והרצון עדיין קיים.

הרב שמואל אליהו מתיר רק תלוי בסביבה שבה אתה חי.. ואני דוסה אז בכל מקרה לא יכולה לעשות

אבל רוצה לדעת אם זה מה שיגביל. אם בנים דוסים לא מקבלים בחורה עם נזם

אז מה?

לך זה מתאים, לכי על זה.

מבאס לבחון כל דבר לפי מה יחשבו, איך זה יראה, ירצו אותי או לא..

תהיי מי שאת. זה הכי חשוב.

כמובן שלא בהגזמה, אין מצווה להיות מוזרים, קיצוניים וכו'.

אבל חשוב להיות קשובים לעצמנו..

(זה רלוונטי לכל התלבטות דומה..

וכתבתי באמת בקטע טוב, מקווה שלא יצא תוקפני מדי..)

ותודה על ההערה שלך...

מבחינתי לעשות מה שטוב לך זה לאו דווקא לשים נזם.

אולי באמת היא תחליט לוותר כדי להתיישר לסגנון שמבחינה פנימית יותר מתאים לה.

אבל! זה יבוא מתוך רצון פנימי שלה. לא כי היא חוששת ודואגת איזה בחור דוס יסכים להסתכל לכיוונה..

ברור שלא התכוונתי שכל אחד יעשה מה שהוא רוצה, ומה זה משנה מה יחשבו עליו..

החברה מסביב בהחלט מהווה שיקול, אבל לא יחידי.

ואם רוצים להשתייך לזרם מסויים, מוותרים. אבל זה מתוך רצון פנימי ושלם להשתייך. לא מתוך מחשבה חיצונית של 'מה לעשות, ככה מקובל'.

לא רק לדוסים.

בגלל שזה לא נפוץ ונמצא רק בקרב דתיים לייט או חילונים ואנשים לא תמיד יודעים שמותר הלכתית אז-

תחשוב שחילוני רואה דתיה-דוסה עם נזם, מה הוא חושב? זה חילול ה' מאוד גדול

(כל עוד זה לא 'נפוץ')

מותר לפי הסביבה בה את חיה. נוהגים כמנהג המקום.

ובאותה מידה שיש חילונים ששואלים "מה מותר?" יש את אלה שמסתכלים על --- איקס בתור דתיה ואז יש סטיגמות...

במיוחד על דוסה שאז הם יכולים להגיד שעל מי אנחנו עובדים "והינה היא מתלבשת צנוע אבל יש לה נזם. אז מה היא עשתה בזה בעצם? את מי היא עובדת? ועל מי"

הבנת את כוונתי?

וצודקת, אלה ששואלים מה מותר אז זה טוב ויכול להוסיף טוב. אבל!

א. צריך להסביר להם מה מותר, ואיך, כמה ולמה...

ב. מי ששואל מה מותר יגיע לתשובות אם הוא רוצה. והחילוני שמסתכל וזה גורם לחילול ה' לא שווה את זה שמישהו אחר יקבל תשובה של "כן, מותר" והיא גם ככה לא מדוייקת. כי יש תנאים.

בעצם זה שאני בתור דתיה-דוסה לא אלך עם נזם השואל (אם ירצה כמובן) יקבל תשובה ומדוייקת ולא יגרם חילול ה' בעולם

זה מעט חד, אך ככה הצלחתי להעביר את ההסבר לכתב..

אבל יש בזה משהו שרואים בת דוסה עם נזם...

בנפש זה הגיע?

שביתו של הרב עובדיה התחתנה עם מזרוחניק לא עלינו היא שאלה אותו אם הוא רוצה שילבש כיפה שחורה ולא סרוגה.

הוא ענה לה "לא אכפת לי מה יש לו על הראש, אכפת לי מה יש לו בתוך הראש".

בעצם זה שיש נזם?

ולכן זה לא מפריע

יש כאלה שכן זה בא אצלם ממקום של 'בגידה' ותקיפות מול ---  צוות, הורים וכאלה בגיל ההתבגרות

אז כן יש בזה משהו שצריך לבדוק מאיפה זה בא בנפש

ואם הכיפה שלי בזוית קצת שונה.. זה אומר עלי משהו?

למה צריך לחפש משמעות בכל פיפס שבנאדם עושה?

כולה נזם מה עשית מזה?

יפריע מאוד אפילו

אבל כמובן שאני לא אפסול על זה, אם אני אראה שהיא גם דוסה

נזם, אני לא ממשיך את הפגישות.

טוב, אולי כן אבל היא בהחלט תאלץ להסביר מדוע אין.

אפשר להתחתן עם תבנית ואפשר עם בנאדם.

תסתכלו על פנימיות, רצון,

עומק וכוונות.

ואפשר להבין שכשיגיעו הילדים לא נרצה שייחשפו,

אבל עד ש..

אפשר לנשום. להכיר, להכיל. לקבל. 

(:

לא יודע, אולי זה רק אני שלא מובן.

אבל אצלי זה די נהיר שכך פני הדברים.

רחמנא ליבא בעי

בקיצור, לא מפריע.

היי,

לטעמי, אם הכל מושלם, אבל ממש מושלם, נראה לי שבכל זאת לא.
אני פשוט לא מצליח לדמיין מצב כזה שהיא מוצאת חן בעיניי עם נזם (אם נתגבר על המרתיע),
פשוט לא מצליח, ולכן לא יהיה מושלם כזה בהגדרה.
החיצוני מחובר לפנימי בסופו של דבר, מתקשה להאמין שהפנימיות ועולם התוכן שאני מחפש תגיע עם נזם.
אבל מי יודע?

