והרצון עדיין קיים.

הרב שמואל אליהו מתיר רק תלוי בסביבה שבה אתה חי.. ואני דוסה אז בכל מקרה לא יכולה לעשות

אבל רוצה לדעת אם זה מה שיגביל. אם בנים דוסים לא מקבלים בחורה עם נזם

אז מה?

לך זה מתאים, לכי על זה.

מבאס לבחון כל דבר לפי מה יחשבו, איך זה יראה, ירצו אותי או לא..

תהיי מי שאת. זה הכי חשוב.

כמובן שלא בהגזמה, אין מצווה להיות מוזרים, קיצוניים וכו'.

אבל חשוב להיות קשובים לעצמנו..

(זה רלוונטי לכל התלבטות דומה..

וכתבתי באמת בקטע טוב, מקווה שלא יצא תוקפני מדי..)

ותודה על ההערה שלך...

מבחינתי לעשות מה שטוב לך זה לאו דווקא לשים נזם.

אולי באמת היא תחליט לוותר כדי להתיישר לסגנון שמבחינה פנימית יותר מתאים לה.

אבל! זה יבוא מתוך רצון פנימי שלה. לא כי היא חוששת ודואגת איזה בחור דוס יסכים להסתכל לכיוונה..

ברור שלא התכוונתי שכל אחד יעשה מה שהוא רוצה, ומה זה משנה מה יחשבו עליו..

החברה מסביב בהחלט מהווה שיקול, אבל לא יחידי.

ואם רוצים להשתייך לזרם מסויים, מוותרים. אבל זה מתוך רצון פנימי ושלם להשתייך. לא מתוך מחשבה חיצונית של 'מה לעשות, ככה מקובל'.

לא רק לדוסים.

בגלל שזה לא נפוץ ונמצא רק בקרב דתיים לייט או חילונים ואנשים לא תמיד יודעים שמותר הלכתית אז-

תחשוב שחילוני רואה דתיה-דוסה עם נזם, מה הוא חושב? זה חילול ה' מאוד גדול

(כל עוד זה לא 'נפוץ')

מותר לפי הסביבה בה את חיה. נוהגים כמנהג המקום.

ובאותה מידה שיש חילונים ששואלים "מה מותר?" יש את אלה שמסתכלים על --- איקס בתור דתיה ואז יש סטיגמות...

במיוחד על דוסה שאז הם יכולים להגיד שעל מי אנחנו עובדים "והינה היא מתלבשת צנוע אבל יש לה נזם. אז מה היא עשתה בזה בעצם? את מי היא עובדת? ועל מי"

הבנת את כוונתי?

וצודקת, אלה ששואלים מה מותר אז זה טוב ויכול להוסיף טוב. אבל!

א. צריך להסביר להם מה מותר, ואיך, כמה ולמה...

ב. מי ששואל מה מותר יגיע לתשובות אם הוא רוצה. והחילוני שמסתכל וזה גורם לחילול ה' לא שווה את זה שמישהו אחר יקבל תשובה של "כן, מותר" והיא גם ככה לא מדוייקת. כי יש תנאים.

בעצם זה שאני בתור דתיה-דוסה לא אלך עם נזם השואל (אם ירצה כמובן) יקבל תשובה ומדוייקת ולא יגרם חילול ה' בעולם

זה מעט חד, אך ככה הצלחתי להעביר את ההסבר לכתב..

אבל יש בזה משהו שרואים בת דוסה עם נזם...

בנפש זה הגיע?

שביתו של הרב עובדיה התחתנה עם מזרוחניק לא עלינו היא שאלה אותו אם הוא רוצה שילבש כיפה שחורה ולא סרוגה.

הוא ענה לה "לא אכפת לי מה יש לו על הראש, אכפת לי מה יש לו בתוך הראש".

בעצם זה שיש נזם?

ולכן זה לא מפריע

יש כאלה שכן זה בא אצלם ממקום של 'בגידה' ותקיפות מול ---  צוות, הורים וכאלה בגיל ההתבגרות

אז כן יש בזה משהו שצריך לבדוק מאיפה זה בא בנפש

ואם הכיפה שלי בזוית קצת שונה.. זה אומר עלי משהו?

למה צריך לחפש משמעות בכל פיפס שבנאדם עושה?

כולה נזם מה עשית מזה?

יפריע מאוד אפילו

אבל כמובן שאני לא אפסול על זה, אם אני אראה שהיא גם דוסה

נזם, אני לא ממשיך את הפגישות.

טוב, אולי כן אבל היא בהחלט תאלץ להסביר מדוע אין.

אפשר להתחתן עם תבנית ואפשר עם בנאדם.

תסתכלו על פנימיות, רצון,

עומק וכוונות.

ואפשר להבין שכשיגיעו הילדים לא נרצה שייחשפו,

אבל עד ש..

