זכור לי שתוספות (שכחתי איפה) מתרץ את העניין

שלרבי אליעזר לא הקשיבו כי הוא ביקש שתצא בת קול ויתכן שיצאה מפני כבודו

לעומת זאת בית הלל לא ביקשו והיא יצאה לבד לכן במקרה כזה זה תקף.

ואם כך לפי הסיפור שהבעל שם טוב לא ביקש בת קול - אין קושיה

אם התכוונת לפסקה האחרונה, זה לא תירוץ הלכתי זה תירוץ חסידי..

מוזר - צעירים מעל עשרים

מה תמוה בסיפור?

ההסבר פשוט: לא היה ולא נברא.

גגלתי וראיתי שהרבי מלובביץ הביא את הסיפור, זה דיי מקור אמין

http://chabad.org.il/Articles/Article.asp?ArticleID=2085&CategoryID=331

הרבי מלובביץ' חי יותר מ200 שנים אחרי.

לפי הקישור שהבאת אין פתק.

ואם שמע 'ממקור אמין' - מאיפה המקור האמין שמע?

ככה זה סיפורי חסידים - שמועה על גבי שמועה וניפוח על גבי ניפוח.

אני ה'איפוקורס' מהאימרה בשמו של הקוצקר:

"סיפורי חסידים - מי שמאמין שקרו הוא שוטה, ומי שאינו מאמין שיכולים היו לקרות הוא אפיקורס"

כשכתבת 'ביד הרב' חשבתי שהתכוונת לרבי מלובביץ'.

לפחות לא לפי הסיפור כמו שהוא מופיע בקישור שהבאת.

"מעשה והביאו לרבן יוחנן בן זכאי לטעום את התבשיל ולרבן גמליאל שתי כותבות ודלי של מים ואמרו העלום לסוכה ותני עלה לא מפני שהלכה כך אלא שרצו להחמיר על עצמן, וכשנתנו לו לר' צדוק אוכל פחות מכביצה נטלו במפה ואכלו חוץ לסוכה ולא בירך אחריו"

קראתי בספר אביהם של ישראל

שאף פעם בסוכות הוא לא היה לוקח את האתרוג הכי מהודר שהציעו לו

והוא אמר שזה כדי לא להחליש את דעת שאר האנשים הפשוטים  (אם אני אומר במילים הנכונות)

לגבי מה שאמרת עם ההידור. 

קראתי מה שכתבת, וזה הופיע כבר בקישור בתחילת השרשור.

אין שום קשר לקביעה שהרבי הוא לא מקור אמין לנושא הזה.

וזה לא קשור לשאלה כמה צדיק הוא היה, הוא פשוט לא מאותה תקופה ולכן אין לו יכולת להעיד אם היה כך או אחרת. אין כאן שום זלזול בו.

והערה לגבי ההתנסחות:

כשאתה מגיב לגופו של אדם, ומתבטא בתוקפנות ובגסות - לא רק שזה לא עושה אותך צודק יותר מהאחר - זה מעיד עליך ועל המסר שאתה מבקש להעביר.

@ים אהבה ~

שלא לחפש לצאת ידי חובת כל השיטות.

הרבי מלובביץ' הסביר באופן מסויים, [אפשר לראות בשיחה עצמה - שיחת יום ב' דחג הסוכות, ה'תשכ"ז - בלתי מוגה] יכול להיות הסברים אחרים למה לא הבעש"ט ניסה לצאת ידי כל השיטות, יכול להיות גם שהלמדנים חיפשו בכוח נימוקים לפסול את הסוכה, ולא היו בעיות אמיתיות, ויש גם אפשרות שהסיפור לא קרה.

הכוזרי מאריך להסביר, ש"שורש האמונה הוא שורש המרי" כשדווקא הרצון להתקרב לה', יכול להיות מרידה בו, אם הוא לא נעשה באופן התואם את ההוראות שה' נתן איך להתקרב אליו.