לא מצליח להבין, האם אתן הבנות תצאו עם בן שיש לו עגיל בלשון /באף ולתורניות מביניכן, עגיל באוזן? זה פשוט לא בא ביחד, לא?

למה כיוון הפוך לדעתכן זה כן עובד? נשגב מבינתי. בגלל שיש הרבה שעושות ככה? זה לא הופך את זה ליותר דוסי...

מצד שני, גם לבנים דוסים יש מנעד אופי רחב ותפיסת עולם רחבה, אז אולי תמצאי...

ואם זה בא ממקום נפשי נכון?

עגילים רגילים (חור ראשון בלבד) באוזן זה בסדר  מבחינתך? תקבל?

וחור שני? שואלת סתם כדי להבין. אין לי רצון לחור שני(=

ולא חושבת שאפשר להשוות, בנים עם עגיל זה נועז וגס מידי, וזה באמת מבחיל

בנות, זה שונה. זה מאוד מקובל וכמעט ואין דוסות שאין להם עגילים.

הנזם, צודק, זה טיפה יותר 'חצוף' אבל רק כי זה לא מקובל.. הלכתית מותר!

אז למה לא? ההלכה מתירה!

או שזה משום שזה לא מקובל?

רוצה להבין..

מחילה על התקיפות..

אין בעיה על התקיפות, כנ"ל אם יוצא לי חחח
הלכתית אני מכיר, עכשיו נחמד שאת אומרת שבנות זה שונה, ואז מסבירה כי זה מאוד מקובל.

אם אני בתור בן דוס, עד האוניברסיטה בקושי הסתובבתי בחברת בנות, אז אצלי זה לא "מקובל" כמו שאת מתארת, הבנת?
זה הסביבה בה את חיה שמעצבת את השקפתך, כפי שאם כל הבנות שהייתי פוגש (קרובי משפחה וכדומה) היו עם נזם אולי היחס היה שונה. בסביבה שלי זה לא כך (לא חרדי/חרדלי, אבל דוס ברמתי בוגר הסדר)
החצוף עליו את מדברת אצלי מתפרש בתור תפיסה שאומרת שיופי הוא אידאל כ"כ עליון (טוב אני מגזים, אבל נמצא בדגש משמעותי מספיק כך ש) שעושים חורים בשבילו (גם באוזניים קצת קשה לי גילוי נאות) ואפילו באף נעשה חור.
זה פשוט מרגיש מוגזם, גם חיצוני לא יפה בעיני, אבל גם הדגש הזה על יופי בגללו נעשה חורים בגוף.
חור שני גם קשה לי האמת, כמו שחורים בכללי קשה לי, רק יותר.

ז"א, אם כולן כולם היו עושות זאת, אולי זה היה הופך לכך שעושים את זה כי כולן עושות את זה, ולא בגלל שום דבר אחר...
אני מאמין שרוב הדוסות בלי נזם, ולכן המחשבה שלי לעיל לטעמי תופסת.

(אגב, יצאתי לצערי עם יותר מ 10, רק לאחת היה נזם, ורק לאחת היה חור שני, כך שלא ברור לי למה זה כזה מקובל כמו שאת טוענת, ולאת בכלל לא היה חורים אגב, וזה היה מקסים בעיניי)

צודק. זה ממש תלוי בסביבה בה אתה נמצא.  ומאוד משפיע.

היופי הוא לא בהכרח אידיאל עליון. פשוט בסיסי וחשוב להיראות טוב. מבינה את אלא שחושבים שבשביל יופי לא צריך לחורר את הגוף ובכל זאת, יש בזה משהו נאה.

אני לא עושה חורים באוזניים כי האידיאל שלי זה יופי. חשוב גם להשקיע במראה חיצוני.

אני משקיעה בעיקר בפנימי. לא בהכרח שכשאני עושה עגילים\נזם אז זה כי היופי הוא הכי חשוב אז אני מוכנה לחורר את הגוף בשביל זה. אלא אני משקיעה בעצמי פנימית וחיצונית וחלק מהחיצוני זה נזם. וזה לא מוריד מהערך שלי בנפש והנשמה.

האידיאל העליון זה הנפש והנשמה. וחלק מהאידיאלים שלי זה גם מראה חיצוני.

 צודק. ניצחת 

מאוד מסכים שחשוב להיראות טוב, מאוד מקובל עלי שזה חלק מהאידאל, אם תרצי קידוש השם ולא להיפך.

"יש בזה משהו נאה", סובייקטיבי כמובן (לכל הפחות לגבי נזם), התגובות חלוקות בנושא.

אשריך שאת משקיעה בעיקר בפנימי, נכון שזה לא בהכרח מעיד, ולא בהכרח מוריד, אבל אם להסביר יותר טוב,

אידאל היופי שלי הוא ללבוש בגדים נאים, ממוצעים + אם תרצי, וכדומה. כל השאר זה בונוס שאיני בטוח שהוא נצרך.

לצורך העניין, בחברה מקובל שבת נאה היא כזו שיש לה חפצים מתנדנדים באוזניים (חח נשמע אחרת ככה ;) אז ניתן לומר שזה הנורמה לעניין ללכת בצורה נאה ומכובדת. כל דבר מעבר לזה לטעמי האישי, כמובן, הולך רחוק מהאידאל הפשוט.

