האמונה ?
או המעשים ?
או שילוב ?

או שיש כאן משהו מורכב יותר שרק דתיים וחרדים מבינים בו, למשל..
רמה רוחנית של מי שיודע בתחום הזה וגם בתחום ההוא וגם סיים ללמוד את זה ואת זה ?
או הכוונה למקומות שבהם לומדים או קהילות וישובים שגרים בהם ?

הרי אמורים בעזרת ה' להיות לנו ילדים ביחד..

ואמרו חז"ל ששלושה שותפים באדם אביו אימו והקב"ה.

ברצינות - אני לא מאמין ב"להתפשר".

מבחינה רוחנית אני לא וואו לכן אני לא מצפה למישהי וואו.

רמה רוחנית זה לא דבר מדיד ולכן אין פחות או יותר אלא מה שמתאים.

לא אכפת לי גם משהי עם רמה תורנית נמוכה עם זה מה שמתאים לי.

רק שנהייה באותו ראש ונבין אחד את השני ונפעל ביחד.

מה צריך יותר מזה?

לא נעים לי כ"כ לשאול...

מה גורם לך להיות בטוחה בזה?

ההגדרה של רוחניות שונה אצלי..

מה זה אומר רוחניות אצלך? יש איזו דוגמא פשוטה שאת יכולה לתת כדי שאוכל להבין?

רוחניות היה נשמע לי במובן פשוט מילה אחרת לצדיקות חחח לכן היה ברור לי שלא לזה את מתכוונת.

תורניות זאת סתם מילה. לא מייחס לה כ"כ משמעותץ

תורניות זה מלשון 'תורה', אולי זה ידע בתורה או קיום שלה.

אמונה תמימה בה' ובתורה זה משהו שקשה לי להגדיר אותו בצורה כלשהי.

נאמנות לתורה ולרצון ה' זה נחשב אמונה תמימה?

תפילה מעומק הלב?

שברגע שאתה יודע ש'אתה תמים' אתה כבר לא תמים..

"אבא שלי היה תמים וכל החיים שלו הוא לא ידע את זה"

מי שלא זכה והוא לא תמים, מה עליו לעשות?

למה הבנים יותר תורניים? בגלל שהם קובעים עיתים לתורה?

כי אין דרך למדוד עד כמה אדם מקושר לתורה.

ולימוד תורה הוא אמצעי לדבקות/יראת שמיים/מה שלא יהיה ולכן אין מצב שרק בגלל קביעת עיתים אדם יהיה יותר מקושר לתורה.

כמו שאצל נשים התורה זה לא רק ידע ככה גם אצל גברים. 'למדן' הוא לא בהכרח יותר מקושר לתורה.

בגלל שהתורה היא בעיקר לא ידע אלא מעבר לכך - אני לא חושב שנשים פחות 'תורניות' מגברים.

לגבי התמימות,

אשאל את זה ככה -

מה היחס בין נאיביות לתמימות?

מה זה הצד החיובי של התמימות?

מה אפשר לעשות בפועל ולהיות יותר תמים?

או שזה מתנת שמיים בלבד?

העיקר שכל הנושא של עבודת ה' יהיה חשוב לו.

באיזה רמה הוא יהיה באותו רגע? יותר או פחות?

לא יודעת. מקווה שיותר, אבל עם יכולת להכיל את מי שפחות.

זה גם כל כך לא שחור לבן.

מאמינה ורוצה שיהיו חלקים בהם הוא יהיה יותר ברמה רוחנית, וחלקים שאני.

(מעניין באמת לחשוב איזה חלקים...)

שתהיה השלמה. שייווצר בסוף בית ברמה רוחנית גבוהה, לא יודעת מה בדיוק יהיה כל אחד.

החיים הם עבודה והתקדמות. העיקר שעושים אותה ביחד, בשמחה וברוגע.

בסגנון שלך הרוחני/תורני, לא יודעת איך בדיוק להסביר את זה.

אבל עובדה שאם אנחנו פוגשים מישהו אנחנו נדע להגיד 

"ואי תקשיב אני ברמה קצת יותר או פחות.. ממך/ אתה יותר דוס/פחות דוס ממני"

הקפדה על מצוות כאלו או אחרות?

שיח, נושאי דיבור של 'דוסים'?

מה זה 'אווירה'?

