אז אני מפצל"ש (הייתי רוצה לכתוב בניק האמיתי שלי, אבל מכירים אותי כאן)
אז ככה
המצב שלנו בבית תמיד היה מזעזע
מאז שאני זוכרת את עצמי
כאילו כל הזמן אבא שלי ואמא שלי היו רבים וצועקים ואנחנו היינו מסתגרים בחדרים ומקווים שהשכנים לא שומעים הכל
פעם לפני שנתיים או שנה אבא שלי גם הרביץ לאמא שלי מרוב עצבים
(והוא לא בנאדם רע!, וזה לא חזר על עצמו אף פעם מאז,וגם אז הוא פשוט החזיק בה חזק וזה אכב לה כי זה היה במקום פצוע)
תמיד ידעתי שההורים שלי רוצים להתגרש, אבל פשוט הם לא יכולים מבחינה כלכלית כאילו
כי אין להם מספיק כסף כדי להפריד בתים והכל
ולפני כמה ימים אחותי הגדולה אמרה לנו שהיא דיברה עם אבא שלי, והוא אמר לה שהם הפרידו חשבונות, וברגע שיהיה להם מספיק כסף הם יתגרשו
עכשיו אני לא יודעת מה שגוי אצלי, כי זה דבר עצוב, שההורים מתגרשים, וזה כואב וקשה
אבל ככ שמחתי!
ככ שמחתי לשמוע אתזה, פתאום ירדה לי אבן מהלב
אני יודעת שייקח זמן עד שהם באמת יתגרשו, כי אני יודעת שייקח להם זמן לחסוך לזה
והפחד הכי גדול שלי זה שהם יתגרשו כשאני כבר לא אהיה בבית
שאני אמשיך לסבול את כל השנים בבית
ואני פשוט פתאום ככ רוצה שזה כבר יקרה, וככ רוצה כבר להיות אחרי
ופתאום בא לי להגיד לכל העולם "ההורים שלי מתגרשים! יש!"
וכאילו.. מה לא בסדר איתי?
גירושים זה לא דבר טוב
וזה לא דבר משמח
וזה קשה, ממש
מה לא בסדר איתי?
(וזה יותר פריקה, כי לא נראלי מישו באמת יוכל לענות, וגם פשוט אני רוצה להגיד לעולם שההורים שלי מתגרשים, גם אם הוא לא יודע שזאת אני)