אפשר לנשום. להכיר, להכיל. לקבל. 

(:

לא יודע, אולי זה רק אני שלא מובן.

אבל אצלי זה די נהיר שכך פני הדברים.

רחמנא ליבא בעי

בקיצור, לא מפריע.

היי,

לטעמי, אם הכל מושלם, אבל ממש מושלם, נראה לי שבכל זאת לא.
אני פשוט לא מצליח לדמיין מצב כזה שהיא מוצאת חן בעיניי עם נזם (אם נתגבר על המרתיע),
פשוט לא מצליח, ולכן לא יהיה מושלם כזה בהגדרה.
החיצוני מחובר לפנימי בסופו של דבר, מתקשה להאמין שהפנימיות ועולם התוכן שאני מחפש תגיע עם נזם.
אבל מי יודע?

לא מצליח להבין, האם אתן הבנות תצאו עם בן שיש לו עגיל בלשון /באף ולתורניות מביניכן, עגיל באוזן? זה פשוט לא בא ביחד, לא?

למה כיוון הפוך לדעתכן זה כן עובד? נשגב מבינתי. בגלל שיש הרבה שעושות ככה? זה לא הופך את זה ליותר דוסי...

מצד שני, גם לבנים דוסים יש מנעד אופי רחב ותפיסת עולם רחבה, אז אולי תמצאי...

ואם זה בא ממקום נפשי נכון?

עגילים רגילים (חור ראשון בלבד) באוזן זה בסדר  מבחינתך? תקבל?

וחור שני? שואלת סתם כדי להבין. אין לי רצון לחור שני(=

ולא חושבת שאפשר להשוות, בנים עם עגיל זה נועז וגס מידי, וזה באמת מבחיל

בנות, זה שונה. זה מאוד מקובל וכמעט ואין דוסות שאין להם עגילים.

הנזם, צודק, זה טיפה יותר 'חצוף' אבל רק כי זה לא מקובל.. הלכתית מותר!

אז למה לא? ההלכה מתירה!

או שזה משום שזה לא מקובל?

רוצה להבין..

מחילה על התקיפות..

אין בעיה על התקיפות, כנ"ל אם יוצא לי חחח
הלכתית אני מכיר, עכשיו נחמד שאת אומרת שבנות זה שונה, ואז מסבירה כי זה מאוד מקובל.

אם אני בתור בן דוס, עד האוניברסיטה בקושי הסתובבתי בחברת בנות, אז אצלי זה לא "מקובל" כמו שאת מתארת, הבנת?
זה הסביבה בה את חיה שמעצבת את השקפתך, כפי שאם כל הבנות שהייתי פוגש (קרובי משפחה וכדומה) היו עם נזם אולי היחס היה שונה. בסביבה שלי זה לא כך (לא חרדי/חרדלי, אבל דוס ברמתי בוגר הסדר)
החצוף עליו את מדברת אצלי מתפרש בתור תפיסה שאומרת שיופי הוא אידאל כ"כ עליון (טוב אני מגזים, אבל נמצא בדגש משמעותי מספיק כך ש) שעושים חורים בשבילו (גם באוזניים קצת קשה לי גילוי נאות) ואפילו באף נעשה חור.
זה פשוט מרגיש מוגזם, גם חיצוני לא יפה בעיני, אבל גם הדגש הזה על יופי בגללו נעשה חורים בגוף.
חור שני גם קשה לי האמת, כמו שחורים בכללי קשה לי, רק יותר.

ז"א, אם כולן כולם היו עושות זאת, אולי זה היה הופך לכך שעושים את זה כי כולן עושות את זה, ולא בגלל שום דבר אחר...
אני מאמין שרוב הדוסות בלי נזם, ולכן המחשבה שלי לעיל לטעמי תופסת.

(אגב, יצאתי לצערי עם יותר מ 10, רק לאחת היה נזם, ורק לאחת היה חור שני, כך שלא ברור לי למה זה כזה מקובל כמו שאת טוענת, ולאת בכלל לא היה חורים אגב, וזה היה מקסים בעיניי)

צודק. זה ממש תלוי בסביבה בה אתה נמצא.  ומאוד משפיע.

היופי הוא לא בהכרח אידיאל עליון. פשוט בסיסי וחשוב להיראות טוב. מבינה את אלא שחושבים שבשביל יופי לא צריך לחורר את הגוף ובכל זאת, יש בזה משהו נאה.

אני לא עושה חורים באוזניים כי האידיאל שלי זה יופי. חשוב גם להשקיע במראה חיצוני.

אני משקיעה בעיקר בפנימי. לא בהכרח שכשאני עושה עגילים\נזם אז זה כי היופי הוא הכי חשוב אז אני מוכנה לחורר את הגוף בשביל זה. אלא אני משקיעה בעצמי פנימית וחיצונית וחלק מהחיצוני זה נזם. וזה לא מוריד מהערך שלי בנפש והנשמה.

