זכור לי שתוספות (שכחתי איפה) מתרץ את העניין

שלרבי אליעזר לא הקשיבו כי הוא ביקש שתצא בת קול ויתכן שיצאה מפני כבודו

לעומת זאת בית הלל לא ביקשו והיא יצאה לבד לכן במקרה כזה זה תקף.

ואם כך לפי הסיפור שהבעל שם טוב לא ביקש בת קול - אין קושיה

אם התכוונת לפסקה האחרונה, זה לא תירוץ הלכתי זה תירוץ חסידי..

מוזר - צעירים מעל עשרים

מה תמוה בסיפור?

ההסבר פשוט: לא היה ולא נברא.

גגלתי וראיתי שהרבי מלובביץ הביא את הסיפור, זה דיי מקור אמין

http://chabad.org.il/Articles/Article.asp?ArticleID=2085&CategoryID=331

הרבי מלובביץ' חי יותר מ200 שנים אחרי.

לפי הקישור שהבאת אין פתק.

ואם שמע 'ממקור אמין' - מאיפה המקור האמין שמע?

ככה זה סיפורי חסידים - שמועה על גבי שמועה וניפוח על גבי ניפוח.

אני ה'איפוקורס' מהאימרה בשמו של הקוצקר:

"סיפורי חסידים - מי שמאמין שקרו הוא שוטה, ומי שאינו מאמין שיכולים היו לקרות הוא אפיקורס"

כשכתבת 'ביד הרב' חשבתי שהתכוונת לרבי מלובביץ'.

לפחות לא לפי הסיפור כמו שהוא מופיע בקישור שהבאת.

"מעשה והביאו לרבן יוחנן בן זכאי לטעום את התבשיל ולרבן גמליאל שתי כותבות ודלי של מים ואמרו העלום לסוכה ותני עלה לא מפני שהלכה כך אלא שרצו להחמיר על עצמן, וכשנתנו לו לר' צדוק אוכל פחות מכביצה נטלו במפה ואכלו חוץ לסוכה ולא בירך אחריו"

קראתי בספר אביהם של ישראל

שאף פעם בסוכות הוא לא היה לוקח את האתרוג הכי מהודר שהציעו לו

והוא אמר שזה כדי לא להחליש את דעת שאר האנשים הפשוטים  (אם אני אומר במילים הנכונות)

לגבי מה שאמרת עם ההידור. 

קראתי מה שכתבת, וזה הופיע כבר בקישור בתחילת השרשור.

אין שום קשר לקביעה שהרבי הוא לא מקור אמין לנושא הזה.

וזה לא קשור לשאלה כמה צדיק הוא היה, הוא פשוט לא מאותה תקופה ולכן אין לו יכולת להעיד אם היה כך או אחרת. אין כאן שום זלזול בו.

והערה לגבי ההתנסחות:

כשאתה מגיב לגופו של אדם, ומתבטא בתוקפנות ובגסות - לא רק שזה לא עושה אותך צודק יותר מהאחר - זה מעיד עליך ועל המסר שאתה מבקש להעביר.

@ים אהבה ~

שלא לחפש לצאת ידי חובת כל השיטות.

הרבי מלובביץ' הסביר באופן מסויים, [אפשר לראות בשיחה עצמה - שיחת יום ב' דחג הסוכות, ה'תשכ"ז - בלתי מוגה] יכול להיות הסברים אחרים למה לא הבעש"ט ניסה לצאת ידי כל השיטות, יכול להיות גם שהלמדנים חיפשו בכוח נימוקים לפסול את הסוכה, ולא היו בעיות אמיתיות, ויש גם אפשרות שהסיפור לא קרה.

הכוזרי מאריך להסביר, ש"שורש האמונה הוא שורש המרי" כשדווקא הרצון להתקרב לה', יכול להיות מרידה בו, אם הוא לא נעשה באופן התואם את ההוראות שה' נתן איך להתקרב אליו.

ואל תדאגי, גם אני חסיד גדול של המשפט "אנחנו עובדים את ה' ולא את השו"ע", אבל צריך להניח את זה במקום הנכון... 

