אתה אומר לי: "הו תראי כל מה שהפסדת! מהר מהר תתעדכני ותמשכי ותגללי עד לפנות בוקר כי הרי יש כ"כ כ"כ הרבה מה..."

ואתה גוזל לי זמן עם המשפחה שלי. וזמן לזוגיות שלי. וזמן לילדים שלי. וזמן לעצמי. וזמן למחשבות. וזמן לעשייה.

כן, אתה גורם לי בעצם להיות צרכנית בלבד

ולא יצרנית

מי אתה? אתה באיזו תחבולה לעשות את כולנו צרכנים?

ואיפה כל היצרנים שבנו?

אנחנו כבר פחות ופחות יוצרים. מעצמנו. ורק צורכים. אותך. וממך.

נהיית המורה שלנו, הרב שלנו, המנהיג שלנו. אתה מחליט הכל, ואנחנו אחריך, כן, שבי אחריך...

אתה חושב שזה כל מה שראיתי בהתבוננות עליך? לא. מסתבר שיש לך עוד הרבה רע בשרוול, במסך. כזה ריבוע קטן אתה וכ"כ מזיק?

אתה יודע למה עוד אתה גורם לי?

אתה גורם לי לחיות במקטעים. הכל מקטעים ולא מסודר.

אתה משליך את הסדר והבהירות לפח וכל הזמן מורה לי לעבוד במקטעים.

"אוקיי אז תבשלי, בסדר, אני לא מונע ממך, בבקשה - תבשלי".

ואז אני מבשלת. אבל אז - אתה שם. על השולחן, או קרוב, ומצפצף, וגם שאתה על שקט אתה עדיין שם קורא לאצבעות ללחוץ עליך ולראות "מה פיספסתי בזמן שהכנתי את התבשיל הזה?"

ואז ככה במקטעים במקום לבשל רצוף - אני אומנם מבשלת - אבל כפול 2 מהזמן וכפול 10 בחוסר ריכוז ובחוסר פניות, והכל בגללך.

המקטעים הבלתי פוסקים האלה, בכל נושא שהוא ולא רק בבישול, כשאני באמצע עשייה אתה מגיע וקוטע.

והמקטעים האלה הם כ"כ מבלבלים

אין ריכוז

אין בהירות

אין פניות

אין צלילות הדעת

אין ישוב הדעת

יש הסחה

יש בילבול

יש מיסוך

מקטעים מקטעים כאלה שגם מבלבלים 

וגם מסיחים מהחיים עצמם

וגם טורדים כשכבר כן עושים משהו אחר

כי "מה עכשיו אני מפספסת"? 

אז תמיד יהיה הלחץ הזה להספיק ולא לפספס במסך שום דבר, בשום תחום

כאשר במהות בעצם מפוספסים החיים עצמם.

אז נכון, רציתי לכתוב עליך "גזלן זמן"

כי הבנתי והבנת גם אתה כבר שלא רק זמן אתה גוזל

אלא גם ריכוז, גם חיים, גם מהות, גם חשיבה, גם יצרנות ולא רק צרכנות, גם החלק הגבוה באדם, אדמה לאלוק, הרי כמה יצרתיות ועוצמות יש בנו כבני אדם!

אבל אתה כמו במזימה כלל עולמית לנתק אותנו בני האדם מעצמנו בכוח.

אבל בכוח מפתה שמתחפש לטוב.

ממש כמו עשיו אתה בפרשת השבוע. רק מתחפש לטוב. אבל אתה רע.

אז אולי עד שבאמת אכתוב עליך איזו מדבקה כזו של גזלן זמן (ואולי לא מדבקה אבל לפחות בראש שלי?), לא משנה, בינתיים החלטתי להתחיל בפועל:

קודם כל לזהות שאתה נגדי. רוב הזמן. ולא בעדי. ואתה לא תעבוד עליי יותר!

ואז כל יום לראות: מה יש לי להספיק היום?

ומה חשוב לי שאעשה ושיקרה היום?

ורק אחרי בירור כל הרצון

ורק אחרי בירור כל המהות של החיים עצמם

ורק אחרי כל ההספקים גם שכל מה שיש לי להספיק טכנית -

רק אז אפשר להקדיש זמן תחום גם לך, הטלפון, המסך. וגם אז לצרוך בך רק תוכן שמקדם אותי.

אבל הבירור הזה הוא כבר נפרד ואני אמשיך להתבונן גם בו, אבל קודם כל זה.

אז לפחות להיום, אנסה את זה.

כי זה חשוב.

כי אני רוצה בעצם להיות בעדי

ולא נגדי.

כהתחלהנגמרו לי השמות

לקחתי לי 3 תחנות קטנות ביום.

א. לקחתי לי את ברכת המזון.

ממש לשים אותך בחדר אחר בזמן הזה, או מינימום לכסות אותך במגבת שלא אראה אותך - ולברך.

ב. בזמן עם הילדים כשחוזרים מהמסגרות לפחות - אתה או בחדר אחר או מכוסה במגבת. שלא רואים ולא שומעים אותך.

ג. בבוקר או לפני השינה להביט החוצה לשמים ופשוט לנשום את האוויר, להביט, ולהינות מיופי הבריאה, אפילו דקה אחת כזו. כשאתה לא נמצא ולא נוכח ולא בהישג יד ועין ואוזן בכלל.

ורחוק מהעין ורחוק מהאוזן ורחוק מהיד - רחוק מהלב.

כצעדים ראשונים זה עולם ומלואו לברך בפניות הזו, לדבר בפניות הזו, לנשום בפניות הזו, חיים!

איזה כיף לחיות באמת

את החיים עצמם 😊

ואפשר גםנגמרו לי השמות

לזכור בתוך סימן היכר עם הומור:

"צדיק, כבר הנחת?" (תפילין)

"צדיקה, כבר הנחת?" (את הטלפון בצד)

וככה נזכור בכל יום האם כבר "הנחנו"

המסך הוא מסךמשה

עוצמת ההתמכרות שלו היא בעיקר בגלל היכולת המטורפת שלו והעוצמה שלו. והתועלת שבו.

רק שעכשיו אני עושה משהו אחר.....

נכון,נגמרו לי השמות

כמו בהרבה דברים שיש להם פוטנציאל טוב גדול וגם פוטנציאל רע/פגיעה גדול ותלוי בנו בעצם לאן ניקח את זה.

ניסיתי להתייחס לנקודה הזו בפסקה שכתבתי בסוף: "ורק אחרי כל ההספקים... - רק אז אפשר להקדיש זמן תחום גם לך, הטלפון, המסך. וגם אז לצרוך בך רק תוכן שמקדם אותי.

אבל הבירור הזה הוא כבר נפרד ואני אמשיך להתבונן גם בו, אבל קודם כל זה."

כלומר התייחסתי כאן לעצם הגזילה של הזמן שבאה *על חשבון* דברים אחרים וחשובים לנו, ערכים שחשובים לנו, מהות ומטרות והחיים עצמם, שהרבה פעמים המסך (ובעיקר הטלפון במקרה שעליו כתבתי אישית) פשוט שואב ושובה וגוזל את הזמן שלנו לחיים עצמם.

וברור שכשכן מקדישים זמן למסך (לטלפון במקרה הספציפי הזה) יש בו פוטנציאל טוב ופוטנציאל פחות טוב והכל תלוי בנו מה ואיך נשתמש בו ולא רק כמה.

כלומר אחרי הכמה שלא יבוא על חשבון החיים עצמם, אתקדם גם לאיך ולמה בתקווה ובהשתדלות שגם המה וגם האיך יהיו תמיד ממוקדים רק לטובה ב"ה.

(כמו בעצם הכתיבה כאן של הפוסט הזה שבו השתמשתי במסך, ובתקווה שלטובה, והמיקוד שלי מול עצמי שזה יהיה במקומות כאלה שהם לטובה ועם תועלת ולא במקומות חסרי טעם וחסרי תועלת של גלילה אינסופית במשהו לא מקדם ולא תורם או חלילה במקרים יותר גרועים של שימוש במרחב הזה לרעה חלילה או כל תחום אחר שבו ניתן להשתמש באותו טלפון או באותו מסך גם לטובה וגם לרעה חלילה).

כאשר המטרה המרכזית שהייתה לי בהתבוננות הזו היא ליצור מציאות שבה אני האדם שולט ומנהל את המסך (הטלפון כאן) ולא הוא מנהל אותי ולא הוא שולט בי ובזמן שלי.

וזה כמובן נכון גם למה ולאיך - כל עוד אני מנהלת ושולטת במה ובאיך והמה והאיך לא מנהלים אותי - מצוין.

פשוט לצערנו הרבה פעמים המסך, הטלפון, שואב גם זמן, גם מה וגם איך והוא בעצם מנהל אותנו ולא אנחנו אותו (בתחפושת כמובן שאנחנו כן, אבל זה רק מצג שווא כאמור כמו שניסיתי להעביר בכתיבה).

הייתה לי שיחה מעניינת על זה השבועמשה

לבחורה בצד שני של השיחה (אחות של שכן) יש ילד בגיל של הבן שלי. היא התחזקה וכתוצאה מזה מתעקשת שלבן שלה לא יהיה סמארטפון. מסיבות דתיות (לה עצמה יש).

אממה, הבחור חנון כבד. כמוני. לא מסתדר עם הכיתה שלו, לא מסתדר עם העולם. הפסיק ללכת לבית הספר כי ממש רע לו שם והמצב שלו התדרדר דרמטית.

