יֵשׁ כְּמוֹ קֻפְסַת חֲלוֹמוֹת כָּזֹאת
מֻסְתֶּרֶת,
בֶּצֶבַע תְּכֵלֶת,
בֶּגָוַן שֶׁל רוּחָנִיּוּת טְהוֹרָה.
וְהִיא,מֶלֵאָה בֶּפְרִיטִים
בִּשְׁלַל דִּמְיוֹנוֹת וּצְבָעִים וְסוּגִים
נַגִּיד בֶּבִגְדֵי תִּינוֹקוֹת קְטַנִּים,
טַלִּיתוֹת לֶבָנוֹת עִם פַּסִּים שְׁחֹרִים,
מֶלֵאָה בֶּשָׁלוֹשׁ כּוֹסוֹת אַיְיסְקָפֶה-
לָנוּ
וּלָאַהֲבָה שֶׁמּוּלֵנוּ
וּלָאַהֲבָה שֶׁנּוֹצְרָה בֶּיַחַד
וַאֲפִלּוּ,
כַּמָּה זְרָעִים נִסְתָּרִים יֵשׁ בָּהּ,
לֶהַצְמִיחַ מִתּוֹכָם דֶּשֶׁא
לֶבַיִת חֲלוֹמִי.
קָשֶׁה לֶגַלּוֹת מָה יֵשׁ בִּפְנִים
כִּי לִפְעָמִים,
מֵרֹב מַחֲבוֹא וּשְׁמִירָה,
מֵרֹב הַסְתָּרָה שֶׁל אוֹתָהּ קֻפְסָא,
שׁוֹכָחִים עַל קִיּוּמָהּ
וֶזֶה
כּוֹאֵב.
כֹּל מָה שֶׁאֲנִי רוֹצָה לַעֲשׂוֹת זֶה,
לֶחַבֵּק אֶת אוֹתָם שְׁבוּרֵי לֵב,
לִלְחֹשׁ לָהֶם
שֶׁקֻּפְסַת הַסְּתָרִים וְהַדִּמְיוֹנוֹת
שֶׁנִּמְצֵאת עָמֹק בֶּתוֹכָם,
הִיא הַחוֹבֶשֶׁת לֶעַצְבוּתָם.
(@להיות בשמחה!!!)

גם כשמנסים שוב ושוב ושוב.