ואל תדאגי, גם אני חסיד גדול של המשפט "אנחנו עובדים את ה' ולא את השו"ע", אבל צריך להניח את זה במקום הנכון... 

להגיד "ההלכה זה אחלה כל עוד היא במקום הנכון כי היא רק אמצעי", עלול להגיע חלילה ל"שורש המרי" דווקא מתוך "שורש האמונה" שמתבטא באמירה "המטרה היא עבודת ה'".

לא אמרתי ש"את" מורדת, כתבתי שצריך להיזהר בכיוון הזה, ךפקוח עיניים היטב

הכוזרי דיבר על תופעות כאלו, ולא סתם. כדאי להבין את דבריו

ההלכה היא האמצעי, אמת לאמיתה, אבל היא האמצעי, היא!!

ומוטב מי שמקיימה ומפספס את הנקודה.

ממי שתפס את הנקודה ולא קיימה.

כי מי שיתפוס ולא יקיים - עליו אכן כן נאמר מרידה, הוא יהיה מורד. כואב כואב, אבל זו תהיה האמת.

אני לא יודע על אלו תופעות את מדברת במגזר הדתי, אז לא אגיב לשורה הזו.

היה צורך להגיב כך, ואת מוכיחה אותו, בעצם דברייך.

את "לא מרגישה שצריך להזהר" ובגלל שלא נזהרת - הגעת להגיד על דרך התורה שהיא שיבוש הדעת. רח"ל.

"החפץ לה' בעולה וזבחים,

כי אם שמוע בקול ה'!!!",

לא אני קורא לך מורדת, הכוזרי קורא לך.

לא מתרגשת?

את חושבת שה' שמח?

שהשגת את המטרה?

"חיים בטוב עם עצמם" בושה!

זה המטרה? לעבור עבירות ו"לחיות בטוב"?

זה נקרא "להתקרב לה'"???

ה' בועט בזה!

ה' יצילנו.

 כב וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל, הַחֵפֶץ לַיהוָה בְּעֹלוֹת וּזְבָחִים, כִּשְׁמֹעַ, בְּקוֹל יְהוָה:  הִנֵּה שְׁמֹעַ מִזֶּבַח טוֹב, לְהַקְשִׁיב מֵחֵלֶב אֵילִים.  כג כִּי חַטַּאת-קֶסֶם מֶרִי, וְאָוֶן וּתְרָפִים הַפְצַר:

והרחמן יחזיר לתורתו וליראתו כל השוגים. אמן.

עח אָמַר הַכּוּזָרִי: וְאֵיך יִהְיֶה שֹׁרֶשׁ הָאֱמוּנָה הוּא שֹׁרֶשׁ הַמֶּרִי?