סמארטפון עם רשת חברתית שמתאימה למצב שלו ועם חברים ברמה גבוהה היה משדרג לדעתי פלאים את החיים שלו. הוא לא היה צורך שם זבל בגלל תכונות הנפש שלו, הוא היה צורך שם תוכן שמעניין אותו וכל הקונפליקט עם בי"ס היה נעלם כשהיו לו חברים במקום אחר.

מבלי להתייחס למקרה הספציפי הזה,נגמרו לי השמות

(ורק כי אפשר לצלול שם לעוד המון עומקים ורבדים נוספים, מציאת איזונים, מציאת יתרונות נוספים, התאמה באמת לאותו ילד וכן הלאה),

זה בדיוק זה - ודאי שניתן להפיק גם הרבה מאוד טוב מהמרחב הזה. זה נתון ודאי ומאוד גדול ועוצמתי כמו שכתבת מבחינת התועלת שלו.

רק פשוט שנזכור (בכתיבה כאן כיוונתי לעצמי בראש ובראשונה, שאני אזכור) להגיע למציאות שאנחנו רואים את התמונה השלמה בבהירות, מבינים מה היתרונות וגם מה החסרונות של המרחב הזה, ומגיעים למצב שבו אנחנו מנהלים את זמן המסך ואת המסך עצמו ולא הוא אותנו. גם בכמה, גם במה, וגם באיך.

ובתוך זה כמובן דואגים שלא נפספס את החיים עצמם, את הערכים שלנו, את המשפחה שלנו, את הילדים, את עצמינו, את היצירתיות שלנו ולא רק הצרכנות וכן הלאה.

זה נכון כמובן גם לסמארטפון. להגיע לכך שנרוויח את התועלת מבלי להיפגע בדרך. לראות גם את המחירים, לעשות מה שניתן כדי להימנע מלשלם את המחירים (כמו סינון תוכן והגבלת זמן וכו') ואז בתוך מרחב בטוח אפשר יותר להינות גם מהתועלת שניתן להפיק.

רק שאם המרחב עצמו לא בטוח או גורם לי לגזל זמן או לפיספוס החיים עצמם - פעמים רבות יצא שכרי בהפסדי. וכדאי באמת לחתור ל"גם וגם" הזה - גם יצירת מרחב בטוח מכל הבחינות, גם יצירת מציאות שאני שולטת ומנהלת את הכמה והמה והאיך שלי, גם שהערכים שלי והחיים שלי עצמם לא מתפספסים, וגם שאני מגיעה לתועלת מהמסך.

וכאמור יש עוד הרבה מה להאריך

ועוד משהו על סמארטפוןמשה

מי שקורא את הפורום המקביל של הרגישים שמע אצלי ולא רק אצלי את המושג "הצפה".

במצב הצפה, הגוף סובל מאוד ממשהו ומוכן לעשות הכל כדי להפסיק את הסבל. הרבה מאוד פעמים "הכל" זה הסלולרי הזה.

כלומר, העניין זה בכלל לא הטלפון. הוא לא מעניין. הוא סתם. העניין זה שיש לי עכשיו הצפה ואני סובל. בשנות התשעים כשהיה לי רע בבי"ס הייתי מסתובב עם רדיו ושומע חדשות בהפסקה (כן החדשות של שנות אוסלו הארורות). אז המורה החרימה לי את הרדיו. זה לא פתר את הבעיה. הבעיה הייתה שהיה לי רע בהפסקה ושבכללי המקום הזה היה לי מקום לא בטוח. סביר להניח שאם הייתי היום ילד בבי"ס הייתי מסתובב עם סמארטפון גלוי או סמוי בשביל לברוח מאותה בעיה. ואז המורה הייתה מחרימה אותו. זה נחמד, זה לא היה פותר את הבעיה.

כמובן שמה שצריך לעשות במצב הזה (וזה במידה רבה המקצוע השני שלי) זה למצוא את שורש ההצפה. ולפרק אותה בעין אוהבת ולא ב"מלחמה עם המכשיר הנייד". הוא סתם מראה.

בעלי נהיה ירוק משוגעאנוני.מית

אנחנו משפחה רגילה לגמרי. זוג וכמה ילדים. בעלי לאחרונה נתפס לכל הסיפור הירוק והחליט שאוטו זה דבר מזהם ותופס מקום וכל זה. אמרתי לו שבשבילי זה קו אדום ואני זקוקה לרכב. אז הוא הפסיק ליסוע איתי.

בשבוע שעבר היה לנו מפגש עם הילד אצל איש מקצוע.

הבעל החליט להגיע עם הילד באופניים. עד כאן מתוק וחמוד. הגיעו רכבו על הכביש (אני רועדת מפחד שיקרה להם משהו), קשרו את האופניים. הגיעו בזמן.

אני בינתיים חיפשתי חניה. לא מצאתי. חניתי בסוף בחניון רחוק והגעתי באיחור. מבטים של "אמרתי לכם" ו"מגיע לך" רגילים.

בדרך חזרה אני מגלה ששכחתי כרטיס אשראי ואי אפשר לצאת מהחניון הזה בלעדיו. אני כותבת לבעלי שיבוא להוציא אותי מהחניון והוא שלח אותי להסתדר לבד ולנסות לשלם עם הפלאפון ושזה בעיה שלי שבכלל יצאתי עם רכב למקום שלא צריך. טוב, ניסיתי וזה עבד בסוף. אבל הרגשתי כל כך רע עם הסיטואציה. הייתי שם לבד ואף אחד לא בא לעזור לי רק בגלל ש"העזתי" לצאת עם רכב לארוע.

מאז שהבעל נתפס לאופניים הוא והילד הבכור חוגגים על זה. זה ממש נחמד שאבא ובן רוכבים, אבל שאר הדברים שקורים. הוא לא מוכן יותר לקחת את האוטו למוסך כי הוא "שלי" (מי בדיוק סוחב לו את הקניות?) וכל מיני דברים כאלה. אז כאילו הוא לא מפריע לי לנהוג אבל בפועל הוא משאיר אותי לבד עם הארוע, ועם להעביר טסט, וכל הדברים האלה.

אי אפשר לטייל כי צריך להביא את האופניים (אני לא יציבה וכבדה מכדי לרכב עליהן) ואחרת הם פשוט לא רוצים לבוא. אין לי כח להיסחב באוטובוסים או לחכות להם וללכת אליהם, פשוט לא רוצה.

אויש נשמע לא פשוט בכלל.קל"ת

מבינה מה את אומרת, הוא סוג של מפעיל עלייך מניפולציה.

זה כמו הרי שזוג נשוי 2 הצדדים מכבסים את הבגדים של שניהם, שוטפים כלים של שניהם ולא כל אחד כשלעצמו. כך גם לגבי הרכב..גם אם כביכול בשימוש הוא רק "שלך" הוא כן צריך לשתף פעולה בתחזוק שלו ולסייע לך כשאת עם הרכב.

ניסית לדבר איתו שיחה נינוחה וגלויה על העניין?

בלי להכנס לסוגיות, זה מעבר לג.ג רגיליםהעני ממעש

ממה נובע

מה עד כעת התול של הבית

והיחסים ביניכם ועם / מול הילדים

כדאי לעבוד בשני כיוונים:נגמרו לי השמות

הכיוון הראשון - בינך לבין עצמך פנימה.

לנסות לראות רגע את המעבר, את הבפנים של בעלך.

כיוון שנשמע שנוצר אצלך מעין ציור של הדבר עצמו "להיות ירוק" כמשהו שלילי או לפחות לא חיובי, והמוח מצמיד לכך את המילים "ירוק משוגע" / "הסיפור הירוק... וכל זה" כלומר יצירת משמעות של איזה משהו לא הכרחי במקרה הטוב ומעצבן, שטותי, מוגזם, "חופר", ומיותר במקרה הפחות טוב.

עצם הגישה והתפיסה שיש לנו במוח על הדברים יכולה להקרין גם פנימה באיך נחווה כל דבר שקשור לזה, וגם להקרין החוצה בפן הזוגי באיך בן/בת הזוג ירגישו שאנחנו חושבים על הנושא.

והכל כמובן קשור להכל.

לכן מיקוד רגע פנימה להבין - על איזה צורך פנימי זה יושב לבעלי?

איזה ערך הוא רואה בכך, בפנים של זה?

(למשל ערך של שמירה על הסביבה, של גדילה כאדם שלפתע דברים חשובים שלא ראיתי קודם או לא ייחסתי להם חשיבות קודם תופסים מקום, ואני כבןאדם משתנה ומתפתח בוחר רגע לעצור ולתת מקום לערכים האלה שבתוכי, וכן הלאה...)

איפה אני יכולה דווקא להעריך את הצעד הזה שלו, לראות בו שורש חיובי של ערך או אידיאל שהוא מנסה לממש כך?

וגם לעשות את אותו דבר על עצמך.

על הצרכים שלך כאן.

מיקוד פנימה ולראות - ואיפה כאן הצרכים שלי?

מהם כאן הערכים שלי?

מה כאן חשוב לי ויקר לי?

(למשל אם זה ערך של שותפות, ביחד משפחתי, יכולת לצאת בהרכב משפחתי בקלילות יותר כדי ליצור זמן וחוויות זוגיות ומשפחתיות, ערך של ניראות וכן הלאה...)

