האמונה ?
או המעשים ?
או שילוב ?

או שיש כאן משהו מורכב יותר שרק דתיים וחרדים מבינים בו, למשל..
רמה רוחנית של מי שיודע בתחום הזה וגם בתחום ההוא וגם סיים ללמוד את זה ואת זה ?
או הכוונה למקומות שבהם לומדים או קהילות וישובים שגרים בהם ?

הרי אמורים בעזרת ה' להיות לנו ילדים ביחד..

ואמרו חז"ל ששלושה שותפים באדם אביו אימו והקב"ה.

ברצינות - אני לא מאמין ב"להתפשר".

מבחינה רוחנית אני לא וואו לכן אני לא מצפה למישהי וואו.

רמה רוחנית זה לא דבר מדיד ולכן אין פחות או יותר אלא מה שמתאים.

לא אכפת לי גם משהי עם רמה תורנית נמוכה עם זה מה שמתאים לי.

רק שנהייה באותו ראש ונבין אחד את השני ונפעל ביחד.

מה צריך יותר מזה?

לא נעים לי כ"כ לשאול...

מה גורם לך להיות בטוחה בזה?

ההגדרה של רוחניות שונה אצלי..

מה זה אומר רוחניות אצלך? יש איזו דוגמא פשוטה שאת יכולה לתת כדי שאוכל להבין?

רוחניות היה נשמע לי במובן פשוט מילה אחרת לצדיקות חחח לכן היה ברור לי שלא לזה את מתכוונת.

תורניות זאת סתם מילה. לא מייחס לה כ"כ משמעותץ

תורניות זה מלשון 'תורה', אולי זה ידע בתורה או קיום שלה.

אמונה תמימה בה' ובתורה זה משהו שקשה לי להגדיר אותו בצורה כלשהי.

נאמנות לתורה ולרצון ה' זה נחשב אמונה תמימה?

תפילה מעומק הלב?

שברגע שאתה יודע ש'אתה תמים' אתה כבר לא תמים..

"אבא שלי היה תמים וכל החיים שלו הוא לא ידע את זה"

מי שלא זכה והוא לא תמים, מה עליו לעשות?

למה הבנים יותר תורניים? בגלל שהם קובעים עיתים לתורה?

כי אין דרך למדוד עד כמה אדם מקושר לתורה.

ולימוד תורה הוא אמצעי לדבקות/יראת שמיים/מה שלא יהיה ולכן אין מצב שרק בגלל קביעת עיתים אדם יהיה יותר מקושר לתורה.

כמו שאצל נשים התורה זה לא רק ידע ככה גם אצל גברים. 'למדן' הוא לא בהכרח יותר מקושר לתורה.

בגלל שהתורה היא בעיקר לא ידע אלא מעבר לכך - אני לא חושב שנשים פחות 'תורניות' מגברים.

לגבי התמימות,

אשאל את זה ככה -

מה היחס בין נאיביות לתמימות?

מה זה הצד החיובי של התמימות?

מה אפשר לעשות בפועל ולהיות יותר תמים?

או שזה מתנת שמיים בלבד?

העיקר שכל הנושא של עבודת ה' יהיה חשוב לו.

באיזה רמה הוא יהיה באותו רגע? יותר או פחות?

לא יודעת. מקווה שיותר, אבל עם יכולת להכיל את מי שפחות.

זה גם כל כך לא שחור לבן.

מאמינה ורוצה שיהיו חלקים בהם הוא יהיה יותר ברמה רוחנית, וחלקים שאני.

(מעניין באמת לחשוב איזה חלקים...)

שתהיה השלמה. שייווצר בסוף בית ברמה רוחנית גבוהה, לא יודעת מה בדיוק יהיה כל אחד.

החיים הם עבודה והתקדמות. העיקר שעושים אותה ביחד, בשמחה וברוגע.

בסגנון שלך הרוחני/תורני, לא יודעת איך בדיוק להסביר את זה.

אבל עובדה שאם אנחנו פוגשים מישהו אנחנו נדע להגיד 

"ואי תקשיב אני ברמה קצת יותר או פחות.. ממך/ אתה יותר דוס/פחות דוס ממני"

הקפדה על מצוות כאלו או אחרות?

שיח, נושאי דיבור של 'דוסים'?

מה זה 'אווירה'?

נראה בעיקר את מתכוונת איפה הראש של הבנאדם, על מה הוא חולם, מה מעסיק אותו ביום יום, לא?

פרקטי...

ולא התייחסת לתוכן של ההודעה הקודמתת

חוץ משמירת הלכה מה עוד פרקטי מבחינתך בעבודת ה'?...