להגיד "ההלכה זה אחלה כל עוד היא במקום הנכון כי היא רק אמצעי", עלול להגיע חלילה ל"שורש המרי" דווקא מתוך "שורש האמונה" שמתבטא באמירה "המטרה היא עבודת ה'".

לא אמרתי ש"את" מורדת, כתבתי שצריך להיזהר בכיוון הזה, ךפקוח עיניים היטב

הכוזרי דיבר על תופעות כאלו, ולא סתם. כדאי להבין את דבריו

ההלכה היא האמצעי, אמת לאמיתה, אבל היא האמצעי, היא!!

ומוטב מי שמקיימה ומפספס את הנקודה.

ממי שתפס את הנקודה ולא קיימה.

כי מי שיתפוס ולא יקיים - עליו אכן כן נאמר מרידה, הוא יהיה מורד. כואב כואב, אבל זו תהיה האמת.

אני לא יודע על אלו תופעות את מדברת במגזר הדתי, אז לא אגיב לשורה הזו.

היה צורך להגיב כך, ואת מוכיחה אותו, בעצם דברייך.

את "לא מרגישה שצריך להזהר" ובגלל שלא נזהרת - הגעת להגיד על דרך התורה שהיא שיבוש הדעת. רח"ל.

"החפץ לה' בעולה וזבחים,

כי אם שמוע בקול ה'!!!",

לא אני קורא לך מורדת, הכוזרי קורא לך.

לא מתרגשת?

את חושבת שה' שמח?

שהשגת את המטרה?

"חיים בטוב עם עצמם" בושה!

זה המטרה? לעבור עבירות ו"לחיות בטוב"?

זה נקרא "להתקרב לה'"???

ה' בועט בזה!

ה' יצילנו.

 כב וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל, הַחֵפֶץ לַיהוָה בְּעֹלוֹת וּזְבָחִים, כִּשְׁמֹעַ, בְּקוֹל יְהוָה:  הִנֵּה שְׁמֹעַ מִזֶּבַח טוֹב, לְהַקְשִׁיב מֵחֵלֶב אֵילִים.  כג כִּי חַטַּאת-קֶסֶם מֶרִי, וְאָוֶן וּתְרָפִים הַפְצַר:

והרחמן יחזיר לתורתו וליראתו כל השוגים. אמן.

עח אָמַר הַכּוּזָרִי: וְאֵיך יִהְיֶה שֹׁרֶשׁ הָאֱמוּנָה הוּא שֹׁרֶשׁ הַמֶּרִי?

עט אָמַר הֶחָבֵר: כֵּן, כִּי הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הֵם מְתֻקָּנִים לְקַבָּלַת אוֹתָם הָרְשָׁמִים הָאֱלֹהִיִּים אֵינָם בִּיכֹלֶת בְּנֵי אָדָם, וְאִי אֶפְשָׁר לָהֶם לְשַׁעֵר כַּמּוּתָם וְאֵיכוּתָם, וְאִם יֵדְעוּ עַצְמָם לֹא יֵדְעוּ זְמַנֵּיהֶם וּמְקוֹמוֹתֵיהֶם וּנְסִבּוֹתֵיהֶם וְהַהֲכָנָה לָהֶם, וְצָרִיך בָּזֶה לְחָכְמָה אֱלֹהִית שְׁלֵמָה, מְפֹרֶשֶׁת תַּכְלִית הַפֵּרוּשׁ מֵאֵת ה'. וּמִי שֶׁהִגִּיעַ אֵלָיו הַדָּבָר הַזֶּה, וְקִיֵּם אוֹתוֹ בִּגְדָרָיו וּבִתְנָאָיו בְּכַוָּנָה גְּמוּרָה, הֲרֵי הוּא הַמַּאֲמִין. וּמִי שֶׁרָצָה לְהַתְקִין דְּבָרִים לְקַבָּלַת אוֹתָם הָרְשָׁמִים מִמֻּמְחִיּוּת וְהֶקֵּשׁ וּסְבָרוֹת, כְּגוֹן מַה שֶּׁנִּמְצָא בְּסִפְרֵי הָאִצְטַגְנִינִים וְהוֹרָדַת הָרוּחָנִיּוֹת וַעֲשִׂיַּת הַטָּלִסְמָאוֹת, הֲרֵי הוּא הַמַּמְרֶה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַקְרִיב הַקָּרְבָּנוֹת וּמַקְטִיר הַקְּטֹרוֹת מֵהֶקֵּשׁ וּמִסְּבָרָה, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֲמִתַּת מַה שֶּׁרָאוּי, וְכַמָּה, וְאֵיך, וּבְאֵיזֶה מָקוֹם, וּבְאֵיזֶה זְמָן, וּמִי מִבְּנֵי אָדָם, וְאֵיך רָאוּי לַעֲסֹק בָּזֶה, וּנְסִבּוֹת רַבּוֹת יֶאֱרַך תֵּאוּרָן.