חשוב לציין, שאם זה חלק מהאידאל שלך וכך תרגישי טוב ושלמה עם עצמך, יותר שמחה וכו', יש מצב טוב שזה שווה את זה.

בהצלחה מה שתחליטי

כל עוד חשוב לה לחיות חיים על פי ההלכה..

זה שלהוסיף לה נזם יעשה לה טוב (ומה גם שלטעמי זה גם מוסיף יופי) אז בכלל אחלה...

אני לא יעשה משום חילול ה'

וכי הרב שמואל אליהו מתיר רק כאשר הסביבה הולכת ככה.

עקרונית, אם אני חיה בחברה של דתיים- לייט למשל  שזה נפוץ אצלם אז יכולתי לעשות. אך זה גם מראה שסוג של 'התקלקלתי ואז זה גם חילול ה' בתוך הדתיים שאומרים "הנה, היא גם 'נפלה' בזה".

שאלתי רק כדי להבין איך זה מתקבל אצל הבנים הדוסים

תודה לעונים!!

אני החלטתי כבר עם עצמי ממזמן שאני לא עושה נזם. ולא לפי מה שחושבים ומה הסביבה אומרת אלא כי הרב לא הסכים לי. מבחינת הסביבה בה אני חיה.

שואלת רק כי רוצה לדעת בכללי בחיים עד כמה זה מפריע לבנים דוסים.

צודקת. אני עדין לא בגילאי 20 פלוס וכן עדין לא יוצאת

אני ממש ממש לא מבין בתכשיטי נשים וממש מוזר לי על כך שלבנים יש טעם או ידע מורחב בזה.

זה כ"כ רחוק מעולמי בקטע אחר..

אילו כל הקטע על עגיל שני כן או לא נזם כן או לא ממש לא היה עולה לי אם לא היו מדברים על זה.

היו על הנושא המון שרשורים - לקראת נישואין וזוגיות

וגם -

שואלת בגלל דיון שהתפתח בין חברותיי, בנים האם תפסלו מישהי - לקראת נישואין וזוגיות

ומתקשר לי משהו עם השם שבחרת, אבל לא בשביל זה באתי.

בחירות טובות (:

אין איסור אמיתי. ואין איסור בכלל. לא מתכוונת ח"ו להוציא שם רע על דתיות שהולכות עם נזם.

אני אוהבת את זה ולכן גם שאלתי.

הרבה חילונים שחושבים שנזם זה פריצות ולאידעת מה. עכשיו, אני, בתור בת ישראל, דתיה, שהולכת עם נזם, זה יכול להתפרש אצל חילונים כפריצות אצלי.ואצל דתיים בכלל. כרגע נזם לא ידוע בציבור החילוני כמותר הלכתית. חילונים יודעים שלדתיים אסור ליסוע בשבת. למשל. הם יודעים את זה.

נזם- הם לא יודעים. 

וואו קטע חזק. זו לא עבירה. נכון. אבל אני בתור דתיה, משתדלת בחוץ , לעיני אנשים, להתנהג כמו בת ישראל כדי שלא יגידו הנה היא דתיה והיא מסתובבת בלי מסיכה ויכולה להרוג את כולנו. למשל.

הבנת?

לא נוציא לעז על בניו של הקב"ה ח"ו.

ואם יש שנוהגים לעשות משהו שיש צד להיתר - יש לדונם לכף זכות.

כל עוד זה לא בולט בסביבה - מה הבעיה בזה בכלל?

לא רוצה להוציא לעז ח"ו!!!

ולי אישית אין בעיה עם נזם

יש לי בעיה *אני* בלבד, בתור בת דוסה ללכת עם נזם.

שאלתי פה רק כדי לדעת מה בנים דוסים חושבים על זה ואם זה ימנע מלהמשיך להפגש.\

לא הלכתית. לזה יש לי תשובה

בטח אם אני באמת חושב שהיא מתאימה לי ולפי מה שהתברר לי בבירורים/מהיכרות מוקדמת, היא ברמה הדתית שלי פחות או יותר. 
 

אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..

בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם

ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים .  תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע

ולכאב /פחד .

ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .

הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .

אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.

זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .

אני חושב שגם לצעירים זה יהיה טוב שיהיה הגנות.

הגנות שומרות עלינו. לפעמים שאין לאנשים הגנות אז הם נפגעים ואין בזה שום אידיאל.

בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.

אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.

כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.

האם אני יודע לעשות את זה נכון?

שאלה גדולה.

נראה לי שבאמת עיקר העניין הוא להתחלת קשר, אבל גם אחרי שקשר מתקדם זה עדיין העיסוק.

חלק מעניין ההדרגה זה לא רק לא לקפוץ שלבים בטיל, אלא גם לדעת להתקדם ולא לעצור לגמרי, ולפעמים בקשר רציני יכולים להיות פנטזיות כאשר יש תקיעות בקשר. מתישהו תקיעות כזאת יכולה ליצור פנטזיות כאילו הכל טוב. אבל לא, צריך להתקדםםם

לפעמים הלב מרגיש משהו אחד והשכל מנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.