אם זה חסד, אם זה לימוד תורה, אם זה תפילה, אם זה דרך ארץ

יש כ"כ הרבה יעדים שהם מעבר למינימום או מקסימום ההלכתי שצריך לעשות.

כל המטרות היותר שאפתניות הן יותר בד"כ מבחינת עבודת הלב 

אם זה אהבת ישראל, או אהבת הבורא, או דבקות, או עבודת המידות או על תאוות... 

טוב לבנים יש גם כמובן את העניין של להתקדם בלימוד תורה... 

עזבי אם קוראים לזה "הלכה" או לא.

מה ה' רוצה ממך?

כל שנייה הוא רוצה משהו ממך?

הוא עוזב לך לרגע?

אפילו בעניינים הפשוטים של 'דרך ארץ' - משא ומתן, קריירה, ניהול חיים - לקב"ה יש מה לומר.

לית אתר פנוי מיניה.

ברור שיש מקומות שבהם הוא יותר מתגלה - תפילה או לימוד תורה - אך הכל הכל הכל יש לו מה לומר. לא?

לא יודעת, אני לוקחת השראה מר' נתן ור' נחמן ...

לשאוף לשלמות רוחנית ולהגיע להשגות גבוהות... 

לדוגמא, אם בנאדם עובד על 'אהבת ישראל' שלו אז הוא לא יוכל שלא להביא את זה לידי ביטוי במציאות ע"י הוספת חסד בעולם.

כל משהו רוחני שלא תברי יהיה לו ביטוי במציאות.

הביטוי הזה - זה הפרקטיקה.

מעשים.

סתם לחייך לאדם זה מעשה טוב.

להחליף חיתול לתינוק.

מה המעשים הקטנים, הם לא שווים הרבה?

לא תמיד אנחנו יודעים איך להוציא רצונות גבוהים ותשוקות אל הפועל (גם אם נדבר וננסה ונחשוב.. לא תמיד גודל הרצון מופיע במעשה...)

לכן צריך להתפלל על זה.

"ודע שלא די לאדם בהשתוקקות בלב בלבד, כי צריך האדם להוציא בשפתיו כיסופיו, ועל זה נִסְדַּר סדר התפילות. כי על ידי השתוקקות בלב, נעשה נפש ונקודות בכח. וכשמוציא את תשוקתו בפיו, אזי נעשה הנפש בפועל"

"וזה בחינת: "נקודות הכסף" (שיר השירים, א), היינו שעל ידי הכיסופין נעשין הנקודות, שהם בחינת נפש, הינו שעל ידי מה שהוא נכסף ומשתוקק לדבר, אם לטוב או לרע, חס ושלום, אזי, לפי הכיסופין נעשו נקודות, ונצטיירין האותיות שבתוך הדבר שהוא נכסף,

ולפי הכיסופין וההשתוקקות של האדם, כך נצטיירין האותיות על ידי הנקודות, שהם בחינת נפש, שמקבלין על ידי הכיסופין.

אך כדי שתצא הנפש מכח אל הפועל, צריך לדבר בפה הכסופין והשתוקקות, שהוא נכסף ומשתוקק, כמו שכתוב ((שיר השירים, ה): "נפשי יצאה בדברו", שעל ידי הדבור יוצאת הנפש מכח אל הפועל, כי על ידי ההשתוקקות נתהווה הנפש בכח, ועל ידי הדבור שהוא מדבר בפיו ההשתוקקות, נגמר הנפש ויוצאה מכח אל הפועל."

אבל מתישהו אנחנו צריכים/שואפים לדעת מה אנחנו צריכים להוציא מהכח אל הפועל?

אני מבין שתפילה זה 'הוצאה מהכח אל הפועל' אבל זאת ההוצאה היחידה מהכוח אל הפועל?

אפילו בבחירת מקצוע אני רואה משהו שמאוד קשור לעבודת ה'.

סביר להניח שאדם שבוחר ללמוד משהו מסויים או לעבו במשהו מסויים.

צריך לשאול את עצמו 

זה עושה לי טוב ללמוד/לעבוד בזה. זה מקדם אותי?

זה מקדם את הסביבה? 

מישהו רואה ערך במה שאני עושה? זה משמעותי עבור מישהו?

מה לא יותר עבודת ה' מזה??

את מדברת על רצונות גבוהות ותשוקות גבוהות וזה הכי אחלה שבעולם.

אבל העולם הזה הוא גם גשמי והאדם הוא לא רק נשמה קדושה

ולכן כשיעבור היום ונשאל את עצמנו "מה עשינו היום?" זה לא יהיה בדברים רוחניים אלא בדברים היום יומיים שעושים. 

לא יודעת כאילו אני באמת מנסה לחשוב איך להוציא לפועל

אבל כן תפילה תפילה תפילה מלא תפילה.. בעיקר תפילה. והתבודדות... מלא. צריך מלא שעות.