נראה בעיקר את מתכוונת איפה הראש של הבנאדם, על מה הוא חולם, מה מעסיק אותו ביום יום, לא?

פרקטי...

ולא התייחסת לתוכן של ההודעה הקודמתת

חוץ משמירת הלכה מה עוד פרקטי מבחינתך בעבודת ה'?...

אם זה חסד, אם זה לימוד תורה, אם זה תפילה, אם זה דרך ארץ

יש כ"כ הרבה יעדים שהם מעבר למינימום או מקסימום ההלכתי שצריך לעשות.

כל המטרות היותר שאפתניות הן יותר בד"כ מבחינת עבודת הלב 

אם זה אהבת ישראל, או אהבת הבורא, או דבקות, או עבודת המידות או על תאוות... 

טוב לבנים יש גם כמובן את העניין של להתקדם בלימוד תורה... 

עזבי אם קוראים לזה "הלכה" או לא.

מה ה' רוצה ממך?

כל שנייה הוא רוצה משהו ממך?

הוא עוזב לך לרגע?

אפילו בעניינים הפשוטים של 'דרך ארץ' - משא ומתן, קריירה, ניהול חיים - לקב"ה יש מה לומר.

לית אתר פנוי מיניה.

ברור שיש מקומות שבהם הוא יותר מתגלה - תפילה או לימוד תורה - אך הכל הכל הכל יש לו מה לומר. לא?

לא יודעת, אני לוקחת השראה מר' נתן ור' נחמן ...

לשאוף לשלמות רוחנית ולהגיע להשגות גבוהות... 

לדוגמא, אם בנאדם עובד על 'אהבת ישראל' שלו אז הוא לא יוכל שלא להביא את זה לידי ביטוי במציאות ע"י הוספת חסד בעולם.

כל משהו רוחני שלא תברי יהיה לו ביטוי במציאות.

הביטוי הזה - זה הפרקטיקה.

מעשים.

סתם לחייך לאדם זה מעשה טוב.

להחליף חיתול לתינוק.

מה המעשים הקטנים, הם לא שווים הרבה?

לא תמיד אנחנו יודעים איך להוציא רצונות גבוהים ותשוקות אל הפועל (גם אם נדבר וננסה ונחשוב.. לא תמיד גודל הרצון מופיע במעשה...)

לכן צריך להתפלל על זה.

"ודע שלא די לאדם בהשתוקקות בלב בלבד, כי צריך האדם להוציא בשפתיו כיסופיו, ועל זה נִסְדַּר סדר התפילות. כי על ידי השתוקקות בלב, נעשה נפש ונקודות בכח. וכשמוציא את תשוקתו בפיו, אזי נעשה הנפש בפועל"

"וזה בחינת: "נקודות הכסף" (שיר השירים, א), היינו שעל ידי הכיסופין נעשין הנקודות, שהם בחינת נפש, הינו שעל ידי מה שהוא נכסף ומשתוקק לדבר, אם לטוב או לרע, חס ושלום, אזי, לפי הכיסופין נעשו נקודות, ונצטיירין האותיות שבתוך הדבר שהוא נכסף,

ולפי הכיסופין וההשתוקקות של האדם, כך נצטיירין האותיות על ידי הנקודות, שהם בחינת נפש, שמקבלין על ידי הכיסופין.

אך כדי שתצא הנפש מכח אל הפועל, צריך לדבר בפה הכסופין והשתוקקות, שהוא נכסף ומשתוקק, כמו שכתוב ((שיר השירים, ה): "נפשי יצאה בדברו", שעל ידי הדבור יוצאת הנפש מכח אל הפועל, כי על ידי ההשתוקקות נתהווה הנפש בכח, ועל ידי הדבור שהוא מדבר בפיו ההשתוקקות, נגמר הנפש ויוצאה מכח אל הפועל."

אבל מתישהו אנחנו צריכים/שואפים לדעת מה אנחנו צריכים להוציא מהכח אל הפועל?

אני מבין שתפילה זה 'הוצאה מהכח אל הפועל' אבל זאת ההוצאה היחידה מהכוח אל הפועל?

אפילו בבחירת מקצוע אני רואה משהו שמאוד קשור לעבודת ה'.

סביר להניח שאדם שבוחר ללמוד משהו מסויים או לעבו במשהו מסויים.

צריך לשאול את עצמו 

זה עושה לי טוב ללמוד/לעבוד בזה. זה מקדם אותי?

