מצד אחד אומרים לי "תשבו כעין תדורו" אוכלים ישנים ומטיילים בסוכה
מצד שני קראתי שלהשתדל לא לדבר דברים בטלים וכו'
הרי בבית שלי אני מדבר מה שבא לי, אז איפה תשבו כעין תדורו.
ואיך מצפים ממני שבעה ימים להישאר במקום כלשהו שאם אני רוצה להגיד משהו אני צריך לעשות אותו במקום אחר?
יש כאלו שיפסקו שתעשה הכל בסוכה, וזה עדיף, ובלבד שתהיה כמה שיותר בסוכה.
ויש כאלו שיפסקו שיותר חשובה קדושת הסוכה, ועדיף שלא לעשות שם דברים לא "חשובים" או "רציניים" אלא "בזויים" (לפעמים בעלי אותה גישה גם יסתייגו באופן כללי מעשיית אותם דברים "בזויים", אבל ספציפית בסוכות הם יאמרו לך לעשות אותם מחוץ לסוכה).
לענ"ד, הגישה שעולה מהגמרא היא הגישה הראשונה, אבל לא נכנסתי לכל עומק הסוגיא.
אחד אומר עדיף תישאר ותדבר ואחד אומר עדיף אל תדבר. אז שניהם מסכימים שיש קצת בעיה.
השאלה איך בכלל זה הולך ביחד..?
זה לא כיף לי לדעת שאני עושה רק כי עדיף, אני רוצה לכתחילה על הצד הטוב ביותר ולא מה עדיף.
(לא מחפש עצה, רק להבין איך זה מסתדר)
יגיד שאין שום בעיה שתדבר אותם בסוכה. כמבון שכל הדיון יוצא מנקודת הנחה שלכתחילה רצוי לעשות דברים אחרים, והשאלה, בהנחה שאתה כן עושה אותם, האם עדיף בתוך הסוכה, או מחוץ לסוכה.
לדבר דברים בטלים בסוכה,
זה סבבה לגמרי? או שזה רק בהתחשבות במצב אבל יש שאיפה שלא יהיה?
ומה הסברא של מי שאומר שכדאי שלא? ידוע לך?
אני לדוגמא הולך לפי הרב עובדיה זצ"ל, והוא כותב שיש עניין להיזהר מדברים בטלים בסוכה
לא מובן לי איך זה מסתדר (והאמת זה קצת מעיק.. אני לא באמת יכול לקיים את זה)
תמיד למעט בהם.
וזה לדור בסוכה, אבל להתנהל שם באופן של קצת יותר קדושה ממדרגתו הרגילה של האדם.
לא עיינתי השנה בדברי הרב עובדיה, אבל בשנים שעברו הצצתי בו כמה פעמים, ועד כמה שזכור לי זו הייתה הגישה שלו, שממילא מדובר בדברי בטלה, אז בסוכה תימנע מהם.
אם מישהוא סובר שאין שום בעיה לעשות את זה, אז אין בעיה גם בסוכה. (ושוב, אני מצדד בגישה שגם אם יש קצת בעיה לעשות את זה עדיין ראוי לעשות זאת בסוכה ולא מחוצה לה).
שהתשבו כעין תדורו זה בעניין דברים של חול שהם לא משורש רע (קצת קשה לי להגדיר את זה אבל בכל אופן, תבינו למה אני מתכוון...) "מהקליפות" לפי החסידות הקבלה וכו'
אולם דברים שהם משורש ה"נפש בהמית" שהם לא משורש רע (גם כאן כמו בסוגריים הקודמים) אזי יש מצווה לקדשם ולעשותם בסוכה שאז זה נהפך מסתם אכילה/שינה לאכילה ושינה של קדושה.
כ"ז בניגוד לקליפות ששם א"א לקדשם...
לגבי מצפים - ככה זה אצלנו... דורשים דרישות גדולות, מצפים שאולי לא תעשה את אותו משו...
כעין תדורו זה בחינה טכנית יותר, דברים שעושים בדירה
דברים שחובה לעשות - אש"ל.
דברים שמצווה לעשות - מצוות, לימוד תורה.
דברים שראוי לעשות - שיחה בטלה.
דברים שאסור לעשות - דברים בזויים (פח זבל, להחליף טיטול).
גם לשיטה שאומרת שדברים בטלים לא לעשות בסוכה, שמעתי שאם זה יגרום שאדם לא יהיה בסוכה אז יצא שכרו בהפסדו...
והדעות השונות שמתוארות כאן חולקות בעיקר שיקול דעת של איזה שיקול להעדיף על מה
והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות.
מסתבר שזה לא ציטוט מדויק מחז"ל...
גוגל וג'מיני לא עזרו לי מספיק, אז אני פונה לעזרת החוכמה האנושית...
אז מה המקור לכך? (מן הסתם זהו שיבוש כלשהו של משפט אחר בחז"ל...)
יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.
בהשראת המכילתא
"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"
"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"
לספור את העומר 49 יום
עדיין גולמי אז יש הרבה מה לדייק.