על עצמי אני יכולה להגיד שזה קידם אותי... 

והפעולות במעשים באים באופן אוטומאטי...

המעשה הוא שלב יותר אחרון, קודם מגיע המחשבה.. לכן לדעתי לא יעזור אם תנסה לפעול במעשה מבלי שתקדים לזה מלא תפילה.

כאילו אפשר, אבל לא בהכרח שתעלה דרגה... אולי תוסיף עוד מצוות אבל לא בהכרח שתזדכך יותר..

טוב, לא סגורה שאני כזה בטוחה במה שאומרת חח

אבל סגורה על זה שצריך הרבה תפילה. לגבי המעשה... זאת שאלה באמת

תפילה ומעשים.

תמיד ממשיכים גם וגם.

אנחנו לא נשמה מופשטת, אנחנו לא מלאכים ולכן חלק מהמעשים שלנו לא נובעים מטהרה הכי גדולה הם עדיין חשובים ועדיין צריך להמשיך איתם. 

גם אם הם לא הכי מדוייקים הם עושים משהו. הם משמעותיים.

פשוט קשה לי שנשמע לי שאת מקשר את עבודת ה' רק לדברים עליונים (תפילה וכולי) וכאילו כל שאר הדברים אין בהם חשיבה משמעותית של עבודת ה'. זה באסה.

(לפי מה שאני שומע, יכול להיות מאוד שאני לא שומע נכון)

כי לא מצליחה כל כך לראות איך זה מתבטא בעולם המעשה....

אולי עבודת המידות...אבל חוץ מזה .. מה עוד יש?

הוא לא חושב על זה שהוא יכול להטיב לסביבה?

מה יותר גדול מלהטיב לסביבה שאדם חי בה?

אבל בסדר, אין בזה גם יותר מדיי מה לעשות..

כאילו זה חלק מהאישיות אני חושבת.. שתמיד להיטיב ולהיות נעים ורגיש וכו' וכו'

אבל זה לא עכשיו איזה מאמץ מיוחד

לעשות תואר 3/4 שנים זה לא מאמץ מיוחד?

לעבוד במקום מסויים שנים יום אחר יום זה לא מאמץ מיוחד?

להטיב לסביבה זה לא סתם 'להיות סבבה עם כולם' אלא לתת מעצמך הכי הרבה שאתה יכול איפה שאתה יכול למי שאתה יכול לתת לו.

זה עדיין לא משהו שמבטא את השאיפות הרוחניות שלי...

לא יודעת, אולי אני טועה

מה שלא נגיד תמיד לא יצליח למלא אותם

"אין אדם מת וחצי תאוותו בידו"

את צודקת בזה שזה לא מבטא את השאיפות שלך.

זה נשמע כאילו זה הכל או כלום אצלך..

האלטרנטיבה היחידה שנשארה זה להיות מלאך, לא?

נכון, או הכל או כלום...

או להיות קדוש צדיק עליון.. או ... 

שאמרו בשם הרב קוק שמי שרוצה להיות צדיק גמור לא מוכן להיות בעל תשובה. (לא בטוחה שזה ציטוט מדוייק )

סתם, נראה לי שהגזמתי קצת...

זה לא בדיוק הכל או כלום.

זה פשוט שיש נקודה שהלב כל הזמן בוער אליה ואם היא לא תתממש אין מרגוע כביכול...

ברור שזה לא כל הזמן. והאמת רוב הזמן כן חיים בנחת... 

(תלוי תקופות..)

החשיבה של "הכל או כלום" נובעת מתוך תפיסה שהעיקר בעבודת ה' זה מבחן התוצאה.

העיקר בעבודת ה' זה הדרך.

הקב"ה לא מסתכל במבחן התוצאה אלא בדרך.

אם אדם התחיל את חייו נקודה X וסיים אותם נקודה Y זה דבר גדול.

אם אדם התחיל את חייו בנקודה X וסיים אותם בנקודה X זה לא כ"כ משמעותי.

לא משנה כמה X שווה..

אז אולי לא הכל או כלום... 

אבל הרצונות שם. 

יש רצון שלא מתממש...

אפשר לפחות לממש אותו קצת

וככל שהזמן עובר עם ממשיכים יותר לממש אותו ואח"כ יותר ואח"כ יותר וכו'

מה צריך יותר מזה?

קיצר שעה מאוחרת חח

אחרת סתם באתי לעולם ;)

צריך להיות עקשניים קיצר!

להיות בעקשנים לא להיות עקשנים אלא לזרום ;)

יחסית חח

שתזכי להארת פנים בכל העניינים בזכות זה

ואני מכירה כמה כאלה.