זה מקדם את הסביבה? 

מישהו רואה ערך במה שאני עושה? זה משמעותי עבור מישהו?

מה לא יותר עבודת ה' מזה??

את מדברת על רצונות גבוהות ותשוקות גבוהות וזה הכי אחלה שבעולם.

אבל העולם הזה הוא גם גשמי והאדם הוא לא רק נשמה קדושה

ולכן כשיעבור היום ונשאל את עצמנו "מה עשינו היום?" זה לא יהיה בדברים רוחניים אלא בדברים היום יומיים שעושים. 

לא יודעת כאילו אני באמת מנסה לחשוב איך להוציא לפועל

אבל כן תפילה תפילה תפילה מלא תפילה.. בעיקר תפילה. והתבודדות... מלא. צריך מלא שעות.

על עצמי אני יכולה להגיד שזה קידם אותי... 

והפעולות במעשים באים באופן אוטומאטי...

המעשה הוא שלב יותר אחרון, קודם מגיע המחשבה.. לכן לדעתי לא יעזור אם תנסה לפעול במעשה מבלי שתקדים לזה מלא תפילה.

כאילו אפשר, אבל לא בהכרח שתעלה דרגה... אולי תוסיף עוד מצוות אבל לא בהכרח שתזדכך יותר..

טוב, לא סגורה שאני כזה בטוחה במה שאומרת חח

אבל סגורה על זה שצריך הרבה תפילה. לגבי המעשה... זאת שאלה באמת

תפילה ומעשים.

תמיד ממשיכים גם וגם.

אנחנו לא נשמה מופשטת, אנחנו לא מלאכים ולכן חלק מהמעשים שלנו לא נובעים מטהרה הכי גדולה הם עדיין חשובים ועדיין צריך להמשיך איתם. 

גם אם הם לא הכי מדוייקים הם עושים משהו. הם משמעותיים.

פשוט קשה לי שנשמע לי שאת מקשר את עבודת ה' רק לדברים עליונים (תפילה וכולי) וכאילו כל שאר הדברים אין בהם חשיבה משמעותית של עבודת ה'. זה באסה.

(לפי מה שאני שומע, יכול להיות מאוד שאני לא שומע נכון)

כי לא מצליחה כל כך לראות איך זה מתבטא בעולם המעשה....

אולי עבודת המידות...אבל חוץ מזה .. מה עוד יש?

הוא לא חושב על זה שהוא יכול להטיב לסביבה?

מה יותר גדול מלהטיב לסביבה שאדם חי בה?

אבל בסדר, אין בזה גם יותר מדיי מה לעשות..

כאילו זה חלק מהאישיות אני חושבת.. שתמיד להיטיב ולהיות נעים ורגיש וכו' וכו'

אבל זה לא עכשיו איזה מאמץ מיוחד

לעשות תואר 3/4 שנים זה לא מאמץ מיוחד?

לעבוד במקום מסויים שנים יום אחר יום זה לא מאמץ מיוחד?

להטיב לסביבה זה לא סתם 'להיות סבבה עם כולם' אלא לתת מעצמך הכי הרבה שאתה יכול איפה שאתה יכול למי שאתה יכול לתת לו.

זה עדיין לא משהו שמבטא את השאיפות הרוחניות שלי...

לא יודעת, אולי אני טועה

מה שלא נגיד תמיד לא יצליח למלא אותם

"אין אדם מת וחצי תאוותו בידו"

את צודקת בזה שזה לא מבטא את השאיפות שלך.

זה נשמע כאילו זה הכל או כלום אצלך..

האלטרנטיבה היחידה שנשארה זה להיות מלאך, לא?

נכון, או הכל או כלום...

או להיות קדוש צדיק עליון.. או ... 

שאמרו בשם הרב קוק שמי שרוצה להיות צדיק גמור לא מוכן להיות בעל תשובה. (לא בטוחה שזה ציטוט מדוייק )

סתם, נראה לי שהגזמתי קצת...

זה לא בדיוק הכל או כלום.

זה פשוט שיש נקודה שהלב כל הזמן בוער אליה ואם היא לא תתממש אין מרגוע כביכול...

ברור שזה לא כל הזמן. והאמת רוב הזמן כן חיים בנחת... 

(תלוי תקופות..)

החשיבה של "הכל או כלום" נובעת מתוך תפיסה שהעיקר בעבודת ה' זה מבחן התוצאה.