משתדלת לא לפתח ציפיות בתחילת כל קשר גם אם נראה שזה זה, אבל בסוף בתור בת אנוש כן מתאכזבת אם יש קשר משמעותי שנחתך מאיזושהי סיבה.

ואם כבר הזכרת את מסי, אני מחזיקה ממנו שלמרות שהוא אחד האנשים המפורסמים בתבל, הוא נשוי לחברת ילדות שלו כבר 18 שנה ולא מחליף בת זוג כמו גרביים.

זה פחות עניין של להוריד ציפיות או להגביר ציפיות.

אלא -

להתאים את הציפיות למציאות. המציאות שכרגע אני לא מכירה את הבחור ויש בו עוד צדדים שהוא יפתיע אותי בהם אם אני יכיר אותו.

כי אנשים הם עולם ומלואו, ואנשים הם מפתיעים, לטוב ולרע.

לכן הרבה פעמים פנטזיות שמנותקות מהמציאות עלולות לסתום את הסקרנות, וסקרנות זה בין הדברים הכי חשובים בהיכרות!

לכן, הצורך היחידי הוא להיות מציאותי. ובסדר אנחנו בני אדם אז כדאי לא להיות קשים לגבינו ביחס לכך.

מילא אם זה יבוא מרווקה שתרגיש ככה ותגיד.. אני לא לוקחת בעלות על זה, אבל לא התחברתי שהיא לוקחת את ה'קושי' הזה וצובעת אותו בצבעי גאולה. אפילו שמצידי אני יכולה להרגיש את זה. ויש בי אמונה, שכל 'עיכוב'/ המתנה יש בתוכו ובתוכה דבר שיכול להצמיח ולבנות, כמו שמשבר זה גם מבשר וכו וכו'. אז מבינה מה היא רוצה להגיד, 

ואפשר להגיד על זה על הרבה דברים אחרים כאלו של נסיונות. 

עם זאת, גם בתוך זוגיות אפשר לבנות קומה ועוד קומה, 

וכשאני רוצה להתחתן ומרגישה את המציאות טופחת על פניי אין לי מילים, ולי באופן אישי אין רצון לקרוא את המלים האלו. 

אבל בתכלס

זה הרבה בגלל שהיום כל אחד עף על עצמו והמבחר עצום וככה גם הפומו. 

אני חושב שצריך שינוי חשיבה כללי. תרתי משמע. זה נכון לכולם אבל חשוב במיוחד לרווקים בוגרים יותר שכבר עברו דברים ועבדו המון עם עצמם.

היא כותבת- "כדי להבין מה קורה בעולם הזוגיות, צריך להבין מה קורה בתהליך הגאולה... הגאולה היא תהליך של מעבר מההסתרה לקשר גלוי של פנים אל פנים".

ההשוואה עולה מאליה-  אין יש רווקות מאוחרת ובתים לא נבנים, אולי זה לא בגלל שהקשר הזוגי הוא לא מספיק פנים אל פנים, אלא בגלל שאנחנו לא מספיק מתאמצים לבנות את בית ה' ולהתקדם בתהליך הגאולה. זה פשוט שיקוף. בניית בית זה לא עניין פרטי לא רק לחיוב אל גם ל"שלילה". אם כל בית בונה עוד חורבה, אז כשאנחנו לא מתאמצים לבנות את המקדש (ואנחנו כבר לא בגדר אנוסים כמו בגלות)- אז ממילא עוד בית מתפרק או כלל לא נבנה. אם כשהיינו יכולים לעלות לא"י לא עלינו בהמונינו, בא משהו רע וקשה ודחף אותנו לעלות.

מתעסקים בסימפטום ולא בשורש. ברגע שהציבור יפעל יותר לבניין המקדש, דברים ישתנו גם בתחום הזוגי (גם מבחינה פסיכולוגית זה הגיוני, כי אם נהיה מאוחדים סביב מטרה גדולה יהיה קל יותר להתחבר ולהתחתן). הרווקים והרווקות (בעיקר אלו מביניהם שיש להם מידות מתוקנות והם אנשים טובים עם תפיסה בריאה, ובולט שהעיכוב לא באשמתם), נושאים על גבם את גלות השכינה, שמרחפת כיונה ורוצה כבר לנחות כי היא בבית אבל אנחנו לא בונים לה את הקן.

כמובן שצריך את מה שהיא כותבת (בנוסף לעבודה בסיסית על מידות ודמיונות חוסמים וכו'). אבל צריך להיזהר מתפיסה שאומרת שצריך להעמיק עוד ועוד את ההכנה לפנים אל פנים אם דברים לא מסתדרים וזה הפתרון. מה שצריך זה לגלות את הפנים, אנחנו כבר מול ורק יש כיסוי שמסתיר את הפנים וצריך להוריד אותו, להסתכל סביב ולפעול מתוך תפילה ונוכחות עם ה' (זה גם שיקוף של היחס הלא נכון למקדש. מחסום תודעתי עמוק. רק בדיעבד נבין את עומק הקונספציה הדתית).

מה תגיד על החילונים? כי זה קיים גם שם.

ובכלל, מה תגיד על הגוים בכל העולם..? אירופה גוועת מבחינה דמוגרפית בגלל העניין הזה.

פשוט המציאות השתנתה

ואישה מסובבת גבר.פעם המצב היה הפוך

היום כל אחת חושבת שהיא מינימום מיס תבל. ואז מבלי ששמה לב היא הגיעה ל35 וכבר חייבים להתחתן אז מתפשרים על מה שיש ומהר

הבעיה העיקרית היום זה שאנשים שקועים בעצמם.
 

