הלכתי היום בישוב עם מכנסיים

ואז רכבתי באופניים עם מכנסיים

ננה בננה לעולם



ישוב ממש מעצבן
גם ה** שאני עכשיו לא אדבר עליו כי זה מעלה לי את הפיוזים

וגם אני אומרת לאנשים ערב טוב והם אשכרה לא עונים לי

ושלא נדבר על המטומטמים שאני מרחק של כביש (!!) לידם, אני טסה על האופניים
והם שמים מסיכה שאני עוברת

חמודים אני רחוקה מכם מה נדפק מה מה נדפק אתכם תגידו מהההההה

(כל האדוקי קורונה פה אל תגיבו לי על זה תעשו לי טובה אין לי כח)

כמו כן אני שונאת מורות

כמו כן בא לי לקלל

כמו כן אני עצבנית אבל אני סבבה עם זה כי יש לי כח לסדר את החדר ככה מלאת אנרגיה

אני חושבת שאני חזקה והכל. לא פיזית, כמובן.
אבל יש משהו שקצת שובר אותי כשאני צריכה להראות את כל החרא שאני עוברת לאנשים מבחוץ.

אפילו להכניס מנקה הביתה שתראה את כל הבלאגן קשה לי

...
די להיות פתטית

אני יודעת עכשיו איך זה כשמישהו אוהב אותך בכל הכוח
אני יודעת איך זה קורה לאחרים
אני חושבת שאני מתחילה לדעת איך זה לאהוב בעצמך.
אהבה זה כשמישהו רואה אותך, זה כל הסיפור.
מכיר את השומה על הכתף, יודע מה את אוהבת לאכול, ממה את מפחדת ואיפה את מרגישה אשמה עד מוות.
אהבה זה לראות
ומשהו בנפש שלי התרחב ואני מסוגלת ליותר ואני באמת אוהבת עכשיו, גם אם לא רומנטית

רק פה יכולתי באמת לספר ולהרגיש כאילו לאנשים אכפת
להיות מפורסמת זה נחמד חלקית בלבד
לאף אחד לא באמת אכפת ממך
ואני שוב לבד אבל מוקפת באנשים

ויש את הפחד החדש הזה מלהיפתח בפני אנשים חדשים, שמא גם אותם אצטרך לעזוב בפתאומיות כי הם לא באים למר כלפון טוב בעין

ככה קוראים לזה?

מה אני עושה? מה אני עושה???