אנחנו משחקים לידיים שלוזית שמן ודבש
|לא מבין|יאיר ויזנר
צודק. אבל בפועל הוא שולט בנו. או קיי?זית שמן ודבש
אי - נפילה (עמידה במקום), פירושה: התקדמות.אח..

לא מקבל.זית שמן ודבש
לא מושלם - בהחלט.אח..
אולי אתקן את דברי:זית שמן ודבש
*גם המנוול= גם אם המנוול
זית שמן ודבש
אכן.אח..
הרוחנית שלנו ולהתרומם מעלה מעלה במעלות התורה והיראה.

אמן. בהצלחה לכולנו! ואם היצר הרע אומר לי עכשיוזית שמן ודבש
שאלהיאיר ויזנר
אבל אני דווקא הבנתי שבלעדי היצר לא היינו יכולים להתקדם, אחרי הכל זה מה שמבדיל אותנו מהמלאכים, לא?
לא סותראנונימי (פותח)
אולי אין יצר לדבר מסויים-אך לדבר אחר יש יצר מאוד גדול.
וכן...-בלעדי היצר אין אנו יכולים להתקדם מסיבה פשוטה-שכמו שאמרת היינו כבר בדרגת מלאכים
ומקיימים מצוות בשלמות באין מפריע.
היצר נמצא-ומעקב אותנו בכל דבר שנעשה,זה חלק מהניסיון,
אך באותה עת הוא מקדם ומרומם אותנו-בעזרתו אנחנו מגלים כוחות עצומים התמונים בנו.
בעזרת העיקוב,בעזרת המלחמה אנו מגיעים למטרה מתעלים ומתקדמים יותר.
הממ..יאיר ויזנר
מהסיבה הפשוטה, שאין מצב שאין יצר, אפילו משהו קטן. בכל מקום הוא יהיה - "לפתח חטאת רובץ".
לעומת זאת, אני בהחלט מסכים איתך שלכל אחד יש את נקודות החולשה שלו, שבהן היצר יהיה חזק יותר.
אבל הנקודה שהכי עניינה אותי בכל מה שכתבת הוא שכתבת ש"היינו כבר בדרגת מלאכים".
הרי בני האדם הם במדרגה יותר גבוהה מהמלאכים, בגלל שלנו יש את חופש הבחירה - היצר.
אם לא היה יצר לא היינו חוטאים, לא היינו יכולים לחטוא בגלל שלא היה לנו שום רצון/צורך לחטוא - וזה בדיוק המצב אצל המלאכים.
כתוצאה מכך שלא היה לנו יצר גם לא היו לנו מצוות, בגלל שלא הייתה אפשרות אחרת מבחינתנו כל עוד החלק שגורם לנו לרצות/לנסות לחטוא לא נמצא אצלנו.
ולכן, היצר בכלל לא מעכב אותנו. הנסיון הוא עצם הימצאותו של היצר, וברגע שמקיימים את "ואתה תמשול בו" עוברים את הנסיון ומתקדמים.
>>>אנונימי (פותח)
תמיד קיים ורוצה להפיל אותנו.
אולי בנ"א הם בדרגה יותר גבוהה ממלאך [אף פעם לא שמעתי את זה]כי מהמלאך ניטל חופש הבחירה אך בנ"א שועבד על מידותיו ולא נכנע ליצרו בהחלט יכול להגיע לדרגה הקרובה למלאך.
[לא חסר דוגמאות של אנשים ענקים שכאלה בהיסטוריה]
"כתוצאה מכך שלא היה לנו יצר גם לא היו לנו מצוות"-אם כך אתה בטוח תוכל לענות לי:
אומרים שמשיח בן דוד יבוא הקב"ה ישחוט את היצר הרע[מלאך המוות,השטן].אך בכל זאת נקיים מצוות וננהג לפי התורה-למה?במי יש לנו להאבק?
ועוד-לפני ההסבר שלך אנחנו לא ניקרא כבר בנ"א אלא מלאכים לא?!
>>>יאיר ויזנר
(ד"א, הרב שלי הראה לי לא מזמן שהרצון האמיתי של היצר הוא שנשלוט בו, בלנ"ד אני אשאל אותו ואביא את זה בהיז' הנה.)
בפסקה השניה שלך קצת הלכתי לאיבוד.
א) אם את מסכימה איתי שבני האדם נמצאים בדרגה יותר גבוהה ממלאך, אז למה שאדם שעובד על מידותיו ירד לדרגת מלאך?
ב) אאל"ט, לאדם ניתן חופש הבחירה, שלא היה קיים עד שהקב"ה נתן אותו לאדם. למלאכים מעולם לא היה את חופש הבחירה.
אף פעם לא שמעתי שהקב"ה ישחט את היצר הרע.
אבל אני מאמין (ומן הסתם גם תסכימי איתי) שהיצר הוא לא מלאך המוות, השטן, והיצר ביחד.
באמת אין לי תשובה על זה, אבל יש לי רעיון שאולי יוכל להתגבש מתישהו לתשובה רצינית:
את יודעת, חז"ל קוראים ליצר הרע גם "יצר טוב מאוד", אז אולי הקב"ה ישחט את החלקים הרעים של היצר, ובכ"ז ישאיר לנו אותו. ואז יהיה לנו "יצר טוב מאוד"
לפי מה שהרגע כתבתי - לא.
>>>אנונימי (פותח)
אדם שהוא בתור אדם-יצרים יהיו לו!-גם אם היצר לא ישלוטב משהו אחד,בדבר השני נוכל לתת לו גם כתר ושרביט ביד.
[זה יהיה נחמד אם תביא את ההוכחה של הרב שלך]
בפיסקה השניה בהחלט שלא ניסחתי בצורה נכונה,ואני אסביר:
אתה אומר שאדם בדרגה יותר גבוהה ממלאך-אולי,אני לא שמעתי על זה אף פעם.
אני יודעת-שמלאכים הם בדרגה יותר גבוהה מבני אדם בפני שהם לא חטאו אף פעם[לא ניכנס לכך אם יש \אין להם יצר]ולכן בנ"א העובד על מידותתיו ולא נכנע ליצרו יכול להגיע לדרגה הקרובה למלאך.["כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא"]
והיצר ומלאך המוות והשטן זה אותו אחד.והרי ההוכחה:
אמר ר' שמעון בן לקיש: הוא שׂטן הוא יצר הרע הוא מלאך המוות.הרי שביאר את כל מה שצִּיַנּוּ ביאור שלא יקשה על בעל-הבנה. שהרי התברר לך שֶּמְּכַנִּים עניין אחד בשלושה שמות אלה, ושכּל הפעולות המיוחסות לכל אחד משלושת אלה הן כולן פעולתו של דבר אחד. כך גם אמרו במפורש קדמוני חכמי המשנה. הם אמרו:
תנא: יורד ומתעה, עולה ומשטין, נוטל רשות ונוטל נשמה.התברר לך שמה שראה דוד במראה הנבואה בשעת הַדֶּבֶר וחרבו שלופה בידו, נטויה על ירושלים (דברי הימים א', כ"א, 16), שהוא הראהו זאת רק כדי להצביע על משמעותו של עניין זה עצמו, הנאמר גם כן במראה הנבואה באשר לעבירה של בני יהושע הכהן הגדול: והשטן עמד על ימינו לשִטנו (זכריה ג', 1). אחרי-כן הבהיר את ריחוקו ממנו יתעלה באומרו: יגער ה' בך השטן ויגער ה' בך הבחר בירושלים (שם, שם, 2). והוא גם אשר ראה בלעם במראה הנבואה בדרך (במדבר כ"ב, 31) כאשר אמר לו: הנה אנכי יצאתי לשטן (שם, שם, 32).
דע ששׂטן גזור מן שְטֵה מֵעָלָיו וַעֲבר (משלי ד', 15), כלומר ממשמעות ההסתלקות והעזיבה, כי הוא בלי ספק המסיר מדרכי האמת ומשחית בדרכי התעייה. על עניין זה עצמו גם נאמר: כי יצר לב האדם רע מנעֻריו (בראשית ח', 21). יודע אתה מה מפורסמת דעה זאת בתורתנו, כלומר, יצר טוב ויצר רע, ודברם בשני יצריך. ואמרו שיצר הרע נוצר באדם עם לידתו: לפתח חטאת רבץ (שם, ד', 7), וככתוב בתורה: מנעֻריו (שם, ח', 21), ואילו יצר טוב נמצא לו רק לאחר ששׂכלו מגיע לשלמות. לכן אמרו: יצר הרע נקרא מלך גדול (קהלת ט', 14) ויצר טוב נקרא ילד מסכן וחכם (שם, ד', 13) במשל הנמשל לגוף האדם וכוחותיו השונים בדברו עיר קטנה ואנשים בה מעט וגו' (שם, ט', 14-15). כל אלה דברים מפורשים מפורסמים של (החכמים) ז"ל.