וְהוּא כַּכְּסִיל אֲשֶׁר נִכְנַס לְאוֹצַר רוֹפֵא הַמְפֻרְסָם בְּכָך שֶׁתְּרוּפוֹתָיו מוֹעִילוֹת, וְהָרוֹפֵא אֵינֶנּוּ שָׁם, וּבְנֵי אָדָם פּוֹנִים אֶל הָאוֹצָר הַהוּא, מְבַקְּשִׁים תּוֹעֶלֶת, וְאוֹתוֹ הַכְּסִיל מוֹצִיא לָהֶם מֵאוֹתָם הַכֵּלִים, וְהוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵת הַתְּרוּפוֹת, וְלֹא כַּמָּה רָאוּי לְהַשְׁקוֹת מִכֹּל תְּרוּפָה לְכֹל אִישׁ וָאִישׁ, וְהֵמִית בְּנֵי אָדָם בַּתְּרוּפוֹת הָהֵן אֲשֶׁר הָיוּ מוֹעִילוֹת לָהֶם. וְאִם אֵרַע שֶׁאֶחָד מֵהֶם קִבֵּל תּוֹעֶלֶת מִכְּלִי מֵאוֹתָם הַכֵּלִים, נָטוּ הָאֲנָשִׁים אֵלָיו, וְאָמְרוּ שֶׁזֶּה הוּא הַמּוֹעִיל, עַד אֲשֶׁר בָּגַד בָּהֶם, אוֹ רָאוּ לְזוּלָתוֹ תּוֹעֶלֶת בְּמִקְרֶה וְנָטוּ גַּם אֵלָיו. וְלֹא יָדְעוּ כִּי הַמּוֹעִילָה בְּעַצְמָהּ אָמְנָם הָיְתָה עֲצַת אוֹתוֹ הָרוֹפֵא הֶחָכָם, אֲשֶׁר הִרְכִּיב אֵת הַתְּרוּפוֹת הָהֵן, וְאַחַר כֵּן הָיָה מַשְׁקֶה אוֹתָן כְּפִי הָרָאוּי, וְהָיָה מְצַוֶּה אֵת הַחוֹלֶה שֶׁיְּזַמֵּן מַה שֶּׁמַּתְאִים לְכֹל תְּרוּפָה וּתְרוּפָה מִמַּאֲכָל וּמִשְׁתֶּה וְהִתְעַמְּלוּת וּמְנוּחָה וְשֵׁנָה וִיקִיצָה וַאֲוִיר וּמִשְׁכָּב וְזוּלַת זֶה. וְכָך הָיוּ בְּנֵי אָדָם לִפְנֵי משֶׁה, מִלְּבַד מְעַטִּים, מִתְפַּתִּים לְמִשְׁפְּטֵי הַכּוֹכָבִים וְהַטְּבָעִים, וְעוֹבְרִים מִמִּשְׁפָּט לְמִשְׁפָּט וּמֵאֱלוֹהַּ לֶאֱלוֹהַּ, וּפְעָמִים מַחֲזִיקִים בְּרַבִּים מֵהֶם, וְשׁוֹכְחִים מַנְהִיגָם וּמְנַהֲלָם, וְשָׂמִים אוֹתָם סִבָּה לְתוֹעָלוֹת, וְהֵם בְּעַצְמָם סִבָּה לִנְזָקִים, לְפִי הַהֲכָנָה וְהַנְּטִיָּה. וְאָמְנָם הַמּוֹעִיל בְּעַצְמוּתוֹ הוּא הָעִנְיָן הָאֱלֹהִי, וְהַמַּזִּיק בְּעַצְמוּתוֹ הוּא הֵעָדְרוֹ

חג שמח ולילה טוב,

ושתזכי אכן לעבוד את ה' ולא את השו"ע, ולעבוד אותו בדרך שהוא רוצה ומבקש ושמח ומרוצה בה.

