יש כמה גמרות - לקראת נישואין וזוגיות

לפחות תזכי בתלמיד חכם

אבל יחסי הכוחות נשמרים..

מה שכן, באמת לא מבין מה מעצבן אותך כשאומרים לך שמגיע לך מן המעמד העליון.

וטוב..

המלצה, חז"ל מעדכנים אותך שאהרן לא אוהב שעמר'צים נדבקים בזרעו. כל אחד עושה עם זה מה שהוא רוצה.

"עם הארץ לא ישא כהנת, ואם נשא אין זיווגם עולה יפה שימות הוא או היא מהרה, או תקלה תבא ביניהם. אבל תלמיד חכם שנושא כהנת, הרי זה נאה ומשובח, תורה וכהונה במקום אחד."

אבל כמעט כל האחרונים מסייגים אתזה, או מרחיבים את הגדר של מי שמותר לו

@חידוש

אלא יש גם מעמד הלכתי, גם אם בתור המלצה

(וכזאת שקרעו אותה מכל הכיוונים בדורות המאוחרים)

הוא מצטט את הגמ'.

והגמ' היא - כפיש כתבתי - לא "אוסרת" אלא מודיעה. מייעצת.

מאחר ואין גדר ת"ח בימינו - נמצאנו כולנו עמי ארצות (מה שנכון במידה כזו או אחרת).

בצורה יותר רצינית, הפת"ש שם מביא בשם החוו"י שע"ה בימיהם (ונראה שאין לחלק) אינו בגדר הע"ה שנאמרו עליו שישה דברים. והט"ז מוסיף שע"ה בענין הזה, הוא אחד ששונא ת"ח (שאגב זה ביאורו של המאירי בסוטה על המימרא הזו, בדקתי, חוצמזה שיש לזה קשר היסטורי כנראה הדוק ואכמ"ל). 

לגבי ההמשך - נשיאת בת כהן זה חלק מהששה דברים?

ולא הבנתי, על זה כותב הט"ז שדווקא מי ששונא ת"ח?

זו הברייתא (פסחים מט ע"ב)
תנו רבנן ששה דברים נאמרו בעמי הארץ אין מוסרין להן עדות ואין מקבלין ממנו עדות ואין מגלין להן סוד ואין ממנין אותן אפוטרופוס על היתומים ואין ממנין אותן אפוטרופוס על קופה של צדקה ואין מתלוין עמהן בדרך ויש אומרים אף אין מכריזין על אבידתו.

הט"ז נמצא שני סעיפים לפני באבה"ע...וזה מה שהוא אומר שם על עם הארץ.(ואין סיבה לחלק) 

לא הבנתי, על מה הט"ז אמר מה שהוא אמר?

על הרמ"א בסעיף ו, מה שמן הסתם נכון גם לגבי סעיף ח...

סעיף ו
לעולם ישתדל אדם לישא בת תלמיד חכם ולהשיא בתו לתלמיד חכם. לא מצא בת תלמיד חכם, ישא בת גדולי הדור, לא מצא בת גדולי הדור, ישא בת ראשי כנסיות. לא מצא בת ראשי כנסיות, ישא בת גבאי צדקה. לא מצא בת גבאי צדקה, ישא בת מלמדי תינוקות ואל ישיא בתו לעם הארץ. הגה: ועל בנותיהן הוא אומר: ארור שוכב עם בהמה (דברים כז, כא). וכל זה בעם הארץ שאינו מדקדק במצות (טור). ומצוה לאדם שישא בת אחותו (גמרא בסנהדרין וביבמות). וי"א אף בת אחיו (הרמב"ם פ"ב דהלכות איסורי ביאה). 
סעיף ז
לא ישא אדם אשה לא ממשפחת מצורעין ולא ממשפחת נכפין, והוא שהוחזק שלשה פעמים שיבואו בניהם לידי כך. 
סעיף ח
עם הארץ לא ישא כהנת, ואם נשא אין זיווגם עולה יפה שימות הוא או היא מהרה, או תקלה תבא ביניהם. אבל תלמיד חכם שנושא כהנת, הרי זה נאה ומשובח, תורה וכהונה במקום אחד. 