ומכיוון שהם הבהירו לנו שיצר הרע הוא השטן והוא מלאך בלי ספק, כוונתי שגם הוא קרוי מלאך כי הוא בחבורת בני האלהים, לכן גם יצר טוב מלאך באמת. מכאן הדבר המפורסם הזה בדברי החכמים ז"ל, שאל כל אדם מתלווים שני מלאכים, אחד מימינו ואחר משׂמאלו, שהם יצר טוב ויצר רע. בגמרא שבת אמרו (החכמים) ז"ל מפורשות על שני מלאכים אלה: אחד טוב ואחד רע.
((((((((((((אוסקר

>>>אנונימי (פותח)
ואם אין תוצאות- או שלא התאמצנו מספיק או שאנחנו משלים את עצמינו שהתאמצנו.
אני לא חושבת שאנו יכולים להיות יותר ממלאכים-מפני שלמאלכים ניתנו כלים שונים מבנ"א,
אנו יכולים לשאוף,לרצות-להיות בנ"א גדול,אבל בהגדרת אדם.
כן אבל היצר עושה לנו צרות והרבה נופליםזית שמן ודבש
אבל אנחנו צריכים ויכולים לשלוט עליובצי.גאחרונה
ליום ירושלים - מה הגדר של "עיר שברשות הגוים" לביןקעלעברימבאר
(לבקשת הכותב)
"עיר שביד ישראל" לעניין קריעה ומקרי בחורבנה או בבניינה?
האם צריך שממש תהיה לנו עצמאות על השטח של העיר, או מספעק אוטונומיה מוגברת כמו בימי נחמיה?
מצד אחד הב"ח אומר שבימי גדליה היה צריך לקרוע על מצפה על אף שגדליה ישב שם ושלט כאוטונומיה על ישראל שנשארו בארץ והעיר יושבה ביהודים. כי סוף סוף מקרי בשלטון בבל. (ומכאן גם שמדינת חסות של צדקיהו מקרי ביד ישראל)
מצד שני אין אוטונומית גדליה כאוטונומית נחמיה שממש היה פחה ונציב על יהודה וירושלים בירתו. לא נראה שקרעו בימי נחמיה אחרי שהחומות נבנו, וזה מקרי "עיר שביד ישראל".
לכאורה מעזרא משמע שבניין חומות העיר מקרי "ונבנתה ירושלים" גם אם אין לנו עצמאות.
אני שואל זאת, כי יש המנסים לטעון בטעות שבעצם אין לנו עצמאות בעיר העתיקה כי אנו חייבים את אישור האומות לעשות הרבה דברים בעיר העתיקה.
אז גם אם נזרום תיאורטית עם שיטתם, האם לפי זה עדיין נחשב שירושלים נבנתה בששת הימים או לא? ומה לגבי השליטה שלנו בהר הבית? נחשבת שם העיר כבנויה או חרבה? (לא מדבר על המקדש שפשיטא שנחשב בחורבנו גם אם אנו שולטים שם וצריך עקרונית לקרוע עליו, כי במקדש חורבן הבניין הוא העיקר ולא השלטון על המקום).
(רק בנוגע לסוף - ואם זה נצלוש אני אפצלטיפות של אור
לזכרוני הרב מלמד בפניני הלכה, אומרקעלעברימבאר
הרב מלמד בשם הרציה חולק על הרב אבינר ,קעלעברימבאר
ובהערות שם
למרות שזה גם קשור לעניינינו, למשלקעלעברימבאר
אז גם לגבי ירושלים, יד ישראל תקיפה הכוונה היא לאו דווקא עצמאות, אלא אוטונומיה היוצרת חיים פוליטיים יהודיים בירושלים (יותר מעירייה, אלא אוטונומיה כמו בימי נחמיה עם מטבע, שרים, וכוח חמוש)
מי טוען "אין לנו עצמאות בעיר העתיקה"?מי האיש? הח"ח!
במה שונה ה"עצמאות" בעיר העתיקה, תהא אשר תהא משמעותה של אותה "עצמאות", מהעצמאות בתל אביב? איזה אישור דרוש מאיזה אומות לעשות מה בדיוק בעיר העתיקה? לנתץ את המיצג בכנסיית הקבר?
אאל"ט זה לא ממש נכון על הר הביתשלג דאשתקד
מה זה שליטה?מי האיש? הח"ח!
על מה אתה מדבר? האם הם המחוקק שקובע חוקים שחלים בשטח, שבפרט גם סופח לריבונות ישראל אחרי מלחמת ששת הימים? תחשוב שנייה כמה לא הגיוני מה שאתה מנסה לטעון. שום - חוזר שוב שום - עניין שעונה בו כל בעל עניין בשטח ירושלים המוניציפלי, איננו מכוח עצמי אלא מכוח מתן היתר וגושפנקא שהעניק לו המחוקק הישראלי בכנסת ישראל.
אתה צודק, אבל לא בגללקעלעברימבאר
שזה סופח לישראל, שהרי אם זה היה מסופח על הנייר אבל דה פקטו ללא שליטה זה לא היה נחשב. גם דה יורה קרים שייך לאוקראינה מבחינת המפות האוקראניות. בפועל אתה צודק שישראל היא השולטת על הר הבית, ולכן זה נחשב תחת ידינו
הוואקף אינו מדינה אלא מנהלה של גבאים. כשם שאנוקעלעברימבאר
שולטים מבחינת מצוות ירושת הארץ באופן מלא על הגנים הבאהיים , או אתר נבי שועיב הדרוזי, או כנסית הבשורה בנצרת, או כנסית המולד בירושלים, או להבדיל על בית כנסת "אהבת ישראל" באשדוד. מכיוון שהמדינה שולטת שם, והמנהלה הם סך הכל גבאים/מנהלה דתית
אני כן טוען שיש עצמאות בעיר העתיקה, אבלקעלעברימבאר
מי שטוען שאין לנו. טוען כך על סמך שהעולם לצערינו לא מכיר בשליטתינו מעבר לקוי 67 ורואה ברובע היהודי "התנחלות", ועל כל בניה חריגה בעיר העתיקה העולם יסתכל בשבע עיניים ולעיתים יפעיל לחצים (למשל אובמה לחץ על ביבי בזמנו לא לבנות בגבעת המטוס בירושלים כי זה מעבר לקוי 67 וביבי התקפל). ובמיוחד בעיר העתיקה שנתפסת בעולם כ"אגן הקדוש" והעולם לא רואה בעין יפה שהשטח הנל בשליטת ישראל ולא מבונאם. שלא לדבר על הר הבית.
בפועל קורה שהאומות (וגם ארהב) לוחצות עלינו ואנו מונעים לעשות כל מיני דברים בירושלים שמעבר לגבולות 67.
כנ"ל גם לכל פעילות בטחונית בעיר העתיקה, העולם יגיב אחרת מפעילות בטחונית בלוד או רמלה
פוצל מכאן דיון על יעוד רחבת הכותלטיפות של אור
יש מאמר ארוך של הרב גורןשלג דאשתקד
בספרו "תורת המדינה". הוא מקיף הרבה מאוד מקורות הלכתיים, וטוען שכיום ירושלים אינה ביד גויים ואין לקרוע עליה.
קראתי את המאמר לפני המון שנים, וממה שזכור לי בגדול הוא די מקיף את שיטות הפוסקים (בשונה מדרכו תמיד, להתייחס בעיקר לספרות חז"ל הענפה, בה הוא היה בקי באופן מבהיל). אני מדגיש את זה, כי יתכן שבנושא הזה צודק הרב גורן שהשאלה היא מי הריבון ולא מי התושבים.
(הרב גורן החזיק בשיטה מאוד עקבית, שהריבון קובע ולא התושבים; לכן הוא טען שמאז קום המדינה לא ניתן להשתמש בהיתר מכירה. כמדומני שיש לו מאמרים בנושא גם בתורת השבת והמועד וגם בתורת המדינה.
בנושא היתר מכירה וכו, רבים חלקו על שיטתו הקיצונית והמשיחית מעט. אבל אולי לעניין קריעה יסכימו עימו.)
השאלה יותר תיאורטית -קעלעברימבאר
אם ירושלים תיאורטית תהיה במצב כמו בימי נחמיה - אוטונמיה יהודית ולא עצמאות. האם גם אז לא קורעים עליה?
אגב מעניין שלא מוזכר שנחמיה קורע את בגדיו כשהוא בא לראשונה לירושלים ורואה את חומותיה הרוסות,
לעומת שמוזכר שנחמיה מתאבל וצם כששמע על כמות ההרס של חומות ירושלים ומצב החורבן היחסי של העיר. בעוד שמוזכר שעזרא קורע את בגדיו כשהגיע לירושלים ושמע על נישואי התערובת. אבל ייתכן שפשוט מזכירים את עזרא כי זה עשה אפקט ציבורי.
אבל כמובן אין ללמוד כי ייתכן שעל ירושלים צריך גם שתהיה בנויה כעיר וגם תהיה ביד ישראל. בעוד ששאר ערי יהודה מספיק שהן ביד ישראל גם אם חרבות.
השאלה גם הפוכה:קעלעברימבאר
נגיד בית לחם, האם צריך לקרוע עליה?
אם נאמר שאוטנומיה מקרי שלטון על עיר. האם האוטונמיה הפלסטינית מפקיעה את בית לחם משליטתינו? (הרשות הפלסטינית די דומה ליהוד מדינתא של נחמיה מבחינת רמת האוטונומיה). או שמא בגלל שאנחנו הבוס ושולטים עליהם, אז זה מקרי יד ישראל תקיפה על בית לחם, וזה לא סימטרי? ומה לגבי עזה (לפני ואחרי המלחמה)?
צודקשלג דאשתקד
השאלה מה הפוסקים אומריםקעלעברימבאר
תשאל אותם
שלג דאשתקד
אבל אנחנו שולטים על הרשות הפלסטינית, אנחנוקעלעברימבאר
מצד שני אולי לגבי עיר זה לא מספיק שיהיה "ביד שלטון ישראל" והיא באמת מקרי חרבה.
מה לגבי בית לחם לפני הסכם אוסלו?
זהו, אני מדבר על אחרי הסכמי אוסלושלג דאשתקד
הם כפופים לנו בהכל, מטבע כלכלה , תיאוםקעלעברימבאר
גם צהל נכנס כרצונו לשטחי a כשהוא רוצה ועושה בהם פעילות.
כל יחסי החוץ שלהם תלויים אך ורק בנו. כל מטוס זר שיטוס מעל שטחי הרשות ייורטעל ידי צהל וכדומה
לא יודע, אבל קח בחשבוןשלג דאשתקד
ממש לא יותר מנחמיה. גדליה היה פקיד זוטר שאחראיקעלעברימבאר
נחמיה היה בעל תואר פחה (התרשתא=כבודו) וישב בירושלים כבירתו עם מערכת של שרים, זכות לטבוע מטבע משלו, וכוח צבאי קטן. עיין ערך "יהוד מדינתא".
גם בימי היוונים עד חנוכה היה לכהן הגדול אוטונומיה מוגברת על יהודה כירושלים בירתו
ברור שהשאלה מי הריבון ולא מי התשובים, כךקעלעברימבאר
משמע מהבית יוסף ומשאר הפוסקים עליו
שמעתי גם סברה שיש בה נקודת אמת של הרב נבנצאלקעלעברימבאר
שמכיוון שאין ידינו תקיפה מספיק לעקור עבודה זרה מהעיר העתיקה, אולי צריך לקרוע על העיר העתיקה (הרי האומות לא יאשרו לנו לעקור עבודה זרה מהעיר העתיקה).
מצד שני מכיוון שהעולם גלובלי היום, גם לא יאשרו לנו לעקור עבודה זרה מיפו או מנצרת, כשם שלא יאשרו לאיטליה להרוס את האתרים הארכאולוגים ברומא ולא יאשרו למצרים להרוס את הפרמידות, ויפעילו עליהם סנקציות במקרה כזה.
ולכן נראה שחוסר יכולתינו לעקור עבודה זרה מהעיר העתיקה לא קשור לחוסר עצמאות. ולכן לא קורעים על העיר העתיקה.
הבהרה:קעלעברימבאר
אני לא חושב שבפועל נצטרך לעקור שום בניין בעתיקה. את כיפת הסלע אפשר להעביר בשלימותה לרובע המוסלמי שתשמש בית תפילה לערבים בני נוח שיעלו לרגל בסוכות בעתיד לבוא, ואת שאר המסגדים להשאיר. ואת הכנסיות אפשר שהגויים יעשו בהם פגימה קטנה של אקט סמלי והם בטלות מעבודה זרה (וכמובן יפסיקו לעבוד שם אדם כאלוהות).
נקטע כמובן עקב שינה ויום עבודהמי האיש? הח"ח!
זה אמנם הצריך כמה דקות, אבל קלטתי בסוף כמה זה מוכיח שצדקתי.
איך יבינו בלי מוזיאון, עד כמה טרוריסטית, צמאת דם, מחרחרת מלחמות ואפוקליפטית המחשבה שהדת אמורה להיות ערך ושיקול משפטי במסגרת יישום הציונות המדינית?
הרי פינה מיוחדת במוזיאון תוקדש לסיפור הכואב של בעיטת היהדות מירושלים העתיקה:
החכמים והתורה ליבנה;
הכוהנים, המקדש והעבודה לחורבן ולחיסול;
והלוחמים הסיקריקים, הבריוני דירושלם ששלקו תבן לשתות מימיו, לשבי ולביזוי בקירקס הרומי, טרף לאריות.
ונשות המורדים לבושת וחרפה, ילדיהם וילדותיהם לעבדות וקלון.
לכן אותי מעניין שיהיה מוזיאון. ואגב, מה מעניין אותי המיקום האורבני של הכנסת ושל הממשלה הישראלית הקונסטיטוציונית (כפי שבהודעה הזו היצגת, בנוסח "את הכנסת ומשרדי הממשלה צריך להעביר קרוב להר הבית"...)? למי אכפת מהתב"ע או התמ"א מבחינה תיאולוגית ואידאולוגית, או ציונית? נראה לך שאני איגרר לדיון בשטויות וקשקושים כאלו? אנחנו דנים כאן על הדת ועל האמונה שיש לאדם ולעולם. ועל השאלה איך חיים את חיינו המציאותיים, במקום לחרחר כמו פושעים נגד האנושות את מלחמת גוג ומגוג.
את הדת הממסדית צריך להרחיק מהמתחמים שהיא מנסה לשים עליהן את טלפיה. כי ההיסטוריה מלמדת שהאפסונים שמנהלים את הממסד הזה, בכובעים תיאטרליים ותלבושות בניכוס עצמי, יאבדו בסוף שליטה על צאן מרעיתם, והתסיסה שמקומות ומוסדות כאלו מעוררים תגיע לרתיחה עד פיצוץ. בכלל, תגיד, אתה זוכר באיזה יקום אתה חי? ממה הגענו לייסוד של דת יהדות אוניברסלית אלטרנטיבית מומצאת (כולל "בייבל" מזוייף של בשורות כזב ויוונים המזייפים כתבי קודש), אם לא מיהודי נזעם, שהגיע מהגליל עד ירושלים להעיף שם את דוכני חלפני הכספים?
כשאין לזה מוזיאון, כשהעם לא בא ורואה במיצג קבוע ונהיר את הסיפור, אפשר לחיות תמיד בתודעה פסיכוטית, או אולי בסינדרום ירושלים קלאסי, של "להעביר בשלמותה" את כיפת הסלע. הרי המחלוקת היא בדיוק על זה, על הניסיון להלביש על חיינו את מלחמת החורבן השלישית, את השגעונות והטירוף. כיפת הסלע, באמת. מבנה שרק בשנים האחרונות עלתה לתודעה התבססותו המקורית על כנסייה ביזנטית אדירה מתומנת שאיננה עוד, ושזו עצמה התבססה על מקדש יופיטר (הוי יגון הוי אסון) שהרומאי הרוצח האכזר איליוס הדריינוס הקים בדיוק באבן השתייה של הר הבית, לתקוע בו את הרומח הרצחני של הקיסרות מבוססת הלגיונות. ולך יש את הפרטנזיה, את השגעון, לקשקש על הזזת הבטונאדה מצופת הזהב ההאשמי הזאת? מאיפה זה בא בכלל, הרעיון הזה? מי הרב שלך? למה זה נשמע לך מתקבל על הדעת שזה מה שתציע כאן, באיזו מופקרות חסרת אחריות?
בפעם המי יודע כמה, שוב: לא תהיה כאן שום פשרה. יריות תישמענה ("shots fired"), פורט סאמטר, גטיסברג, צ'רלסטון, ריצ'מונד. עמודי אש. תבערה. מוטות שעליהם תולים באשכולות את הפורעים הטרוריסטיים.
עד שהלקח ייקלט לתוך מוחותיהם הנוקשים של מבקשי המוות, כשם שתקעו אותו לתוך מוחות מורדי הקונפדרציה החמומים והקהים.
המקום יהיה מוזיאון לכאבי העבר, ולציפייה הרפה, המיוסרת, לאיזה שהוא עתיד. כל אבן, כל לבנה, כל מרצפת, תציג את האסון והתקווה האלו, במסגרת המוזיאון. ושאת ביריוני דירושלים, או של המשרד של הרב רבינוביץ', יעיפו לנהל מגרש או חצר של איזו חסידות ביישוב חרדי בעוטף ירושלים.
ואם גם בפסח השני השנתי ינסו כל מיני עיתונאים "לתעד" את הילד שלהם מתרוצץ עם גדי, טלה, שה או כל גריל פחמים פוטנציאלי על תקן חיית מחמד, או להבריח בבגאז', באיזור האגן הקדוש, אז הרי מודעא; זה לא "חביב" ו"יהודי" ו"הנח להם לישראל" שגם אם זה בגדר שרבני ישראל וגדולי הדור רואים זאת כמעשה תעתועים ומשיחיות ברגל גסה, והקרבת חוץ של אש זרה, עדיין ב"מקור ראשון" מתמוגגים מהצידקות והקדושה הטהורה. אז לא, אלא זהו טרור, פראי, מתסיס, מודע ומכוון. זהו אוייב וצר בשערינו. ומבחינתי, הוא צרור בצרור אחד עם כל ה"תיחום" בכותל, וה"ניהול" דרך "הקרן למורשת" וההזיה "להעביר בשלמותה" וכל הטרוריזם הזה.
אבל מה שהכי עגום בעיניי הוא עד כמה הפנאטיות והטרור מפרידים כאן גם בין מי שדיעותיהם קרובות במקור. הרי לא אני ולא אתה – וגם אפילו לא רבים אחרים כאן – בעד כל הפריצה להר, ההסתובבות עם הגדיים, הפרובוקציות שמתחפשות לאיזו גאולה מתקרבת וקץ משיחי על ההר. האם אתה משתטח? האם אתה מנסה בכוח לתקוע בהגבהה המוכרת שם כ"רמה" על השטח, בראש השנה? האם אתה עושה סיבוב שערים ואז מנסה להיכנס דווקא דרך אחד השערים שהמשטרה אוסרת מהם כניסה? האם נעצרת שם, עוכבת שם, ספגת שם צו הרחקה על עימות עם הרשויות? האם קיווית, ברמה ממשית של ציפייה שונה מבכל יום, ש"תרגול הקרבה" או "שירת לוויים" תימשכנה ממקום ה"ניסוי" ועד לראש ההר עצמו, ששם זה יהפוך – בבת קול שתפוצץ בראשי ההרים ותשבח את מי שלחץ על הכפתור ושיגר את המשיח, שיבוא וייטול שכרו – להביא לימות המשיח? האם מעשים כאלו יצרו בך איזה רטט, איזה ריגוש עמוק, כאילו השתנה יום מיומיים? אם התשובה לכל הנ"ל היא "לא", ושברור מבחינתך שכל אלו הם כציפצוף זרזיר, כדעת רוב מניין ובניין גדולי ומאורי הדור (הגם שבאמת קולם של מיעוט רגשני בעניין נשמע לעתים צעקני יותר, כתגרני שוק), אזי למה צריך גם את הפנאטיות בעניין רחבת הכותל?
למה אין הדבר ברור מבחינתך, שגם אם נניח שדווקא הציונות – כולל זו הדתית של הרב קוק – היה זה מעניינה לעשות קטטה ותיגרה בין לאומית על הכותל, הרי שכל זה הוא עניין לאומי ודיפלומטי, אורתוגונלי לחלוטין לדת, ושהפרשנות שייחסה לקיר ההרודיאני שאנו מבקרים את הסגולות של "כותל המערבי שאין שכינה זזה הימנו", היא שגויה ומופרכת, ושאולי יש תמונות של היישוב הישן המבכים את החורבן סמוך ונראה אליו, אבל לנו בעולמנו החדש והמדעי והמחקרי אין כל טעם בזה? למה לך ברור שצריך להשאיר את השטח - החשוב מאין כמותו מבחינת לאומיות, מבחינה מוזיאלית ומבחינת פאר ההיסטוריה והתרבות הישראלית והיהודית של העם והארץ - דווקא ליישוב הישן (או לנוקטים כמעשיו באתר הזה), ולא לתפוס אותו ולקחת אותו לצורך ההכרחי של מורשת הלאום המדינית והתקומתית הציונית? מה ההכרח שזה יהיה בית כנסת אולטרא אורתודוקסי? למה שהמקום ישרה את אותה קדרות דוממת, אותו מילמול יהודי של עיירת גולה מקוננת? מדוע שם בטלה זכות העם לחגוג את תקומתו, את מורשתו, את עצמאותו האמיתית כחברה, כציבור, כאומה חופשית, מגוונת, רבת פנים?
אני לא מצליח למצוא בדבריך שום הסבר וטעם הגיוני, חוץ מפחדנות ומורך לב שנובעים גם מספיריטואליות מבוהלת אולי-קבליסטית, אבל גם מכניעה רופסת לאלימות ביריונית של גזלנים חמסנים, שחיים מכוח הציונות ומעוצמת הישגי המדינה, אבל אז מנסים להלביש על הישגים אלו גלימה תורכית של פאשות ובאבות, כאילו כל זה קרה רק כדי להתכופף בפני ממסד עויין ואפילו לא ישר להכיר תודה די הצורך.
ברור שהתורה אמורה להיות שיקול בציונות.קעלעברימבאר
אין אומתינו אומה אלא באלוהיה, 3 אבותיה, ארצה ותורתה.
גם האידאה הדתית של הגלות צריכה להשמר כדי שלא נחטא בחטאי בית ראשון. וכדי שלא נרגיש מפוחדים מלהגיע לחאי בית ראשון ונקצין לשנאת חינם של ביתשני.
דווקא הסייגים של הגלות עוזרים לנו להתנהל ברוגע ולא בפחד, ולא להגיע לקיצונות דתית של בית שני. כאדם שנמצא בממד אין צורך שישכב על האספלט באזעקה.
ב. אין כזה דבר "דת ממסדית". יש את חכמי ישראל שנוצרו בצורה ספונטנית. כשם שאין כזה דבר "שפה עברית" ממסדית.
אין לך אלא שופט שבימיך ודרך הפולחן הנוכחי אנו עובדים את ה'. ועודיבוצעו בן שינויים רבים כשנהיה ראויים, אנו עדיין לא שם.
ג. בית פולחן חי עדיףעל מוזיאון ואנדרטה מתים. בפולחן בכותל יהודים מבטאים רגשית את כל התת מודע הקולקטיבי של למידה מטעויות של 2000 שנה, יותר מכל אנדרטה שלא באמת תזיז למישהו.
ד. אף אחד לא רוצה להעביר כיום בשלמותה את כיפת הסלע. ניתן גם בעוד 200 שנה, שהעולם המוסלמי יעבור שינויים לותרנים ורפורמות. אתה יודע מה צופן לנו העתיד?
ה. לא קראתי את הכול זה ארוך. אולי אגיב לשאר בהמשך.
ו. החמסנים הם הציונות החילונית שניסתה להלביש על עם ה' לאומיות פלאפל של היותינו עם ככל העמים
בטח, הכל ברור, מובהר ונהיר כהילל בן שחר.מי האיש? הח"ח!אחרונה
הבעיה היא, כמובן, שגם כוכבים ככל שהם בוהקים יותר, גדולים יותר, זוהרים יותר, כך הם קרובים יותר להתלקחות ולפיצוץ.
קודם זו היתה הבהרה, עכשיו זה כבר ממש ברור. רק שאיכשהו עם כל הבהירות, אנחנו עדיין מסתובבים סביב אותו פנס.
רק שיש כאן חוסר יושר מצידך שלא מאפשר להתקדם. קודם היה לך דחוף להטריל בפרובוקטיביות על הזזת כיפת הסלע. עכשיו פתאום מתברר שזו הילכתא למשיחא. לאיזה עתיד סטארטרקי שבו בהקשת מקלדת ייעקרו הרים ובניינים ויונחו ברובוטיקת AI במקום אחר, או בכוכב אחר. מחילה ממך, הטריק הזה לא עובד עליי ומקווה מאוד שלא על אף אחד אחר. זו התחמקות פתטית מלהיתפס על טרוריזם, אחרי שנלחצת אל הקיר.
כל מה שאתה מביע כאן זו בהלה מחיי יום יום ומציאותיות שלא נוחה לרועי הצאן הדתי, מוריו הרוחניים שמגזימים בהבטחותיהם לישועה, מתוך תחרות עסקית, ואז לא יודעים איך לעמוד במילתם. שום דבר חדש, אותו שבר שאנשים חוו כבר בשלהי ימי הבית השני במרד אתרונגיוס. אותי זה לא קונה, כל הקישקוש הזה על ההכרח לערבב בין מדינה ודת.
אפשר להיות ציוני ולהיות דתי, ולא ראיתי אף פעם את ההכרח לעסוק כל היום ב"מקף המחבר", האהוב כל כך על יצרני שטף התעמולה הפוליטית של המגזר, בעיקר לדעתי לצורך ריקוד מה יפית בפני מנהיגי העולם החרדי. שהרי כיום מבחינתם, יותר חשוב משאלת המדינה זה שחס ושלום לא יהיה מצב שראש ישיבה גבוהה סרוג לא יוזמן לבר מצווה של נכד של אדמו"ר, או שחס ושלום יגיע והמשב"ק יתסיס נגדו את האווירה בקרב הנוכחים. והמצב הזה, באופן פרדוקסלי, הוא הרי ההיפך מכל הרעיון הדתי לאומי, אבל מובן שלאנשים כמוני כבר נגמר התימהון והבנו שאנחנו כבר בשלב האידיאולוגיה הפוסט ציונית של המגזר. וכפי שהיטבת להגדיר, "בית פולחן חי" שלדבריך עדיף על "מוזיאון ואנדרטה", כלומר שאתוס לאומי וזהות והגדרה מסוימת מחודשת, בהיכל מאורגן ואינדוקטרינרי [במובן הכי מינימליסטי], זה אסור מן התורה. ברור למה, כי זה מאתגר את הממסד הדתי. אין אבסורד גדול יותר מאשר שהממסד הכי מוזיאלי תוקף את ההתפתחות והחדשנות כמצב של "מת". נכון שבעולם היהודי אין חי יותר מן העתיק, "יעקב אבינו לא מת", אבל בוא, זה לא מנע מרבי יהושע להתאים את החיים בתר החורבן להמשיך הלאה, לאכול בשר ולשתות יין הגם שיש כבר מטען כבד על החיים והכתפיים. רק שדרך יבנה וחכמיה, ואחר כך ישיבות התלמוד וקהילותיהן, נוצר חיבור חדש, השתנתה המסגרת, מעגל השנה קיבל צורה אחרת.
אבל בגישה שלך לגבי העכשיו, אולי הכיפה עדיין סרוגה אבל אפשר כבר לקפל את הציוד של הקיבוץ הדתי, ולבנות מחדש את חומות העיירה. כי בעומק הדברים, וכפי שציינתי ולרגע לא חלקת, אתה לא מנסה דחיקת קץ בסגנון השוליים המגזריים הבוערים, אלא חיבור של הפלגים הדתיים לשלטון החוקתי, כך שתהיה זו מעין גאולה בידי אדם ברמה המקסימלית האפשרית לאצבעותיו הגשמיות של בשר ודם. ומה שאתה לעולם כנראה באמת לא תבין זה עד כמה זה מלאכותי, צורם ועדין כתפירה גסה במחט ברזל וחוטי חבל, של עם ארץ שלובש שק.
ולגבי חמסנות, אז בסדר, נניח שאני לא מבסוט מחמסנות מסוימת ושאתה לא מבסוט מחמסנות אחרת. פרקטית, או שהצדדים יידעו להסתדר או שנגיע לטכניקות האמריקאיות שכל כך מתאים מבחינתי להזכיר.
לכאורה אתה צודקשלג דאשתקד
..טיפות של אור
(למי שמתעניין, בתשובה המקושרת יש אוסף של דעות מפתיעות בעניין קריעה, מפוסקים נחשבים ביותר. בין היתר: 'החילונים שולטים אז זה חורבן', 'המנהג היום לא לקרוע כי כבר התרגלנו מדי לחורבן', 'באוסלו היה צריך לקרוע על בית לחם ואז בחומת מגן לא ועכשיו אולי שוב כן', ועוד ועוד
ברכת יהודה - א - ברכה, יהודה (page 144 of 310))
שכחת את:קעלעברימבאר
"לא אוכלים קדשים קלים כיום בעתיקה אז צריך לקרוע על העתיקה".
(טענה שמראה האם הפוסק רואה את ירושלים כמרכז המלכות בעיקר, או כחצר המקדש וחדר אוכל לקדשים קלים בעיקר)
(זה חלק מה'ועוד ועוד'
)טיפות של אור
נדמה לי שהחוט החורז קרוב ל-"כמה הרב הפוסק מתלהב מהמצב כרגע"
יותר כמה הפוסק מזרוחניק או חרדיקעלעברימבאר
יפה👍קעלעברימבאר
וואלהשלג דאשתקד
אין על תשובות הרב פוגלמן. כשיש הזדמנות אני תמיד נהנה לקרוא את דבריו.
מה שכן, המתודה ההלכתית שלו קצת שונה מהמקובל. הרבה מאוד ציטוטים ודיוקים דקיקים בספרות חז"ל, לעומת מעט ציטוטי פסיקות הלכתיות מקובלות (יש הרבה שרןאים ככה את פסיקות הרב גורן, אצל הרב פוגלמן זה כמה צעדים קדימה...)
אני מדבר באופן כללי, את התשובה הזו עוד לא קראתי.
הנה מה אנחנו עושים בעיר העתיקה שפוגע בזכויותמי האיש? הח"ח!
(פוצל משירשור אחר)
הענקנו את רחבת הכותל לשימושי דת, שפוגעים בי כיהודי ישראלי ציוני. במקום שזה יהיה רחבה פתוחה של מוזיאון לאומי ארכיאולוגי עצום מימדים, למקדשי היהודים וירושלים בירת ישראל בתקופות המקרא והמלכות, והתהילה החשמונאית, זה הפך לבית כנסת מבולבל-משהו, עם איזה פעמיים בשנה של סגירת המקום לצורך טקס חצי-ממשלתי חצי-צבאי. מי שעושה שטויות כאלו, שלא יתבכיין על וואקף בהר. השטויות האלו הן חיסול הציונות במעשה טרור מכוון. מי שמבחינתו המקום הזה צריך להוסיף להיות מה שהיה בימי הגלות והיישוב הישן משלם הד'ימי והג'יזיה, הכופר ומס הגולגולת לערבים ולתורכים, מבחינתי הוא איום ישיר וקיומי נגד הציונות ונגד הריבונות והממלכתיות של ישראל.
קצת סוטים מהעניין, אבל אגיב בכל זאת:קעלעברימבאר
א. הר הבית הוא מקום קדוש ולא מוזיאון. העם היהודי הוא עם האלוהים ולא עם ככל העמים, בניגוד לזהות הפלאפל ה"ישראלית" המזויפת. בית המקדש הוא בית ה' ולא מוזיאון לאומי. ולכן מכיוון שאין ביכולתינו לעלות להר הבית, אז בדיעבד ממירים את מקום התפילה הקדוש הן לכותל המערבי והן לכל כתלי הר הבית מסביב הר הבית, בדיוק כמו המדרגה ה7 במערת המכפלה.
להפוך את הר הבית או קירותיו ממקום תפילה למוזיאון , זה פשוט חטא העגל. כלומר לסגוד ללאומיות במקום לראות אותה כככלי להופעת השראת שכינה. כמובן אני לגמרי בעד גן דווידסון הארכיאולוגי, כי במילא יש את רחבת הכותל. אבל לא ניתן להפוך את רחבת הכותל למוזיאון, או את גן דוידסון לבית כנסת רפורמי/קראי/דת אחרת. (וגם שם צריך להיות נוהל להתלבש באופן צנוע מכיוון שזה אתר קדוש בסמוך לכותלי הר הבית).
בית המקדש הוא בית קרבנות ותפילה. זה מה שהאדם כשבא לה' השוכן במקדש עושה. אף שלמלכי בית דוד יש היתר לשבת על כיסא בעזרה, זה לא אומר שהעזרה הפכה אצלם לאולם משפט המלך או לארמון. הרצים לפי התנך ליוו עם המגנים את המלך עד המקדש, אבל לא נכנסו עם המגנים למקדש.
"ולא יטמאו את מקדשי בפגרי מלכיהם במותם. בתיתם סיפי את סיפם ומזותם את מזוזתי והקיר ביני ובניהם. עתה ירחקו את פגרי מלכיהם ממני ושכנתי בתוכם לעולם". (יחזקאל).
ולכן גם הכותל הוא מקום תפילה ולימוד תורה, כקדושת בית כנסת. ולא מקום טקסים ומוזיאון. גם את טקס חללי צהל עושים ברחבה החיצונית וגם זה פעם בשנה.
ב. ציונות אמיתית זה שאנחנו עם ה' . המקדש ההר וקירותיו מוקדשים לעבודת ה'. את ארמון המלך ומוזיאון וכדומה עושים בסמוך למקדש, לא במקדש עצמו. ירושלים שם ישבו כסאות לבית דוד. לא במקדש.
ג. אנחנו עדיין לא בתקופה המתאימה למקדש. לכן אין אפשרות כרגע להקריב קרבנות (בטח לא בכותל) וגם אין מלך בית דוד שיקרא בהקהל אז יש רק זכר להקהל עם נשיא המדינה בכותל. אז הכותל נראה כמו שטייטל במזרח אירופה. כל הפולחן הדתי הוא כרגע כמו במזרח אירופה. למה ציפית כרגע? לקרבנות ושירת לויים והשתחוויה? עדיין לא הגיע הזמן.
(נערך)
לי יש דעות.מי האיש? הח"ח!
לך יש דעות.
הן כנראה לא מתיישבות.
אולי נפתור את זה בדרך של האמריקאים, כשהעסק לא נפתר.
זה לא דעות. המקדש חד משמעית לפי היהדות הוא לאקעלעברימבאר
מוזיאון אלא מקום השראת השכינה בלב עיר הבירה ועיר השלטון. והאדם בא לשכינה עם קרבנות, שירה, תפ]ילה , הלל והשתחוויה. לא עם מוזיאונים. מוזיאונים מותר (ואכן מאוד ראוי) שיהיהו בעיר העתיקה. בשביל זה יש את קדושת העיר העתיקה, כדי שהקדושה תתפרש בחיים עצמם ולא רק במקדש.
נ.ב: מחילה על התגובות בחריפות. פשוט בגלל השעה המאוחרת פרקתי. אל תקח אישית. אני אערוך
אין שום צורך לערוך.מי האיש? הח"ח!
יש כאן מחלוקת בהירה ביותר.
יש בהחלט מצב שרק אמצעים אמריקאיים ישימו קץ למחלוקת.
שום גוי לא ימנע את רצונינו שה' ישכון בתוך מדינתינוקעלעברימבאר
ולא העגל.
"מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה"
תהיה בטוחמי האיש? הח"ח!
שמורדי הקונפדרציה היו בטוחים לא רק שהצדק עימם, אלא גם שהיושב במרומים עימם.
לצבא היאנקים היו הכלים וגם הרצון להוכיח למורדי הקונפדרציה שהם טועים.
יריות, פורט סאמטר, גטיסברג, בסוף צ'רלסטון, אטלנטה, מדורות בוערות לשמיים.
ההבדל שהם האמינו בזה כאידאולוגיה ודת. ואילו אצלקעלעברימבאר
העם היהודי זה בסיס האתוס הלאומי של האומה לדורותיה.
האומה האמריקאית לא קיבלה עצמאות מהבריטים בניסים אותות ומופתים ובמורא גדול וגילוי שכינה, ואילו האומה היהודית ביציאת מצרים כן, לפי הנרטיב הלאומי
הורדוס לא בנה את המקדש בתולעת השמירמי האיש? הח"ח!
אלא באומנות של סתתים איטלקים, שהגיעו לכאן במפוארות של אוניות הפאר הרומיות בשיט מיוחד. אנחנו אפילו מבינים שחלק מעיטורי השיש ברצפה ההרודיאנית כללו מעין תבניות סוואסטיקה (ללא שום קשר למיתולוגיות גרמאניות). ועם כל זה אמרו חכמינו שמי שלא ראה בניין הורדוס לא ראה בניין נאה מימיו. מבחינתי צריך מוזיאון, ולסלק את רגלי הדת הממסדית מהשטח.
עיקר המקדש הוא לא מזיאון לאדריכלות אלא בית ה', אתהקעלעברימבאר
מזכיר את אוהבו של המלך שבא להפגש עם המלך בארמונו. ובמקום לדבר עם המלך מתמקד בארכיטקטורה המרשימה (האמת שהמשל היותר טוב זה המלכה שבאה לפגוש את המלך בארמון, או בניו)
בכל רגע מצפה אני לבוא המלךמי האיש? הח"ח!
ובוודאי אם יביא עימו את ארמונו, בנוי באש כפי שהבטיח, הרי זה מבטל כל עניין מהעבר.
בינתיים אין לי אלא המצוי תחת ידנו.
קדושה ראשונה קדשה לשעתה ולדורות, ושכינהקעלעברימבאר
לא זזה מהכותל המערבי (של ההיכל איפה שכיפת הסלע, לא של הכותל שלנו).
וגם אם לא. אשתו או בניו של המלך שמבקרים את המלך בארמונו, גם אם המלך לא נמצא, יתמקדו בעיקר באדריכלות או יזכרו במקומות בהם המלך ישב ויצפו לבואו?
אני לא נגד אדריכלות של המקדש וההר אבל זה לא העיקר.
את זה משאירים בעיקר לעיר העתיקה, שם יש הרבה ארכאולוגיה ואדריכלות ואכן שם ראוי לשים אותה עיקר "כי רצו עבדיך את אבניה". נאמר על העיר העתיקה, לא על המקדש. ואדריכלות וארכאוולוגיה בכלל אבנים. האבנים עם לב אדם.
אז לכן יש מחלוקתמי האיש? הח"ח!
וכל השאלה היא איך מיישבים אותה.
מה המחלוקת? אם קדושה ראושנה קידשה גם לדורות?קעלעברימבאר
לא, מי יקבע כאן ובאיזה אופן צריך ליישם מה שקובעים.מי האיש? הח"ח!
האתוס של אומה לדורתיה יקבע. ייתכןקעלעברימבאר
שנקודת ההתחברות של הנשמה שלך היא אכן דרך קדושת הארכיטקטורה במקדש, וזה מצוין. אבל גם זה צריך להיות לא כפרישה מהציבור. וברור שהעיקר זה היות הר הבית בית ה', והאריכטקטורה חשובה אך טפילה לעיקר ומקבלת משם את קדושתה
מה שברור לך כנראה לא ברור לכל אחד.מי האיש? הח"ח!
האמצעים האמריקאיים יכולים להבהיר לכולם מה שלא ברור.
כשהושגה בהירות באמריקה, כל אחד בעולם הבין מה כוחם של האמצעים האמריקאיים ליישב מחלוקות פנימיות באופן בהיר ביותר.
גם אם האמירקאים ייגברו עלינו, זה יהיה זמני, איקעלעברימבאר
אפשר להרוג רעיון ואתוס.
והאתוס של האומה היהודית הוא לצפות לה' שישכון בתוכה, ובמילא האדריכלות של ביתו תהיה גם אבל משנית.
מה שלא הלך לאנטיכוס לא יצליח לארהב
אתה עושה את עצמך?מי האיש? הח"ח!
מה ששייך לאמריקאים זה באמריקה.
מה ששייך לנו יהיה כאן.
ומה ששיך לנו חייב להיות לפי האתוס של האומה לדורתיהקעלעברימבאר
הן במקדש בהר וכתליו, והן בבחינות של הרבנות הראשית
טוב, זה ייבחן, לא?מי האיש? הח"ח!
(ולא רק בבחינות של הרבנות, או משרד הדתות, או מכרזים תפורים למינייהו)
טוב סטיתי מהעניין
זה אכן ייבחן, וכלקעלעברימבאר
מה שלא מתאים לאתוס של האומה לדורתיה. יכו לשרוד מקסימום 100 שנה אבל יחלוף. ראה מה קרה לאחאב, למתיוונים, לצדוקים ולקראים ולרפורמים
אז סוף סוף אפשר להתפשרמי האיש? הח"ח!
אם אראה אפילו יום אחד את המוזיאון הזה מתקיים, לא כל כך יהיה אכפת לי אם למחרת זה כבר ישתנה בדומה למה שבא אחרי אחאב (או בכלל בית עמרי). הנה, מספיק טוב?
למה מראש לעשות משהו שלא מתאים לאתוס של האומהקעלעברימבאר
לדורתיה?
ולמה כל כך בוער לך שהמוזיאון יהיה בכותל ולא ברובע?
כי בהתאם לחוק הישראלימי האיש? הח"ח!
זה אתר ארכיאולוגי, ואת החוק צריך לקיים ולא לדרוס. עבריינות היא האויב שלי.
אה. כלומר מפריע לך הרס הארכאולוגיה. אז תאמר! גםקעלעברימבאר
לי זה מפריע.
הפתרון הוא לעשות קומה מתחת לרחבת הכותל שם יהיה מוזיאון ארכאולוגי. כמובן גם שם אנשים יצטרכו להתלבש בצניעות כראוי למקום קדוש
אתה מצחיק מאוד.מי האיש? הח"ח!
יש כבר את מנהרות הכותל, אבל זה לא מספיק. מוזיאון ארכיאולוגי לא חופרים מתחת לאדמה כשהפאר וההדר נמצאים למעלה בחוץ לעין השמש. שאת הבית כנסת יחפרו מתחת לאדמה.
בסוף יש שני ערכים טובים שמתנגשים:קעלעברימבאר
ארכאולוגיה מול עבודת ה' במקדשו.
אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאירה שלימה. חייבים פשרה.
החיים יותר חשובים מאבנים מתות, גם אם זה אבנים עם לב אדם (ואגב גם בכותל מנשקים את האבנים אז זה מוזיאון ארכאולוגי חוויתי לילדים שאפשר לגעת בממצאים 
משמעות הנשיקה היא העיקרמי האיש? הח"ח!
האם זה במסגרת עלייה לרגל דתית, או מפגש מרטיט עם פאר האומה והארץ.
מכל מקום, מבחינתי הפשרה תהיה מה שאני מציע.
וכל ניסיון לסחוט מעבר לזה, הוא פשע ואלימות טרוריסטית רצחנית שתחסל או תחוסל.
באבני החומה זה המפגש המרטיט, באבני הכותלקעלעברימבאראחרונה
זה שניהם.
כמובן תפילה בכותל היא רק הראשון. לכן אני לא מתפלל כשנוגע באבנים שלא יראה שאני מתפלל לאבנים. אלא מתפלל לחוד. ואחר ניגש לנשק את האבנים של הכותל לקיים "כי רצו עבדיך את אבניה" בנפרד. אבל אלו אבני הר הבית כלומר אבני המקדש, ולכן הם לא רק פאר האומה אלא אבני השראת השכינה.
הקשר של האדם כשעולה מהאידאה הלאומית לאלוהית, הוא דרך האידאה הדתית. כמו שאמרתי. פניית האדם אל אלוהים=דת. בעוד שאלוהים פונה אל ישראל דרך הלאום.
אבהיר, וייתכן שאנחנו פחות חולקים ממה שנראה:קעלעברימבאר
א. עיקר קדושת עם ישראל היא קדושה לאומית ולא דתית.
ולכן גם עניין ירושלים היא קדושה ממלכתית כעיר בירה ולא דתית. ולכן את הכנסת ומשרדי הממשלה צריך להעביר קרוב להר הבית בתוך העיר העתיקה. ובאופן כללי העיר העתיקה אמורה להיות המרכז התרבותי והכלכלי של המדינה. (האידאה הלאומית)
ב. אבל המקדש עניינו שהקודש הנבדל והעליון (אללה בלעז) מתחבר ושוכן בתוך קדושת הלאומיות והממלכתיות "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". ולכן המקדש הוא בית ה', לא בית המלך, לא בית העם, ולא מוזיאון היסטורי לאומי. כי אנו עם ה' ותמצית לאומיותינו זה השתוקקות לאלוהים. (האידאה האלוהית).
ג. הפניה של האדם הפרטי לאלוהים היא דתית (האידאה הדתית). ולכן הפרט שעולה למקדש מתקשר לאלוהים על ידי תפילה הלל שיר התחווי הוקרבן, ולא על ידי סיור מוזיאוני לאומי במקדש. גם כשהמלך (נציג קדושת האידאה הלאומית) עולה למקדש הוא עולה להקריב קרבן "ועולתו של שלמה אשר יעלה בית ה' " ולא כדי לשפוט את העם.
@מי האיש? הח"ח! ייתכן שאנו יותר מסכימים עכשיו?
אני אסכים לתת כניסה חינם למוזיאוןמי האיש? הח"ח!
לזה אני אסכים.
קראת את דברי האחרונים? עלקעלעברימבאר
מה אתה לא מסכים?
בא נשים את הריב בצד.
מחילה, אני התחלתי וגרמתי לזה. והטעות והאחריות כולה עליי.
בא נחזור לדיון ענייני
לא מבין איפה הריב.מי האיש? הח"ח!
יש כאן חילוקי דעות.
לא רואה על מה יש מבחינתי להתפשר.
קראת את דברי האחרונים? כתבתי מפורשות שאכןקעלעברימבאר
זה שהעיר העתיקה הפכה לשטייטל ולא למקום השלטון ומרכז התרבות של המדינה זה אכן בושה וחרפה, וצריך להעביר את הכנסת והמשרדי הממשלה לעיר העתיקה סמוך יחסית להר הבית.
(אלא שהר הבית עצמו וכתליו לא שייכים לזה, ומכאן מחלוקתינו).
אבל בשאר הדברים אני מסכים איתך.
הפיכת העיר העתיקה לשטייטל מזרח אירופאי זה עיכוב מימוש חזון הציונות
אני מדגיש:קעלעברימבאר
אני מדגישמי האיש? הח"ח!
שארלינגטון וגטיסברג מספקים די והותר בהירות למה שקורה כשלא מבינים בדרך הנוחה יותר איך לטפל במחלוקות פנימיות, לפני שזה מאוחר.
אולי תענה לעניין?קעלעברימבאר
מתנצל על הסגנון שכתבתי, לקחתי את מלוא האחריות עליי. בא נחזור לדיון ענייני
זה דיון ענייני ביותר.מי האיש? הח"ח!
רק שלפעמים יש אמצעים יוצאי דופן לנהל את הדיון.
לא הבנתי את הקטע עם ארלינגטוןקעלעברימבאר
ל"ג בעומר!!אשר ברא
אשמח לשמוע מה זה ל"ג בעומר בשבילכם? איזה הכנה צריך לעשות [ולא רק לשפד מרשמלו ;)]? מקורות בנושא?
וגם,
מחפשת מקור על הדרשה האחרונה של רשב"י בבית שלו ואחרי זה הבית נשרף?.. מכירים? שמעתם?..
אשריכם ישראל
מחפשת מקורות/ שיעוריםאשר ברא
בנושא של 'התלהבות', איך לקיים דברים ביותר אש פנימית.. דבקות וכו'..
ה' ישמח אתכם, תודה 
אני לא מכיר מספיק את כתביו אבל אולי אחריםאנונימי 14
ידעו..
זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי
האדמור מפיאסצנה היד..
אכן.אחד איש
תוכל לפרט?אשר ברא
...אחד איש
הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.
בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה
וזה לא בדיוק מה שביקשת אבל על הצד שאולי כןאנונימי 14
אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..
אבל שוב זה קצת שונה..
שווה לעיין שם בכל מקרה😃
זהו..אשר ברא
על שמחה ועצבות יש מלא!
אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..
תודה
צריך לדעתאחד איש
^^ יפה מאוד שכויחאנונימי 14
נכוןאשר ברא
אז לדעתי הכשרת האברכים יכול להיות טובאחד איש
לא מכירה🙈אשר בראאחרונה
איזה ספרי קודש אתם רוצים..אנונימי 14
א. שייכתבו כמותם ולא מספיק נכתבו?
ב. שלמיטב ידיעתכם טרם נכתב כזה?
(תכלס לא חייב להצמד ל2 הקטגוריות.. תכתבו חופשי)
(אולי גם הודות לשרשור נחשף לספרות שלא ידענו שיש..)
אפשר תשובות כלליות אפשר תשובות מיוחדות..
אני אתחיל.
א. קלאסי- ספר שינסה לפרט ולבאר יותר את הלכות בין אדם לחברו וכן ספר שינסה לפרט להסביר ולבאר את נושא אהבת ה' ויראת ה' כפי שמעורר על זה הרמחל (שוב, לא פירוש למסלש אלא חיבור עיוני ומעשי על שני ענפים גדולים אלו.).
ב. הייתי רוצה ספר על הלכות שבת שלא יכתב על סדר השוע, אלא פשוט יחשוב על איך נראה יום חול שגרתי אצל רוב האנשים וביחס לכל פעולה ופרטיה ירשום מה דינה בשבת..
הייתי רוצה לכתוב ספר כולו על מצוות "מעקה"אריק מהדרום
על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.
אבל מי יקרא את זה?
שאלות חזקות!אשר ברא
מה שאני רוצהחתול זמני
זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.
או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.
אההה , שאלה מעולה!אני:)))))אחרונה
אכתוב ב"נ בהמשך
שומרת את השרשור
אסור לקרוא ליום "יום העצמאות" אלא יום הגאולה.קעלעברימבאר
עצמאות זה ככל לא מילה בעברית, אלא חידוש של בן יהודה. המונח של יציאה משעבוד מלכויות נקרא גאולה במקורות, לא עצמאות.
לעניות דעתי אסור לקרוא לחג זה יום העצמאות
אבל זה עדיין לא הגאולה. אנחנו רוצים משיח והית מקדשיעל...
גאולה זה יציאה משעבוד מלכויות. כשם שפסח היה גאולהקעלעברימבאר
גם אם עדיין לא היה משכן מקדש ומלכות בית דוד
ויצאנו?כְּקֶדֶם
אתה רואה עם אחר שולט עלקעלעברימבאר
השטח שבתוך הקו הירוק חוץ מהעם היהודי?
כןכְּקֶדֶם
איזה עם בדיוק?קעלעברימבאר
צאצאי אדוםכְּקֶדֶם
למה, יש בממשלה צאצאי אדום? כולם יהודיםקעלעברימבאר
להפך, דווקא השימוש במילה מחודשת היא המתאימה יותרא.ק.צ
גם שם הגיוני. למרות שאם הולכים לפי ההגיון שלקעלעברימבאר
חנוכה ופורים השם צריך להיות על שם המאורע שקרה באותו יום, ולא על פי מהות היום. כמו "יום חנוכת המזבח" או "יום הפור (שהפיל המן)". אז אולי "יום ההכרזה" או "יום החירות"
נתפס על ידי החבדניקיםטיפות של אור
אני בעד 'קרטסים' 
מה זה קרטסים? ואיך יט כסלו זה חג אם אין בו קרבןקעלעברימבאר
חגיגה?
>>טיפות של אור
(בנוגע לשאלה השניה, ראה תענית ל עמוד א ורשי דיבור המתחיל 'מחגה')
חחח אבל זה לא שרומא קיבלה עצמאות מיוון, אלאקעלעברימבאר
שכבשה אותה.
ואילו ביום העצמאות אנו חוגגים על יציאה משעבוד מלכויות, לא על הקמת הממשלה הזמנית. שהרי לא קבעו חג ולא אמרו הלל לא בהמלכת שאול ולא בהמלכת דוד
נע, בכוונה קישרתי דווקא לשטיינזלץ
טיפות של אור
אבל הסמנטיקה בתורה היא "יציאה מבית עבדים" "חירות"קעלעברימבאר
"שבירת עול" "יציאה משעבוד מלכויות" "חופש" "פדות" "גאולה מ- " . כלומר על דרך השלילה ממה יצאנו, ולא על דרך החיוב מה קרה לנו. עצמאות היא מילה מקבילה לחירות, אלא שהיא מודרנית ומחודשת
וגם מצוות ירושת הארץ לפי הרמבן היא על דרך השלילהקעלעברימבאר
ולא על דרך החיוב: "ו*לא* נמסרנה ביד זולתי מן האומות או לשממה", ולא "נחיל עליה שלטון"
מה גם שבימי השופטים בין שופט לשופט קשהקעלעברימבאר
לדבר ע "תפיסת שלטון" שהרי לא היה שום שופט שתפס את השלטון אלא איש הישר בעיניו יעשה אבל עדיין היינו בחירות משעבוד מלכויות בארץ
מה, ידוע שיום העצמאות זה יום אידםטיפות של אור

הם שמחים לאד השקר, כי שופטים את הקומקום
קעלעברימבאר
ומזרבבים את הזרבובית
מה זה הדינים האלו??שבור לרסיסים
תשתחרר
כנס לאווירה
אל תקח קשה
סתם פרקתי מחשבה. טוב, הגזמתי ב"אסור"קעלעברימבאראחרונה
יותר נכון "נשמע לי צורם"
השיר הזה יהיה לכם כליל התקדש חגקעלעברימבאר
מקרא זה בא ללמד ונמצא למד
מה אני לוקח מפרשת נדב ואביהוא?סיעתא דשמייא1
לא. האש הזרה זה תפילות רפורמיות. כי הריקעלעברימבאר
נדב ואביהוא עשו את זה לכבוד עבודת ה'. אבל לא על פי ההלכה.
דיבורים בתפילה, זה יותר כמו ביזוי המקדש שהיה
הרפורמים לא עושים לכבוד השם ולכן....סיעתא דשמייא1
...ההשוואה שלך לא נכונה ונובעת מדרך מחשבה מסויימת.
מי שכבר נמצא בבית הכנסת כמו נדב ואביהוא עושה את זה לכבוד השם
אבל כילוד אשה נופל בדיבור או באמירת אמן בקול רם הרבה מעבר לקולו של
שליח ציבור דבר שאסור לפי ההלכה או שאומר ברוך הוא וברוך שמו במקום שלא צריך לאמר.
כל הדוגמאות הללו הם האש הזרה של תקופת הגלות.
"או שאומר ברוך הוא וברוך שמו במקום שלא צריך לאמר"סקתה התולע
אש זרה אשר לא ציוה ד' - זה להמציא מה ד' רוצההסטורי
לא לפי מה שהוא ציווה. מה שנדב ואביהו עשו - זה להביא אש שד' לא ציווה להביא.
(מנצל את התגובה לדיון פרודוקטיבי)טיפות של אור
יש מהלך יפה, שמצביע על כך שמיד אחר כך אהרון לכאורה עושה אותו דבר - מחדש מעצמו מה שלא נאמר לו ושורף את החטאת, ואפילו בלי לשאול את משה. ולכן משה כועס, אבל כשהוא שומע את ההסבר של אהרון הוטב בעיניו
מה שמלמד אותנו שלפעמים ה' דווקא כן מצפה מאיתנו להפעיל שיקול דעת ולעשות לא רק מה שנאמר. ואז צריך לחפש את ההבדל שבגללו נדב ואביהוא כן נענשו (אולי היוזמה מול ההיקלעות לסיטואציה, אולי המוטיבציה והמטרה, אולי חילוק אחר)
מדוע אתה פוסל את…סיעתא דשמייא1
…ההקבלה שלי בין אש זרה של נדב ואביהו לבין
דיבור בתפילה?
הו, אני לא
טיפות של אור
מחילה אם השתמע אחרת
(הערתי רק על הפרשנות של היסטורי לחטא נדב ואביהוא)
זה לא פרשנות - זה פשט פשוטהסטורי
פרשנות ופשט זה לא מילים סותרות לדעתיטיפות של אור
אבל אם להחזיר את הדיון למסלול פרודוקטיבי - זה יהיה מעניין אם תרצה להתייחס למהלך שהזכרתי, ולספר את החילוק שלך בין מעשה נדב ואביהוא לשריפת החטאת
(כמובן, אתה לא חייב. ואני לא בעמדה מתווכחת או משהו, פשוט מעניין אותי לשמוע. גם מאחרים, אם מישהו קורא את זה
)
מעניין!!אנונימי 14
..קעלעברימבאר
..
משהו בסגנון "פיקוח נפש דוחה שבת" ….סיעתא דשמייא1
…. לא יותר מזה. אהרון פשוט היה אבל על בניו.
כשיש קונפליקט בין שני מצוות אזי אנו יכולים להפעיל יוזמה אישית אבל רק אז.
טיפות של אור
חילוק יפה
תודהסיעתא דשמייא1
למה ה הרג את נדב ואביהוא אם לא עשו שום חטא?קעלעברימבאר
כנראה שזה המקור לזה…סיעתא דשמייא1אחרונה
… שכל עוד המת לא נקבר האבלים פטורים מתפילין ותפילה כי הם עסוקים בעסקי הלוויה.
זה עוד הבט של קשר בין תפילות לקורבנות מה שמחזק את טענתי לגבי אש זרה ודיבור חולין בתפילה.