בגדול זה מיותר לחשוב אם מה שהצד השני בוחר לעשות לגיטימי או לא, במיוחד כשממילא הקשר כבר נגמר.

אנחנו צריכים לדאוג להתנהגות של עצמנו ולא לשל אחרים.

אם אתה שואל אם לגיטימי לעשות את זה אז לדעתי עדיף שלא אבל תלוי בשלב ובאופי הקשר.

שראוי להתקשר.

אבל יש מקרים שבהם לגיטימי לסיים בהודעה.

למשל פגישה ראשונה שלשני הצדדים היה ברור שזה לא זה, אין טעם לעשות שיחה (ועדיין זה עדיף כדי לכבד, אבל לא קריטי).

ובכל זאת כדאי להתקשר.

שתי דקות בקושי וזה נגמר.

זה עד כדי כך קשה?

וכל אחד רואה את הדברים קצת אחרת.

לדעתי אם אתה במצב כזה (= רוצה לחתוך) אז כן ראוי להתקשר, אבל אם אתה שואל אם איך שהתנהגו כלפיך ראוי או לא אז התשובה היא שחבל להתעסק בזה וזהו.

שפשוט אין קשר (לי זה לא קרה אבל שמעתי על מקרים כאלה).

אחרי 3 פגישות זה גבולי ותלוי במצב ואיך ההודעה, האם היא מנומקת וגם תלוי בקשר בינהם

לפני כן לגיטימי ואחרי (4 פגישות ומעלה) ממש לא. זו דעתי 

כמו שהייתי רוצה שיקלו עלי

כך מבין את הסיטואציה שלה ולא עושה עניין.

וגם שחושב ששיחה היתה מביכה יותר

מה היית אומר לה חוץ מלגמגם קלות?

מישהי חתכה אותי בהודעה. הודעה מאד מכובדת ומכבדת, של "זה לא אתה זה אני". ומפורטת. ואם היא היתה מתקשרת, היא היתה תופסת אותי עסוק באמצע העבודה, ולא היתה לי דרך להתייחס אליה כמו שצריך, והכל היה יוצא איכסה, ואת כל ההסבר למה זה בכלל לא בגללי הייתי מפספס. אז כיף לי שהיא חתכה בהודעה.

ולא הרבה זמן אחר כך, עשיתי אותו דבר. אחרי דייט שברור שלא היה קשור, שלחתי הודעה שהסברתי לה שאם היא פנויה לשיחה ורוצה לדבר אז אפשר בשמחה, אבל מצד שני, כל מה שאני רוצה לומר זה שכנראה שנינו יודעים שהיה דייט לא קשור ולכן פשוט אין טעם להמשיך. היא אחר כך התקשרה להציע חברה שלה, אז היא כנראה לא נעלבה.

מה שחשוב זה טאקט, להבין מה נכון בסיטואציה. אם אין מספיק תחושה של השטח - לפעול לפי הכללים, שזה אומר להתקשר. 

אבל באותה סיטואציה לי היה מאד לא נוח לדבר אז (עבודה), ומצד שני להחזיק אותה לחכות עד הערב, כששנינו יודעים שזה לא זה, היה נראה לי מיותר. שוב, בדיעבד התברר שצדקתי והיא לא ראתה בזה שום פגיעה - אם היא היתה חושבת שאני חסר טאקט היא לא היתה מציעה לי חברות שלה

הייתי חושבת דקה 2 כמו עכשיו

והייתי אומרת שזה קשוח

ובסוף עונה שנראה לי הדמות שאני הכי אוהבת בתנך היא

או תמר או יואב

תמר אשתו/כלתו של יהודה כי היא פעלה בחכמה ובצניעות והצליחה להשיג את מה שהגיע לה מלכתחילה היא הייתה אישה חכמה

ויואב שר צבאו של דוד כי היה נאמנות מוחלטת לדוד המלך כן גם שזה שהוא פעל בלי לשאול אותו והרג כמה וכמה אנשים רק כי לא יכל לסבול את חוסר הכבוד לדוד ולמלכות.

וכמובן שהייתי עונה טיפה יותר בהרחבה ואולי מילים אחרות אבל כן 2 אלה בטוח

אגב למה?

מה זה מגלה לך?