עט אָמַר הֶחָבֵר: כֵּן, כִּי הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הֵם מְתֻקָּנִים לְקַבָּלַת אוֹתָם הָרְשָׁמִים הָאֱלֹהִיִּים אֵינָם בִּיכֹלֶת בְּנֵי אָדָם, וְאִי אֶפְשָׁר לָהֶם לְשַׁעֵר כַּמּוּתָם וְאֵיכוּתָם, וְאִם יֵדְעוּ עַצְמָם לֹא יֵדְעוּ זְמַנֵּיהֶם וּמְקוֹמוֹתֵיהֶם וּנְסִבּוֹתֵיהֶם וְהַהֲכָנָה לָהֶם, וְצָרִיך בָּזֶה לְחָכְמָה אֱלֹהִית שְׁלֵמָה, מְפֹרֶשֶׁת תַּכְלִית הַפֵּרוּשׁ מֵאֵת ה'. וּמִי שֶׁהִגִּיעַ אֵלָיו הַדָּבָר הַזֶּה, וְקִיֵּם אוֹתוֹ בִּגְדָרָיו וּבִתְנָאָיו בְּכַוָּנָה גְּמוּרָה, הֲרֵי הוּא הַמַּאֲמִין. וּמִי שֶׁרָצָה לְהַתְקִין דְּבָרִים לְקַבָּלַת אוֹתָם הָרְשָׁמִים מִמֻּמְחִיּוּת וְהֶקֵּשׁ וּסְבָרוֹת, כְּגוֹן מַה שֶּׁנִּמְצָא בְּסִפְרֵי הָאִצְטַגְנִינִים וְהוֹרָדַת הָרוּחָנִיּוֹת וַעֲשִׂיַּת הַטָּלִסְמָאוֹת, הֲרֵי הוּא הַמַּמְרֶה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַקְרִיב הַקָּרְבָּנוֹת וּמַקְטִיר הַקְּטֹרוֹת מֵהֶקֵּשׁ וּמִסְּבָרָה, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֲמִתַּת מַה שֶּׁרָאוּי, וְכַמָּה, וְאֵיך, וּבְאֵיזֶה מָקוֹם, וּבְאֵיזֶה זְמָן, וּמִי מִבְּנֵי אָדָם, וְאֵיך רָאוּי לַעֲסֹק בָּזֶה, וּנְסִבּוֹת רַבּוֹת יֶאֱרַך תֵּאוּרָן.

וְהוּא כַּכְּסִיל אֲשֶׁר נִכְנַס לְאוֹצַר רוֹפֵא הַמְפֻרְסָם בְּכָך שֶׁתְּרוּפוֹתָיו מוֹעִילוֹת, וְהָרוֹפֵא אֵינֶנּוּ שָׁם, וּבְנֵי אָדָם פּוֹנִים אֶל הָאוֹצָר הַהוּא, מְבַקְּשִׁים תּוֹעֶלֶת, וְאוֹתוֹ הַכְּסִיל מוֹצִיא לָהֶם מֵאוֹתָם הַכֵּלִים, וְהוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵת הַתְּרוּפוֹת, וְלֹא כַּמָּה רָאוּי לְהַשְׁקוֹת מִכֹּל תְּרוּפָה לְכֹל אִישׁ וָאִישׁ, וְהֵמִית בְּנֵי אָדָם בַּתְּרוּפוֹת הָהֵן אֲשֶׁר הָיוּ מוֹעִילוֹת לָהֶם. וְאִם אֵרַע שֶׁאֶחָד מֵהֶם קִבֵּל תּוֹעֶלֶת מִכְּלִי מֵאוֹתָם הַכֵּלִים, נָטוּ הָאֲנָשִׁים אֵלָיו, וְאָמְרוּ שֶׁזֶּה הוּא הַמּוֹעִיל, עַד אֲשֶׁר בָּגַד בָּהֶם, אוֹ רָאוּ לְזוּלָתוֹ תּוֹעֶלֶת בְּמִקְרֶה וְנָטוּ גַּם אֵלָיו. וְלֹא יָדְעוּ כִּי הַמּוֹעִילָה בְּעַצְמָהּ אָמְנָם הָיְתָה עֲצַת אוֹתוֹ הָרוֹפֵא הֶחָכָם, אֲשֶׁר הִרְכִּיב אֵת הַתְּרוּפוֹת הָהֵן, וְאַחַר כֵּן הָיָה מַשְׁקֶה אוֹתָן כְּפִי הָרָאוּי, וְהָיָה מְצַוֶּה אֵת הַחוֹלֶה שֶׁיְּזַמֵּן מַה שֶּׁמַּתְאִים לְכֹל תְּרוּפָה וּתְרוּפָה מִמַּאֲכָל וּמִשְׁתֶּה וְהִתְעַמְּלוּת וּמְנוּחָה וְשֵׁנָה וִיקִיצָה וַאֲוִיר וּמִשְׁכָּב וְזוּלַת זֶה. וְכָך הָיוּ בְּנֵי אָדָם לִפְנֵי משֶׁה, מִלְּבַד מְעַטִּים, מִתְפַּתִּים לְמִשְׁפְּטֵי הַכּוֹכָבִים וְהַטְּבָעִים, וְעוֹבְרִים מִמִּשְׁפָּט לְמִשְׁפָּט וּמֵאֱלוֹהַּ לֶאֱלוֹהַּ, וּפְעָמִים מַחֲזִיקִים בְּרַבִּים מֵהֶם, וְשׁוֹכְחִים מַנְהִיגָם וּמְנַהֲלָם, וְשָׂמִים אוֹתָם סִבָּה לְתוֹעָלוֹת, וְהֵם בְּעַצְמָם סִבָּה לִנְזָקִים, לְפִי הַהֲכָנָה וְהַנְּטִיָּה. וְאָמְנָם הַמּוֹעִיל בְּעַצְמוּתוֹ הוּא הָעִנְיָן הָאֱלֹהִי, וְהַמַּזִּיק בְּעַצְמוּתוֹ הוּא הֵעָדְרוֹ