לאחר מציאת הצורך והערך הפנימי של כל אחד מכם ניתן להתקדם הלאה ביתר בהירות.

וכאן זה הכיוון השני: בינך לבין בעלך. כלומר בדינמיקה הזוגית.

כאן כדאי (שוב, לאחר שמבוררים ומעובדים עם עצמנו, כל אחד עם עצמו ועם הערכים והצרכים שלו, במובן היותר פנימי של הדברים) לפתוח בצורה מסודרת ובתקשורת מקדמת את הנושא הזה של "הירוק":

כלומר ממש ליצור מרחב שיחה רגוע, בפניות שלמה, ופשוט לשמוע ולהשמיע אחד לשנייה ואחד מהשנייה.

לשמוע, לעומק, להבין, לעומק, לתת ניראות לכל הבפנים הזה שבסעיף הראשון, לשמוע מבעלך למה (ל' בקמץ) זה בכלל חשוב לו? מה שם משמעותי עבורו? מה זה גורם לו להרגיש?

וחשוב שההבנה וכל השיחה תהיה אצל שניכם ממבט סקרן שבא להקשיב לשני/ה על מנת להקשיב, ולא להקשיב על מנת לענות ולא ממבט ביקורתי/מאשים.

וכמובן לאחר שאת שומעת זאת מבעלך - תאמרי גם את את כל הלמה שלך - את כל מה שזה גורם לך להרגיש, את כל מה שחשוב לך, את הלב שלך.

ובאמת לזכור שאנשים גדלים, משתנים, מתפתחים, וזה בסדר גמור שערך שלא היה עד עכשיו בקדמת הבמה אצלנו פתאום כן יהיה. זה לא משהו רע, אלא גדילה והתפתחות.

לכן לראות זאת ברובד היותר פנימי של מציאת המשמעות וכל הפנימיות של הדברים אצל בעלך יכול לעזור גם לך וגם לו וגם לכם כזוג.

ועל גבי זה ודאי גם למצוא את הערכים שלך ולתקשר אותם נכון.

ובצורה כזו, שאתם מתקשרים את הלב, בשפה של צרכים, בשפה של דיוק צרכים וערכים ומבט פנימה יותר ולא רק לרובד החיצוני - ניתן להגיע גם לפתרונות שיהיו טובים ונכונים *לשניכם*.

כלומר למצוא כאן את ה*גם וגם* ולא את ה"או או". למצוא איפה גם בעלך מרגיש שהערכים שלו יכולים להתקיים, וגם את מרגישה שהערכים שלך ומה שחשוב לך יכול להתקיים, יחד. ולא אחד על חשבון השני.

ב"הצלחה רבה יקרה

ומוסיפה דוגמא מהדברים שכתבתנגמרו לי השמות

לאיך זה יכול להיראות בפועל:

יש בדברים שכתבת הרבה מאוד תתי נושאים שכדאי לפתוח כל אחד מהם בצורה מסודרת.

גם העניין עם החניון.

גם העניין עם המוסך.

גם העניין עם הטסט.

גם העניין עם הטיולים.

גם העניין עם הנסיעות באופניים על הכביש שזה מפחיד אותך.

וגם העניין עם הנסיעות בכלל.

ממש לתת לכל אחד מהם מקום לעומק שבו שניכם מספרים מה חשוב לכם בכל דבר ואתם מוצאים את הפתרון שנכון לשניכם ולמשפחה כולה. שוב עם הרבה וניראות לצרכים של כל אחד ולמשמעות פנימה של הדברים כמו שפירטתי בהודעה הקודמת.

אז אם ניקח לדוגמא רק את עניין המוסך או הטסט,

כתבת: "הוא לא מוכן יותר לקחת את האוטו למוסך כי הוא "שלי" (מי בדיוק סוחב לו את הקניות?) וכל מיני דברים כאלה. אז כאילו הוא לא מפריע לי לנהוג אבל בפועל הוא משאיר אותי לבד עם הארוע, ועם להעביר טסט, וכל הדברים האלה."

אם נבודד רגע את הצרכים של כל אחד מכם:

את:

רוצה שותפות (כמו שהייתה לך עד עכשיו) עם לקיחת האוטו למוסף ולהעביר אותו טסט. אלו דברים שמאוד עוזרים לך שבעלך עושה ומוריד מעלייך ולא את צריכה לעשות אותם. יכולים להיות כאן עוד צרכים כמובן, אבל גם אם זה "רק" זה זה בסדר גמור. מותר לך להרגיש ככה ומותר לך לרצות עזרה ממנו בדברים האלה.

ובעלך:

יש משהו פנימי בתוכו שגרם לו לרצות להשתדל יותר בנושא השמירה על הסביבה והירוק, לכן מבחינתו לא כדאי אוטו, ומכיוון שאת רוצה עדיין את האוטו זה כמובן בסדר, אבל אולי הוא לא רוצה להיות "חלק" באוטו הזה שעבורו מסמל כרגע את האי-שמירה על הסביבה כמו שהיה רוצה לשאוף אליו. וזה גם בסדר גמור. מותר לו שיהיה לו ערך כזה ומחשבה כזו ורצון כזה.

אבל מה עושים כאשר זה מתנגש?

מה עושים שאם הוא לא לוקח את האוטו את נפגעת מזה ומרגישה לבד בודדה במערכה?

כאן באמת חשובה גם הניראות וגם התקשורת במציאת מה נכון לכם כאן.

אבל מתוך מקום שכן רואה ומכבד אחד את הצרכים של השני/ה. אחד את הערכים של השני/ה.

בעלך אותך ואת הצורך שלך בשותפות ולא להיות בודדה ולבד במערכה

ואת אותו ואת הצורך שלו להשתדל ככל יכולתו לשמור על הסביבה ועוד כל מה שיש שם בפנים, למצוא עוד את הערך שיש לו שם והמשמעות שיש לו שם.

כמו שקול פנימי בתוכך רוצה לומר לו: "בעלי היקר. אני מרגישה ככה כל כך לבד מאז שאתה לא רוצה את האוטו. ממש ממש לבד. בודדה במערכה ונשארת לבד ומאחור עם כל כך הרבה דברים ומקומות. עם האוטו, עם הטיולים, עם ההרגשה הזו שאני לבד. וזה מכאיב לי מאוד. אני לא רוצה להיות לבד, אני רוצה אותך איתי."

וקול פנימי בתוך בעלך שרוצה לומר לך: "אשתי היקרה. אני עובר כרגע דברים עם עצמי, וחלק מהתהליך שאני עובד חידד לי ערך או אידיאל שיש לי פנימה של לשמור על הסביבה וכל החשיבות והמשמעות של זה. זה כ"כ בוער בי כרגע ואני מנסה להשתדל כמה שאני יכול. נכון אני רק אדם אחד אבל ממש חשוב לי להשתדל כמה שאני יכול בשביל העולם שלנו, והעתיד של הילדים שלנו. ואולי יש לי שם עוד עומקים שמבקשים לצאת ולקבל ניראות והייתי רוצה לספר לך אותם, לספר לך את הלב שלי פנימה ומה עובר בתוכי פנימה והייתי רוצה שתראי את זה, שתראי אותי. ותמשיכי להעריך אותי גם אחרי שתדעי, כי חשובה לי ההערכה שלך אותי כאדם, זה מאוד יקר לי".

ואז על גבי הניראות הזו אפשר לחשוב יחד:

אולי אני הבעל כן אקח את האוטו למוסך, למרות שאני לא רוצה אוטו, אבל כן כדי לעזור לאשתי ולהקל מעליה ולתת לה את ההרגשה שהיא לא לבד כי זה משמעותי עבורה?

אולי אני האישה אשלם לאיזה אדם שמעביר את האוטו טסט (יש אנשים שממש עובדים בזה ויש לכל מוסך כמעט איזה מישהו כזה שמעביר את הרכבים טסטים) וכך גם אני לא אצרך להעביר וגם בעלי לא?

וכן הלאה לחשוב על פתרונות נוספים שיכולים להתאים לכם כאן.

תודה על זה !אנוני.מית

עכשיו כשאני מתייחסת לזה שוב אני חושבת שאולי זה נושא שהוא נפגע בו עד שהוא שינה כיוון ונהיה ירוק. כתבתי פה למטה. סחבתי הריונות קשים וכאלה והייתי זקוקה לאוטו בשביל פשוט לחיות. מדי פעם הוא היה לוקח את האוטו לסידורים אבל המשמעות של זה הייתה שהייתי תקועה יום שלם בבית ואף אחד מאיתנו לא אהב את זה.

אני אכן בודדה במערכה. לפני כן הרגשתי שהוא תומך בי ומחזק אותי ועוזר לי בזה שהוא מוותר על האוטו ועכשיו בעצם הוא פשוט ויתר עליו סופית ואז אני לבד "עם הרכב הזה שלך".

בשמחה, ואכן כדאינגמרו לי השמות

תמיד לצלול יותר לעומק של הדברים, כי בד"כ ההתנהגות או האמירה שאנו פוגשים ופוגשות מבחוץ זה רק "קצה הקרחון" ורק המעל לפני השטח של סיפור יותר רחב ויותר עמוק שנמצא שם מתחת לפני השטח.

וכאשר מצליחים לראות אותו בבהירות ובהבנה עמוקה זה עוזר גם להבנה עצמה כמובן, אבל גם לקירבה ואפילו גם לפתרונות.

