האמונה ?
או המעשים ?
או שילוב ?

או שיש כאן משהו מורכב יותר שרק דתיים וחרדים מבינים בו, למשל..
רמה רוחנית של מי שיודע בתחום הזה וגם בתחום ההוא וגם סיים ללמוד את זה ואת זה ?
או הכוונה למקומות שבהם לומדים או קהילות וישובים שגרים בהם ?

הרי אמורים בעזרת ה' להיות לנו ילדים ביחד..

ואמרו חז"ל ששלושה שותפים באדם אביו אימו והקב"ה.

ברצינות - אני לא מאמין ב"להתפשר".

מבחינה רוחנית אני לא וואו לכן אני לא מצפה למישהי וואו.

רמה רוחנית זה לא דבר מדיד ולכן אין פחות או יותר אלא מה שמתאים.

לא אכפת לי גם משהי עם רמה תורנית נמוכה עם זה מה שמתאים לי.

רק שנהייה באותו ראש ונבין אחד את השני ונפעל ביחד.

מה צריך יותר מזה?

לא נעים לי כ"כ לשאול...

מה גורם לך להיות בטוחה בזה?

ההגדרה של רוחניות שונה אצלי..

מה זה אומר רוחניות אצלך? יש איזו דוגמא פשוטה שאת יכולה לתת כדי שאוכל להבין?

רוחניות היה נשמע לי במובן פשוט מילה אחרת לצדיקות חחח לכן היה ברור לי שלא לזה את מתכוונת.

תורניות זאת סתם מילה. לא מייחס לה כ"כ משמעותץ

תורניות זה מלשון 'תורה', אולי זה ידע בתורה או קיום שלה.

אמונה תמימה בה' ובתורה זה משהו שקשה לי להגדיר אותו בצורה כלשהי.

נאמנות לתורה ולרצון ה' זה נחשב אמונה תמימה?

תפילה מעומק הלב?

שברגע שאתה יודע ש'אתה תמים' אתה כבר לא תמים..

"אבא שלי היה תמים וכל החיים שלו הוא לא ידע את זה"

מי שלא זכה והוא לא תמים, מה עליו לעשות?

למה הבנים יותר תורניים? בגלל שהם קובעים עיתים לתורה?

כי אין דרך למדוד עד כמה אדם מקושר לתורה.

ולימוד תורה הוא אמצעי לדבקות/יראת שמיים/מה שלא יהיה ולכן אין מצב שרק בגלל קביעת עיתים אדם יהיה יותר מקושר לתורה.

כמו שאצל נשים התורה זה לא רק ידע ככה גם אצל גברים. 'למדן' הוא לא בהכרח יותר מקושר לתורה.

בגלל שהתורה היא בעיקר לא ידע אלא מעבר לכך - אני לא חושב שנשים פחות 'תורניות' מגברים.

לגבי התמימות,

אשאל את זה ככה -

מה היחס בין נאיביות לתמימות?

מה זה הצד החיובי של התמימות?

מה אפשר לעשות בפועל ולהיות יותר תמים?

או שזה מתנת שמיים בלבד?

העיקר שכל הנושא של עבודת ה' יהיה חשוב לו.

באיזה רמה הוא יהיה באותו רגע? יותר או פחות?

לא יודעת. מקווה שיותר, אבל עם יכולת להכיל את מי שפחות.

זה גם כל כך לא שחור לבן.

מאמינה ורוצה שיהיו חלקים בהם הוא יהיה יותר ברמה רוחנית, וחלקים שאני.

(מעניין באמת לחשוב איזה חלקים...)

שתהיה השלמה. שייווצר בסוף בית ברמה רוחנית גבוהה, לא יודעת מה בדיוק יהיה כל אחד.

החיים הם עבודה והתקדמות. העיקר שעושים אותה ביחד, בשמחה וברוגע.

בסגנון שלך הרוחני/תורני, לא יודעת איך בדיוק להסביר את זה.

אבל עובדה שאם אנחנו פוגשים מישהו אנחנו נדע להגיד 

"ואי תקשיב אני ברמה קצת יותר או פחות.. ממך/ אתה יותר דוס/פחות דוס ממני"

הקפדה על מצוות כאלו או אחרות?

שיח, נושאי דיבור של 'דוסים'?

מה זה 'אווירה'?