חג שמח ולילה טוב,

ושתזכי אכן לעבוד את ה' ולא את השו"ע, ולעבוד אותו בדרך שהוא רוצה ומבקש ושמח ומרוצה בה.

לא דיברתי חלילה על מרנא בעש"ט.

רק על הניסוח של ההודעה שעליה הגבתי, ואם תעקבי בהמשך הדיון - אני מניח שתביני למה.

אין אפשרות לבלף באמצע.

סיפורי צדיקים?

שמערל אמר לזונדל, שוין.

המציאות היא, שעם שלם סיפר על עם שלם שראה.

להשוות את זה לסיפורי שמערל החייט, זה בדיחה מהיהדות.

לפי דברייך, צריך בכלל להתאסלם או להתנצר, גם שם סיפרו על מוחמד ויושק'ה..

בואו נתנצר

לכל מעשיה חסידית...

וכבר העירו מתמטיקאי עמינו, שבכל ימיו של אשה"י מרנא בעש"ט זיעוכי"א לא היו די מוצאי שבתות כדי לטייל בהן עם אלכס כמנין הסיפורים שקשרו לכך.....

הסוכה עדיין פסולה. שמלאך מט"ט לא עדיף על בת קול בתנורו של ענכאי (ב"מ נט: ) או על הקב"ה בכבודו ובעצמו שחלק על רבה בר אבוה (שם פו.), שאין הלכה כמותם.

הרי הוא סבר שהיא כשרה עוד לפני.

האם הוא סתם את דבריו ואמר שכשירה למרות הטיעונים, או שהיה מו"מ הלכתי והוא הראה פנים שכשירה. לצד זה, יתכן שהמלאך היה רק כעין גושפנקא לדעתו (וזהו ממש כעין תנורו של עכנאי, שודאי היו לר' אליעזר ראיות שתומכות בדעתו עוד לפני הבת קול). וע"ז אמרתי שאין משקל הלכתי להכרעה בדבר הלכה על ידי אמצעים שכאלו.

אז "הבעש"ט התפלפל והתווכח עמהם להוכיח שסוכתו כשרה, ועדיין לא הסכימו עמו.".

בלשון של הסיפור שהובאה בספר בעש"ט על התורה ומועדים, זו הבנה אפשרית, אך לא הכרחית.

אבל גם בסיפורים אמיתיים, בד"כ א"א לדקדק בפרטים ברמה הזו.

[ומאחר שבד"כ סוכה שיהודים שומרי מצוות בונים אותה בצורה נורמלית היא כשרה, יותר מסתבר לענ"ד שהיו ת"ח שחיפשו בכוח סברות לפסול את סוכתו של הבעש"ט, בגלל ההתנגדות שלהם לדרכו, ולא שהוא בנה סוכה באופן שהצדיק את הפקפוקים].

יש הסבר מנומק.

