שלום לכולם
פוסט פריקה בעיקר וגם קצת התייעצות אולי..
לא כל כך יודעת מאיפה להתחיל, סיפור כל כך ארוך יש לזוגיות שלנו. נשואים 6 שנים פלוס 2, דתיים.
הזוגיות שלנו סובלת כבר 5 שנים, לא הרבה אחרי החתונה. יש עליות ומורדות אבל ברמה של רכבת הרים, יום למעלה יום למטה בתחתית, שבדרך כלל מתדרדר גם לשבוע..
הבעיות המרכזיות שלנו הן: קשיים במיניות, מה שאומר גם תדירות מאוד נמוכה, תקופה ארוכה ללא יחסים מלאים, והמון מתח וריבים סביב זה. תכלס זה משפיע מאוד על הכל.
בעיה נוספת היא חוסר אמון, בעיקר מהכיוון שלי.
התקפי זעם של בעלי וסוג של ניתוק שלו מעצמו ובעקבות כך מהילדים, מהעשייה בבית ומהזוגיות. כלומר, הוא מאוד דביקי בכל מה שקשור למגע פיזי, חום ואהבה וכמובן יחסי אישות.. לפי הבנת המטפלת יש לו צורך מוגזם עד תלות בזה(אנחנו בטיפול זוגי ופרטני במקביל כבר 5 שנים...) אבל הרבה פחות בכל שאר התחומים. הוא לא יוזם שום דבר כמו בילוי זוגי או עשייה כלשהי בבית/ אישית.. אין לו חיי חברה בכלל בכלל בכלל.
בקיצור,
היום היתה לנו שיחה, לאחר שזמן ארוך כבר מציק לי ומעיק עלי הקשר הזוגי שלנו ומה שאני חווה ממנו, ולא ממש הצלחתי לדייק עם עצמי אף פעם, ובשיחה הגענו למסקנה שבעלי ויתר על החברות איתי והפנה את הצורך הזה החוצה, לנשים בעיקר. עכשיו לא מדובר באמת בחברות, ממש לא, אנחנו דתיים חרדים, אבל הכוונה היא שאת הצורך הזה הוא ממלא, במסגרת האפשר, עם נשים אחרות שהן לא אני ואני גם אף פעם לא חלק מזה ולא הצלחתי אף פעם להרגיש חלק מזה, והיום אני מבינה למה. ולמה בעצם זה כל כך כאב לי.
הוא טען שהוא ניסה ומאחר והתקשה איתי, התייאש, ויתר, ומעדיף להתמלא איפה שקל. הוא אומר שאני הייתי נפגעת מלא פעמים בשיחות איתו או איכשהו מקשה עליו.
עכשיו, אני לא אגיד שאין דברים בגו, אני יודעת ושנינו מודעים לרגישות שלי ולקשיים שלי(לא שלו חסרים. בכלל לא. לא אני אמרתי, זה עלה עם המטפלת) ואני יכולה להבין שזה לא היה קל, *אבל* קודם כל תמיד יותר קשה לפתח חברות עם בן זוג או בת זוג, כי זה 2 אנשים שבסופו של דבר מנהלים בית משותף ומגדלים ילדים ויש הרבה התמודדויות שאין עם חברים בחוץ..
ודבר שני, אפילו אם זה קשה יותר מהרגיל, אז הפתרון שלך הוא לוותר עלי ולפנות החוצה??? במקום להשקיע פנימה?
זה פגע בי מאוד. ואולי יותר נכון הכעיס. לא בטוחה מה יותר. אני יודעת שהרגשתי פראיירים ומנוצלת ואני יסביר למה
אני כבר שנים משקיעה המון בנישואין, בזוגיות, בניסיון להיות חברה טובה, בלהתגבר על הקשיים ולהילחם על הזוגיות שלנו וכולי מכוונת פנימה, זה מתבטא בכך שאני יוזמת יציאות ובילויים, חופשות, קובעת זמן שבועי הלו"ז לזוגיות ובקיצור ממש נוקטת פעולות ומחשבה בשביל החברות שלנו. והאמת, שהרגשתי לא פעם שאני קצת נואשת במרדף אחרי התחושה הזו שאני כל כך רוצה להרגיש בזוגיות שלי, ופתאום אני מבינה מה קורה כאן.
אני רוצה חברות טובה בזוגיות ומשקיעה שם המון, ובעלי בכלל לא רואה בי חברה, לא מתעניין בי בתור חברה ומעדיף את זה לחפש בחוץ.
הרבה פעמים בסיטואציות חברתיות אני מרגישה שאני שקופה בעינו וכעת מבינה למה. זה כאב לי והציק לי על פעם ולא הצלחתי לדייק למה ומה קורה לי. הערב בשיחה פתאום הבנתי.
זה שחור על גבי לבן: הוא לא מתעניין בחברתי כחברה.
עכשיו, הוא כן מאוד משתדל להיות איתי ולהקשיב לי וכו', אבל זה הנקודה, שהוא עושה את זה בשבילי כי הוא כן אוהב אותי או לפחות אכפת לו ממני. אבל הוא מבחינתו, לא *רוצה* את זה. זה לא מעניין אותו. באיזשהו מקום במילים אחרות, *אני* לא מעניינת אותו. אכפת לו- כן. מעניין אותו - לא
כאב לי מאוד להבין את זה.. ומה שאני שואלת את עצמי עכשיו זה מה אני רוצה לעשות עם זה?
באינסטינקט הראשוני בא לי להתרחק ממנו, לבנות לעצמי חברויות במקומות אחרים(שגם לי חברים אגב) ואז כאילו שיחפש אותי. כאילו אני רוצה שהוא ירצה בי באמת בגלל זה
מצד שני אני אומרת לעצמי, אז עוד פעם אני עושה משהו בשבילו? כי מה? כי אני עדיין רוצה אותו למרות שהוא לא רוצה אותי?? או שזה ממקום אחר..