העיקר בעבודת ה' זה הדרך.

הקב"ה לא מסתכל במבחן התוצאה אלא בדרך.

אם אדם התחיל את חייו נקודה X וסיים אותם נקודה Y זה דבר גדול.

אם אדם התחיל את חייו בנקודה X וסיים אותם בנקודה X זה לא כ"כ משמעותי.

לא משנה כמה X שווה..

אז אולי לא הכל או כלום... 

אבל הרצונות שם. 

יש רצון שלא מתממש...

אפשר לפחות לממש אותו קצת

וככל שהזמן עובר עם ממשיכים יותר לממש אותו ואח"כ יותר ואח"כ יותר וכו'

מה צריך יותר מזה?

קיצר שעה מאוחרת חח

אחרת סתם באתי לעולם ;)

צריך להיות עקשניים קיצר!

להיות בעקשנים לא להיות עקשנים אלא לזרום ;)

יחסית חח

שתזכי להארת פנים בכל העניינים בזכות זה

ואני מכירה כמה כאלה.

יש לי מישהי בעבודה עם מלא קעקועים, שיער כחול חח  אבל אמרתי לה שהיא נראית מבית דתי

ואז התברר שהיא באמת באה מבית דתי.

כי לא משנה כמה שכיבכול היא קצת שמה על עצמה קעקועים וטיפה מקללת פה ושם

עדיין משהו בפנים נשאר עדין ורך וטהור כזה. קשה להסביר... 

אבל מעניין שלא אצל כולם זה ככה...

ואז גם פשוטי העם יוכלו להבין מה זה רמה רוחנית.

נניח -
רמה רוחנית סבבה - הבחור שלנו הוא ככה וככה וככה.
רמה רוחנית די מכובדת - הבחור בנוסף הוא גם ככה וככה..
רמה רוחנית גבוהה - הכל פלוס + כשהוא הולך, העננים זזים בקצב שלו. כשהוא עוצר. הם נעצרים.

 

כמו תעודת בגרות.

לכן ההשגיות בו הוא לא דבר שניתן למדוד ע"פ קרטריונים מסויימים.

זה לא דבר שאפשר לאבחן בכמות.

אי אפשר לבנות סולם מדרגות ברור, ובכל זאת, אפשר יש איזה שהוא מדרג, אובייקטיבי למחצה וסובייקטיבי למחצה, בדברים האלה.

אין דרך מדויקת לדירוג רמה רוחנית.
יש משנה בהוריות (פרק ג) שמביאה איזשהו דירוג למקרה שיש משאבים תזונתיים מוגבלים, למשל, כהן קודם ללוי, אבל, גם שמה יש 'ג'וקר' ש'טורף את הקלפים' - תלמיד חכם, ולך תקבע מי יותר תלמיד חכם...
אז יש מקרי קיצון עם הבדלים ברורים, אבל לרוב זו לא מתמטיקה...
יש סימפטומים שיכולים אולי לתת כיוון,
נגיד, אם כל ציפור שעוברת מעל מישהו שלומד תורה מיד נשרפת, או שמישהו מתנבא פתאום, אז סביר להניח שיש שם משהו מיוחד
בכל אופן, כמובן שיש עניין לחיות לצד מישהו בעל רמה רוחנית גבוהה, אבל הכי חשוב לענייננו, אני חושב, זו רמה רוחנית *מתאימה*, שיהיה מישהו שיהיה נחמד לחיות לצידו גם בפן הזה

אז מה הכוונה?

איך זה מתבטא בפועל????

היא מילה באוויר ;)

תגדירי מראש למה את מתכוונת ואז תשאלי חח

מבחינתי, אם אשתי תהיה במדרגה רוחנית יותר ממני אני אשמח.

בתנאי שאני אצליח להתחבר למדרגה הרוחנית הזאת מבחינה ערכית, מהמקום ומנקודת הזמן הנוכחית בה אני נמצא

(אז דרגות עליונות של פרישות.. כרגע פחות מתחבר אליי, למרות שבודאי זה מראה על מדרגות עליונות חשובות)

אופציה כל כך כרגע

אלא אם כן אתם כבר בקשר עמוק וחברי, וגם אז - לא בצורה של הערה.