הפתק מלמעלה היה רק להוכיח מיהו הבעל שם טוב, שכ"ראשיכם" הוא דואג אף ל"חוטב עיצך ושואב מימך".

הפתק לא היה להוכיח שהסוכה כשרה

השילה במלואה כאן
שיחת יום ב דחג הסוכות התשכז.pdf
מאות ז'

יש הזדמנות לעשות סעודה רביעית, להוסיף אלפא ביתא פסוקי ברכה ופיוטים וכו'. הלוואי שאזכה לחצי ממה שאני מדבר בחצי מהפעמים. אבל לפחות יש משמעותית יותר זמן ויותר נחת לזה מאשר בקיץ. (וגם בקיץ זה ברכה כי יש הזדמנות יותר בנחת משמעותית בשישי להשלים שמו"ת ושיר השירים וכו' וכולי האי הלוואי )

בעבר הייתי עונה בוודאי

היום אני מסתכלת אחרת

קשיי העבר (וגם ההווה) עזרו (ועוזרים) לי לבנות דברים שאני מאד מרוצה מהם

וכנראה לא הייתי מגיעה אליהם לולא הקשיים

זה מצד אחד

מהצד השני הייתי שמחה לחיים נטולי קשיים או מופחתי קשיים מורכבות החיים..

כלומר, זה משהו שמתנגד לנו כדי שנשים לב אליו, קצת כמו "כאב" במובן הפיזי.

כמה התנגדות צריך בדרך כדי להתפתח

לא שמישהו שאל אותי קודם

אבל אולי יום אחד אני אבין שזה היה נצרך כמו שהבנתי על קשיים מהעבר

אני חושב שבשלב מסויים לומדים שצריך ללמוד יותר "להכיל" ופחות להתנגד.

זה עוזר לשנות את המציאות בטווח הרחוק, בעיקר. אבל בטווח הקצר עוזר לי לחיות טוב ולישון טוב ולא להיות במקום שבו "קשה" לי במובן של להרגיש שקשה.

הגדרה טובה

כשההתנגדות יורדת

גם הציפייה יותר מותאמת

קושי צפוי הוא יותר קל

איך את מגדירה את זה?

זה קושי שחוזר על עצמו

אז אני יודעת (או לומדת לדעת) מראש מה או מי הגורם/ים

ויודעת (או לומדת לדעת) להתייחס בהתאם

אם זה קושי חדש

זה הזמן לניסוי וטעייה עד להגדרת הגורמים ולהתוויית הדרך המתאימה ביותר 

אי אז בגיל 30 וקצת.

זה את היכולת "להגדיר" (הנה יצא ממני המתכנת) קשיים כדי להתחיל לעבוד איתם.

זה אומר שקורה לך משהו שאתה לא נהנה ממנו אבל אתה לא חסר אונים כלפיו וגם יודע לדחות אותו למחר או לשים לב להתקדמות.

Stand a little taller

Doesn't mean I'm lonely when I'm alone

What doesn't kill you makes a fighter

Footsteps even lighter

Doesn't mean I'm over cause you're gone

יש כאלה שהייתי מוותרת

ומאמינה שהייתי נבנית גם בלעדיהם

עברתי כל מיני דברים בחיים. והייתי במקומות שלא ברור לי כיום איך יצאתי מהם…

כשאני מסתכלת אחורה, אני רואה איך זה חלק ממה שגרם לי להיות מי שאני כיום. אבל לא הייתי מזמינה שום דבר כזה, גם אם הייתי יודעת איך אצא מזה. משתדלים לראות את הטוב מהמצב הנתון, אבל זה לא אומר שהייתי בוחרת בזה. ואני עדיין מצולקת מדברים שעברתי. אבל משתדלת כל יום לגדול מזה ולהתקדם הלאה.

כל קושי שעוברים, עלול להשאיר משקעים. ויש את הפחד להתעורר יום אחד ולחזור אחורה, להרגיש שוב שם בקושי הזה ולא להיות עם כוחות להתמודד. 