נראה בעיקר את מתכוונת איפה הראש של הבנאדם, על מה הוא חולם, מה מעסיק אותו ביום יום, לא?

פרקטי...

ולא התייחסת לתוכן של ההודעה הקודמתת

חוץ משמירת הלכה מה עוד פרקטי מבחינתך בעבודת ה'?...

אם זה חסד, אם זה לימוד תורה, אם זה תפילה, אם זה דרך ארץ

יש כ"כ הרבה יעדים שהם מעבר למינימום או מקסימום ההלכתי שצריך לעשות.

כל המטרות היותר שאפתניות הן יותר בד"כ מבחינת עבודת הלב 

אם זה אהבת ישראל, או אהבת הבורא, או דבקות, או עבודת המידות או על תאוות... 

טוב לבנים יש גם כמובן את העניין של להתקדם בלימוד תורה... 

עזבי אם קוראים לזה "הלכה" או לא.

מה ה' רוצה ממך?

כל שנייה הוא רוצה משהו ממך?

הוא עוזב לך לרגע?

אפילו בעניינים הפשוטים של 'דרך ארץ' - משא ומתן, קריירה, ניהול חיים - לקב"ה יש מה לומר.

לית אתר פנוי מיניה.

ברור שיש מקומות שבהם הוא יותר מתגלה - תפילה או לימוד תורה - אך הכל הכל הכל יש לו מה לומר. לא?

לא יודעת, אני לוקחת השראה מר' נתן ור' נחמן ...

לשאוף לשלמות רוחנית ולהגיע להשגות גבוהות... 

לדוגמא, אם בנאדם עובד על 'אהבת ישראל' שלו אז הוא לא יוכל שלא להביא את זה לידי ביטוי במציאות ע"י הוספת חסד בעולם.

כל משהו רוחני שלא תברי יהיה לו ביטוי במציאות.

הביטוי הזה - זה הפרקטיקה.

מעשים.

סתם לחייך לאדם זה מעשה טוב.

להחליף חיתול לתינוק.

מה המעשים הקטנים, הם לא שווים הרבה?

לא תמיד אנחנו יודעים איך להוציא רצונות גבוהים ותשוקות אל הפועל (גם אם נדבר וננסה ונחשוב.. לא תמיד גודל הרצון מופיע במעשה...)

לכן צריך להתפלל על זה.

"ודע שלא די לאדם בהשתוקקות בלב בלבד, כי צריך האדם להוציא בשפתיו כיסופיו, ועל זה נִסְדַּר סדר התפילות. כי על ידי השתוקקות בלב, נעשה נפש ונקודות בכח. וכשמוציא את תשוקתו בפיו, אזי נעשה הנפש בפועל"

"וזה בחינת: "נקודות הכסף" (שיר השירים, א), היינו שעל ידי הכיסופין נעשין הנקודות, שהם בחינת נפש, הינו שעל ידי מה שהוא נכסף ומשתוקק לדבר, אם לטוב או לרע, חס ושלום, אזי, לפי הכיסופין נעשו נקודות, ונצטיירין האותיות שבתוך הדבר שהוא נכסף,

ולפי הכיסופין וההשתוקקות של האדם, כך נצטיירין האותיות על ידי הנקודות, שהם בחינת נפש, שמקבלין על ידי הכיסופין.

אך כדי שתצא הנפש מכח אל הפועל, צריך לדבר בפה הכסופין והשתוקקות, שהוא נכסף ומשתוקק, כמו שכתוב ((שיר השירים, ה): "נפשי יצאה בדברו", שעל ידי הדבור יוצאת הנפש מכח אל הפועל, כי על ידי ההשתוקקות נתהווה הנפש בכח, ועל ידי הדבור שהוא מדבר בפיו ההשתוקקות, נגמר הנפש ויוצאה מכח אל הפועל."

אבל מתישהו אנחנו צריכים/שואפים לדעת מה אנחנו צריכים להוציא מהכח אל הפועל?

אני מבין שתפילה זה 'הוצאה מהכח אל הפועל' אבל זאת ההוצאה היחידה מהכוח אל הפועל?

אפילו בבחירת מקצוע אני רואה משהו שמאוד קשור לעבודת ה'.

סביר להניח שאדם שבוחר ללמוד משהו מסויים או לעבו במשהו מסויים.

צריך לשאול את עצמו 

זה עושה לי טוב ללמוד/לעבוד בזה. זה מקדם אותי?