יש לי מישהי בעבודה עם מלא קעקועים, שיער כחול חח  אבל אמרתי לה שהיא נראית מבית דתי

ואז התברר שהיא באמת באה מבית דתי.

כי לא משנה כמה שכיבכול היא קצת שמה על עצמה קעקועים וטיפה מקללת פה ושם

עדיין משהו בפנים נשאר עדין ורך וטהור כזה. קשה להסביר... 

אבל מעניין שלא אצל כולם זה ככה...

ואז גם פשוטי העם יוכלו להבין מה זה רמה רוחנית.

נניח -
רמה רוחנית סבבה - הבחור שלנו הוא ככה וככה וככה.
רמה רוחנית די מכובדת - הבחור בנוסף הוא גם ככה וככה..
רמה רוחנית גבוהה - הכל פלוס + כשהוא הולך, העננים זזים בקצב שלו. כשהוא עוצר. הם נעצרים.

 

כמו תעודת בגרות.

לכן ההשגיות בו הוא לא דבר שניתן למדוד ע"פ קרטריונים מסויימים.

זה לא דבר שאפשר לאבחן בכמות.

אי אפשר לבנות סולם מדרגות ברור, ובכל זאת, אפשר יש איזה שהוא מדרג, אובייקטיבי למחצה וסובייקטיבי למחצה, בדברים האלה.

אין דרך מדויקת לדירוג רמה רוחנית.
יש משנה בהוריות (פרק ג) שמביאה איזשהו דירוג למקרה שיש משאבים תזונתיים מוגבלים, למשל, כהן קודם ללוי, אבל, גם שמה יש 'ג'וקר' ש'טורף את הקלפים' - תלמיד חכם, ולך תקבע מי יותר תלמיד חכם...
אז יש מקרי קיצון עם הבדלים ברורים, אבל לרוב זו לא מתמטיקה...
יש סימפטומים שיכולים אולי לתת כיוון,
נגיד, אם כל ציפור שעוברת מעל מישהו שלומד תורה מיד נשרפת, או שמישהו מתנבא פתאום, אז סביר להניח שיש שם משהו מיוחד
בכל אופן, כמובן שיש עניין לחיות לצד מישהו בעל רמה רוחנית גבוהה, אבל הכי חשוב לענייננו, אני חושב, זו רמה רוחנית *מתאימה*, שיהיה מישהו שיהיה נחמד לחיות לצידו גם בפן הזה

אז מה הכוונה?

איך זה מתבטא בפועל????

היא מילה באוויר ;)

תגדירי מראש למה את מתכוונת ואז תשאלי חח

מבחינתי, אם אשתי תהיה במדרגה רוחנית יותר ממני אני אשמח.

בתנאי שאני אצליח להתחבר למדרגה הרוחנית הזאת מבחינה ערכית, מהמקום ומנקודת הזמן הנוכחית בה אני נמצא

(אז דרגות עליונות של פרישות.. כרגע פחות מתחבר אליי, למרות שבודאי זה מראה על מדרגות עליונות חשובות)

– בנוגע ללבוש אל תלבש משהו שלא היית לובש ביום־יום.

– בנוגע למה כן זה תלוי בבחורה ובנישה שלה יש כאלה שאוהבות לוק גלופות בלנדסטון ג'ינס יש כאלה שאוהבות יותר סולידי.

– לפיכך אם נפל הכותל האבנים והמקום של שניהם.

– לפיכך יש שתי גישות אפשריות, אחת פשוט תביא את עצמך השנייה תביא משהו נייטרלי סולידי לא שלוחי לא מאיים. אבל באמת נראה לי שאין בזה נכון או לא־נכון.

– בהחלט תבחר משהו נוח שלא יהיה לך חם או שתצטרך להתגרד כל־הזמן.

– לגבי מיקום קח אותה לציון ריש לקיש המקום הכי נידח במדינה כנראה.

– או לסרט טוב (הייתי ממליץ על "שואה" אבל תפנו לפחות תשע וחצי שעות)

סתם מה שאני הייתי מציע לך זה מקום נייטרלי שבו לשניכם יש אפשרות לבטא את עצמכם ולהתרכז אחד בשני. נניח בית קפה מסעדה קלילה טיילת פיקניק פארק יפה. שיהיה נוח לשבת וקצת להסתובב (אבל לא יותר מדי כי זה לא הכי נוח לדבר ולהתרכז בהליכה).

– לגבי טלפונים אני לא יודע מה זה אם אני צריך משהו ממישהו אני שולח לו מכתב בדואר.

– לגבי אוטובוסים נראה לי מספיק ללוות אותה לתחנה ודי מה עכשיו תשבו/תעמדו awkwardly חצי שעה באיזו תחנה כשיש שם אנשים (וגם אם אין).