זה יכול להיות הרסני שאדם שלא עבד עם עצמו מבחינת תיקון מידות ילך לאימון שיחבר אותו עוד יותר אל עצמו..

אבל גם אם אנחנו יכולים להחליט שעם לבדד ישכון ולעשות כרצוננו במקום המקדש- אני בכלל לא בטוח שההחלטה להימנע מזה לא נחשבת אונס. מצינו הגדרת אונס גם למניעות חזקות מצד קושי טכני או קושי נפשי, ואפילו ליצר הרע..

אני מסכים שמטרה משותפת עוזרת פסיכולוגית- ואני חושב שזה קרה בתחילת המלחמה, ועוד נשאר ברמה מסוימת. אז זה בתכלס לא חייב להיות התאחדות סביב מקום מהמקדש, ודוקא יותר הגיוני לומר שבשביל לדאוג למקום המקדש צריך להגיע לאחדות גדולה, ובלעדי זה לא נוכל להשיג שום דבר. 

גם מפשט מאמר חז"ל אפשר להבין לפעול בעיקר הפוך- שתיקון של ענייני הזוגיות מקדם אותנו לבניין המקדש (זה כמובן לא מחליף את החובה, הזכות והאחריות הלאומית שלנו למקום המקדש).

לעמ"י היו הרבה סיבות טובות לא לעלות לא"י, ובאה השואה והחדירה את המסר הנורא והכווינה מחדש.

זה גם לא עניין של לקום בבוקר ולעשות כרצוננו, אלא לפעול מעשית להשגת אישור לבניין המקדש. אפשר גם להתחיל בדיונים רחבים הלכה למעשה על העניינים הדורשים ליבון.

לגבי הסוף- אבל זו בדיוק הטענה, שתיקון ענייני הזוגיות לא הולך מספיק טוב גם אחרי כל האימונים וכו'. ומעבר לזה, בא"י אתה מתחיל מהכלל ועובר לפרט כי מורגש יותר החיבור של הפרט לשורשו. וזו גם המהות של המקדש, הכהנים עובדים ונמשך שפע לעמ"י. אנחנו פשוט חיים בתודעה אחרת וזו הבעיה.

יש בעיה מהותית כשמעתיקים את הר הבית למקום אחר, וד"ל, ולשם שמיים.

הרעיה, נשמת האומה הכללית שגם נמצאת בכל אחד, אומרת:

על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

בלילה, בשקט ובלבד, הרגשתי משהו עליון, וביקשתי להשיג אותו, אבל לא מצאתי.

אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

קמתי וחיפשתי אותו בחיים, בעולם, אבל עדיין לא מצאתי. לא הצלחתי להרגיש את נוכחותו שם בצורה מספקת.

מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם.

במקום שאמצא אותו מצאו אותי השומרים, שומרי התורה, ושאלתי אותם. הם ענו את התשובות הרגילות שלהם, תלמד תורה, תתפלל מהלב, שם ה' נמצא.

כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי.

ידעתי שהם טועים והם לא מבינים שכל אלו רק לבושים, אז מייד עזבתי אותם. ואחרי שניסיתי הכל- מצאתי. הבנתי. רק שם אגיע אליו באמת, אגיע להתגלות ולחיבור של האהבה. ולכן לא ארפה עד שאביאנו לשכון בבית אמי- שזה הר בית ה' מקום השראת השכינה, ובחדר הורתי- שמשם נברא העולם.

השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.

ועכשיו אני משביעה אתכם בנות ירושלים, אל תוותרו אלא תעירו ותעוררו את האהבה עד שתחפץ, ורק שמה האהבה באמת נחפצת. ואל תדאגו, אתם תצליחו. רק תבינו, תרצו, תתאמצו ותתמסרו, כמו שאתם עושים בשביל שאר א"י.

יותר מהסיבה שאנחנו מחפשים להתאהב ואז להתחתן

ולא להתחתן ואז להתאהב כמו בדורות הקודמים,

ואם כבר להתאהב אז בבן/ בת הזוג המושלמים בתבל מכל בחינה שהיא.

יש מבחר גדול יחסית, לא כמו יהודי העיירות שהתחתנו עם בני המשפחה היהודית הנוספת באותה העיירה/ משהו בסגנון

וכל ההקשר לגאולה בעייני ווארט חסידי נחמד ולא מעבר.

יש פער בין דורי מובהק

לטוב ולמוטב

גם יש הקרנה, מבלי שנרצה, מהעולם החילוני והגויי; הכל מותר, אפשר להתחתן אפשר גם שלא,

נכון שזה נשמע לא טוב, אבל אין ספק שיש הקרנה והשלכות גם עלינו.

שמה לב, שהבחורים במיוחד חוששים להתחתן. אולי פחד מאחריות, מהעול - היום יש כל

כך הרבה דברים שיכולים "למלא"; מה שפעם לא היה. אפשר לגור לבד ולחוות חיים

מלאים ומספקים.  איני יודעת אם יש תודעה של להוליד ילדים, יהודים, שימשיכו

את עבודת השם.

אצל הבחורות, זה טבעי יותר, מתבקש י ותר. הרי הגברים מצווים, לא הנשים

ואולי יש להם יותר י צר הרע בכיוון של לא למהר להינשא.

