מעורר תחושות. עמוק.

וואו!!

זה כל כך נוגע ועמוק..

נכון..משתוקק..

אהבתי מאוד!!

היי וואוו תוייגתי?לכבוד מה?טויב אנויכי רצה לקרוא מה יש למעלה(:

וואלק מעניין אז שניה רגע בובי אנויכי בודקת..ייקח זמן..המתיני!

וואבאלהההה.

פףף מה זה הדבר הזה?!?!?! אפשר הסבר???

כמה צופיה מוכשרת כמה.כמה גדולה צופיה הזאתי.יאבאלההה.כמה כוחות יש לבנאדם אחד.זה מפחיד כמה שזה מטורף.

דמעות בעיניי,שתדעי.את לא מבינה מה עשית לי בפנים.את ככ לא מבינה.

תאמת אף אחד בחיים לא יבין אותנו..מי שאין לו אח/ות עם צרכים מיוחדים לא באמת יודע,כמו שאמרתי לך היום..לפחות הכי חשוב שנדע אנחנו בעצמנו ולא נדחיק או נכחיש תרגשות העזים..

זה מטורף.הוצאת את מה שאנויכי מרגישה כלפיי אחותי.וואי ככ.המסירות הזאתי,היא קשה.קשה ככ ומתישה אבל אוהוו בתכלס,זה הכי עושה טוב בפנים אחכ.שמצלחים.שסבלנים גם.

טעטע גאה בנו.על הכוחות לעמוד בנסיונות הגדולים האלו כל רגע ורגע.כל יום ויום.כן,אנחנו גדולות.גדולות מהחיים.והכי שווה שטעטע מביא לנו כאלה כוחות עצומים להתמודד עם זה.זה מדהים פחדד.וואי אנויכי משתגעת מהדבר המתוק הזה.יואוווו אין על טעטע יואוווו.כמה הוא משמיייח ומחזקק עכשיו.כמה כיף שהוא גרם לי לקרוא את מה שכתבת.

וואי את מתיקות.אל תפסיקי לכתוב..אל תפסיקי.לעולםםם.את כותבת חותך וככ אמיתי.

ו,וואי אפשר להגיד לך משו?

אל תפסיקי להילחם.אל תפסיקי.וכמה מתוקה צופיה איך שהיא מתנהגת ליאיר יואווו.רק ללמוד ממנה.רק ללמוד.

כמה שאנויכי מעריכה אותנו,על מי שאנחנו.על להיות בשבילה עד הסוף,בלי להיכנע.

אנויכי אוהבת אותך ככ,שתדעי.

יא מרמלדה שאת.מואהההה.חיבוק חזק לשתינו.הכי חזק שיש.

אל תשכחי שאנחנו גדולות.שאת גדולה.אין כמוך.ככ אין כמוך.

לב ענק.

אך אבא. אני לא יודעת למה אבל פשוט התחלתי לבכות

זה כל כך נוגע מה ששמת פה. אני מעריצה אותכם. מעריצה. אתם פשוט לא יודעים כמה. כי זה כל כך קשה בטירוף 

ואני יודעת שמה שאני יודעת, זה המעט שבמעט מכמה שזה קשה ואין לי זכות להגיד אפילו שזה קשה..רק להעריך.כל כך.

תודה לך. את גרמת לי לחשוב ופשוט להעריך אותם עד אין סוף. פתחת לי את העיניים.

את נשמה. הם כולם נשמות. הכי יפות שיש. הכי מתוקות.

ואת כותבת..תביני לבד אם אמרתי שהתחלתי לבכות

הכל שר, מזמזם, הומה

מיילל, רועש, סואן

דומה הדבר הזה

למשהו

אך דומם הדבר ההוא

מכבר.

זה גדול

תקיעת שופר,

קול תרועה.

הנה הוא בא,

הנה הוא בא.

אבל הוא לא ענה,

וגם לא צלצל.

צחוק של ילדים,

רחובות מלאים.

מי זה הוא האיש,

שחוצה את הכביש?

קול מבשר,

אנחה גדולה.

משיח בא.

משיח בא.

אַסְלָה תַּמָּה

אַסְלַת הַחֵן

מְצֻפֶּה בְּפּוֹרְצֵלָן

קוֹרֵאת לִי: הֵן!