לא דיברתי חלילה על מרנא בעש"ט.

רק על הניסוח של ההודעה שעליה הגבתי, ואם תעקבי בהמשך הדיון - אני מניח שתביני למה.

אין אפשרות לבלף באמצע.

סיפורי צדיקים?

שמערל אמר לזונדל, שוין.

המציאות היא, שעם שלם סיפר על עם שלם שראה.

להשוות את זה לסיפורי שמערל החייט, זה בדיחה מהיהדות.

לפי דברייך, צריך בכלל להתאסלם או להתנצר, גם שם סיפרו על מוחמד ויושק'ה..

בואו נתנצר

לכל מעשיה חסידית...

וכבר העירו מתמטיקאי עמינו, שבכל ימיו של אשה"י מרנא בעש"ט זיעוכי"א לא היו די מוצאי שבתות כדי לטייל בהן עם אלכס כמנין הסיפורים שקשרו לכך.....

הסוכה עדיין פסולה. שמלאך מט"ט לא עדיף על בת קול בתנורו של ענכאי (ב"מ נט: ) או על הקב"ה בכבודו ובעצמו שחלק על רבה בר אבוה (שם פו.), שאין הלכה כמותם.

הרי הוא סבר שהיא כשרה עוד לפני.

האם הוא סתם את דבריו ואמר שכשירה למרות הטיעונים, או שהיה מו"מ הלכתי והוא הראה פנים שכשירה. לצד זה, יתכן שהמלאך היה רק כעין גושפנקא לדעתו (וזהו ממש כעין תנורו של עכנאי, שודאי היו לר' אליעזר ראיות שתומכות בדעתו עוד לפני הבת קול). וע"ז אמרתי שאין משקל הלכתי להכרעה בדבר הלכה על ידי אמצעים שכאלו.

אז "הבעש"ט התפלפל והתווכח עמהם להוכיח שסוכתו כשרה, ועדיין לא הסכימו עמו.".

בלשון של הסיפור שהובאה בספר בעש"ט על התורה ומועדים, זו הבנה אפשרית, אך לא הכרחית.

אבל גם בסיפורים אמיתיים, בד"כ א"א לדקדק בפרטים ברמה הזו.

[ומאחר שבד"כ סוכה שיהודים שומרי מצוות בונים אותה בצורה נורמלית היא כשרה, יותר מסתבר לענ"ד שהיו ת"ח שחיפשו בכוח סברות לפסול את סוכתו של הבעש"ט, בגלל ההתנגדות שלהם לדרכו, ולא שהוא בנה סוכה באופן שהצדיק את הפקפוקים].

יש הסבר מנומק.

הפתק מלמעלה היה רק להוכיח מיהו הבעל שם טוב, שכ"ראשיכם" הוא דואג אף ל"חוטב עיצך ושואב מימך".

הפתק לא היה להוכיח שהסוכה כשרה

השילה במלואה כאן
שיחת יום ב דחג הסוכות התשכז.pdf
מאות ז'

שהכל מותר להם?

אגב, מציאות בלי גבולות בכלל - היא מציאות מאוד אבודה. יש היום שיטת חינוך (או יותר מדוייק: חוסר חינוך) שמנסים שילד לא ישמע אף פעם 'לא', אף פעם לא ידברו אליו בתקיפות, אף פעם לא יציבו גבול. אז מאבטחים את כל השקעים בבית, נועלים את האסלה וכו'. והנה מתברר שילדים שגדלו כך, אינם יותר בריאים בנפשם - אלא פשוט לא מסוגלים להתנהל בעולם.