האידיאל העליון זה הנפש והנשמה. וחלק מהאידיאלים שלי זה גם מראה חיצוני.

 צודק. ניצחת 

מאוד מסכים שחשוב להיראות טוב, מאוד מקובל עלי שזה חלק מהאידאל, אם תרצי קידוש השם ולא להיפך.

"יש בזה משהו נאה", סובייקטיבי כמובן (לכל הפחות לגבי נזם), התגובות חלוקות בנושא.

אשריך שאת משקיעה בעיקר בפנימי, נכון שזה לא בהכרח מעיד, ולא בהכרח מוריד, אבל אם להסביר יותר טוב,

אידאל היופי שלי הוא ללבוש בגדים נאים, ממוצעים + אם תרצי, וכדומה. כל השאר זה בונוס שאיני בטוח שהוא נצרך.

לצורך העניין, בחברה מקובל שבת נאה היא כזו שיש לה חפצים מתנדנדים באוזניים (חח נשמע אחרת ככה ;) אז ניתן לומר שזה הנורמה לעניין ללכת בצורה נאה ומכובדת. כל דבר מעבר לזה לטעמי האישי, כמובן, הולך רחוק מהאידאל הפשוט.

חשוב לציין, שאם זה חלק מהאידאל שלך וכך תרגישי טוב ושלמה עם עצמך, יותר שמחה וכו', יש מצב טוב שזה שווה את זה.

בהצלחה מה שתחליטי

כל עוד חשוב לה לחיות חיים על פי ההלכה..

זה שלהוסיף לה נזם יעשה לה טוב (ומה גם שלטעמי זה גם מוסיף יופי) אז בכלל אחלה...

אני לא יעשה משום חילול ה'

וכי הרב שמואל אליהו מתיר רק כאשר הסביבה הולכת ככה.

עקרונית, אם אני חיה בחברה של דתיים- לייט למשל  שזה נפוץ אצלם אז יכולתי לעשות. אך זה גם מראה שסוג של 'התקלקלתי ואז זה גם חילול ה' בתוך הדתיים שאומרים "הנה, היא גם 'נפלה' בזה".

שאלתי רק כדי להבין איך זה מתקבל אצל הבנים הדוסים

תודה לעונים!!

אני החלטתי כבר עם עצמי ממזמן שאני לא עושה נזם. ולא לפי מה שחושבים ומה הסביבה אומרת אלא כי הרב לא הסכים לי. מבחינת הסביבה בה אני חיה.

שואלת רק כי רוצה לדעת בכללי בחיים עד כמה זה מפריע לבנים דוסים.

צודקת. אני עדין לא בגילאי 20 פלוס וכן עדין לא יוצאת

אני ממש ממש לא מבין בתכשיטי נשים וממש מוזר לי על כך שלבנים יש טעם או ידע מורחב בזה.

זה כ"כ רחוק מעולמי בקטע אחר..

אילו כל הקטע על עגיל שני כן או לא נזם כן או לא ממש לא היה עולה לי אם לא היו מדברים על זה.

היו על הנושא המון שרשורים - לקראת נישואין וזוגיות

וגם -

שואלת בגלל דיון שהתפתח בין חברותיי, בנים האם תפסלו מישהי - לקראת נישואין וזוגיות

ומתקשר לי משהו עם השם שבחרת, אבל לא בשביל זה באתי.

בחירות טובות (:

אין איסור אמיתי. ואין איסור בכלל. לא מתכוונת ח"ו להוציא שם רע על דתיות שהולכות עם נזם.

אני אוהבת את זה ולכן גם שאלתי.

הרבה חילונים שחושבים שנזם זה פריצות ולאידעת מה. עכשיו, אני, בתור בת ישראל, דתיה, שהולכת עם נזם, זה יכול להתפרש אצל חילונים כפריצות אצלי.ואצל דתיים בכלל. כרגע נזם לא ידוע בציבור החילוני כמותר הלכתית. חילונים יודעים שלדתיים אסור ליסוע בשבת. למשל. הם יודעים את זה.

נזם- הם לא יודעים. 

וואו קטע חזק. זו לא עבירה. נכון. אבל אני בתור דתיה, משתדלת בחוץ , לעיני אנשים, להתנהג כמו בת ישראל כדי שלא יגידו הנה היא דתיה והיא מסתובבת בלי מסיכה ויכולה להרוג את כולנו. למשל.

הבנת?

לא נוציא לעז על בניו של הקב"ה ח"ו.

ואם יש שנוהגים לעשות משהו שיש צד להיתר - יש לדונם לכף זכות.

כל עוד זה לא בולט בסביבה - מה הבעיה בזה בכלל?