זה מקדם את הסביבה? 

מישהו רואה ערך במה שאני עושה? זה משמעותי עבור מישהו?

מה לא יותר עבודת ה' מזה??

את מדברת על רצונות גבוהות ותשוקות גבוהות וזה הכי אחלה שבעולם.

אבל העולם הזה הוא גם גשמי והאדם הוא לא רק נשמה קדושה

ולכן כשיעבור היום ונשאל את עצמנו "מה עשינו היום?" זה לא יהיה בדברים רוחניים אלא בדברים היום יומיים שעושים. 

לא יודעת כאילו אני באמת מנסה לחשוב איך להוציא לפועל

אבל כן תפילה תפילה תפילה מלא תפילה.. בעיקר תפילה. והתבודדות... מלא. צריך מלא שעות.

על עצמי אני יכולה להגיד שזה קידם אותי... 

והפעולות במעשים באים באופן אוטומאטי...

המעשה הוא שלב יותר אחרון, קודם מגיע המחשבה.. לכן לדעתי לא יעזור אם תנסה לפעול במעשה מבלי שתקדים לזה מלא תפילה.

כאילו אפשר, אבל לא בהכרח שתעלה דרגה... אולי תוסיף עוד מצוות אבל לא בהכרח שתזדכך יותר..

טוב, לא סגורה שאני כזה בטוחה במה שאומרת חח

אבל סגורה על זה שצריך הרבה תפילה. לגבי המעשה... זאת שאלה באמת

תפילה ומעשים.

תמיד ממשיכים גם וגם.

אנחנו לא נשמה מופשטת, אנחנו לא מלאכים ולכן חלק מהמעשים שלנו לא נובעים מטהרה הכי גדולה הם עדיין חשובים ועדיין צריך להמשיך איתם. 

גם אם הם לא הכי מדוייקים הם עושים משהו. הם משמעותיים.

פשוט קשה לי שנשמע לי שאת מקשר את עבודת ה' רק לדברים עליונים (תפילה וכולי) וכאילו כל שאר הדברים אין בהם חשיבה משמעותית של עבודת ה'. זה באסה.

(לפי מה שאני שומע, יכול להיות מאוד שאני לא שומע נכון)

כי לא מצליחה כל כך לראות איך זה מתבטא בעולם המעשה....

אולי עבודת המידות...אבל חוץ מזה .. מה עוד יש?

הוא לא חושב על זה שהוא יכול להטיב לסביבה?

מה יותר גדול מלהטיב לסביבה שאדם חי בה?

אבל בסדר, אין בזה גם יותר מדיי מה לעשות..

כאילו זה חלק מהאישיות אני חושבת.. שתמיד להיטיב ולהיות נעים ורגיש וכו' וכו'

אבל זה לא עכשיו איזה מאמץ מיוחד

לעשות תואר 3/4 שנים זה לא מאמץ מיוחד?

לעבוד במקום מסויים שנים יום אחר יום זה לא מאמץ מיוחד?

להטיב לסביבה זה לא סתם 'להיות סבבה עם כולם' אלא לתת מעצמך הכי הרבה שאתה יכול איפה שאתה יכול למי שאתה יכול לתת לו.

זה עדיין לא משהו שמבטא את השאיפות הרוחניות שלי...

לא יודעת, אולי אני טועה

מה שלא נגיד תמיד לא יצליח למלא אותם

"אין אדם מת וחצי תאוותו בידו"

את צודקת בזה שזה לא מבטא את השאיפות שלך.

זה נשמע כאילו זה הכל או כלום אצלך..

האלטרנטיבה היחידה שנשארה זה להיות מלאך, לא?

נכון, או הכל או כלום...

או להיות קדוש צדיק עליון.. או ... 

שאמרו בשם הרב קוק שמי שרוצה להיות צדיק גמור לא מוכן להיות בעל תשובה. (לא בטוחה שזה ציטוט מדוייק )

סתם, נראה לי שהגזמתי קצת...

זה לא בדיוק הכל או כלום.

זה פשוט שיש נקודה שהלב כל הזמן בוער אליה ואם היא לא תתממש אין מרגוע כביכול...

ברור שזה לא כל הזמן. והאמת רוב הזמן כן חיים בנחת... 

(תלוי תקופות..)

החשיבה של "הכל או כלום" נובעת מתוך תפיסה שהעיקר בעבודת ה' זה מבחן התוצאה.

העיקר בעבודת ה' זה הדרך.

הקב"ה לא מסתכל במבחן התוצאה אלא בדרך.

אם אדם התחיל את חייו נקודה X וסיים אותם נקודה Y זה דבר גדול.

אם אדם התחיל את חייו בנקודה X וסיים אותם בנקודה X זה לא כ"כ משמעותי.

לא משנה כמה X שווה..

אז אולי לא הכל או כלום... 

אבל הרצונות שם. 

יש רצון שלא מתממש...

אפשר לפחות לממש אותו קצת

וככל שהזמן עובר עם ממשיכים יותר לממש אותו ואח"כ יותר ואח"כ יותר וכו'

מה צריך יותר מזה?

קיצר שעה מאוחרת חח

אחרת סתם באתי לעולם ;)

צריך להיות עקשניים קיצר!

להיות בעקשנים לא להיות עקשנים אלא לזרום ;)

יחסית חח

שתזכי להארת פנים בכל העניינים בזכות זה

ואני מכירה כמה כאלה.

יש לי מישהי בעבודה עם מלא קעקועים, שיער כחול חח  אבל אמרתי לה שהיא נראית מבית דתי

ואז התברר שהיא באמת באה מבית דתי.

כי לא משנה כמה שכיבכול היא קצת שמה על עצמה קעקועים וטיפה מקללת פה ושם

עדיין משהו בפנים נשאר עדין ורך וטהור כזה. קשה להסביר... 

אבל מעניין שלא אצל כולם זה ככה...

ואז גם פשוטי העם יוכלו להבין מה זה רמה רוחנית.

נניח -
רמה רוחנית סבבה - הבחור שלנו הוא ככה וככה וככה.
רמה רוחנית די מכובדת - הבחור בנוסף הוא גם ככה וככה..
רמה רוחנית גבוהה - הכל פלוס + כשהוא הולך, העננים זזים בקצב שלו. כשהוא עוצר. הם נעצרים.

 

כמו תעודת בגרות.

לכן ההשגיות בו הוא לא דבר שניתן למדוד ע"פ קרטריונים מסויימים.

זה לא דבר שאפשר לאבחן בכמות.

אי אפשר לבנות סולם מדרגות ברור, ובכל זאת, אפשר יש איזה שהוא מדרג, אובייקטיבי למחצה וסובייקטיבי למחצה, בדברים האלה.

אין דרך מדויקת לדירוג רמה רוחנית.
יש משנה בהוריות (פרק ג) שמביאה איזשהו דירוג למקרה שיש משאבים תזונתיים מוגבלים, למשל, כהן קודם ללוי, אבל, גם שמה יש 'ג'וקר' ש'טורף את הקלפים' - תלמיד חכם, ולך תקבע מי יותר תלמיד חכם...
אז יש מקרי קיצון עם הבדלים ברורים, אבל לרוב זו לא מתמטיקה...
יש סימפטומים שיכולים אולי לתת כיוון,
נגיד, אם כל ציפור שעוברת מעל מישהו שלומד תורה מיד נשרפת, או שמישהו מתנבא פתאום, אז סביר להניח שיש שם משהו מיוחד
בכל אופן, כמובן שיש עניין לחיות לצד מישהו בעל רמה רוחנית גבוהה, אבל הכי חשוב לענייננו, אני חושב, זו רמה רוחנית *מתאימה*, שיהיה מישהו שיהיה נחמד לחיות לצידו גם בפן הזה

אז מה הכוונה?

איך זה מתבטא בפועל????

היא מילה באוויר ;)

תגדירי מראש למה את מתכוונת ואז תשאלי חח

מבחינתי, אם אשתי תהיה במדרגה רוחנית יותר ממני אני אשמח.

בתנאי שאני אצליח להתחבר למדרגה הרוחנית הזאת מבחינה ערכית, מהמקום ומנקודת הזמן הנוכחית בה אני נמצא

(אז דרגות עליונות של פרישות.. כרגע פחות מתחבר אליי, למרות שבודאי זה מראה על מדרגות עליונות חשובות)

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰

אשלח לך הצעה ביום ראשון, ביום רביעי שלחה לי את הפרטים, וזה כבר לא היה רלוונטי..

כאילו זה נשמע לי הכי הגיוני לחכות קצת, אבל בגלל שהפלטפורמה של הוואטסאפ היא כל כך מהירה הקצב מתאים בהתאם.

קלטתי שמבחינתה זה כנראה לגיטימי לכתוב "אשלח לך הצעה" ואז לשלוח עוד 3 ימים.. ומבחינתי זה לא. לא בגלל איזו תפיסת עולם, אלא פשוט כי השוק מאוד מהיר.

אין לי שום סיבה לחכות להצעה 3 ימים ואני יודע שגם היא יכולה להגיד לי "אה היא בדיוק נתפסה" או סתם אגלה שאני לא חושב שאנחנו מתאימים.

העניין הוא שאנשים נתפסים ונפרדים בצורה מהירה מאוד ולכן גם ככה המהירות שאנשים מפגינים.

ברור לי שלפני הפלטפורמה של הוואטסאפ הדברים זזו הרבה יותר לאט ולאנשים היה גם יותר סבלנות

אולי זה יותר הצורה.

מי שהציעה לך - ידעה שהבחורה בכלל פנויה ביום ראשון? יכול להיות שמלכתחילה היא לא ביררה את זה איתה?

ממה שאני יודעת אין נוהל מסודר. נכון שמקובל יותר שקודם הוא אומר "כן" לפני שהיא מודעת לעניין בכלל, אבל זה ממש לא תמיד ככה. יש בנות שמעדיפות להישאל קודם. הרבה פעמים אם משדכים מכרים, את הצד שמכירים שואלים קודם.

באופן אישי אומר שאני לא מרגישה יותר מידי ככה. לא זכור לי שקרה לי מה שאתה מתאר.

לפעמים קורה שפתאום יש מבול של הצעות, ואז אני אומרת - שאני בדיוק מבררת, או בדיוק בתחילת קשר, ואולי בעתיד הקרוב זה יהיה רלוונטי.

ואני קצת נרתעת מה"שוק". המילה הזאת לא באה לי בטוב בהקשר הזה..

אני אומר שזאת הפלטפורמה, בגלל שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית.

ובלי קשר לאם היא ידעה או לא ידעה (במקרה הזאת אני מניח שהבחורה לא קיבלה פרטים שלי אבל נעשה בירור אם היא פנויה) - הקצב שפרטים עוברים דרך מיזמים, קבוצות וואטסאפ, שדכנים הוא קצב מסחרר. יש לי חבר שהתחתן לפי כמה שנים משידוך שנעשה ע"י 4 שדכניות וואטסאפ שונות שכל אחת שלחה לחברה שלה. וואטסאפ זאת תקשורת מאוד מהירה, תקשורת איטית כמעט ולא היתה מאפשרת לדבר כזה לקרות.

ובאמת, בדרך כלל אני מעדיף שלא יבררו אם הבחורה פנויה, כי אם היא לא פנויה יהיה לי דרך לדעת אם אני רוצה לחזור לי שהציע שינסה לאחר זמן שוב לבדוק לי אם התפנתה. וגם, זה לוקח זמן ואין לי סבלנות לזה. מעדיף לגלות שהיא תפוסה, מאשר לחכות עוד את הזמן הזה שיכול לקחת יומיים גם.

אולי את חווה את זה אחרת כי יש לך יותר סבלנות ממני, גם יכול להיות. אולי כי לפעמים מציעים לך אחרי שהבחור אישר, מה שכמעט בחיים לא קרה לי. לכן הניסיון במקרה כזה הוא לא הסבלנות, כי הבחור כבר אישר.

אסביר את ההקשר בו אני אומר את המילה "שוק". 

אני לא מתייחס לשידוכי וואטסאפ בתור דבר עמוק ולכן אני מרשה לעצמי להביא ביטוי מאוד שיטחי שלדעתי די תואם את השיטה הזאת.

כן, אני חושב שזה כלי, שברגע שיודעים את היתרונות והחסרונות שלו, אין סיבה שבעולם לא להשתמש בו בעת הצורך.

לרגע לא התכוונתי חלילה לדמות את כל מחפשי הזוגיות למיניהם כמוצרים בשוק. מה לעשות שבשיטה של כרטיסים זה חלק מהעניין וכמובן, חלילה אסור להשליך את זה על האנשים עצמם. 

השימוש בכלי הזה לא גורם לזלזל באנשים, הוא כן בעיני מבטא מגבלה אינטגרלית בשימוש בו.

"שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית."


יש לי קצביה, שכל פעם שהיה צריך לעשות הזמנה, זה נעשה  דרך הטלפון.
אני רק מהמחשבה שאני מפריע למישהו באמצע עבודה מסויימת או שהוא עם לקוח בחנות.
זה כבר גורם לי לחשוב 3 פעמים לפני שאני מזמין.

מרגע שאפשר להזמין דרך אפלקציה,
אני מזמין הרבה יותר, הזמנות קטנות במקום אחת מרוכזת (חנות קרובה מאוד).

אבל לא הבנתי משהו.
מה הבעיה שלך להמתין 3 ימים ?
אני מנסה להבין אם אתה מכוון למשהו כללי או שזה רק משהו נקודתי שמפריע -לך-.

יכול להסביר ?
אם יגידו לי "תקשיב, נכיר לך מישהי שאנחנו חושבים שהיא מתאימה לך, אבל תמתין שבועיים"
אז אני לא מבין באיזה מקרה אני אגיד "לא, לא, שבועיים אני לא ממתין". מה אכפת לי "להמתין" ?
יכול להסביר. לצרכי מחקר כמובן.

אני יכול להשיג הצעות בצורה יחסית מהירה ולכן אם אדם חושב שאחכה להצעה שלו אז כנראה שהוא טועה.

זה שה"שוק" עובד בצורה מאוד מהירה גורם לי לחוסר סבלנות, לפעמים מוצדק ולפעמים שלא, ביחס לעיכוב בהצעות.

אין בעיה שישלח לי הצעה עוד שבועיים, שלא יחשוב שאני אחכה. יום יומיים כנראה שאחכה אם זה מישהו שאני סומך עליו.

אבל שואל כדי להיות בטוח.
כי באמת נושא השידוכים זה דבר מרתק וגם חשוב.
כרגע לא בשימוש אישי שלי, אבל זה יכול להשתנות ביום אחד.

כשאתה אומר "שלא יחשוב שאני אחכה",
זה אומר שאם אתה כן מסכים "לחכות" שבועיים,
אז אתה למעשה מתחייב לא לצאת לדייטים אחרים, להמתין להצעה ואז להחליט אם אתה נפגש או לא עם אותה הצעה ?

הבנתי נכון ?

אני לא חושב שאף אחד לא יסכים סתם לעצור שבועיים אז זה זמן יחסית מוגזם אבל כן הבנת.

ישר כוח!

באמת נראה שגברים ונשים חווים את זה אחרת.

אני באמת כמעט תמיד מקבלת (ומבקשת..) רק אחרי שהצד השני אישר. [בהנחה שזה פנייה דרך צד ג]

וזה בעצם אומר שהצד השני פנוי ומעוניין. אבל זה גם אומר שיש מצב שאני לא פנויה, או לא מעוניינת. וגם שמבחינתי יכולות לעבור תקופות שבהם אין לי שום הצעה, כאשר בפועל יכול להיות שהיו כאלה שביררו והחליטו שלא...

תודה על ההסבר על השוק.

נתקלתי בשדכני וואטסאפ שפשוט מעבירים כרטיסים, בלי לקרוא יותר מידי. אבל מסתבר שגם להם יש הצלחות - אבל אף אחד מאלו שאני קיבלתי בדרך הזאת לא היו רלוונטיים.

זה עדיין צורם לי המילה הזאת, וזה לא שיש לי פתרון קסם לאיך אפשר לעשות את זה יותר טוב..

שיש כרטיסים, שהם מנסים לשווק משהו, וברור שיש מאוחריהם אדם עם סיפור שלם, אבל הכרטיס עצמו הוא לא הבנאדם. לכן אני אולי מרגיש בנוח עם המונח שוק. למרות שגם יכול להיות שאצלי השימוש הזה יכול ליצור חוסר נוחות בהקשרים כאלה ואחרים.

נראה לי גם חשוב לומר שעצם הפלטפורמה של הכרטיסים (גם בוואטסאפ, אבל גם במיזמים שונים) היא פלטפורמה מאוד מוגבלת ולכן גם אם השדכן הוא מעולה ומקסים עדיין יהיה בזה מימד פחות "אנושי" וממילא מאוד מוגבל. ובודאי, התחושה האישית היא גם חשובה שמתעסקים עם שדכנים וחשוב מצד אחד לדעת לצאת מאיזור הנוחות או להרחיב אותו כדי שיהיה עוד אופציות להצעות, מצד שני חשוב גם להיות במודעות ריגשית ולשים גבולות גזרה ביחס ליציאה מאיזור הנוחות

שבזמן הזה קיבלת כבר הצעה אחרת? כי אם כן לגיטימי לקבל אותה .