אחרי שמקבלים שהמציאות היא כזו שבה "בוקר ויודע ד' - גבולות חלק הקב"ה בעולמו..." (רש"י פרשת קורח), יש הזדמנות להעמיק בהבנה למה דבר ד' הוא "לטוב לנו לחיותנו כל הימים".

זה סתם אשליה שהגשמת החלום שלך תשמח אותך...  זה לא קורה אף פעם.

כשמגיעים לשם לא מרגישים וואו כמו שדמיינת, חוזרים למציאות עצובים ומחפשים חלום חדש... זה לופ של ריקנות שלא נגמר.

אם נשארו "חלומות"? כן, אבל הבנתי שזה סתם חרטא.. לא צריך לשתות את כל הים כדי להבין שהוא מלוח

תסמוך על הקב"ה שיש סיבה טובה שהוא לא מסכים לך.

אנחנו רוצים להניח שכולם רוצים רק טוב, אבל היו כבר מקרים גם כאן בפורום וגם בכלל בעולם.

אל תיתן שפכטל בלי מילה טובה לפני זה. כי אתה גם לא יודע מי אני, נכון??

מי שלא גבר

זה ששניכם גברים לא עוזר. גם גברים ניצלו ניקים בכל מיני צורות.

נכון לכולם בין אם ניק מוכר או לא,

וגם לא בהכרח מי שמציג את עצמו כגבר הוא גבר והפוך. (רוב האנשים בסדר ורוב ההצגות בסדר, אבל זהירות מומלצת תמיד)

שה' לא רוצה שתרגיש ככה.

אתה צריך לברר על מה יושבים הרגשות הקשים האלה, לפעמים אנחנו בטוחים ואוחזים בסיבה מסויימת לכאבים שלנו בזמן שהסיבה היא בכלל אחרת.

התורה והאמונה כשלעצמם הם שיא החופש החיבור והשמחה, כנראה שמשהו במפגש שלך איתם נעשה בצורה לא נכונה, שלא מתאימה למהלך הנפש שלך.

התיקון הוא להסכים להפגש עם הפחדים והמקומות הקשים והכואבים שלך ולעבור בהם תהליך של ריפוי. ואולי בדרך גם תתן לעצמך לפרוץ גבולות שגדלת איתם כחלק מהתהליך, אבל התיקון הוא במפגש שלך עם עצמך. לא במעשים מסויימים או בחוץ.

קוראים לזה "צידוק הדין". אתה לא מבין, אתה לא מסכים, אתה לא מקבל - אבל אתה מאמין. במה? בכך שאם אלוהים אומר לך שזה רע, אז זה רע. הוא קבע שאסור, אז אני מקבל את פסק הדין שלו. אני מאמין לו, לאלוהים.
 

ייתכן וזה יוביל אותך לשאלות אחרות על עצמותה של האמונה, ואז במצב כזה צריך ללכת ללמוד על זה. אם זה המצב, הייתי ממליץ בחום לא נורמלי על הספר "המצוי הראשון" של הרב מיכאל אברהם. ואפשר לשלב עם למידה מתוך האתר של מכון ידעיה.

לפגוש אותה כמה פעמים

ולקרוא את הספרים שלה

וגם במציאות היא אישה חכמה מאוד

מה הכוונה דלוקה?

זה משפט מאוד מוזר. במחילה מכבודך.

ואני אוהבת את הספרים שלה.

אבל בואו תדונו לכף זכות. אתם כנראה לא מכירים את הדמות הזו, אבל אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה.

מוזמנים לנסות.

איפה האנרגיות? האור בעיניים? התקווה שמשפריצה על המקלדת כשמדברים על הספרים ועל הגילוי של חיה הרצברג..

הייתם נשמעים לי אדישים מידי.

ניסיתי להבין: אולי רק צעדתם ליד האור, אבל פנימה - לא זכיתם להיכנס?

במילים מתלהבות בדרך כלל

אישה חכמה מאוד

אני חולקת עליה בחלק מהדברים

אבל בחלק אחר אני בהחלט לוקחת ולומדת

לחיה הרצבגר יש ספרים באמת טובים. ספר טוב באמת יכול לעזור לאנשים לעבור תהליכים.