מכאן הוורט המפורסם (המתבסס על המקור בפסחים) שתלמיד חכם עדיף על גדולי הדור.

אם בסעיף ו' יש אזהרה לכל אדם, שלא ישיא ביתו לע"ה (שאז הוא ככופתה לפני ארי, מה ארי וכו') וזה בהחלט מתאים רק לאלו שהם שונאי התורה. סתם בור לא חייב להיות מושחת.

ובסעיף ח', מדובר על כהנת בלבד, שמחמת ייחוסה וכבודה מקבלת דווקא ברי מעלה. דלא ניחא ליה לאהרן דידבק ע"ה בזרעו.

אומרים לך הוראה לכל אדם.

ואז את אותה הוראה לכהנים?

אע"כ וכו'...

הפ"ת אכן צ"ת, ויל"ע בחחו"י מה בדיוק כתב ועל מה נסמך.

אני בכוונה ציטטתי ולא אמרתי את דעתי בתחילה. קודם-כל, משעשע שדווקא אני זה שמגן כאן על המחבר (כשאני יותר קרוב לתפיסת הגר"א בעניין), אבל זה טיעון דחוק, ועל-אף שיש לכך אינספור תקדימים צריכה להיות לזה סיבה טובה. ממקור הסוגיא פשוט שאין חילוק בעניין הנ"ל, ואותו ע"ה נשאר ע"ה.

ובעוניי, הייתי אומר כי הבנתך צע"ג, מאחר ואתה יוצא מנק' מוצא מסויימת ולפי"ז מחליט לחלק בין השווים, ועוד לתמוה על האחרונים שלא הבינו כמוך, כשגם מהגמ' פשוט שאותו ע"ה נשאר ע"ה (פעם אחרונה). סוף-כל-סוף עם כל הכבוד לאצילותן ולייחוסן של בנות כהונה, לא סביר כפוסק הלכה לפסוק כגמ' שבלי להבין את הסיטואציה ההיסטורית מאחוריה היא תמוהה ביותר. בנות כהונה ראויות לחתן הראוי להן, כפי מעלתן האישית,(אע"פ ברור שההלכה הפשוטה היא "וקדשתו", עדיין הדיוט ת"ח קודם לע"ה כהן) ולא ייתכן לקבוע שכל אדם שלא קרא ולא שנה - ואלו רוב האנשים - לא יוכל להתחתן עמן, ובפרט כאשר העמארצות פשתה אצל הכהונה במידה לא פחותה משאר הציבור. בפרט שבימינו כל הכהנים הם כהני חזקה, כפי שכבר אמרתי ושניתי ושילשתי, ובעניין הזה לכאורה כוה"פ לא יערערו על כך.

ואם-כן, אתה הולך נגד ההבנה הפשוטה במחבר, נגד הבנת האחרונים בעניין, ויותר גרוע, נגד הסברא הפשוטה. 

לא התייחסת למה שהבאתי כראיה לסברא שלי.

לעומת זאת, אתה טוען שאני הולך נגד "הסברא הפשוטה". וזאת על סמך סברא ש"אותו ע"ה נשאר ע"ה".

ואני שואל את עצמי,

אם נעמיד נימוק כמו שלי - שלא יתכן להביא דין כללי, ומיד אח"כ את אותו דבר על כהנים בלבד.

ולעומת זאת את הנימוק שלך - "ע"ה זה ע"ה. נקודה."

איזה מהם יהיה "הסברא הפשוטה"? 

לדעתי מה שאתה קורא "סברא פשוטה" ראוי אולי להיקרא "מושכל ראשון" הסברא המוכרחת מתוך ניתוח הדברים - היא זו שלי.

איך דברי נכנסים להגדרה "יוצא מנק' מוצא מסויימת ולפי"ז מחליט לחלק בין השווים"?

כל מה שנימקת לדבריך -שא"א לקבוע מסמרות, שהעמר'צות פשתה אצל כהנים (אגב, זה בכלל לא טיעון, ודו"ק) שהכהנים הם כהני חזקה - נפתרים על פי מה שכתבתי מזממממן, שזה לא הלכה אלא המלצה, הכוונה, איך שתקרא לזה. אין מכת מרדות לע"ה שנושא כהנת...