לכן גם כאן, כדאי מאוד לשוחח בנינוחות עם בעלך על כל המקום הזה גם אצלו. ממש מההתחלה כמו שכתבת. ואיך הוא הרגיש, ואיך הוא מרגיש בהווה, ובכלל כל מה שיש בתוכו בנושא הזה, והמבט הסקרן והמשקיב הזה יכול לפתוח המון. ממש המון. וכמובן גם את לו

תגובה מהממת!יעל...

התגובה היחידה בעיניי בשירשור הזה, שבאמת מקדמת

ויכולה לתת כלים מעשיים לפותחת.

בניגוד לשאר התגובות, שרק מעצימות את הכעס והתסכול כלפי הבעל..

תודה רבה 🙏נגמרו לי השמות

סליחה שאני אומרפשוט אני..

אבל נשמע כאילו בעלך בן 16, הגיע לשלב שהוא צריך למרוד ולהרגיש מוסרי ונעלה, וכמו בן 16 טיפוסי - אין חשיבה על ההשלכות, הנפגעים והמציאות.

אולי הוא מזהם פחות את העולם, אבל אשתו עצובה ותקועה עם הרכב בחניון. באיזה עולם ערכי מעוות זה עדיף?

שמחה שיש קול שאומר את זהמישהי נשואה

יש נטייה כל הזמן לצייד את האשה ב:

תבדקי עם עצמך בלה בלה בלה....

ואולי לפעמים יש בעל שמתנהג לא בסדר?

בדיוק כמו שיש מצב שאשה מתנהגת לא בסדר?

ולא לא תמיד זה עניין של

בוא תבדוק עם עצמך איפה אתה צריך להשתנות

חוץ מהילד הזהנפשי תערוג
עבר עריכה על ידי נפשי תערוג בתאריך ג' בכסלו תשפ"ז 2:14

איך הוא "מזיז" את שאר הילדים ממקום למקום?

כי גם אוטובוס מאוד מזהם.

או שהוא ירוק ומתחסד על חשבונך ועל חשבון הילדים.

להעביר טסט,

תני למוסך לעשות את השירות הזה.

יעלה עוד כמה מאות שח אבל יהיה לך ראש שקט.

ותשלחי אותו לעשות קניות בסופר עם אופניים.

הוא מכבס את הבגדים?

הוא יודע איזה זיהום סבון הכביסה מייצר?

נכנס לשירותים? זה גם מזהם

גם לשטוף ידיים וכלים עם סבון.

אם ירוק, אז עד הסוף. לא?

מזון. גם אם הוא אורגני. ממש מזהם בתהליך היצור

עדיף ללכת ללקט עשבי בר.

אבל בתכלס,

כדי לא להתכנס רק בכעס עליו

תנסו יחד להבין מה מפעיל אותו לדבר הזה?

רצון בחופש?

רצון לשמור על הכדור?

להיות מוסרי יותר?

חיסכון כספי?

רק אחרי שתבינו את היסוד לכך,

תוכלו למצוא את עמק השווה בניכם

יש לי שאלה מעניינת לפנימשה

לפני כל הסיפור הירוק הזה - איך היו היחסים בניכם?

כלומר, יש לכם רכב אחד. אני מבין. אתם שניים. יש לכם ילדים. איך הייתה הדינמיקה שלכם?

איך הדינמיקה עם הילד?

הרכב היה בעיקר אצליאנוני.מית

הוא היה רוצה ליסוע איתו לעבודה ואני הייתי צריכה אותו כדי להקפיץ ילדים למסגרות ולחוגים. אז הוא נסע באוטובוסים ודי קיטר על זה.

מתישהו הוא עבר לאופניים והאמת שטוב לו. יוצא מוקדם בבוקר בבגדי ספורט ומתקלח בעבודה. ממש גילה את האור .

בתרגום לעברית פשוטהמשה

הירוק הוא ככל הנראה (בהסתייגות, בלי להכיר אותו) קשקוש שהוא מספר לעצמו כדי לא להודות שאין לו כח להתעמת איתך או שהוא הבין בשכל שאת זקוקה לרכב יותר ממנו ואין לו כח להתמודד עם זה.

כלומר לא איתך - הוא לא יכול לקחת לך את האוטו כי את (כמו שכתבת בעצמך פה למעלה) בהריון וסובלת. אז הוא מבזבז זמן ומתעצבן ובסוף זה מגיע לידי אין לי כח לאוטו הזה בכלל. אידיאליזציה למצב שהוא בקונפליקט פנימי מולו.

  1. הוא לא יבקש ממך את הרכב כי כל מה שהסברת פה שאת זקוקה לו. הוא יודע את זה .

  2. אבל הוא ימשיך לכעוס. הוא לא ויתר בלב שלם. הוא בעצם נכנע

הוא פשוט כועס בשקט וזה מתבטא ביחס שלו לכל הסיטואציה.

הוא רצה את האוטו, לא קיבל, אז הוא מצא לעצמו פיתרון אחר נפלא (שעושה לו גם בריאות ואושר בחיים, שעה רכיבה בבוקר זה בריאות ממש, טוב, חוץ מאוגוסט) ועכשיו הוא חוזר בתשובה שגילה את האור ואומר שאף אחד לא צריך מכוניות רק כדי שהוא לא יצטרך להתעמת עם הצורך והרצון שלו שהוא בעצמו לא מעיז להעלות.

ועכשיו הוא יתחיל למצוא לעצמו אימוני כושר ותחרויות אופניים רחוקות כדי לעשות אידיאליזציה מהסיטואציה. וזה נפלא כי הוא יהיה גבר בריא ואולי גם הבן שלך יצטרף אליו לזה.

מה מצב השיח ביניכם?shindov

לענ"ד, תפנו לרב בעל השכלה במדעי הטבעshaulreznik
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך ז' בכסלו תשפ"ז 1:35

למשל רב שיודע דבר או שניים על פיזיקה, זיהום אוויר וכיו"ב. אולי הוא יצליח לרסן את בעלך ולעזור להגיע לעמק השווה.

מה עניין להכניס ולערב רב?זמירות

במסגרת לימודי ההסמכה הסטנדרטיים לרבנות לא לומדים כלים טיפוליים או מקצועיים לפתרון סכסוכים זוגיים

הם צריכים ייעוץ זוגי מקצועי - ואכן ניתנה כאן (לעיל) התייחסות של יועצת מקצועית מנוסה מאוד

נכון, אבל יש כאן היבטים מדעייםshaulreznik

נניח שמראים לבעל ה"ירוק" באותות, במופתים, במחקרים ובגרפים, שהמכונית המסכנה שלו לא בדיוק תמיט שואה על כדור הארץ, ושאם הוא רוצה להיות עקבי, עליו לוותר על שימוש בחשמל ובשאר הטכנולוגיות?

שוב, מה הקשר להיות האדם שמוכיח זאת בעל סמיכהזמירות

לרבנות ונושא בתואר רב?

איך רב קשור לעניין?נפשי תערוג

גם שאתה הולך למוסך אתה מחפש מוסכניק שהוא רב?

גם רופא שהוא רב?

למה לא רופא שהוא מוסכניק?

אוליקל"ת

רק בגלל שהרבה פעמים דוסים יותר מחזיקים מדמויות רבניות.

לא שאני מצדיקה את הגישה או חושבת שזה נכון..

יש כאן ממד דתיshaulreznik

בבחינת "דייך מה שאסרה עליך התורה".🙂

מי אמר שהוא עושה את זה בגלל סיבה דתית?נפשי תערוגאחרונה

קפצתי לשאלה מהפורום השכן..פצלשן

איך יודעים מהי רמת המשיכה המספיקה בשביל להחליט להתחתן?

במשך מספר שנים שאני מחפש, הספקתי לפגוש כאלה שהיה ברור לי מהתחלה שיש לי אליהן משיכה חזקה.

לעומתן, היו כאלה שאהבתי אותן מבחינת אופי, וגם המראה היה אחלה, אבל לא הרגשתי משיכה חזקה אליהן (וכמובן לא היתה שום דחייה. כנראה, זה פשוט לא היה הסגנון שמדליק אותי באופן טבעי). כן היה לי רצון לתת חיבוק פה ושם, אבל לא היה לי רצון חזק להתקרב אליהן או לגעת בהן, גם אחרי חודשיים-שלושה. מישהו אמר לי שזו משיכה מספיקה בשביל להתחתן. כנראה שלדעתו המשיכה תתפתח אחרי החתונה, אחרת לא מבין איך זה מספיק. אבל מי אמר שהיא באמת תתפתח? ואולי היא לא?

ברור לי שעם אחת אני ארגיש משיכה חזקה ועוצמתית יותר ועם אחרת משיכה פחות חזקה. השאלה מה הרף הנדרש בשביל להחליט להתחתן?

ועוד שאלה בתור בעלי ניסיון.. ייתכן שלפני החתונה תיהיה משיכה חזקה ואחרי החתונה יתברר שאין באמת משיכה? ולהיפך גם ייתכן?

>>שימושית

לגבי השאלה האחרונה- משיכה זה דבר דינאמי ויכול להיות מצב שהיה משיכה לפני ואחרי החתונה לא ופחות מזה, וכמובן להיפך.