תרומות בביט

אל תבוא עם חולצת גלופה בדייטים ראשונים גם לא בחול המועד, תבוא מכובד יחסית.

מיקום- עדיף בחוץ (במיוחד אם זה פעם ראשונה שלך) כדאי ליד מקלט אבל.

תלווה אותה לתחנה ולגבי לחכות תציע ואם היא תסרב אז לא צריך.

כדאי שתשתף אותה שזה פגישה ראשונה שלך, זה יוריד ממך מתח והיא תהיה פחות שיפוטית אם תעשה טעויות (:

בהצלחה!

וכדאי להביא שתייה.

בקבוקים נפרדים.

פשוט להביא את הגרסה הטובה ביותר של עצמך

ושיהיה בהצלחה🙌

אם יש עוד טיפים להוריד לחץ וכו' יתקבלו ביותר משמחה

ולגבי אותו הערב/יום אחרי - הבנתי שנהוג לשלוח הודעה/להתקשר לגבי הפעם הבאה או משהו כזה

מישהו יכול לפרט?😅

תזכור שגם היא לחוצה כי לא רק אתה נבחן אלא גם היא.(:

וה' מזווג זיווגים תשליך עליו, תכניס לך לראש שאתה בסה"כ עושה את ההשתדלות שה' ציווה עליך. אתה עושה מצווה. עם אפילו קצת מסירות נפש. וזהו תשליך לה'.

וזה מרגיע כי כרגע גם לא מצופה שתדע מי זאת אלא פשוט תכירו

עדיין אין מחוייבות משמעותית שתגרום ללחץ.

המחוייבות היא בעיקר לכבד ולבוא בטוב ;)

ויש אווירה של מתח שהיא מאוד טבעית, כי לא יודעים ב"ה מה קורה במחשבות של כל אחד. וגם לורח זמן לעכל, לא לנסות בכוח להגיד ישר שמתאים או שלא מתאים אלא לתת זמן. גם זמן אחרי הדייט לעכל, איך אתה מרגיש ומה אתה חושב.

לגבי ההודעה/טלפון יום אחרי - תחשוב שאתה בצד שלה, במידה והלך טוב - אתה תרצה להיות באוויר ולא לדעת לאיפה זה הולך? כמובן שלא.

בעיני, יותר הגיוני לשלוח הודעה לפני בשלב הזה כדי לרכך את העניין. עדיין יכולה להיות התרגשות.

להביא כיבוד (בקבוק שתיה- חדש כמובן, וחבילת עוגיות)

לגבי ליווי להציע ולראות מה אומרת

לגבי מיקום - לדעתי בפגישה ראשונה לרוב נוח בחוץ. אני כבר רגילה שלרוב לפני דייט ראשון בחור שאת אותי איפה נוח לי  להיפגש.

למחרת לשלוח הודעה מתי נוח לדבר ואז לפי השעה שתגיד להתקשר.

בהצלחה!

בעיקרון ממש ניסיתי לקבוע לאחרי פסח אבל לצערי לא התאפשר

מנסים לעבוד עם מה שיש לנו

היה נחמד ואתם רוצים להמשיך

השיחה לפני הפגישה מטרתה לקבוע יום וזמן לפגישה 

בדרך כלל אנשים אוהבים שמתעניינים בהם, בקטע אנושי פשוט שלהתעניין כי עומד מולי בנאדם.. כמו גם כחלק מההיכרות.

לגלות ולעורר סקרנות זה דבר טוב. 

משפחה תחביבים חתולים היפואלרגניים

לא חולצות גלופה לפני דייט רביעי

בפסח להביא שתיה בקבוק חדש וכוסות חדפ

להציע ליווי

היכרות טבעית ולא ראיון

תהיה נעים ואכפתי כמובן לא הצגה אלא שככה כל אדם צריך להיות...

אני בעד הכלל שאומר שאין כללים אפשר לזרום רק לא לעשות דברים משונים...

משונה זה הרבה פעמים לא רק המעשה אלא האופן שבו הוא נעשה...

והעיקר ליהנות...זה עיקר העניין בפעמים הראשונות ליצור חיבור, נעימות בצורה הכי פשוטה...

ואפשר גם לדבר על דברים רציניים אבל הכל לפי הענין זה גם חלק מהנעימות...

בהצלחה צדיק!

תזכור שאתה בא לפגוש מישהי נחמדה ככה"נ, שלחוצה יותר ממך. תחשוב על לייצר לה חוויה נעימה.

אם אתה כבר בזה, תנסה לנתב את ה"יראה" ליראת הרוממות מהמעמד, בדיקה של התאמה לבניית בית בישראל, זה מרגש.

קודם כל, בהצלחה רבה!