אז מה נשאר לאשש את סברתך? זה ש"ע"ה נשאר ע"ה" שוין, לא נראה לי כזה מרפסין איגרי.

ואכן, אני תמה על מה שהבאת מכח הנ"ל, אם אכן זה כפי שהבנתי ממך, ואכן צריך לעיין בזה.

עכ"פ לא חכמה לומר "אתה תמה על אחרונים" - האם יש לך ביאור מניח את הדעת לתמיהה שלי?

איך מביאים הוראה מסויימת כהוראה כללית, ותיכף אחר כן את אותה הוראה כהוראה לכהנים בלבד?

מחילה על החריפות, "את והב" וזה...

לא התייחסת למה שהבאתי כראיה לסברא שלי.

כי הראייה במחילה לא כ"כ עמדה. זו לא חזרה על אותו דבר אלא באה להדגיש משהו אחר. בהתחלה מלמדים על הנחיה לאדם למי להשיא ביתו, ולאח"כ מעירים כי זיווג של ע"ה לבת כהן לא עולה יפה, לעומת ת"ח. 

לעומת זאת, אתה טוען שאני הולך נגד "הסברא הפשוטה". וזאת על סמך סברא ש"אותו ע"ה נשאר ע"ה".

זאת לא כוונתי ב"סברא פשוטה". כוונתי היא לא לשלול את נישואיהם של הרבה מאוד מעמישראל.

ואני שואל את עצמי,

אם נעמיד נימוק כמו שלי - שלא יתכן להביא דין כללי, ומיד אח"כ את אותו דבר על כהנים בלבד.

ולעומת זאת את הנימוק שלך - "ע"ה זה ע"ה. נקודה."

איזה מהם יהיה "הסברא הפשוטה"? 

כבודו הביט אל מקור הסוגיה? הטענה במחילה מגוחכת, שתי מימרות שמעט חופפות (ולא דין כללי וכו') ושניהם הובאו להלכה כדרכו של המחבר, ומכאן ועד להתחיל לבאר שע"ה זה לא אותו ע"ה - זה דוחק גדול מאוד. וכמובן שלא העירו את זה - לא בפסחים ולא באבה"ע.

לדעתי מה שאתה קורא "סברא פשוטה" ראוי אולי להיקרא "מושכל ראשון" הסברא המוכרחת מתוך ניתוח הדברים - היא זו שלי.

כבר הבהרתי למה קראתי "סברא פשוטה".

איך דברי נכנסים להגדרה "יוצא מנק' מוצא מסויימת ולפי"ז מחליט לחלק בין השווים"?

דוק למעלה.

כל מה שנימקת לדבריך -שא"א לקבוע מסמרות, שהעמר'צות פשתה אצל כהנים (אגב, זה בכלל לא טיעון, ודו"ק) למה לא? בשו"ת הרשב"א סי' קיט מבואר כי כאשר הכהן ת"ח - אם החכם הוא ת"ח גדול יותר - הרי דין "וקדשתו" לא חל ואע"פ שלכאורה המשנ"ב לא נקט כך בפשיטות ברא' בס"ב (אבל לא שלל לגמרי) עכ"פ אנו דנים אדם לפי ידיעותיו ומידותיו אא"כ הם שווים שהכהנים הם כהני חזקה - נפתרים על פי מה שכתבתי מזממממן, שזה לא הלכה אלא המלצה, הכוונה, איך שתקרא לזה. אין מכת מרדות לע"ה שנושא כהנת...וההמלצה הזו לא שייכת, במיוחד לאור ההבנה שהגמ' התייחסה לאותו ע"ה שמותר לנוחרו, וכאן אתה ממשיך להתעלם ממקור הסוגיא ולענ"ד לפספס את העניין.(מה גם שהיא לא נכונה - עיי' ש"ת ברא')

אז מה נשאר לאשש את סברתך? זה ש"ע"ה נשאר ע"ה" שוין, לא נראה לי כזה מרפסין איגרי.