לא להעיר, אלא לומר שחשוב לך שזו תהיה רמת הצניעות בבית. ואין בעיה לומר שאתה חושב שזה גם יהיה יותר יפה או יותר מחמיא (בתנאי שהקשר בינכם מאוד מתקדם וקרוב ויש מחשבות של להקים בית ביחד)

זה שגבר אומר לאישה "בא לי שבבית שלי אישתי לבושה כך וכך" זה בסדר? אתה בעצם אומר לה או שאת לא אישתי או שאת צריכה לשנות את הלבוש..

אני מציג את זה כבקשה: "לי זה ממש חשוב שיהיה ככה וככה בבית..." לא להציב תנאי אלא לבקש בקשה

בכאלה נושאים.

כמו שלא אבקש מבעלי להתפלל במניין או לקבוע עיתים לתורה, אם זה חשוב, מתחתנים עם מישהו כזה וגם אז - תמיד יש שינויים.

אבל לבקש משהו שהוא בתחום היחסים של בן הזוג ואלוקים ולא בין בני הזוג עצמם, לא לגיטימי.

ולהגיד לאישה "את יותר יפה כשאת צנועה" זאת מניפולציה לכל דבר, ההפך גם לגיטימי להגיד? את יותר יפה כשאת חשופה?

תשאל את המשדכת ואת החברה שהיא שמה כאשת קשר. אני חושב שיש מקום לדבר על זה בעדינות עם הבחורה כשהקשר יותר מתקדם

https://www.ybm.org.il/Admin/uploaddata/LessonsFiles/Pdf/9692.pdf

אבל אולי כדאי במקום לדבר על עניין צניעות ספציפית, לדבר על המחויבות להלכה, על תפיסת העולם הדתית והרוחנית שלה, איך היא מקבלת החלטות וכו'.

המשנ"ב אומר לכסות עד סוף המרפק (מ"ב ס' ע"ה סק"ב)

הבית ברוך כותב לכסות את כל היד עד פרק כף היד (בית ברוך ח"א עמ' ק"א)

יש מי שמתיר לחשוף פחות מטפח מעל המרפק וצריך לעיין בזה עוד

לא באתי לפסוק הלכה.

הבאתי פסק הלכה שפוסק שזה עומד בגדרי הצניעות (כיסוי רוב זרוע, שזה פחות ממה שכתבת), של רב פוסק רציני.

אבל שוב, אני לא הבאתי את זה כדי לדון כאן מבחינה הלכתית -

וגם לא טענתי שאין דעות אחרות.

הנקודה היא שסביר והגיוני שבין שני אנשים שגדלו במקומות שונות ותחת השקפות קצת שונות יש הבדל בפרקטיקה ההלכתית - והשאלה היא איך מתייחסים ככלל לעבודת ה' ששונה אצל בן הזוג. האם אנחנו מתחייבים לפעול ולעשות באותה הדרך, או שאנחנו מוכנים לקבל משהו שונה - כל עוד זה עומד בגדרים הלכתיים כל שהם?

את הפסק של הרב.אבל זו לא דעת רוב הפוסקים כיום.. ובתכלס בהרבה מאוד הלכות אפשר למצוא מי שיתיר יותר.. אבל זולא ההלכה שאני מגדיר.

לגבי לדבר על המחויבות להלכה אני מסכים מאוד.צריך לראות איך עושים את זה חכם

כל אדם גם אישה צריך להפשיל שרוולים בשביל לעשות מלאכות.

אשת חיל אמיתית מפשילה שרוולים.

אין מה להתברבר,

תבדוק את העיקר עם מי אתה עומד להתחתן.

וגם אמרה לך את זה ולא תסכים אפילו לדבר על הנושא.

צודק אני או לא צודק אני?

לא הבנתי את כוונתך..

היא יכולה להגיע בצורה לא ממש צנועה וזה בסדר. היא תסביר לך שזה מתאים להלכה. אבל תבהיר שהיא שומרת נגיעה. כי ההלכה אוסרת...

אבל שמירת נגיעה זה אובייס במקום שלי.. לא צריךלדבר על זה בכלל ב"ה.

חולצה מעל המרפק בחום הזה היא דוסה וצנועה.

(זה כמו שתבדוק לגבר בציציות... אז היה קצת חם,

מותר לנשום קצת אוויר לפעמים)

אנחנו לא רובוטים

אם לא יתחתנו ויולידו ילדים,

על מי תשרה שכינה?

על העצים והאבנים?