תתחיל מתפילה. ככה פשוט. שב במקום שקט ותגיד לאבא שאתה רוצה להקים לכבודו בית, שאתה מכיר בכך שאתה לא יכול לבד ואתה מבקש ממנו עזרה. ספר לו מה חשוב לך, ספר את הפחדים והחששות, שתף בחוסר הוודאות.

מלבד החשיבות העצומה של תפילה, אמונה וביטחון, זה יוצר סדר, מה אני יודע, מה אני בטוח ובמה אני מהסס.

אתה גם יכול לשבת ולכתוב את הדברים.

ועכשיו לעולם הפגישות.

תחשוב על זה. יש מישהי, נשמה, שאתה אוהב, משתוקק. 

מתחיל מהתחלה.

כמה מחשבות ודברים שעזרו לי

קודם כל, בהצלחה רבה!

תתחיל מתפילה. ככה פשוט. שב במקום שקט ותגיד לאבא שאתה רוצה להקים לכבודו בית, שאתה מכיר בכך שאתה לא יכול לבד ואתה מבקש ממנו עזרה. ספר לו מה חשוב לך, ספר את הפחדים והחששות, שתף בחוסר הוודאות. תבקש שיעזור לך שלא תבייש ולא תתבייש, לא תפגע ולא תיפגע. שיעזור לך לעשות סדר בראש.

מלבד החשיבות העצומה של תפילה, אמונה וביטחון, זה יוצר סדר, מה אני יודע, מה אני בטוח ובמה אני מהסס.

אתה גם יכול לשבת ולכתוב את הדברים.

ועכשיו לעולם הפגישות.

תחשוב על זה. יש מישהי, נשמה, שאתה אוהב, משתוקק. זה החצי הראשון שלך. אתה מכיר אותה מעולה אבל אתה לא יודע באיזה גוף היא, לא מכיר את התכונות הארציות שלה, וייתכן שזה לוקח זמן.

אז מה אתה עושה?

כמו שאמרו חכמים.

אתה מחפש את אבידתך.

מנסה לשחזר את הקשר הנשמתי לקשר בין גופים הנושאים את הנשמות בעולם הזה ומגלים אותן.

אתה לא מגיע לדייט ראשון מתוך מחשב 'אולי זו אשתי', ואז לחוץ כל הזמן לא לעשות טעויות. אתה מגיע להכיר בת ישראל נחמדה (פתאום הרבנים מרשים חברה). כמובן שהמטרה היא למצוא את אשתך, אבל תקליל את הלחץ, תבוא להכיר, אם לא יועיל-לא יזיק, לפחות בפגישות ראשונות.

ועכשיו מבחינה טכנית.

קודם כל, אין בזה תורה מסיני. תהיה אתה, מקווה שאתה אדם טוב...

בטלפון לפני אתה מציג את עצמך (היא יודעת שאתה צריך להתקשר), מוודא שנוח לה לדבר כרגע (כן, רגישות ותשומת לב זה תמיד חשוב, גם מחוץ לעולם הדייטים) מתאמים שעה ומקום, מתי נוח לה, איפה נח לה, כדאי לחשוב מראש על מקומות בסביבתה (לא רחוק מידי מהבית, אבל גם לא איפה שכל החברות שלה), אפשר להתייעץ עם חברים, אם היא לא תציע (מה שכנראה יקרה) תשאל אם פה מתאים או שם מתאים. תחשוב על מקומות שיהיו נוחים, שירותים בסביבה, מקלט קרוב, מקום פרטי *יחסית* לשבת, ומתאים למזג האוויר בשעת הפגישה. אם זה בסגנון שלכם-בית קפה וכדומה גם מתאים לחלק מהאנשים.

על הדייט עצמו. כמובן שיש פחדים. איך אני מעביר שעה וחצי-שעתיים עם מישהו שאני לא מכיר, ועוד בחורה?

אז ככה.

היא לא נושכת.

אמירה פופוליסטית מאד.

אני יודע.

אבל שמעת עליה דברים טובים בבירורים. כנראה שהיא נחמדה סך הכל.

כנראה שלא תראה את כל הנחמדות שסיפרו לך עליה מייד. לוקח זמן להיפתח.

אתה פוגש אותה, פונה אליה, מוודא שזו היא ומציג את עצמך (לאשר לה שזה אתה). כדי למנוע אי נעימויות ולתת לשניכם ביטחון שאתם לא מייצרים עכשיו פאדיחה שתסופר שנים קדימה/סיפור רומנטי על זוג שנפגש בטעות. אני מכיר כמה כאלה, זה מספיק.

