ממה מפודחת?
אין לי הנגאובר ב''ה

חוץ ממה שמחקת כאן

מה פתאום
קצת דיברתי יותר מידי

עשיתי משהו מפדח לדעתך?

אין לי מושג עם מה עשית ועם מי דיברת על מה.

אחרי 3 שנות פעילות רצופה

אבל אני לא חושבת שזה בגלל זה

הילה עזבה ואז כולם נטשו כי מה הטעם להישאר.

וכל השאר בהלם ובאבל

אז היא לא התפרקה, רק כמה יצאו.

לפחות הנורמלית האחרונה.

פעם היה לי אכפת מכאלו דברים אבל היום לא

ביי ביי כולם

שמח שעזרתי.

היום לא אכפת לי מאף אחד!
כמו וולדמורט גם לו לא היה אף אחד חחחחחחחחחח לא מצחיק

אני אהיה כמו העשירים הבודדים שיושבים על כיסא זהב לבד בבדידות בודדה

אבל זה בסדר כי בתכלס את רק אומרת ככה אבל בלב אכפת לך, מה לעשות את לא יכולה שלא.

אבל אתה מכיר אותי אז אתה יודע את זה
על השאר אני עובדת שאני קרת לב ושוות נפש

והייתי ככה מלהכנס בה ואני שונאת שכותבים לי "צר לי ותמוה, יקירתי" וכל מיני משפטים של מורות בלאכס איכס

 

ובגלל שימל חינך אותי להיות עדינה ולא לדבר בבוטות לאנשים החלטתי לצאת

קורונה או 5G?

רק אמרתי שאין לי איפה לפרוק כי אם אני אכתוב משהו על מה שקרה יתקפו אותי

שאדע אם להיעלב או לסתום.

אני יצאתי ראשונה כבודדדד

אבל אמרתי שאחזור מה יש להן

לא הבנתי למה השאר יצאו?!

ציפי והנורמלית ממש פעילות באיזה קטע הן עזבו

ומירי למה היא יצאה

ומי נשאר?

ואני מטפסת בה בגאון

בנאדם הוא כל כך הרבה יותר מפני השטח שלו, תמיד יש מה לראות

לדעתי האהבה היא הרצון לראות מה יש בפנים, להכיר כל חרך

אהבה זה לרצות לראות

(זו הסיבה? או הסיבה של מישהו אחר)

הכל מעייף מירי

הייתי בשבת עם חברות בירושלים אבל מסתבר שהתוכנית לא כללו לשמור שבת בכלל, מבחינתי זה היה סבבה כי אני גם ככה לא שומרת אבל זאת היתה הפעם הראשונה שלא שמרתי ברמה של לנסוע ברכב בשבת

הרגשתי כל כך רע, כל כך מרוקן. היינו באיזה מסעדה/בר כזה וכמה אנשים ראו שאני עם פאה ואמרו לי שאם אני צריכה עזרה יש את עמותת הלל או חרא כזה ואני התחלחלתי ממש. אני לא דתלשית. אני סתם .. רע לי

והכל כל כך מגעיל

זה באמת נשמע כמו חוויה מרוקנת. אני חושבת שזה משהו שחווים כשיש פער בין הערכים שלך למה שקורה בפועל
או כשאת כבר לא יודעת מה הערכים שלך
והילד עם זה את מרגישה מצפון או לא מרגישה כלום ואז מרגישה מצפון עמום על זה שאת לא מרגישה כלום
אני יכולה מאוד להזדהות עם זה שרה
ואני באמת חושבת שאת מגיעה לנקודה בחיים שממנה מחשבים מסלול מחדש

אני לא צריכה את עמותת הלל בכלל אבל סתם כל הקיום הזה כל כך חדגוני ומה עושים בחיים מעכשיו
יש לי רגעים של אושר ואני מנסה להנות מהרגע, אבל איך מחליטים אם להיות חילוני או לא? אולי זה לא שווה בכלל? ואיך לגדל את הילדים שלי?
למה הכל קשה

אבל למה חדגוני? לפעמים בא לי למות מרוב דברים שאפשר לעשות בעולם הזה

דתלשים מתנהגים וחיים, הרבה פעמים, כמו שהם חושבים שחילונים מתנהגים וחיים, שזה איך שלימדו אותם שחילונים מתנהגים וחיים - חיים של ריקנות מלאים בכלום.

אולי מכאן הריקנות. היא לא בהכרח אמיתית.

אני לא מדברת על זה
אגב החילוניים בת''א הרבה יותר עולצים מהחילוניים בירושלים משום מה