אם לא יהיו בני אדם לא תוכלו אפילו להתווכח,

על אורך השרוול או על שטויות אחרות.

לכן תתעסק בעיקר וזה חתונה וקיום המצווה פרו ורבו שהיא היסוד לכל התורה.

לי ספק שהכי חשוב להקים בית בישראל זה ברור(:

בסוף אבל יש עקרונות לפיהם כל אדם הולך ובוחר את בת זוגתו.. לא תיקח אישה לבני מבנות כנען- למה? הכי חשוב זה פרו ורבו.. בוודאי שאנחנו צריכים לעשות את ההשתדלות המירבית מצידנו❤️

גבר גם נמדד בציצית צמר שהוא שם בחום.. לא מעקמים את התורה לפי מזג האוויר.

ולא שאני לא מעריך חלילה את אלו שמשתדלות גם כשחם ושמות קצת מעל המרפק! אבל בסוף יש מולי את ההלכה והקו שאני רוצה לבנות איתו בית..

בעניין ציצית רק בגד בעל 4 כנפות חייב בציצית,

זאת אומרת אם בבגד אין 4 כנפות לא חייב בציצית. ויש על זה מחלוקת... (בין מחמירים ומקלים)

אבל ציצית זה עיקר הבגד של היהודי אז צריך ללבוש וזה לא עבירה אם הוריד בגלל סיבה כזו אחרת, כי כבר ברכנו בבוקר על ציצית גדול וקטן.

בעניין אישה שלובשת בגד עד המרפק,

רואים את זרועותיה אבל אין בזה איסור ממש,

כי צריך גם לעשות מלאכות וגם כאן יש מחלוקת... (בין מחמירים למקלים).

בעניין נישואים עם גויים זה איסור חמור מן התורה ואין על זה מחלוקת כלל.

כי עוקר עצמו מכלל עם ישראל לגמרי.

• חס ושלום להוציא שם רע לאישה כשרה!

  כי זה בדיוק מה שקורה כאן.

אישה כשרה לא נמדדת רק באורך הבגד אלא גם באופי שלה.

נשים רעות עזות וחוצפניות הן ההפך מבושה צניעות וטובות לב.

אם יש לה מידות טובות - אל תוותר.

האם הוא היה "מגרד" את המרפק, או ממש מעליו בכל תנוחה של היד?

אולי זו חולצה גבולית יחסית והיא חשבה שזה בסדר, למרות שבעקרון היא כן מכסה את המרפק?

ברור שקשה עד בלתי אפשרי לדבר ולשכנע בזה. אהבתי את העצה של להעלות באופן כללי את הנושא של מחויבות להלכה (כי בסוף ההלכה לא מסתכמת בלהתלבש בבוקר,),

אבל אם באמת אתה רואה שהכיוון שלה בנושאים האלו שונה משלך, נראה לי סביר לגמרי להיפרד על זה.

בסוף העניין הוא להקים בית עם יסודות משותפים, ואם הצפיות בנוגע לקיום הלכות מסוימות שונה, שום הסברים ושכנועים רציונלים לא באמת יעבדו, וחבל לשניכם על הזמן.

אבל חשוב לדעתי שתהיה הסכמה על הכיוון ההלכתי שם אנחנו מחמירים או מקלים.

לדוגמא, אם היא מקפידה על גלאט ואתה לא, אתה רוצה שהיא תקפיד על אורך השרוולים ולה זה לא חשוב, אז לא יודע מי מקפיד יותר אבל אין התאמה בהקפדות וכנראה פחות מתאים.

השאלה היא האם זה הקפדה שחשובה בעיניך ספציפית או שזה מבחינתך סימן ואם זה סימן אז אולי שווה לבחון אם יש דברים אחרים עליהם היא מקפידה שמתאימים לשניכם.

שאישה צריכה ללכת על פי פסיקת בעלה, הקשר צריך להיות כזה שהאישה מתחתנת כי היא בוחרת גם בשיטת הבעלה בהלכה.

(וגם בעניין הזה יש הגדרה יפה בפוסקים שאישה עד החתונה כל מה שהיא נוהגת זה מצד השייכות לבית הוריה ומרגע שהיא מתחתנת מנהגה כמנהג בבעלה ואין בזה משום ביטול מנהג אבות)

יכול להיות שזה נושא ששווה לבחון אם יש הסכמה לגביו.