לכתחילא כן

כיון שאם חלק מהקשיים לא היו קיימים בחיי

הייתי חוסכת הרבה סבל (וזבל)

בדיעבד חלקם לא

כיון שזה  חשף אותי להבנות עמוקות כלפי עצמי

והביא אותי למי שאני כיום

על החלקים ה"עצובים" או המורכבים בחיים (שגרמו לי בדיעבד לבזבוז כוחות והרבה עצב)

הייתי מוותרת

בבחינת "לא הם ולא שכרם"

אבל

בדיעבד, בגלל שהמורכבויות לימדו אותי הרבה

ובזכותם אני מי שאני

אז הם 'עזרו' לי ללמוד מהם איך להמשיך הלאה.

ואפשר להעמיק ב"תורת מנחם", תשמ"ד חלק ד', שבת מסעי סעיף י"ב-

בקצרה הרבי מילובביץ' מסביר על עניין המסעות ממדרגה למדרגה [כפי שידוע שהבעש"ט עסק במסעות שיש בנפש האדם].

בדיעבד אני באמונה שלמה בהקב"ה ובראייה של הטוב של מה זה בנה בתוכי.

אני? לכתחילה? הייתי מוותר.

אבל איזה מזל שהקב"ה מנהל את המציאות...!

אבל אני מניחה שזה כי עוד לא מיציתי את הטוב מהם. התועלת שהיתה בהם עוד לא נגלתה לי. מקווה שמתישהו בהמשך אבין שלא הייתי מוותרת עליהם.

אפשר להגיב שם אנונימי. כאילו, מה? תהיו טבעונים, תמהונים,  מתנגדי חיסונים, זה לא משנה, יש לך אמת? לך איתה. אבל למה להבנות שרפואה טבעית זה דבר להתבייש בו חחח

(כן מבין זה לא למעיישה ופורום מת וכו' והכל כאן בדיחה שאני בכוונה לא מתייחס אליה. תהיות לאור ההצפה של הנושא והדיון)

עם כמויות הספאם שם באמת צריך ניהול 

ויסיר מהם כל מחלה, וירפא לכל גופם, ויסלח לכל עוונם,

וישלח ברכה והצלחה בכל מעשי ידיהם עם כל ישראל אחיהם, ונאמר אמן

ונהנה לריב עם עצמו בפינה שכוחת "אל" כדי לפרוק עצבים 😂😂😂

אבל בטח זה דוגמא קלאסית למה שנקרא להאכיל את הטרולים

משתעממים מספרים סיפורים זה לא דוקטורט אבל אם כבר מעניין אם כך למה הוא מגיב מאנונימיי? או שהוא מגיב מאנונימי רק בקללות חח ואז אני מבין אותו

אולי הכוונה שלך לפורומים אחרים? 

אין כאן בערוץ 7 כאלו ניקים.

- הנני כאינני

- הים נסוג

תשאל את משה

כי למשל @בין הבור למים פעיל בפורום מסויים מאוד ולא מוכר בכלל כאן.  

כל פורום הוא עולם ומלואו ואין קשר בין רבים מהפורומים במרחב העצום של הפורומים בערוץ 7.  

ויש את @אני הנני כאינני, אולי הוא מדבר עליו

וזו היא, @נחלת, לא הוא, שהזכירה ניקים פופולריים

התכוונתי למגיבה שכתבה שירים מאוד יפים שאחד מהמגיבים (צדיק יסוד עולם (?) ניתח אותם).

נכון. נזכרתי שלא קוראים לה כך, השורה האחרונה שחזרה בתגובה שלה היתה: והים נסוג...

אני הנני כאינני  - הכל בסדר איתו.

העיקר שהכל בסדר

צדיק יסוד עלום אמר שיש כזה אחד.

היא התכוונה ל@בין הבור למים - צעירים מעל עשרים