אע"פ שכבר חזרתי ושניתי על כך, אחזור שוב ליתר הבהרה. ההתעלמות מגוף הסוגיות פה וההטפלות דווקא ללשון הסעיפים פה במחבר היא מוטעית.

ואכן, אני תמה על מה שהבאת מכח הנ"ל, אם אכן זה כפי שהבנתי ממך, ואכן צריך לעיין בזה.

עכ"פ לא חכמה לומר "אתה תמה על אחרונים" - האם יש לך ביאור מניח את הדעת לתמיהה שלי?

איך מביאים הוראה מסויימת כהוראה כללית, ותיכף אחר כן את אותה הוראה כהוראה לכהנים בלבד?

מחילה על החריפות, "את והב" וזה...  וכן לגבי

פירטת כעת הרבה הרבה שלא אמרת קודם, ודו"ק.

כפי איך שהצגת את הדברים כעת - השתכנעתי.

אמנם ישנם פרטים שאיני מסכים עימם - שו"ת הרשב"א לא רלוונטי. כי הגם שנאמר כדבריו, כהן ע"ה לגבי ישראל ע"ה ודאי עדיף.  וזה שהם כהני חזקה לא רלוונטי אם זו אינה הלכה גורפת, ומה שהגבת על זה הוא רלוונטי ללעיל מיניה, על עצם דבריך, לא כדי להעמיד את הטיעון של חזקה.

עכ"פ כעת ביארת מדוע ל"ק מה שהקשיתי, ומהי ה"סברא הפשוטה" שלך, ומדוע צורתא דשמעתתא אכן כדבריך. והנני מקבל את הדברים. 

לגוף הערותיך, מעולם לא חלקתי על דין "וקדשתו", מה שרלוונטי ברשב"א זה שאפילו שגם הכהן ת"ח - עדיין אם הישראל ת"ח גדול יותר הולכים אחריו (ואמנם שזה לא מוסכם). 

לגבי הכהני חזקה, לענ"ד כן רלוונטי מאחר והמג"א אומר זאת לענין דין "וקדשתו" (והוא עוד סובר שזהו דין דאורייתא) - ולא כ"ש גבי הנהגה מעין זו?(ושוב, אני חושב שהרב מזוז איפשהו אמר את זה...)

אמנם תוכל לומר שזוהי המלצה בלבד וכו', אך עדיין לענ"ד נראה שאם גבי מצווה אנחנו יכולים להתעלם(לא בדיוק, כי המג"א מביא את זה לתרץ את מנהג העולם), לא כ"ש גבי הנהגה.(חזרתי על עצמי, אבל נראלי שכך יותר ברור)

א. נו, ואיך מזה אתה משליך על מקרה שיש כהנים עמ'רצים שדנים על להנשא לישראלים עמ'רצים?

ב. אה"נ, לגבי הנהגה למעיישה ברור שלא עדיף ו"וקדשתו", (ובזה א"ש מנהג העולם נמי) אך לגבי האיזכור בשו"ע - לק"מ.

 מהעקרון הנ"ל אני למד שהפער הוא הרבה יותר "קטן", ולכן אף שיש לכהן עמ'רץ עדיפות, הרי שלא מדובר באותה "רמה" אם נאמר שכהן אברך (מלשון אב בשנים ורך בחכמה) עדיף מהדיוט שהוא ת"ח גדול. 

לגבי ב', אני חושב שפשוט שלא יסמכו בעניין כזה על החזקה, אבל אין לי כרגע ראיה מכרעת (צריך לחפש).

א. טוב, זו סברא, אינני יודע.

לדבריך "ממזר ת"ח גדול קודם לכה"ג ת"ח קטן"? לוידע....

ב. כנ"ל..

א. אוקיי, שכייח.

(וכשיש שוויון, בין כהן עמ'רץ לישראל עמ'רץ, הדרי' לקמייתא, נכון?)

כלומר, (לולי מה שכבר שיכנעת אותי וכו') זה שכהנים נהיו עמ'רצים, לא מסיר את הדרישה שאם בת כהן נשיאת לישראך, שיהיה ת"ח.