בכל מקרה, נראה לי שהניסוח שלי היה לא מובן.

אני דיברתי על אלו מצוות חשוב לנו להחמיר בהם ואלו אנחנו הולכים בעיקר הדין, לדעתי טוב שתהיה התאמה בין הדברים, לא חושב שחובה אבל זה מועיל.

אני אשלח לך פה קישור נחמד לשיעור של מורי ורבי בעניין של מנהג אישה אחרי בעלה. https://www.youtube.com/live/jMKZ9uJzqfo?si=4J8K4ipH37EIAKvW

אתה צריך שאשתך תסכים איתך בזה, לא שאני אסכים איתך ולכן דעתי לא משנה כהוא זה.

אם מעניין אותך, יש תשובה בנושא של הרב חיים דוד הלוי בשו"ת עשה לך רב שבו הוא מקשר בין מחלוקת הראשונים אם עוברים למקום הבעל או מקום האישה לאלו מנהגים מתקבלים אחרי החתונה.

כדי להסביר את הדין

אני לא רואה סיבה להניח שזה לא איך שהיא מתלבשת ביום יום שלה.

לא חושבת שיש מצב שבחורה תצא לדייט בלי שהיא שמה לב מה ואיך היא לבושה.

אם אתה לא מקבל אותה ככה, בלי לרצות לשנות אותה, היא לא בשבילך.

ולא לראות בזה איזושהי אדישות כלפי קיום ההלכה.

1. חם מאוד

2. יש מי שמתיר (אם מדובר על הגבולות האלה)

3. היא נמצאת בסביבה X שבה כולן ככה

4. יש לה התמודדות מסוימת עם ענייני צניעות (אולי כמו לכל הבנות?)

5. אולי היא חושבת שזה בגבולות התקניים, או שהיא קצת מנסה לשכנע את עצמה ככה.

   אם זה מטריד אותך אז כדאי לנסות לבחון את היחס שלה להלכה דרך נושאים אחרים, אבל שרוולים לפה ולשם לקחת בעירבון מוגבל.

   אשריך שהנאמנות להלכה כ"כ חשובה לך!

אם אתה בוחר לחתוך - תחתוך

אם אתה בוחר להמשיך ומתי שתגיעו לפתיחות מספקת לפתוח את הנושא - גם מעולה.

אף אחד, חוץ ממך - לא יוכל להחליט על נושאים ערכיים שחשובים לך.

אפילו אם עולם הערכים שלך זה להקשיב לרב פלוני או אלמוני ולעשות מה שהוא יגיד לך - זה עולם הערכים שלך. זאת בחירה שלך.

בעיני, השאלה שלך עוסקת בענייני ערכים ולא בשידוכים

לכן, תברר טוב את הערכים שלך ותחזור אל עצמך עם תשובה.

אי אפשר לשחק עם ענייני הצניעות.

עם ישראל מצווה להישמר במיוחד בענייני הצניעות יותר משאר העמים.

אני באמת חושב שצריך למצוא דרך לגרום לכך שיתלבשו בצניעות בדרך ראויה שאינה מעליבה.

והכי חשוב - לדעת כי כל מה שכתוב בתורה זה האמת.

במסכת אבות מסבירים לנו כיצד לפעול בעולם הזה בצורה נכונה ע"פ התורה וההלכה.

בקצרה- ייתכן שלפי ההלכות שהיא מכיר/נוהגת - זה אחלה

ויכול להיות שהיא מאוד מחויבת להלכה (ובנושא שרוול זו הלכה שהיא מכירה)

ואז השאלה האם זה תרחיש שסבבה לך?

אם כן, אז אפשר פשוט לדבר איתה בכללי על מחויבות להלכה, איך היא רואה את עצמה, איך אתה רואה את עצמך וכו.

אתה מחפש מישהי יותר אדוקה וזה בסדר.

אתם לא במצב של דיבור פתוח על הצניעות שלה.

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

התביישתי מאוד וגם חשבתי למה שהוא יגיד לי כן?

זה היה שיעור תורה הוא היה נראה בחור טוב

נעלבתי שהוא בעצמו לא פנה אלי חח זהו.. נראלי היה לא שייך לפנות אליו

רק כדאי לקחת בחשבון שגם הגברים יכולים לפעמים לחשוש מדחייה(שלא לדבר על האווירה הרווחת בה נסיון חיזור תמים יכול בקלות להיחוות כ"הטרדה").