לא רוצה להוציא לעז ח"ו!!!

ולי אישית אין בעיה עם נזם

יש לי בעיה *אני* בלבד, בתור בת דוסה ללכת עם נזם.

שאלתי פה רק כדי לדעת מה בנים דוסים חושבים על זה ואם זה ימנע מלהמשיך להפגש.\

לא הלכתית. לזה יש לי תשובה

בטח אם אני באמת חושב שהיא מתאימה לי ולפי מה שהתברר לי בבירורים/מהיכרות מוקדמת, היא ברמה הדתית שלי פחות או יותר. 
 

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

חיבור לרגשות זה דבר חשוב.

מי שלא בוכה גם לא יצחק וירקוד.

עת לכל חפץ

ע"ע פירושו של הרב קוק בעין אי"ה שמדברים על "הנעלבים ואינם עולבים" ומדייק שהם אנשים רגישים שנעלבים ועצם זה יש להם אפשרות להעלב ולהתגבר על כך זאת המעלה שלהם - 

"לא אמר מי שמעליבים אותם ואינם עולבים, כי אז היה אפשר להכניס בכלל גם את אותן שהושפלה נפשם עד למדרגת ההמתה הרוחנית, באופן שהחוש המרגיש את רגשי ההנאה של הכבוד ורגשי הצער של העלבון נ(ת)טמטם אצלם, ובאמת לא זוהי דרכה של תורה, כ"א שהנשמה תהיה חזקה, כח החיים יהיה במילואו, הרגש של הרגשת הכבוד ומכאוב העלבון הטבעי יהיה במלא בנינו הנפשי, במדה הראויה לאדם מצד צלם אלוקים אשר לו, המופיעה על מעלת נשמתו שהיא כבודו, אבל בכל המעמק של ההרגשה הברורה בצער העלבון, עד שהם נעלבים, בכ"ז רגש המוסר ואהבת הבריות, גם אותם שהעוו את דרכם והעבירו את הדרך עליהם, הוא חזק כל כך עד שהם אינם עולבים, דוקא עם אותו המכאוב הגדול שנפשם מציירת בעלבונם הם משתמשים בו לעצור ברוחם, שלא להיות הם מזיקים ומכאיבים את אחרים אע"פ שהם הם עולביהם עצמם. זאת היא גבורת הקודש של החיים"

עין איה על שבת ט פג – ויקיטקסט

לכן צריך לבכות, ואז אח"כ לקום. אבל לא לבכות בכלל זה טמטום הלב, בטח שזה לא יתרון.

זה נראה לי ברור

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

השיר עוסק בכאב ותסכול

לק"י

אני באמת לא מתעסקת בכלל בשידוכים.

אבל אני לא מחלקת עיצות לנישואים, לא מתנסה על רווקים, לא חושבת שתמיד הם "אשמים" ברווקותם, לא חושבת שהכל טוב ונפלא בנישואים.

אם הכותבת התכוונה בעיקר לחלק של לעזור לחברים למצוא חתן/ כלה, אז פספסתי את זה.

וברור שכל הכללה פה היא מתוך עמדה מסויימת שאפשר מאוד לגלות הבנה כלפיה.

אמממ תאמת שפעם רווק שהציע לי הצעה אמר לי תוך שנייה, אחרי שהסברתי לו למה זה לא בדיוק מה שאני מחפש ירה לעברי - "אין את מה שאתה מחפש". שאלתי את עצמי, איך האבצע שלו קלה על ההדק לירות כזאת טענה בלי שהוא מכיר אותי בכלל, וגיליתי שלצערי השיפוטיות כלפי רווקים יכולה להעשות גם על ידי הרווקים עצמם אחד כלפי השני.

אני יכול להגיד שבאמת בנאדם שהוא נשוי הוא נמצא בעמדה שונה.

בע"ה כשאתחתן אז אני אשתדל לזכור שאני לא מבין מאה אחוז את הכאב של הבדידות, למרות שברור לי שהייתי בו לא מעט. עצם הפוזיציה היא פוזיציה אחרת. המודעות לפוזיציה היא מה שעושה את ההבדל.

השאלה המשעשעת הזו כאילו הכריחה אותי לענות בשאלה...

האם באמת נראה לכם, רווקים יקרים, שהנישואין הם איזה פעולה קטנה של מתן טבעת ופתאום הכל נהיה פשוט יותר?

(לא רוצה להיות שיפוטי, אבל לפעמים אני חושב שחלק מהבעיה של רווקים/ות שאני מכיר וגם של כמה חברים כאן, נובעת בדיוק מחוסר ההבנה של הבעיה שהעליתי. וזו גם הסיבה העיקרית שאני משתדל לא להגיב כאן).

בכל מקרה שתהיה לכולנו המון הצלחה!

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.