וגם יש הרבה בנות. חלקן דעתניות; למדו, חושבות, מעורות.

אולי זה גם מרתיע את הבחור הממוצע.

יש אולי סיבות נוספות. שכל אחד יחשוב פנימה לעצמו ואפילו

יכתוב לעצמו. בכנות; למה אני לא ממהר/ת להתחתן? להתיישב?

היא גזירת מלך. 

ה' הטוב לא ימנע להולכים בתמים

לא נובע מגזרת מלך, אלא מאיך שה' ברא את עולמו

כי זה מעבר למוסר טבעי

לא הפרוץ. אלא שגם בזה יש הרבה רמות.

ואני שואל: האם לדעתכם יש לרמת השמירה השפעה על איכות הזוגיות [גם לא מדבר על הקיצוניות, שלא מאפשרת לך לחיות אפילו עם עצמך..]

למה שיהיה קשר בין הקפדה יתרה על צניעות הלבוש, הדיבור. ההתנהלות בפרהסיה - ובין איכות החיים הזוגיים והקשר הרגשי בין בני הזוג?
 

זוגיות טובה מאופיינת בתכונות טובות של תקשורת פתוחה, של יכולת ניהול קונפליקטים, הכלה והתאמה של הבדלים באופי, של לתת מקום להגשתה עצמית ופיתוח אישי, ביטחון ואמון עמוק, אינטימיות טובה

אפשר להיות מלאך כלפי חוץ ושטן בבית 🥲 

מצד כל צד מבני הזוג, אם לא מצליחים לבנות קשר זוגי הממלא את התנאים לעיל

אבל לא מבטיח שום דבר להמשך, זה תלוי בעוד הרבה גורמים כמו תקשורת, פתיחות, שיתוף, מוכנות לבקש עזרה ולמידה אחד של השנייה

שמירת השבת במהלך לימודיי באוניברסיטה כנראה פגעה בציונים, אבל עושים את מה שנכון עדיין כי יש מחויבות למה שה' ציווה.

חוויה שתיצור סיטואציות לדבר ולשתף?

אבל.

א. זו יכולת תקשורתית שלדעתי היא די בסיסית, והייתי רוצה לרכוש אותה.

ב. כבר מדייט שני? מרגיש לי שהתקדמות כלשהי ברמת השיח (לא רק זרימה בקשקושים, אלא שיח גבוה/עמוק יותר, להגדרתך, ברמה מסויימת) מתבקשת כבר שם.

הבאתי פעם כרטיסים לדייט שני. כרטיסים שרובם מעלים נושאים לפטפוט ולא לשיח אמיתי, כי זה לא היה כדי להעלות את רמת השיח אלא כדי לאפשר שיח בסיסי, כי היה מפגש רווי שתיקות, לא התחבר לשנינו לפטפט ונושאים מוצו במהירות. הוצאתי את זה באמצע והיה די מביך (וגם נגמר אחרי הפגישה הזו, אבל כנראה שזה היה למרות ולא בגלל הכרטיסים...).

תסתכל על ההצעות שלי כגשר זמני ולא כפלסטר

נראה לי ש'מקפצות' כאלו (מסכים עם הגדרתך 'גשרים') לא שייך להתחיל בשלב מאד מוקדם, הבעיה היא שקשה להתקדם מאותו מצב מאד מוקדם אם לא נוצרת התקדמות כלשהי בקשר.

השאלה כללית, אבל ספיציפית הקשר שגרם לי לכתוב את הדברים נגמר, להבנתי על הרקע הזה. 

אין אמת אחת

יתכן שאחרי תרגיש בנוח אחרי הפטפוטים לאט לאט זה יעלה?

אפשר לשים בראש איזה נושא אחד שבא לך לברר בדייט הנוכחי, לשים עבורו כוונה בתוכך וככה ברגע המתאים להעלות אותו ולנסות להקיף אותו לעומק. אבל רק נושא אחד בנחת.. להנכיח אותו בעדינות. לא בגלל שחייב שיהיה קשר, אלא כי אתה רוצה לברר את הנושא הזה וזה מעניין

אני מרגישה שככה זה אצלי, כשאני כותבת אחרי הדייט דברים שהייתי רוצה להכיר לעומק יותר, עצם הכוונה והמחשבה 'מזמנים' את הרגע הזה... זה אחרי שאני מגיעה מתוך מקום יותר פתוח ופחות לחוץ 

יכולה להגיד לך אמיתי שמאוד קל לי לדבר עם כל העולם.. אבל בפועל בדייט לא באלי וזה מפחיד כבר להיפתח סתם ..

זו התחושה שאין ברירה שצריך לנסות

תחושה לעיתים פיכסית כאילו לפעמים בכוח

זה לא פשוט לבחורה בכלל להיפתח לבחור שהיא לא בטוחה לגביו / לא יודעת אם הוא מעוניין בכלל

הרבה יותר קל לי להיפתח לבחור שאומר לי שהוא בעניין/זה מקל על התהליך אם אתה סקרן לגביה אמיתי תבהיר לה זה מקל ..

לי לפעמים עובר בראש מזה למה קשה לי להיפתח והלב עונה :למה שתבזבזי אנרגיה על בחור ותפתחי שאת לא יודעת .. אם הוא יהיה פה דייט הבא? מפחיד

ועוד אני כותבת לך את זה בתור בחורה שאוהבת לדבר וזה קל לה .