אני בעד שבחורה שבחור מוצא חן בעיניה, לא תחשוש לעשות את הצעד הראשון (אפשר גם דרך מישהו שלישי, אם חשוב לי שאת הדינמיקה בפועל, יוביל בהתחלה הבחור).

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

גם בפייסבוק יש לו תמונה אחת ישנה מאוד לפני עשור.

וההצעה נעשתה דרך בוט בינה מלאכותית שמצריך הרשמה אישית דדך הסלולארי הפרטי.

התמונה מלפני שני עשורים רואים לפי מבנה הפנים, משקל הגוף, צבע כל השיער שכבר האפיר, ועוד.

יש הבדלים בין מצלמות דיגיטליות של 200X לבין 201X לבין סמארטפונים של 2020+.

ומה אם הטלפון פשוט שרד המון, המון זמן?

יש לכם מצלמה קצת אחרת

שמתי לב שבתמונה יש לו שיער מלא לעומת התקרחות שיש לו היום, וגם הבטן בתמונה הרבה יותר מחמיאה מהמציאות. אחר כך ראיתי שלצידו יש בקבוק קוקה קולה הנושא את שמו, וחיפוש זריז בגוגל הראה שהקטע עם השמות על הבקבוקים היה לפני למעלה מעשור...

צריך לדאוג לכמה שיותר תמונות מחמיאות

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

בעיקר בהתנהלות בתוך קשר,

בסוף, זה מה שראיתי בבית. על בסיס זה, אני יכול לעצב את איך אני רוצה שהזוגיות שלי תראה.

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

מה הדבר המהותי שמסתתר מאחורי הפרט הטכני?

ברור שהתשובה יכולה להשנות מאדם לאדם

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

אני לא בוחר את כל התמונות שמועברים לראשי אבל ספציפית זו בחרתי.

העיקר זה הגיל שלה, אולי לא מתאים לך מישהי בת 19 אבל אני חושב שהפרש הגילאים הוא משהו שלא תייחסו לו חשיבות כשתמשיכו בקשר.

האם אתה מספיק בוגר לקשר זוגי.

אסביר: שאלות כאלו לא מבררים אצל ההמון.

שאלות כאלו שואלים אצל אנשים שאתה יכול לסמוך עליהם.

בפורומים כאלו תקבל מגוון תשובות, ויכול להיות אפילו שמישהו יענה לך שהשאלה שלך מעידה על זה שאתה לא מספיק בוגר.

והוא בכלל לא מכיר אותך...

כדי לדעת שהיא בוגרת. אני מניח שלרוב הבנים הדתיים אין ניסיון עשיר מדי בדייטים בשלב הזה במיוחד לא בעניינים יותר נישתיםי.

לכן לא כזה נורא לשאול.

3 שנתונים זה קלאסי

א' מה זה בדיוק בגרות בשבילך, מהבחינה שאתה מחפש? להיות סגורה על עצמה? מודעות כלכלית? יכולת לקחת אחריות? לא מפחדת מעבודה / מטלות? בגרות רגשית? חוסן נפשי? רצון להתבסס? יציבות? ברגע שזה יותר מוגדר / מפורק לגורמים יותר קל לבדוק.

ב' עד־כמה הגורמים הספציפיים חשובים לך, נניח אם היא בן־אדם מאוד יציב ובוגר רגשית אבל לא כזה סגורה על עצמה מבחינת לימודים כרגע ועדיין צריכה לחשוב, קריטי? או: אם היא פחות מבינה בפיננסים ויותר בקטע שאתה תנהל את החלק הזה, אבל כן יש לה כיוון ברור במה לעסוק? וכן הלאה וכן הלאה.

ג' ברמה הפרקטית מן־סתם יש דברים שאפשר לברר אצל אנשים (אדם צ'יל? או חרדתי ברמות? אחראית מעשית או קצת חולמנית כזאתי? חולמת על משפחה חתונה וילדים או עדיין רוצה להסתובב ולשוטט ברחבי דרום אמריקה? עושה דברים בבית או מחכה שמשהו יקרה?) ויש דברים שאפשר לברר איתה תוך־כדי תנועה (מה רוצה ללמוד/לעבוד? יותר מעניין אותה טיולים או השקעות ב-S&P500 או איך שלא קוראים לזה?)

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.