אז אתמול הלכנו לגינה (הבן שלי בן שנה ו4 ואני) אחרי בידוד קשוח מאוד של שבועיים.
כמובן קרובה לבית ובלי הרבה ילדים והייתי עם מסיכה ובלה בלה
אבל פתאום לראות אותו בסיוטואציות חברתיות היה לי כ"כ קשה!!
קודם כל הוא מאוד חברותי! עושה שלום לכל דבר שזז!
אז הוא נעמד מול חבורה של אמהות והתחיל לעשות להם שלום.
עכשיו הוא חמוד וזה חמוד ונגנבתי אבל אחרי 5 שניות גם להם נמאס ואני התפדחתי ולקחתי אותו.
אז הוא חזר לשם.
ועשה שלום
והן לא התייחסו אליו ואני הכי מבינה את זה בעולם.
אבל הוא יצא הילד הנדבק והחסר טקט
ואז היו חבורה של ילדים שישבו על הריצפה וצבעו עם גירים
הוא ניגש אליהם
התיישב בין כולם (לא מכיר אף אחד. כן?)
מצא גיר והתחיל לאכול אותו.
הגיעה איזה חמודה, חטפה לו את הגיר מהיד.
אני כמעט בכיתי
הוא... לא אכפת לו ככה זה נראה. מצא מסיכה וניסה להביא לאחד הילדים שלא התייחס אליו
אז הבן שלי פשוט קם והלך
והמשיך לשחק ולרוץ ולשיר!
אמאלההה זה לא בשביל הלב שלי!!
ואני יודעת שזה טוב ומלמד ומפתח אבל לא מצליחה לשחרר! חייבת שיהיה לו תמיד הכי טוב! שהוא יהיה הכי אהוב! שכולם יעשו לו שלום! שגם אם לא מכירים אותו הוא יהיה מלך הגינה!
טוב אחרי שאני קוראת את זה נשמע שאני התינוקת והוא הבוגר בסיפור
וכן, אני אהבתי מאד