והשיר שהכי מאפיין אותי בעת הזוים אהבה ~
(בלי קשר לקורונוש, הוא מלפני )

זה של איזי אהוב ליבי בעקרון היינו אמורים להתחתן אבל הוא פשוט לא ידע מזה אז בסוף לא

(שירה קצת טריגר)

אני חי פה בתחושה שלא סופרים אותי
מעמיסים עליי מיסים ומשקרים אותי
שוטרים בודקים אותי כמו אנסים מנומסים
שמים לי משהו במשקה ואז דופקים אותי
פוליטיקאים מאבדים אוריינטציה
לא צריך לגנוב קחו את כל האינפורמציה
אני עכבר מעבדה בתוך ניסוי
אבל שמישהו רק יעז לגעת לי בחופש הביטוי
מיום ליום הפיד נראה מפחיד
כמו בן אדם שאין לו כבר מה להפסיד
רוצה לראות אחד תגיד?
מיילא הייתי היחיד
אבל כמוני עוד מליונים פה חושבים על העתיד
כשהם חושבים על העתיד הם חושבים על החובות
כשהם שומעים שאין תשובות אז יוצאים לרחובות
מחירי הנפט ירדו אז עלו המחשבות
אתה לא רוצה לראות מדינה בלהבות
אנו מכריזים בזאת אנו מכריזים בזאת
על עם אחד אף אחד לא נלחם לבד יו
את השיר הזה לא תשמעו ברדיו
אנו מכריזים בזאת אנו מכריזים בזאת
על עם אחד אף אחד לא נלחם לבד יו
את השיר הזה לא תשמעו ברדיו
תראי, פעם היה פה ים קראו לי ים המלח
אנשים רעים לפני הרבה שנים ביצעו בו טבח
(והם לא ישבו בכלא על הרצח?) כן בטח
הם עד היום סופרים ת'פאקינג כסף מהרווח
(אוי לא ומה עשתה הממשלה)
אמרה תראו זה בשבילכם זה לשיפור הכלכלה
וזה יוריד ת'אבטלה וגם יתרום להתחלה
כי המדינה בחיתולים צריך לדחוף ת'עגלה



כן כן
לוחם הצדק רק רוצה לשפוך אור
כמו האש שמתפשטת באסדה של חוף דור
כמו סרטן ממפעלים בחיפה חלאס no more
אפילו בבתי עלמין כבר אין מקום לעוד בור
אז לא פלא שיוצא לי הברברי
כמו סוס פרא שכלוא בתוך ספארי
לכל אלה שאומרים לי מה מותר לי אנ'לא ילד לא כבר לא ילד
מסתובב לי בשדה הסלולרי הראש כואב והצפצוף הזה מוכר לי
אנ'לא עוזב כי המקום הזה יקר לי לא ילד לא כבר לא ילד

והם לא ידברו על קצבאות הזקנה
או על יהודי אתיופיה שדחקו לפינה
וגם למה לדבר על גישה לנכים
אם אפשר לחרחר פה מלחמת אחים
זה בדיוק מה שהם צריכים אותי דבוק למסכים
שונא אותו שונא אותה ולא מבין לאן הולכים
רחוק מחוף המבטחים עמוק בתוך הסכסוכים
אפשר למחוק ת'ערכים בשביל לדפוק ת'אזרחים

אנו מכריזים בזאת אנו מכריזים
הקלדת בעצמך? כי זה מרשיםסלט
לא מה פתאוםים אהבה ~אחרונה
למה?אנונימי (פותח)

פשוט למה?

אני אוהבת איך אחרי שנים אפשר לומר הכל כי לא אכפתסלט

לקרוא את השרשורים פה זורק אותי אחורה כמו כף הקלע

 

וכל כך הרבה דברים שלא אמרתי

לא הייתי מסוגלת בכלל לספר

 

אלוהים 

 

הלוואי והייתי יכולה להראות לשרה כמה טוב יכול להיות.

האם יהיה מקום שלא כואב לי להיות בואנונימי (פותח)
אני לא אוהבת לחשוב על עצמי בתור בנאדם אומללסלט
אני חושבת שאני חזקה והכל. לא פיזית, כמובן.
אבל יש משהו שקצת שובר אותי כשאני צריכה להראות את כל החרא שאני עוברת לאנשים מבחוץ.

