איך אומרים, הבעיה בלקום מוקדם בבוקר זה שתשע נראית לי שעה לגיטימית לשווארמה

רגע הקטן רוצה לרדת מהכיסא

אוקיי הוצאתי להם לגו
אז ככה

אני מעורפלת קצת כמו שאני בכללי לאחרונה וזה מבאס אותי מאד. צריכה לבדוק איך לטפל בזה.
מה ישמח אותי באמת? שהמעון יחזור לעבוד. זה יחזיר לי את החיים למסלול. אבל זה לא משהו שאפשר לעזור איתו. אולי אם תעזרו לעשות מעניין זה יסיח לי את הדעת

מה צפוי בחג. בדרך כלל חגים זה זמן שאני לבד עם הילדים ושלום מסתובב בבסיסים, או שאני באה איתו וזה כיף אבל גם ממש מתיש.
אז זה מה שצפוי בחג. למרות שיש סגר ממש הדוק אז לא יודעת מה יהיה, למרות שיש לו אישור מעבר.

תענה אתה גם

המרגש בסדר.

יש לי סה"כ שתי בעיות בחיים, והאחת תלויה בשנייה אז למעשה אפשר לומר שאחת, והיא די קלה לפתירה. העניין הוא שגם דברים קלים צריך לדעת איך, ובעיקר לעשות.

עם מה אתן יכולות לשמח אותי? אמממ אני אוהב כנות. כשכנים איתי אני שמח. לא אוהב שיש דברים ברקע שלא נאמרים.

 

מה צפוי לחג (כששאלתי התכוונתי בעיקר ליום הראשון של החג)?

כלום ושום דבר. אני הולך לישון בסוכה של השכנים (אנחנו מתחלקים - הם אוכלים ולא ישנים בסוכה ואני ישן ולא אוכל בסוכה), בתקווה שיהיה כמה שפחות סיוט.

בשאר החג אני עובד עד יום רביעי, ואז עם הילדים עד שמיני עצרת.

 

וזהו.

אם אתה מדבר אליי, תשאל ישירות למה אתה מתכוון, אני לא מבינה רמזים

אז אין חובה לאכול בסוכה. חוץ מכזית בערב הראשון שחייבים.

 

לא התכוונתי רק אלייך, את לא היחידה שיש לי כעסים עליי מסתבר. 

לך כבר אמרתי שנדבר על זה בעישי.

חב''דניקים גם לא שותים מים מחוץ לסוכה
ואתה רק ישן בסוכה

וואי וואי
אם הרבה אנשים כועסים עליך, תבדוק אם יש לך בעיה להסביר את עצמך או משהו. אם לרוב זה אי הבנה, כדאי לפתור את זה וללמוד לתקשר טוב יותר כדי שזה לא יקרה

דיברתי על זה עם חני שבוע שעבר 👇

 

אתה דיברת והיא ענתה תשובה מסכימה כי לא היה לה כוח להתווכח

דיברנו על מה יהיה בחג, היא שאלה איפה אני אהיה, מה יהיה עם סוכה וכו'.

נהה

כעסתי באותו רגע, וכמה ימים אחרי התבאסתי עליך גם אבל זה עבר לי

למדתי פשוט להנמיך בוירטואל, זה הכל.

איבדו אמון בבני אנוש ובעולם בכלל.

פחות

אבל אמרת לי את זה גם השבוע 

מתוסכלת ושבורה?

שלח לי לפרטי לא זכור לי רגע
כזה

הייתי עצבנית איזה ערב וזהו

שמעתי עכשיו ראיון עם חני ליפשיץ.

 

יפה שיש מי שמייצג את חב''ד בתקשורת.

היא אישה מיוחדת

חשבתי את לא סובלת אותה

ולא אוהבת את חלק מההתנהגויות שלה

אבל היא בנאדם טוב

לגבי החג שאלוקים ירחם עלי.

מה משמח אותי? אתם.

ואני מטפסת בה בגאון

בנאדם הוא כל כך הרבה יותר מפני השטח שלו, תמיד יש מה לראות

לדעתי האהבה היא הרצון לראות מה יש בפנים, להכיר כל חרך

אהבה זה לרצות לראות

(זו הסיבה? או הסיבה של מישהו אחר)

הכל מעייף מירי

הייתי בשבת עם חברות בירושלים אבל מסתבר שהתוכנית לא כללו לשמור שבת בכלל, מבחינתי זה היה סבבה כי אני גם ככה לא שומרת אבל זאת היתה הפעם הראשונה שלא שמרתי ברמה של לנסוע ברכב בשבת

הרגשתי כל כך רע, כל כך מרוקן. היינו באיזה מסעדה/בר כזה וכמה אנשים ראו שאני עם פאה ואמרו לי שאם אני צריכה עזרה יש את עמותת הלל או חרא כזה ואני התחלחלתי ממש. אני לא דתלשית. אני סתם .. רע לי

והכל כל כך מגעיל

זה באמת נשמע כמו חוויה מרוקנת. אני חושבת שזה משהו שחווים כשיש פער בין הערכים שלך למה שקורה בפועל
או כשאת כבר לא יודעת מה הערכים שלך
והילד עם זה את מרגישה מצפון או לא מרגישה כלום ואז מרגישה מצפון עמום על זה שאת לא מרגישה כלום
אני יכולה מאוד להזדהות עם זה שרה
ואני באמת חושבת שאת מגיעה לנקודה בחיים שממנה מחשבים מסלול מחדש

אני לא צריכה את עמותת הלל בכלל אבל סתם כל הקיום הזה כל כך חדגוני ומה עושים בחיים מעכשיו
יש לי רגעים של אושר ואני מנסה להנות מהרגע, אבל איך מחליטים אם להיות חילוני או לא? אולי זה לא שווה בכלל? ואיך לגדל את הילדים שלי?
למה הכל קשה

אבל למה חדגוני? לפעמים בא לי למות מרוב דברים שאפשר לעשות בעולם הזה

דתלשים מתנהגים וחיים, הרבה פעמים, כמו שהם חושבים שחילונים מתנהגים וחיים, שזה איך שלימדו אותם שחילונים מתנהגים וחיים - חיים של ריקנות מלאים בכלום.

אולי מכאן הריקנות. היא לא בהכרח אמיתית.

אני לא מדברת על זה
אגב החילוניים בת''א הרבה יותר עולצים מהחילוניים בירושלים משום מה