אתה ביקשת להביא ראיה, הסברתי מדוע איננה ראיה, ואתה טוען שא"א להשוות?

מלבד שאין כאלו השלכות חמורות בנידון הזה, ביג דיל.. 

לא חושב שזו ראיה, זה קצת לאחוז את החבל משתי קצוותיו, אבל שוין.

לגבי ההשלכות - שיהיה (קח בחשבון שכשהמחבר כתב את מה שכתב, לא הייתה רווקות מאוחרת, לא מתחתנים עם א' אז לוקחים את ב'...) 

הנה אחותך התחתנה איתי ונראה שאנחנו די פסדר, אחותך מצליחה לסבול אותי מסיבה שלא לגמרי ברורה לי אבל הנה בת כהן ועם הארץ שזיווגם דווקא פסדר.

כלל לא מחשיש, אך כן דורש ממני יותר. ואני בעד לדרוש ממני יותר

כבר פוחדת שאין לי סיכוי חחח

הוא רוצה לצאת עם מישהי ויש מישהו אחר לא תלמיד חכם שרוצה גם 

וברוך ה' הם מאריכים ימים עד חיים נצחיים אמן כן יהיה רצון בלי עין הרע

טוב אז כניראה סבא תלמיד חכם

תלמיד חוכעם אתה...

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

המרחק הזה לא חריג… נפגשים באמצע, נפגשים פעם פה ופעם שם.

ואם הקשר מצליח ומתקדם, המרחק כבר בכלל לא יהיה גורם בשיקולים…

אני נקבית. מספיק אני מתאמצת בכך שאני מקבלת."

סתם

אם יש מרחק משמעותי והזמן יקר, זה די מתבקש להפגש באמצע ברוב הפעמים.

חיזור מצד הגבר יכול להתבצע באופנים נוספים וזה לא צריך להיות כל כך טוטאלי.

אני מאמינה שיש יופי בדינמיקה שבה הגבר נמצא יותר באנרגיה הזכרית, יוזם, מחזר, מוביל ונותן, והאישה באנרגיה הנקבית, מקבלת, נענית, נוכחת ומאפשרת לו להעניק, תוך שהיא מעריכה את המאמץ.

זה לא נובע מחוסר יכולת של האישה, אלא מבחירה בדינמיקה שיוצרת בעיניי ביטחון, הערכה ומשיכה. לכן, באופן אישי, אני פחות מתחברת למצב שבו הגבר מצפה שהאישה תגיע אליו או שמתחילים לחשב תורות. זו פשוט תפיסת הזוגיות שאני מאמינה בה.

אני חושבת שלפעמים יש גברים שמפספסים את הנקודה הזו. לא כי האישה לא מסוגלת לנסוע, ברור שהיא יכולה, אלא כי עבור הרבה נשים, החיזור עצמו הוא שפה של אהבה. כשגבר אומר "הפעם תבואי את", הוא אולי מתכוון לחלוקה הוגנת, אבל יש נשים שחוות את זה כוויתור על המקום המחזר והיוזם שלו.

אני תמיד אומרת לגברים שמתייעצים איתי הבחורה שלכם היא האדם האחרון שכדאי להתחשבן איתו. תנו מכל הלב. אישה מרגישה היטב מתי גבר נותן מתוך רצון ואהבה, ומתי זו רק חלוקה טכנית או סימון וי. בעיניי, דווקא הנתינה החופשית היא זו שבונה ביטחון, הערכה ומשיכה לאורך זמן.

תבחר נכון או ..

אבל החשש הזה לא בא ממני, אלא מהצד השני- הבחורה.

שלדעתי חבל לא לנסות אפילו, וצריך לראות אם בכלל יש בסיס

ואם צריך פתרונות אז נמצא בעתיד..

שורה תחתונה- ממנה הבנתי שזה יותר מרתיע אותה.