קִלּוּחֵךְ קוֹלֵחַ נִיחוֹחֵךְ פּוֹרֵחַ

וְכָל כֻּלֵּךְ אוֹמֶרֶת אַהֲבָה. 

בָּרְחָה לִי אַסְלָתִי הַתַּמָּה

נִשְׁבְּרָה הִיא בְּצֵל הַמַּעֲמָסָה

נָפְלָה שְׁדוּדָה

מִי יַרְכִּיבֶנָּה שׁוּב לְמַעֲנִי.

מִקּוֹל שְׁרַבְרַבֵךְ

בּוֹקַעַת זְעָקָה

שֹׁד וָשֶׁבֶר! אָסוֹן נוֹרָא!

נָפְלָה הָאַסְלָה

לֹא תּוֹסִיף קוּם

עַכְשָׁו אֲנִי לֹא שׁוֹמֵעַ כְּלוּם וְהַכֹּל בְּצֶבַע חוּם.

הכלבים בשכונה שלנו נובחים הרבה

מפריעים ללמוד תורה

נובחים נביחות שבעל פה

אין להם מורא

יש אחד מרוט

נכנס לפעמים בצעד ארוך

לא נובח, מחרחר

אין תחרות

הרבה פעמים הוא מאחר

היום ניסיתי שוב, והשיר כביר

מרתק אותי הרקע

היו מניעות העלמות את רגליהן בכיוון מזרח והעלמים היו נפלאים בעיניהם אל תוך אגם

דוּר דוּר עלסו הפרפרים,

גוף גוף שחקו כעוללים

דווי דווי עלו החכמים

שור שור עמלו החסידים

צוף צוף, הגו משוררים!

עמדתי בשער ולא נתנו לי להיכנס.

"משפצים כאן",

הם אמרו.

אז חיכיתי על מפתן השער,

הדקות והשעות עברו.

המשכתי להגיד את פרקי התהילים,

שיפעלו שם.

יעוררו רחמים.

על נהרות בבל ישבנו, גם בכינו.

והמואזין קורא לגויים.

והם, ימח שמם- עוברים.

והבאים וההולכים, השואלים והמבררים-

מסתכלים עליי. נועצים.

ודמעות רבות,

אם אשכחך ירושלים.

והקריאת מואזין ממשיכה.

ולי- אין עדיין כניסה!

כך מרגישה גלות.

ואחרי כמה דקות והמתנה של מספר שעות,

אמרו לי: "את יכולה להיכנס עכשיו".

ונכנסתי.

והרגשתי,

ככה מרגישה גאולה.

ככה מרגישה תקווה.

כתבת יפה.

לפני כארבעה חודשים כתבתי פתק בטלפון, כותרתו שיר של יום ומהותו שיר אחד כל יום.

ידעתי שחלדו גלגלי שפתי וזמן רב יקח עד שאכתוב שירה שוב, לומר שהתמדתי תהיה אמת חלקית מאוד, אך עם הזמן התדירות גברה ובימים האחרונים הרגשתי כאילו נמהלתי שמן ועברתי ממלמול שקט לדיבור מפורק, תכף נשורר.

אני הייתי אחת ולעצמי, חשבתי להציע לכם, אם תהיה היענות, לפתוח שרשור שיקרא שיר של יום ויהווה קריאה לאתגר. כל יום ישורשר בו שיר אחד בלבד, מי שתופס תופס, אם שניים פרסמו יחדיו - זכינו כולנו, אבל אם מישהו כבר כתב את השיר היום, יש להמתין למחרת. חושבת שאפשר לנסח כמה חוקים, אתם יכולים להעלות אותם, למשל: לא ניתן לשתף בשיר שנכתב אתמול.

הקיצור! מה אומרים? @כולם ללא יוצא מן הכלל גם אתם המספרים סיפורים

לגבי מקום..

סיפורי מעשיות, אבדת בת מלך.

תודה. מחזקים דברייך.

התפעמות שכזאת אסור לה שתישאר במחשכים.

כנביא האוגר נבואתו הנכספת להתגלות.

"והבור ריק אין בו מים"

..

או שטעות למחוק?

אני מוצא את עצמי נע בין שני הקצוות האלה.