אחד מהדייטים האחרונים שלי זה היה רגע של כנות

שהוא אמר לי באמת שהוא ישמח להכיר אותי והכי סקרן לשמוע ולהיות פה בשבילי .. והוא צריך אותי בשביל זה

היה דייטים ממש מוצלחים ונעימים

בכל מקרה תהיו גברים עדינים אבל עם ביטחון נעים

זה גורם לבחורה להיפתח

תנסה להרגיש אם יש בך את הוייב הזה כלפיה (זה יכול להתבטא בכמה אופנים בהתאם למה שהיא משדרת בטבעי), ואז אתה תתחבר אליה קצת והיא תרגיש את זה ותיפתח לשתף.

בנים אולי שכליים, אבל בבסיס הם מתחברים קודם כל דרך הילד והנער שבהם ולא דרך השכל כנראה

אחרי שאתה חושף את עצמך קצת אולי היא תרגיש יותר בטחון לשתף.

עוד דבר, התעניינות בדברים קטנים שמעסיקים אותה. לא דברים על העבר, על ההווה.

המון מזל טוב אם הבנתי נכון

ודי עם השכל..לפעמים צריך לזרוק אותו מהחלון ופשוט להיזרק על השם בלי אנשי מקצוע ובלי מטפלים, אנחנו המטפלים הכי טובים של עצמנו.

קצת קשה לי שאם לא ה"תהליך" הזה אז יש מצב שזה היה מתפספס ושוב זה חוזר לעניין של השכל, לא צריך תהליכים זה מן חידוש של הדור שלנו-לא אומר לאף אחד איך לחיות, נותן עצה טובה לחיים. לפעמים כדאי לחיות בלי שכל.

תראי איזה דבר שגם הודעה כזאת משמחת שברוך השם זהו נגמר המרדף והצלחת להגיע לרגע המיוחל-במקום התרגשות וכיף ושמחה(שאני בטוח שאלו גם נמצאים אבל משום מה בחרת להאיר את הצד של היישוב הדעת והכל מחושב) יש מלא שכל ועצות ותהליכים. השכל הוא קר מאוד.

מזל טוב🎉🎊

תזרוק אתה את השכל מהחלון

ויהיו כאלה שישתמשו בשכל

מותר שזה יגרום לך לסלידה אבל אנשים שונים אחד מהשני ;)

ככה הקב"ה ברא בעולמו

למה? 

תזרוק ת'שכל ;)

אתה לא מתיר לי או אוסר עליי, שכחת את מקומך קצת אל תתבלבל.

השכל הוא מקום קר ויבש, שמנתק אותנו מאמונה, השכל מבורך כאשר הוא מקרב אותנו להשם, אבל כל הניתוחים והעצות והיועצים והעוזרות-כל אלו רק מרחיקים אותנו מהשם ומגבירים את כוחי ועוצם ידי והניסיון להבין הכל בשכל מדוקדק בצורה מדויקת ולדעת שהכל מסתדר לי בראש ןאם לא מסתדר לי בשכל המצומצם שלי אז אני לא פועל-וזו טעות חמורה שמקורה בגאווה ובאמונה שאני צריך לדעת ולהבין הכל ושהכל יסתדר לי כי אם משהו לא מסתדר לי קרוץ חומר שכמותי אז זה לא הגיוני, ואת זה השם לא אוהב.

גם אתה צריך לזרוק את השכל מהחלון ולדבוק בהשם ורצוי בהקדם.

ובנימה אופטימית זו

וכו'

לך מותר לאסור עלי להשתמש בשכל ולחייב אותי לקבל את דבריך הבלתי מעורערים, סליחה.

תודה רבה על מה שכתבת וששיתפת. כיף לקורא שזה לא מה השמיים וזה נעשה בדרך הטבע. באמת חשוב לזכור מה נכון לשתף פה ואיך.

בהחלט הוספת הרבה לפורום, ותודה על כך. מוזמנת להמשיך כמובן ;)

הרבה הצלחה שפע וברכת שמיים!!

מזל טוב גדול

שתזכו להקים בית נאמן בישראל

מלא באהבה שעבדו עליה קשה ומתוך זה היא יציבה ועמוקה

מזל טוב, הרבה שנים יחד בבריאות, שמחה, אהבה, רוגע ואושר, שהדרך שלכם יחד יהיה נעים, טוב ומלא בשמחה ואהבה

בהערכה גדולה!

התגובות שלך כאן הוסיפו נופך מלמד פה, תודה

ממש משמח!! ואני גם שותף להערכה על כל העצות ומה ששיתפת מאז שהצטרפת לפורום..

האמת שזה מסוג השיתופים שמציף לי הרבה שאלות אבל כפי שכתבת הוא כאן ... אז נראלי לא שייך לשאול..

אז נשארו רק השטויות.

משהו שולי - חח אי אפשר היה לנסח בהודעה את ההחלטה להתארס בצורה קצת יותר ברורה ומפורשת.. זה היה כתוב בכזאת רצינות...

משהו שולי × 2

אם הוא מהפורום לא תגלו לנו במי מדובר? ( זה לא אמור לחשוף אותו לא? הוא ישאר אנונימי גם כך)

בכל מקרה אם אתה פה אז מזל טוב גם לך..😃😀😁

מזל טוב ענקי!