מקווה שזה לא היה נשמע אצלה נואש מידי, אבל הבנתי שגם ככה בנות אוהבות חיזור במידה מסויימת

אח"כ רואים איך מתפתח הקשר והדינמיק, הזמינות של כל צד

אל תתייחס לאישה כמו לחבר שלך

לפעמים גברים היו מצפים שאני אחזור ב11 בערב לבד זה לא נעים וברור שזה הוריד לי חשק

לא נעים לדעתי..

ועוד יותר ברור ומובן מאליו שבחורה לא חוזרת לבד הביתה בשעת לילה.

תחשבי שהגבר תמיד צריך להגיע לאיפה שהבחורה גרה. אם מדובר בחצי שעה נסיעה זה באמת לא נורא. אפילו שעה.

אבל לנסוע שעתיים כל כיוון כדי לפגוש מישהי זה לשלם מחיר מטורף על כל דייט. תלוי מי, תלוי בסיטואציה, אבל להרבה אנשים נסיעה שעתיים לכל כיוון זה קנס רציני.

וזה אומר שאם הקשר דורש סבלנות, לתת לה את הזמן שלה להבשיל בקשר, לתת לקשר עצמו להבשיל, לתת את עצמך - אז באיזשהו שלב, אם לא ממש ממש כיף לך בקשר, נמאס לך לשלם את המחיר. יכול להיות שתגיע לפגישות מותש, ולפחות התשובה לשאלה של "האם אני רוצה לפגוש אותה שוב" יהפוך להיות שוב ושוב "לא בטוח", או "היה יכול להיות נחמד אבל אני לא יכול לעמוד בזה". ואם יש ספקות - אז זה קשר הרבה יותר שביר, כי בשביל מישהי שאני גם ככה לא בטוח, כנראה המוטיבציה שלי להשקיע השקעה רצינית תהיה פחותה יותר

ונכון שחיזור הוא חשוב, וזאת בדיוק הסיבה שצריך למצוא דרך שהבחורה תבין שכאן זה כבר לא חיזור, זה הקרבה, וצריך למצוא דרך לשמור על החיזור ועדיין להקל קצת את העול הזה.

ואז אם צריך להחליט בין לא לפגוש מי שגרה במרחק כזה, לבין האפשרות לחלוק את העול של הנסיעות - אני חושב שהאפשרות של לחלוק היא קצת יותר טובה

מספר פעמים.

מצד הבחורה לפחות.

אם היא תהיה חשובה לך, ומתאימה לך, ותתאהב בה,

אתה תרחף מחיפה עד אליה.

בסה"כ רצועת חוף קטנה בינכם.

יש שיר כזה- גם לי מגיע להיות מאושר, אל תשאיר אותי מאחור...תן לי מחסה מהקור.. עד שיקלו המים עד שנגיע אל החוף.

רחוק. מה זה כמה שעות לנסיעות כדי לא לפספס את הזדמנות חייך?

אצלנו בקהילה יש הרבה אנגלוסקסיים. זוגות שהמרחקים בין הערים מהם באו פי כמה יותר רחוקים - לונדון ומנצ'סטר למשל, בוסטון וצפון ניו ג'רזי…

באופן כללי מאוד אין סיבה שזה לא יעבוד. יש אנשים גמישים והתחבורה מפה לשם לא כזאת מטורפת אפשר גם להיפגש באמצע.

מי שממש רוצה להרגיש חיזור כאילו אנחנו לטאות בג'ונגל ושה"גבר" שלה יסע אחריה שעתיים אחרי העבודה ויחזור הביתה בשתיים בלילה אחרי כל פגישה, לבריאות.

אישית אני רואה בזה משהו קצת מטומטם כי למה שתחזר אחרי מישהי שאתה בכלל לא מכיר? לך תבין. אבל לא משנה.

תעשה מה שכיף וטוב לך. אם אתה מרגיש שסבבה לך לנסוע רחוק או אפילו לנסוע עד אליה ואתה רואה בזה משהו מגניב ורומנטי ומעניק אז אחלה. אם זה מתיש אותך ואתה קם למחרת הפוך והפגישות הופכות לחתיכת קאדר אז אין בזה שום טעם. לשניכם אמור להיות נחמד וכיף.

האמת יש מדרש רבה כזה – לכל המפקפקים והמפקפקות.

