אז אני אתחיל בקטע שלמדתי עם בעלי, מתוך 'מוסר אביך' של הרב קוק זצ"ל-
"בכל דרכיך דעהו", צריך לבקש את הקב"ה בתוך הדרכים שהוא מתנהג בהם:
כשהוא עוסק בתפלה, אז יבקש את הקב"ה בהבנת עניני תפלתו וכונה רצויה באמונת הלב באותם הענינים של תפלתו, ולא יבקש את הידיעה בשעה ההיא בענינים אחרים, כי כיון שהוא עוסק בעבודה זו, הקב"ה כביכול שורה מצדו בזו העבודה דוקא, ובה ימצאנה ולא במקום אחר.
וכשהוא עוסק בתורה, יידע שימצא את הקב"ה בהיותו מעמיק ומעיין להבין דבר על בוריו ולזכור ולשנן היטיב, ובה הוא יודע אותו ית' בתורתו ולא באופן אחר, כי בשעה זו הוא מתגלה בעבודה זו.
וכן בהיותו עסוק בגמ"ח להיטיב לחברו, אז יבקש את הקב"ה רק בהעמקת עצה איך להיטיב לו טובה גדולה הגונה וקימת.
וכן בכל הדברים שעושה, הרי באמת אין דבר בעולם שאינו לכבודו ית', על-כן כל מה שעושה יהיה הכל דברי מצוותו ורצונו, ויבקש בהם את שמו ית', כשישתדל בכל שכלו וכחותיו לעשות את מה שהוא עושה בתכלית השלמות בכל צדדי השלמות, ונמצא שהוא יודע את השם יתברך בכל הדרכים.
והב' הוא ב' ה"בתוך", שבעצמותם של הדרכים הוא יודע את הקב"ה.
על-כן הוא (ברכות סג א): "פרשה קטנה", שאין הצווי בה גדלות והרחבה של חכמות ומחשבות, אדרבא צמצום בדבר זה שהוא עסוק לבדו; ומכל מקום, "כל גופי תורה תלויים בה", כי בזה יעשה הכל כשורה, ומזה ימצא כבודו של הקב"ה בתכלית. ורמזו חז"ל בדבריהם (שבת י א): "זמן תפלה לחוד וזמן תורה לחוד", והבן.
[הוספה מכתב יד קדשו: כשאדם פועל איזה דבר של שלימות, בין במחשבה בין במעשה, צריך לשמח בחלקו ולא ירדוף אז אחר דבר אחר, כי כל העולם כולו מתקפל לפניו אז דוקא בפרט זה].
הרב בעצם מדבר על שלוש דרכים דרכן אנחנו יכולים 'לדעת את ה' ', שהם בעצם שלושת הדברים עליהם העולם עומד (ממסכת אבות) - תורה, עבודה (תפילה) וגמילות חסדים. והרב מדגיש שכאשר עסוקים באחת מהן, צריך להתמקד בעשייה בה ובידיעת ה' דרכה, ולא לנסות לבלבל אותה עם הדברים האחרים.
מה שהתחדש לי בקטע הזה היה בעיקר החלק בו הוא מדבר על הגמילות חסדים.
כי זה שתורה ותפילה זה דרכים להגיע לקרבת ה' זה ברור יותר (למרות שגם בזה יש מה לעבוד, ואנחנו ממש לא תמיד שם עד הסוף, אבל זה מובן והגיוני שהמטרה של לימוד תורה ושל תפילה היא להתקרב לה').
אבל גמילות חסדים זה משהו שאפשר לעשות אותו לגמרי במנותק מה'. וגם אנשים שלא מאמינים עוסקים לפעמים בגמילות חסדים. וגם כשאנחנו עוסקים בגמילות חסדים (שזה כולל לא רק את מה שעושים החוצה, אלא גם את כל העשייה בבית עבור בני המשפחה - טיפול בילדים, משחק עם הילדים, בישולים, כביסות וכו') אנחנו לא באמת חושבים על כך שזו דרך 'לדעת את ה' '.
והקטע הזה בעצם נותן בשבילי משמעות עמוקה יותר לכל מה שאני עושה בבית. ככל שאני אהיה יותר ממוקדת בחשיבה על החסד שאני עושה, על איך להיטיב יותר לאחרים בעשייה שלי, על איך לעשות את הדברים יותר בשלמות, כך אני אתקרב יותר לה' בעשייה שלי.
יש פה עוד מה להעמיק, אבל זו הנקודה העיקרית שהיתה משמעותית עבורי.
)