מסקרן 

לעבד־מלך הכושי.

אף־אחד לא יודע מי אתה, מאיפה באת, מה הסיפור שלך, בנסיבות אחרות היו שופטים אותך שאתה ככה וככה ובאת ממקום כזה וכזה מבלי בכלל לדבר איתך,

אבל בסוף אתה היחיד שעושה את המעשה הגדול.

כל העולם בעבר האחד- ואברהם בעבר השני מול כולם לא מפחד לבחור נכון.

או רחל אימנו על ויתור נאצל

לא יודעת מה הייתי שולפת בשלוף

חוץ מהשם שלך. והגיל, והמספר במשקפיים. ולמה בחרת ללמוד דווקא ביו-כימיה, איסטלציה וגיל הרך. וגם אם היית זברה באיזה צבע של משחת נעליים היית קוראת לילד הקטן-חמוד-נושך שנולד לדוב-גריזלי-מחמד של פינגווין השמירה שלך.

ואולי גם ל'התנשאי לי'.

אבל חוץ מאלו, בנחת.

ועכשיו ברצינות.

בנחת.

את לא במבחן.

דייט זה לא מבחן.

זו הזדמנות להכיר אנשים נחמדים.

מקסימום יצא מזה משהו טוב.

או טוב מאד מאד מאד.

אני מבין, ומכיר, וחושש, את החשש משתיקה.

אני חושב שזה נכון בעיקר בשתיקה של אין נושא.

וגם זה בסדר, לא נעים אבל גם לא נורא.

אך יש שתיקות טובות.

שתיקה של יחד זה נהדר.

אין מילים ולא צריך מילים.

הלוואי שנזכה.

שתיקה של זמן חשיבה היא מצויינת.

היא מייצרת קשר אמיתי.

קשר עם רוגע.

זה לא פסיכומטרי.

לא למהר לענות.

היא מייצרת כנות.

חשבתי באמת על השאלה שלך, והשתדלתי להביא את עצמי כמה שיותר מדויקת.

דייט זה לא בית משפט. אז לא שופטים. לא את, מקווה שם לא הוא.

בטח שזה לא כיתת יורים. אז לא יורים תשובות. אם לא יורים אז גם לא צריך לדרוך מראש. לא צריך לחפש את כל רשימות השאלות האפשריות באינטרנט ולחשוב בבית מה אני עונה.

(אולי גם לא צריך להכין שאלות? נקודה למחשבה. זה נועד למנוע את השתיקות המביכות של חוסר בנושא. כדאי להכין נושאים אבל חשוב גם לזרום ולהתגלגל. נשמע שהוא הכין שאלה מראש, תראי איך סיבך אותך. אגב, הנה עוד נושא שיחה)

תשובה לדוגמא:

'וואו. שאלה יפה. צריכה לחשוב, תן לי רגע. __שתיקה (זמן נהדר בשבילו לגרד את האוזן. הוא חיכה לזה הרבה. זהו, הוא סיים לגרד, עוד רגע שלא יחשוב שחיכית לגירוד שלו. עכשיו)__. אני לא זוכרת את כל התנ"ך בעל פה, אבל ממה שעלה לי כרגע נראה לי שהכי התחברתי לפרנך, אבא של אליצפן, נשיא מטה זבולון בתקופת הכיבוש וההתנחלות. קודם כל מאד התחברתי לשם. בנוסף, אני מעריכה אותו על שהצליח לגדל בן לתפארת בתוך מציאות מורכבת שכזו. אני חושבת שאקרא על שמו את כל 18 הילדים שיהיו לנו, ואולי אבקש גם ממך לשנות את השם'

אם את שולטת ב'חומר', אולי אפשר עוד להעמיק בצד שלו. 'גם פלוני אלמוני מייצג לדעתי את התכונות עליהן הצבעת בירמיהו. למה התחברת יותר אל ירמיהו?'

בהצלחה.

כן חתול זמני, מצופה ממך להגיב בפאנצ' על 'למה' היונק😉

ועכשיו ברצינות. נשמח (איזה כיף לכתוב את דעתי בלשון רבים) לשמוע וללמוד.

סומכים עליך גם לגבי הצעד הבא ;)

סתם חחח

יאללה בקרוב בעז"ה 🥳