אם יש דחיה ואפילו אם פשוט אין משיכה אז לא חושבת שאפשר וראוי לבנות על אחרי החתונה אבל אם זה רק לא משיכה חזקה אני לא חושבת שזה נכון להוריד על זה.\

נסיוני האישי - שלא בהכרח משליך על מקרים אחריםהברדיצ'בר

אני רק יכול לשתף שהייתי באותה התלבטות כשיצאתי עם מי שהפכה לאשתי, ושההתלבטות האחרונה שנותרה לי לפני שהצעתי נישאוין היתה סביב השאלה האם רמת המשיכה כלפיה מספיקה. ובפועל - מהר מאד אחרי החתונה כל החששות התפוגגו. וגם כיום, אחרי סך שנים וסך לידות - אני לא יכול לדמיין משיכה חזקה יותר לאשתי. היא בעיניי יפיפייה ומושכת ברמה הגבוהה ביותר.

גם אצלי זה הדבר היחיד שאני מתלבט עליופצלשן

אז מה עזר לך להחליט שזה מספיק בשביל להתחתן?

כמה דברים עזרו ליהברדיצ'בר

קודם כל אני רוצה לענות על שתי שאלותיך האחרונות שהצגת בפתיחת השרשור:

כן, וכן.

לכן מה שעבד לי - לא בהכרח יעבוד לאחרים.

ובכן, מה עזר לי?

קודם כל הרבה תפילות וביטחון ב-ה'.

דבר שני - מוכנות נפשית לתת הכל ולבנות קשר של אהבה ונתינה והתמסרות גם על הצד שהמשיכה תתברר כקטנה ממה שאליו ציפיתי. וזה בנוגע גם לציפייה של המשיכה שלי כלפיה, וגם שלה כלפיי. ברוך ה', לא התאכזבתי.

ודבר שלישי - חישוב הסיכויים, האם במכלול העניינים/תכונות ושיקולים סביר להניח שאצליח למצוא מישהי אחרת טובה ממנה. ועבורי התשובה היתה ברורה שאין כמעט סיכוי לכך.

גם בכל דבר לא מושלם שראיתי אצלה - ערכתי השוואה בינה ובין דמות דמיונית של האשה המושלמת שאותה כיניתי - 'דמיונה' - וכל פעם הזכרתי לעצמי שדמיונה היא דמיונית והסחתי את דעתי מהנושא.

לא כל כך הבנתיפצלשן

החלטת להתחתן בידיעה שאולי לא תיהיה משיכה?

תפילות, מוכנות נפשית וחישוב סיכויים יכולים לעזור להתלבטות באופן כללי.

אבל אם יש נושא ספציפי שייתכן והוא חסר, איך הנ"ל עוזרים לפתור את ההתלבטות? צריך לתת לנושא מענה ספציפי..

היה ברור לי שתהיה משיכה,הברדיצ'בר

רק היה לי חשש שזו תהיה משיכה ברמה נמוכה, שאולי תהיה בבחינת 'פוחת והולך' עם הזמן.

ברוך ה' לא היה כך. אך אני מרגיש שהנכונות שלי להסתפק בפחות היתה מועילה לי במידה וחששותי היו מתממשים. אך חשוב לי להדגיש - אצלי זה לעולם לא הגיע למצב שהיה צריך לעמוד למבחן.

אם אתה מרגיש 'שיכות' אליה, זה בהחלט מספיקהסטורי

לא אומר להתחתן בלי רצון, בלי שמרגישים קשר נפשי. אבל לפעמים מרוב התבחבשות בכל מיני הגדרות סתם נתקעים ומסתבכים.

אם אתה מרגיש שיכות, חיבה, טוב לך איתה, יש לך צפיה לפגישות ולשיחות הטלפון - יש את זה. מעולם לא העסקתי את עצמי כרווק בשאלות הללו ויש משיכה, בהחלט.

כמובן, העבודה האמתית היא אחרי החתונה. כשיש מתחים, המשיכה יורדת וכשיש השלמה ושמחה הדדית - גם המשיכה עולה.

אתה חושב שהיא תישאר צעירה ונאה?אריק מהדרום

הבט על חמותך לעתיד, זו האידיקציה הטובה ביותר לאיך שהיא תראה בעוד 30 שנה.

הבט על אם חמותך לעתיד, זו האינדיקציה הטובה ביותר לאיך שהיא תראה עוד 60 שנה.

איך זה קשורנעמי28

כשאישתו תהיה בת 60 גם הוא יהיה בן 60 אחרי זוגיות ארוכה וקשר עמוק ואחר.

כרגע הוא מתחתן עם מה שהיא היום, והשאלה שלו סופר לגיטימית וחשובה.

זה באמת נושא שלוקחים עליו סיכון בעולם הדתי ומקווים לטוב.

יש משהו בדברייך, מצד 2 גם בקשר לקראת נישואין אפשרמתוך סקרנות

לנסות להתחבר למכלול של האישיות, ולראות אם זה מגביר משיכה.

אני כמובן לא המומחה הגדול, ואלו שאלות שגם אני שואל את עצמי, אבל מרגיש שיש לכל הפחות איזו שהיא בחירה גם בנושא זה...

מאוד אינדבדואלישבורת,לב

אני אישית לא הייתי מתחתנת ככה בשום אופן וגם לא הייתי מתקדמת.

אבל זה לא משנה מה כל אחד אחר מרגיש, משנה רק מה שאתה.

אם הייתי במקומך הייתי משקיעה בבירור עם מטפל לפני הכרעה כזאת גורלית.

צריך להיזהר עם מטפלים..קל"ת

לבדוק לפני ולפנים למי הולכים..יש כאלה שרק עושים נזק..

צודקת. ורק אעיר בהקשר זההברדיצ'בר

שגם מטפלים תותחים ומומחים עלולים לטעות לפעמים.

ובוודאי שאפשר גם לטעות ביישום של ההדרכות/ העצות שלהם.

דוגמה מהמקרה שלי:

התסביך אליו אני נקליתי כחודש לפני שבחרתי להתארס התעצם פי כמה בעקבות הרצאת זום בו אמרה מטפלת ותיקה ובעלת מוניטין דברים לא מדוייקים בנוגע להבדל בין משיכה אצל בנים ובנות: שאצל בנים זה כביכול ברור ודיכוטומי, ומתברר בצורה ברורה תוך פגישות ספורות. בעוד אצל בנות - זה נזיל ומשתנה וכדאי לתת צ'אנס וכיוצא בזה.

כמה סרטים אכלתי בגלל הדברים האלה, ממטפלת שלמען הסר ספק - אני עדיין מחזיק מאד ממנה וחושב שהיא תותחית על בתחום שלה. אגב גםם קיבלתי ממנה (לא באופן פרטני) הרבה מאד כלים טובים ותובנות חשובות בתקופה שיצאתי.

סקרנת אותי, פניתי אליך באישי ברשותך.מתוך סקרנות

מאוד להזהר. נכון.🍀שבורת,לב

זאת שאלה לגבריםנעמי28

אני מניחה שזה שונה מנשים

מהצד שלי הספיק לסמן וי על משיכה בדייטים,

לא הגדרתי כמה ומה החוזק שלה, לי זה עבד.

וזה לשני המינים- גם לזוגות אוהבים עם כימיה טובה המשיכה משנה צורה כל הזמן וצריכה תחזוק, שלב הפרפרים והצפת ההורמונים מוגדר בערך כ3-4 חודשים. לאחר מכן המשיכה תלויה באיכות הקשר מבחינה רגשית ופסיכולוגית

צודקת בהחלטהברדיצ'בר

משיכה היא נדבך חשובשוקולד פרה.

אבל לדעתי הנשית, היא לא הכל.

אולי אצל גברים המשיכה היא הלב של הקשר, אבל גם אז- מי ערב לך שהיא תאהב מגע? שהיא תרצה את אותה רמה של קשר פיזי כמוך?

זה מאוד מתסכל עבור חתן צעיר לגלות שיש משיכה, אפילו בעוצמה, אבל שהצד השני פחות בעניין של מגע.

לכן, השאלה צריכה להיות,

ואני אכתוב פה קצת חשוף, מקווה שהמנהלים לא ימחקו אותי-

היא האם היא סגורה בקשר למיניות, או יותר פתוחה ובקשר (עם עצמה) בנושא.

עד כמה היא נינוחה בקשר לזה. לא נבהלת או בורחת או פוערת עיניים.

זה משהו שאפשר להרגיש אותו, וזה משהו שבעיניי כן שווה לדבר עליו בשלבים מאוד מתקדמים של הקשר.

אני מכירה נשים שלא סובלות מגע.

זה משהו שהן לא יגידו אותו בפגישות, אבל זה קריטי ממש לחיי נישואין.

זה משהו שהופך אח"כ לפצע עמוק בזוגיות. כי באופן טבעי, כשמתרגלים אחד לשני והחידוש פג, מה שנשאר זו הנטייה הטבעית של הנפש.

ואם הנטייה הטבעית שלה זה לריחוק גופני- זה מתכון לתסכול של שנים...

מיניות ומשיכה הופכים אחר כך לסוג של תקשורת. זו תקשורת שמשלימה ומעמיקה את התקשורת הקיימת.

יש ביניכם צחוק, כיף, הומור, פתיחות, עניין זה בזו- זה הלב.

יש משיכה אבל מרחק וקצרים בתקשורת- הקשר ייטה יותר לכובד וכך גם ברובד הגופני.

מקווה שהועלתי

לא חושבת שבחורה בהכרח יכולה לדעת על עצמהפצלושון

לפני החתונה, כשהיא עוד לא הייתה בקשר זוגי

זה אפשרי, בוודאישוקולד פרה.