ההגדרה שכתבת : "אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה."

נכונה שבעתיים על סופר אחר, שהיה פעיל מאוד במשך קרוב לשלושה עשורים במגזר החרדי וגם בציבור הדתי לאומי, קראו בשריקה את ספריו ורבים יכולים להגיד שספריו עזרו להם לגלות דברים.  את הסוף אנחנו יודעים...

חלילה איני חושד בחיה הרצברג בשום דבר כזה. אבל, כן ממליץ מאוד לא לעבור את הקו הדק, שבין הערכה לסופר/זמר/מרצה/מורה/כוכב משהו/אחר - לבין הערצה שעלולה לטשטש גבולות בריאים. זה נכון על כל דמות ונכון שבעתיים, דווקא על דמות שגורמת לאדם לעבור תהליכים רגשיים.

אפילו על תלמיד חכם, שכן מופיעים במקורותינו ביטויים של 'דביקות' ו'התבטלות' - צריך זהירות.

אין בעיה אם יש אור בעינים, כל עוד נשאר מאחוריהם שכל ביקורתי...

אבל אני לא הטיפוס המתלהב, שיקפוץ עליה ברוב התרגשות או משהו😅

זה עורר בכם געגוע לשבת על איזה סלע ולספר ליוחאי את מה שעובר עליכם, או שלא כל כך נכנסתם לאווירה ולסיפור?

זה לא מעיין רציני, אבל מקום מוצל ונעים עם זרימה של מים. 

סטף

עין לימון

מול עין חמד יש מעיין חמוד מאוד. זה מצד ימין של הכביש אם באים מירושלים

אם צריך עוד פרטים בשמחה

נכנסים לבית נקופה נדמה לי [המושב מעל מחלף חמד] הולכים ישר עד סוף היישוב עוברים את השער הולכים קצת בשביל ומגיעים.

לק"י

אתה נכנס אליה, ולוחץ על כפתור תגובה.

(פשוט הגבת לי כמה פעמים בטעות).

קו 150 לעמינדב (נראה לי שאני זוכר את מספר הקו) מגיע כמה דקות הליכה מתחילת המסלול ויש אוטובוס או רכבת קלה להדסה עין כרם.

אני חושב שיש גם מים בעין חנדק.

עין לבן הוא כרבע שעה-חצי שעה הליכה מהחניון של הגן החיות התנכי.

שביל הדסה באזור היער ליד עין כרם, מניח שזה נגיש גם בקלות, לא זוכר מאיפה בדיוק נכנסים.

טיול בסגנון אחר יכול להיות על חומות העיר העתיקה וזה גם קל להגיע בתחבורה ציבורית.

אפשר גם להסתובב ביער ירושלים מתוך קרית יובל.

אם יוצאים מירושלים יש את נחל חלילים (המים במעיין שם לא באמת ראויים לכניסה אבל הטיול יפה) שמתחיל מתוך מבשרת, לדעתי בערך 20 דקות הליכה מקניון הראל ואולי יש תחנה קרובה יותר.

האזור ליד מטע מאוד יפה אבל זה הליכה מהתחנה בכניסה למטע (עין גרס, עין מטע - הם בכיוונים שונים).

אזור בר גיורא, ח'ירבת עיתאב ועין חוד, אזור ממש יפה, מניח שיש אוטובוסים לא רחוקים משם.

הסטף נגיש בתחבורה ציבורית, עם מלא מדרגות.

יש הרבה מאוד אנשים בחופש. לא תמיד זה מתאים האווירה.

אבל יש הרבה בריכות [לפחות חמש] כך שתמיד אפשר למצוא משהו יותר מתאים

כנראה אתה פשוט גולש על רשת לא חסומה.

לכן חשוב לשים חסימה על המכשיר עצמו, כי אחרת זה מאבד את התועלת.

מוזר מאוד, גם לי לא קרה מעולם.

לגבי יוטיוב- דוקא זכור לי שהם לא מאפשרים תכניים בוטים (כמובן מה שלשיטתם מוגדר ככה😏)