אבל אם לא קיבלת הצעה ואתה סתם מעניש את מי שהציע כי שלח שבוע אחרי זה מיותר

אני שואל את עצמי מה הוא התכוון שהוא שלח לי את זה תוך שלושה ימים

מן הסתם אנשים עסוקים ולא תמיד פנויים אבל בדרך כלל נראה לי הכיוון זה להציע ישר

אצלי אני לא מרגישה ככה

הכל איטי מאוד, ותמיד לוקח כמה ימים..

וגם אחרי קשר לוקח לי מלא זמן עד שמתחילה משהו חדש

אני לא חושב,

אנשים לא רוצים לחכות ימים כי ההנחה שזה עוד כמה ימים עד שייפגשו, ומן הסתם יהיו הרבה נסיונות כך שזמן רב לברר יקח עוד זמן.

בגלל שהפלטפורמה הזאת מאוד מהירה אז הציפייה שזה לא יקח כמה ימים אלא יהיה באותו יום.

על עצם ההצעה.

אני אשלח לך הצעה ואז לוקח כמה ימים עד ששולח את ההצעה.

תאמת היה ממש לאחרונה שרשור על זה.

אני גם לא מלין על כך... אני תוהה על כך.

ולכן הכל נהיה מהר מאוד מאוד.. ולכן גם קיימת ציפייה שדברים יעברו מהר.

מאמין שלפני הוואטסאפ היתה ציפייה לזמן יותר ממושך, דהיינו היתה יותר סבלנות כי זה לקח יותר זמן.

לפני הפלאפונים בכלל מן הסתם היתה ציפייה לזמן עוד יותר ממושך.

ככה מסתבר לי

מקווה שהפעם זה מובן חח

הלבד קשה ולהיות בזוג זה הרצון האולטימטיבי.

לכן בגלל שמדובר בדחף, אז יש גם סבלנות יכולה להוות טריגר.

כי היא לא תראה כמו אחת כזאת בסוף החג

אופס ימי החנוכה😂

ותודה על התזכורת שיש לי כל מיני העדפות קטנטנות כאלו שאסור לשכוח בתוך כל ההתרכזות בערכים החושבים והגדולים, 

כי הדברים המשותפים הקטנים הם הרבה פעמים הבסיס לקשר טוב 

נראה לי כדאי למקד קצת יותר לפחות לעצמך.

מה זה אומר ראש פתוח?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע גם רבנים מהר המור וגם ממרכז?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע רבנים חרדים ו/או דמויות מהשמאל?

האם זה אומר שאתה לומד ספרים של הרב בני לאו?

האם זה אומר שאתה רואה סרטים? איזה סגנון?

מה זה אומר מתייעץ עם רבנים?

האם ההתייעצות אומרת שאתה מחפש הסכמה שלהם לאופי הכלה שתבחר או שתצטרך אישור שלהם בטרם תצא?

או שזה רק בשאלות ערכיות כגון ענייני פוליטיקה/השקעות? או שאולי גם ביחס לעבודה וחיי חברה?

כל תשובה פה לגיטימית, אבל לפחות לעצמך ורצוי גם לטובת מי שתחפש שתצא איתך כדאי לדעת מה הכותרות שאמרת אומרות

המון בהצלחה

זה אומר שאני דתי בראש פתוח לעולם תרבות מערב מתערבב בין אנשים\קהילות אם זה חילוניים אז לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל תרבות)  אם זה דתיים לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל אהבת חינם וחיבור בין אנשים) ומהחרדים לקחתי את ללכת לפי הלכה לא דתי לפי דעתי ולעשות מה שבראש שלי בלי להייעץ אם אני נמצא בבעיה או שיש לי בעיה אני פונה לרב שייעץ לי ויעזור לי אני לא ישר הולך לבעל מקצוע רק כי יש לו תואר בדבר הזה למשל פסיכולוג

מקווה שדי הגדרתי את עצמי טוב

ולכן חשוב לי משהי מאמינה בדרך הזאת בחיבור בין העולמות

אבל לפחות לי עדיין לא ברור איפה אתה נמצא.

התרבות החילונית טובה לדעתך? רק לדתיים יש אהבת חינם וחיבור בין אנשים? רק חרדים הולכים לפי ההלכה?

בדברים שאינם הלכתיים, למשל מצב נפשי, תפנה לרב לפני שתפנה לפסיכולוג?

אולי יהיה יותר נח להגדיר לאיזה רבנים אתה הולך? איזה ישיבות מתאימות לתפסית עולמך? עם מי אתה מתייעץ? לפי איזו השקפת עולם הלכתית אתה הולך?

איך אתה מחליט מה מהתרבות החילונית אתה לוקח ומה לא?

במה מתבטאת הפתיחות שלך?

בעיני לא צריך לענות על זה כאן, רק שמדברך אין לי מושג איפה אתה נמצא על הציר הדתי.

יש כאלו שיותר מכוונים לסגנון מסוים.

אבל מעבר לזה, 

הייתי ממליצה לפנות לכמה שדכנים,

אבל לא רק.

להירשם לכמה מיזמים\אתרים\אפליקציות\קבוצות וואטסאפ,

ככל שיש לך כח להתמודד..

אתה צריך לדעתי להודיע לעולם (כולל חברים ומשפחה), שאתה פנוי ומחפש - ומה אתה מחפש.

מחזק מאוד! במיוחד המשפט "בית ה' נחנך בימי החנוכה, את הבית שלכם אבנה מהרה" נגע בי.

תודה!

-דעתי-.

המילה "עיקר" מבלבלת כאן..
אבל הכוונה הבסיס. קודם שיהיה את זה. בלי זה, אין על מה לדבר. אין בכלל מה לנסות.

ניקח את שוק הרכב.

אם אין בלמים שעובדים חלק,
ואין מנוע שפועל חלק,

אין בכלל מה להסתכל על הצבע והצורה וכמה אנשים הוא מסוגל להכיל בתוכו.

עכשיו נניח שיש בסיס.
זה אומר שכל רכב מתאים לך ? לא.
יש כאלה מעדיפים רכב קטן, גדול, בטוח, מהיר, נמוך, גבוה. טוב לשטח, טוב לעיר.

אבל קודם הבסיס.

ככה אני מבין את זה.
כלומר, זה שיש למישהו "לב טוב, והוא מקסים" זה רק -תחילת- הסיפור. לא סוף הסיפור.

במה הוא עובד ? 
מה הוא למד ?
איך הוא מתנהג כשדברים לא מסתדרים כמו שהוא רוצה ? איך הוא עומד בלחץ ?
האם הוא דברן ? שקט ? 

כל אחד והפרמטרים שחשובים לו, ממש כמו בבחירת רכב. כמובן, כל אחד והתקציב שלו (מה שיש לו להציע)

בהצלחה.

אני לא מסתכל מהצד של האדם שיש לו מידות טובות או לב טוב..המשפט הזה בדרך כלל נאמר לאנשים כאיזה משהו להתמקד בו ופחות בחיצוניות(אגב הוא נאמר בעיקר לגברים ממה שאני מכיר) אף פעם לר באמת האמנתי בו כל כך, נכון, יש בו מן האמת אבל בדור הזה להגיד לבחור "העיקר לב טוב ומידות טובות" אם הוא לא צדיק נסתר בנם של קדושים בעיניי זה פחות רלוונטי לנסות למכור לו את זה, והאמת עכשיו כשאני חושב על זה, אני חושב שהרבה שדכנים נופלים שם(גילוי נאות אף פעם לא הלכתי לשדכן/ית) ומרגיש לי שהם לא באמת מתעניינים במה אתה מחפש/ת אלא פשוט לחתן בלי הרבה מאמץ ואז מגיע המשפט " העיקר לב טוב"

חנוכה מלבלב מלא בלבלובי שמחה וכו🦝🔥

"אלה לא בנות חרדיות, החמודות האלה שייכות למגזר הדתי-לאומי (גוש עציון)"....ואם הן היו חרדיות אז? היה אסור להן לעצור שניה ולהוריד את הדברים?

ואני לא מתפלא שזה מה שלקחת מהפורום הנ"ל..זה אומר המון על משתתפיו.

שקראתי את זה  

בפורום הטרור הזה