אפילו אפשר להרגיש בזה. אבל זו באמת שאלה של בשלות.

תכלס אתה לא מגנט והיא לא ברזל.שוקו.אחרונה

משיכה חזקה או חלשה היא בראש וחולפת. השאלה היא התאמה בסיסית ורצון לקשר ושותפות. במשך הזמן נבנית הערכה עמוקה האחד לשניה וממילא הרצון להתקרב.

אין הבטחות בתחום רק רצון אמיתי וכנה לעשות עבודה רצינית ולהשקיע בקשר עד גיל 99

חבוטנפש חבוטה

מרגיש כל כך חבוט

מכל הבחינות.

נפש

גוף.

ורוח.

זוגיות בסימן שאלה ענק

תפקוד בסימן שאלה ענק

איך קמים כל בוקר?

לא מרגיש אבא

לא מרגיש בן זוג

לא מרגיש.

פרקתי.

דבר אלינו איש יקרדי שרוט

בתרגום לעברית שלימשה

אני גרוע בתור (אבא|בן זוג|מתפקד)

מי אתה בכלל? אתה מסתכל על עצמך מנקודת המוצא של עצמך או מנקודת המוצא של אנשים אחרים סביבך?

בהחלטנפש חבוטה

זוכר ויודע מה היו היכולות שלי

מנקודת המבט שלך או שלהם?משה

מתי זה התחיל?משה

ומי הפעיל אצלך את כל המנגנון הזה של "דחוי" ו "חבוט" ו"כושל"? זה לא תמיד היה שם.

לא אמרתינפש חבוטה

את המילה דחוי.

לא מרגיש גם כזה

אז בסדר. חבוט וכושלמשה

והכי חשוב

בהצלחה !

תודהנפש חבוטה

זה עדין כואב גם כשאתה רושם את זה

שתדע שיש עוד כליםמשה

אני לא חופר פה יותר כי לא הוגן לעשות לך את זה, אבל יש דרך להתמודד עם המצב הקיים

ורגשות תמיד מותר להרגיש. לא לשפוט אותם. זה לא "אני חבוט" אלא "אני אדם רגיל ויש בי עכשיו מחשבה ורגש שאני חבוט".

אם יש יכולותשבורת,לב

אפשר לחזור אליהם,

זה מצב הרבה יותר טוב מאחד שאין לו יכולות.

יש זמנים כאלה של עייפות.

מותר להיות מותש ולנשום לרגע מהכל.

טוב שאתה מדבר על זה.

איזה כאב.שוקולד פרה.

גם לי היו תקופות חשוכות כאלו.

תנסה להיזכר בעצמי המיוחד שלך. מה אתה מביא לעולם?

ועוד משהו- יש מישהו שיודע על מצבך?

תודהנפש חבוטה

כן יודעים.

אנשי מקצוע.

מנסה להיזכר מה הבאתי לעולם

הייתי שםוהנה חלום

לאחר המילואים הבלתי נגמרים ולא הצלחתי לחזור לעצמי, לזוגיות ולהורות. הבור חשוך מאוד אבל יש תקווה.

לצד הטיפול אישי ומשפחתי, לי אישית מאוד עזרו הטיפולים גופניים-רגשיים כגון Rebirthing ויוגה-תרפיה.

זה מעולה שאתה בטיפול, אל תשכח שיש תקווה וצמיחה בסוף

כמה כואב וקשה נגמרו לי השמות

שולחת חיזוק גדול ותפילה שתראה ישועה שלמה במהרה ממש בכל התחומים, בחסד וברחמים ובטוב גלוי ב"ה 🙏

וטוב שכתבת שיש לך ליווי ועיטוף מאנשי מקצוע, זה מאוד חשוב שתרגיש שיש לך את המענה ואתה לא לבד, ומקבל כוח והכוונה וליווי ועיטוף וכלים.

שיהיה רק טוב ב"ה

ושיכנס עוד ועוד אור לחיים ותוכל להביט אחורה ולראות איך גם מהתקופה הקשה והחבוטה הזו אספת עוד לימוד ועוד צידה לדרך שעוד תעזור גם לך וגם לסובבים אותך 🙏

ובינתיים להתחזק גם בכל מה שנותן לך כוח אמיתי, ובחוזקות ובעוצמות ובטוב שיש לך ובך, ובטוב שכן נוכח כרגע בחיים, ולראות מה עוד יכול לחזק שם.

תודה רבהנפש חבוטה

מעריך את המילים

כמה זמן זה ככה? נשמע קשה ממשלאחדשה

יודע לומר נק' מפנה?

מספרנפש חבוטה

נקודות מפנה..

רצף של דברים קשים ומאכזבים

מה קרה? ומה קורה?shindov

הרבה דברים קרונפש חבוטה

כרגע בעיקר דעיכה נפשית.

לפנות לנשים באישי לא יעזור לך לפתור את הבעיותיעל מהדרום

זה אפילו יותר מזהמשה

עזבי את זה שיש פה נשים שלא אוהבות שכותבים להן באישי.

זה מהלך של יאוש. וגם מהלך שלא עובד.

הוא מגיע עם נפש ריקה וחבוטה. למה שמישהי תרצה בכלל להתכתבות עם אדם שנמצא במצב של אנרגיה מרוקנת וחלולה. לא מספיק הוא מרוקן, הוא ירוקן גם אותה?

מי הייתה פה ששיתפה צילום מסך של מישהו שהתחיל איתה גרוע והמשיך לכתוב לה גם כשהתעלמה?

זה היה אניאנוני.מית

וגם @נפש חבוטה התחיל איתי גרוע ברמה שפאדיחה לשתף צילום מסך.

גם איתיחושבת בקופסא

לפחות אני אגיד שהוא עזב אותי ברגע שביקשתי (שזה היה מייד).

זה נכון במקרה של שני רווקיםיעל מהדרום

לק"י

אצל אנשים נשואים זה לא שייך, גם אם הוא מלא חיות ואנרגיות.

לא שייך זה דבר אחדמשה

אבל זה גם לא עובד. אדם מרוקן הוא מרוקן בכל מקום. גם בבית שלו וגם בחוץ (ובטח גם בעבודה).

זה כל כך לא נכון מכל כך הרבה פרמטריםשבורת,לב

זה כ"כ מכעיס וכ"כ מצערנגמרו לי השמות

זה פשוט לא יאומן הדבר הזה.

אנשים כותבים כאן מצוקה על גבי הפורום,

באים אנשים טובים ונשים טובות להגיב, להתייחס, לפנות זמן, אנרגיה, מחשבה, לב, עונים להם מכל הלב והרצון שיהיה טוב - ובסוף מה מסתבר?

שיש כוונות שליליות ורעות מאחורי זה.

זה כ"כ מכעיס אותי הדבר הזה.

שמסתבר שהנה, גם כאן, הפותח שלח לכ"כ הרבה נשים באישי (גם לי שלח מסר אחרי שהגבתי ע"ג הפורום, ולא עניתי בכלל למסר כי זה כבר היה לי חשוד.) ועכשיו להבין שזה עוד אחת ועוד ועוד.

באמת. @נפש חבוטה זה פשוט לא!

אח"כ אנשים שבאמת צריכים עזרה ובאמת במצוקה - כבר יש ישר חשדנות לגביהם, כבר יש פחות רצון לעזור ולכתוב, כבר יש פחות אנרגיה ופחות כוח מכל המסווה הזה, מכל הפעמים (האינסופיות!) האלה שמישהו פשוט ניצל את הטוב לב של אנשים!

למה? ובשביל מה?

זה כ"כ מעוות

כ"כ לא שייך

כ"כ רע.

אתה לא פונה לאישה בפרטי, בטח לא אישה נשואה, בטח לא כשאתה נשוי, לא משנה כמה המצוקה שלך גדולה, לא לא לא.

לא זו הדרך.

ואתה לא יכול, פשוט לא יכול שזה יבוא על חשבון מישהי אחרת!

כמה שאדם יהיה לו חוסר או רע, זה אף פעם לא יצדיק פגיעה באחר, זה אף פעם לא יצדיק ניצול של אחר, זה אף פעם לא יצדיק שום מעשה לא מוסרי ולא טוב בשום דרך ובשום צורה שהיא!

באמת איך אפשר ככה לסמוך,

אני אישית כבר תקופה בוחנת כל הודעה שנכתבת ורק אם מרגישה שיכולה לתרום איכשהו מגיבה, וכ"כ הרבה פעמים לא, לא רק להודעות שלא בטוחה אם יכולה לתרום בכלל, אלא גם להודעות שמראש עלולות להיות חשודות.

ואז הנה כאן שוב הגבתי, ועוד אחרות ואחרים. והנה שוב. להבין שזו בסך הכל הייתה במה לניצול הזה של החמלה והאמפתיה של אנשים כדי לפנות בפרטי?!

לעוד אחת ועוד אחת ועוד?! נשים נשואות?!

זה פשוט עצוב. ומכעיס. וחבל.

וההיפך ממה שאתה ספציפית צריך כדי שיעזור לך

וההיפך מכל מה שכל מי שרק רצה או רצתה לעזור לך כאן צריכים.

וזה פשוט גורם לכל אותם שבאמת צריכים עזרה להיפגע ישירות ולא רק בעקיפין. כי אח"כ כבר גם בהם חושדים, וגם להם כבר אין את האמון המלא שהם זקוקים לו.

זה פשוט עוול.