אפילו להכניס מנקה הביתה שתראה את כל הבלאגן קשה לי
אני חושבתסלט
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך כ"ג באדר תשפ"ב 20:27
...
די להיות פתטית
אני לומדת לאהוב.פסידונית
אני יודעת עכשיו איך זה כשמישהו אוהב אותך בכל הכוח
אני יודעת איך זה קורה לאחרים
אני חושבת שאני מתחילה לדעת איך זה לאהוב בעצמך.
אהבה זה כשמישהו רואה אותך, זה כל הסיפור.
מכיר את השומה על הכתף, יודע מה את אוהבת לאכול, ממה את מפחדת ואיפה את מרגישה אשמה עד מוות.
אהבה זה לראות
ומשהו בנפש שלי התרחב ואני מסוגלת ליותר ואני באמת אוהבת עכשיו, גם אם לא רומנטית
וכמו שדניאל אומר זאת ספירלהפסידונית
ואני מטפסת בה בגאון
זה יפהפהסלט
בנאדם הוא כל כך הרבה יותר מפני השטח שלו, תמיד יש מה לראות

לדעתי האהבה היא הרצון לראות מה יש בפנים, להכיר כל חרך
טוב את צודקתפסידוניתאחרונה
אהבה זה לרצות לראות
מתגעגעת לחור תחת הזהסלט
רק פה יכולתי באמת לספר ולהרגיש כאילו לאנשים אכפת
להיות מפורסמת זה נחמד חלקית בלבד
לאף אחד לא באמת אכפת ממך
ואני שוב לבד אבל מוקפת באנשים

ויש את הפחד החדש הזה מלהיפתח בפני אנשים חדשים, שמא גם אותם אצטרך לעזוב בפתאומיות כי הם לא באים למר כלפון טוב בעין

את לא צריכה לעזוב אף אחד כי הוא לא בא טוב בעין של אף אחדפסידונית

(זו הסיבה? או הסיבה של מישהו אחר)

זאת היתה הסיבהסלט
הכל מעייף מירי

הייתי בשבת עם חברות בירושלים אבל מסתבר שהתוכנית לא כללו לשמור שבת בכלל, מבחינתי זה היה סבבה כי אני גם ככה לא שומרת אבל זאת היתה הפעם הראשונה שלא שמרתי ברמה של לנסוע ברכב בשבת

הרגשתי כל כך רע, כל כך מרוקן. היינו באיזה מסעדה/בר כזה וכמה אנשים ראו שאני עם פאה ואמרו לי שאם אני צריכה עזרה יש את עמותת הלל או חרא כזה ואני התחלחלתי ממש. אני לא דתלשית. אני סתם .. רע לי

והכל כל כך מגעיל
את לא צריכה את עמותת הילל.פסידונית
זה באמת נשמע כמו חוויה מרוקנת. אני חושבת שזה משהו שחווים כשיש פער בין הערכים שלך למה שקורה בפועל
או כשאת כבר לא יודעת מה הערכים שלך
והילד עם זה את מרגישה מצפון או לא מרגישה כלום ואז מרגישה מצפון עמום על זה שאת לא מרגישה כלום
אני יכולה מאוד להזדהות עם זה שרה
ואני באמת חושבת שאת מגיעה לנקודה בחיים שממנה מחשבים מסלול מחדש
אני מפחדת מזה ממש מירי. רועדת מפחדסלט
אני לא צריכה את עמותת הלל בכלל אבל סתם כל הקיום הזה כל כך חדגוני ומה עושים בחיים מעכשיו
יש לי רגעים של אושר ואני מנסה להנות מהרגע, אבל איך מחליטים אם להיות חילוני או לא? אולי זה לא שווה בכלל? ואיך לגדל את הילדים שלי?
למה הכל קשה
אני האחרונה שיהיו לה תשובות לזה האמתפסידונית
אבל למה חדגוני? לפעמים בא לי למות מרוב דברים שאפשר לעשות בעולם הזה
האמת את צודקת לגמריסלט
יהיה בסדר.פסידונית
אני רוצה להגיד לך עוד משהופסידונית

דתלשים מתנהגים וחיים, הרבה פעמים, כמו שהם חושבים שחילונים מתנהגים וחיים, שזה איך שלימדו אותם שחילונים מתנהגים וחיים - חיים של ריקנות מלאים בכלום.

אולי מכאן הריקנות. היא לא בהכרח אמיתית.

זה ברורסלט
אני לא מדברת על זה
אגב החילוניים בת''א הרבה יותר עולצים מהחילוניים בירושלים משום מה
זאת ירושליםפסידוניתאחרונה
אז זה נקרא אונס סדרתי?אנונימי (פותח)
ככה קוראים לזה?

מה אני עושה? מה אני עושה???

אולי יעניין אותך