רַבִּי אַבָּהוּ פָּתַח: בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת, רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּהוּ, מָצִינוּ בַּתּוֹרָה בַּנְבִיאִים וּבַכְּתוּבִים שֶׁאֵין זִוּוּגוֹ שֶׁל אִישׁ אֶלָּא מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בַּתּוֹרָה מִנַּיִן: וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ מֵה' יָצָא הַדָּבָר. בַּנְּבִיאִים: וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ כִּי מֵה' הִיא. בַּכְּתוּבִים הַיְנוּ דִּכְתִיב: וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת. יֵשׁ שֶׁהוּא הוֹלֵךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ וְיֵשׁ שֶׁזִּוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ, יִצְחָק זִוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ: וַיַּרְא וְהִנֵּה גְּמַלִּים בָּאִים. יַעֲקֹב הָלַךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ, דִּכְתִיב: וַיֵּצֵא יַעֲקֹב.

אחד בשביל השניה

קצת מוגזם להגביל גם אזור מגורים בתוך הארץ הקטנה.

מדובר בקשר למטרות חתונה ולא קשר אחר..

ובהתחלה כמחווה אני כן רואה את זה יפה לבוא יותר לאזור שלה, בהמשך אפשר להציע במרכז.

הכירו בזמן שהוא למד בישיבה בדרום והיא למדה בתל חי. וגם בתי ההורים במרחק של מעל שעתיים נסיעה.

ובכל זאת- התאמצו, נפגשו, היום כבר עם חמישה ילדים.

אני ובעלי מרחק שעה וחצי נסיעה

פעמיים ראשונות הוא בא, אחרי זה גמני נסעתי

זה לעניין הדייטים

בעלי הניח על השולחן מהרגע הראשון את העובדה שהוא רוצה להישאר לגור בעיר שלו, ועברתי לגור בעיר מגוריו. מתרגלים להכל ואני לא מצטערת על ההחלטה

כדאי לדבר על זה

על פקטור של מרחק

אם תתחתנו תיהיו קרובים נכון? כלומר תגורו באותו בית

לתקופת הדייטים תיפגשו בנקודות אמצע ומניחה שגם לפעמים אתה תיסע אליה וההפך

חברה טובה שלי נשואה +8 ילדים בזוגיות מדהימה

היא מרחובות בעלה מרמת הגולן..

אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.

סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה

ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.

את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.

אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.

הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים

אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.

אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.

בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.

פשוט תני לעצמך זמן, כמה שאת צריכה

ואחכ תבואי עם כוחות מחודשים

אל תפחדי מההפסקה.. היא תיתן לך כוחות להמשך הדרך

תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה

שאת נאמנה לדרך שלך .

יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.

ועכשיו,

שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.

אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.

רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -

'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.

הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...

וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.

לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...

אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...

ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...

אֲת.

גם לחיוב וגם לשלילה

רק צריך לזכור שלפעמים אנשים מצטערים כחוכמה בדיעבד בכל מקרה.

מה שאפשר לעשות זה להיות קשובים לאנשים חיצוניים שאינם מעורבים ריגשית

ולשים לב לדברים שעלולים להיחשב כתמרורים ( לאו דווקא אדומים, אלא כאלה שפשוט לא מתאימים לך)

ולזכור עבודת המידות.

לא רק בחתונות

בכל נושא

אני חושבת שיש כאן גם צד נוסף.

יש בנות שהתחתנו בגיל צעיר בין היתר כי התלהבו מהבחור הראשון שבאמת נתן להן תחושה שרואים אותן, שמתעניין בהן ונותן להן תשומת לב. לפעמים זה הרגיש להן כמו הזדמנות שלא תחזור, והן חשבו כנראה שלי ..

ומנגד, יש נשים בנות 28, 30 ו-32 שאני מנסה לשדך. דווקא להן הרבה יותר קשה להתרגש ממחמאות או מהתחלה טובה, כי הן כבר פגשו את זה לא מעט. מחמאות ותשומת לב הן לא מה שמכריע עבורן (:

האם הן יכלו להתחתן? כנראה שכן, ואולי אפילו מזמן. אבל בעיניי הן לא מחפשות רק את ההתרגשות הראשונית או את התחושה שמישהו בחר בהן.