מנסה עדין להבין את עצמי, אשמח קצת לשמוע מכם.
כואבת וכועסתאמא של וגם
קראתי אותך וממש כאבתי את כאבך. בעצמך כאישה פרטית את משקיעה?Fff
לא בקטע של לעשות דברים בשבילו אבל בשביל עצמך אולי את צריכה להתמלא מדברים אחרים?
ועל זה שהוא בקשר חברתי עם נשים אחרים דחוף לעבוד.. לא תקין שהולך ומחפש. אני ממש מבינה את צערך זה לא מגיע לך. את יודעת בכל מערכת יחסים כל אחד מאיתנו תופס את התפקיד שלו. אם את תפסת את כל התפקידים לא נשאר לו מה ליזום. אולי תשחררי קצת את המקום של ליזום בזוגיות וזה יתן לו מרחב. לא בשבילו. בשבילך. כי את צריכה אוויר ולא להרגיש שהכל עלייך
תודה על תגובתךאמא של וגם
תכלס אין לי הכל, בכלל. הקשרים החברתיים שלי מאוד מאוד מצומצמים ובכלל העולם האישי שלי תחביבים, יציאות ומילוי עצמי שאינן קשור בבן הזוג.
אמנם יש לי, בהשוואה אליו שאין לו בכלל, אבל מצומצם מאוד. (חייבת לציין שמשום מה לדעתי זו גם הסיבה שהוא עושה את זה, הוא מרגיש שלי עוד יש את העולם שלי והוא לא. יש לי עולם עשיר וכל הזמן יש לי מה לעשות, אני גם עצמאית אז גם זה תופס מזמני וממרצי)
אז אני באמת חושבת בכיוון של להתמלא ולמלא את עצמי, אבל אני חוששת שזה ייעשה ממקום של להראות לו או לגרום לו משהו. רוצה שזה יהיה ממקום בריא באמת בשביל עצמי. ופה אני קצת הולכת לאיבוד
לפני הכל קבלי ממני חיזוקים את נשמעת מאוד פייטריתהיושים
לא כך כך הבנתי.. אמרת שהוא לא מחפש בבית חברויות ומחפש בחוץ משהו כזה.. הוא משוחח עם נשים אחרות? את מרגישה שהוא מסתכל בנשים אחרות? זה לא פחות חמור..
אני מאוד מאחלת לך שהשנה החדשה תהיה יותר טובה מהקודמת ושבןרא עולם יעשה צעד ענק על כל צעד קטן שאת עושה כי זה באמת ניכר הרצון שלך להעמיד בית בסך הכל..נורמלי..
הואאמא של וגם
בכל אופן, הוא אמר לי במפורש היום שכן, איתי הוא ויתר על חברות כי בעצם אני לא כיפית בתור חברה, בגלל שהייתי נפגעת או לא יודעת מה..
וואו תקשיבי שאת אלופה!שקדיה#
מה עם שיח עם בעלך לגבי זה שבתור חרדי אין מקום לשיחה עם האישה שהיא לא אשתך?
איזה תגובות מפתיעותאמא של וגם
להגיד לבעלי שזה בעייתי לשוחח עם נשים אחרות- קודם אני חייבת להסביר שהכוונה היא ממש בקטנה, בעיקר במקום העבודה שלו ובמפגשים משפחתיים, ברמה שהוא מתיידד ונחמד וצוחק ומייצר את האינטימיות המינימלית הזאת, לא משהו מעבר. העניין הוא שזה נראה כמו משהו שחשוב לו ושהוא לא מוותר עליו, למרות שאני נפגעת ומתרחקת הרבה פעמים בגלל זה, וגם הסיבה העמוקה לכך שזה מפריע לי היא ככל הנראה בגלל שאין את זה איתי.
אל תפחיתי בערך עצמך. את אישה גדולהשקדיה#
אני מתכוונת לשיח בינכם.. האם אפשרי לדבר על זה? האם את מקשיבה לו כשהוא פותח נושא? האם את משקיעה בעצמך והוא רואה אישה מטופחת?
אסור לנו בתור נשים להרגיש שבגלל שאנחנו בבית אנחנו יכולות להפוך למובנות מאליו. כדאי להתחדש, להשקיע בגוף אם זה כושר או איפור. לצאת ולהתייפיף
אולי זה משהו שיכול לעזור
האמתאמא של וגם
הקטע של השיח ביננו הוא קצת מורכב. מצד אחד אנחנו מאוד מדברים ומעמיקים בדברים ברומו של עולם, כלומר, בעיניינים של רגשות וקונפליקטים אישיים וזוגיים. אבל יש הרבה בעיות עדיין בצורת התקשורת ובתכנים העיקריים שלה. קשה לשים את האצבע או להסביר על גבי המקלדת
אתor1900
את כותבת שאת מרגישה קטנה ותלותית ורגישה...(מולו)
פה בדיוק הנקודה החשובה.
חזקי עצמך בחייך קודם כל לעצמך בלי קשר אליו.
עברת שנים לא פשוטות קודם כל את תותחית וגדולה מהחיים.זה כשלעצמו מראה איזו אישה את !
חזקי עצמך בתחביבים.חברות.חוגים.מוסיקה.וכל מה שעושה לך טוב.
אמרת שאת עצמאית זה כשלעצמו מראה המון על האישיות המיוחדת שלך אל תתני לו להקטין אותך.
את מרגישה שהוא לא חבר ולא אוהב וזה מקטין אותך שהוא הולך לחברות אחרות.