שתזכו לבנות בניין עדי עד בשמחה ובאהבת עולם ❤️

איזה טוב ה' ❤️🏠🩷

תודה על השיתוף הכנה

מלמד דברים חשובים..

שתזכו לבנין עדי עד!

הוספת לפורום בתובנות שלך. נשמח לשמוע עוד..

אהבתי את מה שכתבת מאוד. משהו מאוד טבעי, שבטבע הטבע- לא מושלם. (וכמובן שגם מה שאינו מושלם, עדיין יכול להיות שלם)

ואהבתי שכתבת בצורה הזו כשאת יודעת שהוא כאן.

איזו כנות יש ביניכם! כמה אמת.

ואיזה כיף שאפשר להגיד דברים כאלו בלי לפקפק בהחלטה המשותפת להינשא. מדהימים.

ולא כתבת באופן ישיר אז גם לא אשאל, רק אביע משאלה שאת גם *שמחה* בבחירתך ושלמה איתה.

שיהא בניין עדי עד. בית של אמת, צמיחה ואמונה.

מזל טוב 

נשמע ששניכם מיוחדים.

איזה יופי

יש למה שכתבת רוח נעימה.

של יישוב הדעת.

מסדר את הראש

זה יכול לעזור לך הרבה.

האתגרים המשמעותיים של החיים עוד לפנייך,

ופה את יכולה למצוא פינה חמה לפרוק

הרבה אושר ועושר!

לך מתאים לשאר

כל אחד צריך לקרוא את מה שכתבת ולשאול את עצמו איפה זה פגש אותו

ולא אז אולי אני צריך ללכת על זה .

זו לא המסקנה הנכונה עבור כולם וגם את זה צריך להגיד בקול .

אני חושבת שאפשר ללמוד מהתהליך הזה שלכל אחד יש את התהליך המאפיין אותו .

ישר כוח על הניסיון והרצון ללמידה העמקה ורצון להבין מה הכי נכון לי ..מבלי לאבד את עצמך

בלי קשר לתוצאה

תודה על השיתוף 

קשר שמבוסס על כנות, הוא קשר מושלם!

כך האהבה תתפתח, לאט לאט והכי בטוח שיש.

בהצלחה רבה!!

מזל טוב!!!

היית ממליצה לבוא מנקודת מבט כזאת גם לבת 20?

רעות רוט- 'בדרך הכלה' <info@reutrot.co.il‏>

למי אתה מכוון את השאלה?

לחרדים?

לחרד"לים?

למי שנפגשים בשידוך, ואחרי מספר בודד של פגישות מתחתנים?

למי שהכירו בלימודים בצורה ספונטנית, והקשר הגיע לאהבה ונישואים?

(הערת אגב, זה מצחיק [לשון סגי נהור] אותי להוסיף את המילה 'תורני', משום שזה אמור להיות בסיסי אבל זו המציאות)

אז בציבור הנ"ל, ממה שאני מכיר ולמדתי (במשפט זה נחלצתי מכל ביקורת על דבריי), לא מקובל להחמיא על חיצוניות בהתחלה [תגדיר 'התחלה' - לכל אחד יש התחלה משלו שאורכת זמן אחר] משום שזה יוצר קרבה אינטימית שאנחנו לא רוצים בדייטים הראשונים, בשלב יותר מתקדם (כגון לאחר האירוסין) אפשר להחמיא באופן כללי על הלבוש ושוב לא בצורה בוטה. 

משפטים כמו "אני אוהב אותך" ו"חיים שלי" וכו' טוב שיש רצון לומר אותם ואם לבחורה קצת קשה עם זה שהם לא נאמרים יש מקום כן לומר, אבל יש פיתרון יפה ששמעתי והוא להגיד משהו בסגנון של: יש הרבה דברים שאני רוצה לומר לך אבל אני רוצה לשמור את זה לאחרי החתונה (כמובן לסגנן את זה שלא יישמע שזה דברים שאתה מסתיר או משהו חחח אלא דברים טובים) ואז הרווחת את שני הדברים.  

על חכמה ומידות אני לא חושב שיש בעיה בכלל.

משפט אחד לפני האחרון, כל מה שכתבתי הוא לא הלכה פסוקה אלא דברים שראוי ולא ראוי לעשות, וכמובן יהיו שיחלקו ויחשבו שאלו שטויות ושזוג צריך להביע אהבה ורגשות בצורה פתוחה וכו' וכו' (הסביבות היותר פתוחות). 

לשאלות ספציפיות והרחבות בפרטי ;) סתם כי אין לי כח לפרוס את כל משנתי בנושא

זה אחרת וזה מקובל.

@נחלת ברור לי, לכן סיימתי בכך שזו לא הלכה פסוקה ושיש שיחלקו וכו' 

גם אחרי החתונה ;)

מממ חיצוניות לקראת אירוסין

פנימיות כשהולך טוב

זה ממש תלוי לא חושב שיש חוקים היו לי פגישות שמהפעם הראשונה היו מחמאות, זה ממש תלוי מה שניהם מרגישים ואם יש כיוון חיובי וטוב וכו וכו

חיצוניות אחרי החתונה , פנימיות כשמתקדם, אפילו בהתחלה האמת

האם אתה מרגיש שזה משפיע היום לטוב או למוטב?

נשמח אם תשתף

לא הבנת את הקונספט של המקום אחי 

מזה הסקרנות הזו המיותרת הזו