רק משפט אחדמשה

בסיטואציות כאלה הרבה פעמים הכותב לא חשוב כמו הקוראים הסמויים.

אל תיפול רוחך. גם אם הוא לא ראוי, בטוח קרא את זה מישהו ראוי שגם אין לו אומץ לכתוב.

אני באמת כותבת גם לקרואים הסמויים, לכולםנגמרו לי השמות

גם למי שזה מכוון אליו ישירות וגם לכל מי שיכול אי פעם להיות רלוונטי לו.

ואתה יודע מה?

אם יש כאן קורא שאפילו יקרא את הדבר הזה,

שאם הוא אי פעם ירצה או ינסה לפנות בפרטי לאישה נשואה

שרק יעצור רגע ויחשוב

איך הוא היה רוצה שיתייחסו ויפנו או לא יפנו לבת שלו, לאחות שלו, לאמא שלו, לאשתו (לאשתו כתבתי בסוף למרות שבעיניי צריך בהתחלה, רק בגלל שרוב אלה שפונים מסתבר שלא הכי טוב להם עם האישה שלהם עצמם, באופן כוללני וברור ברור שיש יוצאי דופן, אבל רק למקרה כזה שלא "אכפת לו" מאשתו, כתבתי זאת אחרי הבת והאחות והאמא)

אבל למען ה', שיחשוב קצת מעבר

ככה היה רוצה שיתייחסו לבת שלו?

שהיא נשואה וגבר זר פונה אליה, מנצל את הלב הטוב שלה, את החמלה, את הרצון לעזור, ואם חסר לו בבית חמלה או משהו אז הוא לוקח ממנה, מאישה נשואה?!

רוחי לא נופלת, אבל כן זה מאוד מכעיס ומצער אותי.

יש לכל אדם את הדברים ש"בוערים בו" מאז שנולד, שהם חלק ממנו,

במקרה שלי אישית מה שהקב"ה נתן לי וברא בי מאז שאני זוכרת את עצמי זה את זה, באמת כל מה שקשור לאיש ואשתו. והבלעדיות של איש ואשתו. נאמנות. אהבה. זוגיות. זה בדם שלי בנשמה שלי גם מה יכול להיות ועד כמה טוב אינסופי יכול להיות בין איש לאשתו כאשר זה בטוב, וגם בעירה פנימית למחות על כל מה שעלול לפגוע בקודש הקודשים הזה. ולכן כי זה נוגע בי אני מגיבה.

על הרבה דברים אחרים אני לא מגיבה, בטח לא בכזו "בעירה".

כאן כן. זה מכעיס ומצער אותי מאוד.

הרוח לא נופלת חלילה, אני עדיין מאמינה בטוב של האדם באשר הוא אדם, גם בכוח התשובה, והכי באהבה ובשלמות ובבלעדיות שבין איש לאישתו.

אבל כן היה חשוב לי להגיב.

מאישה נשואה.קופסא מכסף

כמו שאת כותבת על אישה נשואה, כביכול שהיא דבר קדוש.

היא מקודשת לאדם שקידשה. היא לא דבר קדוש. אפשר לדבר אליה, להתייעץ איתה, ולקבל ממנה אפילו יחס ואהבה.

הקיצוניות של קידוש האישה הנשואה לעיני כל מביא לבעיות כמו,

הטרדות במקווה.

גילוי עריות במשפחה.

מרחב נשימה בבקשה, גבר לא חייב לעשן כל היום כדי לשלוט במה שקורה במרשתת. יש אפשרות להבליג ולחכות רגע אחד ולראות שזה לא כזה "מיני" מה שהאדם רשם, הוא פשוט מגמגם.

עשרת הדברות כוללות גם את "לא תרצח".

מה עישנת?נעמי28

לא הבנתי מה כתבת

ומה הקשר בין הסוף להתחלה ולאמצע

ולהסקת המסקנות

ובסוף מתגלה שאתה אישה נשואה שהיא גבר גרוש🏳️‍🌈

והדבר היחידי שמביא להטרדות - זה אנשים שמטרידים.

מה עישנתי?קופסא מכסף

מה לא עישנתי... זו השאלה.

א.נפש חבוטהאחרונה

📢📢📢 תזכורת חשובה בעקבות השרשור הזהנגמרו לי השמות

לאיך הודעה תמימה שמביעה מצוקה יכולה להיות בעצם במה מסוכנת מאוד לכל הנוגעים בדבר.

באיך כל מי שפותח שרשור, גם אם הלב יוצא אליו או אליה ומתוארת מצוקה קשה - יכולים בסוף לפנות בפרטי עם כוונות אחרות לגמרי!

תזכורת חשובה לכולנו. שוב.

על הסכנות כאן במרחב הזה.

לא משנה מי כותב.

לא משנה מה הותק שלו או שלה.

לא משנה אם מזדהה כאיש או כאישה.

לא משנה אם מתאר/ת מצוקה.

כל אלו הם לא ערובה שהכוונות והאמת אכן שם.

וכל אלו הם לא ערובה שאין מתחת לפני השטח כוונות אחרות.

לא לפותחי השרשור.

ולא למגיבים.

לא לכל מי שמנסה לראות מי יגיב (או תגיב לו) כאן

ואז לפנות אליה בפרטי

והכל במסווה של רצון לעזור ולהציל מהמצוקה

שכל מה שמתחת זה כוונה אחרת לגמרי!

ונשים טובות (ואנשים טובים במקרים אחרים) פשוט לא צריכות לחוות את העוול הזה שכל "חטאן" היה לב טוב ורצון לעזור או לחזק יהודי!

לא הן, ולא הפותח עצמו שזה ההיפך ממה שנכון לו, ולא אשתו של הפותח, ולא האיש של הנשים האלה, ולא הילדים של כולן, ולא מגיבים ומגיבות אחרים עתידיים שיתנו בהם פחות אמון מראש אפילו שבמקרה שלהם אין שום דבר פסול - פשוט כולם יוצאים נפסדים וזה עוול אחד גדול לכל הנוגעים בדבר!

אז בכוונה משאירה את ההודעה הזו

עם כל ההתפתחויות שלה

עם כל העדכונים של נשים באופן ישיר ומכלי ראשון על הפותח שפנה אליהן

ובכוונה לא מוחקת אף שנתבקשנו המנהלים ע"י פותח השרשור למחוק את ההודעה הזו.

אז לא.

לא רק לא למחוק אלא להדגיש מה יכול לצאת מדבר כזה.

למען יראו ויראו.

ולמען ידעו כולם כי סוף האמת לצאת לאור. תמיד! גם אם זה לוקח זמן.

אז ככה, באור, בשמש, בגלוי - להראות מה היה.

ולמען נישמר כולנו.

כן, גם רצון טוב רק לעזור יכול להוביל חלילה למקום לא טוב בכלל.

ושהקב"ה לא יביאנו לא לידי ניסיון ולא לידי ביזיון.

צריכה עזרה עם סינון מחשב לילדיםירדנית

משהו פה לא עובד לי כמו שצריך

מדובר על גילאי 10-14, יש רימון.

הם צריכים את המחשב כדי לעבוד בטימס, לשמוע שירים ביוטיוב, לפעמים צריכים AI ללמוד למבחנים.

איך אני משגיחה על כל זה?

שיחות בטימס לפעמים הילדים ביניהם שולחים סרטונים, אין לי איך לעקוף את זה.

כנל יוטיוב, רוצים לשמוע שירים אבל לא מתאים לי שיסתובבו ביוטיוב, יש דברים (שלא לומר רוב הדברים) שלא מתאימים להם.

AI גם כן רואה שיחות שלא מתאימות..

אנחנו לא בקטע של צנזורה אבל מרגישה שבתקופה האחרונה זה יצא לי משליטה.

מחפשת פתרונות טכניים לפתור את זה, אשמח לשמוע איך זה אצלכם. שאהיה רגועה גם שהילדה נכנסת לחדר ללמוד עם חברה במחשב. כי היום זה היה ממש לא מוצלח

אני טכנופובית פלוס פלוס אז אם אפשר בהסבר למתקשיםירדנית

שום דבר רע בצנזורה במקרה הזהחושבת בקופסא

היית נותנת לאדם זר ברחוב לחלק לילדים שלך חוברות שאת לא יודעת מה כתוב בהן?

רק כדאי לדייק אם הכוונה לכל תוכן שהוא לא למידה וניצול זמן ממש, או תכנים בעייתיים בפני עצמם, כי אלו שני דברים שונים.

כי אם יש לכם רימון ברמה המתאימה, לא אמורים להיות בעיה מבחינת התוכן.

אבל אם רוצים שהמחשב ישמש ללמידה ולא לפנאי, (אני לא יודעת איך עושים את זה בפועל, אבל אני יודעת שזה קיים) אפשר דרך רימון או דרך תוכנה אחרת לחסום אתרים ספציפיים, או הפוך לעשות רשימה של אתרים מותרים בלבד, ואז לחסום גישה ליוטיוב ולai.

פתרון פחות קיצוני הוא להיכנס להגדרות בתוך האתרים האלו, ולחסום אותם כמה שיותר. לשים את חשבון היוטיוב ליוטיוב קידס (מגן מפני תכנים בוטים במפורש, אבל מתיר שטויות ממיסות מוח, שכנראה גם כן כדאי לא לראות)

בצ'אט מצאתי בטעות שיש בתוך ההגדרות שלו אפשרות למנוע ממנו לדבר על תכנים בוטים (ולא ברור לי למה זה לא מופעל כבררת מחדל).