אז דעי לך את אישה טובה והוא פשוט מפסיד !!!
הלוואי שהוא יתעורר על עצמו. אל תהיי תלויה בו בהערכה שלך כלפי עצמך.
בהערכה שלך כלפי עצמך תתנתקי ממנו ככל הניתן.
ברור שזה מבאס שבעל מתייחס אלייך ככה כי זוגיות אמורה להרים אותנו. אבל לבסוף את יודעת הכי טוב מי את מול המראה... חזקי עצמך קודם כל לעצמך!. בהצלחה
תודה רבה. מחזקאמא של וגם
כל הכבוד לך והמון כוחותor1900
מזדהה לגמרי עם הכאב שלך ואת צודקת לגמרי!
ואל תתני לו להקטין אותך...
עברתם משברים וזה השפיע על שניכם .
מגיע לכם חברות וזוגיות טובה ובריאה
ואם מחפשים את זה בחוץ אז מוותרים על הבית וכל הזוגיות
אני מאחל לכם שתבחרו בלחימה על הבית ועל הזוגיות..
אי אפשר להמשיך ככה שכל אחד בורח לעצמו ובורח מהזוגיות והחברות שלכם שכל כך חשובה.
גם אם היא דורשת השקעה גדולה יותר ומאמץ גדול יותר.אתם שווים כל מאמץ!!!
אתם השורש הגזע של המשפחה שלכם.
ההשקעה בחברות והזוגיות שלכם קריטית.
עם רצון והשקעה וטיפול טוב הכל אפשרי
אבל רק אם אתם בוחרים אחד בשני הוא בך ואת בו ולא בורחים מהתמודדות .
בהצלחה !
ב ה צ ל ח ה
נדמה לי שיש כאן הרבה נושאיםמופאסה
התקפי זעם, בעיה מינית, בעיות תקשורת חמורות, בעיות אמון, רגישות יתר ואיזה שהיא צפיה לחברות שלא התממשה.
מאיפה להתחיל?
נכוןאמא של וגם
אם היית שואל אותי לפני 6-7 שנים אם אני מאמינה שככה תיראה הזוגיות שלי, לא הייתי מצליחה להאמין בעולם. לא שמישהו חושב מראש שככה יהיה, אבל אני באה להגיד שאני בנאדם עם מוכנות לעבוד ולהשקיע אז לא ציפיתי לכזה בלגן..
אני לא יועץ זוגימופאסה
רק משם להתקדם לחברות .
ד''א אני מאוד מבין את האידיאל שלך, להיות חברים נאמנים. זה דבר הכי מתוק ויקר אבל צריך לבנות הרבה קומות כדי להגיע לשם.
שולח חיזוקאושפיזין מהירח
השאלה היא אם יש לו נכונות בכלל. אל תוותרי על כלום! להלחם על החיים
זה נראה כמו "ביצה ותרנגולת"...ד.
לפי מה שנשמע מדברייך (זה המקור היחיד - ואם זה הובן נכון), הוא חיפש אצלך את היחס והחום והאהבה - משלא קיבל את זה, התחיל לחפש במקומות אחרים, בתחומי מה שנראה לו לא אסור...
אצלך, המשמעות של מרכז הכובד של היחס, זה "לארגן פעילויות" ביחד. יציאות, בילויים - כך את רוצה להרגיש את ה"חברוּת".
אם אני מבין נכן מה שקראתי - הוא מחפש חום ואהבה. את מחפשת "חברוּת"...
שניכם מחפשים דברים טובים - ובגלל שמה שאתם רוצים מהנישואין האלה במובן של היחס ביניכם הוא קצת שונה - אתם לא נפגשים כ"כ, קצת ב"מקבילים"...
וגם - לשניכם - כמו למרבית בני האדם - יש חסרונות. מן הסתם גם יתרונות..
כמובן, את צודקת לחלוטין שאין דבר כזה "לחפש בחוץ" - לפחות לא במובן של המין השני - במקום בבית פנימה.
אבל השאלה כעת איננה מה צודק, אלא איך מתקנים.
נראה מדברייך, שלשניכם יש יחס נפשי אחד אל השני. את אומרת שהוא אוהב אותך ואיכפת לו. אבל את רוצה שהוא "ירצה" את מה שאת רוצה (קרי: את ה"חברות" כפי שאת מבינה אותה). וגם לך איכפת ממנו - אבל לא כ"כ נוגע לך כנראה מה שנוגע לו - החום, תחושת האהבה.
ושניכם - מוכנים בשביל השני להשתדל במה שהוא/היא רוצה.
ושניכם, מתוסכלים מזה שהשני לא ממש רוצה את מה שאתם רוצים....
עד כאן - הבנָתי הדלה בדברייך.
אם הבנתי נכון, אני מציע שתנסו "להתחדש".. תשוחחו בנוסח הזה. לנסות לשקף מה כל אחד הכי רוצה מהשני, כולל הרצון שהשני ירצה את זה גם.... (חייבים להביא בחשבון שיהיו הבדלים. אתם איש ואשה, זה לא תמיד אותו דבר).
ואז תחליטו איך כל אחד משתדל למלא מה שטוב לשני. ותסכימו שהתהליך יהיה שבתחילה זה יבוא כי רוצים להיטיב זה לזה (זה דבר מאד גדול... לא פחות מאשר שירצה ממש אותו דבר..), ושתשתדלו עם הזמן גם להבן את הצורך של הזולת, עד שתוכלו יותר גם להזדהות איתו.
כמו כן, תסכימו ביניכם - גם הוא - שמפסיקים כעת לגמרי לחפש בחוץ, זה לא שייך - ומנסים מחדש פנימה.