בימי שובך את שבות עמך, כשעמדו על עמך ישראל צבאות ערב וביקשו להשמיד את עמך מנחלתך, ואתה ברחמיך הרבים רבת את ריבם, וירשו את עירך ירושלים עיר דוד משיחך, ואת הר ציון משכן ביתך, ואת גבול קדשך הר זה קנתה ימינך, והבאתם ונטעתם בהר נחלתך מכון לשבתך, ההר הטוב הזה. ולך עשית שם גדול וקדוש בעולמך. וקבעו יום ירושלים זה להודות ולהלל לשמך הגדול.
...ננחרו על ידי השם. הוא ידע שהם חוץ מנשיאי אפרים ויהודה יהיו המרגלים שבגללם דור המדבר לא יכנס לארץ ישראל.
האם יש כאן השגחה עליונה וחוסר בחירה חופשית? מדוע נשיאי אפרים ויהודה הוחלפו ובמקומם מונו כלב בן יפונה ויהושע בן נון ?
מאיפה הבאת את זה שהנשיאים כאן זה הנשיאים שם? המרגלים נבחרו עי משה או העם, הנשיאים כאן נבחרו עי ה' בלבד (למרות שאין ממנים פרנס על הציבור וכו כפי שמתואר במסכת ברכות איך נבחר בצלאל).
רבינו בחיי כותב שהנשיאים כאן הם הנשיאים אצל קרח, ויש אומרים שהם מתו עם העם בחטא המרגלים ולכן הם לא הנשיאים בפרשת מסעי (כך כתוב איפשהו בדעת מקרא, ואולי יש לזה עוד מקורות). אבל זה לא שהם היו המרגלים.
יש לי המון חומר על זה, מקווה שהרבה כתוב ולא שכחתי דברים... אם מעניין אותך משהו ספציפי תכתוב
אשמח לעצה, לא מצליח ללמוד תורה.
אני קם כל בוקר בחמש כדי להגיע לעבודה מוקדם, לעשות את ה 9 שעותןלחזור מספיק מוקדם למשפחה ולהיות עם הילדים.
אני מגיע בערך ב 17:00 ואז קצת עם הילדים, סידורים וכבר מגיע זמן השכבות שלוקח שעה ואני מוצא את עצמי פנוי רק ב 21:30 במקרה הטוב (אם אין קניות באותו יום) וזה לפני שישבתי לדבר עם אשתי. רוצה ללמוד אבל כבר אין כוח. ניסיתי בעבר ללכת לשיעור דף יומי ב 22:00 אבל המוח כבר לא מתפקד בשעות האלה ולא מצאתי שזה ממלא אותי. מנצל את הנסיעות ל/מהעבודה לשתיים מקרא ושיעורים באוזניות אבל מרגיש שזה ממש לא זה. אשמח לעצות, תודה
קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך,
בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה 
אין לי כמעט זמן ללמוד תורה, לומד קצת הלכה, מחפש להעמיק ושמעתי על הספרים בים דרכך וסדרת אש החסידות, יצא למישהו ללמוד אותם? יש המלצות? למי מתאים? האם שווה לכל נפש או כתוב בשפה גבוהה מידי?
תודה🙏
(לבקשת הכותב)
"עיר שביד ישראל" לעניין קריעה ומקרי בחורבנה או בבניינה?
האם צריך שממש תהיה לנו עצמאות על השטח של העיר, או מספעק אוטונומיה מוגברת כמו בימי נחמיה?
מצד אחד הב"ח אומר שבימי גדליה היה צריך לקרוע על מצפה על אף שגדליה ישב שם ושלט כאוטונומיה על ישראל שנשארו בארץ והעיר יושבה ביהודים. כי סוף סוף מקרי בשלטון בבל. (ומכאן גם שמדינת חסות של צדקיהו מקרי ביד ישראל)
מצד שני אין אוטונומית גדליה כאוטונומית נחמיה שממש היה פחה ונציב על יהודה וירושלים בירתו. לא נראה שקרעו בימי נחמיה אחרי שהחומות נבנו, וזה מקרי "עיר שביד ישראל".
לכאורה מעזרא משמע שבניין חומות העיר מקרי "ונבנתה ירושלים" גם אם אין לנו עצמאות.
אני שואל זאת, כי יש המנסים לטעון בטעות שבעצם אין לנו עצמאות בעיר העתיקה כי אנו חייבים את אישור האומות לעשות הרבה דברים בעיר העתיקה.
אז גם אם נזרום תיאורטית עם שיטתם, האם לפי זה עדיין נחשב שירושלים נבנתה בששת הימים או לא? ומה לגבי השליטה שלנו בהר הבית? נחשבת שם העיר כבנויה או חרבה? (לא מדבר על המקדש שפשיטא שנחשב בחורבנו גם אם אנו שולטים שם וצריך עקרונית לקרוע עליו, כי במקדש חורבן הבניין הוא העיקר ולא השלטון על המקום).
אני שם כאן את הסיפור הזה של חנן פורת זצ"ל על הרצי"ה (שיש לו עוד עדים רבים) ובזה בל"נ אעצור.
'המוותר ברמת שלמה יוכה בעיר העתיקה' | ערוץ 7
