"בוקר טוב! ביטוח תורה כבר עשית?" קפץ מולי בחור מזוקן בסביבות גיל 40 לבוש בקיטל לבן וארוך וחבוש כיפת מרכז גדולה ולבנה. לרגע אחד התבלבלתי. ביטוח תורה? מיד התאפסתי על עצמי – עוד אחד מהמשוגעים האלה... החסר משוגעים אני?
"אני רואה שאתה רוצה להקשיב," אמר הבחור, "אז תן לי כמה שניות לספר לך על זה". מאיפה הוא הסיק את זה? אה, קלטתי, פשוט נעמדתי מרוב הפתעה כששמעתי אותו. הוא פירש את זה כרצון לשמוע. טוב נו... לא נצער יהודי. "כן, בכבוד! מה זה ביטוח תורה?"
"תשמע, זה קונספט די ישן," הוא מתנצל, "בטח שמעת עליו מתי שהוא אבל הספקת לשכוח." אוקי... זה היה די מעליב, אבל אם כבר גמילות חסדים, אז עד הסוף. חייכתי והכנסתי את ידי לכיסי הסוודר. "נו, ספר לי על זה."
"אז אתה בטח מכיר את העניין הזה, שאתה לומד ושוכח לומד ושוכח." הוא מצביע על עצמו ואומר, "אני בעצמי הייתי כזה, יושב בישיבה שעות על גבי שעות בסדרים, משקיע את כולי ובסוף, בסוף אחרי זמן חורף שלם שאתה לומד אחרי זמן קיץ אתה לא זוכר כלום."
ניכר היה על הפנים שלו שזה אכן כואב לו, או לפחות כאב כיוון שהחיוך מיד חזר לפניו. הוא הפסיק לדבר לכמה שניות מה שנתן לי רגע עם עצמי להזכר בעבר הישיבתי שלי כתלמיד בישיבת הסדר. למדתי. הרבה. אפ' נבחנתי על הכל, כל ההספקים הישיבתיים, אבל אף פעם לא הצלחתי לזכור את הדברים, על אף החזרות, לאורך זמן. התעניינותי הלכה והתגברה, או שאולי זו רק סקרנות?
"אז בגלל דבר כזה פתחנו לציבור מחדש את הקונספט של "ביטוח תורה". עד עכשיו נרשמו מאות בני ישיבות ועכשיו יצאנו לשוק הרחב של הבעלי-בתים." הוא נשמע מתלהב. "ואיך הולך?" שאלתי, "אנשים זורמים?"
"זורמים ועוד איך!" הוא עונה בלי להתבלבל, "אל תחשוב לעצמך שזה שאני תופס אותך ככה באמצע היום ברחוב זה אומר שלא הולך לנו. ההפך, ההפך".
ניגש לעניין. "כמה זה עולה לי?" שאלתי. "כמה דקות ביום, תלוי כמה אתה רוצה להשקיע". "דקות? לא כסף? ולהשקיע במה?" שאלתי בחוסר הבנה, הייתי בטוח שאנחנו מדברים על מין הסכם יששכר וזבולון. "להשקיע בביטוח ולהשקיע בתורה- זו בחירה שלך", ענה בהחלטיות, "וכמובן, מדובר פה על להשקיע זמן, אחרי הכל הביטוח הכי טוב לתורה, שתשתמר אצלך בסייעתא דשמיא, היא יראת שמים. תלוי כמה תורה אתה רוצה להכניס לאוצר – כנגדו אתה צריך להשקיע זמן בלימוד יראת שמים".
...