תסכימו גם, שאחת לשבוע בערך, אתם משוחחים בנחת, על כוס קפה או בטיול קצר או מה שטוב לכם, כל המצב. מה מתקדם, מה רוצים עוד שיתקדם. מראש מחליטים שזה לא בהאשמות, אלא בהסברה, מה חסר, מה רוצים עוד, מה כבר מרוצים.
אי אפשר הכל בפעם אחת. יש סיכוי שבאופן כזה, תגיעו גם לדבר על צורת השיחות ביניכם, כל ההיפגעויות שלך שמרחיקות אותו.
אם תדברו ברצון טוב - תוכלו לבקש עצה זה מזה... למשל, מה אתה מציע כדי שלא אגיב בהיפגעות בשיחות בינינו...
כשמבקשים עצה ומייעצים אחד לשני - הופכים לשותפים. זה עצמו יכול לקרב. אולי כך תהיו באמת חברים טובים....
יש משהו נכון בדבריךאמא של וגם
החברות בעיני מתבטאת בכימיה משותפת, זרימה של שיחה או צחוקים, שנעים לי ובא לי להיות עם מישהו כי זה עושה לי כיף. חלק מזה וחלק מההשקעה בזה זה ליזום פעילות או יציאה משותפת, והוא לא עושה את זה בכלל. זאת היתה כוונתי.
דבר שני, גם אני מחפשת חום ואהבה כמובן. ואני אפילו מרגישה שאני די פיזית, כלומר יחסית אוהבת הרבה מגע. אבל זה כן מקשה עלי לרצות בזה כשאין חברות. אז תכלס יש ביננו ברוב הפעמים הרבה מגע, שלא תהיה אי הבנה. אלא שכל פעם שאני נפגעת או אנחנו באיזשהו מתח מסיים, אפילו יחסית קטן, אני נמנעת ממגע. וזה משפיע גם לטווח הארוך, כל מהות היחסים ביננו, שפחות טבעי לי ופחות מתחשק לי מגע וחום.
זה תמיד היה מעורפל יותר, התחושות והרגשות שלי כלפי מה שקורה, ולמה אני מרוחקת ולמה אני נפגעת. היום קצת התבהר לי. אין ביננו חברות. ולא רק שאין חברות, הוא גם מפנה את זה *החוצה*
אמנם זה מאוד מאוד בקטנה, אין לו באמת ידידות ואין לו קשר עם אף אחת בשעות שאחרי העבודה או בכלל כשאנחנו בבית. אבל ברגע שיש איזשהו מפגש, אני רואה אותו מחפש את זה ונהנה מזה, מתמלא.
וזה פוגע ומכעיס כי אני לא עושה את זה בכלל בכלל. אין בעיה, מובן שיש לך צורך שלא מתמלא ולי יש צורך שלא מתמלא, ושנינו לא מושלמים ואנחנו לא על אותו גל כרגע. סבבה, קורה. אז באמת נדבר ביננו ונעבוד על זנ
אבל הרגע שבו הוא פשוט ויתר ופנה החוצה, זה הרגע הבעייתי. זה הרגע שבגללו מן הסתם לא בא לי בכלל לחשוב על הצורך שלו ולהתאמץ לקראתו
את צודקת.ד.
אבל אולי בכל זאת תנסו לדבר מחדש, להגדיר דברים, ולפתוח בתהליך כמו שהצעתי.
לא שאת תחשבי על הצורך שלו - אלא שניכם מנסחים קשיים ורצונות ודרך ביחד.
וכמובן, זה כולל התניה שאם עושים תהליך - אז משקיעים בו ולא מחפשים את זה מבחוץ.
הדברים אותם את מתארת מצריכים עבודת עומקנגמרו לי השמות
ממש להבין לעומק את המקום שלך,
את המקום של בעלך,
מה קרה וקורה שם מלכתחילה במערכת הזוגית, מהם הצרכים של כל אחד מכם,
מה הוביל למה,
מה בעלך חווה באותם מפגשים חברתיים, איך הוא מגיב, מה זה נותן לו, איך את מגיבה ומה זה גורם לך להרגיש,
ובאמת שקשה להעלות על הכתב והמקלדת אפילו מה עוד צריך כי נשמע שלגמרי עבודת עומק טובה ושורשית תוכל לסייע לשניכם מאוד.
ההיבטים שתיארת יכולים להיות קשורים לעוד הרבה מאוד גורמים וקשה מאוד להצליח לראות כך את התמונה השלמה.
כתבת שאתם כבר 5 שנים בטיפול זוגי ופרטני - האם יש שיפור? האם ישנה התקדמות?
לכאורה זה נראה זמן רב מאוד לטיפול ובמיוחד אם אין שום התקדמות לטובה.
מציעה לפתוח את הדברים מול המטפל/ת ולראות איך ממשיכים מכאן.
לראות ולברר לעומק - גם מה קרה ביניכם ובדינמיקה הזוגית שלכם מהרגע שהכרתם, דרך השנה הראשונה לנישואין, מה השתנה שם, אילו טריגרים היו שלאחר פחות משנה המצב החל להידרדר,
מה קורה בתחום חיי האישות על כל רצף הזמן הזוגי שלכם, וכמובן איך אפשר לשפר זאת,
ממה נובעת בעיית חוסר האמון, וכמובן איך אפשר לפתור אותה
מה קורה לבעלך עם עצמו ואיך הוא יכול להרגיש יותר טוב בפן האישי
מה קורה לך עם עצמך ואיך *את* יכולה להרגיש יותר טוב בפן האישי
וכמובן כל עניין החברויות והעניין והצרכים שלכם - לראות מהם ואיך ניתן לממש אותם מבלי לדרוך אחד על הצרכים של השני/ה.
בהצלחה רבה רבה יקרה וכתיבה וחתימה טובה לשנה וחיים שלמים של אהבה אמיתית ושלמה 
תודה רבהאמא של וגם
יש שינוי, לחלוטין. אבל הוא מזערי לעומת כל המורכבות והקושי שנשאר ונותן תחושה של ייאוש ושאף פעם זה לא ייפתר ביננו
אני באמת אובדת עצות לגבי המחשבה למה זה ככה אחרי 5 שנים של טיפול אינטנסיבי?! האם זה מצביע על הצורך להבין שזה כנראה לא ילך ואנחנו נשארים בכח יחד?
לא אוכל לענות על שאלתך כי אינני מכירה אתכםנגמרו לי השמות
ומוכנות לעבודה ולקיחת אחריות, בתוספת שאמרת שיש שיפור - אז בכלל לא בטוח שזה לא ילך ואתם תישארו בכוח יחד.
אבל כאמור, אינני יכולה לדעת ולענות בלי להכיר אתכם, מציעה בחום לשקף את הרגשות הללו שלך במדויק למטפלת, אולי אם תרצי גם בפגישה אישית מולה.
באמת 5 שנים של טיפול אינטנסיבי אמור להניב תוצאות עומק יותר מורגשות, אבל שוב, כל מקרה לגופו וצריך לראות מה לעשות ואיך להמשיך, כולל לחשוב על להחליף סוג טיפול/מטפל אם מרגישים תקיעות.
אחרי שיחה עם המטפלת ושיקוף הדברים מניחה שתהיי יותר חכמה ועם קצת כיוון מה לעשות
ממש בהצלחה 🙏🌷
תודה לך. שנה טובה 🌷אמא של וגםאחרונה
תגידו, אלימות מילולית ורגשית יכולה לבוא גם מצדשאלה קשה
האישה?
מה זה אומר באמת?
מישהו יכול לעשות קצת סדר?
נראלי זה מה שאני עובר, רוצה להיות בטוח
בוודאי שיכולאריק מהדרום
יש גם גברים שחווים אלימות.
יש אפשרות לפנות לעזרה.
בוודאי שזה אפשריפשוט אני..
כן, אבל למה חשובה לך ההגדרה הספציפית?שוקו.
ונניח שתדע שזה זה
מהם דרכי הפעולה שבשליטה שלך ואתה יכול לנקוט בהם כבר מעכשיו??
גברים ונשים אלימים בערך באותו אחוזמשה
ההבדל זה בעיקר בתוצאות.
מעניין שאתה סבור כךפינג פונג
היה מחקר שנעשה באוניברסיטת חיפה על זהנקדימון
זה ידוע כבר הרבה שניםמשה
ההבדל בין אלימות של גבר לאלימות של אישה זה בעיקר היכולת והתוצאות. לא הרצון.
(זה מעבר לזה שנשים הרבה פעמים משתמשות בגברים אחרים כדי לפגוע, כמו הרצח בנחלאות השבוע שהוזמן על ידי האקסית).
בהחלט כן, אבל -פינג פונג
לענ"ד הציפייה (המוסרית-הלכתית) לשתוק למרות החֲרָפוֹת ולהיות מהנעלבים ואינם עולבים, שומעים חרפתם ואינם משיבים שעליהם הכתוב אומר "וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ" גבוהה יותר ביחס לגבר לעומת האשה.
גם בדינמיקה הזוגית זה הרבה פעמים ככה. יש דברים לא נעימים שהאשה יכולה לומר לאיש וזה לא ייחשב חמור במיוחד, אך אם האיש יאמר את אותם הדברים כלפי אשתו - זה יוליד משבר נורא.
אני חושב שזה טבעי, אם כי לא אידאלי, כמובן, ואוחי משקף משהו שורשי בהבדלים בין איש ואשה והקשר בינם.
זה נכון.משה
אבל
1. יש גברים רגישים יותר שיקחו ללב. וגם אם הם לא יביעו את זה בפועל זה יובע בדרכים אחרות כמו ריחוק רגשי כדי להתגונן או אפילו חיפוש עצמם במקומות אחרים.
2. גם נשים צריכות לעשות עבודה רגשית לא להעליב. זה שהוא צריך להתגבר זה לא אומר שהיא בסדר. היא לא.
כל מילהפינג פונג
תודה לכולם. אשמח להתייחסות לחלק השני של השאלהשאלה קשה
מהי אלימות רגשית ומילולית
לא מסכימהנעמי28
בתור אחת שעבדה ועדיין עובדת על עצמה לשמור על הפה שלי כשאני כועסת.
זה פוגע מאוד לכל גבר
הוא לא צריך להיות "רגיש" בשביל זה
לנשים יש כוח במילים להפוך את הגבר שלהם לסמרטוט ואפס או להרים אותו.
וגבר ניזון מהערכה.
אין הקלות לא לגברים ולא לנשים
אין שום ציפייה מגבר לספוג
יש ציפייה מכל אחד לעבוד על עצמו.
מסכים. לנשים יש יותר כח במילים4ne1
הבעיה שזה הפך להיות בעיה של גברים. כי לרוב יש מודעות לזה
אבל נשים יכולות להיות הרבה יותר "אלימות" במילים מגברים, רק שאם זה קורה, מניחים שהיא עברה המון ובעלה הביא אותה לקצה לכן היא מתנהגת כך בשונה מאצל גבר
כןנפשי תערוג
אלימות רגשית ומילולית יותר נפוצה בקרב נשים כלפי גברים. כי הצד המילולי/רגשי יותר מפותח אצל נשים לכן קל להן יותר להשתמש בו
(בדומה לכך שהצד הפיזי יותר מפותח אצל גברים ולכן הם נוטים יותר להשתמש בו- אלימות פיזית)
ואיך תדע אם אתה חווה את זה?
אתה מורגש מושפל על ידה?
היא מקטינה אותך?
מזלזלת בך?
וכו'
יש אישה שאף פעם לא מזלזלת בבעלה?שאלה קשה
תמיד אני חושב שאצל כולם זה ככה
וזה בעיה שלי
ודאי. למה לזלזל באדם שמעריכים אותו?גפן36
איזו מין תקשורת תיבנה מזלזול?
גם אם יש חוסר הסכמה זלזול והקטנה הוא לא הדרך לפתור אותו.
אני לא אומרת שבחיים לא יצא לי לפגוע בבעלי (או לו בי) אבל זה אף פעם לא היה לגיטימי בעינינו, ותמיד מתנצלים ומתקנים מייד.
בסוף לשנינו יש מטרה משותפת שהבית הזה יהיה המקום הכי בטוח ונעים לשנינו ולילדים.
לזלזול /הקטנה אין מקום..
עצם זה שאתה חושב שהבעיה היא בךמתואמת
מצביע כנראה על כך שאתה עובר אלימות מסוג כלשהו...
אני חושבת שכדאי ללכת לטיפול אישי, גם כדי לאבחן במה מדובר וגם כדי לחזק את עצמך.
כשאתה עובר אלימות מצד אישה4ne1
זה לא נחשבת אלימות אולי יותר מצוקה שלה, כי היא אלימה בגלל חוסר יחס, זלזול מצידך וכו
כשגבר מזלזל זה הכי ברור שזה מצד האופי שלו
אין אישה רעה יש אישה שרע להנפשי תערוג
🤣Seven
למה? זה דווקא הומור משובחנפשי תערוג
כזה שמעלה את האייקיו.
לא?
זה בדיוק מה שאני חושבשאלה קשהאחרונה
זה גם מה שהיא אומרת לי.
אבל אני פשוט לא מצליח להבין אותה.
מרגיש שהיא הלכה רחוק מידי.
זה בצחוק, נכון?פשוט אני..
זה נשמע כמו ציניות חריפהנפשי תערוג
כן ישרקאני
אישה לא אמורה לזלזל בבעלה
אלא להעריך ולכבד אותו
ישיבה לנשואיםשאלה קשה
הולך הרבה זמן עם הרגשה שלא מספיק ניצלתי את הישיבה.
למדתי במקום נחשב מאוד, אבל היום אני מבין שלא באמת התקדמתי שם [גם מבחינת הקו של הישיבה היתה תחושה של להעביר את הזמן, לא איזה אסטרטגיה של צמיחה].
ממש רוצה לעשות את המסלול הזה שוב, והפעם במקום שבאמת מצמיח ומגדל אותך, אישיותית ותורנית, וגם קצת נפשית.
זה שייך?
אם כן, תנו המלצות על ישיבות
אתה מתכוון לכולל?אריק מהדרום
הוא מחפש ישיבה, לא משגיחנקדימון
וואואונמר
יש הרבה ישיבות (דת"ל) שיש בהן נשואים...מתואמת
לרוב אלה בחורים שלמדו בה והמשיכו ללמוד באותו מקום כשהתחתנו, אבל אף אחד (למיטב ידיעתי) לא יאמר לך לא להתחיל ללמוד שם כנשוי...
בישיבה של בעלי (מרכז הרב) היה לפחות מישהו אחד שהגיע כנשוי. מניחה שיש עוד.
כמובן, המעבר הזה (שאולי יכלול גם מעבר דירה) צריך להיעשות בשיתוף וברצון אשתך.
הרבה יותר מאחדהסטורי
קבע עיתים לתורה4ne1
אל תלך למסלול של ישיבה כל היום. עשה את זה בהדרגה בשיעור קבוע או עם חברותא.
נסה ותראה ישועות
מה אישתך אומרת על העניין?נפשי תערוג
מה אכפת לך? זה שלו עם אישתונקדימון
יש רקע חרדי?משה
לאשאלה קשה
למה?שאלה קשה
אגב, מה עם תורת החיים?
וודאי שיש דבר כזההסטוריאחרונה
אבל, כדי שלא תמצא את עצמך בעוד כמה שנים שוב עם אותה תחושה - כדאי שתדייק לעצמך מה אתה מחפש מבחינה מהותית ולפי זה תתמקד על המקום אותו אתה מחפש.
כשצריך ללכת לטיפול/ייעוץ ופשוט אין כסףחוזר תמיד לאשתי
מה עושים?
הולכים לעבוד?אריק מהדרום
העבודה זה בשביל שיהיה מה לאכולחוזר תמיד לאשתי
ולא נשאר כסף לטיפול
יש אפשרויות זולותפשוט אני..
שה' ימלא חסרוניכםשוקו.
שניכם מעוניינים ללכת לטיפול יעוץ?
באיזה הקשר?
האם יש אפשרויות אחרות מאשר יעוץ או טיפול פרונטלי
אולי לנסות לקרוא ספרים בנושאנקדימון
בהשאלה, או אפילו בקנייה - זה יהיה זול משמעותית כמובן.
אם יש ידע באנגלית אפשר לחפש לפעמים קורסים מלאים ביוטיוב בנושאים מגוונים, ואני מניח שגם בזה. האמת אולי כבר לא חייב אנגלית טובה כי הכתוביות של יוטיוב די טובות.
אני למשל מצאתי קורס מלא של cbt של תרפיסטית, כאשר כמובן יש לה נותני חסות כדי שהיא תוכל לספק בחינם. אני נוטה להאמין שגם בענייני זוגיות אפשר למצוא...
אלה לא דברחם כתחליף של ממש, אבל יכול להקל ולכוון קצת. לפתח מחשבות חדשות עד שירווח ויתאפשר לעשות מה שהכי יעזור
באיזה נושא אתה מאותגר?משה
יש ים של חומר באינטרנט. זה לא כמו מטפל שיודע לראות את נקודות העיוורון שלך אבל זה לא רע בכלל.
קח את הנושא שקשה לך, לך תקרא קצת או תצא להליכה עם פודקסט בנושא או הרצאה או משהו. תיקח עוד חצי שעה לבד לסדר את המחשבות שלך. אם אתה נוסע לעבודה וזה לוקח זמן אפשר לנצל את הזמן הזה.
כל הכבודתודהלה'
לא כולם מסכימים ורוצים ללכת. זה דורש אחריות וענווה.
אם אתה אחרי מילואים אז יש החזרים. גם אם השתחררת מסדיר יכול להיות שאתה זכאי לתוכנית עמית, שיש 12 פגישות חינם.
יש כאלה זולים יותרנפשי תערוג
ולפעמים נכון יותר לוותר קצת על דברים כדי לטפל בפן הזוגי
עמותת חיים של טובהnik
מסבסדים טיפול אצל אנשי מקצוע (טובים!) שעובדים איתם.
שווה לפנות אליהם.
הולכים מטעם קופת חוליםנעמי28
מסובסד.
ואני רואה בטיפול השקעה לכל דבר.
כשאני ואנחנו בטוב אנחנו עושים הרבה יותר כסף.
זוכריםעוד מעט פסח
תבדוק אם יש שר'פ בעירייה שלכםעל הנסאחרונה
לפעמים יש להם שיתופי פעולה זולים.
בעיר שאני נמצאת יש שיתוף פעולה כזה וטיפול עולה שם לשעה פחות ממאה שח.
והם ממש מעולים ומקצועים
חסכים של ילד שגדל בבית בלי הרבה כסףחוזר תמיד לאשתי
להורים שלי אף פעם לא היה יותר מידי כסף.
גם היום אנחנו לא מקבלים כמעט עזרה.
לא חשבתי שאני עדיין סוחב את זה.
לאחרונה כמה פה העלו את הנושא הזה וזה הציף בי הרבה כאב.
מה אומרים? שתפו
כואבהסטורי
אם יש נושא אחד שייעוץ ב-400 שח לשעה לא יכול לפתורפשוט אני..
זה בעיות כלכליות 😬
למרות שכאן לא מדברים על בעיות כלכליות ישירות אלא על קשיים נפשיים בעקבות בעיות כלכליות, אז אולי זה כן יתאים...
דווקא יעוץ טוב יכול לעזור הרבה לבעיות כלכליותאריק מהדרום
התכוונתי לטיפול נפשי, לא כלכליפשוט אני..
וממילא זה נכתב בחצי הומור...
הומור... קצת רגישות..חוזר תמיד לאשתי
סתם כאב? או נפק"מ?נקדימון
אם זה מייצר בעיות התנהגות, כעסים, מריבות בין בני הזוג, קמצנות מוגזמת על עצמך וכדומה, אז אולי כן שווה לשקול פניה לאיש מקצוע.
כסף זה אחד הנושאיםנעמי28
עם הכי הרבה משקעים, כמעט לכולנו, גם לאלה שגדלו עם הרבה כסף.
רוצה לשנות את זה, לך לטיפול.
זה יותר עניין של תפיסה והסתכלות מאשר של חומר.
יש כאלה שגדלו באושר עם מעט ויש כאלה שלהיפך.
האם חום ואהבה כן קיבלת?5+
המון אנשים לא מקבלים מההורים עזרה כלכלית. הרבה מהם בקשר מצויין עם ההורים כי הם מקבלים מהם דברים חשובים יותר מכסף. השאלה אם את הדברים החשובים לבניית אישיות טובה ומוסרית ושמחה כן קיבלת? כי אם ללכת לטיפול, הייתי הולכת על חסכים באהבה וקבלה, לא על חסכים בכסף. כדאי מאוד לחשוב בראש האם 'הורי לא נותנים לי כי לא אכפת להם ממני/לא אוהבים אותי, או ש- הורי היו רוצים לקנות לי כל מה שאני צריך. אבל לא יכולים.'
יש בתים שחוסר ממון יוצר בהם לחץ ודאגה רבה וזה עובר לילדים או שממש מחנכים אותם ללחץ הזה. ויש בתים שלמרות שאין כסף, זה לא משהו לדבר עליו. גודלים בהרגשה שיש לי כל מה שאני צריך. יש שמחה בבית.
אם גדלת בבית מהסוג הראשון צריך לעבוד על עצמך לא להעביר זאת לדור הבא. יש מקום לטיפול ויש מקום גם לעבודה עצמית, לבניית האמונה ולהשתדלות בצד המעשי.
ויש גם אנשים שירשו כסף אבל עכשיו אין להם הורים... אז מה עדיף?
וואו, תשובה מאלפת ממש.חוזר תמיד לאשתי
לא יכלתי לצפות לתשובה טובה מזו.
אפשר להתגבר על זהזיויק
היחס שלנו לכסף מאד חשוב בהרבה מאד מובנים,
ולכן צריך לבנות יחס נכון בעצמך וגם לחנך את הילדים שלך
הכאב שעלה הוא בגלל שיש מחסור ספציפישוקו.אחרונה
ואין יכולת תמיכה מהההורים.
או שעצם הרעיון שיש כאלה הורים שתומכים ואצלך לא, גרם לך להצפה.
עוד נקודה
האם היה חסר לכם משו בסיסי בבית?
יש משפחות שיש להם כסף, אין מחסור,אבל ההתנהלות היא חסכנית
והדיבור בבית תמיד הוא על זה שאין ושהמדינה רשויות בסופר הכול יקר
איך זה היה אצלך?
מפה לאן?In development
נשואים כבר כמה שנים טובות
קשה לי מאוד
בעלי חתיכת עצלן ותינוק מגודל
ולי פשוט נמאס
בינתיים אנחנו חיים ממשכורת שלי ותמיכה של ההורים שלו.
ונמאס לי, התחתנתי עם בעלי! לא עם ההורים שלו!
אני רוצה להרגיש יציבות כלכלית מבעלי, לא מההורים שלו!!!
פשוט נמאס לי ולא יודעת מה לעשות
לא מצליחה לסמוך עליו
עיצות/ תובנות/ עזרה יתקבלו בברכה
יש כאן גם עניין של גישהנעמי28
ולא רק צודק או לא צודק
מה אם הוא היה מרוויח עשרות אלפי שקלים משעה של עבודה וההתנהלות שלו עדיין היתה דומה? קם מאוחר ועושה שום דבר?
כסף נכנס, ממנו/מההורים שלו.
אפילו דירה הם מוכנים לתת.
יש כאן הרבה יותר מצודק או לא צודק.
יש דינמיקה, לקיחת אחריות, שחרור אחריות וקבלה שאנחנו לא יכולים לשלוט על האחר על האופן שהאחריות הזאת תתבצע.
אני גם הייתי מתחרפנת מהתנהגות כזאת.
אבל כדי שיתאפשר לחיות איכשהו ביחד צריך להבין ולהשלים עם זה שבדיוק בדיוק כמו שהיא מצפה וכמו שהיא רואה אחריות, לא יהיה.
כל אחד חווה את המשבר הזה בזוגיות בפן מסוים, חלק בפן הדתי, חלק בפן הרגשי, חלק בפן הכלכלי.
אני מניחה שאם הייתי בחוויה דומה הייתי משחררת אחריות ומכניסה את הכסף שאני מרוויחה להשקעה או חיסכון ולא להוצאות שוטפות ונותנת לו להתמודד.
אבל לא בריב, בשיחה עם קביעת עובדה.
שואל בזהירות: הפער בין הקבוצות לבית פנימהחוזר תמיד לאשתי
יש תחושה כזאת שבקבוצות פורומים וכו' יודעים יותר לפרגן ולתת את הלב מאשר בבית...
אתם מצליחים לזהות האם זה גורם לכם לאיזה תחושה כאילו שם יותר טוב מהבית?
בסוף כולנו מבינים שבחיים האמיתיים הכל הרבה יותר קשה.
האם הקבוצות גורמות לנו לאיזה שהוא יאוש מהבית?
ברגעים הקשים פתאום נזכרים בקבוצות?
משתדל ללמוד מכאן כדי להוסיף בבית בעז"הנפשי תערוג
מצליח?חוזר תמיד לאשתי
אני מדבר על האתגר הענק שיש פה
זה מחלחל עמוק לתת מודע בלי ששמים לב
יפה ששמת לברק מקווה
לא הבנתי את השאלהרקאני
מה הקשר בין הקבוצות לבית?
איזה אתגר?
אני חושב שפה יש פחות מוצפויותמשה
בין השאר בגלל שזה בכתב. ואין מפגש כל כך קיצוני עם האמוציות הרגשיות כמו שהוא קורה בבית.
מאוד קל להתבטא בבהירות. וגם אם מישהו מוצף ואחרי כמה הודעות פולט עוד עובדה שמשנה את כל הסיטואציה, עדיין אפשר לקרוא את זה ולעבד את זה יותר "שכלי".
בבית, הבטן מופעלת.
ההסברים יפיםחוזר תמיד לאשתי
אני חיפשתי הזדהות. איזה כיוון מה לעשות איך פותרים את זה
ממש לא מבין את ההשוואההסטורי
אוו סוף סוף אני שומע שקשה לכםאדם פרו+
בחיים האמיתיים.
אני אסביר לך איך הכל מסתדר והכל אמת
ואין קושיה כלל.
כשהאדם שוכב על הגב או הספה
וגולש בפורום. הוא במוד שהוא רוצה
להרגיש טוב. נוח לו.
הוא לא בתוך מרוץ היומיום.
ואז הוא יכול לכתוב מהשאיפה הכמוסה (והאמיתית)
שלו לעשות טוב לכולם.
מקווה שיישבתי לך את הקושיה
בברכה
וואלהחוזר תמיד לאשתיאחרונה
היי ממש איכזבתםאדם פרו+
נכנסתי לפורום נשואים טריים
רציתי לקרוא איך אתם רבים
ואיזה כיף למי שהוא כמוני
גרוש
וככה להתעודד קצת.
ואני חייב לציין שממש איכזבתם
שום מריבה שום כלום
אתם לא צריכים להסתיר
זה לא רשת חברתית פה
תכתבו את האמת הקשה
נתמודד איתה
🤣🤣🤣פשוט אני..
תקרא את השרשור שמתחיל בHakuna.Matata
תודהאדם פרו+אחרונה
מים קרים על נפש עייפה ב"ה
טיפים להגעה להוצאות סבירות בחתונהארץ השוקולד
יהיו עלויות רבות בחתונה,
יש לכם רעיונות איך לגרום לכך שהעלויות לא יהיו הזויות בחתונה?
בוודאי שנעמוד בתקציב שיש לנוארץ השוקולד
מכירים את סדר גודל התקציב שיש לנו וברוך ה' זה סכום שניתן להוציא ולא צריך לחרוג ממנו