אתה מספר על עצמך ומתעניין בה. טכני, איפה גדלת ומה עשית, מסלול החיים, ישיבה, צבא לא להתחיל מור"קים מהצבא אם זו לא כל ישותך. לו"ז כללי, משפחה, קצת על ההורים, קצת על האחים (אצל דוסים עם 4,000 אחים לכל אחד כבר העברת מלא זמן). מה מוביל אותך בחיים (אידאלים, לא שיעור באורות הקודש ג', נקודות שחשובות לך), תכניות לשנים הקרובות (ישיבה/צבא/לימודים/עבודה בחנות כפתורים) מה אתה רוצה לעשות בחיים (אפילו כיוון. אם יש). נושאים נוספים, עבודה, לימודים, סביבה חברתית, משפחה מורחבת, תחביבים, טיולים ושאר ירקות, מסגרות, מעשים ועניינים.

היא מדברת על החיים שלה. תהיה קשוב, אבל תוך כדי 'ומתוך כך' אתה יכול למצוא נושאי שיחה נוספים. כמובן, בלי לחתוך אותה.

תן גם לה לשאול שאלות כמובן.

כמובן הכל בצורה מתעניינת. אתה סקרן להכיר אותה, הרי שמעת כל כך הרבה טוב עליה מהחברה שבמשך רבע שעה סיפרה כמה היא כך וכך, ואתה רוצה להכיר את זומשכל זה סופר עליה, נשמע שהיא אדם טוב.

אתה לא חייב לעבור על כל הנושאים, פשוט לשוחח, להכיר את האדם שמולך.

זו אינה שיחת שיווק. אתה לא עסוק בלמכור את עצמך, אז אתה לא מתחיל לספר כמה אתה מוצלח בלהקפיץ בקבוק זכוכית 748 מ"ל על האוזן או שאר עניינים, בדיוק כמו שהיא לא מנסה למכור את עצמה תמורת שלשה גמלים.

זה גם לא מבחן או ראיון עבודה. אתה לא בודק אם היא מספקת.את הצרכים שלך/יודעת.לבדל קוסקוס בדיוק כמו אמא. אין שיפוטיות. באת לשמוע ולהתעניין, וכן לתת לה לשמוע עליך ולהתעניין בך.

פשוט מדברים ומכירים.

במהלך הפגישה אתה לא עסוק במחשבות 'מתאימה/לא מתאימה'. אתה פשוט מכיר בן אדם. תחשוב שנתקעתם יחד באוטובוס מאילת לקרית שמונה.

יהיה לזה זמן אחרי הפגישה.

ראיתי פה בעבר (אולי כשהייתי במצבך) שמישהו הגדיר את נושא הלבוש כ'מכובד לא חגיגי שלך' ואהבתי את ההגדרה. בחול המועד אפשר קצת יותר חגיגי, לא נראה לי גלופה אם זו אינה כל ישותך.

במהלך הדיבורים תפתח את הבקבוק שהבאת איתך (חדש כמובן), תמזוג לכוסוץ חד"פ בשביל שניכם. היא לא תעשה את זה לבד. היא גם לא תאכל מהעוגיות אם לא תפתח ותאכל בעצמך (וכולי האי ואולי). אתה לא בארוחת צהריים.

לגבי פסח, יש פה נקודה עדינה אם מה אוכלים, שים לב שאתה מביא משהו שהיא לא תגיד עליו (או תשתוק עליו) 'המנהג שלנו לא לאכול קטניות/לפתית/שרויה/עגבניות לא מקולפות/כשרות פלונית או אלמונית בפסח. משהו עם בד"צ עד"ח כנראה יהיה בסדר)

תזכור שהיא גם לחוצה. כתבו פה למעלה שהיא לחוצה יוצר ממך. אם זו לא פעם ראשונה/שנייה שלה לא בטוח, אבל בכל מקרה היא לחוצה, מתביישת כנראה, תהיה עדין וקשוב לצרכים שלה. אם אתם בחוץ והיא רוצה להיכנס לקניון לדוגמא, ייתכן וקר לה/היא צריכה שירותים. תשומת לב. זה לא הזמן להיות 'סייר' וללכת כל הדייט, או לרוץ מרתון. בקצב שלה.

כשאתה רוצה לסיים אתה מציע לה להתקדם לכיוון תחנת האטובוס/הרכב וכדומה, ומתחילים ללכת. אתה יכול להציע לה לחכות איתה לאוטובוס, זה לא קריטי, כל עוד אתה לא זורק אותה באיזה חור או באמצע הלילה.

אפשר לסכם לפני שנפרדים 'אז נדבר מחר בבוקר?', אם זה היה בבוקר אז אפשר גם בערב, אבל לפעמים לא יזיק לישון על זה לילה. אפשר גם לסיים בסתם 'אז נדבר' ובבוקר לשלוח לה הודעה מתי נוח לה לדבר. בכל מקרה, לא למרוח. בטח לא להיעלם. תחשוב עליה. היא מצפה לתשובה. היא במתח. כמוך, היא מפחדת מהטלפון הזה אבל רוצה להיות אחריו.

אתה לא מתקשר כשאתה מתלבט אם אתה רוצה להיפגש שוב. זה לא אומר שאתה לא מתקשר, ממש לא, אלא שאתה מחליט. אתה לא צריך להחליט שזו אשתך, אלא שאתה סקרן להיפגש שוב. זה הכל.

לא הצלחת להחליט? צריך עוד קצת זמן? אין בעיה. תעדכן אותה. אתה לא משאיר אותה באוויר, מתנדנדת כעלה ניסף, כעגונה באלמנות חיות. כן, הדימוי הזה רציני. היא תקועה, לא יודעת מה לעשות עם עצמה, היא תפוסה, לא יודעת מה לעשות עם הרגשות שלה, עיכוב כזה הוא ממש עינוי הדין. מי שלא מבין את זה שלא יתחיל לצאת בכלל.

קולמוסים ומקלדות רבות כבר נשברו על השאלה מה עושים אם מתלבטים, אני לא רוצה להיכנס לדיון. אומר רק שדעתי האישית היא שאם לא הרגשת סיבה מוחלטת לא להמשיך (התברר בפגישה שהיא חרשת-עיוורת-אילמת-טטרנית וגידמת ב4 גפיים וראש, או פחות מזה, מה שאתה מרגיש), שווה לתת צ'אנס נוסף. קח בחשבון שבהתחלה יש ביישנות וקשה להביא את עצמך (בדיוק כמו שלך קשה, ויותר מזה לבנות ישראל הצנועות, שביישניות הן. גם אם החברה אמרה שהיא לא ביישנית, לפגוש גבר זר זה שונה).

יש שיחלקו עלי, רבים עם נסיון רב (זה ייתרון? לא נכנס). מה נראה לך. בסוף לפגישה אתה צריך להגיע לא מתוך אילוץ כמי שנגזר גורלו, אלא מתוך רצון. רק כך אפשר להתקדם.

בשיחה, כמו בשיחה הראשונה, תוודא שנוח לה לדבר עכשיו (גם אם תיאמתם מראש שעה. אולי אחותה/חברתה לידה עכשיו). תשאל בקצרה מה שלומה ותעבור לעניין שלשמו הכנסתם- לומר שהיה לך טוב/נחמד/מה שהיה לך, ואתה תשמח/כמהה/רוצה/לא רוצה בשום אופן להיפגש שוב, וכמובן לשאול מה היא חושבת.

אם אתה לא רוצה, אתה לא צריך להביא לה שהפזילה שלה מפריעה לך או שהפריע לך שהיא לעסה מסטיק כל הפגישה. פשוט לא הרגיש לך מתאים. אם זה משהו שאתה חושב שהיא יכולה לשפר וכדאי שתיזהר ממנו כשתפגש עם בחורים אחרים, אתה יכול להעביר לה בעדינות מסר דרך השדכן.

אם לא מתאים לה, היא לא חייבת לך הסברים, אם זה לא היה קשר חזק וארוך. פשוט לא, לא צריך להיפגע מזה.

כמובן, אם נגמר, אתה לא זורק וממשיך. אתה מקדיש רגע וחושב לאיזה חבר היא יכולה להתאים. אולי עוד יצא משהו מהפגישה שלכם. לא, זו לא פאדיחה. זו מצווה גדולה.

אם היא אתם מעוניינים להיפגש שוב, אתם צריכים לסכם שוב על זמן ומקום, לדבר ולדבר, מצטרף נושא שיחה חשוב- מה איך היה לה ביום/יומיים/שלשה מאז הפגישה הקודמת.

ודו"ק ואכמ"ל.

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.

זה זמני

בשם הבחורה

ב. אינם באים בחשבון

ג. אני מלטף כל חתול שנקרה בדרכי

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).

הניסוח אכן די פוגע...

ניסיון אישי: אני הייתי גרושה בלי ילדים ומתמודדת OCD (הפרעה טורדנית כפייתית, כיף חיים)

את הגירושין כמובן אסור להסתיר וגם אי אפשר (ב"ה המשכתי ללכת עם מטפחת גם אחרי הגט)

והאוסידי היה ידוע לשדכן.

הציע לי בחור שמתאים לזה ויודע להקשיב ולהכיל

ב"ה אוטוטו חוגגים 8 שנים ו2 ילדים.

לאחרונה נפתחה קבוצה של מתמודדי נפש דתיים, אני בין המנהלות, אז אפשר לפנות אליי.