והכי פשוט זה זה להגביר את החסימה ברימון או פלטפורמה חוסמת אחרת.

לגבי מה שחברים שולחים- אולי תמימה, אבל חברים לא ישלחו דברים גסים ממש, לפחות לא בפלטפורמה כזו שמיועדת ללימודים ובפיקוח המורה? עוד אין לי ילדים, אבל אני קצת מזדעזעת מהרעיון של לתת לילדים להמשיך להיות חברים של ילדים שחשודים ברצינות בדבר כזה, אם יש רצון, הם ימצאו דרך אחרת להראות את זה ועצם החברות נשמעת לי בעייתית.

שולחים שם שורטים וכל מיני שירים/זמרים/קליפיםירדנית

שאני לא מעוניינת שיחשפו לזה.

איך ישמעו שירים? לא התחברו לספוטיפיי לצערי.. אבל אולי אם אגיד שאין ברירה.

רימון ברמה בינונית לא חוסם את מה שאני רוצה שיחסום..

רימון ברמה הגבוהה יותר מצריך ממני לפתוח להם את מה שהם צריכים כל רגע.

בטימס אין לי ממש שליטה על מה קורה בקבוצות, וכבר לא מתאים להם שאני עוקבת אחרי השיחות שלהם, שזה סה"כ מובן

אם יש שירים ספציפיים שהם שומעיםהשם שלי

אפשר להוריד את השירים למחשב, ואז לחסום את היוטיוב.

באזור האישי ברימון אפשר לחסום\לפתוח אתרים מסוימיםפתית שלג

כרצונך

ואם החברים שולחים קישורים לסרטונים שהזכרת- ברמת סינון גבוהה כנראה שגם זה ייחסם.

אין כל כל פתרוןמסתתר

אין כ"כ פתרון, מה שכתבת נכון. זה או קצת מדי או יותר מדי. אולי ב"חזקים ברשת", ובארגון "לוקחים אחריות", יש להם פתרונות..

יש תוספים בחנות כרום לדפדפן במחשבנקדימון

שאפשר לחפש שם תוספים עם דירוג גבוה וכמות הורדות של עשרות אלפים (כדי שיהיה לזה אמינות, ואמינות ביצועית).

יש כל מיני תוספים שמסננים שורטס ורילסים ביוטיוב ורשתות חברתיות, תכנים למבוגרים או הימורים וכדומה, חוסמי פרסומות למיניהם. זה קצת התעסקות (אבל לא נוראית), אבל אולי חבר/ה טוב/ה יוכלו לעזור. או לחילופין, הדרכה טכנית את יכולה לבקש ממצב ai בחיפוש גוגל.

וכמו שגם אמרו, אם מדובר על אתרים יותר ספציפיים אז אפשר לחסום ברשימה אישית באזור האישי של רימון, או להעלות רמת סינון לאתרים המסויימים.

אגב, לגוגל יש אפשרות של בקרת הורים (לא ניסיתי אך ראיתי שקיים), ואז את יכולה לחבר את החשבונות של הילדים אלייך ולהגדיר כל מיני דברים. זה גם דבר ששווה לבדוק עליו, ואולי הוא יפתור חלק מהבעיה.

לגבי ai, אין ממש דרך היום לשלוט בזה. לכן נטפרי, למשל, חוסמים את זה גלובלית.

תודה, אנסה לשבת על זהירדנית

(הזדמנות טובה להכיר לך תודה שבזכותך נכנסו להכיר את עמיחי ונינו הי"ד וישבתי והראתי גם לילדים, מה שמראה לי כמה רחוק אפשר להגיע עם חינוך ילדים ולאן אני שואפת)

בשמחהנקדימון

לא הכרתי אותו לפני כן, אבל הנשמה המיוחדת הזו באמת מרימה את העיניים שלנו אל האינסוף.

אלוף אתהפתית שלג

בשביל שירים הייתי עושה ספוטיפיי וחוסמת את יוטיובמרגולאחרונה

ובמקרים שהמורים שולחים סרטון לימודי מיוטיוב- תפתחי לרגע, או תתני מהטלפון שלך נקודתית לזה.

ספוטיפיי יש גם פודקאסטים שעקרונית יכולים להיות לא ראויים אבל לא נראה לי שיש להם סבלנות לזה חחח.

שירים שיוצאים עולים תוך שניה לספוטיפיי. גם שירים חסידיים ושירי קודש יש שם.

ואם הילדים שולחים בטימס קישורים לסרטונים, אז אפשר לחסום אתרים אחרים (כמו טיקטוק, יוטיוב וכו), ואז הם לא יוכלו לצפות בהם.

מה קרה לפאות?פשוט אני..

כשהייתי ילד, ילדי ונערי הציבור הדתי התחלקו בין כמה סוגי פיאות:

פיאות קצרות שמגיעות בדיוק עד לעצם הסמוכה לאוזן, או קצת יותר ארוכות שמגיעות עד לגובה התנוך.

פיאות מעט ארוכות יותר, אשר גולגלו בחן מאחורי האוזן.

וכמובן פיאות ארוכות עוד יותר שכבר לא יכולות להתחבא מאחורי האוזן אלא משתלשלות בגאווה במורד הפנים.

בשנים האחרונות, אני רואה יותר ויותר נוער דתי, כולל כאלה מבתים שעל פניו נראים דוסים, כולל מהתנחלויות ויישובים דתיים מובהקים לאורך ורוחב הארץ, עם תספורת שבה המכונה עוברת עם מספר 0 מעל גובה האוזניים ולא משאירה פיאות כלל. כלומר בחלק העליון של הראש יש שיער כרגיל, אבל בצדדים יש שיער רק בס''מ העליונים ומתחת לזה יש גאלח.

בתקופתי, בבתי ספר דתיים לא היו נותנים לתלמידים להיכנס כך לכיתה, וילד שהיה מסופר כך היה צריך להתבייש במראהו החריג. זו הייתה נחשבת תספורת שלא רק שאינה דתית, אלא היא גם לא מייצגת את הציבור החילוני הנורמטיבי, אלא בעיקר ערסים.

אז איך קרה שאבות שלא מחסירים תפילה במניין ולא מדלגים על לימוד תורה עם ילדיהם, מאפשרים להם להסתפר כך?

איך אימהות המחזיקות בעוז בית יהודי כשר ומשפחה לתפארת, נותנות לילדיהן לגלח את הפאות?

תמונה מתוך AI לשם המחשה

חוץ ממה שאפשר לצחוק על התמונה של הבינהחושבת בקופסא

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

היום התספורת הזאת יותר טרדנית בכל הציבורברגוע

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

אני דווקא רואה יותר ילדים עם פיאותניק חדש2

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

חולשה בחינוךנקדימון

הנערים פשוט לא מקשיבים להורים.אמא טובה---דיה!

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אני חושב שלהרבה מאוד ילדים קטנים חרד"לים יש פיאותמשה

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

מרד גיל הנעוריםנפשי תערוג

אינטרסטינגימח שם עראפת

איך הילדים שלך מסופרים?

מי אמר שהם מסכימים או מעודדים?shindov

היום לא שואלים.

אני לא מדבר על בני 18פשוט אני..

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

יש לי רעיוןנפשי תערוג

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אני לא מדבר על מסורתיפשוט אני..

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

גיל 12רקאני

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

תלוי איזה תספורתנפשי תערוג

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

מסכימהרקאני

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

בגדול ההלכה היאנפשי תערוג

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

רקה, לא רכהירושלמית טרייה

הכל תלוי במזלזוזיק העכבראחרונה

אפילו ספר תורה שבהיכל.

יש הרבה דוגמאות בהסטוריה להלכות שפשוט לא הקפידו עליהם בתקופות מסויימות. בדרך כלל זה חלף.

למשל, יש הרבה עדויות שבליטא לפני השואה גם נשים של גדולי ישראל לא הקפידו על כיסוי ראש.

גם היום, נראה לי שמקפידים הרבה יותר מפעם על שירת נשים אבל הרבה פחות על חצאיות לפי ההלכה.

לא יודע מה גורם לזה...

בעיות שכניםggg

יש לנו שכן מבוגר שגר לבד, בן אדם נחמד וגם נדיב עם הרבה חסד. אלא שבזמן האחרון הוא התחיל לשמוע פודקסטים או שאולי זה טלוויזיה בתוכניות של דיבורים, לא יודעת מה, הוא שומע ממש חזק עד שזה נכנס לנו לסלון ואני משתגעת מהרעש הזה. זה כמה שעות ביום לפעמים ואני פשוט מתחילה לסגור חלונות מרוב יאוש (אבל זה לא לגמרי עוזר).

ממש לא נעים לי לגשת ולדבר איתו. אולי הוא יעלב, אולי הוא לא שומע כל כך טוב. אני לא יודעת מה הסיבה לשמוע כלכך חזק. מה עושים?

מן הסתם, לדבר איתו זה השלב הראשוןפשוט אני..

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אם הוא אדם טוב ונעיםמתואמת

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אם הוא מבוגרמתיכון ועד מעון

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

ננסה לדבר איתו. בטח אשלח את בעלי..ggg

השאלה היא כמה מבוגר..קל"ת

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

נראה לי מעל 80ggg

יש לנו שכנה מבוגרת ששרה עם הגברהחושבת בקופסא

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

כמורה לליקוי שמיעהחיוך2019אחרונה

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון