יש כמה גמרות - לקראת נישואין וזוגיות

לפחות תזכי בתלמיד חכם

אבל יחסי הכוחות נשמרים..

מה שכן, באמת לא מבין מה מעצבן אותך כשאומרים לך שמגיע לך מן המעמד העליון.

וטוב..

המלצה, חז"ל מעדכנים אותך שאהרן לא אוהב שעמר'צים נדבקים בזרעו. כל אחד עושה עם זה מה שהוא רוצה.

"עם הארץ לא ישא כהנת, ואם נשא אין זיווגם עולה יפה שימות הוא או היא מהרה, או תקלה תבא ביניהם. אבל תלמיד חכם שנושא כהנת, הרי זה נאה ומשובח, תורה וכהונה במקום אחד."

אבל כמעט כל האחרונים מסייגים אתזה, או מרחיבים את הגדר של מי שמותר לו

@חידוש

אלא יש גם מעמד הלכתי, גם אם בתור המלצה

(וכזאת שקרעו אותה מכל הכיוונים בדורות המאוחרים)

הוא מצטט את הגמ'.

והגמ' היא - כפיש כתבתי - לא "אוסרת" אלא מודיעה. מייעצת.

מאחר ואין גדר ת"ח בימינו - נמצאנו כולנו עמי ארצות (מה שנכון במידה כזו או אחרת).

בצורה יותר רצינית, הפת"ש שם מביא בשם החוו"י שע"ה בימיהם (ונראה שאין לחלק) אינו בגדר הע"ה שנאמרו עליו שישה דברים. והט"ז מוסיף שע"ה בענין הזה, הוא אחד ששונא ת"ח (שאגב זה ביאורו של המאירי בסוטה על המימרא הזו, בדקתי, חוצמזה שיש לזה קשר היסטורי כנראה הדוק ואכמ"ל). 

לגבי ההמשך - נשיאת בת כהן זה חלק מהששה דברים?

ולא הבנתי, על זה כותב הט"ז שדווקא מי ששונא ת"ח?

זו הברייתא (פסחים מט ע"ב)
תנו רבנן ששה דברים נאמרו בעמי הארץ אין מוסרין להן עדות ואין מקבלין ממנו עדות ואין מגלין להן סוד ואין ממנין אותן אפוטרופוס על היתומים ואין ממנין אותן אפוטרופוס על קופה של צדקה ואין מתלוין עמהן בדרך ויש אומרים אף אין מכריזין על אבידתו.

הט"ז נמצא שני סעיפים לפני באבה"ע...וזה מה שהוא אומר שם על עם הארץ.(ואין סיבה לחלק) 

לא הבנתי, על מה הט"ז אמר מה שהוא אמר?

על הרמ"א בסעיף ו, מה שמן הסתם נכון גם לגבי סעיף ח...

סעיף ו
לעולם ישתדל אדם לישא בת תלמיד חכם ולהשיא בתו לתלמיד חכם. לא מצא בת תלמיד חכם, ישא בת גדולי הדור, לא מצא בת גדולי הדור, ישא בת ראשי כנסיות. לא מצא בת ראשי כנסיות, ישא בת גבאי צדקה. לא מצא בת גבאי צדקה, ישא בת מלמדי תינוקות ואל ישיא בתו לעם הארץ. הגה: ועל בנותיהן הוא אומר: ארור שוכב עם בהמה (דברים כז, כא). וכל זה בעם הארץ שאינו מדקדק במצות (טור). ומצוה לאדם שישא בת אחותו (גמרא בסנהדרין וביבמות). וי"א אף בת אחיו (הרמב"ם פ"ב דהלכות איסורי ביאה). 
סעיף ז
לא ישא אדם אשה לא ממשפחת מצורעין ולא ממשפחת נכפין, והוא שהוחזק שלשה פעמים שיבואו בניהם לידי כך. 
סעיף ח
עם הארץ לא ישא כהנת, ואם נשא אין זיווגם עולה יפה שימות הוא או היא מהרה, או תקלה תבא ביניהם. אבל תלמיד חכם שנושא כהנת, הרי זה נאה ומשובח, תורה וכהונה במקום אחד. 

מכאן הוורט המפורסם (המתבסס על המקור בפסחים) שתלמיד חכם עדיף על גדולי הדור.

אם בסעיף ו' יש אזהרה לכל אדם, שלא ישיא ביתו לע"ה (שאז הוא ככופתה לפני ארי, מה ארי וכו') וזה בהחלט מתאים רק לאלו שהם שונאי התורה. סתם בור לא חייב להיות מושחת.

ובסעיף ח', מדובר על כהנת בלבד, שמחמת ייחוסה וכבודה מקבלת דווקא ברי מעלה. דלא ניחא ליה לאהרן דידבק ע"ה בזרעו.

אומרים לך הוראה לכל אדם.

ואז את אותה הוראה לכהנים?

אע"כ וכו'...

הפ"ת אכן צ"ת, ויל"ע בחחו"י מה בדיוק כתב ועל מה נסמך.

אני בכוונה ציטטתי ולא אמרתי את דעתי בתחילה. קודם-כל, משעשע שדווקא אני זה שמגן כאן על המחבר (כשאני יותר קרוב לתפיסת הגר"א בעניין), אבל זה טיעון דחוק, ועל-אף שיש לכך אינספור תקדימים צריכה להיות לזה סיבה טובה. ממקור הסוגיא פשוט שאין חילוק בעניין הנ"ל, ואותו ע"ה נשאר ע"ה.

ובעוניי, הייתי אומר כי הבנתך צע"ג, מאחר ואתה יוצא מנק' מוצא מסויימת ולפי"ז מחליט לחלק בין השווים, ועוד לתמוה על האחרונים שלא הבינו כמוך, כשגם מהגמ' פשוט שאותו ע"ה נשאר ע"ה (פעם אחרונה). סוף-כל-סוף עם כל הכבוד לאצילותן ולייחוסן של בנות כהונה, לא סביר כפוסק הלכה לפסוק כגמ' שבלי להבין את הסיטואציה ההיסטורית מאחוריה היא תמוהה ביותר. בנות כהונה ראויות לחתן הראוי להן, כפי מעלתן האישית,(אע"פ ברור שההלכה הפשוטה היא "וקדשתו", עדיין הדיוט ת"ח קודם לע"ה כהן) ולא ייתכן לקבוע שכל אדם שלא קרא ולא שנה - ואלו רוב האנשים - לא יוכל להתחתן עמן, ובפרט כאשר העמארצות פשתה אצל הכהונה במידה לא פחותה משאר הציבור. בפרט שבימינו כל הכהנים הם כהני חזקה, כפי שכבר אמרתי ושניתי ושילשתי, ובעניין הזה לכאורה כוה"פ לא יערערו על כך.

ואם-כן, אתה הולך נגד ההבנה הפשוטה במחבר, נגד הבנת האחרונים בעניין, ויותר גרוע, נגד הסברא הפשוטה. 

לא התייחסת למה שהבאתי כראיה לסברא שלי.

לעומת זאת, אתה טוען שאני הולך נגד "הסברא הפשוטה". וזאת על סמך סברא ש"אותו ע"ה נשאר ע"ה".

ואני שואל את עצמי,

אם נעמיד נימוק כמו שלי - שלא יתכן להביא דין כללי, ומיד אח"כ את אותו דבר על כהנים בלבד.

ולעומת זאת את הנימוק שלך - "ע"ה זה ע"ה. נקודה."

איזה מהם יהיה "הסברא הפשוטה"? 

לדעתי מה שאתה קורא "סברא פשוטה" ראוי אולי להיקרא "מושכל ראשון" הסברא המוכרחת מתוך ניתוח הדברים - היא זו שלי.

איך דברי נכנסים להגדרה "יוצא מנק' מוצא מסויימת ולפי"ז מחליט לחלק בין השווים"?

כל מה שנימקת לדבריך -שא"א לקבוע מסמרות, שהעמר'צות פשתה אצל כהנים (אגב, זה בכלל לא טיעון, ודו"ק) שהכהנים הם כהני חזקה - נפתרים על פי מה שכתבתי מזממממן, שזה לא הלכה אלא המלצה, הכוונה, איך שתקרא לזה. אין מכת מרדות לע"ה שנושא כהנת...

אז מה נשאר לאשש את סברתך? זה ש"ע"ה נשאר ע"ה" שוין, לא נראה לי כזה מרפסין איגרי.

ואכן, אני תמה על מה שהבאת מכח הנ"ל, אם אכן זה כפי שהבנתי ממך, ואכן צריך לעיין בזה.

עכ"פ לא חכמה לומר "אתה תמה על אחרונים" - האם יש לך ביאור מניח את הדעת לתמיהה שלי?

איך מביאים הוראה מסויימת כהוראה כללית, ותיכף אחר כן את אותה הוראה כהוראה לכהנים בלבד?

מחילה על החריפות, "את והב" וזה...

לא התייחסת למה שהבאתי כראיה לסברא שלי.

כי הראייה במחילה לא כ"כ עמדה. זו לא חזרה על אותו דבר אלא באה להדגיש משהו אחר. בהתחלה מלמדים על הנחיה לאדם למי להשיא ביתו, ולאח"כ מעירים כי זיווג של ע"ה לבת כהן לא עולה יפה, לעומת ת"ח. 

לעומת זאת, אתה טוען שאני הולך נגד "הסברא הפשוטה". וזאת על סמך סברא ש"אותו ע"ה נשאר ע"ה".

זאת לא כוונתי ב"סברא פשוטה". כוונתי היא לא לשלול את נישואיהם של הרבה מאוד מעמישראל.

ואני שואל את עצמי,

אם נעמיד נימוק כמו שלי - שלא יתכן להביא דין כללי, ומיד אח"כ את אותו דבר על כהנים בלבד.

ולעומת זאת את הנימוק שלך - "ע"ה זה ע"ה. נקודה."

איזה מהם יהיה "הסברא הפשוטה"? 

כבודו הביט אל מקור הסוגיה? הטענה במחילה מגוחכת, שתי מימרות שמעט חופפות (ולא דין כללי וכו') ושניהם הובאו להלכה כדרכו של המחבר, ומכאן ועד להתחיל לבאר שע"ה זה לא אותו ע"ה - זה דוחק גדול מאוד. וכמובן שלא העירו את זה - לא בפסחים ולא באבה"ע.

לדעתי מה שאתה קורא "סברא פשוטה" ראוי אולי להיקרא "מושכל ראשון" הסברא המוכרחת מתוך ניתוח הדברים - היא זו שלי.

כבר הבהרתי למה קראתי "סברא פשוטה".

איך דברי נכנסים להגדרה "יוצא מנק' מוצא מסויימת ולפי"ז מחליט לחלק בין השווים"?

דוק למעלה.

כל מה שנימקת לדבריך -שא"א לקבוע מסמרות, שהעמר'צות פשתה אצל כהנים (אגב, זה בכלל לא טיעון, ודו"ק) למה לא? בשו"ת הרשב"א סי' קיט מבואר כי כאשר הכהן ת"ח - אם החכם הוא ת"ח גדול יותר - הרי דין "וקדשתו" לא חל ואע"פ שלכאורה המשנ"ב לא נקט כך בפשיטות ברא' בס"ב (אבל לא שלל לגמרי) עכ"פ אנו דנים אדם לפי ידיעותיו ומידותיו אא"כ הם שווים שהכהנים הם כהני חזקה - נפתרים על פי מה שכתבתי מזממממן, שזה לא הלכה אלא המלצה, הכוונה, איך שתקרא לזה. אין מכת מרדות לע"ה שנושא כהנת...וההמלצה הזו לא שייכת, במיוחד לאור ההבנה שהגמ' התייחסה לאותו ע"ה שמותר לנוחרו, וכאן אתה ממשיך להתעלם ממקור הסוגיא ולענ"ד לפספס את העניין.(מה גם שהיא לא נכונה - עיי' ש"ת ברא')

אז מה נשאר לאשש את סברתך? זה ש"ע"ה נשאר ע"ה" שוין, לא נראה לי כזה מרפסין איגרי.

אע"פ שכבר חזרתי ושניתי על כך, אחזור שוב ליתר הבהרה. ההתעלמות מגוף הסוגיות פה וההטפלות דווקא ללשון הסעיפים פה במחבר היא מוטעית.

ואכן, אני תמה על מה שהבאת מכח הנ"ל, אם אכן זה כפי שהבנתי ממך, ואכן צריך לעיין בזה.

עכ"פ לא חכמה לומר "אתה תמה על אחרונים" - האם יש לך ביאור מניח את הדעת לתמיהה שלי?

איך מביאים הוראה מסויימת כהוראה כללית, ותיכף אחר כן את אותה הוראה כהוראה לכהנים בלבד?

מחילה על החריפות, "את והב" וזה...  וכן לגבי

פירטת כעת הרבה הרבה שלא אמרת קודם, ודו"ק.

כפי איך שהצגת את הדברים כעת - השתכנעתי.

אמנם ישנם פרטים שאיני מסכים עימם - שו"ת הרשב"א לא רלוונטי. כי הגם שנאמר כדבריו, כהן ע"ה לגבי ישראל ע"ה ודאי עדיף.  וזה שהם כהני חזקה לא רלוונטי אם זו אינה הלכה גורפת, ומה שהגבת על זה הוא רלוונטי ללעיל מיניה, על עצם דבריך, לא כדי להעמיד את הטיעון של חזקה.

עכ"פ כעת ביארת מדוע ל"ק מה שהקשיתי, ומהי ה"סברא הפשוטה" שלך, ומדוע צורתא דשמעתתא אכן כדבריך. והנני מקבל את הדברים. 

לגוף הערותיך, מעולם לא חלקתי על דין "וקדשתו", מה שרלוונטי ברשב"א זה שאפילו שגם הכהן ת"ח - עדיין אם הישראל ת"ח גדול יותר הולכים אחריו (ואמנם שזה לא מוסכם). 

לגבי הכהני חזקה, לענ"ד כן רלוונטי מאחר והמג"א אומר זאת לענין דין "וקדשתו" (והוא עוד סובר שזהו דין דאורייתא) - ולא כ"ש גבי הנהגה מעין זו?(ושוב, אני חושב שהרב מזוז איפשהו אמר את זה...)

אמנם תוכל לומר שזוהי המלצה בלבד וכו', אך עדיין לענ"ד נראה שאם גבי מצווה אנחנו יכולים להתעלם(לא בדיוק, כי המג"א מביא את זה לתרץ את מנהג העולם), לא כ"ש גבי הנהגה.(חזרתי על עצמי, אבל נראלי שכך יותר ברור)

א. נו, ואיך מזה אתה משליך על מקרה שיש כהנים עמ'רצים שדנים על להנשא לישראלים עמ'רצים?

ב. אה"נ, לגבי הנהגה למעיישה ברור שלא עדיף ו"וקדשתו", (ובזה א"ש מנהג העולם נמי) אך לגבי האיזכור בשו"ע - לק"מ.

 מהעקרון הנ"ל אני למד שהפער הוא הרבה יותר "קטן", ולכן אף שיש לכהן עמ'רץ עדיפות, הרי שלא מדובר באותה "רמה" אם נאמר שכהן אברך (מלשון אב בשנים ורך בחכמה) עדיף מהדיוט שהוא ת"ח גדול. 

לגבי ב', אני חושב שפשוט שלא יסמכו בעניין כזה על החזקה, אבל אין לי כרגע ראיה מכרעת (צריך לחפש).

א. טוב, זו סברא, אינני יודע.

לדבריך "ממזר ת"ח גדול קודם לכה"ג ת"ח קטן"? לוידע....

ב. כנ"ל..

א. אוקיי, שכייח.

(וכשיש שוויון, בין כהן עמ'רץ לישראל עמ'רץ, הדרי' לקמייתא, נכון?)

כלומר, (לולי מה שכבר שיכנעת אותי וכו') זה שכהנים נהיו עמ'רצים, לא מסיר את הדרישה שאם בת כהן נשיאת לישראך, שיהיה ת"ח.

אתה ביקשת להביא ראיה, הסברתי מדוע איננה ראיה, ואתה טוען שא"א להשוות?

מלבד שאין כאלו השלכות חמורות בנידון הזה, ביג דיל.. 

לא חושב שזו ראיה, זה קצת לאחוז את החבל משתי קצוותיו, אבל שוין.

לגבי ההשלכות - שיהיה (קח בחשבון שכשהמחבר כתב את מה שכתב, לא הייתה רווקות מאוחרת, לא מתחתנים עם א' אז לוקחים את ב'...) 

הנה אחותך התחתנה איתי ונראה שאנחנו די פסדר, אחותך מצליחה לסבול אותי מסיבה שלא לגמרי ברורה לי אבל הנה בת כהן ועם הארץ שזיווגם דווקא פסדר.

כלל לא מחשיש, אך כן דורש ממני יותר. ואני בעד לדרוש ממני יותר

כבר פוחדת שאין לי סיכוי חחח

הוא רוצה לצאת עם מישהי ויש מישהו אחר לא תלמיד חכם שרוצה גם 

וברוך ה' הם מאריכים ימים עד חיים נצחיים אמן כן יהיה רצון בלי עין הרע

טוב אז כניראה סבא תלמיד חכם

תלמיד חוכעם אתה...

שמקל עלינו להרחיק מאיתנו אנשים שנתפסים כ"רעים".

ואנשים טובים (או כאלה שהשתדלו...) לא בקטגוריה.

מצד שני, בחור שהוא "זהב טהור" אבל לא, זה אומר שהוא בעצם הפך לידיד שלך. אחרת היית רוצה להתחתן איתו. כלומר הוא לא מה שאת מחפשת. אם הוא היה כותב את הפוסט היה לי כמה תשובות לא חוקיות להגיד לו. אבל הוא לא. זה את. אז אולי הצלחתי להסביר משהו.

אם ידיד... ( פחות בקטע של ידיד היום אני מבינה שכל ידיד שאי פעם היה לי שווה טעות) אי אפשר להשוות קשר זוגי לידיד.. היה היה שם משהו מיוחד בדייטים

אבל כן אתה צודק בהחלט העניין עם האנרגיה נכון בהחלט

יש ציור בראש לבחור ואין לך עוד יכולת לצייר ציור חדש וזה קשה. לבטל את הרגשת הלב. או להתגבר זה לא קל

תודה אהבתי את הביטוי מדויק לי

אישית אני חושב שנכון לקחת תקופה קצרה (עד 10 ימים נראה לי זה אידיאלי) שבה את מנסה לעבד את הדברים כדי להתחיל לצייר ציור חדש

ש10 ימים יעזרו לי

ואיך חברה שלי אומרת אף פעם זה לא הרגע המתאים ..

כל אחד ואיך שנכון לו, העיקר לצייר ציור חדש וללמוד מהקשר שהיה

זה שאת יצאת איתו לדייט עדיין לא אומר שהוא הפעיל אותך כמו שבן זוג אמור להפעיל. כלומר זה שקראת לזה "דייט" לא הופך אותו למשהו אחר מאשר ידיד. לא כי את רוצה (וגם לא כי הוא רצה). פשוט כי זה מה שהיה שם.

אם הבחור היה פה בפורום היה לי הרבה מה לכתוב לו. אבל הוא לא. ומנקודת המבט שלך - הוא צריך ללכת.

(מותר לשאול למה את חושבת ככה?)

(כי עם כמה שזה היה מיוחד טהור וטוב היה חסר לי משהו שמאוד חשוב לי)

אולי יעזור למישהו אחר.

זה עניינים של משיכה בקשר. יש משהו מתוק בקשר "ידידי" שמוריד הרבה מהעול על הגוף של קשר עם מתח מיני. אבל בסוף אנחנו צריכים להתחתן. לא לצאת לדייטים. יותר כיף לצאת לדייטים עם ידידה במובן מסויים מאשר עם אישה שנמשכים אליה ורוצים אותה. זה יותר פשוט.

בטח לאנשים דתיים ששומרים הרחקות ולפעמים יש להם קונפליקט פנימי עם מתח ו/או מתח מיני.

הרבה גברים (במיוחד דוסים, ועוד יותר מזה - דוסים רגישים) נמצאים במקום שהגוף המופעל מחרפן אותם. זה בתורו גורם להם להעדיף "ידידות" (גם אם הוא יוצא איתה לדייט ומגדיר אותה רשמית כ"חברה", היא בפועל ידידה) על פני מתח רצוי. יש עבודה שאפשר לעשות עם הנושא הזה, קודם כל בפנים ואחר כך בחוץ.

בעולם הדתי זה לא מדובר מספיק. בעולם החילוני יש המון חומר על זה בגלל ששם המטרה יותר קצרת טווח ויש יותר מודעות איך להגיע לשם.

מילא ביום יום. אבל בדייט? שלא מסוגלים להישיר מבט או בכלל להיות שם?

הוא לא נשוי לך!

תעשה לי טובה. תחסוך ממני אצ כל אותם מתחסדים שפוחדים להיישיר מבט בדייט אבל בלילה הם יעשו ביד על זה שהברך שלה בטעות נגעה בו

הם רגישים ולכן הם מכבדים באמת את הבחורה.

לגבי דוסים רגילים מסכים איתך זה באמת דפוק

רגישות זה לא בהכרח לכבד את מי שסביבי. זה אומר שהמנגנון שלי מוצף יותר. ואדם שהמנגנון שלו מוצף יותר לא יכול להיות רגיש לאנשים סביבו (או לרגשות שלהם שמשוקפים אצלו בגוף).

לא כי הוא אדם רע, כי הוא בהצפה.

ואדם בהצפה מוכן לעשות הכל, אבל הכל, כדי לצאת ממנה. זה סבל נוראי וסיוט.

יש הרבה מה לעשות עם הצפה. ובכלל עם אתגרים רגשיים.

לא רואה את זה ככה

או שיש סוגים שונים פשוט

לא מסכים עם המסקנה של הנ"ל. בלשון המעטה.

אני לא יודע כמה זמן אתה נשוי ובאיזה גיל התחתנת.

כשההמתנה מתארכת והגילאים עולים זה עלול להביא למקומות מאוד לא טובים. וד"ל.

אתה מתכוון לזה שהגוף שהקב"ה ברא אותך איתו פועל ועושה את מה שהוא אמור לעשות?

יש משהו עדין עם שמירת נגיעה וכל החברים שלה. אנחנו אמורים לרצות ולחשוק ולעצור את עצמנו. אם השלב הראשון לא מופעל, אז אנחנו שומרי הלכה ועיניים ומחשבה אבל זה לא מביא לשום דבר בריא. גם אם יש חופה באמצע.

או לפחות תתן כותרת "אני לא תורני, שכחתי מזמן מה זה להיות רווק ואין לי מושג מה עובר על רווקות מבוגרות".

איך אפשר להגיד על מישהו שהוא המכלול הזה

"טוב שזה ביי?"

מה מלחיץ בלקבל מישהו ממש טוב?? שאשכרה רוצה אותך

יאללה כבר

כמות הבנות שהכירו אןתי ואמרו לי בדיוק את זה. "ומי שתתחתן אותך תזכה ממש כי אתה משהו אחר" אבל תכלס בסוף כולן ללא יוצא מן הכלל כמעט העדיפו לסיים

כאילו אני מתחיל להבין שבנות (טובות ממש) יעדיפו להתחתן עם מישהו ממוצע מינוס או אולי אפילו עם נטייה לנרקיסיסט על פני מישהו "זהב טהור"

@משה

כתב את זה מפורש, וגם הסביר למה זה קורה. בשכל באמת אפשר להתחרפן כי זה קשר שבמובנים מסויימים עבד מעולה אבל בסוף יש סיבה למה הוא לא עובד.

מה זו התגובה הזו? אם יש לך טיעון ענייני אשמח לשמוע. אם המטרה היא רק לעקוץ, נראה לי שאפשר לוותר.

את בעמך מודה שהבחור מושלם ושהוא רוצה אותך

אז למה לא להתחתן פשוט

ואני לא אומר אצ זה רק עלייך

קחי את הזמן כעת לעכל.

ואם זה לא עובר, שווה לחשוב שוב אם החלטת נכון.

אם לדעתך החלטת נכון, ממרחק השנים את תשמחי שכך החלטת למרות הקושי, לא יודע אם זה מנחם.

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שיעור ד' זה לא צעיר

שייך,

סביר מאוד שאפילו לא קיבלו את הפרטים שלך בגלל זה.

טאקט ויכולת להתאים את עצמך לסיטואציה שאתה נמצא בה היא נכללת בכישורי חברה בסיסיים.

ברור שיש מקרים שעדיף לוותר על הנימוסים ולדבר ישירות, אבל הרבה יותר מעצבן בן אדם שלא יודע להתאים את עצמו לסיטואציה.

לפעמים דווקא כשהאדם כבר לא רלוונטי עבורנו הדמיון מתחיל להשלים את כל מה שלא באמת קרה. הוא בונה בראש מה היה יכול להיות ובקלות מצייר תמונה מושלמת ( מידי) שלא בטוח שהייתה קיימת במציאות.

כשאתה רואה אותה עם בעל וילד אתה לא באמת רואה את החיים שהיו יכולים להיות לכם. אתה רואה תוצאה מוגמרת והמוח באופן טבעי משלים את החסר..

אל תשכח שגם אם הייתם נפגשים אף אחד לא יודע אם באמת הייתם מתאימים. יש הבדל גדול בין פוטנציאל שדמיינו במשך שנים לבין זוגיות אמיתית שנבנת יום יום .

ובעיניי, המשפט שכתבת מה אני אמצא? הוא כנראה הדבר שבאמת יושב מתחת לכל זה. מתי שלי תגיע

אל תיתן למחשבות האלה לשכנע אותך שפספסת את האחת. יכול להיות שהן פשוט מזכירות לך כמה אתה רוצה כבר להקים בית משלך. וגם זה, בעזרת ה' יגיע.

ועם כל מה שכתבתי לי יש כלל ישר שקופץ לי לא להשוות לאחרים תתרכז בעצמך זה באמת הרבה יותר כיף

זה באמת מה שחשתבי בהתחלה... מי אמר שאנחנו בכלל מתאימים. וזהעבד טוב

רק שבחודש האחרון לא יודע פתאום נכנס למח

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

אמן, שימחת