 הן מחפשות משהו עמוק יותר  חיבור אמיתי, ערכים משותפים ותחושה שזה באמת האדם הנכון לבנות איתו חיים.

לכן אני דווקא חושבת שיש בזה אומץ. לא לבחור מתוך לחץ, לא מתוך נו כבר הגיע הזמן להתחתן ולא מתוך רצון לרצות את הסביבה, אלא להישאר נאמנה לעצמך גם כשזה לא פשוט בכלל.

האם יש גם מקרים שבהם צעירות מושפעות יותר מלחץ חברתי? לדעתי כן. יש משהו בנשים שכבר עברו כמה שנים בעולם הדייטים נניח מעל 26 שהן פחות עסוקות בלרצות את הסביבה ויותר יודעות להקשיב לעצמן.

אני זוכרת בחורה בת 22 שבכתה לי בטלפון רק כי אמרה לא להצעה. כששאלתי מה קרה אמרה שהייתה לה שדכנית שגרמה לה להרגיש שהיא חייבת לתת אינסוף הסברים ולהצדיק את עצמה.. אז היא ממש נלחצה שזה שוב יקרה

בעיניי זה לא נכון. בגיל צעיר הרבה פעמים עדיין קשה להתמודד עם הלחץ הזה.

בסוף, כל אחת נמצאת במסע שלה. הכי חשוב הוא הרבה חיבור לעצמך, תפילה, ועבודה פנימית  כדי שהבחירה תגיע ממקום שלם ולא ממקום של פחד או לחץ.

( ובפן האישי ואני יכולה להגיד על עצמי  יכולתי להתחתןזה לא שאין בחורים שרוצים , זה שפשוט לא הרגשתי שזה בעלי..

זה שחברות שלי כבר נשואות לא אומר שאני צריכה להתחתן מתוך לחץ. זה פשוט לא..

אני לא יאבד את עצמי רק בגלל כמה בחורים שרוצים להתחתן מי אמר שאני רוצה ;/

שהרבה פעמים את מחלקת בתגובות שלך בין בין הכלות הצעירות- אלו שהתחתנו מתוך לחץ חברתי, התלהבות ראשונית וחוסר בשלות

לבין הכלות מבוגרות יותר: אלו שהתחתנו מתוך קשר אמיתי, פנימי ועמוק, מחוברות לעצמו ולאנרגיה שלהן.

ואני מתקוממת על החלוקה הזו.

נכון, יש כאלה שאכן אצלם זה ככה, אבל ממש לא כולם, וממה שאני מכירה בסביבה שלי, גם לא הרוב.

כי באמת יש מכל הסוגים.

אז נכון שמי שהתחתנה בגיל 19 כנראה פחות בוגרת מבחורה בת 29 אבל זה לא בהכרח הופך אותה ללא בשלה שהתחתנה ממניעים לא נכונים.

ברור שלך כרווקה יותר נכון להתמקד ביתרונות של נישואין בשלב יותר מאוחר, ואין לך מה להתבחבש בכמה כיף להתחתן בגיל 19, אבל עדיין, ההכללה מאוד צורמת לי

(ודווקא מי שמתחתנת בגיל ממש צעיר, הרבה פעמים זה לא מתוך לחץ, כי אף אחד עוד לא מצפה ממנה להתחתן...)

באופן אישי, אני לא מכירה הרבה נשים שהתחתנו בגיל 19 מתוך בשלות מלאה והחלטה מאוד מגובשת. ברור שיש כאלה, אבל בעיניי הן פחות שכיחות.

ומצד שני, הכרתי גם נשים שהתחתנו בגיל 21 והיו בוגרות מאוד וקיבלו החלטה מתוך מקום בריא ומהמם

ואם כבר מדברים על לחץ, לפעמים דווקא בנות בנות 22 מרגישות יותר לחץ להתחתן מאשר בנות 27. למה?, בעיניי זה קשור לסביבה משדרת אותו דבר

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה